גדר תילאם לא עזרתי, לפחות הקפצתי...
בס"ד
אבל מכיוון שלא דיברתי איתו כבר מלא זמן, וודאי שאני לא הולך לשאול אותו שאלה כזאת.
אז אני אאחל לכם בהצלחה.
ואם זה ילך אולי שנינו נהיה בחתונה הזאת...
http://upload-community.kipa.co.il/magazine/326201529197.jpg- סקר הרווקות הגדול.
גדר תיל צחקתימ(ל)כת אסתר
את פניך אבקשיכול להיות שהתוצאות היו שונות אם הסקר היה נערך בערוץ 7?
נראה לי שהאוכלוסיה פה הרבה יותר שמרתנית ותורנית מאוכלוסיית הסקר.
במילים פשוטות - יותר דוסים ....
שסקר בלי הבהרה על אופי המדגם שלו הוא לא סקר
(לא קיבלתי שום מושג מי היה צריך לענות עליו)
אולי נערוך פה בינינו סקר על "האם אתה גולש בערוץ 7"
ונכריז על זה כסקר "בני הציונות הדתית"?
יותר משעשע אותי הרעיון של השאלות...
בס"ד
כוונתי ובקשתי עד חצי המלכות אם ינתן לי..
שתעירו על גוף הדברים. כגון- "רכב?? למי 'כפת". שכחו לציין שחשוב שהוא יאהב ... וכו'.. ואכמ"ל ודו"ק
אלא ל |
מצפאי 
חצויהאיזה יופי!
מוטיבציהכשאומרים "להיפתח", "להרגיש טבעי", "לזרום" - למה מתכוונים?
מה מתכוונים שיקרה בפועל?
גם בנות וגם בנים. בעיקר בנים.
חול המועד שמח!
פשוט להיות מי שאתה. אני זורמת?
(בינתיים אני מנצחת!)
יוניולא להרגיש במשחק, או העמדת פנים,
אם אתה כל הזמן בעמדה של להיות מרצה את הצד השני
לא תוכל לבנות קשר.
ככל שתרגיש יותר בנוח לשתף ותהנה יותר להקשיב ולשמוע מהצד השני,
כך הקשר עמוק וחזק יותר.
בהצלחה.
שלא לפחד מיצירת התרשמות שלילית בצד השני.
שלא להעביר את כל מה שאתה מוציא במסנני ביקורת יתרים.
, למה דווקא בהקשר הזה?מוטיבציהבס"ד
ולא להיות במקום בוחן-
זה מה שאני רוצה?
איך אני נראית לידו?
איך אנחנו נראים ביחד?
זה יהיה בעלי?
אבא של הילדים שלי?
סבא של הנכדים שלי?
שכן של השכנים שלי?
וכד' וכ' וכ'...
לצאת מהמקום הבוחן, ופשוט לבוא במטרה להכיר בן אדם.
ולכל השאלות הבוחנות והחשובות, יהיה מקום אחרי הפגישה.
כי יש את שלב היצירה ויש את שלב הניתוח.
בזמן שיוצרים את הקשר- טוב להיות נוכחים במקום, בזמן, בתקשורת,
לאחר מכן בין הפגישות ניתן לנתח את מה שנוצר ולראות אם זה מתאים.
החל מאם השיחה הייתה נעימה, ועד לאם אני רוצה שזה יהיה האבא של הילדים שלי...
ככה גם כלפי הצד השני וגם כלפי עצמך, לא לבחון כל הזמן
כייף לא? לא כייף לי? אני מרגישה? לא מרגישה? מה מרגישה?
איך אני נראית? איך אני נשמעת? וכ'...
ואני קוראת לזה להיות נוכחים בפגישה, כי ניתוח תוך כדי זה כמו הסתכלות מלמעלה,
ולא להיות באמת בתוך החוויה.
במחשבה שנייה לא יודעת אם זה נקרא לזרום,
אבל זה בהחלט כדאי לבוא מהמקום הזה.
מקום פתוח ללא בקורת, שבא להכיר.
אחרי ההכרות ניתן יהיה לבקר,
אך אם מתחילים לנתח לפני שיש מה לנתח- הורגים את זה.
בהצלחה
שירה9521כמו שאת מתנהגת עם חברות טובות.. בבית..
זה נקרא להיות משוחררת
בס"ד
אני מאד משוחררת עם חברות שלי,
ועם הילדחם שלי,
ועם אחי,
ועם אחותי.
אבל עם כל אחד מהם אני מתנהגת שונה, כי מרקם היחסים שונה.
גם בין החברות עצמן יש הרבה שוני.
עם פלונית נכנס לשיחות פילוסופיות, ועם אלמונית זה יהיה על עיצוב פאות...
אם בפגישה אנסה להיות כמו עם אחי, או עם חברה זה לא יהיה אמתי,
כי זו לא הסיטואציה,
לא אלו הרגשות, ולא זה האדם שניצב מולי.
בפגישות, ובקשרים בכלל כמו שלומדים להכיר את הצד השני,
לומדים להכיר גם חלקים חדשים באישיות שלי...
לענ"ד השחרור הוא בגישה, אני כאן בלי ביקורת,
במקום פתוח להכיר.
נ"ב
שירה אני משערת שלא התכוונת באמת כמו עם חברות בבית,
שלפעמים אפשר לשבת בפיג'מה, עם רגליים על הספה, ולאכול גלידה משפחתית מקופסה,
אלא להרגשה הפנימית שחל השחרור, ובכל אופן הרשיתי לעצמי לדייק על סמך דברייך
שירה9521ברור שאתה לא אותו בנאדם בדיוק עם כל אחד.. אתה סוגשל מתאים את עצמך..
אבל בכללי בגישה כמו שאמרת.
לא להתבייש..
לא אחת זה מזיק לתהליך...
מוטיבציהאחרונהלתקשר בטבעיות עם ביטחון עצמי
להיות מי שאתה, בלי פחד...
גדר תילנקודה
מוצלחגדר תיל
אור השחר..אתה יודע כמה דמי שדכנות הוא מרוויח מכביש 6?
בשבת ראיתי בעיתון את האחוזה שלו - פשייאה...לראות ולא להאמין
אבל הוא היה הכלכלן המוביל בהקמת הפרוייקט ועד לא מזמן...
באיזה עיתון? הבנייה כבר הסתיימה?
נראה לי שלא הסתיימה, אם אני לא טועה (האחוזה החדשה שהוא בונה). זה הופיע במוסף ממון של ידיעות אחרונות.
כאשר יש כמה ימים חג, אתה מוצא את עצמך מגיע לכתבות שלא חשבת שתגיע אליהן אי פעם
בס"ד
מבין ממש את הקושי, למרות שלא חוויתי זאת.
מזל טוב על אירוסי אחיך.
בכל עבודה נפשית, זקוקים לשני כלים (לפחות) שכל ולב.
בשכל זה תורה. אז אני מציע ללמוד על מידת שמחה בשמחת חברי. זה עבודה קשה ביותר אך שכרה בצידה. עין טובה זה דבר חשוב מאוד בעבודת ה'. אפשר גם להעמיק בשמחה בייסורים, "ועמו אנכי בצרה". יש על זה ספרים בשפה פשואה שנקראים "חי באמונה". אותי זה חיזק. יש גם ספרי העמקה בנושא.
בלב, זו תפילה. להתפלל על הכל בשפה שלך .להתפלל על השמחה בשמחת האח. להתפלל להנצל מקנאה, להתפלל לזכות לחופה. להתפלל על כל הדקויות הכי דקות שבנפש ושבעולם.
(ר' נחמן היה משבח את נכדו שבשעה שנפתחו לו השרוכים הרים פניו כלפי שמיא וצעק "אבא תעזור לי לקשור את שרוכי").
הרבה הרבה תפילה. צאי להתבודד באיזה יער, שדה הר או חוף ים. ושפכי כמים לבך. זה מנקה ומטהר ומחזק לעבודת הבורא.
ה' יחזק אותך לרקוד בכל עוז בחתונת אחיך ובעזרת ה' גם בחתונתך בקרוב.
[לגבי ההצעה ל"התבודדות". בלי להתייחס לעצם הענין - מציע לבנות מאד להיזהר מ"לצאת להתבודד באיזה יער" וכד'. עדיף בבית]
צריך לדעת שכל אחד עם הסיפור שלו. את צריכה משהו אחד, הוא משהו אחר. זה לא בגלל שאת "שווה" פחות. פשוט עוד לא מצאת.
המשהו שלו נמצא יותר מהר, שלך יותר לאט.
אין קשר בין האחד לשני. זה התהליך שלך. אולי מי שאת מחפשת כרגע עוד לא פנוי, ואם היית "מוצאת" - היית מפסידה אותו?.. ובינתיים הולך ומתברר לך מי בעצם את צריכה, ובסוף תראי שאכן זה מי שכרגע עוד לא היה פנוי?...
לכן שימי לך את זה בראש בשני "חדרים". תחשבי על אחיך - תשמחי בשבילו. אח שלך - כמה משמח.
וזה לא עשה כלום לחיפושייך. לא האט אותם ולא האיץ אותם. תמשיכי בשלוה בדרכך. לא הכל מבינים מראש למה. בסוף יתברר שכך היה מתאים וטוב.
מזל טוב.
אל הר המוריה
עצות מנסיוני..אשמח להרחיב באישי! את מוזמנת..
(אצלי זאת היתה אחות)
אין לי עצות כי אני לא מכירה אותך,
אצלי זה גם הגיע בתקופה ממש לא טובה בחיים וההתמודדות עם זה היתה ממש ממש קשה!
(למרות שבכלל לא יצאתי באותה תקופה)
אחד הדברים שעזרו לי (לא נעים לי לומר) זה שהיו בסביבה שלי כמה חברות
שגם אותן עקפו... אז לפחות הלהיות לבד בקטע הזה לא היה..
גם היתה לי חברה, לא אחת שאני בקשר מטורף איתה, אבל עם הרבה הערכה וכנות,
היא ישר שאלה אותי "ואיך את מרגישה עם זה"?
ועניתי לה ישר איך אני מרגישה. זה מאוד הקל עלי שיש אנשים שמבינים את זה.
נראה לי שפשוט תני לכאב המעורב בשמחה הזו להתקיים, אל תזרקי אותו הצידה,
חווי אותו ותני לו את זמן העיבוד שאת זקוקה לו.
בחתונה עצמה התמקדתי בעצמי ובמשחק השמח שאשחק,
וזה עזר לי. ה' עזר לי ואחת האורחות בחתונה, אישה בגיל של הורי שהתחתנה מאוחר
שמה לב למשחק הזה ודיברה איתי בהבנה גמורה והזדהות- זה היה ממש חסד.
היה לי ממש ממש לא קל להתייחס יפה לכל העניין (אבל זה בעיקר בגלל התקופה הקשה
שעברתי ממילא, אם לא היה את כל המסביב, זה לא היה עד כדי כך קשה לי)
ולהתייחס יפה לגיסתי...
ברוך ה' כיום אנחנו בקשר הדדי מצויין ואני ממש אוהבת אותה.
אין לי אלא לאחל לך המון הצלחה ורגעים גדולים של שמחה בתקופה הלא קלה הזו.
עם מי מדברים בהתחלה? למי מודיעים? למי לא מודיעים? קצת מבולבל...
אם לא מפריע לך לספר - נראה לי שגם עדיף לספר מוקדם, בד"כ ההורים ישמחו שמשתפים אותם.
אם מפריע לך לספר - צריך לקחת טווח מסויים לפני אירוסין, [לא יודע כמה בדיוק, אני מניח שזה תלוי גם באופי של ההורים ובקשר שלך איתם], ולספר אז כדי שלא יפגעו.
[או במקרה הפחות טוב, בשלב שבו ההורים כבר לחוצים שהבן יתחיל לצאת, כדאי לעדכן אותם שהוא יוצא].
בערך על כמה זמן מדובר?
אתה רוצה לספר? לא רוצה לספר, ורק רוצה לא לפגוע?
אין כללים.
מתי לשתף את ההורים?
את מי נכון לשתף בקשר ואת מי לא?
וכל כמה זמן סמס לבחורה?....
לגבי השאלה הספיציפית- תלוי בקשר שלך עם ההורים, ברמת המעורבות שלהם בחיים שלך (או ברצון שלהם להיות מעורבים בחיים שלך), למה שיתוף כזה יגרום, במידה שזה ייתן לך תחושה טובה וכו..
זו הזדמנות טובה לפתח קשב לעצמך, ולעשות מה שנראה מתאים לך והגיוני.
כי מה שנכון לכולם לא בהכרח נכון לך, לכן אנחנו לא יכולים להגיד לך מה לעשות או לא לעשות.
נסה לייעץ לעצמך מה לעשות, זה כנראה יהיה התשובה הכי טובה שתקבל.
אחרי מספר חודשיםכבר שאני לא ב"קשר" ויש כאן אנשים שפחות או יותר מכירים אותי קצת. (בעיקר הצעירים בנינו)
מעוניין להתחתן, ויש לי כאן רשימה ארוכה של מה אני רוצה, כמובן - לא מחפש מישהי שיש לה הכל. אבל חלק גדול ממה שאדם רוצה - מראה על הסגנון שלו... אז תנסו להבין את הראש שלי... אני כותב כאן את הרשימה - לא להיבהל, אם מישהו/י מכיר/ה מישהי מתאימה אשמח שתעדכנו אותי. סליחה על ה"נואשות" אבל אחרי התבודדות הבנתי שאני צריך לעשות השתדלות וזה אחת הדרכים. אני בן 19.5
*יראת שמיים
*רצון אמיתי להקמת בית שמחנך לעבודת ה'
*ראש גדול
*שואפת לקרבת אלוקים
*אידיאליסטית
*שורמת (שלא תהיה כבדה)
*מוכנה לשאת בעול וצמצום ע"מ להקים בית של תורה
*אשת שיחה ועמוקה - אפשר לפתח איתה שיחה עמוקה גם אם ישנה מחלוקת עקרונית - יודעת לכבד ולנהל דיון
*השקפה אמונית יציבה
*נשית
*אפשר לדבר איתה על קדושה/עבודת ה והיא לא תסתכל עלי כמו על חייזר
*מתנדבת - משקיעה מעצמה לתרום לאחרים
* רצון להתקדם למעלה כל הזמן
*ציונית ומוכנה ללהתאמץ למען א"י
*מאמינה בדרך הרב קוק.
כן זה ארוך, בררני וכו. שוב לא חייב שיהיה לה הכל. זה האידיאלית. חלק מספיק לגמרי
מתחתי - 18+
לפני שנפתחו
סבבה שקדיםושה' יאיר את דרכך במה שתבחר ושתמיד תהיה שלם עם ההחלטות שלך (שזה בדר"כ הדבר שאנחנו תמיד מתחרטים עליו...)
פוווווולים של הצלחות!!!
בס"ד
אבל לא נראה לי שתרצה בנות שרק עכשיו מסיימות שמינית 
כישוף כושליצא לי זוועה.!!!! לא רגיל לתנור - הכל נשרף!!!!!!!!!!!!!
ענבלסגנון.. אני אצל הגבעונים נחשב מרכזניק ואצל המרכזניקים נחשב גבעון... אצל הליטווקים מבנינו אני חוסיד ואצל החסידים אני בייניש ליטווק...
מישהי יראת שמיים מכל סגנון תתאים, יש בי הרבה סגנונות
מוריה.ר =) 1.80+- לא זוכר. אבל רוב הסיכויים שפחותנחשון מהרחברוןאני ממש גרוע בלהגדיר סגנון... אם יש לך שאלות מכוונות
אממממ אמרו לי שדאי להוסיף. יש י זקן, לא גילחתי ב"ה אף פעם... (מסננת מספיק טובה?)
איך יהיה רצון להתקשר ולדבר בטלפון אם לא היו שיחות טלפון?!
אני לא סובלת את זה שבנים זורקים ומתנהגים בחוסר אחריות.
איך הקשר יבנה אם אין דיבור?
בסדר, בהתחלה אולי זה טיפה מלאכותי, אבל אח"כ כבר רואים לאן זה מוביל, אם לא כיפלך לדבר- אז הקשר לא ימשיך..
וכן, הבן צריך לעשות את זה בהתחלה.
מוצ"ש מימונה שמח לכולם!
אז ככה,
אני רוצה להתחיל לצאת...משהו ברמה של עוד כמה חודשים ו..אעפס מרגישה לא הכי מוכנה... אחד החששות הגדולים שלי זה להתחיל לצאת מהתלהבות שכולן מתארסות ויופי בלאגנים ואז לקלוט שאין לי מושג בכלל מה אני רוצה ולאיפה אני הולכת.
ושאלתי לכם היא ---איזו הכנה עשיתם או יותר נכון עשיתן לקראת היציאה לדייטים (חוץ מפן 
) וכשאני אומרת הכנה אני מתכוונת לספרים, שיעורים, סדנאות ,דברים שעברתם בחיים (שאחריהם הרגשתם שאתם בשלים לעניין) שגרמו לכם להבין לקראת מה אתם הולכים, איך לבנות את הקשר, מה צריך לחפש, מה קריטי, מה פחות וכו'
(ואגב, קראתי את "בית נאמן בישראל" של הרב שטרנברג...הרב כתב שם שמה שצריך לחפש בבן הזוג זה אידיאל משותף שהחתונה והחיים שלהם יחד אמורים לממש... לא כל כך הבנתי למה הכוונה...אשמח להסבר, מה הכוונה אידיאל, האם זה הדבר היחיד? האם זה באמת כך?)
כל העניין הזה של בירור... אני מרגישה שהוא עדיין דינמי מבחינתי ומשתנה כל הזמן...לטוב ולרע... יש דברים שאני עצמי לא סגורה עליהם סתם דוגמא- ללכת להתיישב ביו"ש או דווקא בגרעין בעיר...
אין ספק שבירור עצמי הוא שלב חשוב ומהותי ותודה!
אשמח לעוד תגובות!
אגב, מה שהזכרת בסוף זה בדיוק החשש מבחינתי
אחד היתרונות לנישואין בגיל צעיר זה שביחד מבררים דברים
ככל שיש לך יותר דרישות ועקרונות שעליהן אי אפשר להתפשר יותר קשה להתחתן.
אל תכיני רשימה , רשימה זה למכולת.
ההכנה שלפני זה ללמוד תקשורת טובה הקשבה הכלת השונה עבודה על המידות שלנו....
ותכלסי
לצאת כשרוצים באמת להתחתן, להשקיע בקשר ולבנות משהו משותף,
לא לצאת כי כולם יוצאים כי אז באמת לא תדעי להחליט,
שרוצים באמת להתחתן ולא סתם שיהיה לי מישהו שיהיה לי נחמד איתו (כמו שנכתב לעיל...)???
דבר שני, אני חושבת שלפעמים פשוט צריך לקפוץ למים ולנסות.
קריאת ספרים מאוד עוזר ברמה תיאורטית אבל בתכל'ס עד שלא מנסים לא יודעים באמת..
אז ממליצה לך לנסות ומקסימום אם את מגלה שזה לא טוב בשבילך אז להפסיק ולחזור לזה כשבאמת יגיע הזמן
שאלה שמטרידה אותי זמן מה...
קצת רקע: הדוגמאות היחידות שיש לי מקשרים זה של חילוניים או חרדים, כלומר, קרובי משפחה צעירים שהיו בקשר והתחתנו(/או שלא..) באותו זמן היו או חילוניים או חוזרים בתשובה = חרדים.
חברות שהתחתנו - חרדיות.
מה שאומר, שלא היתה לי דוגמא לקשר שמתאים לי....
באופי, השכל יותר מוביל אותי, ולא הרגש וכל זה מביא אותי לשאלה:
עברה פגישה או שתיים והבנתם שיש על מה לדבר, עברו עוד כמה פגישות הכרות - בסדר, נחמד, זורם, מרגישים קצת, אבל עדיין לא החלטתם מן הסתם, אז- מה הלאה???
וגם, האם יש מקום לחברות? כאילו, אם החלטתם, אז מתחתנים, לא? ואם עדיין לא, אז מה?...יצא מבולבל, אם קראתם עד עכשיו יש לכם סבלנות() ותודה, ויותר אודה אם גם תענו
עד שמחליטים או שהקשר מתקדם ומתחתנים או שמגלים שנחמד אבל לא מתאים.
יש כאלה שמליטים מהר ויש כאלה שלאט, לכל אחד יש את הקצב שלו.
לפתח את הקשר - פירוש?
(מאלה שמחליטים לאט....)
ותודה על התשובה
לעשות דברים משותפים , ללמוד לחשוב ביחד , להכיר יותר לעומק אחד את השני,
ממשיכים לדבר, לטייל, לשתף ולהכיר עד שמחליטים פה אחד ...
מה שחשוב הוא ההרגשה שלך בפגישה עצמה.
אם יש משהו שברור לך לחלוטין שאתם לא מתאימים, אז תבטלי את הפגישה כבר עכשיו.
אבל אם זה רק אינטואיציה, אז אני חושב שאם כבר קבעתם להיפגש, מן הראוי שתנסי לפחות.
יוצא כבר חודש אבל רק 5 פגישות גם לא יצא וגם לא רוצה יותר מפעם בשבוע.
משו קצת תקוע .. עדין לא רוצה להגביר קצב.. שמשו זז אצלה כ"כ. בעיקר אומרת שכל אחד והקצב שלו וצריך זמן..
ואני בשכל זה מתאים והרגש מתפתח לאט לאט...
אך גורמים לקשר להתקדם.. לפרוץ החוצה?
וגם שיחות טלפון זה ממש חשוב..
אני למשל יותר נפתחת בטלפון מאשר בפגישה..
מלאאאא זמן לא הייתי פה, אז קפצתי לבקר... ונחשו מה ביקשתי למתנת אפיקומן???
שיתנו לי תקופה קצרה של שקט , למה לאחרונה הרגשתי כמו בסרט נע...
בס"ד
ברור שזה תלוי באופי שלך, במקום שבו תהיי ועוד..
אבל אני יכולה לומר על עצמי שעברתי שינוי מאוד משמעותי בשנתיים האלו.. ואני יכולה להעיד גם על הרבה מהחברות שלי שהשנה/שנתיים האלו היו משמעותיות מבחינת ההסתכלות על העולם, סדרי עדיפויות בחיים, אופי שמתפתח, גישות כלשהם ועוד..
אם את הולכת לעשות שרות לאומי אני ממליצה לא להתחיל לצאת בחצי שנה הראשונה. תתמקדי בשרות, תני את עצמך, תשקיעי בפנים של עצמך, ואז תצאי להכיר את בעלך היקר(:
שיהיה בשמחה ובקלות בע"ה!
כדי להתבגר טיפה לפני שבונה בית.....
אז ה' סידר ב"ה, והתחלתי להפגש פסח (הרגשתי כבר מספיק מוכנה) והתארסנו מאוד מהר אח"כ.....
מוזמנת באישי אם רוצה....
צריך עזרה רבותי.
לא יודע אם זה המקום לשידוכין, אבל אולי משהו כן יצא ועלי מוטל ההשתדלות, בעז"ה
אז ככה, יש לי אחות תאומה, שנינו בני עשרים ושתים חצי. הבעיה היא כזו: לי יש מלא הצעות, ולה אין, בכלל...
ואין לי מושג איך לעזור לה, אני פשוט לא מצליח כמה שניסיתי ופניתי להרבה בחורים - פשוט לא הולך לי (לא שניפגשו והחליטו שלא, אלא אפילו ברמה של להפגיש בינהם..)
היא בסיפור כבר יותר משנתיים כשאני רק מלפני חצי שנה בערך, וכבר עקפתי אותה במספר הבנות שניפגשתי איתן לעומת הבנים שהיא ניפגשה איתם.. ואני יודע שזה פשוט גומר אותה, והיא עצובה מזה ממש ומדוכאת ורואים את זה עליה, היא לא האחות המוכרת החביבה והשמחה שהייתה, היא מבואסת ובודדה וממש קשה לי לראות אותה מהצד ככה שהיא הולכת ומזדעפת.
והיא באמת פצצה, בלי להגזים בכלל, באמת. אבל הבעיה שלה זה שאין לה סביבה שמכירה אותה, רק מעט חברות, באמת לא הרבה, היא לא כזו עם מלא חברות, היא מהסוג של כמה חברות ממש טובות וזהו. ומקום הלימודים שלה זה אוניברסיטה שכמה שאני מבין זה לא מקום שהנושא הזה עולה שמה כמו במכללות וכו', שם זה ערבוביה של מלא אנשים ממלא גילאים, דתיים חילוניים וגם ערבים... בקיצור - לא המקום לשידוכין..
חשבתי לכתוב כאן בקצרה ממש את פרטיה, ואם למישהו יש רעיון שנראה לו קשור לו/אח/חבר וכו'- בבקשה אל תתביישו, אי אפשר לדעת מהיכן ה' יתן לנו את זיווגנו (מה גם שראיתי שיש כמה זוגות שיצאו מהפורום הזה...)
אז כך:בחורה דתיה, לא דוסה מדרשיסטית, אבל בהחלט רצינית ולא פוסלת שבעלה יהיה אברך, אבל באמת רק לשנה שנתיים, לא יותר.
לומדת פסיכולוגיה בבר אילן. בחורה מאוד חכמה ואיטליגנטית שכיף לדבר איתה במגוון נושאים, יש לה מחשבה עמוקה ומעניינת.
קצת מופנמת בהתחלה ורצינית, אבל כשהיא נפתחת-היא מתוקה!! שמחה וחמודה.
היא לא קומונרית צעקנית, שקטה יותר.. השקפתה זה בסגנון יותר פתוח ומכיל אם נאמר, מהסוג של הרב שרלו אולי, זה לא חד משמעי והיא יצאה עם חברה מישיבות קו, אבל בגדול נראה לי זה כיוון שיותר מתאים לה
אם למישהו יש הצעות ורעיונות - אשמח לשמוע, אפשר באישי... תודה לכולם ובעז"ה בשמחות אצלכם, רק בשורות טובות
איזה אח-תאום... לענין.
)יטבתהזה היה קשר לא ארוך בכלל. משהו כמו שבועיים, 2 פגישות ושנינו הבנו שזה לא שייך...
אבל, משהו שלא היה לי בשום קשר אחר, זאת המשיכה... וזאת תחושה ממש מוזרה שיש מולך מישהו שאתה מבין שלא שייך אליך בשום צורה ובכל זאת המשיכה היא חזקה וקיימת, וגם עכשיו, איזה שבועיים אחרי, אני עדיין מרגישה את התחושה.
זה הגיוני ואיך משתחררים מזה?
מקווה שהובנתי ותודה לעונים.
שיודיע לי בבקשה...
בעיקר לזכור שזה לא אומר שלא תימצא החפיפה בהמשך, ומעבר לזה אני לא יודע עוד מה לעשות.
איך משתחררים מהידלקות על מישהו שנפגשת איתו אבל זה לא זה?
לדעתי פשוט להמשיך לצאת.
