פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1151)

זה נשמע שממש קשה לך בחיים ביום יום.

שאת לא חיה באמת אלא רק כלפי חוץ מעמידה פנים.

אני יודעת שזה ממש קשה.

יש נסיונות, יש דברים קשים בחיים האלה.

אני חושבת שזה ממש קשה לחיות איך שתיארת.. אני מכירה את ההרגשה.

אשמח לעזור, להיות אוזן קשבת- אם את רוצה בפרטי.

מאחלת לך הרבה שמחה ושתתחברי לטוב שבך..

קרה משהו?
אם את לא רוצה לומר פה אפשר בפרטי (מחובר בזמן הקרוב...).

והשאיר אותי פגועה.. לא קרה משהו אסור ח"ו. בקצרה חשבתי שהכרתי אותו ועם הזמן גיליתי בן אדם אחר לגמרי.

הרגשה שרימו אותי. קשה לתאר את זה..הייתה לי היום ממש התפרקות ונפילה ליאוש, הייתי חייבת לשחרר את התחושות האלו ממני.. תודה לק-ל זה עזר.

בינתיים אני באמת מעמידה פנים ומשדרת שהכול טוב אבל מבפנים שבורה.. הזמן יעשה את שלו וזה יעבור..אני מתפללת ומקווה שכמה שיותר מהר אבל גם אם יקח זמן בסוף זה ישתפר.

ובנוגע לקבלת טיפול/יעוץ אני לא חושבת שאלך..

תודה רבה לכם

ובסופו של דבר, רק הזמן מרפא את הפצעים.
מקווה שיגיע הבחור הכי מתאים לך בקרוב ותהיי מאושרת ושלמה

זה בשבילך.
ולא תמיד מישו צריך לדעת על זה.

הלוואי והזמן לא רק ישכיח אלא באמת יעזור לרפא.

הצחקתני

תעסיקי את עצמך בדברים אחרים...

תתני לזה לזרום עד שיהיה לך כיוון יותר ברור.

אלו שכן, אתה חייב להיות מכיל ומבין איתן ולתת להן את הזמן שלהן. ככה זה עם נשים, הן יותר רגישות מגברים ולכן, כשהן נפגעות אז זה פוגע בהן יותר קשה. לכן לוקח להן יותר זמן להפתח, מחשש להפגע.

ואם לא טוב לך, אז תחפש מישהי יותר פתוחה מההתחלה, אבל אל תבקר את אלו שלוקח להן יותר זמן להפתח.

אלו הן,

ואיתן אנו צריכים להתחתן..

וכל עוד אין אמון קשה להפתח כי באיזשהו מקום מפחדים להיפגע.

אם לא, אז למה אתה מצפה שהן יתנו לזר את הנפש שלהן 

הן שומרות עליה כן יעשה בה שימוש לרעה

שהן מוצאות את האחד הן נותנות את הנפש והנשמה בעיניים עצומות!

 

בהצלחה

ברור שצריך למצוא את דרך האמצע

אבל בעיני...יש בזה גם משהו יפה בבישנות ההתחלתית הזו

קשר טוב צריך להיבנות בהדרגה

 

כמובן שאני יכולה להבין שיש כבדות ויש כבדות..

יכול להיות שמישהי מסויימת כבדה מדי בשבילך

וזו זכותך להחליט שלא מתאים

בכל מקרה,טיפת סבלנות אף פעם לא מזיקה

 

למרות שבפועל זה לא כ''כ הולך.... 

אמרו דברים נכונים וחכמים.
ובנוסף - יכולה להגיד לך שזה לא "בנות".
נפגשתי עם בנים עם אותה 'תופעה' בדיוק!
תלוי אופי, קשור גם לאנטימיות, לאמון...

 

ויש דברים שכמה שרוצים להוציא אותם, לשתף, לספר, לפעמים זה קשה.
ולוקח זמן לפה להוציא את זה. (כן, ממש כך!)
 

לשני הצדדים יש עבודה -

לצד א' - להשתדל להפתח ולהתאמץ על זה למרות הקושי, זה חשוב ובסכ"ה בשביל להתקדם ולהתקרב ולבנות משהו.
לצד ב' - להכיל, להתאזר בסבלנות, לדעת גם מתי לזרום וליזום ופשוט ללמוד את מי שלפניך. זה חלק מזה.
 

ראוי לציין שיש לך כתיבה - מדהימה..

זה ממש תלוי באופי של הבחורה תנסה בברורים לברר אם היא מופנמת.....

לי יצא כמה פעמים להיפגש עם בחורים כאלה אבל אני לא אומרת שכל הבנים כאלה

אלא זה היה בחורים עם אופי שקט ומופנם...

יש אנשים פתוחים וזורמים וזה לא קשור לכרטיס אשראי ,

 

ניתן לשוחח ולפטפט גם בלי ישר לחשוף קטעים אישיים.

ב. בנות הן יותר רגישות ודרך התקשורת שלהן שונה מעט מדרך התקשורת הגברית.

אני הייתי הראשונה שנפתחה ויזמה וכו'

ואכן, הבחור חתך כי הוא לא היה מסוגל להיפתח. (long story short)

 

לך תדע כמה הבנות שיצאת איתן עברו כדי לחשוש מהיפתחות...

כל כבודה בת מלך פנימה.

מאחל לך שתצמא מישהי כבדה שלא תחלוק את חייה עם גברים אחרים.

<צ>

אני חושבת עם בחור גדול מבחורה ב-3 4 שנים זה נורמאלי אבל עם הבחורה גדולה יותר מהבחור 3-4 שנים זה קצת מופרך.
חברה שלי מהלימודים התחתנה עכשיו עם בחור שהיא גדולה ממנו בארבע שנים. ואני ממש לא בעד זה.

באמת לא מצליח להבין את זה - אם גם הבחור וגם הבחורה בוגרים מספיק, למה שתהיה בעיה אם הבחורה גדולה מהבחור?

 

במה זה פחות יתאים? האם הם יאהבו פחות אחד את השני? האם האישה פחות תעריך את בעלה?

 

הכל תלוי בזוג, ובפתיחות שלו.

 

אין שום פסול בבחורה מבוגרת מהבחור.

שיהיו פחות מאושרים (אם בסופו של דבר החליטו להתחתן כנראה שטוב להם ביחד), אבל סיכוי סביר שיש פער (כמו שיש פער במצב שהבחור גדול מהבחורה בכמה שנים. ואולי כשהאישה מבוגרת מהאיש זה יכול לגרום לה קצת לזלזל, לא דווקא במודע. רק אולי), לכן מראש (ב"בירורי התאמה") כנראה שזה יבוא בחשבון (באופן מוצדק).

 

בכ"א, אני מכיר כמה זוגות (כאלה עם שנה לטובת האישה ואפילו יותר) והם חיים באושר.

לא כל מה שמקובל הוא הנכון ולא כל מה שלא מקובל הוא הלא נכון, צריך לבחון כל דבר.

 

[וברור שטוב לא להיות משונה, כדברי חז"ל "לא יהא יושב בין העומדים ולא עומד בין היושבים" וכו', אבל בדבר כזה (נישואין) לא יודע אם צריך לחשוש מה אומרים או אם אנחנו בולטים (במיוחד שגיל זה דבר לא בולט לעין), צריך להתחתן. וכל עוד זה לא סותר את התורה זה בסדר].

מכיר (לא הכרות אישית יש לציין) אפילו שמונה שנים..

והאמת ממש מכעיס אותי החשיבות שנותנים לזה.
אין לזה טיפת משמעות.
מכירה עשרות מקרים כאלה ומעולם לא שמעתי שזה משנה משהו. לא זוכרים את זה בכלל.

ולמה זה מכעיס אותי כשפוסלים מראש בגלל זה?

כי לדעתי מה שמסתתר מאחורי הרצון הזה- זה שלא יהיה פער בחוויות חיים, זה הרצון להרגיש שהוא הגבר-שהוא יציב שהוא בוגר שהוא יתן לי בטחון שאפר להשען עליו...ומהצד הגברי- כנ''ל אבל הפוך- להרגיש שאני יכל להיות הגבר ,להשפיע להעניק וכו...

וכל הדברים הנ''ל הם לא השלכה של גיל- אלא רק של האישיות של האדם וההתאמה בינכם.
יכל להיות בחור שגדול מהבחורה בעשר שנים ולא יץן לה את התחושה הזאת.
יכל להיות שהוא גדול ממנה אך לא בוגר בנפשו ולא נותן תחושת יציבות.

ברור שיש שלבים בחיים שפער גילאים הוא יותר משמעותי- למשל בחור בן 18 ובחורה בת 23-24...ההתבגרות הנפשית בשנים אלו היא משמעותית ....
אבל
צריך לברר ספציפית על הבחור/ הבחורה ....לא תמיד זה כזה סטיגמטי.

אני נפגשתי עם בחורים שגדולים ממני ב6 שנים אבל לא היו בוגרים ולא נתנו לי בטחון כמו בעלי שקטן ממני בכמעט 4 שנים אבל גדול ממני מבפנחם בכמה וכמה מידות.


תכל'ס-נכל מה שרציתי לומר זה שצריך לבדוק עניינית לגבי הצעה כזאת ולא לפסול מראש רק בגלל הגיל.

אגודלים למעלה!

ככה יש יותר הבנה בין הצדדים וקרובים אחד לשני (סוג של גדלים יחד..)

יכול להיות שאני לא לגמרי צודקת בזה אבל זו מחשבתי.

בס"ד

זה לא היה משמעותי כ"כ אולם בכל זאת הפריע לי שהיא הייתה גדולה ממני.

והוא הכי טוב בשבילי

אם בחור בוגר שקול ואחראי לנה לא לנסות..
וכן להפך..

והוא נהיה בן 24 שבועיים אחרי שהתארסנו בערך..
ב"ה לנו זה מצוין,חוצמיזה שלא באמת מרגישים הבדל,זה כאילו מתאפס כשמתחתנים

כאלו שכבר גמרו לימודים?

ולעבוד. כמו כל זוג.
בהתחלה אולי חיים קצת בצמצום אבל בהמשך תהיה לכם הרחבה בעז"ה. צריך להתנהל בחכמה. ואפשר (וצריך) לקבל עצות מההורים ומאנשים חכמים (בעיקר כאלה שעברו את זה).

בנחת, אתם לא הזוג הראשון, עוברים את זה. בהצלחה.

מה את רוצה לעשות? אם את רוצה להתחתן בשנה הקרובה, איך תשלמי שכר דירה? איך תקני אוכל? מה את חושבת?

זה לא ברור לך שאתם צריכים לכלכל את עצמכם?

 

מבחינה טכנית, או שעובדים ולומדים תוך כדי, או שאחד עובד והשני לומד ואח"כ מתחלפים.

אבל מצד שני כדאי לקחת את דבריהם בכובד ראש.

לא חייב ללמוד מקצוע ישר על ההתחלה כדי להתפרנס, אבל צריך לקחת בחשבון שהעבודות שיהיו זמינות, רוב הסיכויים שלא יהיו הכי מלהיבות ושהמשכורת שלהם תהיה בהתאם.

גם צריך לקחת בחשבון שאם רק אחד מכם יעבוד ולא יכניס מספיק, אז גם השני יצטרך לעבוד ולהכניס משכורת נוספת.

גם, אם אתם מרוויחים משכורת של מינימום או קצת יותר, אז כדאי לגור בישוב יותר זול ולא בעיר או בישוב יקר וגם, לשכור דירה בתאם ליכולת הכלכלית שלכם ולא לפי הרצון שלכם.

תקנו אוכל קודם לפי מה שאתם צריכים כדי לחיות ורק אחר כך, אם יש לכם את הכסף, אתם יכולים לקנות דברים שהם פרווילגיה (כגון משקאות קלים ומיצים, ממתקים, מאפים, מעדנים, חטיפים, בשר בקר/כבש, חומרים יחסית יקרים לבישול ואפייה וכו').

אם אין מספיק כסף, אז קונים מה שצריכים ולא מה שרוצים.

"יוצאת", וזה כיוון רציני - 

 

אז את שואלת לא "לפני" משהו, אלא כשכבר קורה.

 

אי אפשר "לסחוב" בלי סוף ש"יוצאים" - על כן מבחינה זו צריך להביא בחשבון שאתם תעשו דברים במקביל (אם אכן יתברר שזה בכיוון של נישואין): גם תלמדו, וגם תעבדו בינתיים "מהצד". די מצוי..

קודם כל אני מעריך מאד שהתחזקת ועלית מבירא עמיקתא לכיוון איגרא רמה זה כבר כיוון טוב לדרך המלך שהיא דרך ה'. עכשיו, לענ"ד למחוק דברים מהראש וחויות שליליות וגם חיוביות זה ממש בלתי אפשרי, אבל, צריך כל פעם שעולה מחשבה רעה או לא טובה חייבים להדחיקה הצידה ולהתמקד בדברים אחרים דברים טובים אסור לשוט על מחשבה זו אפילו לשנייה! זו עבודה קשה, אני יודע, אפילו נראית לנו בלתי אפשרית. אבל אני חושב שזו הדרך היחידה והיא מצמצמת וממזערת את המחשבות הללו עד למצב שהן צצות רק לעיתים רחוקות. המון הצלחה וסייעתא דשמייא!

את ראשך במחשבות טובות, חיוביות ואופטימיות, והמחשבות האלו יתבטלו לאט לאט.

בהצלחה רבה מאוד!

זה גם בלתי אפשרי...

אני חושבת שאדם צריך להשלים עם עצמו וכל מה שהוא ומה שהוא היה בעבר, ולהסתכל כמה הוא התקדם..

אז כשקופצים לך התמונות והזכרונות לראש, תשמחי! ותראי כמה התקדמת מאז ובאיזה מקום טוב את היום!!

אנחנו בני אדם וכולנו חוטאים, כמובן שיש מקום לחרטה ולהתקרב לה' אבל אין דבר כזה למחוק ולשכוח.

תשלימי עם מה שהיה, זה קרה, אבל את הצלחת לסיים את זה ולהתחזק בעבודת ה'!

מעריכה אותך מאוד

אין מה לעשות. זה כולל יצרים, מחשבות ודחפים.
מה שהיה היה.. הצטערת והשתנית לטובה, זה העיקר!
מה שקורה עכשיו זה כוחו של הטבע..זה חסר לך. חפשי לך מישהו כלבבך והפעם זה יהיה בהיתר

(תזהרי לא להפוך לאובססיבית בשם הדת)

להתפלל ולהתחרט.

 

להתבונן מדי פעם כמה זה לא שייך, מגעיל, עד שהדברים הללו יעוררו סלידה חזקה; וממילא, לא יהיה "פיתוי" להיזכר בם.

 

ועם זה, גם לדעת להרפות. לפעמים כשמנסים להוציא משהו "בכח", אז עצם זה שחושבים על כך - כבר מעלה אותו..

 

להוסיף בחיוב.

 

ואני לא חושב שצריך לשמוע לעצות כאילו "ככה זה" ו"להשלים עם זה".. חלילה. ברור שזה דבר גרוע מאד. ויש דבר כזה שכאשר אדם מאד מתנתק ממשהו - הוא כבר לא זוכר אותו.  טוב שאת מאד מתחרטת, בעז"ה יגיע גם השלב הבא.

 

 

זה מאוד טבעי, ותאמיני לי שאת לא היחידה ולא האחרונה שנפלת בעוונות האלה.

יש הרבה ויש כאלה שחושבים שזה לגמרי בסדר.

עצם זה שאת מבינה שזה לא טוב זה הרבה!

ואת מצטערת על זה ועשית תשובה.. מה את רוצה מעצמך? אל תלקי את עצמך על זה.

הדחפים המיניים האלה הם טבע העולם והם ימשיכו ללוות אותך והם מלווים גם אנשים שלא ירדו למקומות האלה..

אני חושבת שאת לא צריכה להתנגד לתמונות ולמחשבות האלה.

לקבל אותם באהבה בחיבוק. להעריך את עצמך על זה שאת כבר לא במקום הזה.

לא להלחיץ את עצמך כי זה בסדר גמור.

"הרפו ודעו את ה'"

לא כתבתי על ה"מחשבות" שעולות לה בעל-כרחה, אלא על מה שהיה.

 

ומי שחושב שמה שהיה אינו מגעיל - בחיים לא יעשה תשובה אמיתית.

 

וזה שיש כאלה ש"חושבים שזה בסדר" - זה רק מזעזע עוד יותר.  יש "שחושבים שזה בסדר", על כל מיני תועבות בעולם. מי שמאבד חלילה את החוש של הסלידה מדבר כזה, בהפקר, בגלל ה"יש שחושבים", או ה"יש שעושים", מאבד אוצר יקר מאד של תחושה טבעית ועדינה.

 

חבל מאד שבמקום לאמץ ולחזק את התפיסה הנורמלית, היהדותית, נאחזים בכך שיש היום תרבות עקומה ונוראה, כדי "לנחם". זה הכי גרוע.

 

ואם היתה חושבת כמו דברייך, תשובתה לא היתה תשובה. כי תשובה צריכה חרטה אמיתית, ולא מחשבות שזה "לא כ"כ נורא, כי יש כאלה"...

 

ומה קשור "הדחפים המיניים"...  היא לא דיברה על כך שיש יצר שמוצא את מקומו הנכון בתוך מכלול של נישואין - אלא על כך שיש לה "תמונות" קשות ממישהו שלא היתה נשואה לו. זה באמת דבר קשה ומצער מאד-מאד. 

 

"לקבל באהבה וחיבוק" מחשבות כאלה?!  זה שקר וכזב ומזעזע. זו ה"שיטה" היום של העולם המערבי בטירופו. כל רע, כל חולשה, כל תועבה - "קבל באהבה ובחיבוק". חס ושלום! למה ש"תעריך את עצמה שהיא לא שם" אם אלו בעצם דברים שצריך "לחבק"...

 

זו חולשה של שיטות הטיפול ה"כאילו מודרניות".. חס ושלום שאדם לא יחשוב שמשהו לא היה בסדר.. לא נכון! ידע - ויתחרט, ויסלוד, ויעלה, וייטהר באמת. כמו שהיא אכן מתאמצת.  ולא ע"י אשליות כאילו "אז מה"....

 

עדיף לא להשתמש לכך, לפחות, בפסוק. כי זה לא "דעו את ה' " - אלא בדיוק ההיפך. "הרפיה", זה טוב בתור "תרגיל" כדי שלא יעלו עוד יותר בגלל הלחץ. אבל לא בתור "מהות" וותרנית.

 

 

אני חושבת שקצת הלכת רחוק. אני בטוחה שלא הבנת את כוונתי.

אני ממש לא חושבת שזה בסדר לא לשמור נגיעה ולהתחבק ולהגיע למקומות כאלה נמוכים.

אני אומרת לה את זה שזה בסדר כי היא ממש קשה עם עצמה

ואני חושבת שבן אדם לא צריך להיות כ"כ קשה עם עצמו... זה לא מה שה' רצה.

התשובה, היא שאתה מבין שעשית משהו לא בסדר מבקש מה' סליחה ולא רוצה לחזור על זה שוב.

זה ניראה שהיא עשתה את התהליך הזה והיא לא מסוגלת לסלוח לעצמה.

אני בטוחה שה' סלח לה.

אין מה לעשות תמונות תמיד יעלו מהזיכרון אם היא תתנגד זה לא יעזור לה הרבה כי מחשבה שמתנגדים אליה היא תופסת יותר מקום והיא נלחמת בחזרה.

זה בגלל  שאני הסתייגתי משלך - אחרי שהסתייגת משלי..

 

ומה שאת כותבת כעת - זה אחרת לגמרי ממה שכתבת קודם. כי מה שכתבת קודם, יש בו גם "הכשלה", אפילו אם כפי שנראה כעת זה בא מכוונה טובה.

 

אבל לדעתי יש לך טעות, גם במהות:  כי זה שאת תגידי לה שזה "בסדר", זה לא ירפא באמת. כי זו לא האמת.

 

אדם לא צריך להיות כ"כ קשה עם עצמו - במובן של לדעת שאם הוא מתחרט באמת, אז אכן זה עוזר.

 

התשובה היא תהליך לא רק אתה "מבין", אלא גם אתה "מתחרט". זה הפועל-יוצא של ההבנה. ולכן כמה שאדם סולד מהרע, ככה הוא יותר לא שם, וכך יותר קל לו להשתחרר מזה. כמו שנאמר: איני אותו אדם.

 

זה  עוזר להיות באמת מחוץ לדברים. לא להישאר לתמיד עם ציורי הרע ותחושתם.

 

ומה שהיה נראה לי - ובעקבותיו כתבתי - זה שהבעיה אינה שאינה מסוגלת "לסלוח לעצמה" אם עושה תשובת-אמת. אלא שמפריע לה, בצדק, שצפים בה המראות הללו.

 

והיא ביקשה עזרה איך להיפטר מזה.  ואינני מסכים עם "תמונות תמיד יעלו בזיכרון", ובוודאי לא עם אי הבחנה בין זיכרון "טכני" לזיכרון צורב.

 

ולגבי מה שאמרת שלא להילחם בכח מידי, כדי שפסיכולוגית לא יעלה "עוד יותר", זה נכון - והזכרתי גם כן משהו כזה.

להגעל ממה שקרה- לא בטוח שזה דבר טוב. 

אם כל פעם שיעלו לה מחשבות על מגע היא תחוש גועל- זה עלול להתקבע לה ולהפריע אחרי שבעז"ה היא תתחתן.

כי בראש שלה- מגע=משהו מגעיל.

 

אני לא נגעלת מלאכול שוקולד.

אני כן אצטער מאד אם אכלתי אותו אחרי בשר.

 

יש פה יצר שנאמר עליו "טוב מאד". היצר הזה לא מגעיל. 

מגע כזה איננו מגעיל.

להגיד עליו שהוא מגעיל- זה לא נכון ולא בריא.

 

אבל זה פשוט- לא נכון. 

לא בזמן, לא במקום ולא עם האיש הנכון.

 

לכן צריך לחזור על זה בתשובה- הכרת החטא, חרטה, וידוי, וקבלה לעתיד. בלי גועל. לא מצאתי ברמב"ם גועל כחלק מתהליך החזרה בתשובה..

 

 

 

 

ולגבי המחשבות-  שכשעולות מחשבות לא טובות- הכי חכם זה לא להלחם בהן. איאפשר לא לחשט על פיל ורוד ע"י התאמצות- אלא ע"י מחשבה על משהו אחר. להכין לך בראש "נושאי מחשבה" טובים שלא קשורים- ויכולים לסחוף לך את המחשבה. ספר שכיף לך להזכר בו, חוויה כיפית שעדיין חיה לך בראש, חלום שיש לך.

ואם את באמצע התפילה- פשוט לנסות להתרכז בתפילה.

מה שאני לא מסכים איתו.

 

ואני אכן חושב שמה נהיה היום סוג של "תרבות" כזו, להגיד, "זה לא בריא" להגיד שזה מגעיל - זו טעות מאד גדולה.

 

בוודאי לא השימוש לכך בפסוק "טוב מאד" (שאגב, גם במקום הראוי, זה לא בדיוק פשט הפסוק).

 

לא כל יצר זה "פרווה". ובוודאי שיש ביצר גם צדדים בהמיים (וכל מי שמתמצא במקורות, יודע שגם "במסגרת הנכונה" עדיין אפשרי שזה יהיה "בהמי". והרמבם כותב לגבי זה, בנישואין, ש"מי שיתנהג כמותם" - כמו הנוהגים בבהמיות - יהיו לו בנים כמותם... כלומר, יש דבר כזה).  כאשר זה לא מתוך נישואין וקדושתם ועדינותם, ומחוייבות גמורה, וחלק מהמסגרת של איש ואשתו על כל המסורת שלה בעם ישראל, וכל מכלול היחס שביניהם, ומבַטאם -

אז זה עם בן "אחר", וזה אכן מגעיל. אפילו שיכולים להטעות את עצמם. וכבר אמרתי, לדעתי מי שמאבד את החוש הטבעי הזה, מאבד הרבה מאד טובה.

 

זה לא דומה לשוקולד שאמרת. אם כבר, אולי יותר דומה להבדל בין ממתק שתאכלי מתוך מטבחך, לממתק שתאכלי כי גנבת מהחנות ברגע שבעל-הבית לא הסתכל... ושם אני מניח שלא רק היית "מצטערת", אלא ממש "נגעלת" מכל ביס..  וזה עוד יותר. או דומה לתלבושת לא-צנועה-בעליל ברשות הרבים, שאע"פ שהגוף אינו דבר "רע" חלילה, בכ"ז מי שיש לה חוש בריא נורמלי, אמורה לסלוד מכך מאד בנסיבות כאלו.

 

את צודקת, שחלילה להגיע לכך ש"מגע" בנישואין הוא מגעיל. אבל זה לא בא ע"י מה שאמרת - אלא לדעתי ממש ע"י ההיפך: כי אם על דבר שאכן הוא רע ומבחיל, של "התעסקות" עם מי שלא נשואים לו, "מסבירים" שבעצם לא כ"כ... זה אכן יישאר בראש. ויתערבב עם מה שבנישואין, וזה נורא ואיום.

 

אבל אם ברור החילוק הגמור, אז מבינים וחשים שזה פשוט לא אותו ענין. ואז אין שום בעיה עם "מגע" שבנישואין. ואלו דברים שגם הנסיון מלמדם.  ולא אמרתי שצריך "כל פעם" להתעמק במחשבה הזו, אלא כללית להתבונן שזה כך.

 

חרטה שהרמבם מדבר עליה, היא חרטה גמורה. בדבר שאין לו כל מבוא אנושי (למה הביא פרה אדומה עם שתי שערות שחורות..), אז החרטה העמוקה תהיה מעצם העבירה על רצון ה' (במקרה כזה - הזעזוע יהיה מכך שגרם לאנשים לא להיות טהורים ולחטוא, לדוגמה. ואם לא יזדעזע מכך אלא "יתחרט יבש", זו לא חרטה אמיתית..). בדברים שיש "תפיסה" לחוש היהדותי, הצניעותי וכד' - זו חלק מהחרטה.  בנוסף, זה גם בריא ליכולת לבנות עם מישהו אחר, ולו, להסכים לכך.

 

אגב, גם במצוות אחרות - אחת הסיבות ל"טעמים" שמוצאים בהן, הוא באמת כדי להגדיל את קיומן מאהבה, וממילא גם את יכולת החרטה כשחלילה עברו עליהן, בסלידת אמת.

 

לגבי ה"מחשבות", זו עצה פסיכולוגית, שאכן גם אני הזכרתיה.

זה גם מה שאני חושבת.

זה גם מה שאמרתי שזה יצר טבעי ולכן לא כדאי להכניס לראש שזה מגעיל. כי זה לא.

וברגע שזה נעשה בקדושה אז זה הדבר הכי יפה.

את יכולה, בכל פעם שעולה לך זיכרון כזה להגיד לעצמך

'נכון, הייתי שם, עשיתי את זה, היה אפילו נעים וכעת אני אדם שונה, עברתי שינוי עצום והדברים הללו רחוקים ממני' .
וכל זה- במקום לייסר את עצמך ללא תועלת- הרי את הנעשה אין להשיב .
אני לא איזה דוס גדול, אבל אם את מאמינה שעברת שינוי אמיתי- העוונות (אם אפשר לקרא להם כך) - ייהפכו לזכויות .

 

בהצלחה בהמשך ואל תביטי יותר מדי אחורה .

בס"ד

 

 

קודם כל עייני "בגן האמונה" דף שו'-שז' בפירוש הרב ארוש.

וגם דף תל'.

ומאוד מאוד מאוד ממליץ לך ללמוד את הספר!

 

 

המח לא יכול שלא לחשוב. זאת אומרת שתמיד הוא חושב.

אז בעצם אם יש מחשבה שלא רוצים פשוט צריך להתעסק במחשבה/דברים אחרים ולא "לנסות לא לחשוב".

 

 

 

תשובות לדברים דומים מהאנט':

 

"

את בחורה צעירה מאוד שכל החיים לפניך, ולכן ראי להתחזק ביתר שאת וביתר עוז, ולחזור בתשובה שלימה אליו יתברך, שאין למעלה מזה. וכך אמרו חכמינו הקדושים (ברכות ל"ד.) במקום שבעלי תשובה עומדים, שם אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד; ואמרו חכמינו הקדושים (פסיקתא דרב כהנא) גדול כוחה של תשובה, שכיוון שאדם מהרהר בלבו לעשות תשובה, מיד היא עולה לא עד עשרה ימים ולא עד עשרים ולא עד מאה, אלא עד מהלך חמש מאות שנים. ולא עד רקיע ראשון ושני, אלא שהיא עומדת לפני כיסא הכבוד.

והיצר הרע מאוד מאוד מפחד מבן אדם שחוזר בתשובה, כי כיוון שאדם בא אל הקדוש ברוך הוא, אפילו שהוא עשה עד עכשיו מה שעשה, ומתוודה ומתחרט על כל מה שעשה, הקדוש ברוך הוא כבר מקבלו. ואמרו חכמינו הקדושים (במדבר רבה פרשה כ' סימן י"ג) בלעם היה רשע ערום וידע שאין עומד בפני הפורענות אלא תשובה, שכל מי שחוטא ואומר חטאתי, אין רשות למלאך ליגע בו; ובשביל זה הוא מסית את כל אדם "מה לך לחזור בתשובה? ומה לך להתוודות?" כי הוא יודע שמי שחזר בתשובה ומתוודה להקדוש ברוך הוא, אין רשות למלאך המוות ליגע בו, ואמרו חכמינו הקדושים (תנחומא נח) אין מכה בעולם שאין לה רפואה, רפואתו של יצר הרע תשובה.

 

"

 

http://www.breslevcity.co.il/%D7%A9%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%A8%D7%A1%D7%9C%D7%91_5497

 

 

"

בס"ד

 

לגבי לא להיות עצוב אל תשכח שעכשיו שכבר בחרתה מה שבחרתה ועשיתה מה שעשיתה זה היה לטובה.

ו"במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד".

עיין "בגן האמונה" דף תל' בפירוש הרב ארוש . ושם מדובר על עברות ויצר הרע באופן כללי שדווקא שכל כך קשה לך לקיים מצווה לדוגמא לברך ברכת המזון דווקא כך אתה זוכה לרצון גדול יותר לקיים את הדבר:

"עיקר גודל החשק נעשה ע"י המניעה, שמונעים את האדם מן הדבר, ע"י זה נעשה התגברות החשק מאוד".

וכן בספר גם מובא העניין שאם נפלתה בעבירה מסויימת אז כמובן שזה היה לטובה, (אומנם צריך לחזור בתשובה ולא לבחור לעשות רע ולהגיד שזה יהיה לטובה - אלא מדובר אחר מעשה) וה' יתברך דווקא באמצעותך רוצה להוציא לאור ניצוצות שרק אתה בכך שחטאת יכול להוציאם לאור.(עיין דף שו'-שז')

 

הרב ארוש הוציא ספר שלם בנושא שלא קראתי אותו:"בריתי שלום" תנשא(יגעתה ומצאתה תאמין).

 

 

וכמובן לפני הכל התבודדות עם ה' ותפילה על העניין.

"

 

שכויח!

אשרייך!

ואת אפילו קצת מתגעגעת.

רגשות אשמה לא עושים טוב לעור הפנים - תשתחררי...

(ואגב, להגיד "נורא מכל" על יחסי אישות זו גישה מאד לא בריאה לעתיד שלך )

בס"ד

שושי יקרה..

אני מצטרפת להרבה אמירות שנכתבו כאן.

אני חושבת שלהניח לעבר, את התשובה שלך מול שמיא כבר עשית, וד' אוהב אותך!

בהווה- לא להתמכר לזכרונות ולהשתדל מאוד (לא באלימות נפשית כלפי עצמך, אלא בשמחה!) למלא את הראש במחשבות חיוביות, לסלק את המראות מהראש..

ואל העתיד- להפוך את הזכרונות והמחשבות לכלי חיובי. כשאת חושבת על רגעים יפים להזכיר לעצמך שבע"ה עם הכוחות האלה תבני ותחזקי את הזוגיות שלך בקדושה ובטהרה, בהיתר ולא באיסור. הדברים שעשית הם לא מגעילים מעצם המעשה, אבל הם מ-מ-ש לא היו במסגרת הנכונה. שמרי על עצמך שהרגשות הקשים ותחושת האשמה לא יגרמו לך לסלידה מדברים שבעתיד יעשו בע"ה בקדושה ובטהרה..להפך. תתעלי אותם במחשבות לכך שתזכי לקשר אוהב ועמוק שיהיה לשם שמיים!

 

"לב טהור ברא לי אלוהים ורוח נכון חדש בקרבי"

לא להתבחבש בזה. למלא את חייך במחשבות אחרות ודברים אחרים. תמשיכי להתפלל.. על כל עמ"י וכל הבילבולים האלה שיש בעולם!! התפילה שלך אהובה ורצויה מאוד לפני ד'. ובעזרתו תזכי בקרוב לעמוד מתחת לחופה עם בחור יר"ש ותבנו בניין עד עד בשמחה ובקדושה(:

"הדברים.. לא מגעילים מעצם המעשה" - זה ממש ההיפך מהאמת. הם לגמרי מגעילים - בדיוק בגלל העובדה שהם נעשים עם בן שלא נשואים לו. ומי שאיבד את התחושה הזו - חבל מאד עליו. "המסגרת", משנה את כל המהות של הדבר עצמו - ואינה חיצונית לו.

 

ה"נחמה" אינה באה ע"י שאומרים לאדם ש"לא כ"כ נורא", אלא ע"י שהוא מתנער לגמרי מהרע - ההיפך ממה שתגובה כזו יכולה אולי לגרום.

אם רוצים ש"הרגשות הקשים ותחושת האשמה לא יגרמו לסלידה בעתיד" - זה רק ע"י ההבחנה הגמורה לגמרי בין זה לזה. לחלוטין. עד שמבינים שבאמת אין קשר בין זה לזה. ובאמת אין קשר.

 

מה ש"מעלים", זה אכן את הרצון לקרבה אמת. להבין ולחוש היכן מקום מנוחתו באמת.

תאמין לי או לא, אני מאוד מצטערת וגם אם נהנתי זה עכשיו פצע פתוח, זה יותר כואב ,לגמרי.. הייתי מוותרת על כל הנאה כלשהיא שהיתה.
וזה נורא מכל שזה לפני נישואין, זה הגדר הדק והנורא שקל לעבור אותו. יחסי אישות עצמם לא מתקרבים אפילו קצת ללהיראות נוראים בעניי..ההפך הוא הנכון.

תתני לזה להישכח 

עשית תשובה וזהו

אל תלחמי במחשבות הלא נעימות,

 

תרבי בעשייה טובה וחפשי מחשבות טובות עליך על החיים על משפחתך,

 

הרבה טוב יגרש את החושך,

 

וכמובן התפילות שלך זה הדבר הנפלא שיש לך מכל הסיפור וההתחזקות, מעז יצא מתוק.... בע"ה.

 

בהצלחה.

המחשבות הלא טובות שלנו יוצרות פגמים לא קטנים בנו ובעולם

"קשין הרהורי עבירה מעבירה"

ואנו צריכים לתקן אותם

הבעל שם טוב אומר שהדרך לתיקונן היא

לבער אותם

"עבודת ביעור המחשבות"

מה הכוונה?

המחשבות המקולקלות בשלב כלשהו ודאי יצוצו לנו בראש

וכאן היא הבחירה והעבודה.

בחלקיק שניה הראשון הן לא יזיקו ואין בזה עוון כלל

ואם אנחנו מיד נגרש אותן ומיד נסיח דעתנו, "ביערנו" מחשבה רעה, ועשינו את התיקון שלה.

אבל אם המשכנו להרהר אפילו שניה אחת נוספת – אנחנו ממשיכים ח"ו לקלקל...

המטרה היא לבער עוד ועוד מחשבות רעות, עד שנשמתנו תהיה שוב נקיה ולבנה!

ואני בטוח שתשמי לב שזו עבודה ממש משמחת

במקום להצטער שאפילו בתפילה באות המחשבות הללו

את תשמחי לבער אותם יותר ויותר

ובסוף הן יפסיקו לגמרי.

(ד"א בתפילה הן באות יותר משום שכל שאת מתפללת יותר, את הופכת לטהורה יותר ויותר, ולכן את מרגישה חזק יותר את הפגמים, כמו שכתם שחור על חולצה לבנה הוא בולט יותר מכתם על חולצה כחולה)

 

בהצלחה צדיקה,

ממש משמח אותי לראות נשמה יקרה כמוך שרוצה להתקרב לה' יתברך!

אל תהיי עצובה...

"העושה תשובה מאהבה, עוונותיו הופכים לזכיות"

אז אם תעשי תשובה בגלל שאת אוהבת את ה', ולא רוצה להיות רחוקה ממנו

אנחנו נצטרך לקנא בך על הזכיות האדירות שיתווספו לך!

 

 

 

 

ברוכה הבאה.. 

 

 

היכולת האמיתית לצאת מזה לדעתי. תלויה באמונה שלנו.

 

הסבר: "תשובה קדמה לעולם" התשובה היא הסיבה לשמה נברא העולם. למשל - זורעים זרע של תפוח. והוא הופך להיות גזע, ענפים, עלים, פרח, ואז יוצא פרי. לפרי הזה נקרא תפוח. השם "תפוח" קדם לפרי עצמו שיצא אחרי שנים של השקעה. התשובה כמו כן, קדמה לעולם. ה' זרע את התשובה בעולם, והרבה נפילות יהיו עד שתצא התשובה לפועל. ונחזור למשל, אם עץ התפוח לא יניב פירות, כל העץ לא שווה לנו כלום, שתלנו עץ שלם לחינם. 

 

עוד מבט - ר' צדוק אומר בצדקת הצדיק, שלפעמים החטאים שאנחנו עוברים באים אלינו באונס, והנסיון שלנו זה לא אם נצליח לעמוד בנסיון, אלא לא ליפול לייאוש אחרי שנפלנו. ההבנה הזאת מחייבת אותנו לסגל לעצמנו מבט כפול. לפני החטא, ואחרי החטא. לפני החטא, שכל נסיון שמגיע אלינו אנחנו מחוייבים לנסות מה שיותר לא לעבור אותו,, ואחרי הנסיון להבין שיכול להיות שזה אחד מאלו אותם נסיונות שבאו אלינו באונס כדי לבחון אותנו אם נצליח לא ליפול לייאוש ולקום למרות שפלנו.

"לא עליך המלאכה לגמור" אתה לא ייכול לא לחטוא "ואין אתה בין חורין להבטל המנה" ואתה לא יכול לוותר לעצמך אחרי שנפלת.

 

 

 

לגשת לטיפול בTAT או EFT להרחיק את ההשפעה של זה עלייך

7 יפול צדיק וקם

אמרתם דברים מדהימים שממש עזרו לי..
אגב, המצב השתפר פלאים.. כנראה שבאמת הייתי צריכה פשוט לשחרר
תודה

מומלץ שתלמדו ממנה.
עזרו לכן/ם תגידו - תודה.

ושושי - אשמח לשמוע איזה עצות לקחת?
ואיך הם בדיוק עזרו?
תודה.

זו הברכה שכתבת עליה ל''אחת שאלתי''?

אבל בד"כ זה נבע מזה שלא היה לי טוב בקשר עם הבחורה.

וכשהיה לי קשרים שרציתי להמשיך בהם, אז הייתה לי תחושה של מועקה.

אין שמחה כהתרת ספקות,

 

אבל מנסיוני זה יכול גם להעיד על פחד או אי רצון להנשא, ויכול להיות ששווה לעצור ולברר טוב טוב, אולי בעזרת איש טיפול, שאתה לא מנסה להמנע ממה שמחכה בסוף הדרך (בע"ה)- חתונה...

לא נראלי שהסיבה היא שהבחורה לא מתאימה..
אולי קיים בך פחד ממחוייבות.?

אבל ככל שעבר הזמן ולא מצאתי מישהו אחר, אז מתחילים החרטה והגעגועים..
זיכרון סלקטיבי רק של הטוב
ואני צריכה להזכיר לעצמי למה עשיתי את זה.

ההקלה זה גם בגלל שזה לא התאים והשתחררת מזה,
וגם באמת זה נראה כמו פחד ממחוייבות..

על מה, שאת בת אנוש?

נשמע לי הכי טבעי בעולם. כשהייתי בגיל ההתבגרות נמנעתי ב"כוח" מקשר של "חברות" עם בן, כי האמנתי בכל לבי שאלה דברים שנצרבים ומשאירים רושם של קשר שנמוג להתגעגע אליו, לכל החיים. היום אני מבינה מאנשים שונים עד כמה.
זה לגבי הטבעיות.

ומה עושים?
נראה לי שמבינים בתור התחלהמה הוא מסמל לך, איזה דברים שחסרים לך בבן הזוג הנוכחי הוא מאיר לך.

בהצלחה!
מוזמנת לאישי ליותר פירוט..

לא פה הקושי.
תמונות שלו, שיחות איתו, המספר שלו - הכל מחקתי לפני שנים. אבל הוא חלק מחיי.
יכול להיות תקופה ארוכה שלא נדבר וזה לא יחסר לי אבל ברגע שיתקשר אני יענה.
ניסינו ככ הרבה פעמים לחתוך לעד וזה לא צלח. איך אצליח עכשיו?!

ונראה לי שראוי לשתף דבר כזה עם הבחור הנוכחי.
א. למען ההגינות. ב. ברגע שתוכלו לדבר על זה, הוא יוכל לעזור לך. לגעת בנקודות הרגישות שלך ולספק לך את כל מה שהבחור המיתולוגי נתן בעבר.

וקצת יותר פרקטי- תגידי לבחור ההוא שאת נמצאת בקשר רציני ושאתם מתנתקים סופית ושלא יתקשר אלייך יותר.
ואם יתקשר, תשתפי את הבחור הנוכחי ואל תעני לו.
אם זה ימשיך תערבי מישהו מומחה שיטפל בו.
ואם את באמת לא מצליחה להתנתק ממנו לבד (נדיר מאד....), תלכי ליעוץ אצל פסיכולוג.

את בהחלט יכולה לשתף את הנוכחי. ואם לא יעבור לך, אז כדאי לשקול טיפול.
זה עוזר. וזה לא כ"כ נורא.

אמן תמצא שיר בקלות, לא עולה לי כרגע

נישואין מהארמית ולכן הסעומת ן. אפשר כמטבן לכתוב עם מ
בהצלחה!

 עידן רייכל, ממעמקים.

שיר מהמם ויפה |משוחד|
בעלי שם ברקע להצעה.

 

לעניות דעתי הוא ממש מרגש , ולא סטנדרטי..(תקריא לה אותו בעצמך! אין לי ספק שהיא תמחה דמעות של אושר )

 

מזל טוב..

דני בסן- אני לא מפסיק להתרגש ממך...

ובאמת שיר מהמם

בעלי בחר!
כשושנה בין החוחים

מצטרפת לבחירות בקובי אפללו או עידן רייכל

הוא באמת מרגש...

וזה בעה הלכתית שזה יהיה מימך,כשבעלי ואני הלכנו לבחור את הטבעת אירוסין,הוא לקח את זה הוביא להורים שלו הביתה,ובאירוסין חמותי הביאה לי.
למרות שאני מבינה שאתמתכוון לטבעת להצעת נישואין,אם הבנתי נכון.בכל אופן,תברר קודם את הגדרים הלכתיים.
ולגבי מחיר,פשוט כשתכנסו לחנות תגיד למוכר עד איזה מחיר להוציא להטבעות לבחור,בלי שהיא תדע,זה הכל

אני לא שמעתי שיש בעיה שזה יהיה שלו. יש בעיה שהוא זה שיתן את הטבעת. מעניין לעניין באותו עניין. אם אין שם שני אנשים שיהיו עדים אז זה פחות בעיה. ועדיף תמיד לומר, שזה לא על מנת קידושין או דבר כזה. ושהלא יתן לה ביד אלא יניח או על ידי מישהו אחר. 

 

דבר שני - 

 

מתנה תלויה בתקציב של הנותן, ובכבודו של המקבל.

לכן, עליך לשאול אותה בצורה עקיפה איזה טבעת תכבד אותה. 

אפשר גם ללכת איתה לחנות וסתם להסתכל על טבעות. ואז להפתיע אותה בטבעת שהיא אהבה.

 

 

הגדרים,אמרתי מה אנחנ עשינו.

לק"י

זה מה שאריק עשה.

ואני גם חושבת שעדיף שתלכו ביחד לקנות, כדי שהיא תאהב את הטבעת.
יכול להיות שהיא בכלל לא אוהבת את טבעות האירוסין הסטנדרטיות (טבעת דקה עם יהלום/ אבן), ואז תצא יותר בזול...

המפגש נועד לגילאי 25-30.

אבל כמעט כל החבר'ה שם ובעיקר הבנות היו סביב גיל 29-30

כך שחוץ מבערך 4-5 בנות שהיו בטווח הגילאים שרלוונטי מבחינתי (שלא היו רלוונטיות מבחינתי), כמעט כל השאר היו גדולות ממני ב3-5 שנים.

 

אז אם אתם מעוניינים ללכת לזה, כדאי להתחשב בנתון הזה.

האירוע עצמו סבבה (רק מה לעשות שבגלל שמדובר ביום אחד, אז אין הרבה זמן להכיר),

שיטת הקיטלוג היא סה"כ סבירה (למי שזה רלוונטי לו).

 

רק הפריע לי שבסוף התברר שכמעט כל הבנות שם גדולות ממני ב3-5 שנים.

(מתוך ה-40 בנות הייתה אחת שהיה נראה לי מתאים, ועוד ארבע בנות שסימנתי "אולי".

 ולאחר מכן התברר שחוץ מאחת שסימנתי "אולי" שהייתה גדולה ממני "רק" בשנתיים וכשדיברנו בטלפון גם הבנו מיד שאין התאמה,

 השאר ממש לא היו בטווח הגילאים שרלוונטי מבחינתי וגם מבחינתן.)

 

והשידוכים וההצלבות עצמם - זוועה!

 

אני לפחות כנראה לא אחזור לתכנית הזאת עוד.

"לב יודע מרת נפשו", וכן...גם אנשים שנראים נורמלים לחלוטין נושאים איתם בפנים מטען שרק הם יודעים עליו וטירוף שמוכר רק להם.

לא יודעת אם זה מנחם, לא יודעת אם כולם ככה. אבל אחוז ניכר מהאוכלוסיה מסתובב עם תחושות כאלה או דומות להם מבפנים, גם כשמבחוץ הכל כרגיל.

לא חושבת שהפתרון הוא להתחתן, כי אפשר להרגיש בודדים גם שם. צריך לעשות עבודה של מודעות, של להבין מה מציק לי ואיפה אני בעולם. ככה מי שיקבל אותך יקבל מישהי הרבה יותר מגובשת, הרבה יותר שלימה וגם את תוכלי לבדוק קשרים בצורה יותר מודעת ופחות להתייחס אליהם כקרש הצלה.

אני איתך לגמרי!!!

ואם את רוצה המלצות אפשר באישי בכיף.

תודה רבה לכם על התגובות..תית בקשר למה שכתבת , שאחוז גדול מהאוכלוסיה חווה גם הוא את העניין , קודם כל מההסתכלות שלי על הסביבה הנרחבת שלי קשה לי להבחין באנשים שחווים את העניין בעוצמות גדולות כמוני . ברור לי שלרובינו יש שלבים בחיים שהלב מחפש את עצמו והנשמה מבולבלת ..אבל הבעיה אצלי זה שההרגשה הזאת מביאה אותי לחוסר שליטה מסויים בנסיון ליצור את הקירבה הזאת שכל כך חסרה לי . וזה פוגע בי מאוד ועם כל טעות שאני עושה אני יורדת נמוך יותר במעגל הזה ..אני יודעת שאין פתרונות קסם..צריך להתחזק ובעיקר להתפלל על זה ..ושוב תודה לכם על התגובות ועל השיעורים .אראה אותם בעז"ה!!

קודם כל, לשבת עם עצמך בנחת - ולראות על מה ה"תסכולים" שלך. מה מפריע לך. האם זו באמת תחושת "לבד" (שזה יכול להיות גם כשיש חברות ומשפחה. בשלב מסוים צריך להתחתן..) - או משהו אחר. אולי חוסר של מטרה פנימית, של אידיאל של טוב או כד'.

 

אח"כ, תנסי לראות - מה היה לדעתך גורם אפשרי למלא את מה שאת מוצאת כחסר. אפשר גם להתייעץ עם נשים חכמות/מורות/רב.

 

יתכן שתראי שבאמת מה שחסר זה להקים בית. ואז אכן כדאי להתחיל לחפש.

 

ויתכן שבמקביל - גם זה וגם זה.  אפשר לעסוק בבנין פנימי, אם הכיוון שאת רוצה די ברור לך; וגם לחפש את האדם המתאים להתחתן איתו.

 

וכדאי מאד שתציבי לעצמך כלל-ברזל, בשכל, שלא מתקרבים לתחומים שלא ישרים עפ"י ההלכה, גם כשמאד רוצים להשיג "יחס ואהבה". זה טוב בפני עצמו - ומשתלם גם לטווח ארוך..

 

הצלחה רבה.

 

 

 

 

 

 

ישבתי עם עצמי אינספור פעמים ..כתבתי ודיברתי . אני בנאדם שמודע לעצמו מאוד (לפעמים האובר מודעות מגדיל את החוסר) .קשה לי לשים את האצבע על הבעיה במדויק .
קשה לי לפרט ולפשט את הבעיה לעצמי אז אל אחת כמה וכמה לבנאדם חיצוני. ובקשר לפסקה האחרונה שכתבת .כל מילה בסלע .בעז"ה נעשה ונצליח

נשמע כמו משו מאוד עמוק בנשמה...

לפעמים, כשמגיע הזמן של אדם לעבוד לשלב הבא בעבודת ה', מתעורר ריק מאוד גדול וצורך במשו שהוא מעבר למציאות שקיימת אצלו כבר עכשיו..

אני באופן אישי הייתי מנסה לקחת את זה לכיוון הזה. כל חוסר שיש לאדם בעולם הזה, בטח כשהוא לא מוסבר, הוא דרישה של הנשמה להתקדמות ולקרבה גדולה לה'

אהבתי מאוד את מה שכתבת. חשבתי על זה ואני מנסה בכל כוחי לקחת את החוסר הזה ולמלא אותו בקדושה וקרבה לקב"ה . תודה על התגובות של כולכם! אתם מחזקים מאוד!

שזה לפחות בחלקו עניין נפשי (אני לא בטוח שזה רק חוסר בקדושה וקרבת ה') . אולי תשקלי ייעוץ/טיפול (עצם האבחון מאפשר התמודדות הרבה יותר טובה ושקולה עם הבעיה)? אשמח להמליץ לך אם את מעוניינת. באמת חבל שתסחבי את זה הלאה ותסבלי מזה כל הזמן. התורות למטפלים עמוסים באנשים נורמטיביים, עמוקים וכואבים מבפנים...

בס"ד

 

 

 

כמובן חשוב חשוב חשוב במידה ותעשי את זה :

להיפגש רק במקום הומה אדם ומרכזי.....

 

 

מסיבות ברורות.

יש משפט שאומר שמאחורי כל אדם נורמלי מסתתר שיגעון...

זה בסדר, זה נורמלי, אני חושב שלכולם יש הרגשה כזאת או דומה לה.. ואם לא כל הזמן אז חלק מהזמן...

בזמנו, הלכתי לרב שלי ואמרתי לו שאני מרגיש שגם מתי שאני לומד ממש טוב, משהו, משהו חסר לי... משהו שאין לי הסבר אליו...
הרב ענה לי, "ברוך הבא לעולם החתונות"
בקיצור, נראה לי שזה נורמלי...
(או שזה משהו מיוחד שנמצא רק אצל אנשים מיישוב ומבתים רגילים....)

קודם כל תודה ענקית על התגובות המחזקןת והמעודדות ..כמו שכתבו פה לפניי וחידדו לי את הנושא .. מה שיעזור בעיקר זה תפילה לקב"ה, התקרבות לאבא שבשמיים והתחזקות בשמחה ובאמונה. שבעז"ה אבא יאיר לנו את הדרך ..לנשמות המתגעגעות שלנו .

אולי אבחון פסיכולוגי או משהו כזה.
וממש לא בקטע רע. זה פשוט ללכת על בדיקה מקצועית. כמו שמישהו שכואבת לו הבטן אחרי שהוא אוכל לחם יעשה בדיקת צליאק.

לא ממליצה לך להתחתן ממקום של בריחה. מתוך מחשבה שזה יציל אותך כי נישואין ממש לא הולכים להציל אותך!!

זה עול זה קשה ועדיף שתיכנסי לשם מוכנה ובמיטבך.

מדברת מנסיון אישי---עברתי גם כל מיני דברים והנישואין שלי היו סוג של בריחה.. מתוך מחשבה דומה לשלך.

ועכשיו אני גרושה. ואחריי הגירושין עברתי את התהליך שהיתי אמורה לעבור לפניי..

אין מה לעשות אין לאן לברוח אלא לטפל בעצמינו.

ממליצה לך בחום ללכת לטיפול. זה לא בושה. וזה מאוד עוזר ובימינו יש מלא סוגים של טיפולים.

אני בטחוה שתמצאי משהו שיתאים לך.

אם את צריכה עזרה במשהו מוזמנת בפרטי

הרבה הצלחה.

לא ממש עזר לי..אולי אפילו בילבל יותר. זה נקודה עמוקה כל כך. עד כדי כך שקשה לי לבטא אותה מספיק ברור. זה לא משהו שמפריע לי לתפקד או משהו..זה בא והולך בעוצמות שונות. יכולים להיות רגעים שמשהו ממש צורח מבפנים ויכולים להיות רגעים שמחים ושלווים ושתי סוגי הרגעים אמיתיים. אני מרגישה שהנקודה קשורה יותר לעניין רוחני . לא יודעת .ככה נראה לי. ושוב תודה לכל האנשים המדהימים שמגיבים .אין לכם מושג כמה זה מחזק

פשוט שבי מול אלקים ותשפכי לפניו הכל. בלי לסנן. תני לעצמך פשוט להיות מולו כמו שאת בלי מסיכות .

זה חיים אחרים...

אם זה לא מפריע לך לתפקוד יום יומי אז בעיות יש לכולם
גם תסבוכים עליות וירידות במצב רוח והתפקוד.

אבל אם זה מפריע לתפקוד עדיף טיפול מקצועי.

בהצלחה

יש כל מיני סוגים- גם בטיפולים אלטרנטיביים.
באופן אישי הכי ממליץ על פסיכולוגי, אבל זו הוצאה גדולה.
אבל משהו שיותר מעמיק וכמה שיותר מקצועי וטוב.

 

אם זה דברים שאת לא רוצה לספר בפומבי אולי כדאי ללכת לייעוץ אצל מישהו מקצועי שיותר מבין ושתוכלי לפרט לו את הבעיה

אני שנים ניסיתי לטפל בעצמי ע"י פסיכולוגים שונים ושום דבר לא עזר לי כי באמת זה היה משהו שהיה לי קשה לבטא..

עם השנים למדתי להיפתח, למדתי להביא את הבעיות שלי והרגשות שלי. ומצאתי טיפול שמתאים לי.

יש מלא סוגי טיפולים בימינו וכל אחד צריך למצוא את הטיפול המתאים לו ביותר.

חשוב שזה יהיה משהו מיקצועי ולא סתם.

אני ממש ממליצה לך ללכת ולא להשאיר את הדברים ככה.

כי אם זה מציק לך וקשה אז למה להשאיר את זה ככה..

התבודדות זה תמיד טוב, לספר לאבא הכל לבכות, להודות לבקש לדבר אליו כמו חבר.

וגם להתחזק רוחנית זה מצוין. ועוזר מאוד. לכי לשיעורים תתחזקי באמונה...

הרבה הצלחה..

קשר יותר טוב עם ה'?
הבנה של תפקידך בעולם?
הזדהות עם עבודת ה' (-תפילה...)?
חסר לך אולי לימוד תורה?

שבי עם עצמך וחשבי...
עם זה X על הכל, תנסי לשמוע מוזיקה, זה עושה קצת טוב לנפש
בהצלחה!

אשמח מאוד לדבר איתך באישי. (:

אז תמשיכי וכשזה יהיה זה את תדעי.

לגבי השעמום, אם זה לא באופי של הבחור (רק ללכת ולדבר) אז תעשו דברים אחרים, יש שלב שמשיכת אינפורמציה בשאלות ושיחה על ספסל כבר מיצה את עצמו, ואפשר (וכדאי) לעבור לסגנון אחר של פגישות, כזה שמאפשר להכיר את הצד השני בעוד דרכים, סגנון יותר, נקרא לזה, חוויתי, שהשהייה שלכם יחד תהיה באטמוספירה טבעית יותר, כיפית יותר (כמו עם חברים/ משפחה). זה מאפשר לבחון איך החיבור ביניכם עובד גם בלי לדבר, אם יש נעימות בקשר (וכבר כתבתי על יתרונות המפגש החוויתי באריכות בשרשור אחר. עיי"ש).

ואם זה באופי שלו (כלומר, הוא לא אדם שעושה עוד דברים חוץ מללכת ולדבר), את צריכה לשקול אם זה מתאים לך או לא.

בהצלחה...

יש לך דברים שאת יודעת שהם חשובים לך, [באישיות, או ברמה הדתית וכדו'], כדאי לבדוק אותם.

כמובן, צריך לעשות את בצורה שלא תכביד על הזרימה, וגם צריך לא להציב דרישות מיותרות/ מוגזמות.

 

 

לשתף מעצמך בחייך, כמו עם חברה...

 

ולתת זמן / הזדמנות להיווצרות של הקשר , 

 

שכן לפעמים לוקח זמן.

 

מה זה שבועיים? יש כאלה שנפגשים בשבועיים רק פעמיים שעתיים, אז לא למדים הרבה...

לקרוא לו בחורציק(-;

את לא אמורה להיות בראיון ארוך, מתיש ומשעמם מתוך מטרה ברורה בדיקה "האם זה זה". באופן כזה, זה מלחיץ ומוציא כוחות רבים..
הדרך היא שונה- באים להכיר אדם חדש, מיוחד. להרגיש את הביחד, לבנות קשר משמח ונעים..
אם זה נתקע, לא הולך או שיש איזו מניעה משמעותית-וואלה, זה לא זה..
אבל אם זה נוצר וטוב ביחד, וכיף וקשר עמוק-זה הכי זה בעולם!
בהצלחה!

אני יודעת שלא הרבה יסכימו איתי אבל אני ב דייטים, עד השלב שהחלטנו להתחתן רציתי שלא נעשה כלום אלה רק נדבר.. למה? כי בעיני לעשות דברים אחרים, כייפים, מסיח את הדעת ועלול לתת תחושה מוטעית שטוב לנו ביחד. בעיני הדבר החשוב ביותר בזוגיות זה היכולת לדבר, לתקשר, לשתף. ולכן, בגלל שבחיים האמיתיים, לא כל ערב תשחקו או תצאו לבאולינג אלה בעיקר תשבו אחד עם השני לא. ערב יתגברו, זה המדד.
חוצמזה, שלי באופן אישי היה חשוב מאוד שהבן זוג שלי יהיה אדם שכיף לי ו מעניין לי לדבר איתו.

וחיים באושר ושמחה. מסכימה זה מה שכתבו שחשוב עד השלב הזה לדעת אם הוא עונה על כל הנקודות שחשובות לך. חשוסב באמת באמת.

אחרי שמבחינת השכל רואים אם יש התאמה- לראות אם יש גם ברגש. את אוהבת אותו? את חושבת שהוא אוהב אותך? הבית רוצה שהוא יהיה אבא של הילדים שלך? אני שאלתי את עצמי- עוד 50 שנה, כשהילדים כבר יתחתנו- אני רוצה להיות איתו?

ברור שלא לכולם מתאים להתארס מהר אבל הנקודה שהלכתי איתה זה לא- אולי זה הוא ואולי זה לא הוא, אלא-זה הוא אלא אם כן יש סיבה שהוא לא...

חח..אין לי שמץ..עדיין לא הייתי שם

מתארגנים, לא?

צניחה חופשית עם בת/ בן הזוג..

כתבת שאתם יוצאים הרבה זמן

מה רק לבנות מגיע מתנה.

לבנים לא? אני בטוחה שהוא ישמח לקבל מתנה

ובנוסף גם שוקולד ושצירוף ברכה אישית

ושוקולד זה מעולה
כל דבר שהשקעת בו מחשבה יהיה טוב

לא חייב מתנה
מכתב, שיק ,ציור
וכן גם סתם שוקולד ילך נהדר

לחגוג אפשר באיזה טיולון (יום הבחירות זו אחלה הזדמנות) ולקנח בגלידה איכותית

וכתבת שאתם יוצאים די הרבה זמן, הייתי קונה מתנה קטנה בכל מקרה. (דיסק/ספר/שובר לאנשהו או סתם משהו שאת יודעת שהוא רוצה..)

|חפרתי|

חביב ומראה על השקעה.

 

לי לסרוג לו כיפה.
אבל אני חןששת שזה ילחיץ אותו...
אני מצד אחד כן רוצה משהו טוב ומצד שני לא משהן רציני מידי שהוא יקח את זה למקום אחר...
בנים - מה אתם אומרים אם הייתם מקבלים מתנה ליומולדת מהמדוייטת זה היה מרתיע אותכם?

תלוי גם בעומק הקשר...
אני אישית לא הייתי נלחץ.

וכמובן פתק אישי...

יום הולדת לאחי הגדול והאהוב ככ.

ב"ה התקדמות אדירה לכיוון קבלת החלטות חשובות.

גדילה והתגדלות. לאט אבל בטוח

שבוע מבורך !

אני בריא, משפחה מדהימה, הכל מאיר לי פנים מסביב.
תודה, תודה..

ואחלה אתר חוץ מזה שכמעט אף אחת לא ענתה לי עד עכשיו

והאמת לא הבנתי איך זה עובד בכלל

אני רשומה כבר מלא זמן (בלי לעשות מנוי) וכל פעם שאני מתחברת יש לי הודעה חדשה מאותו בחור

כל פעם אותו אחד!! ורק ממנו אני מקבלת הודעות..

הוא כנראה שילם כדי שהודעות שלו ישלחו לכולן, אחרת זה בכלל לא ברור מה קורה שם..

שבוע טוב

איך זה עובד?

יש לך כרטיס בו אתה כותב על עצמך ומה אתה מחפש.

אם אתה רואה מישהי שנראית לך מתאימה אתה יכול לכתוב לה הודעה, גם אם אין לך מנוי.

(המנוי לדעתי מוסיף רק אפשרות לצ'אט שאני לא מבינה למה צריך אותו..)

בנות כמובן יכולות לפנות גם אליך כנ"ל.

 

שושבינים זה אותו עיקרון אבל ממליץ פותח כרטיס בשבילך. הוא כותב עליך ואליו מגיעות הפניות.

 

כך בחשבון שרובן שם לא שמות תמונות, אם זה מהותי מבחינתך.

וגם, אם החלטת להצטרף זה אומר שאולי יפנו אליך, ואולי בנות שלא יראו לך מתאימות, ועדיין אתה צריך להגיב בנעימות.

גם בכלים ווירטואלים צריך להישאר בני אדם. 

 

והתרשמות אישית- מה שאנשים כותבים שם ממש לא מספיק בשביל להתחיל להבין מי הם.

ככה אין כמעט סיכוי שאפנה למישהו.

אבל לא יודעת, אולי בנות כותבות יותר מפורט..

 

בהצלחה