פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1152)

זה לברר עם חברה שלה או מישהו שמכיר אותה ויכול לברר אם היא בעניין ואם היא פנויה.

ואם כל התשובות חיוביות... אז או שתבקש שיציעו לה או שתדבר אתה בעצמך (כי כבר תדע אם היא רוצה).

 

בעיניי זאת הדרך הכי כיפית להכיר, כי כבר יש בסיס קצת. הלוואי וזה יסתדר. ושיצא מזה רק טוב גם אם לא יסתדר..

 

בהצלחה!!

תנסה ליצור קשר עם אחת החברות שלה,כמו שעלמה כתבה,כדי לברר לפני שהיא אכן פנויה ואם היא בכלל רוצה להכיר =) שיהיה לך מלא בהצלחה!

אפשר לכתוב פתק, מכתב משהו,
אתה יכול להציע לה לצאת ביד לאנשהו, בסוף היום.
תלוי באיכות הקשר. תלוי בכם. שאלה של אופי.
אשמח אם יעלו עוד...

 

שנית,.....אמממ... דרך אדם שלישי זה טוב מאוד, גם להעביר פתק זה סבבה...

 

לבוא ישיר זה קצת מבהיל...

אני קצת מתפדח...נננסה להתגבר...
תודה בכל מקרה

דרך מישהו אחר, אפשר לעשות את זה ככה שהיא לא תדע שאתה יזמת...

אם היא תרצה, תוכל לספר לה אם יזרום לך. ואם לא, היא לא תדע שזה בא ממך.

אם היא תחשוד זה כבר בעיה שלה..

יש תמיד סיכוי שהיא תגיד לא ואז זה מבאס וזה...לקבל תשובה שלילית..

אבל תמיד יש גם סיכוי שכן!

זה לא שאתה עושה משהו לא טוב, ההפך! ואישית אני מעודדת את זה לגמרי.

תחשוב מה יקרה אם לא תנסה... 

כנראה שכלום.

 

אז לדעתי, אל תוותר. אם זה נראה לך, לך על זה.

 

אם תתגבר על הפדיחה, רוב הסיכויים שבכל מקרה לא תתחרט. תדע לפחות שניסית והלכת עם הלב שלך...

בע"ה אעשה זאת..עם קצת תפילה יהיה בסדר..

סגנון של הרב דב ליאור..

בס"ד

(והלוואי וזה היה בסגנון של הרב ליאור... ולא כאן המקום לפרט)

מספר מכובד של אנשים פנו אליי בפרטי וניסו לעזור, חלק גם ממש התאמצו.. זה ממש שימח וריגש אותי. תודה.

בספירת העומר/תשעה באב /שאר זמנים עצובים וקשים לישראל
?

מה שדימ התכוון זה לוורט של היום ( אירוסים בלשון חז"ל... )
לעומת זאת מה שכיום מכנים אירוסים ודאי שאין שום היתר לקיימו בתשעה באב.

קטע כזה של "שמא יקדימנו אחר" (סליחה מראש אם המצאתי ציטוט, מוזמנים לתקן) או משהו כזה.

בכל מקרה, מאחרי ל"ג בעומר נראה לי שמותר להתחתן, אז בטח מותר גם להתארס.

מן הסתם יש בזה מנהגים שונים, אולי תשאלו רב. 

התכוונתי ל"הרי את מקודשת לי" או "הרי את מאורסת לי" וכד'

היא לא שאלה האם מותר להתחתן...
נכון, יש כמה פירושים למילה הזו. העניין הוא להבין לפי ההקשר לאיזה מהפירושים התכוונה השואלת...

סביר להנחח שהיא התכוונה לשידוכין שגם זה מותר

למה שמרדכי כתב פה למטה.

כי אם מותר להתחתן, אז מן הסתם שגם להתארס מותר.

וההסבר ללמה מותר זה - שמא יקדימנו אחר.

לא לנישואין.
ברגע שהוא מארס אותך את מיוחדת לו ואין חשש שיקדימנו אחר,
יש לי הרגשה שלא לזה התכוונת בהתחשב בזה שרוב האנשים היום עושים את האירוסין והנישואין ביחד

היא התכוונה לארוסין של היום.

"כאילו בנה חורבה מחורבות ירושלים"

בס"ד

את מסיבת האירוסין עצמה כן כדאי לדחות, בשבילכם, לאחרי ל"ג בעומר אם אתם רוצים שיהיה מוזיקה (לגבי ריקודים ללא מוזיקה באירוסין בספירת העומר אני חושב שזה כבר תלוי מי הרב שלך כי זאת מחלוקת בין הרבנים)

מזל טוב ובהצלחה!!!

נהגו לא להסתפר כאות צער, 

למרות שזה מנהג של ראשונים\אחרונים

רק וורט (בלעז) ובלי חברים

כמדומני מההלכה אין בעייה להתארס

שו"ע אורח חיים תצג ג

"נוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג לעומר, מפני שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא; אבל לארס ולקדש, שפיר דמי, ונשואין נמי, מי שקפץ וכנס אין עונשין אותו."

כל האיסור הוא ללא מקור תלמודי. אין מקור בגמרא לאיסור כזה, זה מנהג שהתחדש כמה מאות שנה אחרי. (למשל הרמב"ם לא מזכיר דבר כזה בכלל)
הבעיה היא שעם ישראל נוהג איסור, וזה לא מקובל ללכת נגד וכ'ו.. אבל הלכתית מותר.

כמה זמן ואיך התמודדת עם הנטיה לחרדה עד היום , אם זה מצב פתיר וכמה זמן נראה שיקח לפתור אותו.
חוץ מזה- כמה תוכלי 'להתאפק' עם הצורך בקשר זוגי טהור ובונה.
ואז לנסות 'לבנת לו"ז' לתכנון הזמן הקרוב והפחות קרוב(נגיד: החצי שנה הקרובה ואז שנה שנתיים הלאה.).

בהצלחה!!
 

בריאות נפשית יציבה ואיתנה לא מגיעה עם הזמן לבד, אז אני ממליצה קודם כל להתחיל טיפול.
ואם את כבר בטיפול בעניין, אז למה לא לנסות?
אולי לא ירדתי מספיק לעומקה של הבעיה אבל אני מאוד מבינה את הקושי בלחכות ועם זה גם נשמע שאת מאוד מודעת לבעיה שלך ולומדת להתמודד איתה בדרך טובה ובריאה. לכן הייתי ממליצה להתחיל לשמוע הצעות, כמובן שלשתף את הבחור בשלב כזה או אחר, ולהיות כל הזמן עם היד על הדופק כמה זה מקשה עלייך לעבור את התהליך האישי שלך מול החרדות או לא..
בסופו של דבר אף אחד לא מתחתן מושלם. אז יש כאלה שצריכים לעבוד על מידות כלשהם, יש כאלה שצריכים לשנות הרגלים לא טובים, ויש כאלה שיש להם קושי נפשי. אבל כל עוד זה בר תקנה ואת יודעת ומרגישה שאת בכיוון הנכון אני ממליצה להתפלל הרבה ולהתחיל(:

(חייבת לציין שבד"כ אני חושבת שעדיף לחכות ולהגיע יציבים נפשית, אבל החרדות שלך נשמעות לי כמשהו שלאמפוגע יותר מידי בתפקוד שלך ויכול להשתנות בטיפול לא ארוך. תקני אותי אם אני טועה..)

בהצלחה נשמה!! יפה על המודעות והאמונה!!! ד' איתך(;

מבין אותך ממש ומתלבט באותו עניין לגבי עצמי.

וכן- אני לא בטוח אם כדאי להיכנס עם זה לחיי משפחה (ואני לא ממש יודע מה אני אעשה עם זה).

וזה גם תלוי כמה יש לך את זה, למה זה גורם (חרדות שכבר פוגעות בהנהלות היומית בצורה קשה או לא כ"כ, בעיות בשינה), ואם יש משהו שגרם לך להתחיל לחשוב/ לדמיין את הדברים האלה או שזה "תכונה מולדת"- את יודעת למה זה התחיל/ממתי יש את זה והאם יש איזה שהוא סיפור שחוזה על עצמו או שזה מתעורר מכל מהלך  שקורה.

ועצה (שקצת עוזרת לי להתמודד) תחשבי איך התמודד עם זה עד עכשיו- כל מיני סיטואציות שדמיינת שיקרו ומה קרה עם זה בסוף (אני מניח שכלום) ואז  תצחקי על המחשבה שהיא לא מציגה את המציאות נכון וסתם מפחידה אותך.

וכן, טיפול בהחלט יכול לעזור. בהצלחה!

 

 

בס"ד

 

 

ההתלבטות היא ממש לא פשוטה:מצד אחד הרצון להתחתן כבר (במיוחד במגזר שלנו שבו אנחנו משתדלים לשמור על עצמנו לא לפתוח קשר לא למטרת נישואין) ומצד שני ההסתכלות שאולי זה פשוט לא בריא וגם לא נכון.

לא ברור לי עד כמה ה"נטיה לחרדה" משפיעה עליך ביום יום אבל לפי כתיבתך זה לא משהו שממש משפיע על תפקודך אם בכלל.

מניסיון אני יודע שאדם חרדתי אי אפשר כל כך לזהות.כלפי חוץ הוא יכול להיות אדם שאפילו שמח יותר משאר האנשים אבל אף אחד לא באמת יודע מה קורה בלב.אף אחד לא רואה את המחשבות המציקות/את הרגשת הפחד.גם אדם קרוב לא בהכרח יבין במה מדובר במידה והוא לא מכיר את התחושה.הוא עלול לחשוב שזו סתם הרגשה שאין צריך להתייחס אליה וכאילו היא תעבור מאליה.

 

חושבים האם המצב מספיק נכון להתחתן.לאחר חתונה צריך גם הריון ואז לידה ואז שעות שינה לא שעות וקושי עם התמודדיות חדשות.את יודעת שזה נכון להתחתן?חושבת שאת תהיה מסוגלת לעמוד באתגרים בהצלחה עם הנטיה לחרדות?

יכול להיות מאוד שכן. צריך להתבודד על זה עם ה' יתברך ולהתפלל ולהתפלל שיתן לנו את העצה הנכונה ויעזור לנו לעשות את הדבר הנכון כפי שהוא יודע מה באמת טוב לנו. 

מתפללים רבות לה' על רפואה ומנסים ללמוד תורה מרפאת.

ופעם ב  - הלב מעצמו מדבר עם ה' על הנושא לבחון שוב את מצב הדברים.

 

 

מניסיון ספר שמאוד מאוד מאוד עזר לי זה "בגן האמונה".

 

בנוסף יש בערוץ מאיר שיעורים בנושא:

משבירה לתיקון - התמודדות עם משבר

ד"ר מיכאל אבולעפיה

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=56724&cat_id=4260

 

 

נראה לי שיש פה לא מעט חברה עם הקושי הזה אז אולי:

בואו נפתח פורום סגור בשבילנו בשם - חרדת-יה.

 

 

 

שנשמע ותנתבשר בשורות טובות.חג שמח!

 

 

מסכימה עם מה שכתבו מעליי. דברים נכונים ומתוקים ביותר!

מזדהה אתך... לא כי אני באותו מצב, גדולה ממך בגיל וכבר יצאתי עם כמה...

מבחינת רמת ההפרעה של החרדות לחייך, זה באמת שונה אצל כל אחד שמתמודד עם זה ברמה כזאת או אחרת.

לדעתי אולי כדאי שתלכי לייעוץ מקצועי כלשהו אצל מישהי או מישהו עם ניסיון בתחום שיוכל לעזור לך בהחלטה אם לצאת כבר עכשיו או לחכות עם זה ולעבור איזשהו תהליך קודם.

אני אישית שמחה בדרך שאני עושה (במקביל לזה שאני יוצאת) ומאמינה שכל עבודה על עצמי והיכרות עם עצמי לפני שאני מתחתנת היא מבורכת ובונה בסיס יותר טוב לקשר בריא.

 

בהצלחה, נשמה!

 

אם יש לך שאלה שבא לך לשאול באישי, את מוזמנת בכיף 

 

 

 

אני יגיד לך אני וחברים שלי שאלנו את הרב יצחק יוסף שליט"א מתי לצאת והרב אמר בגיל 20 אז בחורה ייתר כדאי

מי אמר שלחכות יפסיק את החרדות? אולי דווקא התמודדות תקטין את זה?

ב"ה החרדות שיש לי לא משפיעות עלי בתפקוד, הן מגיעות בעיקר כשאני לבד עם עצמי שאז הראש פתוח יותר לדמיונות.. (באוטובוס, בלילה לפניי השינה וכו)וכן, זה לפעמים גורם לי לחשוב שאני משתגעת או לפחות עוד שניה משתגעת! שאני כבר לא יכולה לכיל את הפחדים שאני מכניסה לראש שלי!!

בע"ה אני מתחילה ייעוץ אחרי פסח (אחרי בערך חצי שנה של חיפושים...) ובע"ה נראה איך מתקדם ואז אחליט אם להתחיל.

בגן האמונה של הרב ארוש- קראתי גם ,וממליצה על זה גם ממש!!

 

ותודה רבה לכולכם!! צדיקים!

חג שמח וכשר!

מכל הלב 

תודה שעדכנת.

אני מאמינה שכן..
ומזמן לא דיברת איתי!
מוזמנת באהבה

והלוואי

רגעי משבר יש גם אחר כך.

@נקודה טובה , קבלי לחיצת יד חזקה ומחממת של שומרי נגיעה.(אצל בונת זה בטח חיבוק...)
[יש לי כמה תשובות ענייניות לשאלה, אבל זה כבר כנראה יחשב חפירה.]

תודה על התגובות

התכוונתי אם בסוף מוצאים, יותר מאשר אם באמת שווה להתחתן. אבל זה גם בסדר

ואחרי שקמתי בבוקר הגעתי למסקנה שכן. בסוף מוצאים. גם אם אחרי מלא אכזבות. עדיף מאשר כלום. מתישהו זה חייב להגיע. וזה יגיע רק צריך למצוא כוח לא להתקע בפרידות ולהמשיך הלאה.
ויש לנו כוח. מליוןן כוחחחחח. אחרת לא היינו יוצאים עוד.
בהצלחה לנו

ולמה שאתם התכוונתם- אם בסוף זה שווה.. זה תלוי בנו. במה אנחנו נעשה עם זה ואיך נתייחס לזה. הרבה עבודה צריך בזה.

ניראלי שכן. צריך הרבה אמונה בעצמינו ובה' שלא שכח אותנו.

לעשות השתדלות, להתפלל ולהאמין בו שהוא ידאג לשאר.

מאחלת לך שתמצאי אותו ממש בקרוב עוד השנה!! ושכל הסבל שעברת בזכותו תקבלי את האחד שהכי הכי מתאים לך.

ולמענו גם את עוברת את כל זה. כדי למצוא את האחד הכי נכון וראוי לך.

בהצלחה רבה

[אמרנו..]

 

זה ממש "שטאנץ" כמעט, שאח"כ מגלים-למפרע, "איזה מזל" שלא היה עם מי שלא היה, וכו'..

 

אבל אכן קשה בינתיים. 

 

בהצלחה, תתעודדי.

בעז"ה יגיע בקרוב

תחביבים, עבודה, עבר(לימודים, טיולים,) תספרי חוויות, הוא יספר, תעשו דברים ביחד לא רק בית קפה ואכילה.

בהצלחה!!

אחרי שסיפרת על עצמך אפשר פשוט לשאול - "ואיך זה אצלך?" / "ומה אתה חושב על זה?"

וכל הכבוד ששמת לב לזה!

קצת מתרגשים וכו'. תנסי להקשיב למה שמתחת למילים (מנגינה של שמחה למשל, איזה יופי ששמחת וכו') ומשם לנסות לפתח. בע"ה בפגישה השניה זה יזרום יותר..

גם לי זה קרה, לא בדיוק אותו דבר.

יצאתי עם מישהו שהיו לו מלא שאלות.

אני גם שאלתי קצת, אבל הוא יותר. והיה איזה קטע שהוא אמר לי מה אין לך מה לשאול אותי..

וזה גרם לי להרגיש לא נעים.

טיפים-

1. את יכולה כמו שהציעו לפני. כשהוא שואל אותך משהו ואת עונה שאת מסיימת תשאלי איך זה אצלך

זה כמו שמישהו ישאל אותך איפה את גרה או מה השם שלך אז את תשאלי גם עליו.

לא בהכרח כל שאלה שהוא שואל להחזיר אליו. אבל זה כיוון טוב..

2. תכיני שאלות מהבית- מותר. תכתבי לך בדף מה חשוב לך לדעת עליו, מה מעניין אותך. ואז שתבואי לפגישה המחשבות יהיו יותר מסודרות כי לפעמים בפגישה יש בלקאווט.. אז מכינים לפני וזה בסדר.

3. תקבלי את עצמך. שאת לא אשת השאלות וזה בסדר. לא חיבים כל הזמן לשאול שאלות אם יש לו שאלות אז סבבה.

לך אין זה גם סבבה. השאלות זה לא עיקר הקשר..תזרמי תהיי מי שאת וזה יבוא לך בטבעיות.

וכמו שאמרתי אם יש דברים שחשוב לך לדעת אז תחשבי לפני הפגישה איזה שאלות את רוצה לשאול.

הרבה בהצלחה אחותי.

אני בטוחה שאת תסתדרי.

השאלות פה נהיות הזויות מיום ליום ומשרשור לשרשור....













** במחילה מכבוד פותח השרשור.. לא אישי

לי הכי כיף נח זורם וטבעי איתו ולו איתי...

שבשני. הפנימיות חשובה יותר מהחיצוניות..

 

ואז הייתי מחליטה .

 

לשני יש אופי ותכונות שחשובים יותר מהחיצוניות ..

הכוונה לאומץ של חייל שמסכן את עצמו למען המדינה או אדם שלא מפחד מדברים מסויימים או לאמיץ במובן של הולך עם האמת והעקרונות שלו גם כשקשה וכו?

אז הראשון

אם שניהם יראי שמים אז זה לא ממש משנה לי מי..

 

בס"ד

או במי שהיה מוצא חן בעיניי יותר.

ובכלל לא בטוח שזה היה הראשון.

תלוי בבן אדם.

* יצאתי מתוך נקודת הנחה שהתכוונת שעם שניהם יזרום ושניהם ימצאו חן.

מדבריך נראה הנטיה לבחור הראשון.

וכאן עולה שאלה שעלתה פעמים רבות. האם צריך להשתנות ולהתאים לכיצד רוצים שאראה, או שעלי להישאר כפי שאני והבוחר\ת יבחר\תבחר...

ונניח שהתשובה חיובית. האם עכשיו הבחור הראשון יתחיל להתמודד במבחני אומץ כדי להגיד אני אמיץ?!

באיזשהו שלב חייבים לקפוץ למים..
(וכמובן תוך כדי לדאוג לבסיס מסויים)

לא דתיה, בגיל של סבתא ודי חכמה אמרה לי שלא מוכנים לזה עד שזה בא.
השאלה איך מתמודדים עם הפחד הבריא הזה, אתה כנראה מבין למה אתה רוצה להכנס. ככה לפחות אמרו לי.
 

 

למרות איך שכתבתי.. יותר תהייה כללית כזאת. איך זה יהיה..מה יהיה.. עם מי יהיה..

ומעניין אותי מה עובר לאחרים ואחרות בראש..

ואם הקב"ה רצה שיהיה לך עכשיו ילד, אז גם יהיה לך בע"ה מהיכן להחזיק ולממן אותו. שכידוע (ביצה טז, א) מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה עד ר"ה. ובע"ה תעשה ותצליח!

חג כשר ושמח!

נראה לי עדיף לשאול בצמ"ע

הבנתי שזאת ישיבת הסדר... 

רציתי פשוט לברר על מישהו משם...

תודה!

לא הבנתי איך זה קשור לפורום.

ויכול להיות שיש מישהו שמכיר...

השאלה כמה נפגשתם בכמעט חודש הזה.
מכירה מספיק זוגות שאחרי חודש הקשר הרגשי עדיין בכלל לא התפתח.לא להבהל. קחי את הזמן. אף אחד לא עומד עם סטופר. השאלה אם בשאר המובנים את מרגישה שהקשר כן מתקדם צעד צעד..
בקשר לנקודה הראשונה- יש בחור מופנם ויש בחור עם בעיות רגשיות. ממליצה להתייעץ עם מי שהציע לך אותו ולברר אם זה עניין של אופי והוא יפתח עם הזמן או שזה חריג. אולי כדאי גם לפתוח איתו בעדינות. את הנקודה. שאת מרגישה שהוא עדיין לא נפתח ואיך את יכולה לעזור לו.. וגם תנסי לחשוב בעצמך, אולי משהו בשדר שלך? באווירה? אולי לנסות יותר לשאול?
בהצלחה(:

אנחנו יוצאים בחודש הזה כמעט 7 פעמים כבר... אני ממש מרגישה איתו טבעי ולא שאני מסתירה ממנו דברים באישיות/באופי שלי.. תודה על העצות!

וכמו שאחת מהשמרון אמרה לפני א''א לדעת אם זה מופנות או בעיה רגשית בלי להכיר את הבחור. אני יצאתי עם מישהי 5 שבועות, ובאמת לא נפתחתי כ''כ. זה נקודה שממש הפריעה לה אבל אם חושבים על זה באמת, ככה לצפות ממישהו להיפתח כ''כ הרבה בחודש זה קשה עם החברים הטובים לוקח לפעמים שנה ויותר להיפתח.

צריך לתת לבחור זמן ולא ללחוץ אותו, לפעמים לוקח יותר זמן לאנשים. במקרה שלי זה דחף אותי ממנה וממש הלחץ אותי. בהצלחה!

וזה עוד מפריע לך ואני חושבת שגם מופנמות גורמת לכך שפחות תהיה משיכה רגשית

במהירות כזאת אז לדעתי אם האופי לא תאים לך ככה  את יכולה לתת לזה עוד קצת לראות אם זה משתנה ואם לא אז לחתוך.

אני יצאתי גם כן עם בחור כזה והמופנמות שלו ממש הפריע לי כי אני לא כזאת... זה גרם לי לא להרגיש אליו כלום...

לא הרגשתי שאני מסוגלת לחיות אם אדם שלו משתף.

כך שלדעתי את צריכה לבחון את עצמך אם מתאים לך אחד כזה אם יהיה לך נח לחיות איתו ככה ולפי זה להחליט אם להמשיך..

[לא אומר לחתוך, רק כדאי לבדוק טוב.]

אני בן, אתייחס לשאלה השנייה ששאלת, אם הרגש לא מופיע מה לעשות..
השאלה שעליך לשאול את עצמך היא האם בתק׳ של חודש שיצאת עם מישהו אחר כן הרגשת משהו,
שאלה נוספת, האם את מרגישה ׳משיכה׳ אליו?
ללא משיכה שאת מרגישה אליו, יהיה לרגש קשה להתפתח..
ושאלה נוספת, שעלייך לשאול את עצמך, האם את מחכה לטלפונים ממנו, לפגישות עימו..

מקווה שהארתי לך כמה נק׳ חשובות..

בהצלחה!

תודה רבה לכולם! עזרתם לי מאוד! בשורות טובות

קודם כל, ייתכן שיהיה רב שמכיר אותו אם הוא הולך לשיעורים או משהו כזה.

אבל למה לברר דווקא אצל רב? לדעתי הכי טוב לחפש אנשים שמכירים את שניכם, ולדבר גם עם חבר או שניים.

ואת יכולה גם לשאול אותו על אנשים שאפשר לברר עליו דרכם

בס"ד

שניהם גם יחד.

מחפשים מישהו שיהיה לנו טוב איתו ומהסיבה שהקב"ה ברא אותנו בריאות בנפשנו אנחנו רוצות שזה יהיה גבר..

שכביכול אנחנו לא אמורים רק להיות אנשים טובים ושמחים שבונים בית באוירה טובה ונחמדה,

אלא גם להיות מוצרים בעלי ערך שיווקי כלשהו.

 

אני לא יודע מה עם האחרים פה, אבל אני, אע"פ שהקב"ה חנן אותי באי אלו כשרונות, לא הייתי רוצה שמישהי תתחתן איתי בתור בחור בעל תכונות X Y Z. הייתי מעדיף שהיא תתחתן איתי בתור גבר. וזהו. לא כי אני מקסים ואכפתי, לא כי אני חכם, לא כי אני מושלם (אני עדין לא, אבל כשאהיה...), אלא סתם בתור אדם פשוט, שהוא חלק מהמין הגברי בעולם.

כמובן שאילו מישהו הוא אדם רע, או אדם שמסיבות מסוימות קשה להסתדר איתו, באשמתו או שלא, זה סיפור מורכב יותר.

אבל אדם שאפשר להסתדר איתו, רק שיש חבר'ה יותר טובים בעולם, זה שיקול שיווקי. כאילו היו הגברים מוצרים בסופר שמשווים ביניהם.

 

התופעה הזו עושה רושם שיש יחס לשידוכים כאילו היו שוק, ולא דרך צנועה להפגיש בין בחורים ובחורות שהגיעו לפרקם.

 

 

אשמח להתבדות.

גם חברים "בוחרים" (באופן יותר טבעי אולי) לפי כל מיני תכונות שיותר או פחות מתחברים אליהן, ויותר או פחות ראויות להערכה בעיננו. כי היכולת שלנו להסתדר, לאהוב ולהעריך בני אדם תלויה גם באישיות, במזג, בצורת ובעומק החשיבה, וכן הלאה... ולא רק בכך שהם בני-אדם.

אם מישהו הוא אדם טוב ואפשר להסתדר אתו אך הסגנון שלו מאוד שונה, או הוא לא כל-כך חכם, או הוא לא נאה בעיניי - לא תסכים שדברים אלו מהווים בעיה ביצירת קשר זוגי?

 

אתה צודק, מה שאמורים לחפש הוא לא לסמן וי על רשימת תכונות שצריכה להימצא כדי שה"מוצר" ייחשב "שווה" (וזה מרתיע בכלל להתנסח כך), אלא קשר טוב שאפשר להתקדם אתו הלאה. אולי לזה התכוונת. אבל אנשים מזהים בעצמם שיש תכונות מסוימות שהן חיוניות עבורם בבן\בת זוג כדי שיהיה ניתן ליצור אתו או אתה כזה קשר.

לכל הפחות שיבואו בגישה כזו-תלוי. - לקראת נישואין וזוגיות

 

וגם חברות אמיתית נבנית מתוך מודעות שנמצאת מעל החבר הספציפי אותו פגשת. מתוך תודעת ברית כלשהי.

כמובן שהחבר צריך להיות כזה שאתה יכול לחיות איתו ולעבוד איתו מתוך שמחה, אבל לא צריך קפדנות יתר בבחירת החברים.

בין פתיחות מסוימת גם לדברים שהם לא בדיוק מה שנראה שיתאים לבין חוסר-מיקוד מוחלט, שלהרבה אנשים הוא לא טוב ויכול לגרום למפגשים לא-קשורים ותסכול רב.

נשמע הגיוני שיש אנשים שיכולים לקבל ולפתח קשר מספק עם הרבה סוגי וגווני אישיות. אבל לא כולם כאלה, ומי שלא - טוב יעשה אם יכיר את עצמו וימקד את חיפושיו.

בכל אופן, זו דעתי

בס"ד

אני לדוגמה אדם שמתחבר למלא סגנונות, זה לא אומר שעם כולם אוכל לבנות את ביתי..

דוגמה ספציפית יותר:
יש לי חברות ספרדיות בנשמתן, שממש שונות ממני במנטליות, ובכל זאת אלה רוב החברות הכי טובות שלי.
זה אומר שאתחתן עם כזה?
בחיים לא (בל"נ וכו אבל בעיקרון כרגע זה לא הכיוון).
יש הבדל בין חברה לבין בעל..
או בין ידיד לבין בעל.

רק רציתי לחדד שעדיין יש דברים שחשובים בבניית בית ולא קשורים בבחירת חברים

בס"ד

אתה רוצה שיבואו בגישה בוחנת ולא ב...?
או שהפוך?

ובוודאי שאנחנו מחפשות גם גבר שיתאים לנו, אין לנו עניין רק בקטע של הזכר, יש לנו עניין גם באופי שלו, אם מי שאני יוצאת איתו לא מספיק רגיש *לדעתי* או לא מספיק חכם *בשבילי* (לא בקטע מתנשא, בקטע של ניהול שיחה) או אם אני מחפשת מישהו שיותר מעורב בכל מיני דברים שקשורים לעם ישראל (אידיאליסט מה שנקרא) ועוד ועוד דוגמאות, אז סביר שלא אתחתן איתו.
זה לא אומר שהוא לא כזה, זה רק אומר שאני מחפשת מישהו שהוא יותר X או Z וזה לגיטימי כי כנראה אלו דברים שחשובים לי בבית שלי...

דווקא לי נראה שזו הרגשה הרבה יותר טובה לדעת שבן הזוג בחר בך בגלל מעלות שהוא ראה בך אישית ובגלל התאמה יותר ממוקדת ביניכם, ולא רק כי את אשה)

בכ''א, אני ממש לא רוצה שמישהו יתחתן איתי רק בגלל שאני אשה, אלא בהחלט בגלל שאני מישהי מיוחדת עם תכונות X Y Z.

לק"י

זה מאוד הגיוני שבנות מחפשות מישהו שגם יתאים להן מבחינה נפשית וכו', ולא רק שהוא מהמין הקרוי "זכר"..

שתראה את מכלול האישיות שלך, ותאמר "אותו אני רוצה"?

הזאת שניסתה לשדך את העבדים והשפחות שלה (תסלחו לי על חוסר המקור והציטוט.. בשביל זה יש פה ביינישים..).
אנחנו לא מעמידים חופה ושולפים בחור מהקהל כדי שיהיה חתן. הוא אמנם גבר, וגם אם תגיד שהוא עם מידות טובות ויר"ש זה ממש לא מספיק.
צריכה להיות התאמה, ככה שהאדם הזה יהיה אשם שטוב לי איתו ושאני רוצה להקים איתו בית. וגם- גבר. (פרט שולי;))

ששתי נשים יכולות לגור בבית אחד ולהסתדר?!

ברור שהן מחפשות גבר כי כל אפשרות אחרת תביא לאסון.

כנ"ל הפוך

שלקב"ה יש דרכים מיוחדות ולא בהכרח שגרתיות. ואם הן שגרתיות אז אני קצת חייזר. 
והן מקוריות וטובות, למרות שלא תמיד הן מומלצות מראש.

 

אם הוא שירת/משרת בצה"ל במקומות המיועדים לחרדים אז אין בעיה.

אבל רוב הבנות שהלכו לסמינר בית יעקב סגור לא רוצות בחור שהיה בצבא. לא משנה מה הסיבה.

אין לי מושג מה זה, אבל לפי איך שאת מתארת זה מקום סגורר

בעיקרון זה הולך ביחד- בן ישיבה חרדי לבחורה חרדית מבית יעקב. זה ברור.

דבר שני בדרך כלל חרדים שמתגייסים במסלולים החרדים,הם בוגרי ישיבות!

סבבה שהם בוגרי ישיבות- אבל אם הם עשו צבא זה משהו אחר. ורוב רובם לא רוצות. ואם לא אז לפחות רובם...

ואני פשוט חושב שאם יש בנות שלא יוצאות עם כאלו ששירתו בצבא אז הן גם אלו שאסור להם אינטרנט בבית ... אין אינטרנט = הן לא נמצאות באתר הזה...
או שהן צבועות

מבחינתי? מילא את חובתו למדינה, כמו כולם וטוב שכך.

ודעותיי בעניין ידועות...

 

 

שמחפשים את הסגנון הזה...

 

ולקצר תהליכים..כל מי שמתאים/מה לקריטריונים הנ"ל שירשום את עצמו, ואפשר לצרף קרובי משפחה מכרים.

 

ואם יש משהו לפנות למציע באישי..

כרגע החיפוש הוא בעיקר אחרי שדכנים או מנהלי מכללות וכו' שמכירים בחורים כנ"ל...
חול המועד שמח!

אפשר לפנות אליי באישי.

יש לי גם בן דוד בערך בן 30 שלומד משפטים במכללה חרדית בירושלים. אולי זה יכול להתאים

שדכנים שמתעסקים עם ציבור דומה לזה.

המכללה בקרית אונו / המכללה החרדית / מכון לב ועוד.

 

 

תודה לכל מי שפנה עד עכשיו.

 

זו בעיה שיש לה המון צורות
יש כאלה שזה גורם להן לבעיה רצינית מאוד להרות
ויש כאלה שלא.
לדעתי אחרי שמכירים אחד את השני היא חייבת לספר
ואם היא לא עשתה בדיקות ספציפיות לגביה שמאבחנות את רמת היכולת שלה להכנס להריון אסור לה להשלות אותו (ואת עצמה...)
שלא תכניס את עצמה למצב שבעלה מרגיש שהוא התחתן איתה על סמך מעשה של פגיעה באמון ולהיות ממורמר עליה כל חייו...

לפני ההחלטה להתחתן!

 

בתוך הטווח הזה, אפשר לספר מתי שרוצים ואת מה שרוצים.

 

אבל כשמחליטים להתחתן, שני הצדדים צריכים לדעת את כל מה שנחוץ להם ע"מ להגיע להחלטה בצורה הוגנת!

יש 'בעיות' חמורות שחייבים לספר עליהם כבר לאחר פגישה שלישית-רביעית. עוד לפני שמתחיל להתפתח רגש...

אבל מצד שני, הרבה פעמים אנשים פוסלים מיד בלי לחשוב אם מספרים בשלב מוקדם.

לכן יש דברים שצריך לספר רק לאחר שמתפתח רגש - כי זה לא בריא להכיר רק לפי רשימת מכולת.

 

בכ"מ, אני כתבתי רק את הדד-ליין, מעבר לזה כדאי לספר בתזמונים הנכונים.

לברר, ספציפית, עם רופאה שמבינה היטב בתחום, מה הבעיה הנקודתית. ומה האפשרות להסדיר את הענין לגביה אישית.  זה בכלל לפני ש"יוצאים".

 

ב. אם אכן יש בעיה מסויימת, שלא ניתנת להסדרה בקלות, אז אחרי פגישות ראשוניות שרואים אם בכלל "בכיוון" - ראוי להגיד. בלשון מעודנת, בלי פירוט יתר של הענין אלא בעיקר של השלכותיו המעשיות.

להגיד בתור שיתוף.
בוודאי אם לא יודעים מה זה.
אני הייתי מניחה לזה, ורק אם ח''ו לא נכנסים להרעון אחרי שנה הייתח מבררת.
לרוב זה לא אמור הפריע להן להכנס להריון.
זה גם לא מסוכן, ודווקא בעל יתרונות בעניין הזוגי שמותרים תקופה יותר ארוכה..

 

 

בס"ד

זה לא איזה משהו חריג בטרוף או משמעותי. אני מניחה שאין מישהו שעלול לפסול על סמך דבר כזה.. (: ולכן לא רואה בזה גניבת דעת בזה שלא מספרים או משהו כזה..

נשמע שאצלך בפנים זה תופס מקום משמעותי ומטריד אותך, אז אולי כדאי לך להשתדל לזרוק את זה די בהתחלה כדי שזה לא יעיק עלייך. בכללי אני חושבת שזה פשוט יאמר מתישהו בזרימה ולא צריך לעשות מזה עסק או לפתוח על זה שיחה רשמית..

בהצלחה!

 

וזה ממש לא מחייב שיעשה בעיות להכנס להריון!!!

זה דבר נפוץ מאוד....להרבה מאוד יש.
ולרוב זה לא מקשה בכלל.

לי יש- וב''ה נשואה שנתיים וכבר בהריון שני ב''ה.
ולאחותי גם והיא עם 6 ילדים צפופים.
ומכירה עשרות...

גם לי לפני החתונה היו מחזורים לא סדירים ונעלמו לאיזה חודשיים...
ואחרי החתונה דברים מששתנים ומתאזנים הורמונאלית.

וגם אם זה מעקב לפעמים- זה לרוב דבר פתיר. יש כדורים שמסדירים ביוץ.
ולרוב הם עוזרים.


ומאחר וזה דבר פתיר לרוב. וגם אם יגרום לכמה חודשי ציפיה, זאת לא באמת עילה לא להתחתן.


ולספר זה רק יפחיד אותו לשווא. כי כשלא מכירים ושומעים משהו מבחוץ זה מפחיד.

מחזור זה לא מילה גסה, ובעיות רפואיות זה דבר אחד.
מסכימה איתך שגם זה היה יכול להכתב במסגרת נשית בלבד ואין שום צורך שהדיון יהיה דווקא כאן..
אבל דיונים על צניעות ועל מראה של בנות? לא שייך בשום מקום, בשום זמן.

ומה שכתבת בהתחלה אכן עושה את זה בדיוק שייך לפורום של בנות. שם אין כל בעיה. דבר "גס" אין לו מקום גם שם.

 

לא שזה "אסון", אבל תחושתה נכונה לדעתי. אלא כיוון שכבר הועלה בתום לב, ראוי להשתדל לעזור.

 

 

וגם הכלל שכתבת בסוף, אינו מוחלט. תלוי באופן הדיבור ובמגמתו. אנשים דנים על כל מיני "דקויות" אם הן מפריעות ורק צניעות הפכה להיות "מילה גסה"?.. זה לא נכון. אבל נכון שצריך מאד להיזהר מ"פלומבות" למיניהן; ובכלל - אכן מכללי הצניעות שלא להרבות לדבר על צניעות.

 

פסח כשר ושמח.

 

בס"ד

בחייאת, או שתקצינו לחלוטין או שלא תקצינו.

דיון הלכתי אין בו בעיה לעומת דיון רפואי שמתייחס לגוף האישה וכולל מילים ונושאים שאין צורך לדון בהם עם בנים.

וזה ממש לא מחייב שיעשה בעיות להכנס להריון!!!

זה דבר נפוץ מאוד....להרבה מאוד יש.
ולרוב זה לא מקשה בכלל.

לי יש- וב''ה נשואה שנתיים וכבר בהריון שני ב''ה.
ולאחותי גם והיא עם 6 ילדים צפופים.
ומכירה עשרות...

גם לי לפני החתונה היו מחזורים לא סדירים ונעלמו לאיזה חודשיים...
ואחרי החתונה דברים מששתנים ומתאזנים הורמונאלית.

וגם אם זה מעקב לפעמים- זה לרוב דבר פתיר. יש כדורים שמסדירים ביוץ.
ולרוב הם עוזרים.


ומאחר וזה דבר פתיר לרוב. וגם אם יגרום לכמה חודשי ציפיה, זאת לא באמת עילה לא להתחתן.


ולספר זה רק יפחיד אותו לשווא. כי כשלא מכירים ושומעים משהו מבחוץ זה מפחיד.

@עדידפ. דעתך?

זה משהו שראוי לומר אותו מראש
יתכן ובחור ירצה לחשוב ולשקול בשנית
או לבקש בדיקה כזו או אחרת (פרופילים הורמונליים לדוגמא. )
לענ"ד יש הבדל בין לגלות משהו כזוג לבין שיתגלה חלילה שיש בעיה ויסתבר שידעת ולא אמרת לפני.
עלול להיתפס כגניבת דעת.

אני מניחה שמבחינת חובה הלכתית כל רב יפסוק אחרת

לענ"ד כדאי לפנות למכון פועה כבר עכשיו.
א. כדי לקבל הדרכה מדוייקת מה כדאי או ראוי או חייב לומר לבחור ובאיזה שלב.
ב. מאד יתכן שהם יוכלו לסייע לך בטיפול מקדים באופן טבעי.

בהצלחה