פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1167)

תמיד קשה ךדעת אם אתה אמיתי או מסנוור

* תקפידו למצא זמן ל"דייטים" כמו בעבר ולא רק לדבר על ההכנות לחתונה.

* אם הוא לומד בישיבה, תכיני לו עוגיות או משו כזה שיאכל בסדרים..

* תעשו שבתות ביחד..

* תקפידו על הלכות ייחוד, ואם יש צורך זמני- אז קצת תחמירו.. זו תק' מבלבלת מאוד..

* סיימו את שיחת הלילה ותלכו לישון בשעה סבירה. 

* אם גם אתם בקטע של פתקים משמחים ומרגשים- לכו על זה [ותשמרי את הפתקים!]

 

 

מזל טוב!

טיפ רציני- כתבי מה שעל הלב שלך. זה הכי כיף והכי מרגש והכי אוהב. אל תקחי איזה משו מהאינטרנט "כי היה נשמע טוב". זה פחות אישי.. מה שמתאים לאחד לא מתאים לאחר.

זו דעתי.

בהצלחה! תעשו חיים משוגעים זו תקופה שווה ביותר!! תלכו לבלות.. לטיולים במקומות יפים זה פותח תלב

שכתבה מישהי בשם מעין אהבה

שהם עשו מחברת כזו, 

שהיא כותבת לו,

והוא עונה לה,

וכל פעם המחברת אצל אחד מהם.

אהבתי ממש..

גם ללכת לטייל, ולעשות שבתות ביחד..

 

והעיקר, את כל הקשיים, לעבור באהבה,

בקבלה אחד של השני

ברוגע,

לא לשכוח שזה הבחור שאיתו בחרת להתחתן,

וכל קושי מביא הזדמנות לצמיחה.

 

מזל טוב!

 

אם יש לך תשובה טובה לשאלה שלי זה בטח עונה לשאלה שלך
ואם את סתם מעוניינת לשמוע את דעתו על הבחור, פשוט תגידי את זה לרב..

על מידות, התחשבות, יראת שמיים.

 

ומה עוד יש לו לומר עליו שנראה לו רלוונטי. תבקשי שיאמר בכנות.

 

וגם - דברים שלך אישית נראים חשובים.

 

 

אפשר גם לשאול שאלות על אופי, מטרות, סוג ההשקפה בחיים -(בכללי).
גם מאוד חשוב- תבררי מהם ההשקפות של הישיבה, כי עם כל הכבוד לכך שבנ"א הוא ייחודי ויש לו את הדעות שלו, הרבה מן ההשקפה, אורך חיים וכו' מקבלים מהישיבה/מוסד.

אם הוא מכיר קצת את המשפחה- לא יזיק לך קצת רקע משפחתי.

וסתם- לא קשור לרב שלו: תבררי היטב היטב על היחס שלו להורים, הכיבוד הורים זה ה-דבר שצריך לברר עליו. בד"כ בחור שיש לו קשר טוב ובריא עם הוריו הוא גם בעל מידות, יר"ש וכו'. כמובן בלי להכליל- תמיד יש יוצאים מן הכלל וחריגות לשם ולכאן. אבל בכללי זה פרט מאוד חשוב שכדאי שתשימי לב אליו.

 

ובהצלחה!!!

הרי הקשר הנורמלי בין הרב לתלמיד הוא דיסטנס, אז בתכל'ס הוא כמעט לא מכיר אותו.

 

הוא אולי יכול להעיד על הרמה הלימודית שלו, ורוב הרבנים אפילו לא יודעים אם התלמידים שלהם קמים לתפילה בבוקר.

 

בקיצור, זה כמו שתבררי על הבחור אצל המורה לאנגלית מהתיכון.

הרב יגיד.
וכיוון שהבנות זה הצד החלש,
חשוב לברר.
ובגלל שלדעתי לבנות קצת קשה לעשות את החלק הזה של הברור בצורה נכונה, עדיף שההורים יבררו.

וגם לא ידעתי שהרבנים הם פסיכולוגים?!?!

וגם לא נראה לי שיש סיכוי יותר גבוה שהם יגידו את זה לעומת אחרים.

 

בקיצור, כל הבירור הזה בייחוד אצל הרבנים זה חרטא שאינה רלוונטית!

יש לא מעט מקרים בעיות נפשיות, וחלק ניכר מהם אדם שמכיר אישית יוכל לזהות [בפרט אם הוא בעל הבנה אנושית מסויימת].

לא צריך דווקא פסיכולוגים. [הרי לא נצרכת כאן הגדרה רפואית מדוייקת].

בנקודה הזאת, יש יתרון מסויים לרב, מבחינת האמינות. [על חבר יש חשש גדול יותר שידאג לחבר שלו, ויסתיר מה שצריך לגלות].

 

מה שכן אני מסכים, שבהרבה מקרים הרב פשוט לא מכיר טוב. אבל יש גם מקרים שכן.

למה שהרב יגיד משהו שנשמע לא טוב?

וכן הקטע של בירורים מהחברים שלו, למה שיגידו משהו רע?


עדיין לא הצלחתי להבין את הדבר הזה שנקרא ברורים.
בכלל יש בחור מהדרום בחורה מהצפון ורוצים טלפונים של חברים + רב, על מי עובדים?
זה סתם.

בס"ד

 

ואני מכיר את זה מקרוב מאוד על הרב שלי, שהרב אומר את כל האמת על הבחור...

ככה זה בדורנו.

ראיתי פעם אחד שגמר את הש"ס בבלי וירושלמי וה'רב' שלו שלא למד חצי ממה שאותו בחור למד, ליכלך עליו. ב"ה שאותו בחור כבר התחתן ומצא לעצמו את השידוך שלו, וה'רב' שלו המשיך ללכלך עליו עד החתונה! צדיקים היסורים שלהם זאת הבושה.

אסור להאמין לדברים שליליים שהרב אומר על התלמיד שלו, רק לחשוש.

[הרבה רבנים היום רחוקים מאוד מלהיות נאמנים כשני עדים, מכמה סיבות. (על אף שיש את הדין הזה היום כדברי האג"מ והחלקת בנימין ודלא כח"ח). אבל עדיין הרבה מהרבנים היום לא נכנסים לגדר זה.]

בס"ד

 

אני מאמין שהרב כבר מורגל בתשובות והרב יודע מה ואיך לענות...

חוץ מזה שגם הרב יכול לכוון ע"י כך שהרב ישאל אותך שאלות...

אבל העיקר זה מה הם הדברים החשובים לך...

גיליתי מהר מאוד שזה מיותר.

 

דבר ראשון, צריך להכיר את הרב כד לדעת שהוא לא אדם ביקורתי מאוד כלפי התלמידים שלו,

 

כמו שאמרו כאן.

 

למרות שאני נתקלתי בהפוך- 

 

שהם כל כך מפחדים שיצא שהרב אמר משהו לא בסדר-

 

שהם די משנים את המציאות.

 

חברים בד"כ גם רוצים לומר דברים טובים,

 

אבל לפחות הם יותר מנסים להגדיר אותו אישיותית,

 

הרב בד"כ מכיר פחות את הקטע החברתי, ולכן חוץ מאשר לדעת איך הוא בלימוד,

 

אין הרבה מה להוציא ממנו ושזה יהיה אמין....

אבל ההורים לוחצים כן לברר......

אם ההורים רוצים לברר, שיבררו הם. באופן מסורתי, זה תפקיד ההורים, לא הבחורה.

שמעתי על כל כךהרבה מקרים שהרב והחברים אמרו שהכל טוב ויפה, ובסוף הזוג הגיע לגירושין. בגלל הבחור.

ממש לא שמעתי על רבנים שמקלקלים.. אולי דווקא מורה קטנונית מהתיכון יכולה לקלקל לבחורה, אבל על בחורים לא שמעתי.

גם באופן אישי מישהי במשפחה שלי נפגעה מרבנים וחברים שאמרו דברים טובים. נשואה, אבל לא באושר.

אם ההורים מתעקשים אז מה זה משנה, תשאלי מה שתשאלי ויענה מה שיענה..

קצת חבל כי נראה שההורים שלך לא בעניינים. אחרת הייתי אומרת לך שהברור הכי טוב הוא להביא את הבחור למשפחה ולבקש שיגידו לך ברצינות מה נראה להם. אם הרבה אנשים מגמגמים, תקשיבי להם ותברחי.

פה ושם יש הורים טפשים שלא מעריכים מספיק את הבנות שלהם ואומרים שהבחור סבבה גם כשהוא לא.

נראה לי...

פעם גם אני לא כ"כ האמנתי בזה עד ש... קרה לי יותר מפעם אחת שרב אמר או רמז על בעיה מאוד מאוד משמעותית אצל הבחור.

 

 

פעם אחת הרב (רב מאוד מאוד מוכר וידוע) פשוט לא הסכים לומר כלום על הבחור חוץ מזה שיש לו בעיה נפשית קשה שעד שהבחור לא יטפל בה הרב בכלל לא מוכן לתת לו להתחתן.

פעם אחרת היה רמז עבה שכנראה לא קלטתי בשיחה אבל בפגישה עצמה הבנתי שהבחור שרוט לחלוטין.

 

[אגב - קרה לי דבר דומה גם עם חבר של בחור שרמז על דברים מאוד בעייתיים ובפגישה זה התגלה כבעייתי פי מיליון]

 

 

בקיצור - לפחות מהסקירה שלי בד"כ רבנים יותר מודעים להלכות לשון הרע, דווקא בצד השני שלהן - מתי חובה! לספר דברים רעים על הזולת.

 

זו הסיבה הכי טובה מבחינתי להמשיך להתקשר לרבנים.

אמור להכיר את התלמיד מעבר לכמה הוא מוצלח בלימוד, יכול להיות שזה המצב בפועל ברוב המקומות אבל בעיניי זה ממש בעייתי אצלנו זה ממש לא ככה

בס"ד

 

נכון שזה קצת ארוך... אבל זה נושא מורכב ולדעתי כדאי שתקראי. וזה משליך גם על הברור שלך בעצמך לכשתיפגשו.

 

לפני הכל את צריכה לוודא שאת יודעת מה את מחפשת. אם זה דווקא בחור שישב בישיבה לפחות עוד 8 שנים, אחד שרוצה לעבוד... וגם מבחינת אישיות (תוסס / שקט וכדומה...).

 

לפני שאת פונה דווקא לרב, תפני למישהו שאת מכירה שלומד, עובד או היה בצבא אתו. אפשר גם לחברה שמכירה אותו או את המשפחה מבית הכנסת או חברה של חברה... (עם חוק הדתיים השלובים יש סיכוי גבוה מאוד שתמצאי משהו).

 

לא שאני נגד פנייה לרב, אבל לצערי בימינו התואר "רב" לא תמיד מעיד על אותו אדם שהוא דובר אמת. כמו שאמר ראש הישיבה שלי (ישיבת הכותל), הרב ברוך וידר: "מהנדס צריך להיות תלמיד חכם, רואה חשבון צריך להיות תלמיד חכם, סוכן ביטוח צריך להיות תלמיד חכם... וגם רב צריך להיות תלמיד חכם!" (כשהוא אמר "תלמיד חכם" הוא התכוון גם למידות וערכים התואמים את רוח התורה).

 

עכשיו באופן כללי כמה דברים בקשר לבירור עצמו:

 

חשוב לוודא מאיזו תקופה המידע - למשל אם מישהו שלמד עם הבחור עד סוף כיתה י"ב מספר שהוא מופנם ולא חברותי או לא חזק מבחינה תורנית... יכול להיות שהמצב היום שונה לגמרי וצריך לבדוק את זה.

 

חשוב לברר עם אנשים שמכירים את הבחור כבר כמה שנים ושעברו אתו דברים ולא רק כאלו שהאינטראקציה שלהם הייתה בבית המדרש עם גמרא פתוחה. יש מקרים שהרב באמת פוגש אותו רק כשלומדים...

 

כדאי שתדעי את שלבחור שלומד בישיבה קל מאוד באותו זמן להיות תורני מאוד (דבר תורה בכל ארוחה, דף יומי, תפילות במניין...) אבל אם וכאשר מסיימים את התקופה של הישיבה - דברים יכולים להשתנות... בכל זאת זו יציאה ממסגרת שהיא חממה דיי בועתית (מלשון בועה). אבל מה שכן - מידע כזה אומר לך שיש בו את הפוטנציאל לזה וזה יכול להעיד על חלק מהמידות.

 

וכאן הגעתי לנקודה הכי חשובה (לדעתי) - ‏‏מידות! פחות חשוב כמה מסכתות הבחור סיים וכמה הרים הוא עקר וטחן אותם זה בזה...

יותר חשוב שיהיה רגיש לסביבה, אהוב על חבריו, עוזר לזולת... כי עם כל התנודות הלא צפויות שהחיים יכולים להביא, אחד הדברים העיקריים שאת צריכה זה שבסופו של יום בעלך יהיה שם כדי לתמוך, לעזור ולאהוב. ואם תהיי מאוכזבת מזה - אין דבר שיוכל לפצות על זה. דברים כאלו אפשר למדוד ביחס שלו לחברים, למשפחה שלו, למשפחה שלך, לדברים מהעבר שלו שהוא מתחרט עליהם... (בעיקר בתקופה של ההכרות)

 

אני מדגיש - הכל לדעתי.

שיהיה בהצלחה!

די מפדח... ואני רוצה למרות זאת לברר בעצמי ללא עזרת ההורים

רציתי לברר על יורם, אפשרי עכשיו?
מפה תסתדרי לבד

יש ימים שקשה עצוב ומתסכל גם אם אתה נשוי עם ילדים.

יש ימים שקשה לשמוח ובלב עצוב גם למי שנשוי עם ילדים.

מקסימה את . נכון שעכשיו קשה לךהכי בעולם.

זה זמן טוב לתפילה מעומק הלב.

קשה לך ועצוב . קבלי חיבוק גדול.

מאחלת לך את כל הטוב שבעולם.

הכי מזדהה שבעולם!

באמת...

אם ראית לפני כמה ימים את השרשור שלי... 

אני בוכה סתם ככה משיר שאני שומעת.... ואני ממש מרגישה את החוסר. ממש!

את מוזמנת לאישי... נפרוק ביחד..

ואז משתדלים כמה שאפשר ומצליחים מה שהולך ...

 

לא מתאפקת... חשוב מאוד!!!!!!!

מניסיוני האישי בכל תקופה  בחיים  (שידוכים, אירוסין, המתנה לילד, לידה, הריון , או כל לחץ אחר)

חשוב לשים לב שלפעמים אנחנו מאשימים רק את השידוכים שלא הולכים או כל דבר אחר

ובעצם במקביל יש גם B12 נמוך שאם נעלה אותו ייקל עלינו להתמודד עם החיים

לכן - להקפיד על B12 של 350 ומעלה , המוגלובין ו D תקינים (D של 20 ומעלה)

B12 של 200 יכול בהחלט לגרום למצב רוח ירוד ובפרט הוא נוטרה לרדת בתקופות של לחץ

ו D נמוך יכול לגרום לדכאון 

וחוץ מזה תמיד טוב להוסיף לחיים עוד איזה חצי שעה של הליכה יומית באור יום

זה מעלה את הסרוטנין ומשמח את הנפש 

 

סליחה על הניצלוש, הרגע חזרתי מהליכה. באור יום.....
בדר"כ אני אוהבת בערבים, כשחשוך.... כמו התבודדות בשבילי..

מה ההבדל?
ומה התפקיד של הB12 שהוא כלכך חשוב? (ואני יודעת שהוא חשוב..)

זה נסיון ממש קשה.....

מה שעזר לי בתקופה הזאת (8 שנים ארוכות...)-
זה להפוך את כל הכאב לדיבור עם ה', להפנות הכל אליו. לעבור איתו יחד הכל.
לפתח את עצמי, לכתוב הרבה, להיות בתנועה פנימית.
העיקר לא לשקוע בריקנות וחוסר עשיה.

והמחשבה מאוד משמעותית
לדמיין כל הזמן את החלום שלך לפרטי פרטים.
ולהעז להאמין לחלום הזה בלב. כשבאמת מאמינים שהחלום יקרה אז יותר קל לחכות.
וכמה שתדמייני יותר- רגעים פשוטים של חיים לא רק חתונה. תדמייני ליל שבת, תדמייני איך את מכינה לבעלך ארוחת ערב, תדמייני אתכם יושבים בספה ואוכלים טוסט, תדמייני אתכם יוצאים לטיול אחרי סעודת שבת...רגעים פשוטים...
זה נותן כח. ככח ללב להאמין שלא סתם הוא עובר את מה שעובר.

וכשזה יקרה בעז''ה- אין דבר יותר חזק מלמצוא את עצמך פתאם בתוך חלום...

אני מבינה אותך כל כך. זאת גבורה אמיתית הנסיון הזה. באמת. מעריכה מעומק הלב כל אחד מכם.

אחותי היקרה,

 

אני מזדהה איתך לחלוטין רק רוצה לספר לך ששמחה אמיתית לא תלויה בדברים חיצוניים

אני זוכרת שבתקופת הדייטים היה לי מאוד קשה אבל לכל תקופה יש את הקושי שלה, תמיד יש סיבה מספיק טובה להיות עצובה ועוד הרבה סיבות אחרות להיות שמחה (להיות כלה זה לא קל, תחילת הנישואין זו גם תקופה מורכבת, הציפייה להיריון, ההיריון עצמו ואח"כ תינוק... תמיד יש נסיונות ונהתמודדויות, בשביל זה באנו לכאן, נכון?)

אני היום עם בעל מדהים וילדה מתוקה וזה הכי שמח בעולם אבל תתפלאי לשמוע שגם במצב הזה קל מאוד ליפול לעצבות מכל מיני סיבות ונסיונות (שאת לא מכירה ולא מעלה על דעתך בכלל בתור רווקה)

נצלי את התקופה הזאת להתפתחות אישית, לכי לשיעורים, תשירי, תרקדי, תציירי או מה שעושה לך טוב (אח"כ אין כבר זמן לדברים כאלו...)

וכך האחד והיחיד שלך יקבל אותך ואת אותו ברמה הרבה יותר גבוהה ושמחה ועמוקה, בקרוב ממש

 

הצלחה

נכון שברגע ש"עולים שלב" אנו שמחות, ואז בתוך השלב קשה לנו, במיוחד כש"כולם" הגיעו לשלב זה לפנינו.

בזמן האזעקות בקיץ, היה מי שהציע לומר בשעת אזעקה או כל צרה שלא תבוא - "אין עוד מלבדו".

המצב אינו משתנה.  מה שמשתנה הוא היחס שלנו אל המצב.

שמעתי מאנשים רבים שאמירת מילים אלו מרגיעה.  אפשר לנסות, מקסימום, באמת תהיי רגועה יותר ;)

 

לגבי ויטמין D -

המספר המינימלי מבחינת המעבדה הוא 30 (ולא 20).  אבל מחקרים הראו שטווח הטעות של בדיקת D יכולה להתפרש על פני  20 יחידות.  זאת אומרת, שאותה דגימת דם יכולה לצאת 10 במעבדה אחת ו- 30 במעבדה אחרת, וכל תוצאת ביניים אפשרית!

 

ה- D חיוני לחיזוק המערכת החיסונית ומגן עלינו, בין השאר, מפני סרטן.  לכן, המינימום שצריך להיות לנו בבדיקת דם של D הוא 55 לנשים ו- 50 לגברים (אנו זקוקות להגנה גדולה יותר...).  

 

נכון, הרופא\ה אמר\ה שמספיק 20.  אבל במקרה הזה הרופא\ה טועה.  איך מעלים את המספר?  עם נטילת תוסף.  הבעיה היא שבישראל התוסף הגדול ביותר שניתן לרכוש הוא 1000 יחב"ל.  בחו"ל, ניתן לרכוש גם 5.000 ואפילו 50,000 יחב"ל בגלולונת אחת קטנה.  ומנסיון של המשפחה שלי, נטילת התוסף באמת משנה את תוצאת הבדיקה.  

 

עוד דבר שיכול להועיל לשיפור מצב הרוח , אם כל הויטמינים והמינרלים תקינים הוא שינה מספקת.  נכון, נראה לנו שאין דרך לישון מספיק שעות.

ובכל זאת, צריך לשים את השינה המספקת בראש סדר העדיפויות.  ולכן אלך לישון עכשיו

 

חיבוק וחיזוק,

ואם מישהו רוצה עוד מידע לגבי D, אפשר לפנות באישי

שמחה".

מה שכן אפשר לעשות, זה לנסות לקחת לעצמך כל מיני רגעים של שמחה מהחיים. נכון שלא יהיה לך את המנוחה והשמחה הכללית והיציבה שהרבה פעמים יש לנשואות, אבל יהיה לך הנאות ושמחה של מבזקים, שלפעמים יש בהם יתרון שהם יותר מולהבים.

כן זה זמן לא משהו..... אבל תאמיני בכל לב שזה יעבור ותחשבי שזה יבוא וזה באמת יבוא  ותדעי בזמן הזה לגמור את כל מה שאת חושבת שחשוב לחיים שלך העתידיים והופ היה חלום והנה המציאות היפה

אם את רוצה לקיים את סוף האימרה- תלכי להתחלה: מצווה.

מצוות הם הדבר היחיד מהם ניתן לשאוב סיפוק ושמחה אמיתי ונצחי.

החג היחיד בו ישנו ציווי מפורש על מצוות השמחה (חוץ מכל יום) הוא בחג הסוכות: "ושמחת בחגך"- ושם מפורש כיצד ואיך ניתן לשמוח, עם כל הבעיות שיכולים לצוץ ולהצר על השמחה. ילדים קטנים- ממתקים, מבוגרים- מוזיקה, קניות, טיולים וכו'. אבל ברור שלימוד תורה וקיום מצוות מביאים את השמחה האמיתית-הפנימית.

 

על בסיס המשפט: "התחיל להיות לי ממש קשה לאחרונה "
הכי חשוב: לדעת שזה קורה. 

קורה שאנשים מרגישים קצת יותר עצבות ובדידות, למרות שיום לפני הם הלכו לישון ולא הרגישו את אותה הרגשה. זה קורה לכולם. לי ולך ולכל אחד שמתהלך ברחוב עובר תקופה/ות כאלה/ו בחיים, זה הדבר הכי נורמאלי והכי טבעי שיש. אבל- זה עובר, באיזשהו שלב את כבר לא מרגישה את אותה בדידות, חוסר חשק ועצבות. זה עובר, כמעט מעליו. תסתכלי על זה כמו תקופה קצת יותר קשה שאת צריכה לעבור, (הרי הכל גזרת שמים) ואז את תרגישי יותר טוב. אדרבה- קחי את התקופה הזאת ונצלי אותה: לגדול, להתרומם, להבין יותר... . (ימי אהבה וימי שנאה- פרוט באישי)

והעיקר- לדעת שזו תקופה, לא אישיות, את כמו שאת שמחה עם חיוך, מאמינה וכו'- זה רק התקופה- לא את!!! התקופה תחלוף ואת תחזרי להיות אותה אחת שמחה כמו שהכרת את עצמך מאז ומתמיד.

 

שיהיה לך בהצלחה!!!

אני מסכימה עם ההרגשה שלך, אבל בתור נשואה אני מציינת שיש התמודדיות אחרות לא פשוטות בכל שלב בחיים כמו שהאחרים העידו כאן. אני מציעה לך לנצל את הזמן הפנוי שיש לך בתור רווקה לפתח את האישיות, ולעשות דברים שאת אוהבת לצייר, לאפות, להתעמל, ללמוד, לטייל ועוד ועוד.. אחרי הנישואים יש מחוייבויות שלא מאפשרות לתת את הזמן לזה או במינימום מצמצמות לך כמעט לאפס את שעות הפנאי. 

חוצמיזה... 

אחרי כל שלב קשה מסתכלים אחורה וצוחקים איך זה ייאש אותנו, ולמה אני אומרת את זה כי ככל שאנחנו גדלים, הקשיים והמורכבות בחיים בדר"כ גם גדלים איתנו, לכן אל תוקסמי כשאת רואה זוגות נשואים באושר ואוווושר-המאמץ להיות שמח הוא תמידי!

גם בדייטים שלפני, גם בחיי הנישואין, וגם בגידול הילדים וגם... בחיפוש האני עצמי שלי..

בהצלחה!!

זה מציק לי ממש.
למה צריך להציג ככה את חיי הנישואים?
בצורה כזאת כבדה ומדכאת..

יש התמודדויות בחיים אבל כשאדם נמצא בתוך התמודדות מסוימת זה ממש לא מעודד לשמוע שמצפות לו בהמשך עוד אחרות...

וחשוב חשוב חשוב להפריד בין התמודדות שעוברת עליך באופן אישי לבין להגדיר את המציאות דרכה.
הסבר-
חיי נישואים= שלמות, אושר,בניה משותפת וכו
ובתוכם יתכן מאוד שיהיו רגעים שדורשים התמודדות .
אבל זה לא נכון לומר שחיי נישואים זה אומר התמודדות.זאת לא הגדרה נכונה.

וזה נכון על הרבה דברים אחרים..

התמודדויות הן חלק מהחיים בעולם. הן לא נגרמות בגלל מצב חיצוני..הן בטות מה' כדי לעזור לנו לגדול ולדייק את עצמינו.
ןלכל אחד יש טריגר שונה שגורם לו התמודדות.
לא הרווקות לכשעצמה ולא הנישואים לכשעצמם.
אלא מה שהם גורמים לי לעבור באופן אישי.

על יצמי אעיד שכרווקה חייתי את הקושי וההתמודדות 24 שעות ביממה.
וב''ה כשהתחתנתי התמודדות יש כמובן בנושאים שונים. אבל היא באה והולכת לפי הסיבה החיצונית..ואני לא מרגישה שהנישואים הם המייצרים לי התמודדות.
אלא מאורעות מסוגים שונים שעוברים עלי...
(ואני גם לא מרגישה כזאת כבילות ..ואני עם תינוקת ובהריון..הכלים מתרחבים בהתאם לצורך החיצוני..)

ואצל כל אחד זה אחרת כמובן.
לכן חבל להפחיד אנשים שנישואים זה דבר כזה מפחיד..

חיי הנישואים הם התמודדות, אבל בניגוד לחיי הרווקות- הם התמודדות הרבה יותר משמחת ומספקת.
אני לא נשואה, אבל זה הרושם שקיבלתי מאנשים. וחבל להדגיש צד אחד על חשבון חברו..
פשוט- ההתמודדות היא האושר והיופי

בחיי הרווקות בצורה שונה אולי ופחות ממלאת סיפוק, אבל גם כן כך.

אבל הם חלק מהחיים לא הכל.
וחיי נישואים הם לא התמודדות.
יש בהם התמודדות. אבל זאת לו ההגדרה שלהם.

וזה שאת לא נשואה וזה הרושם שקיבלת מאחרים-רק מוכיח את מה שאיני מסכימה לו- לייחצן כך,בצורה חלקית ולא משקפת דבר כ''כ עמוק ומבורך.

אבל בהחלט לא רק. יכול להיות שקיבלתי מתגובתך הקודמת רושם מוקצן שלא התכוונת לו, ולכן הקצנתי לכיוון השני. סליחה.

סימן שעובר עליך משהו , את רק צומחת מזה.

 

מול משבריות בליתי-פתירה מגלים אנשים תגובות שונות כל אחד לפני עניינו.

בסופו של דבר נדרשת הסתגלות,אנטרציה. יש מצב חדש ( שאת כבר לא מצליחה להתמודד מול הבדידות שלך) וצריך לחיות עמו ( מאחל לך לא הרבה זמן ) אבל עד  החתן שלך את צריכה להתרגל.

אפשר להסתגל לכל דבר , להסתגל פירושו: לקבל את המציאות, להתאים עצמו נפשית ומעשית למצב החדש ולבנות לעצמו שיווי משקל נפשי חדש למולו.

 

עם ישראל ניחן בכושר גבוה. קשה לתאר את החורבנות הגלויות, השמדות וההריגות שעברו עלינו-תמיד הסתגלנו.

ותמיד תמיד תמיד תמיד הסתגלנו. בדיחה אנטישמית מתארת: ספינה טובעת מטילים את המטען התפוזים לים, ועדיין היא שוקעת. מטילים כושי לים ולאחריו מטילים יהודי כדי להקל מעל הספינה. לאחר כמה ימים צדים דג גדול,ובבטנו נמצא היהודי יושב ומוכר תפוזים לכושי. והכותרת: לוי ממשיך... הגויים ברשעותם חשו בכוח ההישרדות של עם ישראל. ותמיד, תמיד אנו ממשכים, בכל מצב.

 

 למה אני מספר לך את כל זה ?

לעם ישראל יש כוח , כוח עמידה לעמוד בכל מצב למרות הקושי, ואני בטוח שקשה לך ולא מעט  אבל יש לך גם המון כוחות.

זה שקשה רק בא להראות לך כמה כוחות יש לך כדי להתמודד עם הקושי.

סורי אם לא יצאתי ברור , וסליחה על השגיאות ...

 

אבל בקיצור מה המסר שלי הוא שאני בטוח שאת תתצליחי להתמודד אני בטוח , ומתוך העבדה הזו את תזכי לאיש טוב ולחיים של חגיגה תמידית.

 

מקווה לשמוע בקרוב בשורות טובות עבורך!!!

בהצלחה.

חושב שצריך לצייר את הרווקות בכלל בצבעים כל כל שחורים. יש חוסר, אבל בפועל רווק הוא לא באמת חצי בן אדם

אני ממש מבינה אותך אבל אני כבר נשואה יותר משנה וברוך השם הכל מצויין.
אבל אם הייתי יודעת אז מה שאני יודעת היום בתור נשואה הייתי רואה דברים אחרת בתור רווקה ואפילו מנצלת את התקופה הזאת יותר ולא מחכה בקוצר רוח שיגמר.
וזה א.החופש לעצמך פשוט בלי מחויבות ואחריות.תהני עם חברות תסעי לחו"ל ותטיילי.
ב.ההתמודדות עם המשפחות משני הצדדים שזה דבר כל כך קשה לפעמים. יש מחויבות כלפיי שניהם ולפעמים האחד בא על גבי השני.
וחוץ מזה את צריכה להתמודד עם משפחה נוספת שהיא לעיתים קשה ופשוט אין לך ברירה וזה מצריך הרבה הרבה כוחות.
ג. בית כנסת!איך התגעגעתי לתפילת שבת!!לנצצצל!!

אהבתי את התגובות של כל אחד ואחד מכם

אשרייכם שימחתם אותי מאד!תבורכו!

תמיד יש בזה עליות וירידות...
החכמה לעבור את התקופות הקשות בצורה טובה..

אין לי כל כך עצה איך, חוץ מלמלאות את החיים שלך בתוכן חיובי אחר...

אבל שאלה טובה... בהצלחה!!

נשאר: א-פ"ט,ק"א-ק"י

יש מצב שאני נגיד הייתי נלחצת... אולי כשתגיע לפגישה תגיד לה 'חשבתי לקנות לך כך וכך כי אני יודע שאת צריכה... מה את אומרת?'

משהו בסגנון... 

סה"כ לך לפי הלב שלך... בהצלחה

אני הייתי נלחצת בשלב כזה מוקדם גם עם הכיוון חיובי....

אבל גם יש אנשים (קלי-דעת לדעתי) שבשלבים כאלו הם כבר מאורסים,

אז אם שניכם מהסגנון הזה, זה דווקא יכול להיות בסדר.

הם מסתכלים על הפגישות בצורה אחרת. יש התאמה אז מתחתנים מהר. לא מושכים את זה יותר מדיי...
גם דתיים הם כאלה,....
אני טועה?

שאכן אנחנו (כן אני בעד) מתקתקים את זה מהר,

אבל גם עד שלא מתארסים לא כל כך קונים מתנות אחד לשני...

כך שלדעתי גם אם זה כיף לקבל וזה בכיוון הנכון, זה יכול להתפרש לא טוב

ולהלחיץ....

 

עצם זה שאתה כבר יודע מה היא אוהבת זה דבר נפלא,

 

חכה לפגישה חמישית.

 

זה לא בהכרח מוקדם אם גם היא מתקדמת בקצב שלך,

 

וכן לפעמים זה קורה שמתחברים מהר,

 

אבל קשה לך לדעת כזה דבר , נראה כי ב"ה אתה שמח בקשר איתה.

 

לך על בטוח , חכה עוד קצת.

 

המון בהצלחה.

גם לי וגם לה זה זורם וקבענו כבר, השאלה אם אנחנו רצים מהר מידי

אם זה זורם לשתיכם אז אחלה!!

לקהות משהו זה יוצר אפילו סוג של מחויבות כל שהיא. אפילו מחויבות מינימאלית וקטנה. אבל בדרך כלל זה אומר ש'התקגמתם שלב אחד'. אם אתה מןכן לזה, וחושב שהיא גם - אין בעיה להתקקגם את השלב הזה. אבל בשלב שאת מתאר זה נשמע לי קפיצה קצת... עוד פעם - זה טפשרי, רק שימו לב ששניכם מוכנים

משהו, פחות מלחיץ - תקנה לה זר פרחים.

אבל זה לא "חפץ" שמלחיץ ומשדר שהיא כביכול מחוייבת לו.

מביאים ליום נישואים.
זה מה שלי נראה. אם לי היו מביאים פרחים בדייט שלישי.. כאילו מה קרה?
בך הכל זה החלטה שלהם מה שנראה להם הכי נכון....

אלב כנראה התשובה שמאז שעלינו לכאן עד שסעדיה התחתן עם ביתו של ר' אריה לייב לקח איזה 20 שנה 

היו הרבה צעירים שעלו וכבר יצרו "נישואי תערובת".

אני לא יודע למה הוא התכוון בדיוק, אז ממליץ לקחת בערבון מוגבל

בין איש ואישתו מתחיל ברובד יותר פנימי ומהותי שלהם מאשר הרבדים הפיזיים והנפשיים

לא שייך לדבר בזה במושגים של ראיות חותכות

אבל אני חושבת שכבר יש להם מספיק
אפשר לשאול את מיתר

חלק חשוב בקבלת ייעוץ זה להקשיב לקול הפנימי...

ויצאו הרבה זוגות! (לי אין פייסבוק)

לדתיים תורניים בלבד!!

<צ>
|בורח|

אני חושבת שזה כן דבר שצריך לשקול אותו כי הרי היום ההורים מאוד עוזרים ואי אפשר להסתדר בלי העזרה אבל כמובן שלא פוסלים על זה רק צריך לקחת בשיקולים

ואפילו עדיף.

 

אם את בוגרת מספיק כדי להתחתן ולהקים בית וללדת ילדים- קחי אחריות גם על הפן הכלכלי.

אם ההורים רוצים לעזור- בשמחה. אבל אם לא? אין להם שום חובה וגם מאוד לא בריא נפשית להסתמך על זה.

יכול לפגוע מאוד בזוגיות אם ההורים נותנים כל הזמן. (נכון, יש כאלה שמסתדרים, אבל לא כולם)
צריך לזכור שבעל המאה הוא בעל הדעה
ואתם בונים עכשיו משהו חדש שאתם היחידים שמחליטים!!

שהוא לא מכניס את עצמו לתוך הגדרה מסויימת (כמו חרדי, דתי, חד"ל, מסורתי וכו...) למרות שהוא מודע לעצמו.

משיחות שלי עם הרבה מאוד אנשים, אנשים רוצים מישהו מוגדר בתוך תבנית מסויימת אחרת חושבים שהאדם לא יודע מה הוא רוצה מעצמו.... לי זה לא מפריע, להיפך, אני אוהבת את זה....

וגם חסרון

כי הרבה פעמים אלו שמגיעים מבתים עשירים יש להם אחר כך מושגים ודירושת שלזוג צעיר קשה לממש 

נראה לי שאוכל להשלים לה.

אבל אם באה ממשפחה עניה, מה זה קשור לקשר שלכם?

 

מי שזה מפריע לו- שיבדוק טוב טוב מה העיקר ומה הטפל.

והאם זה מעיד על האישיות שלה בכלל.. [שאלה רטורית]

בדרכי הוראה לרבנים, מן הסתם יש להם את המספר וישמחו לתת לך

יש את הרב יוסף אליהו בן הרב מרדכי אליהו, מדרכי הוראה לרבנים,

ויש את הסופר הרב יוסף אליהו ששימש כר"מ ב"נתיבות יוסף", ומנחה לשיטת הבקיאות. מחבר 7 ספרי "שיחות" הרב נבנצל; התורה המשמחת; סוד הנישואין (2). יו"ר "עין טובה" - איגוד שדכניות ותיקות. (כך שערוץ שבע מתארים אותו..)

המספר שלו 026447630

*לא היה נעים לי שמשלמים עלי ולכן אני תמיד מציעה לשלם על עצמי.

באחת הפעמים יצאתי עם מישהו והיה לי ברור שזה לא ממשיך ולכן קצת התעקשתי שאני משלמת על עצמי, הוא לא הסכים אז הרפיתי וכשהוא בא לשלם הכרטיס אשראי שלו לא עבר.... הוא התפדח לגמרי שבסוף אחרי שהוא כ"כ התעקש לשלם על הכל אני משלמת גם עליו....... לא נורא, הרגעתי אותו, אמרתי לו שזה קורה ואין לו מה להרגיש לא נעים.....

 

*קצת יותר רציני, הבחור החזיר אותי הבייתה ברכב, אנחנו מחכים ברמזור ומשוחחים להנאתנו תוך כדי הסתכלות אחד על השניה, אחרי איזה כמה דקות אנחנו קולטים שאנחנו באמצע הכביש וכולו ריק והרמזור מזמממן התחלף לירוק....

האשראי ענק, אני הולך לאמץ את הרעיון, תודה לך...

ולגבי הרמזור קורה לטובים ביותר...

בדייט היחיד שישבנו בבית קפה, (וגם זה היה רק כי היה קר בחוץ אז רצינו מקום נורמלי והזמנו משו ב20 שקל.. רק בשביל העניין), ישבו באחד השולחנות זוג דוסים. ולנו בתור זוג אחרי קשר של שנה (ואולי זה היה אפילו אחרי שהחלטנו כבר.. לא זוכרת) היה מנהג מגונה כשאנחנו רואים זוגות אחרים אנחנו מנסים לבחון לפי תנועות הידים ושפת הגוף את השלב שלהם.

פתאום בעלי מסתכל עלי ומאדים בהיסטריה.. לא הבנתי מה קרה עד שהוא הסביר לי שמאחורי ישבו זוג אחר ותוך כדי שהוא הסתכל עלי זה היה נראה שהוא ממש בוהה בהם.. אז הבחורה הרימה תתפריט וכסתה את הפנים שלה כדי שהוא כאילךו לא יראה.. והוא הבין את הרמז עפנו משם מהר מאוד..

ומה אתם קולטים לפי תנועות גוף וכ'ו?

ממש אפשר לראות. תנועות גוף של התחלה יותר מבוישות ומתפדחות, שניהם נראים מאופקים. יותר מתקדם כבר מדברים בהתלהבות עם תנועות ידיים והגוף יותר משוחרר..

מה שלא היה נכון לגבינו (והנה עוד פדיחה)- בפגישה הראשונה ישבנו באיזה תחנת אוטובוס (אל תאכלו אותי! זה לא היה קשר סטנדרטי..) וקמתי לעשות לו הצגות.. תשאלו אותו- וזה היה לפני שתניים- הוא זוכר בדיוק מה עשיתי ומה אמרתי בהצגה האומללה הזאת..

כל אחד חיכה שהשני יתחיל.. והוא כנראה גם איבד את המילים..

והחלטתי שדווקא אני לא מדברת עד שהוא יתחיל לדבר.. בשביל הקטע

 

יום למחרת שחתכתי פגשתי אותו באמצע הרחוב, ובדיוק הייתי באמצע לעלות במדרגות עם עגלה של אחיינית שלי,

אז בלי אומר ודברים הוא פשוט הרים לי את העגלה עד סוף המדרגות,,,

לגמרי... הוא מקסים!
(איך המחוות האלו כובשות אותנו...)

אחרי שהוא הציע נישואין ואמרתי שלא נראה לי

אני מחכה לי לתומי ברמזור ופתאום מעבר לכביש מיודענו הנ"ל

שלקח את רגליו וברח רחוק רחוק

 

לשמחתי הוא התארס לפני...

גם לכל מי שהגיבו לי בפרטי

הרבה הרבה כוחות!!

שהקושי הוא בשוני,

 

בלסלוח- כשמאוד אוהבים מישהו,

 

ומלבנים עיניינים בצורה תקשורתית בריאה,

 

הרבה יותר קל לסלוח.

 

אבל מה שמוליד את הפגיעה בד"כ- זה השוני הזה

קמתי למחרת בבכי.
בכיתי כל היום, ובימים, שבועות, וחודשים שהיו לאחר מכן.
לא שוכחים. פשוט ממשיכים הלאה.
באמת זה היה ככה... לא מרגישה שיש לי מה להסתיר... כבר עבר הרבה זמן. הזמן עושה את שלו, כן.
לקח לי זמן להשתחרר מהכאב. לא זוכרת בדיוק מתי זה היה ואיך, אולי זה קרה אחרי עבודה...

אפשר בכיף באישי!! אוף כואב לי כל פעם לשמוע על הפרידות האלה.... לי היה ממש קשה ואני כל כך יכולה להזדהות.... המון הצלחה!!
הכימחשוב לא להסתיר רגשות. ללכת אם הלב...
רוצים לבכות, בוכים. רוצים לצחוק, צוחקים. רוצים לטייל, מטיילים....

יש כאלה קשים יותר, יש קשים פחות...

בשמחה דבר איתי....

דווקא בוקר אחרי קמתי במין אופוריה מוזרה, לא יודעת כלום, לא מרגישה כלום, לא אוכלת כלום ולא עושה כלום, לאט לאט זה נקלט שזה פשוט היה וזה נגמר ואז הכאב הגיע במלוא עצמתו. עדיין לא מצליחה לשכוח, אין יום שעובר ואני לא חושבת על מה שהיה, אין יום שאני לא מרגישה שבורה ומרוקנת למרות שחיי עמוסים ומלאים כלפי חוץ. אני כ"כ מתגעגעת, כ"כ רוצה לחזור אבל יודעת שזה בלתי אפשרי, לפעמים אני מחליטה לקום ולהתקשר ולא אכפת לי מכלום ואני יודעת שגם הוא ישמח שנדבר אבל אני עוצרת את זה עצמי כי יודעת שכל עוד אני לא אתנתק לגמרי מכל מה שקשור אליו אני לא אצליח להתשחרר מזה לעולם. אז..... מה שאני משתלדת לעשות זה פשוט לדבר עם ה', לדבר במילים הכי כנות ופשוטות ולומר מה אני מרגישה, מה קורה לי ואיך זה שכל שמחת חיים נעלמה......

אז צר לי, אך הכאב עדיין לא השתחרר למרות שכבר עברו להם שלושה חודשים תמימים אבל אני עושה מאמצים רבים להגמל ממנו....................

לקח המון זמן להשתחרר.
לבאים באתי בגישה אחרת אז לא נקשרתי ממש

לצאת עם חברים לדברים כיפיים שמתאימים לך, לא לשקוע גם אם זה מצריך עזרים חיצוניים כמו סרט וכד'.

 

וכשמתחילים קצת להתרחק והלב מאפשר- לחזור לצאת. התקווה שאולי הבאה בתור תהיה זאת- מאוד עוזרת. (לפעמים דייטים גם שוברים ומזכירים שוב כמה היה טוב וכמה עכשיו לא, אבל זה כבר ממקום אחר.)

דתי, חרדי, מזרחי, לועזי?

כמו שפע רב של שוואקי מרקדין של מנדי ג'רופי..
מחפשת בסגנון..

רק עכשיו התחלתי לשמוע חסידי, אז אני חלש בקטע.
אבל אני משער שיהיו כאן כאלו שמבינים

או משהו של עומר אדם..

יש את דרך השלום של עופר ומאור , 

 

אחד המצחיקים חובה לראות...

 

 

אין על מוזיקה ערבית.. 

 

שלהם ברקע?

 

https://www.youtube.com/watch?v=bM9yU4K99mM&list=PL30C90BF49BB4BCBD

 

 

https://www.youtube.com/watch?v=7ZKSogP6LEc&index=2&list=PLGosTcFyuW32bEQIAZdurlVj-cepkjsYf

(זה מה שהיה אצלנו, תמיד עושה כיף לשמוע)

 

 

מזל טוב!

בדיוק רציתי לתאר את הרגשותיי והנה הקדימו אות

סתם זה נראה מבואס