פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1218)

את מכירה אותו קצת,והוא יוצא למלחמה

זה ממש הגיוני לדאוג!

וחוצמזה- בדיטים זה לא עניין של פגישות אלה עניין קשר,

ז"א שיכול להיות זוג שיצא חודשיים ולא ירגיש כלום וזוג שיצא 3 פעמים והחליט על חתונה..

בעיני הדאגה זה סימן טוב-שאכפת לך ממנו.

בהצלחה רבה!!

איזה ציני אתה..!
כולה פרקה מהההה...

אז ק"ו שאת דואגת למישהו שחשבת עליו שיכול להיות בעלך

עם הממשלה הרופסת שלנו, הסיכוי שהוא יכנס לעזה די חלש!

 

ובמצב כזה, לא אמורה להיות הבדל ברמת הדאגה בין אחד שגוייס בצו-8 לבין אחד שסתם גר באשקלון או באר-שבע.

(חוץ מהעניין השולי שזה שמתגייס בצו-8 זה משתלם כלכלית )

אדם שאת מכירה- ואת דואגת לשלומו,

 

יהודים דואגים ליהודים גם אם הם לא מתחתנים איתם

 

יש לך לב בריא, זה אולי מוזר בתק' הזו-

 

אבל טוב שכך

באיזה קטע?

ולא הבנתי מה הקשר לתגובה <ר>

חוץ מכמה, אולי...

 

ובעצם תלוי מתי ומי ואיפה... אולי בעצם זה כן טוב?

מצויין אולי, אפילו.. 

שופטים פרק ד 

(ח) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק אִם תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי וְאִם לֹא תֵלְכִי עִמִּי לֹא אֵלֵךְ:
(ט) וַתֹּאמֶר הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ כִּי בְיַד אִשָּׁה יִמְכֹּר ה' אֶת סִיסְרָא וַתָּקָם דְּבוֹרָה וַתֵּלֶךְ עִם בָּרָק קֶדְשָׁה:

 

מצודת דוד שופטים פרק ד פסוק ט
(ט) אפס וכולי - כי הנה הפאר הניתן לשר הצבא הוא בעבור אחד משני דרכים או בהראות אומץ לבבו ללכת למלחמה מבלי פחד או בהתגבר הוא או אחד מאנשיו להמית הגדול מאנשי בני מלחמתו ולזה אמרה הלא סיסרא יומת ע"י אשה והיא יעל אשת חבר הקיני כאשר יאמר בענין אם כן ידעו הכל שמיד ה' היתה זאת כי לא בכח תגבר אשה וא"כ אם גם תפחד ללכת למלחמה בלעדי אם כן שוב לא תהיה לך על הדרך שאתה הולך התפארות הראוי לך בהיותך שר הצבא כי לא יהיה במה לפארך:

מצודת ציון שופטים פרק ד פסוק ט
(ט) אפס - רק:
תפארתך - שבחך:
ימכור - ימסור:

 

אולי בדרך בדיחותא אפשר לומר שהיא אמרה לו אתה אפס (ח"ו ברק לא אפס רק ע"ש הנמשל בשבילנו)

 

לק"י

לגבי יזמות.
לגבי ביישנות (זה עניין של אופי בכלל- ולא קשור למגדר).
ובכלל לגבי הכל..

אבל לא מכירה פיתרון .
אם זה ינחם אותך לדעת לדעת שאתה לא היחיד ככה אז זה מה שקורה לרובם..
סתם שאלה, שכתבת מה הסיכוי שתתחבר להצעה, למה לא?

בהחלט יכולה להזדהות

פעם מצאתי את עצמי חושבת על זה הרבה יותר.

 

אוף, לא זוכרת ממש איך עניתי לעצמי ...

 

אני חושבת שאנחנו צריכים לקבל באהבה את החיים שלנו כיצורים חברתיים. 
לפעמים נחנו בצד התורם ולפעמים הנזקק.
"בורא נפשות רבות --וחסרונן" מברכים על זה. 

לא נראה לי שצריך להשפיל ראש אלא לזכות אחרים בשמחה בחסד

ו"להעביר את זה הלאה"

 

נראה לי שלא במקרה גם בתחום הזה, יש שיתוף.
כמה שזה אישי, יש אספקט של בניין העם, בניין ירושלים

וראוי שתהיה תחושת אחריות גם כלפי הבניין (האישי) של החבר

 

אם אחשוב על עוד תשובה אחזור אליך

בהצלחה!

שנדע לקבל, ולהמשיך לתת

המעז הוא המנצח.

מתפללים.
הוא שברא את העולם,
ממנו אישה לאיש (כך שלך בעצם יותר פשוט, כי לא איש לאישה)
אתה בסה"כ נברא שלו שרוצה לקיים את רצונו על הצד השלם ביותר, אז למה שלא ידאג לך?
יתכן שכדי לעבוד אותו בדרך היותר שלמה תצטרך לעבור בדרך קורס מזורז להתקדמות אליו, אבל בסופו של דבר הוא מכוון הכל. בקש ממנו. תתאמץ להתקרב אליו כדי לקצר את תהליך הלמידה, ובהצלחה!
יודעת שאולי זה נשמע ראיה קטנה שכזו. של אחת שמאמינה למה שהאכילו אותה בכפית מאז שנולדה, אבל אם תתבונן בזה לעומק תראה שיש בזה הרבה אמת שאנחנו לרוב פשוט מפספסים אותה. (מה שמאפשר לנו את הבחירה החופשית וכו', אבל זה כבר ארוך מידי לעכשיו)
בהצלחה!

דרכו של איש לעשות מלחמה, אל תנוח ואל תשקוט עד

שתבוא המטרה הנכספת ואם לא מציעים תרשם למליון

אתרי שדוכים, שדכניות וכל מה שאתה יכול להעלות בדעתך.

 

בהצלחה רבה

אשה טובה מצייתת לבעלה

אשה יותר טובה מצליחה לערבב את בעלה שיעשה מה שהיא רוצה

לא הייתי רוצה שאשתי תסכים עם כל מילה שלי, שאם כן , למה בכלל להתחתן ?? האשה צריכה למלא את החסרונות של הבעל , והבעל את של האשה , במידה ולא כך , זה לא זוג אידאלי

אבא שלי תמיד אמר לי שאישה טובה וחכמה נותנת לבעלה להשפיע, בלי שהוא ידע שבעצם הכל מסביב לזרת הקטנה שלה...
"רוקדת לצלילי החליל שהוא מנגן, בלי שהוא יודע שבעצם היא זאת שכתבה לו את התווים"...

לא אכפת לי להיות כזאת (ואני חושבת שזאת הדרך), אבל זה דורש מאוד...

שזה כבר לא זוגיות. 

אבל לא רק שהיא שולטת בו, אלא שהוא לא יודע את זה

שזה סוג של רמאות. 

אדם שלא מביא את הרצון הפנימי שלו,

את האמירה שלו בחיים, וגם בבית שלו, 

הוא אדם מסכן שסובל,

ויכול להיות שהוא לא יודע שזה בגלל אשתו,

אבל זה ממש לא "זה נהנה וזה לא חסר" כמו ש"אשדת" אמרה. 

נשמע לי שאשה חכמה יודעת לגרום לבעלה לרצות בטובתה, ולבסוף לעשות מה שהיא רוצה מתוך רצונו

זה לא שיש איזה קסם שאשה לוחצת עליו ובעלה מתערבב והוא לא קולט שהיא סובבה אותו

אלא שהיא כל כך חמודה, שהוא לא רואה אפשרות לא לעשות מה שהיא רוצה

 

לא קרה לך עם הילדים שילד מתוק מבקש סוכריה בצורה כל כך חמודה שאי אפשר לסרב לו?

אז הרגשת מנוצל? סובבו אותך?

זה לא שהיא שולטת בו, (הוא הרי לא חייב לנגן, והיא לא חייבת לרקוד).

הרעיון הוא שההשפעה שלה היא השפעה עקיפה יותר. (וידוע שחכמת נשים בנתה ביתה).

לא מדברת על שליטה בכלל, אנחנו לא שובניסטים ולא פמיניסטים.

עריכה: ברור שיש דיון, ברור שיש שיח, ברור שיש ביטוי לרצון פנימי.
אבל לפי השקפת העולם שלי, יש את המשפיע הישיר בבית, ויש את המשפיע העקיף.

והמשפיע העקיף צריך לפעמים להיות דיפלומטי, ותשים לב שדיפלומטיות ומניפולציות מוצאות את עצמן יותר בצד הנשי..

(אסתר השפיעה על אחשוורוש על ידי הכוחות הנשיים שלה בלי לשלוט בו באמת.)

גם יש בעלים שחושבים כמו אמא שלך, ויש לזה את העדיפות , של ההסכמה לא להסכים, אך לדעתי הדגש הוא לא המילה האחרונה , אלא השותפות ההדדית

(אם זה לא היה ברור)..

מצטער על הביינישיות יתר, אך יש הבדל בין אם באים מנקודת הנחה של "פשרות" או חתירה ל"החלטה שהיריב ירגיש מצויין" לבין שותפות
כלומר, הדרך שהצגת יכולה לבטא יותר את השלום בית , שכן היא מבליגה על אמצעים בדרך למטרה, בניגוד לדרך שהצגתי, אך הדגש הוא על שותפות עיוורת להחלטה , כך שיתכן שדעתי תתקבל אע"פ שיש מתנגדים לה..

אני חושבת שזה נאמר בעיקבות הסיפור עם קורח ועדתו (חכמת נשים בנתה ביתה), מקרים שבהם היא לא שולטת עליו, הוא לא שולט עליה בפועל- אבל היא משפיעה בשקט..

יחד פירושו ששני הצדדים מחליטים , מספיק שתהיה שתיקה או דיבור מיותר\ת לאנ השגנו את המטרה , אם היא מחליטה לבד , אין צורך ביעוץ לדברייך ?? כל היעוץ הוא בכדי לתת הרגשה טובה..

נראה לי שהדברים שלי לא היו ברורים, גם לד. אני עונה (עכשיו שמתי לב ששרשר אלי).

אני לא אומרת את זה בתור נוהל של בני זוג ביום יום- מערכת של שתיקה והסתרה.

אבל יש דברים שלדעתי רצוי וראוי לעשות בעקיפין (למשל "הי, מפריע לי שאתה גולש באתרים זוועתיים"- אפשר לומר לו, אבל אפשר גם בנוסף להשפיע בדרך חכמה, יעילה ועקיפה יותר).
[בתור בחורה ישירה למשל- קשה לי. אבל חושבת שזה נכון].

באופן כללי, מאמינה במתכונת של משפיע דומיננטי ישיר, ומשפיע עקיף.
וחכמת נשים בנתה ביתה- זה משפיע עקיף בעיני. כך תמיד הבנתי את זה.

הדרך היא כן (בהחלט) דרך שיתופית וחברית (ולא מסתירה), אבל יש דברים שבהם כדאי וצריך לעשות בעקיפין.

(ומכיר את ה(גמרא(?) מדרש(?) הזה על הזוג הצדיק והזוג הרשע שהתגרשו?- כל אחד נישא לבן זוג של האחר, זה שהתחתן עם המרשעת- התקלקל, וההוא שהתחתן עם הצדקת- התחזק ,
אם הולכים לפי המתכונת שאני מאמינה בה- "משפיע דומיננטי ומשפיע שקט"- ברור שההשפעה שלהן עליו היתה כביכול בדרך עקיפה (לא מאמינה שהיא אמרה לו "תשמע, הפרוייקט שלי בחיים זה לחזק אותך"- זה לא היה פועל בעיני.
[לא בטוח גם שהיא התכוונה לזה]
ובגלל שהוא המשפיע הדומיננטי- היא הולכת אחריו, אבל היא זאת שגרמה לו בעקיפיןלהתחזק/להתקלקל... "רוקדת לצלילי החליל שהוא מנגן לה..."

סליחה על האריכות, אין לי כוח לערוך...

וגם לא טוב..

 

לא צריך "להתחכם" מידי..

 

 

"איזו היא אישה כשרה? העושה ! רצון בעלה"

משמע, שמשנה (עושה) את הרצון של בעלה, כפי רצונה היא  

זו אישה סופר טובה וחכמה!! זה נהנה וזה לא חסר, בסופו של דבר, רצון שניהם.

הפשט לא יופשט!

רואה שכל מי שבונה על המשפט הזה תילי תילים של וורטים ושיעורים,

 

עובד לשווא.

 

כי המשפט שם ממש לא מדבר על מציאות מתוקנת.

וכי מה טיבה של יעל שבאת תשועה גדולה על ידה. אמרו אשה כשרה היתה ועושה רצון בעלה. מכאן אמרו אין לך אשה כשרה שבנשים אלא שהיא עושה רצון בעלה.

 

לא מושזכרת שם מציאות לא מתוקנת. וזה באמת מובא כדבר ראוי.

והראיה - שמימרא זו נפסקה ע"י הרמ"א בשו"ע אה"ע (סי' סט ס"ז).

לא רוצה סוג קשר כזה עם אף בנאדם.

והנה הציטוט:

 

אליהו רבה (איש שלום) פרשה י 

ומה (נשנה) [נשתנה] אשת חבר הקיני (יעל נגד סיסרא) מכל הנשים כולן שבאתה תשועה לישראל על ידיה? אמרו, אשה כשירה הייתה, ועושה רצון בעלה הייתה, מיכן אמרו, אין אשה כשירה אלא העושה רצון בעלה.

 

החסידים כדרכם בקודש אמרו:

מה הכוונה 'עושה' רצון בעלה? הכוונה שהיא ממש עושה ומעצבת אותו

 

אז מי שרוצה ללכת בדרכי חז"ל (והמתנגדים..) ילך, ומי שרוצה בדרכי החסידים שיהנה

או שהיא תהנה

 

שהקב"ה אמר לשרה , שמע בקולה ?
און בן פלת ?
מדרש של "בזכות נשים צדקניות"... והטעם..
דבורה שהעבירה ביקורת על ברק (קטונו מלדבר עליהם..)
בקיצורלא ניתן לקחת משפט בגמ ולהשליך אותו על כל מקום נח

יש מצבים שבהם היא צריכה לקחת פקוד כאשר הגברים

לא עושים את תפקידם כמו שצריך.

 

מה שאמרתי כרגע יש בדברי חז"ל במפורש.

אבל שמעתי שיחסית זול שם

בס"ד

אולם חביב. מיקום נוח מאוד. החופה נמצאת בתוך חדר ענק עם קירות זכוכית כאלה. בשבת לפני שבוע וחצי העידה אם החתן שמבין בניה היא הכי אהבה את החופה שם. מחירים לא הכי זולים נראלי 160 ככה.. אחלה רחבת ריקודים אולם יפה . אולי קצת נותן תחושה של קוטן משום מה.. עד כאן להיום הרבה מזל טוב

נגיש

-רגע מצומת רעננה.

אוכל וריקודים (גודל האולם וכו') היו לי סבבה.

מחירים לא יודעת.

 

מזל טוב

מוזמנת לפנות באישי לכל שאלה..

מזל טוב!

לפני שפוסלים גם לי יש סמארטפון, וזה כלי נהדר!

וכבר יותר קל להתנהל ככה. אם זה ווטסאפ, אינטרנט, מצלמה וכו' וכו' וכו'.

יש מלא אפליקציות טובות ומתאימות לציבור הדתי.

 

בסך הכל כמו כל דבר- השאלה לאן מנתבים את זה. אם אני אהיה איתו בדייט וכל רגע הפרצוף שלו יהיה בטלפון- לא יהיה לי נעים.

אם אני אדבר איתו בטלפון- ואשמע שהוא מחזיר הודעה או מסתכל בהודעה ששלחו לו- לא יהיה לי נעים..

שוב, אני לא אפסול, אבל כשאני איתך- אני איתך.

בכללי לא רק אני- אמא, אבא, חבר... מישהו מדבר איתך- אלל תענה להודעות, זה לא מכובד...

 

*פניה לגברים ונשים כאחד

חבל לפסול ישר

יש כאלה  דוסות עם סמארטפון שיודעות להשתמש בו בתבונה

נגיד כאלה שמשתמשות בו מטעמי נוחות (בדיקת אוטובוסים וכו)

(ואני אובייקטיבית,בתור אחת שאין לה סמארטפון)

וזה גם משהו שאפשר לראות תוך כדי פגישות

עד כמה היא תלויה בסמארטפון?

עד כמה הוא משפיע עליה?

איזה ערכים יש לה?

זה כמו אינטרנט זה דבר מבורך אם יודעים מה לעשות איתו

עילה לפסילה או לא?

או בקיצור, מה נסגר עם אנשים היום?
סמארטפון הוא כלי, בדיוק כמו שאינטרנט, מחשב, טלוויזיה וכו' הם כלים. אנחנו בוחרים איך להשתמש בהם...

קיומו או אי-קיומו של סמארטפון במערך מכשירי החשמל של מישהי/ו לא מעיד על שום דבר למעט אולי צורך בכזה מכשיר בגלל שלל סיבות ושיקולים.
לצערי, זו לא הפעם הראשונה ששאלה כזו עולה בפורום, חבל...
כל עוד נמשיך להיטפל לפרטים שוליים כאלה ואחרים המצב לא ישתפר.

מה קרה להיכרות פשוטה, כמו פעם? שבאנו להכיר נפש ואישיות ולא לחשוב על 'מה הדוגמה על החצאית שלי משדרת?'

נשלח מהסמארטפון שלי...

לפי כיוון החשיבה שהוצג בהודעתך, האם לא עדיף לשתף את הבחור בהתנהגויות שמפריעות לך לפני שאת מסיימת את הקשר, כדי שיוכל לעבוד על זה תוך המשך הקשר אתך, ואולי זה יימשך ויצליח?

מי אמר שאת יודעת מהי התנהגות ראויה?
לכל אחד יש את הטעויות שלו - כל הפוסל במומו פוסל. תעבדי על עצנך לפני שאת מבקרת אנשים.
עוד סיבה-אם בן אדם יש לו הפרעה מסויימת וכל מי שהוא יוצא איתו יסביר לו שהוא צריך לעבוד על זה. הוא יישבר. ולא יצא יותר. על אחריותך?

אבל כשמישהו מבקש שיקוף של מעשיו לא לומר לו - אני לא רוצה להגיד במידה ויש כאן משהו שהוא כן יכול לשנות.

יהיה פוגע מידי לומר אותה).

באופן כללי, כשיש בעיה שנראה לי שיעזור שאאיר את תשומת ליבן, אני אומרת בעדינות...

יש דברים שלא יעיל להגיד:
- משהו שהפריע לך כי לך זה לא מתאים. (נניח- שקט מידי).= שירגיש טוב עם עצמו, זה לא שלילי.
- דברים לא נשמעים. (אם זה מרוב שזה פוגע, ואם זה מרוב שלא יבינו אותך).
- דברים פוגעניים, כמו- "אתה קמצן, שקרן ועצבני".

באופן כללי אני באמת חושבת שתמיד צריך לספק נימוק. אני חושבת שבעיקר למי שמעוניין להמשיך- סיוט לא לדעת על מה חתכו את הקשר...

כי לפעמים א"א להגיד סיבה מוגדרת

לפעמים משהו בכימיה או ברגש לא עובד

משהו שא"א להסביר באמת

מה זה בעיניך "התנהגות לא ראויה" ו"תכונות שליליות" שגורמות לך לחתוך קשר?

נדיר שהצד השני יקבל את מה שאת אומרת גם כי אנשים לא אוהבים לשמוע ביקורת... וגם כי אנשים לא אוהבים לשמוע ביקורת ממשהוא שפסל אותם לפני רגע.. גם ככה הוא מרגיש דחוי וזה כשלעצמו פוגע אז גם לבקר אותו???? נוראי בעיניי

אם הצד השני רוצה, הוא יספר זאת בלי שישאל "למה" , וזה קורה..

לא חס וחלילה ליזום שיחה כזו.

יש בחורים שבאמת לא מודעים לכך שהם עושים משהו לא תקין.

למשל, מישהו שלא מזמין אף פעם בחור לשתות

מישהו שמתעסק עם הפלאפון במשך כל הפגישה

מישהו שמשתמש בביטויים לא צנועים

מישהו שמשתף יותר מידיי בפרטים על בחורות שיצא איתן

 

כמובן שאפשר להעביר מסר גם דרך שדכן או מי ששידך...

 

מתן לגיטמציה לשאלות מן הסוג של "למה" , בסופו של דבר , יעליבו במקומות שלא ניתן לשאול בהם "למה" ולכן הפתרון שלי הוא , לומר בלי שהנשאל ישאל את שאלת ה"למה" במידה והוא לא קיבל הסבר, אין צורך לשאול "למה"

אם הבחור מעוניין לשמוע מה שיש לך לומר עליו?

 

אם הוא לא רוצה בזה, זה רק יכעיס ודברייך לא ישפיעו במילא..

 

(נשמע שאת מאוד היית רוצה ש"יאירו את ענייך" אבל לא בטוח שכולם מעוניינים..)

לא להתחמק- אלא לומר את האמת בצורה בונה..

 

"כשאני מסיימת קשר כזה ישנן שתי אפשרויות:

1. הוא שואל למה

2. הוא לא שואל למה.

 

לאפשרות השנייה ישנן 2 אפשרויות שונות:

א. אני בוחרת לשתף אותו במה שהפריע לי.

ב. אני בוחרת לא לשתף אותו במה שהפריע לי.

 

אני רוצה להאיר את תשומת לבכם / לבכן ולבקש ממכם לבחור באפשרות א'."

אני מסכימה לאופציה א' רק כשזה בא אחרי אופציה 1..

ואז מרגיש הרבה יותר בנוח להסביר באמת למה חתכת..

 

אבל אם הוא לא מבקש לדעת-

גם הרבה פחות נעים להסביר וגם יכול להיות שהוא לא מעוניין לשמוע.

להגיב באופן יפה וענייני.

 

אתם לא מסכימים?

 

יופי. בשביל זה יש דיון.

 

תהנו

אותה\ו, גם את הצדדים החיוביים וגם את הצדדים השליליים.

 

לפעמים זה יוצא בצורה מוזרה שנשמעת כהתפארות (נראה לי שחטאתי בזה בפגישות... )

אם זה נובע ממודעות עצמית (בפגישות ובחברה- זה סבבה) אין בעיה.

אחרת מאוד קשה לענות.

חז"ל התיחסו לזה. נדרים ס"ב.

כתיב "ועבדך ירא את ה' מנעוריו" [עובדיה הנביא אומר לאליהו הנביא שהוא, עובדיה, צדיק] וכתיב "יהללך זר ולא פיך" [הפס' סותרים! תשובה:]

הא באתרא דידעי ליה, הא באתרא דלא ידעי ליה. [זה במקום שמכירים אותו, וזה במקום שלא מכירים אותו].

 

אמר רבא: שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא [מותר לת"ח לומר לאחרים "ת"ח אני"].

 

נראה לי שצריך 2 תנאים. 1.אם יש צורך כמובן. 2. שהוא לא מרגיש גאוה בלב.

 

יש צורך לחשוב שנית , כי בסופו של דבר ,לחץ יכול להשפיע לכיוונים שונים..

א. לא חיובי ולא שלילי.

ב. כי נקלעתי לכאן במקרה, ולא רואה צורך קריטי לצאת

ג. אני חושבת שעם עקרונות ברורים ביחס להיכרויות בדרך הוירטואלית ובלי להיסחף אחרי כל ש"א יכול להיות כאן מאוד מאוד טוב!

א. בגדול פחות. (אבל יש צדדים לכאן ולכאן)

ב. מעניין לקרוא ולחשוב על הנושאים שמעלים. גורם לי לבטא את דעתי ולפעמים למצוא אותה לאור השירשורים.

ג. כי מעניין כאן.. כי יש איזה תחושה שאם לא נמצאים אז מפסידים 'התרחשויות' מעניינות..

ד. בטח. מידי יום בערך..(למשל עכשיו: ב3 אני זזה מפה!) פעם גם יצאתי מהפורומים וחזרתי אחרי כמה חודשים.

ה. חצי כוח. לפעמים כן לפעמים לא.

משלים צורך חברתי, נהנה מהדיונים ופטפטת

 

ב. השלמת חברה, ועוד כמה סיבות.
ג. בגלל ב, אבל לא באמת מצדיק את כמות הזמן.
ד. כן. כמה פעמים
ה. בדרך כלל. אבל היו נפילות.

א. לא חיובי ולא שלילי. סבבה כזה. עם איזון נכון זה חיובי, עם איזון לא נכון זה שלילי.
ב. הרבה סיבות. אבל בעיקר כי למדתי מפה המון וישלי מפה חברים..

ד. כן..
ה. כן..

א.כן
ב.נחמד להיות כאן ולשמוע עוד דעות של אנשים שפחות או יותר במגזר שלך.
ג. יש כאן סוג של חממה .

ב. שאלה טובה.. בעיקרון כי פעם אחת נכנסתי לכאן, ראיתי שהפורום נחמד... (באופן המהותי יותר- הקב"ה גזר עלי את זה בימים הנוראים)

ג. זה שעוד לא עברתי גמילה מהתמכרויות כרוניות.

ד. כן.

ה. כן, רוב הפעמים.

ב. כי זה כיף לשמוע דעות של אחרים, ולשתף את הדעות שלך, במיוחד כשזה בצורה מסודרת ע"י כתיבה.

ד. אני רק כאן בהפסקות בין דברים, ומנסה לגוון ברשתות החברתיות.

ה. כן

א. תלוי במינון  סתם..כן בעיקרון...

ב. כי כיף לי ויש פה אנשים טובים. חוצמיזה שאני נראה לי לא מכירה מציאות של חיים בלי פורום

ד. כן, היה פעם שניסיתי לחיות שבוע בלי הפורום, וגם היום לדוגמא קבעתי שאני פה רק שעה(במצטבר)..

ה. בד"כ כן ב"ה.

א. האם להיות כאן זה חיובי בעיניך? כן
ב. למה את/ה כאן? זה נחמד וטוב לי כאן
ג. אם ענית לא על א', אז שוב ב', בהתייחסות לא'.
(מה גורם לך להשאר פה אע"פ שזה לא נכון בעיניך?) 

כאן משמעו באינטרנט/בפורומים.

ד. האם קבעת לעצמך פעם גבול כשהיה כאן? כן
ה. האם עמדת בו? כן

א' יכול לצאת מכך דברים טובים. החל ממציאת החצי ועד להעביר את הזמן בצורה משעשעת וחביבה.

ויכול להיות לצאת מכךהדברים פחות חיוביים כמו התמכרות ביזבוז זמן

ב' אני לא בעניין של 'לצאת' ולהתחתן כרגע,
אבל אני חושבת שיש דברים כאן שיתנו לי ראייה נוספת על הזוגיות ובכלל ואני מגיבה כאן כי אני חושבת שיש גם מה להגיד.


ובאינטרנט ובאופן כללי, זה נגיש, נחמד להיות חלק מקהילה גם היא וירטואלית, אפשר ללמוד ולהכיר אנשים וסגנונות בלי ללכת לסוף העולם
ןזה ממלא את הזמן.

א כן

ב  ככה. כמו שפייגליניזית   אמרה, נכנסים וטוב לנו. אז פה. וזהו.

 

ד פעם כשצריך, שמים.

ה תלוי מה היה הגבול, בגדול כן.

בס"ד

 

זה לא יוריד לי או יעלה לי ערך של בנאדם.

 

ב. כי זה מקום שעוזר לי ושאני נהנית בו בדרך כלל.

 

ד. לא שזכור לי.. מטבע הדברים היו תקופות של יותר פעילות והיו של פחות אבל לא בגלל החלטה יזומה..

ב. למה לא? יש פה שאלות מעניינות

וודאי שהוא לא צריך!

 

וזה גם תלוי ברמת הקשר שלכם.

 

לפי זה שאת עדיין מחפשת רמזים לגבי אופיו, זה מעיד שרמת הקשר שלכם (לפחות מבחינתך) עדיין נמוכה מאד.

אני מציע לך להתרכז בדברים אחרים.

לק"י

אבל ממש לא הייתי מבקשת ממנו דבר כזה.
זה יקח לו כשעה וחצי בסך הכל..

וגם לא בטוח שהייתי מסכימה בכלל להצעה כזאת, אלא אם כן הקשר כבר ממש מתקדם ופתוח, שאני יודעת שהוא מציע את זה לא מנימוס אלא מרצון אמיתי.

אם אתה בן- אז התשובה היא כן.

 

למה?

כי הבת לא צריכה לצפות שהוא יעשה את זה (דלק זה עניין יקר מאד, היא כבר ילדה גדולה ובוגרת ויכולה לחזור הביתה לבד, הוא לא חייב לה כלום.)

 

אבל הבן מהצד שלו- כן ראוי שיהיה נחמד.

 

(ד"א גם אם זה הפוך- ולה יש אוטו, ראוי שתחזיר אותו ותחסוך לו אוטובוס. ולא ראוי שהוא יצפה ממנה)

 

בקיצור- שכל אחד יתמקד בעצמו ומה הוא יכול לתת\לתרום ולא במה השני חייב לו\צריך לעשות.

 

 

לגבי ה"רומז" זה יכול לרמוז על המון דברים-

הוא לא משלם על הדלק אלא ההורים ולכן מנסה לחסוך.

הוא ממהר לחזור ללמוד תורה

ולפעמים זה כן יכול גם לרמוז שהוא קצת לא רואה את האחר והצרכים שלו.-אבל לא הייתי קופצת למסקנה רק על סמך זה, אלא בוחנת יותר לעומק את כל ההתנהלות שלו- מולך, ומול אחרים

התמקדות במה אני יכולה להועיל ועין טובה..

ממש לא חייב. נתון לשיקול דעתו. וממש לא מעיד על שום דבר.
על 40 דק' הלוך יש 40 דק' חזור.
הגיוני שיסיע לתחנה קרובה יאסוף מהתחנה של האוטובוס אם נפגשים באמצע.

בחיים לא הייתי דורשת את זה וחושבת עליו משהו לא טוב.

פגישה ראשונה לא.. אבל מפגישה שניה ברור שכן!!! א. זה רומנטי. ב. זה מראה על דאגה ואכפתיות במיוחד אם הדייט מסתיים בשעה מאוחרת. אז לדעתי זה מראה הרבה על האישיות של הגבר..

לק"י

עלולה להיות בעיה של יחוד לנסוע רק שניהם לבד ברכב (לא יודעת את ההלכה המדוייקת- שכל אחד יברר לעצמו).

ולגבי הרומנטיות- זה כבר נשמע לי סרט..
מה שמלמד אותנו על התאמה בקשר, זה לאו דוקא רמת הרומנטיות.

באמת צריך לבדוק את זה..... אף פעם לא חשבתי על זה . תודה

כמובן שלכל רב יש את ההגדרות המדוייקות שלו.

אבל באופן כללי אפשר ליסוע בכבישים ראשיים ומוארים.

 

את מצפה מבחור שבכל דייט החל מדייט שני, יסע 80 דק' הלוך וחזור + נסיעה הלוך וחזור למיקום של הדייט עצמו???

זו הוצאה גדולה מאד + השקעה גדולה של הרבה מאד זמן, ועוד בשלב שאתה עדיין לא יודע אם יש כיוון חיובי לקשר.

 

אני לא יודע באיזה סוג של חברה את גרה, אבל זו ציפייה מאד מוגזמת.

אם מישהו היה מתעקש לאסוף אותי או להחזיר אותי בדייט שני. מי מכיר אותך בכלל?!

בס"ד

שירר- מעניין מה יחשבו על זה חברי היקרים שהתארסו אחרי 3 ו4 דייטים....

רק אם יש לו בימבה חדשה והוא רוצה לעשות סיבוב בשכונה..

אם זה לא באופן ספונטני אז אין מה לחשוב על זה.

אני מכיר בחור שהפסיק לצאת כי הוא עשה חשבון

וגילה כמה הוצאות (נסיעות, אוכל וכד') היו לו על דייטים של סרק.

 

לא נראה לי שיש עניין להחזיר את הבחורה אלא,

אני יצאתי עם בחור (שהיום הוא בעלי....) וגרנו במרחק של כ 50 דק' נסיעה,

בפגישות הראשונות הוא הגיע אלי .

אבל בפגישה רביעית או חמישית הצעתי שאני אגיע אליו.

ומאז כך היה בערך על כל פעמיים שהוא הגיע אני הגעתי פעם אחת אליו.

ככה במשך 8 חודשים עד החתונה בתדירות של פעמיים שלוש בשבוע.

 

 

 

 

בס"ד

 

רק לי השאלות האלה נראות מוזרות?

 

כאילו באמת יש מישהי שיבואו אליה וישאלו אותה למה היא נפרדה אז היא תענה "כי הוא לא החזיר אותי הביתה ונסעתי באוטובוס לבד.."

 

מה את מפחדת מהחושך?!

 

זה באמת לא מובן לי..

למה לא המשיכו? מי מהם ביקש לא להמשיך? מתי זה קרה? איך זה נגמר?
כעיקרון, אם הייתה סיבה מסויימת שהשתנתה וזה לא נגמר בצורה לא יפה, אין סיבה שלא ינסו, לדעתי.

זאת מחמאה. זה דורש תעוצומות כדי לפנות בשנית. גם מובן מאליו שלשיטתה יש סיכוי.

 

שנית, יש לשאול מי הצד שהחליט על הפרידה, וכמו שצויין מה היתה/היו עילה/ות הפרידה.

אני יכולה להגיד לך מניסיון של חברות שלי ולא אחת אלא כמה שהחליטו לחזור שזה הצליח והיום הם נשואים..

נכון שכל מקרה לגופו ותלוי מי חתך ולמה וכמה זמן עבר ועוד הרבה דברים...

יש שהבחור חתך והבחור חזר, יש שהבחור חתך והבחורה חזרה..

זה גם לא תמיד עובד שוב ויכול להסתיים שוב בפרידה

אבל דיברתי פעם עם מישהי שהיא יועצת ואמרה שהיום בגלל שלפעמים אנחנו קצת חיים בסרט לגבי מה שאנחנו מחפשים אז אנחנו חותכים ועם הזמן מגלים שהפסדנו משהו...ואולי גם בגלל שאנחנו קצת מפחדים...[זה לדבריה..]

ולכן אם היה משהו טוב - וסיבת הפרידה לא ברורה מספיק, או שהייתה תלויה בזמן מסוים...שווה לנסות שוב...

 

ובאמת מעניין לדעת איך צד הגברים מסתכל על זה...אם הבחורה יוזמת לחזור?? [חוץ מזה שזה מעלה את אגו..].

מקרה בו חבר סיפר לי על בחורה שחתכה ואחרי זמן מה ביקשה לחזור, ושוב חתכה. הכאב הותיר בי רושם עז.

 

ואולם, באופן עקרוני אני לא רואה בעיה לפנות בשנית לבחורה שחתכה ובדידי הווה עובדא. אם זה הפוך, אזי בשלב ראשון אכבד זאת מאוד (כי אני חושב שזה אומר משהו טוב על הצד השני), אך בנוגע לשאלה האם בכל זאת לנסות אז באמת זה תלוי בשיקולים העניינים שהובילו לפרידה.

הוא חתך, אחרי פעמים ספורות, לא מתאים לדעתו

שכאשר ביקשתי בעבר כאשר היא חתכה, זה לא עלה יפה. אז הפסקתי לנסות וכביכול אני "מטיל" את האחריות לזה על ה' - אני את שלי עושה, אם היא חותכת, אני לא ארדוף אחרי ואשפיל את עצמי כמו בעבר, אלא אם כן באמת תהיה סיבה יוצאת דופן וטיעון חזק שיוכל לגרום לה לשנות את דעתה - אבל ככלל, אם היא זאת החותכת, אני כבר לא אעשה מאמץ שוב לבקש לנסות שוב, כי אני חושב שיש סיכוי - אלא מטיל את האחריות על זה על ה' - אם הוא יודע שזה הקשר שאמור להיות, הוא זה שיצטרך עכשיו לגרום לו לחזור, בכל דרך שהיא - בין אם הבחורה תחזור ותבקש שוב, ובין אם בדרך כלשהיא אחרת שוב דרכינו תצטלבנה והיא תבקש לחזור, וכו'.

 

אבל זה רק אני, ואני גם לא מייעץ על דרך כזאת או אחרת לחברי הפורום השונים  

למה אם ביקשת והיא ענתה שהיא לא רוצה אז זה נחשב השפלה???

 

ובכל הקטע של מה שה' מחליט, אני איתך...

מה שכן, ראוי לזכור שזה עשוי לגמרי לגרום מבוכה לצד השני אליו נעשית הפנייה (כפי שעלה משרשור שמישהי העלתה כאן לא מזמן).

לכבוד או לא כבוד

לשמוע לא זה לא כייף!!!!!!

במיוחד שאתה לא יודע למה

טוב... חחחח תאמת שלא התנסתי בזה עוד 

אבל אני מניחה שזה ככה...

אבל יש דברים שהם קצת משפילים, ויש דברים שיותר משפילים.

 

אבל יותר מכך לא ארחיב - כל אחד יכול לבד לחשוב על דברים קרובים יותר או פחות.

לא "להתנפח" אינסטינקטיבית כנגד (רוצים אותי..), וגם לא להיסחף רגשית הפוך.  לחשוב בנחת לרגע, "מחדש", ולענות. אלא אם כן התשובה ברורה לגמרי.

 

נכון גם למישהו וגם למישהי.

 

בכל מקרה, אם התשובה היא לא, להיזהר לא לתת הרגשה מבוזה. לענות בהערכה גדולה לאדם, אך באופן שיהיה בהיר לגמרי שסובייקטיבית לא שייך, אם זה כך.

לק"י

וב"ה הם נשואים עם ילדים.
לפעמים שווה לנסות.

אבל זה תלוי בסיבה שבגללה נפרדים, ואם הנסיבות משתנות.

 

אצלי, עד עתה זה לא צלח.

 

כשניסו לחזור אלי, אז אני לא הסכמתי - כי מבחינתי בכל מקרה ומקרה באופן ספציפי, לא היה שינוי נסיבתי לחזור.

 

וכשאני ניסיתי לחזור, אז בבחורה הראשונה היא דחתה אותי בעדינות.

ואצל הבחורה השנייה היא התחילה לעשות לי סרטים כבר בשלב שביררתי באמצעות גורם שלישי אם היא כרגע פנויה,

וזה עוד לפני שהיא ידעה בכלל אם אני רוצה להציע את עצמי או להציע לה חבר, וזה היה מאד לא נעים.

 

אני לא יודע איך הבנות שפנו אלי הרגישו, אבל אני הרגשתי בהחלט איזה מימד של השפלה,

בייחוד אצל הבחורה השנייה שעשתה לי סרטים עוד לפני שבכלל שלחתי הודעה.

 

אז לדעתי, פשוט תבחן את עצמך אם בא לך לפגוש אותה שוב,

אם לא, אז פשוט תכתוב לה הודעה שעדיין נראה לך שאתם לא מתאימים.

(וכאן אני פונה לכולם) רק אל תעשה מזה סרטים, כי לצד השני זה כבר מספיק לא נעים, אז אין טעם להשפיל אותו לקרקע.

 

אצלי אחד רצה שנחזור והיו לו סיבות ממש הגיוניות למה לחזור אבל לי הייתה הסיבה שלי שהייתה מספיק מכריעה ללמה לא לחזור. ולא חזרנו. הוא לא הבין את זה אבל רוב הסביבה מאוד הבינה אותי..
זה אומר שהיא חושבת שיש סיכוי. אבל אתה צריך לשים לב שמה שאתה חושב. למה נפרדתם אז, מה השתנה אם בכלל השתנה, למה היום כן יכול ללכת בינכם...

כרגע החלטתי לא לעשות שום דבר,

הוא יודע שאני כן הייתי בעניין אז אם זה צריך לקרות אני מפילה את זה עליו ועל הקב"ה..

אולי בהמשך אני אחשוב אחרת..

יום טוב=]

שבאמצעותו את יכולה לבדוק את זה, אז אולי שווה לך לנסות.

אם כי, גם לשלוח לו הודעה זה יכול לפעמים להעלות אותך למודעוּת שלו.

 

לרוב במצבים כאלו לא חוזרים, אבל גם קורה שכן חוזרים ואפילו מתחתנים.

אם תגיעי מראש עם ציפייה נמוכה, אז יכול להיות שאת תיפגעי פחות.

אני לא יודע איך זה אצל בנות, אבל אצל בנים רוב הסיכויים שהוא לא יספר לכל החברים שלו שההיא מעוניינת לחזור אליו.

ממישהו שנפרד ממני אחרי תקופה משמעותית, אחרי שעברה תקופה דומה. חזרנו, והוא סיים את זה שוב אחרי זמן קצר יחסית.

קצת חדשה כאן וצריכה עצה )

היינו בקשר בערך חודש והיה חיבור ממש ממש טוב. הבחור הראה מלא מלא סימנים של המשך, עתיד ודיבר על כיוון ממש רציני. ופתאום בלי שום סיבה התקשר ואמר שלא נראה לו.. בלי הסברים, בלי שקרה משהו ועוד שקבענו עוד פגישה.

יש טעם לנסות ליצור קשר?? למרות שממש קשה לי לחשוב על זה אחרי שהוא זה שחתך..

 

אשמח לתגובות ;)

 

תודה וב״הצלחה לכולם/ן 

אם הוא באמת לא אמר שום סיבה הגיונית ויצאתם כבר חודש הייתי מנסה אולי לשלוח איזו הודעה..

לשאול בעדינות אם אפשר לדעת מה קרה ומה הסיבה,

זה בטח לא יכול להזיק

וזה באמת קשה אבל ייסורים מכפרים

בהצלחה!!

  קודם אני חושבת שאת צריכה לסגור איתו את המעגל הראשון, גם אם הוא לא ירצה לחזור זה שזה הסתיים בלי סיבה ברורה [מבחינתך] יכול ללכת איתך עוד הרבה זמן.

יכול להיות שאם תדעי את הסיבה זה פשוט ירד מהפרק ויהיה לך הרבה יותר קל להמשיך הלאה...

 

הסיכוי שהוא יגיד לך את הסיבה האמיתית - יחסית קלוש.

 

אבל כן כדאי לך לנסות, כדי שתוכלי להיות וודאית שהוא לא מעוניין יותר בקשר. (גם אם את לא תדעי את הסיבה האמיתית)

זה יעזור לך להשלים עם המצב ולהתקדם הלאה כשאת יודעת שהסיפור מאחורייך..

 

לי קרה סיפור אפילו יותר קיצוני, שהיא כבר התחילה לדבר על אירוסין ואז חתכה בפתאומיות מסיבה לא ברורה.

מה שהיא עשתה היה לא הוגן ולא ראוי, ולכן נראה לי שאני גם מבין אותך.

לאחר כמה זמן, בדקתי אם יש סיכוי לחזור והיא ענתה בשלילה.

אז למרות שאני לא יודע מה הסיבה, אני כבר בכלל לא חושב עליה כאופציה.

ואם לא הייתי בודק, הייתי סוחב איתי תחושה של פספוס.

 

לכן אני חושב שכדאי לבדוק, וגם אם התשובה תהייה שלילית זה יהיה יותר טוב מאשר החוסר וודאות.

(גם אם זה קשה בשלב הראשוני לקבל את התשובה השלילית)

אם את חושבת שהיתה טעות ויכול להיות שיש לקשר פוטנציאל, תנסי לפנות אליו:

א. אם מתאים- מה טוב. נשמח כולנו איתך!

ב. אם לא, בהתחלה זה לא נעים- אבל לפחות זה משחרר..

 

ס"ד גדולה!

תלוי מה הסיבה שבגללה סיימתם

שהוא יכול במעטפה אחת גדולה. ככה שאף אחד לא יודע כמה כל אחד שם.

מבחינת סכום לחתונה - 40 שקל זה לא הרבה בכלל. זה לא מתחיל לכסות מנה בד"כ, וגם לזוג לא גדל כסף על העצים.

בדרכ זה מה שעושים.וכל אחד יתן כפי יכולתו.

בשמחות בע"ה!

זה אבסורדי בעיניי שיש קהילות בהן לחלוטין סומכים על האורחים בכיסוי הוצאות מסויימות.
אם אתם מעוניינים שזה יהיה כך, תבררו אצל כל אחד מהאורחים כמה יש לו לתת ואז תזמינו מנות. אני לא אשמה אם החלטתם שכל מנה צריכה להיות לפחות 200₪.
ובנוסף, אני מגיעה בחתונות לשמח חתן וכלה, לא לארוחת ערב. לרוב אני בקושי אוכלת שליש מהאוכל המוגש לי. ולפעמים אפילו לא מלכלכת את הצלחת. אני רוקדת סביב הכלה ובין לבין שותה מים ומתרעננת. גם ככה כשאני בוחרת לצאת למסעדה אני מוציאה פחות על אוכל רב יותר וטעים יותר(הכללה גסה, אבל המציאות לעניות דעתי..).

אני לא מתכוונת לשלם את מחיר המנה שלי. שכחו מזה. אני נותנת כפי יכולתי. בחתונות מסויימות זה יוצא יותר מאחרות, תלוי בשאר ההוצאות וההכנסות שלי לאותה תקופה. ככה זה.

יש הבדל בין להיות משמח לבין להיות מוזמן, וברור שלא מצפים ממני כחייל\בייני"ש שאני אשלם על מנה של 200 ש"ח +,

גם לאור העובדה שרוב החברים שלי במקום דומה, המנות לא מגיעות לסכומים הגבוהים.

אני כן אשים יותר מ40 ש"ח בד"כ, כמוזמן, ואני ממש לא אוכל בחתונות, בד"כ אחרי הסבב ריקודים הראשון אני לא מסוגל לגעת באוכל, רק לשתות. אבל זה בית של אנשים, שהם מתחילים לבנות אותו וגם להם אין הרבה.

אז אני כן שם יותר. ברור שאני לא אשים כסף שאין לי, כשהייתה לי משכורת של 500 ש"ח(צה"ל) והייתי חוסך ממנה, אז הוצאתי מהחיסכון על החתונות של חברים.

בגלל זה אני מאוד ממליץ על השיטה שלנו - מי שמרגיש שהוא רוצה לשים יותר, ישים ומי שפחות, פחות. אף אחד לא יודע כמה שמת וזה גם לא עניינו. 

עניתי על השאלה האם בעיניי 40 ש"ח זה סכום סביר לחתונה. מכיוון שמנות מתחילות היום ביותר מזה, וחוץ ממנות יש עוד הרבה הוצאות לחתונה, אני חושב שזה לא הרבה, יחסית לחתונה.

 

ולשם דיוק - לא אמרתי שצריך לתת הרבה ובטח לא לכסות מנה, אם אני אנסה לכסות בכל חתונה את המנה לא ישאר לי גרוש. אני אישית מרגיש לא נוח עם המחשבה על ההוצאות העצומות שלעומתן אני שם מעט מאוד, גם אם זה כל מה שאני יכול, וגם אם אני יודע שהוא ממש לא מצפה שאני אשים כלום. אני מעדיף לחסוף על עצמי עוד קצת ולתת, רוב הביינ"ישים לא נמצאים במצב שאין להם כסף לקנות עוגה ושתייה לשבת, אז אני אעדיף לוותר על עוגה ושתייה ולשים את הכסף הזה בשביל חבר.

 

‏20₪ לא יותר.(מי שרוצה יותר שיביא יותר...)

לק"י

בעיני זה קצת מעט, אבל אם זה מה שהוחלט ביניכם- אז סבבה..

ורק להבין, זה יוצא שכל אחד נותן 2 שקלים מתנה לחתונה?!

לק"י

אם כן, אז נשמע לי סבבה..
בעיקר שזה מה שמוסכם ביניכם.

(כאשר מדובר על מתנה באותו הסכום).

לק"י

ואפשר לשאול את הזוג מה הם רוצים לקבל..

מתנות יכולות לעזור מאד לבני זוג, במיוחד אם הם גרים בחור ולא יתחילו לעשות קניות. יש דברים שעד עכשיו חסרים לנו כי בקושי קיבלנו מתנות ולא יכלנו לסחוב מרחוק (כבר שנתים אחרי החתונה..)

והכסף נגמר בסופו של דבר, אם הוא לא הולך לכלים נצרכים, הוא הולך לאוכל (מלבד הכסף ששומרים בצד לדירה\לעתיד)

אז אם למישהו קרוב יש אפשרות להביא הרבה כסף זה נחמד מאד, ויעזור לבני הזוג בתחילת הדרך.

אבל אי אפשר לומר שבכל מקרה כסף עדיף על מתנה, כי גם מתנות יכולות להיות מאד שימושיות 

(קומקום, פלטה, מאוורר, תנור חימום, מגהץ, סירים, סכו"ם, כלים, מגבות..)

כמובן שטוב לשאול את בני הזוג מה הם רוצים, כולל הצבע המתאים, ואם זה משהו שתלוי בטעם צריך לצרף פתק החלפה ולקנות בחנות שנמצאת בהרבה איזורים, עדיף בקרבת מקום המגורים של הזוג.

אני עדיין חושבת שבמקרה שבו לא יודעים בוודאות על מתנה מסויימת שהזוג רוצה (כולל צבע, סוג וכו'), עדיף להביא כסף.
פתק החלפה או כסף - כסף עדיף (ככה לא תלויים בחנות מסויימת, באזור מסוים, ברשת מסויימת).
שיקולים של מה לעשות עם הכסף - אני משאירה להם.

בס"ד

וזה לא בדיוק הוחלט בניינו, אלא כמה שהחליטו...

אני לא מאמין שיש בייניש שמתחתן ומאמין ורוצה שהחברים שלו יכסו את המנות שלהם. ודעתי בעניין כנראה ידוע לחברי הפורום

אם אתה נמצא באזור שזה מקובל אז לגיטימי.

בתור אחת שעכשיו באירגונים אני לוקחת בחשבון שאנשים כמו שציינת. חיילים/ביינישים/וכו' לא יביאו כלום. ועל כן כל כסף שיביאו מעבר לכלום זה ברכה.

לדעתי זה יפה מאוד שהגעתם להחלטה כזו. זה לא ברור מאליו. יתרה מזו אני מאוד אוהבת את עיניין המעטפות משותפות לחברים שכל אחד שם לפי יכולתו.

מתנה זה לא חובה. ככה שאין פה עניין של לגיטימציה.

אם אתה בקטע של לכסות מנה- זה לא מכסה.
[העניין הזה של הלשלם על המנה הוא אבסורדי, א"א לאלץ את מי שבא לשמח אותך לשלם על המנה שאתה קבעת את המחיר המטורף שלה. אני לא מצפה מחברות שלי שתשלמנה על המנה שלהן. ומתחשבת בנתון הזה]

אני חושבת שביינישים, סטודנטים וחיילים וכל השאר- שבאמת אין להם, 40 ש"ח זה לא מעט.
בהתחשב בעובדה שזאת תקופה מרובת שמחות.

 

 

תפקיד של מתנה בארועים חברתיים, הוא תפקיד של נימוסים והליכות.

 

לכן השאלה היא לא "כמה צריך להביא" אלא "כמה מנומס להביא". בדיוק כמו לבוא להתארח בשבת אצל מישהו ב"ידיים ריקות". הרי אף אחד לא צריך "לכסות את המנה" אבל די ברור שנהוג להביא משהו, כי אלו כללי הטקס החברתיים.

 

כך גם בחתונה, מי שלא מביא מתנה\ כסף, לא עובר על חובה כלשהי, אלא הוא פשוט לא מנומס.

 

מבחינתי סכום של 40 ש"ח לאדם, זה פשוט - לא מנומס.

 

 

כל אחד כפי יכולתו.

 

 

ולכן בשבט שבו כולם ביינישים/בצבא זה לא צריך להיות יותר מ20 ש"ח צריך לקנות מתנה נחמדה וזהו,לא לנסות "לחסות" את המנות.

 

 

כשבעל קונה מתנה לאשתו הוא קנה כדאי לחסוך לה כסף?

להחשב "מנומסת". אני נותנת נטו מאהבה ובשביל לשמח.

גם כשאני מתארחת- כהכרת תודה ולא בכדי לצאת ידי חובת נימוסין.

ולכן, כשאנחנו כולנו מודעים למצב כיס החברים- המילה "צריך" לא שייכת כאן.
תודה על כך שהוא בא לשמח אותך. הוא הקדיש בשבילך ערב והוא שמח בשמחתך.

ושוב, מי שרוצה להיות מנומס (לפי טענותיו) - שיהיה מנומס. שלא ידרוש מהאחר להיות מנומס על חשבון הכיס שאין לו. ושלא יאשים אותו בשל כך ב"חוסר נימוס".

אבל זה פי אלף לא נימוסי מצד בעלי-השמחה, ליצור בחתונה אווירה שגורמת לאורחים לשלם מ-"נימוס"!

 

האווירה שאמורה להיות היא, שהאורחים נותנים מתנה מ-"אהבה".

זה הכי טוב

עדיף מאשר שבכל חתונה ישימו סכום אחר לפי שיקולים כאלו ואחרים..

 

ובאופן כללי, אני לא יודעת כמה שמים אצל בינישים.. אבל יש לי חברות שאצלן מקובל לשים 150-200 תלוי בקירבה..

אבל יש כאלה שכן

בלי לחץ.

 

ולא קשור "לא מרגישה מאוהבת"..

 

תיפגשו עוד קצת, בנחת, תתענינו, תכירו, תראי אם מתאים לך.

 

עוד כמה זמן תוכלי לראות אם ליבך נמשך להצעה הזו.  אם מתפתח יחס אמיתי ואוהב כלפיו.

 

 

 

 

 

שש פגישות זה מכובד אבל עדין קצת התחלה..את לא נראה לי אמורה להיות מאוהבת בו.

בשלב הזה הרגש שצריך להיות זה שכיף לך להיפגש/לדבר איתו בא לך לשתף אותו, את מחכה לפגישה הבאה...

במקביל תעבדי עם השכל ותבדקי אם כזה את רוצה...

 

תנסי לראות אם זה מצליח להיות קצת מעבר לזורם וכיף הרגיל...

בכל מקרה אני חושבת ששווה להמשיך עוד פגישה אחת מאשר להיפרד ולהתבאס אחר כך...[במיוחד שאין לך איזה משהו וודאי..]

נשמע שיש רגש ויש התאמה אז להמשיך ולנסות ולפתח את הרגש ע"י העצמת הדברים הטובים שבו, התבוננות בו,

דייטים במקומות מרגשים וכו'.

 

 

אנחנו לא מכירים לא אותך ולא אותו. לא יודעים עד כמה באמת זה מפריע לך ועד כמה לא. לדעתי פורום לא יכול לתת תשובה לשאלות שכאלה. דברי עם אנשים שמכירים אותך.
מה שבטוח- חבל למתוח אם זה לא עומד להתקדם, בערך באותה מידה שחבל להפסיק אם יש לזה סיכוי.

עדיין מוקדם, וגם אם את חושבת זה מתאים ורוצה לקדם- תנסי לעורר רגשות ותראי אם יצליח- הרב דסלר כותב שהנתינה מביאה לאהבה, תשקיעי בו ותחשבי עליו איך לשמח אותו כמה שיותר, ואולי זה יפתח את ליבך...

אז תזכה ברגש טוב.. "
לדעתי זה לא נכון. בכל דבר צריך להיות מאוזנים. לא תמיד הרגש צריך להתעורר על ההתחלה, אבל יש אנשים שאצלם רגש מתעורר יחסית מהר, ואם אחרי פגישה שישית עוד אין כלום וזה מפריע להם אז כנראה שיש בזה משהו.כמו שאמרתי- זה תלוי בה עצמה. באיך שהיא מכירה את עצמה ואת הצד השני. ובמה שהיא כן או לא מרגישה.
וכן צריך לבדוק אם מתעורר רגש, או אם יש סיכוי שיתעורר .. זה לא נקרא לרדוף אחריו לדעתי, בטח לא אחרי שש פגישות.

הוא לא מדבר על תוך כמה זמן הרגש אמור להופיע.

 

אלא היא פשוט צריכה לבחון את עצמה, כלומר:

אם היא חיפשה את הרגש כבר מההתחלה (דהיינו "רדפה אחר הרגש"), אז ה"פתגם" מסביר למה הרגש פשוט לא הופיע.

אבל אם היא לא "רדפה אחר הרגש", והיא רק מסתכלת על הקשר בפרספקטיבה, אז בהחלט יש מקום לדון אם יש טעם להמשיך או לא.

מקווה שהתגובה שלי לא היתה תוקפנית מידי. מה שבטוח- לא התכוונתי לתקוף. רק להסביר...

אל תחשבי על זה בכלל..

 

תיפגשו, תתענינו זה בזה,

 

ותראי עוד זמן מה אם ההרגשה כלפיו כבר ברורה יותר.

 

אם כל הזמן תחשבי על זה - ברור שלא יקרה.. וגם לא תוכלי לשפוט מה המצב.

 

תניחי לזה. תדברו. אולי פתאום תרגישי שאת בעצם די אוהבת אותו.

 

ואולי לא.

 

תראי.

הרב דסלר מביא שככל שאנחנו משקיעים באדם אחר, זמן\אנרגיה\כסף\כוחות\מחשבה, ככה אנחנו יותר נאהב אותו,

לכן ע"פ החוק הזה- אהבה = השקעה.
השקעה של מחשבה, זמן, התעניינות, אנרגיה, כסף, מה שאת רוצה, אבל זה החוקיות.
על ידי נתינה(שאנחנו נותנים לאחר) תתעורר האהבה(שלנו למי שהשקענו בו). 

שהתחיל נהדר, ועכשיו זה פשוט נתקע..
ממה זה נובע?

היישום הוא להשקיע בקשר. להשקיע זה אומר זמן ומחשבה, זה אומר להשקיע אנרגיה, לא רק בפגישה עצמה, 

אלא גם בין הפגישות. ככל שתתני מעצמך יותר לקשר, ככה תפתחי אהבה, ע"י שתעניקי לו מזמנך\כוחותייך.

אפילו מתנה קטנה יכולה להיות נחמדה, ויותר ממה שהיא תועיל לו היא יכולה להועיל לך. במחשבה, היצירתיות

וההשקעה שתשקיעי בזה.

אבל אין פתרונות קסם, ואם תחפשי כל הזמן את הרגש פשוט לא תמצאי אותו. הגאולה מגיעה בהיסח הדעת, תסיחי

את דעתך מהרגש ותני לו זמן להתפתח. 

 

בעניין התקיעה. זה יכול לקרות. לפעמים כי לא מתאים, לפעמים כי אחד או שני הצדדים מפחדים להתקדם ולפעמים

כי זה פשוט קורה. לפחות ממה שנראה לי, את צריכה לברר עם עצמך מה נתקע ולמה.
האם יש לך בעיה כלשהי, משהו שמפריע לך? האם יש נקודה מסויימת שאת יכולה להצביע עליה שבעייתית בבן הזוג

או בקשר? אם כן, כנראה שפה טמונה הבעיה. יכול להיות שזה פתיר, יכול להיות שלא.

לפעמים קשר יכול להתקע דווקא בגלל שהוא הגיע לשלב שמישהו מכם לא מוכן אליו. הקשר צריך להתפתח, ואיתו גם 

הכנות והפתיחות, אם מישהו תקוע בנקודה מסויימת ולא נפתח כלפי השני אז הקשר נשאר במקום ונתקע. זה לא אומר

שעכשיו אתם צריכים לפתוח הכל, אבל כן לאפשר אחד לשני להכיר יותר את עצמכם. אם אחד הצדדים נשאר סגור אז

יש תחושה של חוסר התקדמות.
 

 

 

 

 

השקעת!
תגובה ממש יפה!!

זה שורשר למתן ומשום מה- תכלס זה לא...
מוזר...

אבל הן טובות כדוגמא להשקעה.

ולפעמים אפילו לא חייבים לתת אותן עדיין, רק ההכנה והשקעת המחשבה כבר פועלים הרבה

2 באגים ביום אחד

ומתן- מסכימה...
רק שמתנות כשלעצמן הן לא טובות בקשר שהוא לא בטוח...

מבחינתי- לפני אירוסין- אין מתנות.

ויהל- זיהית את הבעיה... עכשיו יותר קל לפתור אותה

את זה את צריכה לבדוק מול עצמך..
איך את רוצה שיראה הבית שלך...(?)
האם נראה לך שיש מצב להקים איתו בית כמו שאת רוצה...

"אני לא יודעת אם הוא בשבילי, אם הוא מתאים לי..."

אם זה ריגשית- אולי חסרה כימיה.. אולי סתם זה לא מתפתח- ואז מה שהציעו לה כבר..

את צריכה לבודד את זה יותר,

את לא בטוחה בעצמך ש...? 

שאת מסוגלת\רוצה\פנויה לזה? 
 

 

סתם תפרגני לו, סתם תדאגי לו (גם סוג של נתינה)...
תשקיעי באיזה משחק שתשחקו בו יחד...

פרקטי מאוד...
תעשו איזה ערב כיפי ותכיני לו... (תכלס זה פדיחה, אבל זה עוזר..)

ואם לא מתאים לך- פשוט תפרגני לו (מילה טובה)... ומה שכבר אמרתי למעלה..

מה הלחץ?! תני לזה זמן, לא תמיד יש "וואו וזיקוקים'' (התאהבות) על ההתחלה, לפעמים הרגשות מתפתחים לאט.
מילא זה היה דייט 15 או 20 או אפילו דייט עשירי, אבל דייט שישי- זה עדיין רק ההתחלה, לגיטימי שהרגשות עדיין יהיו מעט ''רדומים'' בשלב זה.
אם טוב לך בקשר הזה ואין לך סיבה ממשית למה לא, אז תמשיכי ותתני לזה זמן.

אבל אם את חושבת שאין סיכוי בכלל, אז תפסיקי

חוץ מזה שאת מרגישה תקועה את גם יכולה להשלות אותו סתם

לא בטוחה שזה מתאים? מתאים אבל משהו ברגש? מה המצב?

נוצר מצב של 'חברות אמיצה' אם להשתמש בביטוי הזה... ולא זז לשום מקום, ולא יודעת אם זה טוב או שזה סתם בזבוז זמן

ז"א, מבחינת שאיפות לבית שאתם רוצים להקים? (דברים רציניים, ולא מינוריים?)

אם אני מבינה נכון, את לא בטוחה שזה מתאים, מבחינה שכלית, אבל הרגש קיים. הבנתי טוב?

ואולי יהיה צורך לקבל החלטה לא קלה.

 

אני חושבת שאת צריכה לחשוב עם עצמך, אפילו לכתוב על דף: מה טוב בבחור \ בקשר שלכם, ומה מפריע לך.

לראות בדברים שמפריעים לך מה מהם עקרוני, ואולי חלקם או כולם הם מסוג הדברים שהיו ב"רשימת המכולת" שלך, שחשבת שהם חשובים לך, אבל בעצם - הם לא כל-כך עקרוניים.

צריך כנות ואומץ, ונראה לי שכדאי גם להתייעץ עם מישהו קרוב שמכיר אותך היטב (אמא\אבא, חברה קרובה...)

בהצלחה והחלטות טובות!

שעזרתם לעבור אותה טוב