הנה - אני מעתיק: (זהירות ארוך מאד)
דעת הרב קלנר ביחס למפלגת הבית היהודי
עריכת דברים שנאמרו ביג סיון תשע"ד כתשובה לשאלה בעניין.
וורסיה מעודכנת כט סיון תשע"ד
מפלגת "הבית היהודי" מורכבת מאנשים חביבים מאוד, חלקם חברי האישיים ממש. ומ"מ מקונסטלציה של מאורעות שנוצרה, ומגורמים שמדעת ושלא מדעת, נמצא כיום "הבית היהודי" בפוזיציה מאוד מאוד חמורה, מקולקלת ומזיקה.
המציאות מזכירה במעט את המציאות שהייתה בתקופת ההתנתקות עם המפד"ל, שהובילה לכך שהמפד"ל נושא באחריות להתנתקות. כמובן שהם נלחמו והתנגדו וכו', אבל חוסר הפקחות הפוליטית שלהם הובילה לכך שעד שהם פרשו מהממשלה כבר ניצלו אותם, השתמשו בהם על מנת להשיג את המטרה, ואז 'זרקו עליהם', וצחקו עליהם, וסוף דבר האסון התרחש לא מעט 'בזכותם', כלומר – באמצעותם.
זהו רק משל ודוגמא לאופן "קריאת המפה", מבחינתי, למיקומו ועניינו של "הבית היהודי" בממשלה כיום. אך דא עקא, המציאות הפעם חמורה שבעתיים.
הנושא הוא לא ארץ ישראל ולא התנתקות. אני מעלה השערה (אולי מסוכנת, שהזמן יוכיח אם היא נכונה) שארץ ישראל היא כבר לא הנושא. המאבק הזה שייך למושגי העבר, על כל פנים הוא כבר איננו עיקר המאבק שלנו. משום שאע"פ שישנם עדיין כאלה ש'רוצים להפטר מארץ ישראל', אבל גם אלה הרוצים – מודים שאין כ"כ דרך איך לעשות זאת, כי אין למי לתת אותה. ההזיה השמאלנית הקשה, שאנו "שפוטים שלה" לאורך עשרות השנים האחרונות, מתפוגגת ברמה העובדתית בצורה מאוד בוטה.
יש צורך דחוף להבין מהו המאבק הבא, ולהתכונן אליו, ויפה שעה אחת קודם.
רובצים לפתחנו עימותים קולוסאליים, הגורמים מתח לא פחות מהמתח שהיינו בו בעשרות השנים האחרונות ביחס לארץ ישראל. והמתח הוא אולי אף בעוצמות גדולות הרבה יותר, אבל עכשיו הנושא הוא אחר. הנושא הוא – זהות ותרבות. הגדרת המהות של מדינת ישראל. האם מדינת ישראל היא מדינה שיש לה חותם יהודי, או שמא היא מדינת כל אזרחיה? אמנם במסגרת "מכבסת המילים" ושטיפת המוחות המתחוללת לאחרונה, הפיכתה של מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה יכולה ללבוש צורות לשוניות שונות, למשל – "שדרוג והנגשת הערכים היהודיים של המדינה לאזרחיה"... ובאמצעות מניפולציות מילוליות של נוסחאות כאלה ואחרות הולכת ומובלת החברה בישראל לערטולה של המדינה מערכיה היהודיים.
הדרך הממשית היא ההפרטה. כלומר הפיכת נושא היהדות לעניינו האישי והפרטי של כל אדם. אבל המדינה – תהיה כמו אמריקה (לדוגמא). גישתה של התפיסה הזו היא שעניינה של המדינה הוא לדאוג לרווחתם האישית של אזרחיה, ובמסגרת זאת גם לצרכים הדתיים של אזרחיה. לדידם של בעלי מגמות אלה, זכותו הבסיסית ביותר של הפרט, חירותו וכבודו הוא לעשות כרצונו. ואם רצונו הוא להיות אדם דתי, אז כמובן האינטרס הראשי של המדינה הוא – שהוא יוכל לעשות כרצונו. אך המדינה כמדינה לא תהיה מזוהה תרבותית כמדינה יהודית במובן דתי. המטרה היא אם כן, למחוק את זהותה התרבותית היהודית של המדינה כמדינה – זוהי "מילה נרדפת" ל'מדינת כל אזרחיה'.
צריך להבין ולהפנים. בדיוק כמו שברור לכולם שהמשמעות של קריעת חלקים מארץ ישראל היא כקריעת איברים מגוף האומה, ובזאת כח החיים הכללי של האומה נפגע, באותו אופן ממש המשמעות של פגיעה בזהותה היהודית של מדינת ישראל כמדינה, הפיכת המדינה היהודית ל"מדינת כל אזרחיה", היא פגיעה אנושה בכח החיים הכללי של האומה. המהלך הזה משמעותו היא ביטול חזון הנביאים ובמובנים מסוימים, החזרת הגלות. חיסולה של מדינת ישראל.
משמעות הפיכת המדינה דה פאקטו למדינת כל אזרחיה, היא, שהקשר היחיד בין המדינה לבין ישראל היא שמהּ ותו לא. משום שהיא תהיה ריקה מכל תוכן ישראלי. בדומה ל'אוניברסיטה העברית' שבירושלים, שהדבר הבלעדי המקשר את האוניברסיטה הזו ל"עברית" הוא שמהּ. בזאת התחיל ונגמר הקשר שלה לעבריות. כי בפועל, אין שם שום דבר עברי. לא השפה בה הם מדברים, ולא הכתב בו הם כותבים, לא צורת החשיבה ולא הערכים, לא האינטרסים שלהם, ולמעשה, שום דבר שם לא קשור למדינה ולישות העברית. באותו אופן, הקשר היחידי שיהיה בין המדינה לישראל היא המילה 'ישראל', אבל היא עלולה להיות, חלילה, ריקה מכל תוכן.
האיום הזה הוא קיומי בעבורנו, והוא חמור מאין כמותו. באותו אופן בו ברור לנו ע"פ תודעתנו האורגנית, שכאשר קוטעים איברים מהאומה ע"י נישול לאומי תודעתי ומעשי מחלקי ארץ ישראל – פוגעים בנשמתה, ומהלך שכזה סופו להתפרט ולהגיע אף למצב בו יהיו הרוגים ורצוחים ממש, ולא רק בשל הסיבה הטכנית – משום שנכנענו לטרור והענקנו לו "רוח גבית", אלא מבחינה רוחנית, מהותית ופנימית. משום שמהלך שכזה הוא כחסימת נתיב אויר הנשימה הלאומי. כי הלוא "ארץ ישראל איננה דבר חיצוני קניין חיצוני לאומה", ארץ ישראל היא כגופינו הלאומי החי. קטיעת איברים מגוף חי פוגעת במערכת כולה, והפגיעה הזו תתבטא בעוד הרבה נושאים. זו התפיסה שלנו.
צריך להבין שהסוגיה הזו היא סוגיה של חיים. כשאני אומר שזו "סכנה קיומית", זו אינה מטאפורה, על מנת להמחיש ש'מדובר בערכים שאנו מאוד לא מעוניינים לראות אותם במדינתנו'. המבט התורני אומר שאיבוד זהותה הרוחנית של המדינה היא כחסימת חנק לעורק החיים הנשמתי שלה, ולמהלך הזה יהיו, חלילה, השלכות קטסטרופאליות, והוא יתבטא באבדן, גם של חיי נפשות, ממש.
אנו נמצאים בעיצומו של הקרב, ובנקודה הזאת מפלגת "הבית היהודי" בוגדת. בדיוק כשם שעשתה המפד"ל בתקופת ההתנתקות, ובאופן חמור יותר:
נוצרה בחברה הישראלית קונסטלציה, ספק מתואמת ספק לא מתואמת, שמלכדת פה מתקפה נוראית של המון גורמים, שכולם מתנקזים למקום אחד וממוקדים למטרה אחת. רק כביטוי, לסבר את האוזן, אכנה את כל המערכות האלה בשם הקוד 'הקרן החדשה לישראל', משום שזה מושג שכבר נודע לציבור. כלומר שהצבור כבר נחשף קצת לפרצופו של הדיונון המפלצתי בעל אלף הזרועות הזה, לפעולות ולתוכניות שלו לגבי מדינת ישראל. (ממעלליה המפורסמים כבר של הקרן: פיברוק נתונים היוצרים דה לגיטימציה לצה"ל חייליו ומפקדיו, ומסירתם לגולדסטון, לצורך גיבוש הדו"ח המעוות שלו להכפשת מדינת ישראל. יצירת חרמות על ישראל, וכדומה ועוד[1]). כאשר המטרה העיקרית היא – ערעור המציאות במדינת ישראל ע"י כל גורם אפשרי. במסגרת המגמה להביא שלום לעולם, אומרת התפיסה שלהם, יש לפורר ולהביא לפירוק של הגורמים־מפירי־האיזון־הבין־לאומי, ו"הגורמים האידיאולוגים החריפים, הם, כידוע, המסוכנים מכל". כזאת היא החברה הדתית לאומית, חברה אידיאולוגית, ועל כן מסוכנת מאין כמותה. אמנם הגישה החדשה של הגוף הזה לגבי הציונות הדתית היא: "IF YOU CAN'T BEAT THEM – JOIN THEM" או ליתר דיוק אם אתה לא יכול לנצח אותם – תרום להם, ובאמצעות זאת – הסטה אותם. זה נשמע הזוי. אבל אלה הן ממש התוכניות שלהם[2]. בניגוד לכל יוצא 'בני עקיבא' טיפוסי שמבחינתו 'הכל הוא באווירה ממש חביבה ונחמדה ואידיאליסטית', עומדת כאן מערכת מקצועית, מדעית, מתוקצבת במיליארדים, שיודעת לעבוד. ועד שנזכרנו להתעורר, ובעוד אני עומד מנסה להתחיל לעורר אצלנו את המודעות הבסיסית למה שמתחולל משתולל כאן, הם כבר אחרי מחקרים מדעיים, ספרות כתובה, תכניות אופרטיביות מקצועיות, ותקצוב מערכות הפועלות, חלקן שנים, חלקן חודשים, וחלקן שבועות. המכנה המשותף לכולם הוא שהם עובדים חזק – ונגדנו. זוהי "הקרן החדשה לישראל". אבל היא אינה אלא רק אחד מהגורמים במהלך הזה, וחוץ ממנה יש עוד רבים[3].
השורה התחתונה של כולם היא – מחיקת הזהות היהודית ממדינת ישראל. זה הנושא וזה האידיאל מבחינתם.
כמובן שזה יסוד הצונאמי המדהים של גל החקיקה האנטי דתית, שכולם כבר שמעו, או לכל הפחות מתחילים לשמוע, עליו.
ישנם גופים המחלקים מלגות שמנות לסטודנטים למשפטים המייצרים, באינטנסיביות ובכמות מדהימה, הצעות חוק אנטי דתיות. כל ח"כ מ"התנועה" מ"יש עתיד" או מכל מפלגה אחרת, מקבל מהם "הצעת חוק" מהוקצעת, מנוסחת ומתוקתקת מההתחלה ועד הסוף – מה שנותר זה רק להגיש אותה ולדחוף שתתקבל.
במושב הכנסת הקודם הועברו כעשרים-שלשים, חוקים (אפשר למצוא אינפורמציה מדויקת יותר בנושא, באתרי האינטרנט השונים[4]), "בקנה" יש עוד הצעות חוק רבות שהמכנה המשותף של כולם הוא – יהדות, או ליתר דיוק – היהדות במדינת ישראל.
דרך פעולה נוספת של הגורמים הנ"ל היא לעורר סקנדלים, מהומות, בעניין התבטאויות ופסקי הלכה של רבנים ותלמידי חכמים. כל רב שמעז להביע את דעותיו האידיאולוגיות, שמרניות, ישתדלו למצוא דרך לסבך אותו בתביעה משפטית, או סתם בברור מתוקשר ומבזה אצל היועץ המשפטי לממשלה, או שימציאו סביבו סיפורים, ויהיו פרשיות, וזה יצוץ לכל הכיוונים. לדוגמא, על התבטאותו של הרב קלונסקי בקשר לקשר עם לסבית, הוא סובך במשפט ארוך בו לבסוף הופלל ונקנס ב50,000 ש"ח. סביב הרב יעקב אריאל, בגין פסיקתו בעניין השכרת הדירות לסוטות מין, אורגנה מהומה במסגרתה הוא הוזמן לברור אצל ראש העיר כדי להינזף. המגמה היא לרסק את דמותם של רבנים בפרט והרבנות בכלל. ממטרות העל – ביטולה של הרבנות הראשית לישראל. יש למערכות האלה מוקדים, ויש תוכניות. ובשורה התחתונה – המהלך הזה אמור ליצור את התוצאה המבוקשת: לעצור את השפעתם של הרבנים, והעיקר – לבטל את ההגמוניה שלהם בעיצוב רוח ההמון הדתי. הכל כחלק מהתכנית והמטרה המקיפה – לגרום לחברה הדתית לאומית, שכידוע מסכנת את העולם בעצם קיומה, להתפורר ולהתפרק מן האידיאולוגיה שלה. (שכן, אידיאולוגיה בכלל זה רע – משום שהיא מסכנת את השלום העולמי).
המערכות האלה הן חכמות והן עובדות – כל הזמן.
הנאמר כאן הוא רק "על קצה המזלג", דוגמאות בודדות אני מנסה להביא פה עמ"נ להבין איפה אנחנו חיים[5].
במציאות ההזויה הזו נוצרה קונסטלציה קשה עוד יותר.
ישנן שתי גישות בראיית העניין אך מבחינת הנגזרת למסקנה, בהערכת חומרת העניין אין הבדל ביניהן:
התאוריה בעלת ה'עין הטובה' מבין השתיים גורסת שנוצרה, כתוצאה מהמון כוונות טובות והמון אנשים טובים, שהתאגדו 'במקום הנפלא והטוב הזה' הלא הוא "מפלגת הבית היהודי", קונסטלציה, שכולם פחות או יותר מכירים, בה "הבית היהודי" הצליח בהצלחה פנומנאלית בבחירות האחרונות, לשמחת לב כל היושבים פה, ורובה ככולה של הציונות הדתית. לאחר ההצלחה בבחירות מצא את עצמו יו"ר המפלגה הלא הוא מיודענו נפתלי בנט בסיטואציה קשה שבה הוא נחשב ל"סדין אדום" אצל ראש הממשלה, ומבחינת רה"מ הוא האחרון שיצטרף לקואליציה שלו משום שהיחסים ביניהם עכורים מאוד. ואם כן, ההצלחה המדהימה בבחירות תחשב בפועל – ללא כלום.
אז נפתלי בנט רץ מהר אל דרעי, והציע לו לשתף פעולה. דרעי – בז לו, והסביר לו שהוא אינו רלוונטי פוליטית לקואליציה – היפנה לו את גבו. ואז בעומק המצב הכ"כ קשה פוליטית, גילה את יאיר 'אחיו', שלבו ידיים חזק אחד עם השני ו־הצליחו. וכך קמה לה ממשלה, למגינת ליבם של ראש הממשלה ושל החרדים. זה כל הסיפור 'בגדול' ו'על רגל אחת'.
לפני שאמשיך בתיאור־ההתרחשויות, להשלמת הרקע, מוכרחים להוסיף ולציין נתון קשה ומצער מאוד:
אף אחד לא מתכחש לעובדות: המערכת הדתית, זו שחיה תחת חסותו של "הסטטוס קוו" מאז הקמת מדינת ישראל, על אף כל הדברים החשובים שיש בה, יש בה גם כמה וכמה דברים בעיתיים הטעונים שיפור. ובכל מקרה, וודאי שנדבקו בה הרבה לשונות רעים, עד שפשוט וברור לכל שלא טוב שהמציאות תמשיך להתנהל במתכונתה הנוכחית, ומוכרחים "לעשות משהו" עמ"נ להבריא את המערכת הדתית. וכאן המקום לחדירת הסברה שכדאי ורצוי לבנות את ההבראה של המערכת בצורה חקיקתית. כי כשאנחנו "נעשה משהו" ונשנה את המציאות, זה יבריא וייטיב עם המערכת הדתית עצמה. שהרי ברור עד כמה העם צמא לתורה ולקדושה, "צמחים על פתח הקרקע", ואם לא יתחולל כאן שינוי, הכל עלול לצנוח שוב עמוק אל 'מתחת לקרקע'. אך הלוא מן המחסומים היותר עיקריים שיש לעם הזה ביחס לקדושה זו "המערכות הדתיות המסואבות האלה". זה כלל לא משנה אם הן באמת מסואבות ואשמות, או שזה רק לשונות־רעים של הוצאות־שם־רע עליהן. בשורה התחתונה, הרושם הציבורי בעניין הוא ממש 'חילול השם'. העובדה המצערת מאוד היא, שזה מוטמע בצורה כ"כ חזקה עד כדי שזה הופך להיות 'קלא דלא פסיק', שלא לדבר על כך שזו המציאות והיחס המזינים את שאט הנפש של החברה החילונית מכל "ה'דוסים' האלה – הרבנים והרבנות והמועצות והגיורים שלהם, שלא לדבר על הגירושין והעגונות והנישואים..." אבל אפילו בציונות הדתית – זו התייחסות ודעה מצויה בעניין.
ועל כן, 'למען שם השם והצלת היהדות', באה מפלגת "הבית היהודי" והסכימה לניסוח קווי יסוד של הקואליציה, שבהם, לראשונה מאז תש"ח ועד הלום, לא נזכר כתנאי להקמת הקואליציה המשפט הקריטי – 'שמירה על הסטטוס קוו'. זה המשפט שלא הייתה ממשלה בהיסטוריה של מדינת ישראל שהוא לא הופיע בהסכמים הקואליציוניים שלה! לכן, הסכימו, או אולי אף ביקשו, אנשי "הבית היהודי" לבנות שינוי באופן חקיקתי שישנה את הסטטוס קוו.
אמנם הכניס הבית היהודי, מאחר שהיה פיקח וער לכל העניין, לקווי היסוד של הממשלה שיהיה בידו זכות ווטו על כל נושא הדת במדינה. ובזאת העניין יישאר בידו של הבית היהודי...
אך מזה למדנו, שכוונת הממשלה ושותפותיה מראש הייתה לשנות את הסטטוס קוו. על דעת הבית היהודי!
אך כפי שאמרתי – הכל נעשה "לשם שמים" ומתוך כוונות טובות באמת. עד כאן קווי תיאור העניין של הגישה הראשונה.
הגישה השניה, שהיא פחות בעלת 'עין טובה' כלפי העניין, גורסת שהאיש המדהים הזה שכולנו מכירים אותו, נפתלי בנט, שהוא אמנם 'אחד משלנו', עד העצם, אבל, שלא לדבר על כך שהוא בא מחברה פלורליסטית אמריקאית דתית, והוא נמצא שם ברעננה בשכונה שבית הכנסת שלה זה החבר'ה של "בית הלל", וכידוע שבתקופת שירותו הצבאי היה בלי כיפה לחלוטין, ואשתו היא חילונית, אך יתירה מכך – תפיסתו האישית היא בעצם מאוד קרובה, אם לא זהה, לקונסרבטיבית[6]. אין הכוונה שהוא חושב על זה יותר מדי, זה לא ממש מעסיק אותו. אך אין זה מקרי שבאחת מהופעותיו הראשונות הוא מכריז 'כל הזרמים ביהדות הם כולם לגיטימיים. גם לזרם הרפורמי והקונסרבטיבי כמו האורתודוקסי – לכולם יש מקום...'
והחברה הדתית לאומית, בעלת הדימוי העצמי הנמוך, הולכת שבי אחרי המצ'ואיסט, המטכ"ליסט וההיטקיסט והחשוב מכל – המצליח "לעבור מסך"(!). החברה הדתית לאומית ממוטטת כתוצאה מכך שמסתכלים עליה בעין רעה, ושתי לחייה עדיין לוהטות וצורבות משתי סטירות הלחי שחטפה ב'התנתקות' מ"אחיה הגדול" החילוני תוך שהוא מסתכל בה בבוז ומסביר לה ביסודיות שהיא "נמאסה עליו עד העצם...". החברה הדתית לאומית "לא יכולה לחיות עם זה", מכיוון שבעצם, במהותה הפסיכולוגית, הערכים היסודיים ביותר שלה הם בעצם – חילוניים. ע"כ, פסיכולוגית אובססיבית, היא זקוקה ללגיטימציה מבחינה ערכית, מהחברה החילונית. התקופה הקסומה של הציונות הדתית, התפוגגה ברעש מחריד. זו התקופה בה היא הייתה באופוריה, שם על הגבעות עם הדובונים, הסנדלים והנשקים, תקופת הזוהר החלוצית שלה, שנתנה פיצוי מענג כ"כ על רגשות התסכול שלה מכך שהיא לא ייבשה ביצות ולא הייתה שם בתקופת המחתרות והפלמ"ח, ולא עשתה את כל מה שהייתה צריכה לעשות בתקופת "המדינה שבדרך", טפחה באחת על פניה, כשהסתבר לה ש"האח החילוני הגדול" ממש "לא אוהב את זה". הוא אמר לה את זה גם לפני כן, אבל היא לא קלטה את זה. אבל כשהוא הסתובב ונתן לה את שתי סטירות הלחי האלה – היא קלטה את זה, ואת זה היא אינה יכולה לשאת. התובנה הזו ממוטטת אותה מבחינה פנימית ורוחנית. זו בבחינת מכה ה'מקעקעת את יסודה'. שלא לדבר על המצוקה המדכאת הזו, שכל הזמן צוחקים עלינו שמה ב"ארץ נהדרת"... ואנחנו לא 'עוברים מסך'... 'לא מצליחים'... 'זה פשוט זוועה'. ולפתע, הנה סוף סוף מבעד לענני היאוש – הופיע מושיע. הוא עובר מסך!! והוא מצליח להתמודד! והוא עונה להם! ותראו הוא "ביבי קטן"! בעצם, הוא "ביבי גדול"! הוא הביבי שלנו! הגואל!
החברה הדתית לאומית, בהיותה שבוית קסמו של 'הגואל הקטן' שלה, שכ"כ מתאים למצוקותיה הנפשיות, לא שמה לב לדברים שהגואל הזה אומר במפורש. לאדם הזה יש אג'נדה משלו, והיא – להיות ראש ממשלת ישראל. נדמה לנו שהוא 'עובד אצלנו' אך באמת אנחנו כולנו, הציונות הדתית כולה, "עובדת אצלו"... ועל זה לא נותנים את הדעת, אפילו לא רבנים, ואפילו לא חלק מתלמידי הרצי"ה!
תאמרו, 'זה בדיוק מה שאנחנו רוצים'! 'סוף כל סוף נצא מהסקטוריאליות הזו, שנהיה בעלי אג'נדה ממלכתית כללית ונוביל את המדינה כמו שאנו צריכים להיות'. אך הבעיה היא שבמסגרת סימון המטרות הפוליטי שלו מפלגה דתית לאומית וערכי הציונות הדתית הם כלל אינם הנושא, הם רק כלי למימוש השאיפות הפוליטיות שלו. המטרה היא ראשות הממשלה, לא פחות. ומטכ"ליסטים, כפי שידוע לכולם, כשהם מסמנים מטרה הם משיגים אותה. והאדם הזה כבר עשה כמה דברים בחיים, גם בצבא וגם בהייטק, והוא יודע איך להשיג מטרות בטווח הארוך. ובמסגרת זאת – על מנת להיות ראש ממשלה צריך להקים מפלגה. אז אולי דרך הליכוד? – אין הרבה סיכוי שם. אז דרך המפד"ל. שם ניתן לעשות מניפולציות. בבחירות הראשונות המצע יהיה דתי, נקרא לזה 'הבית היהודי', בבחירות השניות נקרא לזה 'הבית המשותף' ובבחירות השלישיות או הרביעיות נרוץ לראשות הממשלה. ו'הבית המשותף' הוא יהיה משותף לכווולם, לא רק לדתיים הלאומיים אלא המפלגה תהיה משותפת, לדתיים, לחרדים, לקונסרבטיבים, לרפורמים, לחילוניים, לצ'רקסים ודרוזים, כל אזרחי מדינת ישראל כולם, הם יהיו נאמני ה'בית המשותף' כולם יבחרו ב 'אח' של כולם.
כן כן, בשלב הראשון – בית יהודי. ובשלב השני – בית משותף... והיהדות? – זו אינה אלא אמצעי למטרה העיקרית – השלטון. ולמען המטרה הזו החקיקה ה(אנטי־)דתית, דווקא מוסיפה לאלקטורט, כי הוא אמור, בסופו של דבר, להגיע מהמגזר החילוני... עכ"פ, בזאת, אין מרחק נפשי, רוחני וערכי כ"כ גדול בין ה"אחים" יאיר ונפתלי. כי הלוא "אחדות כל המגזרים בעם ע"י מיתון הקצוות הרחוקים – זו המטרה"...
- ממיטב חברי, שם בין חברי הכנסת של הבית היהודי, סופר שעוזרו של נפתלי בנט כבר תקע להם מרפק של 'או שאתה מתיישר אל היו"ר או שאנחנו מחסלים אותך פוליטית'... כפי מיטב הסגנון הליכודניקי. – אכן, הוא "יודע לעבוד"...
- רבנים גדולים טוענים בתוקף רב שהפולטיקאי הזה, מסבב בכחש את הרבנים (שחלקים גדולים מדי מהם מעדיפים, משיקולים שונים ומשונים, לא להבחין בכך). למשל: מקבלים ממנו הרבנים והתקשורת דיווחים, "לצורך קבלת חוות דעתם הרבנית", על הצעות חוק שעומדות בפתח, ובזה, בזמן שלרבנים ולתקשורת "עניין לענות בו", מוגשות "מתחת לראדר" שלהם הצעות חוק אחרות לחלוטין שעליהם הרבנים אינם מדווחים כלל.
- בתקשורת השבוע דווח ש"הבית היהודי" הצליח למנוע את חדירתם של הרבנים הראשיים לאיזה עניינים שם בכנסת שהרבנים הראשיים בקשו להתערב בהם. הישג מרשים!...
- בימים אלו ממש מתחולל במפלגה שלב ה'הינדוס' של "הבית היהודי" מחדש, בדמות שינוי חוקת המפלגה וביטול בחירת הנציגים ע"י הציבור. כאשר המגמה הרשמית היא – שינוי החוקה לצורך הגברת מקומו ושליטתו של נפתלי בנט. המגמה: שינוי המצע המפלגתי ופתיחת המפלגה לכל...[7]
עד כאן, צורת ראיית הדברים בעלת הפרשנות השנייה.
כך או כך. או שיש כאן נוכל פוליטי, המשתמש בתמימות של החברה הדתית עמ"נ לקדם את האינטרסים הפוליטיים שלו על גבי ערכיהם. או שנחזור לפרשנות הראשונה: שכולם פה אנשים טובים – ואין כאן רשעות או נוכלות...
אני לכשעצמי, אין לי צורך להכריע בדילמה הזו, כי כפי שפתחתי בעניין זה: מסקנתי בנושא 'דעתי על הבית היהודי', נגזרת בהשפעת בחינה נוספת המצויה בסוגיה, המכריעה לכף חובה בשיפוט בעניין, ומצדה, אין שום הבדל בין שתי ההערכות:
סיפר לי אחד מחברי המצוי מאוד בעניינים, ולו השפעה רבה בליכוד, הוא ניגש לאחד משרי הליכוד ואמר לו: 'אתה רואה מה הולך פה בחוק הגיור? תיכף יהיו פה שני עמים! יהיו פה ספרי ייחוסין, משום שאלה לא יתחתנו עם אלו. אתה "גומר פה" את עם ישראל...! '. אמר לו השר: 'תגיד לי, אתה רוצה שאני אהיה יותר צדיק מהאפיפיור? יש לך פה את כל הרבנים, הרב שי פירון, כל רבני הבית היהודי, הם לא לוחמים על זה, אז שאני אלחם על זה?'.
קיפל חברי את המסמכים ואת הזנב שלו ויצא בבושת פנים...
זו אנקדוטה. אך לגבי זוהי אנקדוטה מכוננת. תבינו מה מתרחש פה, ותבינו מה זה לגבי הבית היהודי.
"הבית היהודי" בעצם נוכחותו בממשלה, מאפשר את כל הגל החקיקתי העכור הזה! אילו לא היה הבית היהודי, לא הייתה יכולה להיות שום חקיקה אנטי דתית!
הטיעון הזה הוא בעל רציונל הדומה לרציונל הטיעון הידוע לפיו השמאל לא יכול לעשות שלום ולמסור את ארץ ישראל. והימין אינו יכול לעשות מלחמות יזומות.
הם אינם יכולים משתי סיבות:
א. זה מורגש כלא דמוקרטי. אי אפשר לעשות מעשה כזה כאשר חצי מהעם נגדך, ואתה כופה אותו בניגוד למצפונו. זה לא מוסרי.
ב. קשה מזה – זהו מהלך אסור מבחינה פוליטית, משום שזוהי התאבדות פוליטית. אם השמאל יכפה על הימין את השלום, אז בקדנציה הבאה הימין יכפה עליו מהלכים כעין אלו בחזרה. כל המבין בפוליטיקה יודע את זה. פוליטיקה היא עולם האפשרויות, ואסור לסמוך על כך שהקוביות יפלו על שש שש. לכן תמיד אתה צריך ל'הנדס' משהו עם מישהו. יריקה בוטה שכזו ונתינת שתי סתירות לחי לכיוון האחד, תוביל לכך שלא רק שכשהגלגל יתהפך הם יעשו לך הרבה יותר חמור לכיוון ההפוך, אלא יותר מזה – לא תצליח להקים איתם קואליציה בקדנציה הבאה. זה לא פקחי פוליטית. זו טעות פוליטית למי שהוא פוליטיקאי באמת.
לכן לא עושים דבר כזה. השמאל לא עושה שלום, והימין לא עושה מלחמה.
בדיוק באותו אופן הגיון פוליטי זה טוען: החילוניים – לא מחוקקים חקיקה אנטי דתית... זוהי הפוליטיקה.
רבים מאנשי הליכוד הם אנשים מסורתיים. הליכוד, בעיקרו, מונה אנשים ערכיים שלא מעוניינים לצאת נגד הדת, ודאי לא באופן כה בוטה וחקיקתי. ואף בין אנשי מפלגת העבודה ישנם אנשים מסורתיים. למעט אולי אנשי מרץ, ועוד מעטים בכל המפלגות, לאף אחד לא קל ופשוט לבוא ו'להוריד' את יהדות. לו הייתה קמה פה ממשלה שמאלנית לא הייתה פה חקיקה אנטי דתית! אך "הבית היהודי" הוא המהווה את "ראש הגשר" למהלך החמור הזה, רק בגללם הדבר הזה מתאפשר! אנשי המפלגה הצדיקים והיקרים יוני שטבון, אורי אריאל, מוטי יוגב, אורית סטרוק, ושאר החברים שאין כל ספק בכך שהם אנשים טובים ונפלאים – הם בקונטקסט הזה הגרועים ביותר, דווקא בגלל צדיקותם. כי אם היה פה רק נפתלי בנט בדתיותו הקלה קלילה, אזי היה ברור לכולם שזו בדיחה מבחינה דתית... אבל כשכל הצדיקים נמצאים בקואליציה ושותפים למהלך, של "הרב שי פירון", והדתי אלעזר שטרן, אז "כנראה שזה בסדר...".
מכל הנאמר עד כה עולה, "הבית היהודי" מכיוון שעושה רושם שאין בכוחו לעשות את אשר עליו לעשות – לעצור לחלוטין כל חקיקה המשנה במשהו את הסטטוס קוו – שיפרוש מיד מן הקואליציה, משום שעצם נוכחותו בקואליציה הזו מאפשרת את הנזקים הקטסטרופליים. וַלא – מצידי – שיתאדה.
מה עושים? קודם כל אומרים את הדברים הללו ומפיצים אותם, אבל עוד לפני זה ישנים לילה ובודקים. אני מבקש מכולכם: תבדקו את הדברים ביסודיות, האם כל מה שנאמר פה נכון? – תבדקו. תבררו את העובדות והנתונים, צריך שכל אחד יקבע את עמדתו בעניין מתוך עמדתו העצמית המורגשת בדם לבבו! ואז צריך לטכס עצה מה עושים. "קריאת המפה" שלי אומרת שאנחנו כבר מותקפים קשות בטילים רוחניים, ופה כולם רגועים ושאננים, עדיין לא חושבים שצריך לרוץ ולחלק "צווי שמונה". לא קולטים שכבר ישנן כאן "נפילות" נוראות...
אסור להקל ראש בכוחנו, להערכתי אם נתאושש, כוחנו רב. יש יכולת להשפיע, בראש ובראשונה על הנוער שמתלהב בקלות מ'הסיורים של נפתלי ביום ירושלים'. צריך לאושש אותם ולהסביר להם את העניין, הם יכולים להבין את הדבר ולהשתלב במאבק בעניין ואם תהיה תסיסה גדולה, אז יש אפשרות לשנות – ולהצליח.
אני מציע להביט על הסוגיה דרך הפרשנות האופטימית יותר, בסך הכל אולי אף אחד לא מזיד. אנשי המפלגה הם יקרים, חלקם לא יחלקו על הדברים שנאמרו פה, כי גם הם בחרדות פנימיות ממה שקורה.
הרב אלי בן דהן טוען שהוא לוחם את מלחמת חייו והוא הוא שעוצר את כל הרע על ידי שהוא שוכב על הגדר ומראה את כל הדברים שבהם הוא הצליח וכו' וכו' ומתאונן על כך שרבנים במקום להבין ולתמוך מוסרית בפעולותיו ומלחמתו, באים ותוקפים אותו ואת חבריו, והוא מרגיש פגוע, ומתריע על חוסר ההגינות ודרך הארץ וכו' וכו'. אך מה שנאמר כאן הוא אמת: אתם אחראים לקריסת הסכר ופריצת הזרם הנורא של הנהר ועכשיו אתם מתפארים בכך שאתם לוחמים בחירוף נפש למילוי שקים לחסימת הנחשול?!
קודם כל צריך לצאת מהממשלה הזו, עצם מציאותכם בה מאפשרת את הפלת הסכר לפריצת מי הנהר האיום המבקש למחוק את המדינה היהודית.
בתשובה לבקשה להרחיב בנתוני העובדות עליהן מתבססת "הגישה השניה" הרואה את בנט בעין "פחות טובה" נמסרו הדברים הבאים:
מעט עובדות כקווים לדמותו הפוליטית של נפתלי בנט:
- במצע הבחירות שלו לפני הבחירות הכריז בנט שהוא עומד לפתוח את הסטאטוס קוו. א"כ, אין זה תוצאה של "אילוצים" או חברות עם ה'אח' שלו, זו העמדה העצמית הראשונית שלו.
- הבחירות לרבנות – בפרשייה זו תמך בנט ברב דוד סתיו. עד שקמה צעקה גדולה של הרבנים, וגם זה לא שינה לו כל כך. בחסדי ד' וחסדי מניפולציות של כמה רבנים הוא לא הצליח. לו היה הרב סתיו תופס את הרבנות, כי אז הייתה נסללת "אוטוסטראדה" לחקיקה ה(אנטי־)דתית[8]. מ"מ בנט הטוען על יראת־השמים והמחויבות לרב דרוקמן ולרבנים, מתגלה בזאת כאופורטוניסט פוליטי. כאשר הוא חש שהקרקע קצת רועדת סביבו, הוא ממהר להתיישר לנאות. ואח"כ הוא מסביר לנו על נאמנותו לרבנים, ועל זה שהייתה כאן רק "התפלקות" קטנה.
- חוק הגיור – ביחס אליו הגיע בנט להסכמה עם אלעזר שטרן. הוא הודיע לשטרן – הניסוח שלך עשר! זה בדיוק מה שאנחנו רוצים (אני לא מצטט מילולית, אבל זה הרעיון). בזאת, הוא וויתר על זכותו של "הבית היהודי" להטלת ווטו בעניין, ואת זאת הוא עשה בלא כל התייעצות עם גורם רבני. תבינו, חוק הגיור הוא אינו "תקציב למכינה", חוק הגיור הוא החוק הקריטי ביותר בייחס לדמותה הרוחנית ומהותה של מדינת ישראל. חוק זה מכריע בשאלת היסוד החמורה ביותר לזהותה של מדינת ישראל ומגדיר "מיהו יהודי", וממילא הוא מגדיר מהי "מדינת היהודים". ובנושא זה לא העלה בנט בדעתו שהוא חייב להתייעץ עם רבנים. אלא שקמה על זה זעקה של הרב אבינר, הרב דרוקמן והרב ליאור, וכתוצאה מכך פעל "הבית היהודי" והצליחו לדחות את הדיון מהמליאה הקודמת למליאה הנוכחית (ובדחייה הזו מתפאר "הבית היהודי" ומציג זאת כהישג...). אמנם כגרורה מההכרזה של בנט במליאה הקודמת מתלווה הוראה של ראש הממשלה במליאה הנוכחית, על גימור החוק, מאחר שהוכרזה הסכמה ביניכם – תסתדרו! וַלא, אם לא תסתדרו, הוסיף ראש הממשלה איום, אני אקבע את זה. נכון לעכשיו, חוזר בנט ומצהיר שהכל ייעשה על פי הרב דרוקמן. אך אני תוהה – איך? והלוא מבחינה חוקית כבר אין לו כח למנוע את ניסוח החוק של שטרן, עליו הסכים במליאה הקודמת...
- חוק הפונדקאות – על חוק זה הגיע "הבית היהודי" להסכמה עם "יש עתיד", בשיטת 'תן לי ואתן לך'. אחרי כן באו לרב דרוקמן. אך, כפי שהופיע באתר סרוגים, טוען הרב דרוקמן שהדיווחים שפורסמו בבית היהודי בשם הרבנים היו שקריים. כי הרבנים הורו לפעול לביטול החוק. ואילו בבית היהודי הבינו שהרבנים אמרו להעביר את החוק, ולבסוף כאשר עמדו אנשי הבית היהודי על "טעותם", זה כבר היה מאוחר מידי – החוק עבר.
- חוק רב ראשי אחד – בביקורו בעלי הכריז בנט: "אנחנו צריכים להוביל את התיקון (- בשרותי הדת) אבל לא ע"י עקיפת הרבנות הראשית לישראל, אלא דרך הרבנות הראשית לישראל"... "אנחנו מתעקשים לעבוד עם הרבנות הראשית". "מדברים על גל של חקיקה אבל האמת היא שזהו גל של הצעות חוק... יש לנו זכות ווטו לגבי חקיקה שמשנה את הסטטוס בענייני דת ומדינה. יש פחות או יותר מקרה אחד... חוק הפונדקאות... להערכתי הוא כן יעבור, זהו, חוק הגיור זהו חוק מצוין שהרב בן דהאן עובד עם הרב דרוקמן בתאום עם הרבנות הראשית"... "מדברים על "גל חקיקה", תנו לי את החוקים, עובדות לא סיפורים". והנה כשבוע בלבד אחר ההכרזות היפות והברורות האלה יוצאים הרבנים הראשיים בהתנגדות נחרצת לאישור "חוק רב ראשי אחד" שעבר בקריאה ראשונה. אך את החוק הזה מקדמים יחד שרת המשפטים ציפי לבני ושר הכלכלה נפתלי בנט...[9]
על סדרת כישלונות אלו עולה מחוגו של בנט התנצלות במין משל: כמו בצבא. מבצעים, ולפעמים נכשלים. הקצין הטוב והנאמן, לוקח פנקס ורושם – 'נכשלתי, אתקן בהמשך'. מצוין. קצין נהדר.
אך "קצין יקר" כאשר נרשם בפנסק הריג'קטים 'יריתי בילד – אתקן בהמשך'... – זה לא מקובל! אנחנו כבר לא רוצים ש"תתקן בהמשך". כי אנחנו כבר לא רוצים המשך! יש דברים שזה לא עוזר שאתה רושם 'נכשלתי'... ישנם דברים שבהם אסור בשום אופן להיכשל! ובוודאי לא להיות גורם מקלקל. יש דברים שבהם אסור לטעות! טעויות בנושאים כ"כ קריטיים: כשל שיטתי בתפקודי היסוד בייחס לרבנות, גרות וילודה, מביא למסקנה חותכת – אם בנושאים כאלה גילית חוסר אחריות, והתנהגותך מעלה חשד שאתה נוקט באופן שיטתי באסטרטגיית כחש כלפי רבניך ובוחריך, אסור לסמוך עליך בענייני הזהות היהודית של מדינת ישראל, אתה אינך ראוי לאחוז בהגה! זה מסוכן מידי!
ולעניין נכונות מסקנה זו שבנט אינו מתאים לתפקיד ניהול כוחות היהדות של מדינת ישראל, כנגד כל הגורמים שהתאגדו במתקפה עזה במטרה לקעקע את זהותה היהודית של מדינת ישראל, ישנה אינדיקציה חריפה נוספת:
ביחס לשחרור מחבלים הכריז נפתלי שביום שישחררו מחבלים תעזוב מפלגת "הבית היהודי" את הממשלה ותפעל לפירוקה.
מדוע הכרזה יפה אמיצה ותקיפה זו לא נשמעה בייחס לחוק הגיור, למשל, עניין שהוא לאין שיעור יותר משמעותי לדורות ישראל ולזהות המדינה מאשר שחרור המחבלים?...
מדוע שלא תבוא הצהרה מקבילה אם לא תתקבל הדרישה להפסיק לאלתר עם מתן היד לכל הגורמים העסוקים בביטול סממניה היהודיים של המדינה, ובראש ובראשונה לחדול מהחקיקה האינטנסיבית כנגד חותם היהדות שבמהותה של מדינת ישראל?
אלא – שזה חשוב לו, וזה פחות חשוב לו!... זה המבנה הערכי של יו"ר "הבית היהודי".
לסיום ולסיכום:
האידיאל המהותי של מדינת ישראל, שהתנועה הדתית לאומית אמורה להיות הכח המוביל את עניינה הרוחני, היה מאז ומוכרח להמשיך ולהיות – לשחזר את עצמנו, להחיות את סגולותינו, להשיב אותנו לעוצמות שחיו בנו לפני שיצאנו לגלות. ממגמותינו העליונות הן להקים אנשי אמונה ורוח בישראל שיהוו תשתית לרוח־הקודש ונבואה, שכאשר ישובו לנו ישיבו את הרוח שיצרה את התנ"ך, מקור הערכים והמוסר של העולם. זקן העמים מורה התבל עם־ישראל, קרוא עם תקומתו מקברו הלאומי לחיים לשוב לערכיו האלהיים המקוריים ולקומם את ממלכתו באיכותה הרוחנית העליונה כ"ממלכת כהנים וגוי קדוש". מכאן עולה תחושת האחריות הנוראה לרומם את צביונה הלאומי של מדינת־ישראל לחותמה הרוחני־דתי המלא במלוא שיעור קומתו, לברר את תוכן מדינת־ישראל כ"יסוד כסא־ד' בעולם" ולגלות בזה את מהותה הנשמתית הכמוסה. יש לשאוף לשתף את העם כולו בחדוות בניית מדינת־ישראל ברוח בית־יהודי מקורי אוטנטי, ולא לתת יד לאבוד ולטשטוש הזהות היהודית של מדינת־ישראל בשאיפה להפוך בית יהודי ל"בית משותף". אחדות ושותפות שאין בה נאמנות לאמת פנימית גדולה, אין בה רוח והיא תסתיים בפירוד, ואילו בירור ערכי ומהותי התובע נאמנות עמוקה ורצינית לערכי חיי־עולם שנטע בתוכנו נותן התורה, דווקא הוא יביא לאחדות אמתית וקיימת המסוגלת להקיף ולאחד את העם כולו בחיי־אמת של "נצח ישראל שלא ישקר". כי "סיטרא אחרא שרי בחיבורא וסיים בפירודא, וסיטרא דקדושא שרי בפירודא וסיים בחיבורא, ושם גופיה איקריה – שלום".
[4] ראה באתר עין פקוחה: http://www.ainpkuha.org.il/BRPortal/br/P100.jsp
השלב הראשון של ההיערכות אל מול מה שקורה במלחמת התרבות הנוראה הזו, הוא 'לרוץ לחמ"לים', לדעת את העובדות על הנתונים המזוויעים העולים ומדווחים מן שטח. כי, אנחנו נמצאים במצב שכבר "מפציצים" אותנו תרבותית, מכל הכיוונים, ואנו, הימח"ים שלנו סגורים, ואיש אינו מבין שצריך לעשות משהו ומהר.
[5] ההיסטריה בגינה כל המערכות מתגייסות למען החקיקה האנטי דתית, נובעת, בין היתר, מכיוון שמבחינתם העניין הוא 'להיות או לא להיות'. את נתוני הדמוגרפיה הישראלית כולם יודעים: השמאל והחילוניות הרדיקאלית - הן חברות אובדניות מבחינה דמוגראפית. כמה עשרות שנים - והן לא קיימות. (ראה כתבתו של דוויד גולדמן http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=a28b07a102084d28785d2d933122ebb1&id=4890) לכן מבחינתם, צריך לעשות 'מהר ועכשיו', כי זוהי 'הרכבת האחרונה'. או שאתה מצליח למחוק אותם, את המתנחלים והחרדים ולקצוץ אותם מהר ועכשיו, ולהוריד אותם, ובמסגרת זאת - לעשות גם דברים שלא היית עושה במסגרות אחרות, או שאתה מפסיד. זהו קרב מאסף ובו הכל לגיטימי.
שעשע אותי אתמול. באמת למה...
): "מה,מרב? מישו חדש? אתם תתחתנו??"
] אבל השאלה היא אם את יכולה להסתדר עם החסרונות של האיש הזה.
בשבח והודיה עצומה לבורא עולם
אנחנו מודיעים כאן שהתארסנו במזל טוב
יהי רצון שכמו שאנחנו זכינו למצוא ב"ה את החצי השני לאחר דרך מפותלת
כך כל אחד ואחת מכאן יזכה למצוא את חציו השני במהרה בקרוב
ונזכה כולנו לשמוח בבית המקדש בקרוב
אוהבים את כולכם
תודה לכם קהילה מדהימה
זה ממש מעליב.
