פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1229)

הומור, הצגה או סרט או אפילו גן חיות יכול לייצר מצבי הומור, וגם חוויות של כיף בלי קשר דווקא להומור, לונה פארק...

אמנם זה לא מרכיב קריטי בנישואין כמו מידות טובות ותקשורת טובה אך אני מבינה שזה מפריע לך, תנסה גם להגדיר את המצב- ההומור שלה "רדוד"? ואז מה? ואל תעשה דברים שאתה לא.

יש אנשים שהם רציניים יחד וטוב להם.

(וגם אחרי הנישואין לפעמים יש הבדל בתגובות, פתוחים יותר אחד לשני ועוברים חוויות ביומיום ולכן גם צוחקים יותר יחד.

בעלי אומר לי הרבה שהוא מעולם לא חשב שהוא יכול להצחיק אחרים, פשוט חיי הנישואין עשו לו משהו)

אבל אני רואה שלך זה קריטי. אם אתה מרגיש חסימה בגלל זה כנראה שזו תכונה עקרונית בשבילך (בתחום הזה חבל להסתכל מה חשוב לאחרים, מלבד דברים בודדים כמו לב טוב, כי כל אחד מרגיש אחרת וטוב לו דברים אחרים)

ולכן אני מצטרפת לעצה של מה אני ומה חיי לנסות לעורר ולהיות במצבים שחייבים לצחוק מהם, ואז תראה אם יש שינוי ואם החסימה הרגשית נפתחת. כי אי אפשר להתחתן במקרה של חסימה רגשית.

אבל צריך לדעת שהומור משותף זה משהו שמתפתח עם הזמן. בטח שעם החבר'ה שלך אתה יכול לצחוק כי אתם חברים יותר זמן, מן הסתם, ויש לכם כבר הרבה חוויות משותפות וכד'.

אבל עם הבחורה, יקח זמן עד שתאספו חוויות, ארועים,תובנות וכד' שעל גביהן מתפתח ההומור.

אני חושב שהבעיה היא שאתה נורא מכוון חתונה (למרות שעם החוק של פתיחת אזורי נישואים אני מבין אותך..פחח). אבל ברצינות אתה צריך לתת לקשר להתבשל עוד. לי אישית הומור מאוד עזר להתקרב במערכת היחסים עם אישתי, אבל משיחות עם בנים אחרים גיליתי שחלקן צלחו את החתונה למרות שנקודת ההומור לא הייתה דומיננטית. לפעמים זה גם מתפתח עם הזמן. אי אפשר לדעת.

בהצלחה

.

הומור זה דבר שמתפתח מגורמים כ"כ רבים- סביבה, אופי, סיטואציות שהאדם נחשף אליהן, אינטליגנציה ועוד.

להגיד שזה נובע מהמגדר בעיקר- מוזר לדעתי.

(מה גם שאני לא רואה בכלל את מה שאתה כותב, לא אצל בנים ולא אצל בנות.)

יש הרבה מחקרים. רבים מהם מושפעים מאג'נדה, מי  היו במדגם, תרבות וכו'. עד כמה המחקרים האלה אמינים ומקיפים אני לא יודעת. (לא קראתי את המחקרים האלה, יכול להיות שהם אמינים אבל זה לא תורה מסיני. אני אישית לא ראיתי את זה בפועל.)

תדבר איתה מהלב ותגיד לה מעין הדברים שרשמת כאן. שבנושאים הרציניים אתה מרגיש ממש טוב איתה ופתוח רגשית.

ובצד "הצחוקים ברמה גבוהה" אתה מרגיש שזה לא באמת מי שאתה אולי גם לה לא נוח במצב הזה וצוחקת גם כי לא נעים לה.

יכול להיות שישנה השתקפות בצחוקים שלכם אתה משדר צחוק שזה לא אתה גם היא מנסה לכוון אולי לאותו מקם שלך.

אתה יכול לספר פדיחות שלך, דברים מצחיקים שקרו במשפחה, תקרב את הצחוקים על דברים שסובבים אותך.

"העולם מצחיק אז צוחקים".

קודם כל,אני ממש יכולה להבין את הקושי

הומור זה בהחלט דבר חשוב

הוא מצליח לשבור מבוכות,לגשר על פערים

ולהוסיף לקשר נעימות ושמחה

אבל...יש דברים חשובים יותר:

אכפתיות,הערכה הדדית,שאיפות דומות ועוד

שבלעדיהם הקשר לא יצליח להחזיק מעמד

אני לא אומרת שצריך להתפשר על ההומור לגמרי

ובפרט כשהנקודה הזו כן חשובה לך

תנסה לחשוב על זה רגע,אמרת שכן יש לה הומור

רק שזה הומור מסוג אחר

אולי אפשר לשמור את ההומור הגבוה לחברים?

נשמע לי די מבעס להסתפק בבדיחות קרש ולצחוק בכאילו

במקום זה הייתי ממליצה על הומור מסוג שונה:

הומור שבא מתוך החיים עצמם

אירוע מצחיק שקרה לך,פדיחה קורעת מגיל 5

ההומור הזה לא דורש יותר מדי תחכום

וזה גם הומור שאף פעם לא נגמר

מאמינה שככל שתהיו יותר זמן ביחד-

יהיו לכם יותר דברים משותפים לצחוק עליהם

(וברור שלא מתחתנים עם חסימה רגשית..מקווה שתצליחו להתגבר על כך)

בהצלחה רבה

אתה מפתיע כל פעם מחדש אוראל 

אין קשר בין צחוקים לבין לשמח את הבנאדם 

זה לא אומר שמי שצוחק כל הזמן הוא מלא בשמחת חיים (כשתסתכל מסביבך בצורה בוגרת תגלה שהרבה מהאנשים שצוחקים הרבה הם העצובים ביותר) וכן להיפך..

ו.. שום דבר הוא לא "בטוח"

אחרי שבחור שיצאתי איתו הלך להתייעץ עם מישהו הוא אמר לו משהו נכון שיכול להועיל.

הוא אמר שכשאתה "נדלק" על האישיות הכוללת של האדם שמולך אז הרבה פרטים קטנים שיכלו להוות בעיה פשוט לא מפריעים,

אבל ברגע שאתה מרגיש שהדברים הקטנים האלה מצטברים, צפים ומפריעים לך כנראה שיש בעיה עם האישיות הכוללת של האדם שמולך...ואז זה הזמן לחשוב באמת...

אני לא באמת יודעת מה המצב שלך...אבל ממה שכתבת אני חושבת שכדאי לך לחשוב טוב, הומור אומנם יכול להיחשב כמשהו שולי אבל בסוף הוא יכול להשפיע גם על התקשורת הכוללת איתה כי אתה תאבד עניין וסבלנות..אבל תמיד יש את הצד השני ואם שאר הדברים טובים ויש חיבור טוב ורגש נכון אז...

ואל תנסה לרצות אותה או את הקשר ולעשות דברים שהם "לא באמת מי שאני",אתה צודק שזה מרגיש לך לא טוב.

יתכן שגם היא מתנהגת בחוסר טבעיות, אין לה חוש הומור להביא בדיחות שנונות ולכן היא 

מנסה ומה שיוצא זה רק הומור שגורם לך ריחוק.

החסימה הרגשית שמפריעה לך לא בהכרח תשאר אין צורך להיבהל ממנה כי יש ביניכם הרבה מהמשותף,

תרבו בשיח המשותף, גם הוא גורם לך לרגש כפי שציינת, ואל תאפשרו למקום השוני

ביניכם לגרום לחסימה הרגשית להתעצם.

אתה מציין שבשיח על נושאים רציניים  הרגש כן מתעצם, אז כדאי להרבות בשיח הזה

ואת ההומור להשאיר לחברים, למה לנסות להעצים את הרגש בצורה שלא מצליחה אם יש צורות שכן מצליחות והן

לא הצגות או משהו לא אמיתי?

אתה צודק שצריך כיף בקשר והוא נחוץ ביותר אבל

אפשר לעשות עוד דברים שמביאים כיף לקשר, לא חייבים להנעל דווקא על הומור.

מצחיקה.. תלוי את מי. בקיצור יתכן שיש הבדל בסגנון ההומור שלכם וזה לא נורא לזוגיות, אלא אם כן האחד מרגיש שחוש ההומור שלו ברמה גבוהה מהשני וזה גורם לו להרגיש זלזול כלפי השני וחבל..

אם באופן כללי היא לא ברמה נמוכה שכלית מומלץ שתעבוד על עצמך.

במיוחד עם הנושא של הרמה השכלית

לא בטוח שהבעיה היא כזו גדולה

לא חייבים לחפש בכוח עוד פערים

כי יכול להיות שזה רק קושי קטנטן שאפשר להתגבר עליו

ועדיין,זו בהחלט נקודה שחייבים לחשוב עליה!!!

בניין עדי-עד!

פעם שלישית

המון אושר ושמחה בעז"ה

הרבה הצלחה!

בניין עדי עד

(מה זו המכת אירוסין הזו?) 

כל הברכות, שמחה ככ

שתזכו להקים בית נאמן בישראל!

בית מלא תורה שמחה אהבה בריאות שמחת ילדים וכול טוב!

כבר לא סופרים כמה פעמים...

. היה חסר מתופף אחד שם למעלה

ממליצה להכיר את השירות החדש של פתיחת אזורי נישואים בכל הארת והאפשרות לדרג את השירות שניתן שם. כנשואה טרייה זה ממש חסך לי זמן לברר איזו רבנות לא עושה בעיות עם מסמכים, מתקתקת שירות ועוד. פשוט תקלידי בגוגל "דירוג רבנויות", שיהיה המון מזל"ט שתבנו בית נאמן בישראל!

רבה על כל הברכות והאיחולים! 

שימחתם אותי מאד

בקרוב אצל כל מי שצריך בכל דבר ועניין.

בשמחות תמיד ובשורות טובות.

תודה על הכל אנשים. 

תודה רֶבּ עוגי

להודות לכל המנהלים

בהצלחה לעוגי ולשם!

 שכל מי שיש לו/ה

רעיון חדש

תלונה להתלונן

משהו לשתף

עניין לומר באישי או בציבורי

תיקון שלדעתו/ה צריך להיות בפורום או בכלל

תאריך שחשוב לו שנזכור

משימה לבצע

שירשור לפתוח

זה ממש חשוב וכדאי מאוד שיעשה עם זה משהו (תגובות של 12 בלילה... אל תנסו להבין)

ותודה לעוגי, המנהל היוצא.

ויישר כח אדיר למנהלות המתמידות.

איך יש לך זמן גם לעבודה

גם לילדים

גם למשפחה

גם לזוגיות וגם לנעל פורום?????

לעוגי בהצלחה במעשיך ותודה רבה על העבודה!

למנהל הנכנס - מאחל לך רוגע נפשי , ושתזכה לנצל את זמנך ולא תפסיד מניהול הפורום

ולכלל המנהלים (וגם לחברי הפורום) תודה רבה על כל ההשקעה , על כל הטוב שיצא ויוצא מהפורום , שה' יברך אתכם

לעוגי על הניהול המסור והאכפתי-תודות. ברכות- שתחזור לאזרחות בקלות

ללשם- על שהסכמת לשאת בניעול של פורומינו-תודות. ברכות- תהנה מהניהול

בהצלחהה

כי אם לא, זה עלול להפריע גם אחרי

הייתה התקדמות מצידך בתחושתך כלפי המראה שלו עם התקדמות הפגישות?

האם החיצוניות שעליה את מדברת ניתנת לשינוי או לשיפור?

לעצם העניין:

"כיף" זה גם אומר משהו...

בעיקרון חיבור למראה החיצוני זה עניין שכן ניתן לבנות אותו.

יתכן שזה יצליח ויתכן שלא. אני מכיר כמה זוגות שהיה לאחד

הצדדים בעייה כמו שלך, והיא נעלמה עם הזמן.

כדאי לנסות שיטות אלטרנטיביות לשיחרור- כמו TAT

מכירה בחורה שזה עזר לה

טוב יצאה לי כותרת קיצ'ית ברמה אחרת..

אבל מה שהתכוונתי לומר הוא שלפעמים אחרי שמכירים אדם פתאום כשאנחנו מסתכלים עליו הוא נראה לנו אחרת מאיך שראינו אותו לכתחילה... 

השאלה גם עד כמה זה מפריע לך?

כל השאר זה פריפריאלי לחלוטין.

בהצלחה

החלק של המראה שמפריע לך - זה דבר בר שינוי או לא? 

בגדים- אפשר לקנות אחרים

זקן- אפשר לגדל או לגלח 

אפילו נקודות בעור וכולי- אפשר להסיר.... 

אי אפשר לשנות מבנה אף, גובה, או מסת שרירים

רזון או שמון- אולי אפשר לשנות, תלוי בבנאדם וביכולות הפיטום של אשתו  

עשוי להשתנות, לכן כדאי לחזור ולנסות שוב, אולי...אבל לא בכוח.

כאלו שלא. אם עד היום מראה השפיע עליך סביר להניח שגם ימשיך להשפיע, אבל אם זה רק משהו זמני בהקשר לבעל אז תלוי אם זה עקרוני אצלך שיראה טוב קשה לשנות את הגישה. אבל אם זה משהו שחולף, או סתם תחושה וכו' תוכלי להסתדר עם זה. בקיצור זה בעיקר תלוי בראש שלך.

מול בי"ח רבין ביילינסון.

עונה על כל הדרישות לדעתי.

ותראה שאתה לא באמת מסכים לקשר עם כל אחת! 

סתם, אולי פשוט כדאי לך לעשות הפסקה מפגישות לאיזו תקופה של חודש/יים

ולחשוב עם עצמך, מי אתה ומה מתאים לך.

תצא לבלות עם חברים שמכירים אותך,עם משפחה, אנשים שאיתם אתה באמת אתה

ותחזור לעצמך בהדרגה

שבת שלום

*הכל בגדר נראה לי כמובן

אם זה בגלל שאתה אדם נינוח וקל חברתית אז מה טוב..

אבל אם זה בגלל שאתה מוותר על דברים שחשובים לך- לא טוב בכלל...

הייתי ממליצה לך לעצור רגע לעשות חושבים עם עצמך ואפילו לדרג את זה בראש מה יותר חשוב ומה פחות מה אפשר להתפשר עליו ומה אין מצב בעולם להתפשר עליו..

בכל זאת אל תשכח שאולי עכשיו אתה מוותר עליו כי אתה לחוץ או כל דבר אחר..

אבל אחרי זה לחיות עם מה שבחרת אחרי שויתרת ייתן לך תחושת החמצה אולי חוסר מיצוי עצבות..

בשביל מה לך כל זה?!

הרבה בהצלוחה!

בקשר למצב הראשון (מה שהפצל"ש כתב)-עדיף באמת לקבוע סדרי עדיפויות

להסביר לעצמך שיש הרבה בנות נחמדות אבל לא כל אחת מתאימה לך

בקיצור,לתת לשכל להוביל

בקשר לאופציה ההפוכה-אינלי הרבה מה להגיד

מה שעזר לי קצת זה להרפות,לתת לזמן לעשות את שלו

להזכיר לעצמי שלא הכל בשליטה שלי

להתמלא בכוחות

לדעתי, תפסיק לחשוב שאם אתה לא נשוי, אתה לא שווה כלום.

ותפתח אישיות בלי קשר להתאמה לבחורה.

ילענ"ד, ש דברים שכדאי וצריך להתפשר עליהם בעיקר דברים שטחיים וחיצוניים שלא באמת ישנו משהו אחרי החתונה. ויש דברים שפשוט לא מתפשרים עליהם כמו- מידות טובות, יראת שמיים [ורמה דתית], אידיאלים משותפים ומציאת חן.

יש דברים שאסור להתפשר עליהם ויש דברים שאפשר ויש דברים שצריך..

התכוונתי על התפשרות בבחירת בן\בת זוג

תודה שעזרת לי להבהיר את כוונתי אם לא היתה ברורה קודם

הקפצתי ועונה לך באישי 3>

מוצקות וממשיות בראשנו,

לפני שנכנסים לשאלה מי מהן מוצדקת ועד כמה.

ב. בקשר לפשרה.... תראי ריבוזומי יקרה... לדעתי בזמן בחירת הבן זוג, חייבים להתפשר.

כי אנחנו (יודעת מה, אדבר על עצמי) אז אני יודעת מי ומהאני רוצה ברמה מפחידה קצת....

כאילו, אין לי רשימת מכולת (כאילו, ישלי, אבל היא כללית כזו) אבל בשביל שהבחור יתאים לי.... מצריך הרבה דברים (חחח זה נשמע הזוי)

בכמ... כשאני אמצא את המישהו שבדברים הגדולים והחשובים מתאים לי .

אם אצטרך להתפשר... על דברים כמו מראה, רמה כלכלית, מממ... מה עוד? אה, סגנון, או גיל....

אז אתפשר, כי שאר הדברים הם הרבה יותר חשובים לי.

אומרים שאם 85 אחוז בבן זוג טוב, אז זה מצויין. לקחת ב2 ידיים

אבל ברגע שמחליטים שכן!! וזהו!! אז, זה נהפך למאה אחוז מבחינתי!!

זהו, מעכשיו בעלי, הוא מושלם. ה15 אחוז ש״התפשרתי״ עליהם, זהו, נעלמו. 

הם לטיפולו. לא קשורים אלי. 

אני לקחתי אותם בחשבון....

וריבוזומי, על כימיה, הערכה דו צדדית!! רצון להיות יחד, עניין, אהבה, שלמות לא מתפשרין מבחינתי.

מה שכתבת על אחרי שמחליטים ש"כן", זה דבר חשוב...

לי נראה, שלהתפשר זו מילה לא מוצלחת, אבל כן יכול לקרות שמבינים שמה שחשבנו שאנחנו רוצים או צריכים זה לא דבר כל-כך חשוב. ואם בנאדם מסוים גרם לנו להבין את זה, זה לא נקרא שהתפשרנו עליו, אלא להיפך, זה מראה שהוא מספיק יקר לנו כדי לגרום לנו להבין את זה.

מצד שני, יתכן פחד: אולי זה כן חשוב. אולי התחושה הנוכחית היא זמנית, כי הכל חדש ורואים את השני בצורה מחמיאה יותר מהמציאות האובייקטיבית. ואז אולי, זה יפריע בעתיד, כשנתרגל.

תודה לכל מי שהגיב.

לפני ההחלטה, שבע עניים!!!

אחרי ההחלטה, לעצום עין אחת.

אם כך עשית, ועדיין כשמתחתנים קשה, זה רצון ה׳!

להלן, דניאל, אז לא הבנתי כלום 

אבל מימה שכן הבנתי, אישה לא לוקחת אחריות על הגבר.

כן לוקחת אחריות על הזןגיות

ובדיוק בגלל זה, היא לא נכנסת לו לחיים ולהתמודדויות בינו לפבין עצמו.

היא קיבלה אותו כמו שהוא.

תהיה בת לווייתך הקבועה לאחר ההחלטה, לא כדאי.

ויש להקדיש דיון בפני עצמו על עצם אותה עמדה של תחושת ההתפשרות, שלא תמיד מוצדקת.

בין פשרה לפשרנות.

הראשונה, בזמנה ובמקומה, מבורכת. האחרונה, מתועבת.

ובהקשר אכסניא זו אפשר שלזה רמזו חז"ל באומרם:  "נחית דרגא ונסיב איתתא" (יבות סג.).

אני מבין פשרה - כמו מים פושרים, לא מדי חם ולא קר מדי.

באופן כללי

כמו מים. לפעמים אני רוצה מים חמים, ולפעמים קרים, ויש גם שהפושרים הם ה"לכתחילה".

לדעתי, 

הערכה, אהבה, משיכה.

או שיש אותם או שאין אותם, זה לא משהו ששייך בו פשרה, אולי שייך בהם - יותר או פחות.

בפרט, כל עניין לגופו.

כמעט תמיד פשרה לא תהיה לכתחילה, היא הכרחית ותובא בחשבון אם לא נמצא פתרון טוב והוגן יותר כלפיך וכלפי הצד השני.

גם בדברים שישפיעו על חיי הנישואין.

כך שכנראה כמעט בכל החלטה יש היבט מסויים של התפשרות. 

אף על פי כן, נראה לי שלא כל אחד חווה את ההרגשה הזאת.

[זה יותר כיוון מחשבה מתשובה מלאה לשאלה, כפי שהקורא הנבון היה עשוי לשים לב בעצמו]

לא תמיד צריך להתפשר...

אפשר גם להתמגש...

הכל תלוי בגישה..

א. ב"ה יש פרנסה..

ב. מצליחה לסדר את היום ולהיות יותר ממוקדת, ב"ה =>

ג. סיימתי כמה מטלות מעצבנות+ התחלתי לחפש סטאז' לשנה הבאה..

ד. ב"ה הרבה פחות לחוצה מפעם.

ה. אחיין שלי הכי מתוק בעולם!

ו. עדיין לא התחתנתי, ב"ה.

שיהיה שבוע טוב ומנוצל בע"ה!

כי הוא פשוט טוב!!

מזכיר לי את נוכחותו בכל רגע

מחדיר בי כוחות שלא הכרתי

פוקח לי את העיניים

לגלות את כל הטוב שמקיף אותי

בס"ד

שבת בסמוך למקום המקדש.

שיחה מרוממת של הרב עדס- איש אלקים

פגשתי הרבה יהודים חביבים.

חזרו הפירות האמיתיים- ענבים וכו' וזכיתי לברך שהחיינו על פירותיה המתוקים של ארץ ישראל.

על הזכות להיקרא הבת שלו יתברך (רק זה לבדו מספיק).

על מנוחת הנפש. על שבת.

על התורה העמוקה מיני ים.

על יכולת ורצון ללמוד.

על חברות יקרות.

על עם כזה מיוחד.

על משפחה כזאת יקרה.

על דרך...ועל מדבר.

ועל הר - שעוד שואפים וחולמים עליו...

(אהבת חינם - גומלת לך על כל הטוב...)

חוזרת יקרה- בקשר לבקשתך,

בשביל זה אני זקוקה לתאריך לידה שלך+שלו

לאות הראשונה בשם שלך

+שם המשפחה שלו

+חתונ"ה שקלים (תחשבי לבד כמה זה יוצא...)

ואני מחזירה תשובות תוך 77 יום

<צ> למקרה שנבהלתם

שהיא אומרת "אני רוצה להשאר בבית, לא רוצה לעשות את הדרך הזאת ורק כדי לגלות שהוא הבן של דודה של השכנה".

ובת שבע, מצויין, טייד יביא אותו גם נקי וללא רבב שעשוי היה לדבוק במהלך המסע המפרך עד שהגיע אלייך...

איש חכם אמר לי שכל דייט זה עוד מדרגה להגיע אל המטרה, אי אפשר לקפוץ 20 מדרגות לאט לאט מגיעים אל המטרה....

שמעתי שלפי הבעש"ט כששני אנשים נפגשים זה אומר שלכל אחד יש משהו שהוא צריך ללמוד מהשני

אפשר להיפגש עם אחד וללמוד מיד 

ואפשר להיפגש עם 20 ויותר עד שמבינים. כי עצם הפגישות, זה בונה יכולות קליטה מסויימות

ואז מוכנים למדרגה הבאה, אם זה עוד לימוד או הדבר האמיתי

לנסות ללכת למקומות מיוחדים ושונים מתמיד (טיולים, אטרקציות, פגישה ביום אם לא עשיתם וכו'),

לדבר על נושאים אישיים יותר (זה יכול לפתוח את הרגש)

ללכת ביחד לאנשים אחרים ולראות איך אתם מרגישים מולם (משפחה\חברים)

אחרי שתנסו כמה וכמה פגישות להשקיע ברגש עצמו (ואל תחשבי תוך כדי הפגישות אם יש לך רגש, אלא רק אחרי.

כי עצם זה שחושבים על הרגש ואם הוא קיים גורם לזה שהוא לא יתפתח. תחשבי רק אחרי המאמצים האלו)

ואז תבדקו ביניכם אם יש לכם רגש אחד אל השני.

לפעמים גם צריך הפסקה קטנה- ולראות איך מרגישים אחריה (אם מתגעגעים או לא)

רגש יכול להיות גם בקטנה (געגועים, צביטה של חיבה וכו') ולא חייב להיות  פרפרים בבטן והתאהבות גדולה.

אבל אם אין רגש גם אחרי שמנסים לעוררו זו בהחלט סיבה להפסקת הקשר.

כשיוצאים עם בנים הם יכולים להיות ממש מממש ממש מוצלחים...בתור מכרים.ואנשי שיחה.

אבל קולטים את זה די בהתחלה ואז חותכים אבל אתם שלוש חודשים אז מה בכל זאות גרם לכם להמשיך כל פעם?

בס"ד

שאלות שבאות לפני החשיבה השכלית והניתוח של המצב:

האם כל אחד מכם שמח כשהוא רואה את המספר של השני מופיע על צג הטלפון, כשמקבלים הודעה?

האם אתם מצליחים להוציא כוחות טובים שלכם כשאתם יחד, כתוצאה מהקשר?

האם יש געגוע בין פגישה לפגישה? רצון פשוט, להיפגש ולהתראות?

במידה והתשובות חיוביות, נשמע שכן יש בסיס רגשי, שאפשר לפתח.

אני לא כותבת בתור יועצת או משהו כזה, אז קחי את מה שכתבתי בעירבון מוגבל.

אם זה יסייע לך במשהו- ב"ה.

בהצלחה רבה, שיהיה בעז"ה בבהירות ופשטות!

שאני צריכה לשאול את זה את עצמי? או לשאול את זה אותו?

בתור התחלה תשאלי את עצמך

(כיוונתי לדעת ס"הרורית?)

הבחור נמצא. [כתבתי המשך בתגובה הבאה שכתבתי למטה...]

שאת כן מרגישה בסיס שאפשר מבחינתך לבנות על גביו. ואז אפשר לברר איפה הבחור, אם הוא גם פחות או יותר באותו מקום. שהוא ישאל את עצמו שאלות מהסוג הנ"ל, וישתף אותך במסקנותיו.

באופן אישי, נראה לי פחות שייך כרגע בשלב כזה של הקשר,שלא ברור לאן והאם מתקדם, לברר את זה ביחד. אולי גם קצת בגלל עניין של צניעות, פחות מתאים להגיד מילים כמו געגוע וכו', לאדם שאת בכלל בהתלבטות אם להמשיך להיפגש איתו. לא יודעת להגיד פה משהו וודאי, אני לא פוסקת בענייני צניעות או משו....

בקיצור, אני חושבת שחשוב לך בשביל עצמך לברר לעומק את המקום הרגשי שלך בקשר, ולאחר מכן- לברר באופן כללי איפה הבחור נמצא (האמת, אני חושבת שאם הוא בוחר להמשיך, זה מאוד יכול להראות איפה הוא נמצא מבחינה רגשית. לפחות זה יכול כנראה להוכיח שהוא לא חסום רגשית, שיש משהו שגורם לו לרצות להמשיך. שאם לא- כנראה הוא היה חותך.).

שוב- קחי בערבון מוגבל את דבריי, תחשבי מה הכי נכון ומתאים לך, תתפללי שהקב"ה יכוון אתכם למה שהכי נכון וטוב לכם, ושהיה בשמחה ובקלות!.

כי זה לא כיף. בשביל זה בעיקר אני מגיב.

אולי לחשוב מה מדליק אצל כל אחד מכם את הרגש ולנסות להסתכל אם בשני יש את זה.
אני חושב שעקרונית אפשר לעורר רגש, אבל זו יכולה להיות לפעמים מלכודת, אז צריך שזה לא יהיה מעושה מידי.
אבל אני לא בטוח שהניסיון הדל שלי הוא באמת מקור ליעוץ.

המון המון המון הצלחה!

אבל אני לא מרגישה שזה מאוד הדדי...

יש כאלה שלוקח להם יותר זמן להרגיש ובכלל, להבין שהם מרגישים.

מחוץ לקופסא ולשיגרת הדייטים
להיפגש לדייט שונה- בטבע או סיור או שייט 
תראי אם זה לוקח למקום אחר

ביציאה מהמרכזית פונים שמאלה. הולכים עד הרמזור. ברמזור פונים ימינה.

ישר עד עוד רמזור ברמזור הזה פונים שמאלה (עדיף לעבור למדרכה ממול) ויורדים יורדים יורדים.

מגיעים למין מזלג כזה.. לוקחים את הימני (אם עברת למדרכה ממול^ אז ממשיכים ישר) ומצד ימין שלך זה גן סאקר

[נשמע ארוך. לא באמת. הליכה של כמה דק'..]

לגבי בי"כ אנלא מכירה אבל מנהסתם יש.. זה קרוב לשוק..

הולכים משמאל, על המדרכה שבכביש שמשמאל לבנייני האומה ועוברים שתי כיכרות, ואז בצומת הבאה שמאלה, וממשיכים לרדת ואמורים לראות את גן סאקר כבר...

לגבי בית כנסת אני לא יודע על בית כנסת ספציפי, מצטער.

אני אוהב יותר את הדרך הזאת...העדפה אישית . אבל כמובן שאפשר גם כמו שמרב אמרה...

מצטער הייתי חייב

נערך לבקשת הכותב..

או לשוק מחנה יהודה

נראה לי שכשאתארס אעדכן.

אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין..

אבל אולי יותר מ-4 פגישות.

כשהקשר נהיה רציני לכיוון של חתונה.

(עדיין לא יצא לי לעדכן...)

(למרות שגם אם הייתי יודעת על מה אתה מדבר, כנראה שלא הייתי עושה בזה שימוש).

כך הכוונה, אבל אני חושש שיתכן שלא אזכור לעדכן מיד, ובכל המקומות.

לא יצא לי להשתמש בזה וכנראה שגם לא אשתמש

בפייסבוק זה יותר קריטי לי מאשר פה..

בזמן האחרון כתבתי משהו בתור בדיחה ושכחתי ממנו עד שאמרו לי ומחקתי. 

(טוב בכללי אני לא פה למטרות נשגבות ונעלות ככה שאני לא צריך לשווק את עצמי) 

אבל ברצינות מעניין כמה מייחסים חשיבות לכ״א חוץ מלתגובות לפני שפונים.. 

הלוואי

(זה מן הסתם רמז עבה מאוד או שזו פשוט סקרנות מוזרה)

ה. 

לגמרי

ועוד ביקשתי להיכנס לפורום נשואות

לא אוהב שנכנסים לי לחיים

(מי שזה כ"כ לחוץ לו לדעת וש לו סיבה הגיונית, מוזמן לשאול באישי)

אחרי החתונה בעז"ה אעדכן לנשוי

בחדר ייחוד ביחד!!!

באמת צריכים לעשות "משודך"

הגעתי למסקנה שזו באמת לא שאלה שנכון לשאול פה,

למרות שהגעתי מהתגובות לכמה תובנות שקידמו אותי.

אז תודה לכל העונים!

סתם יתחיל כאן שרשור שמלכלך ישיבות.

וזו לא הדרך למצוא את בעלך כך.

כל אחד תופס את ה-"ממית עצמו באהלה של תורה" אחרת.

אם זה דבר שכ"כ חשוב לך, את צריכה לבקש בחור שמתכנן לשקוע בתורה כל חייו,

ואח"כ, כשאת פוגשת אותו, פשוט להרגיש מהיכן זה מגיע אצלו.

ובחורים כאלה אפשר למצוא בהמון ישיבות.

למרות שאני מכיר מקרוב רבנים גדולים מהציונות הדתית,

וכשהם היו בגילי, הם ממש לא חשבו שהם עומדים לשקוע כל ימיהם בתורה.

אבל תמיד צריך לזכור, שצריך לבחור את הבעל לפי מה שמתאים לך.

דודה שלי הציעו לה מישהו כ20 פעם במשך חמש שנים, והיא כל הזמן אמרה לו "לא" רק כי היא רצתה את האחד שיהיה "גדול-הדור".

התארסה פעמיים וביטלה (עם כאלה שבע"ה אולי יהיו גדולי-דור),

אחרי לחצים היא הסכימה להיפגש עם אותו בחור שכנראה לא יהיה "גדול-הדור", וב"ה הם נשואים היום באושר.

אז גם אם יש לך כבר סטראוטיפ, על מה איך בעלך אמור להיות, כדאי לקחת את זה בערבון מוגבל.

עד כמה שיצא לי להכיר אותם..

הישיבה הזו משחר קיומה יונקת שליחות לאומית.

זה התחיל כשהישיבה היתה בימית, כדי להוות את לפיד התורה של ההתיישבות בסיני.

המשיך בפינוי מימית כשהישיבה עברה לנווה דקלים (ופחות או יותר היישוב הוקם סביב הישיבה).

ועכשיו כשהישיבה באשדוד, כדי להתחבר לעם ולהקרין את תורתה הקדושה החוצה.

הכיוון הכלי של הישיבה הוא "תורת ארץ ישראל", כלומר, חיבור התורה לחיים היהודיים הטבעיים שנובעים מעצם הישיבה בארץ ישראל.

גילוי נאות,

למדתי שם 6 שנים (מתוכן שנה וחמישה חודשים בשירות סדיר), הייתי גם בנווה דקלים, גם במשכן הזמני בכפר מימון וגם באשדוד.

ולמה להסתבך? שאלי את שומר בית המדרש.

אשרייך שאלו שאיפותייך.

התפללי לה' ובעז"ה תזכי לזה.

שמי שלא נמצא בישיבות הקו, אז הוא כבר לא נחשב??

איך האדם לוקח את הלימוד זה תלוי האדם עצמו.

בכל ישיבה יש בחורים שלומדים כך,

ויש כאלו שלא...

אנשים שרוצים להמית את עצמם לא קשה להם להיות מחוברים לחיים. והיה מתאים פה סמיילי קורץ, אבל זה גם רציני. ובאמירה מסוייגת: לפעמים גם אם הם ממתים את עצמם על תורה זה לא בשביל עם ישראל.
אנשים שחיים כדי לשרת את עם ישראל, או, יש כאלו. בטוח. איפה? לא יודע. אולי בתנועות נוער. אני רוצה לומר שהלוואי ואהיה כזה, אבל אני קודם ציך להבין מה זה ולמה זה עם ישראל.