פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1228)

ואחרי זה נואמים על כך שבגיל 40 זה יהיה מחמאה.

כי  זה גם אומר שנראית טוב וכנראה שמח...

אחרת לא היית נראה לו ככה...

וזה שיצאת בחיוף - בכלל מעולה. "גדל המלבין שיני חברו יותר מהמשקהו חלב"...

שתזכה לחייך עד החתונה, בחתונה, אחרי החתונה (כבר ביחד עם אשתך..) - ועד בלי די....

אחרי שנפגשתי עם אחד מהישיבה הזו שממש לא היה כמו הסטיגמה בנושא שהפריע לי- נפתחתי בנושא

בעבר היה לי מראה מאוד ספציפי שרציתי שיהיה לבן זוג שלי. 
ואז לאט לאט הבנתי שזה שמישהו נראה באופן מסויים ממש לא אומר שהוא שאר הדברים שרציתי ועדיף להבין שהגוף שלנו מזדקן ומתכער והנשמה רוב הפעמים לא

לדעתי- לספר 'כאילו בלי קשר' שהתחזקת יותר (או איך שתגדירי את זה)

להעלות את הנקודה ששינית (או שלא?) את מה שאת מחפשת בהגדרה של הבחור

ואם את חוששת שיסחפו- תחפשי סגנון שתוכלי להצביע עליו כבערך רמה תורנית

(זו דעתי.... לפי מה שראיתי מהסביבה שלי... הגיוני שאצלך זה שונה)

הרבה הצלחה!!

גם אני בתקופה המעצבנת הזאת (אם יורשה לי) עובר אי אילו שינויים בעצמי ובעקבות כך באותה אישה שאני מחפש.. וכל פעם אני מקבל הצעות מחברים קודמים שאני לא חושב שמודעים לשינוי שעברתי, כך שאני לא יודע עד כמה להתייחס להצעות האלה.. כמובן ניסיתי כמה- אבל התברר כמו שחשבתי, שזה היה מתאים לאותו האופי שלי מהתקופה שהם הכירו אותי ולא למי שאני כיום.

רק רציתי להראות שכולנו באותה הסירה (מי בספינת דייג ומי בסירת משוטים..),,

ואין כ"כ מה לעשות- הפער בין מה שאת רוצה למה שאת מצליחה להסביר במילים, למה שהצד השני מבין ולבין מה שהוא בחר לראות לנכון להציע = הוא רחוק לעין ערוך על גבול הבלתי אפשרי, ועל כן לא באתי לייאש ח"ו אלא להזכיר ושוב להזכיר ושוב להזכיר (עד שגם אני איכשהו יפנים את זה) שבעניין הזה במיוחד צריך הרבה תפילות וסייעתא דשמיא,, והקב"ה הוא היחיד שדואג לכל אחד ואחד מאיתנו בצורה ייחודית ופרטנית- ומכאן תשובתי שעלינו לנסות להסביר לאחרים מה בדיוק אנו רוצים אבל עיקר עבודתנו זה במידת הביטחון שלנו בה' ובעבודת התפילה שלנו. 

והשקר יפול מאליו.

תסבירי להם שהשתנת 

ותנסי לחפש אנשים שבכיוון שלך 

(שדכנים כאלה, ללכת לאירועים כאלה וכד')

זה נכון תמיד אבל עוד יותר במקרה שלך.....

במיוחד שאני בצד המגדרי המשפיע יותר.

חשוב לי שזה יהיה אחד מהבתים בתוך עמישראל. ולא איזה בית שמתגדר לעצמו בתוך עצמו.

לשם ההבהרה, אני מאוד מכילה ומבינה את אלו שקשה להם עם זה. הגיוני מאוד.

אך לעצמי.. "מתי אעשה גם אנכי לביתי".

אין לי מושג איך ההתנהלות בישובים הומוגנים , יש אנשים שממש לא נעים להם , לתת את הבית שלהם , ישנם דברים אישיים , חפצים חשובים , והמון אפשרויות לאי נעימויות , אני מבין לגמרי את השוללים זאת.

ואם מתעסקים במקורות , היהדות לא קיצונית בתחום , הנצרות הגזימה עם הנושא של חסד.. אתה תתן גם את הלחי השנייה ? בדירה יש את כל האישיות של הבן אדם ...

אגב, יש גם 'פיתרון ביניים' מקובל: רבים מהאנשים לא נותנים להשתמש בחדר השינה, אלא רק בחדרים אחרים.

לי למשל אין שום בעיה לתת דירה בכל מצב, אבל אשתי היקרה עובדת לפחות שעה על הבית לפני שאנו נותנים אותו. ולכן כאשר אין לנו כוח להכין אותו ל'רף' הזה - אנו לא ניתן את הדירה (זה נדיר).

אבל ברור שזה לגיטימי לא לתת דירה. רק שביישובים קהילתיים אני חושב שמבחינה מוסרית מי שלא נותן - כאשר הוא צריך דירות לאורחיו ישכור חדרים וכד' תמורת תשלום.

לא יפה רק להיעזר באחרים ולא לתת .

אני קצת לא הצלחתי להבין איך אפשר להרגיש בנוח עם זה.

אלה המושגים שגדלתי עליהם, ויש עוד כמוני מנהסתם.

אתה עדיין לא *שם* אבל בהחלט יש בחינה של מקדש פרטי
לא רוצה לישון על מיטות של אחרים ולא רוצה זוגות ישנים על המיטה שלי

ברוך השם שזכינו ויש שמחות בישראל , אם אני נותנת את הדירה לשבת לשמחה של שכנים אני צריכה לעשות זאת מכל הלב וכן גם את החדר שינה קודש הקודשים, אם אני לא בבית ויבואו להתארח בביתי זוג מבוגרים האם זה נאה להשכין אטותם בחדר הילדים? היכן מידת הכנסת האורחים? למדתי מהוריי שגם את חדר השינה נותנים ואפילו מצעים ומגבות וב"ה בשמחה שלך תזכו גם לקבל מאחרים צריך לפתוח את הלב גם כשזה קשה.

סבא וסבתא רבה שלי עלו מאירופה ב- 36.

אחרי המלחמה, עם הגעת הפליטים, הם נתנו את חדר השינה שלהם לתקופות משמעותיות לזוגות שלא היה להם איפה לכונן חיים פרטיים ביחד.

נכון, יש בחינה של מקדש פרטי וכל זה, אבל יש גם בחינה של הכנסת אורחים.

הכרעה?

אין לי.

נקודה למחשבה.

והלוואי וימשיך להיות לי מובן הצורך בפרטיות ואזכה לשמור על הצרכים שלנו, ושל כולם.

זה ממש עניין פרטי של כל אחד ואחד. זו באמת תחושה לא נעימה. אגב, אצלנו יש חלקים בבית שלא נכנסים אלי'הם, במיוחד לא חדר שינה. ואין על מה לדבר.

התארחנו לפני זמן מה באחד היישובים, לרגל שמחה משפחתית. 

המארחים השאירו לנו מכתב, שממש חימם את לבנו. 

(הוא שמור אצלי, כדוגמא וסמל להכנסת אורחים אמתית מכל הלב!)

אני רוצה להביאו כאן לפניכם ככתבו וכלשונו. 

[ותודה רבה להם!]

אורחים יקרים מזל-טוב!
אתם מוזמנים לקחת מכל מה שיש במקרר ומהעוגיות בארון. 
תכוונו לעצמכם שעון שבת - האורות בחדר לא נכבים!
בנוסף תכוונו שעון שבת למזגן ולמאוורר בחדר. 
אתם מוזמנים להשתמש במשחקים ובספרים. 
[המקרר זקוק לבעיטה קלה כדי להסגר כמו שצריך].

שבת שלום
משפחת ...

{שינוי כתב היד - כנראה, למעלה של בעלת הבית, ומכאן ואילך של הגבר}
נ.ב. מצט[ע]רים אך לא הספקנו לחתוך נייר לשבת. יש כאן גליל לטובת העניין. שיהיה בהצלחה!
באופן כללי תרגישו בבית אתם יכולים להשתמש בכל מה שאתם רוצים כבשלכם. 

===

הרי דוגמה נפלאה של תמימות דעים זוגית,

לגבי מידת הכנסת אורחים חמה ולבבית!

שבת שלום. 

לדוג'

המשפחה שלי מעולם לא מסרה את הדירה שלה לזרים (אולי אפילו גם למכרים)

וגם לא התארחה בכזאת

חבל להסיק מסקנות ולחתוך בגלל חילוקי דעות, שבטוח יהיה, אם לא בזה, בנושאים אחרים.

אני מכירה זוג שהם הפוכים לגמרי בנושא הזה, היא לא מסוגלת לחשוב על להביא, והוא ממש רואה בזה חשיבות,

והם חיים באושר ואושר..

בס"ד

ב"ה היה חג מוצלח מאוד עם הספקים נאים בלימוד (ב"ה 2 סיומי מסכתות שאחת מהן התחלתי וסיימתי בלילה)

חג מעולה!

והיו דברים כיפיים השבוע, ברוך ה'

גם, הצלחתי לספור את ספירת העומר

פעמיים מפגש עם אנשים שלא ראיתי הרבה זמן

(אגב, מתי מפגש פורום?)

מצאתי שיר שחיפשתי

ועוד הרבה דברים טובים

זה אחד השרשורים האהובים של השבוע

א. חג שבועות מרומם, טעים, מרתק, מחזק וכיף עם המדרשה השאווה!

ב. שבת כיפית בסה"כ ב"ה- כולם היו [כולל ה(י)צורי החמוד.. ].

שיהיה שבוע טוב ובריא בע"ה!

סוף שבוע שמח ומושלם..

יש שם כמה סוגים בגדלים שונים..

את יודעת מחירים פחות או יותר?

עד כמה אתם הייתן משקיעות בברכת כלה לחברות?

אני הייתי משקיעה על חברה טובה 50 גג לברכת כלה

אני עשיתי ברכת כלה לבת דודה והוצאתי על זה בערך 100 שקל..

השאלה עד כמה החברה הזו קרובה לך וכמה את מוכנה להשקיע..

יש שם לפעמים דברים כאלה

בס"ד

אחת אולי העליתי לפה פעם.. בכל מקרה אף אחת מהן לא על תוף.

האחרונה היתה על בסיס בצורת עיגול מקרטון (ציירתי עיגול לפי מכסה של סיר)

הברכה עצמה מודפסת בצורת עיגול ועם למינציה

ומסביב בד תחרה יפה בצבע תכלת על סטן לבן ברקע (שאריות שהיו בבית)

הדבקתי גם חרוזים מלמעלה..

היופי גורם להידלק אבל האופי להתאהב

אז היופי כן חשוב אבל חשוב לזכור שהמראה לא משקף את הבן אדם 

אשרייך שיש לך 4 שעות לפני כל פגישה

תראי,רושם ראשוני זה דבר חשוב מאוד

אבל לא צריך להגזים איתו.

להתארגן 4 שעות לפגישה זה יותר מידי.

בפגישה את צריכה להיות את במיטבך,תבואי כמו שהיית הולכת למפגש

חברות אהובות או משו כזה. כדאי שתהיה התאמה בין הבגדים אבל ברמה הסבירה.

אם מתארגנים יותר מידי קורים 2 דברים:

1.אין יותר יפה מזה. ואז בפגישה השנייה את נראית הרבה פחות טוב.

2. מרוב שאת משקיעה את יוצרת אצלך ציפיה הרבה יותר גדולה,וזה חבל.

לכן מאני ממליצה-בטוב טעם להתארגן,להתקלח,להתאפר,להתלבש בגדים יפים,לחייך וללכת בראש טוב ובשמחה

זה לא אמור לקחת יותר משעה ורבע..

בכללי לגבי רושם ראשוני-הוא חשוב בכללי.מראה מטופח,להיות מי שאת.

לגלות לך סוד? בנים לרוב לא יצליחו לשים לב לכל ההתאמות המטורפות של הפס בגרביים שמשתלב עם הצללית ועם החרוז שעל הצמיד

ואם הבחור חייב שתתארגני 4 שעות והוא לא יהיה מרוצה מארגון מחושב של שעה-אז כנראה שהוא לא בשבילך.

את תימצאי חן בעיני מי שאת צריכה.

בהצלחה רבה!!

לעזור..

ישיבה אחרונה כרם ביבנה

את עדיין צעירה.

אני הייתי ממליצה לך לחכות קצת ואז לצאת-אם את עדיין לא מרגישה את החוסר בזוגיות.

אם את רואה שעבר הרבה זמן וזה לא השתנה הייתי ממליצה לך לצאת ולראות מה קורה.

ברוב המקרים מקבלים חשק לקשר ולזוגיות תוך כדי הקשר.

אם זה לא קורה אולי אפשר לדבר עם מישו שמכיר אותך ומבין בנושא של זוגיות.

ממש בהצלחה!!

אפשר לומר מנסיון אישי, 

אצלי לא היה רצון כזה בכלל, כך שבשלב מסויים כשהבנתי שזה לא יבוא לבד (אחרי שדחיתי את היציאה לדייטים די הרבה) 

ולא רציתי להתקע בגלל זה רווקה בגיל מבוגר, התחלתי לצאת (זה היה בערך בגיל 20 ).

וברגע שהיה לי קשר רציני (הבחור הרביעי, לא בעלי) זה גרם לי שהרצון יתעורר (כי הבנתי קצת מה זה אומר)

לעיתים רחוקות יש ממש חסימה בתחום ולכן לא רוצים להפגש, ובמקרה כזה כדאי באמת לפנות לייעוץ.

לפני כן התחלתי להתפלל שאני ארגיש רצון להתחתן (בגיל 20)

את עוד צעירה. תני לעצמך קצת זמן. (אבל את יכולה להתחיל להתפלל על זה...)

נשואות.

אני התחלתי לצאת (לא כולל הפעם הראשונה) רק אחרי שרב חברותי היו נשואות/ מאורסות (אצלי זה היה גיל 20.5)....

לפעמים יש השפעה חברתית. אני יצאתי פעם ראשונה בגיל 20, הייתי אז בשר"ל ורב חברותי סביבי בכלל לא היו בראש (חברות מהשר"ל לא מהעיר שגדלתי בה...).

הבנתי שזה לא בשבילי ועשיתי הפסקה 9 ח'.

בגיל 20.5 התחלתי לצאת שוב רק שאז הייתי בסביבה שכל החברות שלי יוצאות לדייטים וזה נושא השיחה העיקרי ופתאום הרצון התחזק ולאט- לאט וזה היה לי טבעי לצאת לדייטים....

אחרי חצי שנה כבר הרצון היה ממש חזק.....

בהצלחה...........

בניין עדי עד!

התרגשתי לשמוע

שמחה לשמוע

שתזכו בע"ה לבנות בית של אהבה, שיתוף, שמחה ואמונה... שהקב"ה יהיה אתכם לאורך כל הדרך

איזה אושר ברוך ה'!!

מזל טוב!! שתזכו לבנות בנין עדי עד!

ממש שמחה בשבילך

 איזה חסידים?

ישיבת רמת גן? רמת השרון? אורות האר"י? תורת החיים?

סתם. הישיבות שכתבו כאן אכן רלוונטיות, אבל יש עוד חסידים שמסתתרים בכל מיני מקומות אחרים.