פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1271)

אשריכם ישראל!

נשאר קכ"א-קל"ט

 סליחה לא שמתי לב 

אם אתה לא מוצא, ואתה יכול לשיר אותו, אני יכול לקשר אותך לאבא שלי.

תשיר לו אותו, ו99% שהוא ידע להגיד לך איך קוראים לניגון.

אבל מזל טוב

ממעט אחרי דקה 2

או דיסק של חסידות ויז'ניץ בשם "שמחה ודביקות", העיבודים לא משהו, אבל יש שם מגוון.
נשמח לשמוע אם מצאת..
אגב, הרב יהושע שפירא תמיד מפזז לפני החתן בניגון שעוקר הרים הביא...

ב"ה
אולי התכוונת לניגון חסידי הצמח צדק?
זה ניגון שמנגנים בכסא כלה כשהחתן בא לכסות את כלתו / בעת העלייה לחופה.

בכל מקרה בהצלחה בחיפוש ומזל טוב!

אבל השאלה היא אם באמת את מחפשת מישהו שעבר דברים בחיים..

לענ"ד צריך לעשות הפרדה בין תמימות לבין טהרה.

מסתבר שיש אנשים בעולם הזה שהם תמימים - בצורה לא טובה.. שהם אשכרה לא מחוברים ולא יודעים באמת מה קורה בעולם הזה מחוץ לבועה הדוסית שלהם..

אבל יש אנשים שהם פשוט טהורים, שהם נמצאים בתוך בועה דוסית, והם יודעים מה קורה בחוץ (-ולאו דווקא בגלל שהם עברו דברים)  והם מודעים לכל הג'יפה שיש בעולם אבל זה לא נוגע בהם..

וגם יכול להיות בנאדם שעבר עם עצמו תהליכים פנימיים והגיע לבחירה עצמית בקיום תו"מ ולא בגלל שככה חינכה אותו הגננת.. ולא נראלי שדבר כזה את יכולה לגלות בבירורים.. זה דבר שרואים באיך הבנאדם חי את החיים שלו.. וברצונות ובשאיפות שלו..

בהצלחה!

אי אי אי... |נאנח עמוקות|

ב"ה

שלום!

עולה פה שאלה חשובה בדבר הבנה כלפי הזולת, פתיחות, רמה דתית, תהליכים פנימיים וחיצוניים. (לי אישית זה מציף את הנושא של חשיבה עצמאית).

ברור לנו שבחירות האדם אינן שיקוף לרמת החשיבה שבה הוא חי. אותו מעשה, נניח, לעזור לזולת,יכול לנבוע מאמונה צרופה בטוב העולם ויכול לנבוע מחשיבה אגואיסטית של מה יעשה לי יותר נח בסופו של דבר.

אם מישהו שעבר תהליך חיצוני/לא עבר תהליך חיצוני, בהכרח עבר/לא עבר תהליך פנימי?

אולי הדרך הטובה ביותר היא לדבר איתו על הדברים. לדעתי, לא אופן ישיר "מה עברת בחיים" "מה הדיעות שלך לגבי..." אלא להביא מאמר/סיפור, ולדון בהם.

האם לפסול לכתחילה?

מהתחושה האישית שלי היא להגדיר זאת כ"שווה לנסות". לדוגמה: "כעת אני בשלב בחיים, בו מעניין אותי להפגש עם (חוזרים בתשובה/דתיים מבית/ חילונים/מסורתיים/חייזרים). לכן, הייתי מעוניינת קודם כל להכיר אדם כזה. יכול להיות שממפגשים כאלו אגיע למסקנה אחרת. אם בעוד (כמה פגישות עם בחורים כאלו/ חצי שנה/ חודשיים/מה שתרצו) אשנה את דעתי, זה אפשרי, ואולי אפילו רצוי. בינתיים, זה (חזרה בתשובה/ דתיות מבית/ חלוניות/ מסורתיות/...) שיעור שהייתי רוצה ללמוד. 

זו דעתי. מקוה שהבאתי אותה באופן מסודר. שב"ש.

נראלי אנשים פה קצת התבלבלו בין ט"ו בשבט לתשעה באב

גם על זה חשבתי

וואי...לא יהיה לי מושג איך להגיב..

(למרות שזה נשמע לי כמו סיטואציה די מופרכת..)

כשחברה בוכה זה סיפור אחר. תלוי מאוד מי זאת.

יש אחת שאתן לה פשוט לשחרר בלי להגיב או לעשות משו. אח"כ נדבר..

 אחרת אחבק ונדבר על זה.. קיצור, תלוי סיטואציה ואדם.

1- חיבוק חזק חזק חזק ומוחץ.

2- תלוי איזה בחור.. אם זה חבר טוב/המדוייט בקשר מתקדם(או לא מתקדם. תלוי ברמת הקשר והפתיחות) אני אגיד שבאלי לחבק אותו חזק חזק ושיבכה לי על הכתף, ואם יהיה שם מישו שאנחנו מכירים אני גם אגיד לו שיחבק אותו חזק.

אם זה מדוייט בקשר התחלתי/בחור שאני מכירה אבל קצת- אני אובך. אתפחלץ. אשב ליד בשקט ואגיש טישו.

[אוה, אגב, הם גם בד"כ בכו לי בטלפון. גם ככה לא היה הרבה מה לעשות]

אל תגידי כך - למרות רצונך הטוב והתמים.

זה גם לא צנוע, גם יכול להביך, וגם יכול ליצור בעיות..

הוא באמת לא חברה שלך..

חכי שתתחתני..

[ועייני מה שכתבה רה"ש.. יש בחורות שהיו מנתקות אחרי שאלה כזו. ולא דווקא לא-בצדק..]

שאת יודעת...

א. כבר נתקלתי לא פעם שבחורות חושבות שהן מבינות את ה"ראש" וטועות...

ב. אפילו אם היית יודעת - פשוט לא אומרים כך למי שאינך נשואה לו. זה בגדר של "קרבה יתרה" לדעתי.

כי גם הוא אומר את זה..

ויש ביננו קרבה יתרה אולי.. ישמצב..לא רואה בזה בעיה במצבנו הנוכחי..

אני לא יכול "לכפות"...

אני אומר לך שיש דברים שהלכתית והנהגתית שייכים רק אחרי נישואין.

זה לא טוב שנאמרים לפני. 

[וגם המשמעות וההשפעה של "אמירות" אצל בנים ובנות אינה זהה]

יש דברים שאפילו אנשים שכבר בטוחים והתארסו, לא יגידו - ודווקא בגלל הקרבה.

כל זמן שלא נשואים - ה"קירבה" היא רק כדי לבדוק אם תיתכן אחרי הנישואין ואולי להכין לכך.

כך עולה מהשו"ע, וכך גם בריא.

מכאן ואילך, כבר בחירה כמו שיש חופש הבחירה בכלליות.

ואם לך קשה לקבל - אולי יועיל למישהו אחר...

שיהיה בהצלחה ובטוב.

יש תשובה (כמדומה לי בשו"ת באר משה)

שלומר "אם הייתי יכול הייתי מחבק אותך" נחשב אמירה של קירבה שאסור לומר אפילו לאשתו בזמן שאסורים.

כך שזה ממש אסור הלכתית

לא ניתקתי בכגלל זה. וגם, הוא לא היה מחבק באמת

 באתי להגיד שאפשר להגיב בחום

כמובן עם רגישות לצניעות

שאני באתי להגיד...

היה שתגובות ב"חום" מופרז.. בפרט שיש בהן הצעה "מעשית" (גם אם לא התכוין באמת) הן כבר עצמן לא עם "רגישות לצניעות".

ובנות לא מבינות כלל, לא-פעם, את ההבדל בינן לבנים בנושאים אלו.

[מלבד זה, סתם לא חושב שכדאי לבת לצבור "הצעות" כאלה, גם "תיאורטית", מכל מיני בחורים.. מילא שנפגשים ומנסים להכיר - אין ברירה, הרי צריך לראות אולי מתאים. אבל לומר אמירות שבאמת לא שייכות למציאות כזו - לא חבל לשמוע את זה מ"כל-מיני"?.. לא תצטערי פעם אם אמרו לך יותר מידי אנשים דברים "מופרזים"?... הרי לא כל דבר באמת הכרחי כחלק מבדיקת קשר..]

(היה על זה שרשור)

1. כלום. אסיט את המבט בפנים חתומות.

2. אם היא תיראה במצוקה, אשאל אותה אם היא זקוקה לעזרה, אם לא, אותו הדבר...

(קרה לי פעם בחיי באוטובוס, מכאב פיזי, ואחד שאני מכירה ממש התייחס יפה וניסה לעזור, אבל בחיים לא בדייט...)

1. מציעה טישו, ושואלת "אם צריכה משו? אוזן קשבת וכזה.."

2. טישו? ומחכה שיפסיק לבכות .(.לא מראה נחמד שגבר מתייפח)

אני גם. לפעמים אני מרגיש מגעיל כי אני לא יודע מה להגיד או מה לעשות במצב כזה וזה יכול רק להחמיר את המצב (לא שזה קרה לי הרבה) 

אז אולי בכ״ז יצא משהו טוב מכל השרשורי בכי, צריך לדעת להתנהג במצב כזה..

1) בחורה. תלוי מאד איזו,אם אני לא מכיר אותה,אני אשתדל לא להביך אותה. אם אני מכיר טוב,משפחה או משהו,אני אנסה לעזור ולתמוך.

2)אם זה בחור,יענו חבר, זה סימן למצב יותר קריטי בד"כ,זה ילחיץ קצת בהתחלה אולי ואז אני אנסה לעזור לו כמה שאני יכול.

  בשני המקרים מהכירותי הקצרצרה עם עצמי הייתי בוכה עם הבוכים או נשפכת מצחוק.. תלוי בסיבת הבכי.. 

ב"ה
גם כשאני נחמדה אני מאופקת.
אלא פשוט הרושם שנוצר הוא שאני מעוניינת להמשיך,
ולא תמיד אני אכן מעוניינת.

או להתנהג כמו עצמך ולפעמים הבחור יחיה באשליה שאת רוצה להמשיך גם כשלא,

או להשלות אותו מראש בזה שלא תהיי עצמך.

אני הייתי בוחרת באפשרות השנייה (אולי בגלל שאני גם כמוך באופי- נחמדה גם לאנשים שלא תמיד נחמד לי איתם, או נהנית גם אם בסוף לא ממשיכים הלאה...).

אבל כן אולי כדאי לזרוק איזה משפט שאת מתלבטת קצת או משהו כזה, כדי להנמיך ציפיות בצד השני.

ב"ה
גם ככה הפגישות ההתחלתיות הינן קצת הצגה ורושם... אז לפחות אהיה עצמי ואפחית מהעוצמה של ההצגתיות... .

חח

אם הם בשוק אז שיהיו בשוק.

לפעמים גם יש כל מיני דברים שמסמנים לצד השני על התעניינות ולך זה נראה כמו נחמדות גרידא.

(ואולי לא)

אם זה נראה לך לא זה, תמשיכי להיות מנומסת ולא צריך להגזים.

בהצלחה!

כל זמן שלא החלטת שלא, אז מעולה שאת נחמדה, וכשאת מחליטה שלא מתאים לך אז למה את ממשיכה להיפגש איתו?

אם זה בגלל שאת רוצה לתת עוד צ'אנס אז כדאי שתמשיכי להיות נחמדה עד שתחליטי להיפרד..

מה שכן, אם החלטת להיפרד הכי טוב זה להתקשר לבחור בעצמך, אבל גם אם את מחכה שהוא יתקשר

אז בשיחה הזו הטון צריך להיות קצת שונה, שלא תסחבקו חצי שעה ואז תגידי לו שאת לא רוצה להמשיך..

ב"ה
התכוונתי למקרים שהפגישה עצמה הייתה מאד נחמדה, אבל לאחר מחשבה מעמיקה ושיקול דעת בבית החלטתי שאין מקום להמשיך.
או למקרים שמלכתחילה בפגישה ראיתי שזה לא זה אך נתתי צאנ'ס כדי לא לבייש את הבחור שטרח והגיע.

זה פשוט האופי שלך ואת בנאדם טוב לכן אם תתנהגי שונה את לא באמת תתנהגי שונהאבל תרגישי שונהוזה מספיק בשביל לשדר לבחור מה את מרגישה. 

ברצינות,אני לא רואה בזה בעיה,זאת התנהגות טבעית ונורמלית

תמשיכי להיות מקסימה כמו שאת (זה נשמע כמו ברכה ליומולדת)

מהתיאור שכתבת,זה נשמע שאת לא מראה התלהבות מוגזמת כשברור לך שאין קשר

את פשוט מתנהגת בנימוס ונחמדות

תאמיני לי,המדוייטים מעדיפים כמה שניות של שוק מאשר לשבת איתך שעה שלימה

בליווי כזה-

תודה רבה לך!
ולכולם!

תמיד אני מתלבט אם יש דרך מכבדת לשדר שאני בכיוון של לחתוך או לא.

ובסוף אני נשאר נחמד, כולל וידוא אחרי הפגישה שהיא הגיעה הביתה..

ואז זה מה שקורה..

רוב הבחורים שנפגשתי איתם לא וידאו. אחד שכן וידא, זה היה נשמע לי קצת כרומז לכיוון של המשך. למרות שאמרתי לעצמי מייד שזה לא בהכרח, אבל עובדה היא שזו היתה המחשבה הראשונית. פעם שכחתי להודות לבחור על טרמפ הביתה, וחשבתי לשלוח סמ"ס, כי הרגשתי מאוד לא בנוח עם זה, אבל עצרתי את עצמי כדי שלא יתפרש לא נכון, כי עדיין לא החלטתי אם אני מעוניינת להמשיך או לא.

אבל אין סיכוי שאוותר על זה.

מה שכן,אני מתנצל ומאשים את הפולניות שלי שאני מוודא.

אם אחרי זה הבנות ממשיכות לפרש..אין לי מה לעשות

תעשה את מה שאתה חושב שנכון

ולא להתחיל לדמיין מה הבחורה מדמיינת/ מנחשת מצפה וכו' וכו' וכו'

(ודרך אגב זה ממש מנומס מאיפה למדת את זה?)

בקורס מזורז אצל סבא שלי,שפעם קלט שיצאתי מהבית שלו לפגישה..

תכלס,אם כל הבנים היו עוברים את הקורס הזה, היו פה הרבה פחות שרשורים הזויים

של בנות שמתלוננות על בנים שהתנהגו בצורה לא מתאימה..

אז אצל סבא של אאא

מרצים אורחים: חסדי ועוגי (מי עוד זה היה..??)

מאז התדרדתי

אז עכשיו אני a-a-a

תודה

אינני מומחה לבעיות מסוג שכזה, אך היית מייעץ לך

להיזכר ברגעים הקשים מהעבר. לשקוע בהם. להבין

שלא תמיד הכל מאיר והכל וורוד. שאחרי כל תקווה

באה אכזבה. אחרי גאון שבר. להחדיר לך למח

שהאופטימיות היא סתם אשליה המנסה להשתלט

עליך ולהוליך אותך שולל.

מקווה שהועלתי.

רק יורדות...

לבוא במצב צבירה כזה? 

ניסיתי להראות מהכוון ההפוך שאולי המצב הזה לא כ"כ תמוהה

ויש בו  צדדים טובים

וכן,בקריאה שנייה אני רואה שבאמת לא ניסחתי מספיק ברור

.!!!שנזכה בקרוב

1. בכי כל כמה שבועות, אולי חודשים

דמעות בעלמא אולי יותר

2. לפני כמה ימים בזמן וירוס

לפני כן כמה פעמים כשסבתי הצדקת נפטרה לפני כחודשיים שלוש

הייתי רוצה יותר...

בנות אולי תרגשו את הבנים כאן שכמהים לבכות..

[ובאיזו תדירות אתן בוכות? כל יום, בוקר, ערב.. ?]

1. הייתי רוצה שתהיה קביעות תדירות פעמיים: ביוכ"פ ובפורים.

בע"ה כשנתחזק בירא"ש ככה גם יהיה.

2. פטירת סבי ז"ל, לפני כשנה וחצי.

כל פעם שיוצא אז בוכים.

הפעם האחרונה הייתה במוצ"ש, וישלי הרגשה מוזרה שיקרה גם בחמישישי-מוצש הקרובים. תלוי מה יקרה.

ואני בוכה כל פעם שמשו מציק לי ואני לא מצליחה להתבטא במילים..

הבכי מרגיע אותי

פעם אחרונה שזכור לי היתה בתפילה (הייתי צריך משהו דחוף, והיה נורא חשוב לי שיקשיבו שם בשמים.

בבקשה ה'!! בבקשה בבקשה בבקשה....) 

אני לא יודעת אם זה נחשב לך כבוד- או מקור לטעויות מביכות... 

בכרטיס אישי של הכינויה "לב אמיץ" כתוב שהיא אישה-

- אז אני שולחת | חיבוק| 

ואת התנצלותי הכנה... 

ותודה רבה על החיבוק. זה היה במקום.

ולא הצלחתי  להבין. somebody, help!

אין תדירות והפעם האחרונה שבכיתי הייתה בערך לפני 15 שנה

1. לא משהו קבוע. אם תהיה סיבה טובה לבכות אני לא אפתח לוח שנה לראות אם כבר בכיתי בחודש האחרון או לא ולפי זה אקבע אם לבכות.

2. נראה לי לפני קצת יותר מחודש.

את פתחת שרשור שהצטערת בצערה של חברתך על הפרידה, ועל זה שהיית השליחה לכך.

מזל טוב!

סיעתא דשמיא בכל העניינים

תזכורת.

זה כזה מרגש ומשמח לדעת שהיית חלק בזה

מזלטוב צדיקה!!

להיות מאוהב זה,

שהאושר שלך כבר נמצא בכיס של מישהו אחר (במידה מסויימת).

עכשיו תחליט - אם שם אתה רוצה לחפש אותו.

לא מספיק חשבתי על המשמעות היותר עמוקה, אבל הניסוח מעולה!

אם זה קשר בר קיימא- אז זה נשמע שזה אכן לשים את המפתחות לאושר שלך בכיס של מישהו אחר,

אבל עם גבול מסויים. גם אנשים שיש להם זוגיות טובה מאוד יכולים להיות מבואסים מכל מיני דברים אחרים,

אבל זו כן נקודת אושר משמעותית. כשאתה סומך על מישהי ברמה שאתה מעוניין לחיות איתה את שארית חייך-

אז זה לא נשמע מפחיד.

אם זה קשר שאינו בר קיימא- כלומר, לאחר זמן מה נפרדים, אז האושר הזה הוא רגש חולף ולא עמוק- ואז ממילא האושר ש"נלקח" הוא לא נוראי. מה שכן, אחרי כמה קשרים כאלו- זה עלול להיות מפחיד

באופן כללי, אדם צריך להיות מאושר ממה שה' נתן לו

להבין שזה הכי טןב עכשיו. וזהו.

כמובן שיש תוספת. אבל זה לא שהחיים שלי לא שווים כלום בלעדיה

זה שדרוג של אושר קיים.

האושר של בן אדם צריך להיות בו- ובכוחו.

ברור שהמון דברים חיצוניים יכולים לגרום לאושר,

אבל הבסיס, האושר הפנימי- בכיס שלנו...

אושר!

ברגע האהבה המוחלטת והשלמה, אתם ישות אחת.

 אתה מעוניין לעשות לשני טוב, לקדם אותו, לתת לו להעניק לו. זו האהבה,.

האושר שלך הוא אותה שמחה שלשני טוב.

ואם טוב לך בחברתו ואתה רוצה להיות אדם טוב יותר אז למה לא לתת לאושר שלך מקום אצלו?

בסופו של דבר זה חלק ממהות הקשר בין בעל לאישה לא?

למה שמשהיא שמחפש לצאת למטרה רצינית תחפש משהוא על בסיס זה שראתה אותו והוא מצאה חן בעיניה?

בירור דרך גורם חיצוני זה אפשרות הגיונית.

לא מתכוון לתקוף את 'סקר חביב' חלילה!

אבל רובם מוצאים מהקשרם

אם המטרה בנישואין היא שאשתו תתבטל בפני הבעל.(לא משנה באיזה נושא.)

זו הדרך לעבודת הבעל...

מדובר עליך?

זאת אומרת- זה יכול להתאים. ברור!

אבל  לא בצורה גורפת- בסופו של דבר הזוג בונה לעצמו חיים משותפים והם ביחד מגיעים לחיים רוחניים שיתאימו לשניהם,

לא כל אחד מחליט על עצמו ואחד מהם נגרר, זוגיות כזאת לא נשמעת לי ממש אידיאלית.

חח אני לא אומרת לאנשים עם מי להתחתן- שכל אחד יתחתן עם מי שהוא חושב שמתאימה לו

חוזרת בתשובה לרוב עשתה בירור מעמיק עם עצמה ולכן יש לה הרבה פעמים ידע יותר מבחורה דוסית רגילה.

ובכללי-נישואים זו עבודה משמעותית ומאתגרת,אין שם קיצורי דרך...

תמיד יהיו מתחים ובעיות ותמיד אפשר לפתור את זה..

אמנם אני לא ת"ח

אבל אני בהחלט מרגיש שהרתעתי בנות דוסיות מלידה

. באמת למה החלפת חתימה?

שם חדש, חתימה חדשה, עוד מעט לא נזהה אותך!

בעה"י

גם אם היא לא באה מהעולם הזה-היא למדה אותו והכירה ויש דברים שייראו לה מוזרים ותמוהים, בטח כשהכל חדש לה.

וגם לה יש דעה.

אולי דווקא 'דוסית' רגילה תקבל את זה יותר בקלות כי היא מכירה את המקום של לרצות להתקדם ולהתחדש בעבודת ה', גם אם זה מקומות מוזרים שלא כל הציבור נמצא בהם.

ובגדול-זה תלוי בבחורה. עד כמה היא פתוחה לדברים חדשים. לטוב ולרע...

יש להם הסבר טוב ומספק.

וכמובן אני מניחה שזה תלוי איך מישהו מציג את זה- אני רוצה שנשאוב מים מהבאר בגינה כי ככה אני נוהג.

או: אני רוצה שנשאוב מים מהבאר כי...... (אין לי מושג, תשלימו לבד, מה יכולה להיות סיבה לשאוב מים מהבאר ולא מהברז??)

בעה"י

לא התכוונתי מוזר בכיוון של שהבחור עומד על הראש כל יום בין מנחה למעריב

בעה"י

דוסית מבית או חוזרת בתשובה?

יותר קשור למודעות לדרגת חיים גבוהה יותר

אלא אם כן- כל הצדדים מסכימים שהאשה מתבטלת לבעלה,

ואז זה אכן פתרון מצוין.

אגב- יש גם חוזרים בתשובה שיש להם המון מה לומר בנידון והם לא מתבטלים.

לשנות את גישתם...

״כיצד עליך להתנהג עם בת זוגתך״

לפרטים: אצלי.

כן, גם אתה חסדי, לפרטים, אצלי.

!!!!!!!!

ה ברא לאדם - אישה- עזר כנגדו- 

כדי שלא יטעה באמונה ויחשוב שיש 2 רשויות- ה בשמיים והאדם בארץ

(חסדי עכשיו אתה תביא את המקור למדרש וכולי... סומכת על ההכירות שלכם על החומר) 

זה לא רעיון אמוני

זה הדרכה חינוכית- זוגית- מעשית 

בנאדם צריך שאשתו תעמוד מולו ותזכיר לו- אל תעוף על עצמך, אם הדעות שלך הן לא משהוא שיכול לחבר בין שניים- אז תשנה אותם... אם אתה לא יכול לחיות בבירור מתמיד של ההשקפות המוצקות שלך מול אשתך- אז אתה מוצק מידי לעולם הזה.... וכולי 

אני חושבת שמי שיש לו כיוון תורני מגובש- צריך אישה שתלך איתו ביחד באותו כיוון תורני, 

ולא משנה מאיפה היא באה - אלא לאן היא מסכימה ללכת 

אצל האשכנזיות עוד יש מצב לבעל ספרדי וצמצום השעות בין בשר לחלב ככה שפתאום הבעל קובע.. 

לי אין כ"כ ברירה, אני הבכורה 

גרה עכשיו בבית

כך שאחיות שלי יודעות על כל הצעה

עוד לפני שהיא בכלל נולדה במוחו של המציע 

בשבילה כל יציאה למכולת זה דייט על בטוח

את יודעת,ניסיתי להסתיר

עד שאחרי כמה פעמים החלטתי

שעדיף לי להשקיע את האנרגיות שלי במקומות אחרים

(פחות בהסתרה ויותר בפגישות עצמן)

אני אישית לא מספר עד שזה לא מתחיל להיות רציני.

אגב, אני כרגע נמצא לבד עם ההורים בבית ברוב הימים, ובכ"ז לא מספר מהר.

אפילו אם אני יודע שהם יודעים שאני יוצא לפגישה,לא פותח איתם את הנושא בשלב ראשוני.

(לגבי המצבים שהתייחסת (2) -לא מאמין שיש הורים שיחשבו שהילד עושה טעות בבחירת הבן זוג-

ולא יתערבו כי יגידו "שילמד מטעויות")

למשל לאמא שלי ממש קשה שמספרים לה רק כשהעסק סגור, כי היא צריכה לעכל את הדברים. ולכן אני משתדל לספר להם כשמתחיל להיות רציני. ויש לי גם רצון להביא את הבחורה הבייתה גם בערך בשלב כזה (דהיינו שדי ברור ששנינו מעוניינים), כי זה נראה לי לא יפה להביא את הבן-זוג הבייתה רק כשיש החלטה, זה נראה לי ממש קשה להורים בייחוד כשיש קשר טוב איתם.

(אני מכיר מקרה של חבר שארוסתו נפטרה (ל"ע) מעט אחרי האירוסין, והמשפחה שלה לא הכירה אותו (כי הם ראו אותו רק באירוסין), והם ממש לא ידעו איך להתייחס אליו במהלך השבעה והשלושים. זה היה מאד מוזר, כי מצד אחד מבחינתו היא כבר הייתה אמורה להיות אשתו, אבל מבחינת המשפחה הם רק ידעו אולי איך הוא נראה. מוזר ועצוב!)

ההורים שלי די מאוזנים, אם הם יראו שאני הולך לעשות טעות קריטית אז הם יתערבו בעדינות, אבל סה"כ הם מאד סומכים עלינו (על הילדים שלהם), אז מצד אחד אני לא מספר להם מייד כי אין טעם ליידע אותם על הצעה שיכול להיות שכבר בדקה הראשונה של הפגישה אני כבר אחליט שזה לא זה, אבל מעבר לפגישה שלישית אני בד"כ אספר להם.

שיקבלו אותו או יצטרכו לעכל במשך הרבה זמן...

סוג ההורים הראשון נשמע כמו הורים מקובעים יותר באופי(אני חלילה לא מעבירה ביקורת!זו רק תכונת אופי של שמרנות כזו, לא באתי לומר אם זה טוב או רע)ואם הבחור שונה מהם בסגנון חיים (יותר או פחות תורני,עם השקפה אחרת ביחס למדינה, אחד שלא עשה בגרויות וההורים מרצים באוניבירסיטה) אז מן הסתם יהיה להם קשה לקבל אותו ואז צריך לספר בהדרגה,סוג של לעשות הכנה נפשית בעדינות

הסוג השני נשמע כמו הורים שיותר זורמים ואז אפשר לספר בזמן שנראה יותר נוח ורוצים לספר...

אישית,זה תלוי. היה בחור שהתלבטתי לגבי הקשר מאוד,אז התייעצתי גם אם אמא(ואז כבר כל הפרטים היו ידועים לה)

בשלב די מוקדם(אחרי 2 פגישות). והיה אחר שלא שיתפתי,והוא החליט שלא ממילא די בתחילת הקשר

בעה"י

אבל זה תלוי בך ובקשר שלך להורים...

סתם לא

מתי שמרגיש בנוח

לדעתי זה מאוד תלוי בקשר עם ההורים

יש כאלה שיהיה להם נוח לספר עוד בשלב הבירורים

ויש כאלה שרק לקראת אירוסין

לדעתי אחרי דייט ראשון מוצלח אפשר כבר לספר

אבל זה כבר תלוי בקשר

כמו על מחלות עבר וכו'

אני חושבת שהתשובה האופטימלית בשבילי היא ג'..

אבל עד עכשיו- א' וב' 'קרו.. לא יודעת למה,

כנראה בגלל שאני גרה בבית רק עם ההורים שלי, והם מאד מתעניינים בנושא...

וזה לא כלכך רע לטעמי, אולי קצת לוחץ, אבל לא מעבר לזה...

הייתי מעדיפה אבל להסתיר בתחילת הקשר ולספר אחרי שיש קצת ביטחון...

אשמח לקרוא

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t606929#6732274

זה לא כ"כ קשור..

היה ה'...

מה קשה?

אלא להחזיק את הים כמו קיר (למרות שזה כוח מנוגד).

ככה זה בזוגיות- הקושי יותר ממציאת הזיווג הוא להמשיך את הזוגיות ולהחזיק אותה בשלום  למרות שזה שני אנשים שונים (וכוחות מנוגדים)

ועוד פרוש זה שכמו שקריעת ים סוף זה נס שלא כדרך הטבע, כך גם מציאת הזיווג, ובמיוחד זיווג שני (תחשוב על זה, בזיווג ראשון זה חלק מהנשמה שלך שמתאחד איתך וכך אתם נעשים לאחד. אבל מה קורה בזיווג שני? זה שנים שצריכים לחיות יחד, כך שזה לא כדרך הטבע יותר מאשר זיווג ראשון)

יש עוד פירושים, אבל אני לא ממש זוכרת בשעה הזו של הלילה...

בכל אופן, הרבה דיו נשפך על השאלה הזו.. כך שאתה מוזמן לחפש (לא חסר חומר)

בשניהם יש קושי משותף- חייבים לקפוץ למים כדי שהנס יקרה.

כמו שבקריעת ים סוף נחשון בן עמינדב נכנס עד ש"באו מים עד נפש"

כך גם בזוגיות צריך לקפוץ למים- אם זה כשמחפשים (להתאמץ גם כשקשה), ואם זה כשמוצאים את בן הזוג (להחליט את ההחלטה- זה זה ואין חרטות)

רציתי לראות איך אנשים הבינו את הגמרא הזאת כשהם נפגשו איתה פעם ראשונה..

זה המקור עם קצת תרגום.. למי שאולי..

(סוטה ב.) 

"...א"ר שמואל בר רב יצחק: כי הוה פתח ריש לקיש(כשהיה פותח ר"ל) בסוטה אמר הכי (כך) אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו. שנא' (תהילים קכה) "כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים". אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: וקשין לזווגן כקריעת ים סוף, שנאמר (תהילים סח) "אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות" איני? (ואכן כך?!) והא (והרי) אמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני. לא קשיא (קשה) הא בזוג ראשון(מתחיחס ליציאת בת קול) הא בזוג שני(מתיחס למימרא של רבה בר בר חנה)..."

רש"י שם

 כי פתח. כשהיה בא לדרוש בפרשת סוטה: מזווגין אשה לפי מעשיו. צנועה לצדיק ופרוצה לרשע: כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. לא יזדווג ממשלת רשע בגורל צדיק: וקשין. לפני המקום: לזווגם. הנך(אלו) דלפי מעשיו: כקריעת ים סוף. שנשתנו סדרי בראשית: מושיב יחידים ביתה. אדם יחיד ואשה יחידה והוא מזווגם יחד ומיישב מהם בית: מוציא אסירים בכושרות. הוציא את ישראל ממצרים בחדש כשר, לא חמה ,ולא צינה. מקיש זיווג יחידים, ליציאת מצרים: איני. מי הוי (באמת ה)זיווג לפי רשע? וזכות והא מקודם יצירתם, שאין נודע רשעו וזכותו; מכריזין את זוגו. ואם תאמר הכל גלוי לפניו, הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. כדאמר במסכת נדה (דף טז מלאך הממונה על ההריון נוטל טיפה ומביאה לפני המקום ואומר לפניו: טיפה זו מה תהא עליה גבור או חלש חכם או טיפש עשיר או עני? אבל צדיק ורשע לא קאמר ליה(לו). דאין זה בידי שמים: זוג ראשון. לפי המזל: זוג שני. לפי מעשיו וקשה לזווגן לפי שאינה בת זוגו:

זה מדכא אם הזיווג הראשון כבר ניתפס אז יהיה נורא קשה למצא מישהו שיהיה לי טוב איתו כמו בזיווג הראשון וזה כבר לא מיוחד ונשמתי כמו שורש נישמתי..

אפשר להתחיל קודם עם ה"שני"

ואח"כ עם הראשון

כי חלה עליה

וממילא לשאלתך.

כרגע אין לי כח לכתוב את הסברו. אולי בהמשך, ואולי יקדמני

אחר ברחמים.

מהר"ם אלשיך שמות פרק יז 

ובדבר הזה מצאנו ראינו טוב טעם ודעת אל האריכו יתברך עם עמלק והניחו מדור דור. והוא, כי אין דבר קשה לפני הקדוש ברוך הוא, כי אם ברצותו להיטיב אל יחיד או רבים ועוונותם מעכבים, ושופט כל הארץ לא יטה משפט חלילה. ככתוב אצלינו על מאמרם ז"ל (סנהדרין כב א) באומרם קשה לזוגם כקריעת ים סוף. וכן אומרם (פסחים קיח א) קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף. כי לזאת יחרד כל לב, האם יש דבר קשה לפניו יתברך, מי שבלא עמל ובלא יגיעה ברא העולמות יש מאין, יקשה לפניו קריעת ים סוף, או לזווג זווגים, או לפרנס את כל האדם. אך הוא, כי בקריעת ים סוף היה קטרוג שרו של מצרים, משוא פנים יש בדבר כו'. וגם המרו על ים בים סוף כו'. על כן, היה קשה לפניו יתברך לעשות ניסא לשקרי, עד פשפש ומצא עזר כנגדם. ועל דרך זה הוא בזווגים, כי יתפרדו הזוגות במעשיהם, ונמנע זווגם, להיות אחד צדיק ואחד רשע. וכן במזונותיו של אדם, הוא מקפחם על ידי מעשיו. כאשר הארכנו במקומות זולת זה:

קרן אורה מסכת סוטה דף ב עמוד א 

גמ' כי הוה פתח ר"ל בסוטה אמר הכי אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו. שנאמר כי לא ינוח כו'. בא להורות שאל יקשה לך אשר זאת היא נגד טבע היצירה לעזוב אשה את אישה בעל נעוריה. ותקח את זרים. הלא בראשית יצירתם ממקור אחד יצאו. לזה אמר כי יש זיווג לפי מעשיו ובחירתו, ואם בחירתו טובה להתרפק באהבת התורה אילת אהבים נותנין לו אשה טובה להיות לו מעיר לעזר. ואם בחירתו לא טובה היא לחבק חיק נכריה דעות זרות מזמינין לו אשה ג"כ לפי מעשיו ואיהו בקרי כו' (מגילה י"ב ע"א). וכאמור (יבמות ס"ג ע"א) זכה נעשה לו עזר. לא זכה כנגדו כו'. ע"כ אשה כי תשטה תחת אישה מעשיו ג"כ גרמו לזה. ושניהם אוהבים לקחת זרים. וזיווג כזה קשה כקריעת ים סוף. כי הקושי אשר בקריעת ים סוף היתה מפני מדת הדין אשר קיטרגה מה נשתנו אלו מאלו. ולא חויב להעשות להם הנס הגדול הזה כ"א מפני רצון הבורא יתברך ויתעלה. כמו כן החיבור הזה מצד הדין והמשפט המושג היה להם להפרד פועלי און. אך ברצון העליון יתחברו. לא ישיג כל מדע סיבת ותכלית הדבר, והוא לבדו פעל את כל זאת. וכמאמרם ז"ל באגדה (ויקר"ר ח' א') במטרונה ששאלה על מעשיו של יוצר הכל ב"ה, והשיבו לה כי מזווג זווגים כי הענין הזה ממעשי ופלאי היוצר הוא. ועוד אחת אמרו ז"ל (שם) כי הוא ממעשי היוצר ב"ה ועושה סולמות ברקיע מעלה ומוריד. כי מזון האדם ג"כ קשה הוא דוגמת קריעת ים סוף כמ"ש ז"ל (פסחים קי"ח ע"א). וזה ג"כ מפני שע"פ הדין והמשפט מקפח כל אחד פרנסתו בסיבת מעשיו אשר לא טובים אשר עי"ז יסוגר אוצר הטוב להשפיע טובה, אבל הוא לבדו ית' בחסדו הגדול ייטיב לברואיו, ולא ימנע מהם מזונם וחיותן. וסדר ההנהגה בזה העושר לזה והעוני לזה ג"כ אינו מושג לפי הדין והמשפט, כי על הרוב העוני מצוי בין הכשירים והעושר להיפך. ומאוד עמקו מחשבותיו ית'. והוא המסבב את כל. והכל לטוב הצפון.

ספר באר הגולה באר הרביעי פרק יז 

במדרש ב"ר (סח, ד), מה עושה הקדוש ברוך הוא מששת ימי בראשית עד עכשיו, מזווג זווגים; בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני לפלוני, עד כאן. ודבר זה רחוק בעיני בני אדם, לייחס אל השם יתברך פעל זה מששת ימי בראשית. וכאשר תעיין בדברים אלו תמצא שהדברים האלו נכונים, והם מוכרחים גם כן. וזה כי לא היה הכוונה רק על דבר החדש אשר הוא פועל מששת ימי בראשית. כי בודאי השם יתברך ברא כל הנבראים, והכל מעשה ה', רק כי "אין דבר חדש תחת השמש" (ר' קהלת א, ט). וזה כי הנבראים אשר הוא בורא ועושה כל יום, "אין חדש תחת השמש", והכל נוהג כמנהגו, והגזירה אשר גזר השם יתברך בששת ימי בראשית, הוא גוזר בכל יום, ואין כאן דבר חדש. והנה כלל העולם נוהג כמנהגו, ולפיכך השאלה הוא על דבר חדש. ועל זה אמר שהוא מזווג זיווגים. וביאור ענין זה, כי כמו שהשם יתברך היה מזווג את חוה לאדם, כך הוא מזווג בכל יום את זיווג איש עם אשתו. וכל זיווג הוא מעשה חדש, שאינו כמו בריאת האדם עצמו. כי הבריאה בודאי אינו נחשב דבר חדש, כי העולם כמנהגו נוהג (ע"ז נד ב), ואין חדש. אבל מה שמחבר את האדם הפרטי זה לאשה פרטית זאת, הוא בודאי דבר חדש, שהרי צריך לחבר לכל אחד ואחד זיווג מיוחד כפי מה שראוי החבור ביחד, וכל זיווג הוא חבור מיוחד. ובדבר שהוא ענין פרטי, כמו דבר זה שהוא זיווג איש עם אשתו, כי לכל איש פרטי זה, יש לו אשה פרטית מיוחדת, ולא שייך זה בדבר שהיה כבר רק בדרך כללי, [ד]שייך לומר שהיה בריאת המין בכללו כבר, והכל הוא בכח הטבע הכללית. ומעתה "אין חדש תחת השמש", כי השם יתברך ברא כח הטבע שיהיה נוהג כמנהגו לעולם, וכח הטבע פועל ברצון הקדוש ברוך הוא ובגזירה, ושיהיו נבראים המין מבני אדם. אבל 'בת פלוני לפלוני' זה הוא דבר חדש, ואינו בכלל בריאת המין, ולכך אמר שהשם יתברך מזווג זווגים. עוד יש לך לדעת, כי אין זיווג האדם טבעי, רק הוא מן השם יתברך החבור והזיווג. לכך באיש ואשה יש שם יתברך; היו"ד באיש, הה"א באשה (סוטה יז א), לפי שהוא יתברך מחבר אותם, ואין בזה הענין הנהגת הטבע, רק כי הוא פעולת השם יתברך. ולכך אין דבר זה נכנס בהנהגת הטבע. ופירוש זה נכון מאוד גם כן. 

ודבר זה שהוא החבור הפרטי, הוא ענין נפלא. ורמזו אותו חכמים (סוטה ב א) קשה זיווגן כקריעת ים סוף, שנאמר (תהלים סח, ז) "מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות", היחידים הוא חבור הפרטים, והוא דומה שמוציא אסירים, והוא כקריעת ים סוף, שהוציא את ישראל מתוך הטבע הכולל, שקרע להם הים, שהוא טבעי. וזה היה סוף ותכלית גאולת מצרים, שגאלם מתוך הטבע הכולל. ובשביל שמזווג לכל אחד זיווג הראוי לו, ובמה שהוא פרטי זה, הוא מחולק מאחר, והשם יתברך מאחד ומקשר אותם, דבר זה קשה כמו קריעת ים סוף. כי קריעת ים סוף היה מחלק ומפריד הים שהוא אחד, וראוי להיות מחובר ביחד, והשם יתברך קרע אותו והפרידו. ואילו חבור איש ואשה, ראוי שיהיו נפרדים כל אחד לבדו, והוא יתברך מחבר אותם להיות אחד. 

ועתה דע עוד והבן את הדברים האלו, שרמזו בזה דבר עמוק מאוד. דע, כי הוא יתברך הוציא את הנמצאים כולם לפעל המציאות בששת ימי בראשית בעצמו ובכבודו, לא על ידי שליח, הוא הטבע, כמו שהיה אחר ששת ימי בראשית, שהשם יתברך מנהיג את עולמו על ידי השליח, והוא הטבע. וכאשר ברא את העולם, הוא יתברך מאחד את הנמצאים כולם. וכמו שהוציא אותם אל הפעל בששת ימי הטבע, כך אחר ששת ימי המעשה מאחד הוא יתברך את הנמצאים, עד שהם אחד, ואינם מחולקים. וזהו מה שאמר שהוא יתברך מזווג זיווגים, כי הזיווג הוא האחדות והתקשרות הנפרדים, שכך ראוי שיהיה העולם מתאחד. ופעל הזה מתיחס אל השם יתברך דוקא, ולא אל שום פעל טבעי, ולא אל זולת זה מן הפועלים. כי במה שהוא יתברך אחד ואין זולתו, לכך מאחד הוא יתברך הכל. וכמו שהתבאר למעלה כי האדם הוא יחיד בתחתונים, והכל נתן לעבדו, הרי האדם מקשר ומאחד את התחתונים. וכמו שהאדם מאחד את התחתונים, הנה הוא יתברך ויתעלה מאחד את האדם, שאין האדם אחד גמור, שהרי יש לו זיווג. וכבר בארו חכמים (פדר"א פרק יב) שאם לא היה לו זיווג, היו אומרים שהוא אלוה בתחתונים, ולפיכך אמר (בראשית ב, יח) "לא טוב היות האדם לבדו וגו'", שלא יאמרו שהוא אלוה בתחתונים. והשם יתברך הוא מאחד את האדם, שהוא מחולק עם זווג שלו, וזה שאמרו שהוא יתברך מזווג זיווגין, ודבר זה מתיחס אל השם יתברך כמו שאמרנו. ודבר זה תבין, כי אחר גמר מעשה בראשית כתב שם המיוחד, והזכיר שם מלא על עולם מלא. כי השם המיוחד מאחד הכל, לכך כתיב (בראשית ב, ד) "ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים". 

ומפני ששאל מה עושה הקדוש ברוך הוא אחר ששת ימי בראשית, שאף על גב כי אחר ששת ימי בראשית הוא מחיה וממית, וכל הדברים אשר נעשו בארץ - הוא יתברך עושה, מכל מקום שאל מה עושה הקדוש ברוך הוא אחר מעשה בראשית מה שאין שייך לששת ימי בראשית. ועל זה השיב לו כי הוא יתברך מזווג זיווגין. ורוצה לומר, שאף על גב שברא העולם בששת ימי בראשית, הרי קשור וחבור העולם - על ידי האדם, כמו שהתבאר. וחבור וקשור האדם - על ידי השם יתברך, ובזה השם יתברך מאחד הכל, כמו שהתבאר. ובששת ימי המעשה לא שייך זה, שכל זמן אשר לא נברא הכל, לא שייך אחדות, כי צריך שיהיה הכל אחד. לכך השיב כי מששת ימי בראשית עד עתה מזווג זיווגין, כאילו אמר אחר ששת ימי בראשית צריך העולם לקשור ולאחד אותו, ואחדותו הוא זולת הבריאה, שהבריאה היא בריאת עצמם בלבד, והם מתאחדים על ידי זולתם, כי בעצמם אינם אחד. לכך כל הנמצאים מתאחדים על ידי האדם, שהוא אחד בתחתונים, והאדם מתאחד על ידי השם יתברך, שהוא אחד גמור. ומה שאמר שהוא יתברך מזווג זיווגין, אין הכוונה דוקא על זיווג האדם בלבד, רק על כל דבר חבור - מזווג זה לזה, רק שאמר שמזווג איש ואשה, מפני כי דבר זה הוא אחדות העולם לגמרי, כמו שהתבאר. 

אף על גב כי גם בששת ימי בראשית היתה נבראת חוה, והיה השם יתברך מזווג אותם, ואם כן אין הזווג והחבור דוקא אחר השלמת הטבע. אין זה קשיא, כי אדם וחוה נבראו גוף אחד, ואחר כך נחלקו. לכך אף כאשר נחלקו הם אחד, ולא היה צריך לאחד אותם כל כך, שהרי הם נבראו גוף אחד. ומזה הטעם נבראו אדם וחוה גוף אחד יותר מכל הנבראים, שמפני שהם מחולקים, אין חבור וזווג להם אלא על ידי השם יתברך, שהוא מאחד אותם. כי דבר זה הוא על הטבע, ובששת ימי בראשית לא היה נברא רק הטבע, עד אחר הבריאה, ולפיכך נבראו גוף אחד. וזה מכריע דברי רז"ל, והנה גם כן התבאר דבריהם במדרש הזה. 

למדנו שכמו שקשה לחלק לשניים דבר שהוא אחד - כמו ים סוף ככה קשה לחבר ולאחד שני דברים שהם מחולקים ושונים.

אני קורא סמוי אבל הרגשתי שאני חייב לענות.

אקצר, למרות שהדברים מתוקים מדבש ודורשים הרחבה ולימוד עמוק.

קריעת ים סוף לא היתה לכאורה דבר קשה, הרי הקב"ה התנה עם ים סוף מבריאתו שהוא יקרע ברגע הנכון.

אבל, כשבני ישראל הגיעו לים סוף, הם היו מלוכלכים מזוהמת מצריים וים סוף כביכול לא זיהה אותם. ולכן הוא לא נקרע.

אותו דבר לגבי זיווגו של האדם- "זיווג ראשון" של האדם קורה בשמיים בעולם הנשמות ושם הנשמות מכירות זו את זו וברור להן שזהו זיווגן. ב"זיווג השני" בעולם הזה בגלל הלבושים והלכלוך קשה לנו לראות את זה. ולכן אנחנו לא מתחתנים.

מכאן מובן למה הגמרא אומרת דווקא "קשה כקריעת ים סוף", כי אותו הקושי שהיה בזמן קריעת ים סוף (הקושי להכיר מי עומד מולי בגלל הלבושים שלו) הוא אותו הקושי שעומד בפני האדם המחפש את זיווגו.

אז, איך בכל זאת קורעים את הים?

"הים ראה וינוס" מה ראה הים שגרם לו להפתח בכל זאת? רש"י על המקןם מפרש: ראה את ארונו של יוסף. יוסף הוא האיש שגם  בעולם הזה נשאר נאמן לנשמה שלו. אותו ים סוף "מזהה" ולכן הוא נבקע, כמו שהיה מותנה ועומד.

כך גם אצלנו, ככל שבני הזוג יהיו יותר דומים לאיך שהם נראו אחד לשני בשמיים כך יהיה להם קל יותר למצוא זה את זו וזו את זה בעולם הזה. 

ויש עוד להרחיב ודו"ק.

איזור שבאופן מוצהר מיועד רק לדייטים מייצר,

אצלי לפחות, אווירה טעונה מדי. עמוסה מדי.

לפחות ככה כולם נמצאים באותה פדיחה

וזה גם יכול לחסוך בהיות ומבטים סקרניים של עוברי אורח

בסיטואציה זו..

מספיק כואב לי על עצמי בדייט.....

מה אני צכה תכאב של כולם עלי??

להתחבר לכאב הכללי של עם ישראל

בכל צחוק יש מעט מן האמת

כזאת? 

לאור כל האווירה השלילית שמוקרנת כאן, באמת יש לך סיבה להיות בעד.

ממילא כל הטיעונים שכנגד לא יהיו רלווטים, שהרי אתה תהיה הסועד 

היחיד שם. איש עסקים ממולח אתה.

לא להתפדח?

כי זה נשמע האפשרות הראשונה

דייט שמתקדם לחתונה מן הסתם גם צריך לתכנן איזה שוד בנק קטן לצורך מימון החתונה...

קצת אקשן.

מה ההשגחה שם???? 

בלי זה,כולם היו נשארים רווקים