פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1272)

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t611579#6781868

א. היא עם שאיפות גבוהות בתחום התורני דתי - וגם מראה במעשים שהיא בעלת שאיפה כזאת ולא רק בפה.

 

ב. בידיעה שבכל מקרה בבית שאני אקים - לא יהיה אינטרנט לא מסונן, כולל בפלאפונים - כחלק מדרך חיים והשקפת עולם שרואה במחסומים כלי חינוכי לכל דבר, ולא רק דבר הכרחי לריסון היצר.

 

ג. היא לא רואה כאידיאל את הגלישה באינטרנט לא מסונן - כי אז זה יסתור לפחות את הסעיף השני שכתבתי, אם לא גם את הסעיף הראשון.

הייתי יוצאת עם גבר עם אינטרנט לא מסונן, אם הוא רואה את זה כבעיה ויודע שאצלנו בבית יהיה סינון.

[ולאו דווקא בגלל התכנים שדוסים לא רואים. בגלל תכנים שא' בנ"א לא צריכים לראות וב' זה נותן לשלוט על הזמן שהילדים במחשב- אם חוסמים לגמרי בגלל זה<< ההורים שלי עשו חסימה לבית, ואח"כ הבינו כמה זה היה טוב גם מבחינת התכנים..]

כן, אך כמו שותן טל כתב: אם הוא לא רואה את הגלישה באינטרנט לא מסונן כאידיאל.

 

‏‎www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t548695#6134799‎

אבל די כבר להיות מושפעים מהשטויות החילוניות...

לעניות דעתי כלל לא משקף את הבנות כיום...

ולכן מזל שזה בצחוק!.

ואני אחזיר לכם הגברים:

 

יום אחד לפני שנים רבות,

 

היה גבר, שהרים אחריו את הגרביים,

 

ששטף כלים במקום אשתו.

 

שהחליף לילדים טיטולים.

 

שהיה ג'נטלמן בטירוף, ופתח לה את דלת המכונית,

 

שהתייחס אליה תמיד, ולא נדבק למסך המחשב.

 

שהסתכל רק עליה, ואף אחת אחרת לא עניינה אותו,

 

וכל פעם כשהוא הביט בה הוא אמר: "את האשה הכי יפה בעולם"

 

אבל זה היה לפני שנים רבות.

 

ורק ליום אחד!

ואז אשתו אמרה שהוא לא אוהב אותה והוא לא גבר

ובקשה גט

(מעשה הזוי ואמיתי שהיה)

זה מראה עד כמה הגברים (או חלקם, מקווה שאפחד מהם)

לא מבינים מזו נשיות ועד כמה היא טובה וחשובה לחיים!!

 

בעצם... לא מקבלים אותנו כמו שאנחנו.

 

 

 

 

 

ו.... בקשר לשירשור של האמא ל2 קטנטנים

באמת אני לא אצפה מבעלי לעשות את רוב מטלות הבית, כי זה אכן לא תפקידם.

אני רוצה שבעלי יהיה איש! ואכן שבדכ עבודות הבית לאשה וזה בסדר מבחינתי

 

 

 

וחוץ מיזה שהתחביב שלי זה סדר וניקיון...

או לנסות להדחיק אותה.

מאודד...לא תמיד אני הולכת לפיה..ואז אני מגלה שצדקתי במה שהרגשתי..

המתבסס על ניסיון, כלומר אינטואיציה היא מתפתחת ולא דבר מולד- ככל שרואים יותר וחווים יותר מפתחים אותה יותר.

 

ותסמכי עליה!

גיליתי שזה לא בהכרח נכון

לא מזמן התפרסם מחקר אשר הוכיח שכל המושג הזה הוא עורבא פרח.

 

שהמחקר הנ"ל לא אמין במיוחד,

הוא בטח התבצע ע"י גברים

ואם יורשה גם לי להתשמש בה:

אז הנה לנו עוד הוכחה חייה לתוצאות המחקר...

פפפפ..

 

 

 

קיימת אינטואיציה נשית, וודאי, לא יודעת אם אצל כולם, לא יודעת אם ניתן לדעת בכלל.

אני לא מאמינה באינטואיציה במשמעות של איזה ידיעה בלתי מוסברת וערטילאית.

 

אני חושבת שמה שאנחנו קוראות לו אינטואיציה זה שאנחנו קולטות הרבה פרטים- מטוני דיבור, מראה חיצוני, פרטים בשיחה וכו'

ואנחנו לא מספיק מגדירות לעצמנו מה זה אומר בדיוק אבל הנתונים האלו נקלטו אצלנו וזה יוצר את "ההרגשה"- בעצם כל אינטואיציה לדעתי בנויה על נתונים שקלטת אבל לא מספיק ביררת לעצמך ולכן זה מתפרש לך כהרגשה ולא כידיעה.

 

חחח איזה חפירות!

בקיצור אם יש לך איזושהי אינטואיציה או הרגשה או איך שתקראי לזה תנסי לחשוב על מה היא מבוססת....

בדיוק חברה שלי אמרה לי לא להתעלם מהאינטואיציה שלי, כי בזכותה היא נשואה

[גם בזכות האינטואיציה שלי, וגם בזכות שלה ]

 

אבל אני מניחה שאם זה קיים, הנחלה שלה בעיקר אצל המגדר הנשי...

בהחלט יש לי. והיא מאוד מאוד עוזרת לי בחיים ב"ה.
ואני לא מסתמכת רק עליה- בד"כ מחפשת בעיקבותיה הוכחות רציונאליות. אבל היא בהחלט בהחלט עוזרת ומשפיעה.
(ו*לרוב* לא טועה אגב.)

שאתן עונות אם יש לכן אותה. מאוד יכול להיות שכל אחת כאן מפרשת "אינטואיציה" בצורה מעט/הרבה שונה, ככה שאין אחידות.

 

או שאולי האינטואיציה שלכם אומרת לכן מה זה אינטואיציה?

 

בגדול אני שכלי - אני לא מאמין שסתם ככה יש משהו שאי אפשר להסביר אבל שהוא גם לא רגשי. גם רגש אפשר להסביר, אגב, בצורה שכלית (ובכלל, כאשר ידוע כיום שכל רגש שמופיע אצל אדם הוא בסך הכל אוסף הורמונים שבמצבים מסויימים מתחברים ובמצבים אחרים לא...). 

 

מבחינתי את אלוקים אי אפשר להסביר - אבל שאר הדברים, רובם המוחלט המוחלט ככולם, ניתנים להסבר הגיוני שכלי (כן, גם להגיד: הבחור הזה לא מתאים לי כי אני לא מרגישה מספיק חיבה אליו - שזה בעצם סיבה רגשית - אבל הגדרת בשכל למה זה לא זה). 

 

בשם "האינטואיציה" להחריב קשרים ולהגיד:  "האינטואיציה שלי אומרת שזה לא זה" - כשאת לא באמת יודעת להגדיר לעצמך למה זה לא זה - זה לדעתי עוול לצד השני (דיברנו על דייטים, לא? ) - גם אם הוא לא שואל לסיבה - עצם זה שאת פוסלת מישהו על סמך אינטואיציה כשאפילו לעצמך את לא יכולה להסביר ל-מ-ה פסלת אותו (לא חייב לאחרים - תבדקי אם את בעצמך הבנת למה, במכלול של אילו סיבות) - עצם זה, לדעתי האישית, זה לא ראוי ומעיד על משהו פגום, שכן אין ב-א-מ-ת סיבה רציונלית (שכלית ו/או רגשית, שכאמור, גם הרגש ניתן ל"כימות" שכלי) לכך שנפרדת ממנו אלא זה יותר אמוציות לא מוסברות ושלא מרגישות צורך להסביר את עצמן - סתם ככה לא בא לי בטוב, לא יודעת למה, אז משליכה לצד ועוברת לבא...

 

זה לדעתי לא בריא לאף אחד מהצדדים. כמובן שלא לצד הנזרק שלא באמת יודע על מה נזרק ואם היה יודע היה מבין עוד יותר כמה אפילו הצד הזורק לא יודע - וזה גם לא טוב לצד הזורק, כיוון שהוא מגיע למצב שבו דברים נקבעים אצלו בלי אמות מידה הגיוניות, בלי "יכולת עירעור" ו"יכולת שינוי". אי אפשר להשתנות במצב כזה, כי האינטואציה אומרת ואומרת ואומרת ואתה לא יכול לסתור אותה כי אתה אפילו לא מבין מה היא אומרת (אני מתכוון - בעל האינטואיציה לא מסוגל להפריך אותה).

 

לא הייתי רוצה לדעת שגולדה מאיר החליטה על סמך אינטואיציה לצאת למלחמה או לא לצאת למלחמה...

 

סביר מאוד שרוב ככל הבנות יחלקו עליי בזה - אני רק אמרתי את דעתי כבן שמסתכל מהצד שלנו כלפיכן, בנות,, אז אל תסקלו אותי באבנים...מוזמנו בחום להסביר לי למה לדעתכן אני טועה.

(כי זה תירוץ נוח) אבל היא ידעה למה היא הפסיקה את הקשר ופשוט לא רצתה להגיד...

כמו שכתבתי מקודם  לדעתי אינטואיציה באה מקליטה של  נתונים מסוימים שלא הגיעו לרמת המודעות עדיין (ואולי בכלל לא יגיעו)

 

אבל אני מסכימה איתך שכל אחת צריכה לברר לעצמה למה היא מפסיקה קשר.

ההגדרה היותר נכונה לאינטואיציה היא כמו שכתבה שיר ידידת- 

החלטה פנימית שנובעת מנתונים שקלטנו, אבל אנחנו לא יכולות לנתח אותם בשכל.

כלומר- אם תבקש ניתוח שכלי להחלטה לא נוכל לתת אותו. כי זה לא מוגדר לנו מספיק.

אבל בסוף מתברר שלמרות שאי אפשר להגדיר זה עדין נכון.

(אינטואיציה נגרמת מדברים דקים שלרוב לא שמים לב אליהם, כמו מבט, תנועות ותנוחות גוף, משפט שמישהו אומר ושומעים מתוכו את מה שהוא לא אמר וכו') 

 

יש אנשים שמגדירים אינטואיציה כמשהו על טבעי- כמו ההרגשה לא ללכת למקום מסויים שאח"כ היה בו פיגוע.

התופעה הזו בהחלט נדירה ולא מוסברת.

אבל כאן הכוונה היא למשהו שונה.

אפילו הייתי בסדנה[דרישה לימודית] לפיתוח אינטואיציה...

ככל שיש יותר ניסיון יש יותר אינטואיציה.

ברור שכן, זה לא דבר חדש.

יש לזה אפילו אזכור במקורות...

 

"אשה מכרת באורחים יותר מן האיש"

עין איה על ברכות, א, קמז:

 

"ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא א"ר יוסי בר' חנינא מכאן שהאשה מכרת באורחין יותר מן האיש" (ברכות י, ב)

 

"דומה לזה אמרו בנדה שנתן הקב"ה בינה יתירה באשה יותר מן האיש. והכונה כי יש הכרה ובינה טבעית דומה להכרת החוש ויש הכרה שכלית שבאה ע"י לימוד ונסיון. ולפי המנהג הטבעי הוא, שמי שיש ביד כשרונו לעלות למעלה שכלית, מתחלשת בו ההכרה הטבעית הבאה מהשכל הטבעי. ומצינו כמה הכרות לבע"ח, מכירים בהכרתם הפנימית רברים שקשה לאדם להשיגם כ"א ע"י לימוד והרגל. וכן מצינו האומות הפראיות, שאינן מלומדות בתרבות וחכמה, יש להן כשרונות טבעיים חדים יותר מהעמים המלומדים, כי השכל המלומד מקפח את השכל הטבעי. וזהו מחסד ד' על יצוריו, שהראוי להשתמש במעלה יותר גבוהה לא תעלה בידו לסמוך על מעלה נמוכה, כדי שגם ההכרח ימריצהו לקנות שלמות יותר. ע"כ האשה שאינה עומדת לפי תעודתה לקנות דעת הרבה ע"י לימוד, ותכליתה להשלמת סידור העולם לעשות בחפץ כפי', ואין חכמה לאשה אלא בפל , ע"כ יש בה בינה יתירה טבעית בהכרה פנימית יותר מן האיש, ומפני זה היא מכרת באורחין יותר מן האיש. כי האיש יוכל להכיר ערך האיש שרוצה לדעת תכונתו רק ע"י התבוננות רבה ואורך הזמן. אבל את האורח הבא לזמן קצר, לא יוכל להכירו בשכל הנסיוני. אבל האשה בהכרתה הפנימית, הקרובה להכרה טבעית, היא תכיר את האורחים. וההכרה הטבעית היא לרוב מאומתת מאד גם אחרי הדרישה השכלית, כאשר ביארו חכמי לב."

ר' צדוק מלובלין מאריך לבאר דבר זה בספריו "דובר צדק", ו"ליקוטי מאמרים".

*עיקר דבריו הם, שאשה יש לה חוש טבעי של הבנה מהירה של מה שהוא אמת, כי היא נמשכת בטבעה אחר האמת.
*הוא מעמיק יותר ואומר שיש לה כוח לינוק מזיו השכינה, כי היא קרובה בטבעה אל השכינה, ובמילא היא נמשכת אחר האמת שמתגלה מזיו השכינה.

אמנם הוא מסייג את הכוח המיוחד הזה באשה, בשתי הגבלות:

א. צריך שיהיה לאשה יראת שמים, כדי שהיא תימשך אחר האמת באופן טבעי.
ב. הפסוק אומר, שחווה קבלה את ה'בינה היתירה כאשר היא היתה בתרדמת. בתרדמת יש חלומות עם דמיונות, שרק אחד חלקי שישים מהם, הם בחינה של נבואה. ר' צדוק אומר, שאותה נקודת אמת, הרבה פעמים עטופה בהרבה דמיונות, ולפעמים במקום להימשך אחרי האמת, היא נמשכת אחרי הדמיונות שלה שעוטפות את האמת.

היוצא מדברי ר' צדוק: כדי שהאשה תגיע ל'בינה היתירה' המיוחדת שיש בה, היא צריכה יראת שמים, וכן להרחיק את הדמיונות המטעות אותה.

לא קרה לי שהאינטואיציה שלי טעתה...

 

(גם במקרים שלא הלכתי לפיה- גיליתי שאם לא הייתי מתעלמת ממנה,

 

הרבה דברים היו נחסכים ממני...

שהאינטואיציה שלי טעתה" - איך אפשר לדעת דבר כזה ב100 אחוז? הרי אתה לא נביא ולא יודע מהי המציאות החלופית שהייתה אם היית בוחרת בדרך ב ולא בדרך א'...

 

אני לא מדבר פה על שיצאת עם בחור והאינטואיציה שלך אמרה לך להפסיק ואכן אחרי כמה זמן גילית במקרה שהבחור באמת היה חולה נפש חסר תקנה - שם באמת, בסדר, ניתן להבין שזה היה נכון - אבל נניח במקרה דייט רגיל (כי אנחנו עוסקים כאן בקטע של דייטים - אבל זה נכון לעוד המון דברים אחרים) - כלאחר דייט מסויים האינטואיציה שלך אמרה לך שזה לא זה ולעצור את זה, ואכן עצרת. כל עוד את לא מתחתנת (כי חתונה תוכיח לך ככל הנראה שצדקת בזה שפסלת אותו) - איך את יכולה לדעת ב100 אחוז שצדקת בזה שפסלת אותו? מניין לך שאם הייתם ממשיכים לצאת למרות האינטואיציה שלך, זה לא היה מתקדם לנישואין מאושרים עד 120? איך את בטוחה כל כך שזה לא היה יכול לקרות ושהאינטואיציה שלך צדקה לגמרי? 

 

אני לא יודע - אומנם נשים הם נשים, אבל עדיין לא נראה לי שהן נביאות...

 

והשאלה הזאת מופנית לכל הבנות שאמרו "עוד לא קרה לי שהאינטואיציה שלי טעתה" - באיזו דרך מעשית את רואה ויודעת שהיא לא טעתה באופן מוחלט?

לא יודעת אם זה טוב לחתוך מאינטואיציה, האינטואיציה שלי באה לידי ביטוי בכך שהרגשתי שהוא הולך לחתוך למרות שלמראית עין וממה שהוא שידר זה לא היה בכלל בכיוון של לחתוך..אבל משום מה תמיד הייתה לי את ההרגשה הזאת..ובאמת הוא חתך אחרי כמה זמן.. זה בקטע של הדייטים..בכללי זה קורה כשאני מרגישה שהולך לקרות משו והוא באמת קורה ואז אני אומרת שהיא הייתה נכונה..

יצאתי עם בחור והיו לי חששות לגביו. נפרדתי ממנו על סמך החששות וגיליתי שהן נכונות.

 

שמעתי על בחור אחר, על פניו הכל היה נראה טוב חוץ מפרט אחד שהציק לי. אמרו לי שזה בקטנה, ושזה לא מפריע. אני החלטתי לא ללכת עלזה, והסתבר אח"כ שהפרט הזה מאוד משמעותי בחיים שלו.

 

 

וישלי עוד סיפור אבל הוא אישי מידי לפתוח את זה פה כרגע. טרי מידי ואישי מידי. בעז"ה מקווה לספר בשורות טובות יותר ואז אוכל לספר גם אותו.

זה יכול להיות יותר ממוקד .. יש לי הרגשה שהבחור *כך וכך* (קרה לי.. פשוט בתור בנאדם דיי שכלי, לא הלכתי על פיה.. ובסופו של דבר הוא סיים בגלל *זה*..)

בכולופן לדעתי שיר ידידת קלעה, אתה יכול לקרוא לזה אינטואיציה או איסוף מידע שנקלט בתת-מודע ומצליח לנתח בנאדם/אירועים מסויימים..
ובזה אנחנו מומחיות ;)

אלא שהם מסוגלים במוחם לעבד אותם ולהגיע למסקנות שכליות. ולא להישאר עם הרגשה לא מוסברת
‎|מציל את כבוד הגברים האבוד:‎ |E

בפעמים שהתעלמתי מהאינטואציה- גיליתי אח"כ שטעיתי- וזה לא רק בדייטים-

 

וגם בדייטים- אם היתה לי תחושה מסוימת, על דברים שעקרוניים לי-

 

והתעלמתי- כי חשבתי שאני מדמיינת- שמדבר כזה אי אפשר לדעת וכולי- ובסוף גיליתי שצדקתי.

 

ובפעמים שהקשבתי אינטואציה שלי- רק הרווחתי.

זה מהלך שלם - אבל איך יכול להיות שאת כל כך בטוחה שבמקרה שבו הקשבת לאינטואיצה - ואני מדבר עכשיו ספציפית על דוגמה של להפסיק קשר בגלל אינטואיציה - איך את יכולה לדעת בוודאות שהרווחת מזה? איך את יכולה לדעת מה היה אם הייתם בכל זאת ממשיכים את הקשר?

 

לא ענית על זה, וזה היה העיקר של השאלה... (בערך חזרת על דבריך קודם )

וגם בדייטים- אם היתה לי תחושה מסוימת, על דברים שעקרוניים לי-

 

והתעלמתי- כי חשבתי שאני מדמיינת- שמדבר כזה אי אפשר לדעת וכולי- ובסוף גיליתי שצדקתי.

 

דהיינו- גיליתי שהתחושה הראשונית שלי היתה נכונה,

 

וזה אכן לא פרט שולי בחייו/ לא נמצא באחוזים נמוכים.

ב"ה

 

כשאנו מרגישים משהו, אנו מקבלים נתונים מהמציאות והם מותירים בנו רושם. עד כמה הוא מדוייק? תלוי מהם הנתונים. בכל מקרה, כאשר נותנים לזה שם זה כבר שכלי לגמרי. נתון שצריך להוסיף  בחשבון. לדוגמה: תחושת הדיכאון. מרגישים ולא ועלים בהגיון. ברגע שהבנתי שמדובר בדיכאון, אפשר להוסיף למאגר הנתונים ולומר "זהו דיכאון, ולכן ההתנהגות איננה ראציונאלית".

ע"ע

ג'ורג' אורוול, הספר:1984. המושג "חופש".

 

. למחשבה

את שואלת שאלה טובה,

 

האם יש בהכרח צורך להרגיש משהו או שרק השכל בא לידי ביטוי בקשר?

 

נחלקו בכך הפוסקים, היו שטענו שהרגש לעיתים מגיע רק אחרי החתונה

והיו שדרשו שיש צורך שיהיה רגש כלשהו, שבע"ה יתחזק לאחר החתונה

 

לעניות דעתי, צריך להרגיש איזהשהו משהו..אפילו קטן..

נראה לי שרגש חיבה עדין לא מופיע בבטן

שם יש רגשות סוערים

 

כך שהבטן לא יכולה להיות מדד

 

אבל אם מרגישים בקצה הרגל - זה כבר סימן ברור (כנראה הוא דרך לך על הנעל)

ממתי דריכה על הרגל מייצרת פרפרים?

ואני עוד חשבתי שפרפרים הם יצור טבעי...

 

ועכשיו ברצינות:לא נראלי שהיא התכוונה דווקא לציין מיקום גיאגרפי של פרפרים

היא התכוונה יותר לתחושה כללית

אני מאמינה שכן צריך להיות רגש מסויים,לא כדאי למדוד אותו בכל רגע

פשוט לתת לזה לקרות..

לנסות להרפות,לתת לפרפרים קצת חופש

אחרי תקופה קצרה במצב גולם,הם כבר יעופו בטבעיות

בהדרגה,בנחת,בשלווה

 

 

 

(ואם אחרי מספר רב של פגישות-אין התקדמות,זאת כבר מתחילה להיות בעיה)

 

 

קשר זוועה, וטוב שלא התחתנתי איתו...

אז לא תמיד כדאי לסמוך על הפרפרים.

הם פשוט אומרים שאת מאוהבת....

לאו דווקא שיש התאמה

יותר מדי פרפרים בבטן על ההתחלה

זה כבר מתחיל להעלות חשד

 

 

זה אומר שיש בסיס.

 

יש לי חברה שב"ה התארסה אחרי לא הרבה פגישות (פחות מעשר)

והיא אמרה שלא היו לה פרפרים בבטן, אבל היה לה כיף ונעים אתו..

והיא הרגישה שהיא לא מוכנה לוותר עליו.

וב"ה אחרי האירוסין הקשר נבנה ונהיה הרבה יותר חזק.. 

 

היא אמרה לי- אל תחכי ותחפשי את הפרפרים, כי לא תמיד זה משהו אמתי

 

בהצלחה מותק!

כי אם יש בסיס - מבחינה שכלית מתאים, ויש כמיה, את יכולה ליצור אותם במודע אם זה חשוב לך...
(זתומרת, לעשות משהו שיגרום לך (ולו אפילו) להרגיש את זה...) מוזמנת לאישי

חוץ מזה אם אין את זה, זה אולי כי לא חושבים על זה/עליו מספיק... או שאין זמן להתגעגע אולי...

מענינים אתם

בשביל להסריט סרט חייבים פרפרים אחרת מה יסריטו?

בשביל חתונה ובכן...

חתונה זה לא הוליווד.

קשר בונים לאט ולא בבום

כתור התחלה לא חייבים פרפרים ולפעמים גם כשיש אותם זה לא אומר כלום

הכי חשוב לשים לב ל

1 התאמה בשכל 

2. כיף ביחד - מתחשק לך לפגוש אותו שוב את מתגעגעת אליו

(לא חייב בוכה מגעגועים אבל אם לא נפגשתם כמה ימים את כבר מחכה לפגישה)

 

מן הסתם מבוסס על מציאות כלשהיא... לא? ברור שזו לא מציאות, אבל הסרט נוצר איכשהוא, מתמונות של אנשים, מסיטואציות שקרו, מהסטוריה, ותרבות...

 

בקיצור אני לא יודעת אם זה כך משמעי כמו שכתבת

של אנשים שחושבים שאשה "נקנית" במשיכה (בתקוהו שהבנת )

ותכלס אחוז הגירושין שם הוא הכי גבוה שיש אז כנראה לא מומלץ ללמוד מהם 

 

פרפרים זה לא דבר רע

אבל להסתמך עליהם אסור בתכלית האיסור

כי אחרי שהפרפרים נעלמים אתה נשאר עם מישהו שאולי בכלל לא מתאים לך

וחוץ מזה הם לא MUST .

שלווה פנימית  זה אינידקציה לא פחות טובה (או כן יותר טובה) מאשר פרפרים

כמובן שביטחון מוחלט לעולם לא יהיה כי לאף אחד מאיתנו אין רוח הקודש וגם לא מקבלים נבואה 

אבל מה אם הם אינם? זו עדיין נקראת "הסתמכות"?..

אם אין רגשות סוערים, אבל יש רגשות חיבה לא סוערים, זה יכול להספיק בשביל ליצור קשר חזק, אמין, יציב, שיתפתח לאהבה עמוקה.

רגשות סוערים יכולים ג"כ להניח בסיס לקשר כזה, אבל גם הם עוברים בסוף, ונשארים רק עם מה שבונים 

(מניסיון...)

 

בהוליווד מראים רק את הרגשות הסוערים, לא מה שקורה אח"כ, והרבה פעמים אצל הגויים לא בונים כלום, ולאחר שהרגשות הולכים נשארים עם קשר חלול, שאין לו שום תוכן פנימי.

 

אבל יתכן שאין לך שום רגשות, גם לא "לא סוערים", ואז במפורש לא להתחתן רק כי השכל אומר שזה מתאים.

חייבים רגשות.

(לדעתי לפחות)

ככה גם אם לא מתאימים- לפחות לא היתה טראומה

אולי נעשה את זה ,כשאני זורק משהוא ואח"כ השני...וכך הלאה

כמובן שהדברים לא תמיד בדוקים אז לקחת בערבון מוגבל...

אז יאללה , זרקתי ..כמובן תפילה..דבר ראשון..ותמישכו ..דבר שני? ....

יש פה דברים שקצת מובנים מאליהם,לא בטוחה שאני מחדשת פה הרבה

קיצור,תיקח את מה שרלוונטי מבחינתך

 

לבוא רגוע ועם רצון אמיתי להכיר,

בתור גבר,כדאי שיהיו לך כמה נושאי שיחה בראש כדי שתוכל להוביל את השיחה (אל תאכלו אותי על המילה,יש בנות זורמות עם בטחון עצמי שמצליחות להוביל את זה אבל...אני התכוונתי לבנות שהן קצת שקטות בהתחלה ומעדיפות שמישהו יוביל,יתעניין,ישאל שאלות..)

לחייך

לגבי דייטים יותר מתקדמים,חשוב מאוד-רוגע וסבלנות

שהכל יהיה בהדרגה,עודף בל"חיות ולהיטות עלולים להלחיץ אותה ובמקרי קיצון:אפילו להבריח

והכי חשוב:תפילה!!

 

מה עוד תמשיכו...

"צדיק באמונתו יחיה"

וסוד האמונה - המתנה

[לא המתנה שתביא לה... תמתין גם עם ה מתנה... ]

לא אומרת שצריך לשתוק במכוון, אבל כשנוצרת שתיקה, לא להתחיל לגמגם ולחפש נושא חדש ששמרת במאגר לשעת הצורך... לזרום... להיות בטוח.

ובקשר למה שאמרה בת שבע, גם בנות עם ביטחון עצמי מעדיפות נראה לי שהוא יוביל את השיחה... אבל זה לא נורא אם הוא לא. פשוט לא להראות שאתה נלחץ מזה!

ויש לציין כי הדעה המתירה, עיקבית בדעתה.

לעצמי מאיפה אתה זוכר מה כל אחד כתב... 

..

וזה לא רק, נראה לי שהוא נכנס לכל השרשורים שהיו כאן מאז שהפורום נוסד... (יש דברים שהוא יודע עליך עוד לפני שהוא נכנס בכלל! )

בעיקרון יש לו פשוט זיכרון פנומנלי... גאון....

השורה השנייה ודאי שלא, וגם השורה הראשונה - 

זו סתם הוצאת שם רע. אני סה"כ בעמ' 394 בהודעות מאלול תש"ע.

ובקשר לשורה השניה שדיברת עליה... טוב בסעדר..

.חחחחחח

להזהר באמת...

תכונה נשית לזכור את כל מה שמישהו אמר פעם (או כתב) ולהזכיר לו את זה?

תכונה נשית זה להוציא מהבוידם אמירות מלפני 20 שנה ומעלה (כך אומרים).

אני עדיין לא מגרד את הטווחים הללו...

זה טבעי!!!!

ככל שיותר נילחץ, יותר נשתוק! תפסיקו להלחץ! שמעת?

.

מכאן נובע שקל וחומר שלא צריך לאכול אותי

(הגבתי לנועם)

 

פרדוקס?

 

 

פשוט לשמוח ולזרום, באמת. לא צריך יותר מזה 

לא להתאמץ ולבוא עם רשימה מאולצת של מה יעזור לדייט להצליח כי זה בדיוק מה שתוקע...

 

להיות אתה

,מביא אותך הרבה יותר ערני וחד לפגישה,והכל הולך הרבה יותר טוב.

 

לבוא בגישה אופטימית, שיש סיכוי רציני שאני הולך לפגוש את האחת.

 

להשתדל לא לחשוב אם זה מתאים או לא עד סוף הפגישה. 

 

ואפשר להעביר ערב נעים. ולדעת שכל פגישה מקרבת אותך למשודך/ת האמיתי

וכשזה מגיע,

לוקח הרבה זמן להבין שזה הגיע

ושהראש יכול לצאת ממצב הציפיה הקבוע שלו...

 

 

יום אחד זה יקרה 
בלי שנרגיש, משהו ישתנה 
משהו ירגע בנו, משהו יגע בנו 
ולא יהיה ממה לחשוש. 

וזה יבוא כמו קו חרוט על כף יד 
זה יבוא בטוח בעצמו 
כאילו היה שם תמיד 
וחיכה שנבחין בו 

וזה יבוא, אתה תראה 
הידיים הקפוצות יתארכו 
והלב השומר לא להיפגע יפעם בקצב רגיל 
זה יבוא, כמו שהטבע רגיל 
להיות שלם עם עצמו 

יום אחד זה יקרה 
בלי שנרגיש, משהו ישתנה 
משהו יגע בנו, משהו ירגע בנו 
ולא יהיה ממה לחשוש 

וזה יבוא כמו קו חרוט על כף יד 
זה יבוא בטוח בעצמו 
כאילו היה שם תמיד 
וחיכה שנבחין בו 

וזה יבוא, אתה תראה... 

וזה יבוא, אתה הרי יודע 
לא הכל יטלטל אותנו 
לא הכל יכה 
ומה שייפתח לנו 
מחכה

 

זה מעודד

 

"וכבר בזמן הקרוב יהיה לנו טוב

את תראי זה יבוא מן הסתם
בלי סימנים מוקדמים, בלי דימויים מופרכים

הוא יחזור ויגיע לכאן.."

[אני במצב בטטה. אינלי שירים מעודדים. כל שיר גורם לי לבכות 8 פעמים]

באוזניות. והלכתי לבכות ביער. היה ממש מרומם.
בכי הוא לאו דווקא שובר. אלא לפעמים נותן דחיפה לעתיד טוב יותר.

איזה מזל: החלטתי לגשת 
אל הצגת הקולנוע השניה 
איזה מזל, התחיל לרדת גשם 
איזה מזל שלא היתה לך מטריה! 

איזה מזל הכרתי את פניך 
איזה מזל: חייכת אלי פתאום 
איזה מזל: הצעת לי ללכת 
יחד איתך אמרת - יש מקום 

שנינו יחד תחת מטריה אחת 
שנינו מדלגים על כל השלוליות 
עיר בגשם סחה לנו ככה - 
החיים יפים כדאי לכם לחיות! 

איזה מזל איחרנו את הסרט 
איזה מזל שאזלו הכרטיסים 
כל הרחובות נשטפו סופה סוערת 
אור ציבעוני בזבזו הפנסים 

בא הברק הצית את כל האופק 
רעם גדול כיבה את הברק 
פחד פתאום החליש בי את הדופק 
איזה מזל שאחזת בי חזק! 

שנינו יחד תחת מטריה אחת 
שנינו מדלגים על כל השלוליות 
עיר בגשם סחה לנו ככה 
החיים יפים, כדאי לכם לחיות! 

איזה מזל הפסיק לרדת גשם 
והתבהר הרקיע על העיר 
אם הפרדה היתה מעט נרגשת 
אז האשם הוא במזג האויר 

איש לא שאל אם נוסיף ונפגש שוב 
(רוח נשבה היה קצת מאוחר) 
אבל תמיד כשהעיר מוצפת גשם 
שנינו לבטח רואים אותו דבר: 

שנינו יחד תחת מטריה אחת 
שנינו מדלגים בכל השלוליות 
עיר בגשם סחה לנו ככה 
החיים יפים, כדאי לכם לחיות!

באמת שיר יפה ומעודד

(הגבתי ל-בעזרת ה)

אני אישית מתה עליו,גם בחיים וגם בעיניני הדייטים...

" וְלָכֵן יְחַכֶּה יְהוָה לַחֲנַנְכֶם וְלָכֵן יָרוּם לְרַחֶמְכֶם כִּי אֱלֹהֵי מִשְׁפָּט יְהוָה- אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי לוֹ". ורשי"י שם: "לנחמות אשר הבטיח, כי לא יפול דבר"!

אז אולי דווקא כשמפסיקים לחפש ולחשוב ולדאוג - מתחילים למצוא ולבטוח ולשמוח (?!)

מחשבה אותיות בשמחה

באמת אין שום עצב בעולם!

 

מקדישה לך את השיר המהממם הזה...
אם לא הייתי בפלאפון הייתי מצרפת גם קישור..
בעז"ה בשורות טובות

מילים ולחן: בנימין לנדאו.

משכן אבנה לך בלבי
למען תוכלי לנוח מנדודייך
משכן אבנה לך בלבי
למען תוכלי אסוף שוב כוחותייך
את צערך אני חש
הן גם על רוחות הסערה נשבו
את שביקשת
אף אני בקשתי
בכל מאודי
למצוא את מקומי
ואין
חכי צפי תייחלי
תקווה אל תאבדי
שאי את קולך ובקשי גם על נפשי
אך אנא
תקווה אל תאבדי
כל הדרכים החסומות ייפתחו לפנינו
עוד ייפלו מסכי הברזל
הסוגרים על לבנו
גם הים הגדול הזה
יכול הוא להיבקע
אם רק נאמין
‏‎www.youtube.com/watch?v=pzf2i2UbEdE&persist_app=1&app=desktop&guid=&hl=iw&client=mv-google&gl=IL‎

חשבתי שהוא לא כזה מוכר...

 

ואם כבר שיר משמח ומעודד:

 

"בקיץ הזה תלבשי לבן

תחשבי מחשבות בהירות

אולי תקבלי מכתב אהבה

אולי נעשה בחירות

 

אני אבחר בך

ואת בי תבחרי

וביחד נהיה לרוב

כי בקיץ הזה תלבשי לבן

ותתפללי לטוב

 

בקיץ הזה תלבשי לבן

וככה תצאי לבלות

בקיץ הזה נעשה חתונה

ויהי חלקך עם הכלות

 

כי אני אבחר בך

ואת בי תבחרי

וביחד נהיה לרוב

כי בקיץ הזה תלבשי לבן 

ותתפללי לטוב

 

נצא מן הדעת בקיץ הזה

ואחר כך נדע שלווה

יקרה לנו נס בקיץ הזה

אם רק תלבשי לבן...

 

אני אבחר בך

ואת בי תבחרי

וביחד נהיה לרוב

כי בקיץ הזה תלבשי לבן 

ותתפללי לטוב

 

תתפללי לטוב..."

 

נעמי שמר

בדיוק אמרתי לחברה שעל ההזמנה שלי כנראה לא יהיה כתוב "התשע"ד", והלוואי שיהיה כתוב "2014"...

זה לא יקרה והתחתנו מהר.

[ויש עוד 7 חודשים]

אני גם הייתי מיואשת לגמרי בערך בתקופה הזו של השנה (היה לי קשר רציני שנגמר בסוף אדר- לקראת פסח)

וכבר הייתי בטוחה שאני לא אתחתן באותה שנה (והתחלתי לשאול את עצמי אם אני אתחתן בכלל..)

ואז מיד אחרי פסח הציעו לי את בעלי, והתחתנו באלול של אותה שנה.. כך שיש לך תקווה!

(ואגב, זה כמו הגאולה, שיש שאומרים עליה שהיא תבוא רק כשיתיאשו כולם מלחכות לה- לא זוכרת את המקור המדוייק..

הרבה פעמים ה' שולח את השידוך המיועד כשכבר לא מסוגלים לעמוד בנסיון הזה של לחכות יותר. כמו בשאר הנסיונות)

ואז אנלא אתחתן השנה

 

 

נראה כבר.

כשהסיפור מסובך הכל מסובך

זה עוד לא לגמרי לא בידיים שלי ורק אצל רבש"ע,אבל זה מתקרב לשם בצעדי ענק..

יהיה טוב..

וכן עוד דברים!

עם זאת, יש הבדל מסוים בתחום זה בין גברים לנשים. גברים נוטים להתאהב בנשים שאליהן הם נמשכים, ונשים נוטות להימשך לגברים שהן אוהבות

אין עוד
שיהיה במזל טוב

אני זוכרת שכתבתי לי בדף דברים שחשוב לי שיהיו לבעלי:

תכונות ועוד.

לקחתי 3 תכונות אופי שכתבתי וראיתי שיש לו אותן,

לקחתי עוד כמה דברים שכתבתי וראיתי שזה מתאים.

 

מכירה את התחושה הזו שהוא כבר סגור,

כך היה עם בעלי וזה די הלחיץ אותי.

אמרתי לו שאני צריכה עוד זמן לחשוב.

ואחרי כמה זמן שראיתי שטוב לנו ביחד,

שאני מחכה לפגוש אותו,

שיש בו הרבה דברים טובים

והוא נראה טוב מבחינה חיצונית,

 

החלטתי שכן.

והיום ב"ה אנו נשואים.

 

בהצלחה רבה בהחלטות!

(את לא צריכה לענות לי, אלא לעצמך)

1. בא לך לפגוש אותו עוד פעם?

2. אם לא תדברו איתו כמה ימים תתגעגעי אליו?

3. ברמה השכלית יש ביניכם התאמה - הכוון בחיים דומה רמה דתית וכאלה ?

אחרי הפגישה הראשונה, הרגשתי ממש מבועסת שהיא נגמרה!

 

ממש ממש מבועסת, זה היה מצחיק, לא הבנתי איך זה, רק פגישה של 3 שעות וכבר אני רוצה להמשיך להיות איתו

 

אל תחפשי את "האחד" שמחכה אי שם..

 

כשיגיע הזמן, תבררי ברצינות ותחפשי אדם שיש בו את התכונות והכיוונים שאת רוצה, עם מידות טובות ומתחשב;

 

אח"כ תראי אם הוא מתאים לך אישית ואתם מרגישים טוב ביחד.

 

ואם תחליטו שזה מתאים - אז בתוך זה מתבררת השגחתו של ה' - ותגידו לו תודה, ותשמרו על הדרך שהנחה בתורה שבכתב ושבע"פ איך לבנות את ה"ביחד" של בניית בית בישראל.

 

שיהיה בהצלחה, בעיתו ובזמנו.

 

אלא שיש אחד שמיועד מהלידה ואלוקים מסדר שתיפגשו ותתחתנו

אם לא תהיו ממש מזניחים.

זה דוקא מרגיע שבסוף הוא יגיע ואין מה להילחץ

 

ואם הזנחת והפסדת אותו  - יש מה שנקרא זיווג שני, שאותו אלוקים מתאים לפי מעשיו של האדם

וודאי שאפשר להסתדר עם הרבה אנשים, אבל יש לאלוקים תוכנית, ובמסגרת התוכנית יש מישהו שמתאים לנשמה שלך, ולכן אלוקים יארגן שתתחתנו

הקב"ה, והוא זה שמסדר לך את החתן הכי הכי הכי טוב שלך בעתו ובזמנו!

יש השגחה פרטית בעולם. הקב"ה מכוון הכל והוא יכוון אותך לדבר הנכון.

את צריכה לבחון את הבחור בכלים שיש לך-בירור שכלי,בירור רגשי. אם זה בסדר וטוב לכם ביחד אז יאללה.

ועם כל בחור תהיה לך עבודה זוגית מאתגרת.

 

את אמורה לחפש מישהו שמתאים לך לנישואין

אלוקים כבר יסדר שזה יהיה האחד שלך

 

(זה נראה לי תשובה להרבה אנשים על השאלה "איך יודעים שזה זה")

 

תאלצו להמתין כמה שעות

עד לדייט הבא

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

סליחה על הציניות...אולי הצחוק יצליח להפיג לך את המתח

מה היא חושבת עלי עכשיו?

"מה היא חושבת עלי עכשיו?"

 

 

אני שמתי גרשיים והיא לא!

 

(ברור ששלחתי לפני שראיתי את התגובה שלה..)

חודשים טובים.

|צועק| מי אחראי על הארכיון?

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t580995#6408472

 

(ממש במקרה. לא לחשוב על מינוי רשמי).

ממתי זה?

כתוב לי היום **:23

שזה יוצא עוד 22 שעות .
(סתם מעניין אותי ממתי אני זוכר את זה)

מקרה = אירוע שקרה. לאו דווקא אקראי.

המשמעות האקראית מושאלת.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t611156#6777559

 

ברור שעוד תכשיטים, יהלומים, כרטיס בסכום נאה לקניות במאק, או כל חברה מפנקת אחרת.

 

ואפשר עגילים/שרשרת/צמיד[או הכול למהדרין] תואמים לטבעת....

העיקר, אל תקנה לה כי זה מה שכולם עושים או כי ״יש עניין״. 

 

אתה חושב שיש מצב שהיא מצפה למשהו כי כל החברות שלה קיבלו? אם יש לך את הכסף לזה אז תקנה ואם לא אז עדיף שתתן מתנה לשניכם ותשמור את הכסף הזה לחיים המשותפים אחרי החתונה..

לא תאמין, אבל יש מצב שאני סתם רוצה לקנות לה מתנה.

יכול להיות שהיא מצפה לזה,

יכול להיות גם שלא,

בטח שזה לא "כי יש עניין".

 

אה, ולפעמים גם אם אין לי הרבה כסף,

אני ארצה לתת לה מתנה גם אם זה יבוא על חשבון הכסף אחרי החתונה.

וכנ"ל בהמשך החיים בעז"ה.

עדיף שתתן לה כל פגישה משו קטן מאשר משו אחד גדול.

בנוסף היא לא טיפשה והיא יודעת כמה דברים עולים, ככה שהגיוני שהיא לא תרצה שתוציא עליה הרבה כסף.

 

וכלל, היא צריכה את היחס לא את המתנה - כי מה שהיא באמת צריכה היא קונה...

לכן דברים קטנים עושים את אותה פעולה כמו גדולים. 

במיוחד אחרי החתונה - לא נראה לי שכל יום אתה יכול להוציא הרבה...

 

אז אולי שווה תכשיט מגולדפילד או משו כזה. ועוד הרבה דברים קטנים שמשמחים.

וכמובן - מכתבים!!!

אשריו ושירבו כמותו בישראל!!

הוא מכיר אותה כנראה ויודע שזה ישמח אותה. תן לו להחליט אם היא רוצה מתנה קטנה או גדולה או יקרה וכו'.

מאחלת לך שהבחור שלך ידע לפנק
אבל כדאי שלא תבני על כל זה מראש..
אחרת את עלולה להתבאס.

מזל טוב!!!

 סידור/מחזורים עם חריטה

שובר לקניית מטפחות/בגדים בחנות שהיא אוהבת (בת עין/קמיליון/וכו')

דיסק/ספר (אפשר ספר על נישואין/זוגיות)

תכשיט

כוס/מחזיק מפתחות/גימיק אחר עם תמונה שלכם ביחד

משהו אחר שאתה יודע שחסר לה

אני הכנתי לו ספל עם התמונות שלנו, וכתוב:

"איזה נס שיש לי אותך"-ובמקום המילה נס- שמתי תמונה של כוס נס קפה....

 

שיהיה במזל טוב!!

ומרוב שהיא כ"כ טובה,מניחה שיש לה הרבה יותר מתשובה אחת

בכל מקרה,גם אותי מעניין לשמוע

מצטרפת לשאלה

שהוא עומד לסגור את הקשר..

לא צריך להתארס כדי להרגיש שטוב לו איתך ואת יכולה להרגיש די בנח לזרום איתו.
יש מקרים שאפשר להרגיש שהוא מעוניין בקשר איתך ושיוזמה שלך לא תרתיע אותו.

עניתי על השאלה?

ופשוט זורמים ומרגישים..

 

ואת יודעת שהוא ישמח מהטלפון שלך- כמו לשאול אותו איך היה המבחן / כל דבר אחר.
או לפני שבת (אם הקשר מתקדם זה יכול לבוא גם מיוזמך ולא רק מיוזמתו).

לק"י

אבל לי הייתה בעיה להתקשר גם בשלב מתקדם..בעיה שלי.

מבחינה אידיאלית- אני חושבת שהבת תתקשר מתי שבא לה..גם אחרי דייט שני.

אני בעד להתקשר כמה שיותר מוקדם...(מאחרי פגישה שניה)

אני ממש לא מבינה את אלה שלא נעים להן להתקשר לבחור,

אני גם רוצה להיות חלק משמעותי בקשר, לא רק הוא.

שלא תפתיעו אותו עם השיחה, במיוחד בהתחלת הקשר.

שיחות כאלה דורשות הכנה נפשית כלשהי...

 

אז עדיף לשלוח לפני הודעה "נוח לך שאני אתקשר עכשיו?" או לתאם איתו בסוף הפגישה שאת תהיי זו שתתקשר.

הכל תלוי גם באופי הקשר כמובן (אצלי הוא נהנה להתקשר אז לא יוצא לי הרבה, אבל אם קורה ואני מתקשרת זה סבבה לגמרי).

אם אני אשלח לו הודעה לפני, הוא יכול לחשוב שאני חותכת...

 

אני שואלת אותו מראש (בפגישה) מתי נוח לו שנדבר מחר? (בלי לתאם מי מתקשר)

ואז אני מתקשרת, אם הוא מופתע, בעייה שלו!

 

לא רואה שום סיבה (חוץ מבנות שהן שובניסטיות מאידיאל) שלא תהיה לי את הזכות להתקשר...

 

זה לדעתי מקדם את הקשר בצורה מאוזנת.

בהתחלת הקשר, גם אחרי פגישה שניה, השניים עדיין לא מכירים אחד את השני וכל שיחה היא שיחת היכרות ויש כאלה שנגד שיחות היכרות בטלפון

מה ההבדל עם הבן מתקשר או הבת?

 

כשהבן מתקשר, אז זה לא היכרות?

בסופו של דבר, זה שאני מתקשרת,

זה לא אומר שאני אקבע על מה נדבר, וגם כמה זמן.

בסופו של דבר, שיחה תלויה בשניים, מה שנקרא "דו-שיח".

 

ונגיד נגיד שאתה צודק, יש כאלה שגם אחרי חודשיים לא יהיו בטוחים שהם רוצים בהיכרות, (מניסיון)!

 

מבחינתי, אם הבחור כ"כ לא נעים לו, לדעתי, זה נובע משובניסטיות!

ניראלי זה השעה..אבל לא ממש הצלחתי להבין אותך ואם יעזור לך לדבר באישי אז בכייף

ולא אהבה.

אהבה שמתגלה רק בקשר הקונקרטי ולא אח"כ, היא אהבה במידה חלשה.

אהבה שמתעצם בקשר הקונקרטי, ונמשך אחרי זה באש מסויים, היא אהבה עמוקה ומשמעותית!

*לא נראה לי שבד"כ מגיעים לאהבה בפגישות הראשונות, רק יש געגוע לרגש של אהבה!

רק געגוע לאהבה.
ואולי כאשר תבנו את הקשר יותר חזק, אז תרגישי אהבה באמת, ובמילא תרגישי יותר טוב.

אולי אני טועה בהבחנתי, ומה שכתבתי לא נכון. אני רק מציע.

תנסח לעצמך את העקרונות שמאד חשובים לך ולא תתפשר עליהם (כמו שהבת שומרת נגיעה, סתם כתבתי).
אתה לא בררן לגביהם, כי אלו הם עקרונותייך.

אח"כ תכתוב את מה שעדיף אך לא מחייב (לדוג' עדיף לך מישהי שלמדה במדרשה אבל לא בהכרח, שוב סתם כתבתי)
ולפחות אצלי - אם יש את הדבר שעדיף זה "לטובתו" בהחלטה שלי ,
ואם אין אז זה תלוי אם מפריעים לי עוד דברים (אם לא מפריעים לי עוד דברים משמעותיים אז זה לא כ"כ משנה, אבל אם יש עוד דברים משמעותיים אז זה מצטרף...).

 

תחשוב שאם זה עקרון שמשמעותי בשבילך, אז גם אם כעת הפגישה זורמת בעתיד הוא יפריע ולכן חבל בכלל להמשיך... .

מה כוונתך "לא מה שאני מחפש מבחינה שכלית"?.

 

המון הצלחה!

וכל מיני דברים קטנים שמרתיעים בנוגע למשפחה שלה גם וגם להרגלים שלה שלא נשמעעים הכי טובים..

מצד שני אולי זאת סתם בררנות יתר שלי?כי פסלתי כיבכול על דברים "קטנים" יותר..

איבדתי את זה לגמרי כבר עם הדייטים האלה

אם זה סתם דברים קטנים, אז תמשיך.

ואם איבדת את עצמך, סע להודו...

 

זו רק פגישה ראשונה? אולי שווה לתת לה הזדמנות?

לא "איבדת" כלום עם כל הדייטים האלה, אולי רק קצת קצת את עצמך- אתה הלכת קצת לאיבוד .
קח לך זמן לחשוב ברצינות ואולי לעדכן את רשימת העקרונות שלך.

וכמובן תבין שבסוף אתה עושה את ההחלטה הסופית, כל השאר הינם רק בגדר "מייעצים".
אז תירגע, תרפה ותסמוך על ה' שהכל נהיה בדברו!.

 

כעת לעניין שאלתך:
- בעניין משפחה: אני חושבת (אבל זו רק דעתי האישית) שאין לשפוט את הבחור/ה על סמך המשפחה שלו כי אולי הוא שואף לאחרת מהם (אם זה לדוג' מבחינה הקפדה על רמה דתית), אולי זה לא באמת משמעותי ביום יום כמו שזה נראה כרגע וכו'. בתכל'ס לא מתחתנים עם המשפחה, למרות שהיא אכן גורם משמעותי מאד בחיי נישואין. אבל אם יש מוכנות , שותפות ורצון, גם כשלא מאד מסתדרים עם המשפחה הכל מסתדר, תלוי בגישה שלך על העניין.

- הרגלים שלה שנשמעים לא מאד טובים: אז תנסה לברר אצל המשדך / חברות שלה / תנסה "לקרוא מבין השורות" בפגישות עצמן/ תשאל אותה ישירות בעדינות (ותחשוב טוב לפני באילו מילים להשתמש כדי שתובן הכי נכון שאפשר).

- איני יכולה להגיד אם זו בררנות יתר שלך כי אלו הם חייך ועקרונותייך. תנסה באמת לבחון בעצמך האם זה משמעותי מאד או פחות משמעותי וסתם מפריע לקשר. לדוג': משיכה חיצונית. אם זה ממשיך להיות שיש חוסר במשיכה חיצונית בפגישה 4,5, לעניות דעתי זה מאד משמעותי. אבל בפגישה 1,2 לא הייתי פוסלת על זה.

ומה שהיה בעבר ופסלת כבר- אל תתייחס אליהם!. זה היה כי כך ה' החליט ואתה כעת רק צריך ללמוד מזה ולא "להאשים" את עצמך על כך. אולי זה קרה דווקא בעבר אצל אחרות כדי שתבחן דווקא את הנק' הללו בקשר כאן?. נפלאות דרכי ה'.

 

המון הצלחה.
 

 

שאלות שיבהירו לך במה מדובר
ומראש לדרוש הצעות מסויימות..

 

מוכן ומתכונן

כמו שההכנות לקראת שבת לא פוגעות אלא משפרות

שלא צריך לעשות מזה כזה משו גדול, תתלבש נורמאלי, תבוא איך שהיית בא למקום מכובד..לא צריך להתארגן כאילו זה איזה אירוע כי אז זה באמת לא טבעי וזה מריגש לא בנוח..ולא צריך לחשוב מה תגיד! מה אתה הולך לנאום? תזרום..זה הכי כיף..וזה הכי נוח וזה הכי טבעי וזה הכי אתה..הכנות כאלו מבחינתי סתם גורמות ללחץ מיותר..

אז אל תעשה אותה המטרה של ההכנה הנפשית היא לעזור לך ולא להפריע.

ולא כדאי  לדעתי לוותר על ההכנה הפיזית

דאורדנט ולובש סביר באופן רגיל.

[דייט שעבר לבשתי מכנסיים יפות מארה"ב. חשבתי הכל טוב ובסדר. רק לא שמתי לב שיש איזה כפל ובליטה בעיצוב של המכנסיים, שנראה מוזר מאוד במיוחד לדייט, ויכול להחשיד בדבר שלגמרי לא חשבתי עליו כלל, ובני"ש שלא מתעסק בדברים האלו לא חושב על זה כלל וכלל.

רק אחרי התבוננות עמוקה, אחרי שהבחורה לא הסכימה להמשיך, התבוננתי במכנסיים והבנתי שאולי הבעיה בעיצוב של המכנסיים.
היה פשוט עדיף לי ללבוש מכנסיים רגילים!
טוב זה רצון ה', וגם הבושה הגדולה שנגרם לי -רצון ה']

ובגדים רגילים (מה שכתבת). (דרך אגב באופן כללי לא כדאי לשים בגדים חדשים שלא שמת בעבר כי הם אולי פחות נוחים וכו'...)

אצל בנות זה משהו אחר  אבל אצל בנים ממש לא צריך יותר מזה.

 

ללבוש בגדי יום יום, אבל היפים והמכובדים מביניהם (למשל, לא לבוא לפגשות כמו בעלי עם חולצת משבצות חומה ישנה...)

תוודא עם מישהו שמבין בזה שאתה משדר עם הבגדים את הסגנון והרמה הדתית. שמעתי על מישהי דוסית שכמעט פסלה את בעלה, כי הוא בא עם ג'ינס לפגישה ראשונה, וזה היה נראה לה לא מתאים לבחור ישיבה (בסוף התברר שהוא פשוט לבש את מה שאמא שלו קנתה לו כי הוא לא הבין בבגדים אלא רק בתורה..) ואחרי מקלחת.

לא צריך יותר מזה. בסה"כ טוב שהבחורה תכיר אותך כמו שאתה בד"כ (ובגדים אומרים הרבה לבחורות..)

 

הכנה נפשית אם היא גורמת לך להיות לא טבעי עדיף לוותר עליה. לפעמים הדייטים הכי טובים הם דווקא הספונטניים

 

 

מה זה זרימה טבעית...

 

ישבתי לי ברכבת, שנוסעת לה למחוז חפצי.

קראתי להנאתי את הספר המותח....

 

ופתאום, טיפוס חמוד מהספסל הנגדי (עם כיפה) פונה אלי ושואל אם יש לי במקרה מטען של גלקסי (בטח שיש לי... נוב'מת..).

"כן, בבקשה".

מפה לשם.... מתפתחת שיחת רעים נחמדה, שאפילו גרמה לי לצחוק פעם, פעמיים.

בסוף מחליפים טלפונים.....

 

 

***********

מתארגנת לדייט.

כמובן שההתארגנות כוללת מקלחת + עוד התארגנויות של בנות (שהן הרבה יותר משל בנים, אגב!)

 

יוצאת לדרך, הלב מפרפר בדרך.

הלוואי ויהיה כיף! הלוואי ויזרום ויהיה לנו על מה לדבר!

מענין אם ירמוז לי שכיף לו....

ועוד הרבה-הרבה מחשבות של הלוואי....

 

מגיעה לדייט, מנסה לזהות אם זה הוא, אה לא, זה לא הוא....

 

טוב נחכה שהוא יפנה אליי.

הלב בשמיים, יואו איזה פדיחה............

 

ומכאן הדייט רק מתחיל....

**********

 

באיזה מקרה אתה יותר נרגש ובאיזה פחות?

במקרה של הרכבת- אתה לא תחשוב איך להישמע/להיראות הכי טוב?

 

ההבדל היחידי זה שזה נראה כלפי חוץ יותר זורם, כי לא היה גורם שלישי שבירר בינכם שנראה לשניכם שזה מתאים...

 

(ולדעתי זה כ"כ חשוב הגורם השלישי!!!!)

לא חתונה. נגיד לצורך עבודה או לימודים, ואז מתפתחת מזה קשר.
אולי גם כדאי להגיע לדייטים הראשונים בצורה כזאת, אני הולך לדבר עם אדם מעניין, כמו אם הייתי פוגש אותו בעבודה או באונברסיטה, ואם אחרי כמה מפגשים נראה שיש ענין משותף, אז כבר אפשר לחשוב על חתונה.

ברגע שבאים עם גישה ומחשבות והכנות לפני הדיייט, אולי זאת אשתי, ואני צריך להחליט אם היא תתאים לי לבת-זוג, זה כובל ומפריע לזרימה הטבעית. לפחות ככה בינתיים אני חושב. אולי אני טועה.

כן, צריך לדעתי לבוא לפגישה כדי לפגוש בנאדם מעניין, מישהו שיהיה לי נחמד איתו.

כשאתה בא עם כל הציפיות והמחשבות ברומו של עולם, כמו שאמרת, אתה לא מצליח לרדת מה"רום של עולם" ופשוט להיות עצמך, כמו ביום יום וכמו בפגישה ביום יום. זו גם עצה ששמעתי במיוחד בהקשר של ייאוש מדייטים בכללי. כשהציפיות כאלה גבוהות כל הזמן איך אפשר להנות מהתקופה הזו?

 

אז יש משהו במה שאתה אומר.

ולמה אמרתי שאתה צודק "במידה מסוימת"?

כי צריך להיזהר מהגישה הזו, לא להגיע לקיצוניות שלה. לזכור שכן צריך לחשוב הרבה על האם הקשר הזה מתפתח למטרת חתונה וזוגיות ממושכת, לא לקדש את הכאן ועכשיו אלא לשאוף לקידושין אמיתיים

למה לא? זו גישה בריאה לדעתי.

 

אני מזדהה עם התחושה של חוסר טבעיות ומלאכותיות...

המון אנשים המליצו לי לוא בגישה של "אני באה להכיר אדם חדש, יהיה כיף!"

כדאי לבוא במטרה להכיר אדם,אפשר לחשוב אם תרצה לראות אותה שוב.

לא מומלץ לחשוב על חתונה בדייטים ראשונים..

הכנה פיזית- בודאי שצריך שתהיה. חשוב מאד לרושם ראשוני.
אם היית הולך לראיון עבודה, היית מתארגן וחושב על המראה שלך? ככה גם לגבי פגישה- קל וחומר!.

הכנה נפשית- צריך לבוא מוכנים מראש לאיזה נק' רוצים לשים לב, מה רוצים לשאול ולברר וכו',
אבל עדיין להביא לפגישה לזרום בנחת ובכיף. לא להיות לחוצים על הנק' הללו, אלא לפתח שיחה ותוך כדי להבליע את הנק' הללו ולברר עליהן (סה"כ נפגשים למטרה מסויימת ולא סתם כדי לפטפט). 
רוב הצלחה!

צריך להיות מוכנים לכך שמשהו אולי יקרה. זה לא תיכון או בי"ס יסודי, כמובן.

 

אפשר לבוא לדייט ופשוט לזרום גם כשהכנת את עצמך פיזית, הסתפרת והתלבשת יפה. 

 בכל מקום...אפפעם לא תדעו מאיפה היא תגיע

בקשר להכנה הנפשית,ההמלצה שלי היא לא להסתבך יותר מדי.

פשוט לעשות לפני כן דברים שיגרמו לך להרגיש רגוע

כל אחד ומה שמתאים לו וכמובן,לבוא עם סקרנות מסויימת להכיר את הצד השני

(לא,לא התכוונתי לרשימת שאלות!!)

 

וכל שאר ההכנה הנפשית זה משהו כללי

שמתחיל להתפתח הרבה לפני כן

(להכיר את עצמך,לאהוב את עצמך,לרצות להקים בית...זאת הכנה ארוכת טווח

כך שזה במילא לא משהו שעושים רגע לפני הדייט

 

לפעמים אין כוחות דווקא להכנה ולזה שזה משהו רשמי.

ובאמת אם זה היה משהו טבעי ויותר זורם/ אקראי זה היה יותר קל...

הרשמיות היא שמכבידה את הדייטים..

ומבחינה נפשית.. אולי תתרגל במשך הזמן. ברור שכל המעמד הזה של פגישה יוצר לחצים,

אולי תקבעו במקום שאתה יודע שתרגיש בו נוח יותר כמו פארק שקט או חוף הים?

אני חושבת שבפגישות הראשונות באמת לא צריך המון הכנה נפשית, כי באמת בכלל לא יודעים לקראת מה הולכים..

המטרה של הפגישות הראשונות זה להרגיש אם יש זרימה טבעית ונעימות בשהייה יחד ולא לחשוב אם אני רוצה שזו תהיה אשתי. וזה מצריך רק להיות נינוח ופתוח..

בפגישות מתקדמות יותר, אם לא עשים הכנה טובה,  עלולים להיתקע במקום ולא להגיע למסקנות חשובות, לכן שם כן חשוב לחשוב מראש- מה אני רוצה לבדוק, נושאים מסויימים שחשוב לי לדבר עליהם וכו.

ברכת ה' והצלחה.