פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 129)

זה לא מסתדר בחשבון פשוט אם על כל 10 בנות איכותיות שמוכנות לקבל ולשמוע עוד כיוונים, 

יש 1 שרוצה להתחתן אבל עם דמות מסוימת וספציפית מאד שמתאימה לחלומותיו מגיל 20,

זה פשוט לא עובד.

ומה ה' דורש מאיתנו כשעושים הערכת מצב??

לעבור את החיים שאני מאחלת לכל האנשים שאני אוהבת וגם לאלה שלא,

ופשוט כואב לראות את השנים עוברות ואת האפשרויות ככמעט ולא קיימות..

אני מאמינה שאם זה משהו שאפשר לאמר שהוא תופעה ממש רחבה ומקיפה הוא דורש מאיתנו משהו..

יש לי איזשהי מחשבה בעניין אבל מעניין לשמוע מה אחרים חושבים קודם...

אבל כתוב לגבי גברים שמי שלא מצליח למצוא אישה שירד רמה או דרגה ויתחתן...

אז אני חושבת שבסגנון שהזכרתי כדאי להיפגש עם בחורים עם מידות טובות באמת ולא להתפשר על זה, אבל כן להתפשר על רמה רוחנית, אם יש בהם ענווה ורצון להתקדם ולגדול..

פשוט הרבה פעמים בחורים שהם כביכול ברמה רוחנית זהה לבנות, הרמה האישיותית שונה מאד ואותה הרבה יותר קשה לשנות...

יש יוצאי דופן כמובן אבל אני לא מדברת עליהם.

תקשיבי הוא מהמם ויש לו המון פוטנציאל ומידות טובות,

אבל הוא ככה וככה וככה (כל מיני דברים שבחים היא לא חשבה שיהיו בבית שלה)...

וחלק גדול מהבנות החרדיות, אם לא כולן מצפות לבעל שיהיה יותר מהן בקטע הרוחני או שווה להן,

ולייצר הערכה וכבוד כשזה לא קיים זה ממש קשה.

אם בכלל מתקיים דייט כזה, שזה ממש נס..

ראשיתך הזכירה את הנושא בלי קשר למה שנכתב בתגובה מעליה.

הכנסת את הנושא משום מקום. קראתי את מה שהיא כתבה שוב ושוב ולא מצאתי שום התייחסות לילדים, רק לזוגיות.

סתם,

לא כל המכרות שלי סופר סופר איכותיות, וחלק אני ממש יכולה להבין למה הן עדיין לא התחתנו, לצערי,

אבל משיחות וסיפורים וכשאני רואה מהצד איך הן עושות המון ובאות לקראת ומנסות כל מיני כיוונים שלא הייתי חושבת שינסו וכלום לא מתקדם...

אני חושבת שבציבור החרדי זה יותר קשה והפער הרוחני והאיכותי בין הבנים לבנות ממש גדל ככל שהגיל עולה,

וזה עצוב.

אבל גובה  זה נראה לי תירוץ כולל לכל המגזרים.

אבל להסתכל רק על האישיות כשאת בחברה שדורשת קודים מאד מסויימים בהרבה תחומים (שכמובן שיש  גם הרבה דברים חיוביים בתוכם),

תסכימי איתי שצריך כוחות שהם כמעט על אנושיים.

טוב גדול דיברה על כך שהפערים הרוחניים בין נשים לגברים, בלי קשר לעניין עדה, גורמים לקושי במציאת בנזוג.

היא באמת צודקת, אצל החרדים עם הזמן יש פערים מאוד רציניים אישיותיים ורוחניים לרעת הגברים, ויש לזה הרבה סיבות

לצערי זה (מעט אנשים דוסים רציניים שהם רווקים מבוגרים) לא משהו שמייחד את הציבור הזה...

אני גם לא חושבת שזה ספציפי גברים\נשים, אבל לא מעט אנשים 'חסרי מסגרת', בוחרים לנהל את החיים הרוחניים שלהם בצורה אחרת ממה שעשו כשהיו צעירים יותר.

וזה נכון גם שאין מקום מרכזי אחד שכולם נמצאים, מה שאולי גם מקשה את החיפושים, ונראה לי שבציבור החרדי פחות יש מקום ליוזמה אישית (כמו אתרי היכרויות).

השאלה היא אם את חושבת שהם לא קיימים, או שאת לא יודעת איפה למצוא אותם?

אם זה אופציה א, אני בטוחה שאת טועה, ורק צריך לחפש יותר טוב.

אם זה אופציה ב, אולי אפשר למקד את החיפוש - האם אדם כזה צפוי להיות בישיבה? אם כן, אולי כדאי לפנות לאנשים מהישיבה. אם לא, איפה עוד הוא יכול להיות, ואיך מגיעים למסגרות הללו?

חברה שיש לה כל כך הרבה עובדים מיותרים באמת צריכה לפטר אותם.

הם כתבו מכתב פתוח זועם על זה שהם דורשים שישאירו אותם כי הם 'משרתים את השיחה הציבורית' ו'מגנים על קבוצות מיעוטים'.

שאומרים לאורחים להביא סוג מסוים של מתנות - לדוגמה, תבלינים, ואז כל אורח מאחל משהו על בסיס התבלין שקיבל - ואפשר להתפרע בברכות.

אם אין נושא מסוים - אז תגיד מה המתנה ונמציא לה ברכה..

ולכן המטרה נראה לי היא לא להיות "בטוח" ביחס לדרך, אלא להיות "שלם" ביחס אליה. בנאדם יכול לעשות תהליך של בירור ולדעת שתמיד יהיה לו מה להוסיף ויכול להיות גם שהוא טועה והוא יעשה חשיבה מחדש בהמשך אבל הוא שלם ביחס לעבודה האישית שעשה עם עצמו ובה הוא בירר איזו דרך הוא חושב לדבוק בה.

משבר זה לא דבר שקורה "בדיעבד" אלא זה חלק מהפורמט של התקדמות. אם לא היה לנו משברים אז היינו נשארים באותה רמה. תמיד עליית מדריגה מצריכה שבר מסויים. ככה זה בכל דבר בחיים וכדאי מאוד לדעת שזה לא טעות או משהו פה לא בסדר. זה חלק מהפורמט, תהיי רגועה.

ברור שיש משברים נעימה יותר ויש משברים נעימים פחות, אבל זה לא סותר שזאת הדרך היחידה להתקדם.

אמנם, ספק זה עניין יותר אינטלקטואלי למען האמת.. בסופו של דבר כל אדם באשר הוא נצרך לעשות פעולות כל שהן. ברגע שאתה מאמין במשהו אתה ממילא תעשה אותו. אמון זה לא עניין אינטלקטואלי רק אלא זה משהו שקשור לדימיון ולרגש ולכן זה לא בהכרח קשור לספק האינטלקטואלי שיש בבסיס רוב החכמות. הדמיון והרגש הם כוחות שגם קשורים בצורה בלתי נפרדת לגיבוש זהות.

לגבי ההקשר לדייטים - נראה לי שברמה כללית ככל שהאדם יותר שלם עם עצמו ככה הוא יהיה שלם עם הזולת, ככה גם במערכת יחסים זוגית. 

אמנם השלימות הכי קריטית להכנהל זוגיות היא עם החסרונות, עם ההכרה שאני לא שלם. להיות שלם עם החוסר שלימות. אחרת, הזולת עשוי להציף רגשות שליליים שלא בונים אלא הורסים. כי סה"כ הזולת הוא מראה לעצמי. איך שאני מסתכל עליו זאת תוצאה ישירה לאיך אני מסתכל על עצמי.

גם כי כבר בדקתי והייתי בכל "השיטות"

אז אני שמח שב"ה מצאתי את המנוחה והנחלה

נשמע שזה בכלל לא קשור אלייך

הוא נשמע מבולבל ולא סגור על עצמו

אפשר להבין למה כ"כ קשה לך, 

בעז"ה מקווה בשבילך שהזיווג הנכון לך יגיע מהר

תחזיקי מעצמך יהיה משהו אחר יותר טוב, אם את כזו מופתעת שהוא סיים את הקשר אז זה רק מראה שיש לו עוד להתבגר קצת ולתפוס רצינות, אני מאמינה שכן היה לו התלבטות בהתחלה פשוט סחב את זה עד עכשיו .

ולמה אתם מתראים ביום יום ?

מבין לגמרי, הייתי במקומות דומים (גם אם לא זהים)

מכיר הרבה שהיו במצב כזה ושכחו ממנו מזמן כי היום טוב להם בזוגיות שיש להם עכשיו.

בקרוב אצלך בעזרת ה'. בהצלחה!

את חושבת שהוא סדר את זה כמו שצריך מצידו? 

יש עניין שמי שנפרד צריך לעזור להסביר.. כאילו אם את לא יודעת למה הוא בכלל הוא עזב והוא לא הצליח להעביר לך את זה אז נראה לי שזה מעצים את הקושי שממילא קיים.

אם את חושבת שהוא לא בטוח, אולי שווה לנסות לחזור לקשר - נניח להציע לו ללכת (יחד או לבד) לטיפול זוגי. 

אולי יש לו פחד כללי ממחוייבות (וזה כמובן בכלל לא קשור למשהו שאמרת\עשית), ולכן כשזה נראה רציני - הוא ברח.

ייתכן כמובן דברים אחרים, אבל אם את חושבת שעוד יש מה להציל בקשר - אולי שווה להתאמץ בכיוון.

אם את חושבת שהוא בטוח, קחי לעצמך את הזמן כדי לכאוב ולהתאבל על הקשר. חשוב לא לדלג על השלב הזה, לתת מקום לבאסה.

אני מאמינה שאין מישהו אחד מסוים שיועד לנו משמיים, אלה אנחנו בבחירה שלנו זה בזו יוצרים את הייעוד המשותף שלנו. לכן אני מאמינה שאת יכולה לבנות קשר משמעותי ועמוק (אבל כנראה גם שונה) מאותו אחד.

אין לי ניסיון דומה למה שאת מתארת, אבל אולי צריך להעריך גם את עמדתם של הורייך - יש להם ניסיון חיים והם מכירים אותך...

לא נראה לי שרגש הבושה מתאים כאן. אם היה לך קשר עם המשפחה שלו - אולי שווה לעשות שיחה איתם, לסגור מולם את הפינות. בסופו של דבר אנחנו אנשים בוגרים, ולפעמים אנחנו מוצאים את עצמינו במצבים לא נעימים. אני חושבת שבמקום לברוח למדרכה אחרת כל פעם שרואים אותם, שווה לדבר איתם, לשקף להם את הקושי שלך, להסביר למה את מעדיפה להתרחק.

ואם את מרגישה שקשה לך מאוד להתמודד עם הקושי והכאב - אולי שווה ללכת לטיפול שייתן לך כלים להתמודדות.

ברגע שאמר לה שזה נגמר וככל הנראה שידר עסקים כרגיל במשך חודשיים ואז בום, עשה את הבחירה שלו, לא חשוב אם זה פחד מחויבות או לא יודעת מה.

למדתי בדרך הקשה שגבר רוצה הוא נשאר, עושה משהו.

לא רצה שלום ולא להתראות.

ולפותחת השרשור תתני זמן לעכל קצת ואז ברגע שיהיה זוגיות חדשה ובריאה אז לא תזכרי על מי בכלל בכית

זה כן קרה לי די בפתאומיות, אחרי קשר לא טוב שכשחתכתי הבנתי שהייתי שקועה בפנטזיות ילדותיות, התעלמתי מכל דבר שהפריע לי רק כי רציתי להתחתן כמה שיותר מהר.

ואז לקח תהליך של התבגרות שאני עדיין עוברת, של בירור מה אני מחפשת ומה אני רוצה מהחיים שלי, אבל מהרגע ההוא הכל נעשה ממקום יותר בוגר ומחושב, ולא ממקום ילדותי של לשחק באבא ואמא.

אז כשהוא יחזור אליך תגיד שאת שומעת כרגע הצעה, אם את חושבת שכדאי לשמוע במקביל, תשמעי אם לא אז תגידי לו שתחזרי אליו.

אם לסבתא היה גלגלים  - היא הייתה יוצאת עם 17 במקביל 

זה חדש!! 

במידה ונאמר בצורה מפורשת שאין רצון להמשיך את הקשר - בהחלט יש מקום להתעלם מתישהו, אבל זאת לא בריחה. כי הייתה פה אמירה ברורה, היתה התייחסות.

ההגדרה של 'בריחה' - זה לא להיות מספיק אמיץ וכנה כדי לומר את ה'לא'. ועד כמה שזה 'הפוך על הפוך' - אנחנו לא יודעים כמה טוב וחסד אנחנו עושים עם בנאדם שאנחנו נותנים לו את ה'לא' שכל כך נחוץ לו (וגם לנו לפעמים). זה ממש גזל, זה גם יותר גרוע מגזל פיזי. 

לא נותן לזה הצדקה בשום אופן אך כדאי שהם יכירו את עצמם כדי שיוכלו לתקן את זה.

זאת באמת משימה לא פשוטה לפעמים (ובדר"כ גם לא נעימה), אבל זה קריטי לא רק כדי לעזוב קשרים כמו שצריך על פי המוסר אלא גם כדי לעצב קשר קיים בצורה בריאה.

שהוא יכול לנכון או לא נכון בכל גיל.

לא כולם מבררים

מדליק נורה אדומה 

מעגלים חברתיים בגיל 30+ שונים מאד ממעגלים חברתיים של בני 25.

בדרך כלל רוב החברים יהיו שותפים רק לדבר אחד ולא יכירו את הצדדים האחרים - חברים מהעבודה לא יכירו את הסביבה הדתית שלו ואולי הם בכלל לא דתיים ולא יוכלו להבין את הרקע; חברי ילדות מכירים בעיקר את הדמות שלו בגיל 15; שותף לחדר הוא לא רוצה לערב בחיים שלו כי הוא רוצה פרטיות.

זה לא חייב להיות כך, אבל מי שכך יצא לו, לא חשוד בעיני באופן עקרוני.

תחשבי על זה שמאד קשה לתחזק מעגלים חברתיים או קשרים חברתיים כל כך הרבה שנים.

קחי זוג בגיל 30+. כמה חברים יש להם שבאמת מכירים אותם? למה שלבחור רווק בגיל הזה יהיו יותר חברים?

וגם אם יש חברים, כי בכל זאת קשה להיות בודד, זה לא אומר שבהכרח החבר יכול להמליץ. אם מישהו בוחר לשבת עם כמה חברים בליל שישי, זה לא אומר שהם באמת מכירים אותו ומבינים מי הוא ומה הוא מחפש. ואולי הוא נכווה מה"המלצות" שלהם בעבר

אבל מצד שני הוא צריך כאן לסמוך גם על החבר שיעביר מסר נכון וגם עלייך שתקלטי אותו נכון.

ואחר כך להתמודד עם התחושה שהוא היה צריך למסור מספר טלפון דווקא של חבר אחר. אז הוא חוסך מעצמו את כל ההתלבטות והטרחה

את אמורה למצוא מישהו שמכיר אותו.

אף פעם לא נתקלתי במצב בו סירבו להביא.

אבל אם הם ממש מסרבים - למה לא לשאול אותם מה הסיבה, במקום לשער השערות?

תציגי את את העמדה שלך - כשאתה מסרב, הפרשנות האוטומטית שלי לסיטואציה זה שאתה מנסה להסתיר משהו, וזה לא נראה לי מסר טוב להעביר...

כאילו הוא הסיבה היחידה לרווקות של אדם אחר בעזרת שיחת טלפון אחת. כאילו הוא היחיד ששלט בגורל שלו. הסליחה הזאת מרגישה לי כמו הצהרה כמה הוא עוצמתי ועוד הצהרה כמה הוא אדם טוב שמקבל אחריות באופן הכי חסר משמעות שאפשר.

אין איך למי לסלוח אם לא יודעים מי ביקש את הסליחה. זה היפוך המושלם של הודעות "סליחה אם פגעתי" בלי לציין על מה הפגיעה, ולכן זה סתם סימן וי חסר ערך.

ונזק נוסף שעכשיו מי שקיבל את ההודעה ינסה לחשוב ממי היא, ויסתכסך עם אנשים שהוא מכיר.

הסליחה הזאת נודה להרגשת עצמית טובה מול התסביכים של מי ששלח אותה. היא עושה רק נזק למי שיקבל אותה.

חוסך את השאלה מראש

מי אמר שזאת הסיבה היחידה שאותו אדם לא התחתן היא אך ורק בגלל שפעם אחת לכלכו עליו בברורים.

אם כי במחשבה שניה, זה באמת יכול להתפרש גם כתקופה

מצד אחד הייתי אומר, אוקיי הוא עשה את זה רק פעם אחת (ככה אני מבין) - מכה קלה בכנף לכאורה

היו עוד הרבה שידוכים מאז.

מצד שני הייתי אומר, אבל לך תדע למי עוד עבר המידע הזה וכמה נזק זה עשה..

אתה יודע מה

אני חושב שהייתי מנסה לסלוח מצד האמונה שזה לא הוא אלא הקב"ה 

יש איזה סיפור של חיים ולדר שמספר על בחורה ששנים לא הצליחה ליצור קשר. בסוף התברר שהחברה שלה שגרה באותו בניין ואצלה היו מבררים המציאה עליה סיפור על טיפול פסיכיאטרי או משהו כזה.

לא ממש דברים שקיבלתי, אבל הרי יש המון מקומות או חפצים שהם תזכורות של אירועים מהעבר. אבל בדיוק כמו שאני לא יכול לבטל קו אוטובוס שמעורר זכרונות, אין סיבה שאפסיק להשתמש בחפצים שמעוררים זכרונות. אולי אם זה היה הדבר היחיד שנושא זכרונות היה בזה הגיון. אבל בפועל יש המון

בשביל לתאר רמות שונות של קשר. 

ואולם, אתה לא מבין את המציאות נכון, כנראה שלא טיילת באיזורים הנאורים של ארצינו. ( וד"ל).

בעצם גם בעברית תנ"כית המילה 'לשמוע' לפעמים אומרת שמיעה טכנית ולפעמים מכוונת להפנמה של תוכן מסויים. מפה מסתבר שיש סקאלה של שמיעה.

ככה גם חברות. גם אפילו אם חברות עם בנות המין שני יש לה אופי שונה (כל אחד לפי דרכו ומחשבתו בעניין) יש סקאלה של חברות. אני גם שונא את המושג ידידות בהקשר הזה.

חברות זה במובן הכי בסיסי חיבור. זה לא חייב להיות סטנדרט מסויים של קשר או אופי של קשר אלא פשוט ברמה הכי טכנית חיבור למטרה מסויימת.

וקרו לי כמה אי הבנות בגלל זה.

אני לא מגדירה אף אחד כידיד (או ידידה) - או שהם חברים (או חברות) שלי, או מכרים (או מכרות).

זה לא אומר שאני יוצאת להיפגש ולבלות איתם, בטח שלא אחד על אחת. אבל זה כנראה אומר שהיה ביננו קשר כלשהי (נניח עבודה במקום משותף), ואם אראה אותו ברחוב אומר לו שלום, ואציג אותו כחבר שלי מהעבודה - גם אם הוא נשוי ++++ ומבוגר ממני ב-20 שנה.