פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 128)

אין  לי רעיון...

חחח סתםםם
והמון מזל טוב לכם!


אמממ מקום פתוח ויפה?או אולי אפילו באיזה פרדס רטוב עם מחצלת יכול להיות אחלה פיקניק.

אולי ללכת לכד וחומר?
אני חושבת שכשהידיים עובדות קל וכיף יותר לדבר.
וכמובן, מזל טוב

איך מכל הקישורים אין פה את הרשימה המפורסמת? - לקראת נישואין וזוגיות

יש כאלה שמבחינתם (או מבחינתן) דייט כולל ארוחת ערב זה בסיסי (ולא אוכלים לפני בגלל שבדייט יהיה אוכל). יצא לי לשלם על כאלה

 

יותר מפעם אחת זכור לי שידעתי שהיא מגיעה ישר מהעבודה ואמרתי שאם היא רעבה אז שתרגיש בנוח להזמין משהו לאכול. זכור לי מקרה של דייט שני כזה. אבל לא זכור לי מקרים כאלה בקשרים שלא הגיעו רחוק, אז אולי כבר ידעתי שאני מעוניין להמשיך ולכן לשאלת הזמן היתה פחות משמעות.

קרה גם שמישהי הזמינה ואמרה שהיא פשוט רעבה והיא תשלם בעצמה.

חושב שקרה גם לי שהגעתי רעב והזמנתי לאכול, נראה לי שהיא לא רצתה לאכול.

 

בכל מקרה לפעמים יש משהו לא יקר - עוגיות או משהו כזה - שאפשר להזמין בנוסף, ואז זה לא משמעותי מדי ומצד שני זה תוספת נחמדה.

 

וככלל - אני מסכים שההחלטה לשלם על מנה רצינית זה החלטה על הוצאה משמעותית ולכן צריך תחושה של קשר ולא סתם דייט, אבל לפחות אצלי התחושה הזאת היא מאד מוקדמת אז די מההתחלה

 

בקטע שזו הוצאה גדולה יותר?
או בקטע שזה עיסוק גדול יותר? שזה כביכול משמעותי יותר

בקטע של ההוצאה, מסתבר שזה יהיה שלב שהקשר מרגיש בטוח מספיק כדי שיהיה בי רצון (ואמונה) גדולה יותר להשקיע.

בקטע השני, נראלי שזה מגיעה עם תחושה של רצון למסד קצת יותר. אולי במודע, לעשות קצת יותר עניין מהקשר.

אם את מחפשת דברים יותר קונקרטיים, מחילה, אבל השאלה לא כ"כ רלוונטית. זה כ"כ דינמי ותלוי קשר.

[חייב להוסיף. זו לא חובה. אין עניין דווקא לאכול בדייט. אם לא רעבים ו/או שזו הוצאה מיותרת בעיניכם, אין שום עניין בזה.]

 

אין כלל אצבע שאפשר לתת ,
כמו שלא ניתן להגיד מתי בקשר את מרגישה בנח להביא חולשה שלך / לבכות מולו / לספר משהו קשה.. 

 

 

אני לא אוכלת הרבה
אבל אם אני רעבה אני אזמין ולפעמים אני מתביישת לאכול מול בנים בדייט וזה מבאס אותי .. כי באלי לזרום.
אני ממש לא אבנה על הדייט בתור ארוחה .. אולי בקשר מתקדם .
אבל אם זה משהו מתוק יותר קל לי כי זה חזק ממני

אני חייבת להגיד שלבנים אין את זה בדייט האחרון שיצאתי בשניות הראשונות שרק ראיתי אותו , אמר לי שהוא רעב רצח וניסה לשכנע אותי לאכול המבורגר , לא צלח לו. אבל כיף לו שהוא הכי לא מתבייש ועוד על ההתחלה .אז הוא אכל..

זה שאת מתביישת לאכול מול בנים מעיד על משהו טוב אצלך.
זה בכלל לא מובן מאליו בדור כמו שלנו, שהרבה מהרגש של הבושה הטבעית נשחק מאוד

והמבורגר זה לא בדיוק אוכל דייטים...

זה כמה חנויות

הייתי בכמה, את לא יודעת כמה השובע פותח את הלב להקשיב

מה לא משנה?

שכבר מההתחלה תראה את השיניים עם החניכיים שלי מביאות ביס איטי ומתפורר בבורקס גבינה, יחד עם הכיפוף העדין שבא יחד איתו, למנוע מהפילו השחום והדקיק ליפול לי על המכנסיים

אם להיבט הזה התכוונת כמובן

לעשות תיאורים ציוריים למדי

ותמיד אם הוא לא מציע ואני ממש רעבה אני מודיעה מראש שאני משלמת על עצמי

לא יוצא לך שהם מתעקשים לשלם?

כשאנחנו מדברים לקבוע דייט, אני בד"כ נותנת לו להציע מקום - מבחינתי גם ספסל זה סבבה. אני לא באה לדייט כדי לאכול, אלא כדי להכיר מישהו.

כשמישהו קובע איתי בבית קפה, אני אנסה להציץ בתפריט שלו - לראות אם הוא מדפדף ישר למשקאות או מסתכל גם על דברים אחרים. אנסה גם לארגן תוכנית מגירה - לחשוב על אוכל וגם על שתייה, ולתת לו להזמין ראשון כדי שאוכל להגיב כמו שהוא ממני - ואני מסכימה איתכם שזה אישי ותלוי באיזה הוא מדובר.

לא יודעת אם זה הפתרון האידיאלי, אני מוצאת את עצמי תמיד במתח ואני לא רוצה להביך את עצמי - להזמין שתייה כשהוא מזמין מנה עיקרית או להפך....

 

לגבי השקעה כספית, שתייה לשני אנשים + טיפ אמורה להיות פחות מ-50 ש"ח, אבל אם מזמינים משהו יותר רציני זה בטח שלוש ספרות. ובמיוחד אם לא מחלקים את החשבון, זה יכול להיות הוצאה די רצינית למישהו שנמצא בשלבים מסוימים של החיים.

 

כשקובעים דייט ב-19:30, כנראה שלא אכלנו ארוחת ערב לפני (צריך לקחת בחשבון גם נסיעות), ואם דייט ראשון יהיה 2-3 שעות, לאכול אחרי יהיה ארוחת ערב די מאוחרת.

אולי אפשר לעשות חלוקה בין אנשים שגרים במקום שהכלכלה שלהם על חשבון אחרים (כמו עם ההורים ובפנימיה), לבין כאלו שבכל מקרה דואגים לעצמם, ומהקבוצה השנייה נראה לי יותר נוטים להזמין אוכל אמיתי.

בקשר לחלק הראשון, במקום כל המתח הזה
תשאלי אם הוא החליט

כגבר זה פחות הפריע לי, אבל אני זוכר איך מדויטות היו 'מביטות בחשש' ומנסות לפענח "מה  הבחור הזה רוצה להזמין"..

אז אני ממש מבין את השאלה!

כן חושב שאפשר להעלות את זה אבל בצורה קלילה ואגבית..  אישית הייתי שמח שהמדויטת תזרוק כזה "מה אתה הולך להזמין" במקום הניסיון המביך לתאם את הרפרוף בתפריט...

אפשר לשאול פשוט אם יושבים לאכול או רק לשתות משהו ו/או קינוח.
כמו שאת אומרת, יש מצבים שיותר הגיוני שיהיה רצון לאכול, אז אפשר לשאול.
במצבים שדי ברור שרק באתם לשתות, תוכלי להניח שזה הכל.

הפורום למעלה ואז יופיעו הנעוצים.

תכלס אפשר גם ספריות

אבל בגלל שיום חמישי וממש עמוס כדאי להזמין מקום מראש.

תודה לכולם

שנקראות ככה בגלל שאחרי ההפריה הן אוכלות את הבעלים שלהן (כן כן.)

 

מעניין אותי גם איזה עולם היה אם היינו נחשים

(יש מיני נחשים שתהליך ההזדווגות שלהם אורך כמה ימים)

לדוגמה כאשר קשר מסוים לימד אותנו על המשקל של דרישה/תנאי/הגדרה מסוימת

אם בגלל שלא היה ובכל זאת היה טוב, או בגלל שהיה וזה לא עזר..

תתמקדי בדברים שהכי חשובים לך, מה הכיוון הערכי הכללי של החיים שלך. איזה 3-4 תכונות את חייבת שיהיה לבן זוג שלך בשביל לחיות איתו בצורה טובה. רמה דתית רצויה אם את פונה לאנשים שלא מכירים אותך מספיק.

אבוי לנו אם לא

בעיני זה ניסיון וסייעתא דשמיא.
אין דרך אחרת "לעלות" על זה.

כאילו לפעמים זה משתנה אבל לא בטירוף.
אצלי נגיד השתנה משהו אבל לא הכל

עצות מה לחפש?
קודם כל תגדירי לעצמך מי את ?
ממש ככה יתרונות וכו'..
ואז תשאלי הפוך
מה יכול להשלים אותי?
מה יעשה לי טוב?
להתמקד על 4 דברים או 3 .
נגיד עדין חכם ועם אינטליגנציה רגשית/חברתית.

ואז הדברים הרגילים
לבדוק תקשורת אופי כמיה מטרות משותפות

וזהו יש לך חתן

סתם מוזמנת לשאול אותי ביום אחר אני יעזור לך אם תרצי

עזרתם לי מאוד!

(ואם יש למישו מה להוסיף ולהאיר אשמח כמובן)

ניסיתי לעשות לפני ואז הבנתי שתוך כדי אלמד להכיר את עצמי יותר טוב

לכוון במילים כתפילה על זיווג, שהצמאון לראות פני אלהים, זה צימאון להגיע למצב שהשכינה שרויה בינך לבין אשתך ובכלל כל הפרק על הצער למצוא זיווג לכבוד ה'.

תנסה ותגיד לנו?

עם מי שהיום אשתו

לצאת לדייטים.

 

מעתיקה לכאן דברים שפירסמה הרבנית ימימה במקור ראשון:

 

דרכים נסתרות

החוכמה היהודית לא תייחס כוח לסגולה כי אם לאנשים שהיו מסוגלים לבחור בה כבחירה

 

מושכלת"סליחה", היא אמרה בשקט ונגעה לי בכתף. היא ישבה מאחוריי באולם המלא בכנס 252 למבקשי זוגיות. "איך אפשר לעזור?" שאלתי והיא, במבט רב משמעות, אמרה לי: "כבר שנים שאני חייבת לדבר איתך". היא דיברה ללא חיוך וידעתי שמחכה לי, איך לומר, שיעור מוסר - חלק בלתי נפרד מהסיכון המקצועי. נתתי לה את כתובת הדוא"ל שלי ועליתי לבמה.

למחרת היא כתבה לי שהיא אם לילד בן עשר, חוותה זוגיות מתעללת ועברה גיהינום עד שזכתה לגט המיוחל ואז, זה הגיע: "והכול בגללך". ברגעים אלה אני תמיד מתמלאת ענווה, יודעת שלמישהי פה כואב מאוד ואני, בעל כורחי, שותפה איכשהו לחיים של אישה לא מוכרת.

"לפני 15 שנה", היא כתבה, "הייתי בת מדרשה ואת באת ללמד ביארצייט של הרבי מזוועהיל. אמרת לנו שאנשים מספרים שנהגו להתפלל על קברו בימים שני וחמישי ושני, כסגולה לחתונה. כחודשיים אחר כך, פגשתי אותו והייתי בטוחה שזה המענה לתפילות שלי בציון של הרבי מזוועהיל. בפעם הבאה תחשבי קצת לפני שאת אומרת דברים חסרי אחריות כאלה. בברכה..." ואחרי שבירכה, חתמה בשמה, שם שלא זכרתי.

ואני אכן אשמה כי שוב ושוב אני בטוחה שאני שייכת לעם סגולה, עם שיודע לתת את המשקל הסגולי המדויק לסגולות והרבה יותר מזה: עם שמבין את מקומם הנכון של רבנים ורבניות. כשהיא כתבה לי בכאב אינסופי שנהגתי בחוסר אחריות, רציתי כל כך לדבר איתה בדיוק על זה, על האחריות. המילה "סגולה" תופיע בתורה כמעט תמיד לצד המושג "בחירה": "כי יעקב בחר לו י־ה, ישראל לסגולתו", "כי בך בחר ה' להיות לו לעם סגולה". כשהקב"ה בוחר בנו כעם סגולה, הוא אומר, כביכול: אני לוקח אחריות על הבחירות שלי, הזויות ככל שייראו.

"לא הצלחתי להבין את האב ששכל את אשתו ובנותיו בתאונת האוטובוס הנוראה", כתבה לי מישהי, בחוסר אחריות. "מה זה לומר: אני מצדיק את הדין? מה הניתוק הרגשי הזה?" אנשים מבקשים לראות התפרקות כשמישהו נפטר בנסיבות כאלה וברור שהייתה שם התפרקות, יחד עם בכי נורא וצער ואולי אפילו מחאה, אבל - עניתי לה - אמונה היא לאנשים מקורקעים מאוד. הם מחשבים את הכוחות שיש להם כרגע להתמודד ובוחרים בתגובה המושכלת היחידה: אמונה. רק היא תייצב אותם עכשיו, היא תיתן להם בדיוק את הניתוק הרגשי שהם חייבים כרגע, כדי שלא להידרס גם הם. האבא הזה לא יכול היה להרשות לעצמו ברגע הנורא ההוא להיות הנהג שברח לו האוטובוס ללא שליטה ולפרק את מה שנשאר מהמשפחה הפצועה שלו, אז הוא החזיק חזק־חזק בבלמים. מותר לו. ממש כשם שמותר למישהו אחר לצעוק את מתיו עד שלא יישאר בו קול.

ממש כשם שלתלמידה ההיא שלי, מותר לצעוק עליי. לצעוק את חלומותיה שנדרסו לנגד עיניה מדי שני וחמישי ושני. פתאום כשהיא ראתה אותי בכנס למבקשי זוגיות, היא כעסה וחוותה שוב את הרגע ההוא, כשביקשה אז זוגיות. והיא ביקשה לדבר עם הימימה ההיא וביקשה להיות שוב הילדה שהיא הייתה אז, זו שיכולה להטיל את האחריות על מישהו אחר. שתינו לא ידענו אז, שאנחנו לומדות את השיעור הגדול של חיינו: אמונה של חכמות. מפני שאמונה חייבת להיות חכמה. ממש כמו סגולה.

"וכך צריכה להיות אמונת איש הישראלי: לא רק בשעה שרואה מבוא ודרך לישועתו על פי השכל, ואדרבא, בשעה קשה זו, טוב שלא יתעקש למצוא איזה שכל על פי דרך הטבע כי כיוון שלא ימצא, תוכל אמונתו על ידי זה להיפגם חלילה ופגם באמונתו יכול לעצור את ישועתו" (אש קודש).

איזו פיסת גאונות מוריש הרב'ה מפיאסצנא לשורדי השואה, איזו אמונת חכמים! כשסגולה נכשלת, הוא יאמר להם, זה עצוב אבל לא מייאש. כולה סגולה, ניסינו. אבל כשלא תגיע לכם הישועה המדויקת שלכם, תיפלו לגמרי לקרשים. היו חכמים, הוא יבקש. היכן שתתנפצו שוב ושוב אל סלעי אי ההגינות ואי ההיגיון, בחרו באמונה, בבלתי מובן - הוא ייתן לכם תחושת בחירה במקום שבו היא נשללה מכם.

זו בעיניי אחת מפסגות החוכמה היהודית. היא לא תשליך את האחריות על אף אחד אחר כמו שלא תאשים את הסובל עצמו. היא לא תאמין באנשים כי אם באנושיות, היא לא תייחס כוח לסגולה כי אם לאנשים שהיו מסוגלים לבחור בה כבחירה מושכלת, ברגעים שאין קשים כמותם. לכי ילדה אבודה, כתבתי לה, אל חופים רחוקים, אל חלומות אחרים. אל תכעסי אהובה, יש עוד דרכים נסתרות להגיע דרכן, לכי איתן.

לצאת לדייטים

מתחתנים

פרק מ"ב הוא אחד הפרקים בתיקון הכללי.

וזה אומר שזה פרק שהרבה מאד ברסלברים (ואנשים נוספים) אומרים אותו כל יום.

חלק במשך שנים, וחלק לתקופה ארוכה בחייהם.

זה נשמע לי הגיוני

שגם מתחיל באות ל' ונגמר באות ב'.
(סגולה של הר"י אדלשטיין זצ"ל)

אני כבר הפצתי את הסגולה

אני לא יודע מה לגבי פרק מ"ב,
פרק ל"ב הוא ודאי סגולה לחתונה של הרב יעקב אדלשטיין זצ"ל. מובא בספר המצוין "סולם יעקב" של ידידיה וסיון רהב מאיר.
פרק לב, המילה הראשונה והאחרונה בו גם כן יוצרים את המילה לב.. פלא פלאים

לעת מצוא.. הגמרא בברכות מין הסתם..

"נשוי פשע"
והמילה האחרונה גם כן היא לב

כתוב שם גם ״ אשרי אדם לא יחשב ה׳ לו עון״ ואומרים שחתן נמחלים לו עוונותיו ביום החתונה ..

תבדוק אם אתה נמשך לאישיות הקורנת ולאופי

דבר ראשון , בשביל לשדר שאני כאן לא רק בגלל חיצוניות. זה נותן הרבה נקודות בד״כ. הבעיה היא שיש כאלה בנות שלוקחות את זה לקיצוניות ומנצלות את זה. דוגמא מהיום: אני מקבל הודעה עם מספר והיא אומרת לי תשלח הודעה ואשלח לך תמונה. אפילו לא ביקשתי מספר שלה, אחרי זה במקום לקבל תמונה אני מקבל בקשה לעוד תמונות שלי. אמרתי לה סבבה אין בעיה רק תשלחי לי גם, מקבל תגובה : ״הי. ״ ואז מצטטת את ההודעה של הבקשה שלה. איכס

זה כאילו להיכנס למשחק אבל לשחק ע"פ החוקים שלך

זה כאילו פחות מביך כשמבקשים תמונה במפורש ואז אומרים שלא?! 😵‍💫

שום חוקים, להפך .. אני בד״כ זורם עם החוקים שלהן.

או שלא הבנתי כלום והתכוונת לחוקים שלהן.

זה סימן משמיים .. אין ספק.


סימן שצריך להחליף מקום עבודה.

בורחים משם גם בלי להתפטר רשמית .

סתם אבל באמת שהיום המדוייט איתך ומחר לא, למה לעזוב את העבודה בגללו?

בלי קשר אני רוצה לעזוב

לא נעים

שלום שלום
ואל תבוא לי
בחלום

קראתי את זה איכשהו מדויט עבר, צודק

אם לא ידעת מראש אז כנראה שזה לא ממש ביחד צמוד...
קיצור חלום. בהצלחה! ומקסימום.. אז נתנו לך מקל וגזר להתנהל מולו יפה;)

היא לא קובעת משכורות. סתם אותה קומה

את העמדות שלו, בלי להתייחס ברצינות לדעות אחרות שנאמרות.

כשאדם חכם משמיע דברי טעם, מקשיב לאחרים, מתייחס לדעות אחרות, ואז מנסה לשכנע בדיעות שלו מתוך התייחסות מכובדת, עניינית ומנומקת לאחרים -הוא מעורר הרגשה של סימפטיה, הערכה כלפיו, הכרה בכישוריו.

רואים אם אדם חושב שהוא יותר חכם מכולם לעומת אדם חכם אחר שמשתף מהידיעות שלו ומוכן לקבל דעות אחרות וידע מאחרים, תוך מחשבה שיכול להיות שהוא לא יודע הכל
זה לא נעים לדבר עם אדם שחושב שהוא מבין בהכל יותר טוב מכולם..

זה שאולי החותם הזה שהשאירו בך הגירושין זה חותם שאומר, כך נראת זוגיות, ולא - כך הייתה נראת אותה זוגיות ספציפית. ואם ככה נראת זוגיות, אז למה שתרצי את זה?
זה לא חייב להיות רציונלי, כי זה חוויה, ויש הרבה מאוד אמת בחוויה, כי זה דבר שקרה לך, זה ניסיון וזה לא תיאורטי..

יש סופרת מפורסמת אחת שאמרה בהקדמה לאחד מהספרים שלה שהיא משויכת לספרות הרומנטית*, אותה היא מתארת, "היא עוסקת, כדברי אריסטו, לא בדברים כהווייתם אלא במה שיכול להיות או צריך להיות"
יש את מה שחווינו, ויש את מה שהיינו רוצים שיקרה. ובהקשר אלייך, מה שהיית רוצה שיקרה, לא כחלום ילדותי של גיל העשרה והעשרים, אלא כמשהו בשל יותר שלא וויתר עדיין על מה שאת באמת רוצה בזוגיות.
קטונתי ממך בגיל, אבל אולי יעזור לדמיין את זה, את מה שיכול היה להיות או מה שצריך היה להיות, לא כחרטה, אלא כמשהו שאת יכולה ליצור יחד עם מישהו. דמיון זה כלי מצוין לרפא את הנפש ולתת לה תקווה.
בהצלחה

(*רומנטית אין הכוונה לסיפורי אהבה, בספרות זאת מילה שמתארת משו אחר)

ואני מצטרף לאמירה גם

יתכן ובאמת את סוחבת משהו.
אפשר גם לטפל במה שנשאר מהטיפול הקדום.
(מה גורם לך לחשוב שאת לא רוצה?)

ובהצלחה!!

לא הייתי במצב שלך, אז אין לי מה להגיד.
בהצלחה!

מה שבטוח, את תדעי מה טוב עבורך

מאחל רק טוב והמון הצלחה!

אבל אני יודעת במאה אחוז של משנה עם מה את מתמודדת תמיד אפשר להתחיל מחדש והפעם בצורה מתוקנת .
תאמיני שאת לא צריכה להתפשר
תאמיני שמגיע לך
תאמיני שאת ראויה
הטוב יגיע תעשי פעולות אפילו הכי קטנות כדי שיבוא
בהצלחה

רצון לזוגיות זה המון!
ספקות כאלה עלולים לעלות סתם כי הם יכולים...
אם יש לך דפוס של להרוס לעצמך קשרים ואת לא מבינה למה, כדאי לנסות לבדוק עם אשת מקצוע. אבל אם לא - טראומות נסתרות עלולות להפחיד אותנו בכל דבר בחיים, אי אפשר להתייחס אליהן יותר מידיי.... לא?

(ואולי האמירה הזאת תגרום לההפך)

היא לא מהאלה ששולחים להם הודעה בוואצאפ?

אבל זה מאוד תלוי גיל ובשלות רגשית

2+7/גיל הבחור

18 הרגע סיימה תיכון, 24 מן הסתם אחרי עוד תקופה משמעותית אחת או שתיים בחיים (ישיבה צבא עבודה) ועם מבט אחר וחווייה אחרת של החיים.

אינו דומה ההפרש בין 18 ל24 כהפרש בין 22 ל28, כשכבר שניהם יצאו לחיים, כבר אחרי שירות וכנראה חלק מלימודי תואר, מן הסתם עם יותר עצמאות וניסיון כלכלי חברתי אישי דתי וכו

אבל מהנסיון שלי הפרש שגדול מ5 שנים משפיע מאוד על היכולת לנהל שיח (מצד שני מעולם לא יצא לי לצאת עם מישהי גדולה ממני ב5 שנים ומעלה)

יש פעמים שהגיל לא כל-כך תואם להתנהגות
לכן באמת אי אפשר להכליל ..
אבל בגדול 5 שנים מעלי.. 2 פחות מהגיל שלי

אצל בנים לדעתי זה קצת הפוך מעדיפים מישהי קטנה או לפחות לא ממש גדולה מהם נניח 5 שנים זה גדול להם.

18 מול 24 - יש פער (שכיח וניתן לגישור בקלות), 25 מול 30 - פער אפסי, 40 מול 50 - ייתכן שאותו בן 50 מרגיש צעיר יותר מבת 40

לדעתי 5 שנים זה טווח סביר

כל אדם בפני עצמו יש מישהי בת 18 בעלת בגרות שתצא עם מישהו גם בן 26 וילך מצוין....
אני מכיר לא מעט זוגות שיש ביניהם הפרש של 8-9 שנים וחייהם הזוגיים מעולים ושמחים...
דעתי האישית לא פוסלים עד שלא נפגשים אי אפשר להחליט שמגיל כזה וכזה יש פער כל זמן שזה לא נבדק מול האדם המוצע...

בנשואים טריים אולי יוכלו לתת לך מבט.

(צריך להיזהר שם מכל מיני שבורים. תתייגי שם את נגמרו לי השמות)

מצד שני חלק מהדברים שיעודדו אותה רלוונטיים גם אלינו

זה כלכך לא ברור מאליו, וב"ה שאת שמחה ושלמה עם זה.

חוץ מזה- באמת אירוסין זו תקופה מבולבלת ומטלטלת.
*תנסי למצוא זמנים של נחת ורוגע, ללכת למקום שעושה לך טוב.
*כמה שפחות מריבות עם ההורים, להבליג ולנשום עמוק...עוד מעט תהיי בביתך, ותבחרי מתי להגיע
*לפחות פעם בשבוע לעשות עם ארוסך דייט של כיף ונחת, לא הכנות לקראת, ולא טכני. נטו מפגש שלכם
*להעביר לדף את כל רשימת המטלות והאירגונים שצריך לעשות, כך המוח נשאר נקי יותר
*תכתבי את כל התחושות והרגשות שלך לעצמך, תעשי סדר בנפש שלך כדי שיהיה לך קל יותר
*מה הלחץ שלך מהחתונה? תנסי למקד..

בהצלחה

הגעגוע.
(כשכתבתי היה היארצייט של הרב מהאמבורג בעל ה'תורת יקותיאל' ו'שב הכהן' שהנזיר מצאצאיו.)

קושי בהשגת סטרטיפיקט לעלייה שלה לארץ.

שם הם עברו את תקופת האירוסין.

לפעמים עולה לנו לחץ מתוך מקום טבעי
לפעמים עולה לחץ שצריך לתת לו מקום
בכל מקרה שווה לתת לרגש ביטוי , לדעת לנתב אותו .
בהצלחה רבה !

תודה על השיתוף

החוכמה זה איך ליישם
לזה יש לך טיפים(:?

עין טובה.
זה משנה את המציאות.
וככה מתגבר הרצון של עשיית טוב לאחר, וההבנה שכל דבר בחיים דלנו זה לטובה.

פשוט. לא?

תאר לך אתה נפגש במקום לא חיובי קשה יותר לישום מבין? אבל כן מבינה מה שאתה אומר לגמרי
האם זה פשוט? לא בהכרח (:

אולי הסיבה היחידה להגיע לתל אביב...

ושולחן באמצעו.
ומתחת לכיתוב "ספסל השידוכים" כתוב " הספסל בעיר בו אפשר להכיר"

הם עושים הכל בשביל שהספסלים לא יהיו נוחים לשכיבה, אז לפעמים הם שמים מעקה הזוי באמצע ולפעמים פשוט הופעים ספסל אחד לשני ספספלים קטנים, הפעם הם בחרו בפתרון שיגרום לאנשים להתפעל אבל המטרה נותרה בעינה - לזרוק את ההומלסים לריצפה.

 

הנה למשל אחד מרמת גן:

 

 

 

 

הם הנחו את העיריות לעצב את הספסלים כך שלא יוכלו לשמש משכן להומלסים, ומאז התחילו לצוץ לחיינו כל הפתרונות האלה.

 

כתבה בכאן 11:

 

 

כתבה בהארץ:

 

https://www.haaretz.co.il/gallery/architecture/environment/2014-09-03/ty-article/.premium/0000017f-edcf-d4cd-af7f-edffc2580000

הראשון בגלל קורונה
השני לנוחות

אחרי שיש הנחיה כזאת - מעצבים את הספסלים בצורות שונות ומשונות, כל עוד מטרת העל נשמרת - לא לאפשר שכיבה.

 

אגב, באופן רשמי לפי עיריית רמת גן - המטרה של הספסל הראשון היא לתת מקום לאנשים עם כסאות גלגלים.

כמובן זה מטופש, לא הגיוני לעשות מקום לאנשים שיש להם כבר כסא מהבית על חשבון אנשים שאין להם כסא ועכשיו לא יהיה להם איפה לשבת.

הרי כשיש ספסל רגיל - נכה על כסא גלגלים יכול פשוט לשבת לידו. כך הוא גם יוכל להיות באותו הקו כמו האנשים הבריאים שיושבים על הספסל, בניגוד לספסל הזה שבו המשענת תיתקע במשענת של כסא הגלגלים ולכן הכסא יהיה חייב להיות קצת מקדימה (מה שלא יאפשר לנכה לשבת בקו אחד עם יושבי הספסל).

 

כללו של דבר - יכול להיות שבאמת ספסל אחד מיוצר בשביל דייטים ואחר יקבל צורה שתתאים לנכים. הכל טוב ויפה. אבל אלה פתרונות שבאופן לא מפתיע *תמיד* יגרמו לכך שהספסל לא יתאים לשכיבה.

חשוב לעזור להומלסים,

חשוב לבדוק מה גרם להם להגיע למצב הזה,

אבל מה חשוב בלהזיז אותם מהספסל לריצפה?

או לכל הפחות המסודר כלכלית, נפשית וחברתית

אם אדם אחד תופס את הספסל 24/7 זה לא ממש משרת את הציבור

ספציפית על הספסלים ששלחת כאן לכיסאות גלגלים - מכירה מקרוב את אחד האנשים שדחפו לזה, זה מטופש לגמרי, אבל גם לגמרי לא נעשה מכוונה רעה.
באמת הייתה שם אמונה שלמה שזה יעשה טוב לאנשים

זה לא חכם

כשתגדלי תביני שזה לא שיטחי (או לפחות לא כזה שיטחי) ותוכלי להיות שלמה עם זה. שיחשבו מה שבא להם, הם לא מספיק מכירים אותך.

כי נניח שהציעו לך את פלוני והאופי שלו זה מי שהיית מחפשת אבל אמרת שפסלת בגלל האופי אז יחפשו לך אופי אחר למרות שזה האופי שאת רוצה.

לא נכנס לשאלה אם מותר כי אני לא יודע אם מותר או אסור

מבחינת ההלכה היבשה, וממליצה להתייעץ עם רב.
בין אדם לחבירו זה אש...
רק לא משנה מה תחליטי לעשות, תזהרי מאוד שלא יצא מצב שיחשבו על האופי שלו דברים שליליים שבכלל לא נכונים ושלא תגיעי בלי לשים לב להוצאת שם רע ו'המתכבד בקלון חבירו'...
מציאת חן בסיסית זה דבר קריטי בשביל חתונה וזה לא רדוד לפסול על זה.
אם לא הייתי מוצאת חן בעיני מישהו מבחינה חיצונית הייתי מעדיפה שיאמר לי את זה בעדינות ולא יביא סיבות לא נכונות
וגם כמו שאמר @ארץ השוקולד- עלולים להבין לא נכון איזה אופי את מחפשת.
לדעתי לגמרי כדאי שתאמרי ברגישות את האמת, או שתגידי שזה פחות מתאים ותתחמקי מלפרט את הסיבה
בד"כ מלשקר יוצא רק נזק ובאלגן. כדי לומר את האמת צריך הרבה אומץ אבל זה חדמ"ש משתלם

נשמע עניין קשה ומורכב... מאחלת לך המון הצלחה ובחירות נכונות בעזרתו יתברך!

@חדשכאן, קשור למה שגם אתה אמרת

לבחור עצמו - אם הוא באמת מכוער, הוא לא צריך אותך שתספרי לו. אין סיבה לחזק אצלו את התחושה.

למי ששידך ביניכם - זה טפשי. את יכולה להגיד להם שאת לא רוצה כי את מרגישה שהוא רוצה אותך רק בגלל הכסף, ואז יחשבו שיש לך הרבה כסף. נו מה הרווחת? המטרה היא שבפעם הבאה ישדכו לך בחור שאת רוצה. אלא אם באמת קיבלת את השידוך הזה רק כדי לעשות עליהם רושם.

בקיצור, תחשבי מה המטרות שלך ומה מקדם אותך אליהן, ואז תפעלי בהתאם.

יש כאלה שרוצות רק גבוה/נמוך, לבן/שחום, עדין/שרירי וכו', כלומר יכול להיות שגבר מאוד יפה בשביל בחורה אחת ייחשב ללא יפה בעייני בחורה אחרת.

וכמובן התגובה "אתה פשוט יפה מדי והיא מחפשת בחור מכוער" לא תפגע בבטחון העצמי של הבחור (אם זה נשמע אמין)

"אני לא מרגישה משיכה כלפיו". זה לגמרי בסדר.

בשביל לא להגיד את כל האמת.

את יכולה להגיד שמפריע לך משהו, חיצוני, את יודעתשזה לא מהותי אבל זה משמעותי מספיק כדי לא לאפשר את הקשר בינכם, שאין לו דרך לשנות אותו ולכן מיותר לפרט.

חיצוני יכול להיות אופי/מראה/רקע ועוד הרבה דברים.

זהו

מדובר בנטיה גנטית, עם עבודה נכונה וקשה אפשר להשאיר אותה פנימית ולא רלוונטית

ולכן ביחס לנקודה פנימית יותר, תכונת אופי היא חיצונית, בהחלט.
הנקודה הפנימית ביותר היא נקודה שלא ניתנת לשינוי, 
תכונות אופי בהחלט ניתנות לשינוי(לפעמים עם עבודה קשה אבל עדיין)

(ויש עוד דברים חיצוניים שלא כתבתי כמו קול/ כמו צורת התבטאות/צורת הליכה/ סגנון לבוש/דעות.
יש מלא דברים שיכולים להיכלל בחיצוניות)
 

ולתת מילה טובה.

חשוב.


עוד יותר חשוב לא להפיץ רוע על אנשים אחרים כי רע לנו.