שתמיד אני לוקחת פיקוד בדייטים ראשונים, הצד האסרטיבי יותר, ממלאת את השקט, מחליטה לאן הולכים, כשבחיים זה כל כך לא אני?
(אני יודעת קצת איך זה קורה. זה בעקרון סוג של פריקה יותר. אני כל כך נרתעת מאי וודאות, שאני פשוט הופכת את עורי ברגעים האלה. מעדיפה להיות מובילה, מאשר לא לדעת מה קורה).
מה יהיה? נראה לי זה קצת מאיים על גברי ישראל. ומילא הייתי כזו גם ביום יום, אבל אני לא. פשוט כל הסיטואציה החדשה הזו מוציאה ממני צדדים חבויים.
דווקא הייתי מעריך אצ זה כי זה מראה על כנות
להביא את עצמך לקשר.
אפילו בלי לדבר בכלל בכלל עליו הוא יבין שאת רוצה לדבר על עצמך. לא?
איך אתם מתכננים בנייה של קשר ראשוני...?
כעקרון רציתי להציע מודל פשוט - כמו שיוצרים קשר עם חברים רגילים
ככל שהחברות מתמשכת יותר אז יש רצון לדעת יותר פרטים ויותר להכיר את הצד השני.
אם בהתחלת הקשר ממש מדברים על היכרות אז זה יכול להשמע מאוד טכני ויבש.
אך אם בתחיל תהקשר עוסקים בשיחות פשוטות זה מתחיל להניע משהו.
לדוגמא - אני לא רוצה לשאול אותה "כמה אחים יש לך?" אלא אחרי כמה זמן (לא רב, לצורך העניין) יקפוץ לי לראש "רגע, אני מדבר איתך שעה ואני בכלל לא יודע כמה אחים יש לך".
זה לא כזה קריטי דווקא בעניין הזה, וזה אפשרי שדברים מסויימים יעשו בצורה מאולצת וזה לא נורא בכלל - אך בתור עקרון הכירות זה דבר שאמור להיות הדרגתי בצורה כלשהי. אחרת היא נבנת עקום. או שהיא נבנת על בסיס דמיונות שאין להם בהכרח אחיזה במציאות או שהיא לא מתקדמת לשום מקום.
נראה לי שהרעיון של ההתקדמות בצורה הדרגתית הוא רעיון חשוב. ככה נוצרים ומתעמקים קשרים בינאישיים בכלל, אז למה לא שגם פה יהיה ככה?
זה מה שנראה לי שבאתי לומר
הכוונה שגם פה כדאי שה יהיה ככה, וזה כל הכיף!
זה מה שהתכוונתי לומר שם גם פה זה ככה, לא השכלתי להבין אותך או שלא הבנת אותי חחח
הצעתי מודל שלא כולם מאמצים פה. ובכללי הוא לא תמיד מובן מאליו כאשר מתעסקים בשידוכים בצורה ממוסדת. אני שמח שלך זה פשוט 
לי לא תמיד זה פשוט..
אך יש נקודה משותפת להיכרות בין חברים לבין היכרות למטרת שידוכים - הדרגתיות.
נגיד לפי מה שאמרת - גם אחרי שבחור "נדלק" על בחורה ומשתף אותה שהוא רוצה לצאת איתה בודאי שעדיין אין לו רגש עמוק כלפיה. יש לו ניצוץ של רצון לקשר אבל זה הקשר הריגשי עצמו. קשר ריגשי בונים אותו ולוקח לו זמן להבנות.
בין אם זה קורה לפני החתונה, בין אם זה קורה אחרי החתונה (בעצם זה קורה כל החיים בנוסף).
וגם התקופה שבחור ובחורה יוצאים לדייט ועדיין לא יודעים לאיפה הקשר יקח היא דומה בדברים מסויימים לקשר שיש בין "ידידים" בחברה שבה זה נהוג (מפתחים רגשות זה לזו ונוצר פה משהו משותף).
כשהדברים באים מתוך רובד ראשוני טכני - הם לא יזכרו, הם עוד סתם פרטים, אבל הצורך למידע הזה עולה מתוך הדיון או מתוך הנקודה שהצגת (של "רגע, איך אני עוד לא יודע/ת כמה אחים יש לך"?) - הפרט הזה מקבל משמעותי ונזכר.
ככה זה גם שם של בנאדם, לפעמים בנאדם חדש שאומר לי את השם שלו אני שוכח אחרי שנייה כי אין לזה משמעות בעיני. אך אחרי שאני מכיר קצת אותו אז השם נושא משמעות בתוכו וממילא השם שלו יותר אומר לי משהו וקל לזכור אותו יותר.
אתה מתאר מצב קיצוני ולא טבעי, ואולי יש כאן איזשהו משהו עמוק שמסתתר ומבריח אותך מהתמודדות עם זוגיות. ולכן אני חושבת שכדאי לדבר עם איש מקצוע.
אם היא נמצאת ממש בתוכך בצורה כזאת שהיא גורמת לך לרצות פחות להתחתן - אז היא בטח יושבת על עניין רציני שהגרעין שלו אמור להיות אמיתי. אמאאמממה יש הרבה קליפות שצריך לקקלף עד מגיעים לגרעין.
תשאל את עצמך ברצינות - מה גורם לי להרגיש לא ראוי לאהבה של בחורה? מה הקריטריונים של "בנאדם ראוי"? האם אני עומד בהם? האם הם נכונים? האם עלי לשנות אותם? האם עלי להתחיל לעמוד בהם? האם עלי להשלים עם מי שאני גם אם אני לא עומד באידיאל של ה"גבר הראוי לאהבה של בחורה"?
אני בטוח שכשתקשיב לקולות הפנימיים בתוכך בצורה רצינית ולא תדחה אותם (אע"פ שבשכל הם נראים כלא נכונים בצורה פשוטה) אז תבין את עצמך יותר טוב ותזהה ממה הדברים נובעים ועל מה כדאי לך לעבוד במחשבות/רגשות.
כמו שרופא לניתוח צריך לברר עליו ולשמוע חוות דעת,
ככה ואפילו יותר בנפש.
זה דבר ראשון משהו שנראלי כדאי מאוד לשים לב
ובקשר לתוכן עצמו...
נשמע שמה שצריך לעבוד עליו זה הערך העצמי(כמו שכתבו כאן למעלה..)
והאמונה שה' נותן מתנות גם למי שלא 100% ראוי
ומי שכל כך אוהב את החברים ואת האנשים בעולם,
ראוי וחצי לאהבה
בשונה מכולם פה אני דווקא חושבת שיש לך הסתכלות בריאה ונכונה, ואפילו התחברתי והזדהתי ממש
אני חושבת שבעולם המודרני נוטים לחשוב שמי שחושב על האחר מאבד את עצמיותו וזה כל כך לא נכון
זה דבר ראשון
דבר שני, הטוב שלנו, לא רק שלא סותר את הטוב של האחרים.
בשביל שלכולם יהיה טוב(שזה הכי חשוב לך), אתה מוכרח להתעסק בטוב שלך, אתה חלק בלתי נפרד מהעולם, ההעתסקות בטוב שלך לא רק שלא מגריע מטוב העולם, להפך, אם באמת אכפת לך מהעולם אתה צריך להשקיע בעצמך בדיוק בשביל זה.
אתה חלק בלתי נפרד ממנו. ובאמת באמת יהיה לאחרים טוב כשלך יהיה טוב.
דבר שלישי
אם אתה מסתכל בראש של הכלל כל הזמן 'מה אחרים זקוקים ממני'
אז זה לא משנה אם אתה ראוי לאהבה או לא, הרי העולם מוכרח לך,
ואחד מהצרכים הבסיסים שלך זה אהבה, אז בהכרח שהיא תגיע ואתה ראוי.
תקציר, גם אם אנחנו באופן תמידי חושבים על האחר, ועל מה הוא צריך מאיתנו
בשביל באמת לתת לו אותנו בשלמות, אנוחנו צריכים שיהיה אותנו, כי אם אין אותנו, אנחנו לא נותנים לו בעצם כלום.
העולם זקוק לנו, לא סתם ה' משאיר אותנו חיים בעולם הזה. ולכן אנחנו ראוים לחיות בצורה בריאה ושמחה.
כשאנחנו מתפללים על עצמנו זה לא אגויסטי, כי עצמנו זה בשביל העולם והתכלית.
וכשאנחנו חיים את האחר ואת התכלית זה לא סותר את עצמנו ואת החלק החשוב שבנו שאנחנו חייבים לפתח כדי לתרום לכלל.
מקווה שמובן
באמת כשקראתי את מה שכתבת כל כך הבנתי אותך
ולא הבנתי למה אנשים מיהרו לשלוח לאיש מקצוע.
זה ככ נכון ובריא לחיות את האחר ואת הכלל.
אני חושבת שאי אפשר באמת לחיות בזוגיות בלי ההרגשת מחויבות לאחר וההבנה
שיש מחוץ לי,שיש אנשים מסביבי שזקוקים לי ואני שם לב אליהם, ויש להם צרכים בסיסים ורצונות וציפיות בדיוק כמו שלי. והסיבה שאני חי וחי בטוב, היא לא רק 'אני' והפיתוח העצמי שלי היא בשביל לתרום את חלקי בעולם ולעולם במה שהוא צריך וזה נמתחיל בסביבה הקרובה שלי.
בקיצור, אשריך והלוואי שירבו כמותך בישראל
אנחנו לא רק יצורים דתיים, ולא מנהלים את חיינו הרגשיים (רק) לפי הבנתנו את הסוגיות ההלכתיות.
אם תהיה לי הבנה אחרת בגמרא פתאום אתייחס אחרת לאנשים? זה לא אנושי ולא הגיוני
כמו שהוא כותב, מדובר בהתנהגות לא לגמרי מתוכננת, אלא בהתנהלות רגשית.
מסכים דווקא עם מי שאמרה שלא בהכרח מדובר בבעיה, רק צריך לוודא שבסופו של דבר הבחור לא יוצא בסוף בלי כלום
אני לא נגד פניה לאנשי מקצוע. ממש לא
מצד שני, פניה לאנשי מקצוע היא כשאני יודע מה נקודת המוצא ומה נקודת היעד, ובמקרה הזה זה לא ממש ברור שיש נקודת יעד שונה - כלומר שיש כאן שינוי לעשות.
יכול להיות שיש כאן בריחה,
יכול להיות שיש כאן תחושה של חוסר מוכנות/בשלות/רצון לחתונה - וזה יכול להיות תקין לגמרי (בגיל 22, לא בגיל 30)
זאת תכונה טובה
רק כמו כל דבר צריך לדעת לאזן
(דעתי האישית- אם ללכת לדבר לאיש מקצוע בשביל לטפל בדבר שדורש עדינות- כלומר- חיזוק ערך עצמי אבל בלי להרוס את האהבת הזולת המדהימה הזו- צריך לעשות בירור רציני על המטפל)
כמי שפגש כמה וכמה אנשי מקצוע, יש בהחלט כאלה שיכולים לגרום נזק בלי כוונה רעה, וזה רק מססבך יותר.
ונכון, כמה שהנקודה עדינה יותר, צריך להזהר יותר
לא בגלל המטופל
הרבה פעמים יש בן אדם שמגיע לטיפול וצריך הכוונה קטנה, ובמקום זה המטפל מתחיל איתו ססדנה ופותח בעיות שהוא לא חלם עליהן ועד עכשיו לא הפריעו לו.
לפעמים למטפל שהוא לא חכם מספיק יש נטיה לראות בעיות בכל מי שהוא רואה, כשבפועל מדובר בחריגה קטנה ולא משמעותית שהאדם יכול לחיות איתה
אדם שפורק את תחושותיו בפורום בד"כ ירצה לשמוע ממנו, לא יעזור להפנות אותו לאנשים אחרים.
אם היה מדובר פה בניק לא אנונימי שמידיי יום מבטא חוסר הערכה עצמית, ביקורת עצמית ונחיתות, מיילא
אבל בסך הכל הוא פרק את התפיסה שלו,פעם אחת, בצורה אנונימית, שהייתה נשמעת שצריכהה טיפל'ה איזון לכיוון אחר, לכל אחד יש משהו שהוא צריך בו טיפה איזון, אז אצלו זה בתחום הזה.
עם כל הכבוד ל2020, יש לבן אדם כח עצמי, לעבוד על עצמו ולשנות תפיסות.
לא על כל דבר צריך לפנות לאיש מקצוע. ויש כבוד לאנשי מקצוע, אבל מה נסגר?
רק לא הבנתי למה זה מראה על פתיחות ועומק ששולחים כל אדם ליעוץ?
ארץ השוקולדלא מדובר במשהו מקומי, אלא מערכתי.
לא כולן מתנהלות ככה, וב"ה. אבל זה מאוד מאוד נפוץ.
אני מניח שהרבה בחורים יכולים להסכים איתי בזה.
אשריך חציל זו באמת זכות גדולה וממש חשובה !
זה מזכיר כמה זהירים אנחנו צריכים להיות בעולם הזה של הדייטים
מתעסקים עם ענייני נשמה -כפשוטו
חציליםשבכל דבר הם רואים גם את החיובי
אני יודעת שיש בי כמה וכמה חסרונות.
אבל יש אחד שהוא משמעותי ביותר לחיים של משפחה.
משמעותי ממש.
כעס.
הוא לא בא לידי ביטוי ביום יום (אני מקווה),
בטח שלא באופן שממנו אני כל כך מפחדת
אבל כשאני כועסת באמת זה נוראי.
והכי נורא- שבפרט מול חלשים ממני.
מה עושים???
כעס זו בהחלט מידה גרועה, אבל אפשר לשנות אותה.
בהחלט.
צריך לעבוד ב2 מוקדים עליה - איך לא להתעצבן, ואיך להירגע מהר.
כי בזמן הכעס אדם לא שולט בעצמו.
צריך גם לחשוב האם הכעס שאת אומרת שיש בך הוא חריג, או שכואב לך (ובצדק) על כל כעס הכי קטן.
מין תסכול כזה,
שמוצף כשיש מכלול של דברים
(למשל לחץ חברתי+דרישה לעבודה טובה ומהירה+סדרת דברים שמתפקששים+חום(יעני הטמפרטורה) )
וזה די נדיר שזה עולה לרמה החריגה.
אבל עדיין, זה פשוט לא טוב
ובזמן האחרון כבר התחלתי פחות לכאוב את זה, יותר להחליק......
אף אחד מאיתנו לא מושלם
אם את אומרת שזה קורה לעיתים נדירות אז את עוד נחשבת ברמה טובה מהממוצע..
לא צריך להיות מושלם בישביל להיות מוכן להתחתן.
בה"צלחה
הקטע שבחיים של לנהל משפחה יש הרבה יותר מצבי לחץ
אז אולי (כנראה) זה יהיה יותר דומיננטי
...
שבע"ה כשתקימי משפחה יתווספו עוד 1001 קשיים
אבל את לא תהיי לבד.
זה העניין של נישואין שמתמודדים עם החיים ביחד
ייתכן שלאחר שתכירי אותו הוא יעזור לך להתמודד עם מידת הכעס שבך ולאזן אותה.
כמו שאת תעזרי לו להתמודד ולהתאזן בדברים אחרים
ואפשר לעבוד על זה.
עצם זה שזה מפריע לך כבר אומר עלייך דברים טובים מאוד. מאוד.
אשרייך
את חושבת שזה באמת באמת ברמה שיפריע לך בקשר זוגי?
או שאת סתם מדקדקת עם עצמך יותר מידי כרגע?
לא בקשר זוגי...
בהקשר של ילדים
אבל יש לך מטרה להצליח. ולהשתפר. ויש עוד זמן.
האם בגלל שאת לא אישה מושלמת אז את לא תצאי לפגישות עכשיו כי את חוששת שתכעסי על הילדים שלך?
אין פיתרון אחר.
תבדקי איפה הכעס הזה מתפרץ, איפה הוא פוגש אותך. ותנסי לראות מה בתפיסה שלך/ בהתנהלות מוביל אותך לשם.
אני לא בטוח שיש לי עצה לעניין...
אבל שמתי לב לשורה בכתב הקטן - שזה בפרט מול חלשים ממך.
חוץ מכל העצות שנכתבו, אולי לימוד על ההפסד של מידת הכעס, או על הפסד של פגיעה באחרים וכו'
אולי זה יהפוך את "מאזן האימה" (כמו שאומרים) ככה שתרגישי שאין באמת חלש ממך כי מאחרי כולם נמצא הקב"ה וההפסד הזה.
אני לא בטוח במה שאני אומר, אבל זורק רעיון
אפשר לחיות לצד זה? או שזה חייב למנוע חיי נישואין...?
אפשר לשפר את זה? (גם אם בצורה הדרגתית)
לכולם יש חסרונות והם מתחתנים, החסרון עצמו בדר"כ לא מונע חיי נישואין אלא החוסר השלמה איתו (שזאת עבודה לא קלה לפעמים, ודווקא ע"י ההשלמה עם המקום אפשר להתחיל התקדם ממנו)
היא בונה עליך? יש לו דדליין מתי הוא מסיים לעשות את הבירור הזה?
אין סיבה להמרח, מצד שני אין סיבה להלחץ. תדבר איתו כדי שלא יהיה טלפון שבור. יכול להיות שהיא לא יודעת מזה ואז אין שום בעיה בכלל.
זה נשמע הצעה לא קונקרטית שיכולה לחכות / לא להתבשל לבנתיים.
אין על הרב יוני לביא.
פשוט מדויק
* “לכל אחד יש ת’אחת שלו”.
אין לי שום דבר נגד שלומי שבת. הוא בהחלט בחור סימפטי עם קול נעים. אבל בקטע הזה הוא ממש טועה ומטעה. לכל אחד יש הרבה יותר מאחת שהוא יכול להתחתן איתן ולהקים זוגיות אוהבת, מאושרת ויציבה. התפיסה כאילו בעולם של שבעה מיליארד בני אדם מסתובבת לה אי-שם רק אחת ויחידה, “הנשמה התאומה שלי”, שאם אזכה למצוא אותה אהיה מאושר לנצח, ואם לא – אתַקע אומלל ומסכן עד סוף חיי, היא פשוט אשליה מסוכנת. יש שדה ענק של מאות, ואולי אפילו יותר מזה, בחורות שיכולות להתאים לך מאוד. התאמה בסיסית באופי, בשאיפות ובסגנון החיים, תיתכן עם בנות רבות מאוד. מעבר לזה, הצלחת הנישואין יותר משהיא תלויה בזהות האדם בו בחרת, היא תלויה באופן בו תנהלו את חיי הנישואים שלכם. ממילא, המשימה העומדת בפניך אינה להחליט ‘האם זאת היא’, אלא לבחור מישהי שתוכלו לבנות בית ואהבה ביחד. זה הופך את המשימה להרבה יותר הגיוניות וברת השגה.
* “כשזה צריך לבוא – זה יגיע”.
המשפט הזה דווקא נכון אבל על תנאי. על תנאי שאתה לא מפריע לזה לקרות. הקב”ה מצידו היה רוצה מזמן לראות הרבה מבניו ובנותיו עומדים מאושרים מתחת לחופה. הוא אפילו מוכן לעזור לדבר הזה להתרחש. הבעיה היא שיש כאלו שֶבְּמוֹ ידיהם מחבלים באפשרות שזה יקרה. איך? על ידי דפוסי המחשבה, אופן החיפוש ודרכי ההתנהלות שלהם במהלך הקשר. השאלה המרכזית היא האם מה שעומד בינך לבין החתונה הוא לקבל עוד ועוד הצעות, או שנדרש שינוי בגישה ופתיחת חסימות, ואז זה עשוי לקרות כבר עם הבאה בתור.
* “פשוט עדיין לא פגשתי אותה”.
איך אתה יודע?! אולי פגשת אותה ואמרת לה לא? אולי היא בסביבה שלך אבל אתה לא רואה אותה ממטר כי הפוקוס שלך נעול על איזה מודל שתקוע לך בראש, ולא בטוח בכלל שהוא הדבר הנכון עבורך? אולי אתה מסתכל בכיוון אחד והיא בכלל מחכה לך בכיוון השני?
* “בלעדייך אני חצי בן אדם, בלעדייך אני בעצם כלום”.
חזרנו לשלומי שבת עם טעות מס’ שתיים. רווק הוא לא ‘חצי בן אדם’. הוא אינו שבר כלי מסכן וחסר תועלת. הוא אישיות מליאה, פוריה ותורמת. לפעמים אנשים שוכחים שיש לרווקים חיים חוץ מאשר לצאת לדייטים ויש להם עוד משימות בחיים מעבר ללמצוא כלה. לכן מלבד שאלות ‘כאילו’ מתעניינות אך בעיקר רומזות – ‘נו, מה חדש אצלך?…’, והאיחול האולטימטיבי המעיק ‘בקרוב אצלך’, מותר גם לשאול אותם: “איך הולך לך בעבודה?”, “אתה מרוצה מהמכונית החדשה שקנית?”, וגם “החולצה החדשה שֶלַך מקסימה”, “בא לך לקפוץ אלי לאיזה כוס קפה מחר בערב?”.
לפני שאתה רווק אתה קודם כל בן אדם. אם הציר שסביבו נעים החיים הפך להיות הדייטים אולי כדאי לעשות חשבון נפש קטן. יש עוד דברים משמעותיים בחייך – לימודים, עבודה, משפחה, חברים, עבודת ה’, תחביבים. בעז”ה יבוא גם המועד של הזוגיות להצטרף לעניין.
* “בנים כל הזמן פוסלים על מראה חיצוני”.
לא רק בנים אלא גם בנות, ולא כל הזמן אבל הרבה יותר מידי. מה זה אומר עלינו? מה זה אומר על תרבות הפוזה והשואו שאנחנו חיים בה? מה זה אומר על מודלים של יופי שמתרוצצים לנו בראש ושאובים מאמצעי המדיה, הסרטים והפרסומות ששוטפים לנו את הראש ומקשים עלינו מאוד בבחירה שלנו? אלו שאלות טובות ואת התשובות עליהן יצטרך כל אחד לתת בעצמו.
נ.ב תזהרו עם התמונות שאתם מעלים לפייסבוק. אין לכם מושג כמה דייטים פוטנציאליים אתם מאבדים בגללן…
* “כשזה זה – אז יודעים”.
רואים שצפית ביותר מידי סדרות רומנטיות דביקות, אבל מה לעשות – בחיים האמיתיים זה לא עובד ככה. רוב הזוגות מגיעים אל ההחלטה הגדולה בחייהם כשמשהו בלב שלהם רועד. שלא הכול מושלם. יותר מזה, אם נדמה לך שהכול פרפקט, תבדוק שוב. אולי אתה מסונוור ומפספס דברים חשובים? גם לגבי בחירות אחרות בחיים (מקום לימודים/עבודה) הדברים מורכבים ויש יתרונות וחסרונות בכל מהלך. צריך שיהיה לי ביטחון ואמון באדם איתו אני הולך לעשות את הצעד הבא, אך מי שיצפה לשמוע את הבת-קול, להרגיש פרפרים בבטן והתאהבות סוחפת המגיעה עד קצות האצבעות, עלול להמשיך לחכות…
* “לחפש דרך האינטרנט זה לא בשבילי/זה רק למיואשים ומסכנים”.
אחי, אתה ממש פאסה. גם אם בעבר אולי היה בזה משהו, כיום זה ממש לא נכון. אפשר למצוא באתרי היכרויות ברשת חבר’ה מאוד איכותיים ותורניים שהבינו שלא מוצדק לפסול על הסף שום אופציה שהקב”ה מזמן לנו להגיע אל היעד. מובן שצריך לנקוט באמצעי זהירות ובדיקה לפני שמגיעים לפגישה ממשית, אבל חבל לפספס גם את האפיק הזה בדרך למטרה המקודשת.
️אגב, יש כמה קשרים שזכורים לי ממש לטובה בגלל שהבחורה זיהתה משהו שאני עושה לא נכון, ופשוט הסבירה לי שכדאי לעשות כך וכך ולא כמו שאני עושה, ומה המטרה ולמה ככה, ונתנה לי את הזמן והמרווח כדי ללמוד את זה. זה היה מקסים אבל הקשרים האלה נגמרו מזמן
ומי שמעיר בצורה של "משגיח", סביר להניח שזה יגרום רק אנטי, אז אין עניין.
"כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע"
דהיינו בסוך המטרה שהבת תלך בצניעות, הרבה פעמים אם האמא לא מרפה אז דווקא זה יכול לגרום לאנטי.
לתגובה שעשוייה להיות בעקבות התוכחה.
לא הייתי מחפשת בחור דתי...
יש ערבות הדדית ואכפתיות, במיוחד בנושא כמו צניעות שהוא קריטי מאוד לזוגיות והבית, וכמו שזכות אישה להעיר לבעלה על דברים מסוימים כך גם זכותו של הבעל להעיר
ויותר מזה- אם הבעל לא יוכיח על דברים שצריך לתקן, זה יראה כאילו לא אכפת לו ממני...
כמו ש@אש לבנה אמר- צריך גם לדעת איך להוכיח ולהעיר. יש כללים בהלכה לאיך לעשות את זה בצורה נכונה
את צודקת, זה קריטי לבית ולזוגיות, במיוחד לחינוך ילדים..
אבל - לא נראה לי שהייתי רוצה להתערב ושיתערבו לי בקשר האינטימי שלי מול א-להים. יש פה גבול עדין אני חושב שצריך לעמוד עליו על היחס בין בני הזוג.
מהו הגבול שבו את אומרת "זה המקום שלו שרק הוא אחראי עליו"?
יש החלטות אישיות שעלולות להשפיע גם על הקשר הזוגי, שהאחריות הבלעדית שלהם הם ביחס לאדם עצמו. ברור שאפשר שצריך לדבר על כל מה שצריך לדבר אבל נקודת המוצא היא שונה. קודם כל - האדם חייב לבקש רשות להכנס למרחב של הזולת ולהכנס אליו רק אחרי שהוא מרשה לי. והוא יכול גם לא להרשות לי, וזה תקף גם ביחס למערכת יחסים זוגית.
זה לא רק עניין של 'טקטיקה'. גם לבן/בת זוג יש מרחב אישי שהוא מקומו ללא תלות בזולתו.
זה לא רק ביחס לזולת בתוך מערכת יחסים אלא זה גם ביחס ל'אני' בתוך מערכת יחסים. אם אני יודע שיש לי מרחב אישי מסויים שהוא רק שלי זה משנה את התמונה.
ולגבי עבודת ה' - תלוי איך תופסים את עבודת ה' עצמה. חלק מעבודת ה' זה לתקן את המעשים וחלק זה לתקן את המידות. תיקון מידותי הוא אכן דבר שאפשר להעיר/להאיר לגביו אך הוא בסופו של דבר בא מהאדם עצמו.
ממה שמעתי בסביבה יותר מידי פעמים היחס שלי לעניין הצניעות באמת יוצא דופן.
בגדול אני חושבת שאין מה להתלונן להתבכיין ולחפש הבנות. זאת ההלכה וזהו. מעולם לא הפריע לי להתלבש צנוע אולי כי מראש אני לא רואה לבוש לא צנוע כיפה יותר.
מעצבן אותי מאוד לשמוע בנות שמתבכיינות על כך שהמורה vעירה להן על חצאית. אם תלכי ולחנות ותקני חצאית קצת יותר ארוכה שהיא לטעמך 100% אף אחד לא יעיר לך יותר. זה כל כך בר תיקון.
מהצד השני, אני חושבת הדיון האובססיבי על צניעות הזה מאוד לא בריא. "קו חיזוק בנושאי צניעות" חוברות הצניעות האלו שמשתמשות בטקטיקות הפחדה לספר סיפורים על מגפה שנוצרה בירושלים כי נשים החליטו ללכת עם פפיון בחגורה (סיפור שבאמת מופיע בחוברות האלו!) מדברים כאילו מהות הקיום של האישה זה אך ורק להתלבש צנוע. אין לה מטרות נעלות יותר, היא מתלבשת בבוקר וזהו, כבר קיימה את תפקידה בעולם. מצוות הצניעות היא חשובה אבל במקומות מסויים ניפחו אותה מעבר לכל פרופורציה בצורה מזיקה.
ברור שמצוות צניעות היא שונה במובן שכולם רואים בברור עד כמה את מקפידה עליה במבט הראשון. יש פה אמירה של השתייכות חברתית ודתית, וכמובן ביטוי לטעם אישי וסגנון אופנתי. אבל יש כל כך הרבה מצוות אחרות שלא מקבלות חצי מהיחס הזה, לחיוב או לשלילה. אף אחד לא מתלונן שהזכירו לו לברך ברכת המזון, או פותח קו חיזוק עם סיפורי אימה על המקרה הלגמרי אמיתי שבו אנשים מתו כי אכלו חמץ שעברו עליו כבר שלושה פסחים, לפני ההבדלה של שמחת תורה, תוך כדי ביצוע מלאכת בורר בלי כלי שלישי (אפילו שזה הרבה יותר הגיוני, והרבה יותר חמור)
אינטנסיבית מאוד לצניעות על חשבון ערכים אחרים.
מתייחסים לכך כאילו כל עבודת ה' של אישה זה הלבוש שלה. זה הבל.
בלי לגורע כהוא זה מהערך הגדול של צניעות והקפדה על ההלכה.
גם כשהייתי כבר בחורה בוגרת, אמא שלי העירה לי לפעמים על בגד כלשהו שהוא לא מספיק צנוע, וקיבלתי את זה לגמרי.
היום אין לי עדיין בנות עד כדי כך בוגרות, רק בגיל ההתבגרות אבל נראה לי טבעי לגמרי שאני אדבר איתן על זה בדיוק כמו שאדבר איתן על נושאים אחרים.
וגם מבחינת "ההשגחה" של אב המשפחה. בוא נגיד שזה יותר השגחה משותפת של ההורים שהבית מתנהל בצורה שבה הם רוצים שהוא יתנהל.
(בעקבות סיפור של אמא שלי ושיח על שידוכים "מעניינים"). הייתי פותח אתר פגישות לדתיים שישדכו - לא יודע איך (אולי שדכן יתן מספר לבירורים לכל צד [נראה לי נהוג שנותנים לבחור קודם] ואחרי הבירורים (אם שייך כמובן) ישלח קישור לשני הצדדים לחדר צ'אט זמני לשבוע-שבועיים. אם בסופם הם יחליטו להמשיך החדר סזגר (על כורחם) והם יקבעו להפגש במציאות.
בלי תמונות. אולי אפילו את הבירורים צריך להוריד, שהרי מי מכיר אותי יותר טוב מעצמי ומי יודע, אולי אני איש של אמת שיכול לשנות את הדעות שלי והכיוון שלי רק בשיח עם הצד השני ממש?
מבינה את התסכול הזה! וממששששש מעריכה את זה שאת מחפשת דרך ורוצה להמשיך להתחזק, לפעול, להרים את עצמך... יודעת מעצמי שזה ממש לא קל
כותבת לך מהרהורי ליבי והלוואי עלי להרים גם את עצמי.
שמתי לב במה שכתבת לנקודה של "מה אני צריכה לעשות", גם כשכתבת לגבי הסגולות, לגבי אימון אישי, ולבסוף לגבי הרב שיציע לך את העשיה המדוייקת.
אני חושבת שעשיה ממקום של האם אני בסדר או לא, אשמה במצב או לא, זוכרים אותי בשמים או שלא... עשיה שנובעת מכל האמירות האלה היא לא בהכרח תהיה נכונה לך,
כי היא מרחיקה אותך מעצמך
תסתכלי רגע על אדם אחר במצב שלך- איך היית רואה אותה? היית רואה נשמה יקרה, שנמצאת בעולם בתור פשוט בחורה שמתמודדת עם רווקות וכנראה עם עוד כמה דברים, יש לה כוחות, יש לה רצון טוב, חלומות, שאיפות, וגם אתגרים ונסיונות.
מגיע לך שאת תראי את עצמך בעיניים המכבדות האלה, אוקי אז כרגע אני רווקה. מה ההתמודדויות שלי כרגע? מסכמת כמה דברים שציינת,
לגבי כל אחד מאלה תנסי להפריד את נבואות הזעם,האשמה והשוני מהסביבה, מההתמודדות הספציפית שלך כרגע בנושא זה.
1. לחזק / לפתח קשרים שטובים לך, עם הבנה ואכפתיות
2. שימור פוריות
3. להרים את עצמי
4. לתפקד בעבודה בנחת
5. להסכים שיש זמנים יותר קשים ("לפעמים אין לי כוח בעולמך להיות"), לא לבזות את החיים שלך כרגע ואפילו לכבד ולייקר אותם. עם כל הכאב שבהם...
רק את יודעת (ולא שום רב) מה יכול לעזור לך ולקדם אותך בעשיה שמדוייקת לך- מתוך המבט שיש לך כוחות לנסיונות של עכשיו.
כמובן קחי מה שמתאים לך ממה שכתבתי, ומה שלא את יכולה לדייק לנו / לעצמך.
חזקי ואמצי, את נסיכה, אמנם בודדה כרגע, אבל את אחראית על עולם מלא, העולם של עצמך, והוא יקר וחשוב, תמשיכי להיות המנכ"ל של העולם הענק הזה שהוא את! אל תוותרי עליו, תשאלי תמיד איזה עוד טוב את יכולה לעשות לעצמך. ותדברי שיחה ארוכה ומפורטת עם המנכ"ל של כל העולמות, גם אם כבר דיברת איתו הרבה, קחי לך זמן קדוש לפתוח מולו את הכל.
בטוחה שתקבלי מזה המון הקשבה ונחמה, ובהירות בתוך ערפל הרגשות וההתמודדויות, וביטחון, שהסיפור שלך הוא כבר טוב, וגם יהיה לו סוף טוב...
אני מכירה גם כמה בנות 36,39,37 ו38 רווקות עם חצאיות ארוכות. מאוד.
אף אחד לא יכול להבטיח לך שאם תעשי משהו מסוים, הזיווג יבוא.
את יכולה לקבל ברכות, לעשות סגולות וכו' -
אבל זה לא מבטיח שתקבלי את מה שאת רוצה.
כידוע, לאבא מותר לומר גם לא.
אבל חשוב לעשות השתדלות.
האם את יוצאת לדייטים?
אם קאוצ'רית לא עזרה, אולי שווה ללכת לאיש מקצוע מוסמך (כל אחד יכול להכריז על עצמו שהוא קאוצ'ר...).
אף אדם בעולם לא יבין אותך ממש, לא משנה אם נשוי או לא. לעניין הקפאה, ייתכן שיש לך חברה שעברה תהליך דומה עקב בעיות בפוריות. ולמה לחכות עוד חצי שנה ולא עכשיו? לא מפחיד יותר החשש שלא יהיו ילדים?
קישור לתגובה משרשור עבר:
לשאלתך איך אני מרים את העצמי?
1. אומר כל הזמן תודה לה' על הדברים הטובים שיש בחיי, ובפרט על זה שאני רווק, מתוך אמונה וביטחון.
2. מדמיין את השלווה והנחת והאושר שיהיו לי לאחר שאתחתן, וחווה אותם עכשיו.
אם לא ממאות...
ולא לדבר על לשבת לדייט עם מספר מכובד של דמויות, שרובן לא ימשיך לפגישה שניה
ויש כמובן גם יועצים ויועצות וסתם "מה נראה לך שאני יכול לעשות" ו"תקשיב את הסגולה הזאת אתה חייב לנסות"
אז - אחת מתופעות הלוואי החמורות היא אובדן של הפרטיות. הרגשות הכי עמוקים שלך חשופים לאנשים שאין להם שום מחויבות רגשית כלפיך, ההעדפות והרצונות הסודיים שלך עולים לשולחן ניתוחים של כל סגן שדכן, הבחירות, ההצלחות והכשלונות שלך עוברים הערכה של אנשים זרים. אנשים שהקשר הרגשי שלך אליהם מוטל בספק, מתעדכנים בהתקדמות ובתחושות הכי עמוקות שלך, אלה שאפילו לא סיפרת לעצמך. וכשאתה חייב לפרוק, זה יהיה הרבה פעמים מול מי שזמין, וכך גם מעגל הפריקה מתרחב.
ובאמת לא נשאר הרבה מהמושג פרטיות
וגם לא חלופה מוצלחת במיוחד
לגבי שכדנים אננ נוטה לההזדהות
לגבי דחיטים - באלי לפעמים לתת כאפה לבוחורת שמצפות ממני לפתוח דברים אישיים ממש בפגישות ראשונות, זאת ממש לא המטרה של פגישה ראשונה.
אם בא לך לתת כאפה לאנשים שלא עשו לך רע, יש לך בעיות רציניות לטפל בהן
לאנשים יש ציפיות שונות מכל שלב בתהליך. לא כל בחורה וגם לא כל בחור קיבלו את קובץ הוראות advfb להתנהלות בדייטים
וכן, ברור שיש דברים אישיים שנחשפים גם בדייט ראשון. בין אם כמדיניות או סתם כי זאת שיחה בעלת אופי שגורם לזה. אנחנו בני אדם והעולם האישי שלנו לא ממודר ולא מוגדר היטב ולכן הוא גם נחשף וגולש בכל שיחה, ובדייט הרבה יותר.
וברצינות, יש לך עוד בעיה. נניח שלא דיברתי על פגישה ראשונה. בוא נניח שהתכוונתי לפגישה שניה, ורק בשביל התיאור הדרמטי כתבתי "ראשונה". אוקיי? למה אתה חייב להכנס להגדרות ולהתווכח עם אנשים ש"זה לא עצוב זה רק כואב", ו"זה לא כואב זה רק מתסכל"... תתיחס למה שהאדם רצה לומר מנקודת מבט אנושית סבירה.
מסתבר שהייתי יכול לכתוב בצורה ידידותית יותר
עיקר דברי אלו הטענות והסברות של תוכן דברי ולא הסגנון (הבוטה והלא מוצלח) ולכן אנסה להעלות אותן בלבד ללא צירוף של רגש מסויים. אתה מוזמן לבחון אותם בדרכך שלך:
א. גם פגישות למטרת שידוכים מצריכות רגישות, חלק מהרגישות הזאת היא לשים גבולות לשיח. מטרת הגבולות לשיח היא לשמור על מנהלי הדיאלוג שלא יפגעו תוך כדי השיח או ביום שאחריו.
ב. מטרת השיח בדייטים ראשונים היא לבדוק דינמיקה והתאמה בסיסית. עניין זה לא מצריך אינטימיות. אפשר לבדוק עניינים אלו גם דרך שיח שיטחי שלא מוביל לידי אינטימיות.
ג. הגדרת רגשות והסברתן דרך השכל היא עניין מאוד חשוב. אדם שיודע להגדיר איך הוא מרגיש ולמה הוא מרגיש ככה יכול לשלוט ברגשותיו. עניין זה מקנה גם את הדרך לבחון את התפיסות שמעצבות לנו את עולם הרגש ולכן אני מעלה את זה לשיח. זה נושא חשוב מאוד ומשמעותי בעייני.
ד. אתה לא בא עם ציפיות כאלה לדייט? זכותך. הדיון שאני מעלה הוא אכן ביחס לתיאום ציפיות כללי בקשר לסיטואציה. נראה שחשוב לתת על זה את הדעת ולבחון את העניין.
ה. אם אתה לא אוהב להגיב לי ולנהל איתי שיחות על גב הפורום, אתה באמת לא חייב. אין לי בעיה אחת, יש לי מיליון בעיות שהייתי שמח לפתור אותם. במידה ואתה רואה בדברי משהו שיכול אולי להוסיף לך אשמח בעונג רב לדון איתך, במידה ולא - כדאי לך להשאיר לי את הבעיות שלי לעצמי. למה סתם לשוחח אם אין רצון ללמוד אחד מהשני?
א. מסכים שצריך רגישות, מסכים שצריך גבולות, מסכים שטוב שיש גבולות שמצמצמים פגיעה.
לא מסכים עם המשתמע, שחשיפת יתר היא פגיעה. חשיפת יתר היא מחיר שמשלמים עבור הנסיון להתקרב
ב. זאת המדיניות והתפיסה שלך. אני לא מתחבר לזה בכלל.
ג. הגדרת רגשות והסברתם דרך השכל היא כמעט משימה בלתי אפשרית. חבל להשקיע בה מאמץ, והתוצאות שלה חייבות להיות מלוות בענוה ומוטלות בספק
ד. אני מניח שכל זוג יודע לנהל את עצמו בצורה שמתאימה לציפיות שלו יותר מאשר אם אני אכתיב להם מה לעשות.
ה. נכון, לפעמים התגובות יורדות למישור אישי ובכל זאת נכתבות כאן. יש הגיון מסוים בזה, יש חסרון מסוים בזה.
א. חשיפה עלולה להביא לידי פגיעה. ברור שמשלמים מחיר, והעניין הואהלדעת איזה מחיר לשלם ותמורת מה לשלם אותו.
ב. אפשר לדון על זה. אני סובר שככה לטווח הארוך והקצר משלמים פחות ומרוויחים יותר בדרך שהצעתי, אם אתה לא רואה את זה כך ולא רוצה לדון על כך - זכותך המליאה.
ג. בוודאי שזה אפשרי. כל הפסיכולוגיה עוסקת בכך - מה הגורמים לך שאנשים מרגישים רגשות מזויימים ומגיעים לידי מעשים בעקבות אותם רגשות. אמנם פסיכולוגיה איננו מדע מדוייק אך הוא עוזר לקדם את העולם וזה מה שחשוב. מסכים עם ענווה, אך הענווה לא מבטלת כלל וכלל הבעת עמדה, גם לא מבטלת הבעת עמדה נחרצת.
ד. זוג שלומד ומעצב מערכת יחסים עמוקה ורצינית בודאי לא צריך שבלונות של דפוסי מערכות יחסים כדי לנהל מערכת יחסים תקינה. אמנם מערכות יחסים שיטחיות הן דבר שאפשר לדבר עליו ולהביע עמדה.
ה. אני לא חושב שצריך לרדת לרמה אישית ברמה שלא נעימה. דרך ארץ. ענייניות היא דבר חשוב מאוד. חשוב לי שאדם שמשוחח איתי ירגיש נעים. בין אם מדובר באדם שאני מכיר אישית, בין אם הוא אנונימי כמעט לגמרי מבחינתי.
רק רוצה לחזק ולומר שהחוויה אולי אינטנסיבית אבל אין בזה מלהוריד מהערך שלך בתור אדם פרטי שהדעות והרגשות שלו חשובים.
לפעמים צריך לדעת לעשות סטופ..
ואם אין אדם שיעריך את הדעות או שיצור מחויבות לחוויות הרגשיות - שתהיה אתה האדם הזה.
(ובכל זאת,
הלוואי שתמצא את האחת שלך במהרה..)
אני בכלל לא מתיחס לזה. אני מתייחס לעובדה שאני צריך לפנות לכמה שיותר אנשים כדי לקבל הצעות, ולחשוף לעיניהם את כל המחשבות שלי, ההיסטוריה שלי, מה הצליח ומה לא, ובעצם לאבד כל בדל פרטיות.
הנושא הוא פרטיות, לא ריבוי הצעות.
וזה נפגע מעצם הפתיחה של הרבה שערים, מההתעניינות של אנשים... לא מזה שמוכנים לצאת עם מספר כזה או כזה
והיא עדיפה על פני חוסר מוחלט בהצעות.
אני רואה את הדברים אחרת
קול של שדרן רדיו
מה עשית בינתיים?
אם מרחת זמן כי הקשר לא היה רציני ולא היתה כוונה לקדם, מה שונה עכשיו?
מה המטרה של להכניס מישהו חדש למעמד כזה?
תתמקדי בקשר הנוכחי ותנסי להעמיק אותו ולקחת אותו ברצינות
בסיטואציות אחרות - לדוגמה, אם מישהו מעוניין בקשר ומנסה לקדם קשר עם מישהי, אבל היא מורחת זמן ולא ממש מוכנה להגיע לשלב של קשר ממשי - במצב כזה יש הגיון מסוים לא להיות סגורים על הקשר ולהענות בחיוב למישהי אחרת שפונה.
אבל זה רק בקשר לשאלה העקרונית שלך, לא בקשר למצב הספציפי שבו את נמצאת.
במצב שאת מתארת - מה שנכון זה להתמקד בקשר הנוכחי, להתקדם, לראות איך אפשר לקדם את הקשר. אם יצליח - הרווחת, אם לא - סגרת את הפינה הזאת
את רוצה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה
זה לא עובד ככה
כל החלטה שתקבלי יהיה לה מחיר
תסכימי לשלם את המחיר, ואם לא טוב לך בקשר הזה- תתחילי קשר חדש
אבל בטח שלא שתיים במקביל
מה מונע ממך לשחרר את הקשר הקיים את לפי תחושתך זה לא?
אם יש בו משהו ש'שווה' את זה, תהיי סבלנית ותני צ'אנס אמיתי.
זה אחת הסיבות למה נפגשים מהר.
נשיםאת הבחור השני בצד רגע מה בדיוק לא מרגיש טוב עם הראשןן?
ולמה שלא תפגשו כבר ותשימי קץ לתהיות?
לא שרשרתי אליך אלא לפותחת השרשור
מה יקרה אם תתאהבי בשניהם בסוף ;) ?
אבא שלא מוכן בשום פנים ואופן שהבת תתחתן על בחור ישיבה (4 דק')
אבא שאיים עם הבת שאם הם יגורו ביישוב פלוני היא "לא הבת שלו"
בכללי ממליץ לשמוע שיעורים של הרבנית אהובה צוקרמן על השפעת כיבוד ההורים על ההצלחה בשידוכים
ברוקולי