אני רוצה הביתה
רוצה שיהיה לי מקום
להכנס אליו ולהרגיש בבית
להרגיש אהבה וחום
ושגם אם בחוץ הכל מנוכר
תמיד יהיה אפשר
לשוב אליו
אל אותו מקום מוכר
אל הנחלה והמנוחה
עם יציבות,
עם משפחה,
עם שמחה,
ורוח טובה
להכנס אליו
ולהרגיש שלווה
השראת שכינה, אמונה וביטחון
לשים את הראש וללכת לישון
לקום בבוקר, לפתוח חלון
ולהרגיש שאני בבית
אני במקום הנכון
למה צריך עוד אחד?
המטיילת בארץיישר כוח.
למי שלא רוצה לטרוח לראות זה לא חובה. השאלה היא: מה העניין של בחורות באמצע דייט בשלב מוקדם יחסית להראות למדוייט תמונות מהפלאפון (נניח של יצירה שעשתה, של אחיינים או של כל דבר אחר)?
לפי מה שמצטייר מהסרטון זה לא נראה נובע מסיטואציה חיובית במיוחד.
אני שואל מה המניע לבחור למלא את הזמן דווקא עם תמונות, ומה המטרה של זה. אני מאמין שיכולות להיות כמה תשובות שונות. אשמח להיכנס קצת לראש הזה כדי לדעת איך להגיב לזה או ממה להימנע.
הוא קורע מצחוק 
אבל לא נראה שהן העלו משהו בחצי שנה האחרונה.
על איזו מהן?---
<צ>
כבר לא ישיבישעראחרונההמטרה זה להרחיב את המנעד כמה שניתן.
זה דבר שקורה לדעתך?
אני דווקא לא משוכנע שזה חיסרון (אם אנחנו מדברים על אותו דבר). כי בשונה מיופי שהאדם מתרגל אליו, האופי ימשיך להלהיב אותו תמיד. לא?
הרבה פעמים יש לאדם תכונה מרשימה אחת (או יותר), ועוד סט תכונות, או אפילו רק תכונה אחת, שבגללם לחיות לצידו זה אסון. ולפעמים רואים מראש, ויודעים, ובכל זאת התכונות החיוביות מסנוורות כל כך שמדחיקים את הבעיות.
לדעתי זה נפוץ הרבה יותר מאשר מקרי ה"סנוור מיופי", כי שם לפחות זה דבר שיודעים להזהר ממנו
כאילו בנאדם חושב שביכולתו ובאחריותו לשפוט את הקרובים אליו. זה מזעזע.
הם היו עושים את זה על עניין אחר זה היה נשמע לי מזעזע די באותה מידה.
השיטחיות מתחילה לא מפרמטרים שיטחיים דווקא אלא מראייה שיטחית במעכות יחסים.
).יותר בגלל שלא נשמע אמין כי לא מתאים לסטראוטיפ
מה כל כך כואב לך?
זה נראה לי חשוב.
על דימוי גוף?
הרי משפחת הבעל יכולה להביא שיפוטיות ומורת רוח על תחומים רבים (וזכור לי משהו שכתב @פשוט אני.. בנושא), וזה נראה לי נושא שאולי כדאי לדון עליו בפורום המקביל עם בעלי ניסיון.
במסע שלי בעולם הדייטים, פגשתי אנשים שונים.
יש גם רבים שלא פגשתי, כי הם פסלו אותי מראש - חלק עם לראות תמונה וחלק בלי.
יש כאלה שפסלו אותי אחרי שפגשו אותי - חלקם כנראה על סמך המראה החיצוני שלי.
וגם הפוך (באופן אישי לא מבקשת תמונה - אבל לפעמים שולחים, ואם אני רואה שזה משקף סגנון מסוים, זה כנראה יתרום להחלטה שלי לפסול).
בין אם נודה ובין אם לא, תוך מספר רגעים מאז שאנחנו פוגשים מישהו אנו מייצרים לעצמינו שיפוט של האדם הזה. אנחנו יכולים לשפר ולשכלל אותו עם הזמן, אבל אנחנו כבר יכולים להביע דיעה מסוימת.
זה בלתי נמנע להתעלם מהחיצוניות (וגם הלכתית - חייבים לראות את האישה לפני שמקדשים אותה).
"תמיד יכול להיות בחור שהוא מסמר הערב והוא מלא בגופו, או בחורה רזה מצליחנית מאוד, וכמובן הפוך, בחור מלא ובודד או בחורה רזה ודיכאונית."
מסכימה עם זה לחלוטין. אי אפשר להעריך על פי משקל גופו של אדם עד כמה הוא מצליח\רמת האושר שלו.
עם זאת, אנחנו מתחתנים עם מישהו כשאנחנו יפים וצעירים. מהלך החיים שלנו משנה אותנו מבחינה פיזית, וכולנו מזדקנים ומשתנים. אולי הקב"ה יצר את העולם כך שנתחיל את הזוגיות שלנו בשלב הזה, אבל במהלך השנים אנחנו מעמיקים אם הקשר ונותנים פחות מקום לחיצוניות ויותר לפנימיות, ועם הני להעריך גם הדרת זיקנה.
אהלן אנשים, חדש כאן, רציתי לשתף בתחושה ולקבל קצת עצות
כבר הרבה זמן אני מרגיש חסום, פעם אחרי פעם אני נפגש וקשה לי להביא את עצמי, לא יודע אם זה תוצאה של שחיקה מרוב דייטים או סתם כי משהו בי לא מצליח להיפתח. אפילו במקרים שיש בהתחלה הרגשה טובה שמשהו יכול לקרות, פתאום אחרי שלוש/ארבע דייטים זה נתקע. אני לא חושב שהבעיה היא שלא הגיעה עדיין האחת, אלא משהו בי לא מאפשר לקשר להתפתח. מה אפשר לעשות כדי להיות קליל וזורם יותר, לאפשר לקשר להתפתח למשהו משמעותי יותר מארבעה דייטים?
אשמח לעצות
עצם המודעות שמשהו חסום זו כבר נקודה משמעותית.
כדאי לחשוב? האם יש אירוע בחיים שיכול להיות טריגר לחסימה?
האם משהו מפחיד אותך? האם אתה באמת רוצה להתחתן?
בכל מקרה-
שווה למצוא גורם כלשהוא בחייך ו/או איש מקצוע לנסות להבין מה מונע ממך להתקדם ומה חוסם את האפשרות לפתח קשר ריגשי.
האמת שזו נקודה מאוד חשובה, גם עם קשרים אחרים, למשל עם חברים חדשים, לוקח לי הרבה זמן להיפתח, זה לא קורה ביומיים, אבל זה בסוף קורה, פשוט חברים לא "חותכים" אותך אם לא הולך בהתחלה, אבל בדייטים כשמסיימים אחרי פעם פעמיים ולא מתראים יותר, קשה לי לראות איך אפשר לקדם קשר כשהכל קורה מדי לאט ואי אפשר באמת לתת הזדמנות אמיתית אם אחד הצדדים לא מספיק "אטרקטיבי" כבר בפגישות הראשונות
שים לב שאתה צריך לחפש את הפיתרון בכיוון שונה ממה שנשמע בהודעה הפותחת שלך.
אין אצלך בעיה עם דייטים, ואתה לא צריך לחפש פיתרון במחוזות הדרגת הדייטים
יש לך משהו כללי, ופשוט בעוד שבחיים אתה יכול להסתדר איתו, בדייטים הוא תוקע, כמו שהסברת.
ממילא, צריך לבדוק איך אתה מצליח להיפתח יותר באופן כללי.
כמובן שאפשר גם לחפש בנתיים דרכים לעקוף את הבעיה גם בדייטים.
אבל העיקר הוא שלא להתייחס לזה כאל משהו שמופיע או מתרחש דווקא בדייטים. וממילא - להתנהל בהתאם.
(מקווה שאני ברור... לא הצלחתי להתנסח בהיר מספיק 😅)
היה יותר מאחד, אבל היה קשר אחד שממש רציתי, הרגשתי גם שהתחיל טוב, זרם מאוד בהתחלה, אבל אחרי כמה פגישות הרגשתי שאני לא מצליח להביא את עצמי, היו הרבה שתיקות מצידי, כשהיא החליטה לסיים הבנתי אותה, אבל אני חושב שאם הייתי מצליח להראות מי אני באמת ולא את הגרסה המצומקת שהצגתי את עצמי, יכול להיות מאוד שהקשר היה מצליח.
אמרת הרבה דברים נכונים וחשובים, אני צריך לחשוב עליהם ולראות באמת מה הנקודה הספציפית שמפריעה לי להתקדם
תודה רבה רבה!!
וכך יגיב בהתאם למתי שהיא משפיעה על הקשר.
לא מסתבר שאדם שקשה לו לנהל זמן התייחס לזה כאילו זה הכי טבעי בעולם ולא צריך לזרוק מילה על זה. שיקח אחריות על הקושי שלו.
זה לא נובע חלילה מתוך זלזול.
יכול להיות שהשתדלו, אבל בסופו של דבר לא הצליחו..
קורה.
העיקר ליידע את הצד השני.
בהצלחה.
זאת נורה אדומה לזלזול, דהיינו אם הוא גם לא כל כך הקשיב וגם לא כל כך התחשב בכך וכולי וכולי וגם איחר אז מאוד הגיוני לצרף את זה למכלול של מקרים שמבטאים זלזול. אך אם מדובר באיחור בלבד והכל היה סבבה.. אז אפשר להרפות מעניין הזלזול
(בדגש על אנשים שהתקופה הזאת של החגים והאירועים המשפחתיים יוצרת כרווקים מקום מורכב.)
איך אתם מקיימים את מצוות השמחה בחג?
האם אתם אקטיביים ביצירת השמחה?
טיפים? עצות?
(בדגש על רווקות שכבר עברו את שלב המדרשה.)
האם אתן משתתפות בשמחת בית השואבה? שמחת תורה? הקפות שניות? איפה אתן מוצאות את עצמכן באירועים הנ"ל?
טיפ שלי:
לכו לבקר בסוכה של מישהו שלא ראיתם הרבה זמןמ(הקורונה הביאה הרבה מועמדים...), שאתם מעריכים ואוהבים אותו. יכול להיות דמות חינוכית מוערכת מהעבר, חבר מפעם (רווק או נשוי), קשיש מהשכונה. שבו איתו בנחת, תשמעו מה יש לו להגיד. תהיו אוזן קשבת בשבילו, ותגידו לו שאתם אוהבים ומעריכים אותם ושמחים לשמוע מה שיש לו לומר.
לדעתי יש משהו מאוד מיוחד ובוגר
בלהעריך את הבדידות
כמובן שלא טוב היות האדם לבדו
אבל אני חושב שלפעמים להיות לבד
זה ממש עוצמתי
האם הלבד הזה משמח אותך?
שמי שמכניס "מסכנים" לסוכה - עליו אומר הזוהר שהאושפיזים באים להתארח בסוכתו. הוא אמר שמסכנים זה לא עניים, לא רק. זה גם אנשים שאין להם עם מי לעשות את החג. מעניין מה הדין למי שהולך לשבת אצל האחרים...
בשמחת החג (ובמקומות נוספים) אנחנו מצווים לשמוח יחד עם הגר, היתום והאלמנה - ואין כאן שום קשר למצב הכלכלי שלהם. האלמנה יכולה להיות האלמנה של רוטשילד - ועדיין אנו מצווים לדאוג לשמחתה. כלומר התורה מצווה אותנו להתייחס לפן המסכנות, כהגדרתך, לפן הנפשי - ולא לפן הכלכלי והחומרי.
דברים טז, יד:
וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ
שזה משהו מאוד אישי.
לא דומה רווקה בכורה במשפחה בגיל 25, לרווקה הכי צעירה במשפחה בת 25.
בכל המקרה הדגש בשאלה למבוגרות יותר הוא לגבי אירועים ספציפיים, ולא חגים בכללי...
אהבתי את את ההבנה של בחגך
רווקות לא סותרת שמחה
רווקות זה חוסר, חלל שמוליד כאב
כאב לא סותר שמחה
לכולנו, לא רק לרווקים.
אפשר לכאוב ולשמוח, אבל זה הרבה יותר מאתגר, במיוחד שאנחנו מצווים על זה - מה שדורש ליצור מעין כפייה עד שנגיע למצב ששמח אני.
וכאן שאלתי איך מזמנים את השמחה הזאת אלינו?
אדם שמח בכל מיני תחומים בחיים, אם בתחום אחד כואב לא הייתי נוטה לומר שהוא חייב "ליצור מעין כפייה" כדי להגיע לידי שמחה. בלי לבטל את הפעמים שאכן זה ככה, אבל לא נראה לי שמוכרח שכל המקרים כאלה.
ונראה לי כמו שכולם, לשמח את החברים ואת המשפחה ("חייב אדם לשמח את בניו ובני ביתו ברגל" נלמד מ"ושמחת בחגך", משמע שלשמח גורם לשמחה וממילא לקיום המצווה). לפעמים אפשר להרגיש לבד בגלל המון משפחות - באמת יש צורך למצוא 'קבוצת שווים'. יש צורך למצוא איפה אפשר להוסיף אור.
ובטח לא לגרום למי שבעל כרוחו רווק להיות יותר עצוב ממה שהוא.
מה כן המטרה של האמירה - לא יודע כעת להגיד.
המטרה של האמירה הזאת היא לשקף מציאות נכונה וכואבת
אני לא אומר שאי אפשר להרגיש שמחה, אבל בהחלט הגיוני שמישהו יגיד שקשה לו לשמוח, ואתה לא אמור להתפלפל איתו על "זה משהו שחסר וכואב אבל זה לא מונע ממך לשמוח"
ולכן אני לא מתפלפל עם אף אחד כפי הצגת.
אני מדבר על צפיות מחיי רווקות. אין לי שום עמדה כעת לתמוך או לא לתמוך באדם כאוב אלא לעסוק בציפיות שלנו מהמושג הכולל שנקרא 'שמחה'.
אני לא חושב שהמטרה של חז"ל היא לשקף מציאות בלבד. לחז"ל יש מגמה שאליה הם מכוונים ובגלל הצורה שנכתבה תורה בעל פה אז נוצר מצב שההקשר של האמירה יכול לקבל משמעויות שונות שלאו דווקא מתיישבות עם אותה מגמה.
מבקש אמונהכשמשהו נראה ככה זה באמת רגע של להתחזק באמונה
לזכור, לשנן,
ה' הוא טוב. הוא רוצה רק להיטיב לך. רק רק רק להיטיב.
וכל מה שלא הלך עד עכשיו זה כי לא היתה ברירה- זה מה שהיה הטוב בשבילך באותו זמן.
ועכשיו כנראה כבר הגיע הזמן שנגמרו המניעות- והשפע עומד לזרום אליך, להגיע ולשמח!!
כי ה' רוצה לעשות לך רק טוב!!
ו-
ממליצה על שער הביטחון בחובות הלבבות (מפרק ב' זה יותר חזק,לפחות אצלי
)
(תנסי פירוש לב טוב, פירוש קרוב מאוד למילים של המקור אבל מובן הרבה יותר)
ארץ השוקולדאחרונהמחפשת בנרות אולם אירועים, עדיפות לגן אירועים יפה וזול, מה שאומר עד 100 שקל למנה.
הבעיה היא שזה כמעט לא מציאותי
אם מישהו מכיר או ערך כבר בדיקות ויש לו המלצות בבקשה שישלח, תזכו למצוות!
יש בזה משו
תמיד הפער בין העולם התורני לעולם החילוני הוא עוצמתי
נגיד לראות מישהי יפה שמקפידה על צניעות
או להפך לראות בחור שיכול לצאת לכבוש את העולם משתקע בספר מלפני 800 שנה
מי כעמך ישראל
אבל אם אתה מתכוון ליותר בקטע דביקי-רומנטי כזה
אז לדעתי גילויי חיבה בין זקנים זה הכי חמוד שיש
אבל נראלי שברומנטיקה עסקינן
לראות זוג זקנים הולכים ברחוב ואוחזים ידיים..הדבר הכי חמוד בעולם..
אני לא רואה בזוג זקנים מחזיק ידיים מגע מוחצן
אז מה הבעיה?
זה כל כך נכון וכל כך עמוק.
(למרות שקיבלתי רושם שהניסוח שלך ציני משום מה)
חיים שלממש לא. אי אפשר לדעת איך בנאדם נראה לפי הכתיבה שלו
חיים שלהייתי בקשר לאחרונה, קשר עמוק וחזק, כבר דיברנו על אירוסין...
והקשר נפסק.
אני בסדר עם זה, באמת. לא כועס או פגוע. לא. סתם פשוט צריך לעכל שזה הפסיק.. השקעתי בזה המון.. הגיוני שאני צריך להתרגל לזה וכו'..
אני רק תוהה לעצמי מתי אני יכול להיות שלם עם עצמי להתחיל קשר חדש?
הרי זה לא לעניין בכלל להיפגש עם בחורה אחרת כשאני עוד לא השלמתי לגמרי עם הפרידה..
כשאני מדמיין לעצמי פגישה עם בחורה חדשה, אני מדמיין לעצמי שאני מלא פעמים אומר "כן, עם הקודמת שנפגשתי היה ככה וככה", כלומר, הקשר שהיה לי הוא תפס לי מקום בחיים. אז.. מצד אחד הגיוני שאני אזכר בכל מיני סיטואציות שהיו לי בקשר ההוא. זה תפס מקום בלב שלי, זה בסוף גם דברים מאוד דומים. אבל מנגד - אם אני נזכר ככה בכמה דברים, אז אולי אני עוד לא מוכן להתחיל קשר חדש? מה דעתכם?
מה המדד? מה הגבול? אם הייתי כאוב הייתם אומרים לי מתי שאני מרגיש מוכן. אבל אני לא. אני פשוט לא רוצה לפגוע באף אחת שאפגש איתה, ולהגיע לפגישה לא מוכן.
מקווה שהסברתי את עצמי. תודה לעונים
אם אני לא חושב אז זה סימן שכן?
אתה מדמיין את עצמך במצב שאתה יכול להתמסר לקשר?
זכרונות עולים וזה בסדר. השאלה מה הם עושים מעבר סתם לעלות.. כמה מקום הם תופסים עדיין בלב והאם יש מקום פנוי בלב.
@מדרשיסטית20 כתבה לך אז אין לי צורך להוסיף ברעיון הכולל.
רק דבר אחד קטן הוסיף - אם זה נראה כמו ברווז, נשמע כמו ברווז והולך כמו ברווז - אז זה ברווז.
דהיינו, אם אתה לא רואה סימן שמונעת ממך לצאת אחרי בדקת שסה"כ הגיוני שזה יכול לזרום לך, שחרר! נכון, 'זה מוזר' שככה אתה מרגיש, אבל למי אכפת?? יש גבול לרמת המחוייבות שאתה יכול להתחייב אליה לפני דייט, ויש גבול ליכולת שלך להעריך עד כמה אתה מוכן, כדאי להיות מודע לזה.
אתה רוצה שאף אחת לא תפגע ממך? תהיה רגיש לזולת ותהיה קשוב לעצמך. תכיל את הרגשות השונות שנמצאות בקרבך ותפעל מה שתפעל שתרגיש לנכון. מקסימום תלך ברגישות צעד אחד אחורה. אפשר לעשות זאת ברגישות גם.
לא נראלי שכואב לי יותר מידי.
אני פשוט צריך לעכל שהיה קשר שהתאמצתי למענו המון, והשקעתי בו המון, שעכשיו זה נגמר.. זהו..
אני לא רק רוצה את הקשר הקודם
אני רק רוצה שיהיה לי קשר טוב. והקשר הקודם היה טוב. היה בו גם בעיות.. אבל הוא היה טוב. וברור לי שאני אעשה השוואות. זה אולי לא הכי טוב שיש, אבל זאת מציאות, וזה יהיה גם עוד חודש.
אמרת יפה, שהמדד זה האם אני מרגיש מוכן ורוצה לעבור הלאה, והאם הלב שלי פתוח להכיר מישהי שיכולה להיות אשתי.
האם אני רוצה לעבור הלאה - כן. בהחלט.
האם אני מוכן והאם הלב שלי פתוח - איך אני יודע? שוב, אני לא שבור או משהו.. זה פשוט משהו שיוצא לי לחשוב עליו.. והאמת שביומיים האחרונים חשבתי על זה ממש מעט... לאיודע..
מרגיש לי מוזר שאני מרגיש מוכן לצאת עכשיו עם מישהי אחרת למרות ששבוע שעבר היא נפרדה ממני אחרי קשר של חודשיים. אולי זה כי אני לא כועס או פגוע (כי אין לי למה. לאמשנה כרגע..), אבל זה עדיין נשמע לי מוזר מאוד.. לאיודע.
)אני בעיקרון כבר חשבתי על אירוסין וכשנראה אני לא מבין וכו'
ולא נראלי שהייתי חותך בגלל הבעיות שהיו לי. כי זה היה נראלי שולי ביחס להתאמה הממש מיוחדת שהייתה ביננו. שבאמת הייתה.
זה ישמע מוזר, אני לא מתגעגע עכשיו. ברור שזה חסר לי השיחות, הזמן, השיתוף. וכן, בהחלט אני רואה את הפרצוף שלה מולי ואז אני כזה "טוב די זה נגמר".
האמת שביום האחרון כבר פחות, אבל אם אני הולך לפי ההגדרות של @ארץהשוקולד אז אני עוד לא שם כי דברים כן מזכירים לי אותה כרגע.
השקעתי בקשר הזה המון כח. באמתבאמת. ופתאום יש לי חלל בזמן, ופתאום יותר זמן ללמוד או לחשוב או לנוח או לאיודע מה.
זה לא דומה לקשר שלך, שהיית מרגישה צורך לדבר איתו ואז צריכה להזכיר לעצמך. לא. זה היה ככה ביומיים-שלושה הראשונים.
אני מקווה שהקבה מכין לי משהו טוב יותר. מקווה שמגיע לי. מקווה. מקווה שאני לא מגיע עם דרישות פסיכיות...
האם יש לי רצון? בוער-ודאי שלא. אבל אני יש בי מקום בשכל שאומר, יאללה. זוז. מיצית את הקשר הקודם. אם אני אקבל הצעה עכשיו אני לא בטוח שאתרגש יותר מידי. אבל כן, בשכל אני רוצה להתקדם. כאילו לא חשבתי על להתחיל היום, אבל אם זה ממשיך בקצב הזה אז נראלי שבעוד ימים כבר אני יכול להיפגש.. לאיודע..
אני מכיר את עצמי, ואני בדכ מגיב אחרת לגמרי לכל דבר אחר שדומה לדברים האלה. כמובן שבכיתי. פעמיים. וחשבתי על זה המון. המון. ביומיים הראשונים. ואיכשהו זה פשוט עבר. נס. ואני אומר לעצמי טוב עוד מעט אני מתחיל. הסיבה שפתחתי את השרשור זה כיון שאני פוחד שההרגשה שלי להתחיל ממש בקרוב היא לא נכונה. אני מפחד לפגוע במישהי אחרת. ולהיות חסר אחריות.
(ובואי, זה גם לא שעל היום שאני מרגיש מוכן תבוא הצעה. או שאולי כן. לאיודע.)
מה יותר נכון מהמשפטים(: - לקראת נישואין וזוגיות
התרפקות על קשרי עבר - לקראת נישואין וזוגיות
אולי יוכל לעזור. אפשר לחפש ולמצוא עוד, זה רק שניים מדגמיים.
יש שרשור ממש טרי על נישואין בגיל הזה, תדפדף טיפונת אחורה
אומנם מצד של בחורה, אבל בהחלט עולות בו נקודות שאולי יהיו רלוונטיות לך.
מתי כן? - מתי שאתה מוכן לשאת בהשלכות הכבדות.
אשמח לשמוע את דעתכם, האם זה הגיוני ולגיטימי או מוזר.
במקרה הייתי ליד תוכנה של אגרון וכזה שמתי את התעודת זהות שלי , סתם לראות, שעמום ,בדיוק דברנו וכזה הבקשתי גם את שלו , הוא לא הסכים, אמר שלא עושים עליו חקירות בכאלה דברים ולא נותן תעודת זהות, אם אני רוצה הוא יראה לי.
לא זכרתי מזה ...
למרות שכן רציתי לראות , סתם בלי איזה ענין.
ואז מתשהו הוא הזכיר את זה והראה לי תצלום של תעודת זהות לשניה ולא הסכים שאסתכל יותר משניה.
כאילו מפריע לו נגיד שאדע את המספר תעודת זהות, מבינה שאין בזה ענין , גם לי לא, אבל גם לא מבינה את ענין ההסתרה הזה,
כאילו לי ממש לא אכפת לתת מספר זהות ולא מצליחה להבין מה הסוד הגדול בזה.
מבינים?
(קשר של הרבה זמן)
יש אנשים שדברים מסוימים הם מאד פרטיים בשבילם.
גם אחרי חתונה יש מושג של פרטיות.
שהוא יודע מה טוב בשבילו. זה אכן מפחיד וקשה אבל תחשבי על זה שככה גם בזוגיות יציבה. יש החלטות אישיות לכל אחד ונראה לי חשוב להפנים את זה למרות שזה ממש קשה.
תאמרי לו שחשוב לך שיחזור אחרי שהוא מסדר את המחשבות בראש. אחרי שהוא יחזור הוא לא כבול אלייך, אבל כן חשוב לך שהוא יחשיב אותך. שהוא לוקח הפסקה מהפגישות, לא מוותר עלייך.
לא ממש עונה להודעות, אז באמת אין מה להמשיך. לרוב זה מראה שהוא לא באמת רציני בקשר.
אבל לפעמים יש התלבטות ועדיין לוקחים את הקשר ברצינות ומשקיעים בו, כי יש מחשבה שזה יכול להתאים. צריך לזכור שהתלבטות גם אומרת שיש צד שחושב שזה יכול להצליח, למרות שיש ספקות וחששות מסוימים, שלפעמים נעלמים ככל שהקשר מתקדם. ובאמת לפעמים קשרים שהיה בהם התלבטות גם הביאו לחתונה.
בעיני זה לא מעיד על שום פחיתות, וכן מעיד על אפשרות והזדמנות שלי לחזק אצל אנשים אחרים את הביטחון העצמי שלהם.
אני לא חושבת שנכון לחיות את החיים מתוך גישה של "מגיע לי".
זה נראה לי מתכון להרבה אכזבות.
אני מאמינה בהשתדלות וביגיעה שלנו, ומאמינה שההבנה שלנו של מה שמגיע או לא מגיע לנו זה ככל הנראה לא מה שהקב"ה מבין.
גם בלי קשר לעולם של דייטים, נראה לי שחשוב להכיר בערך העצמי שלנו.
בנקודות שבהם אני טובה (וזה לא אומר שאי אפשר להשתפר ולהפוך אותן להיות יותר טובות).
במשמעות של החיים והמעשים שלי.
אני מחפשת שותף לצעוד איתו במסע החיים. מישהו שיצעד איתי איחד בעז"ה בעשרות שנים הבאות, בזמנים הטובים ובפחות.
יש הרבה אנשים מקסימים וטובים בעולם, אבל לא עם כולם הייתי רוצה לצאת למסע. תסתכלי לדוגמה על החברות שלך - את לא חברה קרובה של כל אחת ואחת שלמדה איתך בבי"ס - למה?
האם זה מכניס אותך לחרדה?
דייטים זה שלב של בדיקות הדדיות - את בודקת אותו, והוא בודק אותך.
מטרת הבדיקה היא לא לבדוק אם את בן אדם מושלם.
המטרה היא לראות אם אתם מתאימים למסע משותף.
ולכן, אם אנחנו נפרדים - זה לא אומר שאני לא אדם טוב או שמשהו בי פגום - אלא שזה פשוט לא מתאים. זה אכן קשה ומבאס כשנראה לי שזה כן מתאים אבל לו זה לא נראה, וגם זה קורה. אבל עדיף להיפרד לדעתי בהבנה שלא מתאים מאשר בהבנה שהאדם השני פגום (ואם זה המסר שמישהו שידר לך, אני שמחה שבזה נגמר הקשר).
וספקות זה חלק טבעי מהקשר.
תחשבי שהיית נפגשת עם מישהו, ותוך 5 דקות הוא מציע לך נישואין, כי אין לו ספק.
איך היית מרגישה? כל ההיכרות שלו איתך זה 5 דקות.
אני הייתי מאוד חוששת מאדם שעד כדי כך בטוח בעצמו.
ומה שעוד חשוב להגיד בהקשר הזה - קשר זה מקום לדבר בו על ספקות. לא מדברת על ההתחלה, כשאין עוד קשר לדבר עליו - אבל כאשר יש משהו, לדבר על עניינים שלא נוחים. נכון שיש פוטנציאל להיפרד - אבל יש גם פומטנציאל גדילה ממנו למקום הרבה יותר טוב. הרי בחיים יהיו עוד הרבה התלבטויות וספקות, ואם את לא מסוגלת לפתוח את זה בקשר הזה, איזה סוג קשר זה יהיה?
[טיפ לחיזוק הביטחון העצמי: תפני ל-3-4 אנשים שאת אוהבת ומעריכה, ותפרטי בפניהם מהם הנקודות שאת אוהבת ומעריכה בהם. למה זה מחזק את הביטחון שלך? הרבה פעמים הנקודות שאנחנו אוהבים ומעריכים באחרים, זה משקף את סולם ההערכים והשאיפות שלנו, וזה מאיר צדדים בתוכנו. בנוסף, יש לפרגון הזה נטייה לחזור בדרך כזו או אחרת, לשמוע משוב חיובי עלייך ממישהו. בכלל, לפרגן זה אחלה דבר.]
את צודקת בחשש, אבל מצד שני הרבה יותר קשה לחקוק בנפש הערכה עצמית על ידי מה שאת כן בוחרת לשים עליו את הזרקור. ואולי דווקא יש דרכים לפתור את החשש שהעלית. ואולי זה בכלל שילוב של שניהם.
קיצר, יש הרבה מה לחשוב על זה. ואכמ"ל.
ציר ה"לשמה" - שאיפות גבוהות, אידיאלים, חלומות וכולי
ציר ה"מתוך שלא לשמה" - אינטרסים צרים שמובלים למעשים טובים
" טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח את ידך כי ירא אלהים יצא את כלם"
מי שבא ללמוד תורה לשמה רק מתי שהוא במצב לשמה ממש הוא בבעיה גדולה..
צריך לעסוק באופן יום יומי בחיזוק האמונה בטוב שלנו.
אגדיר זאת אחרת:
אמונה שמי שאני לא תלוי באף אחד אחר. שאין לי תחליף.
והשאלה שצריך לשאול כדי להגיע לשם היא: מה מגדיר את מי שאני? בזכות מה אני מי שאני?
זה לא שאלה לתשובה כאן, וגם לא לתשובה כללית אובייקטיבית. תשבי על זה עם עצמך. וכשתגיעי לבהירות תשנני את המחשבה בכל פעם שיש הרגשה שאת לא שווה.
זה רק סעיף של הבטחון העצמי הכללי, זה לא משהו שעומד בפנ"ע.
זה מאוד קשור לתדמית, איך אדם תופס את עצמו.
זה תהליך! זה לא זבנג, או תובנה מסויימת וגמרנו! זה שריר שצריך לעבוד עליו! זה רגש שצריך לחזור על עצמו שוב ושוב כדי שהוא קבוע!
יש אנשים שמתחילים ממקום גבוה ויש אנשים שמתחילים ממקום נמוך, וזה בסדר. העיקר זה המודעות והרצון לעבוד על כך. המודעות היא הכלי המרכזי כדי להגביר בטחון עצמי.
הרי, בטחון נובע ממודעות. אם אני יודע שצה"ל מגן עלי והוא עושה את זה טוב אז אני מרגיש בטחון. ויש פעמים שיש תחושת חוסר בטחון שלא משקפת את המציאות - והיא הבעייתית! תחושת חוסר בטחון שמשקפת את המציאות - היא מעולה! היא עוזרת לנו להזהר, לא להיות פזיזים מתי שקרובה הסכנה, היא גורמת לנו לחשוב על להעזר באחרים! זה מעולה!
אז מהו בעצם חוסר הבטחון שמפריע? הוא חוסר בטחון שבא לפצות על הדחקה. לאדם יש חולשה שהוא איננו מקבל אותה אז הוא 'נאלץ' להסתיר אותה, מעיני עצמו, מעיני אחרים, והוא מרגיש עם זה רע. זה לא תמיד כיף להיות בעל חולשה. בטח שלא מקבלים אותה. בטח שאתה לא מקבל את עצמך. אדם כזה יצטרך תמיד להתגונן, תמיד לחפש מחסה, לחפש מקלט בטוח. הוא לא מבין למה כ"כ ויכול להיות שהוא תולה את זה בכל מיני דברים אחרים, אך סה"כ יש לו תחושות חולשה שהוא לא משלים איתם.
ועכשיו שאלה לי אליך - אדרבה, עליך היה לשאול "איך להרגיע את הצד השני שאני לא כל שנייה נפרד ממנו?" או "איך להתייחס לצד השני גם אם אני לא כל כך בטוח בקשר?"
למה לא שאלת את זה???
נראה שהשאיפה האידיאלית היא לאו דווקא בטחון, בטחון זו תוצאה שבאה ממילא. לפעמים צריך אותה ולפעמים לא. אלא השאיפה האידיאלית היא המודעות. האמונה. האמונה בכוחות האישיים. המודעות אליהם. ביכולת שלהם לפרוץ ולכבוש.
בהצלחה!
שתזכו לגדלו וכו'
תעזבו כבר את הדרום ;)
משיח נאו בפומ!ארץ השוקולד