פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 131)

שהוא יכול לנכון או לא נכון בכל גיל.

לא כולם מבררים

מדליק נורה אדומה 

מעגלים חברתיים בגיל 30+ שונים מאד ממעגלים חברתיים של בני 25.

בדרך כלל רוב החברים יהיו שותפים רק לדבר אחד ולא יכירו את הצדדים האחרים - חברים מהעבודה לא יכירו את הסביבה הדתית שלו ואולי הם בכלל לא דתיים ולא יוכלו להבין את הרקע; חברי ילדות מכירים בעיקר את הדמות שלו בגיל 15; שותף לחדר הוא לא רוצה לערב בחיים שלו כי הוא רוצה פרטיות.

זה לא חייב להיות כך, אבל מי שכך יצא לו, לא חשוד בעיני באופן עקרוני.

אפילו לא מס אחד לשמוע רקע על הבנאדם? נשמע לי מרחיק לכת ומוגזם קצת

תחשבי על זה שמאד קשה לתחזק מעגלים חברתיים או קשרים חברתיים כל כך הרבה שנים.

קחי זוג בגיל 30+. כמה חברים יש להם שבאמת מכירים אותם? למה שלבחור רווק בגיל הזה יהיו יותר חברים?

וגם אם יש חברים, כי בכל זאת קשה להיות בודד, זה לא אומר שבהכרח החבר יכול להמליץ. אם מישהו בוחר לשבת עם כמה חברים בליל שישי, זה לא אומר שהם באמת מכירים אותו ומבינים מי הוא ומה הוא מחפש. ואולי הוא נכווה מה"המלצות" שלהם בעבר

ובקטע של להתרשם מהאופי שלו, בטח יש למי שנמצא איתו מה לומר. לאו דווקא פירוט על העדפות וכו, לי מהצד נראה שיש מה לתרום ברמת ההתרשמות גם אם היא רק פן אחד באישיות

אבל מצד שני הוא צריך כאן לסמוך גם על החבר שיעביר מסר נכון וגם עלייך שתקלטי אותו נכון.

ואחר כך להתמודד עם התחושה שהוא היה צריך למסור מספר טלפון דווקא של חבר אחר. אז הוא חוסך מעצמו את כל ההתלבטות והטרחה

את אמורה למצוא מישהו שמכיר אותו.

אף פעם לא נתקלתי במצב בו סירבו להביא.

אבל אם הם ממש מסרבים - למה לא לשאול אותם מה הסיבה, במקום לשער השערות?

תציגי את את העמדה שלך - כשאתה מסרב, הפרשנות האוטומטית שלי לסיטואציה זה שאתה מנסה להסתיר משהו, וזה לא נראה לי מסר טוב להעביר...

עם זאת,
כל החלטה של האדם שאליו פנו להתנצל היא החלטה לגיטימית ומובנת לדעתי.

מהצד השני אעיר למי שקורא ונלחץ שאני לא חושב שאדם שאליו פונים לברר יכול להזיק עד כדי כך אלא אם כן הוא ממש קיצוני בנסיון לפגוע.

לגבי ההקבלה-
לא בטוחה שהיא מתאימה כאן. יש הבדל גדול בין 800 שקל, או בין כל סכום כסף שהוא, לבין דיבור רע על אדם. הן מבחינת הנזק שהדבר גורם, הן מבחינת הסיבות למעשה (מה מביא אדם לגנוב לעומת מה שמביא אדם להזיק לאדם אחר בדיבור..)

לגופה של השאלה המקורית-
הרי המתנצל הוא לא באמת הסיבה לרווקות המאוחרת.. יכול להיות שזה יהיה מאתגר להרפות מהעניין, ואולי יותר 'קל' להשליך עליו את הדברים, אבל אין ספק שיהיה יותר בריא נפשית לסלוח ולשחרר מהעניין.

כאילו הוא הסיבה היחידה לרווקות של אדם אחר בעזרת שיחת טלפון אחת. כאילו הוא היחיד ששלט בגורל שלו. הסליחה הזאת מרגישה לי כמו הצהרה כמה הוא עוצמתי ועוד הצהרה כמה הוא אדם טוב שמקבל אחריות באופן הכי חסר משמעות שאפשר.

אין איך למי לסלוח אם לא יודעים מי ביקש את הסליחה. זה היפוך המושלם של הודעות "סליחה אם פגעתי" בלי לציין על מה הפגיעה, ולכן זה סתם סימן וי חסר ערך.

ונזק נוסף שעכשיו מי שקיבל את ההודעה ינסה לחשוב ממי היא, ויסתכסך עם אנשים שהוא מכיר.

 

הסליחה הזאת נודה להרגשת עצמית טובה מול התסביכים של מי ששלח אותה. היא עושה רק נזק למי שיקבל אותה.

חוסך את השאלה מראש

למי אני אסלח, הייתי יותר מעריך אם היה חושף את עצמו

להוציא דברים מההקשר ללכלך על הבן אדם סתם זה מוגזם בטח אם נגרם לו נזק כזה
שלא הצליח להתחתן בגלל אותו אדם

קוראים לו "אמת או קשר"

מי אמר שזאת הסיבה היחידה שאותו אדם לא התחתן היא אך ורק בגלל שפעם אחת לכלכו עליו בברורים.

הוא היה האיש קשר היחיד לבירורים, במשך שלושים שנה. אבל אז הוא לא יכול להיות אנונימי חח

אם כי במחשבה שניה, זה באמת יכול להתפרש גם כתקופה

מצד אחד הייתי אומר, אוקיי הוא עשה את זה רק פעם אחת (ככה אני מבין) - מכה קלה בכנף לכאורה

היו עוד הרבה שידוכים מאז.

מצד שני הייתי אומר, אבל לך תדע למי עוד עבר המידע הזה וכמה נזק זה עשה..

 

אתה יודע מה

אני חושב שהייתי מנסה לסלוח מצד האמונה שזה לא הוא אלא הקב"ה 

וכששמעתי שלכלך עלי בבירורים, הייתי מופתע ופגע בי אבל אני סולח בלי שיבקש.

דמיוני כזה, מסתבר שבאמת יש אנשים שמוכנים לרדת כזה נמוך

יש איזה סיפור של חיים ולדר שמספר על בחורה ששנים לא הצליחה ליצור קשר. בסוף התברר שהחברה שלה שגרה באותו בניין ואצלה היו מבררים המציאה עליה סיפור על טיפול פסיכיאטרי או משהו כזה.

את הסיפורים שלו.
מה בדיוק המסר לחיים פה? לגרום פארנויה לאנשים שיפחדו שמלכלכים עליהם בברורים?

שבנות מקבלות יותר מתנות..
תרמתי את זה
ואת ההקדשות אני שומרת .
לא רק מקשר רציני .. כי זה חמוד, זה מראה על עולם יפה של עין טובה.

ולדעתי זה טעות וזה מזיק

לא ממש דברים שקיבלתי, אבל הרי יש המון מקומות או חפצים שהם תזכורות של אירועים מהעבר. אבל בדיוק כמו שאני לא יכול לבטל קו אוטובוס שמעורר זכרונות, אין סיבה שאפסיק להשתמש בחפצים שמעוררים זכרונות. אולי אם זה היה הדבר היחיד שנושא זכרונות היה בזה הגיון. אבל בפועל יש המון

תמונות וגם וידאו..הכל שמור. כשאני מבואס אני רואה ונזכר זה עושה טוב

לא חושב שזה טוב.

תרמתי את המתנות שיוכלו להועיל.

מה שנשאר בראש זה הרבה הרבה יותר מידי. הלוואי שגם את זה היה אפשר למחוק

קשרים לא רציניים לא מחקתי, אין הרבה מה..וזה לא עושה לי כלום.

בשביל לתאר רמות שונות של קשר. 

ואולם, אתה לא מבין את המציאות נכון, כנראה שלא טיילת באיזורים הנאורים של ארצינו. ( וד"ל).

נראלי היא תיבהל שעל ההתחלה הוא קורא לה רעותי

שזה בכלל מלחיץ

למה העזתי אני מתכוון

בעצם גם בעברית תנ"כית המילה 'לשמוע' לפעמים אומרת שמיעה טכנית ולפעמים מכוונת להפנמה של תוכן מסויים. מפה מסתבר שיש סקאלה של שמיעה.

ככה גם חברות. גם אפילו אם חברות עם בנות המין שני יש לה אופי שונה (כל אחד לפי דרכו ומחשבתו בעניין) יש סקאלה של חברות. אני גם שונא את המושג ידידות בהקשר הזה.

חברות זה במובן הכי בסיסי חיבור. זה לא חייב להיות סטנדרט מסויים של קשר או אופי של קשר אלא פשוט ברמה הכי טכנית חיבור למטרה מסויימת.

וקרו לי כמה אי הבנות בגלל זה.

אני לא מגדירה אף אחד כידיד (או ידידה) - או שהם חברים (או חברות) שלי, או מכרים (או מכרות).

זה לא אומר שאני יוצאת להיפגש ולבלות איתם, בטח שלא אחד על אחת. אבל זה כנראה אומר שהיה ביננו קשר כלשהי (נניח עבודה במקום משותף), ואם אראה אותו ברחוב אומר לו שלום, ואציג אותו כחבר שלי מהעבודה - גם אם הוא נשוי ++++ ומבוגר ממני ב-20 שנה.

 

אני אישית יכול לדבר עם בנות בעבודה כרגיל מדברים כאילו אנחנו חברים והכל צוחקים וזה, אבל ביני לבין עצמי וגם אם ידברו איתי עליהן אני בחיים לא אומר שהן ידידות שלי. מצחיק אבל כאילו אחרי כמה קווים שכבר עברתי בדרך, זה כאילו קו אדום אצלי, הגבולות גזרה, שלט של שדה מוקשים, מחיצה של העזרת נשים וכו וכו

מקווה שזה לא ספויילר מדי:
תיאור העלילה הוא על מישהו מהמעמד הגבוה שיש לו רשימה של תנאים עבור האישה המושלמת, מישהי מהמעמד הגבוה יוצאת איתו והוא נפרד ממנה בגלל שהיא לא מתאימה.
היא מבקשת מבן דוד שלה ללמד מישהי את הרשימה על מנת שהיא תצא איתו כדי להחזיר לו כגמולו.

"אחד על אחד", יש שם רומן ממש עדין (שזה ייחודי לסדרות טלויזיה) והיה סצנה של דייט שהזכירה לי ממש דייטים של דוסים. עם כל המבוכה והמתח באוויר חחח

 

לגבי הסרט עצמו, המסר נשמע יחסית בנאלי ממה שאתה אומר. אתה חושב שזה פוגש הרבה אנשים שהם מצפים לנסיך החלומות המושלם ולא מוצאים? יש שם עוד מבטים מעניינים בסרט? נראה לי אתה יכול לרשום ספויילר ;)

וזה לא בדיוק הנקודה שעולה לדעתי

יתכן שהוא לא כזה שם לב..

זה לא נראה לי פוגע. אבל גם אם נניח קצת שזה כן, אין מה לעשות. זה נצרך ומובן לגמרי

ובנוסף לזה זו גם דרך טובה בשבילך לראות איך המידות שלו..

יתכן מאוד שזה נבע מחוסר בחשיבה

דווקא הייתי מעריך אצ זה כי זה מראה על כנות 

 

 

אם הוא שומע שאת עונה רק תשובות קצרות, יכול להיות שהוא מפרש את זה כביישנות, וכדי לא ללחוץ עלייך הוא ממלא את השיח בתוכן שקשור אליו.

(צריך לזכור שהצד השני לא יודע מה מצפים ממנו, אז לפעמים חייב "להחצין" כדי שהוא ידע)


עוד אפשרות, זה שהוא לא מכיר את השגרת יום שלך אז הוא לא יודע מה לשאול (בחור ישיבה כדוגמא, לא בהכרח יודע איך לימודים אקדמאים עובדים אפילו ברמה בסיסים [קורסים, נקודות זכות...]).

צודק, תקשיבי לו הוא יודע מה הוא אומר

להביא את עצמך לקשר.

אפילו בלי לדבר בכלל בכלל עליו הוא יבין שאת רוצה לדבר על עצמך. לא?

תשתפי לבד ..
לפעמים התבאסתי שבנים כאלה , עד שפשוט הבנתי שאני לא צריכה לחכות לשאלה אני פשוט יכולה לדבר/לשתף לבד
אני שמה לב שזה יוצר אווירה הרבה יותר קלילה וגם אני לא מתבאסת אם לא שואל.

תנסי גם זה כמו קסם (;

זה מה שנראה לי שבאתי לומר

"אז למה לא שגם פה יהיה ככה?"

הכוונה שגם פה כדאי שה יהיה ככה, וזה כל הכיף!

אני אומר שזה כן ככה!!!

זה מה שהתכוונתי לומר שם גם פה זה ככה, לא השכלתי להבין אותך או שלא הבנת אותי חחח

אתה מגיע עם איזו הצעה מהפכנית ושואל למה שזה לא יהיה פה ככה,

ואני אומר, זה כן ככה!

הצעתי מודל שלא כולם מאמצים פה. ובכללי הוא לא תמיד מובן מאליו כאשר מתעסקים בשידוכים בצורה ממוסדת. אני שמח שלך זה פשוט לי לא תמיד זה פשוט..

קשר המינים צריך להיות ממוקד מטרה. אין אופציה של ידידים, שרק מדברים באגביות ואחרי הכירות הדרגתית פתאום אתה קולט שאתה דלוק עליה וצריך לאזור אומץ לחשוף את רגשותך ולהזמין אותה לדייט.
ברור שיש לזה יתרונות וגם חסרונות.

אך יש נקודה משותפת להיכרות בין חברים לבין היכרות למטרת שידוכים - הדרגתיות.

נגיד לפי מה שאמרת - גם אחרי שבחור "נדלק" על בחורה ומשתף אותה שהוא רוצה לצאת איתה בודאי שעדיין אין לו רגש עמוק כלפיה. יש לו ניצוץ של רצון לקשר אבל זה הקשר הריגשי עצמו. קשר ריגשי בונים אותו ולוקח לו זמן להבנות.

בין אם זה קורה לפני החתונה, בין אם זה קורה אחרי החתונה (בעצם זה קורה כל החיים בנוסף).

וגם התקופה שבחור ובחורה יוצאים לדייט ועדיין לא יודעים לאיפה הקשר יקח היא דומה בדברים מסויימים לקשר שיש בין "ידידים" בחברה שבה זה נהוג (מפתחים רגשות זה לזו ונוצר פה משהו משותף).

כשהדברים באים מתוך רובד ראשוני טכני - הם לא יזכרו, הם עוד סתם פרטים, אבל הצורך למידע הזה עולה מתוך הדיון או מתוך הנקודה שהצגת (של "רגע, איך אני עוד לא יודע/ת כמה אחים יש לך"?) - הפרט הזה מקבל משמעותי ונזכר.

ככה זה גם שם של בנאדם, לפעמים בנאדם חדש שאומר לי את השם שלו אני שוכח אחרי שנייה כי אין לזה משמעות בעיני. אך אחרי שאני מכיר קצת אותו אז השם נושא משמעות בתוכו וממילא השם שלו יותר אומר לי משהו וקל לזכור אותו יותר.

ואז הנקודה הראשונה תגיע ממקום מאוזן

כשאנשים נותנים לך מיוזמתם וכדי לפרגן/להוכיר תודה, אתה מרגיש עם זה בנוח?

"עד כדי כך שאם יש מישהי שמוצאת חן בעיני אני אעדיף קודם לשדך לה את חבר שלי על פניי". זה נשמע דיי קיצוני, יכול להיות שיש לך פחד איפשהו (מעבר ל"לא ראוי")?

אתה מתאר מצב קיצוני ולא טבעי, ואולי יש כאן איזשהו משהו עמוק שמסתתר ומבריח אותך מהתמודדות עם זוגיות. ולכן אני חושבת שכדאי לדבר עם איש מקצוע.

תלוי באיזה גיל מדובר. יתכן גם שמדובר בחוסר בשלות לחיי נישואין, ושלכן הרצון לא מאוד חזק עדיין. שזה לגיטימי לגמרי, בעיקר אם הוא בחור צעיר.

כי אני מאמין שזו השכבה התחתונה ביותר שברובד המודע שלך, השכבה בה התשובות שאתה נותן מיועדות בעיקר לך, גם אם אתה מוכן לשתף אותן עם אחרים, הן קודם כל אמורות לספק אותך. ובכל זאת, איש מקצוע טוב יודע לקלף ולקלף עד שהוא מגיע יחד איתך למניעים עמוקים יותר שלא היית יכול לגלות לבד, כי הוא שואל את השאלות הנכונות, ורואה דרכך, ודרך כל התשובות שאתה נותן לעצמך.
לך עם ראש פתוח, אבל תבחר אחד שיודע מה הוא עושה.
בהצלחה חבר😁

אם היא נמצאת ממש בתוכך בצורה כזאת שהיא גורמת לך לרצות פחות להתחתן - אז היא בטח יושבת על עניין רציני שהגרעין שלו אמור להיות אמיתי. אמאאמממה יש הרבה קליפות שצריך לקקלף עד מגיעים לגרעין.

תשאל את עצמך ברצינות - מה גורם לי להרגיש לא ראוי לאהבה של בחורה? מה הקריטריונים של "בנאדם ראוי"? האם אני עומד בהם? האם הם נכונים? האם עלי לשנות אותם? האם עלי להתחיל לעמוד בהם? האם עלי להשלים עם מי שאני גם אם אני לא עומד באידיאל של ה"גבר הראוי לאהבה של בחורה"?

 

אני בטוח שכשתקשיב לקולות הפנימיים בתוכך בצורה רצינית ולא תדחה אותם (אע"פ שבשכל הם נראים כלא נכונים בצורה פשוטה) אז תבין את עצמך יותר טוב ותזהה ממה הדברים נובעים ועל מה כדאי לך לעבוד במחשבות/רגשות.

כמו שרופא לניתוח צריך לברר עליו ולשמוע חוות דעת,

ככה ואפילו יותר בנפש.

 

זה דבר ראשון משהו שנראלי כדאי מאוד לשים לב

 

 

 

 

ובקשר לתוכן עצמו...

 

נשמע שמה שצריך לעבוד עליו זה הערך העצמי(כמו שכתבו כאן למעלה..)

והאמונה שה' נותן מתנות גם למי שלא 100% ראוי

 

ומי שכל כך אוהב את החברים ואת האנשים בעולם,

ראוי וחצי לאהבה

לטובה

אשריך לגמרי שאתה בכלל חושב על אחרים לא כולם מסוגלים לחשוב על זה.

ואני נוטה להסכים עם הדברים שאמרו כאן לפני, איש מקצוע יעשה לך טוב.
רק שים לה שזה מישהו שבאמת תרגיש בנוח לדבר איתו על הכל באופן הכי פתוח שיש.
בהצלחה.

בשונה מכולם פה אני דווקא חושבת שיש לך הסתכלות בריאה ונכונה, ואפילו התחברתי והזדהתי ממש
אני חושבת שבעולם המודרני נוטים לחשוב שמי שחושב על האחר מאבד את עצמיותו וזה כל כך לא נכון
זה דבר ראשון

דבר שני, הטוב שלנו, לא רק שלא סותר את הטוב של האחרים.
בשביל שלכולם יהיה טוב(שזה הכי חשוב לך), אתה מוכרח להתעסק בטוב שלך, אתה חלק בלתי נפרד מהעולם, ההעתסקות בטוב שלך לא רק שלא מגריע מטוב העולם, להפך, אם באמת אכפת לך מהעולם אתה צריך להשקיע בעצמך בדיוק בשביל זה.
אתה חלק בלתי נפרד ממנו. ובאמת באמת יהיה לאחרים טוב כשלך יהיה טוב.

דבר שלישי
אם אתה מסתכל בראש של הכלל כל הזמן 'מה אחרים זקוקים ממני'
אז זה לא משנה אם אתה ראוי לאהבה או לא, הרי העולם מוכרח לך,
ואחד מהצרכים הבסיסים שלך זה אהבה, אז בהכרח שהיא תגיע ואתה ראוי.

תקציר, גם אם אנחנו באופן תמידי  חושבים על האחר, ועל מה הוא צריך מאיתנו
בשביל באמת לתת לו אותנו בשלמות, אנוחנו צריכים שיהיה אותנו, כי אם אין אותנו, אנחנו לא נותנים לו בעצם כלום.
העולם זקוק לנו, לא סתם ה' משאיר אותנו חיים בעולם הזה. ולכן אנחנו ראוים לחיות בצורה בריאה ושמחה.
כשאנחנו מתפללים על עצמנו זה לא אגויסטי, כי עצמנו זה בשביל העולם והתכלית.
וכשאנחנו חיים את האחר ואת התכלית זה לא סותר את עצמנו ואת החלק החשוב שבנו שאנחנו חייבים לפתח כדי לתרום לכלל.
מקווה שמובן

ותודה לכולכם!

באמת כשקראתי את מה שכתבת כל כך הבנתי אותך
ולא הבנתי למה אנשים מיהרו לשלוח לאיש מקצוע.

זה ככ נכון ובריא לחיות את האחר ואת הכלל.
אני חושבת שאי אפשר באמת לחיות בזוגיות בלי ההרגשת מחויבות לאחר וההבנה
שיש מחוץ לי,שיש אנשים מסביבי שזקוקים לי ואני שם לב אליהם, ויש להם צרכים בסיסים ורצונות וציפיות בדיוק כמו שלי. והסיבה שאני חי וחי בטוב, היא לא רק 'אני' והפיתוח העצמי שלי היא בשביל לתרום את חלקי בעולם ולעולם במה שהוא צריך וזה נמתחיל בסביבה הקרובה שלי.

בקיצור, אשריך והלוואי שירבו כמותך בישראל

למה לשלוח לאיש מקצוע בכזו נחרצות.. הגזמה

כתוב יפה. האיזון איפשהו באמצע

"עד שבא רבי עקיבא ולימד "וחי אחיך עימך" חייך קודמים לחיי חברך". (בבא מציעא דף סב עמוד א)

חשוב להפנים שצריך לתעדף את עצמנו על פני החברים, לא לדרוס את החברים כמובן אבל כן לחשוב על עצמנו.

אם זה נורא קשה לך כדאי לפנות לאיש מקצוע, כי זה דבר שיכול להקשות מאוד בחיים ולא רק בלנ"ו.

אנחנו לא רק יצורים דתיים, ולא מנהלים את חיינו הרגשיים (רק) לפי הבנתנו את הסוגיות ההלכתיות.

אם תהיה לי הבנה אחרת בגמרא פתאום אתייחס אחרת לאנשים? זה לא אנושי ולא הגיוני

כמו שהוא כותב, מדובר בהתנהגות לא לגמרי מתוכננת, אלא בהתנהלות רגשית.

 

מסכים דווקא עם מי שאמרה שלא בהכרח מדובר בבעיה, רק צריך לוודא שבסופו של דבר הבחור לא יוצא בסוף בלי כלום

זה נכון שהוא אדם רגיש לסביבה
אבל לפעמים דווקא הכי רגישים לא תמיד פועלים מתוך מקום נכון .
אני דווקא מסכימה שאמרו כאן לפנות למישהו מכם מקצועי .
ודי לחשוב שזאת מילה גסה .. אנחנו ב2022 .
מי שלא התייעץ עד היום עם מישהו / למד באיזה קורס/ מפתח את העולם הרגשי שלו.
הוא זה שלא "נורמלי "וידרוך במקום .

שהוא אומר שאם יש מישהי שהיא מוצאת חן בעיניו והוא מעדיף להכיר אותו לחבר ..
יש פה משהו שלא קשוב מספיק לרצונות שלו וגם לא כל-כך הגיוני .

אדם שבאמת אוהב אחרים הוא אדם שאוהב גם את עצמו ...
אלא אם כן זה בריחה ויש משהו שמפריע לו / חסום אז הוא מעדיף שהשני יכיר.

וזה כן בעיה לוותר על עצמך בעיה נוראית

אני לא נגד פניה לאנשי מקצוע. ממש לא

מצד שני, פניה לאנשי מקצוע היא כשאני יודע מה נקודת המוצא ומה נקודת היעד, ובמקרה הזה זה לא ממש ברור שיש נקודת יעד שונה - כלומר שיש כאן שינוי לעשות.

 

יכול להיות שיש כאן בריחה,

יכול להיות שיש כאן תחושה של חוסר מוכנות/בשלות/רצון לחתונה - וזה יכול להיות תקין לגמרי (בגיל 22, לא בגיל 30)

זה גם יכול להיות חד פעמי .. שיתוף או הבנה או בירור

היא קשורה לתעדוף עצמי מול אחרים...
(יש לה הופעה גם בלנ"ו אבל זה כמו דמישהו שלא רואה רחוק לא אמור להימנע מלקנות משקפיים כי עכשיו החופש הגדול והוא לא צריך לקרוא מהלוח.)

זאת תכונה טובה 

 

 

רק כמו כל דבר צריך לדעת לאזן

 

 

(דעתי האישית- אם ללכת לדבר לאיש מקצוע בשביל לטפל בדבר שדורש עדינות- כלומר- חיזוק ערך עצמי אבל בלי להרוס את האהבת הזולת המדהימה הזו- צריך לעשות בירור רציני על המטפל)

כמי שפגש כמה וכמה אנשי מקצוע, יש בהחלט כאלה שיכולים לגרום נזק בלי כוונה רעה, וזה רק מססבך יותר.

ונכון, כמה שהנקודה עדינה יותר, צריך להזהר יותר

עם המטפל.

זה לא כל-כך דורש עדינות
זה הכי מקרה קלאסי של אדם טוב מידי
הטובות פה פוגעת בעצמו, כלומר האהבה הזאת .... אני לא רוצה שהיא תתרחש
אז כנראה שהיא לא כל-כך אהבת זולת מדהימה..

זה לא כמו פניה במקרה עדין יותר.. אין פה באמת משהו חריג או טראומה שצריך להתייחס בהתאם .

כל כך פתיר כלכך קל רק לפתוח את הראש ולהבין שמה שקורה כאן פוגע בעצמי , לברר על מה יושב.
זה יכול להיות ב10 דק ויכול להיות בשניים..

לא עכשיו איזה אתגר שיושב עליו מאוד.. שצריך אדם מיוחד בשביל זה .

לא בגלל המטופל

 

הרבה פעמים יש בן אדם שמגיע לטיפול וצריך הכוונה קטנה, ובמקום זה המטפל מתחיל איתו ססדנה ופותח בעיות שהוא לא חלם עליהן ועד עכשיו לא הפריעו לו.

לפעמים למטפל שהוא לא חכם מספיק יש נטיה לראות בעיות בכל מי שהוא רואה, כשבפועל מדובר בחריגה קטנה ולא משמעותית שהאדם יכול לחיות איתה

תמיד עדיף להתייעץ עם מישהו שמבין יותר אבל בתחום שלו כמעט כל אחד שלמד יוכל לעזור..
כמובן צריך כמיה וגם תיאום ציפיות לפני

כמו אדם שנותן יותר מדי צדקה וצריך סיוע כלכלי בגלל זה.

מטפל/ת תמיד צריך להיות טוב ומתאים

אדם שפורק את תחושותיו בפורום בד"כ ירצה לשמוע ממנו, לא יעזור להפנות אותו לאנשים אחרים.
אם היה מדובר פה בניק לא אנונימי שמידיי יום מבטא חוסר הערכה עצמית, ביקורת עצמית ונחיתות, מיילא

אבל בסך הכל הוא פרק את התפיסה שלו,פעם אחת, בצורה אנונימית, שהייתה נשמעת שצריכהה טיפל'ה איזון לכיוון אחר, לכל אחד יש משהו שהוא צריך בו טיפה איזון, אז אצלו זה בתחום הזה.
עם כל הכבוד ל2020, יש לבן אדם כח עצמי, לעבוד על עצמו ולשנות תפיסות.
לא על כל דבר צריך לפנות לאיש מקצוע. ויש כבוד לאנשי מקצוע, אבל מה נסגר?

כדי לכתוב מה שאת רושמת. יש לך משו להגיד תכתבי מהניק הרגיל שלך.
שהוא יכתוב בעצמו את לא הדוברת שלו

בנוגע לייעוץ כן יש בזה משהו מעצבן ששולחים את כולם לייעוץ מצד אחד..
מצד שני יש בזה משהו יפה הפתיחות הזאת העומק וכו'..

נכון , גם לעוד תגובות כאן בשרשור

רק לא הבנתי למה זה מראה על פתיחות ועומק ששולחים כל אדם ליעוץ?

להרגיש דברים ולבקש עזרה לפתח את העולם הרגשי ..
בקושי היה לזה מקום

זה בעיה וכדאי לטפל בבעיה.
הבעיה לא רק בתחומי לנ"ו, האם תעזור לחבר ללמוד למבחן גם אם זה יפגע בך יותר?
מה לגבי העבודה?

ההערה על רבי עקיבא הייתה כדי לאזן את הטענה שזה התנהלות נכונה אידיאלית, צר לי, זה לא נכון גם דתית.

אשריך חציל זו באמת זכות גדולה וממש חשובה !

 

 

זה מזכיר כמה זהירים אנחנו צריכים להיות בעולם הזה של הדייטים

מתעסקים עם ענייני נשמה -כפשוטו

תמיד לשים לב
ותמיד להזהר לא לפגוע ולסיים בטוב ובשמחה

כואב מאד.
שה' ירפא לך את הלב

הכל מה' יתברך אני לא עשיתי כלום ואני שמח במתנה הזאת ממנו..
תודה רבה!
אמן!

שהתפילות שלך יתגשמו במהרה בעז''ה

משהו קצת מתסכל
נתת מעל ומעבר אבל זה לא "הספיק "

תנסה לחשוב מה אתה לוקח מזה בשביל עצמך?

אין עליך

אני לא מתוסכל ממה שנתתי ומזה שהיינו ביחד בזמן הזה..
אני שמח על כל דקה ועל כל תחושה ורצון שהיה.
רק קצת קשה לי עצם הפרידה של שני לבבות קשורים..
ואני אתחזק מזה ויהיה לנו שמח גדול בעזרת ה'..

וכן לגמרי אני יושב המון וחושב לאן אני הולך עם זה קדימה

התכוונתי יותר לפרידה

עוף על עצמך חציל יש על מה לגמרי

שאצליח להשאר באור כזה ואעשה עם זה דרך נכונה

ושלא תצטרך להשאר באור כזה עוד הרבה זמן (:

שבכל דבר הם רואים גם את החיובי

זה חסד גמור שה' יתברך נתן לי מאוצר מתנת חינם

-מול כרמל יש חורשה נחמדה עם ספסלים שולחנות
-שכשוכית במעון, וגם יש שם איזה נדנדה חדשה שהנוער או משו כזה עשו ליד היישוב
-קפה רונאל במצפה יאיר, פתוח בשישי. ובדרך לקפה יש ספסל בודד מול הנוף, אחלה מקום
-יער יתיר
-מעיינות בעתניאל ובית חגי (מעיינות מלאכותיים)

כעס זו בהחלט מידה גרועה, אבל אפשר לשנות אותה.

בהחלט.

צריך לעבוד ב2 מוקדים עליה - איך לא להתעצבן, ואיך להירגע מהר.

כי בזמן הכעס אדם לא שולט בעצמו.

 

צריך גם לחשוב האם הכעס שאת אומרת שיש בך הוא חריג, או שכואב לך (ובצדק) על כל כעס הכי קטן.

מין תסכול כזה,

שמוצף כשיש מכלול של דברים

(למשל לחץ חברתי+דרישה לעבודה טובה ומהירה+סדרת דברים שמתפקששים+חום(יעני הטמפרטורה) )

 

 

וזה די נדיר שזה עולה לרמה החריגה.

אבל עדיין, זה פשוט לא טוב 

 

ובזמן האחרון כבר התחלתי פחות לכאוב את זה, יותר להחליק......

אף אחד מאיתנו לא מושלם 

אם את אומרת שזה קורה לעיתים נדירות אז את עוד נחשבת ברמה טובה מהממוצע..

 

לא צריך להיות מושלם בישביל להיות מוכן להתחתן.

 

 

בה"צלחה

הקטע שבחיים של לנהל משפחה יש הרבה יותר מצבי לחץ

 

אז אולי (כנראה) זה יהיה יותר דומיננטי 

 

 

 

...

שבע"ה כשתקימי משפחה יתווספו עוד 1001 קשיים

אבל את לא תהיי לבד. 

זה העניין של נישואין שמתמודדים עם החיים ביחד

ייתכן שלאחר שתכירי אותו הוא יעזור לך להתמודד עם מידת הכעס שבך ולאזן אותה.

 כמו שאת תעזרי לו להתמודד ולהתאזן בדברים אחרים

ואפשר לעבוד על זה.

עצם זה שזה מפריע לך כבר אומר עלייך דברים טובים מאוד. מאוד.

 

אשרייך

 

את חושבת שזה באמת באמת ברמה שיפריע לך בקשר זוגי?

או שאת סתם מדקדקת עם עצמך יותר מידי כרגע?

 

 

 

 

 

 

לא בקשר זוגי...

בהקשר של ילדים

אבל יש לך מטרה להצליח. ולהשתפר. ויש עוד זמן.

האם בגלל שאת לא אישה מושלמת אז את לא תצאי לפגישות עכשיו כי את חוששת שתכעסי על הילדים שלך?

אין פיתרון אחר.

 

תבדקי איפה הכעס הזה מתפרץ, איפה הוא פוגש אותך. ותנסי לראות מה בתפיסה שלך/ בהתנהלות מוביל אותך לשם.

אני לא בטוח שיש לי עצה לעניין...

אבל שמתי לב לשורה בכתב הקטן - שזה בפרט מול חלשים ממך. 

 

חוץ מכל העצות שנכתבו, אולי לימוד על ההפסד של מידת הכעס, או על הפסד של פגיעה באחרים וכו'

אולי זה יהפוך את "מאזן האימה" (כמו שאומרים) ככה שתרגישי שאין באמת חלש ממך כי מאחרי כולם נמצא הקב"ה וההפסד הזה.

 

אני לא בטוח במה שאני אומר, אבל זורק רעיון

קודם כל זה טוב שאת מודעת למידה הזאת. זה כבר חמישים אחוז מהפיתרון, אצלך.

מה זה כעס בעצם? אולי תלכי לכיוון הזה, לחקור אותו קצת, מה השורש הטוב שלו ואיך להיזהר שלא יביא למקומות לא טובים.

כתבת גם בהמשך השרשור שאת כועסת בהקשר של ילדים.

האם זה כעס כשהילד לא עושה מה שרצית/ עושה הפוך ממה שרצית?
האם הכעס נובע מציפייה שלא מתממשת כלפיו או מתחושת אחרות
("נו, למה הוא לא מבין כבררררר? ולמה עשרים פעם אומרים לו והוא לא עושה/שוכח/רחפן כזה? למה הוא עושה לי דווקא? ולמה הוא כזה קרצייה?")

יש דרך לענות לכל הדברים האלו,
ממה שראיתי הכלל הראשון בחינוך ילדים זה -
תעבוד על עצמך, ממילא תהיה דוגמא אישית ואז הוא יילמד, ייקנה מידות טובות וממילא הכעס עליו ייפחת.

דבר שני- לזכור שהילדים הם אנשים קטנים תמימים , אמיתיים וחכמים. הדרך שלהם לחקור את העולם וללמוד כללים מזקיקה מאיתנו הבנה וחמלה, לתווך להם בצורה טובה את העולם וכלליו כדי שלא יישרטו מהאנשים שבו....
יש גם עניין כעס הפנים שמשתמשים בו לפעמים לצורך חינוך (=להראות כעס כלפי חוץ אבל בלב לבטל את הסיבה ולהיות בשלוות נפש.)

חוץ מזה אני מאמינה שאם הכעס נמשך ומתבטא גם כיום באופנים שונים, את יכולה להתייעץ מה עושים איתו ואיך לנהל אותו בחכמה.

כדאי שתדעי שיש קבוצות הנחייה לחינוך ילדים או לאפשרות ללמוד ניהול כעסים.

אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להתחתן להפך, זה נהדר שאת יכולה לדבר בחופשיות על הכעס, הטריגרים אליו ואיך את עובדת על זה. זה מאד מוערך אצל הצד השני שיודע כמה זה לא פשוט!


קניית מידות או הפיכתן לטוב זה עבודה גדולה!

בהצלחה!

דמיינתי משום מה מופע בובות

שאדם שאני אוהבת כועס אני מבינה שעובר עליו משהו
אם עובר עליך משהו תהיי בחמלה עם עצמך .. תנסי לפתור אותו .
לא סתם כואב לך כואב לך כי את מתוסכלת לגבי אותו עניין ..
נניח אדם שלא מרגיש טוב או יש לו עומס מטורף בעבודה... באותם רגעים הוא פחות פנוי רגשית/ פיזית לכן אפשר יותר להבין את הלחץ / כעס / תסכול



אך אם את כועסת בלי קשר לקושי שאת חווה אלא סתם
שווה לפנות לגורם מקצועי .


למרות שעכשיו אני חושבת על זה אולי גם הכעס הזה מסתיר טריגר אחר שעברת בחיים .

בכל מקרה לנסות לפרק למה את כועסת .
האם את כועסת בגלל שמשהו אחר קשה לך ? (ואז זה יותר מוצדק ויותר קל להבנה ?)
אם לא ...
לנסות לחשוב מתי את כועסת ?
מה הטריגר העמוק של זה?
לא ראו אותי?
הביכו?
הרגשתי קטנה?

למה זה מציק?
לראות את הצד האחר של זה שמשלים אותו
כי יש בך צד שרוצה שיראו אותו? שמכבד? שיודע שיש בך כוחות לעשות דברים גדולים .
ובאותו רגע הוא לא בא לידי ביטוי?

לפרק לאט ♥

ככה את מגלה שלא סתם יש לך כעס הוא יושב על משהו שהוא חיובי
רק צריך לשים לב לרגש החיובי שלא בא לידי ביטוי

אפשר לחיות לצד זה? או שזה חייב למנוע חיי נישואין...?

אפשר לשפר את זה? (גם אם בצורה הדרגתית)

 

לכולם יש חסרונות והם מתחתנים, החסרון עצמו בדר"כ לא מונע חיי נישואין אלא החוסר השלמה איתו (שזאת עבודה לא קלה לפעמים, ודווקא ע"י ההשלמה עם המקום אפשר להתחיל התקדם ממנו)

עצם העובדה שאת מודעת לזה זה לא פחות ממדהים!
מודה שגם לי היה תקופה של עצבים בחיים ושמעתי שיטה נחמדה: לדמיין את עצמך עצבני ולהבין שככה אני נראה עכשיו מהצד.
זה כבר מכניס את עצמך לפרופורציות.

חוץ מזה שאמרת שאת לא תרצי להתעצבן על הילדים שלך, אין מה לעשות ילדים הם מעצבנים…
סתם…

אני בטוח שאם הקב״ה מצליח כמה שפחות להתעצבן עלינו כשאנחנו עושים דברים לא טובים, אז אבא/אמא אוהבים את הילדים שלהם מאוד מאוד ולפעמים גם מתעצבנים עליהם (כי לפעמים גם את זה צריך…)

מעבר למה שאמרו כאן על כעס ושליטה בו אני מציע לבדוק מה המכנה המשותף של מה שמכעיס אותך ולשות גם עבודה שם. ניקח את מה שרשמת כדוגמה, את כועסת על חלשים ממך, אולי זה נובע מכך שאת מרגישה שאכזבת אותם? אולי את צריכה להתחזק בראיית המציאות מהצד של האחר, לא חסר דוגמאות, תנסי למצוא מה רלוונטי לך…

להחליט עם עצמך האם וכמה זמן אתה עוד מוכן לחכות, ובהתאמה, לפנות שוב לאותו חבר ולהגיד לו (בנעימות כמובן) שבעוד x זמן אתה מתחיל לשמוע הצעות נוספות..

קח בחשבון שהיה עכשיו דיי אינטנסיבי עם השבתות והחגים, ויכול להיות שהעיכוב בגלל זה (לא שזה מצדיק זמן המתנה ארוך במיוחד רק בשביל לבדוק אם היא פנויה והתאמה רעיונית לפני שמתחילים לברר, ובכ''ז).

היא בונה עליך? יש לו דדליין מתי הוא מסיים לעשות את הבירור הזה?

אין סיבה להמרח, מצד שני אין סיבה להלחץ. תדבר איתו כדי שלא יהיה טלפון שבור. יכול להיות שהיא לא יודעת מזה ואז אין שום בעיה בכלל.

גם ככה אנשים שומעים הצעות במקביל

 

זה נשמע הצעה לא קונקרטית שיכולה לחכות / לא להתבשל לבנתיים. 

 

דיברתי עם החבר ובסוף לא היה רלוונטי ב"ה

לא לבנות יותר מידי על הצעה, במיוחד כשהיא נמרחת כמה ימים..

סתם סתם.
אני, בגדול, ממש מסכימה איתך. הבעיה שלהוריד מהכוח אל הפועל, מה אידיאל לשטח, זה החלק המסובך. דייטים זה אירוע קצת מאיים; מאיים על הביטחון, על הדימוי העצמי (רק אתמול והיום נפתחו כאן שני (!) שרשורים שמתארים דימוי עצמי נמוך בעקבות דייטים, או העולם הזה של חיפוש זוגיות), חיפוש זוגיות מאיים (וזה חיובי גם) על כל מה שהיה עד עכשין; קצת על החיים כמו שהכרנו אותם, אם להיות דרמטיים. וברגעים כאלה אנשים נוטים לפול למקומות המוכרים שלהם, ל״איך שדברים אמורים להיות״, לתבניות של החיים כי זו דרך נוחה להתמודד עם החששות וחוסר הוודאות (קולטת שאני מדברת מתוך החוויה שלי, אבל יצא לי בלשון רבים ואין לי כח לתקן).
ולכן, מאוד קשה (לי) ״לזרום״ עם בלי ״הדברים שקבענו לעצמנו״. אני מרגישה שזה מה שקצת מחזיק אותי יציבה, לפחות בהתחלה של קשר. ואני מסכימה במאה אחוז שצריך גם להיפתח לחוויות חדשות כי כמו שאמרת לא מתחתנים עם עצמנו ולא יהיה אף אחד שיתאים לתסריט שהולך לנו בראש, אבל מאמינה שמותר קצת להיבהל כשזה קורה, לאבד שיווי משקל ואולי לפעמים להתעצבן (שוב, אני). ואז לקחת נשימה עמוקה ולחשוב על הדברים בצורה רגועה, האם אני יכולה לקבל את זה או לא? האם למרות שזה לא מה שחשבתי, זה עדיין סבבה לי? האם אני מתעצבנת כי זה באמת לא סבבה או כי זה לא תואם את הפנטזיה בראש שלי?
וכל זה ובסופו של דבר באידיאל אני מסכימה איתך. הלוואי שהייתי יכולה להיות פתוחה לחוויה, לאנשים מולי ולהיות רגועה הרבה יותר.

רק אמרת את מה שהוספת שניה אחרי מה שמותר לך 🙂

בכללי בחיים שיקוף ושיתוף מאוד עוזר

כל כך לא נכון.

🙂

אגב, יש כמה קשרים שזכורים לי ממש לטובה בגלל שהבחורה זיהתה משהו שאני עושה לא נכון, ופשוט הסבירה לי שכדאי לעשות כך וכך ולא כמו שאני עושה, ומה המטרה ולמה ככה, ונתנה לי את הזמן והמרווח כדי ללמוד את זה. זה היה מקסים אבל הקשרים האלה נגמרו מזמן

ומי שמעיר בצורה של "משגיח", סביר להניח שזה יגרום רק אנטי, אז אין עניין.

ישראל. יש הרבה מקרים שפטורים מתוכחה.

פה זו אחריות יותר רחבה.

"כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע"

דהיינו בסוך המטרה שהבת תלך בצניעות, הרבה פעמים אם האמא לא מרפה אז דווקא זה יכול לגרום לאנטי.

אחריות אז צריך להגיד לפעמים דברים לא נשמעים. בצורה מעשית, אני חושב שהיום אם תגיד דבר הלא נשמע, זה יכול להזיק מאוד ולכן לא כדאי להגיד.

לתגובה שעשוייה להיות בעקבות התוכחה.

לא הייתי מחפשת בחור דתי...

יש ערבות הדדית ואכפתיות, במיוחד בנושא כמו צניעות שהוא קריטי מאוד לזוגיות והבית, וכמו שזכות אישה להעיר לבעלה על דברים מסוימים כך גם זכותו של הבעל להעיר 

ויותר מזה- אם הבעל לא יוכיח על דברים שצריך לתקן, זה יראה כאילו לא אכפת לו ממני...

 

כמו ש@אש לבנה אמר- צריך גם לדעת איך להוכיח ולהעיר. יש כללים בהלכה לאיך לעשות את זה בצורה נכונה 

את צודקת, זה קריטי לבית ולזוגיות, במיוחד לחינוך ילדים..

אבל - לא נראה לי שהייתי רוצה להתערב ושיתערבו לי בקשר האינטימי שלי מול א-להים. יש פה גבול עדין אני חושב שצריך לעמוד עליו על היחס בין בני הזוג.

גדל, ונכנס לתוכו גם האיש שלי ( או האשה)
בעיני זוגיות היא עבודת ה' יותר גדולה, יותר עמוקה, יותר מלאה.
ולכן זה לא שמישהו נכנס לך למקום פרטי
זה פשוט עכשיו של שניכם
גם התקדמויות
גם הנפילות
בעיני זה הדבר הכי גדול בזוגיות, כמו שהדבר העיקרי שלי בחיים זה עבודת ה', אז זה רק גדל יותר

מהו הגבול שבו את אומרת "זה המקום שלו שרק הוא אחראי עליו"?

דברים אחרים שמקפיצים אותך
אפשר לומר כמעט הכל תלוי מתי ואיך

עריכה- זה בעיקר תלוי נראלי בהיכרות אחדשל השני, איך מקבלים דברים, איזה נקודות רגישות יותר, איך אנחנו מצליחים לדבר נכון- כבר עניין של תקשורת, וכל זוג ומה שנכון לו

יש החלטות אישיות שעלולות להשפיע גם על הקשר הזוגי, שהאחריות הבלעדית שלהם הם ביחס לאדם עצמו. ברור שאפשר שצריך לדבר על כל מה שצריך לדבר אבל נקודת המוצא היא שונה. קודם כל - האדם חייב לבקש רשות להכנס למרחב של הזולת ולהכנס אליו רק אחרי שהוא מרשה לי. והוא יכול גם לא להרשות לי, וזה תקף גם ביחס למערכת יחסים זוגית.

זה לא רק עניין של 'טקטיקה'. גם לבן/בת זוג יש מרחב אישי שהוא מקומו ללא תלות בזולתו.

זה לא רק ביחס לזולת בתוך מערכת יחסים אלא זה גם ביחס ל'אני' בתוך מערכת יחסים. אם אני יודע שיש לי מרחב אישי מסויים שהוא רק שלי זה משנה את התמונה.

 

ולגבי עבודת ה' - תלוי איך תופסים את עבודת ה' עצמה. חלק מעבודת ה' זה לתקן את המעשים וחלק זה לתקן את המידות. תיקון מידותי הוא אכן דבר שאפשר להעיר/להאיר לגביו אך הוא בסופו של דבר בא מהאדם עצמו.

ממה שמעתי בסביבה יותר מידי פעמים היחס שלי לעניין הצניעות באמת יוצא דופן.

בגדול אני חושבת שאין מה להתלונן להתבכיין ולחפש הבנות. זאת ההלכה וזהו. מעולם לא הפריע לי להתלבש צנוע אולי כי מראש אני לא רואה לבוש לא צנוע כיפה יותר.

מעצבן אותי מאוד לשמוע בנות שמתבכיינות על כך שהמורה vעירה להן על חצאית. אם תלכי ולחנות ותקני חצאית קצת יותר ארוכה שהיא לטעמך 100% אף אחד לא יעיר לך יותר. זה כל כך בר תיקון.

 

מהצד השני, אני חושבת הדיון האובססיבי על צניעות הזה מאוד לא בריא. "קו חיזוק בנושאי צניעות" חוברות הצניעות האלו שמשתמשות בטקטיקות הפחדה לספר סיפורים על מגפה שנוצרה בירושלים כי נשים החליטו ללכת עם פפיון בחגורה (סיפור שבאמת מופיע בחוברות האלו!) מדברים כאילו מהות הקיום של האישה זה אך ורק להתלבש צנוע. אין לה מטרות נעלות יותר, היא מתלבשת בבוקר וזהו, כבר קיימה את תפקידה בעולם. מצוות הצניעות היא חשובה אבל במקומות מסויים ניפחו אותה מעבר לכל פרופורציה בצורה מזיקה.

 

ברור שמצוות צניעות היא שונה במובן שכולם רואים בברור עד כמה את מקפידה עליה במבט הראשון. יש פה אמירה של השתייכות חברתית ודתית, וכמובן ביטוי לטעם אישי וסגנון אופנתי. אבל יש כל כך הרבה מצוות אחרות שלא מקבלות חצי מהיחס הזה, לחיוב או לשלילה. אף אחד לא מתלונן שהזכירו לו לברך ברכת המזון, או פותח קו חיזוק עם סיפורי אימה על המקרה הלגמרי אמיתי שבו אנשים מתו כי אכלו חמץ שעברו עליו כבר שלושה פסחים, לפני ההבדלה של שמחת תורה, תוך כדי ביצוע מלאכת בורר בלי כלי שלישי (אפילו שזה הרבה יותר הגיוני, והרבה יותר חמור)

הצניעות.
יש דרך האמצע לצניעות כמו שיש כמעט לכל הדברים ביהדות.

אינטנסיבית מאוד לצניעות על חשבון ערכים אחרים.

מתייחסים לכך כאילו כל עבודת ה' של אישה זה הלבוש שלה. זה הבל.

בלי לגורע כהוא זה מהערך הגדול של צניעות והקפדה על ההלכה.

אם מעירים על משהו קריטי ובעדינות הייתי מקבלת. על דברים קטנים שהם נסיונות היומיום שלי, אל תתערבו לי. אלה דברים שצריכים לבוא ולכבוש אותם מעצמך ולא כי אחרים אומרים.

זכור לי שכשאמא שלי היתה "משגיחה על הצניעות שלי" זה יצר אצלי אנטי גדול מאוד, זה הרחיק אותי ופחות הקפדתי (במיוחד כשלא הייתי לידה). דווקא כשהיא שחררה התחזקתי בזה מאוד והיום אני מקפידה כי אני רוצה ואני אפילו לא ממורמרת מזה כמו שהייתי אז..
לדעתי אם יש משהו עקרוני אפשר לדבר עליו בעדינות, אבל לא הייתי רוצה שיהיה לי משגיח, אני המשגיח של עצמי. מסכימה מאוד עם מי שכתב שאובססיביות והסתכלות רק על זה מאוד מזיקה.
כמובן שזו דעתי ויש שיחשבו אחרת 🙂

גם כשהייתי כבר בחורה בוגרת, אמא שלי העירה לי לפעמים על בגד כלשהו שהוא לא מספיק צנוע, וקיבלתי את זה לגמרי.

היום אין לי עדיין בנות עד כדי כך בוגרות, רק בגיל ההתבגרות אבל נראה לי טבעי לגמרי שאני אדבר איתן על זה בדיוק כמו שאדבר איתן על נושאים אחרים.

וגם מבחינת "ההשגחה" של אב המשפחה. בוא נגיד שזה יותר השגחה משותפת של ההורים שהבית מתנהל בצורה שבה הם רוצים שהוא יתנהל.