פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1328)

מבררים על הבן אדם לפני, מתכתבים קצת באישי, בודקים התאמה, חוק דתיים השלובים וכ"ו..

אין דבר כזה לצאת בלי לברר!

המ"ה

 

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t110587#1049213

 

ונוספו עוד כמה זוגות מאז..

כי יש לזה השלכה:

 

בוודאי שמצד אחד - יש אופציה. יש כמה וכמה אנשים טובים בהחלט פה.

 

עם זה - יש גם סיכון.

 

היו גם מ"פה" מקרים בעייתיים ביותר.

 

 

אשר על כן - צריך זהירות כדי שתהיה הזדמנות.

 

כלל ראשון: לא להאריך ב"קשקשת" בשיחא"ש.

 

אם יש כיוון - להתקדם אל אופציה של מעבר לוירטואלי. אם לא - לעצור.  כבר היו כאלה ש"הסתבכו" בוירטואלי, כשזה הגיע להכרעה אם להיפגש החליטו שלא, אבל ההסתבכות-הרגשית סתם הזיקה. בפרט שלא יודעים עם מי מדברים בדיוק.

 

אם חושבים שיש כיוון: אז צריך לברר מי האדם. זה יכול להיות עם מישהו מכאן שמכיר ממש. זה יכול להיות עם מישהו אחר שהוא מוסר את שמו, מישהו אמין שמכירו.

אפשר בד"כ למצוא בקלות מי שמכיר את שני הצדדים ויכול לחוות דעה על התאמה אפשרית.

 

אם הכל בסדר - אז זה כבר כמו כל שידוך, אלא שה"טריגר" שלו היה התרשמות חיובית מכאן. זה לא רע. קצת יותר היכרות ממישהו שבכלל לא מכירים. אבל רק אחרי התנאים הנ"ל.

 

ואז, אפשר להיפגש וכו' - כמקובל.

הוא הפסיק להתכתב עם אשתו - ומדבר איתה בבית....

 

[אז הפורום היה בערך שניהם, אני חושב.. עם כמה תוספות..]

הנה התשובה לשירה...

בס"ד

 

 

 

זה מאוד השפיע עליו בפורום. יש להם גם תינוק לספר עליו כאן...

 

 

בס"ד

אפילו זה יותר נוח.. זה יחסוך את ההסברים של מה אני עושה בפורום

(כמובן לברר את כל מה שצריך לפני)

זה הדבר הכי לא נכון אפילו קצת לא לברר

צ'וטטנו במשך שעה באישי, ואז החלפנו מס' של חברים והשאר היסטוריה..

מומלץ לכולם לנסות, אם אין אני לי מי לי?!

זה התחיל בלצוטט פה.. ואחכ דייט מקסים..
מצאתי פה חברת נפש!
כבר חצי שנה אנו יחד!

חחחחחחח

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מיייככוש, פעם הבאה נקנה איזה שווה פרוטה מהכל בדולר... שלא יהיה פדיחות חחחח

לגמרי שווה להכיר מיפה!!!

 אני מצאתי נשמה טובה!!

נו באמת..נ

גם אני עדיין לא יודעת...

יצאנו...

מבררים טוב טוב...

מתקשרים לחבר שלו.. כמו שמבררים ברגיל רק בטיפה יותר זהירות.

יש פה אחלה בחורים!

כמובן, עם כל הבירורים והדוסים השלובים.. וגם אז- לנקוט במשנה זהירות.
מכירה סיפור מפ-ה (לא אגדה ולא שמגדה) שהדוסים השלובים פעלו, הכל היה נכון לגבי הבחור/בחורה אבל מסתבר שאותו בנאדם לא הגון כמו שחשבו והאדם השני נפגע קשה מאוד..
אז.. לשים לב!

לק"י

 

תצרפי קישור או משו- שנזכר מה קרה..

לנפש, לרוח או לנשמה?

ללב, לשכל או שמא לקישקעס?

 

 

תגידי לו שפעם היה משגיח באחת הישיבות שהיה פונה לאברך

בהטיית הרבים "לכם", כי האברך התחתן ונהייה שניים שהם אחד

אבל לפני כן?!?...

פעם בחור שאל אותי כמה דקות לפני הפגישה. 

 

"יצאתם מהבית?"

 

אז חשבתי למי הוא התכוון "יצאתם" הרי הוא לא חשב שאני הולכת להביא איתי מישהו?

 

אולי הוא התכוון לפיצול שלי?!?! 

 

 

יש מישהו שהיה מדבר אליי בלי לשים לב בלשון זכר!

אבל באמת בלי לשים לב, כשהערתי לו על זה, הוא היה בשוק. ואמר לי "את בטוחה???"

אז כן, אני בטוחה!

כאילו, מה עובר??? אני לא כ-זא-ת גברית..

לק"י

 

אני יודעת שיש בעיה לשאול בשלום גבר/ אישה.

השאלה אם זה רק לגבי נשואים או גם רווקים.

אני יביא סוכריה (שגילה הוא 15 שנה)

אבד עליך הקלח... (או איך שלא כותבים את זה...)

ועכשיו היא חוגגת על הר של כסף אחרי שתבעה את אנדרדוס.

והיא ממש שמחה שהוא לא שמר תסוכריה!!

 

למה, מה זה משנה?

יש כאלה שמחליטים בטלפון הראשון (מבטיחה שמכירה כזה זוג) ויש כאלה שחברים כל התיכון ומתחתנים שנה שנתיים אחרי.

ממש אין ממוצע ואין כללים.

לפחות דוסים נראה לי שזה עולה ל4-5.

 

הערכתי הבלתי מבוססת..

שאל - עניתי. זהו

 

 

בעיקרון - ראוי לקחת את הזמן שצריך כדי להכיר ולהחליט באופן סביר של השלמה סבירה, וזה די-אישי;

 

מעבר לכך - אין כל ענין "לסחוב" סתם. היעד זה להתחתן - לא "להסתובב"..

הוא יוצא ממש קצת זמן ומבחינתו הוא ממש רוצה שזה יתקדם כמה שיותר מהר.
אז זה משנה לו.

ואני- עיקר הסיבה שאנלא מתלהב לצאת עכשיו (לפחות לא מה שאנשים  מגדירים 'ברצינות') זה בגלל שנראלי שאצל דוסים 'לצאת' זה אומר שלושה-חמישה חודשים , ואז מתחתנים או נפרדים(זו הכללה, אבל זה נראלי מה שיש לרובינו ברוש. למשל: אם הייתי 'מתחיל' עם מישי פה והייתי מזמין אותה היה לה בראש שזה הולך להיות באיזור ה-3,4 חודשים של בירור מקסימום..זתומרת- אם אני בא בגישה שמנהסתם יקח לי להחליט  בערךחצי שנה אז אנחנו לא מתואמים.)
 

סיבכתי, הלוואי ותבינו

ומה זה "משנה לו" מה אחרים...

 

אם ברור להם שזה זה תוך זמן לא-רב, אשריהם..

 

 

ולגביך - לצאת "לא ברצינות" - זה אף פעם לא טוב ולא כדאי.

 

וכשמדובר "ברצינות" - להחליט מראש שזה יקח לך חצי שנה, גם לא כדאי. אי אפשר לדעת. לפי ההתבררות האישית

השאלה זה אם זה לא ילחיץ את בת הזוג.ברור שכל דבר לגופו והוא צריך להעריך ולהיות זהיר, אבל ככלל.

וגם אני בסדר. אבל אני חושב שהנישואים שלי יצרכו חבירות עמוקה ואני לא רואה את עצמי מתחתן עם מישהי שאין לי מספיק אמון בה (ושאני מעריך שלה אין מספיק אימון בי.) הרב גד כהן אמר לי פעם: אשתך תהיה חברה שלך.גזרתי ושמרתי 
בזמן שחבר שלי צריך בעיקר בת זוג לחיי משפחה והקמת בית אני צורך אותה קודם כל כחברה.  אני משתדל להשקיע בדברים שאני מאמין בהם עם החברים שלי. בעלי אנטרס משותף שאינם חברים נמצאים בעדיפות שניה. כולי תפילה שבנושא הזה לא אצטרך להסתפק בעדיפות שניה.

שנינו סביב ה21.באיזור ה21.

 

מקווה שתתחתן כשתרצה, בקצב שלך...

אבל כשהגיל עולה... אין זמן למשחקים ...

מתקתקים ענינים!!

כמו שכתבתי: כולי תפילה שאצליח להתחתן עם חברה כזאת ולא אצטרך למצוא 'מישהי להסתדר איתה'.

(שניה לפני שאתם צוןעקים עלי: ברור לי שכל קשר הוא עם עליות ומורדות.

)

אפשר למצוא בן זוג תוך חודש ויהיה לך הכי מדהים שאפשר איתו כל החיים!!!

ואפשר לצאת 5 שנים ולהתגרש אחרי שנה...

 

 

ו״חברה״ זה עניין של רמת דוסיות...

 

בוא נגיד שאני מקווה שלי ולבן זוגי מרוב שנרצה אחד תשני נסגור מהר ונתחתן מהר...!!

לק"י

 

צריך להתקדם בקצב שטוב ומתאים לשניהם (לא להגזים כמובן..).

צריך זמן לעכל את העניינים, ושיש כאלה ש"מירוץ" מלחיץ אותם.

הממוצע המשפחתי אצלנו הוא באזור השבועיים 

זהו זמן מספיק בשביל להכיר את הבנאדם ולראות אם ישנה התאמה..

חבל למרוח וחבל להימרח..

 

ויפה שעה אחת קודם..

 

 

מקור:

 

"ותצפנו שלשה ירחים ולא יכלה עוד הצפינו" (שמות, ב',ב')

 

מכאן ניתן ללמוד שאחרי שלושה חודשים שיוצאים בהבחא, ניתן לפרסם את הדבר בגלוי,

ולהודיע על חתונה..

 

 

ולגבי היאוש?

נראלי שושבינים זה אתר שחברים וקרובי משפחה ממליצים על כל מיני רווקים שמכירים,

כך שממש לא בטוח שזה נעשה בידיעת "המיואשים" או בגלל ייאושם..

הוא רואה את זה כחלק בלתי נפרד מחייו? 

הוא מבין שזה לא הדבר הכי נכון?

הוא רוצה להפחית את המינון ואפילו להימנע לגמרי בעתיד מצפייה בסרטים?

 

פשוט תדברו על הנק' ותראי מה דעתו בנושא,

זו נק' שכל כך ניתנת לשינוי ולא כדאי לפסול על זה בפזיזות בלי בירור ושיח משותף!

בייחוד שיש בחינות אחרות של התאמה ביניכם.

 

בהצלחה!!

 

ראה כאן: http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t527952#5954004

ויותר מזה זה יכל להיות מעניין אני הייתי יוצא!

סליחה שתפסתי טרמפ על השאלה שלך, אבל אני לא רואה עניין להקפיץ את השרשור הישן, וחשוב לי להאיר כמה נקודות בנושא הזה..

אני בחורה דתיה מלידה, יש אומרים דוסית (אבל כידוע זה נורא יחסי) ובתיכון היה לי קשר רציני שבמהלכו לא שמרתי נגיעה, מקווה שהבנתי את הכוונה שלך.

ממש חשוב לי להגיד שאני ממש לא מנסה להצדיק את עצמי- ממש לא אכפת לי מה חבורת זרים חושבים עלי מצד אחד, ומצד שני אני כואבת את זה, והלוואי והייתי יכולה לשנות את המעשים שלי, אבל כידוע אי אפשר.

מה שממש חשוב לי לחזק זה כמה קל ליפול בנושא הזה (למרות שאני ממש לא אוהבת את השימוש במילה הזאת בהקשר הנ"ל). כל החיים בתור אדם דתי אתה לומד להתמודד עם פיתויים, ובמיוחד בגיל העשרה היודע כל נורא ברור לך שתוכל לעמוד בכל נסיון שיוצב בפניך. אבל הנסיון של שמירת נגיעה עם אדם שאת אוהבת ומעריכה והרבה פעמים מתכננת כבר את הבית אדום הרעפים שלכם (שוב, גיל העשרה הריאלסטי משהו...) הוא קשה עד בלתי אפשרי. לכן כאשר שומעים על בחור\בחורה שמוצע לכם שלא שמר\ה נגיעה בעבר, נתקו את הקונטציות השליליות של אופי חלש, וכניעה לתאוות ופיתויים. מקווה שהצלחתי לבטא את עצמי כמו שצריך, ובכללי תמיד משתדלת להזכיר לעצמי לא לשפוט אדם עד שאגיע למקומו. בהצלחה!

לגבי השאלה שהייתה בקשר ולא שמרה נגיעה במובן הרחב של המילה (אם זאת הייתה השאלה בכלל...)

אם חזרה בתשובה שלימה אני לא הייתי פוסל רק בגלל זה, יש בזה עוד הרבה בעיות (דוג' אישית מדודים וכו') אבל ניראלי שלא זאת השאלה..

 

שתפו סיבות לדעתכם לחיוב / פסילה .

 

מצטער מראש על פתיחת האשכול החדש אבל האשכול ההוא מדבר על משהו ספציפי

מאוד שגם נשאל פה, אבל אני רוצה תגובות ע״מ להבין טוב יותר את ההשלכות והשיקולים.

 

מקווה להבנה.

שצריך לעשות בו הפרדה בין הפן ההלכתי לפן הרגשי.

בפן ההלכתי - ללכת ולהתייעץ עם הרב שלך או רב אחר שאתה סומך עליו ועל מה שהוא אומר.

בפן הרגשי - מה אתה מרגיש? מה אתה חושב? לך זה מפריע? עולות לך מחשבות מהסוג של "אני לא הראשון וכו'"?

 

על השאלות הללו רק אתה יכול לענות.

וזה שאנשים כאן יאמרו את דעתם זה לא יכול להוות תחליף להרגשתך בנושא.

אם אתה מחפש כאן שישכנעו אותך למה כן או לא לדעתי אתה עושה טעות.

אלא יותר כיווני חשיבה על ההשלכות והמורכבויות שבעניין בתחומים שונים שאולי אני

כשלעצמי - לא חשבתי עליהם..

הייתי יוצאת עם בחור כזה.

א, אני בעצמי סוגשל כזאתי.. וב"ה מתחזקים וגם אם נשארו משקעים מהעבר (גם בדת וגם בקשרים) מתגברים עליהם.

ב, בכללי- במקום שבעלי תשובה עומדים..
בלי לעוף על עצמי, בעלי תשובה הם צדיקים. הבעיה היא שהיה לה משו רציני פעם?
אם היא מחוץ לקשר הזה לגמרי- לא רגשית ולא פיזית- אז מה הבעיה? :O גם לדוסים מגיל 0 היו קשרים רציניים שלא התממשו. ברגע שיש אחד- מתמסרים אליו, בלי שום קשר לקשרים.. (שוב, כמובן אם היא לא בתוך הקשרים האלה עדיין..)

שנכונה לגבי כל דבר ולגבי העניין הזה בפרט: האם אתה מרגיש שזה עלול לפגום בהערכה שלך כלפיה? הערכה הדדית זה יסוד בסיסי בבניית קשר. אם אתה מרגיש סוג של עליונות כלפיה, כי היא נפלה ואתה לא, יש לך הרגשה שאתה "סוג א" והיא "סוג ב", אז יתכן שזה יקשה עליך להעריך אותה כראוי, ואולי לא כדאי להיכנס לזה.

 

גם אם שכלית אני, אתה ורובנו חושבים שאלו תחושות לא נכונות, עם רגש קשה להתווכח, ואם יש לך רגשות כאלה, אולי כדאי להימנע מזה. לא מגיע לך מישהי שאינה מוערכת בעיניך, ולא מגיע לה מישהו שלא יצליח להעריך אותה באמת..

 

שים לב שהשאלה מתמקדת בך. זה שהיא ראויה להערכה על תשובתה זה מעל לכל ספק. לפעמים לנו קשה להפנים את זה. אז השאלה היא עד כמה אתה תהיה מסוגל להעריך אותה סובייקטיבית בצורה שמשקפת את ההערכה המגיעה לה אובייקטיבית.

 

בהצלחה!

 ואם לא מצאת מכר משותף, בדקו היטב אם אתה דתי/הוא דתי/אחד מכם עולה חדש....

 

וליותר הרחבה להסבר ה"חוק" - פשוט מאוד בגלל שהמגזר שלנו די קטן, מתחתן בתוך עצמו, ונפגש בהרבה סוגי אירועים (בני עקיבא/ריקודגלים/הפגנות למען פולארדעמונהגושקטיף וכו') - נוצר מצב שבו הסיכי מאוד מאוד מאוד גבוה שבין כל שני דתיים במדינה עובר מכר אחד משותף לפחות, רק צריך טיפה להשקיע ולמצוא אותו, על ידי חפירה לאחורה בהיסטוריה האישית של כל אחד (אתה מפתח תקווה? אני מכירה מישהו שמכיר מישהי שאחותה של אשתו של בן דוד שלה, עשתה שירות בפתח תקווה - ******* - מכיר? - זה, לדוגמא, חוק דתיים שלובים ברמה מאוד מאוד נמוכה, כי אין קשר ישיר, לעומת זאת - "אה, אתה מבאר שבע? איזה קטע, בת דודה שלי קומונרית עכשיו שם, מכיר? בטח שמכיר!" - ז-ה, חוק דתיים שלובים שהולך טוב... )

 

יום טוב

כדי שה"חבר מביא חמש" יכסה את כל הציבור

שכאילו כבר היית צריך להתחתן? 

שהתחשק לכתוב תסריט של פתיח לסרט אימה.

אוקיי סליחה שהרסתי..

 

פשוט קראתי את זה 6 פעמים ולא הבנתי...|קשת הבנה|

ובשביל לחוש את האימה בסרט האימה צריך להבין אותה

 

אבל נזרום....

זה אחלה רעיון!

לא?
הרווק הימני לא הימני בכלל. זתומרת שכל מי שמימין לו התחתן כבר אז הוא הבא בתור |חושב שהבין|

לחבר טוב תליתי בענק ב7 ברכות-"אין דבר כזה חבר נשוי,זה או חבר או נשוי.. "

ואז בא עוד חבר חכם במיוחד והוסיף בצד-"עוד אח אחד ירד אל הקבר.."

ב א מ ת לא יכולים לעשות 2 דברים ביחד... חחחח

 

אפשר להיות גם חברים וגם נשואים... תגלית, אה?!?

לפחות חברות שלי כאלה 

לק"י

 

ה' כנראה נטע בכם רוח הקודש

רוח הקודש ניתנה לשוטים ותינוקות.

קדימה היי שלא תעכב את השיירה..

איך שמתם לב לכזה דבר??

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t564947#6273822

או חדרי אוכל, ועכשיו בין הזמנים...

שפך הירקון, גג עזריאלי, מאפיית ויז'ניץ...

מלשמוע את השמות שלהם

"שפך הירקון"

"מאפיית וויז'ניץ"

מה זה לא קורץ...

חחחחחחחחחחחחחחחחחח

אני כבר מדמיינת אותו מציע לה בין כל הקונים שבאים לקנות במאפיה

או באיזה חלקת דשא יבש עם ריח של ביוב....

יש לישיבת ר"ג אולם נחמד..

ויש במרכז מספיק חופים להציע בהם נשואין..

אכן, אתם צודקים-  חשוב לעזור לזולת.

וודאי שכל עזרה לזולת זו מצווה, משום ואהבת לרעך כמוך וגם משום עזוב תעזוב עמו.

לא יודעת אם זו דווקא מצווה גדולה או מצווה קטנה- 

את זה כבר נשאיר לה' לקבוע.

 

אז למה הייתי צינית???

כי משקיעים בטרוף במחברת הזאת,

וכן- גם אני השקעתי המון בהכנת כמה וכמה מחברות כלה לחברותיי שאין לי מושג אם בכלל הן עדיין בחיים.

ואני תוהה לעצמי- למה?!?! זה במילא נזרק אחרי החתונה לאיפשהוא..

 

לדעתי אם כבר רוצים לעשות מצווה גדולה גדולה וחסד עצום עצום-

אולי לחשוב על כיוון קצת יותר מועיל, להשקיע בדברים משמעותיים יותר..

 

אולי בגלל שעדיין לא זכיתי להיפגש עם המחברת ממקום אחר-

אני לא רואה בה ערך רב כ"כ ובטח לא בקטעים שיופיעו בין שער לשער.. 

 

זה לא אומר שאם פתאום חברה תבקש שאכין לה מחברת- אתנגד. 

אבל נראלי שגם אם אכין- אכין משהו עם קצת יותר הגיון ואדע להשקיע את כוחותיי דרך מצוות וחסדים משמעותיים יותר לעמ"י ולאותה כלה..

 

מודעת לכך שיש שיחלקו עליי, כל אחד ונק' המבט שלו 

בס"ד

 

זה משמח אותה. זה מרגיע אותה. זה מסדר לה את הדברים בראש. זה עושה לה טוב.

זה לא מספיק?!

ובשעת הצורך היא תוכל להסתכל בה ולייעץ לך גם

הוכחה בדרך השלילה:
נניח כי היא לא תכין מחברת כלה.
=> הכלה תחשוב שהחברות שלה לא אוהבות אותה כי הן לא משקיעות בה.
=> הכלה תהיה עצובה
=> היא תעבור על מצוות שימוח חתן וכלה.
מ.ש.ל

יצאתי אל משוש חתן וכלה, וראיתי כי הם שוזרים תקווה עדינה עד מאוד, תקווה אמיתית. 

וביקשתי בחשאי: יוצר האדם, שיהא בניינם בניין עדי עד.  (זלדה).

גם אני השבוע חיפשתי ומצאתי קישור ששמרתי מאתר כיפה..

http://www.kipa.co.il/community/show/7934061

 

מזל טוב

אפילו שאת יודעת שזה לא יהיה כמו שאת רוצה ותראי אולי אם כל האחריות עליו הוא יפתיע לטובה...

המטרה היא לא שיהיה מושלם, אלא לקדם את הקשר לכיוון השלב בו ניתן להחליט אם ממסדים את הקשר או לא.

אז אין כבר מקום להילחץ מהצלחת האירוע, כי דווקא מאירועים שמתפקששים יכול לצאת לימוד גדול עליכם.

זה אפילו יכול להיות הרבה יותר כיף מהתכנון המקורי, וכדאי להיפתח לאפשרות הזאת..

כנראה שאף פעם לא אבין את הפרפקציוניסטיות הנשית הזאת... אבל פשוט צריך לשנות את התודעה שלנו ולהיפתח לאיך שהקב"ה מנהל את העסק, ולזרום עם זה, כי סה"כ זה לטובתנו.

וכמעט שכחתי, תדברו על זה. תעלי את זה בטאקט ובנחת, עם הדגשים שנראים לך. זה יכול לעזור..

בהצלחה...!!

להתפס למילה. אבל זה ממש הציק לי.

אני דוקא מסכימה ומזדהה עם מה שכתבת.

חוץ מלקרוא ללהתחתן -להתמסד.

זה ממש מושג מעוות ..
זו ממש לא ההגדרה של חתונה.
זה מושג שמשתמשים בו בעולם הלא דתי שרואים בחתונה רק הכנסות למחויבות ..

אני בטוחה שלא התכוונת. זה פשוט הציק לי ממש..

סליחה..

או הפריע לך גם בשלבים אחרים בחיים, בהקשרים אחרים?

היה קיים. קשה לי לסמוך על אחרים בכל מה שקשור בארגון או עבודת צוות, נוטה לקחת את רוב האחריות על עצמי. רק שבקשר זוגי כנראה ציפיתי שהוא יקח את האחריות ואוכל לבוא לפעמים בראש שקט שהוא דואג להכל, ולא ממש מצליחה.

זה בסדר גמור לרצות לתכנן את הכל לפני ולהיות מאורגנים.

 

אם זה לוקח ממך הרבה זמן ודורש התעסקות מרובה כל כך. אולי מראש תלכי על דברים פשוטים יותר.

 

הרי מה שחשוב זה עצם הפגישה אחד של השני. לא חייבים לארגן אטרקציות בשביל שיהיה כיף ביחד.

כשאת עסוקה בלארגן ולתכנן את לא פנויה עד הסוף לקשר עצמו.

 

ועוד משהו נראה לי שחסר לך הערכה מצידו, על כל ההשקעה שלך. זה מרגיש כאילו שהוא בכלל לא מודע לזה שאת כל כך משקיעה. וזה גם מפחיד כי את רוצה בעל שיעריך את מה שאת עושה ואם הוא כל כך לא נמצא במקום שלך. זה מתסכל.

כי גם אם את לא מצפה שהוא יהיה פרפקציוניסט כמוך, את כן רוצה שהוא יבין שאת כזאת ויקבל אותך. ולא יגרום לך (גם אם הוא לא אומר את זה) לתחושה שאת צריכה להשתנות. כי יש משהו בעייתי בתכונה הזאת שלך...

 

המון הצלחה!!! ובשורות טובות!!

זו הערכה. הוא מאוד מעריך ומפרגן על הכל, ומשקיע גם מאמץ בארגון, רק שלי אולי יש צורך יותר גדול שיהיה מתוקתק ולו פחות.

שדווקא מתאים לך בחור שהכל טוב לו וזורם והוא מבסוט על מה שיש.

 

עדיף לך פרפקציוניסט כמוך? נראה לי יהיה קשה לחיות ככה.

 

תשמחי שהוא כזה, ושלא מפריע לו זה שאת חייבת שהכל יהיה מושלם. (כי בכנות זו תכונה שיכולה מאוד להעיק...)

 

בהצלחה!

זה נורמאלי.

הפרפקצוניזם שלך הוא הבעייתי, אם את רוצה ויכולה תנסי לנתב אותו ככה שלא יגרום לך ולאחרים אי נוחות.

את רוצה מישהו דומה לך? זה לגיטימי. אבל תשימי לב אם נוח לך עם אנשים אחרים שהם כמוך כי אולי זה לא באמת מה שאת מחפשת. דווקא טוב שאתם לא זהים, זה היה יוצר מצב של לחץ מצד שניכם.

בהצלחה..

אני מתחבר לרוב הדברים שתמים בחוקיך כתב

אוסיף קצת על דבריו

1. תשאלי את עצמך מה הדחף לעשות דברים מענינים יחד, ולמה את חייבת להוכיח פרפקציוניזם, האם יש בך חשש שהוא לא יקבל אותך?

2. אחד מהצרכי ליבה של אישה בנישואין, שבעלה לפעמים יקח עליה אחריות והיא תפסיק לקחת אחריות על כולם. כיום במצבך אינך יכולה לממש צורך זה, וזה יכול לגרום לך ח"ו לקריסה נפשית בניהול הבית

3. האושר הכי גדול של בעל בנישואין הוא שאישתו תראה לו שהיא מאושרת בקשר איתו. כיום בהיבטים מסוימים קשה לרצות אותך

4. כשלא תסמכי עליו, זה יערער לו את כל הביטחון העצמי שלו בעצמו, בך, ובקשר ביניכם

5. זה יכול לגרום לו לעצבנות יתירה [תארי לעצמך שהוא עושה קניות לבית במשך כמה שעות, וכשהוא חוזר הביתה הוא חוטף על הראש למה הקניה לא היתה בדיוק כמו שרצית]

6. המורם מכהנ"ל שככל שתשתחררי יותר מהר ותרפי את אצמך מעצמך וממנו כך יטב לך בשידוכים ובזוגיות

7. סליחה על הישירות בתשובה אבל כולם לומדים מה וגם כולנו לא מושלמים

8. 

שעד לא מזמן ממש חשבתי שזה אחד הדברים והתכונות הטובות שיש בי, כי בזכות זה התעודת בגרות שלי מעולה, כל מה שעשיתי כמו הדרכה בבנ"ע, שירות לאומי כ דבר ב"ה היה יוצא בצורה הטובה ביותר..

 

עד שפתאום בקופה האחרונה, לא כל הדברים יצאו כמו שצריך..

 

כן, גם מבחינת "דייטים" (שונאת ת'כינוי הזה) , תכננתי א' ב' ג'..השקעתי, תיאמתי הכל, עשיתי פוול דברים ובסוף יצא ק.ר.ש.ת.- פשוט התבאסתי..

אבל הבנתי שבתכלס הוא מבסוט מזה.? יופי, לי לא היה כזה גרוע? גם יופי.. זה רק לא היה מ-ו-ש-ל-ם!

אין מה לעשות, לא כולנו מושלמים!  

איך משתחררים?

עושים דברים כיפים בלי לחשוב על איך יצא, ואם יצא טוב או לא, אלא נטו בשביל להנות, להכיר לזרום.. ואז תראי שהרבה יותר כיף ככה.. ואפשר לעשות כיף ושיזרום אפילו בדברים הקטנטנים כמו סתם לשבת לדבר, לשחק איזה משהו מגניב ולאו דווקא כל היציאות המיוחדות (שאני ממש לא ממעיטה בערכן והן חשובות!) 

בכמה שבתות כלה שהייתי עשו ככה... רק חבל שאני לא כ"כ זוכרת את המשימות..

- לשיר את השיר "עוד ישמע" ב-5 מנגינות שונות

- להעביר את החבילה לשדכנית / לאמא של הכלה  (אם הן שם), או להעביר לחברה של הכלה מהאולפנה, מהשרות, מהשבט..

- לספר בדיחה שקשורה לחתונה

- אפשר לכתוב חידה על אחד מהזוגות בתנך וצריך לפענח במי מדובר

- לברך את הכלה ב-7 ברכות..  

 

 

משימות לכלה:

- לספר פאדיחה שקרתה במהלך הדייטים

- למדוד מטפחות ב-3 קשירות שונות

 

 

על שניכם ^^ 

או יותר מדוייק...תמשיך לפעול בעניין

שבמדינה הזאת, מי שלא דוחף בתור ישאר בו לנצח..

זה לא הכמות,

 

זה העונה

הרבה זמן לא הייתי בחתונה

לק"י

איך פעם הייתי שונאת שאומרים לי את זה..

לא מבינים את הרצון לחתונה

לדעתי זה מזעזע - ומראה על תרבות קלוקלת לגמרי.

ורק במגזר הדתי בן 21-22 נחשב רווק מתבגר..." וזה ציטוט מחברים

ואני לוקח את הבקרוב אצלך ברצינות ומבחינת שלא תהיה ברכתו של הדיוט קלה בעיניך

ברצינות תהומית.

תשאל - ״תעזור לי?״ 

שיתחילו לעשות ולא רק לדבר...

לא בא לי שסבתא תשדך לי מישהי.

צודק..

אני אומר לו יאלה תשדך ...אם זה חבר שהתחתן אני אומר לו יאלה אתם צריכים שליש גן עדן ואם זה דודים אז אני פשוט אומר אמן

 הנה לך קטע מספר שכתבתי ומקוה שתמצאי בו ענין 

 

 הקושי נוסף בתקופת השידוכים הוא שאף פעם לא יודעים מתי תסתיים תקופה זו. יכול להיות שהבחור ימצא מהר את ה"חצי השני" ויכול להיות שייקח כמה שנים עד שהוא יסגור שידוך.

כאשר בחור נפגש כבר עם כמה הצעות ואף אחת לא התאימה לו, עלול להיכנס בו פחד שמא לעולם הוא לא ימצא שידוך מתאים. כמו כן הוא חווה אכזבה ועגמת נפש בכל פעם ששידוך לא מצליח, הדימוי העצמי שלו יורד ובראשו נכנסות מחשבות כמו "מי יודע מתי זה יגמר"? "אולי לעולם לא אתחתן" וכו'.

לכן כדאי להשתדל לא להגיע למצב שבו הבחור יושב בבית בחוסר מעש ומחכה להתחתן כי כשזה לא הולך ח"ו והשידוך המיוחל לא בא, יכולים להגיע לדכדוך נפשי, חוסר מצב רוח, תסכול ,אכזבה וכו' ומתוך מצב רוח כזה אסור לבוא לפגישות מה גם שזה יכול גם לגרום לחוסר שיקול דעת בסגירת השידוך.

בתקופת השידוכים בחור צריך- בהתייעצות עם רבו- להתעסק בעיסוק שמעניין אותו ותופס אותו, לקחת על עצמו פרויקט לימודים כמו למשל לסיים מסכת או להתעסק בעיסוק החביב עליו וכו', כך שמצד אחד הוא רוצה ומוכן להתחתן ומצד שני טוב לו במקומו הוא עד כדי כך שבאיזשהו מקום סגירת שידוך והכנות לחתונה "יפריעו" לו ויקטעו את הנאתו מהעיסוק העכשווי, וכך אם ההצעה שקיבל ירדה מהפרק, יהיה לו לאן לחזור ובמה להתעסק והוא אף ישמח לחזור לעיסוקו, וגם לא יהיה לו הרבה זמן להרהר במחשבות אודות מה שהיה.