פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1329)

הרבה זמן לא הייתי בחתונה

לק"י

איך פעם הייתי שונאת שאומרים לי את זה..

לא מבינים את הרצון לחתונה

לדעתי זה מזעזע - ומראה על תרבות קלוקלת לגמרי.

ורק במגזר הדתי בן 21-22 נחשב רווק מתבגר..." וזה ציטוט מחברים

ואני לוקח את הבקרוב אצלך ברצינות ומבחינת שלא תהיה ברכתו של הדיוט קלה בעיניך

ברצינות תהומית.

תשאל - ״תעזור לי?״ 

שיתחילו לעשות ולא רק לדבר...

לא בא לי שסבתא תשדך לי מישהי.

צודק..

אני אומר לו יאלה תשדך ...אם זה חבר שהתחתן אני אומר לו יאלה אתם צריכים שליש גן עדן ואם זה דודים אז אני פשוט אומר אמן

 הנה לך קטע מספר שכתבתי ומקוה שתמצאי בו ענין 

 

 הקושי נוסף בתקופת השידוכים הוא שאף פעם לא יודעים מתי תסתיים תקופה זו. יכול להיות שהבחור ימצא מהר את ה"חצי השני" ויכול להיות שייקח כמה שנים עד שהוא יסגור שידוך.

כאשר בחור נפגש כבר עם כמה הצעות ואף אחת לא התאימה לו, עלול להיכנס בו פחד שמא לעולם הוא לא ימצא שידוך מתאים. כמו כן הוא חווה אכזבה ועגמת נפש בכל פעם ששידוך לא מצליח, הדימוי העצמי שלו יורד ובראשו נכנסות מחשבות כמו "מי יודע מתי זה יגמר"? "אולי לעולם לא אתחתן" וכו'.

לכן כדאי להשתדל לא להגיע למצב שבו הבחור יושב בבית בחוסר מעש ומחכה להתחתן כי כשזה לא הולך ח"ו והשידוך המיוחל לא בא, יכולים להגיע לדכדוך נפשי, חוסר מצב רוח, תסכול ,אכזבה וכו' ומתוך מצב רוח כזה אסור לבוא לפגישות מה גם שזה יכול גם לגרום לחוסר שיקול דעת בסגירת השידוך.

בתקופת השידוכים בחור צריך- בהתייעצות עם רבו- להתעסק בעיסוק שמעניין אותו ותופס אותו, לקחת על עצמו פרויקט לימודים כמו למשל לסיים מסכת או להתעסק בעיסוק החביב עליו וכו', כך שמצד אחד הוא רוצה ומוכן להתחתן ומצד שני טוב לו במקומו הוא עד כדי כך שבאיזשהו מקום סגירת שידוך והכנות לחתונה "יפריעו" לו ויקטעו את הנאתו מהעיסוק העכשווי, וכך אם ההצעה שקיבל ירדה מהפרק, יהיה לו לאן לחזור ובמה להתעסק והוא אף ישמח לחזור לעיסוקו, וגם לא יהיה לו הרבה זמן להרהר במחשבות אודות מה שהיה.

אחותי.. זה בעיקר נשמע שאת מתגעגעת לתחושה.. לא דווקא אליו.. הוא מילא לך את החיים..

תראי היה לך חוויה והיא תעלה לך עכשיו את רף הציפיה מקשר. וזה טוב. כי ככה תשקיעי יותר שתרגישי שהבחור, איך לומר, "שווה את זה"...

ותמצאי לך בן זוג מתאים לבנות איתו משו יציב מלא אהבה וטוב בעזרת ה.

קשה. כואב. תתפללי שיהיו לך כוחות.

אם זו היתה אהבה חד צדדית זה טיפה אכזרי... באמת לא נעים..

תחשבי שניצלת! ברוך ה לא המשכתם עוד. מישו שאין לו רגש אליך זה לא טוב בכלל..

יתכן שבכלל אין לו מידי רגשות והוא רק טכנוקרט(טכני כזה בלבד... שזה טיפה נשמע מימה שתיארת.. כל בוקר אותו נוסח.. )

בעזרת ה יום יבוא ותמצאי את בן זוגך שיהיה מושלם בשבילך, עיסקת חבילה..

ועד אז שיהיה לך כוחות הלוואי תתפללי!

תפנקי תצמך ותשמחי את עצמך..

כן....תכל'ס זה היה חד צדדי

ובאמת היתה לו בעיה ברגשות...

טוב...עזרת לי קצת לתפוס צד....

תודה

קצר מאוד!!!

בכל מקרה תתעודדי ותמשיכי הלאה!!אל תעצרי את עצמך בגלל זה!!!

בהצלחה

ניראלי שצריך לדבר עם היצרן של הבנות בעולם,יש שם כמה באגים שצריך דחוף לתקן...

סתאם...

לא היה מזיק לבן הנ"ל קצת טקט.

הוא הגבר הראשון שלך?

כל מיני אפשרויות שרירי יפה גבוה עור חלק קול עמוק שיניים עם חיוך מיליון דולר וכו' וכו'

...........

סתם...

זה בגלל הזקן הבלונד...

המדובלל....

ואשמח לעזור

הכנסה אחר.

 

ובאמת הפרנסה חשובה כי אתה מתחייב על כך בחופה, אך צריך תכנונים כללים ובכלל כיוון לעתיד זה תמיד טוב.

כסף לא גדל על העצים.

כסף בא מעבודה, ואם רוצים קצת יותר כסף- אז מחשיבה ותכנון.

כדאי שיהיה לך כיוון כללי של מה אתה רוצה מעצמך ובאיזה תחום.

 

בוא אני אספר לך עוד סוד- להיות נשוי זה עניין של הרבה כסף. שכ"ד, מים, חשמל, אוכל, וכו'. ומי שמתחייב על הכסף הזה- זה הצד הגברי שבעניין. ולכן מומלץ שתהיה קצת סגור על עצמך לפני שאתה לוקח על עצמך התחייבות שכזו..

 

אפילו להגיד "אני רוצה עכשיו עד שיעור ט"ו להשאר בישיבה, זה לקחת צד. ולחשוב במקביל מאיפה תתפרנס גם בישיבה-במה אתה יכול לעבוד מהצד.

 

כסף לא בא לבד. כסף צריך שיביאו אותו בכוח.

קודם כל תלוי בן כמה אתה, אם נגיד עברת את ה25 ועדיין לא יודע מה רוצה מעצמך,

הייתי הולך להכוונה מקצועית. (סיפור לא זול אבל מי שצריך, שווה כל שקל!).

 

אם אתה יותר צעיר, קודם כל לא חייבים לחשוב 30 שנה קדימה, מספיק שתדע שבשלוש ארבע שנים הקרובות אתה בישיבה,

וגם אם אתה לא בקטע של לימוד תורה, וסתם עובד בעבודות מזדמנות זה לא אומר שא"א להתחתן, פשוט תצטרך להתחתן עם מישהי שגם לא יודעת מה רוצה מעעצמה, ותחפשו את עצמיכם ביחד.

 

במקרה האחרון צריך לחשוב היטב למה רוצה להתחתן,כי בד"כ אדם שרציני אצלו כבר יודע מה רוצה מעצמו בחיים, ומי שלא, הרצון לחתונה זה משו בוסרי שעתיד לחלוף למשך תקופה של שנה פלוס, ואח"כ לחזור ביתר שאת, אבל יש מקרים יוצאי דופן (הרבה פעמים תלוי אם גדל בחינוך נפרד ועוד)

 

כמובן כמו שכבר כתבו רבנן קמאי, שצריך להיות ברור מאיפה מסיימים את החודש בשנים הראשונות, דבר על זה עם הורייך, אולי יוכלו לעזור,

כמו שדרשו על ג' דברים העולם עומד: על התורה של הבעל, על העבודה של האשה ועל הגמילות חסדים של ההורים...

 

בהצלחה!!!

הייתי שמח אם תמקד יותר את השאלה. בכ"ז אנסה לענות

כל זמן שבחור נמצא בישיבה ולומד שאילה של פרנסה רק מפריעה וללא תועלת שהרי הבחור יושב ולומד.

ישנם בחורים שאוהבים את תכנון וביסוס החיים וכבר מגיל העשרה הם בוחנים אפיקים שונים ובגיל העשרים הם יודעים במה הם רוצים להתעסק

בנוגע לשידוכים אין חיסרון במה שאדם אינו יודע לאיזה תחום עיסוק הוא נמשך

אם מדובר בבחור בוגר [25 ומעלה] הסיפור מתחיל וצריך להישתנות

שהתחתנו בישיבה לא קיימו את זה צר לי ....

גם אם אין לך מושג מה באמת יקרה בסוף.

 

צריך לחלום!!!

אני בתור בחורה לא רוצה לצאת אם מי שלא יודע מהחיים שלו כלום.

יש לי שאיפות גדולות,ומרוב שיש כאלו אני לא יודע במה בסוף אעסוק.
שמעתי מאחי הנשוי שפרנסה באה עם האישה,כלומר אחרי החתונה פתאום יש הצעות טובות שלפני זה לא חלמת עליהן...
אני נראה לי אתחיל לשמוע הצעות אחרי פסח בע''ה.
בכל אופן כל אחד ואחת מכם עזר/ה לי.

זה פשוט אומר שיש לו נחיריים גדולות (מצטער...הייתי חייב)

לק"י

לפחות שהוא ידע שהפרנסה זאת האחריות שלו.

ואם הוא יודע בגדול מה הכיוון שלו (ר"מ, נגר, להישאר בישיבה עוד עשר שנים וכו') מה טוב.

1. להזכיר לך מי היה אבא של רבקה? ושל רחל ולאה? ומי היה אבא של אברהם?

אם הגברת בעצמה התחזקה, ודעותיה ואמונותיה אישיות מתאימות לך- אני לא הייתי חוששת.

אז נכון שיהיה לזה מחיר מן הסתם- כי כזוג תהיו שם בשבתות וחגים ותצטרכו להסתדר עם זה ולקבל אותם וללמוד להסתכל על מה שטוב בהם ולא רק על הלייטיות.

 

2. זאת כבר בעיה אחרת.

לא נמשך= מינית?

גברים לרוב מחליטים מהר מאד מי מושכת ומי לא, ולשנות את זה- זה קשה מאד.

בכל מקרה, חתונה בלי משיכה מינית היא מתכון לאסון.

 

אם יש משיכה מינית והרגש הוא זה שחסום- אז אפשר לשעות דברים אחרים ושונים, לגוון בפגישות ולדבר על דברים יותר אישיים ועמוקים- שמעוררים את הרגש.

כי רגש זה דבר גמיש יותר שיותר קל לבנות כל עוד יש משהו בסיסי.

 

ולגבי תשובת החבר- משחק מילים חביב, אבל מנותק מהמצציאות לחלוטין. גבר שלא נמשך לאשה לא יוכל לאהוב אותה באמת. זוגיות זה גם ככה אתגר- אל תוסיף על זה עוד בעיות..

1.- אני לא חושבת שזה מדד רציני. אדם יכול להיות מאוד שונה ממשפחתו. זה שזה התברר לך ולא ראית עליה מיד שהיא מגיעה ממשפחה כזו- מעיד ע"כ שבעצם היא שונה מהם, וזה מה שחשוב.

 

2.- חוסר משיכה- זו בעיה. לא יודעת מי זה החבר ומי זה הרב, אבל להתחתן כאשר אין משיכה- זו בעיה, שעשויה לגדול עם השנים, ואני לא מאמינה שיש אישה שהיתה רוצה להתחתן כאשר לאיש שלה אין משיכה אליה... מה שכן, זה אולי כדאי לפרט לעצמך מה זה אומר שאין לך משיכה כלפיה- מה ההגדרה הזו אמרת ולבדוק אם זה דברים ברי שינוי... בסופו של דבר החזקת את הקשר הזה חודשיים, מה גרם לך כן להמשיך את זה?

הרבה פעמים כשאנחנו "לא מרגישים" זה בגלל שיש משהו שמפריע/מרתיע/פשוט פחד להתחתן. זה לא דבר שאין מה לעשות איתו. אם אתה חושב בשכל שהיא באמת מתאימה לך, ואתה לא מוצא סיבה גלויה לזה שאתה לא נמשך- נניח יופי מפוקפק וכו', אז ממש כדאי ללכת להתייעץ עם מישהו שמבין, ויכול לעזור לך להבין מה עוצר אותך.

שיהיה בהצלחה רבה

ואם אתה רוצה המלצות ליועצות- בשמחה באישי.

כאשר היא באה מבית דוסי, אתה לא יודע עד כמה היא בעצמה חזקה וכמה מהדוסיות שלה נובע מכוח האינרציה. לך תדע מה יהיה אתה בעתיד. לעומת זאת, כאשר היא הפכה לדוסית חזקה למרות סביבה שלא דחפה לשם, כנראה שזה מגיע ממקום מבורר, אותנטי ויציב.

 

אז בניגוד למגיבים האחרים, אני חושב שמדובר בשיקול מאד משמעותי שחייבים להתייחס אליו.

 

2. מאד חשוב מה שהרב ההוא אמר. המסר העיקרי מדבריו הוא שלא מתייעצים עם כל אחד הנושאים הללו, גם אם הוא נושא בתואר "רב". הבנה בגמרא היא ממש לא ערובה להבנה בבני אדם.

 

משיכה היא חובה. על המינון הנדרש אפשר להתווכח. אם מדובר בתחושות של דחיה, כעבור חודשיים, כדאי לדעתי לסיים את זה כאן ועכשיו. אם לא מדובר ממש בדחיה, או שיש משיכה מסוימת אבל לא חזקה, תתייעץ עם אנשים קצת יותר מקצועיים. בניגוד לרבנים מסוימים, לא אנסה לייעץ בתחום שההבנה שלי בו לא מספיקה.

ולגופו של עניין:

1. כמו שחבר שלי אמר פעם 'אפשר להוציא אדם מהמקום (נקב במקום מסוים..), אבל א"א להוציא את המקום מהאדם'.

הבית הוא שיקול, השאלה היא לאן הוא לוקח את האדם. יש כאלה שילכו לכיוון הקיצוני השני, יש כאלה שאמנם יהיו דוסים אבל יהיו הרבה יותר מחוברים לחיים, יש כאלה שזה ישפיע על היחסים שלהם עם הבית (וגם זה יכול ללכת לכל מיני כיוונים). פשוט צריך לבדוק. אל תתבייש להתקשר לחברה וכדומה ולברר באופן אמיתי על מה שמפריע לך. הרי גם לחברה שלה חשוב שהיא תחיה בבית עם מישהו שלא מסתדר איתה.

2. סיפרו לי שכשבאים להתייעץ עם אחד מראשי הישיבות הגבוהות ה'די רציניות' על שידוכים, הדבר הראשון שהוא שואל זה 'יש משיכה?'. זה כמובן לא הכי חשוב, אבל א"א בלי זה, 'והתורה אמרה ואהבת לרעך כמוך'.

חודשיים זה המון זמן, אבל יכול להיות שהם לא נוצלו באופן יעיל בהקשר של מה שיכול לגרום למשיכה.

תנסו לעשות כיף ביחד, להשתחרר, להפסיק לפחד מהצל של לא יודע מי, ומקסימום בסוף לא יצא מזה כלום וזה יכאב - זה רצונו ית', וזה כנראה לטובה. גם אני עדיין לא נשוי, וגם לי לקח זמן להגיע לתובנה הזאת...

שיהיה בהצלחה!

א. לגבי משפחה אינך צריך לחשוש אם היא מתאימה לרמה הרוחנית שלך ושניכם מצהירים על אותו הקמת בית חינוך וכו

ב. לגבי משיכה כתבת העניין הוא שאני לא ממש נמשך אליה, אם תוכל לפרט יותר מה הפירוש לא ממש . כלומר מה בעינך נקרא משיכה. ואיזה רמה של משיכה ישנה עכשיו?   

 

 

לדעתי אם היא רואה את מעשי אחיה כטעות, אין צורך לחשוש שהילדים ילמדו מהם,

לפי דבריך גם לא נתחתן עם חוזרים בתשובה, אבל לדעתי זה לא בעיה.

 

לגבי הרגש, אני חושב שבכלל לא יפה שהתחלת לצאת כשלא היית פנוי ריגשית ובזבזת את הפוטנציאל של ההתלהבות ממשהו (ובמיוחד מישהי..) חדש/ה, שבזמן הזה הייתם אמורים להתקדם בקשר.

כרגע תנסו לעשות איזה משו רומנטי, אולי הרגש יתעורר.

אם לא, וזה לא הצעה ממש ממש מיוחדת ניראלי חבל על הזמן שלך ושלה, מקס' תמיד תוכלו לחזור אחרי כמה חודשים (כמובן אם לא תמצאו בינתיים) ואז אולי יחזור הרגש.

בתור נסיון אחרון לפני שחותכים הייתי ממליץ על הפסקה של שבוע פלוס בלי שום שיחות או סמסים, אולי התרגלת אליה, וכך תרגיש בחסרונה.

 

האמת שמש מפחיד אותי לגרום לכם להיפרד, אז אם שואלים אותך בשמיים, מי אמר לך, זה לא אני...

ובפירוט:

א. אז מה אם המשפחה שלה ככה????? מה זה אומר עליה? כלום!! גם חמותי בלי כיסוי ראש, או שלפעמים כן, וגיסים שלי לא ממש דוסים, בלשון המעטה. אז מה? אז אנחנו הדוסים של המשפחה והכל טוב. זה הדבר האחרון שעליו פוסלים. בעצם, בכלל לא פוסלים על זה.

 

ב. אתה לא נמשך אליה? מחילה על הבוטות במה שאני עומדת לכתוב. הבעיה שלך היא, כך נשמע לי, בעיה של המון בחורים טובים, דתיים, נהדרים. קוראים לזה בעית הדמיונות. העולם שמסביבינו משדר לנו אידיאל יופי וכמה שלא נרצה זה נכנס אלינו. אמנם רוב הבחורים לא מודים בזה, אבל בעומק, זה משהו שמונע הרבה מאוד חתונות, לפחות לפי המידע שיש בידי. מידע שמגיע היישר משדכנית מהוללת ובעלת נסיון.

ועכשיו בנימה אישית- הסיבה שבעלי ואני לא התארסנו אחרי שבועיים היא בדיוק זו. היה לו בראש איזה דמיון כלשהו, וזה לא הסתדר לו איתי. לא שאני מכוערת במיוחד... אבל גם לא מיס ישראל. בחורה רגילה. ב"ה.

לקח לו הרבה זמן, הרבה יסורים, ופרידה או שתיים להודות בזה, להודות בזה שזה דמיון ולהחליט להתחתן למרות זה. כלומר, ברור שהייתה משיכה באיזשהוא שלב, אבל תמיד הנקודה הציקה. וכמובן, היא הפסיקה להציק די מהר, כשחיי הנישואין מפסיקים להיות דמיון ויורדים לפסי מעשה.

 

זה דבר אחד. דבר שני, משיכה זה לא רגש. רגש זה אם כיף לכם, מעניין לכם, אתה מחכה לפגישה איתה, מחכה לדבר בטלפון, שמח בקשר שנוצר. הרי משיכה יכולה להיות גם בלי כל אלה.

נכון שמשיכה זה דבר חשוב, אבל זה גם דבר שבא עם הזמן וההכרות. אז לדעתי, אם היא לא ממש מגעילה אותך, ובסך הכל נחמד וטוב, אז תמשיך ואל תתבחבש יותר מדי עם הנקודה הזו. פשוט תניח לה, ותראה- או שזה יעלם, ובוקר בהיר אחד תרגיש שאתה כן נמשך, או שזה יהפוך לרתיעה מוחלטת, ואז ברור שזה לא שייך.

 

ואני לא מסכימה שזה שיקול מאוד משמעותי. לא כמו שתיארת אותו. אתה בעצמך כתבת שאתם לא נפגשים הרבה. אז תפגשו הרבה ותראה איך אתה מרגיש. לפעמים בנושא הזה נותנים ליצר הרע קצת יותר מדי מקום ועוטפים אותו בעטיפות יפות של שיקולים משמעותיים.

מרוב שעושים מזה שיקול משמעותי, בחורים מוצאים את עצמם לבד בגיל 30 ותוהים למה. ואני כותבת את זה מתוך כאב גדול.

 

מקווה שאיכשהוא, קצת עזרתי. שיהיה רק טוב ובהצלחה.

אני חושב שזה תלוי מאוד כמה היא יציבה בדרכה. האם היא עשתה שינוי יסודי מדרכה של המשפחה, והיא יציבה בו לאורך זמן, או שיכול להיות שההתחזקות שלה היא זמנית, ועלולה לא להחזיק מעמד לאורך זמן?

שאלה שנייה, האם הציפיות שלכם לגבי האווירה הדתית בבית מתואמות (פחות או יותר)? אם היא לא גדלה בסביבה כזאת, ייתכן שהיא מעוניינת בבית תורני, אבל לא ממש יודעת מה המשמעות של המושג עבורך, כדאי לוודא שהשאיפות שלכם מתואמות מבחינת אורח החיים הרצוי.

 

נקודה נוספת, היא הקשר שלה עם המשפחה. אם יש לה מתחים עם המשפחה סביב הנושא, קח בחשבון שגם אתה תצטרך להתמודד עם זה. (כמובן, יכול להיות שמשתלם לך לשלם את המחיר הזה)

אבל אם לא נפגשתם מספיק אולי זו הסיבה, יש משהו בחיצוניות שלה שממש מפריע לך? אולי היא מזכירה לך איזו דודה שטנית?!

תברר מה הבעיה, אחרת לא תדע מה צריך לשפר, ואם לא תהיה לך משיכה בכלל אני חושבת שלא כדאי לכם להמשיך, כתוב "כלה נאה" ואם היא לא נאה בעינייך אתה גורם בזה נזק לשניכם ולילדים שיבואו בעתיד. ולא נאה רק חיצונית, גם באישיות.

בהצלחה..

בין אם כמבחן בדיקה לרמת הרגש בשלב המסויים של הקשר, ובין אם כזמן למחשבה כמה ימים בלי השני על הראש ובלי פגישות, מחשבות בשקט שיעזרו קצת לסדר בראש את מה שעברת בקשר.

 

בהחלט אין הכרח שהפסקה היא חיסול הקשר...

הנה לך קטע קטן העוסק בהתלבטותך מתוך ספר שכתבתי בנוגע להדרכה בשידוכים.

 

לפעמים קורה שלאחר כמה פגישות שקיימו ביניהם המיועדים, אחד מהם מבין מבחינה שכלית שהמיועד הוא אדם ראוי מכל הבחינות בכדי להקים איתו בנין עדי עד, אלא שהוא לא מרגיש כלפיו משיכת הלב. במקרה כזה כדאי להמשיך ולהיפגש עוד ולראות האם מתפתחת משיכה רגשית כלשהיא.

אך במקרה שמבינים שאין טעם להמשיך ולקיים פגישות נוספות בכדי לבדוק ולבחון את הימצאותה של המשיכה, כדאי לעשות הפסקה של (לא פחות משבוע) עד שבועיים (לא כדאי יותר) שבזמן הזה המיועדים לא יפגשו, ובסוף הזמן שנקבע מראש יחליט המתלבט האם לסיים את הקשר או להמשיך בשידוך ולסגור באופן חיובי.

מטרת ההפסקה היא לבחון האם ישנה הרגשה של חסר כאשר לא נפגשים, האם ישנו געגוע או רצון להמשיך להיפגש, האם ישנה הסתכלות חיובית חדשה על המיועד וכד'.

בפרק זמן זה על המתלבט להקדיש זמן מחשבה באופן יום יומי על הנושא. לא לחשוב ש"אני יזרום עם החיים שלי, אבלה עם החברים שלי, ואם באמת יש בי תחושות כל-שהם ומשיכת הלב כלפי המיועד אז זה "יתעורר מעצמו" ואני ארגיש זאת". על המתלבט לבחון את עצמו ואת המיועד ולהשקיע מחשבה והתבוננות במה שהיה ביניהם בפגישות, להתבונן במעלות של המיועד, לערוך רשימה של מחשבות, הנהגות, מדות טובות, משפטים חיוביים שהיו אצל המיועד בפגישות, ושאר הדברים שגרמו לו לחשוב ולהבין שמבחינה שכלית הוא אדם ראוי ומתאים להקמת בית משותף.

הטכניקה הזו כדאית משום שלעיתים קרובות אדם מרגיש כמה הוא מחובר לשני או כמה השני חשוב לו ומיוחד בשבילו כאשר הוא עומד ישירות מול אפשרות לאבד אותו.

 

 

אבל אם בכל מקרה א"א להמשיך בצצב הקיים, זה לפעמים עוזר להחזיר את הקשר

מתוך שיחה מקדימה ומשתפת בהבנה שיש נקודות גלויות לשני הצדדים לחשוב עליהן .

כנות ורצון אמיתי בקשר יכולים להביא גם קשר עם הפסקות להצליח ולהתבהר .

אנ אישית שמעתי על מספר מקרים שהיו הפסקות וב"ה הזוג עמד יחד מתחת לחופה
כשעיקר בניית הקשר מבחינתם נעשתה כבר לפני החתונה ולאו דוקא בשנה הראשונה שאחריה .

 

לא מזמן התארסו זוג אחרי הפסקה קצת ארוכה . 
הכל אפשרי ולכן תמיד כדאי להשתדל ולהתפלל לעיתים דוקא מה"אין " בא העזר .

אז קצת אמונה וכמובן לדעת שהכל בהשגחה מאתו יתברך והכל לטובה .

 

תודה רבה!!

 

אפשר להיות הידידה של הידידה??

 

הברקה קצרה אין לאנשים זמן לעצור ...........

 

הזכיר לי את ספרי הניו אייג המשפרי "חיים"

כי אולי יש דברים שהבינו לא נכון או אולי דברים שאפשר לשנות לשפר.

בכל מקרה הייתי אומר והייתי מצפה שיגידו...

עצם הידיעה שהיא לא בטוחה בהמשך הקשר?

מעדיף לדעת כי הרבה פעמים רואים על בנאדם שמשהו מטריד אותו וזה מעיב על הפגישות ועל הקשר...

הרי אם יש התלבטויות אתם יכולים לפתור אותן ביחד, וככה להתקדם ולהתפתח ביחד.

כמובן שזה די תלוי במה ההתלבטות, בסופו של דבר הייתי רוצה לדעת מה קורה.

 

ונכון שהשיתוף כשהוא נעשה בצורה לא טובה יכול להוציא את המוטיבציה, אבל אולי מומלץ להסתכן?

 

עדיין קשה לשמוע שהצד השני לא בטוח שרוצה להמשיך איתך את הקשר.

 

ההתלבטויות לרוב קשורות לאופי, לדברים שהם לא ממש ברי שינוי.

ולכן, אין כ"כ במה לעזור.

זה או שהוא מקבל אותך כמו שאתה או שלא ממשיכים.

 

אם משתפים, אז גם אם מחליטים להמשיך, כבר אין כמעט חשק ובאים מתוך אילוץ.

 

ממ אבל גם הצד השני לא טוב. כי בכ"ז, יש לפעמים אי הבנות קטנות, שבגלל שלא דיברו עליהם, נבנו מגדלים גבוהים.

ואז באמת כבר עדיף לסגור וזהו.

 

מכירה את כל המצבים מקרוב:

גם שבחור התלבט ושיתף, גם שהתלבט ולא שיתף

גם שאני התלבטתי ושיתפתי וגם שהתלבטתי ולא שיתפתי.

 

הכל גרוע!

האם אחרי הפסקה בקשר יש מצב שהקשר יתחזק וימשיך להיות יותר טוב משהיה????(במידה ומחליטים להמשיך)

על מה שלגביו היתה ההתלבטות ומחליטים להמשיך - 

 

באמת חשוב להיות מספיק כנים וחכמים להסביר למה בעצם זה כבר לא מפריע ו"כבר לא רואים את זה":

 

לפעמים - בתוך המכלול זה דווקא נחמד, לפעמים פרט שהתברר שאין לו משמעות רצינית וכד'.

 

זה באמת נכון שצריך להשתדל להיזהר ממצב שממשיכים - אבל יש באויר שמשהו לא מוצא חן אבל בכ"ז...

 

אם ממשיכים, להבהיר ישירות או בהתנהלות, שבעצם עברנו על זה. אינו שיקול עוד.

 

כך נראה לענ"ד.

לי זה תמיד קשור בהאם יש חיבור רגשי/ נפשי או לא.

ועל זה אין מה להתגבר.. זה או שיש או שאין.

 

אפשר לחשוב על רעיונות שיפתחו את הלב, ולתת עוד צ'אנס.

ועדיין, לי אישית יוצא החשק לנסות, כשאני יודעת שהוא בודק אם יש לו חיבור איתי או לא.

באמת לפעמים - "אין חיבור"..

 

אבל נניח שאדם יודע שבגלל משהו בתוכו - כרגע הוא לא באמת "הוא". אז גם השני מרגיש שיש פה משהו-מעֵבר, אבל קצת חסום. ולכן הוא "בודק".

 

אז מרפים לרגע, לא מקבלים חלישות-הדעת, ובמקום זה -מנסים לאתר מה "יושב" עלי, אולי להיעזר לחזור למה שאני, כדי שהשני יוכל להכירני.

 

 

כמו כן, לפעמי אכן לוקח קצת זמן "להרגיש שיש חיבור" - אבל אחרי זמן מה, פתאום זה מופיע.

 

 

ועוד משהו -  חשוב אולי: אמירות כמו זו שלך, הן לפעמים בלי משים מעין "ביטוח": נלחצים מזה שהוא בודק "אם יש חיבור", כי מרגישים "במבחן" על הדבר שהכי תלוי בתחושה טבעית, שכביכול כל השתדלות בו, רק מפריעה לו... ואז מנסים "להינצל" מזה ע"י אמירות של "יוצא לי החשק לנסות"...

צריך לעשות ההיפך: לומר לעצמך - הרי אם יווצר חיבור זה טוב. אם לא - אז ממילא לא שייך; אין מה להילחץ. וטוב שהוא כנה ואינו מנסה "להכריח" את עצמו להרגיש כבר.

ואז - ניגשים בנינוחות לגמרי. זו הדרך היחידה שיכולה לגרום לתחושת התאמה וחיבור. אם נמתחים - אז בוודאי קשה להרגיש כך.

 

לכן, תוציאי מהראש את התסכול, החשש והרתיעה הזאת. תהיי את , לגמרי בטבעיות, ותשמחי שיש לדברים אפשרות להתברר באופן אמיתי.

 

אל תנסי ליצור "תחושת חיבור" בכח - ואל תעשי ההיפך, "אין לי חשק"..  להיפגש בנחת, לחייך לעצמך מזה שבודקים "אם יש חיבור" - ולהיות את.

 

הצלחה רבה.

 

 

היה לי קשר טוב מאוד ויום בהיר אחד הבחור חתך.

בכיתי יומיים (ואני ממש לא אדם כזה), גם בגלל הפרידה הפתאומית ובעיקר בגלל שהרגשתי חוסר אונים וחוסר הבנה לגבי מה שקרה...

יותר מאוחר חזרנו ונפרדנו שוב, אבל זה היה אחרי הסברים והתלבטות משותפת וזה הפך את הפרידה להגיונית והרבה יותר קלה.

אל תחששי ששיתוף יוריד את המוטיבציה, פשוט כדאי להגיד שיש התלבטויות (דבר לגיטימי לחלוטין!), זה לא אומר שחותכים מיד אלא שחושבים, שוקלים ומחליטים. אם תגיע בעקבות זה פרידה היא לא תהיה משבר. ואפילו ייתכן שהשיתוף יעזור לראות דברים באור שונה ויקדם את הקשר!

 

מה שכן, צריך לחשוב עד כמה לשתף בתוכן ההתלבטות- לדעתי, לא תמיד כדאי להגיד על מה מתלבטים אלא להגיד רק אם יש אפשרות לשינוי מהצד השני. כמובן שבכל מקרה הצד השני ירצה לדעת אז כדאי להכין תשובה כללית יותר להסביר שלא מצפים שהוא ישתנה אלא יש לי התלבטות אם זה מתאים לי או לא (ולא לשקר!!!).

 

בהצלחה רבה

[כן, חדש פה..]

אם האווירה היא של אמון וכבוד הדדי, שכל אחד מעריך את השני בלי קשר למה יצא מהקשר בסוף, וחוץ מזה מתלבט אם להתחתן בסוף זה דבר אחד. ואם כבר מעלים - לפתוח על זה שיחה, שהרי לא באים לשפוט אף אחד, אלא לבדוק את היכולת למסד את הקשר.

אבל אם אין עדיין אווירה של כבוד הדדי ואמון זה נראה לא שייך.

 

בכלל, מומלץ ממומחים להתייחס לקשר ולא לבן הזוג.

פעם אחרי פגישה ראשונה, שלא היה נראה לי שייך להמשיך אחריה, פתחתי דיון קצר מכבד בטלפון שאחריה, שהעריך אבל הראה חוסר התאמה. אני מקווה מאוד שלא היו נפגעים ולא נגרם נזק. נראה לי שזה יכול גם לעזור לצד השני לעבד ולעכל את הדברים.

1. התלבטות לגבי הקשר ואיך הוא הולך- האם זורם, נעים יחד וכד'. אם מרגישים שנתקעים בזה אפשר לחשוב יחד על פתרונות איך להתגבר על המכשול, ולחשוב יחד גם אם יש פתרון לקושי המסוים.

2. התלבטות לגבי הצד השני- תכונות מסוימות, היחס שלו לדברים מסוימים וכד'. בהרבה מהמקרים הבעיות בתחום הזה הן של חוסר הבנה או חוסר ידיעה של האחר, ולכן כשמדברים על זה בצורה אמיתית אפשר לגלות דברים שלא ראית קודם, ולהבין בלי מסכות מהי האמת והאם היא טובה לי. (הסתייגות קטנה: כמובן לעשות זאת עם טאקט ולהזהר לא לפגוע! הרי מתעסקים כאן בענייני נפשות.)

 

לי אישית- כשבחור התלבט איתי פעם התלבטות מהסוג הראשון (לגבי הקשר) לא היה לי כל כך מה לעשות באותו עניין, ולבסוף נפרדו דרכינו. לא היה נעים לדעת תוך כדי על ההתלבטות, אבל לפחות ידעתי שאם יש לי מה לעשות אעשה זאת, ואם לא, אז כנראה שלא. (ולכן גם לא הופתעתי כשהוא נפרד ממני, והבנתי את הסיבה)

מהצד השני- התלבטתי פעם עם בחור התלבטות מהסוג השני (לגבי תכונות מסוימות באישיות שלו), ואחרי שיחה שהבהירה הרבה דברים, הקשר רק התחזק, ובעז"ה דרכינו לא ייפרדו לעולם...

 

אני בעד לדבר. מטרתן של הפגישות ("דייטים" בלע"ז) היא הרי חיים משותפים, שבהם צריכים כל הזמן לדבר, גם על קשיים ודברים שלא מסתדרים איתם. נכון שכל אחד הוא בעצמו צד בקשר (וגם בחיים אח"כ), אבל המהות היא שותפות אמיתית, ואיזו דרך טובה יותר מלפתור עניינים זוגיים אם לא ע"י זוג?

אין לי תשובה חד משמעית

(זה תלוי בכל כך הרבה דברים:בסגנון האנשים,ברמת הקשר...)

בגדול, אני מסכימה עם מה שאמרו פה (ניל"ס, תמים בחוקיך וכו...)

שכשיש הערכה ואימון כלפי האדם השני

אפשר לשתף אותו בהתלבטות,

למצוא את הדרך לומר את זה בטאקט ורגישות

 

חוצמזה,אני אישית מעדיפה שאם כבר משתפים אותי בהתלבטות

שיפתחו את זה,שיסבירו על מה ההתלבטות

או שלא ישתפו  בהתלבטות בכלל!

זה הכי מציק שמספרים שקיימת התלבטות

בלי להסביר שום דבר

זה משאיר אותך עם יותר מדי סימני שאלה

תמשיכי את הקשר כרגיל?

כי זה לא נעים?

ואם תחשבי על זה ככה- גם את בטח התלבטת במשהו במהלך הקשר, ונגיד והחלטת להמשיך...עדיין לא נעים?

[סוד...] כל מי שעוד לא החליטו שהם אכן מתחתנים - מתלבטים אחד לגבי הקשר עם השני (ולפעמים גם אחרי שהחליטו...)

אחרת כבר היו מחליטים.

 

"טוב לנו- אז ממשיכים".

בלי יותר מדי התלבטויות...

 

ועדין לא מחליטים סופית.....

ייש בזה אפילו משהו גדול יותר - 

הוא חשב על הדברים, דן בהם, ובכל זאת החליט שהוא הולך על זה!

לא 'על עיוור' בלי שום התלבטות.

בלי שום התלבטות - זה כבר מוזר בעיניי...

הוא בחר בך מתוך מחשבה! הוא בחר בך מתוך שיקול דעת!

כמו שיעלי מנסה לומר- כשמשתפים- זה עלול להעיב על הקשר;

"מה? הוא מתלבט עלי? אני לא שווה מספיק בשבילו? למה לי להשקיע בקשר בכלל?...." וכו'.

 

אני מתחברת לדבריה של ניל"ס, שאומרת שיש לשתף אבל עם טאקט וברגישות, ז"א, לבוא מתוך בירור ורצון להעמיק את השאלה שלי (שהיא ביני לבין עצמי).

 

העניין של ההפתעה- אם אדם מחליט לחתוך, ועד לאותו רגע הכל היה טוב ויפה- כדאי שיאמר קצת לפני משהו ברמיזה... 

 

כ"כ חשוב לא לפגוע באנשים!!

ולהיות באי הוודאות של מה השני חש - זה לא פחות קשה.

 

 

גם אם זה אומר שיש שבוע, שבועיים או יותר של חוסר ודאות, זה עדיף מאשר לקבל פצצה לפנים.

 

ואיך אמר פה מישהו חכם, כל עוד לא מתחתנים סימן שעדיין יש התלבטות

אם זה בנוגע למשהו שעלול לפגוע, אז בעדינות, אבל זה חשוב. הרי גם אם לא אומרים, הצד השני מרגיש "משהו באוויר", ועדיף  שיהיה על השולחן מאשר מעומעם.

השילוב של שניהם יכל לעזור הרבה ולבנות בתים ובישראל

להמשיך קשרים שנפסקו עקב חוסר תקשורת / תקשורת לקויה .... וחבל .

לקרוא מחשבות זה עדיין נחשב "כוח על" לא רק בעיני הבני דודים שלי אלא גם מבחינה מדעית

 

אני אישית חושב שמי שבוחר/ת לחתוך בפתאומיות ו/או לא לשתף שכשקשר מגיע לשלב שדורש שיתוף

זה יכול לנבוע משתי סיבות האחת חוסר הדרכה ומוכנות לקשר עם המין השני [דן לכף זכות ]

או שפשוט המידות שלו/ה דרושות דחוף עבודה אישית

הן מבחינת מידת האמת הן מבחינת היר"ש והן מבחינת אהבת ישראל "מה דסני עלך ...." .

 

 

בעזרת ה' הוא יבוא...

אנחנו לא בדיוק יודעים מתי...

וגם אני מחכה לבעלי...

אבל בטוח הוא יבוא!

ואז תספרי לו כמה את מתגעגעת אליו...

 

הכנות לשידוכים

 

 

הכנה כללית

 

כחלק מההכנות לשידוכים צריך לדעת שאין שגיאה יותר גדולה מלעצור את חייך בתקופת השידוכים עד שתתחתן.

כאשר בחורה מוצאת את עצמה רק ממתינה לשיחת טלפון מהשדכנית, זה סימן שעליה להתמקד בלמלא את זמנה.

עליה לדעת שבחור מתעניין ונמשך במידה הרבה ביותר לבחורה שחייה מלאים ועם זאת היא מפנה מקום עבורו. הוא פחות ימשך אליה אם היא זקוקה לו כדי למלא את חייה ואת סדר יומה.

במידה מסוימת בחורה צריכה לחשוב על קשרי שידוכים כעל קינוח מיוחד, ולתת למערכות יחסים אחרות עם חברות משפחה להיות המנה העיקרית שתמלא אותה.

כאשר בחורה ממתינה רק להתחתן, ועם זה היא מגיעה לפגישות, באופן בלתי נמנע היא מפעילה לחץ ועומס מסוים על הבחור, ובסופו של דבר היא מרחיקה אותו. הזדקקות נואשת לבחור מחבלת בסופו של דבר בקשר עימו מהסיבה הפשוטה שאף גבר לא יכול לספק את כל הצרכים של אישה. הוא עשוי לחשוב שהוא יכול אך האמת אינה כך. זו גם טעות גדולה לצפות ממנו לזה. לכן מלאי את זמנך, מלאי את חייך בקשרים חיוביים, בפעולות ובפעילויות חיוביות ותבואי לפגישה מלאת חיים.

 

הדברים אמורים גם כלפי הבחור. בחור שימיו מלאים בתוכן הוא אדם אחר לגמרי והבחורה חשה ומרגישה זאת ויודעת שעומד לפניה בחור רציני מלא בתוכן שאפשר לסמוך עליו.

 

באופן כללי על הבחור לדעת שככל שהוא מרגיש טוב לגבי עצמו כך הוא ירצה לחלוק זאת עם הבחורה שאיתה הוא נפגש.

גבר מתעניין יותר במערכת יחסים כאשר הוא מרגיש שיש לו תוכן, שיש לו מה להציע ולשתף בו. ככל שהוא יותר מסופק מעצמו כך הוא מרגיש גאה בעצמו ובמעשיו, ועם גישה מאירה וחיובית זו הוא מגיע לפגישות.

לעומת זאת, כאשר אין לבחור תכלית ומטרה כלשהי, הנוכחות שלו בפגישות משדרת חוסר עניין, חוסר מוטיבציה, חוסר ביטחון והיעדר מטרה.

 

בחורה נמשכת לבחור עם תכלית. כאשר יש לבחור תכנית, חלום, כיוון, חזון, שאיפה, תחום עניין וכו', הוא מושך מאוד ומעורר אצלה עניין רב בו, ולא חשוב עד כמה עצומה או מפוארת התכנית או המטרה.

 

כאשר חלק מהמטרה שלו היא גם להשקיע באשתו לעתיד, ובהקמת בית שישרור בו שלום והרמוניה אמיתיים- הוא ממקד את התכליתיות שלו בה וזה עשוי למשוך אותה עוד יותר. אין פירוש הדבר שהוא מוותר על המטרות האחרות שלו וממקד את מטרתו רק בה ורק רוצה לגרום לה להיות מאושרת, מצב כזה יכול רק להרחיק אותה. בחורה באופן טבעי יודעת שהיא לא יכולה לספק את כל צרכי בעלה לעתיד, היא גם לא רוצה שהוא יפסיק את כל חייו בעבורה, זה עלול להקשות בעתיד על מערכת היחסים ביניהם, ולאידך, גם הבחור זקוק לתחושה של תכלית נוספת נפרדת מהקשר שלו עם בחורה.

בחור צריך שיהיה לו קודם כל כיוון בחייו, ורק אז הוא יהיה מוכן ליצור קשר שיתמוך במימוש כיוון זה. כאשר יש לו מטרה בחייו הוא מרגיש צורך בבת זוג לחלוק עימה ולשתף אותה במטרה זו, ולחלוק איתה יחד את הפירות והתגמולים שלו בהשגת מטרתו. שיתופה של אישה בהצלחותיו מעניקה משמעות לחייו.

 

 

 

 הקושי נוסף בתקופת השידוכים הוא שאף פעם לא יודעים מתי תסתיים תקופה זו. יכול להיות שהבחור ימצא מהר את ה"חצי השני" ויכול להיות שייקח כמה שנים עד שהוא יסגור שידוך.

כאשר בחור נפגש כבר עם כמה הצעות ואף אחת לא התאימה לו, עלול להיכנס בו פחד שמא לעולם הוא לא ימצא שידוך מתאים. כמו כן הוא חווה אכזבה ועגמת נפש בכל פעם ששידוך לא מצליח, הדימוי העצמי שלו יורד ובראשו נכנסות מחשבות כמו "מי יודע מתי זה יגמר"? "אולי לעולם לא אתחתן" וכו'.

לכן כדאי להשתדל לא להגיע למצב שבו הבחור יושב בבית בחוסר מעש ומחכה להתחתן כי כשזה לא הולך ח"ו והשידוך המיוחל לא בא, יכולים להגיע לדכדוך נפשי, חוסר מצב רוח, תסכול ,אכזבה וכו' ומתוך מצב רוח כזה אסור לבוא לפגישות מה גם שזה יכול גם לגרום לחוסר שיקול דעת בסגירת השידוך.

 

בתקופת השידוכים בחור צריך- בהתייעצות עם רבו- להתעסק בעיסוק שמעניין אותו ותופס אותו, לקחת על עצמו פרויקט לימודים כמו למשל לסיים מסכת או להתעסק בתחום שמושך אותו וכו', כך שמצד אחד הוא רוצה ומוכן להתחתן ומצד שני טוב לו במקומו הוא עד כדי כך שבאיזשהו מקום סגירת שידוך והכנות לחתונה "יפריעו" לו ויקטעו את הנאתו מהעיסוק העכשווי, וכך אם ההצעה שקיבל ירדה מהפרק, יהיה לו לאן לחזור ובמה להתעסק והוא אף ישמח לחזור לעיסוקו, וגם לא יהיה לו הרבה זמן להרהר במחשבות אודות מה שהיה.

 

 

ממש כואב מה שתיארת.. כדאי לך לעשות עם זה משו.. כי אם זה גורם לך להיות עגמומית
. איך לומר... לא נראה לי שזה יעזור לך.. ואולי אפילו דווקא ירחיק אותו מימך.

אנחנו נהינים להיות בקרבת שמחים ולא עגמומיים..

עגמומיות מרחיקה.. וממילא גם את מי שאת מתגעגעת אליו...

לק"י

 

חוץ מלהתפלל עליה ולהציע לה הצעות..

 

לא הייתי משווה בין שני המקרים.

עגונה  "קבולה" עדיין לבעל הקודם. ולכן לא יכולה להתחתן שוב

אמממ.. אלא אם כן התכוונת שהיא שואפת להיות כלי קיבול (ע"פ החסידות)

 

 

2 שאלות שונות במהותן!!!

לק"י

 

אצל עגונה- זה ברור מה צריך לעשות.

אצל רווקה- לא ממש..(כאילו אין דרך להכריח אותה להתחתן או משו).

שיעשו עניין מזה שאת רווקה, שיבחרו בשבילך.

לדעתי זו צניעות/פרטיות בסיסית.

לק"י

 

שמדובר בשתי שאלות שונות.

ולא להביע את דעתה האישית..

אבל המשכתי את הערה שלה.. אז תזרמו

אשה עגונה - אין לה בחירה להינשא. מתירים אותה מהמצב. שתהיה האופציה. משם ואילך - ההשתדלות שלה.

 

רווקה - איש אינו כובל אותה שלא תינשא.

 

 

אבל נכון - ומן הסתם מזה באה השאלה - שצריך להכיר שיש לפעמים כאב גדול למישהי/מישהו שלא מוצא; וצריך באמת להשתדל ב"קום עשה", שמעבר לכך שהם עקרונית יכולים - גם תהיינה להן/ם הצעות מתאימות.

 

יש ציבורים שזה מאד "מסודר" שם, ובשנים האחרונות יש התעוררות כללית בענין. ותמיד צריך להוסיף טוב והשתדלות. "לעשות ענין", נכון מאד.

רווקה..

 

לעומת איש שלא רוצה לתת לאשתו להמשיך הלאה..

 

לא מבינה את ההקבלה.

עדיין איני מבינה את ההקבלה.

עבור רווקות. למצוא להן שידוך מתאים, שלא יישארו במצבן..

 

זאת הכוונה, שיעשו "ענין" גם מרווקות.

ועכשיו ברצינות, אישה עגונה נמצאת במעמד אחר לגמרי מרווקה!!
אין פלא שמתייחסים בעניינה אחרת!

והאמת, הלוואי שהיו מתייחסים לנשים עגונות כמו שצריך.. זה היה חוסך הרבה לחלק ממנו..

למה לא מתיחסים אותו הדבר? כי זה ממש לא אותו הדבר!!

אמנם אין חולק על הקושי הגדול של הרווקות,

אבל פרופורציה! אישה עגונה נמצאת בסוג של כלא, ולא אוסיף על הקשיים הנפשיים שבכך, ויש עוד את הצד של נישואים שכשלו (אם כי זו הצרה ה'קטנה' יחסית).

אני מנסה להבין את הכאב שלך ואת הרצון לעורר, (וברור שכאן את צודקת),

אבל זו לא הדרך לדעתי. ופשוט אין מה להשוות. אני מרגישה שזה לא הוגן כלפי נשים עגונות - להציב אותן במקום שניתן להשוואה עם קושי הרווקות.

ובע"ה בשמחות!

הכווה אע"פ שעגונה כבולה ורווקה לא סופו של דבר המטרה אחת לחתן את האישה ולעזור לה בא נעזור גם לרווקות 

 

 

הרבה מאוד גם הן לפעמים תקועות נעולות וכו\' אם כי רבנים מתעסקים בנושא של עגונה אז את מוזנת לפנות אליהם ------------))))))))))))))))))))

שאת בשלב בחיים שזה עוד לא מתאים לך..

 

אני לא יודעת בת כמה את,

 

אבל לא לכולן מתאים לצאת בגיל 20...

וגם יכול להיות. שאת טיפה משקרת תצמך..
מה הכוונה?
כן. הרווקות היא הרבה פעמים תותים.. אבל היינו מעדיפים תותים קצת אחרים.

כך שנכון שכיף וטוב ויש סיפוק+,
אבל היינו מעדיפים בכל זאת אם היינו בסטטוס אחר עם שלל ההתמודדות, היתרונות והחסרונות

לא בהכרח בגלל שלא מצאת את "האחד". אלא לא חווית את החוויה המיוחדת שבקשר עם בני המין השני.

 

לדעתי, לדייטים לא יוצאים רק כשמתעורר לכך החשק. אם הייתי עושה כך, לא הייתי מתחיל לצאת גם היום. חלק ממה שרוצים להשיג בדייטים זה את התחושה של החוסר. הקשרים הבוסריים והאכזבות הקטנות בעצמן יוצרות את הכמיהה לקשר זוגי חזק ואמתי.

 

זה כך בהרבה דברים. מי שלא טעם סושי, לא ירגיש שזה חסר לו. מי שלא למד תורה ברצינות מימיו, לא ירגיש את חסרונה כשפחות מתאפשר לו לעסוק בה. ומי שלא יצא לדייטים, לא יחוש את הבדידות שברווקות.

 

תמשיכי לצאת. תחושת החוסר, החשובה כל כך, עוד תשיג אותך, ובעז"ה היא גם תתמלא מהר אחר כך..

הזמן".

 

וזה ממש לא רע שחיי הרווקות שלך טובים.זה שאת רווקה לא אומר שאת צריכה לחיות חיי סבל תמידיים.

 

יש מצב שחוסר הכמיהה היא מזה שעדיין לא חווית קשר רציני,ואת עוד לא יודעת למה בדיוק אנשים כמהים?

 

לדעתי הסבירות אומרת שאחרי שתחווי קשר מעמיק אחד ,אם הוא ייפסק,את כבר תדעי בדיוק למה זה בוער לאנשים.

 

בהצלחה.

לק"י

 

גמני חשבתי ככה- מה אני צריכה "לתקוע" את עצמי עם בנאדם לא מוכר, להוסיף לעצמי קשיים לחיים, גם ככה יש- אז להוסיף עוד?!

למרות שידעתי שאני כן רוצה להתחתן בשלב כלשהו בחיים, ושלא בא לי להשאר לבד (זה מה שקורה בדר"כ אם לא מתחתנים בכלל).

והיו לי עוד כמה סיבות שכן, כמו: רצון לבית פרטי משלי וכו'.

 

מסיבה כלשהי- קפצתי למים בכל זאת והתחלתי את שלב הדייטים בחיי.

היום, אני יכולה להגיד שכשאת מכירה אדם שנעים לך בחברתו- את מבינה שאת רוצה להתחתן, שאת רוצה את הקשר הזה.

 

זה די מובן לי- שכל עוד את בשלב שלפני זה לא תמיד ברור מה הקטע של חתונה.

ואני לא חושבת שצריך לשבת ולבכות כל היום על זה שאני רווקה (יש גם פלוסים בזה). בעיקר אם את עוד צעירה.

 

שיהיה בהצלחה!

ואם את רוצה משהו באישי- מוזמנת בכיף

תשמעי,מהתיאורים שלך זה נשמע שאת במצב טוב

מצליחה לחיות את החיים עצמם,

לשמוח,להתקדם ,להתפתח,להנות וכו.

לא בטוח שאת במצב כ"כ נורא,מה עדיף? לבכות ולהתמרמר כל היום? לרחם על עצמך?

זה בודאי לא יקרב את הבעל הנכסף..

 

ברור ש(כמו כל דבר אחר בחיים) צריך למצוא את האיזון

תשאלי את עצמך:האם לפעמים יוצא לך להרגיש קצת לבד?

האם לפעמים את מרגישה שמשהו  חסר בך?

יש פעמים שאת מדמיינת את העתיד שלך?

 

אם יוצא לך להרגיש\לחשוב על הדברים האלה

כנראה שאת נמצאת באיזון המתאים

 

יש לי תשובה שאולי תעזור לך עוד יותר להבין כמה זה חשוב.מה רע?יש לי חברות עבודה ועניינים,מה באמת בוער להתחתן עכשיו?עוברת שנה,נהנית עם החברות עבודה פגישות עניינים,הכל אחלה.עוד שנה עוברת,ממשיכה בתענוג הכיפי הזה,כי אין את הרגש להתחתן!למי יש כוח?יש לי חיים כל כך טובים עכשיו,מה אני צריכה את זה אם במילא אין לי רגש לזה עכשיו?ככה עוברות להן השנים,פתאום כל החברות אחת אחרי השניה מתחתנות,עוד מתחתנת,ועוד מתחתנת,ופתאום אחת עם ילדים,ועוד אחת עם ילדים!!טוב כדי להתחתן עכשיו.אבל מה..כל כך היית עסוקה בלחיות את החיים הטובים,שכבר את בגיל שלא כל כך 'מבוקשים',ואת מתפללת להקדוש ברוך הוא!אבא תמצא לי חתן!!אני לא יכולה!!כל החברות כבר מתחתנות ורק אני לא!!עברו שנתיים כבר הגעת לגיל 30,הספקת לקרוא את כל הספר תהילים כבר את יודעת אותו בעלפה,כל יום מתחננת ובוכה ואף אחד לא מגיע.למה?כי הזדמנות כזו לא מקבלים הרבה פעמים.ה' רוצה לעזור לנו ונותן לנו הזדמנות,אבל אם אנחנו נתעלם ממנו?ולא נעשה מה שצריך,בסוף נגיע למצב של אותה אישה,אותה אישה שכבר פיספסה את ההזדמנות שלה.לא יעזור כמה שהיא תתפלל(אולי כן)אבל בכל זאת,זה מייאש וכואב.ואז אתה חושב לעצמך:איך לא הבנתי את המסר?איך לא הבנתי שהחיים הכיפים האלה בעבודה עם חברות כל זה יסתיים,ואני כבר אצטרך להקים משפחה,ולא יהיה כבר כל כך כיף אם כולן כבר מתחתנות.פתאום הלימודים כבר לא חשובים..עשתה תואר ראשון תואר שני,אבל בשביל מה??בשביל כלום!וכולן כל החברות,מאושרות ונהנות עם הבעל וכבר עם משפחה!ואת?מה ישאר לך?התוארים המסכנים?פתאום תרצי משפחה ואז תביני שפספסת את ההזדמנות..אז אני מציעה לך לפחות להתחיל לנסות להיפגש עם מישהו..כי זה נוראי להגיע למצבה של האישה שתיארתי!וזה עוד סיפור אמיתי,תחשבי עוד כמה סיפורים כאלה יש של נשים שנהנו מהחיים,ופספסו את ההזדמנות החשובה ביותר,לחיות חיים אמיתים ולא החיים הרגעים הכיפים עם העבודה והלימודים..(וזה גם מתוך ההרצאה של הרב רביד נגר אם את רוצה אני אשלח לך קישור אי"ה..)בקיצור אני מקווה ששיכנעתי אותך שזה רק רגעי ושזה יעבור ועדיף לנצל את ההזדמנות ולא לפספס אותה!

ועכשיו ברצינות, ניראלי שכדאי לציין את זה בכרטיס אישי שלך למניעת סיטואציות מביכות.. ודו"ק.

בה'

לאחר חקירות שאלות ודרישות במשך 36 שנים פלוס, אני יכולה לומר לך שאת לא רוצה להתחתן בגלל פחד סמוי ולא מודע.

אבל זה לא ממש משנה. תמים תהיה עם ה'. תפילה שמחה, הנאה מהחיים ,וחיזוק בטחון פנימי.

מעבר לכל כשתפגשי את האחד כל השאלות יעלמו ותרצי להיות איתו. אז עצתי לך - תהני מכל רגע בלי אשמה ונקיפות מצפון ובלי להכריח את עצמך לכלום. אל תחשבני למה שאומרים. כשהוא יבוא את תדעי ותעשי את זה בשמחה. סמכי על ה' שהוא מדויק מאוד.

הרגשתי את הרצון לתת מעצמי.

ליצור חיים ולהשקיע את עצמי בתוכם.

לחיות.

אלו, אני חושב, רגשות בסיסיים שיש לכל אחד.

יכול להיות שאת מדחיקה?

אנ'לא יודע מה הגיל שלך (מפחדות שיגנבו לכן אותו? למה אתן לא כותבות אותו בכרטיס אישי???)

אבל ניראלי שאם את פחות מ21 אז באמת שלא בלחץ ותהני מתקופת הרווקות עד שימאס לך.

אבל אם עברת את 24 בערך, על הצד שמתישהו תרצי להתחתן קחי בחשבון שכמות ואיכות הבחורים בכלל ושירצו לצאת איתך ולא עם צעירות תקטן פלאים!!!

אומרים שיש יותר בנות מבנים בעולם ובמיוחד במגזר שלנו, ובנוסף בן יכול לצאת עם בת שלוש שנים מתחתיו מה שלא קורה בד"כ הפוך.

בקיצור ניראלי שכדאי לך "להפסיד" כמה שנים של רווקות בשביל חתן מתאים לכל החיים ולא להנות כמה שנים וארי זה להידפק עשרות שנים..

 

חוצמיזה שכדאי להתחתן לפני שבלחץ להתחתן כי אז אפשר לקחת את התקופה של הדייטים בסבבה,

בתור בן דתי שלא דיבר אף פעם עם בנות לפני, אני נהנה מהדייטים גם אם לא יוצא מזה משו. (כמובן שאני מברר לפני ומעדיף לצאת כמה שפחות, אבל לוקח בסבבה את כל הנושא.

 

בהצלחה.

ושוב בקשה לכל הבנות, תרשמו את הגיל, זה סתם יוצר פאדיחות מיותרות..

מי שלא רוצה ש"יתחילו איתה" בפורום שתציין את זה בכרטיס, וחסל.

נולדים יותר בנים מבנות.

 

עד גיל 35 יש יותר בנים, אח"כ זה מתהפך

[בנים בצבא, בנים נוטים יותר להתנהגויות אובדניות, סמים, דברים מסוכנים]

 

במגזר הדתי הצרה כפולה.... יותר בנים חוזרים בשאלה מבנות,

דיי נפוץ שתראה בת 27 מתחזקת ונהיית דוסית, פתאום מאריכה שרוולים ושומרת נגיעה מבן דתי שמתחיל בגיל 27 לחפש דבר כזה,

הבנים אכן נהיים יותר לייט...

חשוב לזכור שבאמת, רווקה אין פירושה "חסרת חיים" - היא יכולה לחיות חיים מלאים, מלבד  העובדה של נישואין וחתונה...

 

ולכן באמת חשוב שגם ברגש נרגיש כמה זה כן חשוב הנישואין והחתונה, כדי שנוכל להפעיל גם את הרגש ולא רק את השכל בחיפוש, כי אם כמעט אך ורק השכל פועל בחיפוש אחר "האחד" - החיפוש יהיה הרבה פחות יעיל, ויש גם סכנה שהוא יופיע ולא יגיע לידי מימוש, כי הרגש לא מספיק הבחין בו...

 

השאלה הגדולה היא איך באמת מצליחים לעורר את הרגש לזה. שאלת מיליון הדולר. מה שבטוח שאין תשובה אחת ואפילו לא בטוח שיש תשובה בכלל, כי מדובר באמוציות, ברגשות, אחד התחומים הכי מסובכים במוח האנושי, שגם ככה הוא התחום המסובך ביותר בגוף האדם.

 

אז מה לעשות? להתפלל. לנסות להעיר את הרגש בכל מיני טריקים (אולי לעבוד עם ילדים/להתנדב עם כאלה. ללכת להרבה ארוחות אצל חברות נשואות ולראות את האושר שלהן עם בעליהן...וכו'...כל דבר שיגרום לרגש מעט יותר להתעורר בכמיהה לזוגיות ומשפחה).

 

בסופו של דבר האדם האנושי מטבע הדברים, עוד משחר ההיסטוריה, מוטבע בו הרצון הפנימי הזה שבאיזה שהוא שלב אתה מרגיש חוסר בלב ורצון להכניס אליו מישהי נוספת שתחלוק איתך את חייך. יש כאלה שההרגשה הזאת מגיעה אליהם מאוחר יחסית ויש כאלה שמוקדם - וצריך בעיקר להתפלל וגם, כמו שאמרתי, לנסות לפעמים בטריקים קטנים וגדולים, לנער קצת את הרגש...

 

ב"הצלחה!

שלא תגיעי למצבי..לי רבה פעמיים נראה מיותר להתחתן.

אפילו אמרתי בשבת להורים שלי שאני בעניין של לקנות מכונית עכשיו, ואח"כ לוידעת מה, זה המטרה שלי כרגע... ואני רוצה אחת שווה, ולא בטוח שאח"כ חתונה, כי אני בספק כמה כסף זה ישאיר לי וקשה לנהל בית בלי להרוויח טוב....

וכן, כיף לי כי אני עושה מה שבא לי....

את לא לבד בהרגשה הזו.

יש אומנם בנות שמגיל 18 ואולי קודם רק חולמות על האחד והמיוחד, ועל החתונה וחיי הנישואין וכו'

אבל יש לא מעט בנות, שעוד לא מרגישות את הצורך, גם בגיל עשרים ואחת.

אז אם מעודד לדעת שאת לא לבד בתחושה הזו - אז כדאי שתדעי זאת. את בהחלט לא ציפור מוזרה.

אבל,

בדרך כלל, השלב הזה יגיע - רק צריך להיות קשובים לו, ולא לסגור בפניו את הדלת.

אפשר להחליט שרק עד אחרי המבחנים, יום ההולדת הבא וכו'

ואז כשיש תאריך יעד להתחיל לצאת לדייטים, אפשר בהחלט להנות מהתקופה של עוד לא..

 

צריך לזכור שלא נשארים בני עשרים.

המחשבה על להיות בת שלושים או ארבעים - כשהשהות עם חברות בדירה היא כבר לא כזה כייף, ולחשוב שהתקופה המשמעותית בחיים הלכה לאיבוד - המחשבה הזו מצמררת ומפחידה ממש.

 

אז לא מתחתנים רק כדי לא להיות רווקה זקנה ומסכנה, אבל כשחושבים על החיים בפרספקטיבה רחבה, מרגישים שגם אם עכשיו אני עוד לא רוצה, אולי קשה לחשוב על העול שנלווה לנישואין, אבל בגדול - בודאי שזו השאיפה.

צריך להקשיב לה, ולפתוח לפניה את הדלת.

כי לכל אחד ישנו קטר הבא מבלי לצפור, ומי שלא עולה נשאר עם הציפור. אם את חושבת שזה בדיוק מה שתאמרי בגיל 119 ו 353 ימים. שיהיה לך לבריאות. אבל קחי בחשבון שיתכן מצב שתצטערי מאוד על מה שאת כותבת עכשיו. חשבי לטווח טיפה יותר רחוק.

ואח"כ להתגעגע לימי הרווקות... אם את עדיין לא מרגישה שאת צריכה ורוצה וישמח אותך להתחתן- כנראה את לא מוכנה.

יצחק גינצבורג מדבר שם על האורות תהו של הרווקות שהם בלי כלים זה אחלה דבר אבל שלא יוצא ממנו כלום שום פרי 

 

ילדים משו ?.............

פשוט גש לאחת שמוצאת חן בעיניך ותשאל אותה אם היא רוצה לצאת..זה לא מסובך..

תבחר איזה ניק שאתה רוצה, תשלח לה הודעה..והנה לך..

בבחור או בחורה.....

 

בקיצור- לפחות להכנס לכ"א...

ואל תשכח לקבל את זה שהיא לא מעוניינת

מניסיון!

יש זוגות פורום (הזוג האחרון התארסו שבוע שעבר). אולי אם תציג את עצמך כאן או דרך חבר'ה כאן שאתה מכיר. רק שתדע הפורום הזה הוא לא בדיוק פורום פו"פ וזה סתם מקום לשאול/לשתף.

אבל לפעמים מתוך שלא לשמה בא לשמה...

אני סתם חושב שזה אפשרי שיקרה פה דברים כאלה....

אני לא מכיר מכאן אף אחד אישית זה גם חלק מעניין החברות פה...

עוד בעיונת  קטנה שעל הרבה אנשים אין בכלל פרטים...בקושי זכר/נקבה...

צריך רק להכיר את האנשים הנכונים..

שים

הם מכירים פה כמעט את כולם והם השדכנים הלא רשמיים של באי הפורום.

זה עניין של יוזמה וביטחון.

 

אפשר לקבל עזרה בשמחה....

מדובר במרשתת...(אינטרנט)

 

יש צורך לאמת שהאדם שאתה עומד לפגוש קיים במציאות ושהוא סבבה והכל..הדרך הטובה ביותר היא דרך

חוק הדתיים השלובים..

 

היו דברים מעולם...אפילו כאן..

למניעת פאדיחות שונות...

 

אבל בגדול, כן - אם יש פה מישהי שמכתיבתה ודרך התנהלותה בפורום עם הסביבה ועם הקהילתיות שפה, אתה חושב שהיא יכולה להתאים לך - אל תהסס לפנות למישהו שאתה מכיר שיפנה אליה כצד שלישי, או באמת כמו שאמרו כבר, לפנות למנהלים, שאני בטוח שבשמחה יעזרו בזה...אחרי הכל שליש גן עדן לא הולך ברגל...

המ"ה

 

אותי לפחות צד שלישי פחות ירתיע..

זו דעתי האישית בלבד.

 

ב"הצלחה רבה

 

וגם אם לא התחתנו, לא אומר שלא היו פה הכרויות...

זוג צמ"ע

שזה לא פורום הכרויות. יצא - מה טוב, רווח נקי.
אבל זו לא המטרה, ולכן רבים פה לא רוצים בה.

אבל עניין אותי כי יש פה אנשים איכותיים וכולנו באותו מצב...אז אולי זה כן יכול לצאת...

(אני חדשה פה וכבר 2 ניסו-אז לכולם אני לא מעוניינת כרגע!)

חוץ מזה שמדרשה היא פלוס ענק בשבילי, בלי שום קשר לסגנון (או סטיגמה) של המדרשה.

 

וכמו שהזכרתי לעיל חובה לבדוק כול מקרה לגופו, ולדעת שהאופי של המדרשה/ישיבה לא מעיד על האופי של הבנאדם.

אפילו הייתי אומר שזה מעלה את הסיכויים שאני אאשר את ההצעה

מי שפוסל/ת על ישיבה/מדרשה זה פספוס אדיר.

 

לא רק במובן של על מה בוחרים לפסול/לא,

 

אלא ההבנה שמעבר.

 

הרי אנחנו רוצים  למצוא בן/ת זוג, נכון?

 

וצריך לעשות כאן הפרדה, היא לדעתי מאוד חיונית:

 

אם היינו רוצות לחפש ישיבה- היינו בודקים סגנונות של ישיבות, ראשי ישיבה וכו' ובוחרות ישיבה.

 

אם בנים היו מחפשים ישיבה- אותו הדבר.

 

אבל כאן אנחנו בחיפוש של אדם, לא של מקום.

 

נכון שהמקום משפיע המון, נכון שבאופן כללי ישנן סגנונות של ישיבות שעלולות באופן גס להתאים/לא,

 

אבל צריך תמיד לזכור- שישנם כל מיני שיקולים לאדם כשהוא בוחר ישיבה, ולבחורה כשהיא בוחרת מדרשה.

 

תמיד יהיו את האלו שלא יהיו בסטיגמה, ושיהיו שונים אפילו אולי בנקודה מסויימת מהדרך הכללית- ואולי זו הנקודה שתהיה משמעותית עבורנו.

 

לכן, כדאי מאוד לברר על האדם- ולא על הישיבה/ מדרשה.

 

וגם- לא כל סגנון חייב להסתדר עם אותו סגנון בדיוק,ישנם דברים יותר חשובים מזה(תכונות אופי למשל)

 

ו יש הרבה הפתעות בעולמו של הקב"ה, אז תנו לעצמכם תאופציה לראותם

 

 

אף פעם האמת לא הבנתי את החיפוש על פי ישיבה (ואני גם ממש לא מכירה ישיבות, על הקיום של הישיבה של בעלי לא שמעתי עד אליו), אבל סופסוף מצאתי מישהו שהצליח להגדיר את זה כל כך יפה!

תגידו את זה לחברה שלי רווקה בת 22

שפוסלת הצעות כי הבחור לא למד בישיבה הספיציפית שהיא רוצה, או ישיבה שמאוד דומה לה.

אני כבר לא מצליחה להגיד לה כלום....

ב.- בכל גיל זה לא צעד חכם,

 

ולהגיד- צריך לדעת כיצד להגיד...

 

אם מתייחסים אליה בתור "רווקה" מסכנה, שצריכה עיצות כיצד להיפטר מהתואר הזה-

 

אז וודאי שהיא לא תקשיב...

 

אם אומרים זאת מתוך ידידות, ובתור שיחה נעימה בין חברות,

 

בלי טיפה של התנשאות-

 

אז יכול להיות שהיא תסכים איתך בסוף.

 

ואולי- צריך להרפות

 

יש למידות שאנשים צריכים ללמוד לבד בחיים, מהניסיון...

כן שיקול בבדיקה זה עד כמה הבן אדם מחובר לדרך של המקום.
‏(האמת היא שאני חששתי שיפסלו אותי על המדרשה, כי יש לה דרך מאד מסוימת (ואני לא כזאת).)

בהחלט יש מקום לברר על תכונות או מאפיינים מסוימים שהם חלק מהסטיגמה שיש למקום, אם הם מפריעים לך. אותו דבר לגבי ישיבה לבנים.

כרגע יש לך להתמקד בעכשוי כלומר אם זה מוסד שאת אוהבת ויכול לקדם אותך לכי על זה [זכרי שאת בדרך להקים בית ולשם כך את צריכה להיות במקום שאת אוהבת ומקום בריא]

בנוגע לשידוך אל לך לדאוג ואולי דווקא משם תצמח לך הישועה

במקרה שלי אני הולכת למקום שמצד אחד אני שלמה איתו, ומצד שני יש חששות. [נזהרת מלקרוא לזה ספקות]

הסטיגמה קיימת במקום. זה לא המצאות. מצד שני גם קיים כל הטוב.

אני לא בטוחה עד כמה אני רוצה שמשם תצמח הישועה בעניין השידוך... אבל  אני רוצה לבוא ללמוד מהמקום. זה כן.

ולא אחד ולא שניים כבר הזהירו אותי שהסטיגמה תפגע לי בשידוך.

אולי כאן פשוט כולם נחמדים?

 

שנה מדרשה רק בגלל שזה מצטייר לי כאילו יש כאן חוסר מימוש זמן נכון ולא בגלל מדרשה.

 

 

אבל אני בת, אז דעתי לא באמת משנה

החלק הטוב נמצא באדמה

למרות שאני מניחה שזה קצת משפיע על החיים אחר כך...

אבל זה לא חלק מהשיקולים שלי בבחירת חתן..

לא יותר מזה

אני אחיה איתו,

 

לא עם סבו מלפני 12 דורות...

גזע זה מה שהכלב משתין עליו  

 

 

 

...אלא נוקמיה לרבי אלעזר בן עזריה, דהוא חכם והוא עשיר, והוא עשירי לעזרא, דאית ליה זכות אבות ולא מצי עניש ליה... (ברכות כז ב)

 

תנו רבנן לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם, שאם מת או גולה מובטח לו שבניו תלמידי חכמים... וישיא בתו לתלמיד חכם, משל לענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל... (פסחים מט א)

 

...מיוחסות שבהן מה היו אומרות, תנו עיניכם למשפחה... (תענית לא א)

 

אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן כל שהוא תלמיד חכם ובנו תלמיד חכם ובן בנו תלמיד חכם שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם... (בבא מציעא פה א, וראה שם עוד)

 

...אמר רבא אמר קרא ממשפחתו וירש אותה, משפחת אב קרויה משפחה, משפחת אם אינה קרויה משפחה, דכתיב למשפחותם לבית אבותם... אמר רב אלעזר לעולם ידבק אדם בטובים, שהרי משה שנשא בת יתרו יצא ממנו יהונתן, אהרן שנשא בת עמינדב יצא ממנו פנחס...

אמר רבא הנושא אשה צריך שיבדוק באחיה, שנאמר ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון... תנא רוב בנים דומין לאחי האם... (שם קט ב)

 

אכן יש הדרכה שטוב לישא בת תלמיד חכם, או לבדוק באחיה של המיועדת - כיוון שהרבה פעמים כשרואים את החינוך שהיה בבית, סביר שזה חילחל גם לבחורה...

 

מצד שני, כמו שכולם פה כבר ראו/שמעו באיזה דרך שהיא, הרב אבינר ענה על שאלה כזאת בדרך משעשעת מעט אבל נכונה ואמיתית: יש לי סבתא שאבא שלה היה גנב, וסבתא שאבא שלה היה רוצח וגנב... והוא התכוון כמובן לרבקה ולרחל ולאה, שאבותיהן לא היו כאלה מיוחסים...

 

קיצור, יש מעלה בלמצוא מישהי שמיוחסת לפחות בדורות האחרונים ממש לייחוס טוב, כתלמידי חכמים וכו' - אבל גם אם הבחורה בת של "פשוטי העם" - אין זה אומר שאתה לא צריך לבדוק אותה על פי מידותיה, ולעיתים דווקא ב"פשוטות" הללו, מסתתרות הרבה מידות, טוב לב, ויראת שמיים...

 

 

שלום 

יש בשאלה שלך כמה היבטים. אתחיל להתייחס

באופן כללי הנך צריך להסתכל אך ורק לאדם המוצע לשידוך ולא לבני משפחתו, כלומר אם אומרים עליו שהוא חיובי וכך התרשמת גם אתה זה מספיק בשביל להיות בטוח בשידוך

ייחוס לאדם גדול מוסיף כאשר המיועד לשידוך הוא עצמו חיובי

ייחוס לתמהוני צריך להיוועץ ברופאים לגבי תורשתיות ובהרבה מקרים אין בעיה כאשר המיועד הוא חיובי כנ"ל 

נורא הזדעזעתי, אבל הכי קרוב למה שיקרה בבית הוא מה שקורה בתוך כרגע בתוך המשפחה.

חוצמזה, שאם יש הורים נוראיים לבן זוג מתוק מדבש זה יכול להכביד מאוד על הזוגיות.

חוצמזה שהם יהיו סבא וסבתא של הילדים שלך, וגם האחים שלה (מעבר לרלוונטיות של 'יבדוק באחיה לדורנו - האמנם..?!') יהיו דודים שלהם.

חצי מלילות הסדר, שאמורים להיות לילות מאוד משמעותיים לחינוך הילדים, אמורים להתרחש בקרבת האנשים האלה, וכן לגבי כל מיני אירועים משפחתיים ואווירה משפחתית שצריך לבדוק אם אנו רוצים לראות את החיים שלנו..

לגבי "יחוס"..

 

זו שאלה על המשקל של המשפחה הנוכחית וההורים.

 

"ייחוס", הכוונה בד"כ מעבר לדור הנוכחי, ומעבר להאם ההורים הם "בסדר" (גם חז"ל אומרים: לעולם ישא אדם בת ת"ח וכו'.. ואל ישא בת ע"ה. אמנם הט"ז כתב שאם הבת העלתה את עצמה למעלה, מכח-עצמה, גם טוב).

 

ומן הסתם - זה דבר נחמד, אם יש למיועד/ת שלשלת של כל מיני אנשים צדיקים, חכמים ונחמדים. אבל עוד יותר נחמד - אם הבחורה/ עצמו/ה הוא/היא כאלה...

אני פשוט מרגישה שאם אני אהיה בקשר הנכון עכשיו זה ממש ירומם אותי.

ובמקום, אני רק נופלת למטה למטה...

אבל בהתחלה הדרישה שלך נראתה הרבה יותר צנועה, בחור נחמד ולא מושלם הרבה יותר קל למצוא מבחור מושלם (וגם נחמד).

 

ובנימה רצינית יותר, נראה לעניות דעתי, שהרבה יותר כדאי לגייס כוחות להתגבר על המצב הבעייתי, בלי לדמיין אמצעים חיצוניים שיכולים לגאול אותנו. מכמה סיבות:

א. לא בטוח שהאמצעי החיצוני באמת יעזור, ואם כן - שהעזרה הזו תהיה אמיתית, ולא זמנית.

ב. לא ידוע מתי העזרה החיצונית תגיע, גם אם היא אכן תעזור, ובינתיים לא מומלץ לתת לעצמינו ליפול.

 

אני לא יודעת על איזה מצב מדובר, אבל נוטה לחשוב שלמרבית הבעיות, קשר לא יעזור באופן מהותי, ובדרך כלל דרושה עבודה עצמית.

 

כמה שזה קשה

הצעה מושלמת=בחור נחמד, או שהיא כוללת עוד כמה דברים?

הצעה שהיא מינימום הגיונית ורלוונטית..

כשאני אומרת שאני לא מעוניינת בבחור מזוקן, אז חלאס להציע לי רק מזוקנים! (סתם דוגמא...)

זתומרת- זה מתחיל כמו 'וואי בא לי פגישה' וממשיך ל'אני מרגישה בודדה ורוצה משיו שתפור לי'.

כדי לדעת אם  אני 'מכיר את ההרגשה' אני צריך לדעת- זה תסכול מתקופת יובש או מדברים אחרים?
 

למה הכל אצלי כל כך קיצוני???

או שכל רגע מגיעה הצעה,או שאין כלום מלא זמן..מתסכל!

לא שאני מזדהה במאה אחוז(לא בתקופה הנוכחית),אבל מוכר..:/

 

לק"י

 

שיהיה בהצלחה בעז"ה!

הוא עוד יגיע בעז"ה..

הופכים את התסכול הזה לתפילה,

 

מנסים להתמקד בטוב בתחומים האחרים שקיימים בחיים,

 

ועובדים על האמונה שזה יבוא בקלות

בכלל..

 

בס"ד

 

אבל אני לא נחמד.

אבל תישאר בסביבה, אם ארגיש ממש בודדה אהיה מוכנה להתפשר

אבל גם אני מרגיש ממש ככה.

כל עוד אין לי קשר אני רק יורד.

אני יודע שזה לא נכון,

אבל מה לעשות ככה אני מרגיש.

 

 

הכנות לשידוכים

 

 

הכנה כללית

 

כחלק מההכנות לשידוכים צריך לדעת שאין שגיאה יותר גדולה מלעצור את חייך בתקופת השידוכים עד שתתחתן.

כאשר בחורה מוצאת את עצמה רק ממתינה לשיחת טלפון מהשדכנית, זה סימן שעליה להתמקד בלמלא את זמנה.

עליה לדעת שבחור מתעניין ונמשך במידה הרבה ביותר לבחורה שחייה מלאים ועם זאת היא מפנה מקום עבורו. הוא פחות ימשך אליה אם היא זקוקה לו כדי למלא את חייה ואת סדר יומה.

במידה מסוימת בחורה צריכה לחשוב על קשרי שידוכים כעל קינוח מיוחד, ולתת למערכות יחסים אחרות עם חברות משפחה להיות המנה העיקרית שתמלא אותה.

כאשר בחורה ממתינה רק להתחתן, ועם זה היא מגיעה לפגישות, באופן בלתי נמנע היא מפעילה לחץ ועומס מסוים על הבחור, ובסופו של דבר היא מרחיקה אותו. הזדקקות נואשת לבחור מחבלת בסופו של דבר בקשר עימו מהסיבה הפשוטה שאף גבר לא יכול לספק את כל הצרכים של אישה. הוא עשוי לחשוב שהוא יכול אך האמת אינה כך. זו גם טעות גדולה לצפות ממנו לזה. לכן מלאי את זמנך, מלאי את חייך בקשרים חיוביים, בפעולות ובפעילויות חיוביות ותבואי לפגישה מלאת חיים.

 

הדברים אמורים גם כלפי הבחור. בחור שימיו מלאים בתוכן הוא אדם אחר לגמרי והבחורה חשה ומרגישה זאת ויודעת שעומד לפניה בחור רציני מלא בתוכן שאפשר לסמוך עליו.

 

באופן כללי על הבחור לדעת שככל שהוא מרגיש טוב לגבי עצמו כך הוא ירצה לחלוק זאת עם הבחורה שאיתה הוא נפגש.

גבר מתעניין יותר במערכת יחסים כאשר הוא מרגיש שיש לו תוכן, שיש לו מה להציע ולשתף בו. ככל שהוא יותר מסופק מעצמו כך הוא מרגיש גאה בעצמו ובמעשיו, ועם גישה מאירה וחיובית זו הוא מגיע לפגישות.

לעומת זאת, כאשר אין לבחור תכלית ומטרה כלשהי, הנוכחות שלו בפגישות משדרת חוסר עניין, חוסר מוטיבציה, חוסר ביטחון והיעדר מטרה.

 

בחורה נמשכת לבחור עם תכלית. כאשר יש לבחור תכנית, חלום, כיוון, חזון, שאיפה, תחום עניין וכו', הוא מושך מאוד ומעורר אצלה עניין רב בו, ולא חשוב עד כמה עצומה או מפוארת התכנית או המטרה.

 

כאשר חלק מהמטרה שלו היא גם להשקיע באשתו לעתיד, ובהקמת בית שישרור בו שלום והרמוניה אמיתיים- הוא ממקד את התכליתיות שלו בה וזה עשוי למשוך אותה עוד יותר. אין פירוש הדבר שהוא מוותר על המטרות האחרות שלו וממקד את מטרתו רק בה ורק רוצה לגרום לה להיות מאושרת, מצב כזה יכול רק להרחיק אותה. בחורה באופן טבעי יודעת שהיא לא יכולה לספק את כל צרכי בעלה לעתיד, היא גם לא רוצה שהוא יפסיק את כל חייו בעבורה, זה עלול להקשות בעתיד על מערכת היחסים ביניהם, ולאידך, גם הבחור זקוק לתחושה של תכלית נוספת נפרדת מהקשר שלו עם בחורה.

בחור צריך שיהיה לו קודם כל כיוון בחייו, ורק אז הוא יהיה מוכן ליצור קשר שיתמוך במימוש כיוון זה. כאשר יש לו מטרה בחייו הוא מרגיש צורך בבת זוג לחלוק עימה ולשתף אותה במטרה זו, ולחלוק איתה יחד את הפירות והתגמולים שלו בהשגת מטרתו. שיתופה של אישה בהצלחותיו מעניקה משמעות לחייו.

 

 

אני מרגישה שחלק מהקשרים שלי נהרסו בגלל שלא היה לי מספיק תוכן...

אשריך!

תודה!

ואני כל כך לא מבינה!! כל כך לא קולטת!
מה ההגיון בלקחת מאיתנו כזה בחור??מה??
לפחות שיתחתן קודם, יקים משפחה..ישאיר מישהו אחריו.
אבל לא, מכל המושלמות שלו נשארו רק התמונות..עם החיוכים, והמדים המחמיאים..

פשוט ללכת ולפגוע, להרוס, לפרק..!!!!

זה בלתי נסבל, התחושה הזאת. החוסר אונים המעצבן הזה. אני רוצה לכעוס, לזעום לפרק מישהו לחתיכות קטנות!!!!!!!

שתשמעי רק בשורות טובות!

|חיבוק|

איזה קשה...

שיהיו בשורות טובות בעז"ה..

אפשר הסבר/עדכון למי שלא יודע...

לשלושה בחורים שמתו מהתחשמלות בבריכת דגים.
כל אחד מהם מלח הארץ, כל אחד מהם חייכן וטוב לב.
אבל אחד מהם במיוחד. ואותו הכרתי..
והוא איננו.

ותודה למי שקשור להבאתך לפורום...

 

מנהלים, הוא על תקן יהודית פוגל?

נסיתי לשלוח דוא"ל.

אני חושב שהכתובת המצורפת כאן היא שגויה.

 

בכל אופן היכן ניתן להשיג את הספר? האם ניתן לקבלו במייל?

 

תודה רבה

ויש הטוענים שלפני התחלת כיוון צריך כבר רגש הולוודי.

הוא יכול להופיע בשלבים שונים.

יש דרכים רבות לזרז אותו או לעזור לו, רק צריך להזהר עם זה שלא יהיה מלאכותי מידי ושלא יהיה מיותר.

כהקצנה: דבר שעשוי לבנות רגש זה לקנוצ לה מתנה, למשל.

סתם,אשמח לשמוע רעיונות מה עושים בעניין..

לק"י

 

תחשוב- אם אתה רוצה לפגוש אותה, מחכה לדייטים, נעים לך בחברתה וכו'.

 

זה מה שנראה לי מנסיוני הדל ומעצות של אחרים.

תחשוב אפילו על חברים טובים שלך, אחרי פעמיים שנפגשתם ואפילו יותר כבר היה ממש רגש?? לדעתי זה הגיוני מאד. תבדוק שנעים לך איתה, שאתה מרגיש בנח, שיש לך רצון להמשיך ולהכיר אותה עוד. ןגם אל תשב ותחכה עם טיימר מתי יופיע הרגש "כבר שתי פגישות" כבר חמש".. נראלי שתתן לזה לזרום ממך בחופשיות וככה זה יבוא (או לא..) אבל לדעתי אם כל פגישה תבדוק אולי הפעם אני מרגיש משהו, זה לא יהיה טוב..
בהצלחה מרובה!

ליפני שהרגש יופיע ,אחרי שהוא מופיע זה הרבה יותר קשה לבחון דברים ואולי להפרד....

בהצלחה!!!

הרגש מופיע אצל כל אחד ואחת בזמן שונה..

 

לנו, הבנים לוקח יותר זמן לפתח רגש מבנות..סבלנות..

 

אבל אם תקנה לה משהו, זה עלול להשפיע לטובה על פיתוח הרגש..

 

כשאתה נותן משהו מעצמך, ציור,מכתב,שיר זה פותח עולמות שלמים..!

שלום לך יאפ

א. יש לי הרבה מה לומר לך בנושא

ב. אתן לך כמה טיפים בכדי שתוכל לבדוק בעצמך היכן אתה עומד מבחינה רגשית בשידוך, אך יחד עם זאת עליך לוודא שזה השלב הנכון להשתמש בהם כלומר לברר לעצמך היכן אתה [ולא פחות חשוב היא] עומדים בקשר. לצורך הענין אכתוב לך את תהליכי ושלבי השידוך בצורה תמציתית אך לא ממצה [מתוך ספר שכתבתי]

חמש תהליכים בפגישות

 

1. משיכה ראשונית-  נתינת צ'אנס, לב פתוח, חיפוש אחר נקודות טובות, ניסיון להתרשמות חיובית.

2. התלבטות- בחורה טובה אבל האם מתאימה לי? בחור טוב אבל האם טוב בשבילי?

3. התחלת הקשר- התחלה של תחושת נאמנות מסוימת, קשר פנימי, רק אני ואת, קבלה הבנה וכו'.

4. העמקת הקשר- פרקי זמן של שיחות נפש, גילוי פנימי יותר.

5. החלטה- התחלת קשר מסוג חדש, התחלה של התמודדות, חיים משותפים ברמה המותרת וכו'.

 

לא בהכרח שחמש שלבים אלו יהיו כסדרם, יתכנו כמה שלבים יחד. למשל, משיכה מצד אחד והתלבטות מאידך, או רגעים של התחלת קשר, של תחושת קשר פנימי, קבלה והבנה, ויחד עם זאת התלבטות שאולי בכל זאת אנו לא מתאימים. יתכן גם שבפגישה הראשונה יהיו רגעים של התחלת קשר ואף העמקת הקשר, ובפגישה שלאחר מכן יחזרו זוג הנפגשים לשלב ההיכרות הראשונית וההתלבטות.

 

ההימצאות של הנפגשים בכל שלב משלבי השידוך הוא תהליך בריא הבונה את השידוך. כל שלב מספק את הבסיס למעבר לשלב הבא, וכל שלב יוצר הזדמנויות ואתגרים מסוימים, לכן חשוב לכבד את כל התהליך כולו.

ג. דרכים לפתח משיכה רגשית:

 

1 פשוט תביט בה 

 

2 השתמש במשפט "לידיעתך בלבד". זה משפט שמוסר מידע ותו לא. משפט כזה לא מבקש מהנפגש השני למסור מידע כלשהו על תחושותיו או כוונותיו ואפילו לא רומז על כך.

דוגמאות למשפטי "לידיעתך בלבד":

 

א. "איני ממהרת היום מפני שיש לי אוטובוס חזור בכל שעה מעכשיו עד עוד 5 שעות, כך שמבחינתי אפשר להמשיך את הפגישה עוד."

 

ב. "הסברת את הדבר תורה בצורה מאוד מובנית ומסודרת, נהניתי לשמוע!"

 

ג. "סיפרתי בשולחן שבת את הסיפור שסיפרת לי בפגישה שעברה, כולם נהנו והתפעלו מהסיפור!" כמובן שלא סיפרתי ממי שמעתי את הסיפור.

(אגב, חשוב להדגיש זאת גם אם כל המשפחה יודעת שאת נפגשת מפני ש:

א. לא קיבלת רשות מהבחור איתו את נפגשת לספר שאת נפגשת איתו.                                                                         

ב. הוא יכול לקבל את התחושה שמשפחה שלמה ישבה בשולחן שבת ודנה בו.

ג. זה מפעיל לחץ עקיף על מהלך השידוך ומשבש את יכולת ההחלטה של הבחור הצריכה להתקבל מתוך מנוחה וידיעה שאף אדם אינו מעורב בתהליך השידוך ללא רצונו.)

 

ד. "אם לא אכלת עדין ויש לך עוד נסיעה ארוכה חזרה הביתה, כדאי היה שתקנה משהו לאכול".

 

ה. "תוך כדי שאנחנו מדברים אני מהרהרת במשפט הקודם שאמרת, ועכשיו אני מבינה עד כמה זה הגיוני" או "לאחר הפגישה הקודמת שלנו יצא לי לחשוב על מה שהסברת בנוגע לנושא.. והבנתי שזה הגיוני מאוד, אתה בהחלט צודק במה שאמרת".

 

 

ו. כאשר עוברים יותר מחמישה ימים בין פגישה לפגישה, אם הכיוון הוא חיובי, אפשר לפתוח את הפגישה באמירה כמו: "עבר הרבה זמן מאז שנפגשנו בפעם הקודמת". אמירה זו אין בה לא גילוי רגשות ולא אמירה מחייבת- היא רק סיפור דברים, אך יש בה כדי לפתוח פגישה בצורה חיובית וידידותית.

 

 

ישנו כלל בכל האמירות החיוביות והוא: לדבר על מה שקרה ולא עליו. כאשר המשפט הוא לא עליו אלא על מה שקרה זה חודר בצורה ישירה לליבו.

לדוגמא, כאשר את מדברת עליו ואומרת "באמת נהניתי להיפגש איתך" או "נהניתי לבלות זמן איתך" המסר הנרמז הוא השאלה "האם אהבת לבלות איתי?" "אתה רוצה שנמשיך להיפגש עוד?"  כתוצאה מכך הוא עלול כעת להרגיש מחויבות מסוימת לשידוך כדי שלא תרגישי דחויה. במקום להתמקד בהתאמה ביניכם לבנין עדי עד, הוא כעת חושב איך הוא עלול לאכזב אותך. וכאן חשוב לדעת שככל שהוא ירגיש פחות לחץ להמשיך להיפגש, כך זה ישחרר אותו לרצות להמשיך בשידוך.

לעומת זאת, אם את מדברת על מה שהיה ומתארת את מה שקרה בפגישות כמו: "נהניתי לשמוע כיצד פתרת את הבעיה הזאת והזאת, פתרת זאת בחכמה", לא רק שהוא לא מרגיש שאת מחייבת אותו לקשר אלא הוא אומר בליבו  "נעים לי מאוד שהיא מעריכה את התנהגותי ושמה לב לגישתי לנושא הזה והזה" דבר זה פותח את ליבו, ומשרה אוירה נוחה וחיובית בין הנפגשים.

 

 

ישנם דרכים נוספות יותר ברורות ושקופות לפתח משיכה רגשית [שלפעמים יכולות להביך את השני] אך הסתפקתי בשלב זה במה ששלחתי מפני שזה הכי מתאים לשלב ההתחלה

 

 

הרי אהבה היא תולדת הנתינה,האם חייב או צריך להתפתח רגש בשלב זה בלי נתינה כלשהי ? אולי המקום של הרגש הוא אחרי החתונה שם ניתן וצריך גם לתת עד בלי די ? הכל בגדר תהיות ולא אמירות או המלצות ולכן חשוב לברר זאת לאור דעת תורה בשביל לעשות החלטות נכונות

משיכת הלב- משיכת הלב פירושו קשר רגשי, דהיינו הרגשת חיבור רגשי בין המיועדים. חשיבות משיכת הלב עד לכדי כך שזה נכלל בדברים העיקריים המנחים החלטה לבחירת בן זוג היא- כי ללא קשר רגשי בין המיועדים לא ייתכן בית משותף, בית שמתנהל מתוך אחדות ושותפות. בהקמת בית יהודי אין המטרה שיחיו בני זוג באופן שלא יפריעו אחד לשני וכל אחד ינהל את חייו במישור שלו, אלא בית יהודי, בנין עדי עד חייב להיות מתוך הרמוניה מלאה ואחדות אמיתית המביאה שותפות בכל תחום בחיים.

 

ישנם שלוש גישות ושיטות באיזה אופן צריכה להיות משיכת הלב.

הגישה הראשונה אומרת שמספיק שאין דחייה בין השניים ואין צורך במשיכת הלב כרגש אקטיבי. ההיגיון העומד מאחורי גישה זו הוא שהצלחת הנישואין כמעט ולא תלויה ב"עם מי נתחתן" אלא ב"האם נדע לנהל נכון את נישואינו" כלומר, לפי גישה זו, כמעט עם כל בחורה אפשר להתחתן ולחיות חיים מאושרים. או במילים אחרות, אפשר לחיות בטוב ובנעימים עם בחורה פשוטה, ולאידך, אפילו עם הבחורה הכי טובה אפשר לא להסתדר ולהביא אותה למצב של רוע.

 

הגישה השנייה אומרת שאף על פי שאין כרגע משיכה, על כל פנים צריך שתהיה השערה שכלית שישנה אפשרות שנטיית הלב תבוא בהמשך. ההיגיון העומד מאחורי גישה זו הוא שהיות וישנו פוטנציאל למשיכת הלב, ייתכן מאוד שהעובדה שאין כרגע משיכת הלב בגילוי זה מכיוון שישנם כמה וכמה הגבלות מסוימות כגון היכרות חדשה וראשונית, בושה, שמירה על גדרי הצניעות וכד' וכשיוסרו הגבלות אלו, תפרוץ לה החוצה משיכת הלב.

 

הגישה השלישית  אומרת שכדי להתקדם לכיוון של "סגירת שידוך", צריך שכן תהיה מורגשת לפחות נטיית לב מסוימת.

מבין כל הגישות הנ"ל, רוב מוחלט של גדולי ישראל בדורנו מצדדים בגישה השנייה והשלישית.

 

מצוה גדולה

אם אכיר,  אפנה...

- פגישות עם אנשים חמודים ומקסימים ומדהימים, מהם מכרים ותיקים ומהם חדשים,

מהן מלחיצות בהתחלה וכייפיות ומרגשות מההתחלה עד הסוף

 

- ה' פשוט טוב שזה מדהים, בלי עין הרע מרגיש ממש מושחת מרוב טובו של ה'

ב"ה היתה שבת טובה על אף ההתמודדויות שהיא הביאה עימה.

 

הסתדרו כמה עניינים חשובים ביותר

 

הגשתי עוד עבודה

 

שיהיה שבוע טוב ומבורך!!

התארסתי

 

טיול משפחתי כמה ימים, היה נהדר!

פגשתי חברה.

 

סיימתי קורס שרדף אחרי הרבה זמן...

א. בשטו"מ סיימתי את תק' המבחנים. נשארו רק עוד 4 עבודות.

ב. החלטה מהותית שהתבשלה לה כמה שנים וב"ה תיושם השבוע.

ג. יועץ משפחתי מעולה מהפורום שינה לי דפוס חשיבה מעוות וב"ה יש תוצאות.

ד. חברות טובות התארסו בשטו"מ (כבר לא סופרת כמה..)

ה. טיולון קצר בנמל חיפה ותמונות מהממות..

ו. חברות טובות ומתוקות!

ז. הקב"ה סידר לי עבודה לשבועיים. ב"ה 

ח. עדיין לא התחתנתי, ב"ה.

 

שיהיה שבוע טוב בע"ה!

>עוד שבת נהדרת

 

>הייתי השבוע עם חברה טובה טובה אחרי הרבה זמן שלא התראנו, עשינו אחל'ה קניות

 

>למרות וחרף הבאסות של השבוע- החיים דבש!

 

 

ה' טוב ומטיב.

קפצתי לבקר..וקשה לפספס את הירקרק

(ככה זה כשיש מבחן ענקי ללמוד אליו.... חורשים ת'אינטרנט!)

לק"י

 

עבר שבוע טוב בסה"כ כולל בשורה משמחת במשפחה.

והשבת הארוכה ומלאת המחשבות חלפה בשלום ב"ה.

 

שיהיה שבוע טוב ובשורות טובות בעז"ה!

שבת רגועה וכיפית בחיק המשפחה.

 

שבוע מעצים, התרגשות..

 

ובכללי, תודה על דבר גדול כמו קטן, על כל רגע ורגע.

שלווה ורוגע.

למדתי בשבת שני דפים קשים אחרי שבועיים שלא פתחתי גמרא.

ומישהי התארסה!!

(אמנם מישהי שרציתי לפנות אליה בעצמי... אבל זה לא באמת משנה. אני ממש שמח!)

 

וכמובן גם כל השאר!