פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1347)

השאלה- איזה סוג כזה את רוצה-

 

גיבעוניסטים,

 

או חסידיים אבל עם השקפה דתית לאומית רגילה?

 

יש הרבה שהולכים ככה,

 

אבל מחשבותיהם והשקפותיהם שונות...

אני יכולה להגיד לך שהלליש צודקת, יש מגוון סגנונות של בחורים שיש להם פאות.

 

באופן הסטיגמתי והכוללני ביותר, בישיבות הבאות יש (הרבה/מעט) חבר'ה עם פאות:

רמת גן, רמת השרון, צפת, תורת החיים, יצהר, תקוע, חומש, כרמל,

מעלה אפרים, ניר, מצפה יריחו, בית אל, מרכז הרב, הר המור, אלון מורה..

ובטח שכחתי עוד כמה..

 

כפי שאת שמה לב יש מרחקים לא קטנים בין ישיבה אחת לשניה (בחלק יותר ובחלק פחות),

לכן אני חושבת כמו הלליש- כדאי לך קודם להתמקד בהשקפה, באידיאלים, בסגנון ורק אח"כ להחליט אם לחפש פאות ואיפה

 

אם את רוצה תמספר של השדכן של תורת החיים אני אתן לך בשמחה

אני מניח שזה לא פשוט

אבל אם לא תפתחי את זה איתו, אכן לא תוכלו להתקדם בקשר

ויתכן אגב, שדווקא אם הוא יעזור לך להתקרב להורים שלך

זו תהיה מעין חוויה שטובה לו, כאילו הוא בעצמו מתקרב להורים שלו,

נשמע מוזר, אבל נפש האדם הרבה יותר מורכבת ממה שאנחנו חושבים...

 

בהצלחה!

מצטערת.. פשוט בדיוק היה שירשור על זה..
אבל בכיוון ההפוך

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t544531#6097087
סוגים של אנשים,אני מניחה.

בים בם בום..

גם אני לא הייתי רוצה לדבר בטלפון כל יום בכח (!)...
אבל לפחות הודעה.. שלא יהיה נתק..

ולפותחת השרשור- אולי תדברו על זה?

 שאת בקשר ונפגשים פעם בשבוע    אז  אם לא מדברים זה סוג של נתק מפגישה לפגישה את שוכחת מי הוא מה הוא אמר וכ'ו..

זה מעיד על משהו, לא?
האמת שיכול להיות שזהבגלל המצב במשפחה שלו.
אבל זה קצת מוזר שהוא נמצא הרבה בבית...
כאילו כל אדם צריך חברה.מאוד חשוב. שאני סיפרתי על חברות שלי, הוא אמר שזה ממש יפה וחברים זה משהו מאוד חשוב....
ליודעת, זה יכול להפריע במשהו בעתיד?

זה מה שמתאים לנפש שלך.

יכול להיות שהוא לא חברותי בבחינה זו שאין לו הרבה חברים אבל החברים שיש לו הם החברים הכי הכי טובים והם מאושרים בסביבתו (מן הסתם זה לא בחור שאין לו חברים בכלל אחרת מה לו ולדייטים) אז זה (לדעתי לפחות) עדיין לא שווה "לא", תנסי, תראי, מקסימום לא ילך.

את יכולה גם לבקש עוד פרטים/ בירורים וכו' לא כל מי שהוריו התגרשו ישר זה הפך אותו לבעל שריטה עמוקה בנפש שלא יוכל לקיים קשר זוגי בשום מצב ועם אף אחת.

 

הקיצור- אני ממליץ לך ללכת על זה ואולי לבקש ממנו עוד טלפונים לבירורים.

מניין את יודעת שאינו חברותי.

 

זה שהוא "הרבה בבית" עדיין אינו ראיה לכך. מה גם שלעיתים מטייל עם חברים.

 

ו"חברות שלך" זה לא העולם שלו. בנים זה לא בנות. יפה שהוא מעריך את זה.

לא אומרים כלום על החברותיות שלו. ממתי מי שמחפש ישיבת הסדר קטנה הוא לא חברותי? ומה רע במי שבחופשים בעיקר בבית? ועוד ציינת בפירוש שהוא הולך לפעמים לטיולים. במה הוא שונה מכל הבנים שאני מכיר? לא ברור..

 

ושנית, מה אכפת לך מחברותיותו? את נהנית בחברתו? טוב לך איתו? אז מה אכפת לך שיש לו מעט חברים? איזו השלכה יש לזה עלייך? כל עוד אין לו אופי שדוחה את החברה ממנו, למה זה מעניין אותך כמה הוא בוחר להשקיע בזה?

 

נשמע כמו עוד אחד מהסעיפים שנמצאים ברשימת המכולת רק כדי שתוכלי להשוויץ שיש לך את "הבעל המושלם". כמו שבנות רוצות אחד שעשה צבא ושיש לו תואר כדי שיהיה להן במה להשוויץ, כך יש את הרצון הזה שהוא יהיה חברותי.

 

פעם גם אני חטאתי בבדיקת המדד הזה ומדדים אחרים שכל עניינם סיפוק האגו שלי שאשתי "שווה". היום אני חושב שאלה שטויות. טוב לך איתו? הוא ירא שמים? רגיש לזולתו, בעל לב טוב? מצוין! לא כל אחת זוכה. חבל לאבד אותו על שטויות כאלה.

בעזהי"ת.

 

חברותיות של האיש זאת אחת התכונות החשובות למשפחה.

בסופו של דבר הרבה  פעמים גרים ליד הישיבה, ואז החברים שם- זה החברים של הבעל (אם קיימים..), וגם מקום המפגש המרכזי בכל שכונה זה בית הכנסת..

איכשהו יוצא שהגבר אחראי במידה רבה על החברותיות של המשפחה. ואם אין לו את זה, צריך לקחת בחשבון.

ואני אומרת את זה מהניסיון הכי אישי שיש..

אבא שלי בן אדם יותר מופנם וסגור-יש לו חברים טובים מעטים-והוא מאוד אוהב להיות בבית..

ואמא שלי היא החברותית-עם המון חברות טובות.

לא מרגיש לי שהמשפחה שלי לא חברותית-או שזה הפריע לאמא שלי..

 

בקיצור, מסכימה עם 'פסימי ריאלי'.

לפני החתונה הייתי הבחורה הכי חברותית בעולם!

הפלאפון שלי לא הפסיק לצלצל לרגע...

ובעלי, היה הקצה השני.

לאירוסים שלו לא הגיעו חברים בכלל!

(כשלי הגיעו בערך 40)

וזה צרם לי! הפריע לי מאוד מאוד.

אחרי החתונה גיליתי שבאמת, יש  לו קצת חסך באינטלגנציה ריגשית..

וקצת חוסר טקט.

והוא לא אדם שממש זקוק לחברה, הספיק לו את אבא שלו!

 

אז אחרי החתונה, אני הייתי צריכה לקצת בחברה, לתת לו מקום מאוד מאוד רחב.

והייתי צריכה למתן את התלות במשפחה (אבא שלו היה החבר הכי טוב שלו)

 

בקיצור, לא תמיד זה מורה על בעיה כלשהי.

לפעמים זה נתונים שהחברה הכללית (שקצת מבטלת ומסננת מי שלא נראה כמו כולם)

לא מצליחה להסתדר איתה. לא בהכרח שלך זה יהווה בעיה.

ולא בהכרח שככה זה ישאר.

 

מצטערת על הבלבול...

סתם פתאום היה לי קשה להזכר

קשה למדוד אותה
יכול להיות שדיברת עם האנשים שלא בדיוק במעגל החברתי שלו והם נתנו את הזוית שלהם.
עדיף לבדוק האם הוא חברותי ביחס אליך.
כמה מקום החברה תופסת בחיים שלו והאם את בסדר עם זה.
מה שכן, מהדברים שציינת זה לאו דווקא קשור לחברותיות אלא אולי באופן כללי לאופי רגוע/שקט

ותודה לכולכם על התשובות!

 

השבוע, כשנפגשנו הוא כן סיפר על קשר ממש טוב שיש לו עם חבר שלו לחדר ועל עוד כמה שהוא בקשר טוב איתם.

אח"כ הוא הגדיר את עצמו בתור בנאדם קצת ביישן שקשה לו להגיע למקומות חדשים. הוא גם סיפר שלוקח לו זמן להיפתח לאנשים והוא קודם צריך לקלוט אותם קצת ורק אז...

 

בסדר... אני לא באורות וגם לא בטוחה שלא... שה' יוביל את שנינו למקום טוב בעז"ה...

אם יש לכם רעיונות לדברים נוספים שאני יכולה לשאול ולברר אותו או עם חבר שלו... זה ממש יועיל...

 

{אגב, ב"ה המראה החיצוני כבר פחות מפריע לי..לאט לאט..}

לא נראה לי שיש לך סיבה לדאגה.
אם טוב לכם ביחד- שווה למצות את הברור עד תום.

1. לפני שאתה מתקשר, תסמס לה מתי נוח לה לדבר.

 

2. ענייניות. המטרה היא לקבוע מקום וזמן. כמובן שקצת התעניינות מנומסת ביום שעבר עליה תתקבל בברכה, אבל אין צורך ביותר מזה. גם אם זורם, לקצר.

 

3. בגדול - בזרימה. זה הרבה פחות מפחיד ממה שאתה מתאר לעצמך עכשיו. אם אתה מפחד שהשיחה תיתקע, א. זה לא נורא! גם היא מודעת לסיטואציה.. ב. תכין כמה נושאי שיחה. הגיוני שלא תעשה בהם שימוש, אבל זה ירגיע אותך.

אל תתלבט יותר מדי מה לעשות, היא נתנה את המספר שלה- היא רוצה שתתקשר מיד.

אתה עלול להכניס אותה לסרטים כבר בצעד הראשון.

זה לא אמור להיות שיחה טכנית על קביעת מפגש וזהו?

הסעיף השלישי נוגע לדייט עצמו.

 

בהצלחה!

כדאי שתגיד את זה איכשהוא....יהיה לה יותר קל להבין במידה ותהיה לחוץ וכ"ו...

פשוט להגיד- וכן, זה חיוני.

http://download.hebrewbooks.org/downloadhandler.ashx?req=52190

דרך ארץ קדמה לתורה.pdf

וגם לי זה לא מובן.

 

אגב, אם תשאל את כותבות הפורום לדעתן, הרוב המוחלט יביעו הלם וזעזוע מההתנהגות הזאת.

 

איך זה עולה בקנה אחד עם מה שקורה בפועל? לך תבין נשים..

האלו שמזועזעות מזה- הן לא אותן אלו שעושות את זה

יצא לי שכמה בנות שכחו להחזיר תשובה

יצא לי שבמקרה במקרה הן לא יכולו לענות לטלפון במשך שבוע

ועוד מקרים לא נעימים

ואני מניח שזה קיים גם אצל גברים

 

 

 

 

בפגישות הראשונות קשר יומיומי מיותר עד מזיק.

 

בפגישות מתקדמות זה נצרך עד הכרחי....

 

והמספר זה לא הקובע.

גם לא הודעות?
אפילו לא אחת?!

כמובן שבהתחלה צריך שזה יהיה על אש נמוכה,

 לא ממש כל יום, אבל חשוב שלא יהיה נתק.

 

 

על אש נמוכה- זה אומר גם לא הודעות?

הודעות מראות על קשר יותר חזק משיחות.

 

זה תלוי בעיקר בסגנון של ההודעה, לדעתי בתחילת הקשר לא רצוי לשלוח הודעות שאינם טכניות

 

לכל זוג מתאים משהו שונה

זה שלאחד מתאים משהו אחד,

זה לא אומר שהדבר מתאים גם לשני

 

יש זוגות שצריכים לדבר כל יום כשלוש שעות בטלפון

ויש כאלה שSMS בשבוע יספיק להם

(בכוונה הקצנתי לשני הצדדים)

 

כל זוג יעשה מה שטוב לו בלבד

לא מה שאחרים עושים

מה שטוב לשניהם!

 

זה אחד הדברים הבסיסים שצריך לדבר עליהם

עוד בתחילת הדרך

איך נוח לך שהקשר יתקדם?

 

לא כי אנחנו מעוניים לפתח את הקשר בצורה טכנית ומקובעת

אלא כי אנחנו יוצרים פה קשר

וקשר נבנה בראש ובראשונה על ידי הכרות עם הצד השני

 

הכי חשוב

שהתקשורת או האי תקשורת

תהיה נעימה וטובה לשני הצדדים

 

ואם יש מחלוקת

 

בזה יבחנו,

איך הם מתמודדים מגשרים על הפער הזה?

 

בעזרת ההתמודדות הזאת

יקבלו כלים לגישור מחלוקות

דבר שהכרחי בבנית קשר

 

 

 

פשוט רציתי לראות אם זה "נורמלי" אצל בנים לחשוב ככה.. בהתחלה ישר רציתי "לשפוט" אותו- אבל עכשיו אני רואה שיש עוד בנים שחושבים ככה..

רוב מי שנפגשתי איתם היו כך, ואגב, גם אני מעדיפה להתמקד בפגישות עצמן.

אבל בתחילת קשר הרבה פעמים קשה למצוא על מה, וזה קצת מאולץ..

 

אם את שואלת אם משהו לא בסדר איתו - התשובה היא לא.

 

ובכלל, כדאי להתמקד בתוכן הפגישות עצמן והרבה פחות בתפאורה שמסביב..

וודאי לא בשלב ראשוני שכלל לא יודעים "כיוון".

שעל הפגישות הראשונות אני יודעת מה הכיוון מבחינתי?

ועוד משהו- זה מרגיש חוסר התעניינות, לא לשלוח אפילו הודעת יום טוב... (אולי אני מרגישה ככה כי אני בת..). מבאס..

(אולי אני גם מרגישה ככה כי יש לי גם "ניסיון" שונה מקשרים קודמים?)

וזה לגמרי לא-רע,

 

שבחור אומר לעצמו בהתחלה: כעת אני בודק אם יש אופציה. אז מה פתאום שאתקשר בין-לבין וכו' - שזה כבר דבר של חיזוק הקשר - כשעדיין הבירור הוא ראשוני.

 

זה דבר בריא. לא לעשות "כאילו" לפני הזמן.

 

לאידך, כאשר נראה שזה אולי מתאים - אז יצירת הקשר בין-לבין יכולה גם לקדם.

 

נכון שבת יכולה לצפות להרגשת היתר-ביטחון שבכך כבר מוקדם; אבל עדיף עוד קצת סבלנות, מאשר כל-פעם לעשות "כאילו" זה כבר זה..

 

לא "לפרשן" מידי. להמתין. אם בשלב כלשהו זה כבר נראה "אדישות", אפשר לשאול בנחת אם לא חושב שכדאי. ולהבין לפי התגובה עם מי יש עסק.

 

 

או שאת חושבת שאת יודעת..

אני הייתי שמחה שלא היו שולחים לי הודעה כל יום.

גם חברות הכי טובות שלי  לא שולחות לי הודעה כל יום.. ואני אוהבת אותן בכל ליבי.

אבל סבבה...

אני הייתי שמחה לקבל אפילו "סתם" הודעה: שיהיה יום טוב או משהו.. לא נתק מוחלט במשך יום- יומיים ויותר..
את מעדיפה אחרת- מעולה! הרי כבר אמר שדרותי שכל זוג ומה שמתאים לו..
בהצלחה!

אני יכולה להמשיך באורח החיים התובעני שלי שנותן לי ערב פנוי בחצי שנה!יאפ!

 

[סתם, סתם פריקת תסכול]

שתזכי לפרוק את התיסכול בדרך יצירתית וחיובית יותר...

 

למצוא מי שמתאים, ובקרוב.

כי אני חולקת עלייך מאוד...

קשר מחזיק טוב יותר כשהוא יומיומי....

 

 

אין מה לעשות, קשר לא מחזיק מפעם בשבוע...

אבל אנחנו צריכות להבין שיש אנשים שחושבים אחרת (מסתבר...) ואם זה מפריע- לדבר על הדברים..
תהיתי לעצמי בהתחלה אם זה נובע מחוסר רגישות- כנראה שלא!

"קשר".

 

דובר על שלב שבחור מברר לעצמו אם יש כיוון שהוא ירצה להינשא לה.

 

ובשלב כזה, אין כל סיבה שיצור "קשר" טרם ידיעה אם הוא מעונין בכך.

 

[הרי עצם זה שיש כאן המעידים על כך שנהגו כך פעמים רבות - מראה את הבעייתיות. איזה ענין יש "ליצור קשר" עם הרבה בחורים...  בנות רוצות לעיתים כבר "להרגיש משהו", כאילו קשר. אבל מוטב להמתין טיפה, אם הבחור רוצה לראות אם "יש כיוון" מתוך הפגישות. אם יש - אז גם תקשורת סבירה בין-לבין יכולה אכן להיות חלק מהניסיון לבדוק אם נוצר קשר. אין ענין להתנהג על ההתחלה "כאילו", לפני שיודעים באופן יציב יותר אם רוצים להמשיך ולבדוק. אלא אם כן, אכן רואים בהתחלה ש"יש כיוון" הדדי ורוצים לחזקו]. 

אפשר לדעת אם יש כיוון.. (לא אם מתחתנים עם הבן אדם, אלא אם יש פוטנציאל..).
אני מרגישה שכדי להתקדם משם וקצת יותר להיפתח- צריך שיהיה יותר קשר..

אתה לא מסכים שזה תלוי במי מדובר? שיש אנשים שזה יותר קריטי להם ויש אנשים שפחות?

וגם באמת יתכן שאחרי הפגישות הראשונות - כבר אפשר לדעת אם יש פוטנציאל.

 

ובוודאי שיכול להיות מישהי שזה ממש חשוב לה, ולא בתור סתם "להרגיש", אלא כדי לנסות לבנות משהו כך.

 

רק שבאותה מידה, צריך גם לדעת שיכולים להיות בחורים, ש"יותר קריטי" להם לא להתחיל לנהוג כאילו כבר "יש משהו", כל זמן שעדיין לא מחוור להם לאן הדברים הולכים.

 

אז לא שחלילה משהו אצלך "לא בסדר".. אבל להביא בחשבון גם גישה קצת אחרת מהצד השני בזמן הראשוני, ולהתאזר בעוד טיפה סבלנות..

שזה נכון לכולם לנהוג ככה (ולא הבנתי, כי אני בדר"כ משתכנעת מהר ממה שאתה אומר...).

עכשיו אני מבינה שיש בנים שחושבים ככה (וזה בדיוק מה שרציתי לברר..) והכל בסדר. תודה!

וכך גם היה בהרבה מהקשרים שלי. לא בצורה קיצונית, אבל אני כן שמחה לתקשר באופן כלשהוא עם הבן אדם לפחות פעם ביום- יומיים.

כבר חשבתי שאני מוזרה..

כשהתחלתי לצאת עם בעלי, לא היו לבבות באויר, לא התאהבתי ממבט ראשון ולא היה שונה מכל דייט אחר שהיה לי עד אז.

מה כן גרם לדברים להתקדם? הדיבורים, הקשר, ההשקעה.

היינו מדברים כל יום אחרי הסדר ערב ואחרי ארוחת צהרים לפעמים

כמעט כל בוקר הוא היה שולח לי הודעת של "בוקר טוב" או משהו אחר מצחיק

מדי פעם היינו שולחים הודעות מצחיקות או משעשעות 

לרוב היינו משתדלים שיהיו לפחות 2 פגישות בשבוע אם לא יותר

אחרי פחות מחודש כבר הלכנו ביחד לחברים ואפילו עשינו שבת ביחד.

ואחרי חודש הוא כבר בא אלי הביתה (בטעות אבל למי אכפת?)\

אה, ומההתחלה היו לנו פגישות ארוכות של 5 שעות וצפונה (וגם אחת של 12 שעות )

 

בזכות כל זה בסוף נוצר הקשר. והוא לא נפל עלינו משמיים- יצרנו אותו. יצרנו את הרגש ע"י היכרות עמוקה (כולל חסרונות) וע"י בילוי משותף. ע"י נתינה וקבלה, ע"י השקעה.

 

לא תמיד יש אהבה ממבט ראשון, לא תמיד יש רגש שנופל משמיים, לא תמיד יש כינורות ולבבות באויר, לפעמים צריך לבנות את זה לבד.

ואם היינו מדברים כל 3 ימים ולא היו לנו את כל המקומות האלו- אז קשה לי להאמין שהייתי מצליחה ליצור ככה רגש למישהו שבא והולך. והיה לי קשר כזה- עם מישהו מדהים, שהיה לנו חיבור טוב והמון דברים טובים, אבל הרגשתי מן נתק כזה, און-אוף, לא זורם.. 

כשאני בקשר- אז אני בקשר עד הסוף. זה מה שהכי חשוב לי כרגע.

 

אנונימית- קחי את הבחור שלך לשיחה ותגידי לו שלך זה מפריע. שאותך זה חוסם.

 

ואני ממש מצטרפת לנפשי- שזה מאד אינדוידואלי. אני מתארת לעצמי שיש כאלה שזה פחות טוב להם משהו אינטנסיבי. 

תדברי איתו על זה

זה מאד מבלבלב וקשה להחליט בראש שקט אם זה הזיווג או לא

עם הבחורה האחרונה שנפגשתי, נפגשנו רק פעמיים בשבוע כשעה ובין לבין לא היה ביננו קשר (מלבד שיחות טלפון ענייניות) אני דווקא רציתי לחזק את הקשר אבל לא היה לי את האומץ לסמס וכו', חשבתי שאולי זה לא ראוי על ההתחלה וכד'. בסוף הבחורה חתכה ואולי התברר שטעיתי...

אי אפשר לדעת,

 

אם זה שהוא לא אומר,

 

זה חלק מהחוסר פתיחות

 

ושאלתי מה אתם אומרים על ההצעת חוק, לא על הסיטואציה

הצעת חוק זיהוי ביישנים, התשע"ג-2013

 

על מי שלוקח לו זמן להיפתח (להלן: הביישן) לציין באיזה תחום לוקח לו זמן להיפתח, וכמה פגישות לוקח לו להיפתח.

 

היו לביישן מספר תחומים בהם קשה לו להיפתח, עליו לפרט לגבי כל תחום את מספר הפגישות שלאחריהם הוא יפתח בתחום זה.

 

אם ישנם סממנים פיזיים באמצעותם ניתן להבחין בהיפתחות, יש לציין גם אותם.

 

על הביישן להצהיר בפני נוטריון מוסמך על התחומים הנזכרים, ולחתום על בפניו על תצהיר בכתב. עותק מהתצהיר יימסר למועמד, לשדכן ולכל חבר דרכו מבררים על הביישן.

 

עבר ביישן על הוראה מהוראות חוק זה, רשות בידי המועמד לנתק קשר עמו באמצעות מסרון.

 

החוק מנוסח בלשון זכר מטעמי נוחיות בלבד, והוראותיו חלות על זכרים ונקבות כאחד. תיקון: על נקבות בעיקר..

 

 

לנתק קשר באמצעות מסרון זה לא יפה אף פעם.

 

אולי עדיף להרשות לנתק את הקשר למרות שלפנים משורת הדין היה ראוי שימשיך לעוד דייט.

 

אגב- זה ממש לא על נקבות בעיקר, זה גם על זכרים בעיקר

"אשרי מי שבניו זכרים, אוי למי שבניו נקבות"

לק"י

 

לטוב ולרע?!..

אבל אני מניח שבחור/ה ביישן לא יצליח לפתח כדי להודות על החוסר פתיחות אצלו

 

זה בעצמו מעלה ודרגה קשה

גם אם מודעים לזה

קשה להודות בזה בפני הסביבה

בטח ובטח בפני מדוייט/ת

 

ועוד לבוא להודיע את זה לפני

אני מניח שזה יהיה קשה

 

חוק דתיים לא הייתי עושה את זה

משום שזאת גזרה שאין הציבור יוכל לעמוד בה

 

אבל זאת המלצה חמה

ומי שיכול לעשות את זה

יקל מאוד על הצד השני

 

 

זה מאוד יכול לעזור

אני יודע שזה מעצבן (גם לי זה קורה לפעמים..), אבל נדיר שזה באמת מתוך חוסר רגישות. בדרך כלל זה נסיבות החיים שגרמו לכך, אולי עם תרומה של שכחה אנושית מצויה.

 

התרשמת בפגישה עצמה שחסר לה רגישות לאחרים? הפגישה היא המדד עיקרי. לא הייתי מביא בחשבון את ההמתנה עד התשובה. מותר וכדאי בהקשר הזה לדון לכף זכות.

הוא/היא פשוט "חשב/ה" על זה..

 

ללא שום כוונה זדונית..

שהיו אילוצים. אולי זה יכול לכוון לבדוק את הרגישות שלו/ה כלפי אחרים בפגישות עצמן. באופן כללי, להסיק מסקנות על אופיו של אדם על סמך בדלי ראיות - לא נראה לי נכון.

התלהבות זה הדדי

בנות/בנים - קחו זאת בחשבון כשאתם/ן מחליטים/ות לקחת קצת את הזמן..

 

אפשר להגיד שהיו אילוצים, שהיא לא תפסה את חבר שלו, שיש לה מלא מבחנים החודש, שהיא בדיוק

עברה בית, שחברה טובה שלה בדיוק נפרדה ממישהו אחרי כמה חודשים, שנגמרה לה הסוללה בפלאפון,

שהיא נתקעה בפקקים בדרך מהלימודים, שסבתא שלה ממש חולה, ובאמת הדבר הכי טוב ונכון לעשות הוא

להמשיך לדון לכף זכות..

 

אך דעו נא..שהזמן עושה את שלו.

 

. למחשבה

חברה שלי [נשואה] הציע לי גם בחור בן 29.. שהנתונים נשמעים די טוב!

אבל.. תכל'ס. מפחיד אותי ואמרתי לה את זה.. והיא די הבינה כמעט 10 שנים הבדל

זה משמעותי ברוב הפעמים מאוד.

 

[אולי כן אבל לא משו שאני יודעת.. זה לא קרה פה..]

הוא בטח נדבק מצחוק!

ממש מועילה...

אני חושב שפער של 11 שנים הינו פער של דור.

עם כל המשתמע מכך...

 

להזכירך יש המון אנשים שהיו בצבא למדו בישיבה והם עובדים.

וכן. יש גם המון בני אדם טובים.

 

 

2 נקודות למחשבה:

א. למה הוא לא התחתן עד היום?

ב. מה הוא מחפש אצל מישהי שקטנה ממנו ב-11 שנים? אין אף בנות בגילאי 19-29?

כל מילה ואין לי מה להוסיף

הדורות.

למה לא התחתן עד היום? לצערינו לא חסר סיבות לזה, ותופעת הרווקות המאוחרת גדולה, זה.. לא אומר כלום על הבן אדם, ודאי שצריך לבדוק אבל לא בצורה שונה ממה שבודקים דייט רגיל.

מה הוא מחפש אצל משהי שקטנה ממנו ב-11 שנים? אולי הוא בודק בין היתר גם בגילאים כאלה, זה עדיין לא אומר כלום.

לא חסר זוגות, גם ת"ח שהיו בינהם פערים גדולים, אני חושב שכל התפיסות האלה, הם כתוצאה מתרבות המערב שמכתיבה לנו את הדרך ולא מסורת ישראל.

בידינו וזה שהוא לא התחתן עד עכשיו לא אומר כ ל ו ם! על הבנאדם! לצערינו יש הרבה כאלה.

הדורות היום הם כל שנתיים-שלוש משהו אחר.

ולא קשה לראות את זה כשמלמדים תלמידים בכל מיני גילאים. (חטיבה ותיכון)

ילדה בת 18 זה אומר שרק עכשיו סיימה תיכון- עוד מחפשת את הדרך שלה, עוד לא למדה או עבדה.

מישהו בן 29 זה אומר שהוא כבר צריך להיות עם עבודה והכל

הוא אמור להיות יותר בוגר ושקול עם דרך בחיים (אני מקווה)

אם הוא לא- הוא צריך לעבוד על עצמו ממש מהר.. כי זה לא טוב.

 

גם במסורת ישראל- תשאל רבנים שעוסקים בזוגיות והם יגידו לך שלא כדאי להתחיל עם פערים כל כך גדולים.

הרב אבינר אומר שעד 5 שנים זה בסדר.

צד שלו:

אין פסול בזה שהציע

והגיל לא אומר שהוא נחות ממך או משהו כזה 

אם הייתם בתוך קשר אז היה הרבה יותר סיכוי 

 

אבל אתם לא  

אז אובייקטיבית יש פחות סיכוי להתאמה

 

צד שלך

רוב הסיכויים שבחור באיזור הגיל שלך יתאים יותר 

וגם למה להכנס מתוך בחירה לקשר שיעורר חיכוכים עם ההורים וכו.. 

ולכן לא שייך 

 

כל עוד יש ביניכם התאמה מנטלית [אם הוא ממש בוגר ועבר מלא דברים בחיים ואת ילדה את מבינה שזה לא יצליח, נכון?] ואתם פחות או יותר באותו מקום בחיים,

גיל זה רק מספר.

לא הייתי הולכת כזה רחוק עם המשפט הזה..

 

יצא לי לחשוב על זה לאחרונה..

כל יום שעובר על בן-אדם מאוד משמעותי לחיים שלו. הבגרות הנפשית, החוויות, התובנות, הלימוד מהתסכולים ומההצלחות...

הכל תלוי בזמן.

 

התורה מייחסת לאדם מבוגר (זקן, נניח) כבוד מאוד גדול (אפילו אדם שלא שומר תו"מ יש לכבד כי בטח במהלך חייו "נתקל" ביד ה' וע"כ הוא עד.. תקנו אותי בבקשה, אני כמעט בטוח לא אומרת דברים מדוייקים, אבל זה הרעיון..)

 

אני מנסה לומר שגיל לא מייצג מספר בלבד.

 

 

רוג'ר, מתוקה- הצלחה רבה!

 

יוצאות עם בחורים גדולים מהם

אבל לא בפער כזה גדול...

 

יצא לי לצאת עם מישהו שקטן ממני בשנתיים והפערים מורגשים (למרות שהם קטנים... בכל זאת רק שנתיים)

 

לא מתחרט ואני חושב שגם היא לא.

זה ממש הבדלים של בגרות.

אם היו מציעים לי בת 13, נראה לי שהייתי מסרב.

 

עוזר?

רק יכולה להגיד שחברה שלי התחתנה בגיל 19 עם בחור בן 29.

הם נשואים כבר כמה שנים, מניחה באושר ובאהבה..

אין מצב שהפער הזה מעסיק אותם, לא אז ובטח לא היום...

 

הכל תלוי בתפיסה שלך ובגישה המחשבתית.

 

בהצלוחיי

 

 

בחיים,במיוחד שאין בינכם עדיין כלום.

 

אם הכרתם והתלהבתם מילא,אבל נתונים טובים לא חסר גם אצל  בחורים צעירים יותר.

לדעתי, זה מאוד תלוי בכל בחור ובכל בחורה ובכל ההשלכות הספציפיות בחיבור ביניהם.

 

רק ציינתי דרך דוגמא שהתופעה קיימת בעולם-

למקרה שהוא ממש מדהים בעיניה ורק זה מה שעוצר בעדה מלצאת איתו..

 

(כמובן עם יעוץ עמוק עם כאלה שקרובים אלייך ומכירים אותך טוב)

 

דורות לא דורות, פער גדול או קטן- זה תלוי במה שטוב לך. במה שמתאים לך.

לכל אחד משהו אחר מתאים.

אחרת כולנו היינו מתחתנות עם אותו אחד ולהיפך, ואז בעצם כולם היו רווקים חוץ משניים.. (וואו איזה תיאוריה מתוסבכת יצאה לי עכשיו)

 

בקיצור- זה בירור עם עצמך. יש זוגות של פער מעל 15 שנה- וזה הכי מתאים להם והכי טוב להם.

ויש זוגות שהפער לא גדול משבוע- וזה הכי מתאים להם והכי טוב להם.

איזה עוד אפשרויות יש? 

זתומרת, לא על השאלה הראשונה.

ואם את באמת רוצה לדעת תבקשי כבר תמונה זה יותר יעיל.

יכול גם למנוע הרבה עגמת נפש.

למנוע בזבוז זמן ועוגמת נפש מיותרת, נכון?
נתון: אם זה דבר חשוב לך והוא לא יראה טוב בענייך זה יגרום לבזבוז זמן ועוגמת נפש מיותרת, נכון?
מסקנה: אם זה חשוב לך שהוא יראה טוב ולא תשאלי תגרם עוגמת נפש ויהיה בזבוז זמן, כלומר חבל על הבירור.

מ.ש.ל

לא מחבבת את העניין.

 

אלא אם כן רוצים לדעת על הסגנון הכללי של הבנאדם..

איזה סגנון לבוש הוא לובש וכאלו..

את לא חייבת "לחייב" את עצמך דווקא לא לשאול למרות שזה חשוב לך... זה לגיטימי בשבילך אז זה לגיטימי ואם הצד השני לא חושב ככה, תמיד יש עוד אנשים שאיתם אפשר לברר...

 

מראה זה אולי לא דבר שעליו יפול ויקום קשר, ואולי כן - אבל בכל מקרה ברור שזה דבר שמותר לברר עליו בבירורים המקדימים. את לא צריכה להגיע בהפתעה מוחלטת.

 

לגבי תמונה, זה כבר נתון לשיקול דעת של שני הצדדים...יש כאלה שזה חשוב להם מאוד תמונה לפני ויש כאלה שמתנגדים בחריפות, ויש כאלה באמצע... צריך לראות מה בכל מקרה ספציפי, העניין...

 

אבל בטוח שיש הבדל ענק בין לבקש תמונה לבין לברר באופן כללי על המראה.

לברר. אלא רק אם יש עניין בנתונים היבשים. (גובה, צבע שיער, צבע עור...)

כך שמעתי, (לא מניסיון שלי).

תודה

נפרדנו ממנו

 

שאני מתחתנת עם מישהו.

בחור ששתינו לא מכירות אבל הוא דמות די מפורסמת בציבור הדתי.
היא שאלה אם יש לי איך לארגן את זה, ולא חשבתי על דרך, למרות שגם לי היה נשמע רעיון נחמד.

לפני כמה שבועות יצא לי לאכול איתו סעודת שבת.
סיימתי את הסעודה בתחושת גועל קלה מהפרסונה, ובטח שברור שאין מצב שאני יוצאת איתו (אופי, לא יופי).

במוצ״ש סימסתי לה שתנסה לחלום על מישהו אחר. כי זה פחות רלוונטי

בעזהי"ת.

 

תמיד כשחברות שלי חלמו שאני מתנחתנת הם לא זכרו עם מי

.

הבעיה שאין לי מושג מי היה הבחור בחלום..

הוא היה נראה בערך ככה 

קראתי את זה דיצה וחדו"א...

עוד רגע תרצי גם שני רגליים. כאילו קביים זה לא אותו דבר!

 

|אנחה| נו, הצעירים של ימינו..

לעתים?

 

(תוהה אם הבדיחה הובנה)

כאשר על פי רוב זה משהו כמו:

 

- אישיות!

 

-זכר?

חי עכשיו?

יהודי?

הבדיחה היא גם מכיוון שזה שוחק קצת (יש שיגידו מדיי) בצמ"ע לאחרונה

חבל, דוקא היתה בדיחה טובה.

תנצב"ה.

מה עם האנשים חסרי האונים שיושבים מוקפים בהמוני סימני שאלה??

לא מכיר אישית אבל...

את לא יכולה למקד קצת יותר?

 

("חי עכשיו" - את מכירה מישהו שמתחתן עם גופה?)

על איך יראה הבית - כשמתחילים להסתכל על דוגמיות צבע של מרצפות.

 

למה להקדים את מה שאפשר לדחות?

אגב- אם תתחיל לחשוב על איך יראה הבית כשתסתכל על דוגמיות צבע של רצפות-

 

זה עלול לקרות לך רק כמה שנים אחרי שתתחתן

בין השלב בו התייחסת לבית כממלכה שלה, לשלב שהבנת שאולי כדאי להתערב..

בגלל שאתם לא חושבים על זה לפני,

 

אז אנחנו טוות את כל חלומותינו,

 

ואז- כשזה מגיע לידי מימוש, אנחנו כבר יודעות פחות או יותר מה רוצים-

 

ואז הולכים לחנויות שהם בערך בסגנון,

 

ואז- גם כשנראה לכם שאתם בוחרים- זה לא בדיוק ככה

 

כי זה כבר מכוונן!!

 

רק שתראו כמה זמן זה חוסך המחשבות האלו

 

אחרת- כל זוג היה מסתובב חודשים על רצפות, שיש, ארונות, ריהוט..

 

גם ככה זה שואב מלא זמן...

 

אז תחשבו פעמיים לפני שאתם צוחקים עלינו

ולכן אנחנו נאלצים לתקן את הטעויות שלכן בהמשך!

 

מה, אף פעם לא הבנת מה עומד מאחורי המשפט התמים: "אה, יקירתי, אני רואה שאחת המרצפות נשרטה בפינה השמאלית העליונה, אולי נחליף את כולן?"

אפפ'ם לא הבנתי מה עומד מאחורי המשפט הזה-

 

כי עוד לא שמעתי אותו

יש כאלה שמתחילים בגיל צעיר כמו אחיך (ואפילו לפני)

כי האחים/בני דודים/ שכנים וכו' תמיד מדברים על זה

 

ויש כאלה שעד גיל גדול יותר לא יחשבו על זה כי זה לא בנורמה שלהם

כי הם הבכור (או שאחים שלו קטנים מדיבור על חתונה)

והבני דודים קטנים יותר וגם לא מדברים על זה

ולא יוצא לו להיות כ"כ בדיונים על הנושא

ובחתונות עצמם

לכן בנות אל תצאו עם בחור שאת הראשונה שהוא יצא איתה אי פעם

כול הטעויות עלייך...

לא נחמד.. 

זה גם ממש לא מצחיק! מנסיון!!! 

ויש גם בנות שלא מכירות את הכללים הלא כתובים של הלכות דייטים.
(רק הלכה אחת: מה ששנוי עליך אל תעשה למדוייטתך ואידך זיל גמור)

יש כאלה שזה לא מתאים להן, נכון.

וגם זה לדעתי כי הן כבר מידי עמוק בתוך הנורמות והציפיות החברתיות מהסיטואציה של פגישות.

 

לי היה הכי כיף בעולם לצאת עם בעלי כשהוא היה "ירוק" לחלוטין.

בלי כל מיני כלים מטופשים שצריך ללכת לפיהם.. פשוט זורמים בטבעיות איך שטוב לנו!

זה הכי בריא ונכון בעייני.

בעזהי"ת.

 

גם אני הראשונה של בעלי, וזה כלכך כיף!!

הוא לומד להכיר אותי- כאישה, ולא את כלל הנשים.. זה הכי אישי שיש!

אחד היתרונות היפים והמתוקים בעיניי,זה שהוא "ירוק".

הכי טוב שיעשה את הטעויות עלייך, ולא שיהיה משופשף מרוב נסיון עם אחרות..

די מוקדם נראלי..

פשוט זה הסביבה שאני חי בה,זתומרת אחים גדולים בגיל המתאים,אח נשוי,כך שזאת האווירה בבית,ואני די מושפע מזה.

 

גיל 15.

מרגישים בחוסר באי שלמות ומסתבר שגם בחוסר האידיאל (שכינה ביניהם וכו'...)ברתי למה
די התחברתי למה ש"נפשי תערוג " כתב .

 

בכ"א לחשוב על חתונה באמת אך זה יראה לפרטים ואיך מי ומה וכדומה

בד"כ זה קורה רק כשנפגשים עם מישהי שהרגשכל פועם ואומר עצם מעצמי .ועל זה כבר חושבים איתה נ"ל.

מסתבר שאנחנו חיים פחות סרטים ממכן  .

הבעיה היא שאני קצת (הרבה) חסר תאקט בנושא,

 

אבל לפעמים אני מרוצה מהחוסר תאקט שלי,