פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1347)

לא העמקתי בפרטים, 

אבל אולי יעניין אותך ואחרים:

 

http://www.hamifgashim.com/

 

בהצלחה לכולנו.

 

שנה ראשונה:

150 איש - 2 זוגות...

 

שנה שניה:

300 איש - 7 זוגות...

 

שנה שלישית:

350 איש -    5-7 זוגות...

 

ממוצע:

זוג לכל 75 איש.

 

 

דייטים היא שיטה הרבה יותר מוצלחת.

 

 

כשאין סינון מקדים וכל מי שרוצה מגיע, ככה נראות התוצאות.

 

מה שנראה לי הגיוני ומתבקש זה ליצור מראש קבוצת אנשים בעלי תחום עניין מסוים. הם נפגשים אחת לשבוע סביב אותו נושא. לא בלחץ מטורף של 3 ימי מרתון עם עוד 100 אנשים לא רלוונטיים סביבם. המפגש ביניהם לא רשמי ולא מחייב "לצאת". אפשר לדבר בניחותא על הא ודא בלי שישר זה מתפרש כבחינה מקדימה של האישיות.

אם דייטים לא עובדים במשך 3-5 השנים הראשונות שמנסים אותם, אולי צריך שיטה קצת אחרת, שיטה בה לא הכל שחור ולבן, רוצה או לא רוצה, מתאים או לא מתאים, שיטה בה מכירים את האדם, במקביל אפשר להכיר עוד אנשים, מכירים לאט לאט, אם לא רוצים לקדם עניינים זה נעשה בעדינות ולא בדחיה חד משמעית, אפשר מההכרות עם האדם שהיא הכרות אמיתית וטבעית יותר להכיר לו אנשים אחרים גם. 

בקיצור, קבוצות עניין סביב תחום מסוים אבל ברגוע ולאורך זמן. זה הרעיון. מחפש עכשיו מי שיודע להרים כפפות

שלהכיר את האדם בלי ישר מתאים/לא מתאים-

 

אפשר גם בדייטים.

 

רק הערת שוליים..

מקפיצה

[קיט-קנ' כבר נלקח מהראשון..] 

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t545085#6102336

תזכו למצוות..

אחרי 5 שנים פתאום צריך את הכלים האלו..

רק באמת תבדקו אם יש לכם כלים כפולים- גם לפסח וגם לשאר השנה, או דברים שאתם יכולים לתת כמתנה לחברים שמתחתנים, בכל זאת אתם זוג צעיר וזה יכול לחסוך לכם בעתיד..

 

בכל מקרה, אשריכם, צדיקים! שתמיד תזכו לתת ולשמח!

 

וכן, כדאי לבדוק את עניין המשפחה מבת עין, אם אתם צריכים פרטים- פנו אלי באישי.

פתאום תגלו שאתם צריכים אותם, או שאפשר לתת אותם מתנה בחתונה.

שבכדי למצוא את בעלי

לא אצטרך לחוות תחושת ייאוש ותסכול 

ההבדל בין שני המקרים

 

שאלה התחתנו מתוך שמחה בבחירה

ואלה מתוך יאוש

 

לא הייתי רוצה לבחור את אישתי מתוך יאוש

ממש לא!

התכוונתי 'יאוש' שמבטא מצב נפשי של בנאדם שקשה לו, הוא חסר תקווה, רווי אכזבות.

 

מהמקום הזה דווקא, פתאום אלוקים שולח את הבנאדם המתאים. 

 

ודווקא אז השמחה היא גדולה, מאוד.

והבנאדם שמח בבחירתו,

ולא עשה זאת מתוך חוסר ברירה.  

אתן בעצם שואלות אם כדאי להתייאש?

היאוש זאת פשוט תוצאה מתבקשת אחרי עשרות דייטים כושלים. 

 

אולי זה סוג של נחמה שהיאוש מקרב אותנו אל הבנאדם שלנו. 

 

במילים אחרות:

השאלה היא האם היאוש הוא מוצא אחרון של קושי? שממנו תגיע ישועה?

או שמא יש משהו יותר קשה ממנו?

 ולגבי השאלה הראשונה  זה שאלה שצריך לשאול מישהו עם רוח הקודש.

 

 לא נראה לי שכל מי שמתייאש ישר מוצא.

 

מאחל לך למצוא במהירות ובקלות וללא ייאוש

כמו כל דבר בחיים...הכל תלוי באמונה שלך.
באמונה שה' מנהל לך את החיים ושהכל מושגח מלמעלה.
ובעיקר כמה את מאמינה בטובו.
וכמה את מאמינה בעצמך.

וביננו...אי אפשר באמת להתיאש ממשהו שכל כך רוצים.

אפשר להרגיש חסרי כח,חסרי אמונה ,חסרי ידיעה מה יהיה..
אבל בפנים בפנים הלב ממשיך לרצות..

לא היאוש מצמיח ישועה.
העבודה הפנימית שלך בתוכו אולי כן.

אני גם מלא פעמים התחבטתי בשאלה הזו

 

כל פעם ששמעתי סיפור כזה

ואני חושבת שגם יש לזה הסבר הגיוני- מצב של יאוש הכי גורם לאדם להתפלל לה', להבין כמה הוא באמת רוצה את זה, להתחזק בענווה וכו'.

ולכן, לדעתי צריך לנסות לעשות את כל הדברים הללו בלי שמגיעים למצב של ייאוש: להתפלל, להפסיק להיות גאוותנים... ובעז"ה שזה יגיע בלי שום סבל...

גם אני חשבתי על זה..שמעתי מלא סיפורים כאלה לאו דווקא קשורים לחתונה..שאנשים

הרגישו שהגיעו מים עד נפש וממש זעקו לקב"ה וכבר הכל היה נראה חשוך..ואז פתאום בבום הגיעה להם הישועה

אבל רבי נחמן אומר "אין יאוש בעולם כלל"..אז למה לנו להתייאש?הקב"ה רוצה שנבטח בו..אבל

יש עניין בלי שום יאוש שאומרים ,הקב"ה עשינו כל שביכולתנו ,עכשיו אני משליכה הכל אליך ונשענת רק עליך"

וזה לא יאוש אלא הבנה שכבר אין מה לעשות יותר מדי אלא רק ה' יוכל להוציא אותנו מהמצב הזה ולהאמין בזה בכל הכח!

קיצר אנשים אל תתיאשו,חזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים לה'..

בין טוב ובין רע זה מה׳

אף אחת לא הגיעה עדיין

יאוש= איבוד תקווה ואמונה

 

האמונה בקב"ה מביאה לתקווה

 

מי שמתייאשת לא באמת תצא לדייטים

כי היא ביאוש

היא לא מאמינה שזה יעזור!!

 

שרבי נחמן אומר "אין יאוש בעולם כלל" (ליקוטי מוהר"ן תנינא עח)

 

מה הכוונה אין יאוש??

 

הרי כולנו מתייאשים מהרבה דברים במהלך היום יום!

אז מה זה אין יאוש?

אני הלכתי ברחוב וראיתי אנשים מיואשים..

אז איך זה שאין יאוש?!

 

אלא כוונתנו (מעט מכוונתנו, מבלי העומק של הדברים) שהאדם המאמין

מכוח אמונתו הוא חי

הוא מאמין בקב"ה

הוא יודע שאבא שבשמיים רחמן

והוא יושיע אותו מכל הצרות בסופו של דבר.

 

לכן אין לו יאוש בעולם כלל

הוא לא מתייאש

הוא לא מאבד תקווה לעולם!

 

כי בפשטות,

הוא יודע שזה יסתדר בסוף

הוא לא יודע איך, כמה ולמה

 

הוא רק יודע דבר אחד...

 

הקב"ה מנהל את עולמו בחסד ודואג לכל בריותיו

אם הקב"ה דואג בחסד ורחמים לכל תולעת קטנה, לכל נמלה, לכל עכביש וזבוב

ברור שהוא ידאג לנו, בניו ובנותיו!

 

אין יאוש!

במקום להתייאש

תוסיפי אמונה

תוסיפי בטחון בה'

ובעז"ה שבקרוב תראי איך הקב"ה סידר הכל לטובתך!

 

אין לזה כללים..

כל אחד מרגיש שמשהו אחר הוא זה שפתח לו..

אני למשל פגשתי את בעלי מתוך תקופת ריקנות וכאב מטורף..
וגם הקשר היה ארוך,כמעט שנה, ומורכב..
כמעט לא האמנתי שיש סיכוי..עד לפתיחה שבאה במפתיע..רק מה'!

יתכן ובעלך יגיע דוקא מתוך היאוש שאת מרגישה..

אדרבה, טוב לקחת את היאוש כפתח לגאולה..ככה לא תתיאשי מהיאוש..

רק..זה לא מחייב. אין תאוריה שנכונה לכולם.

אפשר שיבוא מתוך הרפיה.
אפשר שיבוא מתוך שמחה. אפשר מתוך כאב.
ואפשר מתוך שיגרה..

העיקר שיבוא לכולכם במהרה ובשמחה

דווקא מהמקום הזה, של המחשבה ש-"הגעתי לתחתית", אז מגיעה האמונה השלמה שהכל מאת ריבונו של עולם.

יש כאלה שמוצאים את האמונה בשמחה ובידיעה הברורה שהחצי יגיע, ויש כאלה שצריכים להגיע עד למטה כדי לעשות עם עצמם את הבירור הסופי באמונה.

 

ברור שזה לא שחור-לבן, לא כולם היו צריכים להגיע או לפסגה או לתחתית בשביל זה, וכל אחד יש לו את הקווים שלו בנוגע למה נחשב פסגה או תחתית, אבל בגדול שום דבר לא קורה סתם...

 

והכל תלוי כמובן לאן את לוקחת את היאוש... אם זה לכיוון של אמונה ברורה והשתדלות מתוך הבנה שככה זה יקרה - אז ככה זה יקרה. ואם זה לכיוון של "זהו, אני כבר לא אתחתן" אז לשם גם כנראה תגיעי, ח"ו.

 

מודה ומתוודה, אני לא הגעתי לא לשפל ולא לפסגה כשהכרתי את אשתי, אבל היה בי סוג של הבנה שגם אם יש דברים שנראים לי טובים (ואפילו נלחמתי עליהם, למרות שהם נגמרו בכמעט שברון לב), כנראה שהדבר האמיתי הוא  א מ י ת י  ולכן הרבה יותר טוב מכל מה שאני יכולתי לחשוב עליו.

אלא הרפיה.

ברגע שנותנים לקב"ה לנהל את העניינים, ולא מתוך שאננות,

אלא אמונה חזקה בצדקת דרך זו, אזי זה מגיע..

הרפו ודעו את ה'

 

ובד"כ הרפיה כזו מגיעה אחרי חוויות אישיות לא נעימות.

כי אז מבינים שלא נותר אלא לפנות ולהעזר בו

אני חושבת שזאת הגדרה טובה.

 

רק שאולי תוכלי להגיד בדרך המעשה:

 

מה זה אומר להרפות?

 

איך עושים את זה?

 

ומה אם נדרש מאיתנו להרפות זמן רב, חודשים, שנים ועדיין זה לא הגיע?

 

לפעמים אני מרגישה שאני מצליחה להגיע לעוצמות חזקות של אמונה, שהריק או הכאב פשוט שוחק אותן. 

וכל פעם יש צורך לבנות הכל מחדש. 

 

 

 

שמחתי שעזרתי לך לדייק בהגדרה..

 

לטעמי, אפשר לעשות ככה:

קודם כל, להשקיע בתפילות. כי הרבה פעמים עומלים ועומלים (על מידות למשל) ומגיעים למצב של יגיעה.

אז כעת צריך להשקיע בתפילות שאכן מה שעמלת עליו יקבל ביטוי בפועל.

 

אח"כ: לימוד אמונה: משהו שלא יכביד עלייך אבל גם יהיה יומיומי. הרבה פעמים כשלומדים משהו, אבל לא מתמידים בו, הוא מאבד את השפעתו..

 

וברמת הפגישות: להחליט על דברים בסיסיים, שהם רצונך אבל גם הכי רצון ה'.

ומשם להחליט שאת דובקת רק בהם.

 

מאחלת לך שבע"ה תקבלי הרבה מעבר למצופה

איך מצד אחד יש ציווי לחשוב מחשבות על הגאולה כל הזמן וככה לקרב אותה.
ומצד שני משיח בא בהיסח הדעת.
(לפריד יש על זה שיר)

אגב אני לא זוכר מה המסקנא..

אז אמרו לי- תתעודד, המצב יכול להיות יותר גרוע

אז התעודדתי.

והמצב באמת נהיה יותר גרוע...

 

 

הייתי יכולה לומר הרבה מאוד פעמים בשנים האחרונות שאני בשיא היאוש.

ובכל זאת הוא לא בא.

אמנם יש עניין כזה של דווקא מהשעה הכי חשוכה מגיעה הגאולה וזה,

 

אבל זה לא ממש מעודד בתוך הייאוש, וזו בטח לא סיבה להתייאש.

ונראה לי שזה יותר נטיה של אנשים לספר ככה את הסיפור.

לק"י

 

יכול להיות שבמצב שבו אנחנו לגמרי סומכים על הקב"ה ומשאירים לו את כל העבודה- אז מגיע מה שרצינו.

מצד שני, אסור לסמוך על הנס..

גם אצלי זה היה ככה 

 

מעניין שכמוני יש הרבה... לא ידעתי....

כתוב "לפני שבר יגבה לב איש ולפני כבוד ענווה" הרבה פעמים בחיים דברים מתנהלים ככה.

 

הרבה פעמים במבחן שאנחנו הכי בטוחים שנכשל בו וליבנו נשבר אנחנו הכי מצליחים ובאה ישועה.

 

חוץ מזה כתוב שכמה דברים באים בהיסח דעת ואחד מהם זה "מציאה" וכידוע אישה (ובעל) זה מציאה (כמו שכתוב מוצא אני מר ממות את האישה, או מצא אישה מצא טוב וכד)

http://www.justice.gov.il/MOJHeb/MoezetRoeiHasbon/News/mikud.htm

http://www.justice.gov.il/MOJHeb/MoezetRoeiHasbon/News/mikud.htm

היתה אחת לפני זמן מה בפורום זה [שמה חסוי במערכת ] שתמיד היתה מחזקת ומעודדת באמונה

היתה נוסעת לקברות צדיקים יוזמת רשימת שמות לתפילה  ועוד כמה דברים .

כל שרשור שלה ותגובה שלה פשוט הראו אישה עם עוצמות של אמונה ואופי מיוחד

המילה יאוש היתה רחוקה ממנה כמו מזרח ממערב .

ואז הגיע ערב אחד והיא פשוט כתבה בפורום בפתיחות גמורה את הכאב שלה

שפשוט כואב לה , היא כבר לא יכולה עוד . 

אני זוכר שקצת הופתעתי יחד עם כל הפורום דאז וכל אחד ואחת הזדהה ו/או ניסה לעודד אותה אבל איִן

באותו ערב אני זוכר שחשבתי הרי הקב"ה רואה שכ"כ כואב לה
והייתה לי תחושה חזקה שהיא תוושע בקרוב  " לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה ".

לאחר מספר חודשים היא התארסה   ותוך זמן קצר ירדה פורום אחד למטה .

לא רציתי לומר לה מה חשבתי באותו ערב כי אנחנו לא רואים עתידות

אבל כשהכאב הוא כ"כ אמיתי הקב"ה אב הרחמים שמשקיף מלמעלה וכבודו מלא כל הארץ
פשוט איננו יכול שלא להיענות לכל יהודי ויהודיה באשר הם עם הכאב הפרטי שלהם

" שערי דמעה לא ננעלו " .

כתוב "יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי "  ומובא בשם הבעל שם טוב וגם בזוהר כמדומני

שלעיתים קשה לאדם להתפלל בין אם מתוך יאוש או מטעם אחר

עד כדי כך שאפילו להוציא את המילים מפיו כבר אין כח
ולכן העצה היא לחשוב מחשבת אמונה שהקב"ה נמצא מולך ברגע זה ממש ויודע את מחשבותייך

תמצאי לך את השירה והתפילה בשקט הפנימי מתוך תחושה של "השלך על ד' יהבך והוא יכלכלך "

 

בע"ה בשורות טובות ומשמחות בקרוב מאוד לכולנ"ו.

 

ממש הצלחת לחזק אותי עם מה שכתבת.

 

תודה רבה, בשורות טובות בקרוב, אמן!

 

משהו מדהים שקראתי בספר 'אש קודש' של האדמו'ר מפיאסצנה הי'ד-

הוא אומר שה' הוא כמו אבא שיודע שלטובת הבן ,הוא צריך לעבור ניתוח.
אבל,
אינו מסוגל לראות את הניתוח של בנו,זה מדי כואב לו לראות בצערו..ואם רואה אז מרוב הזדהות הוא רק רוצה להושיעו ושוכח מזה שזה לטובתו.

זה אומר שאם אנו מיואשים וכואבים-
להראות לה' בכנות את רגשותינו..ולא להדחיק למולו.

כשהוא רואה..נכמרים רחמיו והוא רץ להושיענו..

והנה הסיפור-מעידה שאצלי זה היה בדיוק ככה..בעלי חזר אלי אחרי שנפרדנו, דוקא ביום הכי חשוך שהיה לי..
היתי שבורה,מרוקנת חסרת תקוה..ומשהי ביזתה אותי ממש ברבים..
חזרתי הביתה בוכה בוכה..
אמא שלי הצדיקה כבר לא ידעה מה לומר..ופשוט תוך כדי שאני בוכה היא דיברה עם ה' ואמרה לו-
'תראה כמה כואב לה..תרחם עליה.'

תוך כדי בכי אני מקבלת הודעה-

'' את פנויה כרגע?''

באותו רגע ממש, בעלי חזר !!!

אם הוא מכיר אותך קצת הוא יוכל גם לחוות את דעתו על ההתאמה מתוך היכרות מסוימת איתך.

 

אם מדובר במישהו שהתרשמת שקיבל עלייך רושם שלילי, הייתי חושב פעמיים. אם הוא ידע על השידוך המתרקם, הוא עשוי להרגיש צורך לתת לחברו חוות דעת מנקודת מבטו עלייך, ובמצב כזה עדיף שזה לא יקרה...

כתיבה יפה

לק"י

 

לא הייתי רוצה להפיל תיק על מישהו..

 

 

ב"ה
כשאשתך תהיה בהריון..

להיות במקומך..אז מי שצריך להתאמן זה אתם

את רוב הדברים(תיקים, קניות וכדו') 

בנים, לא הגזמתם?? 

אם זה נובע מתהחשבות שלכם, אז מה אנחנו אשמות? במה בדיוק הגזמנו? 

אתם בחרתם להתחשב.. 

בתור אחת ששונאת שסוחבים לה את הדברים, וזה לא משנה אם זה חברה או מדוייט.

 

יצאתי עם אחד שכמובן רצה לסחוב לי את התיק (לא משנה כמה הוא היה כבד או לא...) ואני כמובן סירבתי.

אז עצרנו באיזה ספסל, וברגע שקמנו, הוא לקח לי את התיק למרות שיסיתי למחות. 

 

אז לא תמיד הדברים נראים כפי שהם באמת, ולא רוצה להכליל, אבל אני משערת שרב הבנות לא מבקשות מהבחור לקחת להן את התיק...

בדייט ראשון, לרוב או שהיא תבקש לשבת באיזה מקום ותחכה שהבחור יבין את הרמז, או שתמשיך לסבול..

לק"י

 

בכל מקרה- אני שונאת לבקש עזרה, אם אני מסוגלת להסתדר בעצמי.

אני חושבת שהאשמים הם דווקא הבנים, שכדי להיות ג'נטלמנים מציעים את העזרה הזו (בדומה להצעת ג'קט כשקר) והבנות שלא רוצות לפגוע בגאווה הגברית מסכימות.. 

 

מזכיר לי את מחנה הרא"ה, שזה היה סוג של תחרות בין הבנים מי יסחב יותר תיקים של בנות.. 

 

אני גם יודעת שלבנות יש כח פיזי ב"ה ואנחנו יודעות להסתדר נהדר! אבל פתאום כשמגיע בן לא נעים להיות כזו חזקה כי הוא אמור להיות בצד החזק.. 

 

זה נשמע קלישאטי במיוחד אבל זה המצב.. =/

אני בדרך כלל נותן לה את התיק שלי, שתתאמן קצת..

ואני סתם ממלא אותו באבנים כדי שאחר כך בסוף הדייט אני אוכל לרוקן אותו לעיניה המשתוממות ולתת לה אותו שוב ולהגיד לה, "את רואה איזה נחמד אני? עכשיו בדרך חזור יהיה לך הרבה יותר קל לסחוב!"

אתה הורס מצחוק, עם השטויות שלך

 

אהבתי במיוחד!

 

זה וופלים בטעם אבן?

שיש להם ציפוי מלמעלה עם חתיכות לבנות כאלו

 

זה כנראה רסיסי האבן

אם כי אף פעם לא הגעתי עם תיק-לא-קטן. בכל אופן, ברור שלא הייתי מבקשת מאף אחד לסחוב לי את התיק אם הייתי מגיעה עם תיק גדול יותר. כנראה אם הבחור היה מציע לסחוב את התיק בשבילי הייתי בוהה בו כמה רגעים בתמיהה-הלם-בילבול, וזה היה מביך ומעצבן אותי.

בשביל שהן יוכלו לסחוב תינוקים בבטן,

 

הן אוגרות את הכח מעכשיו

 

האמת- אף פעם לא הבנתי,

 

ולא נתתי לאף אחד לסחוב לי את התיק.

 

אם הוא היה כבד ברמה שאני לא יכולה לסחוב-

 

לא הייתי יוצאת איתו מהבית

 

אפילו, שיש בנות שרואות את זה בתור רגישות מצידו.

 

זה לא תמיד רק הבנים שרוצים לסחוב, ויש בנות שאפילו רק 

 

זה שהוא יציע מספיק להן.

 

אני אישית חושבת שיש דרכים אחרות למדידת רגישות,

 

אבל אחד ואחת מה שמתאים לנפש שלה/ו...

 

תיקים באפליה.

רגע....

זה אמנם נשמע משהו שטותי של פוזה, להיות הגבר שסוחב את התיק

אבל זה חלק ממשהו מאוד משמעותי.

לאיש ולאשה יש הרבה צרכים בקשר בניהם,

הרבה רצונות ותקוות. 

אבל הדבר המרכזי והכי משמעותי שהם מצפים לו הוא שונה.

הדבר שהאיש הכי רוצה זה לאהוב.

הדבר שהאשה הכי רוצה זה להיות נאהבת. 

כמובן שגם האיש רוצה להיות נאהב והאשה לאהוב, 

אבל העיקר זה כמו שכתבתי. 

כשהאיש יכול לתת אהבה, כשיש שם מישהי שתקבל אותה ותשמח בה, 

האיש שמח וטוב לו. ככל שהוא "שופך" יותר אהבה על האשה והיא מקבלת אותה,

האיש יותר שמח.

ולהיפך, ככל שהאשה מקבלת יותר אהבה היא שמחה יותר וטוב לה יותר. 

הנקודה הזאת מסבירה הרבה מאוד התנהגויות שיש בהם שוני בין האיש לאשה.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t549026#6138083

אז רק שתדע שאנחנו כל היום עם התיקים על הגב(לימודים..שירות וכו') וממש לא מקטרות על זה. אתם רוצים להרגיש גברים אז אתם מציעים לסחוב. אם אתה לא רוצה לסחוב- אל תציע.
סתם כיף להיות אדיבים ורגישים ולהציע..
כל טוב!

לפעמים זה אחרי שהן חוזרות מהש"ל בדרכן לביתן למשל.

אז זה שהגבר מציע ומסייע, לא הופך את האישה לחסרת רגישות. אין קשר בין הדברים

ואגב, גם אין קשר בין "לסחוב" תינוק בבטן לסחוב תיק. זה ממש לא אותו הדבר

מוזמן לקרוא על חוק העילוי ואולי לקבל מושג קטן על מהות ההבדל 

וכמעט אפילו חלק מהחיים.. לא מכירה בת שמביאה תיק כדי לבדוק אם האביר יציע בנימוס לשאתו על גבו..

 

בכל מקרה- אני לא אבקש

 

ואם הוא יציע- לא תמיד אסכים, אך זה נפלא בעיני ומראה על התחשבות ורגישות.

 

מה שכן- יותר לא נעים לי שהוא ידחוק אותי לסחוב את התיק. לפעמים לא נח לי שהוא יסחוב אותו, ולא בגלל שאני מתביישת לבקש. הכי טוב- זה להציע, ולהקשיב למה שהיא אומרת ומשדרת. אם יהיה לה נח איתו, אז יהיו לו ב"ה עוד הרבה הזדמנויות לשאת את התיק שלה ועוד הרבה מעבר..

 

אגב, היא צריכה לסחוב ולגדל תינוקות, ולא תינוקים.. וזה שונה לגמרי מתיקים..

בעיני רבות כאן.

אני לא יכולה לסחוב תיק לבד? זו היתה נשמעת לי הצעה מוזרה. אפילו מעליבה, אם לא הייתי מודעת לזה שיש כללים לא כתובים לג'נטלמניות שאני לא מודעת לפרטיהם וכנראה חלקם טיפשיים לחלוטין. (מה שכן קרה לי, זה שבחור כלשהוא הזיז את הכסא בבית קפה כדי שאוכל לשבת - זה היה מעושה באופן בולט, לא כאילו הוא הגיע לשם לפניי או משהו - וזו היתה הרגשה מאוד מוזרה ולא נעימה. אני חושבת שבעניין התיק הייתי מרגישה דומה.)

לק"י

 

אם זה בא מהקטע של הכללים הלא כתובים של הדייטים- שהגבר צריך לשחק אותה ג'נטלמן ולסחוב לגברת את התיק..

 

אבל, אם הוא באמת עושה את זה מטוב לב, מרצון לעזור, והוא לא כופה את עזרתו- זה משהו אחר.

לא שהייתי רוצה להכביד עליו, וגם אני מעדיפה לסחוב בעצמי ולא לבקש עזרה כשאני לא צריכה..

 

ומישהו פה פעם כתב (נפשי אני חושבת)- שגם לחבר הוא היה מציע עזרה..

אז זה כבר משהו אחר (לעזור באמת למי שצריך, כי גם בחורה מסוגלת לסחוב תיק צד קליל )

נראה לי שאפשר לומר שאם הבחורה אומרת שהתיק שלה כבד (שחה על פי תומה..) ורק אחרי זה הבחור מציע לעזור (כמו שרובנו היינו עושים לבן\בת משפחה או חבר\ה במידת האפשר), אז זה כנראה מגיע מרצון פשוט וחיובי לעזור. אם ההצעה מגיעה בלי אזכור של הנושא מצד הבחורה - אז זה מוזר ומעיק.

(דנתי רק באיך שההצעה נשמעת לבחורה, ולא בתגובתה - סירוב\קבלת ההצעה. מן הסתם בשני המקרים הייתי מסרבת)

או ב

אחרי התגובות שלכם קראתי

לק"י

 

ואחרי התגובות שלכם- הבנתי שמשו פה מוזר, אז קראתי חלק..

 

כבר בפגישה הראשונה הוא דיבר בלשון רבים...

 

מתי נתחתן?

בבית שלנו...

הילדים שלנו...

 

וכו'

זה מצב שצריך להתיעץ עם מישהו/י  מוסמך מבין ועם ניסיון, (עם עדיפות לדמות תורנית)

לומר שאת מרגישה שהברור לא מוצה ולנסות שוב.
זה לא לחזור אחרי קשר משמעותי, זה כמה פגישות שאולי לא נעשתה אחריהן מחשבה מספקת...

קרה לי כבר יותר מפעם אחת, גם מצידי וגם מהצד השני שהיתה תחושה שמסיבה מסויימת מישהו חתך מהר מידי. אז ניסינו שוב. פעם אחת הספיק דייט אחד (ובכל זאת ניסיתי שוב ליתר בטחון) כדי להחליט סופית. בפעם השניה ניסינו עוד חודש שהביא באמת למסקנות הרבה יותר מגובשות.

אמנם יש פן לא הכי נעים בלחתוך פעם נוספת, אבל התחושה שזה נעשה אחרי ניסיון אמיתי וממצה שווה את זה לדעתי.

אני ממש מבינה אותך...

את אמת יכולה לומר לשדכנית את מה שאת מרגישה ולהתייעץ איתה, היא יכולה להיות סוג של מתווכת ולומר לבחור את מה שאת מרגישה ולראות איך הוא מגיב. או- אם לא בא לך שהוא ידע, לבקש ממנה לשאול אותו מה הוא חשב על הקשר ועל הנקודות עליהן התלבטת.

אם את מרגישה שלא בא לך לפתוח את הסיפור, כנראה כך זה צריך להיות. צריך לתת לזמן לעשות את שלו...

ואם עוד כמה חודשים עדין תחשבי עליו אז כדי אולי לנסות שוב- אפילו אם זה מחייב, כי כנראה זה יהיה שווה את זה.

בהצלחה

אם אתם עדיין בשלבי בירור, הייתי מציעה דברים מתכלים (כן, זה בעיקר אוכל):

שוקולדים

סוכריות גומי

עוגה/עוגיות שאתה יודע להכין או לומד לכבודה

אם אתה בקטע של צילום- לצלם משהו יפה ולמסגר.. 

 

אם אתם כבר סגורים ונמצאים לקראת וורט או אחרי וורט- אפשר כבר להשקיע בחפץ:

* דיסק

* ספר

* קרם גוף, קרם ידיים, מי גוף, בושם (ללין זו אחלה חנות)

* שרשרת/צמיד/עגילים- תלוי אם אתה מבין ומכיר את הטעם שלה,

אם לא- אפשר לתת לה שובר במגנוליה או איפה שהיא אוהבת לקנות, והיא כבר תבחר..

* חפץ שקשור לתחומי העניין שלה- מוסיקה, אמנות, מחשבים, אופנה וכו'.. אם תרצה שאפרט- בשמחה

* תיק/ארנק יפה

 

כמובן, אפשר תמיד לצרף מכתב.. 

 

 

 

 

 

 

לדעתי צריך להוסיף את זה^^^ לרשימת הקישורים בנעוצים

פשוטט בא לי לקנות לה משהו תודה רבה על העצות!!!

וואי יש לכם קשרונות מטורפים!!!

מילים יפהפיות, כתיבה מעולה.

...

חוץ מזה שיש נטיה כזו לחשוב שברגע שמתחילים עם זה- מסיימים...
מאחלת לך שזה יהיה כך!
אבל ברוב המקרים זה לא בדיוק...

זה לא תלוי בגיל, עיסוק או בתקופה בשנה

זה תלוי בהרגשה ובמוכנות שלך

בס"ד

 

 

ואוסיף, שימי לב שזה מה שמתאים ל-ך. לא לחברה אלא לך.

גם אם כל העולם מתחיל לצאת בסוף שנה שנייה[והוא לא] לא בטוח שזה מה שטוב לך.

תשאלי את עצמך אם זה טוב לך, אם את מוכנה לזה.

 

בהצלחה

אז את מנחשת לבד מה התשובה שלי,רק אני לא יודעת אם תשובה ממני היא פונקציה מבחינתך...

והסוף זה ממש עוד שנייה...

ולכן- אם את מרגישה מוכנה, ויש הצעות, למה לא?

כמו שאמרו- לרוב האנשים לוקח זמן מאז שמתחילים לצאת עד שמתחתנים...

בדר"כ שנה/שנתיים/3 ולעיתים חלילה יותר...

בע"ה שאצלך זה יהיה פחות בהצלחה!

 

עדיף לא לדחות, אני למשל דחיתי ודחיתי ורק עכשיו (22.37) התחלתי לחשוב ברצינות בכיוון. ואני מתחרט למה לא התחלתי לפני שנה או יותר .

בעז"ה שתמצא בקרוב את האחת ויחידה שלך בקלות!!

רק בשביל הגעגוע הזה היה שווה לך לעבור את כל התהליך המתוק הזה...

 

נכון עכשיו אתה ביסורים, ותמיך להרגיש את הגעגוע הענק שיש בנפשך, אבל תזכור תמיד הכל לטובתך!!!

 

שתבשר לנו מהר מהר בשורה של מציאה

 

בהצלחה ובאהבה גדולה!!!

מקווה שזה יהיה אחלה סטארט-אפ. כל הכבוד על היוזמה, הבעיה שאין לי מאגרים ‎‎

אחי תפתח תראש חד משמע.

ולבנות מאגר יש מאין?

אני מכיר לא מעט בנות איכותיות פה מהפורום אבל אני לא אתן את הפרטים שלהן למישהו זר (במחילה).

חוץ מזה שבשביל מה יש לפורום הזה מנהלים?

הוא מתכוון שמי שיש לו עניין יוכל לפנות באישי, ואם יש מה להציע, אפשר לברר אם המעוניין ידידותי לסביבה. זה הכל.

 

מבלי לחוות דעה לגופה של יוזמה...

פשוט נראה לי שלא הבנתי מה הוא רוצה.

ולאא!!!!!!! שלא תחשבו לרגע, אני נשואה באושר!

 

אבל,
לאחרונה חשבתי שאולי, אולי, אולי.......

כמו בימיים ההם......

גם בזמן הזה יש כאן כמה בנים איכותיים שאולי התאפשר לי להפגיש עם חברות שלי.

 

ואין לי הרבה חברות רווקות.

וכל חברה היא יקרה לליבי!

 

אז:

מספר מהקומות מוגבל!!!

והכמות דורשת גם איכות!

אז מי שרוצה לנסות מוזמן ליצור קשר במסר אישי...

כדאי שתצייני פה מה טווח הגילאים שלהן.

צריך לדעתי קצת יותר אנונימיות וגם קצת יותר מאורגן. משהו כמו קובץ  עם טבלה. נגיד גיל עיסוק מה בערך מחפשים, איפה ניתן לברר....גם תכלס יש פה אפשרות של העלאת קובץ....כל אחד יוכל  להוסיף בו פרטים ראשוניים ואצל מי ניתן לברר... אולי אפשר לשים כינוי??  כ"א יהיה אחראי להוסיף או להוריד שם בהתאם למצב....ואז יכול להיות סבבה....גם לי יש חברות שמחפשות.....

בתקווה שמישהו שם יכיר .... אותן .......אולי???

אם אין אני לי - מי לי...

אגב היה לנו משהו כזה וכל השדכנים התארסו!

חוץ ממני :/

ו-נפשי תערוג  

אולי צריך להתרגל אבל זה שונה פנים מול פנים לעומת SMS ש אין בו את הטון וכו'....

את צריכה להתרגל!!

 

סתם סתם,

מובן לגמרי

הבעיה שלפעמים יש לא שמים לב שזה ככה

כמו שמעצביינישים תמיד שואלים את המפקד "מה הנפקא מינה?" והוא מסתכל עליהם

כשעבדתי בעבודה הקודמת אמרתי את זה למישהו..

כל החבר'ה בעבודה פתחו עלי עיניים.. רק הלקוח זרם עם השיחה (כמדומני היה דתי)

 

זה היה אחד הדברים המצחיקים  

|מנסה לדמיין|

חבר שלי התקשר לאיזה חברה (נראלי אגד או משהו בסגנון) 

ושאל שאלה והפקידה ענתה לו יש כך ויש כך .

ואז הוא שואל אותה :

ומה הנפקא מינה?

וההיא: סליחה?

 

ל-רות סוף- לדוגמא?

 

כן, גם בפעם הראשונה שאני נתקלתי בזה, לא הבנתי מה המשמעות- כלומר, 'מה- שמי השתנה ולא ידעתי?!!?'

...

..

.מקסימום לא מבינה משהו- תכתבי בגוגל, זה אחלה שירות;)

אני מתכוונת לזה ודומיהם.

זה לא שאת הכל לא מבינים אבל לפעמים זה פשוט- " מה הקשר?"

 

גוגל זה למקרה שנמצאים עם אינטרנט ואם לא זה אומר להמתין כמה שעות וזה לא בדיוק נעים.

הוא נראה לי יודע שלא עשית צבא..
וזה כנראה סגנון הדיבור שלו..
אם תדברי הוא ידע.. וכנראה שידבר אחרת..

הוא יודע שלא עשיתי צבא.

הבעיה היא שזה קשר לא "בהגדרה" והוא כנראה צריך להישאר ככה.

ואח"כ מחפשת מה המשמעות.

 

|מן כבוד עצמי כזה, לא'ידעת|

שהבחור שאני יוצאת איתו מדבר עם מילים מהעולם שלו!!

מהצבא או מהישיבה... זה כיף ונותן לי הרגשה שהוא מכניס אותי לעולם שלו..ק

האמת שלקחתי את זה בחיוך..

אם הייתי מרגישה שזה כבר ממש חופר, הייתי מדברת איתו על זה שזה קצת מפריע לי ושואלת אותו..

עד מתי?! 

אני פשוט אומרת שרות הלכה לאיבוד.

הן מפני שסקרים נועדו לספק סקרנות ולא להדריך מבחינה מעשית, והן מפני שהתשובה תשתנה בהתאם לנסיבות המקרה, שלא פורטו.

תגיד אתה...

כלומר, למה לתקוע 'מה הקשר'? מהי השאלה שלך שאותה ביטאת במילים הריקות הללו, החסרות הבעה?

 

 

(לא הבנתי מה בהודעה שמעלייך הוא פסימי וריאלי. לא התכוונתי לפגוע)

גם בלי הסבר מוגדר, אני מצליח לסכסך בקלות בין אנשים!

אז אתה לא כל - כך ריאלי...

למה נגמר? (במקרים שחותכים אותך ולא להיפך)

האמת זה מהפלא אז זה יצא לא משו.וזה גם משו שקרה ברגע.היתי חייב פשוט לכתוב.מסוג הדברים שהנפש לא מסוגלת להחזיק הרבה זמן