לשבת פו"פ לדעתי זה על אותו עיקרון של כל הכנסים שעושים למען אותה מטרה, ואני לא רואה את עצמי שם.. אבל לשיעורים סביר להניח שאלך, זה מעניין, זה כיף, זה ממלא את הנשמה.

ואם יצא- יצא

בשבת פו"פ הייתי מספר פעמים. זה המוני מדי ועמוס מדי ואז מקסימום יוצאים אם מספרי טלפון בודדים ועוברים למצב של "דייטים" המוכר והטוב.

 

אני מאמין שסדנאות יכולות להיות שינוי מרענן.

סדנאות "גשמיות" לגמרי כמו בישול, תפירה, יצירה, שיפוץ, נגרות, חוגים, טיולים, השקעות נדל"ן, פעילות התנדבותית-חברתית ועוד.

 

זה לא מפדח כמו לבוא לשבת פו"פ ולהצהיר "אני בעייתי/ת" כמו שיש אנשים שמרגישים.

תמיד אפשר לחשוב שהאדם בא למטרה של הסדנה וההכרות היא רק "אם יצא".

מה גם שהרבה יותר קל ליצור קשר ושיחה שאינה ישר הצהרת כוונות של "יאללה מתחתנים?" אלא פשוט שיחה של שני אנשים. 

מטבע הדברים יש גם מכנה משותף ראשוני שזה ההתעניינות ההדדית באותו תחום.

גם אפשר להכיר צדדים נוספים באדם מתוך רוגע בלי הלחץ הזה של "אני בוחן את השני" ו"אני נבחן על ידי  השני".

וגם אפשר להכיר כמה אנשים בו זמנית בלי להקדיש או לשעבד את הזמן לאדם אחד כשעדיין לא בטוחים שזה זה. הרי החיים שלנו היום נעים סביב זה: תבדוק, תסתכל, תכיר את הסובבים אותך, ורק אז תבחר עם מי להמשיך. ככה זה בסופר, ככה זה בראיונות עבודה, ככה זה עמוק בתת מודע בתרבות שלנו - יש המון מבחר, תבחר. אבל מה שחשוב זה שברגע שנעשתה ההחלטה, תהיה מחויב ותפסיק להסתכל לצדדים. פה צריך קצת יותר להתאמץ ממה שהורגלנו

 

אז מי בעד? מי נגד? למי יש רעיונות לשיפור?

ממש מסכימה עם הנקודות שהעלית.
לראות מישהו תוך כדי פעילות שטבעית לו, ולא שיחה מאולצת, נשמע בהחלט הגיוני.
ההורים דלי הכירו בסמינריון למדריכי טיולים..ואבא פשוט הזמין את הבחורה (אמא שלי) לטיול משותף..

ואפעם לא חשבתי על רעיון כזה...

 

לעשות מפגש שכולל עשיה ולא רק מלל.

 

לעשות דברים יחד מחבר בצורה קלילה ונוצרת היכירות ראשונית וגם מצליחים לראות אם נוצרת כימייה..

 

אחלה רעיון

 

 

 

רימונים: כמה טוב שבאת הביתה/אריק איינשטיין

לק"י

 

מהיום אמרו: "שומע/ת"..

 

שחבר שלו שאל אותו "תגיד, אתה שומע?"

אז הוא ענה "תראה, בד"כ אני לא שומע. אבל אם נופלת פצצה - ברור שאני שומע!"

בס"ד
זאת הבעיה שלי איתם (או לפחות חלק מימנה)

|מפרסם|
ר"ע חתימה

לק"י

 

שם אסור לדבר על חתונה וכל הקשור בזה..

אבל אני כן רוצא רק שנימאס לישמוע את ה"שידוך" הזה!!!!
הוא לא עזר לי יותר מידי
(חוץ מיזה שאני עדיין לא בן 20)

כי אם לא-

המשפט: "תנו לחיות בשקט אני רק בן 20", או "אני לא בקטע עכשיו, תודה!".

יכולים מאוד לעזור לך

אבל תציעו!
מאיפו היא תגיע?.! מהשמים?!

להשתמש במילים חלופיות?..

 

מי שנכנס לים לא יכול להתלונן שיש לו חול ברגליים...

אתה רוצה שנכיר לך מישהי?

ואתה יכול לנסות בשמחה.

אבל קראתי את כל השרשור ואני ראיתי שמצד אחד אתה רוצה להתחתן ומצד שני אתה לא רוצה לשמוע על המילה שידוך אז זה קצת תמוה ולא ברור מה אתה רוצה.

בגדול, אם אתה רוצה להכיר מישהי מפה אני מציע לך לשאול את המנהלים היקרים של הפורום, הם מכירים פה את רוב החבר'ה, אני לא אוהב להתעסק בזה.

1. להסתובב עם אטמי אוזניים

 

2. להמציא מילה חלופית חדשה ולבקש אישור מאליעזר בן יהודה לצרפה לשפה העברית

 

3. להתחתן כמה שיותר מהר כדי שיימאס לך כמה שפחות (לא שזה תלוי בך, אבל..)

 

4. להתחיל לדבר באידיש: "באשערט"

 

מבדיחות על שידוכים. רק שהוא עדיין לא התחיל לצאת.
רק נמאס לו מהאוירה הבלחי"ת בשיעור.
ואני תמיד מצחקק מתחת לשפם שאין לי, שיש כאלה שאצלם זאת כבר לא בדיחה.

בס"ד

 

 

מסירות נפש[של שני הצדדים] למען עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל.

אני נשואה כרגע לחייל בשירות סדיר.

התחתנו כשהוא בשיעור ד,

עכשיו הוא בשיעור ז' וכבר חצי שנה בצבא.

אנחנו עם 2 ילדים קטנים

והוא חוזר כל יום- וזה קשה קשה קשה קשה.

 

 

אז אתן יכולות לענות פה, כן, בטח, ברור וכד',

אבל לא בטוח שזה יעמוד במבחן המציאות.

כשמישהי רוצה להתחתן עם אדם שלומד, מה הציפייה?

שילמד גם סדרי ערב/כנ"ל, אבל לא כל יום/לא כולל סדרי ערב/אחר.

[כמובן שאני לא מדבר על השנה הראשונה לנישואים..]

שמה שאני רוצה זה שהוא ילמד כל היום. צדיק כזה..

לאט לאט הבנתי שעם כל החשיבות של זה, אני רוצה שהוא יהיה גם בבית. אז שיקבע עיתים, גם בבית.. שהילדים יראו אותו לומד ויחד עם זאת הוא גם איתם, איתי...

וחשוב לי שהוא יעבוד גם....

אבל במקרה וזה המסלול שה' מייעד לבעלי- אני מוכנה לקחת את הקושי הזמני הזה על עצמי.

 

מה זה אומר..??

אני יודעת, אבל לא מניסיון אישי

וב"ה שככה ה' ברא את העולם- מה שאנחנו לא מכירים מבפנים אין לנו מושג עד כמה הוא קשה ומה הוא דורש.

אלמלא זה, לא היינו עושים הרבה דברים ונכנסים לכל מיני תהליכים....

אז לא אכפת לי שיהיה לי קושי זמני, אם הוא המיועד לי וזה מה שהוא צריך לעשות מוכנה!!!

ושני ילדים זה תשמ״ש לא רע בכלל

בתור אברך הייתי רואה אותו בוקר-צהריים-ערב.

עכשיו השעות הן אחרות, המחוייבות היא אחרת (אין מה לעשות)

והשעות בהן הוא חוזר... אחרות לגמרי. ליצב זוגיות לא מספיק לדבר חצי שעה ביום...

 

ותשמ"ש- נכון. לא דברתי על זה.

אבל זה בכלל לא מוריד מהקושי..

 

זה שזה קשה אני חושבת שכולנו יודעים,

 

אבל את היית מוכנה לוותר עליו בגלל הקושי הזה?!

 

נראלי השאלה הזאת מסתתרת בשאלת פותח השרשור,

 

ולכן ענינו שכן.

 

לא כי זה נראה לנו חיים דבש...

קושי זה דבר אישי, ואי אפשר באמת לדעת כמה קשה לך.

אני מתאר לעצמי שלהיות אמא לשני ילדים זו משימה לא פשוטה בכלל

 

 

אבל..

זה לא הקושי שמדובר עליו.

זה נשמע לי ממש פינוק

לא לראות את בעלך כל בוקר צהריים וערב?

ואם הוא היה קרבי?

ואם הוא היה עובד? גם היית רואה אותה כל 3 שעות?

(ומה נבין מכך בין השורות על התמדת האברכים?)

לייצב זוגיות? אתם נשואים 4 שנים... ועוד 4 שנים בישיבה.

 

שוב, תסלחי לי על הבוטות, נשמע לי פינוק של אברכי משי שלא מכירים את העולם האמיתי

 

 

הקושי של להיות נשואה לחייל קרבי שונה לחלוטין

ואת לא יכולה להשוות בכלל

 

 

 

 

שיש לך כלפי אברכים בכלל?)

זה לא עניין של פינוק, אלא של מה שמתאים לכל אחת.

 

בעלי היום כל יום בבית, חוזר רק יום אחד בשבוע אחרי 6 בערב, 

ואני לוקחת על עצמי את כל עול הפרנסה, עם שני ילדים קטנים מאוד, הריון מתקדם ושנה אחרונה של התואר שלי.

 

אני לא הסכמתי מראש לצאת עם בחורים בצבא/לפפני צבא, כי לא רציתי את הנסיון הזה.

וב"ה אני עומדת בנסיונות אחרים, שהם מה שאני כנראה צריכה לעבור.

 

כל אחת ומה שמתאים לה, וגם- לא באמת יודעים עד שנמצאים בפנים, ואז ב"ה מוצאים את הכוחות להתמודד.

 

וכן, גם אחרי 4 שנות זוגיות יש צורך בזוגיות, כשכל זוגיות נראית אחרת ובבעלת צרכים אחרים.

 

נ"ל צריך רגישות וזהירות.

היית רוצה שבגלל שגרמת למישהי להרגיש מפונקת היא תוותר על דברים הכרחיים לזוגיות שלה וזה ח"ו יוביל לסיבוכים?

זהירות כשאת לא מכירה את העומדים מולך, וגם אם את מכירה- את לא הם..

זה לא תחרות בין אברכים לאנשים עובדים! כל אחד והסטטוס שלו, בכל תפקיד יש יתרונות וחסרונות.

פעם בשבועיים או פעם ב21 יום

ולהתמודד עם העובדה שאין לו יותר מדי זמן לדבר איתה אלא כמה דק' ביום

 

באידאל אני מאמין שכולן היו רוצות

עם הקשיים אני לא בטוח שהן יצליחו להתמודד

 

 

אני זוכר שאחד החברים שלי הביא את אשתו לבסיס (אחרי שהיה בקו, בתיאום מלא וכו')

וממש בתחילת השבת הקיפצו אותו לאחד העמדות

והיא לא יכולה לקפוץ איתו

כי אסור לה לנסוע איתו (גם כי בשבילה זה לא פיקוח נפש, וגם כי זה מסוכן בשבילה להכנס לשטח בלי הכרשה וציוד)

והיא נשארה בבסיס לבד כל השבת

 

אם הן גדלו בבית שהאבא אחד כזה(או היה)/יש להם אח אברך/מכירות את המציאות מהרב במדרשה/וכו'..

 

אא"כ את מאמינה שקשר של אח, אבא, וזוג הם באותה הרמה

כשמישהי רוצה להתחתן עם אדם שלומד, מה הציפייה?

שילמד גם סדרי ערב/כנ"ל, אבל לא כל יום/לא כולל סדרי ערב/אחר.

[כמובן שאני לא מדבר על השנה הראשונה לנישואים..]

..אני לא מסוגלת לעשות את זה...אני חושבת שיש משמעות גדולה גם לזוגיות בבית ואבא לילדים שרואים אותו...אני בוחרת להעמיד אותי ואת ילדי  בעדיפות גבוהה יותר משירות קרבי ,אני מעריכה מאוד מאוד בנות שחושבות אחרת ממני ומסכימות למרות הקושי לתת לבעל לעשות שירות קרבי-אני לא מרגישה שאני מסוגלת לכך...!!!!!! בעיני זה מה שחשוב ביותר להגיד אם את יכולה או לא ,מי שלא מסוגלת עדיף שלא תסכים זה יכול להוביל לגירושים\נישואין לא  טובים....  זה השאלה שצריך לענות עליה...

יצא לי לראות בנות שהבעל שלהן יצא לצבא אחרי החתונה, והיה לי איפה שהוא קשה לראות אותן..

אתם אפילו לא נשואים חודש, למה לצאת לצבא?? התחתנתם כדי להיות יחד ויש אחרי החתונה אתה כבר הולך לצבא?

אני לא מדברת על קבע. אני מדברת על השנה וארבע של הביינישים...

אני  ממעדיפה לחכות את השנה ו4 האלו מאשר להתחתן ולחכות לו כל לילה/ שבוע/ חודש שיבוא.... 

אין את הביחד הזה. האישה נוסעת להורים שלה או שלו כדי שלא תשאר לבד.. בשביל מה? 

אני מעריכה מאוד את אלה שמאמינים בזה אבל לי זה נראה קשה. אני חושבת שאם אני מתחתנת אני ארצה שבעלי יהיה איתי הרבה במיוחד בשנים הראשונות..

וגם אם בן תורה זה יכול להיות ככה, שהוא כל היום בישיבה ורקק בערב נפגשים. ואני ממש מעריכה את שני הצדדים..

ולסיכום, אני הייתי מעדיפה להפגש עם מישו שאחרי צבא או לחכות עד שייסיים..

בס"ד

 

יש דברים שחזקים אצלי וחשוב לי שיהיה אצל בעלי, ויש דברים שלא...

אז יכול להיות שיהיה דברים שהיא תיהיה יותר חזקה ממני בדברים מסוימים, ויש דברים שאני יהיה יותר חזק ממנה בכמה דברים...

 

בקיצור שיהיה שאיפות דומות, ושכול אחד יכול להשפיע לשני מהדבר החזק שיש לו, אם זה סתם דבר חזק שלא נוכל להשפיע אחד לשני, יש מצב שהייתי מרגיש עם זה לא טוב, וזה כן היה חשוב לי.

לפחות אצלי, אין זהות הכרחית בין המידות החשובות לי למידות שאני "מצטיין" בהם.

 

המידות החשובות לי הן המידות שחשוב לי שיהיו אותן בבת הזוג. בחלקן אני בעצמי לא מצטיין, אבל משתדל להיות בתהליך של שיפור. צריך לכל הפחות שהמידות הללו יהיו חשובות גם לה, ועדיף שהם יהיו גם בפועל.

 

כימיה, לדעתי, לא מפצה על זה.

במקרה השני נראה לי יהיה לי פחות חשוב. 

על עקרון הפוסל באחרים במומו פוסל (או  משהו דומה).

בכל אופן אם יש לי כשרונות יהיה נחמד למצוא מישהו שיעריך אותם אפילו אם הוא לא מצטיין בזה.

כימיה בהחלט מפצה על זה בשבילי.

לא הבנתי מה את רוצה.

את יכולה למקד שאלה אחת או מספר שאלות מצומצם?

אני גם לא הכי הבנתי בדיוק מה את שואלת.

 

אבל סתם ממה שאני הבנתי שתשמחי לשמוע...

 

באמת זה הדבר הכייף בדיטיים, שפשוט פורסים את כל החיים לפני עוד בן אדם, והפעם זה באמת את כל החיים, ויותר מזה שזה כל החיים, את פורשת את זה מחדש, באמת זה משהו ענק!!!

 

את יוצאת מעצמך, את מגיע עם אגו מסוים(אני חייבת שבסוף הפגישה הוא ירצה להמשיך איתי), אגו חיובי, אולי יותר כדאי לקרוא לזה ביטחון עצמי, וככה את פורסת את החים שלך מחדש.

 

ואז המון פעמים יש הפתעות, את מגלה עולם חדש, את מכירה את עצמך מחדש, סגנון חדש, בלי שום סטיגמות, אלא דברים אמתים, כי גם הצד השי מיצג את הצד שלו, את הרקע, הסגנון שלו טוב וטהור....

 

באמת הרבה פעמים יכול לצאת מזה מערבולות בנפש....

 

אני חושב שזה דבר חיובי וטוב, רק כמובן שצריך לבנות לזה כללים ברורים, עד כמה להיסחף לעומקים חדשים, וכמובן שהגזרה שלך צריכה להיות בנויה באמת איפה שאת ורק להיות פתוחה לקבל עןד דברים חדשים, אבל בסוף את צריכה להיות שלמה עם עצמך בדרך שלך, עם סגנון פתוח שעדין לא לגמרי מבורר.

 

לא הצלחתי לנסח את הסוף טוב, אבל אם זה מעניין אותך יש בספר של הרב יצחק גינזבורג- אהבה, פרק א' "שלם וחצי" בהרבה על הנושא הזה... של שלמות מצד אחד, ומצד שני של פתיחות.

 

בהצלחה!!!

והצלחת לפתוח אצלי מקומות חדשים.

תודה.

האמת שהייתי ממש עייף ולכן זה יצא לי לא כל כך ברור.

 

אבל אני שמח שהצלחת להבין...

אכן נכון, וחוץ מהאמונה בעצמה- תבררי אם ההסתכלות שלך על האמונה הזו- אכן נכונה- אם את בטוחה בעצמך- אז...ממ...

ואם תגלי דברים חדשים- אדרבא, הבחור חכם.

אחרי הדייט הראשון, אף אחד לא באמת יוצא לדייטים בשביל הכיף 

זה שמהבירורים זה נשמע טוב וקשור.

 

קרה לי כבר,

 

שאנשי שמכירים הציעו דברים לא קשורים,

 

ןלהיפך...

אבקש מספר של חבר של הבחור לברר עליו קצת יותר לעומק.

 חברה סיפרה לי שאחד התקשר אליה- ו20 דקות  בשיחה ראשונה מתחקר ומאמת פרטים  ובסוף מבקש תמונה??? לא הזוי?! נראלי דייט כזה הייתי מבטלת בדחוף!!!

בגלל שהוא ביקש תמונה?

זאת שאלה נוספת... איך אתם מתייחסים לבקשה של הבחור לתמונה?

לי זה מרגיש בעייתי ולא צנוע

וכשאני מחפש באתר שידוכים, אני מעדיף לפנות לאלה בלי התמונה.

לענ"ד זה לא ממש נורא אם מישהו ביקש.

אבל אם זה מינוס רציני מידי אז תוותרי עליו כבר מעכשיו.

 

למרות שיש כאלה שאצלם זה הנורמה..

אבל אני לא בטוחה שיש בזה חוסר צניעות מבחינה אובייקטיבית...

למה לא בדקת קודם?! חסר אפשרויות לבדוק פרטים?? או תמים וחסר ניסיון או עצלן וחסר טקט?? ואם התמונה לא תמצא חן בעיניו? מה הוא יגיד: "סליחה לא נראה לי..." ככה שופטים? ואם היא לא פוטוגנית?? איפה רגישות?? ומה- התמונה תתחיל לטייל בין החברים שלו??.

בטח לא אם הוא בחור תורני.

 

והשאלה מה הוא מחפש בתמונה-

 

יופי או סגנון.

 

יופי- יש מהממות לא פוטוגניות,

 

סגנון- אפשר לראות(אלא אם כן- היא לובשת בדיוק באותו יום משו אחר/תמונה מאירוע מסוים מאוד..)

 הוא לא פרט... מה - היא אמורה להבין לבד?? לא מצליחה להתחבר לאיך שהוא עשה את זה??? שיתאמץ לבד....איך הוא יצא מזה אם התמונה לא תראה לו??

מישי שהיינו בקשר התקשרה/ החלטתי לצאת כרגע להפסקה..

 

לא חסר

בשביל לקבל אינפורמציה לראות אם יש על מה לדבר, אם יש אופציה לפגישה.

במחשבה.

 

תנסי לחשוב שזה אדם שפשוט מעניין אותך להכיר אותו,

 

בלי קשר לחתונה.

 

נניח הייתם תקועים בתור מעצבן ומתחילים סתם לדבר, אז יש על מה, נכון?

 

שאלות על העולם שלו, דברים שעשויים לעניין אותך,

 

ועולות שאלות ונפתחים נשאים שכשנמצאים במחשבה של סתם דייט,

 

לא חושבים עליהם..

 

וגם, לונורא אם יש שתיקות, זה בסדר

סתם, ברור..
צריך לגרום לשיחה לזרום בנינוחות
אבל גם לא לגרום לשיחה להיות מאולצת.
אפשר לדבר על מה עשית היום/השבוע.
לשאול בנעימות ולא בצורה חטטנית מה עשה בן הזוג, ואם יש משהו שאת גם אוהבת לעשות או שפשוט עשית לאחרונה, ספרי לו על כך.
תוכלו לדון האם זה חיובי, איך הכי כדאי וכו.
העיקרון הוא לשמור על איזון.
יש שאלות שכולנו מכירים, ואפשר לענות ביובש, על השאלה נטו. או לראות בה הזדמנות לנושא שיחה פורה. כמובן, אפשר לפעמים לענות לעניין בלבד, ולהעניק לשני הזדמנות לדבר גם כן.
במיוחד אם מדובר באדם ביישן שלא "נדחף" מיוזמתו לשיחה.
אני מודה שלי יש בעיה הפוכה, של פטפטנות יתר.
זה פשוט באלי טבעי, ואני תמיד פוחדת שאני מבהילה את המדוייטים דלי |מתפדח|
העיקר שאני מנסה להזכיר לעצמי להיות מאוזנת, אבל לא מאולצת.
הרי אם אני פטפטנית, כדאי שהבחור יידע על כך בהקדם, לא?

לק"י

 

קודם כל, כדאי להבין שזה נורמלי והגיוני שזה קורה.

גם כשאני מדברת עם חברות לפעמים יש שתיקות..

 

דבר שני- כדאי לחשוב מראש על כמה נושאים שחשובים לך, דברים שאת רוצה לדעת.

עוד "שיטה" ששמעתי זה פשוט לפתח כל נושא שעולה, לשאול, לחפור..

 

(ואני אומרת את הדברים הנ"ל גם לעצמי..).

הצורך הנפשי שלהם בבעל גדול יותר

מאשר של הגברים באישה

עד היום לא הייתי רווקה.

לראות את חברות שלך פתאום עם כיסוי ראש..שניה אח"כ עם בטן..שניה אח"כ עם עגלה ותינוק..

אצל בנים אתה לא רואה את כל התהליך שהם עוברים!

 

אני אישית לא צעירה ורוב רובן של חברותי נשואות עם ילדים וזה לא מה שקש לי.

 

מה שכן, אני מתמודדת עם רצון ענק לתת, להכיל, בקיצור, זוגיות.

אבל דווקא נראלי שלבנים יותר קשה באיזשהו מקום...

אני ב"ה נשואה.

אבל לפעמים גם אחרי שמתחתנים יש קשיים או עיכובים ולא לכולן הילד מגיע מהר..

אז יש כאלו שמתחתנות בגיל צעיר אבל מחכות הרבה זמן לילד.

בסופו של דבר לכל אחד יש את הקושי שלו ואולי אם מסתכלים על זה בצורה כזאת זה עוזר.

בהצלחה!

אחכ עם כרס קטנה..
אחכ עם כרס גדולה ושיער שמידלדל..

בפועל, לא קשה לכולם באותה רמה ובאותו גיל.

 

כל אחד (בין אם הוא בן ובין אם היא בת) עובר תהליך נפשי אחר, בזמן אחר, במורכבות אחרת-

כך שרמת הקושי יכולה להופיע בתקופות אחרות בחיים, 

יש שזה מופיע אצלם כבר בגיל 20 ויש רק בגיל 28.

יש שזה מופיע אצלם כשכל החברים כבר נשואים ויש שזה מופיע אצלם בעקבות שלל דייטים וקשרים מסובכים.

 

ויש גם כאלה שה' עושה עמם חסד עצום ולא נותן להם להרגיש טיפ-טיפה מהקושי הנ"ל והם מתחתנים בלי ייסורים.

 

לעניות דעתי:

אצל בנות הקושי בעיקר באי מימוש האמהות,

ברצון לתת, להעניק. תחושה של כוחות עצורים. 

בנוסף, בדר"כ המעגל החברתי מתחתן דיי מהר, אז גם תחושה של בדידות וכאב על איבוד קשרים משמעותיים וארוכים.. 

 

אצל בנים הקושי יכול לנבוע גם מהמעגל החברתי שאט אט מצטמצם באופן משמעותי (מניחה בגילאים יותר מאוחרים משל הבנות)

ומעוד כמה סיבות, נראה לי אשאיר לבנים פה לכתוב- הם יודעים יותר טוב ממני..  

שלכל אחד ואחת הקושי הוא אחר בעוצמה ובתיזמון אם כי במהות הוא די זהה

לכן כל אחד ואחת שעוד במסע הזה של החיפוש יכולים להבין אחד את השני

 

לגבי השאלה ,

אם מסתכלים בהסתכלות של תורת הנגלה קרי גמרא מסכת יבמות ואבן העזר בפרט סימן א'  וכו'..

אפשר להבין שלגבר הקושי הוא יותר גדול עד כדי כך שלחלק מהראשונים פשוט כופים אותו להנישא

האי שביעות רצון של הקב"ה מאיש שאינו נשוי כ"כ גדולה " תיפח עצמותיו "

בעוד שלאישה הטעם ההלכתי ברמב"ם ובשאר הפוסקים הוא שתינשא משום חשד ולא משום המצווה של פו"ר.

 

אך אפשר לראות זאת אחרת ולהבין כי דוקא לאיש הקושי הוא פחות גדול ולכן צריך יותר לדרבן אותו בשפה הלכתית

בעוד לשאישה הקושי הוא רב יותר ולכן ממילא היא את חלקה עושה .

 

אני אישית חושב שהקושי הגדול ביותר הוא לקב"ה לראות את בנו ובתו היקרים עדיין חסרים חצי מנשמתם . "עמו אנכי בצרה" .

לכן אפשר להיות די רגוע כשיודעים שהוא ורק הוא המזווג זיווגים כי רק הוא יודע באמת את הקושי האישי של אחד ואחת

והוא יודע כיצד להשלים אותו בשמחה ועושה את מלאכתו נאמנה לטובתנו  .

 

 

 

כנראה תתעניין בזה -

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%91_%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%AA%D7%91_%D7%98%D7%9F_%D7%93%D7%95_%D7%9E%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%AA%D7%91_%D7%90%D7%A8%D7%9E%D7%9C%D7%95

 

[לגבי התרשמות אישית - מעולם לא הייתי רווק, ובנוסף גם את החיים שלי כרווקה בינתיים איני חווה כקושי נוראי, ב"ה. אז אין לי דעה לגבי עצמת הקושי - האם היא בממוצע שונה (ואם כן למי יותר קשה) או פחות או יותר דומה. בלי קשר לעצמה, כן נראה שיש עניינים שיותר מודגשים בחוסר של הרווקה לעומת הרווק ודברים שיותר מודגשים אצל הרווק לעומת הרווקה.]

בס"ד

 

לבחורה שעושה עכשיו שירות לאומי ומוקפת בהרבה עשייה וחברות-זה לא באמת קשה.

לעומת בחור שכרגע קשה לו בישיבה והחברים מתחתנים ונעלמים...

 

או בחורה שכרגע לומדת איפושהו בלי חברות, ובן שמצא עבודה של 24/7 ולרגע לא משעמם לו...

 

אני מאמינה שזה מאוד תלוי בחברה של האדם, בכמה נשאר לו זמן פנוי לחשוב ולהתעסק בזה

ככה זה.. אישה מסתדרת בדכ בלי גבר..
אבל גבר בלי אישה.... זה יותר מסובך...

ואמרו שיותר קשה להיות רווקה. על זה נאמר "טב למיטב טן דו מלמיטב ארמלו" (טוב לשבת שניים מאשר לבד)

לא זוכר את המקור

כמדומני...
תעשו גוגל.. זה מהזיכרון של לפני 4 שנים שלמדתי במדרשה..

"טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו"(כתובות עה')

 

"יותר משהאיש רוצה לישא, אשה רוצה להנשא" (כתובות קיג')

אפשר גם להוכיח מזה שלאיש יש מצווה ולאישה אין, שאצלה זה יותר בסיסי.
מבחינה מסויימת לבעל יותר קשה כי תאוותו מרובה.

לא נראה לי שיש מחלוקת שרווקות זה יותר קשה מרווקים... כמו שכתבתם בשם הגמרא, וכמו שאנחנו רואים במציאות.

 

אבל השאלה למה? במה יותר קשה? ואם יש סברה שאולי לרוקים יותר קשה במשהו מרווקות?

 

פשוט אני חשבתי לעצמי, שהחברות של גברים היא פחות חזקה מקשר שיש בין נשים. וכך עוד חבר ועוד חבר הולך לך, ומתי שהוא הולך הוא הולך באמת, כי גם ככה הקשר הוא היה עראי כזה, לעומת זאת בנות שהקשר הוא חזק, והוא תמידי רוהבעיה בחברות נשאות-  פחות פניות, והם במצב קצת שונה, אבל הקשר ממשיך להיות חזק.

 

תודה רבה לכל העונים החבבים והמתוקים!

 

שבוע טוב ומבורך

 

 

אבל משו בסגנון של - 

 

בחופה יש 4 מוטות ובלוויה יש 2,

 

אבל בלוויה יש איש אחד,

 

בחופה 2

 

משו כזה,

 

נראה לי הרסתי עם הניסוח

בלוויה קוברים אחד, בחתונה שתיים

בלוויה הצעירים אומרים למבוגרים... 

החיים דינמיים, בני-אדם דינמיים, הסביבה דינמית כך שקשה למדוד את זה. 

וזה משפיע ישירות על כל מה שקשור לנגזרות...

 

כמו שהאבא לא צריך לסחוב את התינוק 9 חודשים ולסבול את הבחילות ואת הלידה.

כמו שלפני דייטים, בנים מצחצחים שיניים ואולי שמים דיאודורנט, ואילו לבנות זה לפחות שעה וחצי התארגנות.

ככה גם להיות רווקה הרבה יותר קשה מלהיות רווק...

מה, הוא היה כזה מפתה?! 

|מצקצק בלשון|

לבנות אין את המסגרת הקבועה שהן ממשיכות להיפגש בה כמו בישיבה.

 

חברות עוברות בד"כ לאיזור אחר,

 

ובנים נשארים למוד בישיבה..

 

גם, באמת רמת החברות אצל בנות שונה,

 

וכשחברה טובה יוצאת רציני/מתחתנת-

 

אז, ברור שלא כולן- אבל ככלל- אז ישנן בנות שמורידות הילוך עם החברות.

 

גם, על בנות רואים את השינוי פיזית- וזה לדעתי גם משפיע.

 

(כיסוי ראש, הריון..).

 

אולי יש עוד סיבות, אני צכה לחשוב על זה בשעה צלולה יותר

באמת התשובה די ברורה- לא להעלב- "ברוך שלא עשני אשה"

 

בקטע החיובי כן, מחפש נקודות טובות על ה', שהוא נתן לי את העבודה הכי מתאימה לי

 

 

בת אל גרינשפן, הר' חיים קורץ, שולמית מינקוב.

 

זה האלו שעולים לי כרגע, אבל יש עוד...

 

לדעתי היה כאן שרשור כזה, צריך לחפש..

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t517592#5852214

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t452026#5308686

 

חיה ויינר - אשה רצינית, מנוסה, עוסקת גם בחינוך, איכפתית. קובעת ראיון בירושלים או בעופרה: 0547715649.

 

מקבלת בנים מכל הארץ, בנות מאזור ירושלים ויו"ש (בגלל "עודף" בשמות בנות שיש לה..).

 

אם אתה מתקשר אליה, תגיד לה שדן הפנה אותך, ותודיע לי. כך נוכל להפנות אליה גם בנות ללא "בעיות" (היא מבקשת מבנות שיביאו גם של של בן.. בגלל ה"מחסור" הנ"ל. אם אני מפנה, אז אני יכול לשלוח אליה גם בנות בלי שתבקש מהן..).

 

כמו כן - בת אל גרינשפן, תורני לאומי. גם כן מנוסה מאד, שנים רבות ועם טביעת עין: 025386218. ביום חמישי בין 9 ל11 בבקר לקביעת ראיון עם "חדשים".  בהצלחה רבה.

ועוד 2 עלו עלי לבד..

לק"י

 

קרי דרך הצעות של חברות ומשפחה..

 

ואני מעולם לא אמרתי על עצמי שאני בלחי"ת..

ולא היה לי שום חשק לשיחת היכרות עם שדכנים.

תראי אותי היום, רווק זקן, עוד שבוע וחצי אני חוגג יום הולדת 25.5

תפסיק לחגוג חצאי- ימיהולדת,

 

ואז תרגיש פחות רווק זקן

 

חוצמיזה- שזה נחמד לומר את זה להלקאה עצמית,

 

ואני שומעת את זה גם מחברות-

 

אבל, זה לא שבאמת ישר כשרוצים לצאת צריך להרים טלפונים לכל שדכני הארץ...

 

בד"כ יש הצעות מחברים לאיזשהי תק',

 

ואם לא מתחתנים בה- אז לאט לאט הולכים לשדכנים..

 

אין סיבה שזה לא יהיה ככה.

 

מה שכן- זה לא להיבהל מכן ללכת

 

לסקר- הלכתי ל2 אבל באו אליי כמה

חודש ושבוע וחצי.

הולדת של עצמי, איך אני אזכור תאריכים מטופשים הרבה יותר כמו ימי נישואין?

בעצם מעיד על זקנה?

 

אתה בטוח שתהיה בן 25.5 ולא בן 52.5?

 

סתם, אתה תזכור ימי נישואין,

 

כי אשתך תקשט תתאריך בלוח שנה

יום נישואין זה תאריך ששוכחים רק פעם אחת בחיים.

ונראה לי שטיפה ניצלשנו את השרשור הזה...

לק"י

 

ולחילופין אני מכירה כאלה שעוד לא התחתנו למרות כל השדכנים (שחלקם הציעו הצעות לא קשורות..).

שזו שאלה שלא כולם ששים לענות עליה.

2.5  - אחת כבר לא כ"כ מתעסקת עם זה

רק צריך לדעת מה המקאם....בד"כ כל החתונה אותו מקאם

בדיוק השבת החלטתי להעלות פה שאלה מי מכיר מכאמים ואיזה..

חשבתי שעיני כולם תצאנה מחוריהן... עכשיו אני מבינה שאני לא הצדיקה היחידה ב"סדום" חחחחח

מאשר ל״פתיחות״

אבל גם סבבה...

 

ושדרותי, אנדלוסית זה חלק מהפיוטים לא הכל...

אני פחות מתחברת לחלק הזה...

 

שוב, יותר פיוטים מבבל (עירק) ירושלמי הקיצר

רצה לבדוק...

 

בדקתי- מקאם.... בנדא צדק....

 

 

תעמולת בל"ד: ליברמן בנוסח ערבי

לק"י

 

מזכיר לי את אחת הסייעות אצלינו שקוראת לתלמידים הבדואים "בני דודים"..

 

בס"ד

 

שהיא הייתה בשישי באיזו חנות שאחד הסדרנים-ערבי.

פנה אליו מישהו "אח שלי, איפה יש וודקה?"

אז הערבי עונה לו : "אני לא אח שלך, אני בן דוד!"

 

 

הסיבה יכולה להיות משמעותית: אם הוא בתהליך שיקומי, או שזה לעד...

 

ואם זה לעד- איך זה משפיע על היומיום שלו? איך זה נראה?....

 

 

 

שאלה קשה...

בס"ד

 

מניחה שלא הייתי פוסלת. בתקווה שזה לא משפיע על דברים אחרים...

על החיצוניות או על הפנימיות

אבל אציין תובנה מעניינת ששמעתי מהרב בורשטיין: בעל מגבלה, עדיף לו להתחתן עם בעלת מגבלה, אפילו קטנה.

 

הוא סיפר שמגיעים אליו זוגות אחרי חתונה עם בעיות של שלום בית, כאשר לטענת הצד הבריא, הוא/היא בכלל עשו טובה בכך שהתחתנו איתם. גם כשזה לא מגיע למשבר ממשי בזוגיות, יכול להיווצר מצב של רגשי נחיתות/עליונות של בן זוג אחד כלפי האחר, שיעיב על כל חיי הזוגיות שלהם.

 

זהו שיקול שבדרך כלל לא חושבים עליו. לא יודע אם אני מסכים, אבל בהחלט מחשבה מעניינת..

 

זה לא הפריע כ"כ. 

 

בא נגיד שברגע שאתה פוגש בנאדם ומתחבר לאישיות שלו -הדבר הזה תופס כמה שפחות משמעות.

 

זה יכול לנוע מ-1 עד 10. תלוי במדוייטת, תלוי בסיבה, תלוי בשיר, תלוי באופן ההשמעה, תלוי בסיפור שמאחורי השיר, תלוי עד כמה החבר חבר טוב שלך...

אם אתה רוצה שזה יהיה הדייט האחרון, זו שיטה מעניינת..

לק"י

 

וכדאי שתתרחק מחברים כאלה 

אח"כ תשאל אותה כמה זה היה הזוי

בס"ד

 

 

כבר נגמרו לך התעסוקות לדייטים?!

 

תהיו בריאים אתם...

אם זה הפזמון של השיר...

 

<ר>

 

 

או עם חבר שלו! (באמת רציתי מקודם להעיר משהו על האאוטניג שבעניין...)

באמת בחור השמיע לי משו כזה, המילים ממש קפצו לי!!

(איך זה נשמע..)

נקרעתי

למה- עשית את זה?

 

בעעע

...

בסוף לא הבאתי לה לשמוע את זה כי מסתבר שחבר שלי מחק את זה מהרשת לאחרונה.

בכלל הוא התכחש במשך שנים שהוא כתב ושר את זה אבל לאחרונה הוא מחק את זה מהרשת.

ובכלל, יטבתה, אני עדיין לא השמעתי את השיר הזה לאף מדוייטת, אבל מה שכן, אני חייב להשיג אותו, בטוח אחד החברים שלי יש אותו מוקלט איפשהו.

את האמת אני זרמתי איתו אבל היה עדיף זרימה ממשהו אחר..

 

(בכל מקרה זה היה לו בפלאפון כקובץ, אפילו כצלצול כשחבר מסויים מתקשר )

ותעדכן ותנו מה קרה, שנדע מה לא לעשות

לק"י

 

ואיכשהו נראה לי שלבנים שיר כזה ישמע בסדר, לעומת הבנות..

יישר כח על האומץ..!

 

גיל רלוונטי...אזור בארץ...?

 

 

שלא יהרגו אותי פה אבל נראה לי שאם תתארי מראה זה יוסיף לסיכוי

בהצלחה!

ממש לא מתאים בפומבי.

אם הרב שלך זה הרב דרוקמן, למה לא תחפשי תלמידים מהישיבה שלו?

בהצלחה מתוקה!!

 

 

 

על הבריאות.

על הכוחות.

על האמונה.

 

 

1. ב"ה רואים שגם מהתמודדויות צומחים דברים טובים

 

2. כמה דברים מתחילים לבא על מקומם בשלום

 

3. שיהיה שבוע מבורך

תודה רבה שיש לי כאלה אחיינים מתוקים ומקסימים!! ותודה על הכוחות שאתה נותן לנו!!!