שתזכו ממנה לנחת ושמחה

ובעז"ה, בזמנו גם לחופה

אופס.

היה שבת חתן בבית הכנסת שלנו ומי שקרא את ההפטרה היה הסבא- יהודי בן 90 שהוא גם הנגר שבנה את השולחן שעליו הקימו את מדינת ישראל והרב בירך אותו שיזכה לבנות גם את השולחן עליו יכריזו על ביאת המשיח.

והיה פשוט כיף!!!!

 

שבוע טוב ושמח לכולנו

תודה רבה לה׳ יתברך על שבת עם הרבה נסיונות!!!
תודה רבה לה׳ יתברך ששוב מישהו אמר לי לא!
תודה רבה לה׳ יתברך שזיכה אותי לחברות מדהימות שזכו להתארס!!!!!
ופשוט תודה על הכל! שנזכה תמיד להודות לו יתברך!!!!!

יפיפה!

ברגע של משברון מכל העסק הזה...

ממש התחברתי..
עם כזה כיסוף וציפייה אני בטוחה שתהיה לך זוגיות מתוקה וקרובה!
ואל תשכח שגם הנפש התאומה שלך מתגעגעת אליך..
שה' ישמח אותך בגלוי בקרוב

אהבתי את השיר.

 

ומאחלת לך שתזכה בקרוב בעז"ה!

איזה יופי, שפה נהדרת!

ו... אני עדיין פנוי להצעות!

שבעזרת השם תזכה כבר השבוע לפגוש אותה בשמחה !

עצמי מעולה, מילים יפהפיות. יש מנגינה?

האמת שהשיר נכתב ממש בשלוף, ברגע של משבר.

כבר שנתיים ש'יבש המעיין' ואני לא מצליח להוציא מעצמי משהו. והנה, פתאום זה 'השפריץ' לי.

מי שרוצה סיפור שכתבתי - מוזמן לשלוח אלי בקשה באישי...

שתמצא אותה בקרוב!!

עם האחת אשר תאהב.

 

 

תאמין לי שיש המון טעם לחייך גם בלי, אני חיי את זה!

אני לא מזמן הגעתי להחלטה שאני לא חייב זוגיות כדי לחיות, ובוא אומר לך דברים

מנקודת מבטי על חיי, (כי איני יודע מה הם חייך)

נכון, אז קוברים את הראש בעבודה ובסכנת חיים שהיא מלווה איתה,

נכון, הורגים במכות רצח (מטאפורה) את הרצון של הרגש לאהוב אישה,

נכון, יש פעמים שהבדידות הורגת, במיוחד שחוזרים למנוחה בבית,

 

אבל יש משהו אחד חשוב, יש למה לחיות, יש למה להמשיך, יש למה לקום בבוקר,

יש את החברים, יש את המשפחה, יש את ה4X4, יש את הקפה בשטח, יש את

הסט כלים היקר שניתן לתקן איתו כמעט הכל בתחום הרכב, יש את המוזיקה הטובה

שלא מפסיקה להדהד בווליום לא הגיוני באוזניים, יש חיים גם ללא זוגיות,

 

אני לא אומר לך שאיני רוצה אישה, להקים בית ולהתחתן, פשוט חדלתי מזה,

אין לי כוח לבזבוזי זמן, לאכזבות, לרגשות טעונים שמתפוצצים כמו C4 אין לי,

אין לי כוחות ומשאבים נפשיים לזה, לכן חדלתי,

 

מה שלא תעשה, שיהיה לך בהצלחה בכל ידידי,

אי אפשר לקבל משמעות לכל החיים רק מג'יפ 4X4 או מקפה בשטח.

החיים הרבה יותר מרוממים מזה, אני מקווה שאתה מסכים איתי.

 

כן, אני מרגיש חצוי. מתגעגע.

הקמת הבית עבורי אינה רק זוגיות. זה השער להקמת משפחה, להפצת תורה, להכנסת אורחים, לעבודת המידות, ועוד ועוד.

איך אפשר להתעלם מכך? 

 

התורה בעצמה אומרת "ויקרא את שמם - אדם". רק כאשר האדם מתחתן הוא נחשב לאדם.

'רווק' הוא משורש ריק. אין בו שום משמעות.

'נשוי' הוא אדם שנישא על כתפיים, בעל כל חייו מרוממים, והוא מצליח להקים קומה על גבי קומה את מעמדו הגשמי והרוחני.

 

אני חושב שזה שורש העניין, ומתפלל שגם אתה תבין את זה ותמצא את זיווגך בקלות ובמהירות!

אתה הורג, קובר, מכות רצח את עצמך.

 

אין פלא שאח"כ זה מתפוצץ כמו סי4 (שאין לי מושג מה זה), וגומר אותך לגמרי.

 

אבל אתה בהתחלה של פתרון - אתה מנסה ליצור לך חיים משמעותיים גם בתקופת ההמתנה.

אם באמת תצליח לחיות חיים משמעותיים, לחיות ולהנות מהרגע, מהעכבה שבאה עליך,

אז תוכל גם לחיות לצד הרצונות לזוגיות, הבדידות והאכזבות.

להכיר בהם, לחוות אותם, אבל שהם לא יפרקו אותך.

"הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק". זה בדיוק העקרון. 

אל תלחם בעצמך, תוסיף משמעות ותראה איך זה עוזר לך רגשית.

 

ועוד עצה - אל תנסה לשכנע את עצמך שאתה בעצם לא רוצה ולא צריך, וטוב לך ככה.

אתה יודע שזה לא נכון.

אפשר לחיות ולמצות את הזמן בשמחה, וגם לשאוף ליותר מזה בו זמנית.

 

שברון לב אלא מתוך שמחה אמיתית!!!

וכשזה יגיע - אתה תדע !!

תודה לכולם. שנזכה כולנו להקים את ביתנו במהרה, לכבוד ה' יתברך...

והמשפט הוא כאילו הסבר על מה הם צוחקים, על בת שאמרה להם שהיא לא בל"חית...(כאילו, אין דבר כזה...).

 

משעשע, לא יותר... יש להם הברקות הרבה יותר טובות...

לוקחים סתם תמונה (בד"כ מסרט) ומצמידים לה משפט מהקשר אחר. וזה אמור להיות משעשע.

 

<צ>

 

מי בל"חית בכלל?!

 

 

אבל לא סותר שזה גם אמיתי, לעולם אין לדעת...

ובמקרה אני מכיר את המקור....

שאנשים עם 'כיפת שמיים' לראשם ניסו לשדך לי בחור.

אני: ממ למה את/ה חושב/ת שזה יכול להתאים?

הוא/ היא: שניכם דתיים. הוא גם שומר שבת ולובש בגדים ארוכים.

 

הייתי בחתונה של חברה ואני ועוד כמה חברות ישבנו בשולחן

עם משפחה אחת..איך שהתיישבתי התחילו לשאול אותי שאלות בת כמה אני ומה אני מחפשת ,

וניסו לשדך לי מישהו מהמשפחה שלהם (בן 30 -עשר שנים מעלי!!!)ואני אומרת להם שזה לא שייך,והם בשלהם אומרים לי

הוא דתי עם כיפה ויש לו מקצוע וכו'..פתאום אחד מהם הלך להביא אותו שישב איתנו בשולחן כדי שאני אראה אותו!!זה היה מזה לא נעים,מה נסגר עם אנשים?!?חחח 

הוא רוצה להתחתן או לא?

 

אולי זה "אופי" של מתקשה להחליט ולאו דווקא ביחס לזה?

 

זו באמת תקופה ארוכה, וצריך להיזהר לא "להסתבך" מידי..

 

ובהחלט אין שום סיבה להצטרך ליותר מזה.

 

את צריכה לעשות, לדעתי, חושבים עם עצמך, לנסות להבין לבד, יחד איתו, ועם אנשים שמכירים אותו, מה בדיוק הקשיים שלו, לנסות לפתור אותן איתו, ואז, כן, למרות שזה נשמע קצת "לוחץ", להציב בפניו אולטימטום שתוך X זמן (מומלץ תוך לא יותר מחודש חודשיים...ואם אפשר שבוע שבועיים, בכלל טוב...) הוא צריך להגיע להחלטה עם עצמו האם זה מתאים לו או לא. אם כן - סוגרים וורט. אם לא - סוגרים את הקשר...

 

את לא יכולה להיתקע לנצח בגלל בן זוג שלא סגור על עצמו...

 

את יכולה גם להגיד לו שעד שיחליט, אתם בנתיים בהפסקה, אולי זה יעזור לו קצת לסדר את המחשבות, בלי הנוכחות התמידית של הקשר...

 

 

 

הכל נכון ושכלית אני מסוגלת לחשוב ככה ולעשות זאת!

אבל רגשית – לא.

אני כאילו משכנעת את עצמי אולי שהכל יהיה בסדר ושהוא יחליט – אבל מה יקרה אם זה ימשך עוד שנה?

איך לוקחים החלטה כזו ? איך עושים זאת??

 

נכון, זה הרבה זמן, ובאמת הוא עובר תקופה לא קלה, אבל אני ממש ממש רוצה שדברים ישתנו ..

שהוא וחברה שלו גם היו מלא זמן והם גם דתיים והם לא הצליחו להחליט.. וכל פעם שהם התקרבו להחלטה שניהם נבהלו ונפרדו.. ככה כמה פעמים.. והוא לא הצליח להחליט..

עד שחברה שלו אמרה לו.. טוב, אני לא לוחצת, קח כמה זמן שאתה צריך ותגיד לי. אני בשבילך.

 

ובמקום שזה ימרח את הזמן כמו שזה נשמע.. הפוך.. זה גרם לו לזוז כי הוא קלט שהוא מעכב פה עוד חיים של מישהי..

 

והם נשואים באושר ועושר עד עצם היום הזה..

 

עוד נתון קטן שראיתי אותו כמה פעמים קורה.. כשלוחצים בת, היא בורחת.. כשלוחצים בן, הוא בוחר..

ואין שום כלל ב100% חוץ מזה שהקב"ה דואג ורואה שאת רוצה להתחתן ויעזור לך בקרוב..

אבל הוא יודע שאני בשבילו..

אולי המתח נגרם ככה סתם מהסביבה .

 

אתה חושב שאני צריכה להגיד לו שוב שאני שם בשבילו , ולתת לו כמה זמן שהוא צריך?

אם הוא יודע שאת בשבילו,יש סיכוי גדול שמה שמפריע זה רק פחד.

את מאמינה בו?
אז תראי לו כמה!
תני לו להרגיש שאת בשבילו.
אין צורך שתגידי במילים 'קח את הזמן'. פשוט תשדרי אמון .

אין לך מושג מה אמון יכל לעשות.
בעלי אומר לי שרק זה שהרגיש את האמון שלי בו נתן לו את הכח.

ויחד עם זה- תביני אותו ותחזקי אותו. אבל אל תתני לו תחושה שהחששות שלו מבהילים אותך. או משכנעים אותך.
תהי בשבילו אבל אל תעזרי לו לנפח את הספקות.

היתי במצב ממש דומה לשלך.
בקשר ארוך ומתמשך..ומסתבך..ונפרדנו..וחזרנו..
וכולם אומרים שאי אפשר להמשיך ככה.
וכולם אומרים להפרד/ לשים לו אולטימטום ושיחליט וזהו..
ואני לא מסוגלת!
הלב לא רוצה לאבד אותו. ובטח לא רוצה להיות זאת שגורמת לזה לקרות.

מבינה כ'כ לליבך. באמת.

עצתי, תקשיבי לעצמך.
את מאמינה בכם? יש לך אמון שאתם מתאימים ?
מרגישה שהוא שלך ?

אם כן, אז אל תפחדי מהזמן שחלף.
אל תבהלי ממה אומרים.
כשהתארסנו באו אלי חברות,רבניות- וביקשו סליחה.ואמרו כמה זה נס שלא שמעתי בקולם.

איני אומרת שצריך עוד לחכות ולתת לזה להמשך ככה.
אבל,
אני מניחה שאת יודעת מה חוסם אותו.
לפעמים זה לא הסיבות שיגיד לך במילים אלא פחד שמתחבא,או נקודות לא פתורות שלו עם עצמו.
את יכולה אולי להציע לו לפנות לרב או איש חכם שמכיר אותו ויוכל לעזור לו להבין את עצמו?

אל תציבי אולטימטום אבל בהחלט תרמזי לו שהגיע הזמן לעשות ברור רציני עם עצמו. ואני חושבת שאחרי כ'כ הרבה זמן קשה לעשות זאת לבד.

אל תתיאשי. אם גם הוא מרגיש שהקשר איתך משמעותי לו ,יש סיכוי!
רק צריך לגעת בנקודות בפנים בכנות ובאמת.

ה' יכל לפתוח גם לב נעול ומסוגר.
בעיני ראיתי. בנס גלוי.

ויתכן, והוא לא שלך. ואם זה כך, מברכת אותך ששניכם תרגישו כך בבהירות. שה' ינקה לכם את הלב וירפא אותו בלי כאב ויסורים.

והכל אפשרי.
הכל!
רק תתפללי. ותאמיני שרק מה שצריך יהיה. ושהכל יהיה ברחמים,בקלות ובשמחה!

וואוו!!  קלעת בול.

אני ממש עם דמעות - הלב שלי בוכה המון תאמיני לי.. בלי הפסקה.

ואני בן אדם של שמחה כ"כ גדולה!!

מבקשת בלי סוך מה' שיפתח לו את הלב ויוריד את המחסומים.

 

את כ"כ צודקת , זה ממש מה שעובר עלינו ..

 

אבל איך? איך עושים את זה? איך עוברים את זה?

 

כן, הוא אומר שהוא מאוד מעריך ואוהב ולא רוצה לסגור את זה .

ויש רגעים שהוא רוצה בהחלט להתחתן ולסגור וורט.

אבל יש רגעים שקשה לו מאוד מאוד.

 

 

איני מתכונת שתכתבי זאת פה כמובן.

אבל, האם את יודעת בפנים מה הקושי שלו?
אם כן,דברי אליו, למקום הזה.
תנסי לשדר לו רוגע ואמון.

ושוב ממליצה על שיחה עם איש חכם .
לעשות סדר..

הוא זה שצריך לפתוח. בעצם..ה' צריך..
אל תקחי על עצמך הכל.

אם יש לו רגעים שרוצה..לא היתי מוותרת.
תמצאי את המילים הנכונות לתמוך מצד אחד ולעזור לו לעזור לעצמו ולעמוד באמת ובכנות מול הלב שלו.

מה שמפריע זה מקום של לב חסום? או סיבה שכלית?

לשמחתי גם הפוך.

היתה שיחת טלפון והייתי בטוח שהולך להיות נורא - ובפגישה גיליתי מישהי הרבה יותר נחמדה...

מישו שהשיחת טלפון היתה גרועה,

 

ומרוב שזה לא עניין אותי,

 

הייתי צכה להזכיר לעצמי שיש לי דייט ביום זה וזה,

 

כי אני עלולה לשכוח- ובסוף היה לנו קשר רציני ממש.

 

אבל קרה, שהיו שיחות טלפון מעולות- ואז בדייט גם אם לא היו שתיקות-

 

היה ממש ברור שזה לא קשור..

מה זה נקרא שיחת טלפון גרועה?

אצלי כל השיחות הראשוניות מתחילות ונגמרות באיפה להיפגש?.., זה בעייה?

אבל יש קטעים מוזרים כאלו..

 

לוידת אפילו איך להסביר..

 

זה נראלי בעיקר תלוי בהרגשה שלך מהשיחה.

 

אם אנחנו רק קובעים פגישה

 

אני לא יכולה לקבוע כלום לפי זה.

 

אבל אם לפעמים הוא נשמע לא משו כזה...

יכול להיות שאני רק נפגשת עם בחורים כאלה שלא רוצים לדבר בשיחה הראשונה?..

או אולי זה תלוי בי?..

לפי מה הוא לא נשמע משו?, לפי הקול??

ולרוב לא דיברתי ארוכות עם הבחור בשיחה הראשונה

 

את בסדר גמור!!

יש כאלו שזה הסגנון שמתאים להם....

 

שלום שלום

מה נשמע? ואיפה נפגשים

את שאר הדיבורים נשאיר לפגישה

 

ויש כאלו שגם מדברים קצת על אה ועל דא בשיחה הראשונה.

 

זה בסדר וזה בסדר

רק ראוי לא להגזים בשיחה הראשונה(בזמן השיחה)

ולקבוע פגישה כמה שיותר מוקדם

ככה נמנעים מפנטזיות עוד לפני שפוגשים את הבן אדם!

בס"ד

 

שיחת שלדעתי היתה "גרועה" או פחות טובה- זה שלא היה על מה לדבר חוץ מ- איפה ומתי. 

ושיחה יותר טובה, שפשוט מדברים על עוד דברים חוץ מאיפה.. שקצת זורם, נחמד, הרגשה טובה..

שיחה שנותנת רצון וחשק לבוא לפגישה..

זה לדעתי לא נראה לי קשור לזה..

יש אנשים שזה ככה גם בגלל שיש רבנים שאומרים לעשות את זה..או יותר סגורים..

אז יכול להיות שזה ממש לא תלוי באיזה פגישה הולכת להיות

בס"ד

 

כשהשיחה כבר זורמת וכייפית, איך בפגישה אין על מה לדבר?

רק כדאי לזכור תמיד שאין קשר תמידי בין הטלפון לפגישה

לא משנה עד כמה שיחת הטלפון טובה/זורמת /משעשעת, או בדיוק ההיפך - מה שיקבע, תהיה הפגישה עצמה שאחרי השיחה.

 

לכן אין מה להתרגש מידי מהשיחה הראשונית, לא לחיוב ולא לשלילה, אלא להשתדל לעשות אותה יחסית עניינית, לא יותר מידי ארוכה, כדי לא להיכנס לאשליות גדולות מידי לפני הפגישה, ואז להגיע לפגישה, ובא, לבדוק עד כמה זה באמת יתאים...

 

שבוע טוב!

תנסה, מה יש להפסיד

דבר איתה ותסיר לה מה אתה מרגיש ואיפה אתה חושב שהיא טועה וכו'

בעקרון אמא אמורה ׳לשווק׳ את הבן שלה, ולא להיפך.
כדאי מאד שתדבר איתה על זה, יכול להיות שהיא פשוט לא מבינה מה היא עושה...
בהצלחה

שאחותו לא מתאימה לך? 

אולי זה רק חד פעמי? 

קרה לחבר שלי וזה מה שאמא שלו הסבירה לו. (עדיין זה לא מצדיק, אבל פחות חמור)

בקיצור אמרה את הדבר הלא נכון, בזמן הלא נכון..

והרסה לי הצעה.. שאני אפילו לא יודע מה היא..

אני לא יודע מה טיב היחסים בינך לאמך, אבל הרבה פעמים אותו אדם נתפס בצורה שונה לחלוטין על ידי אנשים שונים. אם אתה אדם חברותי, אבל אמך הרבה יותר חברותית ממך, הרי שבעיניה אתה לא חברותי. מה שבא לידי ביטוי בבירורים זה לא האמת האובייקטיבית, אלא נקודת מבט סובייקטיבית של מי שמבררים אצלו. היא לא משקרת, אבל נקודת המבט שלה לא תורמת לך..

 

אני בעצמי נתקלתי פעם בתופעה כזאת, כאשר חבר, בתמימות, הציג תמונה רחוקה מאד מהמציאות בנוגע אלי, מכיוון שאנחנו חיים בעולמות תרבותיים מאד שונים.

 

יש שני דברים שאתה יכול לעשות כדי למזער נזקים בהמשך:

 

1. אל תפנה אליה לצורך בירורים.

 

2. תאסוף את הנקודות שבהם היא ביקרה אותך, ובאופן מעשי תשדר לה את ההפך. לדוגמה: אם היא חושבת שיש לך בעיות חברתיות, הזמן אליך לשבת הקרובה כמה חברים. תעשה את שוב בעוד כמה שבועות. כל פעם שאתה יוצא עם חברים, תדאג שהיא תדע מזה. לגבי הילדותיות - תפגין בגרות. רמה מסוימת של עצמאות כלכלית נותנת שדר מאד חזק של אדם בוגר ועצמאי, למשל. ושוב, להבליט דברים שכבר קיימים. זה אולי קצת משחק, אבל אולי השדר שהיא תקבל יקרב את דעתה הסובייקטיבית לאמת האובייקטיבית לגביך.

 

בהצלחה!

בניתי אתר אינטרנט בתשלום.

אני פשוט מאמין שכל עוד אפשר, לבטוח בה' וללמוד תורה.

כנראה את כל התסכול שלה על זה שלא התחתנתי עד היום היא משליכה עלי.

וככה אני יוצא לפגישות עם פחות ביטחון עצמי ויותר חששות.. מה לעשות זה משפיע.

יש לי את הכשרון, אבל אני לא אחיה את החיים שלי לפי מה שהיא רוצה.

כבר שמעתי ממנה דברים סותרים..

פעם תעבוד בזה ופעם תלמד את זה, ופעם אל תלמד את זה...

 

אני מרגיש כמו אפרוח שגדל ויותר גדול כבר מאמא שלו, והיא מתעקשת לדגור עליו..

גם כל השיחה היא אמרה "הוא ילד מאוד..." אולי אני כבר בחור?

 

ואין לי חשק לגור ממש לבד. זה מה שעשיתי שנה שעברה, ולא נהנתי מהבדידות

למרות שמהבחינות האחרות היחס של החברה וכו' כן הרגשתי יותר טוב.

זה מקרה קלאסי של פערי תרבות עמוקים בין הורה לבנו. פערים שמביאים לתפיסות לא נכונות לגביך מצידה. אם אני מפרש נכון את התיאור שלך, היא רוצה שתהיה 'נורמטיבי', שתלמד תואר ותעבוד במקצוע מכובד. בורגנית קלאסית. ואילו אתה לקחת נתיב שונה בחיים, שמנקודת מבטה מתפרש כילדותיות, חוסר חברתיות וכו'.

 

המציאות הזאת פוסלת אותה לעדות בנוגע אליך. לך יש את היתרון שבדרך כלל פונים לבחור לפני הבחורה (גם אם ספציפית כאן אירע אחרת). אני מציע שלמציעים לך תספר גלויות על הפערים בינך לאמך ושבירור אצלה אינו רצוי ונותן תמונה מעוותת. תדגיש שזה לא סכסוך או משהו כזה, אלא פערי תרבות נטו. אני מאמין שהמבררות עליך יבינו ויעשו כבקשתך.

תתקשר למספר איתו היא דיברה, או שתבקש ממישהו אחר להתקשר, ולומר שהשיפוט שלה מושפע או משהו עדין אחר בסגנון.

 

אם זה אתה - פשוט תאמר בעדינות, "אני לא מתכוון לספר או לשבח את עצמי, אבל ממש מפריע לי הדברים שהיא אומרת עלי.." ו...ניכרים דברי אמת..

 

 

אמרת שלא חסרים לך הצעות. בע"ה תמצא מישהי מהר וכשאמא שלך תראה שאתה בעל טוב, אחראי, בוגר אז הדעה שלה עליך כבר תשתנה לבד

אבל בעיה שונה ממקור שונה,

 

שיהיה בהצלחה, וקח איתך את הטלפון צמוד!

 

 

יש לי חבר שאמא שלו גם שיבשה לו שידוכים מירוב שהוא היה בחור טוב,

היא לא רצתה שיקים משפחה, היא רצתה שיהיה מי שיטפל בה כאשר לא תוכל

לטפל בעצמה, אבל זה בעייתי, כי בתורה כתוב אחרת,

 

בכל אופן, הוא הכיר מישהי underground ואמא שלו ידעה מזה רק לאחר שנסגר כבר אולם,
לא יודע מה הוא הסביר לה שהיא הייתה מוכנה להתחתן בלי לפגוש את המשפחה שלו, אבל הם היום נשואים ומחכים לעולל ראשון

בכל מקרה, אולי זה מאהבה יתרה ודאגה עצומה לבן שלה,

בכל זאת היא מכירה אותך הכי טוב,

מן הסתם שהיא לא תרצה כל בחורה לבן שלה,

אולי היא הכירה את אותה בחורה וזה לא נשמע לה בכיוון (למרות שא"א להצדיק את מה שאמרה)

אבל גם מכיוון שהיא עושה את זה באופן גורף תדבר איתה,

בצורה יפה וברוח חיובית (עד כמה שאפשר),

תגיד לה שאתה מבין את דאגתה המרובה אליך וכו' אבל אתה מבקש ממנה אם אפשר קצת מרחב,

ותגיד לה שהיא לא צריכה לספר הכל, שתשאיר גם לך משהו.. 

אולי היא לא מודעת לזה או שפועלת בתמימות ..

אני בעד שיחה טובה.

 

בהצלחה רבה!

ושתמצא את אשתך בקרוב- אמן!!

מה שמצמצם מאוד את הנזק מהגישה שלה.

לק"י

 

עם אמא שלך?

אפעלו מישו מהמשפחה, אחד שמכיר אותך ואותה.

שיוכל לברר מה קורה ולהשפיע על אמא שלך או משו..

טיפול לדעתי זה הפיתרון היחיד... כלומר, קשה יהיה לך מאוד בלי לנשנות את התפיסה של אמא שלך...

 

 

 

 

נשמע שהיא רוצה שתשאר איתה!
תנסה לדבר איתה, לבדוק למה היא עושה את זה..
שיהיה בהצלחה

שאמך מכירה את מי שדיבר איתה בטלפון וניסה לשדך לך את אחותו או שהיא מכירה את הבחורה,

והיא חושבת שזה ממש לא קשור ולא שייך ולכן היא ניסתה להגיד לו בדרך הזאת שירד מהעניין?

הרבה פעמים אמא עדיין "תקועה" בהסתכלות על ה"ילד" כילד - ואינה יודעת מה עבר וכמה עלה מאז... זה לא נורא.. אבל להגיד את זה להצעת שידוך - זה כן נורא.

 

כעת אתה בניסיון "דמא בן נתינא". אמא שלך עשתה טעות חמורה כלפיך - ומה אתה עושה.

 

דבר ראשון - מבפנים. אתה חייב לדעת לגמרי, שאין בכך כלום. אל תיקח אף מילה ללב. זה לפני הכל. אתה כותב שזה "שובר, שבעין כזאת מסתכלים עליך".. אפשר להבין.  אל תישבר אפילו במילימטר.  תחשוב שמישהו שכלל לא יודע מי אתה אמר כך - מצער, אבל לא נשברים. לצערנו, בשלב מסוים - יכול להיות כך גם ביחס לאמא. אם היא מסתכלת עליך בעין כזו - ההפסד כולו שלה. אינה מכירה איזה בן יש לה...  אבל אתה - אל תיקח ללב בשום אופן.

זה שלב א' - הכי חשוב.

 

את ששלב ב' כנראה כבר עשית. רואים שאתה מכבד אותה, אוהב אותה, "אמא שלי". כל הכבוד. כשדמא בן נתינה הרים את הנעל שאמו היכתה אותו בה, זה לא כי הוא חשב שזה נורמלי. מפקש בכיר בצבא - והיא מכה אותו עם נעל ברבים... אלא כי היא "אמא שלו"...

 

שלב ג' - באופן מעשי. דבר איתה בבהירות ובכבוד. תגיד לה ששמעת את השיחה. תבהיר לה שכבר מזמן אינה מכירה היכן אתה עומד. שהיית בכולל, בצבא, כבר מזמן אינה רואה אותך ב"זמן אמת". ותאמר, לה אני מכבד אותך ואוהב אותך - אבל את מבינה שאת גורמת שלא ירצו להתחתן איתי בגלל דברים לא נכונים?!   את - אמא שלי - וגורמת שאחרי דיבורים כאלה בנות כמובן לא ירצו להכיר..

 

ותסכם איתה: לא יודע לכמה שידוכים כבר עשית את זה, אבל בבקשה מהיום - אם את לא יכולה להגיד אחרת לגמרי,פשוט אל תגידי. תאמרי שאת לא הככתובת, הוא היה בצבא, בכולל, תשאלו אנשים שמכירים אותו "מהחיים" (ולא יזיק שתזכיר לה גם את כל הדברים הטובים שכתבת מקודם..)

 

וזכות האיפוק והדרך-ארץ שלך, תגרום בעז"ה שתמצא מישהי מעולה שראויה לך.

 

 

 

 

 

 

 

בס"ד

זאת גמרא בתחילת מסכת ברכות שמסבירה על העניין שבמשמרות הלילהד' אישה מצחקת עם בעלה'

אני חושבת שאתה צריך לעשות עבודה עם עצמך או עם בעל מקצוע.

 

ראשית,

אני חושבת שאתה צריך להגדיר לעצמך "מזה רגש"?!

למה בדיוק אתה מצפה?!

אולי ההגדרה שלך לרגש היא נכונה אבל לא אמורה להופיע בשלב של דייטים?!

אולי אתה כן מרגיש ואתה לא יודע להבחין בכך?!

 

שנית,

תשאל את עצמך-

באמת לא הייתה אף בחורה שהצליחה להזיז בך משהו בלב? לא נגעה בך בפנים בצורה כלשהיא?

אין איזה מישהי לאורך כל השנים האחרונות שלא הצליחה "להדליק" אותך?

אפילו מעט..

 

ואם היה מעט רגש כזה כלפי מישהי-

אני חושבת שאתה יכול להיות דיי רגוע ובעז"ה תגיע מישהי שתרגש אותך בצורה משמעותית יותר.

 

 

איתך באותו סרט, באופן דומה ושונה..

 

בהצלחה רבה.

 

 

 

 

רגש זה דבר שצריך וכדאי לפתח אותו, לא תמיד זה בא לבד.

 

מה שמשנה זה לא כמות הפגישות (חמישית, תשיעית..) השאלה מה עושים בהן..

 

האם מדברים על דברים עמוקים, משתפים, מזדהים, מדברים על הקשר, או עושים צחוקים/ מדברים על אידיאלים/ איך רוצים שהבית יראה? האם מנסים לחוות ביחד חוויות משותפות או תמיד יושבים על אותו ספסל שכבר ישנו עליו עם המדוייטים הקודמים שלנו?

 

אני בעד להשקיע, לשתף, לגוון ולהעמיק (אפשר גם דרך משחקים..) ולא להתייאש ולמהר לחתוך קשרים- לתת הזדמנות אמיתית!

 

בהצלחה!

להרגיש ואז זה ייגמר ותישאר עם לב שבור??

הרגש האמיתי מגיע רק אחרי החתונה. בפגישות צריך להרגיש טוב ונעים ביחד, וכמובן, שלא תהיה דחייה.

בהצלחה!

אני מסכימה עם האמירה שהרגש האמיתי מגיע אחרי. אבל אני חושבת שהוא גם מאוד משמעותי לפני. 

אני ובעלי אהבנו מאוד אחד את השני לפני החתונה ובוודאי שזה התעצם מאוד אחרי. אבל בתחושה שלי כדי להגיע לחופה אצלנו היה צורך באהבה הזאת גם לפני.

יהיו כאלה שיגידו שהם התחתנו עם חיבה והיה בסדר גמור, וזוגות כאלה חיים בשמחה.

אבל אתה רואה שזה עוצר אותך, סימן שאתה מעוניין בזה ומרגיש צורך בזה. אני לא חושבת שזאת תחושה משקרת, אלא אם כן אתה בן 40 או משהו כזה ואז הייתי מציעה לוותר על אשליות.

איך לפתח רגשות? זאת שאלה ממש קשה בעיני. כי זה לא משהו שאפשר באופן מכני לפתח. אתה יכול לנסות ליצור סיטואציות מקרבות, אומרים שלמי שנותנים- אוהבים. אז אולי אם תשקיע יותר בקשרים ותתן יותר אולי זה יעזור.

אבל סך הכל אני כן חושבת שכזה זה אז יודעים, ויש מצב שאתה צודק והרגש האמיתי באמת יגיע כשתרגיש שזאת האחת.

יש מצב שהתחושה שהיא לא האחת היא זאת המונעת ממך להיקשר. יכול להיות שאתה צריך לעשות עבודה ולהשקיע הכל בקשר. כמו שבעלי אומר שמבחינתו כשהוא יצא אז כל אחת הייתה ה-אחת עד שהוכח אחרת. לשחרר את עצמך.

בנוסף אני מסכימה עם מילכה שאמרה שכדאי לעשות דברים שוברי שגרה ומשחקים שפותחים קצת ומשחררים את האווירה ומאפשרים לרגש להיפתח.

וגם תעשה עבודה עם עצמך, למה קשה לך להיקשר? יש מצב שתמצא דברים קצת יותר שורשיים.

האם יצא לך לחוות רגש כלשהו? חיבה כלשהי? 

ב''הצלחה רבה!!!

וזו כמובן נקודה לטיפול אצל איש מקצוע..

לדעתי א. צריכים לשאול את עצמנו: האם מעולם לא היה רגש אפילו קטן? עצב בזמן פרידה? שמחה בזמן פגישה? שמחה בזמן שיחת טלפון?

אלו סממנים לרגש, במידה והיו..

 

ב. שמעתי פעם שיחה שמסבירה שדמיון= רגש.

המח שלנו עובד בצורה שהוא מדמה דבר לדבר.

למשל אדם מדמה (כי כך ראה במקומות אחרים) שאישה שהיא יפה לדוגמא, היא גם חכמה, טובת לב, נדיבה וכו'.

ולכן אם יפגש אם מישהי שקצת פחות יפה משהו מדמיין, לא יהיה רגש.

 

הדמיון הוא בכח המחשבה, כך שאלו דברים בשליטתנו..

כח מחשבה->כח דמיון->רגש

ורגש יפעיל את הרצון..

 

איך עושים זאת בפועל ומשחררים את הרגש? זה משהו שנזקקים להתערבות של איש מקצוע..

 

בהצלחה!

 

גם אני יצאתי עם לדי הרבה דייטים, וסבלתי בדייטים, ולא הרגשתי קשר לאף אחד (חוץ מבחור אחד שהיה נורא נחמד וחיבבתי אותו ברמה של ידיד ותו לא, שאחרי 5 דייטים כבר היה ברור שזה לא יוביל לשום מקום). וכל פעם או שאני סיימתי את הקשר או שזה היה הדדי. וזה מאוד הלחיץ אותי למה אני לא מסוגלת ליצור קשר רגשי עם אף אחד. למה אני לא מתלהבת מאף בחור!

 

אבל ב"ה, יש סוף טוב- מצאתי בחור מדהים שרק לשמוע את הצלצול טלפון ממנו גרם לי להתרגש (ובעז"ה נתחתן בעוד פחות מחודש). אז אני ממש יכולה להזדהות איתך (ובאמת, תמיד נתתי הזדמנות מעל ומעבר). אני לא פוסלת שאולי כן כדאי לך לפנות לייעוץ מקצועי (מישהו שמתעסק בתחום של זוגיות, אולי?) כדי שיקל עלייך, אבל תתעודד שגם אחרים היו במצב שלך ויצא טוב...

לפעמים אפשר להגיש ולדעת תוך כדי שזה לא זה..

ואז יוצאים עם לב שבור וזה כואב..

אני אומרת לך בשיא הרצינות מה שיש לך כאן זה רק ברכה!!

בסוף תמצא את האחת שתדע שזאת היא ותתרגש ממנה ואז... מדהים!! מדהים! מדהים!

כי כשמוצאים את החצי השני יודעים שזה הוא/היא 

 

כי אחרי החתונה מתגלים עוד מעלות אך גם עוד חסרונות, שהרגש אמור לגשר עליהם, אבל אם הוא חלש- החתונה היא לא אוטומט שמגביר אותו. להיפך- לפני החתונה הכל וירטואלי ולא רואים את האדם קם בבוקר עם שיער מבולגן או מקרים אחרים, בדייטים כולם באים מטופחים. האהבה של החתונה- תגשר על החסרונות והמקרים הפחות מושכים שיתגלו, באופן טבעיףף בחיים המשותפים.

 

בקיצור- אל תוותר! ה' יזכה אותך שכשתבוא המתאימה- אתה תרגיש, וכל עוד אתה לא- סימן שזו לא המיועדת. בהצלחה בע"ה!

אני מעריכה שאת מה שכתבת, כתבת מתוך נסיונך הפרטי, כך שעלייך זה כנראה היה נכון. אבל אני חושבת שלהגיד את זה באופן גורף זה לא לגמרי מדוייק.

אני יכולה להגיד שאצלי הרגש התפתח מאוד אחרי החתונה. לא שלא היה כלום לפני, אבל מה שהיה לפני היה יותר בכיוון של שמחה כשהוא מתקשר, נחמד להיפגש, וגם הרבה מאוד חששות (אולי לא בחרתי נכון?). ב"ה, לאחר החתונה, הרגש התעצם מאוד מאוד ונעלמו כל הספקות- ברור לי שהוא הכי מתאים לי בעולם (כמובן שגם לנו היו מקרים של חוסר הבנה, כמו אצל כל זוג בהתחלה, אבל לעולם לא היה לי שוב ספק לגבי הבחירה שלי בו).

 

רק הערה- אני לא זוכרת בשם מי שמעתי, וגם לא יודעת עד כמה זה אמיתי ומדויק (למרות שנשמע לי שישי בזה הגיון כלשהו), אבל פעם שמעתי שאצל בנים יותר חשוב שיהיה רגש לפני החתונה מאשר אצל בנות. או באופן יותר מדוייק- בנות שחוששות שאין מספיק רגש, יכולות לסמוך על הבחירה השכלית שלהן והרגש יתפתח יותר לאחר החתונה, אבל בנים שלא מרגישים כלום- צריכים לבחון טוב יותר האם באמת זו האישה שמתאימה להם (וכמובן שלא צריך לצפות לרגשות סוערים ומוקצנים, אבל רגש כלשהו כן נצרך).

 

קוראים 'מתאימים', לשני - 'שושבינים' (הסדר הכרונולוגי של הקמת האתרים הוא הפוך). ההבדל הוא בדיוק זה: האם האדם עצמו עומד מאחורי הכרטיס, או אדם שמנסה לשדך אותו נמצא שם במקומו.

 

למי שרשום לאחד המאגרים יש גישה גם לשני.

 

וכוונת זדון לא תשתדך עמך. היא כבר נשואה לי שנים רבות..

אבל די ברור שהאחד שנגזר עליו שידוכין- יבדוק טוב טוב מה החבר המעולל כותב עליו, לא?

אני רשמתי חברה לשושבינים והיא די סמכה עליי שאכתוב מה שנראה לי. (היוזמה לזה הגיעה ממני בעקרון.)

אגב, אני גיליתי את אמריקה

מה אגב בזה???

בס''ד

 

את בכלל לא כמוצ.. את קולומבוס...

 

וכנראה שההבדל הזה איננו ביולוגי או לפחות איננו ביולוגי בלבד.

האם אפשר להשתפר ולשתף פחות ופחות?מן הסתם כן.

אני חושבת שאלו תכונות נרכשות.

 

באופן אישי- השיתוף בא לי באופן טבעי (בגבולות)

 

אבל את ה"השתתפות" פיתחתי כשהתחלתי לעבוד ברצינות עם חניכים וכו' ששם ההקשה והששתפתות נצרכת.. זה דרש ממני בהתחלה אבל היום זה טבעי וב"ה אני יכולה להקשיב הרבה מאוד זמן ובאמת להתעניין =)

 

ולגבי ההבדל- אני חושבת שיכולת הרכישה היא אותו דבר, ההבדל הוא אולי ברצון ובנכונות.. 

אהבתי את הדגש על הרצון והנכונות.

בס"ד

אני מאמינה שבכל אחד קיימות מלידה שתי התכונות- שיתוף והשתתפות.
 

בנוגע לשיתוף-  אני יכולה להעיד על עצמי שעד שגדלתי זה בא אצלי בתקופות. היו תקופות שמאוד שיתפתי, ואז נפגעתי ונסגרתי. ושוב תקופות כאלה וחוזר חלילה. 
עד שמצאתי את האיזון הנכון לי. 

בנוגע להשתתפות- כל השנים זה היה לי מאוד טבעי, לא חשבתי על זה יותר מידי, ואז הגיע שלב שהבנתי בו את חשיבות ההקשבה. פשוט הקשבה. בלי לשאול שאלות, בלי להזכר במשהו דומה שקרה לך, פשוט להקשיב. זאת הייתה סוג של קיצוניות.

ובשנה האחרונה שמתי לב שאני רק מקשיבה, ולא שואלת, ולא משתתפת בשיחה. אז עכשיו זה המון עבודה על לשאול והוציא מהפה את התהיות שעולות לך בראש בנוגע למה שמספרים. ואני חייבת להגיד שזה ב"ה (!) עובד. ברוך ה'.

אז כן, מנסיון- זה דבר נרכש. 

בעזהי"ת.

 

אבל בואי נאמר שלא מומלץ בכלל לבנות על זה שבן הזוג ישתנה עם הקשר..

בחורה שקטה ומופנמת לא תתחיל להשתפך פתאום..

קשה אך אין ברירה!!!!!

על פי מה שראיתי עד עצם היום הזה,

אנשים גורמים לעצמם להיות פתוחים ומשתפים או סגורים.

 

ומשתתפים-בכלל.

נכון, יש כאלה שכבר מגיל מאד קטן כאלה,

אבל זה בהחלט תכנה שאפשר ורצוי לרכוש..

 

זה בעניין של נשים.

גברים אני לא מכירה מספיק..

להתקדם ושל מודעות למה אני עכשיו ולאן אני רוצה להגיע, בכללי בנות יותר טובות בעניין של תקשורת, לשתף ולהשתתף, ובנים הם "בונקרים"... שוב- אם יש בונקר שהבחורה תעודד אותו לשתף ולהשתתף ואכן לאט לאט הוא ייפתח- מה טוב! השאלה היא מה הוא רוצה

אם מסבים את תשומת לב האדם לנקודה או שתיים.

 

השאלה כמה הוא רגיש לענין, כמה הוא יישם אותו, וכמה טבעי זה ייהפך לו.

 

עדיף לוותר על התכונות האלה מאשר לשחק אותה כזה   בעע. אילוץ.

 

ולדעתי אין הבדל מגדרי בזה. אצל שני המינים ישנם מי שטוב בשיתוף/השתתפות, ובשניהם יש כאלה ששמים לב שהם רק עושים את עצמם...

מדובר בתכונות אישיות שהן קבועות יחסית לכל אורך החיים וניתן לראות אותן כבר מגיל ילדות.

כמובן שאפשר לעבוד ולשנות את התכונות אבל זה לא בהכרח יהיה תהליך פשוט.

ולא אמור להיות הבדל בין גברים ונשים בתחום זה (אלא אם כן הם חיים בתרבות שיוצרת פער)

בעזרת ה' יתברך

 

שמחתי לשמוע שרובכם חושבים שאפשר לרכוש תכונות כאלו.. אתם אופטימים!

אני אישית די מסופקת...

המחשבה שעמדה לי מאחורי השאלה היא לגבי בחור מסוים שיצאתי איתו והיה ממש תותח, ממש ממש, אבל היה יחסית חלש בשיתוף ובהשתתפות, ועל זה נפל הקשר, כי זה היה חסר לי. עבר זמן, ועדיין אני מאד מעריכה אותו.. 

מהמשך ההתנסות שלי בעולם הדייטים, ראיתי שבחורים שהיו מבחינתי ממש טובים ב'השתתפות', היו משופשפים ומיומנים...עברו המון דייטים ולמדו עם הזמן...אז הבנתי שיש פה גם עניין של למידה.. 

 

 

הבחור הלחוץ שלא מצליח להיפתח בפנייך הוא או באמת כזה או שזה תוצאה של המצב בו הוא נמצא ובפגישות מאוחרות יותר פתאום תראי שהקשר ישתנה. 

בוודאי שיש פה גם עניין של למידה וניסיון, לכן לא בטוח שההשתתפות שאת רואה היא באמת התכונה האמיתית של האדם או מאולצת וזמנית. יכול להיות שההשתתפות שהוותיקים מראים לך היא פשוט העמדת פנים.

פעם אח של חברה שלי, בן 6 בערך,

 

כשהוא שמע שממלמלים משו על זה שבע"ה בקרוב יהיה לי חתן, הוא נזעק:

 

מה, אבל רק אני חבר שלה!

אין כמו ילדים קטנים כאלה!!!

 

אני זוכרת שבכיתה א' עשינו חתונה רצינית עם כיבוד ושמלה לכלה אחרי שהילדון הציע לחברה שלי נישואים בהפסקה

רק להיזכר בזה ואני נשפכת כאן

לא מזמן בן של חברים בן 7 שאל אותי עם מי אני אתחתן- חרדי או דתי לאומי.

אם זה עם חרדי אז שאני אחכה לו... 

לק"י

 

ילדים הם עם אמיתי בדר"כ, אז שווה לה לקבל את ההצעה

אוי ווי...

בגללכם נזכרתי!

אני נשואה בכלל!!!! גוועלד!!!

 

היה לי חבר פעם, בן של שכנים של סבא וסבתא (חח! קראתי לו מיכוש- שזה כינוי למיכאלה אוי, נוסטלגיות!)

התחתנו אולי... מי יודע כמה פעמים,

בנינו כבר כמה וילות רציניות מקפלה (אחת לכל ילד שלנו),

ההורים מסתדרים מצוין...

מה צריך יותר מזה???

 

רק שהבחור לא שמר אמונים,

נשכחתי מלבו,

ואני יודעת שהוא נשוי+תינוקת כבר.

 

 

אבוי לי.

הבנים של היום.

 

 

כפרה על הילד הזה!!>>> בחצר בגן,הוא בא אלי ואומר לי-אני הולך להכין פיצה ולהביא אותה למי שאני מאוהב בה..ואז הוא אומר לי,את יודעת למי?! שאלתי אותו,למי? ואז הוא מצביע עלי כזה עם חיוך.... @הוא רק שכח שאני נשואה....

"מרב, אני אוהבת אותך"

"כן, אז תתני לי נשיקה?"

"לא. אני אתחתן איתך!"

 

ויש ילד אחד במועדונית שלי, בכיתה ה', שאשכרה מאוהב בי 

ברמות אחרות.

זה כבר מפחיד!

תנסי להגיע להחלטה שכלית- שזהו, את מנתקת ממנו!!

 

ולא לדבר איתו יותר- ולא להיפגש איתו יותר, לא סתם ולא עם סיבה,

 

גם אם מאוד רוצים,

 

ובע"ה- לאט לאט, לא בבת אחת, זה יחלוף, ויתפנה לך בלב מקום לאחד אחר

 

ויש לי עוד משו-

 

לפעמים כשאומרים שאנחנו מכורים למשו- זה קצת מסיר ממנו את האחריות,

 

זה נשמע כאילו זה איזה כח שגדול ממנו ששולט בנו-

 

וזה לא נכון.

 

אנחנו אחראים על המעשים שלנו,

 

וגם אם זה קשה- עם עבודה חזקה- אפשר לצאת מזה.

 

ולא, זה לא נשמע ילדותי בכלל

 

אם יש לך עוד שאלות- פה גם באישי בשמחה!

 

בהצלחה

אולי יקרה נס ותצליחי להאיר את עיניו ויחזור בתשובה? לא תמיד חזרה בשאלה זה מחוסר אמונה ח"ו, לפעמים בחוסר התחברות למצוות, מרידה בהורים... אבל הכי הכי חשוב- רק מבחינה שכלית תעני לעצמך- זה באמת הבעל שאני רוצה? אבא לילדיי או רק בגלל רגש אני חושבת עליו כ"פוטנציאל"?

בלי אולי, בלי לפעמים, בלי אש קטנה. בצורה מוחלטת.

 

זהו צעד קשה. זה יכאב. הוא לא יצא לך מהראש כל כך מהר.

 

אבל בסוף, הזמן יעשה את שלו. לאט לאט הוא יצא לך מהלב, ויתפנה מקום למישהו אחר. מישהו, שאיתו תוכלי לבנות את בית טהור בישראל.

 

זה ממש לא ילדותי. מדובר באחד הניסיונות הקשים ביותר. אבל את תעמדי בו!

 

 

 

אחות יקרה..

 

זה קשה..

 

 קודם כל : יהיה טוב.. כי בסוף הכל טוב בעז"ה...

 

אולי תדברו על זה? אני בטוחה שכבר עשיתם את זה.. אבל זה חשוב ממש..

 יכול להיות שזה רק לתקופה, שקשה לו.. אולי הוא בודק עם עצמו את הגבולות שלו..

 

אולי הוא מחכה שמישו יחזיר אותו לדרך..

תיזהרי לא לרדת בדת בגללו..

 

את כבר חושבת על חתונה ובניית בית? (לא דווקא תיכף בתקופה הקרובה,, אלא בגדול..)?

וזה דווקא עם מישו דתי ממש? זה חשוב לך מאוד?

 

יש הרבה זוגות שהם לא באותה רמה דתית.. ויש הסכמות והרבה כבוד והידברות בנושאים אלה..

 

לדוגמה יש לי חברה שאבא שלה נוסע בשבת.. ואמא שלה דוסית.. וב"ה כל הילדים שלהם דתיים.. כי יש סדר בבית.. יש כמו הסכמות ברורות בין ההורים: בנושא של חינוך ילדים.. בנושא של צביון הבית, מה עושים עם הילדים ומה עושים לבד..

 

אם את ממש לא בקטע הזה.. אז תתנקי ממנו לגמריי.. גם ככה זה כואב.. גם ככה יש המון דברים שיזכירו לך אותו.. גם ככה הוא בתוכך.. אז לפחות שלא תראי אותו,, זה רק יעשה לך לא טוב..

 

הרבה פעמים בחיים עושים דברים בניגוד לרצון הריגעי.. פשוט כי אין ברירה..

 

זה קשה,, ובטח את לא מפחדת  מקשיים..

 

ב"הצלחה רבה!!!!

 

וישר כוחך שככה את מנסה לבדוק מה לעשות.,.. ולא פשוט זורמת עם ה"התמכרות " הזו..

 

זה רק מראה על בגרות, לא על ילדותיות..

 

 

 

נראה לי שבאמת הכי טוב זה לשבת ולחשוב... ולעכל את זה שלא יצא מזה שום דבר ביניכם, ושאת לא רוצה שיצא... (בשקלול של הנתונים)

ואז לנתק קשר לחלוטין, ואת... בסה"כ צעירה, יעבור הזמן ואני מניח שתשכחי...

 

לא שאני אומר שאני הייתי מצליח לעשות את זה, ותודה לקל שבינתיים לא קרה לי דבר כזה |מבט חלול|, ובכל זאת, זאת נשמעת עצה נכונה שאפשר לומר.

אולי תלכי לרב?

 

 

 

 

בשום מצב ובשום שלב זה לא בריא להתחתן כי "אני מכורה אליו".

 

אם אני מבינה נכון, תחושת ה"התמכרות" באה משום שתמיד ראית את עצמך ביחס אליו.

הרבה שנים הוא היה חלק מחייך, ליווה אותך בתקופה מאוד משמעותית (גם אם לא בפועל, הוא היה שם במחשבה, "בפוטנציאל" שכבר בשלבים מתקדמים של מימוש), ולכן, באיזה שהוא מקום, הוא חלק מהזהות שלך.

לכן הניתוק הוא קשה. מאוד. ממש קריעה שמשאירה אחריה ריקנות.

אבל מכאן גם הפתרון -

יש לך הזדמנות נוספת לבנות את עצמך בעצמך - כאדם עצמאי וייחודי.

תתפתחי, תבני, תכירי את עצמך, תתמלאי,

ולאט לאט תראי איך דרכיכם נפרדות יותר ויותר, שרצונותייך נמצאים במקום אחר, וכך גם ההשלמה עם הפרידה תגיע.

אין לך מה להיות בלחץ, יש לך הרבה זמן לתהליך הזה...

 

 

נוג"ה יקרים שקוראים פה, תקראו טוב טוב ותפנימו - אל תכנסו לזה!

הלליש - לגמרי צודקת בקשר למה שאמרת על ההתמכרות. אבל הכוונה הייתה לא להוריד ממני את האחריות, אלא פשוט לנסות להבהיר שהגעתי למצב שאם הוא רק ימצמץ - אני אהיה שם...

וממה שהבנתי כאן בסה"כ, בנוסף עם מחשבה עצמית, ת'כלס אתם צודקים. ניתוק סופי הוא האופציה היחידה. 
כי אני לא חושבת שהוא יחזור בתשובה בזמן הקרוב (החזרה בשאלה לא נבעה מתוך מרד בהורים או משהו כזה. זה משהו יותר עמוק, עם המון מחשבה), ולהקים בית עם מישהו שלא דתי... לא יעבוד אצלי. (תשובה למייכ ואישה קטנה).

אז שוב, תודה. באמת שעזרתם, ועודדתם.
אז מה שנשאר זה להרים את הכפפה ו... אאוץ'. אכן אאוץ'.

אני אספר לך שבגילך גם הייתי מאוהבת במישהו.

וחשבתי שהוא הבחור היחידי בעולם ושהוא מדהים וכו' וכו'.

 

ועברה שנה שנתיים (שלא ראיתי אותו) ולאט לאט גיליתי שאני מתאהבת במישהו אחר.

ואחרי עוד שנתיים שלוש, פתאום גליתי שעוד מישהו התגנב לתוך ליבי...

 

הלב יכול להרפא.

זה קשה, זה לוקח זמן, זה יגרום לגעגוע, אבל זה יותר מאפשרי...

זה דורש מלא אומץ,

 

אבל אני בטוחה שזה שווה את זה!!

 

שיהיה מלא בהצלחה!

ו.. יש מישו למעלה שרואה אותך ושמח מיזה.. ובעז"ה ישמח אותך ויתן לך הרבה כוחות..

 

זה לא יהיה פשוט.. אבל אין ברירה אם זה מה שהחלטת שטוב לך!!

 

ב"הצלחה. רבה!
 

ושתירצי תמיכה- מוזמנת

 

נשאר ע''ג-קי''ב לספר רביעי... יישר כח!! שבת שלום!!

אבל אין ספק שהאירוע הבא הוא הכי הזוי:

ירדנו לגינה ציבורית. פתאום באו כמה נערים אוטיסטים עם המלווים הרוסים שלהם...

בקיצר, אחד מהאוטיסטים לא התאפק - והפשיל את מכנסיו מולנו כדי להטיל את מימיו...

 

 

 

 

 

(רק) בכתה א' התחפשתי לכלה.

 

בגדול, התחלתי לחשוב על זה ברצינות (רק) בשנת השירות. לפני כן זה לא ממש העסיק אותי בחיי.

אצלי מגיל 18 בערך

אני מגיל 16 בערך.

 

לדעתי זה גם קשור בסביבת הלימודים ובמצב המשפחתי. (אחים גדולים/בכורה)

לק"י

 

על חתונה ושמלה רק בזמן/השנים האחרונות (לא זוכרת).

אופס, שרשרתי לא נכון..

ואני לא בת...

 

אני רק יודעת מי אני רוצה שינגן לי בחתונה, ומי אני רוצה שיקדש.

חוצמזה אכפת לי רק שתהיה קדושה ושמחה.

אלא אם כן יש משו שאנחנו לא יודעים עליו

כי אחים שלי התחתנו כשהייתי בת 12...

והתחלתי לראות כמה בתים נרקמים במקביל והתחלתי להבין בערך באיזה בית אני רואה את עצמי.

 

החתונה זה רק ב4 שנים האחרונות נגיד, אבל לא יותר מ:"וואי ממש בא לי שזה יהיה בחתונה שלי"

או"ממש לא בא לי שככה תיראה החתונה שלי"

אבל לא משהו מאורגן או מסודר...

 

הרב המקדש והרבנים המברכים, יש לי כל מיני רצונות, הרבה מאוד בהקשר הזה תלוי באביר... אז כשיבוא , נחליט!

 

השמלת כלה יש לי רעיון כללי מגיל 18 בערך..

(מאז שהלכתי עם חברות שלי לחפש שמלות כלה...)

 

אבל כן, אנחנו חושבות על הכל... תשאל את נפשי...חחח

ככה בפינת בובות...

 

 

מהגן

 

אתה יכול לראות הוכחה לדברי בתחפושות בפורים

מה אתן עושות עם כל המקום במוח וזמן החשיבה הזה שמתפנה אחרי החתונה??

הן כבר מתכננות תחתונה של הילדים

 

וזה באמת!!!

ממנו!!! ואז מתלבטת שוב, ועושה עוד שינוי
הייתי שיא המרוצה, אבל זה פשוט יצר כזה, שמסתבר שהמון חברות חוות..

אולי שאלת בצחוק, אבל תדע לך שזה משהו שמתמודדים איתו במציאות.

זה מוזר שחלום שמילא לך את הראש ימים שלמים במשך שנים כבר קרה והתממש( ב''ה!!!)
ועכשיו מה?
מה מדמיינים לפני השינה?
על מה בוכים בתפילה?

אני נשואה חצי שנה ולרוב עיקר התפילה שלי היתה תודה.
התביישתי להעז לבקש עוד בקשות אחרי נס כזה גדול.

ו..כן לפעמים מתוך הרגל אני מדמיינת את עצמי לבושה לבן..ואז נזכרת שכדאי להחליף חלום כי כמה שאחלום..התסרוקת שהיתה לי לא תשתנה

זה נשמע מוזר. אבל זה באמת משאיר מקום ריק,וזה ללמוד מחדש לרצות ולחלום. ולא,איני בעד ישר לרוץ הלאה ולחפש חסרונות חדשים. ממש לא.

בעז'ה מברכת פה את כולכם שתזכו בקרוב להתפלל רק מתוך תודה ושמחה ולב שלם

חלומות מתגשמים

פרטים שוליים

בגיל 11 או משהו כזה. אבל זה היה קצר, ורק כי היו לנו בבית כמה קטלוגים עבים של כל-סוגי-הרהיטים וכלי-הבית מאיזה כלבו בחו"ל...

שהתפחושת הופכת לתחפושת של כלה.

......

כדבר רחוק ממני שנות אור...

עד שבמדרשה זה התחיל להרגיש קרוב יותר.

כל יום לפחות פעמיים...... (ואני בת 15)

זה התחיל בלהתחפש לכלה בגן, עבר למדידת כיסויי ראש של אמא, נכנס בהרבה שיחות עם חברות...

המון!!

חתן וחתונה- מהגן... (ואל תסתכלו עלי ככה!!!)

שמלת כלה- עדיין לא....

בית- מהשנה...  (כיתה ח'...)

 

כן.. ואני יודעת שאני קטנה מדי בשביל הפורום הזה ובכל זאת.... זה ממש מעניין אותי!!!!!!!

לפני חודש בערך ...

מגיל קטן,נראלי 11-12 בערך, בכיוון שאני רוצה בעל שילמד תורה, ובית מכניס אורחים וכאלה..

בצורה יותר רצינית של מחשבה בפועל על חתונה, מגיל 17 בערך..

את השמלה עצמה כמעט ולא יוצא לי לדמיין, יותר את החתונה כאירוע- מי ינגן וכו'.

 

עד היום לא חושבת על זה.

 

לא משנה לי...

אבל השאלה עד כמה...

בתור בחורה מלאה לא היה נראה שהפריע למישהו עד היום אבל תמיד יש לי חששות לגבי הפגישה הראשונה..

לא היה מפריע לי אם בחורה היתה מלאה.ככל שזה יותר קיצוני-יותר יפריע.

וכמו כל דבר אם הייתי מכיר מראש והייתה נראית לי מתאימה בכללי-היה פחות מפריע.

 

העיקרון הוא כזה=בחורים מעדיפים לצאת עם בנות שנראות יפות בעינהם.

אנשים שמנים בצורה קיצונית נראים פחות יפה.

(אגב,אם מישהו מעוניין הוא מוזמן להגיב פה עד כמה אידיאל היופי הרזה הוא השפעה מערבית,

אז יש מצב,אבל כרגע זו המציאות)

 

יכול להגיד לך גם משיחות עם חברים שאצל רוב החבר'ה,לפחות שלי,זה יפריע.

איך אני אמור אי פעם להתחתן עם אחת מכן?!?!

אתן פשוט שונות ממני כל. כך!

 

 

ומסתבר שאף על פי כן ולמרות הכל - בנים מאז ומעולם התחתנו עם בנות, ובנות התחתנו עם בנים, והנה אנחנו כאן, תוצר של המנהג המשונה והלא מובן הזה

 

וכמו שאומרים - עד שזה לא מגיע, זה לא מגיע...וכשזה מגיע - זה מגיע!

 

ב"הצלוחס!

אבל אני מיזדהה לגמרי!!!

 

בנים זה כזה עםםם!!

צריך על זה משאל עם והצבעה דמוקרטית על כדור הארץ

יילכו למאדים ונשים לנוגה בשביל שלא יהי פיצוץ אוכלוסין בעולם ולא תמשיך היללודה ורק קבוצה חלקית תמשיך להתרבות בכדוה"א

נרגעו לפני יותר מ40 שנה.

אינבעיה לחיות יחד בשלוםק
רק צריך איזה גורם מתווך שכזה.
שיסביר לכם דברים שלנו נראים מובנים וברורים ולנו דברים שאנחנו לא מבינות בכם.

"כל הבנות אהבלות לגמרי! חוץ מאחת שאני לא מכיר עדיין."

היום הוא נשוי לה באושר

אני מקווה שגם אני אמצא את האחד שלא יהיה פשוט בןןןן!!! 

איזה מסכנים כולם...כולם רוצים להתחתן עם האישה הכי יפה בעולם, אבל הם לא יכולים, כי היא נשואה כבר 40 שנה...לי (בסגנון דיבור של הרב אבינר זה פשוט קורע!).

 

 

כולן אהבלות חוץ מאחותו (!!!) ואשתו.

בנות הן עם רע וטיפש.

הוא התחתן לפני כשנה ב"ה.

לבעלי- אני לא מבינה למה צריך להתחתן איש עם אישה ולא איש עם איש ואישה עם אישה. כל מין מבין את בני מינו הרבה יותר טוב מאשר מין מסוג אחד את בן המין מהסוג השני (אם זה גבר אז סוג ב סתאאאם!) באמת, לפעמים יוצא לי לדבר עם כמה חברות שלי ואני מרגישה שיש בינינו כזאת הבנה וביני לבינו- עדיין מתלמדים...

אז הוא אמר שזה כל העניין, שלומדים להשלים זה את זה, להבין, להקשיב, וזאת השלמות, שכל צד נותן את המיוחד בו בקשר

 , הן כאדם פרטי והן ממין מסויים, למשל, בהכללה- גבר נותן פן שכלי, גבולות, אישה- רגש, רכות... בסוף תמצאי את האחד, וכמובן- ה' הוסיף לכך את תבלין המשיכה, שמקל על ההתאהבות,שלא תהיה רק בחיבור באידיאלים.

ולא עם בת!    אחרת הייתי מתחרפנת!!!

ולצורך העניין נתמקד בסוף דבריך

"בת פלוני לפלוני" - מעולה. לכאורה, נקבע לך כבר עם מי תתחתן. אבל, כאמור, יש בחירה חופשית לאדם.

אז מה העניין פה?

 

ככל הנראה, באמת יש אפשרות בחירה בידינו - אנחנו ורק אנחנו קובעים איך יתגלגלו חיינו, ואנחנו אלו שנחליט בסופו של דבר עם מי להתחתן, ובמקרה שנעשה את זה נכון, יתברר למפרע שזה היה הזיווג המתאים לנו מששת ימי בראשית, שזה היה הזיווג עליו הוכרז בשמיים...

וזה משמעו של "הזיווג הראשון" (המשך הגמרא בקשר לסתירה לכאורה לתחילת המימרא, שאומרת ש"קשה זיווגם כקריעת ים סוף").

 

במקרה שבו האדם לא הצליח לבחור נכון, בשל שיקולים מוטעים, אז כנראה, נכנס העניין של "זיווג שני", והקושי הרב במציאה של חיבור והתאמה, אבל גם אז, אין זה אומר שאי אפשר לחיות בחיבור אמיתי ובאהבה גדולה - רק צריך הרבה עבודה, הרבה הרבה, וה' יהיה בעזרם (ועובדה, שהרי פעמים רבות יש גרושים שמתחתנים שוב/אלמנים וכו', ואי אפשר להגיד שהזיווג שיש להם עכשיו בגלל שאינו הזיווג המקורי שלהם, לא יעלה טוב - אלא, וודאי, זה קשור לעבודה שבני הזוג מוכנים להשקיע בחיבור הזוגי)

 

 

זיווג משמיים, זה יותר לאלה שמאמינים ש"יש רק אחת שמתאימה לי ואני אמצא אותה בסוף, גם אם היא תצטרך ליפול עלי משמיים", ולא מבינים שלמעשה, יש הרבה מאוד בנות שבפוטנציאל, יכולות להיות האחת והיחידה שמתאימה להן (כן, זה נשמע פרדוקס - אבל יש הרבה "אחת ויחידות", שיכולות להתאים ל"אחד ויחיד" שכמותך...), וצריך הרבה עבודה והחלטה אישית כדי להגיע בסוף למסקנה מי היא המתאימה לך ביותר, שאיתה אתה מוכן להשקיע עבודה של בערך 80 שנה ביחד...

 

וקטונתי מלפרשן את דברי הרב מוצפי אבל כנראה שהתחלתי לגעת בקצה קצהו של מה שהוא התכוון להעביר...

 

ערב טוב ושבת שלום לכולם!

זה אצל אנשים מבוגרים.
היום כבר כולנו גדלנו באותה חברה, לכן אין פערים שכאלו בדור הצעיר, זו דעתי בכל אופן

 

אבל אם תפסול עדה שלמה על סמך מקרה ספציפי מסויים של מישהו מאותה עדה, ולא משנה איזו עדה. זו גזענות.

 

כל אדם הוא עולם.

 

צריך לבדוק היטב לפעמים האם נכנסים ישר לשיפוט והסקת מסקנות שיש הבדלים מהותיים רק בגלל סטיגמות מטופשות.

 

וברור שיש הבדלים. מי אמר שאין?

 

רק עוד יותר ברור, כפי שאושר אמרה שהפערים הצטמצמו ומצטמצמים. בפרט בחברות שנותנות לזה לגיטימציה. (שכולנו אחים מלכתחילה)

 

 

 

 

כי גם אם ההבדל בסופו של דבר לא קיים במקרה הפרטי - הרתיעה מבוססת על הבדלים שלרוב קיימים!

ולכן זוהי ממש לא גזענות.

 

לכל היותר -טיפשות.

 

ומה זה אומר על המנטליות שלך שאתה מייחס את זה לעדה

אבל היקף התופעה של נטייה עדתית חזקה בציבור הדת"ל הוא קטן מאד. בדור שלנו, ברוב מוחלט מהמקרים, לעדה השפעה קטנה מאד על המנטליות.

 

אני לא יודע איך אתה נוהג, אבל פסילה קטגורית בגלל עדה היא אולי לא גזענית, אבל גם לא חכמה במיוחד.