ולשאלת חקל - משהו מרגש, לא מחויב שיהיה בומבסטי..

 

ההצעה חשובה מאוד, אני יודע שיגיבו לך בשרשור..

 

יאמרו לך וישאלו: "למה לך הצעה?"...

 

יפרטו לך חסרונות.

 

 

אז גבר,

 

ההצעה חשובה מאין כמותה, בתנאי שעושים אותה בזמנה הנכון.

 

כשאתה בטוח לחלוטין, 

 

הרי אסור לך למנוע ממנה לומר לך "לא" לצורותיו רק בגלל הבושה..

 

לצורותיו - גם "אני לא חושבת שעדיין" ו"אני צריכה לחשוב"

 

גם אלו בקשות נורמליות, ואוי לנו אם נעצור אותן סתם.

 

(הרי היא לא תאמר לך אותן כשתכרע ברך מול מפלי אש גועשים ותשאל את השאלה המתבקשת..נכון?..)

 

 

 

לכן, כשאתה בטוח לחלוטין,

 

תהייה גבר, תשאל, תציע.

 

תמצא רעיון חמוד, בתוך עוגה או בשוקולד, בים או במצפה..

 

 

ופשוט תשאל, השאר תפאורה.

 

לק"י

 

אלא אם כן יש סיבה חשובה לאחד הצדדים- שזה צריך להיות קרוב אליו.

אני משתדל שלא להיכנס לדיונים הקטנים האלה מי בא למי

אם אני מרגיש שזה יעשה לה טוב שאני מגיע, אז אני מגיע אליה

אחרת, אנחנו קובעים במקום שנוח לשנינו.

 

דרך אגב, (לא קשור בקשר ישיר)

יצא לי לנסוע גם יותר משעה וחצי לכל כיוון

רק שזה היה מאוד מבאס שאחרי חצי שעה היא נזכרה שיש מסיבת הפתעה לחברה שלה והיא חייבת ללכת

חשבתי שזה יהיה מיותר למדי להתקשר למחרת

הרי זה ברור שזה יגמר.

בכל זאת, בשביל לעשות את זה רשמי, התקשרתי

וצדקתי

 

בעזהי"ת

 

לא התכוונתי לקטנוניות הזו... השאלה הייתה יותר על הגבול בין השתדלות לעשייה בפועל.

עד כמה צריך להתאמץ וכמה כוחות צריך להשקיע בשביל פגישה?

 

סליחה אם לא הובנתי ...

 

ואת זה אומרת אחת מהדרום, שבטח סובלת לא מעט נסיעות למען המטרה המקודשת

לק"י

 

הנסיעה היחידה שלי למען המטרה המקודשת הייתה כבת 45 דקות..

 

אבל עקרונית נראה לי מוזר לא להפגש עם מישו בגלל המרחק.

למרות שאם יציעו לי מישו מהצפון או מאילת- יהיה לי קשה עם זה שזה רחוק..

והנסיעות להורים אחרי החתונה וכו'.

אבל אם ישמע טוב- אני מניחה שאני אסכים.

ולא לאמץ את עצמך יותר ממה שאת יכולה

 

אם תאמצי את עצמך יותר ממה שאת יכולה

לא תהני בפגישה

וכל הזמן התסריט הזה שהשקעת המון יעבור לך בראש

ותנסי לבדוק עם עצמך האם זה באמת היה שווה את זה

 

רק את יודעת מה הגבול שלך

את צריכה להפיק מעצמך את המקסימום שאת יכולה

אבל לא לעבור אותו

 

זה לא הכי נכון לעשות השוואה לאחרים

כי יש כאלה שמרחק נסיעה יהיה קשה להם

כאלה שדברים אחרים יהיו קשים להם

כל אחד עם הקושי והתמודדות שלו

מה שמי שמעליי כתב.

 

בסה"כ נראה חבל לפספס מישהו שיכול להתאים לך בגלל מרחק.

אין בזה כלל, הוא צריך לנסוע אליה, או "היא אליו. אמנם מקובל שבפגישה הראשונה הבחור יסע, אבל זה לא חייב להיות כך. אם המרחק גדול - נראה לי הגיוני לקבוע באמצע. אם יש למישהו סיבה טובה שאינו יכול לנסוע את המרחק - יש להתחשב בכך. אם אתם נפגשים כמה פעמים: הגיוני שפעם את תיסעי ופעם הוא.

כדאי גם לחשוב אם מישהו מכם צריך לנסוע בזמן הקרוב לקרבת מקום מגורי השני בלי קשר לפגישה ואז אפשר לנצל את זה, בלי להרגיש שזה "מדיי טרחה".

לא ראיתי את הודעת ההבהרה שלך לגבי כוונת השאלה.

 

אז לדעתי נסיעה כזו אינה מוגזמת, אם מדובר בבחור שנראה שיש פוטנציאל ממשי.

 

ומה שנפשי תערוג כתב.

בעזהי"ת.

 

ואם את רוצה פירוט אז בואי לאישי

ב"הצלחה בכל מקרה! הכל בא בזמן הנכון...

בעזהי"ת.

 

הציעו לי בחור שלומד מרחק של 3 שעות נסיעה בתחבורה ציבורית ממקום הלימודים שלי, ואותו זמן נסיעה מהבית של ההורים שלי להורים שלו. לפגישה הראשונה איתו אני נסעתי שעה בערך, והוא שעתיים.

היום אנחנו נשואים...

 

אני חושבת שזה לגמרי שווה את ההשקעה הזאת!

אבל שזה עוד כספק

זה ממש קשה לעשות את ההשתדלות הזאת

 

יש לי חבר ממרכז הארץ שהתחתן עם מישהי שגרה באילת

ובפעמים הראשונות הוא נסע עד עליה

 

אני מוריד את הכובע בפניו

אני לא בטוח שהייתי מצליח לעמוד בזה

 

למרות שעכשיו, אחרי שהוא נשוי, אין ספק שזה היה שווה

אבל במהלך הקשר, שהדברים לא ברורים, זה ממש קשה

גם כשזה בספק גדול.

וכן- נסעתי גם לצפת כמה פעמים (נראלי שזה היה המרחק הכי גדול עד כה),

זה לא היה פשוט, אבל כחלק מההשקעה, מהבירור ומהרצון להכיר ולהתחתן- צריך כנראה גם להתאמץ ברמה כזאת.

 

אם מותר לצאת מהארץ כדי למצוא את הזיווג,

אז - כל עוד הוא בגבולות של הארץ הקטנטנה שלנו- המצב מצוין ואסור לנו להתפנק.

 

(נקווה שהמיועד/ת לנו אכן חי בארץ ולא בחו"ל, כי לצאת מהארץ זה באמת מורכב )

 

מן הסתם - אם יהיה המשך - גם הוא ישקיע.

 

אולי פעם זה ופעם זה, או מקום באמצע - תתאמו לקראת הפגישה הבאה.

 

הרי ההתחשבות ההדדית, וההבנה זה לנסיבותיו של זה, הם חלק ממה ש"בודקים"...

מבחורה אחרת..

כדי שיתפתח קשר רציני.

 

את הוליווד תשאירו היכן שהוא ממוקם בכדור הארץ...

אם אני רוצה להרגיש ככה.

 

אם אני מרגישה ממש טוב, האם יש לי יכולת לגרום לו להרגיש כמוני?

מה הוא רצה להביע?

אבל נראה לי שהוא פשוט רצה להגיד, שהיה נחמד ולא משהו נוסף לכך. 

את לא יכולה לגרום לו להרגיש את מה שאת מרגישה.

גם אם הוא נתפס בעינייך כבחור מושלם.

 

אהבה זה ממש לא עניין של נוסחה מתמטית או קסם טלפתיה שאת יכולה להעביר לו.

זה משהו פנימי, שה' מכוון אליו, כדי שתתחברו יחדיו זה אל זו..

 

אם הוא מרגיש ואת מרגישה- סימן שיש בסיס לחיבור ביניכם,

אך אם לא- סימן שיש צורך לבדוק במשך כמה פגישות. להשקיע. לנסות.

ואז לבחון בהמשך אם כבר מופיעה הדדיות, אהבה, רצון..

 

בהצלחה.

חחח.. מרגיש לי בסרטים..
מספיק לי שיהיה לנו נחמד ביחד.. שיבין אותי, שיקשיב, ושיזרום השיחה.. קיצר, שיהיה סבבה ביחד ושלא נחכה על השעון שהזמן יעבור..!
תאמת? אפשר להרגיש שממש כיף ושבאלי שהזמן יעצור..
אבל פרפרים? מחוץ לתחום.. נשמע לי קצת סרטי מדיי)

זה היה הנוסח של הבחור.

 

הרגשתי פעם פרפרים וזה לא היה הכי הכי בעולם! (פשוט כי הייתי בלחץ היסטרי וכמעט לא אכלתי איזה שבועיים)

אבל כן יש רצון להרגיש משהו טוב, טוב שהוא מעבר לנחמד.

משום מה בד"כ בנות נרתעות מכך שבחור מראה שהוא 'בעניין'.

אם תתני לו בטחון להרגיש שכיף לך לקבל ממנו, שאת נהנית מחברתו ורוצה לשמוע ממנו שטוב לו, זה כר פורח.

כמובן שהכל בצניעות המתבקשת, אבל יש טעם טוב בלפתח את האהבה והרגש והבטחון העצמי בקשר.

איך הגיע לשם המסמר בלי לעשות קצר?

ואם החשמל התקצר אז מה הבעיה בכלל?

לא מאמין לי?

אתה מוזמן לנסות

ולזרוק את המפתחות מעל..

גם אם מנעת מעצמך התחשמלות ושריפה כללית של כל הבית הרי שלוח הבקרה בכל מקרה לא יאפשר זרימת זרם, היו מהנדסים שחשבו על התעלול האפשרי הזה כנראה לפניך והחליטו למנוע את זה...

אתה לא רואה שמדובר בדירה ישנה ללא המנגנון הזה?

בעצם למה שיקצר בכלל? לא עשו פה קצר רק האריכו את ה + או ה -

מסקנה: החמות קיבלה זרם, ואם לא היה ראוי שתקבל זרם

אתה לא לא רואה שמדובר בשקע ביתי דהיינו בזרם חילופין??? מה קשור פה + או - ???

 

דירה ללא המנגנון הזה זה סכנת נפשות של ממש ולא ידוע לי על קיומה של דירה כזאת בארץ ואם היא קיימת היא בטח נבנתה בלי אישורי בניה.

אבל אם האריכו את הברזל בצד אחד למה שיקצר?

בנוסף זה דירה באפריקה לפי הצבע של הקיר איך הגעת לדירה בארץ?

"קצר" זה שם קוד בחשמל לכל מיני בעיות שלא היה לאף אחד כוח לתת להם שם אז קראו להם "קצר". (זה לא אני אמרתי זה משפט של אחד המרצים שלי לשעבר)

 

במקרה כזה לוח הבקרה מזהה שגיאה שחור אחד קיבל תקע וחור שני לא מה שלא יותיר לא ברירה אלא להקפיץ את הפיוז אם לא הראשי של כל היחידה אז לפחות את הפיוז האחראי על השקע הזה ספציפית.

 

מה שלא ברור הוא מה שיקרה קודם- קפיצת הפיוז או קפיצת האדם המבריג מעוצמת ההדף.

 

טוב, האמת שדי ברור שהאפשרות השניה תקדים את הראשונה, אבל בית ללא המנגנון הזה פשוט יעלה באש.

זה לא בדיוק נכון...כדי שיהיה זרם צריך שיהיה סגירת מעגל חשמלי...אם חוטי חשמל נקרעים אז יש "נתק"-אין זרם...לפעמים יש המון חוטים והזרם מתפצל ביניהם כמו מים שמתפצלים בנהר....בכל חוט יש מושג שנקרא "התנגדות"-למשל: סלעים בנהר שמפריעים למים לזרום...ולכן הזרם בדרך כלל מעדיף לזרום במקום שהתנגדות היא חלשה...

 

המושג "קצר"-זה כשלזרם יש אפשרות לסגור מעגל חשמלי במקום שאין התנגדות...וכך הוא מדלג בצמתים ועובר איפה שנוח לו...

 

 

קצת קשה להסביר פה בפורום מה קורה שמכנסים בורג רק לחור אחד....יש הרבה מושגים ותכונות שצריך ללמוד...אבל לעניות דעתי זה לא יגרום לקצר כי אין סגירת מעגל...

 

לא מומחה בענייני הארקה אך יכול להיות שתהיה קפיצת פיוז...(לא יודע..)

 

סתם קצת רקע כללי...

יש גם בעיות מסוג "נתק" וזו כנראה אחת מהן.

אני ממש לא מבינה בחשמל, אבל לפי התמונה נראה שהתקע לא מחובר להארקה (מנגנון שמעביר את החשמל לאדמה במקרה של קצר) כי יש רק שני חורים ואין את החור השלישי שקשור להארקה. אני יכולה להעיד על דירה (מאוד ישנה) בארץ, שלא הייתה בה הארקה עד שמישהי שגרה בה כמעט התחשמלה ורק אז גילו את זה.

לא שמתי לב לזה בכלל חח...תודה.

כמובן כאשר אין צרכן בדרך,

נגיעה בפאזה עלולה לגרום להתחשמלות, לא לקצר, נראה כי ה"מתקין" שם את הבורג הזה
ותלה את המפתחות עם פלאייר חשמלאים, לכן הוא לא התחשמל, מי שיתחשמל זה מי שיגע פיזית בבורג,

אל תנסו את זה בבית.

זה עשה רע?

אדיוטי

ברוך ה' שזכיתי להורים כה אוהבים ודואגים

תודה רבה שזכיתי להיות השבת בצפת עיר הקודש למרות הקור והגשם!!
תודה על הנסיונות והכוחות שאתה יתברך נותן לנו. שנזכה תמיד להסתכל על הטוב בכל דבר!!!
שיהיה שבוע מוצלח ומבורך בבשורות טובות ישועות ונחמות בקרוב ממש אמן!!

למה פסיכומטרי צריך להפריע ברמה כזאת. מוגזם לטעמי..

יש לי חברות שבתקופת הפסיכו' הן לא יצאו לשום מקום!!! ולא רצו שנעשה להן יומהולדת..

 

ויש אותי שעשיתי כמעט הכל חוץ מללמוד בתקופה הזאת

א. הייתי עדיין בקשר הקודם והיה לי קשה עם זה.

ב. היה לי חשוב להשקיע בזה. משקעים כסף וזמן ועדיף לנצל את זה..

וכן, יש את אלה שאומרים שלימודים לא צריכים להגביל ולדחות קשרים..

הבחור פשוט רצה ללמוד משהו שצריך פסיכו' ממש גבוה, ורצה להשקיע את כל כולו, למרות שיצאו כמה פעמים וממש זרם להם...

אחרי כמה חודשים זה כבר לא היה רלוונטי להמשיך, אבל הבחורה ממש התבאסה מהעניין.

 

בכל מקרה, פסיכומטרי זה לא כמו לימודים לתואר, קודם כל מדובר בסה"כ בתקופה של חודשיים-שלושה ולא קורה כלום אם דוחים את הדייטים קצת, בניגוד לתואר שמדובר בכמה שנים טובות. וחוץ מזה, הפסיכומטרי זה תקופה מאוד אינטנסיבית ובדרך כלל התואר יותר מאפשר שילוב של דברים נוספים. חוצמזה פסיכו' יכול ממש לקבוע את העתיד בצורה משמעותית, לא כמו בתואר שהחלוקה של נקודות הזכות מתחלקת להרבה מבחנים. זה יכול "לקבוע"(כמובן, עם הקב"ה;)) אם תתחיל ללמוד השנה או שנה הבאה, אם תלמד משהו שאתה רוצה ואיפה שאתה רוצה או שתתפשר על מקצוע סתמי או פשוט לאן שיקבלו אותך..וכו'.

 

אני הייתי מחכה קצת נראה לי, עדיף להתחיל קשר בנחת...

שיהיה בהצלחה!! 

מכירה זוג נפלא שבפגישות היא הייתה באמצע פסיכו + רשיון נהיגה..
ו הם נשואים באושר ובאושר + ילד חמודי











נ. ב היא לא עברה תפסיכו׳ ורק אחרי שנה וחצי עברה טסט..

פניות נפשית לדייטים וכו'. אפילו חבר'ה בצבא מצליחים לצאת בד"כ איכשהוא;)

אולי תארים מסוימים הם כאלה..

אם יש סטודנט משקיען במיוחד זה משהו אחר

בדרך כלל אפשר לשלב חיי חברה ברמה כזו או אחרת ועדין להוציא ממוצע גבוה. במיוחד שזה נמשך כמה שנים ואף אחד לא יעצרו את חייו בשביל התואר

 

במיוחד אם זה יבוא על חשבון המשפחה העתידית....

 

אפשר לצאת מזה...אני עצמי הייתי די מכור לפייסבוק בעבר...ועכשיו שנה וחודשיים אחרי שסגרתי אותו...מרגיש מעולה

 

 

 

ובתקופה שקבעתי עיתים לפורום זה היה דווקא כדי לצמצם את הפעילות בו.

אותו אדם מת על התחביב הזה של לגלוש בפורום, האם את תציבי לו תנאי לחתונה או את או הפורום? ואם הוא יגיד הפורום?

עוד דוגמא: אותו אדם מת על רכבים ויש לו רכב ספורט שני דלתות והוא משקיע בזה את החיים שלו (בשיקול דעת, לא מפריז עם ההוצאות). מה תאמרי לו? או את או הרכב? ואם יגיד הרכב? וכן הלאה...

סופו של דבר, אם אותו אדם מרגיש דבר שהוא חלק מהנפש שלו (הדוגמא של הפורום סתם הגזמתי), יהיה קשה לוותר עליו.

זו דעתי הדלה.

לפני כל תגובה: אני.  מה בי יש מתפתה ומתמכר? כמה מקום זה תופס בחיי? כמה אני מסוגל להתגבר ולהשתנות? בכלל רוצה?  אולי אני שלם עם זה וטוב לי?

 

יש כאלה...

ואני מכירה אישית פה בפורום ובאחרים. יש מישהו שפעם נהגתי לשים לו פתיונות בפורומים (תחת שם אחר שלי) ולהנאתי הוא בלע אותם...די לגרות אותו בתוכן מסויים או בסגנון מסויים וישר הוא קופץ להביע את דעתו (הבלתי חשובה...  (-;   ). ממש שעשע אותי.

זה אדם מלא חשיבות עצמית ותודעת שליחות - בא להציל אץ כולנו. הוא לא ישן בלילות. מאחר ואני מכירה אותו אישית - ההתנהלות שלו בהתאם ביום - התמרחות...כל הזמן צד את מה שיש בפורומים ותמיד בעניינים.

כף זכות עליו - אין לו חיים אחרים. זה ממלא אותו ונותן לו מקום להתבטא ולשרת את הציבור.

אחרי דברי הרכילות הללו - צריך לשקול באמת כמה מקום זה תופס בחיים. ויותר מזה - בלב ובמחשבה.

 

ואיך זה מתקבל אצלי לא ככללים, אלא בנגיעה אישית. הייתי רוצה שיחדול?

הייתי רוצה להגביל ולתחום זמנים? - בלילה, פעם בשבוע, שעה.

מה מפריע לי - מה שהוא? חוסר תשומת לב אלי? אי מילוי חובות ומטלות? עיסוק בתחום שאני לא? - ע"פ התשובות -להתקדם הלאה.

 

נכון, יהיו כאלו שיתפדחו,

 

אבל היא פרסמה את עצמה אצל כאלו שיעזרו לה.

 

 

יתרונות וחסרונות.

אבל אני תמה מה העניין לעשות מכל אנקדוטה בבית כנסת כתבה...

 

שיבואו לבית-כנסת ספרדי, יהיו להם די אייטמים לנכדים שלהם. 

להיות אם חד-הורית..?

 

על זה לא מדברים?

אתם יודעים, כבר היה סיפור מפורסם כזה שהעיפו מתפקידה  מורה באולפנא כי הביאה שני ילדים לעולם ללא בעל, כיוון שלא מצאה את בחיר ליבה וחששה לחכות יותר מדי.

אולי אני מנצלש"ת, אבל לדעתי זה קשור ישירות לנושא.

 

האם מותר הלכתית להביא לעולם ילדים בצורה כזאת? זה מציאות אידיאלית?

האם אנחנו עומדים בפני עידן שבו כל מי שלא מוצאת לה בעל פשוט תתייאש ותגדל משפחה לבדה..?

 

מנהלים, אם לדעכם הדיון יתפתח בצורה לא ראויה, מוזמנים לנעול.

אבל לדעתי זה חשוב.

לשרשור שפתחת בצמ״ע

1. דת"ל תורני.

2. אין קשר לחסידות עצמה. הם הדגישו את התורה בזווית מסוימת שלא הרבה הדגישו באותה זווית וזה חשוב כמו כל דבר בתורה.

הגלידה על חשבונך

 

1. דתי תורני/ חרד"ל (אני לא מבינה ת'הבדל..)

 

2. אולי חבקו"ק, לא ברמת האורח חיים.

המ"ה

 

1. דת"ל תורני

 

2. לתורת החסידות (בעיקר ברסלב) שיעורים/ספרים. הייתי רוצה להיות מקושרת לרבי, הייתי רוצה לטוס לאומן

   אבל לא יוצאת מהארץ בע"ה בל"נ.

ואם הבנות הולכות עם גרביים וחצאית 3/4?

עושות שרות לאומי ונמנעות מסרטים?

הבנים עם כיפה גדולה ובלי פאות?

...

 

ואגב,

חרדיות לא הולכות עם חצאית ארוכה!

זה רחובי! (לדעתם)

ועם פאות???

מה, הם חסידים ח"ו???

1. דת"ל תורני. שיהיה.

 

2. לרוב היחס שלי לחסידות מסתכם בהכלה. וגם זה לא תמיד.

 

המשך יום טוב!

1. דת"ל תורני/חרד"ל (יש לך מושג מה ההבדל?)

2. לא במיוחד. אין לי בעיה ללמוד קטעים מתורתם, אבל לא מעבר.

משתדלים להקפיד מאוד על כל ההלכות

לא נראה לי אפשר לכתוב עלינו "ציונים" (אם זה הכוונה ב"לאומי")

 

2. בעלי מקושר יותר לחב"ד. אני יותר לברסלב.

אבל שנינו מחוברים מאוד לתנועת החסידות הכללית. (וגם חצרות כמו ויזניץ', בעלזא ותולדות..)
לא נסענו ל770.

אבל לאומן - הוא מאוד רוצה בראש השנה.. שייסע (על אף שהייתי מעדיפה יום אחר)

אני טסתי - וחבל שעשיתי זאת.

 

 

1- הבית של ההורים או שלי בע"ה?

של ההורים- נוטה לחרדי מבחינה הלכתית והשקפתית, אבל לומדים במוסדות ציוניים דתיים.

שלי- דתי לאומי, הלכתי במידת יכולתי אבל יחסית פתוח.

 

2- ההורים כן, גם חבד וגם ברסלב. אני פחות קשורה באופן מעשי, אבל כן מתחברת.

1. בית דתי לאומי\חרד"לי

2. אני ונפשי קשורה בכלל לחסידות - ב770 ביקרתי כשהייתי בארה"ב(למטרת אזרחות), אומן לא זכיתי להיות(אולי אהיה שם יום אחד) אבל בפולין הייתי וזכיתי להיות שם על הרבה קברות צדיקים(ובנוסף גם זכיתי להיות בלינעס'ק אצל ר' אלימלך ביום ההילולא שלו) - וכמובן לומדים את תורת החסידות בכלל. של חב"ד, גור(שפת אמת), ברסלב(ליקוטי מוהר"ן), סלונים(נתיבות שלום) וכו'
ואם אתה רוצה גם לומדים קצת תורת הרב קוק(עד היום לא כל כך התחברתי אבל נכנס לשיעור מעניין בישיבה ב"עולת ראיה")

1. לא מוצאת את עצמי ציבורית. חרדית אני ודאי שלא, ועם הציבור הדת"ל יש לי הרבה מחלוקות. אף פעם לא הבנתי מה ההבדל בין דתי לאומי תורני וחרד"ל. רוצה להקים בית שעובד את ה' בשמחה, באמת, בלי חיפופים בהלכה וביראת שמיים. יהודים של לכתחילה ולא של בדיעבד.

 

2. מחוברת לחסידות בכלליות ומקבלת מהרבה זרמים. ה-צינור שלי בעבודת ה' זה רבי נחמן מברסלב וגם זכיתי להיות אצלו באומן. אשמח מאוד אם הבעל שלי ירצה לטוס לאומן בר"ה.

אוהבת גם את חב"ד בכלל ואת הרבי בפרט (בדיוק עכשיו קוראת את "פדה בשלום" על סיפור המאסר של האדמו"ר הזקן...)

ראיתי שכתבו פה שלא יודעים מה ההבדל...

מבחינתי ברור שיש הבדל, לא? 

אנסה להסביר את מה שנראה לי רק עפ"י סממנים חיצוניים שכמובן שהם שטחיים ולא אומרים הרבה... פשוט פעם שאלו אותי איך אני מגדירה את עצמי, אמרתי שאני לא יודעת איך להגדיר, וזה מה שנאמר לי (מכמה מקורות):

דת"ל- כשאומרים דת"ל רגיל בדר"כ הכוונה לבאמצע כזה. לא לייטים , אבל לא ממש חזקים... למשל כיסוי ראש- עם קוקס בחוץ... בחורי ישיבות שלומדים ברצינות אבל גם הולכים לקולנוע... בדר"כ רוצים טלוויזיה בבית...

דת"ל תורני- כיסוי ראש מלא, שרוולים שמכסים את המרפק, לא רוצים טלוויזיה בבית- אבל כן רואים סדרות במחשב...

חרד"ל- זה כבר ממש מתקרב לחרדי, רק ביחד עם לאומיות. הבנות הולכות עם גרביים, רק חצאיות ארוכות, לעיתים גם לא עושות שירות לאומי, נמנעות מסרטים... הבחורים עם פיאות וכיפה סרוגה ענקית על הראש- ...

 

כמובן שזה עניין של הגדרה, יש אנשים שמגדירים את עצמם דת"ל וזה לא כך וכן הפוך (אני למשל חושבת שמה שרשמתי על דת"ל תורני- הם צריכים להיקרא דת"ל רגיל...)

מה שרשמתי זה למי מה שידוע לי איך שכלל המגזר רואה את ההגדרות הנ"ל, בערך...

אנחנו צריכים הגדרות, ברור לי.

 

אבל....

הידעתם שאם נבדוק עוד ועוד תתי-מגזר נגיע למספר האנשים שקיימים?!

 

 

.....

אבל ברצינות... לא נראה לי שזה יותר מידי קטנוני...

בחור דת"ל רגיל או בחור חרד"ל- לפי ההגדרות שרשמתי, רוב הסיכויים (אם כי אני לא פוסלת לגמרי) שלא יתאים לי.

כשחברות שלי מילאו את הטפסים של שכינה ביניהם ודברים כאלה, הן היו צריכות את ההגדרות האלה כדי לדעת מה לרשום, כדי שלא יכירו להן בחורים שלא קשורים אליהן.

אבל ברור שלהתחיל לחלק לתתי תתי מגזר לפי כל סנטימטר של אורך השרוול זה מוגזם...

הצלחתי לסדר את זה!

אבל לחרדיות - מושג שקשה להגדיר באופן חד משמעי (עד שיש שהגדירו אותו לפי לבוש בלבד), יש מאפיינים נוספים מלבד הקפדה במצוות. משמע, שחרדי-לאומי אינו רק מקפיד במצוות לאומי.

לדוגמא: פתיחות מול סגירות, יחס עקרוני ללימודים אקדמאים ובכלל לעיסוק שאינו תורני וכד'...

 

כמובן, איך מישהו בוחר לקרוא לעצמו יכול להיות מושפע מאיך שהוא רואה את ההגדרה, והדברים אינם מוחלטים.

 

רק הערה.

1- גם הבית הנוכחי וגם העתידי בע"ה- דת"ל תורני.

2- לא... לא קשורה לזה, אך מצד שני לא מסתייגת. אני רואה בזה הרבה דברים יפים ובהחלט מבינה את מי שכן מתחבר לזה.

רק מנקודת מבט שונה.

הביטוי תורני הוא חיובי, וחרד"ל לפעמים (לא תמיד) נאמר לשלילה, וכמשהו שהוא לא ממש חלק מהציבור הדת"ל.

2- לא מקושרים לשום חסידות.

אבל אפשר להגיד באופן טבעי שהוא היה הכי פחות בשוק כשהוא הודיע...

זה בחור זהב שאני עובד איתו כבר תשעה חודשים.

לא שאלנו מי ביטל ולמה כמובן אבל זה באמת אחד האחרונים שאמור לקרות לו כזה דבר.

טוב, העיקר שחזר לעבוד, יש לו הרבה במה להעסיק את עצמו עכשיו מהחופש שהוא לקח.

אבל זה פשוט לא מסתדר לי איתו.

עדיין קצת בשוק אני מניח.

המ"ה

 

אבל הם פשוט מסוג הזהב שלא מתאים אחד לשני.

זה לא אומר שעכשיו בגלל שהוא ביטל אירוסין הוא פחות טוב.

 

הכי טוב זה לא לחשוב על זה יותר מדי..

בשורות טובות!

לק"י

 

היום ב"ה היא נשואה (למישו אחר) ואמא

אני איאלץ לחיות עם זה...

 

בהצלחה לנו, בנות..

 

אתם יודעים, זה מזכיר לי. פעם שמעתי על מישהו שהסכים לצאת רק עם בנות בלונדיניות עם עיניים כחולות.

סיפור עצוב..

תודה לאל, לא נתקלתי בו אישית (לא בלונדינית), אבל חברות שלי יצאו איתו..

לחמצן את השיער ולקנות עדשות מגע צבעוניות?

העיקר לצאת עם בחור רציני עם שכל ישר ועין טובה.

סליחה, אפשר למחוק. ניסיתי ולא עבד.

חשבתי שאמצא תמונה של המדוייט לשעבר, שעזב אותך או משהו...

בס״ד


ואגב מוטי, אני בן...
ואת ההתלהבות תשמור לדברים משמחים יותר...

הצחקתם

אם בחורה מחפשת בחור פתוח ולא סגור- אז הוא בעצם יטעה אותה!

בחור באמת פתוח זה אחד שלא צריך לשתות בשביל זה..

לפי דעתי: או שהבחור ייבחר שהוא משלים עם התכונה הזאת שלו ושמח איתה, וככה הוא בא לפגישות- איך שהוא באמת.

או, שאם הוא לא אוהב את העובדה שהוא סגור- וזה ממש מפריע לו בכל דייט, הוא צריך לעבוד על זה בדרך אחרת כלשהי... באופן שהוא יהפוך לאדם קצת יותר פתוח באופן טבעי.

 

אבל בחיים!! בחיים!! לא לפני דייט! בחיים!!

 

בהצלחה

א. זה לא הוא באמת, גם דרגת הפתיחות נמדדת בדייט.
ב. אני לא בטוח שזאת שמולו תהיה מרוצה מהרעיון, ומי ששותה כימעט תמיד אפשר לשים לב.
ג. בהנחה שהדייט יהחה מוצלח וימשך יותר משעה וחצי יתחילו סימני עיפות.
ד. אם ח"ו יקח לו הרבה זמן למצוא את האחת שלו, הוא לוקח סיכון שהוא יצא אלכוהוליסט..
מסקנה ברורה, לא?!

[נו, אתם דוסים אין סיבה שתכירו]

 

אני בעד.

כלומר בעד אלכוהול בכל מצב, לפני דייט ואחריו, לפני מבחן, ואחריו.

אבל בעיקר בערב, בחברת ידידים בפאב השכונתי.

בברכת - *היק* שמח.

 

לייק!!! (על ההשוואה לראג')

תלוי מאד אם הוא אחד שיודע לשתות או לא.

אם כל חמישי בערב הוא יורד עם חברים על בירה ופיצוחים מול מכבי- אז סבבה, ושייקח ת'בחורה לבר דתי וייתן גם לה

אם הוא בחור שפתוח מאד מול חברים, וסגור מאד מול אנשים חדשים- עדיף שיטפל בעצמו. מוח אחד או סנדאת פסיכודרמה יעזרו לו לטווח הארוך יותר.

 

אני אישית לא נגד אלכוהול, אבל גם לא חושבת שזו דרך לפתור בעיות. 

זה לגמרי חיצוני, כשמדברים על חיי נישואין.

אלא אם כן הפערים ממש ענקיים ורק מתווכחים על זה.

אבל הדעות האלו לעיתים משתנות- עם החיים, עם ההתבגרות, עם התובנות, ועם הזוגיות.

יש לי חברה חילוניה, בתפקיד חשוב בלשכתו של שמעון פרס. היא התחתנה לא מזמן עם בחור ימני לחלוטין. איך זה שאצלם הדברים האלה קלילים יותר ואצלנו זה כ"כ כבד?

 

וברור, ברור, ברור שהעיקר המידות. מותר להתווכח- אבל השאלה איך ויכוח נראה? מר ומגעיל, או מענין עם הקשבה?

 

כשבע"ה תהיי נשואה, עייפה בתחילת הריון, מה שישנה זה איך האישיות שלו, ולא מה דעתו על יום העצמאות.

בהצלחה

לק"י

 

דניאל- אני לא מייעצת לך, כי אין לי מושג מה כדאי, ואני לא רוצה להגיד סתם דברים בנושא כזה חשוב..

נכון, כשהיא תהייה עייפה בתחילת הריון- האישיות שלו בהחלט תהווה הגורם המרגיע והתומך.

אבל זה חרה לי מעט, כי הזכיר לי שפעם למדנו קטע של הרב קוק זצ"ל על חיי יהודי בגולה וחיי יהודי בא"י.
ובקיצור אומר- ההבדל זה חיים פרטיים או חיים כלליים..

נכון שצריך לחיות בשניהם, ולפעמים ערך אחד חשוב מהשני.
רק שעכשיו, בתהליך בחירת בן-זוג, ראוי לחשוב גם על הפן הזה- של החיים הכלליים.

ושוב- ברור שלאפוסלים רק כי הוא חושב שונה ממני.
השאלה מה אני מצפה מהבית שלי. ועד כמה זה רחוק....


חפרתי

שלא תעיזו להפרד בגלל שטות זו..

חתונה נעימה

 

אם מסכימים בהכל- אז החיים משעממים..

 

תחשבי על זה..

 היית רוצה שכל דבר שאת אומרת הוא יגיד: כן אמת נכון ויציב??

 

מיצד שני..

 

מחלוקות לא נגמרות בויכוחים..

 

זה אמור להשפיע על דרך החיים..

 

אם יש המון כבוד לשני, ורצון כנה, אז אפשר להחליט על "חלוקה" מי מחליט באיזה תחום..

 

סופו של דבר,, בחיי היומיום העיקר באמת זה המידות והחיבור האישי כמו שאמרת..

 

ב"הצלחה מהממת!!!

 

 

 

 

חיזקתם אותי והפניתם את תשומת ליבי לדברים שעוד אברר....

 

ומייכ, גם את!! 

אני די ממלכתית, מבית ממש ממלכתי. ובעלי ממש פנאט. 
בפגישות הראשונות עוד דיברנו על יום העצמאות ועל דברים בסגנון, אח"כ הבנו שזה לא ממש משנה.יש הרבה  יותר דברים שמחברים ביננו. והנה, עבר יום העצמאות חלק...
אבל זה תלוי, כי אני לא מורעלת על העניין. אולי אם שניכם עקרוניסטים זה שונה. בהצלחה בכלאופן.

לו אין בעיה איתי

שמצד עצם הענין - לא חייב שתהיה בעיה.

 

ולא בגלל שזה לא נושאים חשובים, אלא בגלל שזה בתוך התחום של היראת-שמיים,

 

ואז תלוי מה עושים איתם.

 

אם זה גורם ל"פירוד הלבבות" ולביקורת אישית, להרעה ביחס, זה ענין אחד.

 

אם זה גורם להפריה הדדית וחיבור, לכבוד והערכה, למרות השוני בתפיסה, זה ענין אחר.

 

וכו'.

תודה רבה!!

עזרת לחידוד הדברים ממש!!

 

אבל איך להגיד, זה לא גורם להרעה ולא להערכה.... זה פשוט שם וכרגע די מעצבן...

 

אממה, שהחיבור האישי עולה על זה.

בעלי ואני גם לא מסכימים בהכל
וב"ה הכל דבש.
אם מדובר בהשקפת עולם שונה שתוביל לבעיות בחינוך ילדים
כדאי לשקול שוב.

שהבחור מאוד ציוני, והבחורה לא רואה במדינת ישראל אתחלתא דגאולה...

אם זה הבדל עמוק ברמה שהיא לא תהיה מוכנה בשום פנים

לראות את הילדים הולכים עם חולצות לבנות ביום העצמאות או עומדים בצפירה..

זה עלול לגלוש גם לתחומים אחרים בחינוך הילדים...

 

 

מצד שני - צריך לדעת שתמיד יהיו אי הסכמות (גם בחינוך הילדים)

השאלה היא האם הבסיס המשותף הוא רחב וכל שאר החיכוכים - הם קטנים ולא מערערים אותו.

חפשו את הדברים המשותפים לכם והמאחדים אתכם. 

אני בטוח שחילוני מצוי יראה מולו שני "דוסים" שמבחינתו הם בול אותו הדבר. אז שימו את הכל בפרופורציות. אמנים יש מחלוקות ביניכם אבל הן כנראה מאוד מקומיות ויש הרבה יותר משותף. הזכירו לעצמכם כמה משותף יש לכם. אפשר גם ללכת ביחד למקום ממש ממש לא  בראש שלכם כמו איזו הצגה בתל אביב ואז תרגישו הרבה יותר את המשותף לכם ביחד מול כל הזר.

 

דבר שני, תראו שאתם מצליחים לתקשר טוב בלי להקפיץ פיוזים. מותר לחשוב אחרת אבל צריך לכבד אחד את השני.

 

ונקודה לבירור: האם יש מוקשים שאת לא רואה כרגע איך אתם מפרקים? האם המחלוקות הם רק בדברים תיאורטיים או בדברים מעשיים לחלוטין? לדוגמה, איפה לגור, לאיזה רב או קהילה להשתייך וכן הלאה.

כמו כן ויתור - עד כמה את יכולה לוותר למענו על דברים שפחות חשובים לך ועד כמה הוא יכול?

האם יש דברים ששניכם לא יכולים לוותר עליהם כי הם בציפור נפשכם ושם יש ביניכם מחלוקת או שרק בדברים שלא נורא ואפשר לוותר עליהם?

אם בדברים הכי עקרוניים שאין מצב לוותר עליהם, והם בציפור נפשכם, אם שם יש מחלוקת, צריך לבדוק טוב טוב מה עושים.

אם זה בדברים כללים כאלו, לא נורא, מצאו את המשותף ובנו לכם דרך משותפת אל יעד משותף.

אבל קראתי והייתי חיבת להגיב,

כמו שמקשיב בסבלנות אמר/ה תבדקו על איזה עקרונות אתם לא מוותרים בשום מצב ועל איזה כן.

מהכרות עם כמה בתים כאלו,זוגות שהשכילו וקבלו על עצמם רב/דרך מסוימת הבית יציב וטוב יותר לעומת זוגות שהחליטו להתחתן למרות הפערים.

 

יש לי חברה וזה מצב קיצוני לגמרי - שהאמא שלה חבדנקית ממש עם כל המשתמע והאבא בכלל לא בכיוון והם התחתנו עם הסכמות, כמו היכן הילדים ילמדו ועוד ומחוץ הכל נראה חמוד ובסדר ו...וואו איך הם הפוכים וחיים ביחד אבל מהכרות מבפנים זה לא בדיוק ככה, לדוג' האבא אוכל מסיר נפרד כי יש לו בעיה עם הבשר של האמא (הוא ספרדי) ועוד כל מיני רעיונות כאלו, 

אז נכון שהם מכבדים אחד את השני ואת הדרך שלו והם באמת מכבדים וכל אחד נוהג כמנהגו אבל לילדים זה ממש ממש לא בריא!

נכון שזה קיצוני, אבל זה שווה בדיקה עד כמה השקפותיכם יכולות להתמזג אחד עם השניה. 

ומהכרות עם כמה זוגות כאלו אם יש רב שמוסכם על שניכם זה מעולה ומוריד הרבה מהוויכוחים והבעיות 

 

בהצלחה , וסליחה על האורך.

המצב שהצגת הוא מאוד יוצא דופן,

 

באופן כללי, גם אנשים שהם מאוד מאוד שונים- 

 

ההתנהלות היומיומית היא כן במשותף.

 

ובד"כ- הכשרות בבית נקבעת ע"פ האב- כי ההלכה נקבעת לפי האבא,

 

וגם במקומות עם המון מחלוקות- אין דבר כזה שהאבא אוכל מסיר אחר...

 

אם חיים יחד, אבל ישנם דעות חלוקות, ואני מכירה גם זוגות כאלו, שההתנהלות היומיומית שלהם רגילה-

 

זה דווקא יכול כן להיות בריא לילדים,

 

הכל עניין של איך ומה עושים עם זה..

דופן, וע"כ הבאתי את הסיפור הזה, ע"מ לחדד ושיראו את ההבדל 

וכן שישמו לב שיש מה לבדוק ולא להחליט רק ע"פ נטית הלב כי אני מאוד אוהבת את האשיות שלו. 

בס"ד

 

 

תראי,

בין כ---ל שני אנשים יש פער, כי מדובר בשני אנשים ש-ו-נ-י-ם!!

 

השאלה עד כמה זה מהותי.

 

ז"א - עד כמה מתעסקים עם זה בחיים...

 

למשל - "ממלכתי" ו"גבעוניסט"

אם הצד ה"גבעוניסט" לא מוכן להתפשר על פחות מהמאחז הכי טרי שיש ולקפוץ מגבעה וגבעה, ובצד השני - אם זה לא עיר אז לא - כנראה שזה לא ילך. אם המחלוקת נגמרת בשאלה אם לברך על ההלל ביום העצמאות כנראה שזה לא נורא..

 

ובקיצור - השאלה המשמעותית היא עד כמה זה צפוי להתבטא בחיים שבפועל...

 

(וכיף לשמוע שאתם מתווכחים בכיף. זה ממש דבר חשוב!!)

 

בהצלחה!

מהסרט הזה שיכול להתאים לפורום הזה..

נו, שויין..

 

מוזמנת לצטט בשמחה משבלך

משהו כמו:
איזו אישה אתה מחפש?
‏-מישהי כמוני. פלפלית. בלבוסטה.. (באותו קול חדגוני ומשעמם)

זה הקטע שכל הקהל צחק. לא רק אנחנו‎‎

אחד הקטעים!!!!
מישי פלפלית כמוני כזה..עאלק;)

סרט מדהים! צריכה למצוא זמן לראות אותו שוב..

לעשות את זה בטאקט.

לא להיפגע אם הבחורה מסרבת.

לדעתי בדר"כ לא, לא חושב שזה עובד ככה....

שלרוב- הבנות בעד

והבנים - נגד.

כמה לא צפוי

אבל אם הקב"ה גזר עלי שזה הדרך שאני אכיר אותה אין לי שום בעיה עם 1

1!

ובגדול.

תודה לכל המשתתפים, למנהלים שביימו מאחורי הקלעים ובמיוחד לבחורה שהתחילה איתי אחרי שבכלל הצביעה 2.

 

ערב טוב ושבת שלום לכם

סתם

אמנם בחיים לא עשיתי את זה, אבל זו דרך לגיטמית אם עושים אותה בצניעות.

איזה עוול

בנות מה דעתכן שתתנו לנו לשמור על העיניים שלנו ותתחילו אתם בעצמכם?

ככה תוכלו לעשות את הבררנות שלכן בינכם לבין עצמכם..

אהה...וגם אנחנו נוכל לשבת רגל על רגל ולחכות לאבירה על הסוסה החומה..

ותישאר לבד חחחח סתם...

בכ״מ אני לא אתחיל עם מישהו ששומר עניים....

מה אני יהרוס לו את זה?!?!? חחח

סתם למנוע שיטוטי עיניים מיותרים..

 

אתה כאילו מתיימר להיות תושב כדור הארץ?

זה חלא שאני לגמרי לא מסתכל על בנות..

כשאני מדבר עם מישי אני כן מסתכל..

רק לא מתבונן..וסתם כשאני הולך ברחוב משתדל לא להסתכל..סתם כי זו ההלכה..

בנים!!

 

מה אתם חושבים על בת ששומרת עניים???

אבל שיהיה להם בהנאה!