פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1366)

הגמ' במסכת עירובין (צו.) אומרת שמיכל (הבת של שאול) היתה מניחה תפילין

אבל יש פוסקים שסוברים שמותר וחובה להניח,

ככה שלא היתה לי בעיה שאשתי תניח תפילין בחוה"מ

ואני רואה שפרטת שם

אז מה השאלה

בד"כ זה מתעכב בגלל סיבות טכניות.

והשאיפה כמובן זה כמה שפחות זמן מהתחלת ההכירות ועד לדייט הראשון.

צריך ללכת ולהכיר

כמובן עם אמצעי הזהירות הנדרשים.

גם בהצעות רגילות לפעמים לוקח שבוע מהטלפון הראשון ועד לפגישה,

לכן כדאי לצמצם את השיחות לפני הפגישה הראשונה.

השאלה באיזה רמה של היכרות.

האם לדעת על עצם קיומו של האדם, או ממקום יותר עמוק...

(כשיש מכרים משותפים - דבר שכיח מאוד - זה נחמד ביותר)

אני מניח שאת יודעת מהם הדברים שחשובים לך...

מעבר ללדעת על מכרים משותפים (לוודא שלא מדובר באדם שמנצל את

הפלטפורמה לרעה), כדאי גם דרך צד שלישי, שתוכלי לשאול על אותם

דברים שחשובים לך בלי הישירות...

יש הרבה ניקים שמוכנים לעזור בלברר אצל הניק בו את מעוניינת...

סליחה אם יש כאלה שיחלקו עלי =/

היא יכולה להיות גם הרסנית

מאוד....

שבאמת יוצרת קשיים. לכולנו. אז דבר ראשון, תדעי שאת בחברה טובה. אני יכול לנסות להרגיע באמירה שככל שצוברים יותר ניסיון כך הנכונות להכיל גוונים רבים יותר גדלה, אבל אני לא יודע אם זה ממש מעודד..

באופן כללי, צריך להבדיל בין הבירור הטלפוני לפגישות עצמן. בבירור הטלפוני העיקר הוא סור מרע: לבדוק שאין נתונים שמאד מפריעים, ולא לנסות לבדוק אם התכונות שאת חולמת שיהיו לבעלך קיימים. את זה תשאירי לפגישות.

בפגישות הראשונות, צריך לבא במטרה להכיר את האדם, ולא לשפוט אותו. הכלל הגדול הוא שבדייט ראשון לא בודקים היתכנות של חתונה, אלא היתכנות של פגישה שנייה. בכך תמנעי מלפסול בגלל שלא כך את מדמיינת את בעלך, ובפגישות מתקדמות יותר, כשתתחילי לחשוב האם הקשר יכול להוביל לחתונה, זה יבוא ממקום של נכונות רבה יותר לוותר על 'איש החלומות' שלך.

בהצלחה!

שהרבה פעמים בפגישות ראשונות יש נטיה להשוות בין הבחור שנמצא איתך לבין בחור חלומותייך. והרי בחור חלומותייך מושלם, ואילו זה שמולך תמיד יהיה בעל חסרונות כלשהם, כך שההשואה תמיד תהיה לרעתו...

על כן, עצתי, לנתק לגמרי בין הדמיונות שלך לבין מי שמולך.

לא אומרת לוותר על הרצונות, אלא לברר אותם בצורה מדויקת. ממש לשבת ולהכין רשימה של מה הדברים שחשובים לך, לפי סדר יורד, ולהחליט על מה את בשום פנים לא מוותרת, ולעומת זאת מה יכול להשתנות.

שימי לב להבדל בין דמיון לבין רצון. ובררי לעצמך מה רצון אמיתי ומה דמיון שמבוסס על סיפורים או על בעלים של חברות...

בהצלחה. ותמיד תהיי פתוחה לאפשרות שה' יביא לך את החתן הכי לא צפוי בעולם ויהיה לכם נפלא ביחד...

וזה משתנה ודינאמי..

קשה לנטרל מחשבות..

 והן די לגיטימיות...

מותר לחלום..

 חובה לחלום!

אפשר לחלק את זה לשניים (כמו שכתבת): איך הדבר ברצון ואיך הוא בפועל.

מבחינתך, הרצון שלך הוא מה שטוב, טוב לך, שם את מרגישה חיבור ולזה את שייכת (לא מוכרח שהרצון הזה הוא טוב באמת, אבל זה כבר ניצלו"ש לדבר על זה).

הרבה פעמים תהיה סתירה (לאו דווקא מנגדת אלא פער) בין הרצון שלנו למציאות כפי שהיא בפועל, ממילא תיווצר תחושת חסרון. אחרי קבלת הרגשת החסרון תפקיד הרצון משתנה לגורם משלים, כלומר הוא (הרצון) דוחף אותנו למלא את החסרון וליצור הקבלה בין המציאות בפועל לרצון.

מחשבות גדולות מביאות דברים גדולים. להגדיל את הרצון זה טוב מאוד. צריך להזהר לא ליצור ניגוד שיביא לתסכול, כלומר שהכלים של המציאות לא יכולים להכיל את השפע של הרצון [יכול להיות שלזה התכוונה "בת 30" כשכתבה להבחין בין דמיון (שאינו בר השגה) לרצון (בר השגה). אע"פ שאם זה הפירוש איני  מסכים עם המינוח אבל זה כבר לא שייך].

נראה לי שאחרי שתצאי פעם ראשונה ירד לך כל הלחץ....ותפילתי שתמצאי את המיועד בפעם הראשונה.

אומנם זה שונה כי אני אדם אחר אבל אולי קצת ירגיע אותך- אני גם הייתי מאוד מאוד חששנית לפני שיצאתי

שאני מקובעת ואם זה לא יהיה זה איך אני אשרוד כמה דק' נוספות עם מישהו-שזה לא הוא!

ומה יקרה אם זה הוא אבל אני פשוט לא נותנת לו הזדמנות כי כבר התקבעתי?

פחד אימים לפספס!!

עצה - גם אם נראה לך שזה לא זה ואת ממש אבל ממש בטוחה!! ממש בטוחה! ברור לך שאין מי שיזיז אותך מההחלטה.

גם ככה את חייבת להשאר איתו עוד קצת זמן, כי זה פשוט לא נעים לקום אחרי רבע שעה אם זה לא הדדי.

תני לו עוד צ'אנס! תנסי לנקות את הראש והלב ולראות מה טוב!!  לפעמים מתגלים דברים לפעמים לא ...

והכי חשוב ב''ה ישתבח שמו עוזר המון!!!!! יש בזה סיעתא דשמיא מהמממתת פשוט!!! דברים שקשה להבין בכלל!!!

המון הצלחה!!!!!

ברור שהראשון הכי טוב!

הלוואי שהבאה בתור תהיה היא! הלוואי!

ברור שלומדים הרבה מדייטים,

אבל יש מספיק הזדמנויות בחיים ללמוד מהן דברים חשובים...

אנשים שיצאו עם יותר ממש לא בהכרח אנשים טובים יותר. יתכן שזה מגביר את המודעות העצמית, אבל הרבה פעמים מודעות עצמית מוגזמת מזיקה יותר מהיעדרה...

מאחל לכולנו שהתרחיש הראשון יתקיים!

דיברתי על בירור עצמי כתוצאה מהרבה קשרים..

כאילו, יותר הערכה לדבר האמיתי כשמוצאים אותו, אחרי שרואים את כל הדברים האחרים.

יותר הבנה מה אתה מחפש בבנאדם ואילו תכונות חשובות לך, לאילו תכונות אתה לא מתחבר..

כאילו יש לי לפעמים הרגשה שאנשים שהתחתנו עם הראשון הם קצת תמימים מידי.. לא?

מצד שני, תמימות זה מדהים. אולי אני רוצה להיות תמימה. 

טוב, אין לי מושג

כול אלה שבדרך הם בדיעבד גמור.

כל הפגישות שבדרך נכון שלומדים מהם דברים אבל זה לא אידיאלי

מבחינתי הבעיה היא באדם עצמו ולא באלו שהוא נפגש איתם

הכוונה- יש כאלו שנפגשו עם מאות, אז מה אף אחת לא התאימה? במקרים כאלה הבעיה היא בזה שנפגש (יכול להיות בן או בת פשוט יותר נפוץ בבנים) ועד שיתבגר / באמת ירצה להתחתן הוא יחפש על מה לפסול.

חשוב ללמוד מקשרים קודמים אבל זה לא שאי אפשר ללמוד בדרכים אחרות.

כתבת: "יותר הערכה לדבר האמיתי כשמוצאים אותו, אחרי שרואים את כל הדברים האחרים"- גם זה לא נכון כי אף אחד לא מושלם, ואז נכנס כל העיניין של התאמה- נכון שהוא/היא לא תהיה מושלמת אבל תהיה השלמה וכו' אבל גם זה תלוי במידות של שניהם, אם המידות מתוקנות אין שום סיבה שהקשר לא יצליח, שכל אחד יהיה פתוח לשני ויקשיב לו, זה מה שכל הזמן מדגישים שצריך לוותר ושהנישואים זו הדרך לתקן את המידות.

ברור שיש קשרים שמלכתחילה לא מתאימים כי יש כיוונים מנוגדים בדברים מהותיים יותר לקשר אבל בדרך כלל אלה שנפגשים איתם זה בגלל שיש כיוון משותף.

הבירורים האלה לפעמים עוזרים להמשך הדייטים, אבל 1. אם הבא שתצאי איתו הוא הנסיך, הרי שהבירור הזה מיותר, 2. לפעמים הירידה לרזולוציות של 'מיהו האני האמיתי' ו'מה מתאים לנפש שלי' וכד' יוצרים יותר קושי מאשר תועלת. ה'תובנות' לגבי מי אנחנו 'באמת' עשויים להגביר את הבררנות ולהוביל לחוסר יכולת להתגמש, וגמישות היא תכונה חיונית למי שרוצה שהדייטים שלו יסתיימו מתישהו בחתונה. אולי עדיף 'לטעות', ולגלות בדיעבד שבאמת אין לטעות הזאת השפעה של ממש על חיי הזוגיות שלך.

אם הייתי מבחין בכך שאנשים שעברו יותר דייטים הם מודעים לעצמם בצורה טובה יותר (= לא מוגזם לאף כיוון) וחיי הזוגיות שלהם מאושרים יותר - אז היה מקום לראות את ריבוי הדייטים כדבר טוב לכתחילה. במציאות, לפחות לפי מה שאני רואה, זה לא המצב.

תראי במבט לאחור- שהיית צריכה לעבור את כל אלה שהיו בדרך. ולא בטוח שעכשיו תרגישי את התועלת,

(אבל כמו כל דבר- אנחנו מאמינים באותה יד שמכוונת אותנו ומביאה אותנו למקומות שבהם נהיה ולאנשים שאיתם ניצור קשר. )

אני חושבת שיש לעניין הזה של כל הבחורים/בחורות שבדרך מקור (בגמרא או משהו) פעם אבא שלי הסביר לי את זה. אבל שכחתי לגמרי..

הוא יודע מה שהוא עושה, אם יש עסקה (כלומר, חריגה ממה שהוא תכנן בגלל התערבות שלי) משהו שם כנראה עוד יבוא בהפוכה...

יישר כח! אני ממש מזדהה

אני הייתי שואל ההיפך:

אם ביכולתנו לעשות מאמץ ולהיות במיטבנו כאשר אנחנו בפגישה -

מדוע שלא נעשה זאת?

מדוע שלא ניתן לדייט את המעמד הראוי לו -

כמשהו מיוחד, משהו רציני ומיוחד ביחס לשגרת היום?

להתנהג במיטבנו זה לא להעמיד פנים.

אדרבה, נבנה מלכתחילה את הקשר, וכך יהיה גם להבא בע"ה,

שאנחנו רגילים להיות במיטבנו כלפי בת הזוג.

שאנו רואים אותה כמי שראויה במיוחד למיטב היחס.

(ושנלמד מאותן הזדמנויות את היכולת שלנו להיות יותר טובים,

וממילא נקבל את המוטיבציה ליישם כלפי כל אדם...)

אבל, בהנחה שאתה לא באמת כזה, ויש מצב שבשלב כלשהו בעתיד האמת המכוערת תיתגלה, ואז הבחורה ההמומה לא תדע את נפשה - האם זה שווה את זה?

אומנם, אני מכיר מקרים שבהם צד כלשהו הסתיר פגמים מסוימים בצורה מוצלחת עד לאחר החתונה, ואחרי שהם כבר התגלו, עמוק בתוך חיי הנישואים, הצד השני כבר השלים עם זה ולמד לחיות עם זה והם חיים באושר ואושר, אבל - האם זה שווה את כל המקרים בהם זה לא נגמר ככה?

ו-תודה על הקבלת פנים החמה!

או שמא יש את המצב הזה בנפש שלנו שכשאנחנו רגועים ונינוחים

אז אנחנו תמיד סבבה לגמרי -

ורק צריכים עבודת המידות כדי שזה יהיה קבוע?

אכן, לעיתים יש דברים שהם ממש מידה רקובה.

לרוב, קשה מדי להסתיר דברים כאלה לאורך חודשים של פגישות.

ואם מישהו גם מודע אליהם, וגם מנסה להסתיר אותם מתוך מודעות -

זה ממש מנוול מצדו...

הבנתי נכון?

ומצד שני, לרוב רובם של חבריי ומכריי (גם מי שלא בסגנון שלי), נשואים ושאינם, וגם לי, זה עושה טוב על הלב שהם יוצאים מצחיקים. לא הייתי אומר "מאוד חשוב" אבל זה כן דבר שקיים.

מסקנה: יש סגנונות שונים של בנים. אז נכון שהכללה מוחלטת וסופית ("לא משנה מה תגידו") אינה נכונה, אבל זה כן תכונה נפוצה אצל בנים. ומההתרשמות שלי- יותר אצל בנים מאשר אצל בנות

השאלה היא-  האם הבחור/ה באמת רוצה להשתפר באותו חיסרון?

אם למשל הבחור מתרגז בקלות. זה מפריע לו והוא מנסה לשפר את התכונה הזו. מה זה אומר? שגם בסיטואציות אחרות מלבד דייטים הוא מנסה להתרגז פחות בקלות, להיות בנחת יותר.. במצב כזה, הגיוני ונכון בעיני שיעשה את ההשתדלות שלו בדייט לא להתרגז. הוא גם ככה עובד על זה ובשאיפה לשינוי.

מצד שני, אם בחור יודע שהוא כזה וחי עם זה (וגם הסביבה שלו נאלצת לחיות עם זה)- ז'א לא מנסה להשתפר, 

יש לו 2 אפשרויות בדייטים: להיות כפי שהוא וכך הבחורה תכיר אותו, או להעמיד פנים של אדם נוח לבריות ולדאוג לספר לה על התכונה הזו שלו (שאיתה היא תיצטרך לחיות).

במחשבה שניה, גם במקרה הראשון הייתי מצפה מבחור כזה שיידע את הבחורה יחד עם זה שהיא רואה שהוא באמת מנסה להשתפר. (שתדע. כשעובדים על תכונה בעצמינו יש גם נפילות). 

להיות עם חיסרון מסויים+ לא לנסות לשפר אותו+ לא ליידע את הצד השני, זה בעייתי מאוד ולאו דווקא יגרום לחיי נישואים מאושרים(מכורך המציאות, כביכול).

זה לא שהוא עצבני ומתאפק, הוא באמת לא עצבני באותו הזמן, ונראה לי שברור לכל אחד\אחת שהדייטים לא מלמדים מספיק...

ושיבואו זמנים "רגילים"... ואז יצטרכו לעבוד על עצמם.

זה לא רק שבאותו זמן הוא\היא לא עצבני, אלא שהם גם שואפים למצב הזה ורואים בו מצב אידיאלי.

מאד הגיוני שאדם יציג את הטוב ביותר שלו בדייטים..

מה שכן, אתה יכול להזכיר לציבור שכדאי לחשבן את זה. שקר או העמדת פנים - אין פה לדעתי.

זה כמו הוורט על אלול, האם באלול אנחנו מעמידים פנים? לא. אנחנו מקפידים על התנהגות לדוגמא, לעצמנו ולקב"ה.

ניסחת יפה מחשבות שהיו לי מסובכות בראש תקופה...

אני רואה הרבה אמת- בצד החמישי שציינת. אני יכולה להעיד על עצמי שבפגישות- אני מנסה להבליט את הצדדים הטובים שבי, הטובים והאמיתיים. וכשאני חושבת על תכונות פחות טובות בי, באמת אני משתדלת להתנהג הפוך מהם- לא רק בפגישות אלא גם ביומיום, במטרה לעבוד על המידות האלה.

כתבת שמצד שישי אולי כדאי לפתוח בשיחה ולהסביר על הצדדים הפחות טובים האלה, הבעיה היא ש... אם ניקח את הדוגמא שהבאת על אחד כעסן. אם הוא יתחיל בשיחה כך "תקשיבי, אולי זה נראה לך שאני ממש נינוח, אבל האמת שיש לי קצת נטייה לכעסים ואני עובד על זה..." לדעתי היא לא תחשוב שהוא טיפה כעסן, אלא שהוא סופר כעסן. כי עצם זה שהוא אומר לה את זה במפורש (והרוב לא עושים את זה) היא תחשוב שמדובר פה בביג דיל יחסית... וזה ירתיע אותה יותר ממה שזה אמור.

אז מה עושים? האממ... אני חושבת שזה עניין הזמן. הרוב היום מתארסים אחרי בערך 3/4 חודשים, וגם אם לא נדבר במספרים- הרוב מתארסים אחרי שהם שהו הרבה זמן אחד במחיצת השני.

אז בהתחלה, מבליטים רק את הדברים הטובים- שגם מראים הרבה על האישיות ועל ההתאמה (יותר מאשר החסרונות, לדעתי). ואז, לאט לאט, באופן טבעי, מתחילים להתנהג טיפ טיפה יותר בטבעיות...

אני אתן דוגמא קטנה - הבחור הכעסן, אחרי חודש וחצי בערך, יצא לטיול עם חברתו, והמוכר גלידה לא יחזיר לו את העודף הנכון והוא טיפה ייתרגז על המוכר. והיא תראה את זה. בדייט הראשון, הוא לא היה נותן לעצמו לכעוס כלל. בדייט 20, באופן טבעי, זה פשוט יצא לו.

והיא- היא תעשה את ההחשבונות שלה, כמה זה מתאים לה התכונה הזו...

לסיכום: כל דבר בזמנו. בהתחלה- טבעי ונכון שנתנהג קצת מאולץ, לא נראה תכונות טובות שאין בנו כלל, אלא רק את אלה שכן יש בנו- נעצים ונבליט אותן. כשהקשר יותר מתקדם, לא צריך דווקא להראות את התכונות הרעות- אלה פשוט, להיות טבעי. כמה שאפשר.

בהצלחה

בדיוק בגלל העניין של הסתרת בעיות וברור תכונות בעייתיות אצל הצד השני, חשוב מאד לברר עליו/עליה. אצל חברים, שכנים, רב הישיבה וכו'. ואז לחשוב האם להמשיך בקשר או לעצור אותו.

בזמנו כשראיתי שהקשר הולך לכיוון רציני פתחתי את הנושא הזה עם בעלי (שעדיין לא היה בעלי) וסיפרתי לו על הנקודות שקשות לי, מה שפתח גם אותו. הבעיה היא שלכולנו יש חסרונות שאנחנו לא מודעים להם...

מצד אחד אתה צודק שיש בזה משהו שהוא קצת רמאי, אבל למעשה אני חושבת שכולם מודעים לעובדה שבנאדם בא לדייט כשהוא במיטבו (או לפחות מנסה) ולא מצפים מאף אחד לפחות מזה.

כלומר, נגיד שאני בחורה עם פתיל קצר. ונגיד שאם אח שלי ישב לידי וימרוט את המיתר של הצ'לו שלו בקצב קבוע פעם אחרי פעם במשך איזה רבע שעה, אני אקום ואשאג "די עם זה כבר!!!" ואבהיל את הילד המסכן למוות (סיפור אמיתי), התנהגות כזאת היא לא עד כדי כך קיצונית בחיים רגילים בסיטואציה הזאת. לעומת זאת, אם בדייט נשב במסעדה והדיסק יתקע על מריטת מיתר מעצבנת במשך רבע שעה והבחורה שאתה איתה בדייט תקום ותשאג "די עם זה כבר!!" זה יהיה ממש מוזר ומאד לא מקובל...

כלומר- זה שבדייט אתה מתנהג יותר טוב מכרגיל זה מוסכמה ובגלל שכולם עושים את זה, כולם גם מצפים אחד מהשני לעשות את זה. מצד שני ככל שהקשר מתקדם, הוא אמור להיות גם יותר פתוח. אני חושבת שבקשר נורמלי ואידיאלי, אני אוכל לספר לבחור שאני בחורה עם פתיל קצר, ושהוא ידע לקבל את העניין הזה ולהתמודד איתו (או להבין שהוא לא יכול להתמודד עם זה, ואז להתעמת עם זה ולסיים את הקשר וכד')..

כלומר אסור להסתיר "פגמים" או גוונים שונים באישיות שלנו, אבל גם אין צורך לבוא ולהציג אותם בדייט ראשון או שני או שלישי. 

בקשר האחרון שהיה לי (שהיה די ארוך) היה לנו משחק כזה, שכל אחד שואל את השני בכל דייט, שאלה אישית. במסגרת השאלות האלה, למשל, שאלנו אחד את השני מה התכונה שאתה הכי לא אוהב בעצמך/ שאתה הכי רוצה לעבוד עליה.

אני חושבת שזה מדהים שיכולנו לשאול את השאלה הזאת וגם לענות עליה בכנות ולנסות להתמודד עם התשובות..

אבל בשום מצב אסור שדברים כאלה יתגלו רק אחרי החתונה!!!

יפה שהתייחסת לזה שהתהליך הזה מצריך התבוננות פנימית...

ו״שלא נודע עוד צער״ זה קונוטציה קצת בעייתית לי...

בהצלחה בהכל!!

אם זו הרגשה אמיתית שלך והיא נמשכת זמן רציני, הייתי אומר לך לשקול את הקשר.

עוד מעט אדבר איתך

כי יש לי תחושה שגם אם נמשיך עוד- אז אחכ אחתוך...

לא בטוח כמובן.. אבל זו התחושה שלי..

ובאמת מפחדת שזה יפגע בו יותר..

(איזה באלגן יצא לי...)

אם היו לך קשרים קודמים, האם גם בהם הרגשת כך? את עמוסה עכשיו בדברים אחרים? (מבחינת הזמן, או מבחינה רגשית). יש משהו שמפריע לך אצלו?

(באמת אני שואלת...)

אני חושבתשדבר ראשון את חייבת לאתר את מקור המועקה. אם זה ממנו ממש, במהות, או שזה דברים מסוימים שאולי אפשר לפתור אותם . (כמו שאדם כל שהוא אמר). אם זה משהו מוגדר שאפשר להצביע עליו, וניתן לפתרון, (לדבר איתו על זה או משהו) אז חבל לחתוך את הקשר. כי הוא אדם ממש טוב ומיוחד.. אבל אם הבעיה קשורה ממש בו, וא רואה דרך להתגבר על המועקה- לדעתי לחתוך.. וכמה שיותר מהר

בהצלחה

ואח"כ תנסי לראות אם הבעיה ניתנת לפיתרון

אם הבעיה לא נפתרת את צריכה לבדוק אם הבעיה הזו קריטית בחיי הנישואין שלך כדי להכריע

יש הרבה תובנות, אבל זה לא לפורום הזה

צריכה ספייס וזמן...

אם צד אחד מאוד רוצה- הוא חייב להתאפק ולתת אויר לנשימה...

אני כמו עסוקה בלהדוף..(וואי שפכתי.. )

נגמר לא נגמר.

ושלא ייגמר.

זהו להערב

אני חושבת שהרבה בחורים מפחדים להיות "גברים" ולדעת ליזום.

אני חושבת שאנחנו לא ממש יודעים מה אנחנו רוצים לפעמים ומסוגלים לחתוך מהר מידי בלי לחשוב יותר לעומק.

אני חושבת שאני עושה את מה שאני יכולה כדי להתחתן גם אם זה אומר להחזיר קשרים שחתכתי מהר מידי.

ובעיקר אני חושבת שאי אפשר להתווכח עם הקב"ה וכשהוא לא רוצה - כנראה שעוד לא הגיע הזמן...

מהצד של הבנים-חבר'ה תבואו עם לב תהיו קצת רגישים..תבינו שלידכם עומדת בת אדם שגם היא נושמת ורואה ובעיקר רגישה וגם מרגישה דברים שלפעמים אתם רומזים או מנסים להסתיר...כמובן שיש המון להוסיף אבל זה מה שחשבת עליו

ובנות-גם אתן תבואו עם ראש פתוח עם רצון להכיר אך לא להיות סגור,לתת צ'אנס..

ולשני הצדדים-דבר ראשון לא לשפוט לכף חובה אפילו שזה נורא קשה...

ואם יש דבר שיכול לשנות משמעותית את הקשר לספר מתי שאתם{בדגש על אתם\ן} חושבות שזה נכון לספר

מי יתן וכבר נמצא את האחת שהיתה מיועדת לנו

מסכים ..וכל כך נכון

אז תובנה מהקשר הקודם שלי-

מי שאני מזהה אצלו איזשהו צל -צילו של ספק שאולי ייתכן שעושים עלי פוזות כל שהן, כבר הוריד מעצמו המון.!

חבר'ה, תהיו מי שאתם באמת! אף אחד לא מפסיד מזה!

1.תהיו אתם בלי פוזות בלי משחקים!!

2.לא להתלבט על כל דבר-אפשר וטוב להתלבט אבל ...פשוט מצאתי את עצמי מתלבטת על כל דבר בקשר ולא מתקדמת לשום מקום,באיזה שהוא מקום צריך גם לזרום.

3.לתת לקשר את הזמן שלו,ממהירות לא מגיעים לשום מקום.

4.לדעת להיפרד יפה-הבחור האחרון שנפגשתי איתו נפרד ממני אחרי 4 חודשים בהודעה...

זה כבר מתחיל להיות מאוחר, אבל נתמודד עם זה..

ישר כח!

יכולה גם למסרש אם את רוצה

במיוחד שפסח גרם לי להבין שאני עד פסח הבא מתחתנת עם ספרדי ויהי מה.

[מתברר שפסח זאת משימה קשה, לא רק מי ששואף לטבעונות, אלא גם לצמחוני..]

ולאור זה שאני רוצה חתונת יום שישי זה צריך להיות תוך חצי שנה[שיהיה בשעון קיץ ברוגע]

אבל כבר 3 שנים שאני אומרת את זה, אין שום סיבה שזה יקרה השנה.

אז אולי באמת צריך קריעת ים סוף, אולי...

הוא בכלל לא ארוך.

וגם למי שאין, שיקרא את פרשת בשלח על אחרי שירת הים.

הדבר הזה מבוסס על מסורת אבותינו

לעומת שיר השירים, שיותר מתאים לליל הסדר מאשר לשביעי של פסח.

יש מצב שאתם לגמרי בתחילת הדרך,

לעיתים 5 פגישות זה המון ולעיתים ממש לא,

וצריך לתת עוד זמן, להיפגש עוד כמה פעמים, לגוון, להתחדש, להיפתח,אפילו לדבר "עליכם" זה מגביר רגש,

וזה כמובן רק אם הבחור באמת בעל מידות טובות ושהשאיפות שלכם דומות ויש שם בסיס שמאפשר קשר.

אבל אם הוא לא מוצא חן בעיניך מבחינה חיצונית,

אין לך מספיק הערכה כלפיו,

את מתפדחת להסתובב איתו,

או כל דבר אחר שתוקע את הרגש-

את צריכה לעשות עבודה פנימית של הכלה, קבלה-

בגלל הטוב שקיים בו (מידות טובות, אתם באותו ראש וכו'),

ולראות אם חל שינוי.

זו עבודה שבעיקר מתמקדת במחשבה, ומתוך כך מגיע גם הלב.

אם לאחר עבודה כזאת- את מרגישה שזה לא בא בפשטות, חונק אותך, לא משמח וכו'-

לפי דעתי את צריכה לעצור פה ולחתוך, לטובת שניכם.

קשר זה דבר שאמור לשמח אותך, בחור שהופיע בחייו והשלים לך משהו שהיה חסר לפני.

את אמורה לחכות לטלפון שלו, לצפות, להתגעגע, לרצות להשקיע- ולא רק להיפגש בצורה מכנית.

ואם העבודה הזאת דווקא כן הצליחה לפתוח את הלב ואת מרגישה שהזמן שחלף הביא איתו חיבור נכון, נעים-

אתם כנראה בדרך אל החופה

מקווה שעזרתי..

בהצלחה רבה!!

שה' ינחה אתכם נכונה..

אם הרגש לא הופיע במהלך כל חמש הפגישות הנ"ל, סימן שזה לא זה.

או משהו בסגנון, אולי זה יביא את הרגש...

5 פגישות זה מאוד מאוד קצת.מה כבר עברת איתו?

לדעתי אם הוא מוצא חן בעניין זה צריך לספק אותך בשלב הזה של הפגישות.וכמו שאמרו מעלי.ליזום יציאות חויתיות שיפתחו אותכם אחד בפני השני.

לענ"ד רגש זה לא מדד לבחון את הקשר בשלב הזה,לי זה קרה בשלבים מאוחרים יותר והמשכתי כי זה לא מה שצריך להניע אותי.מתוך אמונה שזה יבוא,ותפילה גדולה.

אבל ככה זה טוב לדעתי,כי זה משאיר לך מקום לבחון את הקשר בצד השכלי ולא להסחף אחריי הקשר הרגשי.לבנות בניין אמיתי ויציב.

ניסיתי וניסיתי למשוך, יצאנו בסוף ארבע חודשים!

סתם בזבוז זמן, אם זה לא זה, אז זה לא זה.

בסוף נפרדנו כידידים..

לא שתמיד רגש אמור להופיע אחרי 5 פגישות, אבל את אומרת שאין שום רגש, שום פרפרים והתרגשות, שום חיוך מלחשוב עליו..

לי זה נשמע ממש דומה למה שקרה לי ואולי בגלל זה אני אומרת שלדעתי כדאי לחתוך עכשיו כי סתם חבל על הזמן.

אבל אולי אני טועה, כי שום דבר לא חד משמעי בתחום הזה, כידוע.

מחזק לקרוא את העצות שלכם!!

וגם לדעת שאת לא היחידה שעוברת סרטים כאלה...

אנחנו יודעים שקשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף ובגלל זה שביעי של פסח מסוגל לתפילות על זיווג...

אז יאללה, נתפלל ובעז"ה נראה ישועות!!

חג שמח=)

לא בטוח שלעוד הרבה זמן..

ישועת ה' כהרף עין!!!!

הפצע, כולו ככולם, יגליד עד שיקטן...

משתתף בצערך

היסודות שייבנו בתוכו יהיו חזקים ויציבים יותר בעז"ה.

עיין ערך בניין

ב"הצלחה!!

כלום לא יכול לעזור, אבל הנה חיבוק בכל זאת- 

וכנראה שהכל לטובה, גם אם זה נראה לגמרי להפך.

לפעמים זה עוזר לחשוב על זה ככה.

לתשומת לב השואלות..

ולא מובילים אותך להתקדמות, להרפיה...

אז כן, צריך להילחם בהם.

וכן, לפעמים חובה גם להדחיק אותם!!

"הזמן עושה את שלו...." (אברהם טל, שם, שם)

להכנס לפרופורציה ודחוף! אנחנו קטנים מאדמאדמאד אבל ה' - ענק!! והוא מסוגל להכל. גם להביא לנו כח להתמודד עם הכל, וגם לסדר את המציאות בצורה הכי נכונה לנו. לא להתבלבל, דברים לא קורים סתם. כדאי לך ללמוד ספר שמסביר את זה, זה נותן כח אדיר ושלווה.
(ואם לפעמים יודעים בשכל אבל ברגש קשה אפשר לצאת לריצה, לצעוק, לצייר, לכתוב רגשות... כל אחד יודע לבד דרך מה הנפש שלו מצליחה להגיע דרכו לרוגע)

שיצאתי לטיול עם אחותי (הנשואה )

והיא הראתה לי את כל העשבים שבדרך ואמרה:

"את רואה את כל הצמחים פה?

הקב"ה זוכר את כולם, ולכל עשב ועשב אומר 'גדל'.

מה את חושבת, שאותך הוא שכח?????"

רק לתת להם את המקום הראוי להם ולא מעבר לזה, כי אז זה באמת עלול להשתלט על הכל.

אם מדחיקים זה יפרוץ במקום אחר עכשיו או מאוחר יותר.

לדבר על זה עם ה', לספר את הכאב, גם אם בפעם האלף, אולי לנסות לגלות בפנים את שורש הכאב. אבל לא ללכת עם זה 24 שעות ביממה.

איך אמר ר' נחמן? 23 שעות ביממה תהיה בשמחה. שעה אחת, של התבודדות תהיה עם לב שבור.

לא לפחד לפגוש את עצמך במקומות הכי לא צפויים ומורבים.

שמה ההתמודדות שלנו מול עצמנו.אסור לברוח מעצמנו.

לפעמים מאדמאד בריא להדחיק!! לא לכל רגש צריך לתת מקום. יש רגשות שכן ויש רגשות שפשוט לא בריא וטוב להרגיש ולכן צריך לשים להם מחסום. יכול להיות גם שהרגע לא מתאים להוצאה ולכן צריך להדחיק אותם... לא משנה. העניין זה שהסטיגמה שלא בריא להדחיק לא מדוייקת - תלוי מתי ולמה.