אך יש בנות שזה לא היה מפריע להן. והבחור לא יכל לדעת...

לקח סיכון.

למרות שכן רוב הבנות היו מסכימות אם היה פונה דרך חברה  (אני מדברת מהשיקול של דרך הפניה בלבד, כמובן).

זה לקוות לדברים הזויים כאלו.

לזכותו של הבחור הוא היה מאוד עדין ולא הייתה לי הרגשה של עגבניה..

פשוט, אני חושבת, שגם אם יש סיפורים שאכן קרו וכו',

עדיין יש דרך וראוי ל-2 הצדדים שישתמשו בה.

שבוע טוב!!

(אגב, לא כתבתי בשביל חיזוקים, למרות שאתם עושים זאת נהדר, אלא כדי להעלות למודעות שאפשר אחרת!)

כנראה מדובר בבחור מאוד מאוד אמיץ,

שבחר לקחת סיכון,

וקיווה שאת מהסוג השני.

אשריו!!!

אני רואה פה ענווה עצומה!!

לפי דעתי, התחושה שאת עגבנייה בשוק- היא אך ורק אצלך בראש!

אם תשני את הגישה אצלך- את כבר לא תרגישי ככה, תרגישי יהלום.

ברור שעדיף "גורם מתווך", אבל לא תמיד מסתדר,

ועל כן ה' חנן אותנו ביכולת לזרום, להתחדש, להתמודד עם הפתעות.

שפונה אליהן באופן ישיר..

"מה אני עגבניה בשוק?"

לא, את בחורה נהדרת והוא מכבד אותך מאוד,

אחרת לא היה עולה בדעתו לחשוב שיום מן הימים את עלולה להיות אשתו.-

כל כך משמח אותו שהזדמן לו משמיים לראות אותך

ויש לו תחושה בעומק חצי הנשמה שלו - שאולי זו את!

אבל כמובן - הגברת חושבת:

מסתכל רק על חיצוניות

אדם שטחי

בחור חסר טאקט

חי בסרט..

ועוד כהנה וכהנה כינויים מלבבים.

בקיצור בנות - 

תאכלו קש, הפסקתן להיות נסיכות ולחכות -

והופו - בהתאם - גם אבדה לה האבירות מן העולם!

תשבו אח"כ ותקנאו בחברה שנישאה לגבר אמיתי שמחזר אחריה -

ולא היכרות בדייט מס' 215.

(מודעת להקצנה בדבריי - פשוט נראה לי שהדברים לא מאוזנים גם לצד השני

אז חשבתי למשוך קצת לכיוון שלי בחוזקה - אולי תגיעו לאמצע.)

ולגברים האמיצים - 

אל תתייאשו.

בסוף זו תהיה האישה של חייכם,

והיא תדע להעריך את האומץ ואת היותכם גברים באמת.

מסכים עם כל מילה!

ולא, אין לי משהו נגד הצד השני (אם למישהו היה ספק).

את חושבת שאם אפנה לגבר, על מה הוא יחשוב? איזה חסרת טקט היא? אני לא מהאלה שמתפדחים ופניתי פעם אחת ישירות ופעם אחת כתבתי פתק והעברתי דרך חבר, מה עובר לו בראש באותו רגע אין לי מושג אבל לא חושבת שהם מסתכלים על זה בצורה יפה כמו שאני בתור בת הייתי חושבת על בחור שהיה פונה אלי... (וברור שיש את היוצא דופן..)

זה לא התפקיד שלה.

אבל אם היא דואגת בעקיפין ובצניעות שיציעו אותה לבחור המסוים-

ישר כוח גדול

והרבה מאוד בחורים אמרו לי שהיו שמחים להכיר בחורה כזו.

[ומסתבר, שגם אלה שכן מתחילות איתם בקלות - הרבה פעמים דווקא מוערכות בעיניהם

גברים בנושא הזה הרבה פחות שיפוטיים מבנות]

הרי את לא טיפשה!!

זה לא יגרום לרתיעה רצינית מצד טובי בחורי ישראל?

[מניחה שכתבת בצחוק, אבל מקווה לתגובה רצינית ]

וכי איזה פסול יש בזה?

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

בן שמציע לבת דתיה יכול יש לראות לפי זה שאין לה כיסוי אם היא נשואה, ורק צריך לקחת את הסיכון שהיא בקשר

בת שרוצה להציע לבן לא יכולה לדעת את זה, ובגלל זה יש לה סיכויים הרבה יותר גבוהים לזה שידחו אותה,

וזה ממש עוגמת נפש להציע לגבר נשוי..

הפנייה.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

ההרגשה שלך כעגבניה בשוק מעוררת קצת בעתה והזדהות..

אני מסכים איתך שהדרך הזו של "להתחיל" עם מישהי כמו שהיא מוצר בשוק

היא אכן מצב אקוטי הדורש טיפול שורש רציני..

הפתרון שהצעת דרך חברה שלך נראה יותר ענייני וצנוע..

בד בבד אני מצפה מהבחור שיפגין ענוה ויעשה זאת בצורה רצינית וצנועה..כמו שהלה עשה..

חיכה שלא תהי ליד כל חברותייך..

שנדע ימים יפים יותר..שלא תדעי עוד צער <צ>

מזל שיש מי שנשאר שפוי

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אני חושב שמשהו אצלנו קצת התעוות,

זה דבר נורמלי, חברים!

לקחת 2 אנשים שלא מכירים ולא יודעים כלום אחד על השני,

להושיב אותם על ספסל לשעה וחצי ולהגיד להם שידברו, זה דבר אל נורמאלי... 

זה תיאור של דייט של שידוכים, למי שלא הבין..

אז גם אני לרוב יוצא לדייטים של שידוכים, זו המציאות, אין מה לעשות.

אבל אם יש אפשרות אחרת למה לא?!

לדעתי אפשר גם להתרשם יותר מאשר איך שהיא נראית, במיוחד אם היתה עם חברות.

אבל גם העניין של המראה,

אין טעם להתכחש לזה שהרבה פגישות מסתיימות בקטע של המראה החיצוני, ככה זה. (ואין טעם לעבוד על עצמנו שאנחנו חיים במקומות שאנחנו לא...)

אז אם אפשר לחסוך את זה ולחסוך בכך כח, זמן, ציפויות, ואכזבות מיותרות,

למה לא??

אין עם זה בעיה, וכאמור, אפ' להיפך.

לגבי השאלה אם לפנות ישירות, או דרך חברה, זה כבר שאלה נוספת,

שאני מתרשם,שאין לה תשובה חד משמעית, ושזה משתנה מאדם לאדם.

אולי להשאיר איזה פתק זה סוג של פתרון..

אז איזה עוד טיפים אתה מציע מר משהו מקורי? /אחר..

רואים עליו, מידות,עדינות, הליכות, במה הוא עסוק (או היא עסוקה)...

רואים הרבה מאוד דרך "החיצוניות"..

ובל נשכח שהיהדות עצמה לא מזלזלת ביופי חיצוני בקלות שכזו - 

המילים "טוב" ו"יפה" הן מילים נרדפות בתנ"ך.

ומעשיו של הקב"ה מתוארים כדברים יפים:

"אֶת הַכֹּל עָשָׂה, יָפֶה בְעִתּוֹ" (קהלת יג א)

ופעמיים אנחנו מוצאים בדברי חז"ל הערצה ליופי בצורה שמובילה לצער עמוק על בלייתו..

רבי אליעזר בוכה על יופיו של רבי יוחנן שייעלם במותו.. (ברכות, ה ע"ב)

ורבי עקיבא בוכה על יופיה של אשת טורנוסרופוס הרשע, שעתיד להיקבר באדמה (עבודה זרה,כ ע"א)

אז נכון שהיופי החיצוני הוא לא המימד היחיד שדרכו בוחרים בן זוג

אבל הוא חשוב ב-100%, בדיוק כמו שהיופי המידותי-הפנימי חשוב ב100%.

(ולמי שמתקשה בחישוב -

החיצוניות והפנימיות לא מתחלקים מהשלם,

אלא כל אחד מהם צד של המטבע ושלם בפני עצמו)

ביהדות - דוגלים באסתטיקה ויופי - ובחיבורם אל הקדושה..

ויכול להיות שגם בחורה יפה, שבחור שם לב אליה (ובד"כ משתדל לא לבחון בנות)

קשורה בנשמתו, או שיש להם תיקון כלשהוא לבצע בקשר שלהם.

בקיצור - 

אל תשפוט כל כך מהר.

ותרשי לי אלירז, להפנות את השאלה אליך, אך כולם מוזמנים לענות.

כנראה שאת צודקת.

כמעט תמיד כשרואים אדם ברחוב, אפשר לראות עליו לא מעט פרטים מלבד מראהו החיצוני, וממילא ללמוד עליו מעבר לכך, ואם מדובר בגבר שרואה אישה- גם יכול להיות שהוא מוצא כאן משהו מעבר לרגיל, שגורם לו להאמין שיש סיכוי טוב שזה-זה. (או לפחות מספיק בשביל לנסות).

השאלה היא שלי היא בנקודת הזמן שלפני כן.

מה קורה לפני כן?

איך לפתע הגיחה דמותה של בחורה לנגד עיניו והגיעו כל המסקנות הנ"ל?

יש לזה מספר תשובות:

בתור בבנק או במכולת.

בטרמפיאדה או בתחנה מרכזית כלשהי.

[תסכימו איתי שהכוונה למקומות שיש אפשרות לראות אותה מעבר לשניה וחצי אלא קצת יותר, בשביל ההתרשמות].

השאלה שלי היא כזאת:

האם זה בסדר, הלכתית וגם במובן של רוח ההלכה, שבחור "יסתכל" (יחפש, או כל מילה אחרת) על בחורה? כי אולי יש שם פוטנציאל?

[הבהרה: ברור לי שזה יותר עדין מהצורה שאני מתארת את זה, אבל רק להמחשת העניין].

איך זה נהפך לדיון כה סוער, כשבעצם אנחנו בעידן שנלחמים על הצניעות בכל תוקף?!

ולא, אני לא מדברת על מקרים שהבחור והבחור עובדים או לומדים ביחד יום-יום...

מדברת ר-ק על מקרים שאין לבחור שמץ של מושג מי זאת, והיא כמובן, לא יודעת  כ-ל-ו-ם עליו.

אשמח לתגובות, כי העניין מטריד את מנוחתי זמן רב.

בהנחה שמדובר בבחור שרואה בצורה תקינה.

אז את מצפה שהוא ילך עם הראש ברצפה?

או שאולי ישתמש במשקפיים האלו ?

(משקפיים נגד פריצות) /News/News.aspx/242202

וגם מבחינה הלכתית 

מותר להסתכל על אישה למטרות חיפוש וכדומה

(כמובן שזה לא היתר גורף לחפש בכל מקום אפשרי..)

ורוח ההלכה אומרת בין השאר שעלינו לחיות חיים נורמליים ולא להיות פרושים ותמהוניים

אף אחד לא יגיד שלכתחילה על כל בחור ירא שמים לצאת לסיבוב חיפושים אחר אבידתו במכולת ובטרמפיאדה.

אבל אם הוא במקרה "שם עין" על בחורה שנראית כלבבו, וכן, זה במקרה אבל זה קורה לא מעט, שלא יתעלם מההרגשה הזאת כמו שעושים רוב הבחורים הדוסים. שיפעל!

זה הכי לכתחילה בעולם לדעת הרבה אנשים, ולדעתי זה גם הכי טבעי ומתבקש.

אם יש מישהי צנועה, וזה לצורך חתונה, לא רואה בזה שום בעיה הלכתית.

לק"י

הרי כל בחורה צנועה שעוברת ברחוב- יכולה להיות הכלה..

אז מותר לבהות בבחורות צנועות שעוברות ברחוב?!

לק"י

ושם הוספתי, שאולי אם הוא שמע אותה מדברת או ראה את ההתנהגות שלה (בלי להתבונן בה ממש..), וזה מה שמשך אותו- אולי זה בסדר.

ולא כל מי שמסתכל בוהה..

מחילה, אבל זו נשמעת שאלה ש-טיפה מנותקת או מנתקת מהמציאות..

הרי אנחנו לא עוטים מסכות.

ואלו שניתקו עצמם מהמציאות ולא הסתכלו לחלוטין הם גדולים ונשגבים, ומקרים בודדים..

כך הם פני הדברים.

לק"י

לא לעניין לבהות בבנות שעוברות ברחוב..

אלא אם כן, הוא שמע אותה מדברת או משו (ולא התבונן בה)- ומשו בהתנהגות שלה משך אותו (ולא הבהיה במראה החצוני, שאומנם מלמד לעיתים גם על הפנימיות, אבל בכל זאת..).

מקווה שהובנתי.

ברור שאפשר לראות בבן אדם מעבר למראה החיצוני גם בלי לדבר איתו!

אתה רואה איך הוא מתנהל ומדבר אם אחרים, ובגלל שהוא לא רואה אותך, סביר להניח שזו לא תהיה הצגה

חוץ מזה, אתה יכול לפסול ככה גם את עולם השידוכים כי הרבה יותר סביר שנפגשים דרך שידוך:

"ובפגישה עצמה הם מגלים שזה לא מתאים ואפילו לא קשור",​ אז למה להיכנס לזה לכתחילה???

ב"ה

מאוד הרבה דברים. מראה חיצוני משפיע. בהחלט

ואת עגבנייה בשלה וטרייה...

בואי לא נשחק את המשחק.

זה החמיא לך.

והעלה את האגו... ואולי לכן לא הסכמת

הוא לא התייחס אליה בצורה זולה, כמו שריקה או הערה פוגענית

אלא להיפך הגיע בצורה מכובדת וביקש לצאת איתה מתוך הערכה ולא מתוך דחפים בהמיים.

ובקשה כזו בהחלט מעלה את האגו

כנראה שדווקא את לא מכירה את ההרגשה הזאת.

יש כאלה עם מזל ויש בלי...

אל תיכנס לאגו של אדם אחר.

אין לך שום צל של שמץ לדעת מי מכיר את ההרגשה ומי לא.

יש דעות, ולא כל מי שנוגדת את דעותיך לא מבינה בעניין.

בטח שבעניינים כאלו, בהם אין לך סיכוי לדעת את העובדות.

ייתכן והיא מרגישה את ההרגשה הזאת הרבה יותר מיושבי הפורום כאן.

חיכיתי שמישהו יכתוב את זה. 

תודי שזה מחמיא לך.

ובהחלט הגיוני שזו הסיבה שלא הסכמת. 

ובכלל- לעשות הפניה מהדף הראשי לכזו אמירה מתחסדת- זה לא יפה.

הרי כולנו בוכות שנים על זה שהבנים שלנו לא גברים, ולא אמיצים, ומבאס להתחתן בדייטים, 

ומצד שני- כשמישהו עושה משהו ולא רק מקטר, קוטלים אותו בלי סיבה נראית לעין. (מה לא מכובד במה שהוא אמר?)

אז זה לפעמים נותן הרגשה טובה ולפעמים לא..

תלוי בדרך.

התכוונתי להערה מאוד ספציפית שכתב. 

אולי אפשר להגיד שהיה יכול לעשות את זה קצת יותר צנוע וראוי, אבל על עצם זה שעשה את זה - הוא לקח את הסיכון שלא תאהבי את זה. אי אפשר להאשים אותו.

את תמיד יכולה להגיד לא - ואז כנראה שבאמת לא נועדתם או שתפגשו שוב בדרך שיותר מתאימה לך,

או שאת יכולת להגיד כן ואז הייתם בודקים ואם זה מתאים - מעולה, ואם לא - לא נורא.

הרי אם במקרה היית מסכימה וזה גם היה מצליח, לא הייתה מאושרת ממך בעולם... וגם כשזה לא - השמיים לא נפלו וזה לא שהוא ריסק לך את התדמית העצמית. אז את רואה אותו בתור בחור חסר טאקט - סבבה, כנראה אתם לא מתאימים...

העיקר להיות שמח.

אני חושבת שהדברים קצת יצאו מפרופורציות.

אני בטוחה שבשום שלב הבחור לא הסתכל עליך כמו על עגבנייה בשוק, ויותר מזה, אני עוד אלמד עליו זכות ואומר שאני בטוחה שהוא גם לא הסתכל עלייך בכוונה, אלא במקרה נתקל בך, ומצאת חן בעיניו. מהמקום הזה, אני בהחלט מבינה אותו- לנסות להיפגש עם בחורה שמוצאת חן בעיניו (ולא!! זה ממש לא קשור רק ליופי חיצוני, יש המון דברים שמשתקפים בחיצוניות, לפעמים הם טעות ולפעמים הם אמיתיים ושווים בדיקה- עדינות, נעימות, צניעות, סגנון וכו').

כמו ששכתבו פה לפניי, אין ספק שהדרך היותר מקובלת על כולם היא לפנות דרך שדכן, צד שלישי או לא משנה מה, אבל מה לעשות, שפעמים רבות אין צד שלישי ואין אף בן אדם שאפשר לפנות אליו. אתה מוצא את עצמך כותב בפורומים "אולי מישהו יודע מי זאת הבחורה החמודה עם הצמה והחצאית הארוכה שהייתה בשעה 14 במרכזית". לא חבל? אז כבר יש מציאת חן, שהיא כל כך קריטית בין בני זוג, למה לא לעשות איזה שהוא ניסיון? אני מסכימה שצריך לבוא בעדינות ונעימות ולא כמו איזה מרגל, אבל אני לא מסכימה שההתנהגות היא כ"כ בעייתית שרק על זה פוסלים. אפשר להגיד לו- תשמע, אני לא מכירה אותך, תן לי מס' ששל חברים ואני אברר עליך. לגיטימי? לגיטימי!

אני יכולה להגיד לך, שכרווקה זה היה קורה לי מלא. והיה לי דיונים על זה עם חברות שכמובן התנגדו נחרצות, ואני שסברתי שהדרך היא אפשרית, אולי יש טובות ממנה, אבל היא אפשרית בהחלט. עם חלק מהבחורים הסכמתי לצאת, ועם חלק לא, כמובן, אחרי בירורים. מה שהיה חשוב לי לברר במקרים שכן הסכמתי, זה שהבחור באמת ירא שמיים ושומר עיניים..

אז את מצפה שהוא יפנה למוכר?

או אולי לאבא שלך? תמורת כמה גמלים את חושבת?

בננות, אל תתלוננו שאין לכן הצעות ושכל הבנים חננים- ואז תורידי לו את כל האויר מהמפרשים.

כל היום מתלוננים פה כמה דייטים זה נורא ואיום ונמאס- אבל לא נותנים צ'אנס לדברים אחרים.

צאו מהריבוע, אין שום פסול במה שהבחור עשה. הוא לא עבר על שום הלכה. רק חיזר אחרי אבדתו...

(הודעה זאת מופנת לגברים ונשים כאחד......)

99% מהשיקולים בדייט הראשון לפסול - בגלל מראה.

מי שאומר אחרת - משקר.

התחילו איתך? וואו. תגידי תודה ותחזירי תשובה. שלילית, חיובית. רק משהו.

תפסיקו לספר לעצמכם שאתם יודעים מה הכי טוב לכל אחד. 

מעניין למה יש היום יותר רווקים מאי פעם

בס"ד

יכול להיות שאכן - 99% מהפעמים בהם פוסלים בדייט זה בגלל מראה. יתכן - למרות שאין לי מושג מאיפה אתה דולה את הסטטיסטיקות המוזרות האילו. אבל שים לב -לפני שאתה יוצא עם משהי, אתה מברר עליה, בודק שהיא ברמה דתית פחות או יותר זהה לשלך, עם אידיאליים שחופפים פחות או יותר לאילו שלך (לא חולמת על טיסות להונג קונג לשליחות, כשאתה מתכנן את הדוקטורט שלך במתמטיקה בעברית למשל). ואז, אחרי שפסלת הרבה בחורות בדרך, שאיתם בכלל לא יצאת - כי לא היה מתאים - אתה פוסל על פי מראה. 

מה שאני מנסה להגיד זה שנראה לי שנכון לפסול על פי מראה רק אחרי שהשתמשנו בכמה מסננים קודם לכן, וודאנו שבכלל מדובר במשו שיש סיכוי להקים ביחד איתו משכן. אם המסנן הראשון שלנו יהיה מראה - נמצא את עצמינו מתפשרים על ערכים, כי ברגע שנפגשנו על פי התאמה פיזית ותו לא,יבוא ה"קליק"  לפני שבררו אם יש חפיפה בדברים עקרוניים, וכשיש קליק - יש מלא מלא נכונות מצד שני הצדדים להחליק ולהתפשר לצורך הקמת הבית. להחליק ולהתפשר - על דברים עקרוניים שלפעמים היה נכון וראוי שלא להתפשר עליהם כלל... 

והרמה הדתית והאידיאלים שלכם די דומים - המראה של\ה לא מוצא חן בעיניך\בעינייך - הוא יפסול\היא תפסול.

עובדה קיימת. אין מה להתווכח על זה.

לא מבין מה הצורך להכחיש דבר שהוא גם בריא וגם עובדתי.

הוא פנה סתם ככה ואמר לך-הי, בואי נצא? או שהוא שאל האם את מוכנה לקחת צ'אנס? אם מתחילים לחשוב על מגשר, אפשר להפסיד המון... לבנות זו בעיה להתחיל עם בנים ישירות אפילו באופן מנומס כי זה לא צנוע, אז אם הוא החליט לנסות בכל זאת-כל הכבוד..חבל לייאש מישהו שמתעניין בך לאור מיעוט הבנים וריבוי הבנות.

כמו שמישהי אמרה לי 'כל אחד נפגע ממשהו אחר, ברוב לא התכוונו לפגוע'.

אני מפנה לתגובה הקודמת שלי-

ולא, לא הרגשתי עגבניה, זה נכתב רק כדוגמא קיצונית...

עם זאת, אלירז ונוספים שהזדהו, זה בהחלט גם לא נתן לי הרגשה טובה!

העניין הוא לא הסיפור הפרטי, אלא התופעה.

אני חושבת שעם כל הבאסה והכאב של תופעת הרווקים, הפנייה הישירה לא הופכת אדם לאמיץ/לגבר.

לכתוב בתיאוריה זה נחמד, אבל באמת הייתם רוצים ואתם חושבים שזו תופעה רצויה?!

למה הדרכים השונות שעלו פה, לא טובות? כי זה חנני??

(פתק, גורם שלישי וכו'..)

היא בסה"כ תוצאה של מציאות, לדעתי. אם תסתכלי על התגובות בשרשור תראי שהם חלוקות בעניין וזה לדעתי מייצג את התפיסה הציבורית על הנושא. ממש לא כולם רואים את זה כמשהו "אמיץ", או "גברי", אבל יש כאלה שכן.

ונראה לי שאף אחד פה בשרשור לא קידש את הדרך הזאת ואמר שהיא ממש לכתחילאית (מחילה אם פספסתי מישהו שאמר את זה), זה לא שחלילה כל גבר יתחיל לחפש ולשזוף עיניים בבנות ישראל כדי לחפש את אבדתו, אבל אם קרה וראה- אז למה לא?

הדרכים השונות שעלו פה הם מצוינות, וממש לא חנניות, פשוט לפעמים זה לא מתאפשר. אין גורם שלישי או אין מספיק אינפורמציה על הבחורה בשביל למצוא כזה.

אני אומר שזה לכתחילה.

כל החיים אנחנו פוסלים דברים, בלי שיש לנו מושג למה.

ראית אותה? מצאה חן בעיניך? גש ותדבר איתה (כן, עם טאקט ובלה בלה).

כנ"ל לגבי בנות. 

מספיק כבר עם השיפוטיות הזאת לגבי כל מה שלא מוכר לנו

רואים אנחנו בוחנים...

יש שני עניינים בשמירת העיניים..יש ראייה בעלמא ויש הסתכלות..

על הסתכלות אמרו חז''ל כל המסתכל באצבע קטנה של אישה כאילו הסתכל במקום התורף לא עלינו..

אבל ראייה בעלמה מותרת ועדיף גם להימנע ממנה..

אני נגיד משתדל לשמור עיניים..אבל מה לעשות ואינני מלאך..ולכן מדי פעם אני רואה בטעות וגם מדי פעם יש את הזאתי  שאתה קולט אותה והיא נכנסת לראש ובמצב כזה אין שום סיבה שלא אגש להציע לה לצאת..

הרב שלי טוען שבכל אחד יש רוח הקודש..רק צריך לגלות  אותה.

והרגעים האלה הם רגעים של רוח הקודש אמתית שמשמים מזמנים לך ודוחקים בך..

להפסיד הזדמנות משמיים?לא כדאי..

אהה...ואגב..אם היתה באה בחורה בצניעות ומציעה שנצא הייתי מסכים בשמחה.

לא רק שאני לא רואה בזה זילות אלא אני רואה בזה התעלות מעל כל המסכות והגעה אל הרצון האמתי והמזוקק..

אתה אומר כשזה לכתחילה אם ראית בחורה והיא מצאה חן בעיניך, אבל האם נקודת ההנחה שלך זה שכל אחד צריך להתחיל לחפש ברחוב, או שבמקרה ראה והייתה מציאת חן?

"ראית".

לא אמרתי "תסתכל מסביבך בכוונה".

לא להסתכל מתוך כוונה, אבל אם ראית, בהנחה שאתה הולך עם עיניים פקוחות - ויש מציאת חן - לך על זה.

זה הכל.

(את בת, נכון? כתבתי באופן כללי).

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.