(אין לי רעיונות. מקפיצה)

מה הוא אוהב?
תנסי לקנות משהו שיכול לשמש לדברים שהוא אוהב, לדוגמא אם הוא מטייל, אז מקל טיולים או שלוקר או משהו אחר יכול להיות נחמד.
אם הוא אוהב לקרוא, ספר או פנס קריאה יכול להיות נחמד.
אם הוא אוהב משחקי חשיבה, משחק חשיבה יכול להיות כיף.
אם הוא אוהב ללמוד, ספר לימוד יכול להיות נפלא.

וכן על זה הדרך

יודעת שיהיה לו משמעותי בהרבה ככה

ומה תוכלי להכין שיכול להיות קשור לכך.

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל!

שעון חכם.
אוזניות בלוטות'.
ספר קודש נחמד בנושא שמעניין אותו עם הקדשה.
סלסלת פינוקים נחמדה עם איזה פתק.
משחק קופסא (עדיף שעובד גם לשניים ולא רק ליותר) אם זה משהו שאתם נהנים ממנו.

אבל בסופו של היום להתמקד בדברים שמעניינים אותו. והכי עיקרי, לתת עם הלב ועם איזו הקדשה נחמדה ולהראות אכפתיות וחשיבה על האחר.

ספר בנושא שהוא אוהב, משהו לפלאפון או למחשב

קולאז' של תמונות שלכם על קנבס מעוצב יפה (יהיה אחכ אפשר לתלות את זה בבית שלכם)
צנצנת יפה עם עוגיות

תיק לטלית?

כשהייתי מאורסת הכנתי כמתנה לבעלי נוסח לקידוש מצויר.
אפשר תמונה לבית שלכם / שלט לדלת. אבל זה פחות אישי עבורו.

סימניה לספר קודש (או לספר קריאה)
זה יכול להיות על בסיס של נייר / בריסטול וכאלה בסגנון ואפשר גם מבד / ארוג ? אני בטוחה שאפשר למצוא המון רעיונות איך ברשת.

מחזיקי מפתחות זה כמובן כר פורה לאינספור רעיונות (תמונה, אלמנט מעץ צבוע, בובה קטנה סרוגה ועוד ועוד)

ספל שתציירי עליו

צלחת להבדלה מאוירת

שהוא אוהב .
יש גם משהו ממש חמוד https://www.google.com/aclk?sa=l&ai=DChcSEwjQ_pWktvj6AhVG7O0KHVngAioYABAJGgJkZw&sig=AOD64_28Ee8S5cKAUWDWmjGO1rGNJbHe_A&ctype=5&q=&ved=2ahUKEwja942ktvj6AhUJiVwKHduzDLkQwg8oAHoECAYQCQ&nis=8&adurl=

את בוחרת את השיר שהוא אוהב ושמה תמונה ( אני חושבת שהכי חמוד תמונה של טבע או משהו כזה)

איזה כיף לכם שאתם משקיעים ככה אחד בשניה שלא תתעייפו אף פעם...

שתזכו לבנות בית של שמחה!

 

ולשאלה, תלוי מה תחום האומנות שלך..

@ריבוזום הביאה רעיונות נפלאים..

גם סטנדר שולחני מצויר\חרוט, יכול להיות מתנה ממש יפה.

אפשר להכין מקרמיקה חנוכיה מעוצבת.

לצייר דיוקן של אחד ממורי דרכו שליט"א\זצ"ל.

סידור עם כריכה סרוגה (או שיש לך בעיה עם הסריגה עצמה?).

וכל מיני דברים אישיים, מאפרה מקרמיקה, תליון מקרמה לרכב, תיק פק"ל קפה מעוצב?

 

בהצלחה  

 

 

תופרת רוקמת קצת ומציירת אלה בעיקר

שלט לבית שלכם ;)
מגן לפלאפון

לקבל משהו יעיל, משהו שמסדר לי את החיים באיזה תחום שאני עוסק בו או תחביב

ראיתי מתנה יותר לבית פחות אישי אבל חמוד
שמיכה לפלטה עם ריקמה יפה
בהצלחה ומלאא מזל טוב

אם גיק- משהו שקשור. כרטיס טיסה זוגי לחו"ל.
שבת מפנקת במלון. כורסא טלוויזיה איכותית.
בושם יוקרתי (קניתי אחד חדש של dior- משהו פיגוזים)
נעליים איכותיות? טלווזיה שווה? מחשב נייד איכותי?
פלאפון חדש?

כריכה לספר

שעון קיר (יש בחנויות יצירה רכיבים)

כיסוי לעמדת עבודה לשבת, אם הוא עובד מהבית

תיק לארוחת צהריים לעבודה

תיק לטלית/תפילין

נרגילה בצביעה אישית

גביע קידוש - לא סביר להכין לבד

כוס לקפה עם צביעה אישית

 

לדעתי ספר מעניין בנושאים שהוא מתעניין בהם כמו מד"ב או מחקר או רבנים ודמויות מפורסמות שפעלו למען ארצנו

לא אומר לך את זה כאחד שהיה הולך על הצעה כזאת, לא אשלה אותך. מה שכן, מאחר ואני רואה שאתה דווקא כן רוצה בה(שזה מדהים, שובר לי סטיגמות) וזה רק העניין הספציפי הזה, אני מרשה לעצמי לענות לך מתוך נקודת מבט אובייקטיבית -
תכלס, אחרי הנישואין, גם בחורה בריאה יכולה לחטוף איזה משו, וכן גם הבחור. החיים לא צפויים בגדול, והכל יכול לקרות. הכלל ברזל הזה עומד מנגד לעניין של הבחירה בנישואין תמיד. כך אני חושב לפחות. כמובן שתמיד יש לך את הזכות להתגרש במצב כזה ושאף אחד לא יעז לשפוט אותך על זה, זה החיים שלך. אבל גם יכול להיות שלא תרצה, ולא תהיה מוכן לוותר עליה. סיטואציות כאלה שאנחנו רואים בכל יום מראות על כך שהבחירה היא קצת מעבר ליכולות פיזיות או נפשיות.
אז כן, אתה מכניס את עצמך כבר מההתחלה לאתגר לא קל, יהיה קצת(או ממש) קשה בבית מהבחינה הזו. אבל, כפי שאמרנו קודם, אף אחד לא מבטיח לך חיי נישואין קלים מלכתחילה, וזה לא העיקר, והעיקר זה הקשר ביניכם ומה שזה עושה לך. קשר אמיתי וחזק יכול לצלוח את כל הירידות והעליות, יש כאלה שעומדים בזה, וכאלה שלא. השאלה כמה הקשר ביניכם הוא כזה, וכשתענה על זה בכנות, לחיוב או לשלילה, אולי תראה שהשאלה ששאלת לא כזאת רלוונטית..

ככל שיש פחות פערים מכל הסוגים בזוגיות, כך ייטב לשני הצדדים. שלא לדבר על פערים שמשפיעים על השגרה היומיומית.

בהתייחס לכל פער וקושי לסוגיו, אף אחד לא יכול לשער איך הוא יתמודד עם קושי מסויים לאורך זמן...  להרים משא 2 דקות זה אפשרי... 20 שנה.. זה סיפור אחר. 

כך שזו בהחלט שאלה. 

 

ויותר מזה, ביחס לכל ההתמודדויות שיהיו מכל סוג , בריאותיות, משפחתיות... הכל עשוי להשפיע על הזוגיות. הזוגיות היא לא בתוך אקווריום... 

וצריך המון בגרות, חוסן אישי  כדי לטפח זוגיות כזאת. 

 

כמו שאמרתי, זה סוג של סיעור מוחין.. אין לי עוד מושג מה אעשה.

 

אגב, באמת כמו שהבחור הקודם אמר, גם בחורה בריאה יכולה לחטוף משהו , וגם הבחור... אבל אף אחד לא מחפש נסיונות מלכתחילה. 

 

מה שאני עושה בד"כ במצבים כאלו, אחרי שאני מקבל תמונה מלאה עד כמה שאפשר, ומקבל כל מיני כיווני חשיבה .. 

אני פשוט מתחזק באמונה. שבסה"כ אני בן אדם ועושה את ההחלטה הכי טובה עם הכלים והמוגבלות שלי כאדם. ואני לא חושב שאני יכול לקלקל לקב"ה את התוכניות. לא נראה לי סביר שה' תכנן א' , ואני עשיתי לו פנצ'ר בתוכנית. 

 

נקווה לטוב. 

 

תודה. 

האם נישואין = מסגרת טכנית לגדל בה ילדים?

האם במשוואה הזו יש רק בעל ואישה?

 

אני חושבת שצריך להבדיל בין סוגי נכויות, ולא הכל אותו דבר. בעיניי יש גם הבדל אם מדובר במשהו תורשתי או לא. 

בניגוד לקתולים, אנחנו לא מתחייבים על משהו לנצח. ואין לנו שום דרך לדעת מה ילד יום - בכל זוגיות. ובכל זוגיות יהיה מטען כלשהו.

אני לא חושבת שהמטרה שלי היא להקים מסגרת טכנית, והבעיות שציינת פה הם בעיות טכניות - אז אפשר להביא עזרה בתשלום הביתה. אם היא לא יכולה לסחוב שקיות מהסופר - אפשר לעשות משלוח. ב"ה יש המון פתרונות בימינו.

אם היא עצמאית עכשיו, מה זה משנה אם לעשות כביסה לאדם אחד או לשניים? איך המוגבלות משפיעה על זה?

נכון, זו התמודדות. והתמודדות לא קלה - ולא מתאימה לכל אחד. אף אחד לא רוצה להיות בזוגיות כי הצד השני מרחם עליו, אלא מתוך בחירה.

אם חלום חייך לעשות עם אשתך את שביל ישראל, כנראה שזה לא יילך. אבל עדיין תוכל לעשות את שביל ישראל עם חברים.

 

אם החלום שלך זה להנחיל לילדים שלך עולם של ערכים ומידות, וזה משהו שאתה חושב שאתה יכול לעשות איתה, אז אולי שווה לוותר על חלומות אחרים בשביל החלום הזה.

בכל בחירה אנו מוותרים על הדברים שלא בחרנו בהם. להחלטות יש מחיר. ואתה צריך להחליט אם המחיר הזה שווה.

 

אולי שווה לך לדבר עם זוג כזה. הנה משהו ברשת:

אפשר לנסות לדבר איתם, או עם אנשים אחרים. אין כמו לשמוע מכלי ראשון.

הסרטון הזה שם בפרופורציות כל קושי .. בלי קשר לנושא הנכות. 

אני בטוחה שאם זה נראה לך רלוונטי, מחוק הדתיים השלובים תצליח להגיע אליהם ולדבר איתם. אולי זה שווה את זה, מאשר דיון תיאורטי עם אנשים שלא מתמודדים עם זה.

מי שכבר נשבר וקם זה מטורף
מי שעדיין לא נשבר ישבר בהמשך ויצטרך למצוא את הכוחות לקום

אין כאן חוכמות
השאלה אם אתה יכול להכיל אותה גם באתגר
כי אם כן זה זוגיות הכי שלמה שיש
כל זוגיות אחרת - לא יותר טובה , עדיין לא טעמו קצה של קושי שברור שיגיע..

בצורה כזאת או אחרת
נראת לעין או נסתרת
כרונית או קשה וקצרה


הכל תלוי בך ..
בכל דבר יש יתרונות וחסרונות אתה צריך לראות שאתה מצליח לעמוד בקושי שלה / אם היתרונות שלה מאזנים את האתגר זה סימן טוב

בהצלחה

בסוף האחריות עליך ושווה לברר עם חברים או משפחה שמתמודדים עם משהו דומה. לא ממליץ לראות רק את סיפורי ההצלחה ברשת. זה לא תמיד ורוד כמו שמתארים

באמת לא הכל ורוד, וצריך לראות את הקושי כפי שהוא. 

ולדעת שבסוף זה החיים שלך ... יש יתרונות ויש חסרונות..  ויש מושג של שייכות נעלמת. ח"נ , חיבור נעלם . האם זה שלי או שלא. 

 

אבל בעיקר , אהבתי את התשובה של הרבי  שנתן לרב יונתן זקס ( הרב הראשי של אנגליה , ז"ל ) ..

והוא ענה לו לגבי תהיות דתיות שהיו לו " תפסיק לשאול רבנים , בתוכך יש יותר רוחניות  ותשובות משתמצא אצל כל אדם אחר."  ( ציטוט בערך) 

 

תודה רבה לכל העונים ומוסיפים נקודת וזויות ראיה . זה בהחלט תורם. 

האם זה בעקבות המלצות או שהם שילמו כסף בשביל להיכנס למאגר (או אולי תשלום על כל הפנייה וכו')?

252 ועוד כמה ארגונים דומים התאגדו והעלו את המחירים בצורה לא פרופורציונאלית למחיר של 400₪ לפגישה, אני מציע לעבוד עם אנשים פרטיים שלא חלק מהקרטל הזה.

פרטים עליהם וכו'

את הרשימה?

לפרסם פה, והוא הסכים.
את המחיר המוזל לאימון רק מי שמנוי לפרויקט יכול לקבל, יש באזור האישי אפשרות לקבוע פגישה עם המאמן שרוצים ולשלם שם.

רשימת המאמנים:
# שמואל נמירובסקי
ביתר עלית
058-4152567

# יעקב האיתן
קצרין
050-2888036

# שמואל מינקוב
ירושלים
052-6070877

# הרב שלמה שיבר
ירושלים
054-8064646

# אליחן אמיתי (כן, קוראים לו אליחן..)
ירושלים
054-4574814

# שלומי פולמן
ירושלים
052-7906712

בהצלחה!

תראה אם מה שהפריע לפחות 3/4 ממנו חלף
אם כן אפשר לנסות לשאול
אם לא - צריך קודם לעשות עבודה על מה שהפריע

מה השתנה בין עכשיו ללפני כמה חודשים?

 

תמיד יש מקום לשאול.

צריך לעשות את זה בצורה רגישה - לפעמים עדיף לפנות דרך צד ג ולא ישירות.

הכי נורא מקבלים לא, ובכל מקרה הספק נפתר.

 

אבל אתה מתאר שהיה בעייה - הרגשה שהקשר לא התקדם.

למה שעכשיו הוא יתחיל להתקדם?

האם עבדת על עצמך בנושא הזה? האם רכשת כלים ומיומניות זוגיות כדי שדברים יהיו שונים?

אם כן, תוסיף את זה לפנייה שלך אליה. תסביר לה למה עכשיו זה שונה מקודם, מה אפשר לעשות אחרת.

אם לא, אולי כדאי שתעשה את זה לפני שאתה פונה אליה שוב.

 

כוכבית - יכול להיות שזאת לא הסיבה היחידה שהיא נפרדה ממך - בין אם זה מה שאתה סיפרת פה, ובין אם היא לא שיתפה אותך. אז אולי כדאי לך לעשות קצת חושבים גם לגבי נקודות אחרות, אם יש שם מה לשנות ולשפר.

(דוגמה: יצאתי עם מישהו, שלא היתה לו מודעות היגיינית בסיסית. זאת לא הסיבה שנפרדתי ממנו, אבל זה בהחלט תרם להחלטה - אבל לא אמרתי לו את זה. אם הוא היה פונה אליי ואומר לי בדרך אגב שגם מהבחינה הזאת הוא שונה, זה בהחלט יכל להיות שיקול רציני לנסות שוב.)

לפי הבנתי לא היה משהו משמעותי שהפריע היא אמרה שממש נחמד לה אבל לא מרגישה שזה מתקדם...וגם באמת חשבתי על זה קצת ויכול להיות שהבנתי קצת מה לא עשיתי נכון בגלל זה אני שואל אם יש מקום לנסות שוב

ואיך אתה מסביר לה את זה?

לגמרי

וגם צריך

אמן על כולנ"ו!

שכיף להסתכל עליה, לא חושב שיש לזה סיבה עמוקה מידי

ההתייחסות כלפי חיצוניות ופנימיות מלווה אותנו המון בקבלת החלטות בחיים.

מהבחירה לקנות רכב עד הבחירה ללמוד בישיבה או לשאת אישה.

תמיד הוא מלווה אותנו.

 

חיצוניות היא קודם כל צורך. 

אישה ואיש יהיו חיצוניים או פנימיים באותה מידה. זה לא נכון להגדיר את האישה כפנימית יותר.

הצורך בחיצוניות של האישה הוא צורך שהיא תהיה יפה בעיני בן זוגה והצורך של איש זה שאישתו תהיה יפה בעיניו. היצר פה חזק מאוד מאוד אצל שני המינים, רק שהוא מופנה לכיוון שונה.

 

נראה לי שההסבר הוא ביולוגי למה גבר נמשך לאישה יפה ולמה אישה רוצה להראות יפה. מעבר, לא נראה לי צריך לפרט.

 

בנוגע לסדר עדיפויות - המבחן שלנו (של שני המינים) הוא לא חלילה לתת פחות מקום לצורך החיצוני, אלא לבחון את הצורך שלנו ולעמוד על מקומו ובקש למלא אותו לא פחות ולא יותר ממה שהוא צריך.

1.עומק וחוכמה, לאו דווקא במשמעות של חוכמת חיים (מה זה אומר בכלל חוכמת חיים? ), אינטלגנציה ושות' מאוד מושך אותי

2. רגיש לזולת

3. כמובן חיצוניות כי אני אישה אחרי הכל..

4. חוש הומור שאני מתחברת אליו

 

.

את מתכננת עכשיו את הסקי?

עיניים מתוקות
חיוך
אצילות (שילוב של עדינות נפש רגישות עם חוזקה וטקט)


למה יופי לא מעניין?
זה לא שהוא לא מעניין זה שהוא צריך להתכתב ביחד עם ההתנהגות .

1. פיאות (לא עם ג'ל)

2. זרימהה

3. ידיים טובות (בנייה וכדו')

 

 

 

 

1 - רצונות, כיסופים, געגועים, לב פתוח
2 - ראש כמו שלי או לפחות ראש שיזרום עם הראש שלי
3 - מראה

בסדר הזה

רגישות לזולת,
חיצוניות,
יראת שמיים,
חוזק ובטחון.( לא גופני)

למה פחות לפן החיצוני? מעבר ל"ככה השם ברא אותנו" , אז בסוף מה עוזר לי אם הוא נראה מיליון דולר אבל מתנהג כמו... אבל אני מאמינה שזה ככה גם אצל בנים, אז אין לי ממש תשובה.

נראלי שזה קשור לעובדה שאתה יודע שאישה שלבושה לא צנוע היא פשוט לא רלוונטית אז זה אוטומטית מוריד..
ועוד עניין שאני מרגיש אצלי לא יודע איך זה אצלך..
זה שנגיד ואני רואה בחורה יפה שלבושה צנוע, אז זה גורם לי להעריך אותה ממש בגלל שהיא לא מתפארת ביופי שלה בצורה בזויה ורדודה. אלא באופן של אצילות ויראת שמים וזה מדהים בעיניי.

זה לא כזה צנוע

יש תרבותיות שבהם להיות עב כרס זה היה נחשב יפה.

בתרבות שלנו זה להיות עם קוד לבוש מסויים. 

יש בזה עניין ריגשי חזק שעוטף את העניין החזותי.

ככה זה בכל העניין של יחס למראה.

למשיכה חיצונית, אבל אני כן חושבת שבעיני אישה (אני מדברת כאן מאוד ההכללה) הפנימיות של האיש יותר תשפיע על המשיכה שלה לחיצוניות שלו.
ז"א שאם יש איש שנראה סביר בעיניה אבל היא לומדת להכיר את האישיות שלו ונמשכת לאישיות שלו, אז סיכוי גדול שהפנימיות של האיש תקרין כלפי חוץ והאיש יהיה יפה יותר בעיני האישה והיא תימשך לחיצוניות שלו.

לאכול עם הידיים בלי גינוני מלכות, לשיר בבית ולרקוד מול המראה כאילו אין מחר, לא להתבייש אם אחרי הסודה עולה מה שעולה.. הדברים הקטנים האלו שעושים את ההבדל.

זה חשוב מאוד.

חשוב גם לזכור שהתחושה הזאת לא נבנית ברגע (ועל-פי רוב לא תלויה באמת בנתונים חיצוניים כאלו ואחרים..)

ואיך נותנים הרגשה כזאת? מאמין שבכללי יהיה טוב לדעת

שאפשר לתת תחושה כזאת לכולן
ואני חושבת שהיא צריכה לבוא באופן טבעי
לפחות חלק ממנה..
בכל אופן להיות אדם טוב (:
ויציב

לפעמים לוקח לזה זמן להגיע.

אבל תחושה שאת משוחררת יותר
שאת נשמעת
שהוא רוצה לשמח אותך באמת וזה לא מתיש אותך
(גם אם הוא לא יודע איך שזה לגיטימי זה לא קסם)

אהיה כל כך מופתע שלא אדע איך לאכול את זה

זה פועל יוצא של הכל, זה התכלית... כל שאר הם דברים שאמורים להוביל לזה

כמובן תלוי מי מה וכו

ברצינות,

בעולם הדת"ל התורני אין הרבה ממשק בין בנים ובנות בגילאים הרלוונטיים.

אז הסיכוי שהחברים שלך מכירים אותי - זה אם במקרה אנחנו שכנים\משפחה, או שהם יצאו איתי.

 

לוואקום הזה נכנסים המיזמים השונים.

בגדול, אפשר לחלק אותם לכמה סוגים:

1. אתרי היכרויות - ששם לרוב מדובר בהתקשרות ישירה מול עשרות (אם לא מאות) בנות, שאתה צריך לעבור ולסנן.

2. מאגרי כרטיסיות - אוספים כרטיסיות של הרבה אנשים, ומנסים להתאים. לדוגמה: שגרירים בלב, כאשר כל כרטיס מיוצג ע"י שגריר. בניגוד לאתרים, כאן הכרטיסים לא גלויים לכל - אלא רק לשגרירים.

3. קבוצות וואטסאפ - שולחים בהם כרטיסים.

4. תוכנות יותר מתקדמות - כמו אלגו, בהם אתה נותן את הפרטים שלך, ואם הוא מוצא לך התאמה - התוכנה עושה את השידוך, ללא מגע יד אנוש.

 

מי מהם הדרך הכי טובה? לא יודעת. למה לא לירות לכל הכיוונים?

 

יש משהו מביך בלפנות לשדכן\מיזם. יש משהו מביך בלשווק את עצמי בכרטיס. אבל איך עוד אכיר אנשים? המבוכה הזאת לא שווה את התוצאה?

בעיניי, כמו התאמה של מכשירים בבלוטות' - אתה צריך להדליק את האפשרות שימצאו אותך.

על איזה אתרי היכרויות את מדברת? ברוב האתרים שאני מכיר אין כמעט אנשים מסגנון תורני.
2-3 - באיזה מיזמים בנות תורניות נמצאות?

ומהכיוון שלך, האם את רואה עדיפות לשדכנים של ישיבות/ מדרשות לעומת שדכנים כלליים? או כל מיזם כללי?

אתה יכול לנסות לעשות כאן בעצמך, השאלה היא עד כמה אנשים ירגישו שזה אאוטינג.

ואם תגיד לי איפה הבנים התורניים נמצאים, זה יהיה נחמד =)

 

אאלט, האתר עם הכי הרבה משתמשים הוא שליש גן עדן - כלומר מבחינת הכמות, ככל הנראה תמצא שם גם תורניים. ככל הנראה גם דרך 252 והבאר. (*יש גם את שבע ברכות, בפעם האחרוני ששמעתי עליו הוא נפרץ.)

שוב, גם לגבי מיזמים, אין לי מושג. אזכיר לדוגמא את זה https://kol -rina.org.il/%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%A2%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%99%D7%9D/

אני מניחה שבאלגו (בגלל הכמות והשיטה) תמצא ג"כ רבים.

 

נראה לי שזה גם די תלוי גיל, וזה מה שברוקולי שאלה. מישהו בן 23 כנראה מחפש מישהי בשלב אחר בחיים מאשר מישהו בן 32.

לדוגמה, יש את המיזם הזה: https://badeyad1.wixsite.com/website, ולמיטב הבנתי זה מוגדר לאנשים שרוצים להיות אברכים, ובנות בגילאים מסוימים.

אני בטוחה שיש עוד מיזמים רבים שיכולים להיות רלוונטיים.

 

באופן כללי, קח בחשבון שבנות נמצאות במדרשות בד"כ בגילאים הצעירים יותר, ולאחר מכן לרוב הן לא במסגרת מסודרת. יש מוסדות להשכלה גבוהה שיש להם שדכנים - שמעתי על אורות ובר אילן. ונראה לי שזאת הסיבה ששגרירים בלב נפתח.

 

אולי כדאי להגדיר לעצמך מה בערך אתה מחפש, ואז לחשוב איפה מישהי כזאת נמצאת בשלב הזה בחייה, ואיך אתה מגיע לשם.

יש בראש הפורום קישור לדף עם רשימה של שדכנים. אפשר לראות שחלקם 'מתמחים' בסגנון מסוים של אנשים. אם כבר פנית לאחד, מה אכפת לך לפנות לשלושה? או לחמישה? וכן הלאה. אתה רוצה לפתוח כמה שיותר דלתות.

השאלה היא איך אתה מסתכל על תהליך מציאת בת זוג, ומה אתה מוכן להשקיע כדי להגיע לתוצאה.

 

ועוד כוכבית בשולי הדברים -

מה שאתה מגדיר תורני זה לא תמיד מה שהאחר מגדיר תורני. צריך להיות מודעים לזה, ולוודא שהצד השני מבין את כוונתך. (לדוגמה: האם מישהו\י תורני צופה בסדרות ובסרטים? לא פותחת את זה לדיון, אפשר לחפש פה בפורום דיוני עבר בנושא - יש כאן אנשים שיגידו כן, ויש אנשים שיגידו לא.)

הרי בסופו של דבר אתה צריך אשה אחת בדיוק,

ואז השאלה אם את האשה האחת הזאת תמצא בלי לפנות לאותם מקורות. או כמה זמן ייקח לזה לקרות.

 

אז או שאתה מפסיד אשה, 

או שאתה מפסיד זמן

או אולי יש לך מזל ולא תפסיד כלום.

אי אפשר לדעת.

אבל לדעתי הרתיעה הזאת היא לא נכונה.

לך לשדכנים, תתחייב על 2000 שקל מינימום למי שישדך לך,  ואולי תראה ישועות

אני הייתי פותחת.

הבנים לא תמיד סגורים על עצמם עד הסוף ולא יודעים לשדר איך שהם מרגישים.

אם את רואה פוטנציאל ובאמת חשוב לך הקשר, דברי איתו ותגידי לו מה שמפריע לך.

המון בהצלחה ושנשמע בשורות טובות בקרוב בעז"ה.

אז איך אפשר לבנות ככה קשר? כאילו, שיזהר ממה שצריך להזהר אבל לא ממי שהוא אולי יקים איתה בית.
לא?
לא יודעת, ככה נראה לי

אם זה קשר מאוד מתקדם, ששני הצדדים מכירים היטב אז מה שכתבתי לא רלוונטי. הבעיה מתחילה בחשש שמה שהבחורה מפגינה כלפי חוץ זה לא ה״אני האמיתי״ שלה. ומפה החשש..

כמובן שיש עוד חששות.. כמו חלוקת התפקידים בבית,מה היא מצפה ממך וכדומה..

בעידנות וכולי.. אבל דברי איתו

תגידי לו מה את חושבת על הקשר ושאת רוצה לדעת מה הוא חושב על הקשר.

הוא לא בודק שאת בחיים כי הוא סומך שתעדכני אותו אם לא

 

תגידי לו בדיוק את זה. תגידי לו "טוב לי בקשר אבל קשה לי להפתח ולתת את כולי בלי לדעת שאתה רוצה"

הוא כנראה רוצה, אולי מאד, ופשוט לא טורח להגיד את זה

כאילו, אני מרגישה שהייתי רוצה להיות יותר בזה ושאני כאילו חוסמת את עצמי מלשחרר את הלב לגמרי למישהו שאני לא יודעת איפה הוא נמצא...

שהוא מבולבל .

וזה בסדר , כל עוד אותך הוא רוצה .

כלומר, אם אותך הוא רוצה , אך לא יודע איך לבטא את ואת יודעת שהוא מסוגל זה הגיוני שווה לחכות בסבלנות

אך אם הוא לא רוצה אבל מסוגל .. ולא עושה בשבילך ולכן לפעמים נעלם - אז לא נעים לו .. ולא נעים להיות במקום כזה

עוד משהו דיברת מה לעשות שגבר נעלם
אפשר להגיד לו מה את מרגישה -יהיה לי כיף / אני אהיה שמחה אם נתקשר יותר נגיד פעמיים בשבוע .

להשתדל לא להאשים - למה אתה לא מתקשר יותר?
אלא מה את מרגישה ! ומה טוב לך ומה את רוצה

לדבר איתו על זה.

שהציפיות שלך מהקשר זה יותר מפעם בשבוע. שאפשר לדבר גם בין לבין, ולא רק בפגישות עצמם.

שיראה רצינות.

אם יש בעייה בקשר - צריך לדבר על זה.

אלו הדברים שבונים את הקשר בסופו של דבר....

יש המון שיעורים על זוגיות בתחילת הדרך זה יכול מאוד לעזור (גם מרחוק) כי נסיון אין.
עצם זה שהיא מדברת איתך כבר יכול לעזור לה .. תנסי להנגיש לה מה שאת יודעת .

בכל מקרה עם משיכה וכיף לא בונים קשר זה חלק מכל החבילה אבל מה קורה עם שאר הדברים?

אנשים שהתחתנו צעירים, והיום הם בגילאי 30-35, כלומר 10-15 שנה לתוך הזוגיות.

לדבר עם מישהו אחר שהיא מעריכה את הדעה שלו. ואם אין - אולי אפילו פגישה עם מאמנת חתונה או משהו דומה.

זה נראה לי יותר טוב מטקסט, כי זה מאפשר דיון ושיח (ודואג שבאמת יקרה) - ואולי יתמודד עם מה שיש כאן מתחת לפני הקרקע.

מזה משנה?
באמת אוהבת אתכם אבל מזה יתן לנו להתעסק בזה?
אנחנו פסלנו (בררנים)הם פסלו ..(מה לא טוב בנו?)
העיקר שקשובים ללב מקרבים את הטוב ואת הרע מרחיקים.
בהצלחה לך איש יקר (;

קוראים לזה אדישות ואולי אפילו חוסר אחריות

לא הכל הולך לפי האחוזים שלנו
זה גם עניין של מזל/ משמיים .
אפשר ללמוד מכל דייט ..
לא מתוצר של יחס
אלא אם כן זה דפוס חוזר

גדול

כמה פעמים שמעתי את המשפט
"מה זה אם הייתי שומע/ת אותך אומר/ת את זה אז הייתי חותך/ת"

ברור שבעיקר זה סייעתא דשמיא
ובכ"ז, השתדלות

1. כמה שנים אתם יוצאים? התחלתי בגיל 18, דרך הפורומים והמפגשים שהיו.
2. כמה קשרים אתם סיימתם ? מעולם לא ספרתי. לא מתכוון לספור. אבל זוכר 3 לפחות
כמה קשרים סיימו איתכם? הרוב
2.1 האם זה משתנה בקשרים ארוכים? כן. לרוב אני חותך...

3. מה המסר לאומה? כנות היא מטרה נעלה. תגנו על עצמכם.

וחצי היא.

1. יוצאת כ10 שנים
2. ברוב הקשרים הסיום היה הדדי. שנינו הסכמנו שלא מתאים.
אני חושבת שסיימו איתי פעמיים ופעמיים אני סיימתי.
אין לי תיעוד ורישום.
אבל זה מה שזכור לי.
גם בקשרים ארוכים פעל ההגיון הזה של שנינו מנסים ושנינו יודעים שזה לא נכון לנו.
ולכן גם כשהסתיים הקשר, לא חוויתי איזה כאב לב (וכנראה שגם הצד השני) חוץ משני המקרים שבהם חשבתי שיש היתכנות לקשר והצד השני חשב שלא.

המסר לאומה:
@חדשכאן
אני לא שופטת בנאדם לפי המראה שלו!!!

הכל היה בשביל הסוף!!

הרבה שנים. המון.

מתוך 100 ומשהו, אני חתכתי בשליש והן בשני שליש. מקרים שאני חתכתי והיא רצתה זה ממש מעט אבל היה.

בקשרים ארוכים - תלוי למה הם התארכו... קשר ארוך מתוך כוונה להצליח, אני מעולם לא חתכתי. קשר שנמרח או לא היה עם יכולת להתקדם - לרוב אני חתכתי, נראה לי.

1. כמה שנים אתם יוצאים? אם זה כולל את שנת הנישואים שעברה עלינו לטובה זה כבר שנתיים, אם לא אז שנה(שחצי ממנה היו "אירוסין")

2. כמה קשרים אתם סיימתם ? אפילו לא אחד
כמה קשרים סיימו איתכם? אחד

2.1 האם זה משתנה בקשרים ארוכים? היה לי קשר אחד ארוך וכולנו יודעים איך הוא נגמר

3. מה המסר לאומה? לנהל בית זה לא כיף, אבל לאפות זה כן

תגובה חמודה

אני ממש מאחלת לכולם למצוא את זיווגם מהר כמוני ומתוך רצון לא כמוני

1. כמה שנים אתם יוצאים? ארבע שנים שמרגישות כמו נצח
2. כמה קשרים אתם סיימתם? בערך חצי מהפעמים
כמה קשרים סיימו איתכם? החצי השני זה או הצד השני, או החלטה משותפת
2.1 האם זה משתנה בקשרים ארוכים? היה רק אחד, אני  חושבת ששם זה הרבה יותר החלטה משותפת ודיון לגבי הדברים והקשר, ופחות החלטה חד צדדית.

3. מה המסר לאומה? נראה לי חשוב לא לקחת את זה בחשבון, עניין סטטיסטי. אלה אם באופן מובהק את רואה שאת תמיד מסיימת קשרים או שתמיד נפרדים ממך.

רק ככה היא תוכל לעשות כאילו היא מפחדת ולהחזיק לך את היד.. זה שווה את זה.

חשבתי שבת מגיבה

פארק השלולית כשפתוח

מסעדות ובתי קפה למיניהן - יש המון מפוזרים. גם בכשרות טובה, מזמן לא הייתי שם

רחוב הרצל

 

"טיילת" זה מרחב ענקי לאורך החוף שאפשר למצוא בו מקומות לדייט ספסל וגם בתי קפה פה ושם. בין הטיילת הצפונית לדרומית יש את אזור המלונות+הכיכר

 

מחוץ לנתניה

בדייט שהוא לא ראשון/שני/שלישי

אפשר גם ללכת לאיקאה

לאו דווקא לבחור רהיטים

 

אבל יש איפה להסתובב שם

מקורה, ממוזג

יש אוכל

 

וכן, גם הרהיטים יכולים לזמן נושאי שיחה

איפה המוח לא .. אין לתאר

 

נשמע שזה יותר פריקה מבקשת עצה 

מאחלת לך שתשמח בקרוב!

 

 

 

 

(בשקט כדאי לשאול את עצמך האם אתה באמת רוצה להתחתן? ואם לא- מה מונע? מה מפחיד בדרך?) 

 

בכללי איך אתה ביחס לספקות? אתה נוטה לברוח ממקומות של ספק (בנושאים אחרים בחיים)?

 

ובאמת, האינסטינקט שלך מאוד מאוד טבעי, הכירות זה דבר שנעשה עם רגש. להכיר דרך כרטיס זה להיות מנותק מהרגש ובאמת זה לא טבעי.

 

אם מדובר שאתה לא מוכן לקבל ספקות רק בחיי הנישואין אז כנראה שאתה חי בהוליווד. רק בסרטים אהבה מוצגת כדבר ללא ספק. אהבה זה בעיקר תהליך של עבודה, בניית אמון, הצבת גבולות, היכורת משתמשכת שלא מפסיקה אף פעם ושגם מעוררת קשיים. 

אבל אני לא חושב שכדאי בשלב הזה של החיים לצאת עם נשים...

כדאי לחכות לסיים את הבגרויות בנחת, להתחיל ישיבה/צבא וכו' ואז לראות מה הכיוון.

בע"ה.

פגשתי אותו לפני שנים רבות

ולהצליח להתקדם לקראת יעדים רצויים בלנ"ו ובכלל למרות הקשיים

הוא חיכה כ30 שנה לישועה שלו

רק כשאברהם יהיה בגיל מאה.
יוכבד הולידה בגיל 130, ולפי המדרש שמואל גם חנה באותו הגיל.

זה נשמע לי קשוח לחכות ככ הרבה זמן.
ובמקרה הזה גם לפספס את האפשרות להקים משפחה.

🙏🙏

אני גם חושבת ככה.

מדגיש מראש: זה לא קשור לזוג הזה! סתם בדיחה מתוך ספר ידוע!

ינטה השדכנית מדברת עם אשה:

ינטה:
שמעתי שחיימק'ה מעוניין בבת שלך!

אשה: חיימקה?! אבל הוא לא עיוור?

ינטה: עם איך שהיא נראית ואיך שהוא רואה, זיווג משמיים!

מה פער הגילאים בניהם?

מה ההקשר. זה פשוט לפעמים נחשב חיסרון. במיוחד בציבור החרדי. לא באתי לפתוח דיון אם זה חיסרון או יתרון. על כל פנים אם היא זכתה לבוא מרחוק ולהתחתן עם כזה צדיק ולסייע לו בקשייו כשהוא עיוור, כנראה יש לה נשמה מאוד גבוהה והיא צדיקה כמו רות.)

לא בטוחה שהניסיון לנתח אותה על סמך נתון אחד (שלדבריך גם הוא חסר) זה הדבר הכי נכון לעשות.

אולי כדאי לנסות להניח את זה בצד, מתוך ידיעה שזה משהו שתרצה לברר אותו מולה בפגישות, ולהכריע בהסתמך על כל שאר המידע שיש לך..

לשבת בצד ולא לעשות כלום תוך כדי מה שקורה עכשיו ביו"ש... בעיניי היא רוצה לקחת אחריות על החיים שלה ושל אלה שלידה, גם אם זה לא הדבר הכי מקובל בעולם

לפעמים זה יכול לתת תחושה שהיא פחות נשית.

אבל חוץ מהתחושה זה בוודאי לא חסרון

מי שמפריע לו - אפשר להבין

 

מי שלא מפריע לו מצוין

תכלס ברצינות, אם היא הולכת איתו במקומות שבאמת יש סכנה הייתי רואה בזה דבר טוב

פרט שולי וזניח מבחינתי

מציע לה נישואים בדייט ראשון ולוקח לה את הנוקר למקרה שזה יעצבן אותה

בכל זאת, זה מסוכן
לחילופין לובש שכפ"צ לדייטים

<צ>

(בעלי מעודד אותי להוציא רישיון לנשק)

חוסר זמן
חוסר בסיבה
חוסר בכספת
והידיעה שממילא לא יהיה לזה שימוש
עוד סיבות?

כי את המרצחים בכפר ממול ממש לא מענינים כל התירוצים היפים שלך.

מנגד: מי שקונה נשק בכדי להשאירו בכספת- מוטב שלא יהיה לו נשק.

לא כל בחורה נושאת אקדח

וגם לא כל גבר

גם גבר שנושא אקדח זה כנראה אומר משהו על האופי שלו

אבל אצל בחורה זה יותר בולט כי זה ממש חריג

מה זה בדיוק אומר? צריך קצת להכיר יותר בשביל לדעת, אם זה משמעותי עבורך תברר

זה כמובן לא בהכרח חיובי או שלילי, השאלה היא האם זה מתאים לך

רק מקווה שלא הרסתי למגיבים כאן את השרשור בדיחות🙈

שהם מעדיפים להדחיק.

לפחות כאן אני רוצה להאמין שזה אכן נאמר כניסיון עקר להומור
ולא נובע מתוך בורות, פייק ניוז ודיס-אינפורמציה כמו בדרך כלל בנושאי נשק בישראל.

רוב האנשים בישראל הם נאיבים.
אין להם מושג באיזו מדינה אנחנו חיים.
מסתובבים ברחובות בשאננות, עם שתי אוזניות
ואפס מודעות לסביבה.

רשיון נשק זה המינימום שהינו החובה והזכות שלנו
בכדי להגן על חיינו.

והלוואי ותתנו לי קצת מהאשליות
של מי שאינו מבין את האמת הפשוטה הזאת.

נ.ב כידוע (או לא) אני מסייע לגברים ונשים שעומדים בתנאי הזכאות
להוציא רשיונות נשק- מוזמנים/ות לשיחה אישית בשמחה

בטח לא מפחדת מ"מה יגידו עליה" .. 

יש רק נשק

אני רוצה להיות חברשלך

סתם מגניב דווקא בכל מקרה צריך לברר איתה מאיפה זה נובע .
רצון לשמור/ להגן/ חרדה/ פמנסטיות וכו'..
לראות אם שייך לך

שוטר לשעבר: ״אין לנו משטרה, כל אדם צריך לדעת להגן על עצמו״  

 

כך העיד בצער שוטר לשעבר שהעדיף להישאר בעילום שם, בכתבת תחקיר של תוכנית הצינור שבאה לבדוק מה המשטרה עושה כנגד תופעת האלימות בכבישים , שמגיע עד כדי ירי של בדואים על מכוניות של נהגים חפים מפשע בזמן נסיעתם בכבישי הדרום ושום דבר לא נעשה . תיקים שנסגרים מחוסר עניין לציבור, ועבריינים שממשיכים להסתובב חופשי. לינק לכתבה - https://13tv.co.il/item/entertainment/hatzinor/season-01/episodes/ha1m0-903316773/?pid=1001505&cid=902999076

אלא אם כן הוא כל כך מתעקש עד שאני אצטרך לריב איתו

אם תהיה התעקשות
אשחרר

הייתי מסרב לקבל את זה, ומשלם גם בשבילה. אם הייתי מגזים הייתי מקבל את זה כעלבון.

בעיני המחווה שהגבר משלם על הבחורה זה לא בשלב התשלום אלא בעצם זה שהוא "מזמין" או "מארח" אותה. בחורה שמשלמת "כי אין סיכוי" בעצם אומרת "חבל בכלל שישבתי איתך לשיחה"

 

(ולהיפך - מישהי שמשלמת רק בגלל שהיא מתכוונת להמשיך, זה גם תחושה לא משהו.)

 

(מבחינת החשבון הכלכלי אני לגמרי מבין את ההגיון. אבל מבחינת ההגיון של עולם הדייטים זה לא נכון בעיני)

תודה

נהייתה מוסכמה שהגבר משלם.
ואני יודעת שאם אני אציע זה יישמע קצת מוזר.
אגב, בפעמים שהעזתי להציע לשלם,
תמיד הבחור סירב.

גם אם היא יודעת בוודאות שלא יהיה עוד דייט - אשמח שתיתן לי לשלם, זה לא קשור. אני לא קונה את הזכות לעוד דייט איתה כך שזה לא רלוונטי.

כתבת "הבחור מציע לשלם עליכן", והרבה בנות כתבו כאן שמבחינתן, זה האובייס, זה תפקידו של הבחור.

 

אז רגע לפני שאני עונה לשאלה שלך, אני רוצה לפרט איך הדברים נראים מבחינתי:

הנחות היסוד:

א. לא דומה דייט עם בייניש לדייט עם הייטקיסט. 

דייטים עם ביינשים לרוב יהיו יותר דייט ספסל ולא דייט בית קפה. אם אני יוצאת עם בייניש לבית קפה אתעקש קצת יותר לשלם, כי אני יוצאת מנקודת הנחה שלי יש משכורת ולו אין.

ב. לא דומה דייט עם ישראלי לדייט עם חוצניק.

מהניסיון שלי עם חוצניקים, הרבה פעמים האובייס שכתבתי עליו בהתחלה לא חל עליהם - הם יצאו מנקודת הנחה שמתחלקים.

 

באופן אישי, לא משנה מה היה בדייט, אציע להתחלק. אם הוא יסרב, לא אריב, אבל אציע לפחות לשלם את הטיפ. אין בכך שום אינדקציה לגבי איך הרגשתי בדייט או אם אני רוצה להמשיך.

 

ובשולי הדברים,

צריך להזכיר כאן את הדינימקה של המדויטים. נניח שמדובר בדייט שלישי, כשהבחור שילם בפעמיים הראשונות. אני מקווה שבשלב הזה הוא כבר מודע שיש לה התלבטויות, ושהם ניהלו שיח בעניין. אם נקודת התשלום 'יושבת עליך' - אפשר לדבר איתה על זה - מראש. נניח, "הי, אני יודע שאת מתלבטת. אבל אני אשמח אם נשב ונכיר אחד את השנייה קצת יותר טוב. את לא צריכה לדאוג, הכיבוד עליי ". כך אתה אומר לה שאתה מוכן להשקיע זמן וכסף בשביל הקשר הפוטנציאלי, כאשר היא מתחייבת רק על הזמן. כך אתה נמנע ממה שאתה מרמז כאן בין השורות - שזה לא מוסרי להנות מהאירוח כשאתה מתכוון לחתוך. אז בעיניי לרמז הזה אין מקום - שניכם באתם ממקום של לבדוק אפשרות, והרבה פעמים התשובה היא לא. זה לא שהיא מרמה אותך, מוציאה ממך כספים בצורה לא הוגנת. גם בוא, לא הלכתם לאכול במסעדת יוקרה.

ונראלי שקצת נסחפת בסוף. לא התלוננתי, שאלתי

לגבי א. , במקום מסויים זה קצת מעליב. בגלל שהוא בייניש הוא לא יכול לשלם? אם החליט לשלם, כנראה שהוא בסדר עם זה.

בעיני תמיד נכון שהבחורה תודה ותגיד שזה בסדר והיא תשלם, ואם הוא יגיד שזה ממש בסדר שהוא ישלם, שתקבל את זה בשמחה.
יש פה שני נק' מבט: הנותן והמקבל. וזה שהנותן רוצה לתת, לא אומר שהמקבל צריך לקחת את זה כמובן מאליו.

אבל זה פחות היה עניין השרשור - המטרה לא היתה להיכנס לדיון האם לשלם 😏

שאחריות הגבר לשלם. יצא לי לשמוע את אחד מהדמויות בציבורינו שמעורב בעולם הזה של ההיכרויות, והוא אמר שבשום פנים ואופן שבחורה לא תשלם בדייטים ראשונים - נראה לי בקטע שזה פוגע בתפיסה העצמית של הבחור.

אני לא מסכימה עם הגישה הזו, ופירטתי למה. 

הפירוט היה כדי לענות לך על השאלה...

 

אני בהחלט יוצאת מנקודת הנחה שלי יש יותר יכולת כלכלית מאשר לבייניש. בד"כ אין לי שום ידע על הרקע הכלכלי ממנו הוא מגיע. אולי הוא הנכד של לב לבייב?

אבל בגלל התפיסה החברתית של הבייניש כמארח, אתן לו לבחור מקום - אגיד שדייט ספספל ודייט בית קפה שווים בעיניי, ושהוא יבחר מה שמתאים לו. המטרה היא לא להעמיד מישהו במקום שהוא לא בסדר עם זה. כי מבחינתי, אני באה להכיר את האדם, לא לשתות כוס קפה, ולכן לא מזיז לי לעשות את זה על ספסל.

אני לא חוששת שאם הוא ישלם על הדייט לא יהיה לו מה לאכול לארוחת צהריים\כסף לנסיעה באוטובוס. אבל כמרוויחת משכורת, ולא חיה על חסכונות הצבא\עבודות מזדמנות (בחירות וכו')\דמי כיס מההורים, אני מציעה לשלם.

 

מסכימה איתך שלהודות זה דבר חשוב (בדייטים ובכלל בחיים).

מי שלא משלמת גם על זה זה כבר חזירות
לא?

חוצניקים הכי מפרגנים וזה ידוע
אפילו להוציא את הארנק לידם מעליב אותם
בתחילת דרכי לא הבנתי מה הביג דיל למה לעזאזל אני לא יכולה לשלם עלינו או לפחות עלי .
היום אני מבינה שזה הרבה יותר עמוק
אני לא יכולה לקחת לו את הרצון של הנתינה זה פוגע

וזה עובד גם לצד השני - 

יש הרבה בנות עם תרבות חו"ל שלא יחלמו להוציא את הארנק (ואולי בכלל תבוא בלי ארנק לדייט...)

והן מצפות בדרך כלל לדייט מפרגן הרבה יותר (מבחינת ההוצאות..) מאשר דייט ספסל

 

אבל יש כל כך הרבה תרבויות שונות שזה יוצא כבר כל אדם לגופו

בין כאלה שגדלו בארץ לבין כאלה שגם עשו דייטים בחו"ל. שם (נראה לי...) הציפיות באמת מאוד שונות.

מצד שני, קח בחשבון שחוצניק שחי בחו"ל, והוא נניח בן 23 - נניח הוא הגיע אחרי י"ב שנתיים לישיבה בארץ, ואז הלך ללמוד תואר - בשלב הזה הוא כבר כנראה סטודנט בסוף תואר ראשון\תחילת שני, לעומת מישהו כזה בארץ שהוא כנראה בסוף הסדר (ואולי אפילו ממשיך לשיעור ו').

 

וזו נקודה שאולי נכון לדבר עליה - לרוב נפגשים עם אדם שהוא זר, שלא גדל באותה סביבה כמוני. גם אם מדובר בישראלי, יכול להיות שזה הבדל של פריפריה\מרכז, עיר\יישוב וכו'. ולכן מראש לתאם ציפיות...

רואים שהבחורה חושבת ככה, ועדיין היא מבינה שאני משלם.

היה רק פעם אחת שיצאתי עם בחורה שלוש פעמים והיא התעקשה לשלם בדייט השלישי ולא הסכמתי, ואז היא נפרדה אתי אחרי זה והבנתי למה היא רצתה לשלם.

אבל אם מתעקש מקבלת (לפעמים זה מעליב את הבחור).

נכון

אבל בטקט כמובן.

אבל עם בעלי לא הצלחתי להתווכח.. אפילו שזה היה רק דייט רביעי.

אני לא .

כנראה לא יהיה דייט שני...

פגישה שנייה, יצאנו למסעדה והבחור התעקש לשלם, על אף שכבר הוצאתי את הכסף ובאתי לשלם למוכר.. אני ידעתי שזה לא ימשיך, אבל הבחור כלכך התעקש שלא הייתה לי ברירה.. 

העיקר לא לריב

תוציאי רשיון נשק

ואי ואי אם יהיה לי רשיון.. זה לא יהיה טוב 

אם לצטט אדם שפעם היה חכם:
החלק הראשון איננו נכון
והחלק השני- לא  יקרה.

ממ מה?!

מקסימום יתנו לך ברקס

אני חושב שראוי לקיים אחרי 3-4 דייטים, שיחת יחסנו לאן - לתאם ציפיות, ולהבין מה כל אחד מרגיש בקשר לפחות לטווח הקצר.
אחרי שיחה כזו, בהחלט נראלי שאפשר להניח (לפי טיב השיחה) אם ממשיכים או לא.

מה שהוא אמר ^^

בגילאים יותר מבוגרים
אם ברור לשנינו דלא באנו לשחק או לחזור על הסאגה הזו, ואנחנו כן רוצים להועיל לעצמינו
את השיחה הזו אפשר אפילו קודם.

הדברים עדיין מעורפלים מידי בדר"כ.
זה לא קשור בעיני לכמה רציניים לגבי הקשר. זה קשור לכמה הצליחו להכיר מבחינת הזמן והשיח.

לא הבנתי למה זה תלוי גיל ותפיסה. יש אנשים שיוצאים סתם?

בגיל צעיר אתה עובד לפי הפרוטוקול.

עם השנים אתה מאבד את משמעת הפרוטוקול ומאלתר, ומאפשר לנפש שלך להשמע.

בנוסף, עם השנים אתה מבין שאם יש לבחורה משהו להגיד, זאת אחריות שלה להגיד אותו. היא לא ילדה בת 21, היא מנהלת בית ספר בת 35.

 

אגב, גם אם לא הצלחת להכיר את הבחורה בכלל, זה לא אומר שאתה לא רוצה להמשיך.

הרצון להמשיך הוא הרכבה של 1"אני מעוניין להכיר אותך יותר" ו2"נעים לי בחברתך", אולי גם 3"בהתחשב במידע ובתחושה, אני רואה פוטנציאל לקשר". לפעמים בעיקר הראשון, לפעמים בעיקר השני. יכול להיות רק השני ("לא מעניין אותי שום פרטים נוספים עלייך. אני יודע מספיק וכיף לי לצאת איתך") אבל אף פעם לא רק הראשון (אם הדייט היה סבל מתמשך, זה לא משנה כמה פרטים על הבחורה אתה לא יודע. אתה יודע מספיק כדי לחתוך). כמובן רכיב מסוים של הנקודה השלישית.

מישהו שיצאתי איתו פעם שאל אותי בפגישה 4 מה אני אומרת על זה שפשוט נמשיך בלי לשאול כל הזמן, וממש אהבתי את השיחה הזו...
גם בקטע של תיאום ציפיות וגם בקטע של- איזה כיף, אני יודעת שהוא נהנה מהקשר ורוצה להמשיך אותו באופן רציף...

אבל שים לב שכשיוצאים כבר לא בגישה של כל פעם 'אם ממשיכים או לא' אי אפשר להפסיק פשוט את הקשר בשיחה אחרי דייט כלשהו באופן פתאומי, אלא לדבר על דברים שמפריעים או לא מתאימים, לפתוח... שגם אם נפרדים שזה יהיה בתהליך

רציתי לכתוב שאני לא מסכים, אבל במחשבה שניה אני מסכים

למה לא מסכים? כי אפשר לסיים בצורה יפה, עם הסבר של "היה נעים להכיר אבל לא נמשיך כי וכו'" גם אם הפגישות הן "באופן רציף". פשוט מתקדמים ובשלב מסוים מגיעים למסקנה.

לא חייבים ממש לפתוח את הנושא ולנהל דיון פתוח.

אבל במחשבה שניה כן מסכים שחייבים לפתוח את הנושא, כל צד יגיד מה שעל ליבו, גם אם זה לא דיון פתוח, יש כאן סוג של דיון. פשוט בעיני זה בסיסי לכל שלב בקשר - גם אחרי דייט אחד

לטווח הקצר - ואז בעיני לא צריך לפרט כ"כ.
לטווח הארוך - מצופה להסביר יותר ולדון על זה.

אם מחליטים שממשיכים כבר בלי לשאול כל פעם זה אומר שמכוונים לטווח ארוך וכבר עוברים את ההיכרות הראשונית של 'יש לזה פוטנציאל קטן או לא'..

לא חייב לומר אף פעם מה הסיבה, (למרות שזה תמיד נחמד יותר לדעת מה באמת קרה כשמסתיים קשר שהיה טוב), אבל לומר לפחות שמתלבטים על משהו, לומר למה זה קשור... לא חייב להיות ספציפיים.

אבל לסיים קשר בצורה פתאומית בלי אזהרה מראש כשהצד השני בתחושה שלשני טוב איתו (כי שניהם החליטו שממשיכים), זה יכול להיות נורא...

זה בעצם מעבר מהשלב של 'אני חושב לבד אם מתאים לי' ל'אני בודק אם מתאים לנו ביחד'.

הלואי שאפשר לנעוץ את התגובה שלך

בגלל שזה ממש בין אדם לחברו, אבל לא רק... יש כאן גישה בסיסית מה זה קשר. שבעיני היא מאוד חשובה.
ויש זמנים שצריך להדגיש את זה יותר.

אני לא חושב שבדייט רביעי נניח אנחנו כבר לקראת החתונה. יש הבנה שזה עוד יקח זמן, מטבע הדברים. כמובן זה משתנה בין קשרים ואנשים.

אני חושב שזה שברור שכרגע ממשיכים לא אומר שסגורים על הכיוון לקראת חתונה.

לא יודע אם הסברתי יותר ואם בכלל זה מובן. בכל אופן אני חושב שיש איזה תהליך ולא דומה ההבנה שנחמד וטוב יחד להבנה שרוצים לקחת את זה לחתונה.

לא התכוונתי בשום תגובה שלי לעניין של כבר סגורים על זה וחתונה, אבל כשמחליטים שממשיכים זה כן עלייה בשלב של הקשר...

או שאולי לא הבנתי אותך נכון, גם אופציה 😅

יש קשרים רציניים וארוכים וטובים שלא מסתיימים בחתונה. אבל זה שלב שבעיניי הוא הכרחי לפני השלב שמחליטים, ההחלטה שבכלל טוב לנו ביחד ואנחנו רוצים את הביטחון והיציבות שאנחנו נשארים ולא כל הזמן בחשש אם מחר אני אהיה בקשר הזה או כבר לא.

שאת עושה אותו אחד

לא נורא

ובכ"ז אני חושב שזה מצב מורכב.
כי לשתף יחסית בתחילת קשר שיש איזו התלבטות, זה מתכון בטוח לכך שהקשר לא יתקדם. הוא לא מספיק מבוסס בשביל להתגבר על זה.
זו דעתי בכל אופן.

שממשיכים בלי לשאול

ככה דעתי...
צריך המון כנות עצמית- אם מה שמפריע לי זה משהו שאני יכול לעבוד עליו, לקבל אותו, להסתדר איתו... או שהוא מהותי ואז פשוט אין מה להפסיד ואולי שווה לפתוח ולדבר על זה בראש פתוח בלי החלטות.

אבל יש כאלה שמניחים, אז הגבתי גם בשביל זה...

עמימות שקולה, בתחילת הדרך, יכולה מאוד לסייע כדי לאפשר לדברים לבוא. לא על כל דבר נכון וצריך לדבר באופן ישיר. לפעמים הבנה שבשתיקה, גם אם היא לא 100% נכונה, עדיפה ומאפשרת יותר מאם הנושא היה עולה לשיחה באופן ישיר.

יש כמובן שלב שדווקא הישירות וה"כניסה לאיזור מחייב" היא דווקא זו שנצרכת כדי לקדם את הקשר.

תכלס אף אחד לא חייב כלום.
רק צריך לשים לב להיות בן אדם, אכפתי, רגיש לצד השני...

ויש משהו מאוד מתעתע בלנסות להבין דברים דרך שתיקה או תקשורת לא מילולית, כי אנחנו לא אדם אחד, ומה שאדם אחד מבין או משדר זה לא מה שהשני מתכוון או קולט...

שוב, זאת דעתי... גם מדברים שחוויתי. המון פעמים עדיף לדבר ולשאול במקום להניח ולהגיע להנחות לא נכונות.

אני חושב שלכל שלב ועת, מתאים משהו אחר

ויש דווקא משהו יפה בעמימות הראשונית והגישוש.

מניסיונות מהצד שלי.

אצלי רק מדייט שלישי זה נחשב התחלה רצינית...

זה צריך להיות 'ברור' (הכוונה החלטה הדדית של שניכם) שממשיכים בלי לשאול