פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1377)

אחרת לא היית מפרסם את זה פה.

אז יש לי רעיון!

אני מכיר מפה, בלונדינית, עם עיניים כחולות (ככה קוראים לחורים האלה של הסריגה לא?). היא אמנם לא מטפחת אבל כן מטופחת. והיא מחפשת שולחן ממש דומה למה שתיארת. היא תיארה לי איך היא רואה את שולחן השבת שלה ותאמין לי, השולחן שיהיה שולחנה יזכה! ויש לה מידות טובות (300X150).

אז מה אתה אומר? נשמע לך מתאים? ואם נשדך ביניהם אולי נקבל איזה רגל שולחן מזהב בתור דמי שדכנות.

ולאחר מכן- תוכלו להעביר לי את כל אלה?

.

הצטמררתי.....מרגש סוחף...מדהים..יש לך כשרון.....

 

התחושות שהעברת ..פשוט אמיתיות

 

רק טוב ותזכי לאחד במהרה

לגזור ולשמור לעת הנכונה......

חתיכת כשרון...

 

ההעברה של התחושות, התוכן, והצורה...

 

ממש מדהים!!

 

שיבוא לך בקלות ובנחת בקרוב ממש!

שתזכי בקרוב ממש לפגוש אותו!!!!

על התגובות (ועל המסרים האישיים). ממש חיממתם את הלב.

בעז"ה שתזכי

שהוא יגיע בקרוב בקלות...!

אם זו הבעייה היחידה..

 

אז זה בסדר..

לדבר איתו על העניין, תסברי לו שזה מפריע לך.

 

מן הסתם הוא לא עושה את זה בכוונה, כנראה מתוך חוזר מודעות לעניין של דיוק בזמנים.

אם את מתכוונת לדבר עמו על כך, השתדלי להגיד זאת לא ממקום שישמע מטיף ומאשים כאילו "הוא לא בסדר", אלא ממקום שזה משהו שחשוב לך. אולי אפילו תוכלי להציג זאת כאילו זו "שריטה" שלך...

השאלה היא אם רוצים..

אולי יותר מהותי לברר על מה משתמע מכך שהבחורה דייקנית בזמנים

והבחור מאחר..

כלומר---האם זה מתבטא בעוד מקומות? ומשום כך- על מה זה מעיד?

לטעמי עם תשובות ממוקדות כאלה, אפשר להחליט יותר בבהירות האם ניתן להסתדר, או שמא זה לא מתאים..

 

החלטות טובות!

לא הצלחתי להגיע בזמן בדייטים שלנו...אפילו לא באחד...

 

והוא סלח לי

 

ובכל זאת התחתנו

 

אבל אני עובדת על זה...לפגישות/תור לרופא/אוטובוס... רואים שיפור

בעלי ממש מאחר, אבל לא מדובר בכמה דקות, אלא כמה שעות.

אותי זה מרגיז כל פעם מחדש.

בדר"כ קשה לשנות את זה, אז צריך לנסות לבדוק קודם איך ואם אפשר להסתדר עם זה.

אני לא יגיד שזה לא מעצבן לפעמים..
אבל בגדול הוא כבר קילקל אותי

מה יקרה אם חב"דניק יתחתן עם ייקית? המשיח יבוא בזמן.

את תגלי אצלו עוד דברים שיהיה לך קשה איתם . וגם הוא ימצא אצלך כאלו. וגם אם תמצאי משהו שיראה לך מושלם לאחר כמה שנים תגלי אצלו חסרונות . אין מלאכים . וגם את כנראה לא מלאך . אלא... שזו העבודה של הנישואים

אבל העבודה של לפני הפגישות ובמהלך הפגישות (הראשונות לפחות) היא בין השאר לסנן כמה שיותר פערים משמעותיים.

כי כמו שאמרת, בטוח יתגלו עוד פערים בהמשך, ואנחנו לא מחפשים לעצמנו חיים קשים בדווקא.

אלא היכולת שלה לסבול אי עמידה בזמנים.

כלומר, פחות משנה מתי היא מגיעה לפגישה, ויותר משנה האם היא מחכה בניחותא, או 'על קוצים', עד שהוא מגיע.

(זה לא תשובה, רק כיוון עזר למחשבה)

רק שאבא שלי הוא בדייקן ואמי היא המאחרת הכרונית.

ב"ה חייםם בזוגיות טובה וזה לא מפריע.

בעיקרון אני שונאת לאחר, ואני שונאת שמאחרים לי - ממש שונאת! בעיני זה מעיד על זילזול בזמנים של אנשים, כאילו, מה הזמן שלי לא חשוב?? לא חבל על החצי שעה (לפעמים יותר לפעמים פחות) שחיכיתי לו סתם עד שהוא הגיע. נכון קורה, יש פשלות,אבל אם זה באופן קבוע, בעיני זה מעיד על זילזול...

ובכל זאת - התרגלנו!! ואנחנו חיים עם זה לא רע (כלומר - ממש ממש טוב לנו ביחד!!), למדנו להכיר אחד את החסרונות של השני, ואנו משתדלים לקבל אחד את השני.

נכון, יש פעמים שאני יהיה ממש ממש לחוצה, ויעצבן אותי שבעלי לא מגיע... .

אבל אני חושבת שמה שחשוב זה שאני רואה שהוא משתדל, שהוא לא עושה את זה דווקא, שהוא לא סתם נמרח, אלא...

מישהו פה כתב שאם את רוצה להעיר לו על זה, את יכולה להציג את זה כחיסרון שלך, נכון, לדעתי זה חיסרון יותר שלו, ובכל זאת - זאת דרך נכונה לדעתי להציג דברים שרוצים להעיר עליהם!

מה בתכלס? לא יודעת. אני לא יודעת עד כמה זה מפריע לך. לדעתי כדאי קודם כל לדבר עלזה, שתדעו על איזה פערים מדובר, ששניכם תהיו מודעים אחד לשני, שתיראי את התגובה שלו, אני חושבת שהיא יכולה מאוד להשפיע על ההחלטות שלך...וכל אחד מכם צריך לחשוב האם הוא מסוגל להכיל את ה"חיסרון"של השני. וכן, ברור שיש סיכוי שתגלו עוד דברים כאלה אחרי החתונה,אבל על מה שאתם יודעים לפני תחשבו עכשיו.

בהתלחה!!

הוא מאחר קבוע? , או שקורה חד פעמי שהוא איחר  לך ?, והוא פשוט מודע לכך שישי לו נטייה לאחר בד"כ אז הוא פשוט מספר לך את זה בשביל האמינות.

שלא תופתעי שהוא מאחר.

אולי כדאי שתתני לו הזדמנות להוכיח את עצמו עד כמה הוא לא מדייק בזמנים.

הבעל מאחר (כרוני) והאישה דייקנית.

לדעתי פשוט צריך לקבל שזה ככה.

אם זה נורא מעצבן אותך אז אולי זו בעיה.

והפוכים לגמרי.

עוד רגע פסח

 

וצריך לתאם קצת מראש כדי לקבוע זמן אם עוד נשאר בכלל!

 

 

עלות כנראה תהיה בין 50 ל150 ש"ח הכל תלוי בכמות שנספיק לאפות ובזמן שנרצה להיות שם ובכמות חבר'ה!

 

אם נהיה שם הרבה חבר'ה נוכל להספיק הרבה כמות בקצת זמן!

להגדרה שלך יכולים להכנס הרבה אנשים

 

איזה בית כנסת?

איך הוא היה נראה?

איך החבר היה נראה?

 

כל פרט יכול לעזור

ברחוב שמואל הנביא(נראה לי אני לא מקומית)ואני חושבת שהם סתם עברו שם לא הלכו ספציפית להכנסת ספר תורה..לא שמתי לב יותר מדי אבל הוא היה חייכן,מבנה גוף קצת מלא.

חבר שלו נראה לי לבש חולצה שחורה אם אני לא טועה..רזה וגבוה..

אני אף פעם לא ניסיתי לעשות דבר שכזה כי אני די ביישנית אבל היתה לו שמחת חיים מדהימה התלהבתי!

וד"א הוא לא ראה אותי..

שמואל הנביא -זה בין רח' בר אילן לשכונת גאולה.

 

היית שם?

 

זה היה בישיבה ספיציפית? של הרב ארוש?

 

 

ולא בישיבה ספציפית..זה היה ככה ברחוב.נראה לי לבי"כ חרדי אשכנזי.

את יודעת כמה בחורים שעונים על ההגדרה הזאת קיימים?

 

נפשי צודק,

 

יש צורך בעוד פרטים...

 

גם, איפה בירושלים?!

 

בהצלחה!!

 

 

הבעיה שיש המון אנשים עם כיפה גדולה ורוקדים ‎‎

הוא לא רקד עם אנשים,

הוא עבר שם עם חבר שלו והתחיל לקפץ לעצמו..

וחוץ מזה נראה לי הוא היחיד שהיה שם עם כיפה סרוגה גדולה...

אולי כדאי שתצרף לינק של האתר.

http://www.shoshvinim.org/

את הנקודה הזאת.

 

מעבר ל"פרט" שהוא חושב שאשה טוב שתהיה בבית, מה זה אומר על הבנתו את ההתחשבות בנטיותיה, כשהן עפ"י הדין והנוהג.

 

ואם לא יהיה ברור - אפשר להעלות את זה בשיחה איתו, ולראות.

 

[ו"אגב" - שנת ה'תשע"ג...]

יכול להיות שיש כאן עסקה לא.משתלמת
כדאי לך לבדוק אם את באמת שווה את מספר הגמלים שהבחור מציע.

אני לא התלוננתי מה יש לך?

אני רק תוהה עד כמה זה משמעותי...

אבל עוד לא יצאתם נכון?

אז אוליי תנסי ותבהירי מהם העמדות שלך ואז אוליי יהיה על מה לדבר..

בכל מקרה,

רק מישהו ששווה את זה שומעת??!

כפרעליך מלא הצלחה|!

תודה!

אני אשכנע אותו כבר

אל תדאגי

סומכת עלייך שתשכנעי אותו!!

ואל תשכחי את הדברים היותר מהותיים שדיברנו עליהם

בואי לא נפתח את זה כאן

זה הנשק שלנו...

 

וחוץ מזה אם ידעו מזה לפני, זה לא יהיה רלוונטי

 

אני פשוט נקרעת מצחוק פה

גם אני..

ואמרתי שלא אהיה פה היום!!

    

 

כמו שאמא שלי אומרת- דיבורים לחוד ומעשים לחוד...

תגידי לאמא שלך

שזה הפיצול!

אבל את צכה לבקש אישור

להשתמש בתירוץ את יודעת ממי...

בעצם, זה בסדר הוא לא יציק לנו..

כל עוד אני כאן

 

צריך לברר היטב!
לא רוצה להלחיץ, אבל זה אחד התסמינים ל...

בעל קנאי, רכושני ומבוסס שמגביל את אשתו ל-4 כותלי הבית הוא לא בעל אידיאלי, בלשון המעטה. מה תהיה התגובה שלו למקרה שיימאס לך לשבת בבית?! זה מריח חשוד.

 

אני מכירה סיפור כזה מקרוב...

משפחת הבעל מבוססת, הבטיחו דירה לזוג, תמיכה כלכלית לכל החיים, ולאישה אסור לעבוד!

 

היא סובלת מזה כ"כ!!!! זה פשוט משבר נפשי!

זה לא רק חוסר עבודה, זה תלות מוחלטת (מי אמר שיהיו מבוססים גם הלאה? אסור להסתמך על מישהו אחר! מי אמר שתמיד יחיו איתם בשלום?)

 

זה משהו חולני.

 

 

מחילה, לו הייתי עובד באיזו עבודה רווחית ברמות הזויות (הווי אומר, אילולא הייתי נווד ללא עתיד) הייתי שמח שאשתי תוכל להיות בבית, כמובן שלא הייתי מגביל אותה אבל בהחלט הייתי שמח בזה מאד...

 

זאת יכולה להיות מעלה גדולה של הבחור לדעתי..

תחשבו על זה!! אולי הוא קאובוי שמרן!?

שתצא להתנדבות.

 

באיזה שהוא תחום שגם המשפחה שם מעריכה וגם היא אוהבת.

 

ואז גם אם אין לה הכנסה מההתנדבות יש הרבה דברים אחרים שאנשים מקבלים בעבודה. (חברה. הערכה ועוד)

 

וזה יכול להיות פתח ללצאת לעבוד בעתיד. כשיתרגלו שהיא כבר לא סגורה בבית.

 

סליחה על הניצלוש של השרשור.

להיזהר ולברר טוב טוב לפני שאת יוצאת איתו.,

 

אבל אחרי שראיתי שרוב התגובות הולכות בכיוון הזה,נראה לי שצריך להחזיר לפרופורציות.

אז נכון-ייתכן שהתגובות שלפני נכונות (תסמין של בעל מכה,מערכת יחסים תלותית וכו')

אבל גם ייתכן מאד שלא.

 

בכלל, זה נשמע מוזר שהאינפורמציה הזאת הגיעה אילייך בשלב הברורים.יכול להיות שדבריו של החבר

(או של מי שבררת אצלו,שאינו חבר) לא הובנו נכון.כמו לדוג' יכול להיות בחור שרוצה שאשתו תהיה 

עקרת בית,וזה ממש לא אומר שהוא קנאי או משהו כזה.

 

אני חושב ששווה לתת הסכמה ולצאת עם הבחור,אבל להעלות את הנושא מוקדם כמה שיותר,

ולשמוע ממנו מה באמת דעתו בנושאים הנ"ל.

 

(ואם יתברר שצדקתי,לא לשכוח להגיד לו שיחזור לחבר ההוא שביררו אצלו וייתן לו בראש.

שמעתי כבר על מקרה שבחור שבררו אצלו באופן קבוע "חסם",לא בכוונה, את כל ההצעות מלצאת לפועל.)

מסכימה עם הכל, ומוסיפה-
שתמיד לזכור שהוא אדם. וכמו כל אדם, הוא עולם ומלואו, חבל לחרוץ מדיבור של חבר..

לנסות לראות מעבר.

כמו שכולם אמרו - חשוב לברר מאיפה זה מגיע אצלו.

יכול להיות שהוא באמת מתכוון שהוא רוצה אישה עקרת בית.

 

אם זה ככה את צריכה לברר כמה דברים:

האם הוא באמת מאמין בזה בתור דרך חיים או האם הוא פשוט רגיל לזה מהבית וכד' וזה מה שנראה לו נכון. (הרבה פעמים אז זה לא באמת דרך חיים ואפשרי לשינוי..)

אם הוא מאמין בזה בתור דרך חיים - האם זה מתאים לך?

 

חשוב להיות זהירים לסימנים של בעל מכה, אבל את צריכה לזכור שבסופו של דבר את אפילו לא שמעת את זה ממנו..

 

בהצלחה!

החלטתי שאני אנסה להעלות את

העניין בשיחה איתו,זה לא פייר

לא לשמוע אפילו מה יש לו לומר...אולי באמת

לא הבנתי נכון ואני סתם בונה בניינים באוויר...?

אז בעז"ה אני אצא ונראה מה יקרה...

סתם בדרך אגב,זה לא שכ"כ לחוץ לי לעבוד,כן?

רק סתם אני רוצה לדעת שלא מתכוונים לנעול אותי בכלוב של זהב...

 

תודה לכם!

ואל תשכחי להעניק לכל אחד מאיתנו 5000 שח (לא כולל מע"מ) דמי שדכנות. הרי אמרת שכסף לא יחסר לך

על מה בדיוק?

ובלי לחץ אמרתי שאני נפגשת איתו

לא מתחתנת איתו

|מעצבן|

ותשתוק

true (מפחד מיוטבתה...)

סופסוף הבנת מי הבוס

סתם סתם,לא אמרתי כלום.

בע"ה ובהשתדלותנו

 

בוחר לחיות בחיים שהוא מאמין בהם, בדרך שחשובה לו.

אולי יתחשק לו יום אחד לחזור לשם?

אבל אנחנו לא יכולים להפגש ככה-עם האוליים הללו

אולי יום אחד הרבה דברים יכולים להשתנות אצל הרבה אנשים.

 

אם הוא כבר גר כאן, מבחירה, וכבר 5 שנים לא ברח

יש סיכוי טוב שאחרי שיקים כאן משפחה הוא ירגיש עוד יותר נטוע כאן.

 

הוא כאן מבחירה.

 

אבל מעבר לכך-ברגע שיש מחויבות בני בני הזוג, החלטות מסוג אלו יעשו יחד

אם הוא בוחר בה ומידותיו ראויות, גם אם וכשיהיה קשה הוא לא יקום ויסע או יכריח אותה לעזוב.

 

וזה נכון לעוד הרבה "אוליים"

וזה נכון לשני הכיוונים (בן/בת זוג)

בע"ה ובהשתדלותנו

 

בן הזוג חלילה יחליט לבחור בדרך שונה משהצהיר?! ואני יודעת על זוגות שהבן זוג חזר בשאלה שנה אחרי. ולא, הם לא היו חוזרים בתשובה ולא הראו שום סימן על סימני שאלה.

ה' הוא גדול!צריך לבטוח בו!

בס"ד

 

לרוב אני לא מגיבה, אבל בגלל שאני מכירה מקרוב את הנושא, אני אגיד לך מה עולה מהשטח . יש כמה שאלות שאת צריכה לשאול את עצמך, כדי לתת לך כיוון במי מדובר:

 

1. האם יש לו תוכניות מציאותיות להתקדמות בארץ?  יש הרבה שחולמים ללמוד רפואה בארץ, ולא מוכנים ללכת לאולפן. סביר להניח שבסופו של דבר לא יממשו את הפוטנציאל שלהם פה, וירגישו צורך לחזור (לא בטוח שיחזרו, אך יתכן מאוד שירצו..). צריכים להיות לו מטרות ברורות וראליסטיות עם שלבים ותתי שלבים ברורים (ככל האפשר). 

 

2. מי הם החברים שלו? האם יש לו גם חברים טובים שהם ישראלים, זאת אומרת - האם הוא מתחיל להכות שורשים? 

 

3. מה גרם לו לעלות לארץ? אהבת הארץ בלבד או גם צורך בריגוש חידוש בגיל העשרה? את רוצה להיות בטוחה שהמניעים מוצדקים... 

 

ולבסוף, את צריכה להיות מודעת לזה שלהיות בת זוג של חוצניק, זה לא כמו להיות בת זוג של ישראלי, לטוב ולמוטב. האם את בנוייה לזה? בואי נגיד ככה - אני לא הייתי משדכת בין מרוקאי ישראלי לבין אמריקאית, עניין של מנטליות. פשוט תוודאי שאתם על אותו גל. 

 

מקווה שנתן כיוון... 

בע"ה ובהשתדלותנו

 

היא אמריקאית שעלתה לארץ ונשואה למרוקאי צבר באושר רב

אז...

מכירה הרבה עולים ועולות שהמשפחה בחו"ל.

אחוז נמוך חוזרים לשם, בדר"כ כאלה שמלכתחילה באו רק לזמן מוקצב.

מי שעולה מתוך אהבה לארץ ומניע ציוני- לרוב יישאר.

 

מכירה יותר ישראלים שירדו מאשר עולים שחזרו.. במיוחד אם יש להם כבר משפחה.

 

ולגבי שאר הדברים- יש גם יתרונות, אין חמות מציקה, אין מריבות איפה תהיו בליל הסדר כל שנה

דווקא מזה שהוא עזב הכל, עלה לבד, זה אומר שיש פה אידיאולוגיה אמיתית.

הוא לא יעזוב סתם את הארץ..

קודם כל, המנטליות ממש שונה.

יש המון מושגים שהבחור/ה לא מכיר ולישראלים הם יהיו ברורים מאליהם (כנ"ל הבחור/ה לא מכירה על מוצא הבחור...)

אפילו ל"ג בעומר .

ברור שגם בין כל שני בני זוג יש הבדלים,

אבל כאן הפער נראה לי הרבה יותר גדול.

 

יש גם את עניין המבטא, למרות שלא לכל אחד/ת זה מפריע.

(את מצליחה לדמיין זמירות שבת במבטא? מתחברת?)

 

וחוצמזה-

כשמתחתנים מקבלים גם משפחה חדשה.

נחמד אולי שאין ויכוחים עם החמות,

אבל גם אין קשר חם (או קשר בכלל) עם המשפחה. לפחות לא קשר ישיר.

זה לא חסר?

 

עם כל ההערכה,

ובאמת מדהים שעולים לארץ לבד,

זה מתאים בכלל?

 

עם כל זה,

אני מצטרפת לשאלה

לא קל. הבדלי מנטליות. חוסר עזרה (טכנית) מהצד של הורי הבעל. דברים שנשמעים טכניים ושטחיים אבל הם כן משמעותיים.

בת דודה שלי (קרובה אלי מאד) התחתנה עם חוצניק ואני מכירה את זה מקרוב...

אבל, כמובן, יכול להיות שזה שווה את זה. כל מקרה לגופו. בת שלי, בסופו של דבר, מבסוטה לגמרי

זה ענין שקיים, וכדאי לבחון וללמוד עליו מעט. (כוווולנו עם תיקים.. כדאי להפנים..)

 

אפשר להסיק שאדם שגר לבד בארץ לאחר שעשה עליה, מה שנקרא 'חוצניק', הוא אדם אידיאליסט, בעל עקרונות, ושיודע כיצד להתמודד עם קשיים מסוג ריחוק מהמשפחה..

 

מה עוד אפשר לומר עליו?

 

לא יודעת.. הוא עוד אישיות מלאה שאני לא מכירה..

 

 

 

ואל תשכחי שאת תמיד צריכה לבחון אם *את* מסוגלת להתמודד, האם ה' נתן לך כוחות לעניינים מסויימים..

 

אנחנו לא סופרוומן, למרות שאני מעריכה המונים של סוגי אנשים!

 

 

הצלחות!

אדם שפה בארץ לבד בזכות שעשה עלייה,, ברור שהוא אידיאליסט טילים..

 

ו..

 הואגם הרוויח בגרות, עצמאות.. זה אדם בד"כ לא מפונק.. שמסתדר בחיים,, (הרבה פעמים גמיש וזורם)

 

אדם שלוקח אחריות על החיים שלו.. הוא בוגר (כן כבר כתבתי.. אבל זה ככ נכון.. שאפילו עוד פעם: הוא בוגר,, אחראי, לא מפונק..מסתדר בעצמו..)

 

וזו רשימת פלוסים ענקייתתת!!

 

(מהיכרות מקרוב של כמה זוגות כאלה..)

 

 

אבל מודה שפסלתי - כי אמרתי שאני לא מתכוונת לצאת מהארץ.

כחוצניקית שנשואה למרוקאי, אני יכולה בפירוש להגיד שיש הבדלי מנטליות מאד משמעותיים. אבל בין כל זוג יש הבדלים, ולפעמים זה לאו דוקא מנטליות אלא משהו אחר, וזו העבודה שלנו בחיים. בדר"כ חוצניקים שמגיעים ארצה מסיבות אידאולוגיות לא עוזבים, אלא אם כן הם לא מוצאים ת עצמם. כאשר יש להם כבר משפחה, ומשפחת בן הזוג מקבלת אותם בחום, אין להם שום סיבה לעזוב. והפתעות יש תמיד בחיים, ולאו דווקא אצל חוצניקים. מה שכן, צריך לברר טוב טוב מי הוא, מה שאיפותיו בחיים, למה עלה, האם ניסה לברוח מאיזושהי בעיה שם או שעלה מטעמים ציוניים. זה שאין לו משפחה בארץ , זה פלוס ומינוס, אבל גם ישראלי שגר בבאר שבע והוריו בחיפה, לא מקבל סיוע קבוע מהוריו. כנ"ל אם הוא גר באחד מישובי ישע והוריו צפונים שלא עוברים את הקו הירוק.

אז קבלו אותנו באהבה, ותנו לאהבה לעשות את שלה.

היא לישא אישה.

 

מעניין לבדוק עד כמה זה מתיר במקרים כאלה..(פעם בשנה? פעם אחת?)

הייתם מוכנים להתחתן עם חוצניק/ית?

 

ברור שזה מקום להערכה ממש גדולה,

ואנשים שעלו לבד הם מדהימים והכל.

 

אבל עם יד על הלב...

הייתם מוכנים?

 

תנסו לדמיין את הסיטואציה, אבל באמת.

 

כשהייתי ילדה היה לי ברור ש'העיקר הבחור', ו'המשפחה זה לא מה שחשוב' וכו' וכו',

אבל עכשיו, כשזה מתחיל להיות רציני כל הקטע של פגישות ולמצוא את האחד,

פתאום זה לא כל כך ברור.

וכשאני מנסה לדמיין בעל חוצניק- בכלל לא בטוח שיש בי את היכולת להכיל תרבות שונה,

מושגים שונים לחלוטין, משפחה שונה מהמוכר והידוע...

 

הרי בסופו של דבר פערים גדולים כל כך בין בני זוג דורשים קבלה מוחלטת של השונה,

יכולת הכלה ממש גדולה ולא יודעת מה עוד.

 

אז שוב-

נחמד לדבר על אחרים,

אבל- הייתם מוכנים לדבר כזה?

 

ואלו שמכירים זוגות כאלו -

אני מגזימה?

זה באמת כל כך קשה?

לפי מה שאת אומרת אשכנזי לא יכול לצאת אם ספרדיה וכן להפך וכולם ישארו בעדה שלהם.. זה ממש לא נכון כמו שבמקרה הנ״ל צריך לבדוק באופן מפורט על הבן אדם כך גם על הבחור שעלה לבד.. יש לי חבר שעלה לבד והוא ישראלי לכל דבר הדבר היחידי ששונה זה שהוא בלי המשפחה ואז הוא מסדר הכל בעצמו.. אנחנו צריכים לצאת מהבועות שלנו ולהתחיל לחשוב על כל בנאדם בפני עצמו... דרך אגב אם מישהו אומר לחבר שלי שהוא חוצניק או עולה או משהו כזה הוא מתחיל להתעצבן ואומר שהוא ישראלי אז כשאתם רואים עולים או משהו כזה תזכרו שגם ההורים שלכם או הסבאים שלכם היו עולים

ונראה לי שאת קצת מגזימה מידי.. 

 

 

האם מדובר ב-:

 

- אנגלוסכסי ממשפחה דתית

-  אנגלוסכסי ממשפחה חילונית[

- רוסי ממשפחה חילונית

 

כל מקרה לגופו.

 

(גילוי נאות: אני רוסי חוזר בתשובה שנשוי לצברית באושר ועושר

אז לכל בנאדם יש תיק..
זה קצת מצחיק מה שאת אומרת.
כי אולי לך זב מפריע ולאחרים זה לא מפריע בכלל.
ואולי את ספרדיה למשל אבל יש מישו אשכנזי שהספרדיות שלך היא תיק ענקי בשבילו.
ויש בנדאם שהיה חולה והחולי שלו זה תיק ענקי בשביל אחרים.
ויש אחד שההורים שלו גרושים.
ויש אחד שהם דווקא ביחד. אבל רבים כל הזמן.
ויש כאלו שהכל בסדר בבית אבל הם לא מסתדרים עם ההורים ברמה קיצונית...
יש כאלו שאין להם כסף
ויש כאלו שדווקא יש להם,אבל זה לא משפיע על האושר שלהם..

לכל אחד יש את הדפקה שלו בחיים...
אז מה? לכולנו יש תיק??
השאלה היא לא--האם יש תיק או אין.. כי בסופו של דבר כל אחד עם היתרונות והחסרונות שלו.
השאלה היא האם הבנאדם הזה. עם כל מה שיש בו. דברים טובים ורעים,האם הוא מתאים לי.
האם הוא ישלים אותי. והאם נהיה מסוגלים לחיות ביחד באושר.

וכל השאר לא חשוב...

ואם יוצא קרוב לשבוע כבר- אז כדאי להתקשר עוד פעם באמצע..

אבל בכ"ז מדובר בתחילת הקשר אז...

מתאים להתקשר כל פעם לשאול מה נשמע וזה??

או שמספיק פעם אחת?

 

 

סליחה שאני חופרת

בהודעת 'שבת שלום' לפני שבת, אולי מלווה בכמה איחולים נוספים (אתן הבנות טובות בזה, לא?).

 

לא נראה לי שהוא יפגע אם לא תתקשרי. בסך הכל שניכם מבינים את המצב, וחבל לעשות הצגות שאף אחד מהצדדים לא מרגיש בהם צורך אמתי. וזה נכון גם, ואולי יותר, בנוגע לפגישות עצמן..

 

בהצלחה!

ועם הרבה שיחות.

גם אז להרבות בטלפונים?

על מה כבר נדבר??

אחר כך מגיעים וזה בכלל לא שייך וסתם דיברתם ארוכות בטלפון..

 

אני "חוקקתי" כמה כללים נחמדים תוך כדי הקשר, למשל להתקשר יום אחרי פגישה,לרוב הוא התקשר, וכשהתקדם קצת יותר גם ערב לפני פגישה {הרגשתי שזה משמח אותי וגורם לי לחכות לפגישה}, וכמובן שבת שלום לפני שבת. וסתם אסמסים בקטנה אם יש מה לכתוב..

 

{ואז הגיע הוואטספ.. }

ואני לא אוהבת לדבר בין השיחה הראשונה לפגישה הראשונה,

 

זה פשוט לא טבעי,

 

וגם ככה פגישות זה לא הדבר הכי טבעי בעולם,

 

אז עדיף לא לבזבז אנרגיה על סתם הצגות-

 

הרי הגיוני שאחרי פעם אחת נבין שזה לא...

אלא אם הבחור בצבא.. לקח לי פעם אחת כמעט שבוע..

עדיף מהר.. קצת קשה לדבר בטלפון הרבה עם מישהי שאף פעם לא פגשת..

לי לקח פעם כמעט שבועיים מהשיחה הראשונה שנהפכה להמון שיחות באמצע!!

 

מה לעשות שהבחורה הייתה גרה באילת??

והיא בדיוק יצאה לחופשת פסח!!

 

 

 

 

 

אבל עקרונית משתדל כמה שיותר קרוב לשיחת טלפון ראשונה!

אם אפשר תוך יום יומיים אם לא אז הכי מוקדם שמתאפשר

מבינה את הלחץ..תמיד פחדתי מזה. ובסוף דוקא גיליתי שאין ממה..שכמו שאתה קצת מתרגש וקצת מתבייש..כך גם הם.

זה קצת כמו פגישה ראשונה..לספר על עצמך על המשפחה שלך..לשתף קצת בחוויות מהקשר שלכם..
ולהתענין,לשאול אותם על עצמם ,שאלות פשוטות..
ובעיקר-תהיה אתה. בכנות.
אל תנסה לעשות רושם,פשוט תהיה אמיתי ורגיש.
תשדר להם שהבת שלהם בידיים טובות-שאתה מעריך אותה ואכפת לה ממנה.

אני מצאתי רגע שהיתי לבד עם האמא ואמרתי לה באמת מהלב..שיש לה כזה בן מיוחד ושאני כל כך אוהבת אותו.
זה לא היה מהתחנפות,זה היה בפשטות ומהלב.
והיו לה דמעות בעינים...וגם לי.

והעיקר-תשתדל לבא בלי ביקורת ובלי מבט שעושה השוואות ..

והרבה תלוי אם באים להורים כשההחלטה נפלה או לפני.
וברור שתלוי מי המשפחה..

אני לא היתי מביאה מתנה כי לי זה מרגיש חיצוני. אבל זה תלוי איך אתה מרגיש. אולי עוגה או פרחים..אבל ממש לא חובה.
כשתתארסו אני מאוד ממליצה על מתנה וברכה להורים.
וגם ביום החתונה- שכשיחזרו הביתה ימצאו מכתב ממך..כ'כ חשוב!

שהולכים קודם אליו?

אליה?

 

באותו יום?.. 

 

או שאין מנהגים בעניין, איש הישר בעיניו יעשה?

בעזהי"ת.

 

בד"כ נהוג שהבחור מגיע לבחורה קודם (הוא תמיד סובל ראשון ), אבל זה ממש לא חוק...

אל תעשה שום דבר.

זה נראה הכי אנושי בעולם אבל זה לא שייך. גם אם ספציפית במקרה הזה אתה בטוח שלשניכם לא נשארו משקעים מהקשר שעלולים להתעורר, זה צריך להיות כלל- אם נפרדים אז מנתקים קשר סופית.

עד כאן עניות דעתי הדלה, וכך הייתי רוצה שמדוייטותיי (מילה מסורבלת) לשעבר ינהגו כשאתארס בע"ה.

ואם היה שכן שלי (או אדם שככל הנראה אתקל בו ביומיום)- הייתי אומרת יפה מזל טוב (כשניתקל)...


בקרוב אצלך!

גם כשההורים ניסו לשדך לי את הבת של השכנים, וגם כשהכרתי מישהי באתר הכרויות לדתיים , ופתאום מסתבר שהיא גרה כמה מטרים ממני...

 

אבל כל אחד והכוחות שלו. מי שיודע שבעתיד לא יתפדח מזה, שינסה למצוא את האוצר מתחת לבית שלו... למה לא.

 

אם אין לי קשר איתה היום מסיבות אחרות (עבודה/לימודים/טכני אחר) - לא להתייחס.

 

אם יש - SMS מנומס או בוקר טוב מזל טוב בעבודה.

עד שהיא סוף סוף החליטה עם מי היא תמשיך בחיים ורוצה להתחיל לבנות קשר מהיסוד צאתה רוצה להכניס לראש שלה בחורים אחרים?

וכמו שכתבו קודמי: זה נשמע מפתה והומני לעשות דבר כזה, אבל האמת שזהו הרס.

אין צורך לאחל לה מזל טוב..

 

אם תראה אותה במיקרה תגיד לה..

 

גם אם אין משקעים (ב"ה!) אין צורך להיזכר סתם...

 

שנפרדים-נפרדים...

למה ליצור פחד משונה. לא כל חיבה ישנה כרוכה בתוכניות מסוג לא רצוי.

מאיפה בכלל מחשבה כזאת?

 

זה פשוט "לא שייך".

הוא היה מעיק עליי ביותר..

אוליי הבחור עוד לא התגבר על הפרידה ועוד כל מיני מחשבות....

אז אם לא יוצא לך לפגוש אותה סתם ברחוב- מיותר לדעתי.

כמובן שאם תפגוש בה באמצע הרחוב או משהו אז  זה אחרת,

אבל SMS לא נראה לי שייך.

 

אבל כל אחד לפי מצונו האישי

 

 

אההה ו..

בקרוב אצלך מהר ובקלות!!!!

אמן

אמן שתפיקי טוב עבור המטרה הנעלה;)

הוד רוממותה..

למה לא?

זה תמיד מכניס אותי לתהייה,
מה עושים הבל"חים אחרי שהתחתנו....;)

שתעזבי בקרוב,

בעצם לא לגמרי אלא שרק תעברי לאגף הנשואים-

אבל תמשיכי לייעץ פה ולתמוך.

שתפיקי את המירב ושיהיה בהצלחה!!

כולנו ריבאונד של מישהו.

 

אז זה יותר מלגיטימי.

אבל אפשר לעשות ואת פשוט - עוד בשלב השאלה תזכירי את זה שאת יוצאת עם הבנאדם רק או בעיקר כדי לשכוח את זה שלפניו, על כל ההשלכות של זה..

 

תחשבי אם היית מוכנה שבחור עימו היית נפגשת למטרת חתונה היה בא בגישה כמו שתוארה לעיל..

 

ועד כמה זה אנושי/ראוי/מתאים..

 

 

 

בעיקר בשבילך.המדוייט לא ידע את זה והוא מבחינתו ירגיש חופשי בקשר אבל את,את הבעיה בשביל עצמך.את תתיסרי בקשר הזה.

כי תרגישי תקועה מכול הכיוונים.תקועה עם הבחור הקודם,וזה יתקע אותך מלהתקדם ולהפתח לקשר.

לדעתי תני לעצמך זמן לעבור תהליך,להבשיל לשכוח טיפה מהכול.ולצאת ממקום נקי.ואמיתי.

מכירה את זה מקרוב.זה באמת קשה.

אבל לדעתי חברות לא באמת משתנות..אלא היחס שלנו אליהן משתנה.ואם תתעקשי לא לתת ליחס הזה שלך אלייה להשתנות ותמשיכי לשתף אותה,היא תבין אותך ותיהיה איתך בזה.נכון יהיה לכן קשר טיפה שונה ממה שאת רגילה אבל יהיה קשר.והיא גם תתחיל לשתף אותך.כי בעומק הן גם זקוקות לשתף.!!

מחפשת עצות פרקטיות.
משו שיסיח את דעתו.

כדי לנסות להוציא אותו מ"המשבר"

 

אם את מתכוונת ברמה של ייעוץ,

מניחה שהוא יודע בעצמו מה הכי משמח אותו ויעשה לו טוב, יותר מכל אדם חיצוני.

אבל אנסה בכל זאת לכתוב כמה רעיונות שעולים לי בראש:

לצאת לטיול כמה ימים

לקרוא ספר

לכתוב שיר, לכתוב לה'

לשחק כדורסל/כדורגל

להתעמל, לרוץ

לנגן

לצייר

להפגש עם חברים

לעבוד

ללמוד תורה או כל מה שעולה ברוחו

לנסוע, לנהוג

לבקר חברים, קרובי משפחה

אם הוא בקטע (למרות היותו בן)- לעשות שופינג

להתנדב

 

 

פשוט להיות רוב היום בעשייה שתסיח ותסיט מהמחשבות על הפרידה.

כמובן, כמה שאפשר. כי זה ממש לא בא ברגע.

פרידה זה דבר קשה.

וצריך הרבה כוחות כדי להתגבר ולהמשיך הלאה.

שיתפלל על זה.

ותתפללי עליו גם את.

 

בהחלט מותר לו לבכות להיות זמן מה במהלך היום בעצבות על העניין,

אבל בטח לא רוב היום..

 

אבל היסח הדעת של חלק מהזמן יכול לעזור-

 

לצאת לטיול, לשמוע מוזיקה, לקרוא משהו מעניין, אולי סרט..

 

רק לא לחפור על הנושא... זה יכול להעיק ולשרוף

ואל תגידי מילים כמו "אתה חייב להתגבר ולהמשיך הלאה".

 

בפרידה כזו יש מימד של אבל שמצריך סוג של "שבעה".

תני לו להסתגר, להתאבל, לכאוב, לכעוס ולבכות. אל תנסי להסיח את דעתו או להרחיק ממנו את המחשבות.

 

אין מה לעשות, בהתחלה שקועים וכואבים, אבל לאט לאט הפצע נסגר והופך לצלקת.

 

אני לא יודע מה הקשר שלך אליו, אבל רק תני לו תחושה שהכאב לגיטימי, ושאת איתו בכאב.

אםזה אח, צאי איתו למסעדה ואל תפחדי לדבר על הכל בצורה גלויה,

כי הדיבור הגלוי מנקה את המוגלה שבפצע.

 

וכמו שאמר לי חבר "המקום ימלא חסרונך"...

או קרוב/חבר שאני סומך עליו, נוסע לאנשהו (אפילו סתם נסיעה).

הבנאדם צריך להתחתן. הוא לא יספיק הכל! ‎‎

לאט לאט ההרגשה בעז"ה תשתפר..

 

תני לו קצת זמן לבד ב"מערה"

או תשלחי לו לבית

אבל אני יכולה להגיד שדווקא לדבר על זה ממש עוזר....

 

וגם...לעשות דברים שאוהבים ולא לשקוע באבל....כי המחשבות לא נגמרות לעולם....

 

שעם כל הרצון הטוב, ההתנחמות לא תוכל להיות רק פאסיבית.

 

הוא יצטרך להיות מוכן להתנחם. אם הוא עדיין לא במצב, אולי

הוא רק צריך עוד זמן להפנים את העסק ולהגיע לתובנות האלה

מעצמו... בשלב הזה עזרה מבחוץ תהיה יעילה, לדעתי.

 

אני חושב שבמצב הזה הוא צריך בעיקר תחושה שמבינים לליבו

ולא לשמוע דברים שיסודם הוא הסבר איך הוא צריך להרגיש.

הוא כבר ידאג לדבר על זה עם חבריו/משפחתו הקרובה

 

 

וכמו שמישהו חכם(איזה רב) סיפר לי

פשוט שיתקדם הלאה

 

זה בטוח ישכיח ממנו

לבקש ממנו עזרה במשהו פיזי, קשה ואף מתיש (צביעת דירה, למשל). אני לא מתלוצץ.

בד"כ גברים פחות נקשרים רגשית,

 

ככה טבע העולם.

 

כמובן תמיד יש כאלו שהם יוצאי דופן.

 

שזה קשור לגברים או נשים.

זה קשור למבנה אישיות...

(לפחות מהניסיון שלי שחצי שנה אחרי עדיין לא הסתיים לגמרי)

תלוי גם איך זה נגמר.. יש לי חבר שאחרי 4 חודשים היא ביום בהיר החליטה שזהו.. לקח לו הרבה זמן לצאת ממנה.

אבל רוב הבנים יוצאים מזה די מהר..

אין העולם מקומו כביכול

ומספר טלפון של החוקר

 

 

לפורום הזה

אם אפשר לקלקל - אפשר לתקן..

 

בס''ד

 

 

יום הולדת שמח!  מצטרף לברכות והאיחולים!

 

 

הרבה אושר, נחת ולב לדעת ולעזור לעם ישראל!

שמחה, בריאות, אושר, וכל הישועות

שפע ברכות

איזה כיף שה' ברא אותך.

בס"ד בר"ה

 

שהשנה הקרובה תהיה כזאת טובה, כמו שאף פעם לא היתה לך..ומכאן רק ילך וישתבח בע"ה יתברך

 

 

רוב נחת מכולנו,

בע"ה

מזל טוב, בריאות איתנה והמשך עשיית חיל בע"ה.

תודה רבה רבה על הכל!

שהקב"ה ישיב לך כגמולך על כל הטוב והסיוע...

חיים ארוכים, שמחים ומשמחים, בריאים ומנוצלים!

שוב תודה!

הרבה בריאות נחת אושר ושמחה

תודה על השעות הרבות וכוחות הנפש האדירים שאתה משקיע בפורום ככלל ובניקים בפרט.

זכינו שיש לנו אדם כמוך כאן אצלנו

 

ה' ישלם את שכרך

ויתן לך בריאות ושמחת חיים

אושר וכבוד

שפע טוב ונחת

 

לך ולמשפחתך

 

 

וואו.. להיוולד בכוח אדר.. זה כוח עצום לגמרי.

זכית. זכינו 

 

תזכה תמיד לראות ולחוות הגשמה, סיפוק, הצלחה ומתיקות-

בגשמיות וברוחניות.

 

שה' יתברך ישפיע עליך שפע של נחת, בריאות, שמחה, אורה וברכה,

וייתן לך כוחות אינסופיים להמשיך לסייע ולהרגיש את הזולת.

 

שכל משאלות ליבך ותפילותייך - יתגשמו לטובה במהרה!

 

כל הטוב.

מעריכה ומוקירה.

 

 

מלא מלא מזל טוב!!!!!
תמשיך להוסף רק טוב בעולם!!!
ותודה ענקית על השעות שאתה משקיע בנו!!
תזכה לשפע בכל תחום!!!

זכור לי פעמיים לפחות שעזרת עם עם העצות המקסימות שלך. אתה כ"כ עוזר כאן עם הניסיון וחוכמת החיים שלך!

מזל טוב ורק שמחה והצלחה

בע"ה תמשיך לתת לנ"ו עצות מחכימות

ו- מזל טוב גם לך!

רק עתה חזרתי - אחרי שלא פתחתי את המחשב,

 

והנה - ראיתי את השירשור הנחמד והיקר הזה.

 

תודה רבה לכם. שימחתם וריגשתם אותי.

 

הכרת הטוב היא יסוד המוסר, כותב הרב זצ"ל.

 

כמה הכרת טוב - אף מעבר למגיע..

 

כמובן - חלק מהאנשים מכירים מהפומבי, וחלק - גם מאחורי הקלעים.

 

אנשים טובים, חלקם נאבקים לא פעם בבעיות קשות, וכולם עם תעצומות נפש, עם רצון טוב. ומסייעים זה לזה.

 

יישר כחכם.

 

לעיתים נדמה שאחת ההכנות הטובות לחיים שאליהם מתכוננים פה, היא ההתרגלות להיות קשובים לזולת, להבין נקודות מבט

 

אחרות, להשתדל להיות קשובים, אמפתיים, אנושיים ואידיאליסטים.

 

תודה.

 

ובמיוחד ל"נקודה למחשבה" שהכינה את ה"הפתעה" הזאת...  יזכנו ה' לאחל לה ולכל האחרים כאן הנצרכים לכך, ברכת מזל

 

טוב בקרוב..

רוב נחת ושמחה!

שפע של אור וטוב!

 

דן - מהאנשים האלה שאם לא היו קיימים היו צריכים להמציא אותם...

ברכות ואיחולים. שפע, בריאות והצלחה בכל.

ואין הזדמנות טובה מזו להודות לך על דבריך המחכימים, הייעוץ וההקשבה.

תקצר היריעה מלהכיל את רוב תודתי (תודתנו, אני מניחה ) ובכל זאת- תודה!

הרבה הצלחה וסייעתא דשמיא.

שתהיה לך כאן בעז"ה שהות קצרה 

מוזמנת להציץ במדריך לפורום שלנ"ו, ולהעלות שאלות, תהיות וכו'... (כפי שכבר שמת לב)

מי יתן ותרדי פורום אחד מטה!