פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1376)

אין מה לומר כ"כ..

 

מהחוסר הזה עוד תצמחי.. אני בטוחה.

 

שבוע טוב!

ב"ה
שאין אדם נוגע במוכן לחברו כמלא הנימה..ואל תטעי לחשוב שנתקלת בו בטעות,ובטח אין זה מקרה שהוא מאורס לחברתך..אצל הקב"ה שום דבר אינו מקרה...תאמיני שהבחור שמגיע לך יגיע בקרוב מאד בעז"ה,ואף אחת לא תחטוף אותו!!!שתבשרי בשורות טובות במהרה,וישועת השם כהרף עין...

...

שיגיע במהרה האיש שלך שימלא חסרונך במהרה!

הגיוני שכבר ראית את זה...
אוף.. אפשר פריקה? - לקראת נישואין וזוגיות
אני יודע מה הולך לך עכשיו בלב, כי גם לי זה קרה (ועדיין קצת קורה..)

אולי תמצאי שם כמה עידודים..

 

מה אני אגיד לך...? אני רוצה לנחם, אבל באמת אין לי מילים.
אני רוצה להתחיל להסביר לך כמה זה טוב בשבילך, ולומר ש"יהיה טוב",
אבל אני יודע שאלו יהיו מילים חלולות.
אוף.

אבל תזכרי שזה עוד שלב בדרך אליו.. זה יעזור לך

זה מביא אותי לשאלה אם זה ראוי בכלל לדבר על זה.

 

(בתור רווק ורווקה... מה זה תורם עכשיו?)

אבל אם הצד השני שואל/שואלת?

ואם הבחור/ה עשה/תה תשובה אז מה הבעיה ולמה שזה יפריע?

הרי גם את/ה לא צדיק/ה כמשה רבינו, נכון?

והיא בכלל לא אמורה לשאול שאלה כזאת.  צריך להתחמק מהשאלה. אם היא מתעקשת, אולי יש כאן מקום לשקר (או לחתוך, מה שיותר סביר). אחרי שחטפתי הלם כמה פעמים חלחלה אצלי ההבנה שגם על אנשים טובים וצדיקים מאד אפשר לגלות לפתע שגם הם נפלו בזה, ולא בהכרח באופן חד פעמי. הפער בין הרושם שעשוי להתקבל על האדם לבין האמת עשויה להיות קיצונית, ואם זה לא בשלב של היכרות מעמיקה זה רק יזיק לחשוף את זה.

שאמרת- זה בעיה נפוצה.. כמו למצוא מישהו שלא ניסה לעשן נרגילה/ סיגריה אף פעם

 

כולם ניסו לעשן נרגילה / סיגריה?

בעזהי"ת.

 

יש את בעלי שלא מתקרב לגועל נפש הזה, וגם אני לא עישנתי מעולם.

שומרים על הבריאות ועל הבגדים

(ואת המחשבה הזאת דווקא קבלתי מאמא שלי, כשנסתה לשדך לי בן של חברה שלה ובפייסבוק ראיתי תמונה שלו עם נרגילה..)

אם הבת תספר על דבר כזה?

 

ושאלת השאלות, האם נכון בכלל לספר על זה לפני?..

האם יש דברים ש'עדיף לשמור לאח"כ בשביל לספר אותם'?..

אבל אם זה כבר קרה, אז רק חשוב לברר שיש מודעות להשפעה נלא טובה, ושיש/ היה רצון לגבור עליה בדברים חיוביים. כולם טועים- וכולם נחשפים, וזה לא חכמה בימינו להיות אדם סגור. החכמה היא לדעת להתגבר על זה.

בהצלחה!

את חושבת שאין לך חסרונות?

אם היה אדם מושלם הוא היה מקבל פרופיל 100.

ובלי קשר - אדם הוא יצור מושלם..

"זכר ונקבה ברא אותם ויקרא שמם אדם!"

 

ואם את חושבת שאת "מיוחדת" כי אין לך חסרונות...

אני מרחמת עלייך ועל הסובבים אותך.

[אם הבנתי לא נכון את מה שכתבת, אני מבקשת סליחה ומחילה ולוקחת חזרה את מילותיי]

 

להיפך.
ברור לי שאני לא מושלמת..
אבל משום מה יש לי תחושה שזה לא לגיטימי.

את מתכוונת שלא לגיטימי להיות אדם עם חסרונות?

[זה די נכון, אנשים מצפים מכולם להיות מושלמים, חוץ מעצמם]

אני לא מתיימרת להיות מושלמת. לרגע לא חשבתי שאני כזו.
אבל האם האפשרות השניה היא שאני פשוט חסרת כל דבר חיובי??
למה אני צריכה להרגיש אשמה בנסיונות שה' מביא עליי..?
אני מנסה לעשות את המיטב והמירב ממה שקיבלתי.
ויש שיאמרו שאני עושה עבודה לא רעה..
אבל כנראה שזה לא מספיק.
כנראה אני צריכה להיות מושלמת.

ועצם המציאות שלך כאדם שרוצה להוסיף טוב - 

היא שלימות!

אל תיכנסי לדכאונות בגלל ציפיות מופרכות של אנשים סביבך.

את טובה, יקרה ומיוחדת!

תאירי לעצמך את הנקודות הטובות שבך..

וגם לאותם אנשים ביקורתיים..

פעמים רבות הם ביקורתיים במידה מסויימת כלפי עצמם פנימה

(כלפי חוץ הם "מושלמים" כמובן)

וקשה להם עם עצמם.

תפרגני להם, תפרגני סביבך -

זה חוזר בבומרנג!

[מנסיון גדילה במשפחה מאוווודד ביקורתית..]

 

ליקוטי מוהר"ן תורה פט'....

מה הדבר שיגרום לכם לא לצאת עם מישהו בשום אופן..?
הרי אף אחד לא מושלם..
אז האם יש נתון/תכונה מסויימים שהיו גורמים לכם לפסול הצעה?
אני אשמח לשמוע..
כדי להבין כמה פסילות על סמך חוסר היכרות איתי אצטרך עוד לספוג...
יאללה, תענו בכנות!

יש כאלה שלא יכולים לסבול תכונה מסויימת, ויש כאלה שאפילו אוהבות אותה.. זה אינדיוידואלי.

מה יגרום לכם להתעלם מהאדם העומד לפניכם ולפסול אותו על נתון..?

למשל אני, מישהו בשם שקד.
לא חושבת שאי פעם, גם בעוד מאה שנה, אצליח לסבול את השם הזה. (בעעע..)
אז, להבהרת הדוגמא..
אם לאדם מסויים שמוצע לי קוראים שקד, שאר מידותיו ותכונותיו לא ישנו לי, ואפסול אותו..

ובמיוחד כשזה לא הולך עם מישהו חושבים מה א נ י עשיתי לא בסדר. והכי קל למצוא חסרונות.
תזכירי לעצמך שאף אחד לא מושלם. גם אם הבחור שנפגשת איתו הוא כל מה שרצית, בכל אחד יש חסרונות, ולא מעט. תזכירי לעצמך כל הזמן כמה את טובה וראויה. (ובד בבד איפה את צריכה להתקדם, על מה את צריכה לעבוד..-כמו כולנו)
בעז״ה בקרוב תפגשי את בעלך. והוא יחשוב שאת הכי מושלמת בשבילו!

 חילוני/חרדי/מעשן/ יותר מ-5 שנים מעלי/בגילי/ פעיל ב'שלום עכשיו' /דכאוני/כעסן/גס רוח..... 

ב"פסילה"?..

 

נניח, אם הוא חרדי חילוני ומעשן - זה בסדר?

כגון- חרדי ופעיל ב"שלום עכשיו", מעשן ודכאוני..

 

כל מה שצריך לעשות זה לעשן את הדבר הנכון..

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

(לא לוקחת)

מכירים מישו כזה?

 

(אבל אם הוא יענה רק על נתון אחד..לא מספיק בשבילי...הוא יזכה ב'פסילה')

דן, ציפיתי ממך ליותר.. |מבט חמור סבר|
תענו לעניין, ברור??? |מאיים|

מחלה כרונית,מחלת נפש

ילדותי,שמן,קמצן,לא חכם

זה בגדול.

בעזהי"ת

 

מחלה כרונית- יש כאלה שלא מפריעות להתנהלות התקינה יתר על המידה ואין איתם שום בעיה.

 

ילדותי- זה תלוי במינון, אבל בילדותיות ייש גם דברים מעולים, שמחת חיים וכו'.. תלוי במינונים.

ושמן זה דבר שיכול להשתנות, לטוב ולרע..

בעזהי"ת.

 

שירת ירושלים, נוף ירושלים, ספייס, ירוק בעיר...

 

 

או כל תכשיט אחר, אפילו בושם טוב או קרמים אם היא אוהבת.

אותי הוא שאל מה הייתי רוצה וזה רק הוסיף לו נקודות+הוסיף שמחה מהמתנה שכן היא בדיוק מה שרציתי.

.

אתה וכתמר יפרח די כיכבתם שם..

מא למדתי כמה מילים נוספות בפורומית. רק הפורום עצמו הולך ונעלם...

{הלכה לעוף על עצמה במקום אחר? }

שרשור שמטרתו - התנגחויות בין רוני לאלירז - לקראת נישואין וזוגיות

 

מי שאוהב קצת את חיי הרווקות שיצביע! - לקראת נישואין וזוגיות

 

הודעה חגיגית על פתיחת ההרשמה לסבב שמירת הלשון ה-15 - לקראת נישואין וזוגיות

 

חבר'ה ההרשמה לסיור בעיצומה - לקראת נישואין וזוגיות

 

ואני בכלל לא מדבר על התקופה הפרהיסטורית עת קשלש כיכב פה כי ביחס לכמה אנשים פה גם אני צעיר

 

 

 

 

 

 

זה השילוב הרצוי...

בין שתי התכונות שציינת. ההפך מריאלי הוא רוחני/רחפן, וההפך מרגיש הוא אדיש. ישנם רחפנים אדישים, וכן יש ריאליים רגישים. כל אחד והעדפותיו, אבל בעיניי האפשרות השנייה לא רק שלא פרדוכסלית, היא השילוב המנצח..

 

באופן כללי, אם היית שואלת על תכונות שבאמת מתנגשות (רגיש/ה ואדיש/ה למשל)  בדרך כלל זה לא מסתדר, אבל יש כאלה שדווקא הניגוד יוצר אצלם זוגיות נהדרת. אין לזה תשובה חד משמעית, והניסיון האישי נותן את התשובה הטובה ביותר..

 

בהצלחה!

נראה שאין ממש אלטרנטיבות

בעזהי"ת.

 

האמת שאני לא יודעת אם השנה יש, אבל כבר כמה שנים טובות דביר רביב\עמיתים לטיולים מארגנים לילה הסדר בגילגל- מתאים לכולם.

שווה בדיקה.

תודה על הנסיונות והכוחות שהוא שולח!!!
תודה על הכל!

תודה לך על הכל!

 

על האתגרים!

 

על השאיפות!

 

על החלומות!

 

ועל זה שאתה כאן תמיד לצידי, בכל עת ובכל מקום!

הייתה שבת כייפית במיוחד עם אורחים ואחיינים .

 

השבוע נולד לי אחיין בשעה טובה!

 

הקב"ה מלמד אותי שאני צריכה לסמוך רק עליו....

 

שיהיה רק בשורות טובות, שבוע נפלא!

1. שבת קטנה וכיפית

2. נפגשתי הרבה עם החברים שלי בסופ"ש הזה, מה שלא קרה הרבה זמן

3. יש לי עבודה טובה ובשפע ב"ה

4. בחיים לא היה לי טוב יותר

5. פסח מתקרב

1. הבחור זרק אותי ולמדתי מזה הרבה.. על עצמי על קשרים ובכלל.

2. הלוואי והוא יתחרט. (תגידו לו שכדאי לו)

3. היה לי יום הולדת ולא חגגתי, למה? מצב רוח מלנכולי.. (ולמה זה פה כי כשם שמודים על הטובה מודים גם על הפחות)

4. קיבלתי 500 ש"ח מתנה מהורי שיחיו ו500 ש"ח תלושים מהעבודה מה שאומר שיש לי בגדים חדשים ונעליים חדשות.

5. אחותי קנתה לי מתנה שווה.

6. גיליתי השבוע מי האדם שהשפיע לי על החיים.. התנא נחום איש גמזו.

 

וד' הוא פשוט טוב..

גם כשהוא נותן ניסיונות..  

1 כבוד המנהל היה בבדיקת עיניים עם הבת שלו והמצב משתפר

2 הוא גם התקדם בהרבה עניינים חשובים.

3 לניצן_מ היתה שבת כיפית במיוחד, עם קרובים ואחיינים,

4 נולד לה גם אח, בשעה טובה!

5 בנוסף, הקב"ה לימד אותה משהו חשוב מאוד..

6 את נקודה למחשבה זרק בחור אחד, וזה כנראה טוב לה,

7 אבל בכל זאת, הלוואי והוא יתחרט.

8 היה לה יומולדת, היא קבלה ממון רב, וגם מתנה שווה מאחותה

9 והכי חשוב- היא גילתה את הגורו שלה. תנא חשוב מלפני 1800 שנה.

10 לאדם ישר אחד עברה שבת קטנה וכיפית,

11 הוא גם נפגש עם המון חברים, מה שבאמת לא קרה הרבה זמן.

12 וככה בשוטף- יש לו עבודה טובה ובשפע, טוב לו בחיים ופסח מתקרב

ושאינך ציני!

יפה שאתה שמח שלאחרים טוב

ואני מקווה שזה לא אומר שלך לא היה טוב ולכן כתבת על הטוב של אחרים

פשוט - מעומס הנקיונות הוא חשב שעוד מעט זה פורים..

חן-חן על ההסתכלות=)

אבל לא מפריע בכלל? 

 

תמוה.....

למה שהמציאות הזו שבעלך מגויס, תחשב כמפריעה?

אני הייתי מנסחת הפוך:

"אולי לא מפריע להן,

אבל קל? תמוה.."

 

שיש בנות שבעל בצבא לא מפריע להן..

לא דיברתי על בעל בצבא, אלא על בניית קשר בזמן שהבחור בצבא.

כמו ששאלה פותחת השרשור.

 

כנראה שיש בנות שיותר מתאים להם לבנות קשר לאט, עם שיחת טלפון פעם בשבוע ופגישה פעם בשבועיים.

מה תמוה בזה?

 

 

כנראה שנקודת המבט היא שזוהי סיטואציה בעייתית, ועל כן מוזר שיש שלא מפריע להן. חבל..

 

כמה נקודות שאפשר לחשוב עליהן, לגבי "מדוע לא מפריע":

- הרבה לומדים בישיבה כמה שנים טובות, ואח"כ מתגייסים, כי צריך. ויוצא שהגיוס יוצא בגיל שבו מתאים להפגש. ומכיוון שבנות כן מחפשות לרוב מישהו שהתגייס, וכן מישהו שמשלב ישיבה, לפחות כמה שנים טובות, מטבע הדברים לפעמים נוצרת מציאות כזו של חיבור בין הצבא לפגישות. ועל כן למה שלא יקבלוה?

 

- בכל שלב בחיים תהא סיבה מדוע לא להתגייס: פעם אלו הפגישות, ופעם חתונה, ופעם ילדים וכך הלאה והלאה..

ולכל המעוניינים להתגייס, והרואים בכך אף חובה, אין עניין לא להתגייס משום התרחשויות שקורות בדרך. הרי לכך אין סוף..

 

- להתחתן עם אדם מגויס, הרבה פעמים זה כמו להתחתן עם אדם שעוסק בעבודה תובענית. וכשם שהעבודה התובענית דורשת פגישות מעבר לשעות הרגילות, והערכות בזמנים שאינם זמנים, ונסיעות מחוץ לבית לכך וכך ימים. כך הצבא. ומה ההבדל בעצם?

 

בהצלחה!

זה כמו להיות אשתו של ראש הישיבה. האם לא אכפת לה שבעלה עסוק כל היום והלילה ובקושי בבית?
בטח שאיכפת!

וזו שהתחתנה עם רופא, לא אכפת לה שהוא נעדר בשעות לא שעות כולל שבתות וחגים?
בטח שאיכפת.

איכפת. ולא קל.
אבל שווה את זה,אם נשואים לאדם שאוהבים ומעריכים.

אותה אחת שמוכנה להפגש איתך למרות הצבא חושבת שקושי זמני זו סיבה לסיכוי לפספס את בחיר ליבה..

ואת זה אני כותבת למרות שאני אף פעם לא הסכמתי,גדול עלי..

עם פרידה של שבועיים. וחצי כל פעם אפשר להתמודד..

אבל אם לבת יש לו"ז עמוס בלימודים/ שירות וכו' ולא תמיד יתאפשר להפגש בתאריכי היציאות שלו זה כבר יותר מסובך ואולי גם לא רצוי

בײה
למרות שהבת אומרת שהיא מסוגלת להתמודד 17, אני מכיר כמה זוגות שהיו מאוד קרובים לשבירה (וכאלו שנשברו לצערי..) אז הכל טוב ויפה אבל אין באמת מדד ליכולת/חוסן נפשי הזה.
אז תכלס זה עדין פגיעה בבת ברמה כזאת או אחרת..

זה וויתור שצריך לעשות לפעמים (כמו שכתבו על אשתו של ראש ישיבה או רופא) בשביל משהו גדול ששווה את זה. 

ויכול להיות שזה יפריע, אבל אולי ההפרעה היא כמו זבוב לעומת שאר הקשר.

 

בײה
כי לרוב הקרירה של הרופא/רב היא לא תוך כדי הקשר אלא אחרי שהקשר כבר מבוסס ויציב. (ושוב אני גם מכיר זוגות הפוכים אבל בודדים)
ובסופו של דבר חוזרת השאלה אם בכלל להיכנס לקשר תוײכ צבא בכלל.

אחרי שהבחור יחליט, כל בת תעשה כבר את השיקולים שלה

בײה
לדעתי על הסבירות שהבת תיפגע כתוצאה מהריחוק שבקשר זה כבר פחות כדאי, וגם אם היא תגיד שהיא לא נפגעת מזה בכלל, וזה לא מפריע לה כהוא זה, זה עדין לא בסדר מצד הבן.

בײה
תסכימי איתי שלא להיפגש 17 כן פוגע בקשר..

ויפה שעברת לפוגע בקשר ולא פוגע דווקא בבת =)

 

בײה
למרות שנראלי שהדרך בין פוגע בקשר לפוגע בבת מאוד מאוד דק..

לא אתה הפוגע. 

 

הגישה שלך עד עכשיו היתה שהפגיעה היא דווקא בבת.. נראה שעברת לגישה שהפגיעה היא בקשר- בשתי הצדדים בעצם ואז זה משנה את התמונה 

 

כי בבת זה יכול גם לא לפגוע (באמת) אבל בקשר לעומת זאת זה כן עלול לפגוע

בײה
הרעיון הוא שאם קימת הפגיעה בקשר האם ליצור אותו בכלל במהלך השרות הצבאי?

לענ"ד ליצירת קשר יש 2 אופציות- או שזה יכול לחכות, או שזה כנראה זה ואז חבל לפספס.

 

אם זה יכול לחכות- ב"ה

 

אם זה כנראה זה- ה' ידאג להפגיש בינכם גם בפעם אחרת בחיים (למרות שיש את עניין ההשתדלות וכו')

 

ככה שמ-2 המקרים יוצא שעדיף לחכות..

 

אגב, זה נראה לי גם תלוי באורך השירות הצבאי. אם אתה יודע שיש לך עוד שנתיים ועכשיו אתה מוכן- אז אולי בכל זאת שווה את זה.. אבל אם מדובר בעוד כמה חודשים- אפשר לחכות.

כמה זמן זה הולך להמשך? (השירות בצבא, לא הקשר)
יצאתי בזמנו עם בחור שיצא פעם ב3 שבועות.
הקשר דווקא עלה יפה מאוד
ונהננינו מכל רגע.
הפרידה בסופו של דבר היתה על פער אידאולוגי והשקפתי
אבל דווקא השעות המרובות של טלפונים
הועילו לו בהרבה מפגישות של בילוי.
למרות שצריך לחוות חוויות משותפות גם במעשה כדי לפתח קשר, ואת זה עשינו יותר בפגישות.
ולכן אני שואלת
עוד כמה זמן זה מסתיים.
אם עוד 3-4 חודשים, במקומך הייתי מתחילה לצאת.
ואיך אומרים? משליכה על ה' את הדאגות ומתפללת לזכות מכה ראשונה, בבחור/הבחורה שיציעו.
(זה לא שההצעות יקפצו עליך ברגע שתיפתח לעניין.
בד"כ הן מחכות לזה, ואז נעלמות.
הרי נאמר "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף"
כשמחוץ לדייטים, נראה שיש ים הצעות
כשקופצים פנימה, הולכים בחרבה. (

השאלה לגבי עד כמה קשר בצבא מפריע לבנות היא יחסית שולית.

הדבר המרכזי הוא שקשר עשוי להביא לחתונה.וחיי זוג נשוי בצבא-

(זו לפחות צריכה להיות הגישה)זה כבר סרט אחר לגמרי.

 

אם השאלה היא רק לגבי תקופת ה"קשר"-כמו לדוג בחור במשתחרר תוך מס' חודשים-

נראה לי שיהיה ניתן להתגבר על זה,גם הבנים וגם הבנות.

אני לא רואה איך זה סותר או מפריע לקשר.מבחינתי זה אפילו משבח את הקשר כמובן אם הגבר יודע לתמוך במקומות שצריך גם דרך הטלפון ולא לתת הרגשה שהצבא עולה על הקשר.אלא לקדם את הקשר למרות המרחק.זה דורש כמיה טובה של בני הזוג כדי ליצור קשר מ"רחוק".

וזה דורש מאוד השקעה מהגבר שהוא חוזר הביתה לדעת להשקיע למרות העייפות ולתמרן בין המשפחה והחברים וזאת שהוא יוצא איתה.

אבל אם הגבר יודע לתת תחושה שהקשר חשוב לו,ויש תקשורת טובה זה יצליח.

אני ההיתי מוכנה גם להתחתן עם מישהוא שבקבע או שבמהלך הקשר יחתום קבע אם זה מה שישמח אותו.

מנסיון

בס''ד

 

באמת שיש בנות שזה לא מפריע להן. מניסיון אישי זה אפילו מחזק ומקשר עוד יותר..

מומלץ בחום לכל המתלבטות/ים.

 

ושיהיה בהצלחה.

אפשר להסתדר - כן. להגיע מלכתחילה לכזה מצב - ממש לא.

לא יודע מה היה הניסיון האישי שלך,
לא בטוח שהוא משקף ויכול להיות דוגמא למקרים אחרים.

בעזהי"ת.

 

יש לה חבר כבר אלף שנה בערך, והוא בצבא תקופה ארוכה, ולפי מה שהיא מעידה טוב להם.

וכנראה לדעתה זה טוב אפילו לכתחילה.

זכותה לחשוב כך. וכמובן שכל אחד יעשה מה שטוב לו.

 

ולעוז והדר אהובתי- נשיקות!

וכמובן גם כמה הם מדברים בפלאפון בין הפגישות, כי אם הוא לקראת סוף השירות (שיש יותר זמן וגם קרוב לשחרור),אז מסתמא שלהרבה בנות זה לא יפריע...

אבל ברור שזה דורש מהם הרבה יותר סובלנות בבניית הקשר כי סוף סוף שיחה בטלפון לא בדיוק מגיעה לרמה של פגישה.

לא לפתח יותר מדי ציפיות. לא לבוא בבאסה כמובן, אבל תבואי בגישה של 'אופטימיות זהירה'. עצה שלי: אל תתיחסי לזה כפגישה לקראת חתונה. תראי את זה כפגישה חברית, ולא יותר. לא לחשוב על 'אולי יצא מזה חתונה' ואז לבנות מגדלי קלפים של דמיונות של עתיד משותף, שאחר כך קורסים ומשאירים טעם רע. הזדמנות להכיר אדם חדש, ואולי לפתח ידידות. אם בהמשך זה יגיע ליותר מזה - מצוין. אבל מראש אל תחשבי אפילו על חתונה עם מושא ההצעה.

 

יש כאלה שחולקים עלי פה. אל תאמיני להם!

 

המון הצלחה!

חולקת עליך בכל פה.
אחת המחשבות שצריכים כשמגיעים לדייט היא "זה זה!!"

ו'בשמחה' מקסימה!
כל הכבוד על המאמצים.
אל תאבדי את האופטימיות
היא תחייך אלייך חזרה עוד רגע עוד מעט.
וחוצמיזה, כל אדם שפוגשים הוא סוג של תיקון בנו ולימוד חדש
בין אם זה הבנה של עוד נתון שחשוב לנו בבן הזוג
ובין אם זה משהו לא ברור בכלל
אבל עוד נשמה שהיינו צריכים לפגוש בדרל אל המיוחל.
זה לא פשוט, תמשיכי לחפש ולהיות אופטימית.. אופטימיות זו אמונה
שהקב"ה מוליך אותך בדרך הבטוחה והנכונה
המתנה בוא תבוא ואיתה הרבה שמחה וטוב.

לפני שיוצאים לעשות דור ישרים ולבדוק אם הקשר בניכם מתאים.

חבל להתחיל סתם קשר ולהתחבר אם יש חשש רציני!!

ובעזרת ה' ובישועתו תצליחו!

שלל המחלות הגנטיות..

 

יעוץ גנטי עושים אחרי החתונה לפני הריון לקבלת מידע רחב יותר..

מן הסתם המחלה המדוברת לא נבדקת ב"דור ישרים".

עד כמה שידוע לי - בדור ישרים בודקים מחלות מסויימות מאד, והמכנה המשותף שלהן שהן מחלות שגורמות לסבל רב ואף למוות.

אם הבחור מתאר את המחלה "יש לי מחלה כרונית מסוימת שאיתה אין לה בעיה", אז כנראה שהמחלה הזאת לא נבדקת אצלם.

 

אפשר לקבל ייעוץ דרך קופת חולים אצל יועצת גנטית, לקבל ממנה אינפורמציה לגבי המידע הקיים היום לגבי המחלה ואם היא גנטית בכלל.

אבל אם בכל זאת החלטת ללכת על זה ואני מבין מדבריך שהאמא מאוד דומיננטית בקשר הזה אז נסה לשכנע עוד פעם את האמא דרך השדכן, תגיד לה גם את הסיבות שנראה לך שזה רלוונטי ותנסה שוב ושוב עד שהיא תסכים או לחילופין שתצא לה מכל החורים.

 

בכלל, אתה יודע, אם וכאשר זה יקרה היא עוד עלולה להיות החותנת שלך אז אולי בכל זאת לא כדאי ממש להגזים...

שלח שאלה למכון ליעוץ גנטי באחד מבתי החולים בה אתה פורש את ההיסטוריה הרפואית-משפחתית שלך ושלה ותשאל האם יש לחשוש או לא.

בהנחה שמה שקראת בספרות נכון תקבל תשובה מרגיע  עם חותמת מרשימה. אם לא יענו במכון אחד תנסה במכון שני.

ולהקים "יום מודעות" למה שיש לו בקרב משפחת הבחורה.

 

אנשים פוסלים כל הזמן על כל מיני דברים, אני רואה את זה בתור הצלה מפגישה שלא הייתה צריכה לקרות.

תסביר את זה לבחורה,

היא כבר מספיק בוגרת להבין לבד מה באמת חשוב ואף לשמוע בעצמה שאין עם זה בעיות.

ואם היא הולכת אחרי אמא שלה בכל דבר- אז לא צריך-

ואתה ניצלת מאמשהי שאולי היתה מערבת לכם את אמא שלה בכל דבר קטן שהייתם עושים.

אז תראה מה באמת כדאי ונכון לעשות.

 

מלא הצלחה!!

מקסימום תגידו לאמא שתעברו בדיקות גנטיות ותתחתנו רק בהמלצת התוצאות

 

 

ומאיך שזה נשמע לי (איך שאתה מדבר) גם ככה תחתוך אחרי פגישה אחת

יש מצב שאת יותר פסימית ממני?!

לא שאני יודע מה אעשה, אבל גם הצומי עושה משהו.. לילה טוב!

דור ישרים בודק נשאות למחלות גנטיות שכיחות

ולא- מחלות כרוניות

הוא אומר שיש לו מחלה כרונית לכן כל הדיון שהתפתח פה על דור ישרים ככל הנראה לא רלוונטי.

אמרת שאתה מכיר את הספרות על מחלתך ואין קשר בין מה שיש לך למה שיש במשפחה שלה

מאוד מתסכל שפוסלים אותך עפ"י זה בלבד- כאשר מצד האמת ככל הנראה מדובר בבורות בלבד

אולי תבקש מהחבר שהוא ידבר עם האמא? אולי יש איש מקצוע שהם מכירים וסומכים עליו שאפשר לערב אותו?

אם אתה חושב שהבחורה מתאימה לך -  תעשה השתדלות, אבל לא הייתי יוצאת מדעתי על מישהןישלא פגשתי מעולם-

 

לדעתי- אם עשית התדלות והם עדין לא מעונינים- שיבוסם להם- תמשיך הלאה..

הקב"ה נתן לך את המחלה הזו עם כל ההתמודדות שלה- וגם- לסנן לך דייטים מיותרים שאתה לא צריך לפגו שכי הם בורים ופוסלים אותך עפ"י זה

בהצלחה

אם בכל זאת תצליח לצאת איתה - מומלץ לבדוק את טיב הקשר בינה לבין אמא שלה.

קשר טוב עם ההורים זה חשוב. קשר טוב מידי עלול להפריע מאוד לזוג בתחילת דרכו.

בס"ד

 

 

[או למקומות אחרים שעוסקים בנושא. נראה לי שניתן גם לפנות לדור ישרים באופן מיוחד בשביל דברים כאלו]

 

בכל מקרה - רצוי לבחור גוף שמוסכם עליך ועל הבחורה וההורים שלה.

לשאול אותם ואחרי שיהיו תשובות ליזום פגישה שלכם עם ההורים שלה (ואולי גם שלך) ואז לקבל את ההחלטות בחכמה...

במכון פועה ודאי שיש אפשרות לדבר כזה. שווה לנסות... ב"הצלחה!!

בס"ד

 

 

זה שאתה חולה במחלה הזו ומתמודד מצויין לא אומר כלום על אף אחד אחר וההתמודדות שלו איתך - גם אם זה הילד שלך.. [בע"ה שלא יקרה!! אבל צריך לחשוב גם על האפשרות הזו]

לשדכן.

 

ןתציע שאם האמא רוצה, היא תפנה למישהו שמבין בכך כדי שיסביר לה שאין קשר.

 

כדאי שתצרף מס' טלפון של רופא מומחה, או  מישהו במכון פוע"ה שיכול לנדב את המידע.

 

ולא אתה בתור "מבקש", אלא בתור מוכן לעשות טובה לבת שאימה דואגת, כאשר מדובר בהצעה שנראית לך עם סיכוי.

 

פשוט לגמרי.

קשר כזה בין נערה לאמא שלה זה מתכון בטוח לבעיות. במיוחד אם האמא מלכתחילה לא רוצה אותך.

אולי אם יום אחד הבת תתבגר, ותצליח לחשוב לבד על מה היא רוצה או לא רוצה- תנסה שוב.

 

(לא קראתי את השירשור. רק פתיחתו)

אתרום מנסיוני:

א. בדוק אם תלות הבת באם נראית לך - כדי להימנע מחיכוכים בנושא זה בהמשך. יכול להיות שעל זה צריך לשים דגש ולא על הידיעות של האם או הגנטיקה שלכם.

 

ב. הכרתי כמה מדוייטים שהתעסקו בלחשוף תיקים רפואיים ובמחקר עם מומחים. סתם עוגמות נפש מיותרות. מרחיב את הדעת ומכווץ את הלב.  אם ניתן לעורר פתיחות  - שוה מאמץ, אם לא , אז מאמץ וחשיפה מיותרים. אם כי בהשגחה פרטית - זה פותח דלת עבורם להתמודד עם אתגרים לא צפויים. אולי יעשו שימוש במידע בהמשך ובהקשר אחר.

 

ג. לא תמיד יודעים לבחור נכון ותודה להורים שחוסמים אותנו לזרא. סלע במורד הנחל יוצר זרמים חזקים יותר שעוקפים אותו...

טוב אמרתי פה משהו כפול...

המבין יבין.

 

ד. אישית הכרתי בחורים עם מחלות שלא ידועות כגנטיות ובמשפחה שלהם זה מאד גנטי.

בדקתי אם אני מקבלת את זה ומבינה את ההשלכות.

לא תמיד הבנתי...

ידעתי לגבי אחד מהם שהוא מתמודד נפלא עם מחלתו, אבל עלי גם לתת יד לזה ולא יהיה קל. אבל לחשוב על האי ודאות אם זה יהיה לילדים שלנו ומתי זה יפרוץ ואם הילד יתמודד כמו האבא או שזה ידרוש ממני כוחות שאין לי...זה הטריף את דעתי.

להורים שלי נודע ועשו לי טרור נגד הבחור הזה.

ולעומת זאת,

היה בחור שהם הכירו ורק כשחשבנו על כיוון של חתונה  והם כבר הכירו אותו - טיפטפתי להם מידע. להפתעתי הם רצו ללכת על כל הקופה וקבעו שיחות יעוץ עם מומחים וקיבלנו חומר לעיון ועובדת סוציאלית ו...

היה גדול עלי.

אחרי הכל זה חוזר לשאלות הפשוטות - טיב הקשר וההשלכות עליו. פתיחות, קבלה,חיבה, שיתוף, מחוייבות, מגבלות צפויות...

מוסרית- ברדיו רועשים על כך שיש או אין מספיק מקומות ונגישות לנכים במופע של "כוורת" בבריכת הסולטן. אבל לא לכל אחד בלב יש מקום ונגישות לנכים...

זה לא המקום להיות מוסרי וצדקני.

אל תתחבר לחבר הזה שלך אלא - אתה בכלל מתחבר לבחורה הזו? והיא-בפשטות גמורה בלי ייפיוף  -  יודעת במה מדובר ובאמת רוצה להכיר אותך? 

 

"אין שום קשר גנטי או אחר בין 2 המחלות"? זאת לא אותה מחלה??

 

בכל מקרה, לא הייתי יוצאת עם הבת בגלל "חוסר התזוזה שלה ממה שהאמא אומרת"- די מטריד לא?

 

1. בנוגע לדור ישרים/בדיקות גנטיות וכו': כפי שציין מישהו (סליחה שאני לא ממש זוכר מי אמר מה..) זה לא רלוונטי למה שיש לי. השאלה בכל מקרה היא לא עובדתית אם יש קשר גנטי - הבסיס לחששות של האם ידוע לי, והוא מוטעה בוודאות. מדובר בשתי מחלות בעלי תסמינים כמעט זהים, ולכן יש שמבלבלים ביניהם, וזהו בדיוק הסיפור פה.

 

2. מאד עניינו אותי התגובות שהמליצו לרדת מזה/כנראה שמשמיים מצילים אותי ממשהו שלא אמור להיות וכו'. לא שווה לפעמים להשקיע קצת מאמץ? אם בכל קושי נראה סימן משמים שזה לא מתאים, יקח הרבה זמן להגיע ליעד, לא?

 

3. יתכן שקצת הגזמתי לגבי ה'שליטה' של האם על בתה, אבל אני לוקח את ההערות בנושא לתשומת לבי.

 

 

 

 

אבל יש גבול עד כמה- במיוחד כשמדובר על לפני היכרות. אם הייתם יוצאים כבר והשאלה היא אם להילחם על הקשר או לוותר, יכול להיות שהתשובות היו אחרות.

 

מצד האמת, יש מליון סיבות למה בני אדם פוסלים הצעות. חלקם ידועות לנו וכנראה שהרוב המוחלט לא. כמי שאחותה סובלת מנכות, אני יכולה להגיד בוודאות שסביר להניח שהיא תסבול מכאלה שידחו אותה בגלל זה. ואני לא בטוחה שזה לא יהיה מובן לי. צריכה להיות מוכנות של האדם שנפגש לשאת דברים מסוימים. ועל דברים כאלה- לא בטוח ששווה להתאמץ(כי המוכנות אמורה להיות שם, ואם היא לא, או לפחות במקרה הזה הבחורה לא מספיק מוכנה כדי להתמודד מול אמה בנושא הזה, ואם אין את זה, אין טעם).

כך או כך, הסיבה הייתה יכולה לא להיאמר ולא בטוח שהיית רואה צורך להילחם על כך, במקרה אחר.

יש נושאים כמו גנטיקה או מחלות- שלהורים יש מקום נרחב של חששות, ולתת לילד שלהם אמירה חזקה- מול ה"לעוף מאהבה" של הילדים...

 

לגבי זה- תתן להורים שלה מכתב מ\לדבר עם מומחה למחלות אלו- שיסביר להם את העובדות כהוויתן

גם לגבי האין-קשר במשפחות

וגם לגבי השלכות עתידיות של המחלה שלך על התיפקוד שלך בחיים

 

לגבי עד כמה הבת האמת לא זזה מדבר האמא-

על זה הייתי מבררת היטב,

זה דבר שעלול להרוס בית ח"ו

או דבר שמנוסח לא נכון לתאר בת שמכבדת את ההורים ושומעת להם בחכמה אבל יודעת לבנות את החיים שלה כרצונה

בס"ד

 

להביא לאמא את כל המידע האפשרי בנושא (למשל ממכון פועה - ע"י שיחה איתם \ מכתב שלהם \ פגישה איתם וכו')

 

ואז לתת לה להבין בעצמה את העובדות ואולי לגרום לה לשנות את דעתה...

ולענין-

יש עניין מאוד חשוב בבדיקת התאמה, כפי שציינת-

בחינה שכלית ובחינה רגשית.

 

את לא מבינה כמה טוב שה' ברא את שתי הבחינות האלו... אין, אין אפשרות להתקיים בלעדי אחת מהן!

 

 

חובה שיהיה רגש (לפחות ברמה מסויימת), אבל לזכור שהוא מאוד-מאוד דינמי..

 

הרגש הרי נוצר מתחושת הקירבה, מקבלת מחמאות (ואפילו מנתינת מחמאות) ואפשר להוסיף עוד ועוד (זה גם לא אחיד בין כל האנשים).

 

לכן- אם השכל אומר שיש התאמה (לדבריך), אפשר, צריך, כדאי ונראה לי חובה- לעבוד ולהתאמץ לפיתוח הרגש! (כאשר לא קיים ממש בכלל רגש, להבנתי, מה שלא במצב שלכם- כדאי לבדוק טוב אם כדאי להמשיך בקשר..).

 

 

לא ממש הבנתי מה הולך בטלפונים..

 

אבל לעניות דעתי, כדאי לדבר על נושאים הרי חשיבות ומשמעות דווקא פנים מול פנים. זה חוויה אחרת, וזה גם כמו לבחור לתת לזה את "הכבוד" הראוי לנושא.

(אני מבינה שיש נושאים שזה יותר מביך, או יותר קשה להתבטא, והטלפון מעין מחפה על זה.. באמת שאני מבינה...

יש לך את שיקול הדעת שלך כדי להחליט על מה וכמה לדבר בטל'/פמ"פ).

 

 

חוצמזה- אמרת שאתם נפגשים חודשים וחצי. אז לא כדאי להיפגש לפחות פעמים בשבוע? סתם נראה לי...

(גם כשזה אילוצים טכנים- בשלב מתקדם זה די הכרחי).

 

בכל מקרה- אני תמיד ממליצה לדבר ולשתף את הצד השני.

כדאי שיהיה מודע למה שעובר עליך, ולו רק כדי שיהיה בעניינים!

זה מאוד יכול להוסיף לקשר הפתיחות הזאת, וגם ביחד אפשר למצוא פיתרון... בסופו של דבר- זו המטרה!

 

 

הצלחה רבהרבה!

נתת לי נקודות למחשבה.

 

 

יש פה עוד שחווים את מה שאני חווה? אשמח לשמוע!

תודה. |מסמיק|

את נהנית לשוחח עם חברות או קרובי משפחה בטלפון, או שתמיד את לא אוהבת לדבר בטלפון?

מנסיון- כדאי מאוד שרגשות , התלבטויות וכד' - לאמר בפגישות פנים בפנים , כי אז את רואה את התגובות שלו- שפת גוף וכד' - שזה אומר הרבה מאוד...

כמו שכבר אמרו פה- הרבה יותר נוח לפתוח נושאים כאלה בטלפון, אבל אז הרווח הוא חלקי- זה פחות מאפשר ליצור משהו ביניכם.

 

וגם- תשימי לב איזה חלק בטלפון לא מוצא חן בעינייך. הוא מייבש? תשובות לא לעניין? אולי זה שאתם מרשים לעצמכם לפתוח נושאים טעונים יותר?

 

בכל אופן בהצלחה!

תודה רבה אשרייך!

לא עלינו יש לו לוקמיה הוא במצב לא פשוט בכלל והוא צעיר אשתו בהריון, לרפואת יהודה בן שמחה! תודה רבה תזכו למצוות!!!!

מקס' נשלים אח"כ.

 

שכוייח על הבדיקה!!

באמת מתי?בעז"ה שנזכה!!

שכחת לשאול-

מתי אתה תגאל אותנו?

מתי תסלק את ההסתר פנים ותופיע פה בגלוי?

מתי תספר לנו מפורשות מה רצונך? ואז נוכל להפסיק להתייסר בלנסות לנחש לבד..

השאלות שלך הן הכי אמיתיות והכי עמוקות.
אבל אל תדרשי רק מעצמך כאלה בקשות גבוהות.
זה לא סתם שכ'כ קשה לך.
תשאלי ותבקשי ותתפללי לזכות להגיע לכל המדרגות שכתבת.
אבל תביני את עצמך גם אם את עדיין לא שם. לא הכל על הכתפיים שלך.
לא צריך להיות מתוקנים לגמרי כדי שדברים יקרו. ה' יכל לפתוח ולתת הכל גם סתם כי הוא אוהב אותך.

במקביל לשאלות שלך מעצמך, תשאלי גם אותו.
תפנימי שכובד המשקל של האחריות,זה עליו.

''שיר מזמור למנצח- זמרו למי שמנצחין אותו ושמח'-
כי כשמדבר לפני הקב'ה ומפרש שיחתו בטענות ובקשות,רוצה לנצח את הקב'ה כביכול, וה' יש לו תענוג מזה. על כן שולח לו דבורים שיוכל לנצח אותו..''
(לקוטי מוהרן קכד)

טללי תקווה,
כתבת מדהים! אמיתי ומרגש!!! ממש!
ותקראי את התגובה של הוד מלכות, אני מסכימה איתה!

מוסרי- ממש ממש לא.

 

אם הבחור לא מוכן עדיין לחתונה(שלזה נדרשים שכל+ טאקט)-

 

שלא יבלבל בחורות לשווא.

 

כסף- כמה שנדרש, לפי כמות המחסור, זה אינדווידואלי

 

אם לא חסר לו כמויות גדולות- אז הוא שקול,

 

אם חסר לו כמויות גדולות- אז הוא קמצן- בנות, שמנה לב!!

 

א-ב-ל: בכל מקרה הוא לא חכם, כי גם אם הוא צורך כמויות קטנות בכל פעם, קניה גדולה בד"כ היא יותר זולה,

 

והוא מיילא ישתמש בזה(יש להם צורך למלאות מאגרים..), ואם הוא צורך כמויות גדולות, אז בכלל....

 

היות וידוע שיש להם נטייה לגמור את מלאי הטאקט...(כמעט כמו לחמניות חמות אחרי פסח.)

 

בדיעבד..יכול לצאת לפגישה עם כמות נורמלית של טאקט.

 

אבל, ללא גרם טאקט אחד : "יהרג ובל יעבור".

 

שכבר נאמר "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"..

 

על קניית טאקט..מן הראוי שיהדר בטאקט הטוב ביותר.

 

וכל המוסיף, מן השמיים מוסיפין לו. וגם הברכה עליו תבוא.

 

לכן..שישקיע ככל האפשר. (!)

 

אך, אם יצטרך למכור את כל רכושו..ובבייניש עסקינן...

 

יצא גם בקניית טאקט בשווי חסכונותיו בלבד.

 

 

...

 

בחור שלא קונה טאקט בכמויות גדולות..פשוט לא רואה את הנולד.

 

וחבל!

 

 

שאלה יפה!!

מסתבר שאם הוא אדם מורכב, שמחבב ואף אוהב לדעת לעומקם של עניינים, ק"ו עניינים בחוסרושל טאקט...

הוא ירצה לגלות בעצמו את החוסרים המתבקשים (לפי אמו, אחיותיו, דודותיו ואף מדויטותיו;).

לכן, יש מקום להתיר, מעיקר הדין, לבחור שיבחר כפי שירצה להתנסות במידת הטאקט, וכן לחזור על הפרק במסילת ישרים: 'בדרך קנית הטאקט'.

שם יוסיף ביאור מהתנסויותיו הקשות יותר והקשות עוד יותר.




******
הכל בהומור, כן?

אבל כנות חשובה ממנו

וגם את הכנות יש צורך לומר בטאקט,

 

לכן- צריך קודם טאקט

מלבנים

 

משוואה פשוטה

 

מ.ש.ל

לא רוצות להתחתן איתנו? לא צריך! כאלה אנחנו, חסרי טקט

 

 

 

 

<צ> כמובן. בנים זה העם עם הכי הרבה טקט. או לפחות מקום שני. אבל אנחנו מושלמים בלי קשר. ובכלל לאבא שלי יש סולם יותר גבוה מהבית שלך! (יעני מוציא לשון)

לא "בנים חסרי טקט" "בנות חסרות טקט"

 

וכן "בנים לא רגישים" או "בנות לא רגישות"

 

וכו'.

 

הכל עניין של אופי..ועכשיו:

 

"למה שלא ניקח את כל הבנים חסרי הטקט ונשדך להם את כל הבנות חסרות הטקט?!"

 

בברכת אני והטקט נשנה את העולם..

לשדך את חסרי הטאקט לזורמות וחסרות הטאקט לזורמים.

 

 

ההצעה שלך הרת אסון

לא להתקטנן

"גבוה לא ישא גבוהית - שמא יצא מהן תורן!"

 

עדיף שהם יתערבבו בחברה הכללית, כדי שהגן הזה יתאבך מהעולם...

בעזהי"ת.

 

אתה לא באמת רוצה שרוב העולם יהיה אנטי-טאקטי, נכון? :O

נאסוף ונכניס אותם לבידוד

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ואז כשנהיה זקנים יהיו לנו נכדים חסרי טאקט שישאלו שאלות כמו "סבתא, למה האוזניים שלך גדולות כל כך?!"

אבל לא נראלי שהיא תעבוד במציאות...

אבל שכוייעח על החידוד. חשוב מאוד. היו פה יותר מדי שרשורי האשמות הדדיות בזמן האחרון.

 

 

את לא חושבת שבנים צכים 

 

להצטייד בכמות של שכל וטאקט?

שאנחנו נרוויח מזה שיש לנו

לרוב, הבעיה היא שמי שאין לו טאקט לא יודע שאין לו...

 

אבל... "האם זה מוסרי"?

באותה מידה אפשר לשאול האם זה מוסרי לאפשר לו

להיפגש עם העולם החיצון.

 

אולי גם טאקט זו תכונה שצריך לבחון כשנפגשים. 

יש גם בנים שאחרי החתונה עדיין נשארים בלי טאקט והם חיים ממש בסבבה עם זה.. (אולי לאישה שלהם זה קצת מציק..)

יש בנים שפשוט לא מודעים לנושא וזה גם לא כ"כ משנה להם..

אי אפשר לקנות אותו.

אולי השתלה אבל זה לוקח המון זמן.

וכן, הוא צריך להשקיע המון כסף וזמן על השתלה.

אני ממליץ בשושבינים האם אוכל להציג עצמי כמועמד באתר מתאימים?

מספיק לחפש בעיה בכל דבר

בעזהי"ת

 

שאנשים לא נרשמים אלא רושמים אותם..]

באותו אתר או באתר חדש של הכרות

(בנוסף להמלצות של אנשים על רווקים).

 

שווה לבדוק אצלם באתר (ולעדכן פה )

 

הכי טוב זה ישיר..

 

בהצלחה.

ואם אני יודע,

אפשר לדעת מי רשם אותי?

ואפשר לבקש מהמפעילים שיסירו או שצריך לבקש מאותו אדם?

 

 (חלק מהעניין של האתר זה שתהיה אפשרות להוסיף אנשים ללא ידיעתם)

להפך כל מי שאני יודעת עליו רשם את המועמד ביחד איתו או שאחרי שהוא אמר לו מה לכתוב.

 

וואו

לדעת שזה אתה.

 

אבל זה לא נשמע לי נורא כל כך או לא אתי...

 

https://www.shoshvinim.org/FAQ.aspx

ד.א-הוקם במקביל אתר הכרויות שנקרא מתאימים-שהוא עובד בשיתוף עם שובינים,

רק שכל אחד מוסיף את עצמו.(מיש עושה חיפוש בשושבינים יכול למצוא גם במתאימים וההפך)

 

http://www.matimim.org/

הרי את כותבת ב"דף הממליץ" - אני. 

 

והם מבקרים את הדף לפני שמצרפים ואם הם מאשרים זה בסדר גמור.

 

כעת גם פתחו רשמית אתר מקביל לרישום עצמי, עם "נתונים" שעוברים בין שני החלקים.

אישית, אני משדכת לחברות דרך האתר

וכל פעם אני מתוסכלת מחדש לגלות אנשים שממליצים על עצמם

זה פוגם ביחודיות של האתר, והופך אותו לאתר היכרויות רגיל..

לאחרונה נפתח האתר "מתאימים", שבו אפשר לכתוב על עצמך
וזה מסונכרן גם עם שושבינים, כך שזה פותר לך את הבעיה..

 

במקרה יש לי יד ורגל שם (או ליתר דיוק - כתבתי את הגירסא החדשה של האתר הזה, שאחרי מעל שנה ורבע סוף סוף עלתה לאוויר, והיה לי גם קצת יד ורגל בתכנון שלו).

 

יש אתר מקביל שנקרא מתאימים, שמיועד בדיוק בשביל זה - המאגר שלהם אותו מאגר, אבל מיועד לאדם בעצמו.

אחרי שתהיה קצת חופשי תרגיש שאתה צריך ללמוד מקצוע ולא יכול להתחתן בלי מקצוע ביד

אח"כ תגיד שאתה רוצה עוד כסף בשביל שתוכל לפרנס בכבוד

וככה כל פעם תהיה לך עוד סיבה לדחות את החתונה

 

 

ובסוף תשאר רווק זקן בן 30+ + +

 

בשביל מה?

עזוב אותך שטויות

עזוב אותך הבלי העולם הזה

 

לך תתחתן תקים בית

 

גם ככה עד שאתה זוכה להכיר אותה לוקח זמן

 

קשור למקום שבו אתה נמצא באזרחות. עד שסיימת את כל המסגרות ומגיע להיות אדם חופשי שמחליט מה רוצה לעשות עם עצמו... תחשוב רגע ותנסה להבין

אמנם ישועת ה' כהרף עין... ועדיין, כדברי בנדא, לוקח זמן למצוא אותה.

 

אני אומר, תחפש אותה ובמקביל תעשה מה שתמיד רצית. 

 

ככה אתה חוסך זמן

לי הרבה חבר'ה. כמובן, אני לא מחכה עד שאשלים את 'הרשימה', אבל לדעתי אין טעם לרוץ לחופה. יש לי קרוב משפחה ששמעתי דרך אחותי ששמעה מאחותו (‎‎‏) שאחד הסיבות שהוא התחתן כי הרוב אצלו כבר התחתנו. ב"ה טוב לו (מי אני שאשפוט?), אבל זו סיבה להתחתן?

אבל להגיד לך להיות עם היד על הדופק יהיה לא אחראי...

 

עומד במה שאמרתי

ממליצה להיזהר..היא גם מסנוורת לפעמים...

גם חתונה יכולה לסנוור

(תשאל את השירשור של שדות)

 

 

פריסבי, אז אני מבינה שהודו עושה לך את זה...?

 

 

יש דברים אחרים שאני אוהב

(צחקתי)

 

 

לגופו של עניין-

ענין של סדר עדיפויות..

 

אם *כרגע* חשוב לך X מאשר Y... אז מי יאמר לך אחרת?

 

 

הצלחה!

לגופו של עניין, אכן סדר עדיפויות ואני צריך לדעת מה כדאי ומה אני רוצה לעשות

אם אתה כבר בישיבה אז בטח כבר יצא לך לעבור על מסכת קידושין ומה שחז"ל אומרים על חתונה מאוחרת....

 

נכון שזה לא להלכה בכלל....אך אין דבר שנכתב סתם בגמרא וכנראה שיש לכך משמעות עמוקה...

 

תני רבי יעקב: כל שאין לו אשה שרוי: 
בלא טובה, 
בלא עזר, 
בלא שמחה, 
בלא ברכה, 
בלא כפרה.

מדובר על אדם שיכול ולא רוצה.

(אני ידוע שאתה כן רוצה להתחתן...רק לא למהר...)אז תדע שבינתיים אתה מפסיד את כל מה שכתוב פה...

 

שלא לדבר שככל שאדם מתבגר וגדל..יצרו גדל איתו ומביאו לידי הרהורי עבירה...אז נכון שיש דברים שאנחנו רוצים..אך חשוב לקיים את מאמר חז"ל:"עשה רצונך כרצונו.."

 

גם הזוהר אומר שהשכינה נדבקת באדם רק אחרי שהוא מתחתן(השכינה באה בזכות האישה..)...

 

כי בסופו של דבר זה רק לטובתינו...(לדעתי אם תתחתן בעז"ה עם אישה צדיקה אפילו היום..לא נראה לי שתתחרט..חח)

 

בהצלחה רבה

 

 

האמת שהתגייסתי כשלמדו קידושין... לא נורא. יש מה להשלים ‎‎

יש המון במה שאתה אומר, רק לגבי היצר לדעתי שלהתחתן זה לא מה שמניע (לפחות אותי) לצאת לחפש (אני בן אדם כן? יש יצר). יצר יש גם בגיל 15 ואני לא רואה אנשים שמתחתנים... כלומר, זה משהו שעובדים עליו גם אחרי חתונה.

לק"י

 

מצד שני, מכיוון שאף אחד לא מבטיח לנו שברגע שנרצה להתחתן- זה יגיע..

אז כדאי לא לדחות יותר מידי.

 

למרות שאני ממש מבינה את ההרגשה הזאת (ובאמת קשה לי להבין את הנהירה אחרי חתונה, כי בסה"כ כרגע לא רע לי ב"ה, אז למה לרצות לשנות מצב?! בעיקר שגם במצב החדש יהיו התמודדויות..)

עכשיו סיימת את הצבא ויצאת לאזרחות-זה ממש הזמן לעשות את כל מה שתמיד רצית,

ולא היה לך את הזמן/את היכולת.

 

כל עוד אתה שם לב שאתה לא נסחף,וסה"כ יש בך את הרצון הטבעי להתחתן,לא יקרה כלום

אם תדחה קצת את החיפוש בשביל להנות קצת מהאזרחות.תקופת השחרור זו תקופה שלא חוזרת.

 

בכלל, כמה אנשים כתבו שצריך לקחת בחשבון שגם שרוצים להתחתן זה לוקח זמן..

אז נכון,הדברים עלולים לקחת זמן,ולפעמים הרבה,אבל מאד לא מומלץ להתחיל לצאת מתוך מחשבה 

ש"בכל מקרה זה ייקח זמן,ביינתיים אני יעשה את מה שרציתי לעשות,ועד שאמצא את הזיווג

כבר אספיק לעשות מספיק"

 

שאתה מתחיל לצאת,תעשה את זה מתוך מחשבה שתוך חצי שנה-אתה מתחת לחופה.

אחרת, זה לא הוגן בשביל הבנות שתצא איתן (גורם לשרשורים כאלה:

הודעה חשובה לבנים..! - לקראת נישואין וזוגיות  )

 

תוך זמן מסוים תספיק כבר לעשות כמה דברים שתמיד רצית,הרצון להתחתן יגבר,

והכל יבוא על מקומו בשלום..

 

בהצלחה.

ואני מסכים שאסור למרוח סתם עד שבטוחים שזה מה שרוצים.

אני אחרי צבא כבר מעל שנה וחצי וב"ה אני לומד עדיין, אבל לא הספקתי לעשות דברים בגלל המסגרת הישיבתית גם מבחינה כלכלית (וטוב לי שמה, אבל מוגבל טיפה).

אני מאמין כשבאמת ארצה, זה יגיע. בנתיים אני מרגיש אחרת ובע"ה זה ישתנה מתישהו (כמו שאמרת בסיפא)

הרווקות היא תותים... אבל... תיקח אחריות... 

 

תגביל תצמך בזמן,, או בהספקים: לדוגמה אם יש כמה דברים מסוימים שאתה חולם עליהם אז תעשה אותם,, בלי להיסחף מידי לעוד ועוד הרפתקאות,, כי זה לא נחמד למצוא תצמך בגיל 30,, עדיין רווק,, (נראה לי ) וכן,, יש גיל שבו יותר פשוט וקל למצוא את שאהבה נפשך,,

 

ו... גם לא נחמד לחשוב: יו,, למה התחתני ככ מוקדם.. ולחוש תחושת פיספוס

 

 

לדעתי תבחר לך דבר אחד שההית רוצה להספיק ורוץ עליו..ובמקביל או אחריי,תקציב לך זמן שתתחיל לחפש..ולדעתי אל תפסול הצעות אם מציעים לך מישהי שנשמעת רצינית.

כי בסופו של דבר,חתונה לא אמורה להגביל אותך.היא אמורה להיות לך קרש קפיצה לדבר טוב יותר.

 להכיר ולמצות את החצי הראשון לפני שמכירים ומדביקים את החצי השני 

יש רצון להכיר ולמצות את עצמי ( היחיד והרווק ) לפני שמתחתנים

של עצמי לפני 8 שנים ואני אומר לך, 

שכל ההנאות בחיים הם כאין וכאפס לעומת האושר שיש בחיי משפחה. 

וכמובן שיש התמודדויות קשות, 

אבל בסופו של דבר, אם אתה בשל לנישואים מבחינת הבגרות שלך,

ואתה מוכן לנתינה ואהבה, 

אז בסופו של דבר האושר נמצא במקום שאדם עומל על משהו שמבטא את הכוחות שלו, 

ואין דבר שמבטא את הכוחות הכי בסיסיים ופנימיים של האדם כמו משפחה, 

והעמל של להקים משפחה הוא הדבר הכי מספק ומענג שיש. 

אני התחתנתי יחסית מוקדם, 

היו המון דברים שרציתי לעשות ולא עשיתי, 

והסיפוק שיש לי מגמד אותם. 

ולא שהכל ורוד, יש לי הרבה התמודדויות, אבל כמו שאמרתי, 

זו התמודדות של יצירה שבסיכומו של יום ממלאת אותי באושר. 

לא אמרתי שחתונה והקמת משפחה זה דבר רע, בסה"כ רציתי להסביר את תחושתי לגבי המורכבות שאני נמצא כרגע.


טוב לשמוע ממך שכיף לך חיי משפחה, אבל הקמת בית דורשת המון אנרגיות (וזה בשלבים כן? זה לא בא מיד ‏‎‏) ואני מעדיף בנתיים להשקיע אנרגיות בדברים אחרים (של הטווח הקרוב).‏

תודה רבה על דעתך הכנה.‏‎
‎

נישואין, בית וכל המשתמע מכך נשמע לך כבד ומורכב כרגע.

ומאידך יש לך דברים שקוסמים לך לעשות.

 

אז...

טייק יור טיים

והטוב שבחיי זוגיות ימתין קצת.

 

תהנה בינתיים!

אין הכוונה שלא תחכה קצת.
אלא פשוט שהטוב לא ממש מחכה.
ותמיד יניו דברים קורצים וזוהרים יותר מחיי הנישואין, כלפי חוץ רק, כמובן.

ולכן, היה כנה עם עצמך
וחשוב מתי אתה באמת לא מוכן נפשית לחתונה
ומתי אתה סתם מתעצל ומחפש תחליפים נוצצים יותר.

קראת את שרשור הפתיחה והסיבה למה אני דוחה חתונה? פשוט בא לי זמן לעצמי אחרי שהקדשתי את רוב חיי-הנעורים למסגרות ששמו אותי שמה. אני כן מסכים שיש דברים נוצצים בחוץ וזה משפיע, אבל לפני שאעשה את הצעד הבא אני רוצה לעשות את החלקם (וזה לא קשור לבשלות נפשית או לא).

השאיפה הזו לקבל תקופה של חופש.. ללא צורך לעמוד בחובות ובציפיות..

היא שאיפה של דור שגדל ללא חינוך לעמל..

אני לא חושבת שאתה בעייתי או משהו כזה.

אבל אני כן חושבת שהחיים והזמן רץ - 

אנחנו נגיע מתישהו לבית דין של מעלה, ויש לנו איזה הספקים שכדאי לעמוד בהם -

למען עצמינו ותיקון נשמתנו בלבד!

 

בכל אופן - 

אמרתי, שתרגיש חופשי לעשות כמו שאתה חושב

רק היה עירני לשים לב, מתי זה באמת צורך נפשי בחופשה הספציפית

כדי להיות אדם טוב יותר ונעים יותר כלפי עצמך וכלפי אחרים

או שזו עצלנות.

לא שפטתי את ההחלטה שלך. הדגשתי שצריך להתבונן פנימה

ולהיות כנים עם עצמינו -  כדי להבין בדיוק מאיפה היא נובעת.

 

 

אגב-

גם לי אמרו שלא אוכל לעשות הרבה דברים אחרי שאתחתן ואתחייב.

ומצאתי את עצמי בדיוק הפוך, הגעתי למקומות שלא הייתי מגיעה לפני

טיילתי ועשיתי דברים שבחיים לא הייתי עושה לפני.

בקיצור - נישואין לא הורגים את הכיף והחופשות.. להיפך!

הם לא בהכרח כאלה,

 

ואפילו לא אמורים בהכרח להיות כאלה.

 

 

מה טוב להם לאלה שזכו וזוכים ויזכו...