פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1381)

שתזכו לבנות בית נאמן בארץ ישראל!!

שמחה מאוד לשמוע..

 

בע"ה, בנין עדי עד!!

ישתבח שמו!!!

תבורכו מפי עליון!
כמו שיוסף הצדיק ומרדכי היהודי לא פסקו מתפילתם כך גם אנו,תגידו לה' יתברך שאנחנו לא מוותרים לו,עד שנשיג את רצונו!
כמו שדוד המלך ע"ה אמר "ואני תפילה" כך תהיו!
אין יאוש וזה לא סטיקר זאת האמונה האמיתית!

שתזכו להקים בית יהודי אמיתי על טהרת הקודש ואהבת ישראל ותזכו לבנים צדיקים אוהבי ה'.. תדבקו בדרכו הקדושה של מרן רבינו שמואל שליט"א 

שנזכה לראות בשמחתכם!

המון מזל טוב!
שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך קדושה, טהרה, תורה, שמחה, אהבה, בריאות...

90% מהאולמות כשרים

 

ואם כבר כשרים

יש כ"כ הרבה סוגי כשרויות

הרבנות לא מאשרת חופה במקום שלא נמצא תחת השגחה.

אגב יש עכישיו אולם חדש ויפה!! קוראים לו קונקורד.. ויש שם חדרים להתארגנות..(כולל אמבטיה ובלה בלהה.. ) ככה שזה ממש יכול להיות לכם נוח שאתם מהצפון..

 

בעזהי"ת.

 

אנחנו בדקנו אותו לחתונה שלנו, אבל הוברר לנו שהאולם עוד לא היה פעיל, אז לא רצינו להיות הראשונים שם...

שנקרא נאות קדומים, זו שמורת טבע אבל היא לא במרכז היא יותר באיזור מודיעין והם כשרים בהשגחת המועצה הדתית של חבל מודיעין (ביררתי כי הייתי שם באירוע). השאלה אם זה מתאים לכם? מעברלזה יש גני אירועים באיזור המרכז (אבל זה כבר משהו אחר) שיש להם הכשר פשוט צריך לברר.

כבני אדם , אנו מורכבים..

ומה לעשות שהלימודים משפיעים על מצבנו הנפשי ואולי גם על יכולת ההכלה הנפשית והפיזית (זמן)

ולכן זה יכול והגיוני שישפיע..

 אינטנסיביים אמורים למנוע מבן אדם להתחתן?

וכך התשובה, בעיניי לפחות, ברורה יותר..

הצלחה!

 

אין לי מושג..

אמן על זה שהיא תענה בחיוב

לא ידעתי שמדובר בה ובתשבה כזאת..

אז בעז"ה תתקשר אליה והיא תגיד "כן אשמח להיפגש שוב, למרות שהייתי שיכורה"

ותצאו ותתחתנו ותחיו ובאושר ובעושר

 

יותר טוב?

לא מדבר עליה....

ברור שמישי אחרת,

ההיא סתם שיכורה

ולשרשור המקורי,

 

"ילדים קטנים צרות קטנות, ילדים גדולים צרות גדולות"...

 

"ילדים קטנים כאב ראש, ילדים גדולים כאב לב"...

 

אז...למה הקלישאות הנ"ל...?

 

רציתי לדעת,

 

האם שמתם לב, שככל שאתם מתבגרים יותר, החיפוש הופך למסובך יותר?

 

לא, לא באתי לייאש, ולא מנקודת הגיל, (שאז יש פחות הצעות..)

 

כוונתי היא ,שככל שאנו מתבגרים כך אנו גם מפתחים את האישיות יותר ויותר.

 

האם זה (^^^ ) גורם לחיפוש להיות מסובך יותר?

 

(מקווה שתבינו את כוונתי..)

ככל שגדלים הדרישות גדלות,

את יותר ממוקדת

ומחפשת משו ספציפי יותר...

גם ככל שאת מרגישה יותר יודעת ומבינה

או יותר חכמה...הדרישות עולות בהתאם...

אני חושב שלינוי צודקת אלא שהיא הגדירה את זה בצורה עדינה מאוד....

 

לדעתי ההגדרה המדויקת ביותר לתופעה היא המושג: "גאוה"

 

האישיות מתפתחת ואנו נהפכים ל"יותר" חכמים...(לא מכליל אף אחד...רואה את זה על עצמי...).

 

הענווה גורמת לאדם להרגיש פשוט עם עצמו וממילא אחרים ייראו בעיניו מכובדים יותר ויתעניין בהם יותר (הכוונה למשודכ/ת).

 

אך ברגע שהגאווה שלי עולה הרבה דברים כבר לא מתאימים (דברים שלפני שנה שנתיים כמעט ולא הפריעו...נהפכו פתאום לדברים גדולים..)

 

צריך בעז"ה להתחזק במידת הענוה 

קודם כל האם מדובר במשפחה מורחבת/מצומצמת? (אני מאמינה שמצומצמת, ובכ"ז)

מה בדיוק הבעיה? האם זה דבר שיש לו השפעה מהותית על הקשר ביניכם? האם זה משהו שעלול להפריע בהמשך? עד כמה? (למשל הורים שכל הזמן רבים ביניהם: לא כל אחד מסוגל להיכנס למשפחה כזו שצריך לנתק קשר עם ההורים/ לבוא לשבתות וחגים בתחושות לא נעימות...)

אם הבחורה לא היתה מוצאת חן בעיניך, אז אפשר להכניס את זה בשיקולים של למה לא,

אבל היא מוצאת חן בעיניך והמשפחה היא לא בעייתית בטירוף, אלא רק סיפור לא נעים או אנשים יותר נכשלים ממה שאתה רגיל להכיר, בעיניי זה לא אמור להיות שיקול משמעותי.

בסופו של דבר אתה חי עם הבחורה עצמה ומה זאת אשמתה שנולדה למשחפה עם סיפור מורכב?

תתמקד בה ורק בה.

 

מכירה מקרוב מאד מישהו שהתחתן עם מישהי ממשפחה לא פשוטה בכלל, 180 מעלות מהמשפחה שהוא בא ממנה ובכל זאת הם נשואים באושר ועושר (עם זאת, אין ספק שהיו קשיים בתחילת הנישואים בגלל הסיפור הזה, אבל אם האהבה מספיק חזקה, מתגברים על זה)

וזה  לא שיקול שולי.

אם הוא שואל כנראה מדובר במשהו מהותי, ולרוב יש לזה השלכות שכדאי שילקחו בחשבון,

גם מבחינת איך זה השפיע עליה וגם מבחינת להיכנס למשפחה כזו,

אם זה לא מתאים לו- אז לא, היא לא אשמה, אבל לו זה לא מתאים.

 

על כל סיפור עם סוף טוב יש סיפור עם סוף לא טוב, ולא תמיד מה שנראה כלפי חוץ כחיים בעושר ואושר הוא אכן כזה, את לא יודעת איזו התמודדיות היו להם בדרך, ושוב- זה שיש כאלה שב"ה התגברו על זה לא אומר שזה מתאים לכולם. וטוב מאוד שהוא מודע לכך ובודק את הדברים (אם כי לא בטוח שפה זה המקום המתאים כשלא יודעם כ"כ במה מדובר).

רק אם הבחורה תלותית וקשורה בהם באופן הדוק.

 

אם לא- אני לא רואה בעיה אמיתית.

אם פועלים נכון (להמנע מסכסוכים מצד אחד, ולהמנע ממעורבות יתר מהצד השני). ורצוי להתייעץ מראש עם מישהו חכם שמבין בנושא (עם או בלי השכלה פורמלית בתחום) כיצד לפעול נכון.

 

בעצם שתיים- החדשה שתקימו בע"ה, והמשפחה של בן בת הזוג.

אני חושבת שיש שתי שאלות מהותיות שצריך לענות עליהן (ייתכן מאד שבזמן אמת התשובות יהיו שונות, אבל עד כמה שאפשר לשפוט...)

א. האם אתה מסוגל להיכנס למשפחה הזאת מבלי לפגוע להיפגע?

ב. האם אתם מסוגלים לבנות יחד יחידה עצמאית שנמצאת בקשר עם המשפחה אך לא נבלעת בה?

וכמובן, להרבות בתפילה

המון ב"הצלחה

זה בכלל לא שאלה בכל זוגיות נורמלית, בלי קשר לרקע המשפחתי שבאים ממנו

וזה נשמע נורמלי, לא?

 

לא כל יום עוברים לגור עם מישו לכל החיים

אבל בדבר כזה טרם נפגשתי
זה ממש...

שתתכנן לעצמה שגרת יום פחות לוחצת ותובענית,

שתתאוורר קצת... שתנוח קצת...

אני לא אפתח איתה בשיחה על זה כי אני לא קרובה אליה מספיק...

וכל אחד מתמודד עם זה אחרת.
אפשר רק להגיד לה שהיא נראית שונה ואם צריך משהו תשמחו כחברות להיות שם בשבילה.

אין עניין לדעתי להתערב מעבר.
זה יכול לקרות מהמון סיבות.
ולא את כל הסיבות, רווקים יכולים להבין.

בעז"ה שתזכו ממש.
פשוט יצא לי לספר משהו לחברה רווקה
וישר היא שאלה "אולי תלכו לייעוץ?"
לא שאני מתנגדת ללכת לייעוץ אם יש צורך.
אבל משום מה לכל הנשואות זה היה דבר שבשגרה.
והרווקות חשבו שזה נורא.

לכן נראה לי שאפשר להירגע בעניין.
יהי רצון שתזכו במהרה להכנס להלם של אחרי חתונה

בעז"ה שלא תהיו בהלם אחרי החתונה

 

ואם כן - תדעו שזה טבעי לחלוטין!

או בקטע חדש ומוזר לעין?

 

כי לא כולן מגיבות אותו דבר...

 

 

היא חברה טובה?

אולי נסי להעלות איתה את נושא החיים החדשים, מה שלומה, מה שלומם...

אולי אפילו לא תדברו על המראה השוקיסטי שלה, אבל הפריקה תעזור לה....

אם זה רע אני לא יודעת,
ואני לא חברה כזו טובה שלה כדי להתחיל לדבר איתה על זה...
פשוט כל פעם שאני רואה אותה בלימודים אני בשוק מהשוק המתמשך

נראה לי שאם היא חברה לא מהטובות שלך, אז תוכלי רק להאיר לה פנים, לאכול איתה.. בלי להעלות את זה...

 

זה יכול לתרום רבות, באמת!

 

 

שכוייח על המחשבה...

להמשיך לחשוב עליו ולא להשתדל לשכוח?

לא הייתי מנסחת את זה כ״משתדלת לשכוח״... אולי להשכיח

כלפי עצמך?
כלפי הבחור ה"חדש"?

זה תלוי בכמה קריטריונים:
כמה זמן עבר, כמה הוא נמצא בחייך אחרי הפרידה (אם יש שיגרה משותפת, או שגר בקרבת מקום וכו')..
וכמו שעוגי שאל- אם ניסית, ועד כמה, לשכוח ממנו...

התשובה נמצאת אצלך בלבד...

הצלחה!

לא, ה״ישן״ לא נמצא בשגרת חיי

אני שואלת פה, כדי לדעת מה אתם הייתם/ן עושים/ות במקרה שלי...

לחשוב על האקס עם סיכוי לקאמבק? זה בעייה...

 

לחשוב עליו ולדעת (לדעת לדעת!!!) שזה היה וטוב שהיה ולא ממשיך, ולא תחזרו.. אז זה נורמלי..

 

הרבה צועדים לחופה עם בית קברות בלב..

 

אשכרה בית קברות בלב....

מתי תחיית המתים? מישהו יודע??

מצחיקונת..

 

מצפה לתחיית המתים... ושואלת איך אפשר להיות בטוחים במשו כזה..

 

 

נשמע שאת דווקא מצפה לאיתות ממנו

 

אולי תקחי פסק זמן??

 

איך תהיי בטוחה?

 

תחליטי.. פשוט להחליט שזה לא..

 

לחפש כמה שיותר הבדלים ופערים שהפריעו לקשר..

 

לשנן לעצמך שאת אמרת לו לא,, או שהוא אמר לך לא...

 

דניאל..

 

את יודעת..

 

באמת אני לא מאמינה למה שכתבתי.....

 

עמוק בלב אני יודעת שאין פיתרון..

 

צריך להחביא תבית קברות..

 

הוא דוהה.. אבל קיים לנצח..

 

ככה לימדה אותי גורו בת 90 בערך.. שעדיין היא מחביאה את מפתח הכניסה..

 

 

ניסיתי... לבינתיים ללא הצלחה

לבוא עם גישה כזו שזה "קיים לנצח".

 

ולא צריך לקחת לימודים כאלו מ"גורו זקנה"...

 

ואנשים צריכים לדאוג מראש כשמכירים, להכיר על-דעת שזו בדיקה אם מתאים לאחרי החתונה, ולא לחשוב כאילו יש ערך עצמי כלשהו ב"קשר" עצמו וכאילו "טוב שהיה".. טוב - רק כדי להפיק תובנות להמשך.

 

לפעמים, מרוב רצון לחוש קירבה, מקדימים את המאוחר וא"כ מצטערים. אז מה שקורה למישהו באופן טבעי, קורה. אבל צריך לא "לטפח" דברים כאלו.

 

ואינני חושב שסתם בחור מעונין להתחתן עם מישהי ש"יש בליבה" אחרים.

תקשיב זה לא קורה רק לבנות!! מידע אני אומרת את זה!!!

 

ולא כדאי שנעשה פה סקר.. זה יהיה כואב סתם..

 

ומה שהתכוונתי בבית קברות,, זה לא חס וחלילה שצועדים לחופה וחושבים: אוך,, למה איתו ולא עם....

 

חס וחלילה!!! ממש לא!!!

 

אלא: לכך כך הרבה אנשים היו אהבות גדולות והן לא יתממשו,, והן נשארות בלב,, אין לזה מחק..  

 

ולא צריך לפחד מיזה..

 

זה משפט דוקא מעודד ולא מייאש (לדעתי..)

 

 

 

 

אין כל "האשמה" בהודעתי, אלא נסיון לעזור - הן ע"י שימת לב לכתחילה (ונתקלתי לא-פעם בכך שהרצון "להרגיש-כאִילו" לפני כן, גורם אח"כ צרות. צריך לדעת מה המקום של הפגישות הללו ותפקידן).

 

דבר שני - מה שכתבתי נכון גם לבנים וגם לבנות. אבל מצד האמת - בנים בד"כ יותר "קנאים" והיו מאד לא-שמחים לדבר כזה. יתכן שלעיתים, בנות גם משאירות יותר "סרטים".. אינני יודע.

 

דבר שלישי - לגבי אנשים שהיו להן "אהבות גדולות", כבר אמרתי: אם ניגשים מראש בגישה נכונה, זה יכול לחסוך הרבה שטויות, אם-כי גם זה לא "ביטוח", אבל ממזער נזקים.

 

ולגבי "אין לזה מחק" - לא נכון. בדיוק בגלל זה כתבתי מה שכתבתי, כדי "לנער" קצת. אם אנשים יחשבו בגישה שאמרת - אז זה גם "יממש את עצמו". אם אנשים יבינו את המקום של הדברים הללו, ולא יתנו לעצמם לשקוע באמירות מסוג ה"גורו" שהזכרת, זה יקל עליהם. 

 

ומה שכתבת "לא צריך לפחד מזה" - דומני שזה נהיה "שיטה" היום, "לסדר" ככה כל נושא קשה...  לא צריך "לפחד" אבל  בהחלט צריך להיות מאד לא מרוצים מזה ולעשות כל מאמץ שזה לא יהיה ולהבין שאכן "ככה לא מתחתנים".

לא יעלה על הדעת מה שכתבת "הוא דוהה אבל קיים לנצח"... ח"ו. חוזר שוב: לענ"ד - חלק גדול מהבנים שיגידו להם כשמכירים, שזה המצב וזו ההסתכלות, לא יסכימו להמשיך..

 

וככלל - אהבת אמת זה לא בלי נישואין. יותר אשליות ודמיונות. לכן, מעבר למה שכבר הוזכר, שאנשים צריכים לא לשחק  ב"חברים" ושאר שטויות, אלא רק להכיר בנחת, עניינית, כשזה ממוקד מטרה; מעבר לכך - טוב שיתבוננו, שבאמת אינם ממש מכירים את הזולת, הוא עדיין "מישהו אחר". יש אולי חלומות, אך לא הכרה במציאות הממשית. רבים מגלים אחרי החתונה, שבעצן לא באמת הכירו את בן/בת זוגם - והעיקר זה שיש "נתוני פתיחה" (ולכן אכן חשובה ההיכרות מראש, והבירור שיש "אופציה של קשר" גם בלב) שאיתם עובדים לייצר קשר ולהעמיקו אחרי שמתחתנים.

ככל שזה יובן יותר - יקל גם למי שבמצב כזה, לדעתי (ואינני חושב שזה "המון אנשים". כמובן, מי שמתבטא בד"כ בעניינים הללו - זה מי שחוו בעיה. וכל אדם הוא עולם מלא. אבל לרוב, מי שנפגשים כראוי, אינם צוברים "ים" כזה, גם אם לעיתים יש כאב לזמן-מה).  אם "יתעקשו" על ה"אהבות" שלפני כן, אכן יתכן שיחסמו לפניהם במידת-מה את הכיוון הזה. אך אם יהיו פתוחים להבין את ההבדל היסודי בין נישואין לדברים הללו - תהיה יותר פתוחה הדרך להיפטר מהם לתמיד. וכך ראוי לגמרי להיות.

לק"י

 

ובנימה רצינית- תלוי בהרבה דברים נראה לי..

זה תלוי בזרימה שלו..!אם הוא ממש זורם אז זה עניין
של כמה שניות

חייבים להתחכם?!

השאלה ממש פשוטה

זה כל היהודים!!!!!

4 פגישות תוך שבוע וחצי,
תוך שבועיים לחיים
אחרי שבוע ווארט
ואחרי מממ... נגיד חודש, חתונה.
כמה יצא לנו?
חודש ושלושה שבועות

 

 

וברצינות...

 

כ"כ תלוי בקשר...

 

דוני, אם אתה יודע, אני רוצה את שירותי הנביאות שלך!!!

בזרימה שלה...

 

בכימיה....

 

בהורים...

 

 

מין הסתם, בעזרת ה', זה יהיה הזמן הממוצע... 3 או 4 חודשים.
אבל כמובן,כמו שתמיד חופרים,זה תלוי... זה יכול להיות פחות ויכול להיות יותר...

אני אישית מקווה שזה לא יהיה יותר שנדע שזה זה מהר, בלי מידי התלבטויות...

מההיכרות עד לחתונה בדר"כ 7 חודשים... חצי שנה מינימום...

נראה לי שלפחות שנה.

תוך 3-4 חודשים חתונה נשמע לי מלחיץ ו"גדול" עליי כזה.

לא יודעת קשה לי לדמיין את עצמי מכירה מישהו ותוך 4 חודשים עומדת איתו מתחת לחופה.

 

אבל אמא תמיד אומרת שאין לדעת.

אנחנו מתכננים וה' צוחק. מי יודע מה הוא מתכנן לי.

אבל אני צריכה למצוא את החתן המיועד...

 

אולי כבר מצאתי.. אני לא יודעת

 

גוט פורים !!

אז אולי בקיץ הקרוב.

זה תלוי בכמה דברים, לפעמים לא בטוחים בקשר, ונותנים לזה עוד זמן.

אבל רבות מחשבות בלב אישה ויוזמת הבחור היא שתקבע

 

טוב לא תמיד, אבל בדר"כ.

 

ובכלל, מזה משנה כמה זמן רק שיבוא כבר

אבל האמת גם אם יש כימיה ושנינו יודעים שזה זה כבר מהפגישה הראשונה

נראה לי שיקח קצת זמן(אבל לא יותר מידי) לפחות בשביל שההורים יתבשלו קצת!

אנחנו מתחתנים (נקווה שנתחתן בלי יותר מדי כאב ראש...)"בדרך לצימר עוצרים בחתונה" חתונה זה לא רק מסיבה...אבל היא  יפה.וכיפית..  אחרי החתונה"נתנאלי  לך לאמא שלך- נפגש מחר...

פרט שולי...צריך להתחתן..

 

נעשה את זה זריז..יש לנו חמש דקות להיות נשואים..

 

זה מאוד אינדוידואלי, תלוי מאוד בזוג עצמו.

 

 

לחלקם יתאים לא לחכות ולחלקם יתאים להתבשל.

כל מי שאומר שהוא רוצה להתארס אחרי פרק זמן כלשהו (שלי אישית הוא נראה ארוך, לא יודעת אם גם לכם...), ולא לפני תקופה מסוימת שתעבור, ולפחות משך זמן כזה וכזה,

זה באמת הרצון שלכם?

כי לי תמיד נראה שהיינו רוצים לדעת כמה שיותר מהר כדי לא "לבזבז" זמן ובעיקר רגשות, שנוכל לפתח את הקשר למקום רציני כבר מההתחלה ושנוכל להיות רגועים ובטוחים עם מי שאיתנו. לא ככה?

 

וכמובן שהחלק העיקרי של הקשר הוא אחרי הנישואין, ובאמת שלא מכירים עד אז באמת, אז למה לא להגיע לשם בלי להמרח בדרך? (ואני מבינה שיש את הרצון לא להיות בעלי בתים עדיין)

למה השאיפה היא כזו ארוכה מלכתחילה?

ברור שזה לא תמיד ריאלי, ולא לכל אחד זה מתאים ולא לכל אחד זה יקרה, אבל זה נשמע כאילו זה הרצון ולא סוג של ניסיון להיות ריאליים.

 

אני שואלת ברצינות, אשמח לתשובות.

לאנשים שונים עם נסיבות חיים שונות ואופיים שונים -צריך כמות זמן שונה

אין כללים או כמויות שאפשר למדוד

 

אבל נכון- לא למרוח כי כיף

מה שיש לי להגיד על זה לא מעניין?

לא צריך.,,

לא התכוונתי פשוט יצא  לי ככה..סליחה

כמובן שנשמח לשמוע גם את דעת הבנים..

זה שם של דג וגם אותו קשה לתפוס...

לצרפתים שבינינו.

להסביר את הבדיחות של עצמי...

תודה!

תהי נימוסית

לבית של איש השקים

אאוץ'

הלוואי...

צילמנו לפייס.. להעלות גם פה??

 

20130226112848.jpg

את הגובה ואת החכה... ולמה יש כזה הרבה בנות בישיבת רמת גן?

כי גם בנות רוצות להרגיש את החג ולרקוד!!
וראיתי את זה והיה נחמד..

זה עניין של שנות לימוד? איזה שיעור? איזו דרגה?איזה פז"ם? יש תואר? פרנסה? כמה בחודש?

 

וכמובן זה אינדיבודואלי לגמרי, כל בחורה ובחור בהתאם למה שהם מרגישים שהם יכולים להקים בית איתו.

 

ממוצע- קשה מאד לאמוד בדיוק כי ההבדלים בין חרד"ל לדתי לאומי תורני וכן לדת"ל לא ממש ברורים ומיטשטשים (בנין התפעל) בהתאם לכמות האנשים בזרמים האלו.

 

ויש גם תופעה של מעוכבי זיווג (כן-כן) וכן יש גם כאלה שמצליחים להתחתן בגיל מאד צעיר...

כמו שאין וויכוח ש30 עובר את הממוצע ו18 זה מתחת לממוצע- זה אומר שכן יש איזשהו ממוצע...

השאלה שאני שואלת את זה היא כי בת דודה שלי הייתה בחתונה והיא שמעה כמה נשים (מבוגרות יש לציין) אומרות על הכלה דברים בסגנון  "הגיע הזמן שהיא תתחתן כבר" והכלה הייתה בת כולה 24 (שזה לא קטן כמובן, אבל עדיין...)

 או למשל- רכזת שלי בשירות לאומי אמרה לנו פעם "כדאי מאד שלא תגיעו לאיזשהו גיל מאוחר כי אז קשה יותר למצוא..." ואז כולנו תהינו לעצמינו לאיזה בערך גיל היא התכוונה... הדעות היינו מאד חלוקות בינינו אז ולכן אני שואלת...

לכולנו יש בראש איזשהו גיל שבו אנחנו מתארים לעצמינו שהרוב כבר נשואים בגיל הזה.. מהו בדיוק- אין לי מושג! כל אחד אומר דבר אחר... ולכן אני שואלת...

 

 

אין פה כלל ואין פה אידיאל..

 

כל אחד בזמן המדוייק לו.

אני לא שואלת מה הזמן האידיאלי לי/למישו אחר ספציפית... ברור שזה דבר שמשתנה ותלוי במוכנות נפשית, המצב בחיים וכו'.

אני שואלת על הממוצע.

ואם פשוט מדברים דוגרי, יש ממוצע! לכל אחד יש את הגיל שבו הוא היה מצפה שרוב האנשים סביבו יהיו נשואים...

זה אולי נשמע כמו שאלה טיפשית ואני יודעת שזה לא משנה מה הממוצע ולא עפ"י זה אני צריכה לחשוב מתי אני אמורה להיות נשואה וזה... זו לא הכוונה!

הכוונה היא פשוט לדעת סתם כדי לפקס (מלשון פוקוס) את עצמי. כי באמת שאין לי מושג. אינלי אחים/אחיות גדולות, והתיכון בו למדתי- לומדות שם בנות שהם לא ממש כמוני...

ואם נדבר עוד יותר דוגרי- זה ידוע שיש בחורים שלא ממש מתים על לצאת עם בנות שלדעתם הן "לא צעירות" אז הייתי רוצה לדעת מה נחשב צעיר ומה לא...

לדעתי זה חלק מהסיבות שיש את הפורום- להרגיש בנוח לשאול גם שאלות טיפשיות אבל שלך הם חשובות... ושיענו עליהם בכנות ובפשטות, בלי להיות פוליטיקלי קורקט... אני אשמח אם פשוט תאמרו לי מה אתם חושבים... 

להתחתן זו לא נוסחה מתמטית או מדעית.

ולכן אין פה בכלל שאלה של גיל או מתי נחשב צעיר ומתי לא?!

 

זה קשור לרצון שלך, של המיועד- וכמובן:

לרצון ה'.

 

אל תהיי מושפעת מנורמות חברתיות,

תהיי יישות עצמאית שמבררת מה נכון לה.

 

בהצלחה.

 

 

היה כאן שירשור לא מזמן של שאלה- כמה זמן תחכו מההיכרות עד לחתונה.

זה לא אינדיוודואלי? לזה יש נוסחא מדוייקת? כמובן שלא! אלא, כותב השאלה שאל כי עניין אותו לדעת איך זה עם אנשים אחרים... תוך כמה זמן מתארסים/מתחתנים גם אין לזה נוסחא, זה גם משתנה בין אנשים וגם תלוי בקשר בכלל.

ובכל זאת השאלה נשאלה ואנשים ענו לו כמה זמן נראה להם שזה יקרה או תוך כמה זמן זה אמור בערך לקרות. כמובן שהעונים ידעו שאצלם זה יכול להיות שונה- ואני בטוחה ומקווה שכותב השאלה ידע (אם למשל הוא בחור שהכיר מישהי ומתלבט כמה לחכות) שהוא לא צריך להיות מושפע מאחרים. הוא שאל כי פשוט עניין אותו לדעת מה אחרים חושבים.

אפשר לשאול  את השאלה שלי אחרת- באיזה גיל הייתם רוצים להתחתן/ מתי ציפיתם שתתחתנו כשהייתם קטנים.

כמובן שאני לא נותנת לזה להשפיע עלי ואני יודעת- כמו שהבהרתי בראש השירשור, שאין לזה כלל וכל אחד עם מה שטוב לו ועם מה שה' מחליט עבורו.

תודה ובהצלחה גם לך

באמת אני שואלת פליז תענה..

 

 

אבל זה גם לא כ"כ רחוק מהגיל שבו התחתנתי

:O

לדעתי 25 זה אחלה גיל לחתונה.

גם 26-27.

כמובן שאין כללים...

חחח לא חשבתי... מה גם לבנות?

בכל מקרה, לא לפני 23. גם זה בלחץ

ז"א, שאם מישהי חושבת שלפני זה מתאים לה מבחינת בשלות נפשית, היא כנראה מונעת מהמקומות הלא-נכונים? ועליה לחכות עוד?

"חושבת"

בנות-  19-22

בנים-  21-24

 

אבל הרוב... כמובן שבלי להכליל: בנות 21/22 כך ש23 ו20 גם סבבה (זה מה שהייתי רוצה ונראה לי שכך גם הרוב סביבי)

בנים- 24/25...

ובקשר למה שאמרת למעלה על הבנים שרוצים רק צעירות- אני מקווה שזה לא הרוב... והבחורים הטובים באמת יודעים שגיל זה שטויות העיקר בלי לחץ!!

אם יש בחורים שרוצים לצאת רק עם צעירות והם בעצם לא צעירים זה נשמע לי מזעזע, סורי.

אני מכירה בחור בן 26  שאומר לי שהוא רוצה לצאת רק עם בנות בגיל עד 23- איזה מוזר זה? הזוווווויי

וחוץ מזה בדיוק שמעתי על בחור מקסים- אחד באמת, באמת מתוק (גם מאד מבוקש וזה...) שעכשיו יוצא רציני עם בחורה שגם אותה אני מכירה- לא צעירה, וגדולה ממנו בקצת. בזכות זה שהוא לא פסל סתם - אולי בעז"ה ייתארס בקרוב.

 

אני לא רווק זקן...

לאומי תורני זה לא חרד"ל??

 

<ר,צ>

 

 

 

אני נמנעת מלענות.. כי ענית בעצמך..

ואחרי שכולם ירגמו אותי.
היו כאן לפניי שכתבו יפה, זה לא עובד נוסחתית.
מה האידיאל בעיני? כתבתי בכותרת.

וזה מה שניסיתי לומר.
שכל אחד יכול לחשוב מה האידיאל ומה נכון.
בסופו של דבר, הקב"ה יושב ומזווג זיווגים כרצונו,
באופן ובזמן שהוא הכי אידאלי לאותו הזיווג.

בעזהי"ת.

 

אלה שני דברים שונים.

אידאלי- כמו שאמרו כבר לפניי זה כ"כ אינדבידואלי...

וממוצע- זה תלוי איפה אתה מסתובב, ועל איזה חתך אוכלוסיה אתה מעוניין להסתכל.

אני הייתי מעדיפה שזה יעשה (השידוך בלעז) לפני שנולדים,

תודו שזה שווה

אין את הכאבי ראש של הדייטים, לחפש, הצעות, כסף, בלאגנים , בירורים ומה לא..

פשוט מייעדים 2 תינוקות כזוג ומתי שנראה להם הם מתחתנים

 

אחות של חברה שלי התחתנה ככה, הכירה את כל המי ומי לפני שהיו בגן..

 

ואת צריכה לעבור אצלי באישי דחוף!!

פויה.

אולי זה מקום טוב לחשוב על המעשה שלך ולהתחרט עליו חרטה עמוקה!!!

אתם חברים שלי

או שלה???:

|בודקת ברשימת חברים בפייס|



אז מה את אומרת... התחרטת כבר?

גם אתם נגדי!

 

אין אמונה באפחד,חשבתי

שאתם חברים שלי(פורץ בבכי קורע לב)

את מוזמנת להימלט אליי, אני אסתיר אותך עד שהוא יבוא

מה איתי?

את מאוד נחמדה

אבל ליוטבתה יש פתרון מעשי

מה קורה ילדונת?

שנים לא ראיתיך!!

מה גם את בנסיון גמילה?

אי אפשר לעשות טובה קטנה לסבתא ולהתחתן עד פסח?

 

מה זה, בגד לחג? כמה צריך להתלבט?..

לפי האולטימטום של סבתא שלי אני כבר הייתי אמור להיות סבא בעצמי.

אה, ועוד משהו, אני יקבל משהו מהסבתא?

היא כל הזמן מאחלת

"בעז"ה נרקוד בחתונה שלך"

 

שהייתי קטן חשבתי שזה איחול בשבילי

שגדלתי התברר לי שזה בעצם איחול בשבילה

 

סתם,

אין על סבתא שלי

תוך חודש... אז שתאריך לך את האולטימטום לפסח תשע"ד.

את עשירה וחכמה?




‏‎‎

אמרתי פ-י-ק-ט-י-ב-י-ם!!!

 

 

עם מישהי עשירה כדי להוציא ממנה כסף. אבל בשביל זה צריך שהיא לא תהיה חכמה...

ולמכור אותן,

וככה להרוויח כסף

 

לא רעיון שלי, יש סרט כזה..

עד עכשיו הוא חשב שאני קטנטונת. פתאום הוא שם לב שגדלתי ואפשר לנג'ז לי. מעכשיו אני אקבל גם דרישות כמו כל הנכדים הרווקים 

פתיחה טובה בשבילך.

ובכלל לא חשבתי על זה קודם

אז תחשבי קצת בנחת.. בלי לחץ.. תשני על זה לילה או שניים. אבל אל תמרחי אותו. זה לא נעים להמתין יותר מידי.

 

אם נראה לך שבא לך לצאת, וזו אחריות.. זה לא כזה כיף חיים כמו שזה נשמע אולי.. (כמו שאני חשבתי לפני שהתחלתי לצאת..)

 

 

שאני באמת מוזרה

אחרי איזה שבוע ואחרי שראיתי אותו אמרתי לא כי לא ידעתי מה לברר

ועכשיו אני חושבת עליו הרבה

חבל. ככה לא מתחתנים

לק"י

 

אולי הוא יסכים (הרי לא פסלת אותו או משו..).

לק"י

 

לא כי יש לך בעיה ספציפית איתו.

אז כדאי לך,

כי אם עכשיו את מרגישה מעין פיספוס ולא אחרת,

אז חבל זה יכול לרדוף אותך התחושה הזאת...

אפילו רק בשביל דייט אחד בשביל להסיר את הספק של אולי הוא יכול היה להיות בעלי..

בהצלחה

יעל- פסלתי כי לא ידעתי מה לברר ואיך. ולא התלהבתי יותר מידי מפעם אחת שראיתי אותו יותר מאוחר.

יוטבתה- מה אני אמורה להגיד- פתאום כן בא לי לפגוש אותו. זה לא נראה לך מצחיק?

ואז תגידי שהיה לך עומס בלימודים\ היית בהפסקה\ רצית לחשוב על זה יותר ולא היה לך נעים לעכב אותו\ ועוד כלמיני..

אני לא יודעת מה בדיוק אמרת לו כשדחית את ההצעה אז אני לא יכולה להיות יותר ספציפית..

 

אחר כך הייתי רואה אותו ומרגישה לא נעים כשהסתכלנו אחד על השניה (אני כאילו לא יודעת מי הוא ואני לא בטוחה שהוא יודע את זה)

שאם את מעוניינת בו או אם את חושבת שתרגישי הרגשה של החמצה לאחר זמן אז עדיף לך לפעול כמה שיותר מהר בנידון ולומר לו בצורה ברורה שאת רוצה.

אני אומרת לך את זה מניסיוני האישי.

 

מישהו בבית הכנסת ראה אותי כל שבת בבוקר מגיעה להתפלל והחליט להציע לי את הבן שלו.

הוא פנה אלי דרך אחת הנשים בבית הכנסת עצמו ולא ידעתי בדיוק איך לפנות אליהם ולבקש טלפונים של חברים לברר.

בסוף, אחרי זמן רב שלא היינו מתואמים...(הוא יצא לחכות לי בסוף התפילה ואני כבר הלכתי כי לא הודיעו לי שהוא מחכה...)

הוא, נמאס לו ...

 

והרגשתי שהפסדתי......

 

 

כמובן שהכל בהשגחה פרטית ומאת ה'! אבל עדיין...

 

 

 

 

לכן, עדיף לפעול במהירות וביעילות 

 

בהצלחה 

 

 

 

 

 

 

את פשוט צדיקה!!!
ונברך כמו שהרב אליהו זצ"ל תמיד היה מברך,
שאת הטוב יקרב, את הרע ירחיק והטוב בעניו יעשה!
שהאחד שלך ימצא אותך במהרה!

והכי בריאה ונכונה שיש...

שנזכה לשנות את הראיה שלנו: מה שקורה זה מה שמקדם אותנו לטוב המוחלט!!

בס''ד

 

הסתכלות מדהימה!! כל הכבוד לך! יהי רצון שתמיד תזכי להסתכל ולראות את הטוב ותמצאי את זיווגך הראוי לך במהרה!!

למרות הצורה שבה את רואה את זה, לי עצוב לקרוא על דברים כאלה

שה' ייתן לך כח להמשיך הלאה ולצאת חזקה יותר. באמת להפנים את מה שכתבת כ"כ יפה.

בס"ד

 

 

כל כך כואב להיות בהרגשה שכבר נגמרה הדרך הארוכה והקשה הזו, ופתאום...

 

וכל כך מדהים לראות באיזו שמחה ואמונה את כותבת את זה!!

 

מאחלת לך שבע"ה תזכי באמת לכל זה.. והפעם בשלמות...

 

 

 

ו-שאלה, אם אפשר,

 

מה גרם לך להגיע למסקנה שזה לא זה?

מה היה שונה אחרי 3 חודשים ממה שהיה לפני זה?

 

 

[כמובן שאת לא חייבת לענות אבל אולי זה יעזור לעוד גולשים כאן

ואם את מעדיפה שלא - אז אני אשמח באישי בשביל עצמי. תודה!]

 

 

נראה לי שקצת נסחפת עם הטרנדשל הודאה לה׳
זה נראה לי ממש מלאכותי ומעושה.

אחרי קשר של שלושה חודשים ההרגשה הטבעית היא באסה עמוקה ולא שמחה כביכול. אחרי שמצטערים אפשר להכניס את האמונה ולהתחיל מחדש.

תהיי נורמלית ותתני לטבע לעשות את שלו.
זו ממש לא גישה בריאה ואי אפשר להתקדם איתה.

אחרת א"א להמשיך הלאה בצורה טובה.
פירוט באישי אם את/ מישהו

 רוצה.

 

 

בס''ד

 

יש אנשים שגם במקרים כאלה מרגישים הודאה לקב''ה וזה גדלות. וגם כאן הכותבת אומרת תודה לד' וזה נשמע אמיתי מאד ומראה על הסתכלות מיוחדת.

 

כבר כתוב [לא זוכר את הלשון המדויקת] כשם שמברכים על הטובה כך צריך לברך על הרעה.. א''כ אני חושב שדווקא ההסתכלות המיוחדת של הכותבת מראה על גדלותה הרוחנית.

 

 

לא רוצה לפגוע בכותבת , הרי סה"כ ההרגשה באמת לא נעימה...

ואני חושבת שהיה  או קיים משהו בסגנון הכתיבה שעשוי להיראות מלאכותי . 

ולכן שירשרתי את הודעתי בסמיכות לזו של "שורש וגרביים".

אם ההודעה שלה באמת אמיתי- אשריה וטוב חלקה! אני אשמח לקבל קמצוץ מהכמויות של האמונה.

אבל- כאשר אדם עובר ניתוח [ובינינו- ניתוח זה לא חגיגת יום הולדת. יש בו צדדים לא נעימים!.. !] אני לא שמעתי עם אחד שרן

 

ומזמר משמחה ורגשי התעלות כאשר חותכים בבשרו החי...

או שזו רק אני... אבל לי כמו לכ"א פה יש הסתכלות שונה על הנאמר. היות ש אני לא מכירה את הכותבת- בהחלט היה נראה לי

 

לא אמין ולכן הגבתי כפי שכתבתי.
הבנת?

ברור שיש את הציר והכאב וזה ממש ממש ממש לא סותר!!!! כן היום בכיתי המון, חברה הכי טובה שלי לא יודעת שחברות פחות טובות יודעות כי זה לא קל לדבר על זה וכשהודעתי להורים שלי בכיתי ברורהקזה כואב וכן אני בןכה על זה ותוך כדי מודה לה׳ יתברך!! (כן אולי זה נשמע הזוי ותכלס הכי קל לדבר וקשה לייסם אבל בכיתי היום באיזה שהוא שלב ופשוט הודאתי לו אני ממש לא עוצרת את הדמעות אבל כמובן שיחד עם זה צריך להודות לו גם כשקשה!!!!!!)

בס''ד

 

זה כלל וכלל לא סותר.

ואת לא צריכה "לקבל מוסר".

 

אם יש לך הסתכלות כזאת - יופי לך, תשמחי.

 

ואל תחשבי שאם מישהו אחר לא עבד על עצמו עבודה כמותך, עוד לפני שהגעת לענין הספציפי הזה, אז את כאילו צריכה להרגיש "לא בסדר" או "לא כ"כ נורמלית". כל הכבוד. אם אדם עובד על עצמו עבודה רוחנית - אז זה יכול לעזור לו באמיתיות - אם הוא אכן עבד על עצמו באמיתיות,

אבל אני מבינה מאיפה זה בא. אחרי הרבה התלבטויות יש שמחה של התרת הספקות, ולפעמים רק אח"כ בא הכאב.

הכותרת בילבלה אותי לגמרי. חשבתי שאני הולך לאחל עוד מזל טוב...

מצטער לשמוע שכך זה נגמר אבל רואים שיש לך המון אמונה.


רק בשורות טובות

במשך כמה חודשים שאת כובת על הקשר הזה,עד כמה הוא טוב לך,

עד כמה את שמחה בו ,סומכת עליו וכו'.וכולנו עוקבים איתך ונהנים..

 

מה יכול לקרות במפגש עם ההורים שככה בבת אחת משנה הכל?

 

יש מצב שזה קשור בדרך כלשהיא מלחץ מפני הבאות? (אירוסין לדוג')

 

אדגיש-הדברים לא נכתבים ח"ו מתוך ביקורת,אלא באמת מתוך כאב על הקשר 

שיורד לטימיון,ובאמת מתוך ניסיון להבין..

 

 

לא יותר מדי ילדה טובה של ההורים ולא יותר מדי משתפת אותם, אז זה ממש לא קשור להורים ולזה שחטפתי רגליים קרות לא בטוחה כי אני נרטה לי לפחות בשלה לחתונה. לא אפרט את הסיבה שעליה נפרדנו אבל כמובן שזה נותן לי מלשבה גם על עצמי כמובן..

כנראה שזה חלק מהמהות שלך!!!

 

הקב"ה יתן לך כוחות ושלא יכאב לך מידי מיום ליום!!!

את יודעת.. הרבנית ימימה אומרת,, שנגיד: וואו,, איזה טוב לי.... ואז הקב"ה יגיד: זה טוב:? בואי ואראה לך מזה טוב!!!

 

אז בעז"ה בקרוב קרןב הקב"ה יראה לך טוב גדול בהרבה מישורים..

 

תקשיבי ממש מרגש לקרוא מה שכתבת!!

 

 

ו... מסכן בעלך...

 

למה הוא עוד לא מכיר אותך? ממש מפסיד..

 

חיים יפים

 

ושיהיו לך כוחות!!

 

זה, ר׳ נחמן אומר את זה...
ה׳ יתברך רואה איך אתה עונה כששואלים אותך לשלומך ואז הבנאדם אומר על הפנים אז ה׳ יתברך אומר זה רע?! אני אראה לך מה זה רע אמיתי ואם הוא עונה הכל טוב אז ה׳ יתברך אומר אם זה טוב לך אני אראה לך מה זה טוב אמיתי..!

שלאחר מעשה, תאמיני שזה רצון ה'!

 

 

שיש כוונה שאדם צריך להגיד על משהו רע מיידית ש"זה טוב", כאילו כך הוא מרגיש. זה לא טוב, הוא לא מרגיש עם זה טוב.. והשכינה מצטערת כשאדם מישראל מצטער.  אלא שיש מבט מעבר לזה - עוד קומה - שאם ה' מגלגל משהו, והרי הכל בהשגחה מה', וה' רוצה להיטיב לברואיו - אז זה לטובה, גם אם אינך רואה/מרגיש את זה כרגע. ובאמת מבפנים זה טוב. וזה עצמו מחזק ומעודד.

ויש מקום להתפלל שהטוב יהיה גם מוחש ומורגש, בעינינו.

 

"חייב אדם לברך על הרעה מעין הטובה" (משנה) - "ולקבל אותה בשמחה" (גמרא). אז יש הבחנה בין רעה לטובה, וגם יש ברכה שונה על זה ועל זה. ובכל זאת - צריך לדעת שגם בה מכוון לטובה. וזו בהחלט "מדרגה" להגיע למצב של "מקבל בשמחה", זו עבודה.

מספרים על הרצי"ה, שכאשר ישב שבעה (אינני זוכר אם על אימו או אשתו) בירך פתאום אחרי שלושה ימים "ברוך דיין האמת". שאלו אותו על כך, אמר: כתוב שאדם צריך לברך על הרעה מעין הטובה ולקבל בשמחה, אז הייתי צריך לעבוד על זה כדי לברך מתוך מצב כזה. כלומר: כדי להיות אמיתי בכך - לקח לו זמן, וזה מה שהוא עבד מבפנים כל הזמן הזה...

 

וכמובן, גם בזמן שהאדם מרגיש לא-טוב עם משהו, צריך להשתדל לראות את שפע הטוב שהקב"ה נותן לו בכל זאת.

כך מברכים על הרעה. קל לדקלם, נדיר מאוד למצוא את מי שמצליח ליישם. חיזקת אותי. תודה!

יתברך איתי!! ממש איתי קרוב אלי!!!!!
למה הרבה מפה פסימים???! כי זה ממש לא הגיוני כאדם מאמין להרים ראש ללמעלה ולהודות, נכון??!
יאללה אנשים באנו לעולם בשביל לתקן משהו ומה שעכשיו קורה לכל אחד ואחת זה חלק מהתהליך אז קדימה רק קצת אופטימיות!!!!!
פורים שמיייח באמת!!!!!! ושבת שלום!

ממבט מבחוץ, זה ממש לא נראה טוב.

אם זה כזה משהו משמעותי- איך לא ראית את זה קודם?

ואם ראית- למה מרחת את הבחור כ"כ הרבה זמן?

אני ממש רוצה להאמין שזה בא ממקום אמיתי ולא מפחדנות או מסיבה טיפשית....

אבל לא הייתי רוצה שתפגשי את אחי...

 

 

כמיה וזרימה אז היינו מארסים תוך שבוע ומתחתנים תוך חודש וחצי.. זה ממש לא בא מפחדנות או מסיבה טיפשית ב״ה!! יש דברים שהזמן עושה את שלו ודברים שמתגלים לאחר זמן ולא הייתי רוצה לפרט את הסיבות שחתכתי עליהם כי זה לא נראה לי כ״כ שייך אבל אם היית הרבנית שלי או חברה שלי הייתי מספרת לך אבל זה לא בדיוק המציאות..
בכל מקרה מבינה את הפחד שלך בתור צופה מהצד שלא יודעת מה הסיבה וחושבת שאני טפסתי רגליים קרות ושברחתי, אבל ישתבח שמו ב״ה זאת לא המציאות..

בע"ה

 

ראשית אני מקווה ומתפלל שהלב שלך וגם של הבחור שמסתמא חש בשבר יתאחו מהר ובקלות

ההסתכלות באמונה על כל דבר היא לאו דוקא רק להודות ולשמוח ולהמשיך כאילו הכל ורוד .

מחילה מכבודך , אבל עברת כאן שבר ולא פחות הבחור שהיה איתך עבר גם כן שבר לא קל

גם אם את והוא עדיין לא הפנמתם את זה ....
אם אני לא טועה אז זכורני ממה שכתבת שזה היה קשר שהתחדש .

 

עברתם תקופה משמעותית מהחיים ביחד תקופה שתפסה מקום בהרדיסק של הנשמה
ויקח זמן עד שתוכלו להגיע לפירמוט מלא אי"ה  .

נכון מה שקרה הכל הוא ברצונו של הקב"ה שהוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים . העיקר הראשון באמונה .

ומבחינתך ובעיקר מבחינת הבחור אכן מה שבחרת בדיעבד מתברר כרצון ד' מלכתחילה

אבל עם זאת מכל דבר עלינו ללמוד ובעיקר להפנים בשילוב חשבון נפש מדוע עשה ככה ה' לי ?

מדוע עברתי קשר ארוך ללא סיום כפי שציפיתי ורציתי , מדוע דוקא עם אותו אדם ? ועוד...

מה למדתי מהקשר על עצמי ? על האופי שלי על המידות שלי על היכולת להיות אמיתי עם עצמי .

הקב"ה שולח לנו רמזים לעיתים הם ברורים ולעיתים הם מעורפלים

השאלה מבחינתנו היא כיצד נתייחס אליהן והאם נשכיל להפנים את אשר נרמזנו .

 

עברתי קשר בעבר עם מישהי קשר שהתמשך עם עם אונ ואוף עד שהגיע האוף .
ב"ה מקטנות תמיד הייתי מהטיפוסים של הנוח לרצות וקשה לכעוס ...עבודת המידות באה יותר בטבעיות .

וגם ב"ה תמיד ידעתי שהכל ממנו אבל מה שקצת הפליא אותי הוא שלא ידעתי שהאמונה שלי כזו חזקה

מה שהתבטא בכך שלא כעסתי או הקפדתי עליה כי ידעתי שהכל ממנו והכל לטובה .
והיא היתה שליחה טובה ונאמנה של הקב"ה .
 

עם כל זאת , בהתחלה לא היה לי קל להשלים עם זה בעיקר כלפי הבנת הקב"ה ורמיזותיו הקצת דוקרות

באותה תקופה פשוט חיפשתי הסחות דעת וב"ה זה גרם לי לעשות כל מיני דברים טובים וייחודיים  .

בהסתכלות של אמונה אפשר לקחת שבר ולצמוח ממנו ואפשר ח"ו לשקוע .

בניגוד לאז שלא הבנתי למה ומדוע עשה הקב"ה את מה שעשה , היום אחרי זמן מה אני מודה לו .

 

לכן , מי שמודה בלב שלם בכ"כ מהירות ההודאה שלו לא יכולה להיות שלמה , כמובן תמיד יש יוצאי דופן .

אמנם אחרי המעשים נמשכים הלבבות אבל צריך לתת לזמן לעשות את שלו ולא זה לא קלישאה

אלא לתת לעצמנו את הזמן שהקב"ה רצה שניקח לעצמנו לעשות סדר במחשבות כדי להיבנות ולהודות לו אח"כ בלב שלם .

אז במבט לאחור תוכלי להודות לקב"ה על הדרך הקצת ארוכה והלא לגמרי קלה .

 

בע"ה תצליחי להבין גם אם לא לגמרי ובשלמות  למה היתי צריכה לעבור את מה שעברת

כמובן , שהרי להגיע לעומק מחשבותיו של הקב"ה איננו לגמרי יכולים "גבהו מחשבותי ממחשבותיכם "

אבל היום במבט לאחור תוכלי לומר לאבא שבשמים ובארץ " תודה " ללא שום ספק במחשבה

לא חשבתי שהקב"ה מצפה ממני לדברים שאליהם הגעתי בעזרתו עקב אותה תקופה

לא חשבתי שהקב"ה כ"כ אוהב אותי שכיון ומכוון אותי ושומר עליי בכל רגע . יש מישהו שתמיד איתי .

על פקיחת העיניים הזו שכ"כ מחזקת ונותנת דחיפה וחיות בכל אני מודה לו .

 

הקב"ה מאמין בנו אז כדאי שנאמין בעצמנו להוציא את הטמון בנו מהכוח אל הפועל בע"ה
ואזי נוכל להודות לו בלב שלם ואז ימלא פינו שמחה .

 

 

לסיום עצה , כדאי לקחת זמן ולראות אם ההסתכלות על המציאות של שניכם יחד
היתה נכונה מבחינת שניכם ובפרט מבחינת המשקפיים שלך ולברר אם הודאות בתפיסה שלה
נובעת ממקום נכון ולא מוטעה .  חבל לסיים קשר רציני עקב אי הבנות והנחות מוטעות על הצד השני .

 

 

מקוה שתקבלי את כל הדברים ברוח טובה . ובע"ה שתהיה לך תמיד שמחה בלב .

 

 

קשה לי פתאום להגיב על כל מה שכתבת כי זה כ״כ נכון ואמיתי והרגשה אומרת יותר ממילים.
אז דבר ראשון תודה רבה לכולם על התגובות ולך אדם..
ממש מבינה את המקום שצריך לחיות ולכאוב ולא להגיד יאללה ישתבח שמו ולהמשיך הלאה. יש לי חברה שביטלה אירוסין ואמרתי לה שתוציא ולא תגיד רק איזה טוב ה׳ וב״ה ושמותר ואפילו חובה לבכות!! אז אם אני מדברת ככה עם חברה שלי מן הסתם שאני יודעת את זה ומשתדלת ליישם גם. ברור שזה היה כואב וקשה והלוואי והיה לי תשובות למה הקב״ה שלח לי את הקשר הזה בלי התוצאות שרציתי, וכמובן שחובה לעשות חשבון נפש ומה למדתי מהקשר הזה. אולי בתור צופים מהצד אתם חושבים איזה חיה בסרט הבחורה הזאת אבל ב״ה חיה כרגע בעולם הזה ומודעת למה שצריך לעשות ומשתדלת ליישם. כרגע מרגישה את הצורך להודות במיוחד עכשיו בפורים לא רוצה לייכנס לבאסה או לעצב חלילה. אז עכשיו כן, אני מאושרת ושמחה על מה שהוא שלח לי עם כל הקושי ויש קושי ברור!!!!! זה לא פשוט לעבור שלושה וחצי חודשים עם בחור ופתאום להרגיש ריקנות.
אבל שוב, גם לא חושבת שזה סותר אחד את השני מותר וצריך לבכות יחד עם זה צריך להודות לה׳ יתברך על מה שהוא שלח ואולי זה מה שיקרב לי את הזיווג!!!
תודה ובשורות טובות בקרוב ממש!!!!!

וגם אני יודעת שאולי זה מוזר לשמוח לא להתחתן עם מישהו אבל יש שמחה שאת כבר לא מבולבלת ויודעת מה נכון לך לעשות..וכן אני גם לא אוהבת מצבים שאני עושה דברים קשים אבל נכונים וכן עדיף מה שעשית כי להתחתן בלי אהבה או בלי רצון אמיתי זה לא יותר נכון .....שולחת חיבוק...וקורה דברים מטורפים אני יודעת אני גם עברתי מצבים ב3 חודשים האחרונים שבחיים לא האמנתי ולא דמיינתי-לא מדובר בדברים רעים, ..וכן אולי צריך להרגיש מתי זה מעיק ולא מתקדם באמת לכיון הנכון מבחינתך ...שיהיה לך יום טוב...

 

אורות,וחתונה ואז כלום,,ויות מכלום חוסר אמון................

 

 

אבל תאמת אני לא יודעת כלום,מה היה שם מאחורה אז אשתוק.

 

בהצלחה

לטובת כלל

אשמח מאוד אם תמסר"שו לי או תפרסמו כאן את השדכנים שאתם מכירים, וכמובן אם משוייכים לישיבות ספציפיות אז לציין.


אה, וזה לצורך!

הרב חיים קורץ - הוא של ישיבת מצפה ירחו  ומרכז הרב אבל מכיר מלא בחורים גם שלא משם- 0506743539

 

* הרב יוסי  ורותי אליהו-  ישיבות שדרות, רשל״צ, הכותל, מרכז אבל יש להם מלא גם בכללי - 0528693238

 

* שולמית מינקוב- מרכז, רמות - הרב דוד אביחיל וכו׳ -0527204698

 

* איתמר ושירה  אילתי- מהישיבה של הרב גנץ בת"א- 0528582591 

 

הצלחות חבר'ה!!!

בס"ד

 

תודה רבה!

 

אם יש למישהו/י עוד.. אני אשמח

 

טנקס!

עריכה: הוספת שדכנים

**הרבנית בת-אל גרינשפן

   02-5386218

   בין השעות 9-15, 17-19

 

   היא גם אמרה לי שאלו שלא התייאשו מלהתקשר (כדי לתפוס אותה, כי היא ממש עסוקה) הם אלה שנושעו מהר יותר...

 

 

   היא מכירה מהציבור הדתי-לאומי-תורני... אבל אני ממש ממליצה לשאול אותה ישירות, היא קולטת את הסגנון שלך כזה מהר,

   שחבל שלא לוודא אם זה מתאים.

 

   היא כזו צדיקה..!

 

 

 **יש את האברך אברהם בורשטיין. 052-3114334. (רצוי בשעות אחה"צ-ערב).

   הוא ואשתו לרוב מראיינים ביחד (או תלוי במי שפונה, בן או בת).

 

   הוא מכיר את החבר'ה מ'מרכז' די טוב (כך אמר לי מקור מהימן).

 

 

 **יש את השדכן עומר שפס. אברך בישיבת 'עטרת נחמיה', של הרב מיכה הלוי, ת"א (נחלת יצחק). 050-3303617.

 

   תתקשרו מתי שתתקשרו, יחזור אליכם בסמס.. הוא עונה מהר מאוד (נראה לי).

 

   מכיר כמובן מהישיבה בת"א, וגם ממרכז הרב, כרם ביבנה. (וכנראה שעוד, מי שיודע/ת יותר נא להוסיף!)

 

 

** נעמי אידלס 052-3121004

   היא מאיזור השומורון, מכירה חבר'ה מישיבת אלון-מורה ועוד. (אשמח אם ישלחו לי במסר אישי עוד פרטים עליה, למען

   כלונ"ו)

   ר' אייל, אברך ומלמד בישיבת אלון-מורה 054-4959553.

 

 

************************************************************

 

 

עצות למתקשרים:

 

** אל תתפדחו יותר מדי. הם בני אדם, וזה המקצוע שלהם.

 

** מי שלא עולה לו ניסוח לטל' לקבוע פגישה אז נראה לי שמשהו בסגנון הבא יהיה בסדר:

  "היי, אני X, ואני אשמח לקבוע איתך בזמן הקרוב, מתי תוכל/י?"

 

 ** בעיקרון, כדאי להגיע לפחות קצת מוכנים, ז"א-

  לדעת מה אתם הולכים לענות כשתישאלו מה אתם מחפשים ואיך אתם מגדירים את עצמכם..

 

** מותר לכבס מילים- אבל לא יותר מדי, כי אז התמונה שלו/ה עליכם תהייה פחות ברורה. וחבל...

 

 

לא לשכוח להתפלל!!

 

 

הצלחות לכולנ"ו!!

 

תודה רבה

(מהסיבות שלי)

 

הוא ואשתו מאד חמודים,

ויש להם כבר הרבה שלישי גן עדן

שדכן מעולה. פועל בשיתוף עם הרבה מהשדכנים שהוזכרו.

 

ובכלל- אדם צדיק!!

 

וג'נדס- הוא הרבה יותר מ"אברך" בישיבה...(:

 

גם שולמית מינקוב ממש מעולה.

לא ידעתי... אז הוא הרבה יותר מאברך

זה מראה כנראה שיש לך קשר עמוק עם ההורים.

 

עם זאת, בוודאי שחשוב שזה יהיה מי שטוב לך.

 

תתייחסי לשאלות של אמך בתור נסיונות לעזור לברר אם הוא מישהו שיהיה טוב עבורך ("טוב לך איתו"), שאלות שהן יותר בשבילך מאשר "בשבילם". ותִבְררי מה מתוכָן אכן עוזר לך לברר לעצמך, ומה לא בדיוק "בשבילך" לפי אופיך.

 

תלכי בביטחון שאם תמצאי מישהו טוב ומתאים - גם ההורים ישמחו, ואל תילחצי. תבדקי מה מתאים לך.                  

 

אני מניח שגם הורייך חכמים, ומבינים שאינם רוצים מצב כמו שאת מתארת לגבי דודייך, ויעשו מה שאפשר כדי שבחירתך הטובה תתקבל גם עליהם בשמחה.

לעשות משהו שלא יהיה טוב בשבילי בשביל שלהוריי יהיה טוב (שזה לא ייתכן, כי אם לי לא יהיה טוב ממילא גם להם לא יהיה טוב )

מצד שני, אני רוצה קשר שגם אני ארגיש טוב עמו וגם הם. משום מה יש לי חשש שזה שאני בקשר עמו עכשיו לא ימצא חן בעיניהם. לא יהיה מספיק "אינטליגנט" לדעתם, לא מספיק ב"סגנון" שלי...

תבדקי בעצמך, אם הוא מספיק "אינטיליגנט" בשבילך, ומספיק ב"סיגנון" שלך - וגם כמה זה משמעותי לך. הנה, הם תרמו לך את שימת הלב לנקודות הללו, נניח - וכעת את תחליטי לפי מה שאת.

א. ברור שאת צריכה שהמשפחה שלך תעריך את בחיר ליבך.. הערכה זה דבר בסיסי!!

 

ב. ההורים שלנו נמצאים בנו, בתוכנו,, גם אם מנסים להתכחש לזה- אי אפשר באמת.. תבדקי על עצמך כמה פעמים המצב רוח שלך מושפע מהמצב רוח של ההורים שלך.. אבאמא שלנו בתוכנו!!!

 

ג. הורינו היקרים הם גם כמו מצפן שלנו.. (אה.. זה אם הם מחפשים את הטובה שלנו.. ולא את הטובה שלהם.. אם הם מבינים שאנו סוללים את החיים האישיים שלנו,, ולא את החיים שלהם.. ומאפשרים עצמאות ותמיכה..)

 

ב"הצלחה נשמה!!! את ממש חכמה!!

 

רק... שימי לב שאת גם בודקת אם הוא מתאים לך,, ולא רק אם מתאים להורים שלך.. אל תחשבי עליהם כל הזמן.. סופו של דבר זה החיים שלך.. ואם את תאהבי אותו- אז גם להם לא תהיה ברירה..

 

(יצא סותר מה שכתבתי? יש מצב.. )

מצד שני, זה גם יכול להעיד על זה שאת מתקשה לשאת באחריות על הבחירה שלך, ומנסה "להפיל" אותה עליהם, אפילו ביניך לבין עצמך.

תחשבי על זה.....

המון בהצלחה

ואני מאמינה שכשיהיה לך טוב עם מישהו ההורים שלך ישמחו בו

אני רוצה לבחור (וצריכה)- אבל לא רוצה לבחור מישהו שלא יהיה לטעמם. לא רוצה אח"כ שכל החיים שלי הם לא יאהבו אותו ותהיה אווירה לא טובה בינינו, וממה שאני רואה- לא משנה כמה כלפי חוץ מכבדים, מתנהגים בנימוס וחביבות וכו'... עדיין יש משהו באוויר שמעיב.

עוד שאלה בעניין: זה הגיוני להציע מפגש בין ההורים לבחור? לא כמפגש מחייב הנעשה בעקבות החלטה כלשהי להתארס בקרוב או משהו, אלא כהיכרות ביניהם. מעניין אותי לשמוע את חוות דעתם עליו דווקא עכשיו, ולא כשיהיה "מאוחר מדי" (=כשאתאהב בו, אם להיות בוטה יותר...). רק אציין שהבחור בעד הרעיון של פגישה עם ההורים בשלב הזה, אלא שאני חוששת לגרום התקף לב להוריי. אצלנו בחברה נהוג לפגוש את ההורים רק בשלבים "רציניים", לקראת ההחלטה להתארס. גם אם אגיד להם שאני רוצה שיפגשו אותו כדי לקבל את חוות דעתם הם ירימו גבה, כי זה פשוט לא "נורמלי" פגישה בשלב כזה מוקדם עם ההורים (ואולי בצדק?)

אם את רוצה שהפגישה הזאת לא תרגיש כאילו זאת הצהרה שאתם הולכים להתארס בקרוב, אז אל תעשי אותה רשמית. כשאתם נפגשים באזור שלך תשאלי אותו אם בא לו לקפוץ לכמה דקות אלייך. ככה ההורים שלך יפגשו אותו, אבל לא בפגישה שנקבעה מראש וכולם יודעים מה המטרה שלה...

א. יש לי אחים קטנים בבית. כרגע אין לי רצון שהבחור יראה את כל המשפחה, או שכל המשפחה תראה אותו. רק ההורים.

ב. גם אם נניח לא הייתה בעיית האחים, ההורים שלי לא יאהבו את זה שאני מכניסה את הבחור הביתה בשלב הזה.

את יכולה להגיד להורייך, שאת מעריכה את דעתם, והיית שמחה לשמוע אותם דווקא בשלב שהקשר עדיין לא "מחייב". אני מעריך שיראו זאת כמחמאה..

[מלבד מה שפעמים רבות דנים פה לא ב"שליפות" או "הודעות קצרות" ואפשר בהחלט להעלות שאלות מהסוג שהוזכר. וזה נעשה לא פעם]

 

ואני חושב שזה בלתי-ראוי בעליל, לנהל "שיחות על דייטים" שיתקיימו עם מישהו/' אחר/ת, אישית עם בן/בת המין השני.

ואם לא יצא מזה שידוך במקרה, אז נזקו מרובה מתועלתו.

 

ואם יצא - אז לא זו הדרך.

 

 

ענ"ד.

אכן מוּעלים כאן לא מעט נושאים בעלי חשיבות גדולה, ולו רק כי אנשים פורקים את הלבטים שלהם כאן.

 

 

לומר שלא מגיבים לעומק?

 

קשה להתווכח, כי הגדרה של עומק יכולה להיות שונה אצל האנשים השונים.

 

 

למרות זאת, התשובות כאן מגוונות ודווקא יש שיח גדול בין הניקים.

אני מוכנה להמר על כך שאנשים רבים קיבלו כיווני מחשבה חדשים (אם לא יותר מכך) עקב דיונים שנערכו ונערכים כאן.

 

 

זכותך המלאה לא להרגיש חלק בתחושה זו, אך אל תגזור את דין כולנו... (אולי אני מקצינה קצת, אז מחילה מראש).

 

 

ולגבי דיונים עם הצד הנשי באופן עמוק יותר-

מצטרפת לדן, נראה שזה לא הדרך הטובה ביותר....

 

 

 

הצלחה רבה!