פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1400)

קשר זה דבר הדדי כדי לא להרגיש לבדי אלא ייחודי גם אם תפקיד הבעל להעניק אם לא יהיה בצד חיוך מצחיק זה יהיה קר כמו ארטיק.

אני תמיד מחכה לראות אם ומתי יש גם "יוזמה ראשונית" מצד הבחורה.

אמנם יותר בקטע של ההודעות ופחות בשיחות.

בפעם שיצאתי עד עכשיו, כיוון שכשאני מתקשר זה כמעט תמיד בלילה, ואני רוצה שהשיחה תוכל להיות ארוכה, אני תמיד מבקש ממנה שתעדכן כשהיא מסיימת עם הדברים שלה [או אם מתכתבים כבר בהודעות אני שואל אם אפשר להתקשר...] וכיוון שיש לי שיחות חינם אני תמיד זה שהתקשר...

אבל כן תמיד חיכיתי לראות אם בבוקר היא תשלח הודעה לפני שאני אשלח. או סתם באמצע היום לקבל ממנה הודעה.

איך שאני רואה את זה, זה מראה שגם היא מעוניינת לדעת מה קורה איתי ולא רק עונה להודעות שלי. וזה דבר שמאוד חשוב לי לראות..

[נ.ב. אולי לא הבנתי אותך נכון, אבל אני לא בטוח שזה נכון להסתכל על זה כמשהו שונה בין בנים לבנות.. את אולי פשוט לא שמה לב לזה כי הוא הרי כל הזמן מתקשר ]

כל גבר אוהב לא רק להעריץ, אלא להיות נערץ, שזה אומר להתעניין בנעשה איתו, מדי פעם לעשות לו מחוות קטנות (לסרוג כיפה, להכין עוגה וכד'). בתת-מודע הגברים מחפשים לא רק בת-זוג, אלא מעין תחליף לאימא.

ואם היא מציעה חברות שלה דוקא לביינישים - כנראה שהיא מאותה סביבה. מה שאומר שהיא צריכה לצפות מעצמה את אותו הדבר.

אבל בדורה התחתונה - צודקת לגמרי

חבל שא"א לכתוב פה מאנונימי, הייתי מוסיפה עוד משהו.

כביכול מהצד השני (ואני מדגישה,כביכול), איך שההתייחסות מבנים אוטומטית- שונה, מבלי שמכירים אפילו את האופי.

א-  לא יודע עם איזה בני ישיבות הכותבת מתעסקת, מהבני ישיבות שאני מכיר אחוזים בודדים מבקשים תמונה.

ב- אם כבר מדובר בחברה שבה נהוג להביא תמונות, אין שום סיבה שהתמונה תראה כמו תמונה מהשישית ממלחמת בוץ..ברצינות,

שמבקשים תמונה המטרה נראלי ברורה, שווה לעשות את המאמץ ולהביא תמונה מחמיאה.

ג-להגיד על ביינישים שאין להם ביד שנות השכלה, זה איך לומר, הגדרה שנויה במחלוקת...

וממה שאני רואה מהחברים שלי (שהם ביינישים מהטופ) אל תצפי לגדולות...

גם הצדיקים הגדולים רוצים מישהי שנראית טוב...

אני אמנם לא מתלהב מהעניין של התמונה לפני הפגישה, וברור שזה לא הפרמטר המרכזי,

אבל זה בהחלט פרמטר ואין שום צורך להתבייש בו.

וזה גם לא כזה נורא אם בן אדם פוסל על תמונה, כל זמן שהוא עושה חשבון אמיתי עם עצמו.

ממני, שיצאתי עם מישהי תקופה ארוכה והתכחשתי לכך שהמראה מפריע לי, "כי זה הרי לא חשוב", עד שלא נותרה לי ברירה אלא להתעמת עם עצמי, לחשוף את העניין ואפילו להיפרד עקב כך (היו עוד כמה דברים, אבל זה היה מהמרכזיים)...

לכל אחד יש נטיות נפש, אבל אני רואה אנשים שפשוט לא מסוגלים להתפשר על זה.

כל קשר שלהם נחתך בגלל הדבר הזה, וזה לא שהבנות נראות לא טוב, ממש לא!

פשוט הגענו למצב שיש כאלו שחולמים על נסיכות מהסרטים והאגדות...

מי שהולך על שקר החן, שלא יתפלא למצוא את עצמו בגיל 40 לבד-אם בשל רווקות, אם בשל גירושין, אולי אז הוא יבין. והערה חשובה לכל מי שמחפש את בר רפאלי הגירסה הדוסית-היא תזדקן, וגם אתם יום אחד תקריחו, תשמינו, אז נא לשמור על פרופורציות!

אמנם אני מכיר הרבה ביינישי"ם שלא ירוצו לבקש תמונה,

אבל עדיין, ההרגשה, התחושה..

התחושה שהנה, אני הבייני"ש, הלמדן, השקדן והצדיק,

זה שלומד שלושה סדרים ביום בדביקות של דבק מגע..





אז זה קצת מגיע למצב של תפיסת גובה, של נרקסיזם.


נכון, לא כולם כאלו, וכנראה שהרוב לא,

אבל הדברים מופנים אל המעט שבמעט..



וכן, בייני"ש ממוצע לא נמצא עם השכלה ביד..

הוא מגיע עם תורה, עם ערכים ועם דרך חיים,

דברים שהמון פעמים חשובים הרבה יותר מתואר..

אבל עם השכלה....?...

לא...

 

בס"ד

אנשים במדינה הזאת קונים דוקטורטים בכסף, ואתם חושבים שאנשים בוגרי 16 שנות לימוד לא משכילים ?!

בישיבה מוציאים את האדם מהכוח אל הפועל זה תמצית מהות הישיבה 

יש עליהם בעלונים שבעשרים וכמה שנים הוציאו קרוב לאלפיים חתונות. מוזר שאף אחד מהחברים או הרבנים שלי לא סיפר על הגמ"ח הזה. אף אחד פה לא נתקל בו?

(ובטח שעד מחר)

זה באמת מוזר...

אולי היא סוגרת את המכשיר במהלך היום?

או שהוא על שקט? (עם המכשיר שלי גם לסמסים אני לא שם לב מיד)

יש ימים כאלה, שגם אם ארצה - אני לא אהיה מסוגל לחזור.

אני משתדל אישית ללמוד פחות או יותר על סדר היום של המדוייטת,

על השעות שיותר או פחות נוח...

שאם אתה או את יודעים שלא תוכלו לדבר היום,

אפשר לשלוח SMS - לא אהייה זמין היום וכו'.

לא, שלא הגיבו לי ל-SMS...

- בכל אופן לא דיברתי על מקרה שקרה לי.

 וגיליתי בזמן אמת שלא...

קורה לי הרבה שאני בכלל שוכח להדליק את המכשיר, מהבוקר.

באופן כללי שאני רוצה להשיג בפלא' פעם, פעמיים שלוש ולא הולך -

אז מסמס ואם אפשר לחזור, יחזרו (לפחות יצנתקו).

אני  כן חושבת שבחורה צריכה להיות זמינה בד"כ לטלפון....

אבל לפעמים קורים דברים שהפלאפון בדיוק קרס , נפל למים - דברים כאלה קורים מניסיון..!

אז שימו לב...

למען האמת זה קצת לא אחראי,

כמו שהגששים אומרים- "אין שכחתי..."

בקיצור, אם אתם בקשר תדאגו להיות יותר זמינים,

ואם לא, אז ליידע על כך!

אבל זה מצוי, ולא מכת מדינה או מינוס מהותי במדוייט ספציפי...

אבל כן נקודה שחשוב להזכיר ולעורר.

אבל אחרי שמכירים בנאדם קצת לעומק, לומדים להעריך את הייחודיות שבו. 

עוד משהו- מהמקום שאתה נמצא בו- כשהקודמת עדיין ממלאת לך את הראש,
קשה לדמיין יחסים עם מישהי חדשה, אבל לפעמים זה יותר קרוב ממה שנדמה,
בלי לזלזל במה שהרגשת כלפי הקודמת.

אני באמת חושבת שיש מקום מאוד משמעותי לעצור רגע מכל השאלות על מה יהיה ושאר דברים של העתיד וכן להתרכז בתהליך של ה"עיכול". יש לזה חלק מאוד חשוב בהתגברות על רגשות. אני לא יודעת איך זה אצלך, אבל לפעמים אנשים מפחדים להתכנס בעצמם וכן קצת לכאוב..מנסים למלא את חייהם ובעצם מדחיקים.

תיהיה שמח שמה שהתגלה, ומה שנעשה- נעשה עכשיו ולא מאוחר יותר. זו כבר הסתכלות קצת יותר אופטימית!

ו..תזכור שכולם בצורה כזאת או אחרת, עוברו תחושת ניתוק ופרידה, כנראה שזה חלק מהחיים פה, אבל בסוף רק גדלים מזה.

כמובן שזה תלוי בך, תבחר ללמוד מזה ולהכיר את עצמך. באמת...

תעשה השתדלות מצדך..כל השאר, תן למפקד למעלה לנהל!

רק טוב (:

ולומדת להכיר את האישיות שלו, בתחילה בהתעלמות מהגמגום.

אח"כ חושבת אם הגמגום שלו מפריע לי לחיות איתו.

[קראתי את השאלה הזו ב8 בבוקר, ומאז אני חושבת עליה.. בהחלט לא פשוט להחליט דבר כזה]

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t493535#5645930

זה לא פשוט אבל אולי זה יהיה שווה לך.

7 משפטים זה עוד גימגום ממש ממש קל.

הגימגום שלו בערך פעם במשפט.

הוא בחור מקסים מקסים והוא ואשתו ב"ה מאושרים עד הגג.

שווה לנסות...

בס"ד

נראה לי שכדאי לך לנסות- אולי זה פחות ממה שאת חושבת? אולי זה לגמרי יתגמד ביחס לתחושה הטובה הכללית שתהיה לך איתו? הכל אפשרי.

חשוב לי להוסיף ולומר מהידע שלי- כל בן אדם מגמגם הוא משהו אחר ומגמגם יותר/ פחות בסיטואציות אחרות. יכול להיות שבטלפון/ עם אנשים מוכרים/כשהוא ירגיש בנוח ועם הזמן הוא יגמגם פחות ויכול להיות שלא.

וגם, גמגום בגיל כזה בד"כ לא עובר, לפחות לא בקלות- גם בעזרת טיפולים. לכן צריך לראות את הבחור כמכלול ולא לצפות שזה יעבור או ישתנה מתישהו.

לכן, אם מה שמפריע לך בקשר זה בעיקר הגמגום- אני מציעה שתקחי את הזמן (אולי יותר ממה שהיית עושה עם בחור אחר) כדי לראות אם הגמגום פוחת ככל שהוא מרגיש יותר בנוח או אולי עם הזמן לך זה כבר לא יפריע....

משפט המפתח הוא שאחרי פעם פעמיים אז מתרגלים וזה ממש לא מורגש וגם כככל שיותר מכירים את האדם

ב"ה זכיתי ללמוד עם בחור עם מידות טובות חכם מצחיק וגם חקיין טוב

לעיתים רחוקות היה לו קושי מסויים אבל שוב זה ממש לא מורגש כשמכירים את האדם ונהנים בחברתו
במאמר מוסגר יש היום יותר מודעות לדברים האלו וב"ה יש היום הרבה שלומדות קלינאות תקשורת
ופשוט ישר כוח זו עבודת קודש שגם מאוד עוזרת .

 

הוא יפסול אותך גם בלי שתעשי

לדעתי הפסילה לא מגיעה מעצם הנזם

אלא מכיוון המחשבה

כך שזה לא באמת משנה אם תעשי או לא

לענ"ד

אם נתחיל לחשב האם כל דבר יכול להוות סיבה לפסול אנחנו לא באמת נחיה את החיים שלנו

אני ממש משתדל לחיות את החיים שלי, מי שלא מתאים לה, לא חייבת

אני ממש רוצה שאשתי תכיר ותאהב אותי

אם את חושבת שנזם זה יפה, (וגם אני חושבת כך... )

ואם את חושבת שאין בכך בעיה,

כן, כלפי שמייא .

ועזבי את החברה בצד לרגע..

אז, למה לא?

אם מישהו יפסול אותך בגלל זה..

סימן שאין בינכם התאמה.

וזה הכל...

עשוי להרתיע בחורים במידת מה.

כל הכרעה אסתטית בהחלט משפיעה על הסיכוי שמדוייטים יהיו מרוצים/ות ממני.

מה את מעדיפה:

האם סיכוי יותר גבוה להתחבב על יותר מדוייטים - או הרמוניה שלך עם המראה שלך?

שאלה לגיטימית מאין כמוה, וממש ממש לא פשוטה.

ההחלטה הסופית - צריכה להיות רק שלך.

(תשובה לא מוצלחת - היא לענות בשבילך ובמקומך;

תשובה מוצלחת תהיה - להבין יותר טוב את ההתחבטות, משמעותה וצדדיה.)

לק"י

זה עניין של רוח ההלכה (לא אומר ש"אסור", אלא תלוי בחברה, במקום וכו'..).

הבעיה שהיא מציגה בשאלה היא לא התחבטות עם הגורם שהזכרת,

אלא עם זה שמבחינת שידוכין זה עשוי להיות בעייתי...

לק"י

ז"א הסגנון הרוחני של הבחורה..

לא התכוונתי שדווקא האסתטיקה תטריד את הבחורים...

אני אישית חושבת שנזם זה אכן לא ראוי בימינו. זה לא אסור הלכתית אך לא ראוי בדיוק מאותה סיבה שהזכירו קודם של רוח ההלכה. אני רק חושבת שמי שרוצה או לא רוצה לעשות נזם שלא תעשה את זה משיקולים של שידוכין. אני חושבת שכל אחד צריך להיות אמיתי עם עצמו. אם את חושבת שאין בעיה עם נזם וזה מתאים לך ולאישיות שלך אז תיהי את ומי שרוצה יקבל אותך כמו שאת.

גם אם לא תעשי- יש לך את הרצון ואת הצד הזה שבך.. וזה מי שאת ומי שלא יקבל אותך כמו שאת- ביי ביי(:

אני בעד! זה מהמם! תעשי! 

דווקא השאלה שלה מראה על מתינות מסוימת וישוב הדעת:

נכון שיש כאלה ש"זה הן" והן באמת לא מתאימות למי שלא. ואז למה להימנע? ממילא היא צריכה להתחתן עם מישהו שמתאים לה.

נכון שיש כאלה שזה לגמרי לא "הן", והן לא תשמנה דבר כזה ממילא, וזה מעיד עליהן ומי שזה לא טוב לו, אולי מתאים להן (יש עוד כמה עניינים חוץ מזה לבדוק..)

אבל יכולה להיות מישהי, שמבחינת האופי ותפיסת העולם - היא בכלל לא מה שמצטייר אצל כל מיני בנים כ"תדמית" של מי שהולכת כך. ואז היא יכולה לחשוש, אולי אפספס מישהו שמתאים לי, רק בגלל שאני "משדרת" כלפי חוץ מה שכלל איני מתכוונת.

אז נכון שאפשר להגיד, מה איכפת לה.. אם הוא חושב כך, בעיה שלו וכו'...  אבל זה לחלוטין לא מדויק, לדעתי.

הרבה בנים, אינם תופסים - ביחוד בעודם רווקים - את המשמעות של כל מיני "קישוטים" אצל בנות (מה גם שיש אכן בנות שדברים כאלה מעידים עליהן הרבה..), אינם מניחים שיכולה להיות מישהי לגמרי "בסדר" מאותה בחינה שהם רוצים - ומאד רוצה איזה קישוט שבעיניהם הוא נראה ממש "שיגעון".. קשה להם להניח שיש דבר כזה.

לכן, לגיטימי לחלוטין בעיני שבת תשאל שאלה כזאת, ותעשה חשבון כזה. אחרי הכל - צריך פרופורציות: אם היא חוששת שדווקא זה ימנע ממנה מישהו שמתאים לה, זה יותר חשוב...  תלוי מי היא, ומה היא רוצה.

מה נעשה? יש גם "מראית עין" בעולם..

בעלך יאהב אותך בלי ועם נזם. 

תהיי מי שאת, אל תהיי מי שהאחר רוצה שתהיי. 

תודה רבה! הבאתם הרבה חומר למחשבה

בהצלחה לכולנו..

זה לא אומר כלום על הבחורה חוץ מזה שפחות שמה על מה שהסביבה חושבת עליה.

היתה לי תקופה ארוכה של התלבטות כי דוגרי הלכתית אין עם זה ממש בעיה

אבל החברהההההההההההההההה..........................עולם שיפוטי משהו.

ואמא אמרה מה בחורים טובים יחשבו עליך?

אז נאבקתי בעצמי לא לעשות והרגשתי דפוקה

אמרתי עדיף לי להעבק על צניועת לשון הרע.............ולא על דבר שאין בו בעיה.

נירא לי שהתורה מכוונת להתמקד על דברים משמעותיםם יותר מאשר על מה שהסביבה בוחרת לתייג כטוב וכפחות טוב סתם לפי מה שבא לה.

זה עלול להפריע.

צניעות במובן הזה הכוונה ההפך מהחצנה.

וכמו שבטח אמרו, בעלך יאהב אותך גם ללא הנזם..

למה נורא כזה בא לך נורא???

א. לפתוח שבוע ברגל ימין - בשורה משמחת!

יהודי חדש מצטרף אלינו, שיהיה לו שבוע ראשון מוצלח וכייפי.

ב. איזה טוב ד' שיש יהודים חביבים וצדיקים ויקרים.

שאפילו שאתה מעולם לא הצעת להם - הם מידי פעם חוזרים ומציעים לך.

לפעמים הם אפילו משתדלים לשכנע שזה באמת מתאים, למרות שאתה אומר להם שכרגע לא,

כי זה באמת חשוב להם ולא כדי לצאת יד"ח. ירבו כמותכם!

ג. שיש ביוטיוב מרצה כ"כ מעולה באלגברה ליניארית. ללקק את המקשים.

ממש כיף וזורם לשמוע אותו, אפילו כשמוזיקה נמאס הוא לא נמאס (טוב, הגזמתי...).

אתה כמעט מצליח לחבב את המקצוע!

ד. איזה טוב ד' שיש פורום לחזור אליו כל יום מחדש, ואשכרה יושבים בו אנשים אמיתיים שאפשר

לשוחח איתם בלי שישתרבב תוך כדי אפילו "אפסילון" אחד! חח....

שבוע מטורף טילים וגם סימפטי לכולנ"ו.

שכל השאר יתעסקו איתו...

הוא ממש חמוד

אפילו כמעט בלתי מורגש

(הוכחה שהוא לא קיים)

הייתי משתמש בו!

(הוא בלתי מורגש כמו ג'וק, או כינה, או חיידק...)

"אמר רבי אלעזר בן עזריה:

תמיהני, אם יש בדור הזה שיודע להוכיח".

קולולולולולולולולולווו!!!!!!!!!!!!!

שיגדלו אותו בנחת!

יזכו להכניסו לבריתו של אאע"ה בעיתו ובזמנו,

ולגדלו לתורה לחופה (פורום!...) ולמע"ט.

בס"ד

באמת שב"ה לא חסר מה לכתוב בשרשור הזה השבוע!!!

1. ב"ה נולד לי אחיין בשעה טובה ומוצלחת!!

וזכיתי בתואר דודה!!!

2. ב"ה היה כיף לחזור לעבודה אחרי חופשת מחלה. התגעגעתי ממש!!

ובכלל טוב לי בעבודה ב"ה

3. אני מבינה קצת יותר טוב את החומר בלימודים ונהנית מהם ב"ה.

4. בשבת שעברה היתה שבת 7 ברכות לחברה הכי טובה שלי! (וקפצתי לבקר), ולפני כן כמובן חתונה ושבת כלה

וביום חמישי זכיתי גם לזכות לבקר אותה בביתה החדש!

5. עוד מעט חנוכה!!

6. הייתי בהופעות מוצ"ש ארגון של אחים שלי והיה כיף לראות אותם שמחים ומאושרים ב"ה.

7. זכיתי לקבל הודעה מחברה שממש התרגשתי לשמוע ממנה..

שבוע טוב ומבורך ורק בשורות טובות!!

ועוד בבית שלה?

מה עובר?

[אפילו אני חיכיתי כשבועים! ]

בעזהי"ת.

עוד שבוע עבר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מזל טוב לאדמין וצדיקה!!

ב"ה היה שבוע ממש טוב!!

וב"ה אנחנו בינתיים מתקדמים (ראו ערך- http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t492746#5643501)

ה' פשוט טוווווב!!

למה אנחנו צריכים לתרץ את זה?!?!!

אני הייתי הופכת את  השירשור הזה למשו כמו-

תודה לה'!! או תודה לה' על...

|נא לא להורגני|

גם בלי לקחת פסק זמן ארוך

בעולמנו חסרים אנשים שיודעים להקשיב במקום לדבר על עצמם כל הזמן. אחד החוקים בדייט הוא לתת לצד השני לספר על עצמו כמה שיותר ולעודד אותו. כמו כן, כשהמיועדת תגיע, שניכם מייד תבינו כי זה זה.

באחד מהניסיונות זה יצליח.

הרבה בנות אוהבות לדבר אז תנסה להראות התענינות במה שהיא מספרת,תראה הקשבה הבנה ותנסה ליצור שיחה ממה שהיא אומרת אולי ככה יהיה לך יותר קל.

יש בנות שדווקא אוהבות תשקטים והמופנמים .

הרבה בהצלחה

זה נכון שאולי יש בנות שאוהבות את המופנמים ושיכולות להתאים לך, אבל אתה לא צריך לבנות על זה שדווקא אותן יציעו לך...

זה מאד יפה איך שאתה מודע לתכונה הזו שלך ורוצה לשפר אותה, כי לדעתי כן צריך לשפר.

אני אהיה כנה ואומר שלי (ונראה לי שגם לרוב הבנות) יהיה מאד מאד קשה לצאת עם מישהו שבקושי מדבר... זה חלק משמעותי וחשוב בשביל הההרגשה הטובה בפגישה- שהשיחה תזרום...

אם אתה רוצה לצאת בינתיים אז אני חושבת שחשוב שתדגיש את התכונה הזו למי שמציע לך, כדי שידעו להכיר לך את הבחורה הנכונה, ושהיא לא תרגיש רע בפגישה.

תנסה להשתחרר, לזרום. וגם אם זה לא אתה שמדבר- אז לפחות תנסה להפגין התלהבות על מה שהיא אומרת. לחייך הרבה, לצחוק. ובע"ה שתראה שהיא האחת שמתאימה לך, זה אפילו יבוא לך בטבעי.

בהצלחה

אהבה היא נתינה.

כשאתה אוהב מישהו אתה בעצם רוצה לתת לו, רוצה שיהיה לו טוב בכל מצב, עוד ועוד.

כשבקשר יש אהבה, יש בו נתינה. זה היינו הך, ולצערנו עובד גם הפוך...

דבר שני- אסור "להתפשר" על הזיווג!

מי שמתפשר מודע לזה תמיד, תמיד יהיה מודע לזה, ותמיד יהדהד לו בראש- 'התפשרתי'.

לדעת לקבל את האדם שמולנו כמו שהוא, גם אם לא לזה ציפינו, זו לא "פשרה", זו ענווה והבנה שלא הכל אנחנו יודעים, גם לא לגבי עצמנו, ואי אפשר להתחתן בלי אמונה.

לגבי השאלה על יעקב ולאה- אני צריכה לחשוב על זה. העלית נקודה ממש מעניינת למחשבה...

אבל בפירוש כתוצאה מנתינה יכולה להיווצר אהבה.

הרב דסלר מרחיב על זה ב"מכתב מאליהו" בקונטרס החסד,מומלץ.

העובדה שיעקב עבד בשביל רחל 12 שנה, הוא השקיע את חייו בשבילה, את לאה הוא קיבל לכאורה ללא עבודה, אז כמובן שיהיה הבדל. לדוגמא (אני מפשט כדי שתבין את הרעיון) שולחן שאתה עובד עליו 12 שנה תאהב יותר משולחן שתקנה מחנות, ולא משנה גם אם השולחן הקנוי יפה יותר.

העיקרון עובד גם על ילדים תראה שכאשר יש ילד מיוחד וההורים משקיעים בו יותר מן האחרים אז יש קשר קצת שונה מבין האחרים.

לסיכום: ככל שאתה משקיע במשהו אתה אוהב אותו יותר הוא נהיה חלק מעצמך, ואתה משקיע חלק מהנשמה שלך בו, וכך גם בנישואים ככל שתשקיע יותר כך החלק השני נהיה חלק ממך ומנפשך.

שבת שלום

נ.ב זה מה שאני חושב, אפשר כמובן להווכח

לכאורה נראה שרחל אהובה מההתחלה. במיוחד כשהי הקטנה ולאה אמורה להתחתן קודם

הוא נתן לה את יחסו

ונתן לה בנים..

וכשהיא קוראת ללוי בשמו היא אומרת:
"וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים; עַל־כֵּן קָרָא־שְׁמוֹ לֵוִי."

ועל זכות החיבור הזו בין איש לאשתו- זכו הלויים לשרת בבית המקדש

שהוא סוד החיבור בין כנסת ישראל לקב"ה.

לדעתי רחל ולאה הם שני אופנים של אהבה..

רחל זו ההתאהבות.. שבסוף גם מתה.. 

ולאה היא ההשקעה לטווח הארוך, אפילו שבתחילה, לאחר הנישואין (ויש גם לפני) רואים פגמים

אבל ההתגברות עליהם, והנתינה-

מולידים בסופו של דבר את 12 השבטים - את עמ"י!

[וורט שלי, הלואי ויצא שכיוונתי לדעת גדולים כלשהם]

"התאהבות שבסוף גם מתה"?????

אדרבה

התאהבות שלא פסקה גם אחרי מותה!

כשיוסף מקבל בכורה פי שניים והדאגה לבנימין וכו

ואפילו על מותה יעקב כבר בוכה על ההתחלה שלא נקברת עמו

וכי חשדת ביעקב שמתאהב סתם ככה?????

זה קצת מסביר את ההבדל הנשמתי בין רחל ללאה (מהרמ"ע מפאנו ובהזדמנות גם סגולה מועילה בצידה):

"שני מיני זווג לאדם אחד כרחל ליעקב שהיתה בת זוגו ממש בתולדת הנשמות מזווגן של הקב"ה וכנסת ישראל על זה נאמר עזרי מעם ה' כמה דאת אמר אעשה לו עזר כנגדו ואחד שלא מדין התולדות אלא ברחמים כזיווגה של לאה כמה דכתיב מאין יבא עזרי כי הפלא העליון נקרא אין כנודע וכן כתיב והחכמה מאין תמצא יאמר נא צדיקו של עולם דכתיב ביה הצדיק אבד אשא עיני שתי מדות שעליו אל ההרים שלשה שעליהן מאין פלא כליל תלת יבא עזרי כדאמרן והוא באמת יחוד נפלא פשוט וברור בשפת אמת והאומר המזמור הזה בכוונה בסוף כל תפלותיו קודם עקירת רגליו מזמנין לו בת זוגו הוגנת לו אם בתולדות ואם ברחמים והמבקש רחמים על הזווג העליון לפי הכוונה שזכרנו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה למען יזכה לאתערא מתתא ולהיות שושבין לעילא"

 ורחל היא המשולה לכנסת ישראל.

אולי אנחנו חושבים שיעקב כבר לא אהב אותה בגלל תשובתו לגבי רצונה בבנים אבל ממש אין קשר.

היא תמיד היתה עקרת הבית ואפילו אחרי מותה יעקב בחר בבלהה שפחתה..

ההסבר הוא שהעיקר זו האהבה שאינה תלויה, כמו רחל, וכך מתחיל בית ישראל

נכון שבדרך יש גם את הנתינה והעשיה והבנים וכו כמו אצל לאה

אבל גם התכלית נשארת האהבה שאינה תלויה בדבר ובסופו של עניין רחל נקראת בנביא האמא, גם של בני לאה..

ההתאהבות לא מתה, היא המשכית.

היא פשוט מקבלת מקום אחר אחרי שנים של נתינה בזוגיות.

אפשר להוריד את תותחי התקיפה.

כשאתה מעניק למישהו- נותן לו, מעריך, מפרגן, משקיע, אתה אוהב אותו, גם אם לא התחברת אליו מהתחלה.. מנסיון..

לק"י

הרבה פעמים- כאשר נותנים למישו גם מתחילים לאהוב אותו בסוף..

אבל אני לא חושבת שכדאי להתחתן על בסיס זה שהאהבה תגיע בהמשך

"אהבה" מלשון "הב" - ז"א שאהבה היא היא פעולת הנתינה\קבלה

הנתינה\קבלה היא ביטוי לאהבה, סימן לה, גילוי שלה. היא מביאה לגילוי המימד של אהבה שאינה תלויה ולא שהאהבה תלויה בנתינה\קבלה.

הנתינה\קבלה זה הפרי של האהבה. לפעמים רואים רק את הפרי עד שמגלים שיש עץ ענק של אהבה.

מידת האהבה [או ההתאהבות בלעז..] שאינה תלויה, תלויה בהזדככות, ב"זכו". בקילוף הקליפות של האגו.

לפעמים בני זוג מגיעים עם "זכו" משלהם ואז כבר יש גילוי אהבה ושכינה

ולפעמים הם צריכים להזדכך ולזכות יחד כדי לגלות מימד זה.

וכמובן תמיד לשמר אותו.

לגבי יעקב -

רחל מיצגת את המימד של ה"סגולה" , שאינו תלוי, כמו שבט יוסף שהוא יותר חילוני. ולאה יותר במקום של המעשים והצידקות, כמו שבט יהודה שהוא יותר "דתי".

אצל רחל מתבטאת האהבה שאינה תלויה ואצל לאה זה ממקום של מעשים ותוצאות - הילדים וההשקעה של בעם ישראל שאין נתינה גדולה מזו.

הביטוי "שנואה" הוא בסה"כ יחסי והבעת הרגש של היחס מול רחל ובוודאי שיעקב אהב גם את לאה אלא שכנראה שסוגי האהבה שונים ואצל רחל היא יותר "לא תלויה"

התכוונתי לתגובה של אינסוף

כשתהיה יעקב אשתך תהיה רחל... עד אז הדרך עוד ארוכה והדברים לא כ"כ חלקים ופשוטים כמו שאנחנו מדמיינים..

התאימה יותר לנשמתו..בקיצור- יש פרשנים וזה עניין עמוק ולא פשוט. יעקב אבינו היה מעל גי ל80 ועניי ןאות ובנין עם ישראל. זו לא דרך החיבה שלנו על ענן אהבת יעקב לרחל. יש משהו עמוק נשמתי .(גם מצד האימהות-ברצונן להינשא ליעקב אבי האומה ולהיו תהאימהו תל עם ישראל..)חלילה לאה לא היתה שנואה" .זהביטוי שמשמעו אהובה פחות..יחסית לאחותה..

אז אין צורך לתת את הדומא דל יעקב ורחל בשבי לנשא השירשור.

אגב, ברוור שיעקב העניק ללאה והיה מהותנים בהחלט.. אם שמר על צאנ ושל לבן הרמאי במסירות נפש("ביום אכלני חורב וקרח בלילה..) למרו בתיחסות ושל לבן כלפיו.. אפשר להסיק שפי כמה וכמה ונותיו..

דרכי שלום ודרכי זוגיות, ודוקא מתוך הסיבוך והעומק שהיה אצלם.

להיות בקשר - ולהתגעגע.

צאו לקור המקפיא ותקנו פרוזן או גלידה!

תתפללי שיעבור כמה שיותר מהר!

מה שעושים -

ממשיכים הלאה.

מרימים ת'צמנו, מתחילים דרכים חדשות.

אני ממש ממש מתגעגעת... אחרי קשר של חודשיים+ נפרדתי ממנו וקשה לי!

קשה לי להפסיק לחשוב עליו, לא לדבר איתו כל יום בטלפון, לא לדעת בכלל מה קורה איתו סתם ככה...

ולא פחות- לא לדעת בכלל אם הוא מתגעגע כמוני או לא (אם לא זה יהיה די מבאס )

הדבר היחיד שאפשר לעשות זה להיזכר בסיבה של הפרידה- זה בטוח לא היה סתם, וגם אם לא בטוחים בסיבה הזו להאמין שזה ה' שכיוון אותנו להחלטה הזו. 

(אם ממש לא סגורים על ההחלטה הזו של להיפרד אז אולי יש מקום לשקול על לחזור לנסות שוב...)

וכמו שכתבו, לעשות דברים אחרים בשביל היסח הדעת- לבינתיים לפחות, כשעובר זמן זה יותר קל.

קשה!

לפעמים כיף להזכר, ונזכרים בדברים הטובים, ומחייכים..

ולפעמים, נזכרים בדברים הטובים, ובוכים, כי זה כואב שנגמר..

אם את סיימת קשר- כתבו כבר לפניי, שזה הגיוני שמתגעגעים, זה יצר הרע.. כי חושבים שאולי זה לא היה נכון להפרד וכו' וכו'...

אם הבחור סיים את הקשר אז באמת זה יותר קשה.. והכי מתגעגעים ורוצים לדעת מה קורהה איתו ומה הוא עושה עכשיו ומה.. ואיך.. ולמה..

אם את מרגישה צורך לבכות, תעשי את זה. בלי חשבונות. תפרקי הכל מתי שבא לך. גם אם עבר מלא זמן.

מותר .

איך אומרים? שערי דמעות לא ננעלו..?

בס"ד

ואני  מבין שה' עשה לי טובה, שהוא שלח לי אותה בתקופה הזו.

עוד השנה.

אבל בכלל לא רק לגברים.

גם נשים, עם כל ה"אינטואיציה נשית" שלהם מתקשות להבין גברים,

והספר הזה יכול ממש לעזור להן.

אז גם כל אישה צריכה להיבחן עליו

ממש נקודה

ממש רציתי לקרוא ספר, לנוח קצת מהלימודים (כי אני לא נחה מספיק..).

איכשהו, מצאתי את עצמי יוצאת משם עם הספר הזה.

אגב, עוד לא התחלתי לקרוא.

שמעתי המלצות, וכן קראתי סוגשל סיכום שלו. נשמע ממש מרתק.

חבר ותיק שלי אמר שהספר טוב, אבל קודם כל חייבים לבנות אצלך גישה טבעית.

לא לגשת לדייטים כאוטומט, על פי הספר.

(מבחינה מקצועית יש החולקים, הטוענים שהגישה שלו פשטנית מדי.

זה לא הופך את הספר לפחות מעניין ומעורר מחשבה...)

לא קוראים ספר ופתאום מתנהגים כמו חיילים.

גם אם תרצה לא תצליח, מדובר בהרגלים של שנים ובדפוסי חשיבה שיש לשנות.

מומלץ מאוד לקרוא לפני הדייטים, בתוך הדייטים ובעז"ה - אחרי החתונה יחד עם בן/בת הזוג.

אני קראתי אותו 9 פעמים ברווקות ולפני החתונה ועכשיו שוב יחד עם בעלי.

זו עבודת החיים. ומדהים עד כמה הוא נכון.

(ובכלל בכלל לא פשטני)
דרך אגב-  כל פעם אני קוראת אותו ומופתעת כאילו מחדש, כאילו מעולם לא קראתי אותו.

נכון שספר לא פותר ברגע, אבל הוא כן עשוי להפוך את התהליך למכני משהו.

תסכימי איתי, שמי שהמפגש הראשון שלו עם המושג "בת" הוא הספר הזה -

נמצא בבעיה.

הוא לא פגש את אמא שלו, את אחותו? את בתדודה שלו?

הגישה הטבעית נבנית מתוך המפגשים האלו.

מי שרגיל לאם שמבוגרת ממנו ב20-30 שנה, או שהתרגל לאחיות או לבנות-דודות

בגיל שבו היה לו זמן להתרגל אליהן - כשהם היו קטנים - לא בהכרח מורגל לבנות 20.

(לבוא הביתה לשבת פעם בשבועיים, זה כמו אורח לענייננו.)

יש אנשים שלומדים מזה - אבל לא לכולם זה מספיק.

[אגב, אני מוכן להסכים איתך שיש לו (וגם לי למשל, כי גם אני כזה) בעיה.

לבן אדם כמוהו את מסכימה שלא יועיל לקפוץ ישר לספר כזה...

אז זהו, שיש ממש לא מעט כאלה...]

אם יש לך חבר שאתה נהנה להתכתב איתו -

זה לא אומר שגם תהנה או תדע איך להיפגש איתו...

מפחיד עד כמה שזה נכון.

עם בנות המין השני!

אלא למה שראית בבית.

לא ממנו תבוא הישועה.

ואם הוא ינסה להפיק את הישועה ממנו בכוח -

זה לא ייצר בהכרח דברים בריאים.

אם כולם מכירים כל כך טוב את ההבדלים - איך עדיין לא מבינים אחד את השני?1

וישנם הרבה פרטים שצריך לשנות ולשים אליהם לב..

או כמו שנאמר מעליי:
רבותא!

(ג'נדס, שם שם)

גם לא מחזרה של 101 פעמים (לצאת מגדר "ואשר לא עבדו").

תעבוד קשה עם עצמך. תתנסה, תשתפר מפעם לפעם.

(ו...כן. ניסוי וטעיה, התנגשויות, צלקות וכו' וכו')

תהיה בנוי עקרונית טוב.

יש מה לשפר? להפוך את האינטואיציה לגישה מסודרת?

לדעת להתמודד עם מקרי קצה מביכים?

לזה כבר ספר יהיה מצויין.

אבל צריך לקחת אותו בערבון מוגבל כי כל בן אדם זה עולם

ולא כל מה שכתוב בספר הוא נכון לכל אחד/ת.

לא כדאי להגיע למקום של חיכוך ומריבה, הם הוריך, וכפי שאת אומרת הקשר ביניכם טוב.

במקום לנסות בכל פעם להעלות בזהירות את הנושא, לפגוש בהתנגדות ולשקוע שוב בתסכול, כדאי להעלות בצורה ישירה, יש לי כבר חברות נשואות - מאורסות, מה דעתכם, מתי אני אתחיל לצאת?

נראה שכשמדובר בשאלה ישירה - המטרה בעיקר שהוריך יעמידו עצמם מול המראה וישאלו את עצמם, מתי באמת?

ואולי, אם יש לך אחיות נשואות, כדאי שהן תדברנה עם ההורים.

לפעמים אחים גדולים מהווים גשר בין הילדים שבבית לבין ההורים.

בסך הכל, יש מקום להניח שהוריך כן רוצים לראותך נשואה, וחפצים באושרך יותר מכל.

כשאני התחלתי לצאת (רציני... אמא שלי זרמה על זה שאני אצא סתם עם מישו שיהיה לי כיף. אבל כשזה הגיע למחשבות על חתונה...), ההורים שלי לא רצו לשמוע על זה אפילו.. "את קטנה מידי את לא יודעת כלום מהחיים שלך"

אחותי הגדולה הנשואה כל כך עזרה, באמת שבזכותה העניין התחיל לרוץ!

היא שיכנעה אותם שזה החיים שלי, שאנחנו נתארס אם אנחנו רוצים גם בלי לשאול אותם, שאני כנראה בטוחה שאני בוגרת מספיק ושהם צריכים לסמוך עליי. ב"ה שיש אותה!

וכל זה^ קרה אחרי שניסיתי לדבר איתם כמה פעמים על זה ושאנחנו ממש בכיוון הזה ושאני יודעת מה אני עושה ושאני בטוחה בו..

תדברי איתם בישירות ובעדינות. אני מוכנה לזה! אני רוצה את זה! אני רוצה שתשמחו בשבילי, שתתמכו בי, אני צריכה אתכם גם בזה!

קשה להם כי את הכי קטנה (אני גם הכי קטנה...) קשה להם שהכי קטנה תעזוב את הבית ותעמוד על הרגליים בעצמה. אז אפשר לרכך את זה בכך שאת מראה להם שגם עם כל זה- את עוד צריכה אותם...

בהצלחה רבה ושנשמע בשורות טובות בע"ה (:

בס"ד

אני גם הבת הקטנה וההורים שלי בשום פנים ואופן לא אהבו את העניין שאני יצא למטרת חתונה. 

אז פשוט ישבתי ודיברתי איתם,אמרתי להם שאני מרגישה מוכנה ורוצה ויש לי עכשיו הצעה שחבל לי לפספס..

זה חדר להם איכשהו אבל לא מאוד.

היו ימים שהייתי מאוד מתסוכלת מהרעיון שאני רוצה להתחתן וההורים שלי חושבים שאני לא מוכנה.

ואז אחותי פשוט דיברה איתם והסבירה להם שאני הכי מוכנה שבעולם וכו'.

וזהו בסוף התארסתי וכיום אני נשואה ב"ה.

[למרות שעד היום הם לא מבינים מה היה הלחץ שלי להתחתן בגיל 20 לכי תסבירי להם ]

למרות שאני הקטן בבית ואני אפילו לא 22

ההורים ברגע הראשון קפצו מאושר ואז נזכרו שאני עלולה באמת להתחתן וללכת להם ופתאום מתחילים לשבת עלי -שפעם זה טוב ופעם בשביל מה ואיך וכמה ולמה .............אין דרך לצאת נקי מזה......... ודרך אגב אני בת 19 ...........

לבוא בגישה של שאלה ושיתוף ולא בקביעה

כגון: "אמא, נכון שזה בסדר ש..."

לא פשוט בכלל.

אני יכולה לשתף אותך מהנסיון שלי שלא כ"כ שונה משלך...

יצאתי עם מישהו שגר בשכונה שלי, וזה התקדם ממש ממש מהר ולכיוון חתונה..

העניינים הסתבכו, וזה נגמר בפתאומיות, בדם קר.

והוא כבר לא רצה לחזור, ואני כ"כ רציתי, ובכיתי לו כל כך הרבה...

אחרי שבועיים של מריבות הגיעו שבועיים של דיבורים באש קטנה עד שזה פשוט...נגמר.

לא הפסקתי לבכות למשך 3 חודשים שלמים. כל יום.

לא הפסקתי לראות אותו ברחוב, את המשפחה שלו, את האחים שלו, עברתי מתחת לבית שלו המון...

והוא פשוט לא יצא לי מהחיים ולא הצלחתי לנתק...

אני רואה אותו כל הזמן!! איך אפשר להתגבר ככה?? איך אפשר להמשיך בחיים ככה?!

(ועוד משהו אאוץ' על הדרך- בתוך ה3 חודשים הראשונים כשעוד היה לי מאוד קשה- ישבתי עם חברות בבית קפה וראיתי אותו נכנס לשם עם בחורה. ב"ה הם יצאו משם אחרי 7 דקות והתחבאתי מתחת לתפריט. אאוץ'.)

עכשיו שמעי. אני יודעת שזה הדבר האחרון שאת רוצה לשמוע.... אבל:

הזמן עושה את שלו.

זה הדבר האחרון שאת רוצה לשמוע, אבל זו התרופה היחידה... מבטיחה לך.

אחרי שהפסקתי לבכות כל יום והתחלתי לבכות רק פעם ביומיים ואז רק פעם בשבוע ואז פעם בחודש- הבנתי.

הבנתי שהוא היה רע לי.

שב"ה שזה נגמר...

שאם הייתי מתחתנת איתו- בטוח היינו מתגרשים.

את זה^ הבנתי 5-6 חודשים אחרי שזה נגמר.

חברות אמרו לי את זה כל הזמן הזה שניסיתי להתגבר, וידעתי את זה וידעתי שהן צודקות אבל בלב לא הצלחתי להאמין לזה....

ורק הזמן שעבר גרם לי להאמין ולהגיד- תודה ה'!!

ובאמת רק אחרי שכל הזמן הזה עבר הרגשתי סופסוף חופשיה ולא כבולה לזה.

רק הזמן מרפא.

בהחלט עוזר לצאת המון עם חברות! תעסיקי את עצמך! תלמדי משהו, תטיילי, צאי לשופינג!

תמלאי את הזמן שלך כמה שאת יכולה!!

והלילות ישארו קשים... עד שהזמן יעבור.

לא יכול להיות שזה נגמר "בלי סיבה" בטוח יש סיבה... לפחות מהצד שלו.

וזה שזה נגמר מבחינתו- הוא לא מתאים לך...

תזכירי לעצמך למה זה נגמר.. למה הוא לא התאים לך. תפנימי את זה.

תמלאי את הזמן שלך

תתפללי חזק לה' שיעזור לך לצאת מזה ושיביא לך את הנסיך שלך מהר!

(אי אפשר לדעת אם הוא כן שלך והוא יחזור יום אחד.. אבל אסור להסתמך על זה. הציפיה רק תהרוג אותך יותר.)

שולחת לך המון המון המון חיבוקים!!!!

אני כאן באישי אם את צריכה- בשמחה! 

לא פשוט בכלל.

אני יכולה לשתף אותך מהנסיון שלי שלא כ"כ שונה משלך...

יצאתי עם מישהו שגר בשכונה שלי, וזה התקדם ממש ממש מהר ולכיוון חתונה..

העניינים הסתבכו, וזה נגמר בפתאומיות, בדם קר.

והוא כבר לא רצה לחזור, ואני כ"כ רציתי, ובכיתי לו כל כך הרבה...

אחרי שבועיים של מריבות הגיעו שבועיים של דיבורים באש קטנה עד שזה פשוט...נגמר.

לא הפסקתי לבכות למשך 3 חודשים שלמים. כל יום.

לא הפסקתי לראות אותו ברחוב, את המשפחה שלו, את האחים שלו, עברתי מתחת לבית שלו המון...

והוא פשוט לא יצא לי מהחיים ולא הצלחתי לנתק...

אני רואה אותו כל הזמן!! איך אפשר להתגבר ככה?? איך אפשר להמשיך בחיים ככה?!

(ועוד משהו אאוץ' על הדרך- בתוך ה3 חודשים הראשונים כשעוד היה לי מאוד קשה- ישבתי עם חברות בבית קפה וראיתי אותו נכנס לשם עם בחורה. ב"ה הם יצאו משם אחרי 7 דקות והתחבאתי מתחת לתפריט. אאוץ'.)

עכשיו שמעי. אני יודעת שזה הדבר האחרון שאת רוצה לשמוע.... אבל:

הזמן עושה את שלו.

זה הדבר האחרון שאת רוצה לשמוע, אבל זו התרופה היחידה... מבטיחה לך.

אחרי שהפסקתי לבכות כל יום והתחלתי לבכות רק פעם ביומיים ואז רק פעם בשבוע ואז פעם בחודש- הבנתי.

הבנתי שהוא היה רע לי.

שב"ה שזה נגמר...

שאם הייתי מתחתנת איתו- בטוח היינו מתגרשים.

את זה^ הבנתי 5-6 חודשים אחרי שזה נגמר.

חברות אמרו לי את זה כל הזמן הזה שניסיתי להתגבר, וידעתי את זה וידעתי שהן צודקות אבל בלב לא הצלחתי להאמין לזה....

ורק הזמן שעבר גרם לי להאמין ולהגיד- תודה ה'!!

ובאמת רק אחרי שכל הזמן הזה עבר הרגשתי סופסוף חופשיה ולא כבולה לזה.

רק הזמן מרפא.

בהחלט עוזר לצאת המון עם חברות! תעסיקי את עצמך! תלמדי משהו, תטיילי, צאי לשופינג!

תמלאי את הזמן שלך כמה שאת יכולה!!

והלילות ישארו קשים... עד שהזמן יעבור.

לא יכול להיות שזה נגמר "בלי סיבה" בטוח יש סיבה... לפחות מהצד שלו.

וזה שזה נגמר מבחינתו- הוא לא מתאים לך...

תזכירי לעצמך למה זה נגמר.. למה הוא לא התאים לך. תפנימי את זה.

תמלאי את הזמן שלך

תתפללי חזק לה' שיעזור לך לצאת מזה ושיביא לך את הנסיך שלך מהר!

(אי אפשר לדעת אם הוא כן שלך והוא יחזור יום אחד.. אבל אסור להסתמך על זה. הציפיה רק תהרוג אותך יותר.)

שולחת לך המון המון המון חיבוקים!!!!

אני כאן באישי אם את צריכה- בשמחה! 

בכל מקרה- את מצידך נסי לא לשמוע עליו. לא להיות בסביבה כשהוא נושא השיחה.

גם תוכלי לבקש מאחיך לגלות רגישות ולנסות לשים אותך בראש סדר העדיפויות.. (רק לידך, בינהם שיעשו מה בא להם..).

|חיבוק|

"הזמן עושה את שלו..." (אברהם טל, שם, שם)