אבל כשזה מפריע זה כנראה תירוץ למשו הרבה יותר עמוק שלא מסתדר..

גם שמעתי פעם מאיזה רב שאמר שאם הכל מתאים לפי הנתונים הטכניים אבל יש דברים חיצוניים שמונעים זה לא סיבה לפסול וצריך להתחתן...לא כ''כ מסכים עם זה..

המראה החיצוני הוא גורם משמעותי מאוד,

בכל קשר שלא יהיה, ואפילו לאו דווקא בקשר זוגי.

 

כן, יש משהו בחיצוניות שמשפיע מאוד!

 

ולא נראה לי שזה יותר עמוק מזה.

 

את לא בוחרת שותף לעסק, אלא בעל שבין היתר צריכים להימשך אליו פיזית. 

בהתחלה (דייט ראשון) נרתעים אבל אם זה לא משהו שממש דוחה אותך אפשר לנסות להמשיך וראות פעם נוספת אם זה מפריע לך באמת.

אולי הוא יהיה כ"כ מדהים ונחמד שלא יהיה אכפת לך שהוא שמן ואפילו תאהבי את זה.

 

חברה שלי התחתנה עם בחור שבפגישה ראשונה היה נראה לה שיש משהו מוזר בפנים שלו, היא החליטה לצאת איתו פעם נוספת כדי לראות שוב ופתאום הכל נעלם לה...

 

למראה חיצוני אפשר להתרגל, אם זה לא משהו שמאד דוחה אותך.

אם הפנימיות זהב לא שווה לוותר.

 

בכ"א אופן זה פרט לא שולי אבל לא חשוב עד כדי כך.

 

אבל לפעמים שזה לא מסתדר לגמרי וזה מאוד מפריע -צריך לקחת אותו בחשבון

ני מכירה ב״ה!!

הוא אדם צר.

 

<צ>

 

ולגופו של ענין:

לא כדאי להדחיק אלמנטים שבאמת מפריעים לך.

 

 

לדעתי צריך להפריד בין 2 שאלות:

 

א. האם לצאת עם אנשים שאני מתקשה ברמות בלתי סבירות להתמודד עם החזות שלהם.

 

ב. האם הקושי הזה מחייב אותי לתיקון המידות (לא תמיד - זה חשבון נפש ייחודי לכל אחד ואחד).

האם באמת יהיה קושי ברמה בלתי סבירה להתמודד עם החזות. (ולא תמיד פשוט לדעת מראש, איך ירגישו כשהקשר מתקדם). 

 

ובדומה לשאלה זו גם לגבי דברים נוספים.

כמו עדה בעיה בריאותית ועוד.

גם אם לא בסדר לפסול על משהו, עוד יותר לא בסדר לכלות את זמנם וכוחם של שני הצדדים בפגישות סרק, או גרוע יותר, להתחתן כאשר ישנה בעיה (שטותית ככל שתהיה), שמסכנת את חיי הנשואין.

הרבה יאמרו עליי, למשל, שהמראה שלי לא הכי סימפטי.

 

אני מעדיף שמישהי לא תתחתן איתי, מאשר תתחתן איתי מרחמנות או מנאורות.

מתחתנים כי אוהבים, כי הרצון גובר על כל הקשיים והחסרונות.

[כמובן, הערה - לא לראשונה - על הטרמינולוגיה...]

 

לעצם הענין, הייתי ממליץ לא על הפעם הראשונה, אולי גם לא השניה.

 

לפעמים, אחרי שקצת נפגשים עם ה"איש", האישיות - פשוט לא רואים את זה. ממש לא רואים..

 

 

אבל אם זה ממשיך להפריע, הרי בחורה אינה יכולה להתחתן עם מישהו שאינה מרגישה טוב איתו מאיזושהי סיבה, רק כי בתיאוריה (הנכונה מאד) היא יודעת שזה שטויות. אם ה"תיאוריה" כבר בתוך החיים שלה - מה טוב. אם לא - למה שהבחור יסבול מיחס פחות לבבי כי אשתו סובלת ממראהו?

 

בס"ד

 

ישיבה ספרדית ברובה, דיי קטנה, אפשר לומר ממלכתית

בחורים מאוד תורניים רובם נשארים כאברכים

 

נפגשתי עם 2 משם והתרשמתי רק לטובה ב"ה

 

ב"הצלחה!!

יחסית לכל ישיבה בציבור שלנו.

אם הכוונה לזאת מהעבר - ניסיתי 1000 פעמים, דומה לדיבור אל קיר.

אם הכוונה להווה - וודאי שלא אדבר איתה על זה, חבל לי עליה.

אז למה לא להתקדם עם זאת מההווה?

 

ואם הזמן לא הקהה את החושים,

מן הסתם החדשה,

שהיא צדיקה מהממת,

תעשה את זה.

 

וכבר אמרו חכמינו, הכל בראש.

 

וסתם מעניין אותי:

האם באמת על שאלה כזו יכולה לבוא תשובה כמו

'לא ולא, אל תשלים אם המציאות ואל תתחתן,

אלא תמשיך לחלום על ההיא שלא רוצה אותך'?

 

זהו אזור מסוכן מאוד, ואפשר להיתקע בו שנים.

משחק החברה 'מה היה קורה אילו רק....'

הוא משחק ללא מנצחים.

אל תתחיל בכלל.

 

אני לא אומר לך להתחתן עם זאת, כמובן,

אבל לשכוח מההיא - כמה שיותר מהר.

וממילא יהיה יותר סיכוי לקשר החדש שלך,

שאגב, בין השורות נשמע שטוב לך בו.

 

 

שנית,

אם עשית כל מה שביכולתך-

והגברת הראשונה אמרה בצורה הכי ברורה ושקופה שהיא לא מעוניינת בך.

אז תתקדם!!!

אל תחכה לה!!

במחילה מכבודה- אבל היא כנראה לא כזאת שווה בשביל שתייסר את עצמך ותתגעגע אליה.

 

אין לי אפילו ספק שאתה רוצה אשה שתבחר בך, שתרצה אותך, שתתגעגע אליך!

אם זה חד צדדי - זאת לא היא!!

 

כשמבינים שקשר מחייב הדדיות ורק מתוך כך צומחת אהבה נתינה-

אז כל הבלבולים ברגש וכביכול ה"אהבות" (שהן בעצם רק מדומות),

מתחילים/ות לקבל פרופורציות אמיתיות יותר.

אתה פתאום מתחיל לקלוט מי הצדיקה והמהממת באמת ומי רק הצליחה לבלבל אותך.

 

 

לנסות להמשיך הלאה!

גישה מגניבה לגמרי...

שתי חברות מדהימות, אחת בת 29 ואחת 25
מתארסות השבוע!

ואני שיא השמחה בשבילהן..!!

(אמרתי משו טוב)

(יצאת ידי חובה)

אבל זה ממש מיוחד...וחמוד!!!

מוכר...

 

מאוד מזדהה..

 

 

 

בבקשה אל תכתבו רק "תתנתק מזה במחשבה"

כי זה קשה, בטח שאתה יכול להבחין בקריטריונים.

השאלה היא מה קורה כשאתה צריך להחליט.

והם כל קריטריון קטן מפיל אותך.

 

האם יכול להיות שבחורה טובה שמתאימה לך

תיפסל בגלל צבע שיער?

 

לא שצריך ללכת בלי מציאת חן.

ואפשר גם לשמור על חלק מהקריטריונים

אבל לדעת מה כן ומה לא.

 

נגיד, אני אישית חושב שחוש אופנתי

הוא דוקא לא משהו חיצוני

אצל שני המינים

ויש כאלה שזה בנפשם.

(וכמובן כאלה שלא במיוחד.)

 

אז, אם אתה פוגש בחורה,

שתכונותיה מתאימות לך,

וגם יש לה חוש אופנתי,

אם כי בטעם קצת שונה משלך,

וצבע העיניים שלה הוא כמו שדמיינת,

אבל צבע השיער לא.

 

מה תעשה?????

 

(קצת הקצנתי כמובן.)

 

חוץ מזה, יש להניח שאם תמצא בחורה

שבנתונים החיצוניים עונה לכל הדרישות שלך,

משהו באופי שלה לא יתאים לך

וזה הרבה יותר קריטי.....

(רק סטטיסטיקה, כן? יכול להיות איזה 0.000001% שאני טועה )

 

 

 

יש לי חברה נשואה עם ילד ואני חושבת שאם היא תזמין אותי לשבת זה לא יהיה נורא מבחינתי.. אנחנו בקשר טוב ממש. 

לדעתי זה תלוי בקשר בינכם, עד כמה בכלל היא מרגישה בנוח להתארח..

אם חברה שלי תבוא- מה טוב. גם אם לא.. לא נורא..

ואם היא תגיד לי שהיא מזמינה מישו בשביל שנכיר, יכול להיות שזה יהיה קצת מוזר ולא נעים אבל אני מאמינה שאני אזרום. שוב, זה מאוד תלוי בקשר שלכם..

זאת היתה דעתי בלבד..

הכול תלוי בקשר שלכם, יש חברים נשואים שכשאני מתארח אני מרגיש טוב אצלם ויש כאלו שלא..

אולי כי לא נראה לי שחברות שלי יעשו את זה...

בכל מקרה, נניח ויזמינו אותי- אם זה יהיה עם חברה נוספת יש יותר סיכוי. די מביך להישאר עם הבעל בשולחן בזמן שהאישה-חברה מטפלת בילדים או מביאה את האוכל. 

לגבי החבר- אין מצב שאגיע אם יודיעו לשנינו מראש שהמטרה לשדך בינינו. (סוג של דייט ראשון רק יחד עם החברה ובעלה, לא?)

אני הייתי שבת אחת אצל חברה נשואה והיה מצויין.

לא אצל כל חברה הייתי רוצה להתארח.

 

אני חושבת שאם יש פתיחות ביינך וחברותייך זה נכון להזמין אותן,

רק תתני להן את המרחב שלהן להגיב בכל צורה שהיא גם אם היא חוסר רצון להגיע.

רוב חברותיי נשואות כבר כמה שנים ונראלי שזכיתי לשתי הזמנות, אולי שלוש..

הן מעדיפות להזמין זוגות נשואים עם כמה ילדים-כדי שיהיו להם נושאים משותפים ומעניינים.

אכן, עצוב..

 

אני לא חושבת שארגיש בנוח להגיע לבד. אעדיף לבוא עם עוד חברה.

 

לגבי החבר-

כבר הזדמנתי לכמה סיטואציות כאלה,

יכול להיות קצת מביך, אבל דיי זורמת עם זה.

 

לפי לדעתי יהיה יותר נעים אם תזמינו 2 חברים,

וגם אל תגידו מראש שזאת המטרה- כי זה רק יגרום למבוכה וחוסר טבעיות.

 

פשוט אחרי שבת תשאלו אותו/ה- מה חושב/ת על X ותראו אם יש על מה לדבר..

 

שכועייח.

 

קבלי |חיבוק| ממש גדול!!

היא קצת "מרחפת" - נקוה שיצליח לה.

 

וגם ההוא עם ה"נו", חוכמה...

 

לכל אחד יש את הזמן המתאים.

 

תראי כמה נשואות יש שמתלוננות על דברים שלא הספיקו, ללמוד וכו'..

 

תנצלי את הזמן הזה להתקדם אישית, לימודית, מידותית, מעשית, "שימחתית",

 

וכמובן גם תתעניני בהצעות - בנחת ובישוב הדעת.

 

ואל תעשי השוואות לאף אחד.

 

את לא כ"כ "מבוגרת"..  תחשבי שתהיה לך לא פחות שמחה כשתמצאי את המתאים. את לא תחשבי אז ש"הפסדת" עוד חצי שנה עד שהיכרת. תרגישי שזה שווה. אז תשמחי כבר מעכשיו "על החשבון", על כך שתמצאי בעז"ה את מי שמתאים לך, אפילו אם צריך עוד קצת "חיפושים".

 

הצלחה רבה בקרוב.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בד"כ אצל אימהות פולניות רכלניות שאין להם מה לעשות בחיים

 

ובאמת-חברה שלך...אולי היה לה רצון טוב..אבל ראבק..טאקט! אפשק רצת להבין את השמחה של החברה שהיא מצאה מישו

 

אבל בכ"ז...למה באמת לזרות מלח על הפצעים.....אם היא היתה חברה אמיתית..וזה היה קורה..אני חושב שהיא הייתה מבקשת סליחה....

 

ואני חושב באופן כללי- כל האימרה הזאת "למה את לא מתחנתנת"..שאפילו לא שאלו מה שלומו של הבנאדם!!! לא דיברו איתו!

לא שאלו אותו מה קרה לו מה כואב לו אם הוא עבר משבר...כלום! אותי זה מאד מכעיס...

 

לפני שאתם {עם כל הכבוד אליכם שאתם אכפתיים} מתחילים לרמוז רמיזות עוקצניות מתי הוא {או היא} מתחתנים...קודם כל תטפלו בעצמכם...

 

{נ.ב. את התופעה אני לא מכיר מקרוב...אבל יש לי אחות בת 30 שלא נשואה..ואני מכיר קצת מקרוב תתופעה}

סוג של חיבוק שומר נגיעה.......

שתזכי לכול מה שרק תרצי

האמת היא שאם אני הייתי שם,

לא הייתי מתאפק, ובעקבות זאת הייתי מדבר באותו אופן על עושר חיי הרווקוּת שלי...

 

על מרחב התימרון שיש.

על להיות מחוייב בעיקר וכמעט רק לעצמך... (ולרבש"ע)

על עוד כמה דברים כייפים שיש בלהיות רווק.

(זה פשוט כיף! אם לא היה את הקושי בבדידות, היה קשה לאין ערוך לרצות להתחתן.)

 

 

מתאר לעצמי שאילו הייתי שם - היה מתאים לי לעשות משהו כזה...

ואז היו מרגישים את המוזר שבזה ואולי מבינים בעצמם את הבעיה.

לגבי חברה שלך- אני לא יודעת... מרב שהיא מאושרת- זה תופס את כל עולמה.

 

ברור שזה מכאיב, אולי אפשר לנסות להעביר נושא בעדינות...

 

לגבי ה"נו" הזה- לענות תשובות סתמיות כמו בעז"ה, ואם זאת סיטואציה מוגזמת-

 

אז, ובכן-

 

למרות שזה נאמר מדאגה ובלה בלה בלה- מותר לענות בציניות.

 

אז נכון- לצד השני זה יהיה מביך, אבל לך זה מכאיב... ואם הם לא מבינים לבד שזה לא לעניין- אז ניתן לעזור להם...

 

סיפורון נחמד- לפני כמה ימים חבר אחד של אבא שלי שאל אותי בלי להתבלבל: "נו,איפה החתן שלך?"

 

אני מרב הלם (לא מכירה אותו בכלל!!) שתקתי, אז אבא שלי ענה במקומי "הוא בדרך, נו,תברך אותה- אז הוא ימהר"

בעזהי"ת.

 

באמת מצב רגיש ולא פשוט... מקווה רק טוב בשבילך!

לא תמיד זה חסר טאקט.
אם תעני בציניות זה לא יעזור לעניין.

אצלי כשזה קורה,‏ אני שואל "יש לך מישהי להציע לי"?‏
אם הוא סתם זרק נו,‏ הוא יתנצל ויבין ואם לא אז נשאר לי לקבל או לא,‏ את ההצעה.

השאלה עם מי...

בעזהי"ת.

 

זה קשה מאודדדדדדדד.

אם מטרת העל היא פשוט להתחתן, אז זה קל להחריד.

שאלת השאלות..

 

במיוחד שכל יום חבר/ה מתארס/ת...

 

גם לפתע פתאום חברה שהתחתנה לא מזמן כבר מתפיחה את בטנה...

 

זה נראה כזה פשוט, כזה טבעי...

 

 

 

אבל זה הכל נסי ניסים!!!! (חנוכה, לא?)

אנחנו לא רוצים להתחתן,

אנחנו רוצים הרבה יותר מזה...

בעזהי"ת.

 

זה כבר סיפור בפני עצמו.

אבל הקב"ה עוזר, באמת שאין לי דרך אחרת להסביר איך זה קורה בסוף...

זה כבר מסבך את העסק קצת יותר...

-זה הבנ'אדם קשה...!

ניסיון מה'. ואת יכולה לומר בגילוי לב לחברה של החברה הפטפטנית ההיא, שזה לא לעניין לדבר על זה. אין מה לעשות-יש מדוייטים/ות, מאורסים/ות ונשואים/ות שהם פשוט חסרי טקט. לתשומת לב.. מכל הלב.

תשובות כמו 'לאן יש לי למהר?'

או 'באיזה גיל אתה התחתנת?'

יתקבלו בברכה.

 

חוץ מזה, אנשים חסרי טקט היו ויהיו תמיד.

ולא רק בנושא הזה.

 

ואני לא רוצה להגיד,

אבל לומדים לשמוע את ה'בקרוב אצלך' או 'מה יהיה הסוף איתך'

בפרצוף פוקר.

 

בתקוה שלא תספיקי ללמוד את זה כמובן

 

ובענין החברה, אם היא חברה טובה,

אפשר להגיד לה בפשטות 'אולי נדבר על דברים אחרים?'

ואם היא אכן חברה טובה, היא תבין.

 

(עצות חינם ממישהו שאם הבעל הנ"ל היה יודע בן כמה הוא,

היה מקבל כזה נוווווווווווווווווווווווווו

שנשמתו היתה פורחת באמצע )

כמה אחוז מהזמן שלי אני כאן

או כמה אחוז מהזמן שאני כאן השיחה אישית פתוחה במקביל?

אבל זה לא משהו קבוע

לפעמים יותר ולפעמים פחות

גלישה בפורומים- 0.95

שיחה אישית- 0.05

כשאני מחוברת אז 99.9% אני בפורומים...

לא יודעת.. לפעמים אני רק בש"א ולפעמים רק גולשת...

"חבר/ה" = מישהו שמלווה אותך בחיים, המישהו שעוזר לך, ששם בשבילך,

ששומע, שמוכיח, שנותן עצה טובה, שאתה פורק אצלו, כתף לבכות עליה וכו' וכו'

נו דיי עם מדוייטת..

גם שימוש לועזי, וגם כ"כ טכני!

מה שחשוב זה הדיוק...

 

 

אגב- נתקלתי בו לראשונה כאן, בפורום היקר!

בדיוק מהדיון הזה, שבעיני סתם גוזל כוחות...

 

הוא מוזר ומצחיק, זה בדיוק מה שאני אוהב בו.

אבל גם 'מדוייט' יכול להיות בדיוק כמו חבר להגדרתך

מדוייט זה משהו שעשוי להיות מאוד מקרי, זמני, בר חלוף -

וממילא לא מומלץ להשתפך מדי מולו.

אני אומרת: הבחור שאני נפגשת איתו.

 

כינוי ארוך, אבל מלא תקווה להשתנות.

עדיף כמה שיותר נטול רגש או אמפתיה...

נשמעים גרוע,

אבל המשפט שהוספת אחר כך ממש לא נכון לדעתי (לפחות אחרי השלב הראשוני בקשר).

רגש ואמפתיה זה דברים קריטיים.

וכמו הרבה דברים בחיים, היחס שלך ל"מי שאת יוצאת איתו" מתחיל באיך שאת קוראת לו (חוץ מהשם שלו)

למה לא "מישהי שאני נפגש/ת איתה/ו"?? עד שמתארסים ואז ארוסתי זה ממש נשמע סבבה  

ומה הבעיה עם "חבר/ה"?

 

שאחרי שלב מסויים, חבר/ה נראה לי לגיטימי וחיובי, דווקא בגלל המשמעות שמעבר

למישהו מ"המין השני" ש"יוצאים" איתו - הייתי מציע לטובת הענין והאנשים עצמם, להגדיר "מישהו שבקשר איתו, שנפגשים, שבודקים" וכד' -

 

ולהשאיר את ה"חבר/ה", "בן/בת זוג" - לנישואין. "כי היא חברתך ואשת בריתך". יותר אמיתי ויותר בריא.

וברמת הקשר שלכם..
 

אני לא חושב שיש מניעה להשתמש בתואר חבר\ה, 

 

כאשר הקשר מגיע לרמה מסויימת..



ומתי זה מגיע...?

כל זוג לגופו..



אפשר לומר שרוב המנע מלהשתמש בתואר הזה,

מגיע מההרגשה ש"חבר\ה" זהו מושג צעיר מידי ולעיתים אסור...

(בזמנים מסויימים ובנסיבות מסויימות...)



אני חושב שאפשר להתנתק מהקו מחשבה הזה,

בשלב מסויים אתם נהיים חברים..

חבירה (חבר) פירושה הצטרפות. ובהגדרה הזו יכולים להכנס הרבה.. אנו "חוברים" להרבה אנשים.

ובן/ת זוג זה נשמע משהו יותר עמוק, כמשהו שמשלים את המציאות הזו שנקראית "זוג"

ומשהו שהוא יחידי ובלעדי

והכי חשוב זה לשתף,

לדבר!

 

לפעמים אין לך מושג למה הקשר לא מתקדם,

אתה מנסה ודוחף ופשוט אין תגובה מספקת...

הכלל החשוב פה הוא שלא מתחתנים עם פרוייקטים. דברים קטנים קל אולי לשנות אבל דברים מהותיים זה כבר צריך עיון. אז אם משהו עקרוני מפריע זה או שממשיכים למרות זאת. או שדורשים שינוי עם ידיעה שהאכזבה עלולה לבוא.

ומה לעשות תמיד יש צרות עין ולכן עדיף להתייעץ או עם אחות גדולה או רב או חברה נשואה. תאמיני לי זה יותר מועיל. אני באופן אישי נסלד מלהתייעץ עם רווקים.

שחברה שלו "שברה לו את הלב"/"זרקה" אותו לאחרונה... שמעתי לפחות 4 סיפורים כאלה בזמן האחרון... תכלס'- בלי להכליל כמובן- בנים הרבה יותר חותכים על שטויות מאשר בנות...

שבאותם דברים של "משמעות של כל דבר" (כמו בדוגמא של עבודה), לענ"ד יש בחורים שישמחו לשמוע על כך מבת הזוג בשיתוף (ז"א בשיחה ארוכה וירידה לפרטים אם זה קשר לא התחלתי), ומתוך כך ישמחו גם לחשוב אחרת וממילא לפעול אחרת, אם מעצמם, ואם מחשיבה משותפת. זה כוחן של נשים להשפיע על גברים ברכות שלהן וזה בסדר לכתחילה לשמוע בקולה בדברים שהיא רואה ומבינה. גבר שהאגו שלו לא חשוב עבורו, לענ"ד שמח יותר בשיתוף והתקדמות יחד, עד כדי שינוי, מאשר להשאר בדעתו הראשונה. הרי זה מה שקורה בסופו של דבר בבניית בית משותף.

אוסף של דברים משמעותיים = אוסף של דברים קטנים או גדולים משתנים
 

אני חושב שיש כאן מין ילדותיות להיפגש עם אדם שחושף לך את עולמו
ולהסתכל עליו כעל חית מבחנה ולהגיד יש דפקט ב ...א' ב'  ולשתף עוד פרופסריות אחרות שיראו גם ג' וד'

ואז לפסול אותו בלי באמת לברר אם ה..א ב ג ד הוא אמיתי / מהותי / לא משתנה

רוב המדענים מעדיפים לשאול את אובייקט המחקר כדי להשיג מידע מאשר לצפות בו ולהניח אקסיומות 
רצוי להסתכל על הנקודות הטובות ולומר אולי ש פה משהו טוב אם רק אשפשף עיני ואסתכל בעינים נאות ולא טרוטות
 

לפעמים אנחנו לא באמת רוצים ומחפשים דברים אחרים לתלות בהם כדי להרגיש צודקים ולא לחשוב שאני לא בסדר

דוקא אלו שבאמת רצו להתחתן הגיעו לפגישה מוכנות עם עין טובה

ואחרי שהיה כבר קשר ארוך אז העלו את הנקודות המציקות להן לבירור עם הבחור ובאמת ניסו בכנות

מסתבר שאלו בד"כ הבנות היותר בוגרות .  אם את כבר מתייעצת תתיעצי עם אחת בעלת ניסיון יראת שמים

שתתן לך את העצה הנכונה עם ההסתכלות לעתיד ואז גם אם לא תרצי להמשיך זה לגיטימי בהחלט .

 

מצטער לומר לך אבל עבודה לא תמיד היא דבר מהותי בפרט אם זה דבר משתנה וזמני בפרט בתחילת החיים

אני משער שבחורה לא תפסול בחור שיאמר לה שעובד בעבודה זמנית  או בעיסוק זמני
ומתכוון להמשיך ללמוד בשנה שנתיים הקרובות אבל בע"ה אח"כ הוא יעבוד ויהיה המפרנס בבית . כתובה
אם בחור מכין דרכים מכובדות ואידיאליות לפרנסה מכובדת ותוכדי הוא לא עובד בהייטק או מרויח משכורות ענק

אז לפסול על זה זה נובע מחומריות יתר וחוסר הסתכלות נכון לחיים .

 

בשורה סופית הקב"ה מזווג הזיוגים ולכל אחד ואחת יש את המסע שלו/ה 

השאלה היא האם אנחנו בוחרים לעבור את המסע כשאנחנו לומדים ומשתפרים ובד בבד עובדים על תיקון המידות

 

בגדול מי שפוסלת על "אוסף דברים משמעותיים " ולא על דבר מהותי אמיתי

כמו מידות טובות , אופי רצוי  ומתאים , מציאת חן , רמה דתית מותאמת ורצויה  - יר"ש ,  כיון בחיים ותיאום כוונות .

זו אחת שסביר מאוד להניח תפסול גם את הבחור הבא כי גם לו יהיו " אוסף של דברים משמעותיים " ....
 אא"כ פתאום היא תתאהב בבחור מסויים למרות שיהיו לו "אוסף של דברים משמעותיים "

ואז למרות מה שיגדו החברות אחרי כל חשש הלשון הרע והרכילות שעובר שם ואחרי כל מה שיגידו אחרים
היא לא תוותר עליו ואז אולי הוא פתאום יוותר עליה ואז היא תשאל "למה " "למה יאמרו הגויים "

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ואם כבר חברות ופרופ' וכו - אז לפחות שהן גם יראו אותו ולא מכלי ראשון שני שלישי... [או שלא.. שמא יחטפו אותו.. ]

 

וסתם כך בדורנו ההפוך אפשר למצוא כמה וכמה טעויות מובנות (שאין בהם "אשמים" אלא כך זה כבר מאותו החטא ואכמ"ל)

שהרבה מהן נובעות מעליית הקרן הנשית בדורות אלו

 

למשל:

איפה אנחנו והמשנה על ט"ו באב בשילה שהבת מבקשת מהבחור והוא הקובע..

"מה' אישה לאיש", ולא הפוך..

 

ואני אישית פמיניסט. בבריאות.

 

כי ידוע שבנות הן עם מתלבט וחופר....

[9 קבין של.. וכל המרבה דברים מביא חטא.. ו"ותרא האישה כי טוב העץ......." ונחמד העץ לחפירות...  ועוד]

 

וחלק מתהליך ההכרויות והחתונה זה לצאת מהמבוי הסתום הזה.

להפנות את הכוחות המיוחדים האלו לבן זוג, לראות מה יש לו להציע, לתת לו את הזכות להקשיב לה ולפתור בעיות יחד, או להיות איתו בשקט שלו ובאג'נדה שלו ("עזר כנגדו" כמו פעם...), להפנות את הכוחות לבניית הבית המשותף. לשמוע "קצת" לאיש, לנשמה, כמו בגן עדן, שהוא רצה רק את טובתה אבל היא שמעה ל...  ל"חשבונות רבים" (משלי), ל"מחשבה ומרמה" (רשי בבראשית ג)

 

חטא האיש היה "כי שמעת לקול אשתך..." - ז"א נפל אחריה לאותם מקומות מסובכים\מורכבים

אולי לא היה מספיק אסרטיבי לטובה האמתית שלה

במובן מסוים - הוא לא שאל "למה"......................... "למה חווה'לה? למה לך? למה לנו"....

 

בעזהי"ת.

 

הקשרים הכי טובים שהיו לי, היו האלה הפתוחים שהרשנו לעצמנו לדבר על (כמעט) הכל.

רק צריך לדעת איך ומתי לומר דברים...

נשואה... זה אחרת מסתם חברה... באמת שממש משפיע ורק טוב (אדיר) יוצא מזה.. תחשבו שלנשואים יש את הניסיון בחיים.. (ועברו נסיונות..) הסתכלות הרבה יותר רחבה על דברים... זה מדהים למצוא את מה שאתה חושב בתשובה אצל  בוגר ממך.. וכ"כ קרוב.... זה לא שמפילים עליו את ההתלבטות... זה רק כדי לשמוע חוות דעת מאדם אהוב... חכם ונבון... וזה כ"כ נכון..... אני הייתי ממליצה להתייעץ עם אדם שבוגר ממך בכמה שנים.. זה כ"כ משמעותי..

 

זה לא מפורסם בערוץ שלהם מנהסתם כי זו פרסומת מסחרית למשהו,ולא סתם קטע קומי שהם עשו..

במיוחד הקטע שזה פתאום נהפך ל"רחם"

לק"י

 

אבל אנחנו הסתובבנו ברחוב עם תיקיות ענק, ולא ניסינו להחזיר בתשובה את כל הרחוב..

אתה אדיר.

ורוממת את רוחי כי חוויתי משהו דומה.

ההסתכלות שלך היא מנקודת אמת ואמונה בה', והלוואי שרק כך נחיה.

 

מעריך מאוד, תודה.

זה יהיה שכרי על כתיבת הקטע.

כתיבה כ"כ אמיתית!

כל הכבוד על ראיית הטוב! שה' ישלח לך את אשתך במהרה...

ותודה גם לך.

חתיך.

 

 

הרבה כח, אופטימיות והצלחה בהמשך!

ולהפך???

בבוא הזמן.
ואישתך תהיה מאושרת

ממש מרגש לקרוא הודעות כאלה.
רק עמ"י מסוגל לנתב את כל הקושי לכיוון הנכון ולהודות לה' על הכל באמת.

אם תתחתן עם הבחור שיתאים לה...

החלטתי להעתיק לך כמה שורות ממשהו שפעם כתבתי..

 

 

"ככל שנבין את המשמעות של החיים יותר לעומק
נהנה מהם
המודעות נותנת את הרגש...
והחרישה המתמשכת הזו בעמקי הנפש
היא הרצון לצייר את השלמות
את הנראות הפנימית העמוקה.

לא רוצה זיקוקים וריגושים
רוצה שמחה אמתית
מנגינת הלב"
 

לא יודעת מה רציתי להגיד בזה..

אולי רק לאחל לך שמחה אמיתית ומנגינת הלב..

ושתזכה לראות את טוב ד' בכל דבר ודבר החיים..

זה לא פשוט זו עבודה קשה שרואים ממנה נפלאות!

 

וטוב שלבחורה היה רגליים על הקרקע שהיא מנעה מהשמיים ליפול.. 

לא ברור לי מה זאת מנגינת הלב אבל זה נשמע אחלה של איחול.

אין דבר יותר כואב מלב שבור.
הרופא הכי טוב זה הזמן וההבנה.
תדבר עם עצמך, תאמר לעצמך שזה לא יכול לקרות ואתה פשוט ממשיך הלאה.
אפשר להתבוסס בזה חודשים וגם שנים אבל בסוף מתעוררים לאותה מציאות..
עדיף שזה יהיה מוקדם יותר.

בעז"ה תמצא את הבחורה שתאהב רק אותך באמת ואז תבין מה זאת אהבה שלא ניתנת לעירעור

אני מרגישה שזה מונע ממני לומר לו דברים ולהרגיש כלפיו דברים כי אני מרגישה חשופה וכל מילה שלו משפיעה עלי ותלויה בו כולל המצב הרוח שלי...............גם לי זה האהבה הראשונה שלי ,הדבר היחיד שמחזיק אותי זה שאני כותבת לו מכתב פרידה וזה מרגיש לי שליטה מסוימת ..........גם שאני לא חוותי שברון לב ממנו , אני רואה תמיד מולי {ליד הראש שלו }את הסוף ועד כמה זה קרוב......... ויש רגעים שאני בוכה מזה ..............אני מזכירה שכמו שקיבלתי אותו -אני אקבל מישהו טוב כמוהו ואפילו טוב יותר ...........זה עצה שלי פשוט לדעת שיש מישהי שתיהיה טובה יותר ומתאימה יותר .........כי בלי ההיגיון הזה למה ה' נתן לי אותו יקח לי אותו ?????????????

מה שאת מסבירה שאולי יבוא משהו יותר טוב זאת המחשבה שמקשה על כל תהליך ההיכרות. למה? למה? אם עכשיו טוב צריך להודות לקב"ה וללכת על זה. למה לחיות בסרט? שיבוא אביר על סוס יותר לבן?  החשיבה הזאת היא מוטעית והיא שומטת גם את הבסיס לחיי נישואים תקינים. מה, הרי גם אחרי החתונה אולי נראה משהו יותר טוב? לאן נעלמה האהבה אני חושב שיותר מידי הלכו בזמן האחרון אחר החשיבה הביזניזית הזאת. אם הקב"ה נתן לנו רגש זה לא לחינם אנחנו לא רובוטים, אני לא חושב שהלב צריך לסמא את השכל אלא ששניהם חייבים לבוא ביחד. נישואים שלא בנויים על אהבה (ואני מדגיש אהבה טהורה, זכה) זה הימור גדול מידי, לפחות לדעתי. מי שמכיר את הספר אנה קרנינה זוכר ששם קיטי דחתה הצעת נישואים ממישהו שהיא אהבה,בגלל אמא שלה, והתאהבה במי שאמא שלה בחרה לה (ורונסקי) ואותו בחור התאהב בכלל במישהי אחרת (אנה קרנינה)והנה נשבר לבה והיא נפלה למשכב. (סתם דוגמא מאת טולסטוי אבל כבר אמרו חז"ל חכמה בגויים תאמין) אם אין אהבה ביו בני זוג איך הם יכולים לסמוך אחד על השני שכשהוא יוצא לעבוד הוא לא בוגד בו (ואפילו בגידה מחשבתית ורעיונית שבעומק הפשט יותר חמורה מגופנית)????? איך בעל יכול לפרנס את ביתו כשאין בליבו אהבה?( עם מחשבה שיש לו עסק מורשה בבית?) שתבינו עם אהבה הכל הופך אמיתי יותר. זה האלף השני, אהבה אמונה. 

זה ממש קשה ששניכם תהיו בלימודים אקדמים

 

אבל יש כמה אלטרנטיבות:

1. ששניכם תהיו אקדמיים, אבל בשנים הראשונות תחיו בצמצום גדול ובקושי גדול (אלא אם כן יש לכם גב כלכלי מההורים) - לדעתי הכי פחות מומלצת

 

2. שרק אחד מכם יהיה אקדמי בהתחלה, והמשך הדרך, לאחר שהוא יתחיל לעבוד, השני יצא ללימודים (אתם צעירים, לסיים לימודים אקדמיים בגיל 33 זה בהחלט לא נורא)

 

3. לא חייבים להיות אקדמיים, יש הרבה אנשים שחיים מצויין ומתפרנסים בכבוד והם אינם אקדמיים

 

 

ובכלל,

לדעתי,

יש לשים סדרי עדיפויות

לענ"ד,

הקמת בית קודמת לכל מימוש עצמי אחר בלימודים אקדמיים

כך שבכלל לא מין הנמנע שהיא או אתה תוותרו על הלימודים

 

 

 

השאלה שלה צריכה להיות קשה יותר

להכנס לקשר תוך כדי לימודי רפואה זה קשה מאוד

נגיד בתיאוריה שהקשר מצליח

ובעוד פחות משנה אתם כבר נישואים

ותוך פחות משנתיים היא כבר אמא בעז"ה

 

להיות אמא כסטודנטית לרפואה (וסטודנטית לרפואה כאמא) זה ממש קשה!

 

ואם כבר החטלתם לצאת

אני חושב שיש מקום לשיחה על הנושא באריכות:

 

א. להבהיר את הנושא בניכם, בכדי למנוע אי הבנות

יכול להווצר מצב שכל אחד מצפה שהשני יתגמש בנושא

במקום לצפות, כדאי להבהיר ודבר על הנושא

 

ב.  בדיקה כנה האם הבחורה עם רגלים על הקרקע ויודעת לאן היא נכנסת 

לעיתים יש אנשים שלא לגמרי עובדים בצורה מותכננת

לא רואים את הנולד, לא מתכננים רחוק וכו'

אתה נשמע בחור עם רגלים על הקרקע, ולכן אתה צריך מישהי כזאת

 

ג. הדיבור על נושאים כאלה בונה את הקשר

 

 

 

אני מקווה שיהיה לך הרבה בהצלחה

הן בבדיקה והן בבחירה

ושם בין השאר היא כותבת על איך זה

להקים משפחה וגם לללמוד רפואה ולהיות רופאה

אין ספק שזה תיק רציני. חוץ מלקרוא בספר

אתה גם יכול לדבר איתה או עם בעלה שמן הסתם יוכלו

להאיר את עיניך על חיים כאלה. 

 

 

אלא במשמעות הדרך הזו בהסתכלות רחבה יותר.

 

ו- הכל אפשרי.

ייתכן שזה יהיה קשה, אך במידה ויש אמונה איתנה בצדקת הדרך אפשר להסתדר

 

הצלחה!

אבל זה תקף יותר כשכבר יוצאים...

 

עכשיו זה עוד בקושי בבירורים והשאלה אם כדי בכלל להכנס לזה..

לדעתי יש לחשוב על זה, אבל זה לא העיקר כלל.

 

העיקר זה שתיהיו בעלי שאיפות דומות... (הן מבחינה גשמית והם מבחינה רוחנית) 

 

(לא התייחסתי לבדיקת התאמה אישיותית, אבל היא גם נכללת כמובן.)

 

לשאול את עצמנו

ולדעת האם זה מתאים לנו, או שלא

יש דברים טכניים, שאי אפשר להמלט מהם, גם אם מאוד רוצים מתוקף המקצוע..

(ואפשר לברר עם מי שעבר דברים דומים)

לגבי השאר- מסכימה עם הדברים..

 

 

חוץ מדווקא הפרנסה, אני מסכים...

 

אם זו המציאות שקיימת. 

אם אתה חושב שלא מיצית את עצמך בישיבה וכו' וכו', אז אל תצא עדיין לדייטים..

 

ונכון שאני יכול לעבוד, אבל זה לא יהיה משהו רציני מדי כנראה וזה ידחה את הלימודים האקדמאים שלי...

 

אבל אם הסיטואציה היא כפי שתיארת, שהבחורה לא תוכל לפרנס - אז זה תפקידך. 

תדע לך, הצלחה של אחד מבן זוג - היא הצלחה של שניכם. לא משנה אם היא סיימה לימודים ואתה בנתיים עובד,

וכשהיא מטפלת בילדים בזמן שאתה מתחיל את הלימודים האקדמיים. 

 

כשחיים ביחד ואוהבים - יודעים לעשות את הבחירות הנכונות.

אבל אפשרי,

 

רק שצריך לשקול היטב.

ראשית אני בייני"ש. קודם כל חשוב להדגיש שישיבת הסדר אינה חצר חסידית.. להפך יש מקרים שתלמידים מחזיקים השקפות שונות מזו של הישיבה או העומד בראשה. אומנם נכון שיש ישיבות שהם כעין חצר חסידית אבל הם מעטות והישיבות שמנית למעלה לא מייצגות קו זה (אם כי אפשר להתווכח) . כמו כן אני יכול לומר לך שלבוא לפגישה עם סטיגמות כאלה ואחרות זה רק מצמצם אפשרויות וחוסם. רצוי לברר איפה הוא לומד כדי לקבל רקע בגדול אבל באמת שכל מקרה לגופו . חשוב שגם לך תיהיה השקפה דתית מוצקה. 

לאור האמור לעיל הבנת את ההגבלות.

אבל עם כל זה לא אשאיר אותך בידיים ריקות. אור וישועה: ישיבה בגודל בינוני ראש הישיבה הרב זייני מאוד דומיננטי שם יש שם מכל העדות וגם דגש על הרמב"ם והרב קוק. מעלה אדומים: נחשבת לישיבה אשכנזית ישיבה גדולה עם לימוד מאוד שכלי, גם דגש על הרמב"ם. מצפה רמון: נחשבת ישיבת קו הר המור. ישיבה די גדולה עם דגש על הרב קוק. הבחורים שם מתגייסים בדר"כ יותר מאוחר מהשאר. שדמות: ישיבה בגודל בינוני, אוירה מאוד צעירה וזורמת מהזרם של ישיבות בנ"ע. הכי טוב שתעייני באתרים של הישיבות. 

תודה רבה על התשובה!

 

אני ממש משתדלת לא להגיע עם סטיגמות לפגישה, אבל בגלל שמדובר בשכינה בניהם, אני רוצה למצוא את הישיבה שהיא יותר הכיוון שלי....

עזרת ממש! תודה!