ההודעה הזו אתמול..

אם את יודעת שדברים אצלך בעייתיים וחושבת שלא תוכלי להסתדר ככה עם בן זוג את כנראה צודקת... 
את אומרת שאת לא בגיל, אז כנראה יש לך עוד מספיק זמן לעבוד על זה, ולדעתי כדאי להתחיל עכשיו. 
בדרך גם תעברי כנראה שירות לאומי או צבאי שאני מקווה שיעזרו לך בזה [לי זה מאוד עזר בדברים מסויימים], 
ובעזרת ה' עד שתגיעי לגיל המתאים לשידוכים כבר תעשי דרך משמעותית.
מודעת לדברים הבעייתיים הם כבר חצי הדרך, אז נשמע שאת בדרך הנכונה. 

ולגבי "מי ירצה להתחתן עם אחת שסבלה מאלימות" - את יכולה את להגיד את זה על כל דבר... 
יש מעט מאוד אנשים שאין להם משקעים בחיים, וכמו כל דבר תלוי לאן את לוקחת את זה. 
אם תקחי את זה למקום טוב, ואם תהיי מודעת לאיך זה השפיע עלייך בחיים אני מאמינה שזה לא יפריע לך בזוגיות. 
בתור מישהי שהיתה לה ילדות לא פשוטה מהרבה סיבות [מעטים האנשים שיודעים עד כמה] אני יכולה להגיד לך שאמנם זה לוקח הרבה זמן, אבל מתישהו לומדים לתרגם התנהגויות מסויימות כלפי בן הזוג לשריטות מהעבר ולומדים לתקן. 
גם כאן, מודעות זה העיקר. 

בינתיים תעבדי על האישיות והתתנהגות שלך בשבילך, לפני שאת עובדת עליה בשביל בן זוג עתידי. 
ושיהיה בהצלחה.

אני חושב שצריך, כמו שאמרת, להסתכל על העתיד..

את לא מחבבת את התנהגות של אחיך, ככה זה לפחות נראה, את אפילו נגעלת ממנה,

את יכולה גם ליצור את דרכך שלך, בלי קשר להתנהגות שלו, 

כי את רוצה להיות שונה..!...

וכתבת שבחוץ לא מרגישים את זה, אז בעצם זה מגיע במקום שבו קל לזה יותר להתפרץ,

כי האווירה בכל מקרה קשה,

ובחוץ - בחוץ את היעל האמיתית, מה שאת רוצה להיות, מה שאת מראה ונותנת.

אני חושב שצריך לבחון את הדרך, לראות מה אנחנו מצפים מעצמינו, לאן אנחנו שואפים

ואיפה אנחנו רוצים את עצמינו בהמשך..

לבחון בעצם דרך התנהגות שטוב לנו איתה, שאנחנו מאמינים בה.

אני לא אומר שזה לא מה שאת עושה עכשיו, אבל זה מה שלדעתי חשוב..

והעתיד שלך, השידוך...?

אני חושב שבחור איכותי (כמו שמגיע לך) לא יפסול, הוא מתחתן איתך ולא עם המכות.

כל עוד אין צלקות עמוקות מידי,, אני לא חושב שזו סיבה להגיד "לא"..

(וגם אז..)

את לא אשמה, את יודעת..

הרצון הוא חצי הדרך.

ראשית קבלי חיבוק וחיזוק, בע"ה תצליחי לעבוד על עצמך, והאישיות ש-ל-ך היא זו שגם תכתיב את התנהגותך.

מהדרך בה נסחת את הדברים, זה נשמע שאת גם רוצה טיפול מעשי-אח שלך מטופל-אך מה עם מי שהיה במגע איתו?

יש היום הרבה אפשרויות בסגנון "אימון אישי" ו"העצמה" שיעזרו לך להביא את הרצון שלך למעשה

ויאפשרו לך להביא אל הפועל את דרך החיים החיובית.

אולי המחנכת היא כתובת להתייעץ בנושא זה-אולי היא או יועצת בית הספר יכולים לעזור לך להגיע לתוכנית כזו? או אולי הן עצמן מוכשות לזה?

זה חשוב.

ואם תקבלי את הסיוע שמגיע לך עכשיו, אז בע"ה זה גם יקל בשלבים הבאים של החיים.

אל תזניחי את עצמך, מגיע לך האימון הזה.

בהצלחה רבה ושנה טובה

מיידית, שני את ההתנהגות שלך ביחס להורים.

גם כך הם מספיק סובלים.

וזה בבחירתך לגמרי. אין דבר כזה "אני הוא" וכו'.. או "מי אמר שההתנהגות הזו לא תימשך"..  התנהגות לא "נמשכת" לבד - התנהגות ממשיכים. ויש לך בחירה, תאמיני בזה לגמרי.

שבי בינך לבין עצמך, תתבונני בגודל הענין של מצות כיבוד הורים, בכמה ההורים משקיעים, בכמה הם סובלים מאחיך - ותחליטי שמהיום את אחרת. תקבעי לעצמך כללים: לא להיחפז לענות. אם יש כעס - לשתוק לפני שמדברים. להשתדל לפנות ביוזמת באופן נעים אל ההורים. לבקש סליחה אם קורית תקלה. לקבוע זמן קצר כל יום להתבונן בחשיבות היחס החיובי איתם והאופן היישום, גם בשבילם וגם בשביל מידותייך.

הדבר הזה - מלבד תועלתו העצמית - יגרום גם למשהו נוסף: את תראי כמה גדולה יכולת הבחירה, ואת גם תתרגלי להתנהגות נעימה. ואז, בדיוק לפי מה שהמחנכת אמרה, יקרה לכיוון ההפוך: מי שיכולה להתגבר בבית, לא להיסחף אחרי שלילה, לשדר אוירה של נעימות, לשנות התנהגות בבחירה ובקביעות - תוכל בעז"ה לעשות זאת גם בביתה

[ולפי זה גם "מי ירצה".. אחת שסבלה מאלימות כזו, וכתוצאה מכך למדה להיות מעודנת יותר בעצמה, לרחם על האלים ולא "להתכופף" ממנו - בנתה לעצמה עוד מעלות טובות, וירצו בה בעז"ה]

את צעירה - הדברים בבחירתך. זה בדיוק הזמן להחליט, להתרגל ולהתמיד.  בהצלחה.

הרב ארוש שלי"א אומר שכל דבר שהאדם רוצה לשנות בעצמו -עבודת ה' שלו, שיעשה חצי שעה התבודדות רק על העניין הזה. חצי שעה כל יום/ערב (בלי נדר) לתת טיעונים לקב"ה -לשכנע אותו ולהתחנן שיעזור לך לשנות את זה. אחרי תקופה מרגישים פשוט איך הרע נעלם.זה מדהים- תפילה מרוכזת זה כח כ"כ עוצמתי ויעיל, שאין משהו שישווה לו,גם לא סדנאות או כד'ו.

הרב ממליץ ללמוד בנושא- אם לגדוגמא מדובר במידת הכעס יש ספרי מוסר בנושא (לדוג:"הסר כעס מליבך"),ואז זה גם "נותן חומר" לתפילה, לבקשות.

מניסיון- זה עובד, ב"ה. ה' רוצה שנדע שגם עבודת ה' שלנו תלויה בו ,וגם את זה צריך לבקש ממנו, ותפילות על רוחניות מתקבלות אולי יותר מאשר דברים אחרים. ה' רוצה שנתקן את עצמנו, והוא רוצה שנפנה אליו שיעזור לנו בזה.אם לי זה עזר, ב"ה, גם לך זה יכול לעזור. אין יאוש בעולם כלל (רבינו)

בהצלחה!

כמו החלוקה בין מסר אישי וש"א.

ממילא - זה לא בהכרח כמו שהפנית למישהו שאלה בפנים,

שאתה מצפה שייתן איזו התייחסות ברמת המיידי...

אלא תענה בטווח סביר, כשיהיה הכי נוח, נניח באותו ערב.

יש כאלה ש-טוב, היא אמרה, כיף לשמוע.

כמו למשל שאומרים משהו למישהו - והוא מחייך ונהנה.

כיף לך לראות אותו נהנה, זו הבעה מסויימת כלפי מה שאמרת.

יכול להיות בהחלט שהוא ראה, והפנים או נהנה,

אבל לא ראה צורך להיות בכזאת "עצבנות", של להביע את הזדהותו והנאתו על כל דבר.

זה מובן שאת מצפה להתייחסותו...

אבל תביני שזה ממש לא בהכרח נובע מזה שאת לא חשובה לו חלילה.

הוא פשוט תופס את המדיום הזה, שמכונה "SMS", אחרת ממך...

התכוונתי גם לסמסים עם שאלות יותר קונקרטיות, ולא רק הודעות כמו "היה לי כיף היום"..

אבל עדיין, נשמע הגיוני מה שכתבת.

אף פעם לא חשבתי על SMS כעל מייל, אבל הגיוני שאחרים כן.

תיאורטית זה גם יכול להיות שבאותו היום לא הספיקו לבדוק כלל...

אז זה לא משנה,

רק אומר שלעני"ד בנים ובנות תופסים אחרת לגמרי את כל העניין של sms בפרט ושיתוף בכלל.

ז"א, זה לא שהם לא זקוקים לשיתוף, או לא מבינים את הערך,

אלא ההסתכלות על מה צריך, או הדרך של השיתוף, היא שונה.

וכן על מענה ותגובה וכד'

אבל- יכול להיות שאכן הוא מנסה לרמוז משהו,

ולכן אצטרף לקודמי ואומר- תדברי איתו על זה, תשאלי...


הצלחות

גם לי זה קרה כמה פעמים, 

אבל שבנות לא החזירו לי SMS או טלפונים (וזה אחד הדברים המעצבנים, מכניס בך הרגשה כאילו מזלזלים בך)

כמובן שיש לחלק בין הודעת שאלה להודעת אמירה.

כמובן שלשאלה חייבת לבוא תשובה, גם אם מאוחר, חייבת להגיע תשובה

לאמירה, יש כאלה שלא רואים צורך להגיב עליה, כי הם קיבלו את האמירה וזהו, ההודעה עשתה את העבודה.

וגם להודעות שאלה, יכול להיות שהוא רוצה לחשוב על זה קצת זמן ורק אח"כ לענות.

שוכח לענות ונזכר רק יותר מאוחר.

אבל שלצערי יש כאלה שלא מודעים לעניין שהם נמצאים בקשר

ובקשר צריך להשקיע קצת יותר, לדבר, לשתף ולבנות ביחד.

זה לאו דווקא לבנים או לבנות,

יש כאלה שעדיין לא בנויים לקשר (גם אם הם בני 30 ויצאו כבר 10 שנים)

לא בנויים להבין את השני, לשתף את השני,

לחלוק איתו את החוויות ואת ההרגשות המשותפות.

לדעתי, תנסי לדבר איתו על זה, תגידי לו שזה מפריע לך,

מתגובתו תוכלי לדעת מדוע המצב ככה.

צריך להבין עוד משהו,

שלפעמים יש כאלה שיותר קשה להם להפתח ולהקשר 

אז צריך לתת להם את הזמן שלהם להתרגל לקשר.

הוא לא ביניש, אבל הוא עובד אז זה יכול להיות גם שאין לו זמן תוך כדי היום.

אולי באמת אני אנסה לדבר אתו על זה, אם הוא לא מודע- אז שיהיה מודע, ואם הוא מנסה לרמוז משהו- שיגיד בבירור!

יום טוב לכולם

אין ספק שכאמצעי תקשורת, SMS הוא אינטימי ומקשר יותר מאשר צ'אט, פייסבוק פתוח וכיו"ב. המחיר לכך זה שהוא דורש להזיז דברים הצידה, ובמרבית המכשירים הוא דורש התעסקות מרובה בהרבה מאשר alt+tab מחשבי לחלון המתאים והמשך הקלדה עיוורת משולחן העבודה, כמו למשל כשמצ'וטטים תוך כדי תכנות במשרד. בנים ברוב המקרים אינם אוהבים אמצעי תקשורת לא יעיל, ויעדיפו להתעלם ממנו. אין לך בכלל מה להתרגש מזה, להיפך, הוא מוכיח שהוא גבר, כלומר לפחות מה שאופייני לגבר בימינו. שמחי בחלקך והמשיכי בדרכך הנאמנה.

יצאתי עם כמה בנות ויש כאלו שמחזירות ישר, ויש כאלו שלא מחזירות..

ולכן פשוט שואלים.. ותמיד גילתי שמי שלא מחזירה לא אוהבת לדבר בSMS אלא בטלפון ולכן התעלמה...

וזה ממש עניין אישי  - ולא קשור לבן או בת...

(זה כתוב לי בתעודת זהות!)

דעי לך שבנים הם בדרך-כלל יותר שכליים מבנות, ופחות נוטים למניפולציות רגשיות (בבקשה לא להיעלב. זה לא משהו שלילי או חיובי - פשוט ככה זה)

אני לא בא לחדש דבר, רק להסב את תשומת ליבך להבדל שבין שיחה ל-SMS.

צריך לזכור שSMS שונה מצ'אט או שיחה, ואפילו ממייל. כשאנשים משוחחים זה עם זה, בעל-פה ובדרך כלל אפילו בכתב (צ'אט), הם מתפנים מכל דבר ומרוכזים בשיחה. במצב כזה, יש משקל לתגובות וליחס לדברים שאת אומרת. כשאנשים משוחחים בSMS, לעומת זאת, הם עסוקים בענייני היום-יום שלהם, וזה תופס אותם באמצע. הם לא מרוכזים בשיחה, אלא קוראים אותה עם קבלתה (במקרה הטוב) או מאוחר יותר (לפעמים אפילו כמה שעות). זה גם שונה ממייל מהבחינה הזו שSMS בא בדרך-כלל בהפתעה, וזה לא שהבן-אדם מתפנה מעיסוקיו כדי לראות מה הוא קיבל.

את כל הדברים הללו כדאי לזכור היטב כשאת שולחת לו SMS, ולא להיכנס לסרטים. אפילו לא הייתי קורא לזה "לימוד זכות", כי לרוב זו היא המציאות, וקרוב לוודאי שכך היה עם הבחור שלך. אנשים עסוקים במהלך היום.

גם אם אתם באמת משוחחים אינטנסיבית, ופתאום הוא לא עונה - גם אז מותר לך להעריך שהוא פשוט חשב שסיימתם לשוחח ופנה לעיסוקים אחרים, או שפשוט הוא התחיל לעסוק במשהו בזמן שאת כותבת. זה, אגב, עוד הבדל בין שיחה ל-SMS - בין דיבור לדיבור עובר זמן של דקה או שתיים.

שנזכה ללמד זכות ולראות בעין טובה את הבריות.

גמלי קרה דבר כזה פעם...

ולדעתי אחרי שלושה שבועות את כבר יכולה לשאול אותו..

וזה הכי חכם פתוח וכיף! ובעיני שאלות כאלה אמיתיות רק מעמיקות ובונות את הקשר...

וגם אם כן אז בקצרה ממש. נראה לי זה אופי של בנים...

אבל אני מצטרפת לאלה שכתבו כאן שכדאי לדבר גלויות ולשאול ישירות.

גברים הם עם ממוקד מטרה.

בגלל זה הם לא מדברים הרבה,

ומכאן נגזר למה ההודעות שלהם קצרות.

ומנגד- יש לי כמה חברות שההודעות שלהן מאד רשמיות וענייניות.

כך, שלדעתי זה לא עניין שבהכרח מאפיין בנים.

זה תלוי באישיות של האדם, בחיבורו לטכנלוגיה, בהתפלספות שלו, בסבלנות ללחוץ על מקשים או מסך.

בנים בד"כ יהיו יותר ממוקדים

או שכנראה כל הבנים שאני מכירה יוצאים מן הכלל..

אבל עם רושם אישי אי אפשר להתווכח

גם לי גילו לאוזניי שבנות אוהבות SMS עד אז לא חשבתי לשלוח,

ואז אמרו לכתוב באריכות ולפעמים אף בצורה פיוטית

אך בקיצור בנים לא אוהבים את זה (אולי אלה שלא יצאו מהארון אוהבים, אני לא יודע תשאלי אותם )

אני יצאתי עם המון בנות שלא עונות לא לטלפונים ולא לסמסים. אין שום קשר למין. 

חוץ מזה, תשאלי אותו, תלוי מה הסיבה.

כי חבל, סתם לחשוב מחשבות, אם ראה, לא ראה לא מעוניין,

תשאלי אותו וזהו,

בכלל בכל קשר צרייכים להיות פתוחים וגלויים לשאול כל מה שמפריע לנו, ואם לא נשאל נתחיל בניחושים, וחבל

בהצלחה!!

יעזור אם תכתוב קצת יותר פרטים על עצמך ועל מה שאתה מחפש.

יותר פשוט לכתוב את שמה ושם משפחתה...כל בחורה רווקה דתית לאומית עד חרדלניקית יכולה לשלוח לי מסר ונראה איך נתקדם..

זה ממש לא נשמע רציני.....

מה אתה רוצים שאני אכתוב רשימת מכולת?

ברצינות? אתה מוכן לכל אחת? זה קצת מוזר.

בטוח יש לך משהו שחשוב לך שיהיה בבת הזווג

לא רק זה-

גם למה שבחורה תרצה ליצור קשר כשהיא לא יודעת עליך כ-ל-ו-ם?

אה נכון... אתה בן. זה מספיק.... <צ>

נראה לי כאילו הוא מנסה להגיד (וזה לא משנה לצורך העניין אם זו באמת כוונתו, רק מהרהרת...) ש"רשימת המכולת" שלו כוללת את הדברים שבעצם כולם מחפשים.

כל אחד מחפש מישהי נחמדה, עם חוש הומור, יראת שמיים, מידות טובות...וכו' וכו' וכו'...

אבל כמו ששמענו מפניני החכמה של המרצה למבנה תוכנה: "לדרוש שתוכנה תעבוד "טוב" זה כמו לחפש "בחורה נחמדה"".

צריך קצת יותר מרשימת מכולת כדי למצוא בן/בת זוג, ואת החלק העיקרי עושים מול האדם עצמו. הרי מי יגיד על חבר/ה שהם לא "נחמדים"? אז מה יעזור לרשום את זה ב"רשימת מכולת" שלנו?

|סוף הרהור|.

ובכל זאת קצת רקע על עצמו יכול לגרום למישהי לומר "זה בדיוק מה שחיפשתי" (גם אם זה לא נכון) אבל ללא שום רקע אף אחת לא תרצה לפנות אליו. (אני מקווה...)

בכל מקרה גם ברשימת המכולת הדומה של כולם יש דגשים מסויימים. לאחד חשוב יותר המראה החיצוני ולאחר חשוב למשל שהיא לא תהיה מורה השלישי רוצה דווקא גננת חנ"מ וכו' וכו' וכו'

ברור שאי אפשר לפגוש אדם בלי לדעת עליו כלום!

ובכלל, יכול להיות שהרשימה שלו כוללת רק את הדברים הבסיסיים, ולא תוספות שלהרבה הן די שוליות...

זו הייתה כוונתי.

ברשימת המכולת צריך לבחון את זה בפגישות בתביעת העין..וזה צריך להיות הדדי הבחינות הללו..תראו כמה גרושים וגרושות יש היום..וכל זה בגלל הרשימה ובגלל ההצגה שלפני..אני לא מדבר כרגע על מציאת החן זנ חשוב אבל רשימת מכולת צריך לבחון וזה מה שקובע..

לא מושך לצאת עם ברווז מכוער...

אבל אם אתה רוצה את הטלפון של השדכנית של ממ"ד חברון בנות אני יכול להשיג לך

הייתי מתקשרת וקודם מוודאת שהיא באמת שדכנית (או סוגשל). אחרי זה מה הבעיה? אם היא כן אז יופי, אם היא לא- תנסה דרך אחרת..

אגב, רק שתדע שהן לא עוברות איזשהו ראיון מסויים עם בדיקה מה השאיפות ומה הן מחפשות....

וגם- המחנכות שם אומרות את דעתן על הבנות לפי מה ש*היו* בתקופת האולפנה. לרוב הן לא יודעות ומודעות לשינויים ולהתפתחויות לאחר סיום התיכון... קח את זה בחשבון!

(אני חברה של לא-מעט בהר"ניסטיות, אז משם המידע שברשותי)

וגם חושבת שזה כ"כ מגוון,

והקטע עם השדכנית זה נראלי רק למחזורים הגדולים אם אני לא טועה.. (אני כבר שנתיים וקצת מחוץ לאולפנא ולא ידוע לי שהשכבה שלנו קשורה איכשהו לשדכנית...) 

אף פעם לא שמעתי על המושג שדכנית של אולפנה!

אני מבין את הראש והכיוון, האולפנה (כמו כל מוסד לימודים בתקופת ההתבגרות) מהווה חלק נכבד מהאישיות של הבחורה.

אבל, רוב הבנות ממשיכות להתפתח לאחר האולפנה,

מקבלות כיוון חדש / השקפה חדשה

ואם לא, הן ממשיכות להתעצב בדרך שונה זאת מזאת

זה יכול להיות במדרשה, בש"ל או אפילו במכללה.

ועל כן, אף פעם לא חשבתי שקיים המושג הזה שדכנית אולפנה (בטח ובטח לא שמעתי עליו)

אשמח אם מישהו יוכל לפרט לי על העניין.

עוד אני אגלה שהיה לנו שדכן בישיבה התיכונית

סיימתי לפני 7 שנים ואני יודעת שכן יש מישהי שהרב נוימן משלם לה כסף לצורך זה... היא בעקרון עוברת בישיבות ומראינת בנים ולנו יש את המס' שלה ומי שרוצה פונה..

לפני בערך שנה שלחו לכל הבוגרות (כנראה הזקנות יותר...) מכתב על כך..

יותר מזה אני לא יודעת...

אם מתאים לך לפנות אליה, אז בבקשה, אבל כפי שאמרו פה לפני, בהר"ן מורכב מסוגים שונים של בנות אז קצת קשה להגיד שלמישהו מסוים מתאים בנות בהר"ן. פשוט מתאים סגנון מסוים שכנראה החבר שלך נתקל בו בבהר"ן אבל בוודאי יש במקומות נוספים... 

היא אמרה שהיא בררה עכשיו את הנושא, וכבר אין לבהר"ן שדכנית.

נראה לה שאין בעיה להתקשר לרב נוימן (ראש האולפנה) ולמחנכות. (לברורים לא כל שכן!)

אתה כמובן יכול לנסות להתקשר לאותה אחת שקישרו אותו אליה, וזה ממש לא מפדח!

בהצלחה

תפנה לשדכניות ושדכנים שיש להם מאגרים של בנות,

ואל תתפס לסטיגמה של אולפנה ספציפית, כי זה רק יסבך אותך אח"כ.

לפי דעתי- חשוב יותר לדעת להגדיר מה אתה מחפש בבחורה ולא באיזו אולפנה מתאים לה ללמוד.

כמו שכבר אמרו כמה וכמה אנשים-

בהר"ן זאת אולפנה שמצמיחה לא מעט סגנונות,

משתמע מכך שב100% יש בעוד אולפנות בנות בסגנון שאתה רוצה,

בדר"כ בנות אוהבות לגבש את עצמן גם אחרי האולפנה, אז האולפנה היא לא העניין שעל פיו כדאי ללכת...

כדאי לבדוק כל גברת כישות עצמאית וכל מקרה לגופו.

בהצלחה!!

שהמציאות, דהיינו א-להים, מזמנת את המפגש הזה.

"קשה זיווגו של אדם.. לפני הקב"ה"! - זה הקושי שלו וזו עבודתו מיום בריאת האדם..

אנחנו יכולים לסייע לו בזה

ולאו דווקא בחיפוש אחר זה

היום אנחנו בעודף השתדלות בהמון דברים.

בעיקר ע"י אמונה ובטחון שיוצרים שלוה, וקצת השתדלות. "למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה"

אם מתקרבים למהות ולנשמה, ז"א לקב"ה ושכינתיה - האפשרות שהזיווג הזה יקרה היא יותר נסית.

וגם אם עוד לא - זה יקרה!

איך נדע? מרגישים זאת

שאני מאמינה, ובטח שמעתי או קראתי את זה איפשהו, שלכל אדם, באיזה שלב שהוא נמצא בחיים,

יש מישי/מישו שמתאים לו.

זאת אומרת, אם לפני כמה שנים שהתחתנתי, האדם שאיתו התחתנתי התאים לי, מכל סיבה שהיא..

בדרך התגרשתי ולא משנה למה..

ועכשיו האדם שאיתו אתחתן בע"ה הוא הכי מתאים לי בעולם, אם הייתי מכירה אותו לפני כמה שנים אני משוכנעת 

שלא היינו רוצים אחד את השני..

אני מאמינה בכל ליבי, שה' מכוון את הכל מלמעלה, ויש דברים שאנחנו לא מבינים ואל לנו לעסוק בחשבונות שמיים..

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t465846#5425174

אין שום בעיה.

רק תראי כעת במבט "מחודש" - איך הוא באמת, לא רק איך חלמת "פעם". ויהיה יפה מאד אם אכן זה זה. חלום שהתגשם...

מי אומר שהא לא חשב על כך בעבר?  וגם אם לא - אז מה. אתם שני אנשים - קורה הרבה שלא חושבים אותו דבר.

ומה הבעיה שרצית תקופה ארוכה?..  אדרבה - למה לעשות "הפוך על הפוך"?...

ובכלל, מה זה "לפני ארבע שנים"? הייתם ילדים. מבחינתו כעת הגיע הזמן שהוא מברר, וזו אופציה סבירה.

"לרגע1 " יש חתימה כזאת:

"מה שקולך הפנימי אומר זו האמת שלך"

ו- y.s. הזכיר את החתימה הזאת בתגובה לשאלה שלך.. כדי להגיד לך שתלכי עם האמת שלך..

לרגע 1 ענתה לו שהחתימה שלה לקוחה משיר של בית הבובות.

זהו...

עושה עם עצמך קצת עבודה שכלית, ומגיעה לקשר פתוחה לכל אופציה, בלי ציפיות שיש לך מסרטים שהצליחו להתבשל במהלך השנים (שזה לא תמיד דבר פשוט...)

מוזמנת באישי אם בא לך

דווקא עצם זה שהדחקת אותו בלב זה דבר טוב

כך לא תהי מושפעת האורות של פעם, 

תוכלי לבדוק את הקשר הזה בצורה אובקיטבית

ואני דווקא מאוד ממליץ לנסות קשרים כאלה (חבר'ה שחלמת עליהם בעבר):

א. יש להם פוטנציאל יותר טוב מסתם אדם- אם פעם היית דלוקה עליו, סימן שיש בו משהו מיוחד בשבילך, זה לא עוד סתם בחור.

ב.בכדי לא להיות כל הזמן עם דמיונות בלב עליו, שאולי ואולי, או איזה הרגשת פספוס, כדאי מאוד לנסות לראות האם הקשר מצליח. זה יעזור להוריד את הספקות האלה עכשיו ובעתיד

ג. קשרים כאלה עם מישהו שמכירים, בד"כ יותר זורמים, יש אווירה טובה יותר.

בהצלחה

לק"י

מה גם- שעניין ה"צבע" זה לגמרי עניין של טעם..

אני לא בטוחה שכולם אוהבים אנשים בהירים (מבחינה חיצונית כמובן.. לא את האופי!).

חוץ מזה, אני באופן אישי לא הייתי יוצאת עם מישו שפסל אותי בגלל מראה חיצוני (גם אם הוא יחליט פתאום שזה בסדר).

החיצוניות לא משקפת כלום. אם כבר, יש משו חיצוני שמשקף זה הבעות הפנים. וזה כבר לא קשור לצבע העור וכו'.

מה גם, שכשאוהבים מישו- מתרגלים גם לחיצוניות שלו, ואפילו מתחילים לאהוב אותה.

יש כ"כ הרבה דברים לפסול עליהם אנשים, ככה שנראה לי שכדאי לוותר על דרישות חיצוניות מוגזמות (כמו: עור בהיר, גובה וכו'- זוהי דעתי האישית לגמרי! פשוט נראה לי שיש היום קריטריונים שכנראה נחשבים יותר, לפחות לפי מה שאני קוראת כאן).

כדאי לבחור כמה תכונות חשובות ובהן להתמקד, ולא לפסול מיד בגלל דברים אחרים, פחות חשובים.

צריך לצאת מהסרטים שיש לנו בראש לגבי- איך יראה האביר על הסוס הלבן/ הנסיכה.. כי לא בטוח שאלה גם התוכניות של הקב"ה. יכול להיות שהקב"ה מתכנן לנו מישהו אחר מהדמיונות שלנו. מישהו שבטוח יהיה לנו טוב.. ולא רק מבחינה חיצונית!

ועוד הערה, אני בטוחה (ומקווה!) שהדעות שנשמעו פה לגבי צבע עור בהיר הן לא הדעות של רוב האנשים בעולמינו..

יש אנשים שדוקא עור כהה מושך אותם יותר.

וגם פה- זה ממש לא קריטריון נכון בעיני!

שיהיה בהצלחה לכולם בעז"ה!

ושנדע לעשות תמיד את הדברים הנכונים!!

חוץ מדברייך היקרים שבאים מלב כואב, ונוסף על כך שבאמת העיקר האדם וכו' -

אני לא חושב, גם מהצד ה"חיצוני" לגמרי - ש"בהיר" דווקא יותר יפה. יכול להיות משהו יפה בזה ומשהו יפה בזה.

אבל אני כן חושב, שאם אנשים יחשבו הרבה-הרבה ש"זה יותר יפה" - בסוף הם באמת יחשבו ככה....

ומי יודע כמה עלולים להפסיד בגלל זה..

אז את ה"טעם האישי", למי שיש, יכול כל אחד להשאיר לעצמו. לכאן ולכן.

זו באמת בעיה קשה..בעיה שלא קיימת במגזר החרדי למשל..(כי שם אין נישואים בין העדות)...

אצלנו היא קיימת בגלל שיש נישואים בין העדות אז יש כאלה בעלי גוון עור מסויים שמעדיפים את ההיפך ודא עקא..

"בחורים ספרדים שרוצים רק בנות בהירות כי נמשכים יותר ל"מראה הבהיר" זה בושה!! זה כואב לי לשמוע את זה!! כאילו, זה אבסורד! אתם בעצמכם כהים!!! מה עובר עליכם??"

התופעה קיימת לצערנו..כנראה שהם מושפעים מהטלויזיה ומתרבות במערב..מה אפשר לעשות?! לא ברור..אולי לייבא גיורות מסקנדינביה בשביל להשלים את החוסרים <צ> 

אכן זו התמודדות של הדור שלנו..טוב..לפחות לא משעמם! (יש מקומות בעולם שמתים משעמום)..

דור הגאולה..

עוד 20 שנים שיסתכלו על השרשורים האלה זה יראה מצחיק ביותר...

לק"י

נמצאת כשצריכים אותה.

אבל חשבתי על זה, ו- לפעמים כשכועסים על מישו או נפגעים ממנו, ולא מדברים איתו- אז הכאב והכעס רק הולכים וגדלים.

לעומת זאת, אם מדברים (למרות הקושי והכאב)- רואים שהמישו הזה לא בהכרח כועס עלינו/ שונא אותנו/ מזלזל בנו, אלא יתכן שמסיבותיו שלו הוא לא שם כשהיינו צריכים אותו.

והסיבות שלו יכולות להיות סיבות רציניות או פחות רציניות (כמו: חוסר מחשבה וכדומה)- ולמרות זאת השיחות והמפגשים איתו יכולים לרכך את ההרגשה הלא נעימה, ולהזכיר לנו את האהבה והקשר שקיימים.

לכן, לעניות דעתי, עשית בשכל שיצרת איתה קשר (כי לפי מה שהבנתי היא ממש חשובה לך), וחשוב שתדברו- אפילו על סתם דברים כדי שהכעס והכאב לא יגדלו עוד.

וכשתדברו- אולי תרגישי שאת כבר פחות פגועה ממנה.

חוץ מזה, שחשוב שתדברי איתה על מה שקרה..

ואם לא נעים לך לפתוח את זה (ואני די בטוחה שלי לא היה נעים לפתוח את הנושא), אז או שתחכי עוד זמן מה שהקשר ייפרח מחדש

או

שכאשר את מדברת איתה על הפרידה שלה- תזכירי את הפרידה שלך ("את יודעת, גם לי כשנפרדתימ... היה ככה" וכדומה), זה יזכיר לה שגם את חווית את זה. ואולי היא תזכר איך היא התנהגה כשזה קרה, ותפתח בעצמה את הדיבור על הנושא.

שיהיה בהצלחה! ובשורות טובות לך ולכל עמ"י!!

לק"י

שאת מוכנה להקשיב כל הזמן, אבל לא מספיק מעריכה גם את הרצונות שלך?!

לק"י

יש אנשים שמוותרים על הרצונות שלהם בשביל האחרים

או

שהם נותנים הרגשה כזאת: "אני פה בשבילכם, ואני מוכנה לוותר על הרצונות שלו, הרגשות שלי וכו'".

כאילו, חשוב לשדר לאנשים שגם לנו יש רצונות ורגשות, ואנחנו לא סמרטוטים. ואנחנו לא נותנים את עצמינו בלי גבול, וכשלנו יש צורך מסויים- אנחנו נרצה שיתייחסו אליו.

חוץ מזה, אם החברה שלך מתנהגת ככה באופן קבוע- הייתי שוקלת האם כדאי להמשיך חברות כזאת..

(ואני לא אומרת שזה ככה חו"ח, אלא רק מעלה שאלה).

לק"י

קודם כל, את מרגישה שהרצונות והרגשות שלך חשובים?

כי אם לא, אז כדאי שתתחילי לעבוד על זה!

(כדי שהאחרים יכבדו אותך, קודם כל את צריכה לכבד את עצמך!).

אולי תתני לעצמך את האפשרות לפתוח את הרגשות שלך בפני אנשים אחרים.

תבחרי דמות שקרובה אלייך ואת יודעת שאכפת לה- ותשתפי אותה בדברים שעוברים עלייך, בקשיים שלך, ברגשות שלך.

ותנסי בשיחות עם אנשים- לדבר גם על עצמך..

כדי שתוכלי לעזור לאחרים- חשוב שיהיו גם לך כוחות!!

בהצלחה רבה!

ואם יהיה לי עוד רעיון בעז"ה, אני אכתוב..

לק"י

ושיהיה בהצלחה!

ושתעשי את מה שטוב לך באמת!!

ואני לא אומרת לך לשדר כמה שאת מסכנה, אבל לשתף..

למה התורה מצווה "לא תיטור"?

כי אותה נטירה היא שקר. היא אגו. חושך, חוסר מודעות.

גם מה שחושבים שהיה וגם מה שמרגישים בעקבות כך..

לדון לזכות ז"א לפסוק פסק במציאות אחרי האמת והטוב והזכות. גם אם אותו אחד לא באמת היה 100% עם כוונה טובה, כי הרע הוא חושך ולא אמיתי.

מה שאפשר לעשות זה לשאול עצמך במה את אולי מאכזבת את עצמך,

במה את לא נותנת אמון בעצמך, לא סומכת על עצמף..

כי אף אחד לא באמת יכול לעשות לנו משו בלי שנעשה זאת לעצמנו.

ודברי חז"ל: "כל הפוסל - במומו פוסל". מה שאנו רואים אצל אחרים זה כי זה נמצא אצלנו.

"כל נגעים אדם רואה חוץ - מנגעי עצמו" - מה שרואים בחוץ זה כי זה נמצא בתוכנו.

וה"בתוכנו" איננו אישי שלנו כך שאין הכוונה להאשמה עצמית, אלא לזיהוי המקור ולפתירה פנימית שהיא הרבה יותר קלה מחיצונית. זו הרי גישת פנימיות התורה..

שם הפתרון השורשי, ובסופו של דבר זו פשטות

ההאשמה העצמית היחידה הנכונה היא על כך שאנחנו מאשימים את עצמנו..

ו..תודה על המחמאה, הספר שלי עדיין לא יצא.. [ולא מאחל לך נסיון שאינך מכירה]

ב"הצלחה

זה לא אומר שהיא לא נכונה, אבל אולי מתאימה לאנשים/דרגות מסויימות, לי אישית היא הביאה בעיקר צרות.

אני מעדיפה את הגישה של "לדון לכף זכות" כי היא נותנת יותר לגיטימציה לרגשות ואנושיות. היא בעצם אומרת "אוקיי, נפגעת, לא נעים, אבל בוא תנסה לראות את המציאות מנקודת מבט אחרת, חיובית יותר" היא מאפשרת לך לראות גם את עצמך כאנושי, נפגע, כועס (כמובן כדאי שזה יהיה בפרופרציות למקרה, אבל כל אחד לפי יכולותיו) וגם את השני כאנושי, טועה, לא מתכוון וכו'.

התפיסה שהבאת פחות נותנת לגיטימציה לרגשות (ככה לפחות אני מרגישה), לי אישית היא גורמת לכך שכשפוגעים בי בסוף הכעס מופנה כלפי עצמי- מישהו פגע בי> אני נפגעת> נזכרת בתפיסה הזו> זה מציף איזשהו פגם אצלי> אני כועסת על עצמי על זה שנפגעתי ומרגישה רע עם אותו פגם.

זה קצת נותן תחושה שכל העולם בסדר, והבעיה תמיד אצלי, תורם להתקדמות ולעבודה עצמית - זה לא, לצבירת תסכולים וכעסים- מאוד.

אז יכול להיות שזו לא כוונת המשורר, אבל מי שיש לו נטיה טבעית לאשמה, התפיסה הזו רק תחזק את הנטיה הזו ותזיק לו.

מעבר לכך שגישה כזו גורמת לזה שאתה נמצא כל הזמן במודעות לפגמים שלך, א"א לחיות ככה נורמלי, וא"א להתקדם ככה, זה מחליש, זה מחזק את התפיסות השליליות שלך על עצמך, ולכן עדיפה בעייני הגישה של לדון לכף זכות שמחזקת הסתכלות חיובית על המציאות, שגם זו עבודה פנימית לא פשוטה בד"כ.

רובינו מכירים את הפגמים שלנו די טוב, ויודעים היכן נדרשת לנו עבודה (גם אם לא יודעים הכל, יודעים מספיק בשביל לספק לנו תעסוקה עד 120) ושבויים בתפיסות שליליות על עצמנו, כך שאין צורך לחזק יותר את הצד הזה, דווקא הצד של עין טובה (על עצמינו/אחרים) בד"כ צריך יותר חיזוק.

זו דעתי האישית בכל אופן.

בפירוש המילה "אחריות"

באנגלית - אחריות (ריספונס אביליטי) פירושה: יכולת תגובה - חיצוני

בעברית - אחריות פירושה: אחר היות - פנימי

זה לא שכל העולם בשביל ה"תיקון שלי"

זה שנמגר כבר את שורשי הדברים, נפסיק להתעסק בשטויות האלו, ונתחיל לחיות באמת!

והעניין שפחות מדגישים בגישה הזו הוא שהאגו איננו אישי. ה"פגמים" האלו, שהם רק דמיונות, הם לא "שלנו". "יתמו חטאים" - חטאים ולא חוטאים - הפגמים אינם אנשים אלא דעות.

מה שצריך לעשות זה לזהות אותם, ולא להזדהות איתם. להביט בהם ולתת להם לחלוף. הם רק למראית עין. אפשר גם לצחוק עליהם! [וגם לבטא רגשות]

זו גישה עמוקה ופחות קונבנציונלית אך שוה בסופו של דבר. כי שורש הבעיות הם בדעת וגישת הבעש"ט היא ההבדלה בדעת, בירור הדעת, ומשם באה המתקה נהדרת, איך פתאום לראות אחרת ממה שחשבנו.

"ורשעים עוד אינם" - הם עוד אינם (ולא "כבר אינם") - כי אף פעם לא באמת היו. זה היה רק חטאים ולא חוטאים. רוחות, דעות, מחשבות, חשבונות. "אלהים עשה את האדם ישר, והמה ביקשו חשבונות רבים"

כשתופסים את העקרון אז כבר יש הרבה פחות עבודה כי מבינים שהעבודה היחידה היא בדעת. מבינים שאנו לא סובלים ממה שקורה לנו אלא מהמחשבות שלנו על מה שקורה לנו!

דבר שני ופרקטי - השיטה נכונה גם למבט של דברים טובים חוץ מ"פגמים".

למשל - הייתי רוצה שמישו יעשה לי טוב מסוים כך וכך. אני מסתכל - האם אני עושה לעצמי את אותו טוב?

אני רוצה שיפנקו אותי - האם אני מפנק עצמי? יאללה לפנק עצמי ועם זאת גם יפנקו אותי!

יכול להיות שהטוב הזה כבר קיים בסביבתי רק שאני לא רואה אותו?

הגישה הזו אומרת שכל מה שאנו באמת רוצים כבר קיים. רק עוד לא זיהינו זאת.

כי באמת איך אפשר לרצות משהו שלא קיים?

יש שאלה - כי יש תשובה לגלות

יש חושך - כי יש אור שבוקע ממנו

יש מכה - ויש רפואה שקודמת לה

!

"להביט בהם ולתת להם לחלוף"- אז איפה העבודה פה?

"הפגמים הם רק דמיונות"- אז אפשר ללכת לנוח?

מסכימה איתך שבשורש הנשמה טובה וטהורה ללא אותם פגמים, אבל ב"קליפות" הם נמצאים ושם העבודה.

זה שהכל מתחיל בדעות, נכון, זה עדיין לא עונה על מה שכתבתי למעלה. א"א להיות כל הזמן במודעות לדעות מוטעות, א"א להתקדם ככה לשום מקום.

יוצא מזה גם שאנשים יותר רגישים דעותיהם מעוותות יותר, מי שנוטה להיפגע יותר= יש לו יותר פגמים/דעות שדורשות תיקון. בד"כ במציאות, דווקא אנשים שרגישים פחות, יהיו כאלה גם כלפי הסביבה שלהם, ואנשים רגישים יותר יהיו רגישים ואכפתיים יותר כלפי הסביבה.

ושוב, התייחסות רק ל"דעת" לא נותנת לגיטמציה לרגשות, הרגש הוא תוצר של מחשבה ואם המחשבה מעוותת אז גם לרגש אין מקום. וכלא נותנים לו מקום- הוא כבר ידאג שיתנו לו.

ואם כבר התייחסת לדברים טובים, שים לב שעדיין התייחסת ל"פגמים", אמנם כלפי עצמנו, אבל זה עדיין פגם.

השאלה אם זה עובד כך שכל טוב שאתה רואה סביבך- קיים בך. ואם כן- זו נקודה לא פחות משמעותית וחשובה להתפתחות האישית.

אתחיל מהסוף: בוודאי שעובד וזה חזק מאוד. בסדנא שהייתי בסיומה היינו צריכים כל אחד לומר\לכתוב משו טוב על כל אחד מהפורום. אח"כ היינו צריכים לכתוב את כל הדברים הטובים האלו בתעודת הוקרה שניתנה

מאיתנו לעצמנו. ז"א כל מה שראינו בחברי הקבוצה אלו בעצם דברים טובים בנו..

אממה - בדר"כ אנו "מתעוררים" לדברים דרך סבל ומה שמפריע.. לכן כתבתי כך קודם.. הלוואי וניתן לעצמנו תעודת הוקרה והערכה

--

נכון, כל רגש הוא תוצר של עולם האמונות. רגש שלילי כמו גם תחושה שלילית (גוף הכאב) הוא בעצם שקר, דהיינו טעות שהתממשה. ה"רע" הוא דמיוני. דמיוני אמיתי.. כפי שכתוב, ויש שיר על זה: "באמת אין שום עצב בעולם. למי שמכיר אורה של האמת" או לגבי פחד בתהלים: "שם פחדו פחד , לא היה פחד". או: "און אם ראיתי בלבי - לא ישמע ה'". ועוד. מחשבותינו (ואתן רגשותינו ותחושותינו) אינן הההאמת.

העבודה היא ללא מאמץ. לזהות ולא להזדהות. זה לא קל לא להתאמץ ולא להאבק. צריך להתאמץ לא להתאמץ..

מה התכלית? חיבור לנשמה, לעץ החיים. ששם האמת ושם השלמות ושם כל מה שבאמת רוצים ושם יש נסים. מה שמסתיר את אור הנשמה אלו המחשבות שלנו, עץ הדעת. [ולשם כך צריך גם מדיטציה\התבודדות אבל זה עניין נוסף..]

זה לא סתם ללכת לנוח. "קומה ה' למנוחתך"! זה מצריך לקום למנוחה..

העבודה בימות המשיח היא מול "רע" חיצוני דמיוני. אפשר לסיים את העבודה הזו הרבה לפני 120 ואז להתחיל לחיות באמת..

יש חיים שאנו עוד לא מכירים. יש חיים לאחר העבודה..

יש לך מקור שאומר את זה? אני מכירה רק את מה שהבאת קודם על על הצד השלילי, לא ראיתי התייחסות גם לחיובי.

ולחלק השני-

אתה יכול לתת דוגמא פרקטית, לא הבנתי מה זה אומר בפועל, למשל-

מישהו אמר לי משהו שפגע בי, נפגעתי, הרגשתי עצב/כעס.

זיהיתי שמה שהפריע לי בהתנהגות שלו זה חוסר אכפתיות.

מסקנה: במקומות מסויימים אני לא אכפתית (?)

מה עכשיו?

מן הסתם יש אבל לא עולה לי כרגע.

לגבי המקרה:

הכי קל לעבוד על "תלונה", מחשבה שגורמת מתח. עצב וכעס הם רעות חולות הי"ו.. הרגשות אלו מורות לנו שיש כאן משהו לא תקין, יש כאן שקר.

המחשבה יכולה להיות: פלוני לא אכפתי. פלוני צריך להיות יותר אכפתי. זו התלונה במקרה ההוא.

עכשיו, את יודעת שזה לא בהכרח האמת, מחשבה, בוודאי כזו שמעוררת מתח, היא אף פעם לא האמת. המחשבה הזו שפלוני לא אכפתי גורמת לך סבל.

את יכולה להעצים את הסבל הזה, את ה"סיפור" הזה בתוכך, לראות מה זה גורם, גם בפיזי.  [זה אכן סיפור של האגו, מחשבת הסבל הזו]

ואז לראות מי את ללא ה"סיפור" הזה. מי את בשלוה הפנימית שאיננה תלויה, ללא מחשבות וסבל. [זה מה שעושים במדיטציה או שקט פנימי]

אח"כ אפשר להפוך את המחשבה המקורית בכמה אפשרויות.

לדוגמא: אני (או: המחשבה שלי) צריכה להיות יותר אכפתית, כולל לעצמי כמובן [בחמלה, ולא באשמה\ביקורת או "מסקנה"]

או: פלוני לא צריך להיות יותר אכפתי. לנסות לראות איך הוא כן אכפתי באמת.

או: פלוני לא מספיק אכפתי, וזה בסדר.. [זה לא העסק שלך האכפתיות שלו..]

בשעת הדחק אפשר לעשות היפוכים מידיים או בירור הדעת בדרך אחרת.

כמו כן יכולהיות באמת שהוא לא מספיק אכפתי אבל למה לך להעניש עצמך על כסילותם של אחרים.

יש בעולם חוסר מודעות וגם לזה אפשר להתיחס בחמלה, או בהתרחקות, בלי סבל. 'חטאים ולא חוטאים...'

מה שכתבת מבוסס על השיטה של ביירון קייטי? (כך זה נשמע..)

ננסה את זה פעם הבאה בלנ"ד.

הלכתי על כמה שיותר בטוח ומתומצת שאפשר כאן, שזה עפ"י קייטי.

וכמובן שזה אותו עקרון של הבעש"ט של הכנעה הבדלה המתקה.

אני אישית ממליץ גם על אקהרט טול

ואפילו על ר' נחמן.. |בבדיחותא|

ואגב - קייטי ובעלה יהודים

אבל מה לעשות שאנחנו בשבירה נפשית..

חולה לומד על המחלה שלו, באיזה רובד שתהיה וכך גם מבריא ממנה..

אנחנו כולנו חולים בנפש. לא באישי, העולם חולה.

אנחנו אפילו לא יודעים ומתארים לעצמנו מהי נפש בריאה שלמה. נפש של ימות המשיח. יש שם שלמות נפלאה!

כשנעבור זאת ונגיע לשם, כבר נצטרך פחות את כל תחומי הנפש. פשוט נגיע לבית המקדש ונרפא. ריפוי כמו שהיה בהר סיני, עד אלמוות!

בב"י!

19. לא תיקום ולא תיטור

צוטט מהאתר של ישיבת בית אל

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=627

* אולי ייתכן שבזמן שאת עברת את אותו קשר משמעותי,

היא גם עברה משהו משמעותי מסוג אחר, או מאותו סוג,

וגם היא נתקלה בקושי גדול שהכביד?

* אולי היא בחורה שמדברת ומשתפת פחות?

מהלך רוחה- מה נראה לך שנכון לגביה?

* האם זה היה קיים תמיד או שנוצר רק עכשיו?

האם היא כך רק איתך או עם כל שאר חברותיה הקרובות?

דעי לך שייתכן מאוד שהיא גם משתדלת מאוד לשוחח איתך,

במסגרת מי שהיא ובהתאם לצורת ההתנהלות שלה

ולכן יתכן שהיא מרגישה שהיא משוחחת ומשתפת, שומעת ומקשיבה לך

על אף שאת מרגישה פחות-

וזאת כי את מתנהלת אחרת ממנה.

בעצמינו......... כשקורה הדבר לא רואים מה מעבר למעשים של החברה.... אך כשאת מתבשלת על עצמך במהלך הזמן........... את מסתכלת לאחור... ו..וואו...... פחות שיתפת.... אך התמודדת באמת!!! ואולי החברה רצתה בטובתך?? שתדעי להתמודד לבד בעצמך? שתגלי בעצמך כוחות נפש אדירים... שאין לאף אחד אחר? וכך.. את.. רק את.... תעלי מעלה מעלה.... ותעלי על דרך המלך!! תכירי את עצמך יותר טוב!!עוד תגלי את הדרך הנכונה.... זאת דרך.. תמיד נישאר בדרך.... אך תמיד נתקדם... ונעבור הרבה מהדרך!!! בהצלחה!!! זה בדוק,נכון!!! וקיים.......

רק בשביל זה זה שווה... וכל אחד.. במקומו הוא......הרבה הצלחה וסיעתא דשמיא....

תקשיבי את פשוט מיוחדת! להצליח להתמודד גם עם פרידה זה ממש קשה, אבל זה יותר קשה כשציפית שחברה שלך תוכל להיות איתך שם וזה לא קרה.

אני לא מכירה את חברה שלך, אבל כשחברה לא נמצאת לידך כשצריך אותה , בשבילי היא לא חברה. אני חושבת שזה ממש פוגע. ואת לא צריכה לשדר עסקים כרגיל ושהכל בסדר, אני חושבת שבהזדמנות שתצא לכן לדבר, חשוב שתעלי את זה, שהיא לא הייתה איתך כשציפית שהיא תהיה שם. את לא צריכה להציג שאת גיבורה ושהכל בסדר כשבפנים הכל כואב.

ועכשיו אני אשתף אותך בתובנות שאני למדתי. כשראיתי שאני צריכה לחפש את חברה שלי והיא לא זמינה לי. עם הרבה קושי הבנתי שהיא כנראה לא מסוגלת להכיל את מה שאני עוברת. היה לי קשה מאוד. אבל עזר לי שאמרתי לעצמי שב"ה יש לי משפחה ויש לי עוד חברות. עשיתי עם עצמי עבודה והחלטתי שאני חייבת לשתף ולא להשאיר את הכאב בפנים. כך כל מי שחשבתי שיכול באמת לעזור לי ולהבין אותי שיתפתי אותו.

אני רוצה לספר לך מה גיליתי, 1. שלא חייבים להישען רק על חברה אחת כי כשהיא לא שם אנחנו נשארים לבד וכן ניתן להגדיל לעצמך את מעגל החברות הטובות והאנשים שנותנים בהם אמון.

2. גיליתי שיש הרבה אנשים שאפשר לשתף ויש להם עצות טובות לתת לי. 3. שמחתי מאוד שלא השארתי ולא נשארתי עם הכאב בתוך תוכי זה הקל עליי מאוד. 

והכי חשוב כשחזרתי להיות בקשר איתה היה לי יותר קל הייתי הרבה פחות מאוכזבת ויכלתי לתמוך בה אבל גם בלב שלם לא הרגשתי צורך להתמסר. כשהיא שיתפה הייתי שם נכונה לעזור ולהכיל, אבל לא הראתי לה עודף דאגה למצב שלה בכל רגע נתון.

אני מאחלת שתצליחי להתמודד עם האתגרים שהקב"ה מציב בפנינו ולהתחשל ולמצוא הכי בקרוב את החתן המיועד לך. בעזרת ה'. 

כל אחד עובר משהו  בחיים....כל אחד מתישהו מרגיש את הפתאום לבד בדד... אך הקב"ה מרים.... וברור שרק הקב"ה מחשל אותנו- ואולי הקב"ה שלח את החברה בשביל זה?? הרי נסתרות דרכי ה'.... את לא יודעת מה ולמה.. אך את יודעת שזה בשבילך.... הקב"ה שם אותך פה בעולם.. בתק' מסויימת.. בזמן מסויים.. ועם אנשים מסויימים..... וכל זה לא סתם... יש לך ייעוד בעולם.... אולי הקב"ה שלח את החברה כדי לעזור לך להתחשל.. או שהוא רוצה להראות לך שאת מסוגלת להתמודד לבד,למרות שהכי קשה בעולם לראות את זה.. אך זה זה.... מקווה שעזרתי ושלא חזרתי על הנאמר פה..

האם היא עצמה מיוזמתה נוהגת להתקשר הרבה ולשתף?

ומלבד זה, קורה שלעיתים ניתק לזמן מה הקשר..

מדוע זה מטריד אותך דוקא הפעם?

לק"י

אם זה קרה רק בפעם הזאת, סביר להניח שיש לה סיבה טובה.

ת'כלס, אם כל מה שעומד מולם זה הדף הזה- לא כדאי לחפור בו?

חוצמזה, מקס' לא יקראו הכל [מה שמממממש לא נראה לי]. שמעתי שבד"כ מבקשיפ לכתוב כמה שיותר כדי שיכירו.

ונכון! הם לא באמת מכירים אותך ונשמע שזה עם סיכויים נמוכים להצלחה... אני ממש מבינה אותך.

גמני עושה את זה בלב כבד. לא אוהבת את סוגי ההיכרויות האלו...

אבל מה נעשה? (אני שואלת בשיא הרצינות!)

כמה שאני מזדהה איתך...

והחגים... אני מבינה למה זה קשה יותר בחגים ובכ"ז תוהה למה דווקא כשכל המשפחה יחד הכי קל להתפרק...

אבל...

זכרי שהוא שם איפשהו, גם מרגיש את חסרונו-חסרונך, מקווה לפגוש אותך בקרוב..

זכרי עוד דבר-

הוא לא רוצה שתיהי עצובה! הוא לא רוצה שהנפש שלך תיהיה כה בודדה! תשמחי! דעי שהרגע שלכם יגיע, בקרוב בעז"ה!!

בשורות -רק- טובות!

הכל עבר ב"ה,עוברים לפעמים מצבים כאלה..אבל אני שמחה!ישועת ה' כהרף עין

תודה לך על העידוד

סליחה מראש אבל מה זה השאלות המפגרות האלה?

וכנראה שהמנהלים עוד לא נכנסו לפורום בשביל למחוק לי

אין לי פה שום פריווילגיות.

לק"י

בעיקרון לא נראה לי שזה אמור להיות קריטריון בכלל, אלא אם כן- הבנאדם נמצא בדיכאון או משו כזה בגלל הפטירה..

מה שייקבע את האושר בחיי הנישואין זה לא נתונים כמו אם נפטר לבן/ת הזוג אח או באיזה ישיבה הוא למד/ באיזו אולפנה היא למדה? גם לא נתונים כמו הגובה שלו/ה או צבע השיער. אפילו מידת הנעליים לא משפיעה על חיי הנישואין |סקופ|

מה שגורם לדבק בין בני זוג זה היכולת להכיל אחד את השני. אופי שמסתדר אחד עם השני, מידות טובות וכו'.

כמובן שצריך שתהיה מציאת חן אחד בעיני השני ולכן גם החיצוניות חשובה במידה מסוימת. אבל העיקר שאיתו צריך להתמודד בחיי היום יום זה האופי.

לא יעזור אם תתחתן עם מלכת היופי אם היא מרביצה לך עם מחבת על הראש כל פעם שאתה נוחר בלילה

והמשפט בחתימה שלך מוסיף הרבה לעניין

עקיבא, באמת מעניין שהזכרת מידת נעליים...

אני את מידת הנעליים של בעלי גיליתי ב...בערך ב-7 ברכות.

איזה מזל! אם הייתי מגלה לפני החתונה מעניין מה היה יכול לקרות????

אם תשאלו אותי, בדיוק מה שקרה במקרה הזה.

כלום.

ולפותח השרשור-

הרבה פרטים על בנאדם, במיוחד לא כאלה שאנחנו רגילים אליהם ביומיום, יכולים להרתיע אותנו,

אבל השורה התחתונה היא מה שעקיבא אמר: בכל מקרה העיקר הוא לחפש את התכונות המתאימות והרלוונטיות.

בקשר שיש בו הערכה, כבוד והקשבה הדדיים- הכל אפשרי.

אחרי הכל, אנחנו לא בונים את הבית רק שנינו לבד. זה כמובן במידה ואנחנו נותנים בבית מקום להוא שם למעלה שמביא לנו את כל הטוב שבעולם.

שמי ששואל שאלות מהסוג הזה, הרבה פעמים שואל על עצמו,

ז"א אם העובדה שאח שלו נפטר מרתיעה בני זוג פוטנציאלים? (בגלל שאולי יש משהו בריאותי במשפחה או שהתמודדות של//בני משפחתו מרתיעה...)

 אני טועה?

ואם זו מטרת השאלה- אז אין לך מה לדאוג, לרוב האנשים לא תהיה בעיה עם זה, אלא אם מדובר במשהו עם השלכות  רציניות ואז לא לכל אחד זה מתאים, אבל זה גם לא משהו שסביר שידעו עליו מראש רק אחרי היכרות כלשהי כשתבחר לפתוח את זה.

תגיד תודה לקב"ה. ובעז"ה תמצא את האחת המיוחדת שלך שתתעלה מעל השטויות האלו.

ואני יודעת ששומעים את זה לא מעט ("אז כנראה הוא/היא לא שלך..")

אבל זה נכון! הרי זה משהו בלתי נפרד ממך! (ולכל אחד יש את הדבר הבלתי נפרד ממנו- שלו)

לכן, אשתך תיהיה חייבת להכיל את זה ולקבל את זה שאתה אח שכול!

נכון, זה מטען רציני (מצטערת לשמוע..)... אבל בעזרת ביטחון בה', זה יקרה!!

ב"הצלחות..

ציך לשנות לך ת'ניק ל"לא מפסיק לקפוץ"

.

אני איתך....

כאילו המחלה מדבקת

עצוב  שאנשים כל כך מצומצמים  

אני חושבת שהמשיבים קצת נגררו לדיונים שאינם עניניים (בלשון המעטה...)

אז ככה, כשמדובר על מישהו שאחיו נפטר, ישכאן שאלה ראשונית - האם מדובר במחלה תורשתית, תסמונת וכו'.

אם כן - אז זהו סיפור אחר לגמרי.

דבר נוסף,

משפחה שהתמודדה עם מחלה ועם אובדן של ילד, לפעמים נראה שאנשים גילו כוחות נפש מדהימים, והניסיון הקשה - רומם אותם, והפך אותם לאנשים רגישים יותר, מאמינים יותר, מתמודדים יותר.

אבל יש מקרים שמשפחה שחוותה תקופה קשה של מחלה ואובדן, איבדה את ההתנהגות הנורמטיבית. יש אנשים שבמשך שנים עיקר העיסוק היה סביב הילד החולה, וילדים אחרים בבית - אולי יצאו מחושלים, אבל אולי שילמו מחיר כבד.

נראה לי שכל דיון (והוא לגמרי אינו מפגר) אמור להתיחס לשאלה הזו - מה עשה הקושי למדובר - דיכא אותו, השאיר אותו עם חסכים ועם טראומות, או העלה אותו, גילה אצלו כוחות נפש, וסייע לו להיות אדם איכותי יותר.

אבל לפסול רק על סמך הכותרת שהוא אח/ות שכול -זה באמת מטומטם.

ישיבת רמת גן:

אחינועם ששון 03-6746677 

הרב שלומי שפירא - 052-7504120

חנה שוקרון 03-5741492

כבר כמעט חודש אף אחת לא ביקשה את המספר של ישיבת רמת גן...כמעט שברנו שיא..!

לא נורא...

שבוע טוב!

שיהיה להן הצלחה!!

אני לא נשואה כבר 25 שנה ואת השיא הזה עוד לא שברו לי בינתיים

שהשיא הזה יעמוד שבור כנגד השיא החדש שהוא החתונה.

אומנם, אתה צודק והיה ניתן להבין אותי בדרך לא נכונה,

אך ממש לא כך כוונתי!

הלוואי שנתבשר בקרוב בשורות טובות 

אבל גם לגביו - מעט מסופקת אם עדיין..

הלוואי ה' ישלח לך אותו בקלות, בלי שדכנים וראיונות..

היא עזבה את ר"ג לפני כמה שנים .

יש לי חבר שמעוניין להכיר בנות מהסגנון הזה אם מישהו יכול לעזור על הכיפק

אם בכל זאת יש למישהו....

ולעניין- הרבנית ימימה מזרחי מדברת אליך? היא מדהימה!!!!! אין לי מילים!

בעזהי"ת.

הרבנית ד"ר יעל צוהר, הרבנית ד"ר נעמי שחור, ד"ר לאה ויזל, שולמית בן שעיה.

אני לא יודעת אם הן יסכימו בחינם, בכ"ז, זה השקעה מצידן והן מאוד מבוקשות....

את המספר של שולמית את יכולה לקבל באישי, את של השאר- אני אברר לך במידת הצורך

בס"ד

תודה מקסימות, אבל כל מי שרשמתן למעט אחת כבר נמצאות אצלי ברשימה.

(ו-בוודאי שהרבנית ימימה מזרחי מדברת אלי!!)

אז אני שמחה שכיוונתי לדעת גדולים, אבל אשמח לעוד דמויות..

אני צריכה מגוון רחב בלי-עין הרע.. תודה!! תזכו למצוות ולחתן במהרה, ולכל הישועות!

(ועוד משהו קטנטן- ברור שבנות הן ממין נקבה, ראית פעם בנות ממין זכר? )

באתרים של המדרשות, ברובם מוצגות שמות הרבניות, רובן מעבירות בין השאר גם בנושא זוגיות, ובחלק מהאתרים יש שיעורים מוקלטים ותוכלי להתרשם בעצמך.

http://www.midrashot.net/list.asp

הרבנית לבנון (מדהימה!)

אפשר לפנות לבניין שלם ולשאול אותם- יש להם מגוון רחב.

לגבי מחירים- אין לי מושג..

בס"ד

אפשר להסביר את זה על דרך שיטת "הפכים משלימים" של הפסיכולוג השוויצרי קרל יונג. זה היופי בארץ ישראל ....

והאמת שאין לי מושג אם זה המצב. בנות? זה נכון? 

בס"ד

אבל ברור שגם האופי הספרדי \ תימני\אתיופי יכול להשתלב עם האופי האשכנזי. בישיבתי הקדושה יש רוב של נישואי תערובת..

לא להסתמך על "סקר" בפורום...

ולגבי השאלה הראשונה- אין ויכוח לגבי מה שאתה יותר אוהב.

רק תזכור -

שכשאוהבים את הפנים אוהבים גם את החוץ...

בס"ד

ממש התבוללות....

{צ}

הבעיה היא שרוב הבחורים שמציעים לי הם אשכנזים 

אני מתנחמת בכך שהקב"ה ישלח את מה שמתאים, בעיתו ובזמנו.

לדעתי לא כדאי לפסול על זה, כי אחרי שמכירים את הבחורה המשיכה מאוד יכולה להתפתח (יש לא מעט סיפורים כאלה...) אבל זאת דעתי.

מראים לך אותה, היא הבחורה שלך, הכל טוב בה, והיא בהיר/שחום, לא תצא איתה?

זה משו שכל החיים תאכל את עצמך עליו?

לא תוכל להתמודד עם מישוי בעלת צבע עור שונה ממה שדמיינת?

תחשוב על זה..

"אולי שתלבש רק סגול.. או צהוב"

לא באתי לסתלבט.. אך קומי אורי כבר אמרה את דברי.

ברור שאתה צודק (את?) אבל מה זה שייך? בשלב ההצעה מדובר במשהו תיאורטי לגמרי. בד"כ אפילו לפני שהשדכן חשב על מישהי...ברמה התיאורטית הזו הגיוני להעלות דרישות שיתמוססו ברגע שתפגש עם אדם אמיתי. יש מבין?

ואין הרבה אשכזנים שיסתדרו עם מנטליות מרוקאית משפחתית או עם תימנים וכן להפך בין עדות.

צריך להיות מיוחד בשביל זה

לטעמי, אם המאמר הזה לא היה מתפרסם כאן..

לא מוסיף אהבת ישראל, ומכניס לאנשים בראש דברים שלא היו חושבים עליהם. חבל. הכח של הלשון.. (וגם הכתיבה)

וזה ממש לא נכון!..

אני אשכנזיה א"ט, ודווקא במשך מלא שנים (כשהייתי אולפניסטית עליזה וזה) החלום שלי היה להתחתן עם תימני..

אפילו יצאתי עם שני תימנים..

בחיים לא שמעתי על מישהו שפוסל מישהו רק כי הוא תימני!!

אבל אני כנראה תמימה.. זה נשמע לי הזוי ברמות.. 

זה יותר בעיה של מנטאליות שונה,

אמנם יש אנשים שאצלם זו גזענות ולדעתי הם ילדותיים

כנראה שמדובר במראה חיצוני ולא בגזענות..

עליהם.

אז זו כן גזענות.

ואכן זו מנטליות שונה אבל תלוי באיזו אוירה גדל כל אחד וכמה הוא מתחבר אליה בכלל..

ומראה חיצוני זה מאד אינדבידואלי.

ראינו הרבה זוגות ציבעוניים..

העולו מספר רעיונות לפשר חוסר העניין לצאת עם המדוברים בכתבה,

ולעניות דעתי המסקנה היא ש

"בני עדות המזרח רוצים בהירה וזה עניין של שדרוג מעמדי, מוביליזציה"

והעדפה היא על רקע המראה החיצוני ופחות על ה"עדה"..

אך זו דעתי..מותר לך לחלוק עליה

וקרדיט כמובן! - 

המאמר פורסם במגזין "תימא" - כתב עת לחקר יהדות תימן

התנהגות) יותר מאשר על המראה

שתימנים ניראים ממש טוב(:

וממש מוזר לי לקרוא שזה בגלל מראה חיצוני... כי לדעתי, זה הדבר האחרון שחסר להם...

הדעות חלוקות בעניין..וטוב שכך...אחרת היה משעמם..

אם הם מדברים על צבע עור, רוב החברות שלי מדמיינות את בן זוגן עם צבע עור כהה (זה הפך להיות הביקוש היום XD)

אם מדברים על המנטליות, לי אישית יהיה מאוד קשה להתחבר למנטליות של תימנים, פשוט כי אני פולנייה עם כל הסטיגמות שבדבר.
וחוץ מזה, בלי קשר לתימנים, זה מאוד קשה להתחתן עם בנאדם ולשנות הרבה מהמנהגים שהיו לך כל החיים למנהגים שלא הכרת או שלא חווית. לכן הרבה מעדיפים להתחתן עם אנשים ממוצא דומה.

אני לא מתחברת למנטליות ואני רוצה בית אשכנזי- ככה גדלתי וככה מרגיש לי הכי בנוח.
בשירות הייתי בבתים בוכריים, תימנים, מרוקאים ועוד הרבה והבנתי שהכי מתאים לי מה שגדלתי עליו.
אם זה אומר שאני גזענית, סבבה.

מצד שני, יהיה מעניין לשמוע את הדעה של הורים שומרי מסורת (בהתאם למסורת של הארץ שלהם, הפולנים והצרפתים אמנם גרים דיי קרוב, אבל המסורות שונות לגמרי) שהבת שלהם משנה הרבה מהמנהגים ועושה דברים אחרים לגמרי, בהתאם למסורת של בן זוגה

אני לא רואה מקום להתייחס לדברים האלו כאילו וזה ראיה,יכול להיות שאין זו המציאות הרחבה בשטח וזו בעצם הגזמה בגלל שאנחנו הציונות הדתית וד"ל.

היה לי לכתוב כמה תהיות לגבי עצם הסוגיה (בעניינים של פסילה מראש על סמך מחשבה שאין לה סימוכין של ממש(להוציא דעות קדומות שאין להם מקום ולא על זה אני מדבר),והאם מחשבה זו בכלל ראויה להיות מקור לפסילה) אולם אני לא רואה צורך ספציפי באשר לספק של קיום הדברים בפועל בצורה רחבה..

אך דע שהם קיימים..בציבור החרדי הם משש קיצוניים בנושאים של השידוכים - ספרדים - אשכנזים...(יו"י)

ובציבור שלנו העניינים נמצאים בעיקר מתחת לפני השטח..חלק יותר פתוחים וחלק פחות להתחתן עם מישהו לא

מהעדה שלהם..אך זו המציאות וקשה להתעלם ממנה..

שלא נכון להסתמך על זה בתור מקור.

כמובן שלעצם השאלה לא התייחסתי..