שרשור חדש
שרשור הנהלה- חידוד נהלים (עזרו להקפיץ)יעל מהדרום
עבר עריכה על ידי יעל מהדרום בתאריך י"ג בחשוון תשפ"ו 12:57

 

כללי הפורום

1.  הכתיבה בפורום צריכה להיות מכבדת

 יש דרך להביע דיעות שונות בצורה נעימה (למשל "אני חושבת אחרת...") ובנוסף , בכתיבה לא תמיד קוראים נכון את האינטונציה, אז כדאי להתנסח בצורה ברורה, ומצד הקוראות, לא לפרש אוטומטית בצורה שלילית.

 

2.  הפורום הוא פורום פתוח.

קחו בחשבון שיש פה מגוון גדול מאוד של אנשים שקוראים, גם אם לא מגיבים. מגוון זה כולל בתוכו גם גברים, נערים, נערות, הדודה של השכנה והאחות הרווקה. בחרו בחכמה מה נכון לכתוב, מה שלא הייתן כותבות באף מרחב ציבורי אחר לא בטוח שנכון לכתוב פה.

 

3.  גברים שנכנסים לפורום: 

הפורום משמש הן להתייעצויות טכניות בנושאי הריון ולידה ותקופות החיים הראשוניות והן כמרחב חברתי-נשי.

גברים יקרים-אם יש לכם שאלה חשובה לגבי ההיריון של נשותיכן או התינוקות הקטנים, או תשובה לשאלה טכנית בלבד שנשאלה שלא בנושא אינטימי- מוזמנים בשמחה. במקרים אחרים נשמח שתכבדו את המרחב המשותף והמרקם החברתי של הפורום ותמעטו להגיב.

 

4.  הפורום הוא פורום דתי

יש לנהוג בכבוד כלפי התורה ולהיזהר בכבוד רבנים מכל הקשת הדתית.

 

5.  פניה למנהלות במקרה הצורך יש לפנות אלינו על ידי כפתור 'דווח' ולא בתיוג או בסתם הודעה.

אם יש הודעה שלא נראית לכן, בבקשה דווחו לנו, ואל תגיבו ותשפטו על גבי הפורום.

גם אם יש למישהי בקשה שקשורה להודעה/שרשור שלה, היא יכולה לדווח על הודעה אחרת באותו שרשור, ולכתוב שם את הבקשה שלה. ולא לתייג אותנו או לקוות שנראה… 

 

6.  זהירות משיחות בפרטי נא לדווח לנו על דברים חשודים, ולחסום אם משהו לא נעים בשיחה. אל תרגישו לא בנוח "להיעלם" פתאום לבן שיחתכם.

 

 7.  ניק אנונימי כדי לקבל סיסמה לניק האנונימי צריך לפנות למנהלות. ניתן לקבל רק אחרי וותק משמעותי של השתתפות בפורום.

בבקשה להשתמש בו רק כשבאמת צריך.

בשום אופן אין לכתוב ביקורת מהניק האנונימי.

 

אין להשתמש בניק האנונימי להתכתבויות אישיות.

מחיקה/נעילה של הודעות שנכתבו על ידי האנונימי ולא תואמות את הכללים יתבצעו ללא אזהרה נוספת. 

 

8.  שרשורי שמות

שימו לב לא להגיב בזלזול/ בצורה שלילית על שמות, תמיד יכולות להיות פה בנות עם השם הזה או שלילדים שלהן הן קראו ככה, וזה עלול לפגוע

 

9.  פרסומים בפורום מותר רק בתוך שרשור כשזה קשור לנושא, ורק אחרי שיש וותק בפורום. אסור לפתוח שרשור במיוחד לשם הפרסום. 

 

10. עזרה כלכלית בתוך הפורום או מחוצה לו כל התארגנות או בקשה לעזרה כלכלית בתוך הפורום אסורה.

 

גלישה נעימה🌸

הודעות חשובות וטיפים- קישורים לשרשורים שונים.תחיה דולה

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריוןחיוך

כללים לגלישה בטוחה בערוץ-מוריה
עבר עריכה על ידי מוריה בתאריך כ"ג באייר תשע"ט 11:53

כולנו רוצים להנות משימוש מועיל ובטוח בערוץ. רוב המשתמשים בערוץ הם אנשים טובים עם כוונות טובות, עם זאת יש לזכור שכמו בכל מקום גם כאן קיימים אנשים העלולים לפגוע ולנצל את תמימותם של אחרים. על מנת שהשימוש אכן יהיה בטוח אנחנו ממליצים:


  1. שימו לב עם מי אתם מדברים, לא לכל מי שפונה אליכם חייבים להגיב. גם אם התחלתם לדבר עם מישהו ובאיזשהו שלב אתם מרגישים שלא נוח לכם להמשיך בשיחה מכל סיבה שהיא - אל תהססו להפסיק את השיחה ואף לחסום. וזיכרו - ותק ומעמד אינם ערובה להתנהגות נאותה, בדקו היטב במי אתם נותנים אמון.
     

  2. הימנעו מדיבור על נושאים שהצנעה יפה להם, בפרט בשיחה עם בן המין השני. לעולם אל תדברו על נושא שלא נוח לכם לדבר עליו, אם מישהו לוחץ עליכם לעשות זאת חסמו אותו מיד.
     

  3. אל תשלחו תמונות שלכם למשתמשים אחרים, בטח שלא בעקבות הפעלת לחץ מצידם. אל תשתפו פרטים מזהים ו/או פרטי התקשרות אישיים (מספר טלפון, מייל וכדו') עם מי שאתם לא מכירים ולא ברורה לכם הכוונה שלו.
     

  4. בכל מקרה של דיבור או העלאת תכנים בעל אופי מיני ללא הסכמה מפורשת מראש מצידכם, או שידול והפעלת לחץ לקיום דיבור כזה בין אם בשיחה אישית בערוץ ובין אם ע''י מעבר לפלטפורמה מקבילה (מייל, וואטסאפ וכדו'), או הפעלת לחץ לקבלת תמונות ופרטים אישיים – חיסמו את אותו הניק ודווחו עליו במסר לאחד מהאחראים לקבלת תלונות על הטרדות או במייל  divuah.a7@gmail.com. האחראים: @אלעד,@+mp8 ו@ענבל. כמו כן, בשיחות האישיות ישנה אפשרות לדווח על השיחה. הדיווחים ייבדקו ברגישות ובדיסקרטיות.



 

בברכת שימוש מועיל ובטוח, מנהלי הפורומים.



דונהלב לבן

אשמח להתייעץ עם מי שיש לה

האם ההבדל בין גונה i לדונה x הוא משמעותי?

מה ממליצות? ובכלל נקודות שכדאי לשים אליהן לב

דילמה בעקבות מקרה בגן שעשועיםדרקונית ירוקה

בשבת הייתי עם ילדי בגן השעשועים בישוב.

יש שתי נדנדות והרבה ילדים שאוהבים להתנדנד. הילדים שלי רצו להתנדנד ועודדתי אותם ללכת לחכות ליד ולהגיד לילדים שעל הנדנדה שהם גם מחכים. אלו ילדים שהיו עם הגדולה בגן שנה שעברה.

הגדולה באה בוכה אחרי רגע, מספרת שיש ילד שרודף אחרי כל בת שמתקרבת. הלכתי איתה לבדוק מה הסיפור. זה אחד מהילדים בגילה, ברגע שהגעתי הוא הפסיק וחזר לפטפט עם החברים שעל הנדנדה.

נשארתי איתה לחכות לתורה וילדים נוספים הצטרפו כשראו שעכשיו אפשר להתקרב לנדנדות בלי שיציקו להם.

הילדים על הנדנדה נשארו שם זמן רב ולא פינו אותה גם כשהזכרתי להם שיש ילדים נוספים שמחכים ושהם כבר יותר מ10 דקות. הגדיל לעשות אחד מהם כשאמר לי "בבקשה תחזרי לשבת ושx תחכה פה לבד. אנחנו רוצים להיות פה כל הזמן וזה מפריע לנו שאמא מסתכלת".

בסוף אחות של אחד הילדים באה ודגדגה אותו עד שירד וכך התפנתה נדנדה.

אני תוהה איך היה הכי נכון לנהל את האירוע. מה אתן עושות במצבים כאלו?

פונה להורים שלומוריה

או מציבה עובדה שנגמר התור שלהם ועכשיו ילדים אחרים.

האמת? הולכת ומשכנעת את הילדים לחפש מתקן אחרירדנית

אין לי עניין לחנך ילדים של אחרים.

בבית אפשר להסביר למה בחרנו ככה במקום לעמוד על שלנו כמו שמגיע לנו, אבל בסוף אני אישית לא מעוניינת בויכוחים מיותרים.

סביר להניח שלא הייתי יודעת איך לנהל את הארועשימושית

ואומרת לילדים שלי שפעם אחרת נגיע לנדנדות, שמחה שאצלינו רוב האמהות בשטח וזה קל יותר

קודם כל, לגבי הילדים שמתנדנדים הרבה זמןממתקית

אני תמיד באה ואומרת בהומור: אז אתם פה עד מחר? עד החגים? לא פשוט שאדע...וכו וכו הם מבינים, עוד קצת הומור ואז הם קמים.

לגבי המציקים- הייתי מיידעת את האמא, או מעירה להם בעדינות. לא לעניין

ילדים אחרים לא צריכים לפחד לחכות בתור לנדנדה.

(הערה- אני מהאימהות המתערבות, יצא לי להפריד ילדים באמצע מריבה, להסביר לילד שלא מקללים או שיש פה ילדה שמחכה שעות בתור ועוד כהנא וכהנא.

בד"כ ההורים בטלפון לצערי ולא שמים לב לילדים שלהם, ולא אכפת להם מה קורה לילד (וקרה לי שילד בא אליי ולא לאמא שלו ואמר לי את יכולה להגיד לו לקום הוא מתנדנד הרבה זמן ועכשיו תורי...

אז אני מרשה לעצמי...

אמא שלהם לא היתה שם?אונמר

איזה קשה זה שהורים שולחים את הילדים לבד,

ואז ההורים האחרים בבעיה. אלה שכן היו אחראים מספיק כדי לבוא בעצמם.

אבל חושבת שהיתי מבהירה לילד טוב מאד שהוא סיים וזהו.

אם לא היה עוזר והיתי רואה שהוא ממש חצוף ושם עלי פס,

היתי מסבירה לילד שלי, שיש ילדים שלא יודעים לכבד ולהקשיב, ואין לנו מה לעשות כי אנחנו לא מלמדים אותם במקום ההורים שלהם.

פעם אחרת כשאמא שלו תהיה פה אני אדבר איתה על זה.

אז בא נבחר משהו אחר בגינה לשחק בו עכשיו.

סיטואציה שאני שונאת אותה אבל, כי זה מציב אותך בתור מבוגר במצב חסר אונים.

כי את לא יכולה להוריד פיזית את הילד מהנדנדה.

למרות שכשהיה לי סיטואציה כזו עם ילד ממש קטן כן הורדתי אותו.

הוא היה בן שנתיים אולי שלוש, ועלה על המגלשה מלמטה ולא נתן לשאר הילדים להתגלש מלמעלה.

וכולם יושבים ומחכים כולל הבת שלי.

אמרתי לו בהתחלה יפה, אתה יכול לעלות מהסולם אבל לא עולים מיפה. יש פה ילדים שמתגלשים.

הסתכל עלי ואמר שלא.

הזזתי אותו.

הסיטואציה היתה של הורה באמת מנותק כנראה כי זה גם גיל ממש קטן, והילד ממש שם עלי פס והוא פיציי.

הרמתי הזזתי. אמרתי לו, אם אתה רוצה תעלה משם מהסולם.

איך קשה לי עם הורים שלא משגיחים יו.

משהי הייתה בהדסה בייבי במקום האישפוז?עדיין טרייה

אני לא רוצה להוסיף ימים בהם לא אהיה בבית עם הילדים רק להחליף את ה2 לילות של האישפוז אחרי הלידה בחדר פרטי בלי הפרעות של אחיות בלילה ואוכל נורמאלי. השאלה אם זה אפשרי? צריך אישור שיחרור מוקדם? אפשר לעשות את כל הבדיקות שעושים לתינוק כשנמצאים שם (משקל/צהבת/pku/שמיעה)?

אין שם בדיקות בכלל. לא כל המטפלות שם אחיות....אמהלה

זה מנותק לחלוטין מהבית חולים.

מסתבר שתצטרכי לחתום על סירוב אשפוז.

יש בהדסה כיום מחלקה ד' חדשה ומפנקת עם חדרים פרטיים, תתפללי שתצליחי לקבל שם חדר......

אני בניתי על זה אבל אז הבייבי היה צריך תמיכה נשימתית ואפילו ביות לא היה לי.....

(עכשיו נזכרת שגם במחלקה ד' לא כל המטפלות אחיות ותינוק שזקוק לניטור או בדיקה לא יכול להיות שם, בעז"ה שלא תצטרכו כלום)

שיהיה בשעה טובה, בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

תודה על התשובותעדיין טרייה

לגבי הבדיקות תארתי לעצמי שאין שם התכוונתי עד כמה זה מסובך לחזור למחלקה לבדיקות האלו המלונית קרובה למחלקה? מאפשרים בכלל לעשות אם הבדיקות אם השתחררתי?

בנוגע למחלקה הבנתי שיש משהו חדש כי אני הייתי לפני 4 שנים במחלקה ד' וזה לא היה חדרים פרטיים זה היה חדרים של 2 יותר פיציים מהחדרים במחלקה ג' (שם הייתי לפני 12 שנה אז בטח גם שם כבר השתנה) מקווה באמת שהתנאים השתפרו מאז.

גם מחלקה ג' עברו עכשיו לחדרים מרווחים ונעימיםקטנה67

של 2 אבל עם מלא מקום וכשאני הייתי יצא שברוב החדרים בעצם היתה רק מישהי אחת

והיה מעולה

צריך לחתום על סירוב אשפוזשלומית.

ואי אפשר לחזור למחלקה לבדיקות, הם לא עושים שם בדיקות לתינוקות שכבר שוחררו.

אגב, לדעתי האוכל בהדסה מעולה...

אני הייתי במחלקה ד בחדר מהמם טבל של 2.

משקל וצהבת כן יש להם שם את המכשירים אבל זה לא קשור לבית חולים (נניח לא יכולים לתת בפניה או להזמין רופא במידת הצורך)

תודה!עדיין טרייה

אם יש משקל וצהבת אז חסר לי רק הpku (אם הבדיקת שמיעה הראשונה יוצאת תקינה) אפשר לבקש להקדים את הבדיקה הזאת?

האמת שהכי מפריע לי בבית חולים זה אחיות שנכנסות באמצע הלילה + רעש של השכנה בחדר מרגישה שרק כשאני מגיעה הביתה אני משלימה שעות שינה (פחות קריטי לי אוכל למרות שאני בררנית ולא אוכלת יותר מידי בבית חולים).

הבית חולים שלא מעירים אותך לבדיקות- מעייני הישועהיעל...

הייתי בכמה בתי חולים, תמיד בוחרת ביות מלא, גם כדי לישון כמה שיותר טוב בלי שיעירו אותי.. וכל פעם התחרפנתי מהיציאה המוזרה הזו להעיר יולדת בשביל לחץ דם. הלווווו, מה הקטע?!?!

בפעם האחרונה הייתי במעייני הישועה. בביות. הייתי רוב הזמן בחדר לבד, מחלקה שקטהההה ונהניתי מזה שלא מעירים אותי סתם והם מבינים שיולדת צריכה לישון

אני הייתי בעין כרםרקאניאחרונה

במחלקה ג'

מאוד רציתי ד' ולא היה מקום

אבל דווקא היה ממש בסדר

מי שהייתה איתי בחדר שמרה על שקט כל הזמן

האחיות גם כשהגיעו לבדיקות אם ישנתי או הנקתי הלכו וחזרו מאוחר יותר

האמת שגם אצלי בעין כרם לא זוכרת שהעירוקטנה67

בדקו כשהייתי ערה

הבעיה יותר זה עם הבדיקות של הרופאים שעושים סבב רק בזמן מאוד ספציפי אבל זה בדר"כ בשעות היום

עוד שאלה על לידהציונה.

מה המקום של הבעל מבחינתכם בלידה?

בהנחה שהרב שלנו מאוד מחמיר והוא לא יוכל לעזור לי עם הצירים..

אני שונאת שנותנים לי מחמאות, בכללי ובטח כשאני לא בפניות לזה .. או מרגישה שהם לא נכונות.

כל לידה מחדש אותם תהיות 🤦‍♀️

התפקיד זה קודם כל להיות שםשושנושי

בעלי לא עזר לי בצירים כי לא הייתי מסוגלת שמשהו יתקרב אליי...

הוא פשוט היה שם, החליף שירים עד שצרחתי עליו לעצור.

הלך וחזר עם בקבוקי פטל, שתיתי כמו גמל.

גם חתך בסיום את החבל

רציתי אותו איתי

זה הכל

הנוכחות שלו וזהו❤️

לנפש ,שיש מישהו מוכר אתך

לעומת להיות לבד זה עולם אחר

שהוא משגיחבשורות משמחות

ורואה שיעשו מה שאני רוצה ומבקשת

ועומד על שלי אם אני לא מאה אחוז, מתווך אותי הכי טוב לצוות מה נכון וטוב לי

חייבת אותו איתי. נקודהיעל...

לא יכולה לדמיין את זה אחרת. בלידה האחרונה הייתי מלא זמן עם צירים וקבענו שבינתיים הוא יצא וייקח את הילדים הביתה ואז יחזור אליי. לא הרבה אחרי שהוא יצא קראתי לו שיחזור.

פשוט צריכה אותו איתי!!!

תרגישי איפה זה פוגש אותך, מה הצורך שלך, עד כמה הוא עוזר ומה היית רוצה שהוא יעזור..

אצליהשם שלי

יותר בקטע הטכני: לקשר אותי אל הצוות, לתת לי משהו לאכול, לעדכן את המשפחה.

ובעיקר, שיהיה שותף במשהו שהוא גם שלו.

בפועל, בשתיים מתוך ארבע לידות הוא לא היה איתי בלידה עצמה.

באחת, הלידה התפתחה מהר בדיוק כשהוא הלך להתפלל.

באחת התפתח מצב חירום כשהייתי לבד.

מבחינתי, אני לא חייבת שהוא יהיה נוכח.

אני רוצה שהוא יהיה, וזה יותר קל ככה, אבל אני לא חייבת.

זה משתנה בין נשים שונות ובין זוגות שונים.

בעלי היה מחוץ לחדר לידה ב2 הלידותהמקורית

בדיעבד אז זה היה נכון לי ממש

בלידה הראשונה אמא שלי וחמתי היו איתי

ובלידה השנייה רק חמתי

רק חמותך?הבוקר יעלה

זה מעניין

חחח כןהמקורית

תדעי שיש לי תיאוריהSeven

שזוכים או באמא נדירה או בחמות נדירה כמעט ואין זכייה כפולה🤭

חחחחח ממש ככהרקאני

אז תמיד אחת מהסבתות מכשפה? 😅שמש בשמיים

אמא שלי הייתה עם חמותה בלידות, ואמא שלה נדירה, פשוט רגישה מדי. אמא שלי הייתה אומרת שכואב לאמא שלה יותר מליולדת בעצמה...

לא תמיד כשלא רוצים את אמא בלידה זה בגלל שאין קשר טוב ביניהן

אצלי זה לא המצבהמקורית

מבחינתי זכיתי בשתיהן ב"ה

זה לא זכיה בלוטואמאשוני

הבחירות שלנו מושפעות מחוויות העבר ומהמצב שלנו בחיים.

הגיוני שמי שיש לה תמיכה מהבית פחות תשים דגש על ההורים של בן הזוג,

ומי שאין לה תמיכה לגמרי תחפש את זה בהחירת בן זוג.

וגם הרבה תלוי בדינמיקה ובצרכים.

מי שהקשר עם חמותה קריטי לה, פחות תתעקש על כל מיני דברים,

ומי שסה"כ גדלה בסביבה תומכת, והמשפחה של בעלה סבבה, ואף פעם לא הרגישה מה זה חוסר וצמאון של משפחה, והרגשה שאין לך גב מול העולם, פחות תדע להעריך את מה שיש לה, ופחות תיזהר על הקשר עצמו, ויותר תתעסק עם הפרטים (האם עשו לי לייקים לתמונה של הילד יותר או פחות מהנכד שהוא הבן של הבת שלה)

מה שמייצר קונפליקטים ועלול לעורר התנגדויות.

זה כמו שבמדינה אנחנו אלופים בלהתאחד מול אסונות, אבל ביומיום חוסמים אחד את השני חופשי כי לכל אחד יש דברים שחשובים לו,

אבל כשהמכלול בסכנה, אין לה פנאי נפשי להתעסק בפרטים, אתה מתמודד עם המכלול.

זה נכון שיש כאלה שהחיים נתנו להם כאפה בכמה מובנים בלי שהייתה יכולת השפעה על האירועים

ויש כאלה שזכו בלוטו בכמה מובנים בלי שעשו שום דבר שהוביל לזה,

אבל רוב רובם של המקרים, הקשרים תלויים דינמיקה והשקעה ובחירות של המעורבים בקשר.

אצלנוגפן36

ב2 לידות בעלי היה מאחורי הוילון ואמא שלי הייתה איתי והתבאסתי נורא.

בשלישית לא הספיקה להגיע ובעלי ישב/עמד ליד הראש שלי, עם גב כלפי כל השאר כמובן.

ורק דיבר איתי ועודד אותי.

לא מחמאות ריקות.

רק דברים אמיתיים.

ובאמת שמכל הלידות מלא מטושטש לי, אבל התמונה של העיניים שלו מחזקות אותי לא יוצאת לי מהראש.

זה פחות המילים שאמר. יותר פשוט המבט.

זוכרת שממש שאבתי ממנו המון כח.

וואי חייבת אותו ממש!טליה א.

הוא מעודד אותי לצרוח כי יודע שזה מה שנכון לי. ורואה דברים ושם לב בזמן שאני לא מפוקסת....

פעם חשבתי שאני חייבת את אמא שלי גם. בפועל היא היתה איתי רק ב2 לידות מתוך 5. ובלידה הקרובה סיכמנו שאם תוכל היא תגיע אבל אם לא- אני מסתדרת עם בעלי נהדר....

ותמיד הגעתי לחדר לידה במצב שלא יכולנו לגעת.

להיות נוכחמולהבולה

פשוט להיות שםשומשומונית

ולחוות יחד את הדבר המדהים הזה, ששנינו שותפים אליו

תרגישי בנוח עם מה שמתאים ונוח לך זה קודם כלרחלי:)

אני אישית מרגישה שצריכה את הנוכחות שלו היותר זמינה עד שמגיעים לסביבה נשית - היינו לחדר לידה (אני יולדת מהר ב"ה אז לא שם הרבה זמן ) בחדר לידה אני משחררת אותו להמתין לי בחוץ - אני צריכה שהוא יהיה שם ולא בבית אבל לא צריכה אותו לידי .

בלידה חוץ מהמילדת ואת הריכוז שלי בעצמי לא מרגישה שצריכה עוד משהו .

פשוט להיות נוכחרקאני

להראות שהוא איתך

מבחינתי זה חשוב גם לי וגם לו

להיות חלק

זה ילד של שנינו

בדיוקשיפור

אני יולדת רק עם בעלימתיכון ועד מעון

הפסקה שלנו אמנם מקילה מאוד, אבל התמיכה שלו הי היא לא פיזית.

דבר ראשון הוא מעודד ותומך בי, אומר לי כמה אני מצטיינת ואלופה שאני יכולה, הוא עומד לידי סמוך לראש שלי כדי שלא יראה את הלידה עצמה והוא נותן לי כוחות. הוא מזכיר לי את הרצונות שלי ללידה טבעית שקשה לי. בלידה שלא הלכה כמו שרציתי ובכיתי הוא ישב לידי והזכיר לי שאני ליד ה' והוא עוזר לי ושומר עליי גם אם זה לא כמו התכנית שרציתי

אבל בעיקר בעיקר הוא מתווך את הרצונות שלי לצוות, דואג לוודא שאני אקבל מקום במחלקת אפס הפרדה, שיהיה רשום הנקה מלאה, שאני צריכה מיילדת עכשיו קורא להן, דואג שלא ינפנפו אותי כי אני נחמדה ורגועה, ושיתייחסו בכבוד לבקשות שלי. בעצם הוא הפה שלי מול הצוות

לתווך לצוות זה קריטי! ולהתרגש מהבכי הראשון יחדמרגול

לפותחת:

יש נשים שגם ככה לא רוצות שיגעו בהן כשכואב

ויש תפקידים שלא דורשים מגע (כמו להביא לך מה שאת רוצה ולקרוא לצוות להתעקש בשבילך על מה שקריטי לך וכו. לא קל באמצע לידה גם אם את אישה סופר עוצמתית ואסרטיבית באופן כללי)

וזה גם הילד שלו

להיות שם ברגעים ולהתרגש

להיות שם ולהתרגש איתך, להתרגש לראות אותך נרגשת

השותפות שלו ברגע שהילד שלו מגיע לעולםשמש בשמיים

ההתרגשות שלו, זה רגע שהוא גם שלו.

מצד עצמי באמת תמיד נאסרנו בשלב מאוד מוקדם בגלל דימום קל (שלא היה לי שום אינטרס לשאול עליו רב באמצע צירים כשאני יודעת שממילא נאסר עוד מעט גם אם הרב יתיר את הדימום הזה).

בלידה הראשונה שהייתי שעות ארוכות בחדר לידה זה היה מאוד משמעותי, הוא עודד אותי, שם לי שירים, הביא לי לשתות, לאכול, מה שהייתי צריכה, ובעיקר שלא הייתי לבד כל כך הרבה שעות, גם בעלי וגם אמא שלי היו איתי.

בלידה השניה באמת לא כזה הייתי צריכה אותו, רק להתרגש ביחד. (והיה איזה שלב, עוד כשהעברתי צירים בבית שהרגשתי שהנוכחות שלו מפריעה ללידה להתקדם)

ובלידה השלישית נסעתי לבד באמבולנס והוא נשאר עם הילדים, לא ככה תיכננו מראש, ככה יצא באותו רגע. והאמת שלא היה חסר לי אף אחד שם, אבל זאת הייתה לידה מאוד קלה ברוך ה'... התבאסתי בשבילו שהוא היה רק בטלפון כשהבן שלו נולד.

לא ברורשנהב

בגדול להיות שם.

לקראת הלידה השניה דיברנו על זה, כי בלידה הראשונה (שגם אחותי הייתה) הוא לא הבין מה הוא אמור לעשות שם.

הסברתי לו מה אני צריכה- שישמור עלי מקורקעת ויעשה צחוקים בשביל שאני לא אכנס לסרט של ה'כואב לי'. עזר מאוד מאוד מאוד.

בלידה עצמה הוא יצא מהחדר.

קודם כל אני אגיד דעה לא פופולריתהשקט הזה

שלא חייב שהבעל יהיה בלידה. זו תופעה (מבורכת בעיני) של השנים האחרונות אבל שנים נשים ילדו בלי הבעל. אז אם לא מתאים- לא חייב בכח.

אחרי הדלפ הזה אני אגיד שזה משתנה מלידה ללידה.

בלידה הראשונה הוא מאד מאד עזר לי עד השלב שנאסרנו. אחר כך, כשאמא שלי הגיעה אז הוא קצת יצא מהסיטואציה.

בלידה השניה פשוט היה נחמד להעביר ביחד את הזמן מירידת המים עד לצירים המשמעותיים שאז גם אמא שלי הגיעה והוא היה קצת פחות בעניינים

בלידה השלישית שהייתה בשבת ואמא שלי לא ידעה אפילו שזה קורה הוא היה איתי כל הזמן ולמרות שנאסרנו רק ממש קרוב ללידה עצמה (כי נכנסתי לחדר לידה לפני פתיחה 4 ותוך כמה דקות ילדתי), הוא לא נגע בי ככ הרבה כי אני לא הייתי צריכה ולא רציתי. המקסימום הפיזי שעשה היה לנגב לי את הזיעה מהפנים. אבל התמיכה הנפשית שלו, לעודד אותי, לתווך מול הצוות את הרצונות שלי שלא בטוח שתוך כדי צירים אני מסוגלת לזה, לקרוא לצוות כשצריך וכו' היה לי מאד מאד משמעותי. למרות שגם אני לא מאד בנאדם של מחמאות וזה אבל הוא כן הצליח לעודד אותי בלידה.

ומעבר לזה, ולמרות הדלפ שבה פתחתי- גם אם הוא לא עושה שום דבר בלידה, יש משהו נכון בעיני בזה שהשותף הנוסף ביצירת הפאר הזו נמצא ברגע הזה.

להיות שם . זה גם הילד שלו.ניק חדש2

בפתיחה 10 הוא יצא החוצה

וחזר כשהילד בחוץ.

למה הם יוצאים בלידה עצמה?אםאני

אני רואה כאן הרבה כאלו שכותבות שהבעל יוצא בלידה,

זה ענין הלכתי או משהו?

עניין קבלי ממה שאני יודעת.ניק חדש2

שהבעל מעכב.

אז עדיף שיצא.

אצלי ממש הרגישו את זה😅

גם אצלישמיכת פוך

כשאני בפתיחה 10 אני אומרת לבעלי שיצא מהחדר כדי שאני אלד מהר.

כשהוא נמצא הלידה מתעכבת. הוא יוצא ואז אני יולדת מיד ב''ה

לא יודעת...אבל אצלי בזמן לידה אני צורחת על בעליממתקיתאחרונה

שעומד שאנן

לך תגיד תהילים! בעצבים

אז הוא פשוט בורח בבהלה מעבר לוילון ואומר תהילים

בעיני הנוכחות שלו נותנת לי בטחון.קודם כל.חוץ מזהאולי תדעו

בעיני זה שותפות של שנינו.. גם בלי לעזורלי מבחינתי חשוב לי לעבור את זה יחד כזוג...שהוא גם יחווה את כל התהליך ולא פתאם יפגוש תינוק גם ככה בהריון הם לא כזה מחוברים אזלפחות דרך הלידה. ובאמת הנוכחות שלו נותנת לי בטחון ומשהו כזה אסוף.

אני שונאת שמדברים איתי וזה לא התפקיד שלו מבחינתי..אם אני רוצה חיזוקים במילים אני מבקשת אגב ישירות. שאר הזמן הוא יודע שהוא פשוט נמצא.

אצלי מוזיקה ונגינה זה התחליף אפידורל אז או שהוא מנגן לי בגיטרה או שדואג לרמקול עם הפלייליסט.. בכללי הוא יודע שהוא אחראי לעזור לי להשאר באוירה אסופה עם כמה שפחות הפרעות מבחוץ..

וכן אם מותריםאז ידיים על הגב זה הצלה..אבל היו כמה לידות שלאוהסתדרתי גם בליזה אבל היהלי מספיק...

לא מסוגלת לדמיין מצב שהוא לא איתי ..

הלפפפ בנות ישראל מה עושים עם השפם????עד חצות

הלכתי לקוסמטיקאית השבוע, הורידה לי את השפם בשעווה, תוך יומיים שלוש הכלללללל חזר!!! טונות שערות.. בשפם וגם בגבות.. פשוט סיוט!!

מה אתן עושות?????

חוט. לבד בביתהמקורית

כל כמה זמן צומח? זה לא משאיר פצעים? פגמנטציה?עד חצות

עונההמקורית

צמיחה בפנים היא הורמונלית. אני עושה פעם בשבוע

לא

ולא

אפילציהDoughnut

עשיתי לפני מלא שנים ולא חזר.

^^ כואה אבל שווה.דיליה

הורדתי באפילציה ךפני שנים.

בתחילה פעם בחודש ואז פחות ופחות.. עכשיו לא הייתי 3 שנים והגיע. זמן לעוד חיזוק קטן...

היוםDoughnut

יש שיטה חדשה של אפילציה עם פינצטה חשמלית וזה אפילו לא כואב. יש לי המלצה למישהי במרכז.

אני אשמח לשמועמישהי מאיפשהו

זה מתאים גם למקרה שיש הרבה שערות באיזור הסנטר?

ברור!Doughnut

זה בול המקרה, כמה טיפולים מדללים מאד ואם מתמידים זה ממש נעלם. יש לי המלצה למישהי נהדרת בבני ברק אם רלוונטי לך תפני בפרטי.

שלחתי לך בפרטי. תודה רבה!מישהי מאיפשהואחרונה

ממליצה ממש על סילק!!! מוריד בכמה דקותהרמה

לייזר!!!!ניק חדש2

לי צומחות אחת ל 2-3 שערות.

רק חשוב לציין שעלול להגביר צמיחת שיערהמקורית

במקומות אחרים ולפחות לפי מה שאני יודית מאוד ןא מומלץ לייזר בפנים כי זה אזור הורמונלי (וקראתי המון תגובות של נשים על זה בקהוצות פתוחות בפייסבוק שמתחרטות. שמחה בשבילך שזה לא המצב)

אני סבלתי קשות משיעור יתר בפניםניק חדש2

ואני יודעת ששיער פנים זה הורמונלי.

זה לא נעלם לתמיד.

לכן קניתי מנוי לכל החיים.

פיאות לחיים סנטר ושפם

בפיאות לחיים ובסנטר חזר לי קצת

בשפם כלום מלבד 2-3 פעם בפעם.

וניסיתי מה שאת רוצה. כולל אפילציה.

לייזר הדבר היחיד שעזר לי.

אני עם שחלות פוליציסטיות

לייזר בפנים?רקאני

אני מורידה ברצועות שעווה מוכנות אחת לחודש וחציאולי תדעו

לא נשמע לי הגיוני שגדל תוך כמה ימים אולי היא לא הורידה מהשורש...

פינצטה בביתאורוש3

רק לשים לב לפיגמנטציה, עלולה להווצרהרמה

ממה? משעווה?אוהבת את השבת

מומחיות תמ''ת לכאןשמיכת פוך

החופשת לידה שלי מסתיימת ב-20 לנובמבר וכתבו לי בדרגה שהדרגה מסתיימת בתאריך הזה.

עכשיו אני חושבת להאריך את החופשת לידה בשבועיים .. האם בשבועיים האלה אני אצטרך לשלם דרגה מלאה?

יש דרך לעקוף את זה?

אצלי החל"ד נגמר ב8.6נירה22אחרונה

ולא קבלתי דרגה על יוני עד שהבאתי אישור חזרה מחל"ד.

וזה עוד החודש האחרון של הצהרון, אז במקום להאריך לי את הדרגה לעוד 3 שבועות אוטומטית הייתי צריכה לרדוף אחריהם שיסדרו לי את הדרגה.

וחזרת ב8/6?שמיכת פוך

טוב שלפחות נתנו לי עד התאריך הזה...

כן תצטרכי לשלםמשתדלתלהיותאני

כן תצטרכי לשלם דרגה מלאה על השבועיים האלו, היום המערכות מסונכרנות ואין לפי מה שאני יודעת דרך לעקוף את זה.

(אלא אם כן יהיה לך תלוש ולא באמת תחזרי, נראה לי לא כל כך אפשרי אלא אם כן יש לך מעסיק מאוד גמיש שמסכים לעשות איתך איזשהו הסדר כזה, נניח שתחזרי פורמלית ובפועל לא, ואחכ בהמשך הוא יביא לך לאיזשהי תקופה משכורת נמוכה יותר כדי לקזז את זה)

אני חושבת שאין איך לעקוףשיפור

עוגות שמביאים לקידוש או לאחריםואני שר

אשמח לשמוע אתכן

אני מוצאת את עצמי מסתבכת בסיטואציות של קידוש קהילתי או להכין עוגה ליולדת/מגויסת,

בגלל שלא נעים לי להכין סתם עוגה בחושה פשוטה, אני מרגישה שזה צריך להיות מספיק שווה ואז אני נתקעת....

לקידושים יצא לי להביא בעיקר עוגת שוקולד עם קרם וסוכריות ואז זה מרגיש לי גם פשוט וגם אטרקטיבי (למרות שמקווה שהורים לא מקללים אותי בלב על הלכלוך;),

ולמשפחות זה רק כשיש לי זמן וכוח להכין עוגיות יותר מושקעות.

בכללי מלחיץ אותי להביא אוכל לאחרים כי מי יודע איך יצא, למרות שאפיה זה בגדול דבר שאני טובה בו...

אשמח לשמוע מה מקובל להביא אצלכן,

מה תרגישו בנוח להביא או תשמחו לקבל

כדי לקבל איזו תחושה מה נורמלי ואולי רעיונות לעוד אפשרויות שיקלו עלי את החיים.

תודה

תודהרקאני

המלצות למשחקי קופסארוח הרים

למישהי יש המלצה למשחקי קופסא לילדים שאפשר לשחק בשבת?

רוצה לקנות משחק טוב שיוכל לכנס אותנו לזמן משפחתי בשבתות אבל גם שיהיה מותר מבחינה הלכתית בשבת..

למשל קטאן זה נחמד אבל בעייתי בשבת (בגלל סחר..)

תודה!

שם קודמוריה

לאיזה גיל?אפונה

סביב גיל 8 ומעלה אליאס

10-12 ומעלה סיכון

אזור 8 ומעלה. תודה!רוח הרים

7 ומעלה-שימושית
עבר עריכה על ידי שימושית בתאריך כ"א בחשוון תשפ"ז 10:43

סיכון

רמי

טיקט טו רייד

שרלוק זה גם חמוד מאוד

ביג דיל

אלוף החמין

מלך הפלאפל

אונו וסט זה גם נורא כיף

אלוף החמין..?😅 רצה לבדוק חחחהמקורית

ticket to rideדיאן ד.אחרונה

אנחנו ממש אוהבים.

אצלינו אוהביםדרקונית ירוקה

השועל החמקמק

טאקי

רמי

חתחתול

גילאי 4-6

המדבר הנעלםענבלית

זה משחק שיתופי- לכל אחד יש שחקן, וכולם צריכים לשתף פעולה כדי לצאת מהמדבר בחיים.

וגם טיקט טו רייד של אירופה, ראיתי שכבר המליצו.

פריקה- אני שחוקההההההאנונימית בהו"ל

לא מאוד קשור להריון ולידה

הלכתי בטיפשותי כבחורה ללימודי הוראה, נטו בגלל שהמון חברות הלכו אז הלכתי יחד איתן. טיפשי, אני יודעת.

אחת הטעויות של חיי, אם כי חא לא היו לי המון אופציות בחברה שלי, אבל אולי הייתי צריכה יותר אומץ.

כרגע אני פחות מחמש שנים אחרי, בקושי מצליחה לנשום בהוראה, מרגישה שזה סוגר עלי ומביא לי עצב, סטרס וחרדה עמוקה, מספיקה שבת אחת של חופש בשביל חוסר אנרגיות לחזור בראשון. אני גמורה.

אני לא טובה בזה, פשוט לא! מרגישה סבל אמיתי בלנהל שיעור וגם בלהיות חלק מהמערכת הבית ספרית, אני נגמרת!

כבר נרשמתי ללימודים של משהו אחר, אבל קשה לי להעביר את החודשים עד לסיום העבודה כמורה, קשה לי לקום לזה בבוקר!

ועוד אני כרגע אמורה ללמד רק עוד חודשיים ואני רוצה לעזוב היום, לא נושמת.

אבל רועדת מההבנה ששום דבר לא מחכה לי בחוץ, המודעות היחידות שאני רואה בדרושים באזור שלי זה או עוד מילויי מקום חל''ד או מטפלות במעון, שום דבר אחר רלוונטי

ולהישאר בבית לא רלוונטי יותר כי צריך משכורת

אני הפכתי לאישה עצובה

אני לא ממש מבינה בענייני הוראהעדינה אבל בשטח

תכף יבואו חכמות ממני עם המלצות

אבל אני כן יודעת שאם הייתי מרגישה כמוך, הייתי פשוט עוזבת, יש חיים אחרי, יש הרבה עבודות שאת יכולה למצוא שלא מצריכות כישורים או לימודים, בינתיים תחשבי מה את רוצה לעשות, אבל לא לסבול.

למה את מפסיקה לעבוד עוד חודשיים?דיאן ד.אחרונה

אם את מפסיקה כי את מתחילה לימודים,

אתם יכולים כלכלית לרדת בהכנסות למשך חודשיים?

את מסוגלת להגיד לעצמך שחודשיים את עובדת במשרה כלשהי גם אם לא משהו רק בשביל המשכורת?

יש עוד הרבה משרות שאת יכולה להיכנס אליהן בינתיים: מזכירות, מוכרת בחנות וכדו'.

השאלה אם את לא מחויבת לעבודה לתקופת הודעה מוקדמת, אני מניחה שכן.

ואז במילא את חייבת לעבוד עוד פרק זמן מהרגע שאת מתפטרת.

כרגע ממלאת מקוםאנונימית בהו"ל

אבל סובלת כל יום, באמת שאני מגלה כל יום עבודה שהוראה שלא מתאימה לי ואני לא מוכשרת בזה

אותה מורה שאני מחליפה מתכוונת להאריך את החל''ד אבל אני חושבת שלא אמשיך את זה, שיחפשו מחליפה

אני רוצה ממש כבר לחפש רציני משהו חדש, אבל אני מחכה בסבלנות למועד הסיום למרות שמבחינתי להודיע היום על עזיבה.

ואני לא גרה במקום עם הרבה משרות ככה שעד שאסיים את הלימודים החדשים אני כנראה אתגלגל בין עבודות

במובן מסויים אני כבר מעדיפה להוציא את הילד מהמשפחתון ולהישאר בבית, אבל זה בעייתי

אני ממלאת מקום חל''דאנונימית בהו"ל

לרדת בהכנסות- לא יכולים יותר מידי כי כרגע הן גם ככה לא גבוהות- בעלי סטודנט בעצמו

לגבי השאלה השנייה- יהיה לי קשה כביכול לרדת ברמת העבודה, אבל אני יעשה את זה כל עוד זה לא יהיה שכר עוני שכבר עדיף להוציא את הילד מהמשפחתון. הבעיה שלי היא יותר שאין באזור שלי עבודה ללא הכשרה במקצועות שמתאימים לי ועם שעות עבודה מתאימות נורמליות

המורה שאני מחליפה רוצה להאריך חל''ד, ואני החלטתי לחפש במרץ עבודה אחרת ולהודיע לבית הספר שיחפשו מורה במקומי להארכה)

מה זה שעות שמתאימות לך?המקורית

קחי בחשבון שהעבודה בחוץ שונה לגמרי מתנאי ההוראה כן?

שלחתי בעמיים תגובה והיא לא מופיעהאנונימית בהו"ל

אני במילוי מקום חופשת לידה

כתבתי פעמים תגובה, אני לא מצליחה לשלוחאנונימית בהו"ל

בכל אופן, אני במילוי מקום חל"ד

הייתי רוצה עבודות כמו שהצעת, הבעיה שאין באזור שלי כל כך הרבה משרות כאלה (פריפרייה)

והאופציה היחידה זה מטפלת במעון שהיא די לא מתאימה לי

המקורית

הגיוני שאת עצובה, את בתוך תפקיד ואילוץ שהנפש שלך לא עומדת בו. לנשים לא טוב להיות במקום הזה, ולא טוב להרגיש את הלחץ הפרנסה

אם נקעה נפשך תוציאי ימי מחלה. נשמע שנפשית את לא מסוגלת להגיע והימים האלה הולכים לאיבוד

מה יקרה בתום החודשיים? ממה תתפרנסו אז?

וואוו זה קשה!!!🫩❤️שיפור

יקרה,באתי מפעם

חיבוק גדול.

אני חושבת שהמון נשים יכולות להזדהות עם התחושות שלך. המון מורות נושרות מהמערכת, סובלות סבל רב. זה באמת לא מקצוע שמתאים לכל אחת! יש איזה דפוס כזה בציבור החרדי/ הדתי שנשים הולכות ישר ללימודי הוראה וזה ממש חבל על השנים הללו , חבל על הכסף ובעיקר חבל על הסבל שאת סובלת.

אז החדשות הטובות הן שאפשר לצאת מזה, וטוב עשית שנרשמת ללימודים אחרים, תהיי חזקה לסיים בכבוד, תנשמי, תדברי עם ה'. לאט לאט תסתכלי על זה בלשון עבר .

מסתבכת כל פעם מחדש עם ההגדרה של מנוחה אחרי הלידההריון ולידה

לא ברור לי מה סבבה ומה נקרא מאמץ מידי.

אני שבועיים אחרי לידה ב"ה.

ה'בעיה' שזה לא לפי ההרגשה שלי. כלומר אני יכולה להרגיש יחסית בסדר ושיש לי כוח לעשות משהו, אבל זה לא אומר שטוב לעשות את זה.

אז מה אתן עושות שבועיים אחרי?

נגיד דברים כמו-

לשטוף קצת כלים,

להכין ארוחת ערב/ צהריים

לחתוך סלט

לקלח את הילדים (שזה כולל להרים את הקטנים מהמקלחת לשידה כדי להלביש אותם)

יש דברים שאין ברירה אבל לפעמים יש ברירה כמו להשאיר את זה לבעלי, אבל גם לו כבר די נגמרת הסבלנות אחרי שבועיים ואני לא רוצה למתוח את החבל מידי וגם לא סתם להתפנק יותר מידי כשאני יכולה להתאמץ קצת.. גם ככה הוא מפזר את כולם בבקרים ומארגן אותם לבד.

בעיניי- מה שאפשר לעשות בישיבה,מוריה

זה סבבה.

עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.

(רצפת אגן וכו)

זהו, שהדוגמאות שנתתי הן לא בישיבההריון ולידה

כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).

אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...

אולי לשבת ליד השיש? אפילו חצי ישיבהיעל מהדרום

לק"י

להשען על הרגל כזה.

בעייני לשטוף כליםytrewq

ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.

לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!

האמת שבועיים אחרי לידהאיזמרגד1

(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה

זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.

°^°^^ ממש ככה.יערת דבש

לשטוף כלים ולקחת ילדים

שבועיים אחרי לידה

זה ממש לא סבבה

לדעתייראת גאולה

להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.

כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.

לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.

תודה לכן! עשיתן לי קצת סדר למרות שחלק מהתגובותהריון ולידה

סותרות אחת את השניה

להכין אוכל אפשר לעשות הרוב בישיבהמתואמת

כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...

ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...

אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...

בבצלחה ומזל טוב!

זה הרבה תלוי בהרגשה שלך! פיזית ונפשיתיעל...

אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה

ומרגישה מעולה ממש ממש!

מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה

אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..

עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.

הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..

לא ולאDoughnut

שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.

המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.

ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:

לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

כשבעלי היה במילואיםאמאשוני

עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.

את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.

שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.

אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.

אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?

אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.

עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.

הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.

6 שבועות אחרי לידה אני לא עושה שוםדיאט ספרייט

דבר שלא כרוך בתינוק עצמו.

חוץ מ:

לחתל את הפעוט שלפניו (שכבר גדול בדר"כ ואז בעמידה) או בשכיבה על הספה

להכין כריכים קרים עם טונה, גבינה, פסטרמה עם איזה ממרח (בלי תוספות, חסות,עגבניות, מלפפון)

אני אוסיף

שמשתמשים בכלים חד פעמיים

כביסות בעלי ממלא

והילדים ממיינים לסל עם השם שלהם את הכביסה שלהם בלבד

לא מכניסים לארונות

הם מקבלים 3 שקלים על העבודה הזאת

לא רואה בעיה כמעט בשום דבר שכתבתכורסא ירוקה.

לי אמרו בבית חולים שמותר להרים עד בערך 7 קילו. מאמינה שהילדים שוקלים יותר, אבל אם בעלך יכול להכניס אותם למקלחת ולהוציא את יכולה לקלח ולהלביש.

חשוב לנוח ולשכב אל תתרוצצי ותתאמצי יותר מדי, אבל גם שכיבה סטטית היא לא בריאה. אחרי לידה יש יותר סיכון לקרישי דם ולנוח בלי לזוז עלול לגרום לזה עוד יותר.

מוזר שאמרו לך את זה! אני זוכרת שאומרים תמיד בפירושמתואמת

שמותר להרים עד משקל התינוק... (ואז כשנולדו לי התאומים התחכמתי ושאלתי האם מותר לי להרים את שניהם יחד ואמרו לי שלא... אף שהם נולדו במשקל קטן...)

לי אמרו שמותר לי להרים עד שתיהן יחד 🤷‍♀️מוריה

אז מסתבר שבכל מקום ההוראות אחרותמתואמת

שבועיים אחרי לידה אני עדיין מרגישה כ"כ רע שאני לאשימושית

עושה כלום...

אבל בגדול ההנחיה היא לא להתאמץ יותר מידי- לא לעמוד 40 דק' רצופות, או להתכופף 4-5 פעמים רצופות וכו'

אני אישיתהשם שלי

כן מבשלת דברים פשוטים.

אם אפשר בישיבה אז עדיף. אולי לשבת על כסא בר ליד השיש?

אני גם מקלחת את הילדים.

אחרי הלידה הראשונה שהיתה בניתוח, בעלי עזר לי להכניס ולהוציא את הקטנה מהאמבטיה. ובימים הראשונים, קילחתי אותה עם אחותה הגדולה שעזרה לי.

אני לא מלבישה על שידת החתלה, אלא על מיטה או ספה.

לשטוף כלים בשגרה בעלי עושה, אבל אחרי לידות ששאבתי, כן שטפתי בקבוקים וחלקי משאבה, כולל באשפוז עצמו.

אני מתאוששת מהר אחרי הלידות, ולא מרגישה שזה פוגע בי.

היו הבדלים בין לידה ללידה מבחינת הכוחות והיכולות שלי. בעיקר מתי חזרתי לפזר ולאסוף את הילדים.

לא להרים!!אורוש3אחרונה

וכן בכללי לעשות כמה שפחות מכל מה שכתבת. אפשר להביא נערה לאח''צ ערב לעזרה בשעות הקשות ולאפס כלים וכו'.

מועבר לזה, הבעל שיתמודד... צריך בשיח ובתיאום ציפיות. אבל גוף של יולדת שדחקו אותו מיד לקצה אח''כ ידרוש תשלום בריבית וזה ''עולה יותר' מכל הבחינות.

כל מה שקשור להרמה או מאמץ או התכופפות- לא מבצעתממתקית

לכן לא שוטפת רצפה, לא מתאמצת בכלל.

כן מטאטא, שוטפת כלים, מבשלת וכל זה בנחת בלי להתאמץ, עם כביסות- עוזרים...

כמובן לא להזיז דברים, רהיטים וכו...

כמובן לא רצה ומפסיקה עם הפילאטיס וכו

לקלח ממש ממש לארקאני

שאר הדברים אולי אם זה לוקח 5 דקות ואז לנוח

למשל סבבה תקלחי❤️

אבל אל תרימי ילדים זה בעלך יעשה

שהוא בבית תקלחי אותם

כלים זה בסדר לעשות אבל לא לעמוד הרבה

אני הייתי עושה את כל מה שכתבת חוץ מלהרים לשידהשיפור

לא יודעת אם זה הכי מומלץ. והאמת לא מאוד מרגישה מנוחה.

כל דבר שאפשר ללא מאמץ בישיבהרק לרגע9

אפשר.

למשל לחתוך סלט, להכין אוכל אם את לא עומדת שעה ליד הכיריים.

להרים ילדים ממש לא באופן מוחלט.

גם לא לשטוף כלים

קיסריות, אני זקוקה לעזרתכן.הריון ולידה

חוזרת לבית עמוס פעילות ב''ה.

מה מותר לי ומה לא? מה חשוב לדעת?

עוקבתבת אל123

אהלן, אשמח להמלצה על רופא לדיקור מי שפיריש_לה_את_זה

מפחדת ממש

צריכה המלצה על רופא סופר מקצועי

בעקרון בכללית אבל מוכנה גם לשלם פרטי (כמובן שאם יש מישהו טוב שבהסדר עם כללית אז עדיף..)

ובכללי אשמח להרגעות על הבדיקה ממי שחוותה, פעם ראשונה שאצטרך לעשות..

לא כתבת אזור. אם ירושלים מתאים לך- ד"ר נילי ינאיאמהלה

מדהימה

לא עשיתי, אבל יודעת שהיא מומלצת מאד מאד

צודקתיש_לה_את_זה

עדיפות לאזור המרכז

אבל יכולה גם לנסוע לירושלים בשביל מישהו מאוד מומלץ. תודה!

אני עשיתי בהר הצופים במימון משרד הבריאותאולי בקרוב

(הייתה לי המלצה בעקבות ממצא בסקירה) ושתי אצל פרופ' שמחה יגל בהר הצופים, כבר ממש סבבה! קצת אי נעימות ברגע הדקירה אבל חוץ מזה היה ממש בסדר

ד"ר שי פורתאפונה

עין כרם.

ד''ר נילי ינאי בעין כרםאורוש3אחרונה

זו לא בדיקה נעימה. אח''כ למיטה לנוח ולשתות יומיים ואז לאט לאט. אבל עובר ללא זכר. ולא נורא. גלידה בנסיעה עזרה

תבדקי החזר מסל ההריון (הבעיה עם ללכת פרטי בעין כרם שזה אומר שהכל פרטי, כולל המעבדה וזה יקר. כלומר מעבר לתשלום לרופא המבצע) או לקבוע ליום שהיא שם ולקוות לטוב.

אמרו לי בכללי בבלינסון נגיד ומניחה שבעוד מקומות שרק מומחים מבצעים, אם מרגיע.

הי בהצלחה רבהוהרי החדשה

זאת בדיקה הרבה פחות נוראית לדעתי ממה שעושים ממנה.

כאב לא כזה נוראי ולזמן ממש קצר

גם אני שמעתי המון המלצות על נילי ינאי אבל תדעי שהיא עולה 5000 ש"ח.

בכללי לדעתי מה שקשה זה המנוחה שאחרי. בהנחה שיש ילדים בבית חשוב שתתאמי עם בעלך או תקחו עזרה כדי שתנוחי כמוצשצריך ולא תתפתי לעשות דברים.

הבדיקה עצמה לי היתה ממש אחלה והכאב שאחרי דומה לכאב רגיל של הריון, קצת התכווצויות של הרחם ביום שאחרי. אבל באמת שלדעתי היא לא כזאת קשוחה כמו שעושים ממנה.

באלי לשתף אתכןשנהב

כל כך כיף לצפות בסירטונים שלה. בלי הילוך מהיר וחיתוך כל רגע. ועם תוכן כנה ופרקטי.

בכללי שמתי לב שלפעמים אני עושה דברים, כמו לצייר או לבשל, שבשביל ללמוד אני צופה הרבה באנשים שעושים את זה, ואז מצפה שזה יהיה מהיר וקליל כמט בסירטון. וזה שטויות כי במציאות לוקח הרבה זמן.

והגברת הזאת מראה את הכל בקצב שזה באמת ועושה את הכל בנחת ונותנת מלא טיפים טובים שאני אומרת לעצמי שאולי יש תקווה.

אגב: אני רק לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה שהיא אמנם עושה את הכל בכזאת פסטורליות, אבל מעמידה את הפלאפון לפני כל דבר שהיא עושה, ואחכ בטח יושבת שעה לערוך את הסירטון..

מצטרפת להמלצהכמהה ליותר

אני גם מאוד נהנית לצפות בה.

היא מציגה דברים בצורה אוטנטית, וטבעית, עם תוכן מלמד.

והיא גם לא מנסה להראות דברים בצורה מושלמת מידי, אלא ממש כפי שהם, ולכן מאוד קל להתחבר אליה ולתוכן שלה.

היא מדהימה!!וואלה באלה
עבר עריכה על ידי וואלה באלה בתאריך י"ט בחשוון תשפ"ז 8:57

מוצאת את עצמי מחכה לימי שלישי רק בשביל סרטון חדש שלה חח

ולמדתי ממנה המון, מטורף שאפשר להשתנות לטובה בעקבות דברים כאלה. היא באמת מקסימה כל כך.

והאמת היא שמעניין אותי מנשים שחיות בקצב כזה ועובדות בבית שזאת עבודה קשה לא פחות ואולי יותר מלעבוד בחוץ, איך מתקיימים מבחינה כלכלית? מה עושים כשיש בלתמים של סכומים גבוהים יותר? כי נראה שבעלה יחסית נוכח בבית (כמובן שאי אפשר לדעת וללמוד כלום מסרטונים של 20 דקות על פני שבוע שלם, אבל ברעיון)

אז איך טכנית חיים? מה יקרה בגיל הפנסיה?

אני חיה ככ שונה מזה שזה מאוד מסקרן אותי.

בתקופות שהייתי בבית, הסתדרנו מצויין מבחינה כלכליתממתקית

(הייתי בבית עם פעוט או שניים כן? לא לבדי...חחח

מאמינה שבעלה עובד אם היא בבית, אולי אחה"צ או מהבית או משהו

ואין ספק, הרמה יורדת, תראי איך היא חיה בפשטות (ומצד שני לא מוותרת לעצמה על כלום, אבל הכל בפשטות)

בתקופה שהייתי בבית- וויתרתי על הרבה דברים, אין דבר כזה מסעדות או יציאה לקניה של בגדים.

הרוב יד 2

כמובן אין אוכל קנוי וכו... הכל ביתי.

ב"ה לנו לא היו בלתמים של הוצאות.

יואו היא ממש ממש מתוקה!!! גיליתי את הסרטונים שלהממתקיתאחרונה

בשישי...חחחח

היא מחדשת לי המון, למרות שאני יכולה להיות אמא שלה.

דווקא לי כן מפריע שהיא מדברת הרבה ובלי עריכה וחיתוך, אני צופה ורוצה כבר לדעת איך היא מכינה, יאללה תביאי מתכון, הסרטונים ארוכים מידי ואני ממש רוצה לשמוע ולדעת כי יש לה הרבה ידע אין ספק. אז אני מריצה ואז אני מפספסת ואז חוזרת אחורה ומתבאסת.

התייעצות בקשר לבת שלי.אליה:)

קוראת כאן הרבה זמן ורואה שיש כאן נשים חכמות אז אשמח לעצה

יש לי בת מקסימה בת 5, ילדה מקסימה ומתוקה. אנחנו גרים בעיר באזור הצפון שיש בה הכל מהכל, קנינו פה בית, לא גדול, אבל מספיק לנו כרגע. גרים בשכונה טובה ב''ה ואנשים מקסימים, בשנים האחרונות בנו כמה בנייני יוקרה(נקרא לזה ככה) בשכונה, והרכב האנשים השתנה באופן דרמטי, הגיעו אנשים אמידים(או כאלו שחושבים שהם אמידים) וששופטים אנשים לפי מוצא וכו'..

הבת שלי כבר שנה שניה בגן שיש בו ילדים שמגיעים מהבניינים האלו. ברור לי שהכל מתחיל מהבית, ההתנהגות של הבנות האלו מזוויעה. כל מי שקצת שונה מהן הופך להיות מוקד ללעג.

הבת שלי התחברה אליהן, הן מקובלות בגן. מכמה פעמים שראיתי את האינטראקציה בינהן ראיתי שהן גם צוחקות על הבת שלי או מציקות לה אבל היא לא שמה לב ומכילה, יש שם יחס כזה שהן כן מזמינות אותה למשחק ומתרגשות כשהיא מזמינה אותן לבית אבל יכולות יום אחד להתהפך עלייה ולהיות ממש לא נעימות.

אני לא יודעת איך להסביר לבת שלי שהכי טוב יהיה להתרחק מהן.

אחת מהן באה לבית שלנו והתבאסתי מההתנהגות שלה, אין אלימות אבל יש כל מיני אמירות לא נעימות שהיא זורקת תוך כדי משחק.

עם אחת מהן הבת שלי ניסתה לשחק בגינה והיא פשוט התעלמה ממנה והלכה תוך כדי שהבת שלי מדברת איתה. בקיצור הזייה ממש. אני ממש מבואסת שקנינו פה בית, הבנות האלו ילכו איתה גם לבית הספר ככל הנראה.

אני גם לא יודעת איך לתווך לה את זה, ברור לי שהיא מבינה שהיחס שלהן לא תקין היא גם אומרת את זה לפעמים אבל עדיין היא רוצה להיות בקרבתן, הן כל כך לא עקביות והמון פעמים פשוט פוגעות בה.

עוד עניין זה צבע העור, הבת שלי שחומה קצת ומתולתלת והן בקצה השני. אז גם על זה הייתה לי עבודה רצינית איתה על לאוהב את השוני ואת איך שהיא נראית(היא בין היחידות בגן שכהה קצת, וכמובן שההערות הגזעניות לא פסחו עליה מהבנות האלו, משפטים כמו את לא יכולה לשחק איתנו כי את לא במצבע שלנו..)

בקיצור מבאס ממש... כל כך בא לי לצעוק על ההורים האלו שיטפלו בילדות שלהן. הבנות שלהן צוחקות בגינה על המון ילדות והן פשוט לא שמות לב לכלום. עסוקות בשלהן.

עצוב לי שיש הורים כאלו ושהבת שלי נאלצת להתמודד עם זה.אשמח לעצות מה לעשות..

בגן היא גם כל הזמן סביבן..

וואי, ממש העלית בי דמעותנעומית

זו חוויה כל כך לא פשוטה לחיות כך.

חיים שלמים, שבהם לועגים לצבע העור שלך.

כשבמקומות אחרים הוא יהיה פשוט לא רלוונטי, בדיוק כמו הגמטריה של השם.

מציעה לכם לעשות חושבים טוב טוב,

אם את מתארת תופעה מגזרית וציבורית של משפחות, ולא השתובבות של גיל הגן אני חושבת שכדאי לחשוב לאן משתייכים.

זה ימשיך ללוות אותה, ביסודי, בתיכון. את הבנים בתלמודי התורה ובישיבות.

(ייתכן שהתופעה ברמת המשפחות היא זניחה, ולפעמים יש קבוצה בגן שמושכת למקום מסוים, ואח''כ כשהילדים גדלים/ מפרידים בינהם בכיתות אז המצב הוא טוב הרבה יותר.

בקיצור, ממליצה לבדוק לעומק

צודקת.אליה:)

כיום אני לא אצליח להעביר אותה למקום אחר. היא בגן איתן ותעבור יחד איתן לאותו בית ספר, בתקווה שהן ירשמו לבית ספר אחר מקווה מאוד.

כן זה אופי כזה שהגיע לכאן, אנשים מהסוג שחושבים שמגיע להם הכל וככה גם הילדים שלהם.

כל כך עצוב לי לראות אותה מרצה ופשוט לא נמצאת במקום הבטוח שלה. בבית ועם שאר בני הדודים היא ממש לא טיפוס מרצה היא עומדת על שלה מאוד. אני אנסה לקרב אותה לבנות יותר נעימות. אבל בע''ה את הבת השנייה שלנו נרשום לגנים שרחוקים מאזור הרישום של אותם בניינים וככה היא לא תחווה את זה.

הלם! לא ידעתי שזה עוד קייםשיפור

וואי עצוב.. נשמע אקלים ממש לא בריא..אוהבת את השבת

אין לי ככ עצה..

באיזורים אחרים בעיר יש חברה יותר טובה?

באזורים אחרים כן יש אוכלוסיה טובהאליה:)

אבל אני לא יודעת על איזה גן ניפול. ובכללי יש מגמה של אנשים מהסוג הזה שמגיעים לאזור אז לא יודעת איזו אוכלוסיה נפגוש

אני צריכה לנסות לבנות לה חוסן להתמודד איתם כי לפי דעתי היא תצטרך להתמודד איתם עוד

לעבור עיר לא רלוונטי כרגע, בדיוק עכשיו קנינו בית וגם לא יודעת איפה יהיה טוב יותר.

כל כך רציתי בשבילה שהיא תהיה במקום שמקלבים אותה שהילדים טובים ולא עוקצים, נשמע לי הזוי בגיל 5 למדר ילדים ממשחק בגלל צבע עור וסוג שיער וכי הם לא באים להם בטוב בעין..

רציתי הורים שמחנכים לאהבת הזולת לראיה טובה...

תודה על העזרה

לא מאמינה שהדבר הזה עוד קיים, מצער לשמוע.ממתקיתאחרונה

מצטערת שאין לי עצות.

רק שהדימוי של ביתך לא יפגע

את בטוחה שזה על רקע מוצא וגזענות?נעמי28

יש לך ילדים נוספים לצורך השוואה?

אני גם מופתעת מכמה ילדים לפעמים בעלי ביטחון עצמי מטורף, חסרי בושה, ריכוז עצמי, חסרי רגישות וטקט.

אני זוכרת את עצמי כילדה מאוד ביישנית, וגם את רוב חברותיי. היה איזה מורא וביישנות ממבוגרים ובכלל. היה חינוך שונה לגמרי.

היום הילדים מאוד בטוחים לעצמם, תופסים הרבה מקום, לא ביישנים. יש בזה צד טוב ולפעמים בשילוב חוסר רגישות שנפוץ בגיל הזה, נתפס כרע.

כי גם לי יש התמודדויות דומות בלי קשר לגזענות, ילדים מאותו מוצא.

מה גורם לך לחשוב שזה דווקא על רקע גזעני?

תקין שמנהלת מעון לא מגיעה מלא ימים?עד חצות

כבר המון פעמים שאני מגיעה כל כמה שבועות למעון והמנהלת לא שם.. לא מרגישה טוב או יש לה משהו..

גם היא לא מגיעה על הבוקר כמעט אף פעם..

יש בכלל פיקוח למנהלות מעון?

אני סגורה על זה שאם המשכורת היתה עוברת דרך גיהוץ כרטיס בכניסה היא היתה מגיעה כמו שעון.

הבן שלי בן שנתיים כמעט במעון שם והם 23 ילדים עם 3 אנשי צוות, ש2 מתוכו לא נשואות, צעירות.

אני רואה שכל ההורים בסבבה שלהם, מעריצים את המעון את ההנהלה, אני ההורה בערך היחיד שנשאר כמה דקות, ששואל שאלות, שיכול להישאר מעל שעתיים ולדבר עם הצוות, להסביר על הילד שלי, להנחות, מסתכלת המון מהצד וכמה שאולי הצוות לא סובל שנשארים - זה לא שאלה!!!! אני כהורה אשאר כמה זמן שצריך, אסתכל, אסיק מסקנות, אני עם יד על הדופק..

כמובן שאני אפרגן, אתנהג בנעימות כמה שניתן,

וזה לא סותר את זה

לא מצליחה להבין איך זה סבבה שצוות מטפלות נשאר בלי פיקוח של המנהלת ימים שלמים, ואף אחד לא מפקח גם על המנהלת וזה עובר בסבבה

ניסת לשלוח הודעה למנהלת? לקבוע איתה פגישה?מנגואית

גם אני לא רואה את המנהלת רוב הימים )לא מחפשת)

בבוקר בטח שלא, אני מגיעה מוקדם

בצהרים לפעמים

לפעמים נמצאת בתוך החדר אז מאמינה שלפעמים אני לא רואה כי נמצאת בחדרים אחרים

נשמע לי מוגזם להישאר שעתיים במעוןדיאן ד.

נראה לי עדיף שתבואי באמצע היום לראות איך הולך.

פעם פעמיים ואם הכל רגוע ובסדר אז אפשר לסמוך עליהם.

לגבי המנהלת, מוזר שהיא לא נמצאת.

וזה באמת קריטי שתהיה מנהלת שתסתובב בשטח ותוודא שהכל תקין

מה הגודל של המעון?שבעבום

לא לכל המנהלות יש משרה מלאה במעון. במעון שלנו שהיה בסביבות 50 ילדים המנהלת השלימה משרה בחלק מהימים בלהיות מטפלת קבוצה ביום החופשי של המטפלת. היום אני יודעת שמנהלת שם מנהלת 2 מעונות במקביל.

בתור מישהיא שעבדה במעוןקל"ת

אין דבר כזה שהורה נשאר מעל שעתיים בשגרה כדי לשאול על הילד שלו. זה מפריע להתנהלות והמשך סדר היום.

לגבי המנהלת האמת לא יודעת להגיד. אני אף פעם לא חיפשתי את המנהלת אלא אם כן יש איזה נושא חשוב שרציתי להעלות.

לגבי להשאר שעתייםSeven

ולהסביר המון..לא נשמע תואם..וזה גוזל זמן יקר שהמטפלות אמורות לדאוג לילדים בומולא לדבר עם כל אמא

תחשבי שכל אמא דאגנית תדבר עם המטפלת שעתיים?

לגבי המנהלת מאוד תלוי בגודל מעון.

כן, יש פיקוח על המנהלת.הגברת מהירח

אני לא יודעת מה קורה במעון פרטי. במעון שהוא חלק מרשת יש לכל קבוצת מעונות מפקחת (יש כאלה שקוראים לה "מדריכה" או "יועצת" או משהו כזה. זה אותו תפקיד, רק עניין של טרמינולוגיה). היא מעל המנהלת, מטעם הרשת.

לפעמים בתחילת השנה מקבלים מהמעון כל מיני טפסים, וכתוב שם גם את שם המפקחת עם מספר טלפון. אם לא, תחפשי באתר האינטרנט של רשת המעונות - או שכתוב שם את כל המפתחות לפי איזורים, או שתכתבי להנהלה של הרשת ותשאלי אותם.

אני אבהירעד חצות

כשאני מגיעה לשעתיים זה פעם ב.. לא כל יום.. יש לי חיים אחרי הכל.. וגם כשאני שם אני לא כל הזמן מדברת עם הצוות.. רק שהן פונות אלי או מספרות לי משהו. בכל אופן הנקודה בעיני זה האדישות שאני מרגישה כלפי המקצוע.

אחרי המקרה המזעזע במעון באריאל כבר נגמרו לי המילים. מקרה רודף מקרה ואף אחד לא מרעיד את המערכת..

אם הלב שלך לא רגועSeven

אני בעד להקשיב לאינטואציה..

לגבי השעתיים גם פעם ב..הז פשוט לא חלק ממה שאמורים לעשות

ותמיד הייתי אמא מאוד מעורבת במעון ומהועד וכו...כן מדי פעם מדברת עם הגננת אבל שעתיים זה לא לגיטמי אפילו לא יום אחד

נשמע מוזר שהיא לא נמצאת כמעט. בדרכ יש להן יום חופשאביגיל ##

אחד ופעם בשבועיים שלושה גם יום השתלמות

אולי היא נמצאת בחדר שלה בזמן הזה עובדת שם?

או אולי היא במטבח?

אצלנו המנהלת לפעמים בבקרים נמצאת בתוך אחת הכיתות ומתגברת שם עד שכל המטופלות מגיעות

אני מסתכלת בחדר שלה קבוע והיא לא שם ואני גם שואלתעד חצות

ואומרים לי בוודאות שהיא לא הגיעה...

אז אולי היא לא אמורה להיות? אולי יש לה אחוז משרהאביגיל ##

נמוך במעון הזה

וואי ממש מבאס, מבינה אותך

לא מאמינה שהיא פשוט מברישה, זה עלול לדפוק אותה

גם לה יש מפקחת

לעניות דעתיכנה שנטעה

לא הייתי משאירה את הילד שלי במעון שאני לא סומכת על המטפלות כשהן בלי פיקוח של מנהלת. ובאמת מספר הפעמים שראיתי את המנהלת במעון אצלנו יכולה להיספר על יד אחת.. לא מטריד אותי כי אני סומכת על המטפלות, וגם אני אמא דאגנית שנשארת כשצריך ועם יד על הדופק.

לא תקיןדיאט ספרייט

ויש מלא מנהלות מעון כאלו מהיכרות.

כדאי לפנות לפיקוח ואם את לא סומכת פשוט לעזוב.

אני תמיד שמה מקליט ומעודדת לשים מקליט.

אני רקשושנושי

יש מעונות שיש מנהלת נוכחת 8-16, ובתוך הכיתה מזעזע (ככה היה אצל הגדול)

הקטן במעון אחר, המנהלת גם לא נוכחת יותר מידי, ב 8 אף פעם, ב 16 אני רואה אותה פעמיים בשבוע נגיד. אבל אני מרגישה שהמעון ממש מנוהל טוב.

אני סומכת על המטפלת למרות שהמנהלת לא תמיד נמצאת.

אם את לא רגועה, ממליצה לשלוח מקליט לכמה ימים ולא להיות תלויה בנוכחות של המנהלת שכן / לא מעורבת.

תודה על כל התגובות❤️‍🩹עד חצות

נשמע שאת לא הכי סומכת ואת ממש בלחץממתקיתאחרונה

מההתנהלות במעון.

לא ידעת מה המשרה של המנהלת, אבל את צריכה להיות רגועה ולהרגיש שבנך בידיים טובות.

את בבית, אם יש לך זמן להגיע להיות שעתיים במעון? למה שלא תהיא עם הילד בבית?

הכי בטוח

וככה גם יהיה לך שקט נפשי בלי יד על הדופק ולבדוק ולראות, ולשאול ולהסיק מסקנות וכו וכו... ילד בבית זה הרוגע הכי טוב ובריא בסופו של דבר לצערנו.

(כמובן מותר להיות עם יד על הדופק בשגרה ברוכה, אבל כשזה פוגע בך ובתפקוד שלך וגוזל מזמנך, אולי כדאי לחשוב על כיוון אחר?)

שונאת לצאת מהבית שבתות ברמה שממשהדרים

מרגישה שאין לי שבתתתתת

בעלי רוצה ללכת לאחותו שהזמינה ואני מרגישה שזה ממש הקרבה בשבילי אוף מה לעשות ?

יודעת שצריכה להתחשב בו אבל זה הזמן היחיד המשפחתי והזוגי שלנו אנחנו בקושי מדברים כל השבוע עם עבודות מטורפות ושלושה קטנטנים צפופים

אוף..אינרציה

אם זה מנחם אותך, לפחות שבת תצא מוקדם בגלל שעון חורף. זה לא להימרח עד שמונה בערב.

אבל מבינה ממש.

אולי בערב שבת תהיה אפשרות לצאת לסיבוב רק שניכם חצי שעה שעה..

בסוף גם משפחה מורחבת, קשר עם האחים וקשר של הילדים עם בני דודים זה דבר חשוב.

מקווה שאת מרגישה בנוח אצל האחות בסך הכל.

בחירה שלכם.. אם ממש אין לך כוח, אז לא.

תודה יקרה נוסעים בסוףהדרים

אני מרגישה שם בנוח ברוך השם, פשוט אין נוח עבורי כמו הבית שלי והזמן שלנו, אבל אי אפשר אף פעם לא להיות עם המשפחה רק בגלל זה , תודה יקרה

מזדהה ממש ממש!קנקן שבור

בול אני

מה שכן, להורים שלו ושלי אני יוצאת פעם ב... כיבוד הורים...

משתדלת שזה יצא על שבתות חורף שאז זה קצר ויש מוצ"ש ארוך להשלים פערים זוגיים עם הבעל

אין לארגן את הבלגן של אחרי שבת, הילדים מגיעים מקולחים ישר למיטה ויחסית נשאר לנו ערב פנוי ונחמד

החלטות טובות!

תודה אהובה בסוף אנחנו נוסעיםהדרים

תודה על ההזדהות, אמרתי לבעלי שכמובן שהייתי מעדיפה להישאר בבית כמו תמיד אבל שאני רואה שהוא ממש צריך את זה ועושה את זה בשבילו. אגב גם לאמא שלי אני בקושי יוצאת כבר, לגמרי מעדיפה לארח

כל הכבוד אלופה, ועוד יותר אלופה שאת מארחת במקוםקנקן שבור

מודה ומתוודה שאני בקושי בקושי מארחת, גם מהסיבה שאני רוצה את השקט שלנו (לא יודעת אם אני מקרה יותר חריג אבל בעלי הוא באמת אבא של שבת, אני איתם לבד כל השבוע, גם להם וגם לי ובטח שגם לו, נצרך השרט והלבד שלנו בשבתות)

כן הם רואים אותנו בתדירות די גבוהה במהלך השבוע

אולי תצאו לבית קפה ביום שישי בבוקר?רינת 24

את לא נהנית שנחסכים לך מלא בישולים?

לא כי אמנםהדרים

נחסכים בישולים אבל גם נחסכת ממני היכולת להשחיל מילה עם בעלי או להתייחס לילדים שלי בצורה נורמלית, אבל מאוד יכול להיות שבסוף זה צורך שהוא יותר שלי וכמובן שלילדים זה ממש כיף מדי פעם להיות עם בני דודים, לי זה יותר קשה מכולם כי אני אדם מאוד אינטימי

אז לאDoughnut

האמת אם הזמן היחיד הזוגי ומשפחתי לא הייתי מוותרת עליו, המשפחה הגרעינית שלכם קודמת למשפחה המורחבת לדעתי. ואני אישית ממש לא רואה מעלה בהלקריב משהו שממש לא נעים לי, הרבה פעמים במצטבר זה עושה נזק (וזה מאד תלוי מאיזה מקום בנפש מגיעה ההקרבה הזו).

ועוד משהו קטן שעלה לי, כתבת- יודעת שצריכה להתחשב בו- וישר עולה לי- למה? אולי שהוא יתחשב בך שקשה לך ממש ללכת? סתם נקודה למחשבה. זוכרת שאת עם קטנטנים ועבודה קשה ולא רואה סיבה שתתחשבי בו בדבר הספציפי הזה אם זה בא על חשבון הזמן הזוגי והמשפחתי שלכם.

אז מתי אמורים להיפגש עם המשפחה המורחבתוהרי החדשה

זמן משפחתי צריך להיות גם איכותי ולא רק כמותי ואם הוא יהיה מתוסכל מזה שהוא לא פוגש את המשפחה לא בטוח שזה יהיה זמן כל כך טוב יחד.

אני מאוד מאוד מבינה את הפותחת חושבת שצריך לחשוב כאן על שיח ועל פתרונות.

נגיד להחליט שנוסעים פעם בחודש למשפחה המורחבת וכל שאר השבתות מוקדשות לבית. נגיד להחליט מעכשיו שאם נוסעים לשבת אז במוצש עושים משהו זוגי כיף ומחבר.

לחשוב יחד איך שניכם מצליחים לראות את המקום אחד של השני בלי לכעוס ולקבל החלטה מתוך זה

אלא אחרי שכל אחד מבין איפה נמצא האחר לקבל החלטה משותפת שתעזור לשניכם. בסוף פעם מישהו אחד נותן יותר ופעם השניה. וצריך לראות איך זה קורה בלי תסכול ואגירת כעסים

נכון וזו הסיבה שאני נוסעת בסוףהדרים

אמנם בלב לא ככ שמח אבל כן שלם שהפעם זה זמן הוויתור שלי

זה לגמרי בא על חשבון הזמן שלנוהדרים

ופעם זה היה קורה המון, היום זה בערך אחת לחודשיים, וזו הסיבה שאני מתחשבת כי יודעת שזה לא עניין שבשגרה, מנגד עדיין ממש מרגישה שזו הקרבה בשבילי גם לעיתים רחוקות, כי השבוע ככ מעייף והשבת שלנו ככ מטעינה אותנו . אבל שלום בית זה חשוב תודה יקרה !! ניחמת אותי בתגובתך

כל הכבוד לך. תהנו בשבת.ממתקית

כשהייתי צעירה יותר עם כמה צפופים הזמינו אותנו מלאאא ותמיד הלכנו.

זה היה לי סוג של מנוחה, בלי לרדוף אחרי הילדים וכו... (אצלי תמיד בבית אחר הם סבלנים ורגועים יותר). בלי לבשל, בלי כלום. רק לארוז.

היום התרחבנו וגדלנו ב"ה, הלוואי ומישהו יזמין אותנו.

מי ישמין משפחה גדולה? אמא שלי לא מזמינה.

ממש חסר לנו

אז סתם כותבת, כל עוד מזמינים אתכם תצאו, תהנו מזה. יבוא יום שתהיו שבתות וחגים רצופים בבית.

צודקת יקרה תודה רבההדרים

חוזרת לעדכןהדרים

אז גיסתי וגיסי ממש השתדלו ובאמת אירחו בשפע והילדים נהנו מאודדדדד, גם אני נהניתי בחברתם למרות שהיה לי מלכתחילה קשה לצאת מהבית אבל שבת חורף עבר מהר נהננו נפגשנו וגם חזרנו בשעה סבירה ברוך השם הביתה. הבעיה זה הקשר שלי עם חמותי , היא אישה שמתערבת בכללללללללל דבר , ואין לי כוחות נפש לסבול את ההערות שלה כבר, זה לא אישי כלפיי אלא כלפי כולם. כל דבר לא טוב, הסלטים של גיסתי לא טעימים היא שמה יותר מדי תיבול, חמי עולה לישון צהריים היא מעירה לו , נוזפת בנכדים ומתערבת במריבות ביניהם ואח"כ כשמרביצים לילד שלי ואני מעירה בנועם היא אומרת לי אל תתערבי בחיים בין ילדים, התינוק שלי בוכה אני מזהה שזה בכי של עייפות -"אני אומרת לך הוא מורעב, מה נראה לך שמספיקה לו ההנקה"?? (לא משנה ששעה לפני אכל צלחת מוצקים, מבחינתה כל בכי הוא רעב), הבת שלי שבעה היא דחפה לה עוד חצי צלחת בכוח ואני רואה את הבת שלי כמעט נחנקת ושותקת כי יודעת שיש לה אישיו עם חרדת אוכל ולא באלי לבייש אותה או להעיר כי היא תיפגע, בעיקרון פשוט רוב השבת התמקדתי בספר אבל היא במרחב ורק מעירה לכולם ומעכירה את האווירה ברמות.

מרגישה שאני חוזרת משבתות כאלו עם בטן מפוצצת עליה, יודעת שזו עבודה שלי להתעלם ובאמת שאני גם שוכחת מהר ומכבדת אותה ולא עונה , אבל פשוט מבחינתי לסבול את זה שבת שלמה זה שיא ההקרבה, ויודעת שאם היא לא הייתה שם היה הרבה יותר כיף . היא מעירה לבעלי על איך אנחנו מנהלים את הכסף, מסוגלת לשאול אותי כמה העלו לי משכורת בעבודה, לשאול כמה התלוש, לשאול את בעלי כמה עלו הבגדים של הילדים ולמה ככה לקנות יקר זה לא אומר שאם אתם במצב כלכלי טוב אתה צריך להיות רברבן, הצילווווווווווו הבנתם את הטיפוס. וזה כאמור לא רק כלפיי אלא כלפי כל העולם, היא פשוט ממורמרת ואני מרחמת עליה ובאמת לא עונה ושיא המכבדת אבל עם השנים נוצר בי ריחוק כלפיה שאני לא מצליחה לגשר עליו. פעם הייתי מתקשרת כל יום משתפת וכו ואז הבנתי שזה פשוט קלפים שמופנים נגדי בהזדמנות הראשונה (גם לפני כמה שנים הייתי אדם הרבה יותר מרצה ובעקבות משבר נפשי ברוך השם לאט לאט אני נגמלת מהתכונה הזו- ולה זה קשה שאין את הכלה של פעם שמספרת לה על כל משב רוח). אציין שאני גם מתקשרת היום פעמיים בשבוע אבל לה זה אף פעם לא מספיק והיא דואגת להרעיל את בעלי על זה שאני לא מתקשרת ושהיא לא רואה את הנכדים (אין לי זמן וכוח לדבר איתך כל יום וגם הפעמיים בשבוע לוקחות ממני כוחות). השם יעזור לא מחפשת עצות רק לפרוק כי לבעלי אני כמובן לא פורקת על זה ברור לי שזו אמא שלו והיא לא תשתנה אבל זה פשוט בלתי נסבל כל מפגש איתה

ואני באמת חייבת להגיד שאני יכולההדרים

לספור על היד אולי פעמיים או שלוש שעניתי לה וגם זה בנועם ולא מתוך חוצפה, בתוך כל העשור כמעט שאנחנו נשואים, אני באמת באמת הכי נוחה בעולם ועוזרת כשאני אצלה, ואירחתי אותם מלא , תמיד יש לה מה להגיד רק לרעה אולי פעמיים שלוש בחיים שמעתי ממנה מחמאות וזהו

וואי וואי איזו חמה חטטנית.ממתקית

את צריכה באמת מחמאות ממנה? מה את צריכה את זה?

את נשמעת מקסימה וזורמת

וכל הכבוד לך שאת מארחת אותם, מקסים ממש! וממש ממש לא ברור מאליו (האמת גם לא ברור מאליו שהם אכן מגיעים...)

חבל שהיא לא יודעת להעריך, תתעלמי ואל תצפ]י ממנה לכלום.

תחשבי על דבר אחד טוב שיש בה.

פעמים בשבוע זה המון!!יעל...

יש לי קשר מעולה עם חמוצים ואני מסתדרת איתה מצוין

וממש לא מתקשרת פעמיים בשבוע

שימושית

רק אומרת שלהתקשר פעמיים בשבוע באופן קבוע זה תדירות גבוהה ממש

קורה לי לפעמים שאני מדברת אפילו 3-4 פעמים בשבוע אם יש צורך אבל בשגרה זה פעם בשבועיים ויש לנו קשר טוב

אין לי עיצות איך לשנות את הקשר ואת ההשפעה על זה, אבל חיבוק כי זה ממש אינטנסיבי ורכבת הרים כזה סגנון תקשורת

חיבוק!אמאשוניאחרונה

זה לא קל שטיפוס מרצה פוגש טיפוס שמנהל את העולם.

לא יודעת איזה סוג טיפול עשית,

אבל לדעתי אימון על המחשבה (אני מכירה CBT)

מאוד יכול לעזור לך מולה.

למשל היא מעירה על התינוק שלא שבע מההנקה.

זה המשפט שלה,

עכשיו כל המשא ומתן וההצדקה שמתחוללים אצלך בראש, יש לך שליטה עליהם.

כלומר לא הייתי מתמקדת בהתנהגות שלך (לא לתת לתינוק תוספת)

אלא בעצם המחשבה. זה לא הכרח שבעקבות משפט כזה תתחילי לשאול את עצמך אם הוא באמת רעב או שבע מהמוצקים לפני.

עצם זה שאת מתחילה להתחשבן בינך לבין עצמך, זה כבר אומר שהיא הצליחה לחדור למרחב האישי שלך.

לפחות הנטל התחלק בינך לבין גיסתך, מקווה שהיא הצליחה להנות מהשבת על אף האירוח והכל.

לגבי השיתוף של בעלך, אני לא חושבת שיש סתירה לשתף אותו.

עיקר המשקל לא צריך להיות כביקורת עליה, אלא לשתף איפה זה מפעיל אותך.

למשל לומר, קשה לי שאומרים לי שהילד רעב, זה ישר גורם לי להתחשבן מצי וכמה אכל, וזה מתיש אותי.

כי באמת, זה לא משנה מי האומר, זה משנה איפה זה פוגש אותך. לא כולם רגישים מספיק כדי לקלוט את הניואנס הזה, אבל אם תצליחו להבין לשתף זה ממש יכול לעזור להתמודד כשיש קול נוסף שמאזן את הקול הביקורתי.

האמת שזה שהיא כלולה בשבת הזוהמקורית

עם כל מה שזה מביא מאוד משנה את התמונה

ממתי חמה דורשת שכלה תתקשר? שתתקשר גם היא אם חשוב לה לדבר עם הנכדים

אני מתקשרת לחמתי מרצון ואני יודעת שזה לא שכיח בנוף אבל היא מרוויחה את זה ביושר ב"ה

לענ'ד לא יצאת מהריצוי עדיין ויש לך עוד דרך.

בעיניי זה בסדר להגיד לבעל - קשה לי עם האווירה כשאמא שלך נמצאת בשבת בוא נרווח/ בוא נוותר / תגיד לאחותך לארח רק אותנו להבא/ הוא נדאג לדירה ונבוא רק לארוחה נניח

וזה בסדר וצריך לעבוד גם על המקומות בהם זה פוגש אותך אבל לא סותר כי זה תהליך

היא נשמעת מעיקה ברמותתת

וואו איזה קשהרקאני

את מהממת

פעמיים בשבוע זה המון

אני לא מתקשרת לחמותי בכלל, טלפונים אליה עוברים דרך בעלי

ויש לנו קשר מעולה

הקשר לא תלוי בכמות הפעמים שמדברים

נשמע שאת כבר יודעת איפה לשים את הגבולות

ורק השבת הזאת הכבידה עלייך

אז קחי חיבוק וקחי את הזמן להתאושש

קודם כל חיבוקדיאט ספרייט

רק רציתי להאיר שלא כל דבר ששואלים אתכם את צריכים לענות.

זה הרגל שאת ובעלך חייבים לרכוש.

אני פעם הייתי משתפת מלא עד שראיתי שאנשים רק שואלים ולא משתפים מהצד שלהם.

מאז התשובות שלי הן:

לא זוכרת.

כמה עלו לך הבגדים:

לא זוכרת.

כמה את משלמת למעון:

זה יורד בהוראת קבע לא זוכרת בדיוק

כמה התלוש:

יש לי כ"כ הרבה הורדות שאני לא זוכרת כמה יוצא לימ

ולפעמים גם אפשר לשתוק.

אני עושה את זה מלא ואני לא מתביישת אפילו.

מישהו שואל משהו, אני ממשיכה בעסקים כרגיל.

ממשיכה להדיח, ממשיכה לשחק עם הילדים, הכל כרגיל כאילו השאלה לא עלתה לאויר העולם.

תאמיני לי- זה עובד פלאים.

אנשים פשוט מפסיקים לשאול.

אני ממש מתחברת לתגובהדיאן ד.

ויותר מזה, כשמישהו שואל שאלה חטטנית שלא בא לי לענות עליה אבל אם אני מתחמקת אז זה בעצם עונה את התשובה.

(נגיד כמו: את בהריון? שאם אני לא אענה זה סוג של עונה בעצמו)

אז חופשי אני משקרת ועונה תשובה לא נכונה, סליחה ממש מכולם. אבל בעיה שלך ששאלת שאלה לא במקום.

ובאמת לא חייבים לענות הכל וגם לא חייבים לשמוע כל דבר...

ירידה באחוזונים בהריוןהריון2357

היי

אני אוכלת סרטים ולא יודעת למה

אז פתחתי ניק במיוחד בשבית זה.

סקירת מערכות מוקדמת- אחוזני היקף ראש ורוחב 95% פלוס.

סקירה מאוחרת- אחוזונים- 7-9%

זה הריון ivf אז שבועות ההריון אמורים להיות מדויקים, השמיטו 4 ימים, אז למעשה האחוזונים נמוכים עוד יותר.

יש לי תור לרופאה שאני סומכת עליה עוד 3 שבועות.

אני תוהה האם אני דואגת לחינם ומה יש לעשות

אשמח לשמוע מה דעתכן

תודה רבה🙏

איך היה באולטרסאונד שלפני?השם שלי

אצלי תמיד יש ירידה באחוזונים.

אבל לא ירידה כזאת חדה. והם גם אף פעם לא באחוזונים גבוהים.

יכול להיות שהיתה טעות באחת המדידות.

יש לך אפשרות לשלוח לרופא פנייה באפליקציה?

הייתי מבקשת ממנה לראות אם זה תקין. וגם תבקשי עוד הפניה לאולטרסאונד, לעשות שבועיים אחרי הבדיקה האחרונה. כדי לבדוק אם זאת מגמה שממשיכה, או משהו חד פעמי.

המדדים הם רק של ההיקף ראש?

איך הנתונים הכלליים? מה הפער בין השבוע האמיתי לשבוע אליו הוא מתאים?