"חודש אלול הוא סיום שנה
הוא מות השנה
מות הזמן
קץ של זמן שלא ישוב עוד לעולם
מה שנעשה נעשה
ומה שהוחמץ אינו ניתן לשיחזור ולתיקון.
מקורה של ההתחדשות הוא במותו של הישן".
(על כפות המנעול, הרב שג"ר)
עוד שבוע נפתח שער לעולם חדש
עוד שבוע תמה לה שנה של נסיונות, הזדמנויות, כשלונות והצלחות.
תקראו שוב את הציטוט למעלה
תרגישו את הצביטה בלב
ותתחדשו.
שבוע (אחרון) טוב!
אחד- מבאס. עוד שנה עברה ו... כלום. נשארנו באותו מצב: לבד.
צד שני... שזה שטויות!
נכון, העובדה הברורה כשמש שאני עדין לבד נשארת נכונה אבל...
אני ממש לא אותו דבר!!
כמה דברים גיליתי על עצמי,
על החיים שלי,
על השליחות שלי,
על הטוב שבי,
על השאיפות שלי,
על העקרונות שלי,
על החידושים שנבעו,
על עולם הגברים! (בכ"ז... פוגשים כל מיני..
)
אז ברוך ה'. אני שמחה שאני הולכת בדרך שה' סלל-סולל לי. אני בטוחה שזה הכי טוב עבורי. הכי-הכי-הכי טוב!
אז כן. יש מוות. יש מוות של הזמן. אבל אני לוקחת מהזמן הזה את כל היופי, הכיף, השמחה, הלמידה... והולכת עם זה קדימה, ממשיכה במסלול של ה'.. מקווה שעושה רצונו...
עצה שלי- לזכור שצריך להנות מהדרך. לא להסתכל רק-רק-רק לפסגה, אחרת מפספסים את כל הנוף, הצמחים, העצים שבדרך...
אז תהנו לכם! בדרך שלכם...
1. הספקתי ביום ראשון הרבה דברים כולל להזדכות על הציוד של הכיתת כוננות ולשמח את חמותי
2. מצאתי סידור (זמני) לילדים לאחה"צ
ג'נדס1. נגמרו לי המועדי ב'! קולולולולולולושש!!
2. למרות הלימודים, הצלחתי להגיע לשיעור (תורה) ממש ממש מועיל וטוב, ב"ה!!
3. ה' בחסדיו שלח לי משהו שהייתי צריכה כבר הרבה זמן... 
4. הצלחתי להשתפר/לעמוד במשהו מאוד קשה...
ת-ו-ד-ה ל-ך ה'!!!
הייתה שבת ב"ה ממש כיפית.. ומחר בעז"ה יש לי יום הולדת (מתרגשת
)..
וחתן מתאים בקרוב..
מזל טוב!!!!!!!!!!!!!!!
מזל-טוב
*ב"ה מצאתי מדרשה טובה שאני מרגישה בה אמת חזקה והרגשה נכונה כזאת
*ניתקתי קשר שהיה לי גרוע וכבר המון זמן ניסיתי לגמור איתו. קשה. אבל ב"ה הולך ונהיה טוב
*הספקתי ללמוד הרבה לקראת ר"ה וזה עושה לי טוב
ופשוט טוב ואבא טוב
שיהיה לכולנו שבוע מצויין. שבוע אחרון לשנת תשע"ב.
ומזל טוב לך, חייכנית
תודה רבה לאבא שבשמיים על כל מה שהוא משפיע ועושה בעולם הזה למרות שאין תשובות להכל אבל עדיין מאמינים שהכל הכל ממנו יתברך שמו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אבא- תודה שאני ממשיכה להאמין בך ולשמוח בך!!!
על שסוף סוף זימן לי קשר עם בחור שהכי כיף לי איתו.
שבוע שמייח במיוחד
מיום שני כל יום חתונה
יום שישי 7 ברכות
מוצ"ש 7 ברכות שהיה אצלי בבית
יום שני הקרוב חתונה
אלקנה באחרונה
בס"ד
לע"נ של משה מנחם בן צלאח
מבוסס על מאהלי תורה של הרב יעקב אריאל שליט"א
בפרשתנו אנחנו מצווים על מצווה מיוחדת: הבאת הביכורים. הבאת הביכורים לירושלים היתה מלווה בקריאה מיוחדת: “ארמי אובד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב. וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה. ונצעק אל ה' אלוקי אבותינו וישמע ה' את קולנו וירא את עניינו ואת עמלנו ואת לחצנו. ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים. ויבאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש. ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה וגו...” (דברים כו, ה-ט). התורה מכנה את קריאה זו כהגדה: “הגדתי היום לה' אלוקיך” (דברים כו, ג), ומילים אלו מאוד דומות לתחילת הגדת מליל פסח. מה הקשר בין הבאת הביכורים (שתקופתה בין שבועות לחנוכה) לפסח? ומה בכלל הקשר בין ההגדה הזאת להבאת הביכורים?
מנהג העולם הוא שהאדם שמח ליהנות מהפרות שהוא כ"כ טרח עבורם. אנו אפילו מברכים "שהחיינו" על אכילת פרי חדש. אולם התורה דורשת יותר מזה: היא מבקשת מהחקלאי הטרוד בעבודתו, לקחת את ביכורי פרותיו ולהעלותם לירושלים ולהזכיר את גלות מצריים ויציאתה. הביכורים הופכים להיות נושא לדרשה על היסטורית עם ישראל.
לגבי ליל הסדר, התורה מצווה: “והגדת לבנך ביום ההוא לאמור: בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים” (שמות יג,ח). ר' אברהם איבן עזרא מסביר: שבשביל זה – בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך – הקב"ה הוציא אותך ממצרים. ליל הסדר אינה רק זכר ליציאת מצרים אלא מטרתה. כדי להיות בני חורין היינו צריכים לעבור את שעיבור מצרים.
בביכורים, הדבר דומה: הבאת הביכורים אינה רק אמצעי להזכיר את כל הטוב שהקב"ה גמל איתנו אלא מטרה. כל פרי של ארץ ישראל נושא איתו אלפים שנות היסטוריה מ"ארמי אובד אבי" עד עתה. בשונה לשאר הארצות, שהפרות הנם דברי חולין לגמרי ואכילתם מעשה פשוט בלי שום משמעות, בארץ ישראל המשמעות שונה: הפרות הם קדושים, ובכך יש צורך להתנהג כלפיהם בדרך מיוחדת: יש בכורים להביא למקדש, יש תרומות ומעשרות לכהונים וללווים, יש מעשר עני לעניים וכו. יש לפרות של א"י ישראל ברכה החלה עליהם שמתפשטת על כל האומה (כוהנים, לוים, עניים, וכו), ועם ירושלים הלב של האומה. וזה המטרה של הפרות שלנו. בכך, החיים הארציים תופסים משמעות רוחנית גם. לאכול מפרי ארץ ישראל זה מעשה המוסיף רוחניות לחומריות.
שנזכה לחיות בימי בית המקדש ולהביא שוב ביכורים,
שבת שלום!
בס"ד
מבוסס על "מה שתשיב הפרשה" של הרבה זאב קרוב שליט"א
בפרשתנו מופיעה פרשת הקללות. הקללות הקשות והנוראות האלו כבר התקיימו בהיסטוריה שלנו: הרמב"ן מסביר שרובן ככולן התקיימו בבית שני, וגם בהיסטוריה הלא רחוקה שלנו, הרבה מהצרות יכולות להתאים למה שכתוב בקללות. לצערנו, אמונתם של רבים מאיתנו נחלשה מפאת הצרות, ותמיד נשאלת את אותה השאלה: כיצד ייתכן שיש בורא ומנהיג לעולם והוא אינו מונע רע שכזה? אפשר עוד לחזק את השאלה בזה שהקב"ה הוא רחמן: “ורחמיו על כל מעשיו” (תהלים קמה ,ט). איך ייתכן שיש מציאות של רע בעולם?
ראשית לכל דבר, חשוב להבין שהרע אינו מקרה. הרמב"ם בהלכות תעניות כותב: “אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית. הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להידבק במעשיהם הרעים. ותוסיף הצרה צרות אחרות. ” (הלכות תעניות א, ג). זוהי דרך אכזריות, לחשוב שהאדם מושלם ושהאדם זך לצרות הנופלות עליו.
שנית, הקב"ה ברא ומנהיג את עולמו, וזה גם כולל בריאת הרע: “יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע, אני ה’ עושה כל אלה” (ישעיהו מה,ז). ואכן, אנחנו רואים שבתורה קיימת מציאות כזאת: בימי נח כל העולם נחרב פרט למשפחה אחת, במכת חושך ארבע מחמישה של עם ישראל נהרגו...
ולכן איש אמונה לא צריך להיות מופתע ממציאות הרע ומהצרות, אלא הוא צריך לדעת איך להגיב עליהן.
ולכן, מכיוון שמקורו של הרע מהקב"ה, זה ברור שהוא אינו מקרי. הקב"ה ברא את העולם לשם תכלית אחת, ויש לרע מקום בתכלית הזאת. הרבה פעמים ייסורים באים לכוון אותנו לדרך נכונה: “כי כאשר ייסר איש את בנו, ה’ מיסרך” (דברים ח,ה). העולם בנוי כזה, שהטוב צומח מהקשיים, שהאור מופיע אחרי החושך. בדרך כלל דברים שהאדם מתקשה לבנות מחזיקים מעמד זמן רב, כי הקשיים, והרע הם חלק מבנייתו. הקב"ה הוא טוב, ולכן כל הרע שהקב"ה מפיל עלינו מטרתו להטיב את הבן אדם. ועל זה אנחנו מצווים לברך: “חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטוב” (ברכות פ"ט מ"ה).
מציאות הרע אינה באה רק כתוצאה של חטאים, אלא היא יותר עמוקה מזה. הרע קיים כדי להשלים את האדם ואת העולם. הן כי הוא חטא, והן כי האדם או העולם יכולים להגיע למדרגה יותר גבוהה מהמדרגה בהם הם עכשיו. במסכת יבמות (סד ע”א), הגמרא שואלת למה אבותינו היו עקורים ועונה כי הקב"ה מתאווה לתפילה של צדיקים. היה צורך של תפילה שאפשר לספק רק בזכות תפילתם של צדיקים.
נחזור לפרשתנו: כתוב שהקללות תבאנה עלינו “תחת אשר לא עבדת את ה’ בשמחה ובטוב לבב מרב כל” (דברים כח, מז). יש לשמחה מקום עיקרי בעבודת ה’. בניגוד למה שיכולים לחשוב, שמחה אינה מין הרגשה חיצונית אלא פנימית ביותר: השמחה נובעת מהביטחון בה’, מהידיעה ש"טוב ה’ לכל", שכל מה קורה הוא לטובה. שיש מטרה לכל רע ושבזכותו אנחנו לומדים, משתפרים ובונים את העתיד.
חז"ל אמרו על תקופת בואו המשיח שהיא מלאה קשיים וייסורים. “חבלי משיח” מתארים מצב של סבל לא רק פיזי אלא גם רוחני. במאה השנים האחרונות, חווינו שואה שבה נהרגו שש מאוד ריבוא מאחינו. בניסי נסים חזרנו לארצנו, וכל יום אנחנו פוגשים חילול ה’. לא תמיד מבינים למה כל זה קורה, אלא צריכים להאמין שגם לזה היה חלק בבנית הטוב ובביאת המשיח. יום אחד הכל יהיה ברור, נבין את מקומן שכל המאורעות האלה.
שנזכה בקרוב,
שבת שלום!
בתודה ובשבח לא-ל התארסתי
איזה משמח לשמוע!!!
הרבה שמחה ונחת!
שתזכו להקים בית נאמן בישראל מתוך אהבה אחווה שלום ורעות!!
בשורות טובות
בנין עדי-עד מלא אושר ושמחה!!
שהיה במזל-טוב!!!
ותזכו לבנות בנין עדי עד!!
ספר ספר! מי המאושרת??
מצאתי על מחשבי קובץ שכתבתי לפני כשנה. חשבתי - אולי יועיל למי מכם:
מסופר על חסידי החוזה מלובלין כי בכל שנה כאשר הגיעו הימים הנוראים נהגו לעזוב ביתם וללכת לרבם. פעם אחת, בעודם נוסעים כדרכם, הבחינו בכפרי אחד. עצר אותם אותו כפרי ושאלם לאן נוסעים הם? "המכיר אתה את החוזה מלובלין?" שאלוהו, "לאו" השיב. "רב גדול הוא ואנו חסידיו. צדיק וקדוש הוא ובכל שנה נוסעים אנו לבקרו, לשהות במחיצתו, לבקש שיתפלל על צרכינו ולהתברך ממנו. ואתה, היש לך דבר מה שהנך רוצה לבקש מהרב?" הוסיפו לשאול, "לאו" השיב. תמהו – "כיצד ייתכן אדם שאין לו דבר לבקש? וגם אם אכן לא חסר לו דבר ואין הוא צריך לבקש מאום, כיצד יוותר על ברכה מהרב?"
שמע הכפרי, שהה והרהר בדבר שנית, ולבסוף נזכר בדבר מה: "כמה שנים שאנו נשואים, אך טרם זכינו אשתי ואני בפרי בטן" השיבם. "כמה שנים ולא זכיתם בפרי בטן? וכי דבר פעוט הוא בעיניך? בוא עמנו ובקש גם אתה תפילת הרב ובירכתו, ובעזרת ה' תזכו אתה ואשתך בפרי בטן, זרע בר קיימא". העלוהו לעגלתם, ונסעו.
משהגיעו ללובלין, "העיר הגדולה", הדריכוהו כיצד לנהוג בחדר ההמתנה. "הכן פתק עם שמך, כמה שטרות כסף ותוכן בקשתך. אחר שתעשה זאת - המתן עד שיקראו בשמך ויכניסוך משמשי הרב". הכפרי הקשיב ונהג כהדרכתם. לא עבר רוב יום, וכבר יצא מחדרו של הרב, מלווה בברכתו ובהבטחתו כי יזכה לפרי בטן כעת חיה.
אחר מספר ימים, והנה שבים הם לדרכם החסידים. כל חסיד לביתו הוא. קבוצת החסידים התארגנה אף היא לנסיעה, אך הכפרי שהסיעו עמם טרם נמצא. חיכו וחיכו ובנטות השמש סוף כל סוף ראוהו מרחוק, כאשר הוא בדרכו אליהם ובידו - עגלת תינוק חדשה, חיתולים ובקבוקים. מיד הבינו את שעלה בדעתו, צחקו ואמרו לו: "שוטה שכמותך! הן חשבת כי מיד תזכה לראות בברכתו של הרב? המתן. גם אנו מבקשים שנה אחר שנה אותן הבקשות, ועד שהן מתממשות עוברות כמה שנים טובות..." מיודענו הכפרי מעט נעלב, ענה בטון מתנצל ומבויש: "הרי בכפרי אין מקום בו אוכל לקנות כל אלו..."
והנה, כעבור שנה נפגשו החסידים עם אותו כפרי וראו כי בעגלתו, מי היה מאמין – תינוק! כאשר הגיעו לרבם שאלוהו בהיסוס: "הן באים אנו אליך מדי שנה בשנה ומחכים שיתממשו משאלות ליבנו. דבקים אנו בך שנים רבות וטובות... כיצד ייתכן שדווקא אותו כפרי, אשר הכירך רק בשנה שעברה זכה במהירות כזו להגשמת משאלתו?"
חייך הרב וענה: "אותו כפרי קנה עגלה – וכי הייתי יכול להשאירה ריקה?"
* * *
אנו מתפללים לקב"ה כל כך הרבה. מבקשים חזור ובקש, שוב ושוב, מתחננים ומצפים לראות בישועתו. לעיתים רואים אנו אנשים הנראים לנו "פחות קרובים" אשר זוכים בקלי קלות בכל מה שרוצים ועיננו צרה בהם. "כיצד אני, שהתפללתי כה רבות, לא מצליח/ה לראות בהתגשמות הדברים?"
מעבר לכך שאין באפשרותנו לשפוט ו"לדרג" אותם אנשים, ומעבר לכך שהתפילה אינה אמצעי לקבלת דבר-מה, ושאיננו יודעים כיצד היא פועלתי (שהרי נסתרות דרכי ה' – לאדם אחד סולל הוא דרך כזו, ולאדם אחר סולל אחת אחרת, כל אחד כפי מה שמתאים לו...) מעבר לכל אלה עלינו לשאול את עצמנו: האם עשינו דבר מה שנהיה ראויים לזכות? האם פתחנו פתח כחודו של מחט, האם עשינו השתדלות, האם הכנו כלים לקבלת השפע?
פינגסתם שתדעו- זה יהיה ממש נחמד אם בשיחה הראשונה תשאלו גם:"אז מה שלומך היום?" או "אז את בעבודה/שירות?" למרות שאנחנו עוד לא מכירים ובכלל לא נפגשנו.
זה מזה לא נעים שרק עונים לשיחה וישר: "אז איפה ומתי נפגשים?" אל תבהלו ממנו, אנחנו לא נושכות על השיחה הראשונה...
סתם נקודה לתשומת לבכם.
טוב שאמרת! ;)
יהיה גם נחמד שלא תצפי שהוא ישאל את זה,
כמו שכדאי שלא תצפי שהוא יחמיא לך
או שיביא לך אבנים מהירח עוד בפגישה הראשונה
אם נמשיך לצפות, אני לא מאמין שנגיע רחוק,
כי כל דבר טוב שהוא/היא יעשה/תעשה, יהיה מובן מאליו בשבילנו!
אבל את בדרך הנכונה,
אם את מציפה את הדברים שאת רוצה שיקרו,
את נמצאת בדרך הנכונה.
כך הוא יוכל ללמוד לעשות מה שאת אוהבת 
הוא ירוויח אישה מאושרת 
והוא יהיה מאושר שהצליח לגרום אושר לאשתו. 
ובכללי, (זה מיועד בעיקר לבנים שבנינו)
אני ממש מסכים איתך,
לא כדאי להשתמש בשיחה הראשונה אך ורק בשביל לקבוע מקום ושעה
אלא בעיקר כדי לשבור הקרח.
אם נשקיע קצת יותר בשיחה הראשונה,
זה ישרה אווירה טובה על הפגישה הראשונה ובכלל על כל הקשר.
אחזור שוב למה שאמרתי בהתחלה,
אנחנו שואלים (לפחות רוב הבנים שאני מכיר)
ומי שלא, טוב עשית שאמרת לו!
תודה רבה לך שהארת את ענינו!
תבורכי בזיווג הגון! 
צריך להיזהר לא להאריך יותר מדי בשיחה...
את צודקת לגמרי
אם מדברים יותר מדי זה יכול כבר להרגיש דביק, לוחץ ולא נוח!
אבל הערה קטנה בשבילכן הבנות,
אם אתן מרגישות שזה דביק, לוחץ וכו'
בבקשה תגידו את זה!
(אנחנו מנסים לבנות פה קשר, קשר בנוי על דיבור ושיתוף, לא על הפנמה)
בנים הם אנשים יחסית זורמים,
משמע שכל עוד אתן מדברות וצוחקות,
מבחינתם זה אומר שאתן נהנות.
מקרה שקרה לי,
שהיו לי רצף שיחות עם מדוייטת לפני הפגישה הראשונה
(היו 3 טלפונים, שהיו אמורים בכל אחד מהם לקבוע מקום ושעה, אבל כל יום זה נגמר בכך שצץ שמהו)
כל שיחה הייתה ארוכה מאוד
השיחות הארוכות נמשכו גם לאחר הפגישה הראשונה
בסוף הקשר היא טענה שחנקתי אותה בכך שדיברתי איתה כל יום זמן ממושך...
אני יכול להעיד על עצמי שבכל שיחה שאלתי אותה מפורשות האם נוח לה המצב הזה שאנחנו מדברים שיחות כ"כ ארוכות בטלפון.
היא תמיד ענתה שכן, וממש כיף לה לדבר.
מצטער,
אני לא נביא
וגם רוב החברים שלי לא נביאים.
בנות מתוקות,
אם לא תגידו שזה מפריע לכן,
הוא לא ידע!
ועוד הערה קטנה בהקשר הזה,
תקף גם לנשים הנשואות!
מכיוון שאנחנו לא נביאים,
אנחנו מבינים מה טוב לכם מתוך דבריכם!
ומכאן, בבקשה אל תגידו לא ותעשו כן עם הראש
אסביר את דבריי בעזרת משל:
מישהי מגיעה הביתה במצב רוח לא משהו 
בעלה רואה אותה, ורוצה לנחם אותה
היא ישר אומרת לו: "תעזוב אותי אין לי מצב רוח" 
אבל בתוך תוכה היא ממש רוצה לקבל ממנו חיבוק 
מה הבעל שמע?
"תעזוב אותי"
מה הבעל יעשה?
תעזוב אותי
מה האישה תחשוב?
למה הוא לא מתייחס אליי? 
הוא מתייחס אלייך
אפילו יותר ממה שאת מצפה
אבל את אמרת לו "תעזוב אותי" והוא באמת עזב. 
אין התעללות גדולה כמו זאת בגברים
להגיד דבר אחד ולהתכוון לדבר אחר 
בתקווה לקשרים שמחים
ולבניית בית נאמן, אוהב ומאושר לשני הצדדים.
לאט לאט הבנות לומדות להגיד את תחושתן
והגברים לומדים להבין את האישה שלהן גם בלי מילים.
בכל מקרה - לא חושבת שזה טוב שיחות רבות וארוכות בתחילת הקשר.
ברור שאם גרים רחוק ואין ברירה אז מדברים בטלפון,
אבל אם נפגשים הרבה, אני אישית מעדיפה לא לדבר בכלל יום שלם מלדבר אפילו עשר דקות בטלפון.
[הודעות או צ'אט זה סבבה]
צריך להבין שבאופן כללי יש אנשים שקשה להם עם המכשיר הזה, ויש אנשים שאין להם בעיה לדבר בו שעות...
בהתחלה יותר קל להתחיל להיפתח דרך הטלפון וממשיכים את זה פנים אל פנים.
(רק צריך להיזהר שזה לא יהיה במקום הפגישה.)
ובהמשך - איך אפשר שלא לדבר?
דווקא בהתחלה אני ממש מתקשה עם כל מה שקשור לטלפון.
אח"כ זה עוד נסבל...
צריך לדעת שמתחתנים לומדים לאט לאט לא להקשיב למילים שיוצאות לה מהפה אלה למה שהיא אומרת מכל הגוף שלה ובכללות משדרת..
אין מה לעשות היא בת והיא תשאר כזאת.
נכון שגם היא לומדת לדבר, אבל אם תבנה על זה לא תגיע רחוק( זה פחות נכון לגבי תחילת הקשר שאז אתה מכיר אותה פחות וגם אם תרצה לא תצליח להבין את המסרים שהיא משדרת..)
אני חושבת שזה גם לא נכון.
אבל אני מצפה למינימום של הנימוס- לשאול: מה שלומך?" גם אם זה לא שאלה לעומק, הרי אני לא אשפוך לפניו את כל תלאות יומי... אבל סתם- לגלות קצת אכפתיות, ולא לפחד כ"כ.
זה לאנעים- כשישר נגשים ל"פרקטיקה".
ונפשי- קל מאוד לומר "תגידו". אבל זה נורא מפדיח. בחיים שלי תמיד הייתי אומרת "אז יאללה, תגדיו!" אח"כ למדתי על בשרי כמה תכלס זה קשה ומפדח.
בין בני זוג נשואים זה ענן אחר- חובה ממש לדבר. בין מדוייטים... הכל עוד לא אמיתי ממש.
בוודאי שזה קשה, לא נעים, ומפדח
ואפילו מאבד מהאפק של זה שאת יודעת שהוא עושה את זה רק כי ביקשת
אבל זהו חלק ממטרת הקשרים האלה,
להרגיל אותנו לדיבור עם המין השני
להרגיל אותנו לקשר עם המין השני, על כל המשתמע על כך
להצליח להפתח בפני המין השני, לדעת להכיל את המין השני
הקשרים האלו לא נועדו אך ורק למצוא את החצי השני
אלא בכדי לתת לנו כלים שנוכל בעזרתם לבנות בית מבין, אכפתי, קשוב ונעים לחיות בו.
אני בהחלט מסכים איתך שיש מינימום נימוס
וטוב עשית שהעאלת את זה.
יפה מאוד!!!
תמיד נחמד לשמוע התעניינות מהצד השני [אפילו שזה ממש בהתחלה..]
אבל!
זה לא אומר שהבחור לא אכפתי!
אבל אל תשכחי שיש כאלה שהם ביישנים יותר... שאפילו השיחה הכי קצרה מפדחת אותם...
ב"הצלחה!
אני צריכה עצות
לא מזמן הייתי בחתונה של קרוב משפחה בשולחן שלי ישב גם בחור נחמד שהתברר שהוא קרוב משפחה מהצד השני
דיברנו קצת "מי את/ה איפה את/ה לומדת" וכאלה אבל בקושי דקה.
לי זה היה נראה ממש פוטנציאל טוב והסגנון דומה. ובעיקרון אין לי בעיה אישית להתחיל עם בחור אבל אני יודעת שזה מרתיע חלק מהאנשים. אז שלחתי את אמא שלי שתברר אם הוא פנוי והיא פנתה לאבא של הבחור שאמר שהוא פנוי והוא ידבר איתו. אחרי כמה ימים היא התקשרה שוב לאבא לשאול אבל בינתייים לא קיבלתי תשובה. לדעתי האבא לא העביר את המסר אולי הוא שכח אולי פשוט לא הייתה הזדמנוץ.
עכשיו- אני ממש הייתי שמחה לנסות לצאת עם הבחור,ולכן אני רוצה להתקשר לבן דוד שלי שישאל את הבחור ישירות.(יש להם קשר טוב)
מצד שני-אני לא יודעת מה לומר לבן דוד שלי,שהוא בערך בגילי,להתחיל לספר את כל הסיפור?אני גם לא רוצה שהבחור ידע שזה מגיע ממני,כי אני יודעת שזה נתפס מרתיע ביעיני אנשים מסוימים.....
אני ישמח לעצות מה לומר!!
שהיא תדבר עם הבנדוד שלך ותגיד לו שראתה בחתונה את זה וזה והיא חושבת שזה יכול להתאים, היא קצת ביררה וכו' ושהוא יריץ ת'עיניינים.
מי צריך את כל הטלפון שבור הזה??
תשיגי את המספר שלו, תתקשרי, תשאלי "היי, אתה זוכר אותי? בא לך להיפגש?"
ותסגרי עניין.
אבל בחברתנו הדוסית העניינים הללו כ"כ מורכבים,
כ"כ לא פשוט להתקשר ככה פתאום לאיזה בחור וליזום קשר..
"נס קפה"-
אני מבינה אותך, כי לסמוך על הזיכרון של אבא של הבחור...
עצתי היא-
אולי תבקשי מבנדוד שלך שיבדוק את העניינים יותר לעומק? (אם נראה לו בכלל שיש מצב בינכם... הרי סך הכל דיברתם דקה..)
שפשוט יהיה מתווך בינכם.. מכאן כבר זה פשוט יותר... לא?
ב"הצלחה!!
בכ"מ- הוא לא אמור להיבהל... הרי היתה חתונה!
ובייחוד הנשואים.
ואני אומרת את זה ברצינות,
אבל עם הרבה ציניות, כי זה כ"כ מבאס שדברים כאלה חשובים נופלים להם בין הכסאות ונמרחים.
ואפשר להיות עסוקים בכל יום ובכל רגע, גם ברווקות וגם בנישואין.
השאלה מה חשוב לך ומה לא.
כנראה אדם נשוי (לא כולם, אבל רובם)-
לא מבין את עומק החסרון, את עומק הקושי והכאב.
לא מבין כמה דמות אנושית משמעותית פה בסיפור,
כמה מישהו צמא לסיוע שלו,
כמה רגע קטן של המתנה יכול להיות כ-נצח..
שנזכה לא להיות מאלה, גם בעז"ה אחרי שנמצא.
אם את מאוד רוצה להיפגש איתו - תנסי בעוד דרכים, תזכירי, תשאלי, תבקשי שוב..
בהצלחה רבה!!
ככה צריך להתנהג.
אנחנו עוסקים בדברים ראויים. אף אחד כאן לא צריך להתבייש שהוא רוצה להתחתן.
ואם ראינו מישהו שמוצא חן בעינינו, אין שום סיבה לא להסתער עליו כל עוד שזה נעשה בכבוד הראוי..
כ"כ הכבוד על היוזמה, המעז מנצח.
ג'נדסאחרונהננשמה!כ"א לוקח כמה פרקים שיכול להשתדל להתחייב לומר.
אפשר לומר מהיום ועד למוצ"ש.
יישר כח! תזכו למצוות!!
שבת שלום
ג'נדסאהבת חינםאהבת חינםמקווה שהבנתי נכון את החלוקה. מבלבל שזה לא לפי סדר..
את מה אני יכולה לקרוווא ??? תודה
שבת שלום!
לק"י
המון שמחה ואושר!
ושהחתונה תהיה פתיחה שמחה לחיים שמחים בעז"ה
בנחת (גם הלחץ- בנחת...)!!
שתשרה בבתיכם אהבה ואחווה
יהיה ביתכם מלא בבנים ובנות
אושר, כבוד וכל טוב בעזרתו יתברך!
לכי לישון..
בועית מחשבהנקודה למחשבהרק טוב ושמח
!חייכנית.מזל טוב!
הרבה אושר ושמחה!
מזל טוב!!!!!!!!!!!!
איך בא לי חתונה גם
בעזרת ה', בזמן הכי טוב בשבילך!! מבטיחה!
יה"ר שתראו אור בבניינכם המשותף, מורכב ככל שיהיה.
סוג'וקאחרונה
בסיעתא דשמייא!
[גרסת הביינישי"ם - כאן]
קרה לך פעם שהתפללת בישיבה,
אבל מצאת את עצמך לא כ"כ מתכוון, קצת חולם..
אבל כשהרב עבר לידך, פתאום התחלת להתנדנד, ונראית כמו צדיק הדור?!
---
השבת פרשת כי- תבוא, הפרשה עם הברכות והקללות שנאמרו בהר גריזים ובהר עיבל.. זוכרים?!
אחת הקללות היא:
"ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם" (כ"ז, כ"ו)
למה כתוב 'לעשות אותם'? זה לא מיותר?!
כאילו, כבר כתוב שהאדם לא מקיים את המצוות, אז בכל מקרה הוא לא יעשה אותם..
בשביל מה הכפילות הזו?
הופה, תשמעו איזו תשובה מפוצצת מביא רבי יצחק עראמה >>
לפעמים יש אנשים שמקיימים את המצוות, אבל מה?!
הם לא מקיימים אותן ממטרות טובות, הם לא מקיימים אותן באמת בשביל ה' -
הם מקיימים ת'מצוות בשביל הכבוד שלהם. בשביל שיעריכו אותם.
נגיד, כמו בדוגמה למעלה - קרה לך שלפעמים כשהרב עובר אתה עושה את עצמך מתפלל יותר בכוונה?!..
מכירה את זה שלפעמים את מתלבשת צנוע רק בשביל שיתפסו אותך בתור הדוסה של החבר'ה?!..
נראלי שאם באמת נסתכל מקרוב נגלה ש.. וואלה, כולנו מכירים את המצב הזה לצערנו..
בעצם רבי יצחק עראמה אומר שהתורה התכוונה לאנשים כאלה בפסוק שלנו -
אנשים שמקיימים מצוות, אבל בשביל האינטרסים שלהם, בשביל הכבוד והערכה שהם רוצים, אבל לא באמת בשביל אבאל'ה שבשמיים.
לא באמת כי 'הקב"ה צווה, אז אני עושה' - אלא בשביל ש'אני אראה צדיק, ואז יעריכו אותי יותר'.
חבר'ה, בואו נחשוב רגע באמת -
בשביל מי אנחנו מקיימים את המצוות?
למה אנחנו עושים אותן?..
בגלל שככה החבר'ה יתפסו ממני יותר, או בגלל שככה אבאל'ה שבשמים אמר?!..
סומכת עליכם שתענו לעצמכם עכשיו באמת, עם יד על הלב, ואם צריך - תתקנו את מה שצריך.
אבל לתקן זה לא אומר להפסיק ללכת צנוע, או לדבר לשון הרע חופשי. לתקן זה אומר שכשאני עושה את אותה מצווה לשים לב יותר לסיבה שבגללה אני מקיים את המצווה, ולנסות לטהר יותר את הכוונות שלי..
בע"ה שנזכה, אחים שלי, שנזכה! 
אז אחים שלי >>
בנימה אופטימית זו אני רוצה לאחל לכל עמ"י - שנזכה לקיים את הרצון של אבאל'ה שבשמיים באמת ובתמים!
ובעז"ה נזכה להתברך בכ--ל הברכות שכתובות בפרשה שלנו, ותגיע הגאולה!
שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!!
ayeletb9אחרונהאבל בטח אף אחד לא זוכר אותי 
..
מעריצה של אבאכמה שאנשים חמודים פה
טוב לשמוע הרבה בשורות טובות בזמן האחרון
איזה כיף שיש הרבה בשורות כאלו... כן ירבו
שהכרתי את ארוסתי כאן.. לפני 3 וחצי שנים 
.
תודה לך ערוץ 7!
העיקר שארוסתך תזכור אותך...
אליאב11 ) שתפסו חצי מסך )בנדא מצוי!!וכן אני זוכר
אתה מהתקופה של אחד מאלף
אילה שלוחהאני זוכרת
לא יכול לומר שאני זוכר אותך, אבל אני זוכר את הכינוי "ארנאו" והוא אפילו מופיע לי ברשימת החברים.
דינמיתנתראה בשמחות
האם משהו/י יודע/ת אם יש היום סליחות בקבר רחל באיזור 12?
מאיפה אפשר לקבל מידע?
מחפשת לקראת ראש השנה לקנות מתנה לבעלי...
הוא בייניש/אברך.. אז צריך משהו שיתאים.. אולי ספר אולי מחזור אולי משהו אחר שיתאים... אני לא כ"כ יודעת..
רעיונות? המלצות?
תודה
יש ספר 'לתשובת השנה'- ספר מצויין על ימים נוראים של רבני הר המור, ככה שאם הוא לא אנטי, או שיש לו - אז הוא יהנה ממנו מאד.
אני מנסה לחשוב על עוד רעיונות...
אבל עקב זה שאני לא מכיר אותו זה ממש קשה, את יכולה לשאול את החברותא שלו.
אפשר להיות יצירתיים, לפעמים כיף לקבל דברים שהם לא ספרים או קשורים לזה שאנחנו בייני"שים...- כיסוי חדש לטלית, סתם שוקולד ענק, כרית עם תמונה, דובי ענק, וכו'.
אפשר גם טלית חדשה, במיוחד לראש השנה ולכיפור....
-אני חושב שתמצאי יותר רעיונות ב- נשואים טריים
בהצלחה
תודה לכולם על הרעיונות.
נראה לי שהכי יתאים לו ספר.. רק שיש לו את הספר "לתשובה השנה".
ראיתי באתר הזה פרסומת על ספר "אמונה סדורה". מישהו מכיר/ראה/שמע?
תודה לכל מי שענה, 11 מחברי הפורום שלחו אלי את דעתם.
לכל אחד ניתנו 15 נקודות סה"כ, והיה עליו לחלק אותן בין 5 המידות/תכונות הבאות: עזרה לזולת, יושרה, חריצות, יראת שמים, צניעות.
אז הנה הדירוג הסופי (ממוצע הבחירות):
1. יראת שמים (3.9 נק').
2. יושרה (3.5 נק').
3. צניעות (3.4 נק').
4. עזרה לזולת (2.3 נק').
5. חריצות (1.9 נק').
מה זה אומר עלינו לדעתכם?
חריצות כ"כ נמוך?? איך הגענו למצב הזההה?
לק"י
שיראת שמיים- אם היא מעשית (ולא רק רוחנית ומרחפת) היא צריכה לכלול את שאר המידות שהיו בסקר...
ולכן ברור שהיא במקום הראשון (לפחות אצלי..).
ואם מישו נוהג לעזור לזולת, אז זה יגרום לו לחריצות (לפעמים). ואם זה לו גורם לו לחריצות, אז מה זה שווה שהוא אוהב לעזור?! (אם זה נשאר רק בתאוריה..
וכו' וכו'..
שבסופו של דבר אפשר גם לתת רשימה של 100 מידות/תכונות, וכשמצמצמים את הרשימה ל-5, אתה נדרש להכריע ולברר עם עצמך מהם העקרונות המובילים שלך.
אני למדתי מהסקר המון - בעיקר שאנו מחפשים בן/בת זוג שהם קודם כל "אדם טוב" ההולך בדרך התורה. כל השאר נתפס - לפחות להבנתי - כ"חבילות משתנות" מאחד לרעהו, כל אחד והאישיות שלו, כאשר מצטייר מהסקר אופי מסוים שהוא מן "תנאי-סף" להתחלת קשר, לפחות ע"פ רוב המשיבים.
לעניות דעתי, מי שיש לו צניעות אמיתית. עם ענווה והכל אז הוא יודע בדיוק איפה המקום שלו מול ה' ומול בני אדם.
וככה הוא יודע מה זכויותיו ומהם חובותיו. אם הבנתם למה כוונתי..
למדתי היום משהו שמאוד עוזר לעבודת המידות.
יש קושי "למפות" את המידות שדרושות תיקון. באופן כללי צף בראש "בלאגן" כשחושבים על מכלול המידות - ומה בדיוק צריך לתקן ואיך.
אז אפשר לחלק את המידות לשתיים:
שיפור - מידות שצריך לשפר, קרי - הבסיס קיים אך דרושה התקדמות ועליה.
חידוש - זה מה שנקרא "להפוך את האדמה". לעשות סוויץ'. לפרק את הבניין כדי לפנות מקום לבניין חדש וטוב יותר.
מקווה שהועלתי במשהו,
ושנדע ליישם את כל זה ביחס אחד לשני.
ערב טוב חברים.
תודה רבה.
העלת רעיון ממש טוב!
בקיבוצים.. אז הנה פרסום למעוניינים: דרושים חבר'ה למניינים בקיבוצים ברחבי הארץ ליום כיפור. זה בחסות ארגון אח"י כך שלמעוניינים ינתנו החזרי נסיעות או דלק. לפרטים נוספים וכדי להגיע, לשלוח אסמס עם הפרטים הבאים: שם,מאיפה מגיע,יש אפשרות לרכב או לא,מניין ספרדי או אשכנזי. את הפרטים יש לשלוח ל: מוריה-0524767203. אשריכם! ואשמח אם תפיצו.. יישר כח~!
שאתם מתלבטים עד כמה דואגים אתם יכולים כלפי בן הזוג?
אתם מתלבטים עד כמה רגשות דאגה כלפי בן הזוג אתם יכולים לבנות? אם בכלל?
לדאוג עד מוות!!
ועד כמה זה לגיטימי להראות לו את זה.
זה מוכר
ולדעתי טבעי לגמרי..
אני מבינה מה את מרגישה...
זה בסדר גמור...
אולי גם את פולניה..תרגישי בנוח..
אבל אני ממש ממש לא פולניה. וחבר שלי יסכים איתי.
אם אני דואגת כנראה שיש סיבה רצינית, לא משהו כמו "הוא לא לקח מעיל קר בחוץ".
והשאלה היא יותר אם זה לגיטימי להפיל את זה עליו, פחות אם זה בסדר לדאוג, על זה אין לי שליטה...
בשביל שהיא לא תצטרך להפיל את זה עליך..
תגדיל ראש ותשאל אותה מה עובר עליה
אני יודעת שאתה קורא פה
השאלה היא בשבילי, לא בשבילו.
אני פשוט לא חושבת שזה "להפיל" עליו.
אני חושבת שזה מאוד לגיטימי לדאוג ולשתף..
העניין הוא לדעת עד כמה לשתף וכמה לשמור לעצמך,
וזה אני חושבת שזה תלוי סיטואציה..
אבל במידה.
יש מושג של "להשאיר קצת לדמיון" והוא שייך לכל דבר.
למשל - אם אוהבים מאד, לא כדאי להחצין את זה כל הזמן, זה יהיה מוגזם ומעיק
אותו הדבר בדאגה..
לא בכל פעם שתדאגי, תשלחי הודעה או תתקשרי.
לכל דבר יש את "מידת הדאגה" שלו.. לפי הנורמה.
זה יכול להיות שיחה בערב, או פעמיים ביום.. כמה שאתם רגילים.
בין לבין תישארי קצת במתח.. ("תשאירי לדמיון")
ובאמת את דואגת מאוד, אז תכלס מותר לך לדאוג בקול(כלומר שהוא יבין, כמו שאמרת זה שאת דואגת זה לא נשלט ומותר לך להביע אתזה) רק שזה לא יהיה בצורה מדיי לוחצת..
ד"א אתם פשוט עם הזוי, אחרי פגישה אחת אתם יכולות לדאוג כאילו הוא הבן שלכם..
הייתה פעם או פעמיים שלמרות שזה היה דייט ראשון ביקשתי מהבחור ליידע אותי שהוא מגיע הביתה בשלום.
אני לא רואה דבר רע במינימום אכפתיות.
לגבי הבחור הנוכחי - אנחנו יחד כבר חודשים [ויותר...] אז נראה לי שמותר לי...
גם לפי דעתי אם זה לא בצורה לוחצת ומעיקה, זה גם משדר תחושה טובה לצד השני..(אולי אם זה היה ממש לא מוצלח הדייט אל תתענינו ואז נידע שלא היה משהו..)
שלא תביני אישתי היתה פולניה מהדייט הראשון..(או לפניו..)
אבל אני אישית משתדל למצות את האפיקים האלה.
(מתוך הנחה שאנחנו לא נוטים לפרסם על עצמנו באינטרנט דברים אישיים מדי...)
אני אישית הייתי מוחמא אם משודכת היתה עושה עליי "מחקר".
אין ספק שיש אנשים שדבר כזה מאוד מרתיע אותם.
בעלי חיטט לאחותו במחשב כי היו לה הרבה תמונות שלי 
ולי היתה איכשהו תמונה שלו כל הזמן אבל גילינו את זה רק אחרי שסגרנו
מוגבל כל מיני דברים, ולא לתת להם יותר מידי משקל. כלומר, אם זה לא משהו ממש קיצוני- לא לפסול לפי מה שאתה מוצא.
אם, לדוגמא, רואים תמונה שלו/ה והוא/היא לא כליל היופי- לזכור שיש אנשים שהם לא פוטוגניים, שיש אנשים שנראים שונה בתמונה מול מציאות וכו' וכו'. [אם כי זה עדיין נכון שיש לאנשים שליטה איזו תמונה הם שמים, נניח, בפרופיל שלהם בפייסבוק- ואם הם שמו אותה- כנראה שהם כן אוהבים אותה וכנראה חושבים שהיא מייצגת אותם נאמנה].
1. מנהל הפורום החליט שהוא לא רוצה לראות פה הפניות לאתרים מסויימים. אפשר להבין את זה ולענ"ד זה נכון בהקשרים מסויימים.
2. למנהל פורום מותר לטעות, גם לדעתכם ואפילו לדעתי.
3. גם אם אני חושב שהמנהל טועה, אני לרוב מגבה אותו - הוא זה שנושא באחריות ומותר לו לפשל.
4. תלונות על מנהלי הפורומים - רק בפורום משוב.
המשך גלישה מהנה.
שרק עכשיו התגייס??
זה קשה לבנות קשר מהנקודה הזאת....
(כן, אני זוכרת את השירשור מלא-מזמן על אחד ששאל אם מתאים לצאת בתקופת הצבא, אבל לא היה מהצד של הבת...)
רק להעיד שדברים כאלה אכן קורים..
אני מניח שזה דורש כח רצון ובל"חיות רצינית משני הצדדים..
אבל לפי דעתי, למה לך?
מראש להיכנס לבלאגן, לעוגמות נפש, פתאום יסגור 28..
וזה עוד לפני הבעיה שאם אמרת שהוא רק התגייס זה אומר להיות נשואה לחייל שגם זה לא פיקניק, לפי דעתי מיותר..
כמובן כל זה מדובר בחייל שמשרת רגיל ולא בחייל שעושה יומיות..
יש עוד סיבה שבתור חייל שיצא תוך כדי אני מכיר אותה אבל היא נוגעת יותר לגבר והיא קצת השמצה מכלילה, אז אם זה ספציפי אני יסביר לך באישי.
לאיפה הוא התגייס
אם זה קרבי, אני לא ממליץ בכלל,
אי אפשר לפתח קשר לחתונה שבחור נמצא בהכשרה קרבית!
לדבר 10 דק' בערב
להפגש פעם בשבועיים
וכל זה במקרה הטוב וכו'
אני לא ממליץ
אבל
לבחור שנמצא בתפקיד עורפי, בד"כ התפקיד יותר קל וגם היציאות תדירות יותר והזמן החופשי שלו גדול יותר
חלקם יוצאים מדי יום הביתה
וגם אלו שלא, תנאי היציאה הרבה יותר נוחים (יוצאים חמשו"שים בד"כ)
הוא לא יהיה אותו בנאדם שהיה לפני הצבא.
בכללי זה לחץ ובלגאן ולא שווה לאף אחד
(וההתלהבות של "יש לי חבר חייל" עוברת אחרי כמה שבועות...)
