מצאתי אותו. זה שאני רוצה להתחתן איתו. שאני רוצה לראות שאני מתעוררת כל בוקר. שאני רוצה להיות איתו עד שאני אהיה זקנה ואמות. שאני רוצה שיגדל את הילדים שלי. והרשימה עוד יכולה להמשיך.. פשוט מצאתי את הבחור.
הבעיה, ששניינו בני 18. ולא מחפשים עכשיו. ואני אפילו לא יודעת עד כמה הוא בכלל רוצה להפך.
אז מה עושים עכשיו?
אם זה אפילו קצת יכול להתאים עכשיו, ויש סיכוי שיצא משהו טוב- הייתי מנסה ללכת על זה.. או ע"י פנייה ישירה, או דרך גורם שלישי וכו'.. במקרה הכי גרוע- מקסימום לא יצא כלום, וזה ימנע ממך מחשבות סרק עליו בעתיד..
זוהי עצתי, לא משום רקע הלכתי או משהו
אם את צריכה עוד עזרה וכו' אני באישי =)
קצת קשה לי עם הקביעה הזאת
תוכן ההודעה הבא ידבר בצורה שכלית,
נכון שד"כ בנות חושבות אחרת,
אבל חובה להשתש גם בשכל במקרה הזה
הרי בשביל לקבוע שהוא בעלך לעתיד את צריכה להכיר אותו יותר טוב מאופי השטחי הרגיל.
יודעת מה, מכיוון שאני לא מכיר אותך ואת הסיפור לעומק,
אצא מנקודת הנחה שאת כן מכירה אותו
אני מאוד מקווה שלעומק, בכל זאת, זה בעלך לעתיד.
ועוד משהו שקשה לי,
איך קבעת שזה בעלך אם עדיין לא שאלת אותו האם הוא מעוניין?
כדי לקבוע שאותו בחור הוא בעלך, צריך הרבה מאוד מחשבה ודמיון
צריך להפעיל את הרגש
לדמיין הרבה דברים
משהו שאת עושה מצויין!
אבל למה את עושה את זה?
זה יכול מאוד לפגוע בך אם הדבר לא יצא לפועל!
זה יקשה עלייך מאוד למצוא בחור אחר במידה ולא יסתדר עם אותו בחור
זה יחסום אותך מקשרים אחרים
זה ימנע ממך לחפש ויגרום לך לנעילות מחשבתית ולאובססיה לבחור הספציפי
שאלת "מה עושים?"
אני אנסה לענות בקצרה.
א.
לא בודקים האם הבחור יכול להתאים לך לפני שהוא הסכים הסכמה מנימלית לקשר
הדבר נכון בעיקר לרגש, הרגש הוא דבר נשחק,
השתמשת בו לסרק הרבה פעמים => הוא פחות חד.
התאמה שכלית ניתן להקל ולבדוק, למרות שלדעתי זה בכלל לא רצוי לבדוק את זה.
ב.
במידה וכבר בדקת והחלטת,
חובה עלייך, לטובתך האישית, לנסות לקיים את הקשר הזה
לפנות אליו ולהציע את הקשר,
הוא בעלך לעתיד ככה שאני לא רואה בעיה לפנות אליו בלי להתבייש או לחשוש
(אם יש איזה חשש או בושה, כנראה שב"ה עדיין לא החלטת סופית שהוא בעלך)
אם קשה לך לפנות אליו ישירות,
תעזרי בחבר/ה משותפ/ת שיציעו לו את הרעיון.
ג.
במידה ואת לא מעוניינת לקיים את הקשר כרגע
תפסיקי (כמה שקשה) לחשוב עליו, לדמיין שהוא בעלך
ובעיקר תפסיקי לפתח רגש כלפי מי שאינו בעלך,
דבר שיכול לפגוע בבעלך האמיתי!
בהצלחה 
כן, אני שוב אומר את זה, ההודעה הזאת פנתה לחלק השכלי במוח ולא לחלק הרגשי.
כתבת את לא יודעת בכלל עד כמה הוא רוצה!
אז כדאי לברר את זה איתו..
ודבר שני, אם שניכים רוצים, ועדיין לא רוצים להתחתן, אז תחכו! אבל תקחו בחשבון את כל הבעיות שזה יכול ליצור..
להשתמע בטוב.
שלום לכולם..אני מאד שמיח לכתוב פה וכיף לראות תגובות של אנשים ולכן אני שואל כאן:
אדם שהולך לחתונה ולצערו אין לו ממה לשלם{או שיש לו סכום ממש מועט שלא נותנים אותו לחתונה} אבל
אדם בא באמת לשמח חתן וכלה ובא לאכול את המינימום לסעודת מצווה
האם לבוא בכלל לחתונה שאדם לא יכול לשלם?
האם לבוא אבל לא לשלם?
האם זה מוסרי בכלל ומותר שאדם יבוא ובאמת ישמח את החתן והכלה אבל לא ישלם{ולא יאכל}
השאלה מופנית לכולם ובעיקר לסטודנטים[בינישי"ם\חיילים\וכל מי שהפרוטה לא מצויה בכיסו
(:
יש משפחות שאצלם אין מצב לא לשלם וזה בגדר חובה ממש וכו'.. ויש כאלה שלא שמים וזה לא מה שמעסיק אותם לקראת ובחתונה.
ברור לי שאני בעז"ה רוצה שיבואו לשמוח איתי בחתונה, באמת! ולא ח"ו לא יבואו או משהו בגלל שצריך לשלם.
אצלנו זה באמת לא הכי בנורמה שמשלמים, יותר אולי מבוגרים או משפחות אבל מחברות אני לא מצפה. אלא אם כן יש איזה סיכום בנוגע לזה או משהו. למשל בכיתה שלי אנחנו מביאות כל אחת כסף לחתונה ואוספות ממי שנמצאת והביאה. וזה מה שאנחנו מביאות. אז בנות יודעות שצריך להביא והמתחתנות יודעות שהן לא מצפות למליונים. כי המטרה שלנו היתה לא להתרושש מהחתונות ושחלילה זה לא יהפוך למועקה! אבל כן לתת משהו.
אני, מבחינתי, מזדעזעת מהעובדה שלא באים לחתונה כי אין לך כסף וזה.. זה יותר מדי קידוש האמצעים מבחינתי. המטרה היא לשמח חתן וכלה ולא להכנס לחובות ולחשבונות כמה הוא הביא בשמחה שלי ואז לפי זה כמה לשלם לו. העניין פה הוא אחר לגמרי. המטרה היא לא לשלם או לממן!!! וזה עצוב שזה נהיה מטרה.
תראה, תנסה לחוש את הסביבה ולראות מה הנורמות שם..
לא באמת יודעת
בהצלחה ממש!
אורחים מוזמנים לא "משלמים" ולא אמורים לשלם. חתונה היא לא מסעדה
אם יש ביכולתם הם מביאים מתנה לבעלי השמחה.
אני מתקומם נגד ההגדרה הזו של הענקת מתנה כתשלום עבור משהו, הייתי מאד מזדעזע אילו אורחי היו סבורים שהם צריכים לשלם לי משהו.
אני מתחתן עוד מעט, ואני חוזר ואומר לכל חברי הסטודנטים שלא ירגישו חובה להביא מתנה.
אני חושב שמתנה זה משהו אישי שכל אחד מביא כיכולתו. אפשר גם להביא מתנונת.
מצד שני צריך להיות מודעים שלא אצל כולם זה כך. אל תפיל את האידיאולוגיות והאמונות שלך על אחרים גם אם אתה חושב שכך ראוי. אם בחתונה שאליה אתה מגיע מי שלא מביא מתנה נחשב חצוף - אל תבוא בלי מתנה כי זו חוצפה.
לסיכומו של דבר - צריך להפסיק עם חובת המתנות המופקעות (אבל לא להיות קמצנים וחצופים כשזה לא מתאים).
להודיע מראש לחתן/כלה כשמאשרים שתגיע רק לריקודים.
אפשר לתרץ את זה בהתחייבויות קודמות.
אבל למה בכסף?
חברים שלי באו לחתונה, כמעט אף אחד לא הביא מתנה וזה ממש ממש לא הפריע לי. חברים באים כדי לעשות שמח, שאת הצ'קים יביאו הדודים השמנים
חברים משלמים בריקודים!
~באמונה~העניין הוא שלא כולם ככה. אני די רשמתי מה שחשבתי אבל כאילו פחדתי דיקומו עליי פה.. כי יש נורמות מה לעשות?
אולי כולם פה בדעה הזאת אבל עדיין קצת מוזר לי..
מה תעשה אם לך זה ברור לא לשלם או להפריז וזה..אבל המשפחה או החתן כלה לא חושבים כך? ומצפים ממך ליותר?! זה שאלה כאילו לא?!
תשלם כמה שאתה יכול.
אם לא תשלם החתן אפילו לא ידע.
אם אין מעטפה כזאת לפעמים אפשר לקנות כלים לבית שנראים גדולים אבל עולים 25 ש"ח.
עם עוד חבר שכל אחד מביא הערך סכום דומה אפשר לקנות טוסטר/ קומקום חשמלי.
דר"א יש סכומים יפים ב-45 ש"ח.
לחתן והכלה זה בדר"כ הקלה כי גם הם יוכלו לשלם פחות....
אמנם אם היה לי ארוע, הייתי רוצה שכל מי שהזמנתי יגיע, לא משנה כמה הוא שם..
אבל כשאני הולכת לארוע אין סיכוי שאני ישים פחות מ-100 ש"ח. פשוט כי זה לא מקובל אצלנו.
ברור לי שברגע שאישרתי השתתפות אני יודעת ששילמו עליי למנה, וממש לא נעים לי לא לשים סכום נורמלי.
אז נכון - אני סטודנטית ואין לי ממש זוזים בכיסי, אבל הודעתי שאני באה? אקח אחריות..
הייתי מציעה למי שלא שם כסף שיבוא רק לריקודים, לדעתי זה לא מכובד לא לשים.
ותעשו טובה - כל חתן וכל כלה מעדיפים שישימו להם כסף מאשר שיביאו להם מתנה.
בסוף החתן והכלה נתקעים עם 7 טוסטרים ו-5 פלטות, אבל עם כסף תמיד יש מה לעשות, במיוחד לזוג צעיר.
כתבת - "ובא לאכול את המינימום" ככל הידוע לי, משלמים לאולם לפי מספר מנות שהוזמנו/ שולחנות שנפתחו. אם אתה כבר תופס מקום ישיבה, לא בטוח שמשנה לבעל השמחה כמה תאכל.
(ולעצם השאלה, נראה לי שהשאלה באופן פשוט תלויה במה בעלי השמחה מעונינים, ומכיוון שלא כ"כ שייך לשאול אותם, צריך לשער לבד).
לק"י
מה זה השטויות האלו??
מי שעושה חתונה באולם ממש לא מצפה שהחברים יכסו לו את עלות המנות, אם כן, אז הוא חי בסרט רע!!
כל אחד מביא את המתנה שהוא יכול ורוצה, אם זה צ'ק שמנמן ואם זה ריקוד סוער וגם אם זה מתנה צנועה.
באים לחתונה כדי לשמח את החתן והכלה,
אני רק חושבת על מי שלא היה בא לחתונה שלי כי לא היה לו מה לשים, ולא נעים וכו'.. וזה ממש עצוב.
ואפילו היו אנשים שדיי כעסתי ששמו כסף! כי באמת שמחתי והערכתי את זה שהגיעו, ואני יודעת שכסף אצלם זה לא בנזיל.. אז למה?
גם רק בדיבורים זמרה וריקודיםכאשר זוג מזמין ביינישים - ההם יודעים שריקודים הם יקבלו, כסף הם לא.
זה דבר ידוע שנלקח בחשבון.
יש כאלו שדואגים למנות "משמחים" בגלל זה, ויש כאלו שמזמינים פחות, ויש כאלו שמכבדים כהוגן.
אלו השיקולים של הזוג - ואתה לא צריך להתעסק בהם.
כתב הרב מלמד "כאשר מדובר באנשים עניים, אין לתבוע מהם לשלם את מחיר המנה או מתנה מקבילה אלא צריכים בעלי השמחה לחפוץ שישתתפו העניים בשמחתם, ואף ראוי לבקש מהם שלא להביא מתנה".
ונדמה שסטודנטים, בחורי ישיבה, זוגות צעירים וחיילים הם בהגדרה של אנשיים עניים.
1. בכמה ארועים שהייתי כחייל - הבאתי מתנה צנועה (25 שקלים), הייתי בחופה ולא תפסתי מקום.
מכיוון שהמחתנים משלמים על פי מנות, ואני במילא לא אוכל כלום בארועים כאלה - לא עליתי להם כסף.
2.. בארועים אחרים - מתנה צנועה וסבירה . אין לי מושג מה רמת האוכל ותקציב הארוע וזה גם לא צריך לעניין אותי. שימצאו להם ספונסר אחר אם המנה שם עולה יותר מספק כח למחשב שלי.
אך עם נפשך עגומה עלייך- את יכולה לעשות תענית חלום
אגב, לפי כל השיטות- לחלומות שנ"צ אין משמעות כלל!
"גדולים החולמים חלומות גדולים והופכים חלומות למציאות.
גדולים העוסקים במעשים קטנים והופכים את המעשים לגדולים..."
<הרב משה צבי נריה זצ"ל>
לחלום לשדך למקובל זה נחשב לחלום גדול, למעשה קטן או לחלום בלהות?
זה מעל עולם המעשה.
מעל יכולת השגתנו ומעל בינתנו.
קחי בחשבון שגם אם זה מעל יכולת השגתך ומעל בינתך (למרות הבינה היתרה...) זה עדיין חלק מעולם המעשה... 
ומי אמר שעולם הקבלה לא שזור יחד עם העולם הזה?
מוטיז
לצ'אט
?
אבל זה מה שאתה רוצה?????
ככה?
שלענ"ד, דרך יותר צנועה תוביל לדבר אמיתי...
סתאאם....
צוחק - ב"הצלחה במציאת ה-אחת של הצ'אט
עדיפות ל:
יודעת להקליד, לקרוא, לחייך
ושתדע לשים סימני פיסוק..
אולי תתן יותר פרטים על עצמך..
כדאי שזה יראה קצת יותר רציני
אז ככה: אני יודע לשים סימני פיסוק, יודע מרווחי שורות, בקיא בסמיילים, מה עוד חשוב?
סתאאאם
בחור עמוק, חכם, עדין, זורם, אוהב לטייל, א"י, טבע, בריאות, רוחניות. לישון..
שידעו מי אתה (חוץ מזה שאתה יודע להקליד, לקרוא, לחייך - שזה כבר רואים..), ומה אתה מחפש.
רצוי לציין מכירים מותיקי הפורום - שיוכלו להמליץ עליך שאתה רציני.
כבר היו פה תקלות מסתם "צ'אטים".
לאידך - אחרי הזהירויות הנדרשות, לעיתים "התכתבות" יכולה להיות מבוא טוב לפגישה.
ועדיף מסא"ש מאשר צ'אט, לדעתי. יש יותר זמן לחשוב על מה שכותבים, ואוירה יותר "מתונה"..
פשוט תסתובבו בין הבניינים והבתים- עד שתגיעו לספסל נוח.
ואם אתם בקטע של קניון ובתי קפה- יש בפסגת זאב קניון..
אני לא יודע בדיוק איך להגיע..
אם יש לך חברה באזור זה הזמן להרים אליה שיחת טלפון
יותר ספציפי, ליד המרכז המסחרי, או רח' מאיר בלבן יש שמה גן חביב למעלה, ובכללי כל המרכז של נווה יעקב.
יפה, מושכת, איכותית, כל הבחורים שיצאתי איתם היו מתים להתחתן איתי.
אבל אני?
אני בכלל רוצה...
טיול בשק שינה.
שבעיני זה מטאפורה להנאה מהחיים, חיפוש עצמי, בילויים, חוסר רצון להתחייבות מלאה לאדם אחד.
(הבעיה העיקרית היא שמלאו לי טיפל'ה יותר מ16 אביבים.)
אבל למה אי אפשר לומר את זה בקול רם?
למה אפחד לא ייקבל את זה?
למה ייחשבו שמשהו לא בסדר איתי?
(ולמה אני ארגיש את זה גם בתוך תוכי?)
מצרפת את השיר שאליו התכוונתי. + מילים שלו, בהמשך.
שש עשרה אביבים מלאו לבת ראש הכפר
שתי עיניה כוכבים ושערה מפוזר
היא יפה על גופה רק כותונת מבד
ועדי על צוואר שהיא הכינה לבד
ובכפר בחורים וגופם בריא
הם תמיד מחייכים כשמביטים בראי
וכל אחד מתגאה לי תהיה הבתולה
אם צריך את הכל אני אתן בשבילה
אתן לה שושנים
צרור דובדבנים
ושיר עם מנגינה
הזמנה לחתונה
אך לבת ראש הכפר תוכניות שונות
עוד לא לתקוע בשופר עוד לא זמן חתונות
היא רוצה בעולם טיול עם שק שינה
לא אכפת לה כולם גם אם יתנו מתנה
אתן לה שושנים...
אף אחד לא מכריח אותך להתחתן
אם את לא רוצה, את לא חייבת
זה נטו תלוי ברצון שלך....
למה כל מי שיצאת איתו רוצה להתחתן איתך?
לדעתי זה טמון בגוף השאלה (לא ח"ו בנימת זלזול, אלא בנימת הסבר)
מקובל בציבור הדתי (לאומי, חרדי ושאר הסוגים) שחבר'ה בוגרים יוצאים יחד
אין זה למטרת שעשוע, כיף או הנאה
אלא למטרת חתונה
בודקים האם השני מתאים לי לחתונה
ומכיוון שאת יפה ואכותית כמו שאת מעידה על עצמך
רוב הבחורים מוצאים שאת יכולה להיות האישה שלהם ורוצים להתחתן איתך
זה מאוד לגיטימי הרצון הזה שלא להתחתן עכשיו
להנות כרגע בחיים, להספיק לטייל, לעבוד, ללמוד או סתם לא להיות לחוץ להתחתן.
גם להכיר את המין השני ולהנות איתו בלי שום מחוייבות זהו רצון מובן
המציאות הזאת פחות קיימת בציבור הדתי למניהו משום שזאת בעיה הלכתית (ולא לכאן באנו בכדי לפתוח זאת)
אבל אם אין לך רצון להתחתן, בבקשה אל תצאי!
או שמראש תגידי שאת מחפשת קשר שלא למטרת חתונה.
חבל על האכזבה שלך מהקשר שכולם רוצים רק להתחתן איתך
ועוד יותר חבל על רגשותיהם של הגברים שנכנסים לקשר שהם יפסלו בו מראש בגלל רצונם להתחתן.
אין לי רצון כ"כ להתחתן עכשיו, ולכן אני לא יוצאת
וכשיצאתי עם מי שיצאתי, היה לי רצון להתחתן. אני האחרונה שתעשה שקרים שכאלה במערכת זוגית כלשהי.
אל חשש
רק תזכור שמאחורי ההודעה הנ"ל עומדת בחורה ששפכה את ליבה.
לא ככה נהוג להגיב... לא מתאים לך? אל תגיב. לא חייב. זה אחת מנפלאות האינטרנט והפורומים. מגיבים רק על מה שקשור אליך.
לא קראתי ולא שמעתי על מה מדובר.
אבל עקרונית - זה לא נכון.
אם הוא סבור שהוכנס פה דבר שלא מתאים לבמה הזאת, הוא רשאי (ואולי גם חש מחוייב) להתייחס לכך. זה בסדר גמור. ההיפך - אחת מ"נפלאות הפורומים" כלשונך, היא שאנשים שקוראים משהו, עשויים להגיב על מכלול מה שקראו. ולכן, מי שכותב ומעונין שיתייחסו רק לעצם הבעיה שהעלה ולא לדברים אחרים, משתדל להבין היכן הוא כותב ולא מכניס דברים שעלולים להיראות בוטים, ויזמינו תגובות לא על מה שרצה. אם הכניס - עליו האחריות לסטיה מהנושא ולא על מי שהגיב..
"(הבעיה העיקרית היא שמלאו לי טיפל'ה יותר מ16 אביבים.)"
היה כהלצה,
היא לא טיפה יותר מ16, אלא הרבה מעל...
[לפי הבנתי לפחות..]
ננשמה!אכזבותננשמה צודקת, זה אכן נאמר באירוניה. אני לא מרגישה צעירה מדי, אני מרגישה מאוד בוגרת ואחראית, אבל כיף לי עם הבגרות הזאת, כיף לי עם העצמאות הזאת, אני נהנת לי מהחיים. והמרדף הזה אחרי חתונה ואחרי מספר ילדים ביחס לחודשי הנישואין, ממש מחליא אותי.
ברור לי שנאי רוצה משפחה ונפש קרובה, אבל למה המרתון הזה? למה אי אפשר להות קצת מהחיים? למה צריך לחיות בלחץ?
הרי כל היופי בנישואין (וחברוּת. מבחינתי זה אותו דבר כרגע) זה ההתאהבות הטבעית, הנחת, הקשר העמוק-עמוק בלי מבטים מבחוץ.
כל הקטע של ההחצנה וסימוני הV הורס את כל האפקט.
לא נראה לכם מעוות?
אם זה נראה לך מעוות - אל תחיי ככה.
אנשים שחיים ככה בד"כ רוצים את זה.
הם רוצים להתחתן, ורוצים ללדת ילדים. בשבילם זה לא מעוות. בשבילם אלו החיים הטובים.
(התאהבות טבעית? קשר עמוק-עמוק בלי מבטים מבחוץ? החצנה וסימוני V? חוששתני שלא ירדתי לסוף כוונתך...)
בעקבות שאלה של חבר...
הזכירו פה לאחרונה מקומות מומלצים לדייטים, בכיוון של רח' ירמיהו/אהליאב (אחרי בנק יהב).
מישהו זוכר?
תודה
באיזה צד שלה?קיש חציליםגם בערב יש משפחות+ילדים שמשחקים שם מנסיון
הירידה אליה מיד אליה מיד אחרי מד"א.. ממש יפה!
משקיף על הליפתא, על כביש בגין ובערב- אחלה תצפית על השקיעה..
אגב, חבל שלא משקיעים בה יותר.. יש לה אחלה פוטנציאל!
ותגיד לה שלא תשכח להביא פשמינה 
<צ>
אבל עוד רעיון למקום שווה- האוניברסיטה בגבעת רם
יש מרחבים יפים, אפשר גם לשבת בפנים...
ויש אפילו קפה במחיר סבבה (כן, כן, גם לביינישים שביננו)
אבל מכירה את הצד השני (בכיוון של קרית הממשלה!
)
יש את גן הורדים, סאקר, ויותר רחוק אבל ממש חמוד- גן הפעמון!
אפשר "לנדוד" רחוק יותר? הטיילת של ארמון הנצי"ב- מהמם שם!!!
בהצלוח'ס...
או שלחברים שלך יש הרבה שאלות
ג'נדסוזה הכי כיף לדסקס על זה!
...קיש חציליםאבל אם כבר מדברים על זה- גן הפעמון בשעות הצהריים, הייתי עם חברות בפיקניק ושקט שם וממש יפה. זה גם קרוב לבתי קפה ולתחבורה ציבורית
המתפלל על חבירו נענע תחילה!קיש חצילים
זה המקום המושלם ביותר לדייט!!
שקט, יחסית מבודד, רומנטי, אוויר צלול ונעים...
<צ>
לא צריך לחשוש לאחר את האוטובוס.
וגם מבחינת האוירה -זה מקום שמבטא ציפייה, הליכה לדרך חדשה.
להתחפף.
מאחר שרבים לא מבינים את היתרונות של המקום הזה, כנראה לא יתקיימו שם הרבה דייטים נוספים, מה שתורם לפרטיות...
צחקןכל הבאסה שלא הספקתי להשיג אותו ולמסור לו את התוצאות...
(הוא הלך בסוף לגן הוורדים ע"פ המלצתי. לקח להם חצי שעה כי תעו בדרך קצת...
אבל בסוף הסתדרו והיה אחל'ה )
אבל טוב שהשרשור החשוב הזה יישאר לדורות
לא הבנתי מה רצו להגיד בסרט הזה..
הכביכול משעשעת שבעלילה.
(ו... החננאל הזה לא היה צריך לקרוע בסוף?...)
אפשר לתפוס איזה רחוב ראשי- ללכת בו- ואז לפנות לסמטאות בין הבתים
ולגלות
שיש שם רחוב שקט, עם ספסלים, ומצמחיה
ומעט עוברי אורח שלא מעניין אותם לבהות בכם...
רחוב ירמיהו נשמע ממש כמו אחד מהסוג הזה
פשוט ללכת בו- לפנות ימינה לסמטא, ולחפש הרפתקאות
(זה עובד הכי טוב ברחובות כמו מלכי ישראל, מאה שערים וכדומה )
כמו צמח בראני הייתי עושה את זה ברובע
א להאמין איזה מקומות מקסימים ושקטים יש שם
לק"י
באמצע מגלים איזה מקום יפה כזה עם ספסלים וצמחים...
ותמיד אפשר לקפוץ לרשימו-מנורה 8..
אחלה מקום
וואי נשמה!
אני שולחת לך חיבוק גדול גדול! 
גם אני מרגישה ככה לפעמים,
וזו הרגשה כל כך נוראה.....
אבל מנסיוני הדל אני יכולה להגיד לך, שזה רק בראש!
אני זוכרת שחשבתי עם עצמי והגעתי למסקנה שאני כן שווה משהו!
אם אני חיה פה אז מסתבר שצריכים אותי כאן!!
תאירי את הנקודות הטובות בחיים שלך ובעצמך
ןתראי עד כמה את מיוחדת!
את מוזמנת באישי בשמחה
ושיהיה המון בהצלחה!
ומה שהיא עושה זה נורא ואיום.
מההודעה שלך רואים שאת מצוינת.
אל תתני לארס הזה לחדור בך אפילו מילימטר.
ויש לכך דרך פשוטה: הרי אדם, באופן נורמלי, אם רואה חיסרון אצל מישהו שאיכפת לו ממנו - הוא משתדל לעזור לו. הוא לא יטיח לו את זה בפנים - כי ברור שזה רק הורס.
ולכן ברור, שכאן הדברים לא נאמרים בגלל שהם כך במציאות. זה בא מתוך בעיה לא-ברורה שיש אצל אימך. זה כלל לא קשור אלייך.
זה שאת מצליחה למרות זה להשתדל בכיבוד הורים, מראה על מעלה עילאית שיש בך. לא כולם היו משתדלים כך, במצב כזה. זה דבר עצום - מזכיר את הסיפור על דמא בן נתינה. הרי שם, ברור שהיתה לו אמא לא-נורמלית: מכה אותו עם סנדל לעיני הבריות (הוא היה גוי, מפקד צבאי..); והוא מרים כדי שלא תצטער. חז"ל מביאים את הדוגמה הזאת - לא כדי להראות שכך הורה אמור להתנהג... אלא כמידת חסידות, שבגלל הערך של "כיבוד הורים" - הוא מתעלם מהשיגעון.
זה שאת שומרת על אחייך, מנקה וכו' - זה מראה שאת פשוט אדם נפלא. לכל אדם יש "פאדיחות" מהילדוּת - נו, מה הקשר?.. ולהשוות - הכי קל, הרי היא לא צריכה להתמודד עם הבת דודה והחברה...
ולדעתי, מי שהיא "מספרת להם" מהמשפחה - תופסים שזה שיגעון, כי איזו אמא תעשה כך לביתה.. אלא שאינם רוצים "להתערב" בכך..
כנראה - לא את ה"ניסיון" שלה, אלא להיפך. תשתדלי כמה שאפשר לא להתחצף בצורה יזומה. זהו (אחרי הכל - יש לכך קצת אפקט של "כדור שלג".. קשה לא להגיב - ואז היא "נפגעת" ומוצאת עוד "הוכחה" כביכול.. וכו'. זה כמובן הבל - אבל לפחות מצידך להשתדל שהמדורה לא תגדל, אף שלא באשמתך כלל). תראי אם יש רב/מישהי שהיא שומעת לו - ותספרי מה שקורה. שידבר איתה ויזהיר.
היא לא צודקת, בשום אופן ! שלא תעזי להתחיל לחשוב כך.
את לא "שטן".... לפי איך שאת מצליחה לכתוב כאן - זה יותר לצד של מלאך.. כמה היו עומדים בזה כך. ה' נתן לך כחות.
כשאת תתחתני בעז"ה, את תהיי משוחררת מכל הקללות הללו - ואז בעלך יגלה איזו אשה נפלאה יש לו - וגם את.
את תדעי איך לא לדבר אל ילדייך.
עם הזמן - כשאימך תראה שאינך מגיעה כדי לקבל חרפות, אלא ליחס נורמלי בלבד, זה יוכל לעזור לה, אולי, להירפא.
את מחפשת מי את; ניסית "לחפור" בעצמך - זה קלאסי למי שטופלים עליו עלילות שווא והוא אדם טוב: מתחיל לבדוק בתוך עצמו, אולי... מי אני..
אל תאמיני לאף מילה מזה!
אני אגיד לך מי את: מה שכתבת בסוף: "אני רק רוצה להיות בנאדם טוב"... הרב קוק זצ"ל כותב שהרצון להיות טוב, זה האוצר היקר ביותר - וזה מסור בידו של האדם. הנה, יש לך אותו.
תראי את הטוב שבך, תגדלי את הרצון הפנימי שלך להיות טובה, תשמחי בזה. תתייחסי אל כל הדברים הללו כ"יסורים ממרקים" שאין את יודעת למה באו עלייך - אך בשום אופן אל תתני לטיפה מתוכנם להיכנס בך. זה הכל שקר.
את צריכה לדמות, שמישהו חסר דעת היה מתחיל להגיד לך ברחוב: "שטן"... מה היית עושה? מרחמת עליו. לאימך יש בענין הזה מחלה. זה שאת מנסה לכבד למרות זה - זה דבר גדול. אבל עלייך לאטום לגמרי את אוזנייך לענין הזה. להיפך, תשתדלי ע"י כך - כקונטרה - להרבות בטוב ועדינות פנימיים, שלא "תידבקי" מזה ח"ו.
תרבי טוב עם חברותייך - תשתדלי כמה שפחות להיתקל עם אימך. כמה שלא תאמיני לאף מילה מזה, ותנסי להתרכז בטוב הפנמי שלך ובהוצאתו לפועל כהבנתך, בהתעלמות מוחלטת מכל האמירות, לא לשמוע בכלל, כך הוא יקרין יותר ; וגם האבסורד שבדבריה יהיה ניכר לכל מי שהיא מדברת איתו על זה.
חיזקי ואימצי, זה ניסיון קשה. תרבי בטוב - אל תאמיני לאף מילה מהשטויות הללו, אל תחשדי בעצמך - ולא ירחק הזמן ותוכלי לתת לטוב הזה לצאת לפועל בצורה הולמת אותו, עם איש שהולם אותך.
אין מה להוסיף, כולם פה איתך... עושה רושם
(אולי גם המשיח יכול להגיע מתישהו)
דווקא חשבתי שבדך כלל אין כ"כ חילוקי דעות..
טוב, עם "כל מילה" באמת לא תמיד מסכימים...
מה לעשות שיש הורים שאין להם את הכישורים והרגישות להיות הורים טובים, לפעמים זה נובע מתסביכים שלהם עם עצמם, לפעמים כי ככה גידלו אותם, כי עברו משברים, זה לא משנה למה, אבל היא מצליחה לגרום לך לחשוב כאלה מחשבות על עצמך- אין לי ספק שהיא טועה.
עצם ההתמודדות שלך עם מעמסה כ"כ גדולה, עם כאלה השפלות ועלבונות, ועדיין את משתדלת לכבד ורק רוצה להיות בנאדם טוב- מעידים על כמה שאת בנאדם טוב, שרוצה ושואף לטוב וכמה כוחות יש בך. ומי שיהיה מספיק חכם ורגיש יוכל לראות את זה.
יש לך אפשרות לצאת מהבית?
גם אם לא כרגע, נסי לצמצם חיכוכים, להיות כמה שפחות בסביבה שגורמת להרגיש רע, להיות עסוקה מחוץ לבית,
לחפש סביבה נעימה ותומכת יותר ולהיות בה כמה שיותר.
ככל שתשמרי על עצמך ותרחיקי את עצמך מהקולות שאת שומעת ממנה, יהיה לך קל יותר למצוא את עצמך, לא תצטרכי לחפור כ"כ עמוק, זה כבר יצוף מעצמו.
תתחילי לשכנע את עצמך במחשבות ותפיסות פחות שליליות לגבי עצמך, ואם כרגע משפט כמו "אני בנאדם טוב" לא אמין מספיק וקשה לך לקבל אותו אז חפשי משפטים שאת מסוגלת להאמין להם, (למשל- "כמו לכל בנאדם יש בי צדדים טובים יותר, וצדדים טובים פחות, ואני משתדלת להתקדם ולהשתפר") תכתבי אותם לעצמך במקום בולט, תגידי אותם לעצמך כמה פעמים ביום עד שיכנסו לראש.
אל תהיי קשה עם עצמך, בכל פעם שעשית דבר טוב או שהצלחת להתגבר , תרשמי את זה לעצמך, ותסתכלי בזה מידי פעם, זה יזכיר לך שאת בנאדם שגם עושה דברים טובים.
רק טוב.
איזה אשה חכמה
איזה איש טוב
מישהו שמכיר אותך באמת
(ואולי גם מכיר או יכיר ממך את אמא שלך
ואת הסיפורים שלה)
והוא יגיד לך
כמה היא טועה
וכמה את לא צבועה
וכמה ההתחצפות שלך נובעת מחוסר אונים ומכאב וחללה לא מרוע לב.
וכמה את שווה.
תחפשי מישהו כזה..
מישהו שתוכלי לתת בו אמון ולספר לו הכל,
והוא יעזור לך להתמודד עם כל הסיפור הזה.
את נשמעת כ כך מתוקה,
ואמיתית,
ויום יבוא, גם אם זה לא יהיה כל כך מהר
שאת תדעי מי את
מה טוב בך
ואיזה קליפות את צריכה להוריד
ואת תרגישי טוב עם עצמך.
חיבוק!
אני לא יודעת בת כמה את ואם את יכולה להרשות לעצמך מבחינה כלכלית,
אבל לדעתי - תעשי לעצמך טובה ופשוט תעזבי.
אבל מה זה פותר?
ואני לא חושבת שזו בריחה, כי זה לא קושי לגיטימי שצריכים להתמודד איתו בחיים.
אם היא תעזוב את הבית היא גם תפסיק לשמוע את זה כל היום, תהיה עצמאית, ואולי גם אמא שלה תתחיל להרגיש את חסרונה.
אני לא חושבת שאפשר לשנות הורה בכזה גיל, אבל מי יודע, אולי זה ישנה משהו בהתנהגות שלה.
אני חוזרת על מה שאמרתי קודם - בריחה זה כשאת בורחת מקושי לגיטימי במקום להתמודד איתו.
פה אין שום דבר לגיטימי, אף אחד לא אמור לספוג יחס כזה בשום מקום ובטח לא בבית.
אם הקשר עם אבא שלך חשוב לך תפגשי איתו לבד, מחוץ לבית. את לא צריכה להקריב את המצב הנפשי שלך בשביל זה כי זה ממש ממש מפספס את המטרה. אני בטוחה שאם תסבירי לו הוא יבין.
איזו רגישות יש בך.. את נשמה טהורה!
איך למרות הקושי המטורף הזה, למרות שקשה לך עם הבנאדם שאמור להיות הכי קשור אלייך, את עדיין רוצה ומשתדלת לכבד הורים ולשמור על קשר עם המשפחה ואכפת לך מאבא ואת מרחמת עליו.. יש לך לב ענק ומה שאומרים לך זה הבלים ושקרים.
לעניות דעתי, על מנת שיהיה לך יותר קל להתמודד, תסתכלי על אמא שלך ממבט של רחמים. כשהיא תתחיל לתקוף אותך, פשוט תרחמי עליה. תכל'ס היא באמת זקוקה לרחמים שהיא לא מעריכה ת'מתנה שהיא קיבלה. ככה גם לא יהיה לך כעס עליה, ומסתמא לא תעני לה והיא לא תחזיר לך.. וגם המריבות יתקצרו קצת. אני מקווה...
כל בר- דעת מבין שאת לא אשמה. השאלה אם יש דרך לרכך קצת את אמא, כי זה חבל שאלו היחסים בינכם. יש מצב כזה (אני לא יודעת אם זה מציאותי מבחינתך, אני רק מעלה רעיון...) שתגשי אליה בזמן שהיא יחסית רגועה ותביאי לה שי צנוע ופשוט תכתבי לה שאת אוהבת אותה גם אם זה נראה אחרת ותודה וכו'.. אני משערת שזה טיפה ירכך אותה.
תנסי ותעדכני,
אני מחכה לשמוע. אפשר בכיף גם באישי!
בהצלחה, אחות חזקה שלי!
הקשר עם אבא שלך חשוב מאוד, תנסי לשמר ולחזק את הקשר הזה, תסבירי לו למה קשה לך, אולי תמצאו "זמן איכות" מחוץ לבית פעם בשבוע, שניכם תרוויחו מכך.
אולי תנסי להציע לו בעדינות שידבר עם אמא שלך על אפשרות שהיא תיגש לטיפול, אולי יש מישהו אחר שהיא מקשיבה לו שינסה להציע לה את האפשרות. אני מניחה שגם היא סובלת מההתנהגות של עצמה, אולי מתאים טיפול משפחתי (כדאי להתייעץ).
בהצלחה רבה,
שה' יהיה בעזרך ותקבלי כוחות להתמודדות הלא פשוטה הזו.
מכירים את זה שאתם מבררים על מישהי, ואז יש איזה פרט אחד או שניים שדי חשובים לכם והם לא תואמים את הציפיות שלכם...?
מה אתם עושים במצב כזה, בהנחה ששאר הדברים מתאימים? יוצאים או פוסלים? על איזה פרטים הייתם שמים יותר דגש..?
הרי יש כ"כ הרבה סיפורים ששני בני הזוג חשבו בהתחלה שמה הקשר בניהם, ובסוף התחתנו וחיו באושר ועושר... אבל מצד שני- נמאס לצאת לפגישות סתם.. במיוחד כשיודעים שעלול להיות משהו שיפריע...
מה דעתכם?
תודה!
* השאלה מנוסחת לבנים, אך מתייחסת לשני המינים כאחד. 
אתה בודק כמה דברים ממש-ממש חשובים וקריטיים? או מנסה לדעת (מקצינה בכוונה) מה המאכל האהוב עליה...?
כי אז הגיני מאוד שתמצא כמה פרטים לא כמו שציפית...
עצתי היא-
שים לב טוב מאוד מה (ובעיקר- כמה) אתה מברר ואם לא נסחפת בזרם השאלות שעלו בראשך... (חייבים לזכור שההיכרות האמיתית היא בפגישות ובכל מהלך הקשר...)
אם באמת ביררת כמה דברים מרכזיים ורובם לא לרוחך- הייתי בודקת עם עוד חבר ואז שוקלת שוב אם זה שידוך עם פוטנציאל..
ב"הצלחה!!!!
ענבר.. אני בת..
(סתם יותר פשוט לנסח ת'הודעה בשלון זכר...)
ואם מה שביררתי חשוב.. מאוד.. אבל לא ה-כ-י חשוב? אחרי הכל- מידות קודמות לכל, ושם לא נמצא שום "פגם"...
ענבר.. אני בת..
(סתם יותר פשוט לנסח ת'הודעה בלשון זכר...)
ואם מה שביררתי חשוב.. מאוד.. אבל לא ה-כ-י חשוב? אחרי הכל- מידות קודמות לכל, ושם לא נמצא שום "פגם"..
תודה!
זה נמצא בפער ממה שהיית רוצה- אם זה ממממש שונה (להמחשה בלבד: את דתיה לאומית והוא חרדי..) אז אין כזה טעם לנסות...
אבל אם זה עניין שפשוט הבחור לא עומד בכל הפרטים הקטנים שבנות יודעות להציב לעצמן (אין מה לעשות, מה שנכון, נכון...), כדאי ואף מומלץ ביותר- להתרכז במה שאת לא יכולה לדמיין בלי! ואם זה נמצא, יש לך בעצם ה-מ-ו-ן!
נ.ב. זרמתי עם הבקשה לניסוח
בעיקרון, אם המיועדת לא עונה על התיאור שהצבתי לעצמי אני כנראה יפסול... במיוחד כשמרגישים שיש בה משהו שכנראה יפריע...
אבל זה ממש לא גורף!
לדעתי, הגורם המכריע הוא השאלה- "האם יש לי חשק לצאת עם ההצעה הזאת?"
כי אם לא.. אז רוב הסיכויים שחתונה לא תצא מהקשר הזה
ב"הצלחה!
אם זה לא משהו ממש מהותי ,אז לדעתי אם אתה חושב שזה עדיין יכול להתאים אז שווה לנסות..כי ת'כלס באמת עד שלא נפגשים לא יודעים..ולא משנה כמה בבירורים זה נשמע מדויק ומתאים בסוף זה יכול להיות הכי לא קשור, ולהיפך.. כמו שאמרת..
דגשים מהותיים:רמה דתית,מנטליות,סגנון בעבודת ה',אופי..
חודש אלול זה לא חודש התשובה. ממש לא. בשביל תשובה יש עשרת ימי תשובה.
זה חודש של התעוררות.
מה זה אומר?
חודש אלול קורא לנו להציב מראה. לכאורה פעולה פשוטה.
ובכן, להצבת המראה הזו הוקצבו לנו 30 יום, ז'תומרת פי 3 מעשרת ימי תשובה!
אז למה זה מורכב וקשה כ"כ וצריך בשביל זה כ"כ הרבה זמן?
כי אנחנו מפחדים להציב לעצמנו מראה ולהביט בה.
לגלות חולשות, חוסר אחריות לעתים, מידות לא משהו, פשרנות וותרנות.
אנחנו מעדיפים להטיל אחריות על גורמים חיצוניים, להתכחש ולתת לגיטימציה למעשים שלנו.
לכו לארון הקטן הזה בשירותים, יש שם מראה קטנה.
קחו אותה, הביטו בעצמכם.
וצאו לדרך. נשארו 3 שבועות.
אשריכם ישראל.
זה מה שקשה... המראה הזאת! בעע
חברה טובה מתחתנת ואנחנו הולכות לקשט לה את הדירה.....
איך מקשטים? מה לקנות / להביא / להכין?
צריכה רעיונות זולים ומקוריים!
בבקשה תענו.... גם אם אין לכן רעיונות סופר טובים....
תודה! בקרוב אצלכם/ן.
סלסלה עם שוקולדים.
שלטים מפוזרים בבית (עם פסוקים).
כמו שאמרה כתר הרימון- שלט בכניסה
אפשר לנפח בלונים צבעוניים ולהדביק על הקירות (או על משקופים כדי שלא ירד הצבע מהקיר)
אפשר לגזור הרבה לבבות ולרשום בהם משפטי אהבה קיצ'ים/ יפים ולתלות או להחביא בכל מיני מקומות (להדביק על הקופסא של הסוכר, על הספריי בשירותים, על המברשת שיער, על המראה, פשוט תתפרעו)
מזל טוב
של נצנצים כאלה, של סוכות.
פרחים אם בא לכן להשקיע...
אפשר לכתוב משו עם טופים/סוכריות על הדלת. (להדביק עם סלוטיי'פ, אבל לבחור אחד כזה שלא מוריד צבע אחרי שמורידים אותו. כנ"ל לגבי סלוטיי'פ/מסקנטיי'פ שאיתם תולים דברים על הקירות.שיהיה משו שלא מוריד צבע. יש מסקנטיי'פ מניי'ר כזה. אולי הוא טוב ).
לתלות שלטים, שוקולדים.
אם יש מקום ליד דלת הכניסה שלא מפריע לשכנים-אפשר לעשות שביל על הרצפה-שמוביל לדלת, שהשוליי'ם שלו זה שוקולדים ובאמצע לפזר נצנצים או משו אחר.
לקשט בעזרת סרטי מתנה- אפשר על המקרר ליצור בעזרתם כאילו צורה של מתנה (כמו שקושרים מתנה עם הסרטים האלה..) לעשות איתם מסגרת למראה.
בלונים מהתקרה שקשורים בלמטה שלהם עם חוטי מתנה-החוטים כאילו באוויר, והבלון בראש שלו-מודבק לתקרה.
לשים סוכריות/טופים בכל מיני מקומות בבית.
לכתוב שלט עם ברכה מושקעת.
וכו' וכו'...
תקנו כל מיני בריסטולים וכד' ותזרמו שם עם כל מיני רעיונות. תחשבו תוך כדי.
בהצלחה! מזל טוב ורק שמחות בעז"ה-תמיד!
או מול הדלת בפנים.
שלט לכניסה..
אבל הכי כייף הייתה הארוחת בוקר המפנקת שהשאירו לנו במקרר..
לדעתי ממולץ מאוד! (כמו שכבר אמרו..)
אבל כמובן לצייד גם בכל הכלים החד"פ הנדרשים..
כי אחרת די נתקעים..
בשמחות!
בדר"כ ההורים שמים אוכל במקרר..וכלים ח"'דפים וכד'..
אז אולי בכלל לא צריך שהחברות יביאו אוכל..
ברכווות!!גלוק17אחרונהלדאוג שיהיה מפה יפה (או בד) על השולחן,
אפשר עם בקבוק יין ושתי כוסות ליד, קצת פרחים.
שוקולדים זה רעיון טוב.
אני בזמנו נמנעתי מלקשט או בכלל להכנס לחדר שינה, היה נראה לי לא שייך.
מוטיזכוכבי בוקר נראית לי פשוט צודקת,
נראה לי שכשהחתן נכנס לבית הוא מפוצץ מייד את כל הבלונים
זה נראה לי ממש לא שייך, ההמוניות והעליזות מהסוג הזה- מקומה בחתונה, לא?
בבית הייתי רוצה סגנון שקט ונעים, לא צלופנים ובלונים,
אבל נראה לי שהלילה הזה עבר כבר, זה לא רלוונטי... החתן כבר פוצץ מזמן את את כל הבלונים...
בס"ד
היי בנות יקרות!
לאחר חשיבה רבה על הנושא( וקריאת פוסטים דומים בארכיון)..
החלטתי להרחיב את המעגל החברתי על ידי מפגש בנות שגרות באזור המרכז.
בנות שהחברות הקרובות התחתנו, התארסו, התרחקו...
בנות שבמקביל לעבודה, לימודים ומציאת החצי מרגישות צורך לצאת ולבלות ולשתף אוזן נשית קשובה ואוהבת...
מה נעשה יחד? נתנדב יחד, ניפגש בבתי קפה, נלך להצגות, סרטים, הופעות, ים, באולינג, סנוקר ושופינג תכלס חסר מה לעשות? והכל בכיף ובחברות אמיתית...
אז בנות אם אתם מעוניינות בכך אשמח למסר אישי..
ובאמת רק בנות רציניות שהדבר חשוב להן. כאשר המטרה היא להרחיב את המעגל החברתי.
(ובנים אולי אולי נזמין אתכם בהמשך גם(: )
מוטיזמוטיזאחרונהלקבוצה שלנו שנפתחה כבר..
לפרטים במסר..
אז קדימה(:
איני יכול לנגוע בה..
מה?! סליחה, למה לא?!
לקחת איזו גויה שנראית לך טוב - התירה התורה,
ולי - לאשתי לעתיד כאפרה עליה, שנשבע לך, הקב"ה -
היא צדיקה רצח, צנועה, מתוקה, בעלת חסד, מנהיגת הדור,
בה אסור לי לגעת?! מה? מה הולך פה...?!
אם יש נושא בתורה שלא התיישב על ליבי טוב, זה 'אשת יפת תואר'.
אנחנו ממש לקראת פרשת כי תצא, ותורתינו היא 'תורת חיים',
ואני חייב לדעת מה הפשט שם - "לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע",
אני מבין, כל התורה היא כנגד יצר הרע - אבל...
"שאם אין הקב"ה מתירה ישאנה באיסור"...!
סו ווט? לכן ל-ה-ת-יר..?! וואלה, לא מובן. נתיר גם נגיעה במין השני,
כי - "הקב"ה, שומע? תסתכל מה הולך ברחוב, תתיר להם וסיימנו"...
אולי תתיר גם לדבר לשון הרע, כי הרי ת'כלס אנחנו לא עומדים בזה,
ואם תרצה ככה לתת לנו דובדבן שבקצפת - בא נלך ת'כלס על הדברים
הקשים - תתיר לבחור להסתכל לאן שהוא רוצה, ולבחורה ללבוש מה שהיא רוצה,
מה זה אתה מחמיר?! הקב"ה? יש לנו כלל - 'אם לא תתיר, נעשה באיסור'...
א-ל-ו-ק-י-ם-א-ד-י-ר-י-ם.
מ-ה-ה-ו-ל-ך-פ-ה..?!
====
תחזיקו חזק, כי אנחנו הולכים לשאוב מכאן שני יסודות ענקיים לחיים.
קודם כל - מכאן הוכחה כנגד כל אותם אלה שאומרים:
"התורה לא מתחשבת", "אני לא מסוגל לקיים ת'תורה, אין בי כוחות".
אין. אלו לא טענות מתקבלות בבית דין של מעלה. (ר' יחזקאל אברמסקי זצ"ל)
א-ם לא היית מסוגל, זה לא היה אסור עליך. ה' לא מביא לאדם נסיון
שהוא לא יכול לעמוד בו, כי אם הוא לא יכול לעמוד בו -
הנה לנו פרשת 'יפת תואר', שהותרה. אבל שאר המצוות שלא הותרו -
מוכח וברור שאנחנו כן מסוגלים לעמוד בהם, ואין שום תירוץ לתת..
"כי המצווה הזו אשר אנוכי מצווך היום, לא נפלאת היא ממך...
כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך - לעשותו".
מדהים. במילים - אני דרשן נחמד, הא?
אבל ת'כלס, למעשה, מה אני מדבר?! תשאלו כל בחור שנכנס
לאתר לא צנוע באינטרנט אם הוא מסוגל 'לעצום עיניים' פתאום,
הסיכוי שואף ל - 0 מאשר ל - 1. ת'כלס, בשטח ---
יש דברים שבאמת, הקב"ה, מן הראוי שתתיר לנו. לא לדבר כל החיים
לשון הרע - זה משהו 'כמעט' לא בגדר הטבע. את זה, שיתיר לנו...!
וסתם ככה אני בתור בן - אמנם לא מבין כ"כ ת'ראש של בנות -
אבל ראיתי הרבה שאלות של בנות ב'חברים מקשיבים' על צניעות,
ו ---- ה', תשמע. תעשה טובה ותתיר לאחיות שלי ללכת איך שהן רוצות.
הן טוענות שזה קשה להן כמו קריעת ים סוף, נו - אז בבקשה,
אנחנו מוותרים על היתר 'אשת יפת תואר', העיקר תתיר להן ללכת...
~~~~
לא לא, בבקשה אל תגע בי אריה יקר.
זה לא הוגן, אתה גדול ושמן - אופס, סליחה, התכוונתי 'מלא' -
ואני כזה צפלוך. בבקשה, אני לא יכול עליך. או בעצם:
ה' אלוקים היקר, תציל אותי, אני לא יכול מול האריה הזה...
"ויאמר ה' אלוקים - לא יכול, הא?! איך לעזאזל הגעת לגונג'ל
באפריקה - וואלה אני לא יודע. נכון, אמנם יש 'מצוות עשה' ללכת
אחרי הצבא להתמסטל בחו"ל, אבל טיפש! נכנסת ליער כזה
בלי הדרכה ואח"כ אתה צועק שאתה לא יכול...?!
ל-מ-ה נ-כ-נ-ס-ת-?!
זו - ההחלטה אם להכנס לתחום שבו לא תוכל לשלוט -
זו, הייתה בידך. ממילא, אתה אשם.
האריה - אוכל. הדב - בולע. והאדם - טיפש,
נכנס להם לתוך הגרון, ואז מתחיל לצעוק שהוא לא אשם..
"שמור מרחק", יש שלט על המכונית שמולך -
אז למה לעזאזל לא שמרת מרחק?! אתה לא אשם?!..
נכון, בעצם הפגיעה אתה לא אשם, כי הרי הוא נתן ברקס 'פתאומי',
אלא שהתביעה עליך היא אחרת. למה לא שמרת מרחק?! למה הכנסת את
עצמך למלכודת שבה אם הוא יבלום לא תוכל לעצור בזמן...?!
שלם - פסק השופט - אין פה חוכמות. אתה האשם.
~~~~
התורה - תורת החיים שלנו - מחייבת אותנו להפעיל את השכל הפשוט,
קרי - אל תתקרב, כי אז מן הסתם תפול. כלומר - אתה חייב לשים גדר...!
פוסק הרמב"ם להלכה - "ונאמר לא תקרבו לגלות ערוה, כלומר:
לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערוה".
אז נכון - לקרוץ, לשחוק, להקל ראש או להסתכל על בחורה -
זה פשוט שאסור. אבל...
מי הגבר שיבוא ויגיד שהתורה 'לא אסרה' ידידות בין בן לבת...?!
איפה זה כתוב בתורה? זה לא כתוב בשום תורה ובשום סעיף בשו"ע,
אלא 'רק' כל התורה ז-ו-ע-ק-ת את זה. שמור מרחק! אל תתקרב...!
לא, אני לא אוסרת רק את ה ---- אלא, גם לפני. ו - הרבה לפני,
דווקא כי אני יודעת - זועקת התורה - שאחרי שתכנס פנימה כבר לא
תוכל לעמוד ביצר, לכן - כמו שאתה מבין שלא רק שלא שופכים חומר דליק
על אש, אלא גם לא מתקרבים איתו לאש - בדיוק אותו דבר גם ביצר.
אל תתקרב, אל תתקרבי, לא נתקרב. ואם כן נתקרב, שלא נבכה ונגיד
אח"כ שהתורה לא מתחשבת ואנחנו ממש לא מסוגלים - כי התביעה
נגדנו תהיה "למה לא שמרת על ההלכה! למה לא שמרת מרחק מהעבירה"...?!
ומול השאלה הנוקבת הזו - למי יש תשובה אמיתית?!...
אוו'ץ.
זהו, הכל מתחיל משם.
מהחובה שלנו לשים את הגדר. בלי פשרות.
ל-ה-ת-ר-ח-ק מהעבירה. ו - זה, ביכולתנו בהחלט.
בואו נפגוש מישהי מוכרת לנו -
בנות - לכן פחות, אבל היא תהיה לכן מובנת -
שהיא תספר לנו את מה שיש לה להגיד.
גמרא, מסכת בבא בתרא:
יש פסוק שאומר 'שבח' על מי שלא מסתכל על נשים -
והגמרא מבררת במי מדובר. תוך כדי הבירור הגמ' אומרת:
אם יש דרך אחרת (שאין בה נשים כאלה) והוא הולך דרך שם - 'רשע' הוא.
מסביר שם הרשב"ם - ואף על פי שעוצם עיניו. (הוא נקרא רשע)
שלא היה לו לקרב אלא להרחיק מן העבירה [שנאמר] הרחק מן הכיעור.
====
יש שתי דרכים ללכת,
ואתה בוחר ללכת בדרך שבא יש נשים שמכבסות כביסה -
שהיום כמעט כל בחורה ברחוב לבושה חצי (...) מהן -
אתה נקרא...
אפילו (!) אם עצמת עיניים.
אוו'ץ.
וההסבר - פשוט.
הרי ת'כלס לא נפלת, על מה אתה נקרא רשע?
והבת קול עונה - מה אתה נכנס לנסיון?! "ואל תביאנו לידי נסיון",
לא מופיע אצלך בסידור?! ואח"כ עוד תבכה שנפלת למרות שהיית בטוח ש...?!
לא! אל תהיה גבר כזה, אנחנו לא מחפשים קונצ'ים. גם אם אתה צדיק
יסוד עולם - נכנסת אחי לנסיון מיותר, חצית גבולות שהתורה לא מסכימה -
כמעט שכבר אפשר לתת לך 'מי שברך' שהנפילה שמן הסתם כבר מוכנה לך,
רק שתעבור עם כמה שפחות צלקות ופגיעות בנפש עמוק פנימה...
*******
אחרי זה - כל התשובות על 'חבר/ה', 'אינטרנט', 'פאב לדתיים',
הכל ברור כשמש. אבל רק למי שמסיר מעצמו לרגע את הנגיעות אישיות.
והרוצה לטעות - אומרים חז"ל - יבוא ויטעה. מול רצונות להכנס לכיעור,
אנחנו לא נלחמים. מי שרוצה תאוות, שום הלכה לא תזיז לו,
כי הרי מה זה לעקם את ההלכה בשביל היצר? כלום, ביני ובינך מה היא...
=====
אז ---- אם כך, למה בכל זאת יש היתר של אשת יפת תואר?
עכשיו נוכל להבין את זה - פשוט מתוק מדבש. החיילים היו הולכים
להלחם ובנות הגויים (מופיע ברש"י) היו מתגנדרות בשביל לפתות אותם. בזה,
ועוד באוירת 'הפקר' של מלחמה, קשה מאוד - אם בכלל אפשר - לעמוד ביצר...
ואמרנו, שמה שאנחנו לא מסוגלים לעמוד בו, הקב"ה לא דורש מאיתנו.
לא מסוגל לעמוד בפיתוי של אשת יפת תואר? טוב, קח אותה לאשה.
אבל סתם ככה ללכת ברחוב ולראות איזו שבדית ולחמוד בה...?!
מה פתאום הכנסת את עצמך למצב כזה? מה פתאום הרמת את העיניים?
מה פתאום הגעת לשם סתם ככה? מילא, במלחמה - וזו התשובה -
אי אפשר להגיד 'שים גדר, אל תצא למלחמה', הרי ה' הסכים לצאת,
וממילא - ה' הסיר לנו את ה'גדר לעבירה' - הוא גם מתיר לנו...
אבל סתם ככה?! למה נכנסת לשם? למה אתה חי עם חבר'ה כאלה?
למה ה-ס-ר-ת ל-ע-צ-מ-ך את המחסומים...?!
על זה - על שבחרת להכנס לנסיון -
זו התביעה.
בדוגמא קטנה -
מי שנחת במקרה באיזה חור בסין לא תהיה עליו תביעה
'מדוע אכלת מאכלות אסורות', כי הרי הוא לא נכנס למצב הזה בכוונה..
א-ב-ל, מי שבחר מרצונו לגור באיזה חור תקוע בסין,
שלא יתלונן שהוא 'אנוס' לאכול מאכולות אסורות.
נכון, אנוס אנוס, אבל למה בכלל נכנסת לשם?!...
~~~~~~
אפשר לחיות גם בעולם של פריצות, לשון הרע, גזל -
כמו שאפשר לחיות בעולם שיש בו גן חיות אמיתי,
אלא שהסוד, החיוב, הטיפ היחיד בעולם להנצל -
הוא פשוט...
לא להתקרב. לא לחפש קונצ'ים. שמור מרחק - מהנסיון.
אחרת? מובטח לך שתכשל, ואל תתפלא, כי כבר חתמנו..
ולא נאמין לשום עצת יצר שאומרת 'אני נכנסתי ולא נפלתי'.
אין לנו שום מצווה להאמין להם, אלא רק מצווה להאמין לדברי חז"ל
החד משמעיים, שרק מגלים לנו על דברי המסיתים -
"אין" - פשוט א-י-ן "אפוטרופוס לעריות"...
=====
וואו, עכשיו מדהים כמה העומק שבתורה.
חשבנו שנוציא 'היתרים' מפרשת 'יפת תואר',
אלא שלמדנו שני יסודות חשובים בתורה:
א) בכל מצוות התורה אנחנו יכולים לעמוד.
אחרת? לא היו אוסרים עלינו אותם...
ב) הסוד, הטיפ היחיד לעמוד, החובה הברורה היא -
לא להתקרב לנסיון. לא להתקרב לאש. "שמור מרחק".
וכבר אמרנו ש ---
המצווה הראשונה בתורה היא...
כל העולם ואשתו עכשיו עוד רגע מתפוצצים ש...
את כל התירוצים בעולם הם ישלפו. יצר הרע שלכם +
יצר הרע שלי שכבר דופק לי בבטן -
ווא ווא, אפשר ליפול ברשת שלהם בקלות...
אבל כבר למדנו -
לא נתקרב אליהם, לא נתן להם חניה אצלנו,
ונעמיק בשכל פשוט, באמת באמת, לחפש את האמת.
~~~~~
למה כתבתי את הדברים?
מן הסתם לא כולנו ניישם את הדברים בבת אחת,
ועוד הרבה מלחמות מחכות לנו - בלי שנזמין - עם היצר.
אבל באמת, שנדע - את הפסיגה. את השאיפה,
לאן אנחנו צריכים לכוון תמיד...
'דע את האויב', מתחיל לפני הכל ב -
דע את עצמך! את התורה שלך...!
ו...
איך אפשר בלי לסיים בדבר כ"כ אמיתי.
לא יודע מי פה בגיל של חתונה, אבל אני כבר שם,
ו --- חייבים לדעת בדיוק איזה בית אנחנו רוצים לבנות.
בית של 'פייסטוק', או בית של אהבה, אמיתית.
אבל אמיתית. עם כל פרק ה - 'אשת חיל' שבדבר.
מ - "מי ימצא", עד - "ויהללוה בשערים מעשיה",
דרך נתיב 'בטח בה לב בעלה', שלא פשוט בדור שלנו.
אם רוצים לבנות בית ש-מ-ק-ר-י-ן קדושה וטהרה,
אי אפשר להשלים, אפילו לא עם 'טיפת' טומאה...
מי שיכול בבקשה לכתוב בתגובה אפילו רק נקודה,
אולי יזכו עוד כמה אחים ואחיות שלנו להכניס ללב פנימה.
שומעים את הטון בין השורות... דברים ידועים וכ"כ טוב להזכיר אותם. אז תודה!
אפילו עם הקשב וריכוז שלי קראתי הכל!!
(קח את זה בתור מחמאה ממני..)
ישר כוח!!
זהו החלטתי שכבר אין לי כח כמה נסיונות כמה השתדלויות שדכנים שדכניות וגם פה וגם חברים אנשים וכ'ו ואני מרים ידיים בחיי שאין לי כבר כח כמה אני צריך לטרטר את עצמי כל יום טלפון לשדכנים\יות לשאול פה וכל יום אותה תשובה ושאתה שומע על אנשים או חבר'ה שלך שהם מתארסים ומתחתנים והלב שלך נקרע ושואל למה זה מגיע לי? למה לאחרים יש מזל יש הצלחה ואני כלום? מה קרה כמה אני מנסה משתדל וגורנישט לא יודע מה לעשות הייתי בישיבה מסויימת אצל חבר'ה שאני מכיר מילאתי 2 דפים לשידוך עבורי ואין כלום אבל שאתה רואה אנשים מאותו מוסד ישיבתי שהתארסו ועוד שנייה מתחתנים אתה מתחרפן למה הם כן ואתה לא? אני כבר לוידע מה לעשות באמת אין לי כח! בחיי זהו פרקתי את אשר על ליבי ונשמתי מקווה שאתם תתחתנו ושיהיה לכולם פה רק טוב ונחת והרבה עוד ישמע וישיש עלייך. כי אצלי זה לא יקרה כי כבר מזמן התייאשתי זהו אנשים שיהיה לכולם בשורות טובות ישועות ונחמות! בניין עדי עד והצלחה בכל הענינים! מזל טוב שבוע טוב נפלא מצויין הרבה וורטים וחתונות בברכת אשר ברא ששון ושמחה כל טוב והרבה הצלחה מהמצפה לגאולה ולישועה שלימה ולבניין הארץ! חיים שמחים ומאושרים!
לא רוצה לשפוט. ממש לא! רק להעלות נק' למחשבה, כן?
קודם כל- בן אדם!! אל ייאוש! תן חיוך!!
אמרת שכבר מזמן התייאשת,
אז אולי זה מה שגרם לך דווקא לא להתקדם?
אולי היית כבר מגיע לפגישות עם החלטה מראש שאין סיכוי וזהו?
אולי היית משדר לחץ ואנשים נבהלו?
אולי אתה בעצמך לא נתת את היכולת לקבל את השפע, דווקא מתוך הלחץ הזה?
אנחנו במהותינו אנשים מאמינים.
וכמאמינים, יודעים כי הקב"ה מכוון לנו מלמעלה את הטוב ביותר בעבורינו!!!
הרבה פעמים אנחנו לא מצליחים להבין כיצד מה שקורה איתנו יכול להיות טוב.
אבל סמוכים ובטוחים כי זה אכן טוב לנו.
ואם לא יודעים עכשיו, בהסתכלות המצומצמת שלנו כבני אנוש- אולי בעתיד נדע מהו.
ואולי גם לא.
חשוב להבין שכל התקופה הזאת של ה-להפגש, לשמוע הצעות, לדבר עם שדכנים/ות,
זוהי תקופה בהחלט לא קלה!!
אנחנו חייבים לשמור על הראש מחוץ למים, לקחת נשימה, מלאת אמונה ולהמשיך הלאה.
זקוק להפסקה? קח אותה!! תתפנק על עצמך, תהנה!
אבל רק אל תתייאש!
ייאוש מונע ממך להמשיך, להתקדם, וחבל!
למה אחרים כן ואתה לא?
אני לא יודעת. גם אתה לא.
אבל צריך להאמין ש"עושר שמור לבעליו", ובשניה שהכי הכי ייצטרך להגיע הוא יגיע,
ולא שניה אחת קודם. ובהקשר הזה- עושר הוא יכול להיות שפע מכל סוג שהוא..
תתפלל על זה! תבטח בה'! תן לו לנהל את הדברים!!
אני מאחלת לך שתמשיך להיות אופטימי, שתמשיך לראות שיש עוד סיכוי, ושזה יבוא!!
שבע"ה בקרוב, בצורה הטובה ביותר ל-ך זה יגיע, ויעשה אותך המאושר באדם,
שתדע לקבל את השפע שיישלח אליך בצורה הטובה והנכונה ביותר.
הצלחות ובשמחות!!!!
ואלעזר, בע"ה שהשנה החדשה תביא איתה כוחות מחודשים לעבור את התק' בטוב...
רק אגיד דבר אחד:
לא חסרים חבר'ה שהגיעו גם הם למסקנה הזו בכנות.
הזמן עשה את שלו - הם חזרו לחפש, ובסופו של דבר מצאו וזכו לאושר.
בקרוב אצלך
שהתחתנה בסביבות גיל ה-30
(ובדיוק היום, ביום היערכות בבי"ס שאני מלמדת בו, מורה שהתחתנה גם בסביבות גיל ה-30+ הזכירה את העניין... בדיעבד הבינה שה' ליווה אותה לאורך כל הדרך. נולדה לה לפני כמה חודשים בת. קראה לה אמונה)
נסכם על חודשיים גג?
מזל שזה תלוי בקב"ה. הוא היחיד שיודע מתי טוב עבורך לפגוש אותה... (לך תסמוך עליי ... לא מומלץ...).
אני לא חלילה מזלזלת!!! אני מבינה את הקושי (נכון שלא כמוך, אבל נראה לי שאפשר להבין את הייאוש...).
אבל א"א בלי אמונה!! ובמיוחד בעניינים שכאלה.
תבדוק שעשית את כל ההשתדלויות (תפילות גם כמובן).
שתבשר במהרה בשורות טובות!!!!
היי!
אני יוצאת עם בחור בערך כבר חודש וחצי וב"ה הולך ממש ממש ממש טוב!! הוא בדיוק מה שחיפשתי מבחינת אישיות ורמה דתית והכל. הוא מבחינתו גם ממש בעניין ורצה שנתחתן אבל... הוא תימני! ואני באה מבית אשכנזי (גרמני). משפחה גזענית ממש לצערי... ואבא שלי לא מפסיק לדבר איתי על כמה זה לא טוב ולא מתאים ושאני לא מבינה מה זה תימנים מבחינה מנטאלית כמה זה שונה. רציתי לשמוע אם יש פה מישי במצב דומה... מה אומרים?? זה באמת כ"כ משמעותי? אני באמת קטנה ולא מבינה או שהם מגזימים? מה ההבדלים המשמעותיים שיש בין העדות? מה לבדוק? מה יכול להפריע? ואם זה לא סתם להכניס את עצמי לסיטואציות מביכות עם המשפחה...
אבא שלי תימני ואימא שלי אשכנזיה ו.......
ההורים של אימא שלי לא השלימו עם הנישואים שלהם... זה הגיע לרמות שאני לא אפרט עליהם......
בשעה טובה התארסתי לפני שבועיים, אם יש ה עוד אנשים שכתבו בתקופתי וזוכרים אותי...
ישועות ונקמות
קיש חציליםכיף לראות שוב פה עמנו. באמת שחסרת (סביבות השנה? יש מצב?...).
כיף עוד יותר גדול לראות שנושעת בשעטו"מ!!!
"אחד מן החבורה שהתארס - 'תדאג' כל החבורה כולה..."
בע"ה בניית בית נאמן, מלא אושר ועשיית רצון ה'...
וכמובן מזל טוב גדול
יעלי_אמזל טוב.
בהצלחה רבה
שההכנות לחתונה יעברו בקלות ובשמחה בעז"ה, בכדי שתוכלו להתרכז בדבר האמיתי והחשוב- הקשר בינכם!
בשמחות!
במי בדיוק אתה רוצה לנקום לרגיל אירושיך?
בדיוק מתחת לבית שלי, חבר שלי בפורים הציע שנחרמש אותו... אם יש למישהו הצעות אחרות אפשר להעלות.. בכל אופן תוה לכל המאחלים!
בעזהי"ת.
מזל טוב
דינמית מזל טוב אחינו!דניאלה .ד.החשש שיתייחסו אלייך כאל ילדה קטנה וזה יוריד את ערכך בעיניו?
החשש שיזלזלו בו כי לא סומכים עלייך?
אם תפרטי יותר מה מפחיד אותך יהיה אפשר קצת יותר לעזור, ובכל מקרה, העצה הקבועה שלי:
לפני שאת מביאה אותו הביתה- תדברי איתו על זה. על החשש שלך, על העובדה שאת הבת הכי קטנה בבית ואיך זה משפיע עלייך.
אם אתם בשלב של לבוא הביתה- השיחה איתו יכולה מאוד לעזור, הפתיחות מולו יכולה להוריד הרבה מאוד מהלחץ מכל הנושא.
זה נשמע כאילו היותך ה"קטנה" זהו נתון המקובל עלייך, לפחות מלשון הניסוח שלך.
את צריכה לעשות "מהפך", והמפגש הזה של הבחור (לאו דווקא הבחור הזה) עם משפחתך הוא הוא המהפך. כי אם תעשי את זה בביטחון מלא, זה ישקף שכבר לא מקובל עלייך לקבל יחס של "קטנה" ואם תתמידי בכך צפוי, להערכתי, שינוי מכיוון המשפחה.
קודם שתדעי, להביא את הבחור/ה הביתה זה מעשה מפחיד, שמפחיד לא רק את האחים הקטנים, כי אם את כולם.
עד כדי כך, שזה מהווה כר נרחב לפולקלור עממי, תוכניות אירוח, שירים בביצוע נוראי שנכתבו בשעה מאוחרת על המקלדת, פאדיחות שצוחקים עליהם אח"כ עם סומק מסויים בלחיים, וכ-5% מהסיבות שמפרנסות פסיכולוגים ורבני שיעורים. כן, זה מפחיד!!
כולם מפחדים להביא את "א גרויסע מציאה" שלהם לפני ההורים הפולנים שכמובן, רק רוצים את הכי טוב לילדים שלהם. מפגש החמות עם הכלה להיות, יכול להיות מתואר רק כשני נמרים שסובבים אחד את השני בזירה בלתי חוקית, אחרי שהרעיבו אותם במשך יומיים. אבל נו, מה אני מטפח את הפחד, צריך פתרון.
תדעי שזה טבעי, והרבה אנשים מרגישים את זה. זה צעד בקשר, צעד יפה אך לא צעד פשוט. בלי קשר לפתרון צריכים להתחזק ולהתגבר והידיעה שאת הולכת בדרך הנכונה, אולי תעמוד לך כמשענת.
בפועל, כדאי לך לדבר על זה עם הבחור, ולהביע בקול את הפחדים, יש לשער שגם הוא יצטרך להתגבר קצת, וטוב תעשו שתעודדו אחד את השניה, ותעברו את זה ביחד. כדאי גם לדבר עם המשפחה (לבקש מהם להתנהג יפה).
בנוסף, ניתן לפגוש את המשפחה בשלבים. קודם אצל האחות שאת הכי קרובה אליה, וכו.. ולהחליט מי יהיה נוכח בכל פגישה. רק ההורים? רק אחים? חלק מהאחים? וכו..
יש הרבה מכשולים בדרך לחופה (ובחיים). גם להגיע לפגישה ראשונה מצריך אומץ והתגברות. ואוהו כמה סיפורים אפשר לספר על פאדיחות שנעשו באותן פגישות. אבל בסוף עוברים אותם, וכולם עוברים אותם. ולפעמים מגלים שזה לא כזה נורא, ואולי אף נהנינו ואצרנו כמה זכרונות וסיפורים טובים.
(תלמד לשרשר נכון!)
רק הגעתי, כבר חזרנו לחוקים ותקנות?
קודם כל -
מבינה את ההרגשה. זה בעצם אותו חשש של: "מה יגידו?" "איך הם יקבלו אותו?"
החשש הזה לדעתי מתחלק לשניים:
אל"ף - מדובר בקפיצת מדרגה בקשר: לעמוד כזוג מול האחרים, ובשביל זה צריך להגיע להזדהות מסויימת עם בן הזוג. האם נח לי עם ההרגשה שאנשים שחשובים לי מסתכלים עליו וחושבים: "אז זה מי שהיא בחרה בסוף?!"
בי"ת - המתח מאיך תהיה האינטראקציה שלו עם בני המשפחה שלי. האם הוא יזרום עם האחים שלי, האם אבא שלי יעריך אותו, האם אמא תשמח בו. האם הוא יעריך את המשפחה שלי למרות השריטות שלה?
לגבי אל"ף - לדעתי זה עניין של זמן. ככל שהקשר מתפתח ותופס נפח גדול יותר מהחיים שלך, מבשיל גם הרצון לשתף אותו במעגלים נוספים הקיימים בחייך. זה יבוא.
באשר לבי"ת -
תשנני לעצמך את ההנחה הבסיסית כי המשפחה שלך רוצה בטובתך. את בת 23. מן הסתם הם כבר מתים שתתחתני (ואולי גם לוחצים עלייך בנידון...). יכול להיות שיש גם "ירידות" ברקע, אבל ברור שההתקדמות הזו - שאת מביאה בחור הביתה - תשמח אותם. תתמקדי בזה.
אולי כדאי לערוך את ההיכרות בהדרגה - אם יש לך קשר טוב עם אחד האחים הנשואים שלך אפשר להתארח יחד לארוחת ערב, לצאת לטיול עם האחיינים, וכד'.
עוד דבר - אולי תנסי לדבר עם מישהו שאת פתוחה איתו מבני המשפחה, על הפחד הזה שלך. זה עשוי גם להכניס את הפחד שלך לפרופורציות, וגם אולי לסייע בהכנה של המשפחה שתשתף פעולה (שלא יזרקו בדיחות גזעניות בפעם הראשונה שהוא בא, לדוגמא).
אשמח מאד לעזור גם באישי.
בהצלחה!
1. ב"ה יש הרבה שמחות מסביבי לאחרונה
2. היו לנו אורחים חשובים בשבת
אבל קשה יש רק בלחם. תודה הקב"ה על הכל!
קבלתי ציון עובר במבחן שהייתי בטוח שנכשלתי בו.
ב"ה ה' יתברך עזר להשליט את השכל למרות שזה לא פשוט.
ב"ה ה' איתי ועוזר להתאושש.
ב"ה אין לי מועדי ב'!
1. היה משהו שממש הלחיץ אותי-וה' פתר את הכל ברגע-איך ה' גדול..
2. לחברה טובה שלי כרגע יש וורט!!ב"ה
3.שבוע אחרון של החופש!!!!!
פגשתי בשישי חברים שלא ראיתי כבר שנתיים והתגעגעתי בטירוף
1. כל מיני עניינים תקועים מתחילים להתגלגל, כאילו מעצמם
2. היו לנו מארחים חשובים השבת
שלום לכולם,
אני מחפשת להיטים חסידיים לריקודים לאירוע שמתקיים השבוע,
היות וקשה לי לשחזר מתי בפעם האחרונה הייתי באירוע אשמח לרעיונות שלא אצא כ"כ ענתיקה..
תודה רבה!
