אולי זה הזמן להזדהות עם גלות השכינה שיש לה צער גדול והיא בריקנות ומי זוכר אותה בכלל?

פשוט צריך לצחוק..לצאת מהריקנות..

 

אולי איזה אנדרדוס יעזור לך לצאת מזה..

 

מחר בבוקר תרימי טלפון לחברותייך הנשואות..תזכירי להן שטרם מצאת אותו ואולי יש להן רעיון בשבילך

בעזהי"ת.

 

דווקא בלילה צריך לרון, לשמוח... כי הלילה זה הזמן הכי קשה.

להגיד בבוקר חסדך, ואמונתך בלילות.

 

 

 

 

 

 

 

 

ובשוליים:

למה תחושה ריקה? אין לי שמץ מה את עושה בחייך, אבל תקופות שאני הרגשתי נבובה ואומללה נבעו מכך שלא עשיתי דברים שאהבתי.

שווה לבדוק את זה, החיים שלנו לא מסתכמים ביש זוגיות או אין זוגיות. יש לנו הרבה חיים גם מעבר, ושווה מאוד לטפח את עצמנו במישורים הכלליים. אחרי הכל, באים לחתונה עם המטען שצברנו עד כה בחיים. ואם הדבר העיקרי שעסקנו בו היה "מתי אני אתחתן" ו"למה אני לא מתחתנת" או "נמאס לי מדייטים", העולם שלנו יהיה פי 3 ריק אחרי החתונה, שהרי הנושא העיקרי כבר לא רלוונטי.

 

ב"הצלחה נשמה יקרה.

ומי בכלל רוצה להתחתן?!?!!

שיש עניין כזה במוצ"ש, של תחושת ריקנות, שאפילו ללמוד תורה קשה.

 

זה בגלל שהנשמה היתרה הלכה לה, "וי אבדה נפש".

 

לכן עושים מלווה מלכה עם שירים והתרוממות הרוח, בחבריא, בניגונים, בכיף ...

רעיון גרוע...

רעיון טוב..אך קצת קשה לביצוע..

 

אך..קשה יש רק בלחם..

עדיף לחמניות משבת..אבל גם לחם זה בסדר..

 

ואם אין אפשר מזונות..

 

ואם אין מזונות אפשר אפילו על פירות..!

במקום כל החברות הנשואות/מאורסות/הריוניות שלי. אחח,לרחם על עצמי!תענוג!

 

סתם,יאללה, מה אני מתמסכנת!?!? אני חופשייה ומאושרת! רוקדת ומציירת! ישנה מתי שבאלי! קונה סנדלים בגלי! גרה בדירה מהממת! ה' מפנק על אמת!   למי שעודד באישי-תודה. ורחלקה-את אחלה חסודה.

בעזהי"ת.

 

אני מייצרת פסים

[לא, לא ירדתי מהפסים ]

 

בכ"מ, אפרופו אחלה חסודה, היום אבאשלי חזר מביתהכנסת, ואמר שהוא ראה את החסוד אצלנו!!!

מסתבר שהוא מתפלל אצלנו... איזה קטע

שהם חייבים, ממש לא יכולים בלי- כי זה מונע המוווווון דייטים...

יש שיגידו שמספיק להם התיאור של השדכן/חברות/חברים (אני מדברת גם על בנות שמבקשות תמונה, למרות שזה מ-זה פחות תדיר..)

 

אני אישית לא אוהבת שמבקשים לראות תמונה (ועוד יותר מאחת? אבל בטח הוא נגד פייסבוק.. ר"ל)...

 

גמני ממש סקרנית וגם לי יש העדפות, אז אפשר לשאול את השדכן/ית על תיאור כללי!

 

קשה לי לומר אם זה אומר על הבחור משהו- כי אני בת! אני לא יכולה לשפוט ככה.

 

אבל בכללי- לא מתה על זה..

 

 

למרות שפעם אמרו לי על מישהו שהוא נראה מה זה טוב ("חתיך", כך השדכנית) והמראה שלו פשוט הרתיע אותי.... 

נו, על טעם ועל ריח...

 

בגלל זה אני אומרת לבקש תיאור! (פחות או יותר... לקבל "תמונה")

בע"ה ובהשתדלותנו

 

בכלל הגעתי למסקנה שאחד הנתונים שאנשים הכי לא יודעים לתאר זה גובה! איך זה שמתארים בחור כ 1.70 כשהוא בקושי מגרד את ה1.60???

 

אבל זה עוד כלום...

אופטימיות אופטימיות

אבל תחשבו על זה, מה רע? בחור\ה שמראה חיצוני משפיע עליהם, למה סתם ללכת להיפגש ואז לראות שאין מצב?

בע"ה ובהשתדלותנו

 

ג'נדס-ובמידה ולבחור יש פייסבוק?

 

על כולנו משפיע אתה יודע. צריך שתיהיה מציאת חן, אבל לפעמים יש שבנים נסחפים עם העניין...

יש כאלה שאצלם זה באמת חשוב יותר... שמראה ויופי תופס אותם  יותר מאחרים,

ולא בגלל שהם רדודים יותר... ממש לא, (לרוב מדובר בטיפוסים שיופי בכלל מרשים אותם יותר מאחרים, נופים ,פרחים,  יש לי חבר שיכול לדמוע מנוף יפה (!) ...) בנוגע לכמה תמונות, אני לא יודע מה זה אומר, אבל אחרי הכל לא תמיד רואים משהו בתמונה אחת,

 

מכיוון שאני חדש למדי ברשת, ופתחתי פייסבוק, אשמח להבין סוף סוף למה הוא נחשב גרוע כל כך? יש משהו שאני לא יודע?

איזה תמונות פרסמת ומה אתה כותב שם

אם יש שם תמונות שלך מתהולל בפאבים

וקיללת באחד הפוסטים

או הוספת כמה בחורות חילוניות לרשימת החברים...

לפעמים בחורות יבררו עלייך דרך הפייסבוק, ואולי מה שהן רואות שם לא מתאים

בעהי"ת.

 

אם הוא קילל בפייסבוק? אז זה מה שהוא!!

למה להסתיר את זה?

יש לי פייסבוק כי הצ'ט בערוץ עובד לי ממש בקושי או בכלל לא, אז למה זו הסחפות , ובכלל, דיברתי על זה שרואים בפייסבוק בעיה לרוחניות, ואשמח לקבל ממישהו הסבר, אלו בעיות יש שם, (אני באמת לא יודע... )

 

אין לי כמובן בחורות חילוניות חברות... ואנ גם לא מקלל... (אולי חוץ משמאלנים ממש קיצוניים... או נשיאים ממש אהבלים... )

 

ולו הייתי - ודאי שרחלקה צודקת...

אני לא יודעת... מה אני אכריע מה זה אומר על בחור?

 

נראה לי באופן השטחי ביותר שזה היסחפות בזרם וגם טיפה לא צנוע...

 

אבל זו דעתי האישית!

 

 

תמונה אחת נורמלית בהחלט מספיקה.
 

ואם התמונה לא באמת משקפת את המציאות..

נגיד שבחור נותן תמונה לבחורה הוא חושב שהתמונה טובה / יפה אבל בפועל הוא נראה הרבה יותר טוב במציאות!!!

זה שווה פסילה? (הכוונה לפסול רק לפי מראה התמונה שבפועל הדברים שונים)

 

הכותבת לא מאמינה בהחלפת תמונות..

לא אחת, לא 2 ולא עשרים! 

חושבת שיש חשיבות לא קטנה למראה חיצוני ולמציאת החן..

אבל מאמינה שגם הרבה מהאישיות של האדם מקרינה החוצה וגורמת למראה "להיראות שונה".

 

התמונה מאפשרת למנוע מראש מבוכות.

1. ישנם אנשים שלא צריכים תמונה. המלל שהם שומעים על "המציאה" הגדולה מספיקה להם בכדי להיפגש. נדמה שאנשים כאלו גם לא נוטים "לזרוק" על מראה חיצוני. 

 

2. יש את אלו שצריכים תמונה. לפעמים הם לא מצליחים להסיק על האדם ללא תמונה, ופעמים שהמראה חשוב להם כל כך, שהם מודים, שאילו ראו את התמונה לפני, היו מוותרים על השידוך לגמרי. 

 

3. ויש אזור אפור, די גדול באמצע:

א. חלק מתביישים להעביר תמונה של עצמם.

ב. חלק רואים בעניין פרצה צניעותית ואולי אף משליכים על הרמה הרוחנית הרדודה של השני.

ג. אלו שלא מקבלים תמונה, לפעמים מעלים ספוקלציות למה הוא לא נותן, הוא מכוער? או מקפיד יתר על המידה?

ד. חלק מטילים ספק בכל התהליך - מתמונה אחת ילמדו על האישיות? ועל זה הכול יקום ויפול? והרי איך אפשר להפריד בין החיצוני לפנימי? כאשר האדם מגיע גם עם דיבור הוא נראה אחרת.   

ה. אולי התמונה - בכלל לא משקפת את המציאות (אז תביאו תמונה מעודכנת?  

 

 

ומסקנה? 

זה צודק וזה צודק וכולם צודקים. יש מספיק שידוכים שיוצאים לפועל במגזר בלי החלפת תמונות, ויש מספיק שידוכים במגזר שיצאו לפועל רק אחרי החלפת תמונות. הדרכים לגיטימיות, מקובלות ומתקיימות בצורה רחבה. 

דעתי שכל אחד יעשה מה שטוב בשבילו. מי שחשוב לו תמונה - שיבקש תמונה. מי שלא חשוב לו תמונה, שלא יבקש. 

ואם מבקשים ממישהו דבר שמנוגד לדרכו, שיחפש להתגמש, לוותר קצת. הרי זה כל הסיפור של מערכת יחסים - מערכת וויתורים כדי לגרום לזה להצליח.  
אבל אם אדם מרגיש שזה עקרוני לו, והוא אינו יכול לוותר. שלא יוותר וימשיך הלאה. הים מלא בכרישים אחרים. 

 

אחד המאפיינים של "תקופת היציאות" זה הניסיון שרוכשים. לומדים מכל דייט מה כן ומה לא וזה מצטבר לראיית עולם. אם יצא שחטפתם טראומה עמוקה מסיפור של מראה חיצוני, ותמונה לפני היה מציל אתכם מהדיכאון העמוק ששקעתם בו בעקבות הפגישה. אז מפיקים לקחים, ובפעם הבאה דורשים תמונה (ופיצויים מהשדכן).  

 

*אם נרשמתם לארגון שידוכים, לרוב דורשים תמונה - זה עוזר לשדכנים, ומעלה את הסיכויים שלכם לשידוך, ולשידוך מתאים. אבל זה כבר סיפור אחר..    

 

 

אני מאוד מסכימה עם כל מילה של לרגע1.

בהחלט יש חשיבות למשיכה חיצונית.

אבל תמונה (ואגב- גם תיאור) לא דווקא משקפת את המציאות.

בנוסף, הרבה יותר קל לפסול כשרואים תמונה ועדיין לא מכירים את הבן אדם.

לי אישית היו כמה סיפורים לא נעימים סביב הנושא הזה. יכול להיות שאני באמת לא מבינה את הראש הגברי, אבל אף פעם לא הצלחתי להבין את החשיבות של התמונה. לדעתי, היא עלולה יותר להזיק מאשר לעזור.

ואין מה לעשות, כשמציעים לי מישהו שמבקש תמונה, אני נרתעת אינסטנקטיבית, ומגיעה לדייט עם הרבה פחות אופטימיות/ רצון להשקיע...

אדם שיודע שמראה מאוד מאוד חשוב לו ושהוא יפסול על זה - שיבקש. אדם שזה לא חשוב לו - שלא יבקש. 

 

אני באופן אישי לא מבקש תמונה ולא מעוניין להיות עם מישהי שמראה חיצוני כ"כ חשוב לה - ולכן אני לא מעביר תמונות וגם לא מוכן לקבל תמונות. אני גם לא שואל על מראה חיצוני.

למרות שיש אנשים שהמראה והאישיות ממש לא אותו דבר,
אני אשמח לראות עם מי אני אצא ואני דיי בטוחה שגם הוא

"מה היתה השאלה?" (גששים, שם,שם)

 

אתה רוצה גיבוי?

 

נו, זה קצת בעייתי (היה על זה שירשור לא מזמן!), אבל מה אנחנו יכולים לומר אם חשקה נפשך?

ככה איך זה ניראה לכם?

 

ואם יש מישי שתיהיה מוכנה לצאת עם מישו שבצבא???

 

אתה ממש מצחיק אותי!!

 

בארור שיש!!

 

אני אספר לך שזה שיקול ממש לא קטן, אבל חלק מהבנות מסכימות לזה!

לא אם היא מוכנה, אלא אם אתה מוכן לזה ומסוגל לקחת אחריות לתחזק כזה קשר מורכב של פעם ב...

 

לצאת תוך כדי צבא דורש יותר השקעה דווקא בגלל היציאות של פעם ב..  יותר התעניינות ותשומת לב, שיחות כל פעם

 

שאפשר ויש זמן. בגלל המרחק והזמנים גם קשר פוטנציאלי יכול להיכשל, אני מכירה סיפור של כמעט פרידה רק בגלל

 

זה..( היום הם נשואים ב"ה!) בכל מקרה אם בוער ואתה מרגיש רצון גדול כדאי להתייעץ עם זוגות שכבר עברו את זה

 

ויכולים לתת מבט 

אם להתחייב לעבודה של שנה. אז התחייבתי ובמקביל התחלתי להפגש. עם כל התכנונים בסוף לא יצא כלום מאף אחד מהבחורים, ב"ה.                                                                                                                                  השאלה אם תוכל להיות פנוי רגשית ומחשבתית ותסתכל בשרשורים קודמים, יש הרבה על צבא וחתונה. 

אבל צריך לדעת מה זה אומר. דבר עם כאלה שחוו את זה. 

בס"ד

אני לא מכיר כאלו בישביל זה שאלתי פה

 

לא מכיר כאלו? אתה צריך להכיר רק אחת! ובע"ה תפגוש אותה...

 

אתה בישיבת הסדר, לא? אולי תלך לשדכנ/ית של הישיבה..?

פשוט במציאות, אבל כחלום זה יפה.. 

 

מה שכן, לנסות זה לא פשע.. תנסה, מקסימום לא ילך אז לא.. כולופן לא תדחה את הצבא בשביל זה. תלך על זה שאם מצליח לך- זה בונוס =)

יפה, במחילה?..

 

זה לא "משחק"..

 

אם רציני - אז אפשר למצוא זמן לברר גם תוך כדי, אבל סתם בשביל שיהיה לה "חבר", עם מדים, כאילו זו מטרה בפני עצמה?..   והיא חושבת שזה יתרום לה אח"כ משהו להתחתן בצורה בריאה?...

- המסגרת הצבאית לא אידיאלית לקשרים. הזמן והרצון שלך משועבדים לעולם אחר, ויקשה עליך מאוד למצוא את הראש והזמן לבחורה. היעדר הזמן יפגע לא רק בך, אלא גם בה. תחסר לה, ולא תהיה שם בשבילה, וזה יביא הרבה כאב לשניכם. פעמים שיהיה לך פחות משעה ביום לדבר בטלפון, ויציאה לסופ"ש רק פעם בשבועיים או שלושה. הראש שלך יהיה הרחק בעולם אחר, של קושי פיזי ונפשי, והעולם האזרחי יהיה רחוק ממך, ויקשה עליך לעבור בין שני העולמות ולשתף. אין רומנטיקה בחזרה מהשטח לאחר שבועיים מלוכלך ומותש ולפגוש אדם שצריך אותך ורוצה לספר לך על הדברים הקטנים שביומיום. 

 

 - יש מקום לאבחנות - האם מדובר בשירות ארוך או קצר? קרבי או ג'ובניק? בתחילת שירות או לקראת סוף השירות, וכו וכו ..

- יש בחורות שיוצאות עם חיילים ואפילו מתלהבות מהרעיון. חלקן יודעות למה הן נכנסות ומוכנות להקרבה וכוחות הנפש שזה ידרוש מהן. חלקן לא, וזה עלול לסבך את שניהם בהמשך.

- הרבה אנשים עוזבים את המסלול הקרבי, תמיד יש כמה שעוזבים בגלל בחורה.  

 

ראיתי כאלו שהצליחו. ראיתי הרבה יותר שנכשלו. זה דורש כל כך הרבה משניהם.

לאדם רגיל - כהדרכה כללית אומרים: ידיך מלאות אתה פטור ממצווה, שלא יצא מצב שתפסת מרובה.

אם זה ממש עקרוני לך, מהותי בחייך, דבר עם הרבנים שלך, דבר עם זוגות במצב דומה, תגיע למציאות הזו מתוך הבנה טובה מה טומן העתיד, וייקל עליך להתמודד איתו. 

 

לסיכום: ההמלצה היא שתחכה לסוף השירות אא"כ יש לך סיבה ממש טובה לא לדחות, במקרה כזה תעשה ש.ב. כדי להגיע נכון למציאות הבעייתית. 

 

 

 

 

 

אשמח אם לא תכתבו "יישר כח" או דברי הזדהות עימי מכל סוג.

 

לא שזה רע - אלא שזה גורם לפספס את הנקודה שאני רוצה להעביר.

 

סליחה ותודה מראש.

אני חייבת להוסיף.. שהסליחה הכי מחוייבת והכי קשה, היא בין בני זוג..
אפילו כשאתה אומר משהו שכואב לך, ואתה יודע שהצד השני נפגע מהכעס, מצורת ההתבטאות

לעצור את התפרצות הכאב שלך,

לבקש סליחה על הפגיעה, ולמצוא מילים חדשות לבטא את מה שעל ליבך.
דבר ראשון! לפני שמבקשים סליחה מכולם לקראת ראש השנה - 

דבר ראשון לבקש מבן הזוג ומהאנשים הכי קרובים (אבא, אמא, אחים),

שאותם אנחנו נוטים לשכוח

(או אולי להאמין שהם יסלחו לנו ממילא..)

אני כמובן לא באתי להוסיף על מה שכתב מר קיש,

אני בטוחה שהכתיבה שלו יועדה למטרה מסויימת משלו ולא לפתיחת דיון בתחושות האינטימיות שהעלה.

אולי כי אני צריכה לבקש סליחה???

בעצם, במחשבה שניה, הייתי מתה שמישהו שאני מרגישה שהוא צריך לבקש סליחה ממני- חש את התחושות שאתה מתאר...

 

 

לא יישר כח

ראשית, תדעי שאת במצב רגיל לחלוטין

כולם מרגישים ככה!

 

כל גוף בטע שואף לשיווי משקל (בהזדמנות ברגע של חנונים)

וכך גם האדם

אנו איננו אוהבים לעשות שינויים גדולים בחיים שלנו, הם מפחדים אותנו

הפחד מהחוסר מודעות העדיתית מונעים מאיתנו לעשות שינויים דרסטים

הדבר הזה מצויין מבחינה נפשית

מאוד קשה להתרגל לשינוי גדול שאנו עוברים בחיים.

 

כך גם עם החתונה, מאוד קשה לנו להחליט עם עצמנו שאנחנו מעוניינים לעשות צעד כ"כ גדול

צעד שישנה לנו את החיים לגמרי!

נוסיף על זה את כל הסיפורים השליליים שאנחנו שומעים על חתונה וגירושין

וקיבלנו מתכון מנצח

פחד!

 

אנחנו מפחדים לקחת את הצעד הזה!

 

 

 

 

 

כתבת משפט אחד מנצח!

 

ציטוט:

"אני לא אמצא אם יותר טוב ממנו בוודאות"

 

אם הוודאות כל כך מוחלטת,

מדוע הספקות כ"כ גדולות?

 

אלא שיש ודאות שהוא האדם שאת רוצה להתחתן איתו

אלא יש קושי לקחת את ההחלטה ולהתחבר אליה

 

קחי את הזמן שלך

אל תתחתני מתוך לחץ וחובה

 

בקרוב ממש בעז"ה תרגישי שזה זה

ואז ההחלטה תהיה הרבה יותר נעימה

 

 

 

דרך אגב, 

חתונה לא צריכה להגיע מתוך ניצוץ

ניצוץ דרכו להדליק את האש

האהבה האמיתית אמורה לשמר אותה בוערת.

 

אנחנו יודעים בעיקר מסרטים, שאפשרי להדיק אש גם על ידי חיכוך של מקלות

וזהו המצב אצלכם, בניית הקשר ביחד היא זאת שיצרה את האש.

 

כרגע יש אש,

זה לא משנה איך היא נדלקה

והאמת, גם אף אחד לא זוכר את זה.

 

החלטה קלה

 

שכוייח נפשי על התגובה..

למה זה לא נוצר,

 

למה את לא מתלהבת.

 

ייתכן שיש לזה סיבות שתראי שאת לא יכולה להתגבר עליהם,

וייתכן שזה סתם משהו חולף בראש.

 

מה שבטוח, לא כדאי להגיע ככה לערב של הצעת הנישואין...

 

יש כאלו שב"ה זוכים למין הארה שזה זה וכל השאלות נעלמות

ויש כאלו שצריכים לחשוב ולחשוב ועוד לחשוב ....

 

העצה הכי טובה במקרה השני היא לבטוח בקב"ה ולהתפלל אליו שיתן בהירות וכן לקחת את הזמן  בלי לחץ .

 

מספר נקודות שיעזרו לך להרגיש אם זה אכן זה .

 

1.את לא רוצה שהפגישה תיגמר

2. את מריגשה תחושת שייכות מין תחושה שאת בבית ...

3. לא מעניינת אותך הצעה אחרת , כשמציעים לך את מרגישה "אני ב"ה כבר מסודרת " 

    כמובן לא מעניין אותך תוכן ההצעה אא"כ את סקרנית מטיבעך

4. יש לך רגעים שאת מדמיינת בעין טובה כיצד תראי אותו למשפחתך כיצד יראו השבתות אחר החתונה וכו'...

5. יש לך כבר שמות לילדים שלכם ביחד כמובן לא עוגיפלצת .

6. את שמחה להראות אותו לחברותייך וכו'.. וכבר לא מתביישת להיראות איתו

7. יש לך איזה ביטחון מסויים כשאת איתו ,

     את מסוגלת ללכת איתו וללכת עוד ללכת ולא להתעייף  .

8. את צוחקת באמת מהבדיחות שלו ולא רק חיוך מאולץ .

9. את לא מוכנה לשמוע שמישהו ייבקר אותו  כמובן חוץ ממך

10. את היתרונות שלו את מעצימה ואת חסרונותיו את מכהה ואולי גם כמעט ולא רואה ..

11. את מוכנה לשיחות עם פתיחות ולעומק ומחכה שאולי הוא יזום אותן את קצת מופנמת מטבעך .

12. כשאת איתו לא כ"כ משנה לך איפה את העיקר שאת איתו .

13. את לא מוכנה לוותר עליו .

14. את לוקחת אותו למקומות שחשובים בעינייך מבחינה אישית רגשית וכו'...

15. סיפרת לו על הסיפורים המפדחים שקרו לך בעבר 

16.הראית לו את התמונה שלך כשהיית קטנה ושמנה או חשבת על זה ...

17. יש לך אישהיא מין תחושה גם אם לא תמיד , שאולי הוא כבר יפסיק לדבר ופשוט יציע ...

18. כשאת בבאסה את רוצה שהוא יפתיע אותך עם זר פרחים וכו'..

19. עושה לך טוב לראות את השם שלו על צג הפלפון .ולמתקדמים הוא כבר בחיוג מהיר .

20. את מרגישה שב"ה לא רק שאין על מה לפסול אלא ב"ה יש כ"כ הרבה טוב .

 

כמובן שאפשר להוסיף עוד .....

 

אם התחברת לחלק מהדברים אז יש סיוכי טוב שאת בכיוון הנכון

 

והכי חשוב תבטחי בקב"ה שהוא המזווג זיווגים  שיתן לך את השלמות התמידית בהחלטה ובשמחה .

 

 

 

הרגשה כאילו הישיבה שכחה שמכוחה אתה עושה שירות צבאי...

אבל אני חושב שאתה שוכח איך הדברים נראים מצד התלמידים שלומדים כרגע בישיבה..

 אצלך, בזמן השירות, כל יום הוא כמו נצח. ותקופת השירות נראית כמו נצח נצחים..

אתה חייב לזכור שהחברים שלך בישיבה, חושבים עליך!

זה שהם לא מתקשרים- לא אומר שלא אכפת להם!

כשאתה היית בישיבה- הרמת פעם טלפון לתלמידים שבצבא? זוכר למה?

כשיגיע הזמן, יהיה לך לאן לחזור..ככה המציאות עובדת, גם היא לא אידאלית..

מה אפשר לעשות?

אולי אחרי שתשתחרר תרים את כל העסק של ביקורי החיילים? אולי תהיה אתה הפינה החמה שהתלמידים המשרתים כל כך זקוקים לה?

 

בהצלחה!

על המגזר החרדי...

מי שעשה צבא יודע בדיוק על מה הוא דיבר ולמה הוא התכוון...

הגעת לשבתות לישיבה? ברגילה הגעת ללמוד איזו סוגיא? קפצת לחתונות של חברים? כל יציאה הביתה קפצת?

 

אם לא - זו אשמתך! דפקת את עצמך!

 

ואם כן - אז זה מוזר, כי היה אמור להשאר לך קשר עם מי שבישיבה.

אבל יש חבר'ה שבעצמם "דואגים" לזה...

 

משאירים להם הודעות, מנסים להתקשר, לשלוח מייל...

 

אל תחזור באותו יום... תחזור באותם שבועיים! חודשיים!...

 

נכון שהאינטנסיביות של הצבא מקשה לחזור בהקדם -

אבל זה גורם שהרבה אנשים יוצרים לחברים שלהם רושם שהם זקוקים עכשיו לשקט מהם...

יאללה חבר'ה, להזיז ת'עניינים

|מקלידה בכבדות|

 

חח סתאאם!

 

בס"ד

 

דבר תורה לפרשת שופטים

 

בפרשתנו אנחנו מצווים למנות מלך: “שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה’ אלוקיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך” (דברים יז, טו). הציווי הזה מעורר כמה שאלות:

 

1. לכאורה הדת שייכת לתחום הרוחני, למה התורה מצווה אותנו למנות מלך? משטר מלוכני יותר שייך לתחום המדיני ולאומי.

2. האם התורה בהכריח מצווה על משטר מלוכני? בימינו אנחנו רואים שברוב המדינות המפותחות, יש משטר דמוקרטי.

3. עכשיו שעם ישראל חוזר ארצה, מה עלינו לעשות?

 

ספר דברים – שגם נקרא משנה תורה – הוא מעין חזרה על התורה טרם כניסת העם לארץ ישראל. בו, מודגשים הקשר החזק בין ארץ ישראל לתורת ישראל והרעיון של ערבות. התורה וקיום המצוות אינם רק עניין פרטי אלא עניין כללי. המטרה שלנו כעם הוא להיות “ממלכת כוהנים וגוי קדוש”, תפקיד זה אינו מתקיים כשאנחנו מפוזרים בתוך הגויים אלא רק בתור אומה. ולשם זה, צריכים ארץ וגם משטר פוליטי כדי לנהל את החיים הלאומיים של העם.

 

ישנה מחלוקות בין הראשונים על הצורה הראויה ביותר של המשטר המדיני. ידועה הדעה של הרמב"ם – והלכה עמו – שיש מצווה למנות מלך, אומנם רבנו יצחק אברבנאל כותב שאין חיוב למנות מלך, אלא התורה דברה נגד יצר הרע, ואם רוצים לחקות את הגוים אז זה יהיה מותר, אבל לפי דעתו משטר דמוקרטי עדיף.

 

בכל התורה, אין ציווי שדומה למינוי המלך: לפני שהתורה מצווה :”שום תשים עליך מלך” מקדים התורה את הפסוק: “ואמרת אשימה עליי מלך ככל הגוים אשר סביבותיי”. אם זאת מצווה, למה התורה צריכה לתלותה ברצון העם?

 

הנצי"ב מסביר שבאמת התורה אינה מחייבת על משטר מסוים, אלא תולה אותו ברצון העם. לעומת זאת, הרמב"ם מסביר, שהכוונה היא שרצונו של העם למנות מלך עלולי להיות מתוך חיקוי לעמים אשר מסביב, ולכן התורה מצווה: “שום תשים עליך מלך – אשר יבחר ה’ אלוקיך”.

 

הרב יעקב אריאל שליט"א מסכם את שתי הדעות האלה ואומר שאפשר להגיד שמשטר מלוכני עדיף רק במקרה שקיים מלך אידאלי. אבל אם לא קיים מלך שכזה, אז "אחרי רבים להטות", ודמוקרטיה עדיפה. הרב מסביר שמה שחשוב זה לא כ"כ הצורה של השלטון אלא יותר איכותו, והערכים שהוא מעביר.

 

מלך אידאלי הוא מלך דומה לדוד המלך: מלא ענווה "ואנוכי תולעת ולא איש" (תהלים כב, ז), “והייתי שפל בעיני” (שמואל ב ו, כב). מלך שכל מעשיו הם לשם שמיים, מלך שיודע לשאת את עול העם, המצליח לרעות את העם כמו רועה רועה את צאנו (זה לא מקרה שמשה רבנו ודוד המלך היו רועי צאן...). מלך שיודע לעביר יראת שמיים ואהבת ה’ לעמו. זה מלך אידאלי.

 

כל המטרה של השלטון לפי התורה, זה לא דמות או קבוצה של אנשים השולטים בכח על העם אלא שלטון שיודע להטיב את העם, לתת לו מוסר ותורה, ואם קיים מלך מבית דוד שמתאים לזה הנה מטוב ומה נעים!

 

ומה קורה עכשיו?

 

בחסדו הגדול הקב"ה החזיר את עמו למקומו אחרי אלפיים שנות גלות. תנועת ההשכלה פגעה בלבו של העם וגרמה להפרדה בין קודש לחול, להתבוללות (שממשיכה להרוג נשמות יהודיות עד עצם היום הזה) ולהופעה של המושג החילוניות. זה עם כזה שהיגיע ארצה והקים את מדינת ישראל. כשמסתכלים על המצב הנוכחי ותקוותנו להחזרת מלכות בית דוד כואבת היא המציאות.

 

הראי"ה קוק, שאזכרתו בערב שבת, מתייחס הרבה למציאות הזאת. כל ספר אורות הוא מעין חזון על המצב הנוכחי. הוא לא רק שם דגש על החשיבות של ארץ ישראל באומה הישראלית והקשר שלה עם התורה ועם ישראל, אלא גם כותב על התחייה של האומה, על החשיבות להעמיד אנשי רוח על מנת לאחד דגל התורה ודגל הלאומיות. לא רוצים מדינה כמו כל המדינות של הגוים, אלא מדינת ה’, החזרת מלכות בית דוד עוברת דרך התורה, הנבואה והכהונה.

 

שנזכה להצליח בדרך הזאת, לתקן את המדינה ברוח התורה, להחזרת מלכות בית דוד ולקיים מה שכתוב:”ממלכת כוהנים וגוי קדוש”, ושנדע שהכל להקב”ה אליו פונות עינינו ושהוא המלך: ה’ מלך, ה מלך, ה’ ימלוך לעולם ועד!

ואני גם תמיד מרגישה לא ברור בנוגע לשאלה

מה עושים כשמישהו מתחתן במקום ממש מפואר..

לפעמים הסכום שלך- על אף כל הרצון הטוב שיש בו

מתגמד ונראה פחות מתאים

 

לפעמים נראה לי  שהערך של שימוח חתן וכלה פחות משמעותי.

אלא ישנה ציפיה מהחברה שיינתן סכום מכובד

ולכן שאלתך היא שאלת השאלות..

 

 

 

ואם זה ביחד עוד יותר טוב
ולארגן מתנה או לחילופין לתת את הסכום שהצטבר.

ככה יוצא שזה מתנה די מכובדת או סכום מכובד
וכל החברים יוצאים ידי חובה

כמובן אם זה חבר/ה טוב/ה אז נותנים יותר וכן להפך
והחתן כלה לא יודעים כמה כל אחד נתן ופותר הרבה מבוכות למינהם!

אני משתדלת לתת 100 שקל (לא יודעת אם זה מעט, אבל בשביל  סטודנטית מובטלת שעוד גרה בבית, שיגידו תודה שלא הבאתי בלון הליום וזהו)

לחברות יותר קרובות אני מביאה קצת יותר

יש חתונות שאנחנו באות על תקן "משמחות"- אז יש לנו כיבוד בהתאם...

 

וגם- תלוי איפה החתונה נערכה- אם זה בחור ואין הסעה... אין מה לעשות זה מוריד מהסכום שאתן... (יש לי תקציב לכל חתונה, על כל הוצאותיה).

 

כמובן שתלוי הקירבה- חברה טובה או טובה פחות או חברה מהלימודים...

 

בקיצור- אי-אפשר להשתגע, אחרת נהייה מרוששים

 

בקרוב אצלנו

אני לא משתגע עם הסכום (הן מסיבות של מגבלות תקציב ובעיקר מסיבות עקרוניות - מתנות לא צריכות להיות מוגזמות).

 

מה שכן - דברים יעילים: כלי עבודה (בתאום!), מגבות/מצעים, כבלים מאריכים + מפצלים + שעוני שבת, כל מיני...

הבעיה היא שאנשים יוצאים עוד יותר ועוד יותר כסף על חתונה. מה שפעם היתה מסיבה טבעית ופשוט שעצם השמחה היתה שמחת החתן והכלה, כעת השמחות הופכות להיות יותר מלכותיות. אולמות מפוארים, זיקוקים, מנות לוקרטיביות וכו.... זוג שמתחתן משלם בדרך כלל בין 130 ל180 ש"ח למנה. אז המתנות באות כדי לשלם את החתונה. לפי דעתי צריכים אנחנו המתחתניחם העתידים, לחזור למה שהיה פעם כה פשוט ויפה. חתונות אמיתיות..............

בעזהי"ת.

 

אבל אין מה לעשות, סטודנטים שחיים על עצמם נטו, ויש להם בין 6 ל10 חתונות בשנה, לא יכולים להשקיע כ"כ הרבה במתנות.

נגיד 100 ש"ח לכל חתונה? זה 600-1000 ש"ח שנתי, וזה לא מעט..

וזה עוד בלי לחשב הוצאות נסיעות+זמן עבודה שבוטלה..

 

אני חושבת שבתור חברה, עיקר המתנה היא הנוכחות שלי, והכסף זה פלוס חביב (ונדרש).

מי שמתחתן במקום יוקרתי שיהנה מזה, האורחים לא אמורים לממן את הסטנדרטים שלו

^^^

בעיקרון. אני מעדיפה לתת משהו צנוע ופרקטי ולא עוד 100 ש"ח.

אין לי עודף כסף (זוג סטודנטים עם 2 ילדים קטנים) ומתנה יפה מכובדת לדעתי פי כמה מאשר צ'ק עם סכום נמוך. מה גם שלרוב המתנה תהיה זולה יותר...

אם יש לך בשלושה חודשים 10 חתונות- זה ממוצע של 3+  חתונות בחודש

אם בכל חתונה תתני 100 שח מתנה- אז אני לא יודעת כמה אחוזים זה מהמשכורת החודשית שלך- אבל אני מחשבת שזה לא מעט...

 

 

מביאים דברים קטנים יחסים

ושימושיים!!

או שקל להחליף

אני יכולה לזכור- גם במרחק של כמה שנים-

את המלחיות לשבת מאביגיל חברתי

ואת התבניות החלביות מרננה

את הספר בישול והמריות ממעין

ואת המגבות ממוריה

אני גם זוכרת את הסט סכום הגדול עם פתק החלפה יפה- בזכותו יש לנו תבניות סילקון למאפינס ובצורת דובי... (ואולי עוד כמה דברים שווים ששמחתי לבחור לי...)

את 3 הכלי פיירס -קטן בינוני גדול- שקיבלנו בהתאמה מ3 אחים (קרובים-רחוקים משפחה..)

 

הנה -את רואה?

זה לא עלה לה יותר מ50 ש"ח -ואותי זה שימח לשנים!

 

כמובן גם לדודים שנתנו צ'קים שמנים

בעז"ה שנחתן את הילדים - הרווחי השקעות של הרווחים של הרווחים יעזרו לנו....

אין לי כוח, אז שיוסיפו עלי.

 

בישיבה גבוהה רוב הבחורים עושים צבא באיזשהו שלב (חוק טל, הסדר מרכז, וכו').

רובם גם נשארים להיות אברכים, כל אחד לפי מה שמתאים לו, ולפי התמיכה מאישתו...

 

בהסדר- כולם עושים צבא.

ונשארים חלק לחיי אברכות אחרי סיום ההסדר, אבל לא כולם. יש ישיבות ש'בועטות' החוצה ולא רוצות מידי אברכים.

 

 

ההבדל המרכזי (קצת הכללה, אבל לא הרבה בכלל) - הקישור לחיי התורה.

לרוב בישיבות גבוהות נוצר קשר יותר חזק לישיבה ולרבנים ומתוך כך לתורה, וכן יותר מוטיבציה ורצון להמשיך באי אלו סדרי לימוד אחרי המעבר מהישיבה.

בהסדר לפעמים מפספסים את הנקודה הזו  -לא מספיק יוצרים קשר עם הישיבה והרבנים, וחיים אקדמאים מקשים על זה עוד יותר.

 

 

בישיבות ההסדר-גבוהות, נראה לי שיש כאלה שבהן ההסדר עיקר, ויש כאלה שלהפך...

ממש עזרת לי!

רק עוד שאלה אחת- כמה שנים נשארים בערך בישיבה גבוהה?
אני יודעת שזה משתנה מאחד לאחד, אבל יש איזשהו מס' שנים שכמעט כולם עוברים אותו?

תודה!

אבל כמובן שהסטיגמה זה הדבר הקרוב ביותר למציאות.(חבר שלי,שם שם.)

הרב שלי שנה שעברה נתן דיבר איתי על זה שיש כאלו שבכלל לא צריכים לעבור בישיבה כדי להבין מה זה תורה ו'לחיות חיי תורה',בדומה למה שהוזכר כאן.
אני מקוה שלא תבחרי בחור לפי מקום הלימוד שלו.
יש ישיבות גבוהות שהן במידה מסוימת 'מכינה' לצבא-אנשים שם בין שלוש שנים לארבע ויוצאים למסלולים הנ"ל.
מכיר הסדרניקים מאוד רציניים.

אבל ברור שיש רוב.

והרוב הוא לא כמו שכתבת.

 

זה שיש לי סיפור שאני מכיר מישו...לא שובר את ההכללה.

 

רק לחיפוש בישיבות גבוהות.מחפשת אדם שמחובר לחיי תורה-חפשי אדם כזה,ולא ישיבה שמכילה הרבה אנשים כאלה,כי חבל לפספס אנשים שמחוברים מאוד לתורה שנמצאים בישיבות הסדר.

 

(רק כדי להראות מה אפשר להפסיד- אני מכיר אדם שמוסר את גופו ונפשו כפשוטו,לתורה,ממש ממית עצמו עליה. כשהיה עם 2 ילדים,הוא היה חוזר פעם ביומיים הבייתה,עכשיו הוא עם 3 והוא עדיין לומד ב"ה מ7:00-22:30 אם לא יותר לפעמים ו..הוא לומד בישיבת הסדר,והאמת שהיא גם לא מוכרת כמעט.) 

תודה על התגובה!

 

ומה בחורה יכולה לעשות? נכון כל אדם באשר הוא, עם האישיות שלו ומה שיש לו להציע-

אבל, הוא בחר בישיבה מסויימת, לא? זה לא אומר עליו משהו (או הרבה..)?

 

אני מנסה לעמוד על ההבדל בין סוגי הישיבות (זה לא פשוט בכלל!)..

 

עוד שאלה (סליחה על החפירה)-

מה זה בחור קווניק? או ישיבה קווניקית?

 

תודה לכם

 

רק אמרתי שכדאי לבדוק אדם לגופו ולא לפסול בגלל מקום לימודים וכאלה.

 

את מוזמנת לחפש אותם, ולא להעלות את זה פה שוב - כי תמיד זה מגיע למקום לא נעים.

 

אבל הכי מומלץ - לא להכנס לזה!

את לא יודעת - לא חשוב, מצויין. זה לא אמור להפריע לך בכלל! ותשמחי בזה.

בס"ד

 

זה לא ממש נכון שיש הבדל בין ישיבת הסדר לגבוהה בישיבה בה אני לומד יש מסה של בחורים בשיעורים גבוהים וכיוון שהם עשו שנה ו4 בצבא הם למדו בישיבה נטו 4-7 שנים בממוצע ויש להם קשר עם הרבנים לא פחות ממה שיש בישיבות של חוק טל ותורתו אומנותו אם כבר תרצי למצוא הבדלים משמעותיים זה בין ישיבות למכינות 

זה באמת כואב. אבל בעזרת ה' הכל במסלול שה' ייעד לך, וזה לטובתך!

 

בהצלחה!

ממ.. אני לא יודעת אם זה בכוונה, אבל הניק שלך- כ"כ שנון!!

וכ"כ מתאים לקטע המהמם הזה!!

תודה לך!

שה' יישמע תפילותייך, בע"ה..

אמן. תודה

הזכרת לי להשקות את הפרחים הנבולים בגינה שבי...

כתבת מקסים. וממש פוגש....

הזכרת לי את תורה ס'ה בךיקוטי מוהר'ן 'ויאמר בועז אל רות'...
ר' נחמן מתאר שם שדה שגדלות בו נשמות...ומצפות לבוא לתיקונם...
ובעל השדה אחראי לדאוג להן...להשקות אותן,
ולפעמים...להרחיק אותם אחד מהשני..כי לפעמים קרבה לוקחת את המקום של נשמה אחת ולא נותנת לה להתרחב ולהתפתח...

תורה מהממת. מומלץ..

תודה! 

לא ירדתי לסוף דעתך....

 

מצד אחד את אומרת שיש בינכם הרבה הבדלים ופערים

ומצד שני הוא נשמע לך ממש מה שחיפשת....

 

 

תוכלי להבהיר?

שהיא נפגשה איתו וזה לא הרגיש כל כך מתאים

לעומת זאת, בזמן הבירורים התחושה הייתה הפוכה: שהוא ממש מה שהיא מחפשת..

 

אם לא צדקתי, אשמח אף אני להסבר

"האם כדאי מראש להיכנס לזה בידיעה ברורה שיש בנינו פערים"

 

נראה לי שהם עוד לא יצאו...

אחרי שהם נפגשו, האם כדאי להכנס לקשר כזה, כשמראש ברור שיש פערים..

 

אבל בכל-זאת אשמח להסבר גם אני

 

ההתלבטות שלך היא התלבטות מצוינת,

הכרת הקשיים עוד מראש עוזרת לאבחן טוב יותר את הקשר ולדעת טוב יותר לאן אנחנו נכנסים

וכיצד אנו בונים את הקשר

 

ראשית,

המחשבה שאולי תמצאי מישהו טוב יותר עם התאמה טובה יותר יכולה לפעמים מאוד להזיק,

 המחשבה שאולי מה שיש לי כרגע איננו טוב מקורו מכוחו של יצר הרע שמלמד אותנו לא להכיר בטוב שקב"ה נותן לנו ולא להסתפק בחלקנו.

אנו צריכים להבין ולהעריך את הטוב שהקב"ה נותן לנו.

הכרת הטוב באמת!
ורק כך נהיה זכאים להמשכת השפעת טובו של הקב"ה עלינו.

 

ניגש לעניין,

צריך לדעת, יותר נכון להבין, שאין שני אנשים בעולם שהם דומים בדיוק.

"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות"

ק"ו הרקע הרוחני, הנפשי והחינוכי.

מי שמחפש זוג שדומה מוזמן ללכת לחנות ספרים,

לפתוח שני חומשי "בראשית" ולמצוא שהטקסט אותו דבר.

אך מהרה הוא יגלה שיש שוני משמעותי, בין ההוצאות לאור השונות יש שוני,

אומנם קטן, אך אחרי עיון מעמיק נראה את השוני בבירור (גופן, גודל כתב וכו')

 

ק"ו וחומר אצל האנשים, גם מי שנראה בדיוק אותו דבר, אחרי שהות ממושכת עם אותו אדם נגלה שגם מי שמאוד דומה לנו, הוא שונה מאיתנו.

ולכן צריך לזכור לא להתייאש מהפערים, חיי הנישואין הם אינם חיי הנאה בלבד, אלא עבודה זוגית להצלחת בניית הבית, כל אחד מביא את החלק הטוב שבו, משלבים את החלקים של הזוג בעזרת עבודה קשה ויחד בונים בית.

 

אבל כמו שציינת,

פערים גדולים מדי יכולים להקשות, צריך לזכור שבחיי הנישואין, גם ללא אתגרים חיצוניים ישנם מספיק אתגרים פנימיים. ולכן לא כדאי לא כדאי להוסיף פערים על הידועים מראש.

בנוסף, צריך לזכור שאנשים בעלי רקע שונה בתכלית יתקשו לחנך ילדים לדרך מסוימת.

אנשים, שואפים לחנך את ילדיהם על פי השקפת עולמם,

כך שיכול להיווצר מצב שכל הורה ינסה למשוך לצד שלו, והילד המסכן יקרע בין אבא לאימא.

 

ישנם כאלה שאומרים "אהבה מגשרת על הכול"

הם צודקים! היא באמת מגשרת

אך שגשר ארוך מאוד, הוא נוטה להיות פחות יציב, ואף אחד לא רוצה להקים בית על יסודות לא יציבים.

 

 

 

לכן הצעתי היא שתקבלי את ההצעה, כנסי לקשר הזה בידיעה שאת צריכה לברר היטב את הנושאים בהם יש פער בניכם.

יכול להיות שפתאום יתגלה לך שהפערים שחשבת, אינם כל כך גדולים כפי שדמיינת וניתנים לגישור בקלות.

אך יכול להיות שיתגלו לך עוד פערים שיכולים להקשות על בניית הקשר.

 

 

ובכללי,

את צריכה לבדוק היטב לא מהן הפערים אלא האם יש ביכולתכם לגשר עליהם ביחד, לסלול ביחד דרך משותפת אשר מקובלת על שניכם ושניכם רוצים בה ומתכוונים ללכת על פיה.

האם יש בכם יכולת קבלה של השני, יכולת להכיל זה את זאת (ולהיפך) למרות הפערים והשוני?

בתקווה שהקב"ה ינחה אתכם להחלטה נכונה ונבונה יחד.

 

 

בהצלחה!

צריך להבהיר יותר:

 

אם יש "הבדלים ופערים" - איך זה "ממש מה שחיפשת".

 

במה זה "מה שחיפשת", ובמה ה"הבדלים ופערים"?

 

אם תסבירי - יהיה אולי יותר קל לדייק בהתיחסויות.

http://www.facebook.com/pages/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%AA-%D7%9B%D7%9C%D7%94-%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94/226136774147523

 

קוראים לה - ברכת כלה מוריה.

תודה

בהתאם לתקציב והסגנון שלך אם את רוצה.

אם יהיה לי זמן וסבלנות.

 

מתי החתונה?

 

ד"א הגעתי למסקנה שברגע שאתה יוצא מהישיבה יש לך פחות הצעות אוטומטית

כנראה אתה זקוק להפסקה הזאת. תנצל אותה לדברים טובים (=לימוד, מחשבה, בנייה, טיולים, חסדים, עבודה)

 

ואני כל כך מבינה אותך, גם לי הייתה תקופה כזאת וזה לא פשוט בכלל.

 

מה שיש לנו לעשות זה השתדלות מקסימלית כל אחד לפי כוחו ויכולותיו.

 

חוץ מזה- כלום.

 

רק להיות סבלניים ולהאמין שזה יבוא מתי שזה צריך לבוא.

 

 

ממש מסכים.

רק שלפעמים זה לא מרגיש במקום

קראתי פעמיים ופשוט לא הבנתי....

אפשר הסבר למתקשים בהבנת הנקרא...?;)

קשר לא אומר שאין ביניכם קשר יותר. אלא להפך אפשר לבוא לקראת להציע לו מישהי ולהפך. ולא להסתכל על זה בצורה חריפה. וגם לשמוח בחלקו, לא לאכול אותה על זה שהוא התארס וזה..ואת רווקה עדיין לשמוח בחלקו ובעז"ה בקרוב גם בחלקך.. ולהאמין ולרצות שדברים יסתדרו וישתנו  ולהסתכל נכון על הדברים ומתוך כך להוושע בעז"ה בקרוב ממש זה הבנתי..

לתת עוד צ'נס...

אלא אם כן אתה ממש ניגעל ממנה ובטוח במאה אחוז שאין מצב שזה ילך לאן שהוא.

אבל אם זה לא קיצוני- אי אפשר לדעת...

אחרי שדיברתם על זה בפתיחות, את יכולה לשאול אותו אם באופן כללי הוא אדם שמחליט החלטות די מהר.
תדעי לך שזה בירור מאוד חשוב.
(אגב, תחשבי עם עצמך איך את מתנהלת בקבלת החלטות.. תמיד צריכה את הזמן ברוגע?)

הרבה פעמים ניתן ללמוד הרבה על הצד השני מתוך הדיון הזה.
לא פשוט לחיות עם אדם ששונה לחלוטין ממך בקבלת החלטות.
זה בהחלט שיקול בהרבה מקרים.
היא שומעת משהו וישר רוצה לבצע והוא..בשלווה..צריך זמן מחשבה..לאט לאט.
או הפוך כמובן.
לאורך כל החיים אנחנו מקבלים החלטות חשובות יותר וחשובות פחות.
תחשבי עם עצמך עם איזה סוג אדם יהיה לך הכי טוב להחליט.

ויכול להיות שתגלי שזה לא כזה קיצוני כמו מה שתיארתי וזה רק ישאר בגדר תיאוריה יפה.

לפי דעתי, זה נובע מההבדלים בין גברים לנשים. אחרי דיונים על הרבה חברים, הגברים מחליטים מאוד מהר שזה זה או לא. בנות צריכות יותר זמן. זאת מציאות שלא ניתן לשנות. הפתרון? להיות קשוב ביותר. תסבירי לו שאת צריכה זמן, בלי לחץ, שהוא צריך להיות סבלני.... וזהו

אני חווה את זה ממש הפוך...
אני כמעט תמיד מזהה מהר ויכולה להחליט מהר ודוקא הבן מתנהל לאיטו....וכך גם הרבה חברות שלי...

ודוקא נראה לי שבעניני רגש לבנות יותר קל כי זה כלי שהן מורגלות בו..ובכל זאת בינה יתרה ניתנה באישה...ויש לדעתי לבנות חוש פנימי די מפותח לזהות מה שייך להן....

ומצד שני גם מבינה את מה שכתבת שלבנים יותר קל להחליט...אבל לדעתי זה יותר כשהם מזהים שזה נראה מתאים ושייך ושיש להם מציאת חן...

בקיצור.....מסכימה אבל זה ממש ממש לא מוחלט.....!

אם הם הגיעו עד לשם,אז ברוב המקרים (לענ"ד) זה רק עניין של התיישבות הדבר על הלב...

את תוכלי לבחון הרבה יותר טוב את מה שאת מרגישה

וגם להחליט נכון בהתאם לכך..

 

הצלחה!

פשוט-מפסיק לחפור ולהתבחבש בביצת הרע.בביצת היאוש,התקיעות.במחשבות ה"אני כבר לא בישיבה כמה רע לי".
חי.פשוט חי.
מגביר את הרצון הטוב,את השמחה,את העין הטובה.
מגביר אמונה,מתחזק בלימוד תורה.
והכי חשוב-מתפלל על זה.ולא מתוך יאוש חלילה.

אולי תתני לו דרכים פרקטיות לבצע

אוסיף שהשקיעה ברע כ"כ מפתה, כי אז אני לא צריך/ה לעשות כלום...

 

אבל הקושי האמיתי זה ההתמודדות!

 

קשה לך עם הריחוק? אז תתקרב! נכון, ב-ר-ו-ר שזה לא יהיה אותו דבר כמו להמשיך ללמוד כל היום בישיבה כמו עד עכשיו (הטוב והמוכר), אבל בכ"ז, אפשר לשמור על קשר עם הר"מ, ללמוד עם חברותא בשבת, לראות את הטוב במה שאתה כן עושה (הרי הצבא זו מצוות דאורייתא!!)

 

אתה יודע הכי טוב מה גורם לך להרגיש *קרוב* לה', ית'.

אז קדימה! תתחיל עם חיוך, ותמשיך בתפילה/לימוד/שיחה עם חבר/לכתוב ביומן... מה שעוזר לך!

 

ב"הצלחה

איך אני חושבת שזה שייך לענות בכלל (הרי בנים ובנות זה שונה...)

או איך אעפ"י שאני בת העצה שלי רלוונטית?

איך את יודעת מה הוא מרגיש ומאיפה הבאת את העיצות האלה??? (שהן נכונות ב100%!)

ואם לאו בר הכי היא, מסתמא בינה יתירה שבהן...

עצה יכולה להתאים לאנשים מסויימים ובמצבים מסויימים..

 

וב"ה שה' שלח דרכי משהו שמדבר אליך ויעזור לך ו/או לעוד אנשים...

 

ב"הצלחה

בודאי שהבחור לא רוצה להתבחבש ברע וביאוש הרי זו הבעיה שלו. אני מניח שהשאלה שלו איך לצאת ממצב כזה..

 

 

לפעמים מנסים הכל לעלות על מסלול נורמלי ולא מצליחים.

 

חברים אומרים שצריך להשתדל יותר, להתפלל בכוונה יותר.

לפעמים הם צודקים מאוד.

לפעמים קצת פחות... כי כן עשית השתדלות רצינית.

כל אדם באשר הוא זקוק לעליות וירידות.
לולא הירידות, לא היינו מתעלים מעלה..

אני חושבת שכל עוד האדם לא מתעקש להשאר למטה, בשפל, בעצב, בדאון..-
אז מעצם היותו אדם הוא גם יתרומם ויעלה.
לכולנו יש עליות וירידות. וכולנו עולים כל פעם למקום קצת יותר גבוה.

לא צריך להלחץ מהירידה. היא זמנית.
תזרום עם החיים.. אם יש צורך, תפנק את עצמך בתק' הזו. אל תלחם.
אם סה"כ אתה אדם בריא ואופטימי, אתה תקום.

יהיה טוב בע"ה.