סוף שנה הוא זמן להחלטות על שינויים-
ולכן מחשבון נפש שערכתי, הגעתי למסקנה שמוטב אעשה אם לא אקח חלק פעיל (ובכלל...) ב"תוכן וירטואלי" שכן לעיתים הוא חלילה עלות להוות תחליף לחיים האמתיים וגם שורף זמן יקר שאינו חוזר.
אז תודה ענקית על כל הדברים הטובים שלמדתי ממכם .
אני מבקש מכל מי שפגעתי בו שיסלח לי (בעבר התבטאתי בחריפות בנושאים מסוימים.)
בודדים שמכירים אותי במציאות כבר יודעים כיצד ליצור איתי קשר .
והאמת והשלום אהבו,
שבת- שלום.
אני בבעיה. יצאתי עם בחור פעם ראשונה והיה באמת באמת מצויין. כאילו ממש ממש זרם לנו טוב, היה מצחיק, פתוח, תוך שניה היה קליק והמון התאמה במלא דברים (הוא השני שלי וזה הפתיע אותי אחרי כל מסעי ההפחדות על דייטים...) הבעיה היא שאני באה ממשפחה בעייתית 
. כ-ל הגברים אצלנו במשפחה כולל גיסים ובני דודים פשוט חתיכים. כולם גבוהים, שריריים, עוצמתיים כאלה, קיצור- גברים!!! והבחור הזה הרבה יותר עדין מהם.. הוא גם נראה סבבה לגמרי ואפילו טוב אבל הוא לא משדר את אותה עוצמה וכוחנות שיש אצל המשפחה שלי ואני מרגישה שזה תוקע אותי כי זה מרגיש לי שאיך אני יהיה מסוגלת להתחתן עם בן אדם שהוא לא כזה מאצ'ו ... עכשיו אני מבינה שזה בגלל שהוא בחור ישיבה וזה טבעי שהתורה מעדנת אבל גם אחים שלי הם בישיבות והם לא ככה! אבל הם באמת חריגים בנוף... מה עושים??? זה עובר מתישהו??? או שזה מסוג הדברים שיפריעו תמיד?
כי זה באמת שטויות (ו"עוצמתי" זה לא תלוי בדמיונות של המראה החיצוני. לעיתים העוצמה הפנימית של העדינות גדולה לאין ערוך).
ב. אם את לא מצליחה - אז זה באמת חבל. אבל הבחור לא צריך לסבול אפילו מטיפת יחס פחות-מכבד בגלל זה..
ג. אם זה יעבור או לא - זה תלוי בך ובמה שתצליחי "לעשות עם עצמך" באמיתיות בנושא זה.
זה לא שזה גורם לי לא להעריך אותו! אני מעריכה אותו ממש כי אני יודעת וגם רואה שהוא בנאדם מיוחד במינו!! ואני מרגישה מתחתיו לא מעליו 
אבל זאת נקודה שחסרה פשוט...
לך לא להעריך אותו..
אבל דווקא בגלל מה שאת כותבת כעת - אם למרות זה שהוא אדם כ"כ מיוחד, ה"דמיון" הזה גורם לך להרגיש חיסרון כלשהו ב"חוסר מצ'ואיזם" הזה, אז ברור שזה "חיסרון" אצלך ולא אצלו (כלומר: לא שאת רעה, חלילה, או משהו כזה.. אבל את רואה ש"נדבק" בך משהו בהרגשה, שמצד האמת בוודאי שהוא שטות גמורה, בפרט מול עצם האישיות). אז אם את מצליחה לצאת מזה לגמרי (אולי תוך 2-3 פגישות תוכלי כבר לא להרגיש בכך בכלל, בגלל הקשר אל האישיות עצמה), יופי. אבל אם לא - הבחור אינו צריך לסבול יחס פחות טוב, בגלל דבר כזה, כמובן...
אז לכן זה תלוי,לענ"ד, האם תצליחי לחוש בפועל את האמת - שזה בכלל לא חיסרון (ובאמת - זה בכל-בכלל לא שמץ של "חיסרון" אפילו)
אולי,
חשבי עם עצמך מה אותה עוצמתיות משדרת לך:
הנהגה?
עזות דקדושה?
חריפות?
הורידי לקרקע, למושגים מוחשיים, את התחושות שמועברות לך מבני משפחתך, ואליהן את מתחברת
ובדקי: היכן זה מתבטא אצלו.
קחי בחשבון שהוא יכול לבטא את אותם עקרונות שאליהן את מתחברת
רק בדרך שונה, בצורה אחרת
או שהוא יבטא אותם פנימה יותר.
כך יטב לו, ולך- בעיקר.
בהצלחה!
מכירים את זה שכן בא לכם להתחתן והכל טוב ויפה אתם מוכנים מכל הבחינות..אבל כשאתם שומעים על הקשיים של הזוגות הצעירים זה פחות עושה חשק?!רואים כזה בחורה צעירה נסחבת עם עגלה וילדים קטנים והיא נדחקת בתוך כל הסדר יום שלה...
מצד אחד ממש רוצים!אבל לפעמים נרתעים קצת מזה אני יודעת שזו הסתכלות לא נכונה בכלל,הרי בסוף כולם עוברים ועושים את זה..-הרי זו המטרה הכי נעלה בנישואין!
וגם האמונה למצוא את "האחד" שהכי מתאים גם לא תורמת לכל העסק הזה....
.עוד מישו מרגיש כמוני?בנים/בנות?
קודם כל, אנחנו מתבגרים ומתפתחים עם החיים, ומה שנראה לנו מאוד קשה כרגע, ייראה לנו בהחלט סביר עם העתיד. מה גם כשזה בעלך, והילדים שלך, ולא סתם אנשים זרים, אלא אנשים שאת אוהבת יותר מאשר את עצמך, את מוכנה לתת עבורם יותר מאשר את מבינה כרגע.
מצד שני, באמת נכון לבחון את הקשיים האובייקטיביים. לא כל אחד צריך להתחתן בגיל 19 ולהביא 3-4 ילדים עד גיל 26, ותוך כדי גם ללמוד תורה, גם לשרת בצבא, גם לפרנס, גם ללמוד מקצוע וכו'.
יש פה פן הלכתי או רוחני שהוא יותר מורכב, ואני לא רוצה להכנס אליו, אבל יש דברים שאנחנו יכולים לשלוט בהם בעניין הזה, וכל אחד צריך לדעת לאיזו מציאות הוא נכנס.
בבקשה לא להביא קישורים לאתר הנ"ל
והם יספרו לך על הקשיים שהם סובלים מהם..
תתנחמי בעובדה שבדר"כ הילדים באים בבודדים.. ומתרגלים לאט לאט לעניין ההורות למספר ילדים.
הלוואי שה' יתן לנו כוח לגדל בנחת ובשמחה אפילו מעטה ממה שנראה פה..
לכו תסבירו להם שיש משפחות עם 15 ילדים..
ולא שאני לא מתפעלת מהם- באמת יש ממה!
בעזהי"ת.
אני [ובטח עוד כמה וכמה מכאן] מכירה משפחה עם שלישייה, רביעייה ושניים בודדים
זה שמונה ילדים סבבה..אבל 4 זוגות תאומים זה נשמע משהו אחר..
בעזהי"ת.
אז עכשיו אלה קשיים של רווקוּת, ואח"כ זה יהיה קשיים של נישואים.
ואם מה שמטריד אותך זה ילדים, את יודעת שזה לא באמת בעייה, נכון? כלומר, זה כן בעייה, אבל זה לא אמור למנוע ממך להתחתן, כי יש דרכים ויש פתרונות הלכתיים, לא לדאוג
שזה לא ילחיץ אותך.
רוב הזוגות רוצים קודם להכיר אחד את השני, ולחיות תקופה בלי ילדים, אין בזה רע,
וזה הדבר הכי אנושי שיש.
שבו זה מתאים לנו ליהנות מדברים נוספים.
אין שום סיבה לעשות דברים שנראים לנו כסבל.
הולכים צעד צעד ובכל פעם רואים גם את הטוב והיפה שבשלב הבא.
וכשרואים כי טוב אז ממשיכים.
הרבה "דמיונות".
"בחורה צעירה נסחבת עם עגלה" - זה מבחוץ.. בדרך-כלל, אצל אנשים בריאים, זה האושר הכי גדול. ואושר זה לא סותר קצת מאמץ וגם קושי לפעמים בטיפול. רואים לעיתים גם בחורות צעירות, לאו דווקא נשואות, שמתאמצות מאוד בלימודים. אם זה דבר שהן מאד רוצות - הן שמחות בכך ויש להן סיפוק, עם הקושי.
אני חושב שכדאי להיזהר מלשמוע "על הקשיים של הזוגות הצעירים".. זה חיים מלאים ומורכבים, ושונים מאחד לאחד. טבעי שכל דבר חדש ואחראי יכול לעורר גם קצת חשש. צריך להתגבר. העיקר זה לראות את עצמך מבפנים, את המוכנות, הנכונות. לא להחליש את הדעת מכל מיני "שמועות". זה בבחירתך: תלכי בטוב ובשמחה וברצון - אז כך גם יהיה לך.
מניסיון: הדבר הכי משמח ובונה לזוג צעיר - זה הופעת הילדים בעולם.
גם בנושא "האחד" זה דמיונות. את לא אמורה למצוא איזה "אחד" מסתורי שהכי מתאים.. [זה אגב, לדעתי, בא אולי מאותו שורש: שמדמיינים איך ייראה "בסוף", ואז מפחדים להתחיל ללכת...]. את אמורה להיפגש, ואם תראי מישהו שבאמת טוב ומתאים לך - אז יופי. בלי לחשוש שמא בקצה תבל מחכה "אחד" מסתורי הכי טוב...
בהצלחה.
ראשית, אני כמובן לא אמרתי לה להתחתן כעת - אינני מכירה, אינני יודע אם באמת "הגיע זמנה" וכו'. אני באתי לעזור להסיר פחדים-דמיוניים, שהם - כידוע - יכולים לבוא בכל גיל, כמעט...
וההנחה שלי היא, שהאיזון בין מה שאני כותב, לבין מה שהיא תחוש אחרי קריאתו (הרי אדם זה לא "מחשב", ולא תמיד ההרגשה משתנה על המקום), תוכל לעזור לה לראות אם היא באמת כבר רגועה לצעד הזה, או אולי ההרגשה הזו עצמה אצלה באה קצת מ"צעירות" ולא רק כי הדמיון לא נותן לה להתקדם.
לגבי מה ששאלת: שוב אני חייב להקדים...
לעיתים בתקשורת, שואלים שאלה שהיא עצמה יוצרת אוירה מסויימת.. אז צריך לדעת, שבאמת מי שבאה מתוך הסתכלות כמו שכתבתי, שהיא הסתכלות טבעית ובריאה וגם "בונה כחות" - בדרך כלל לא תגיע כלל למה ששאלת. אם היא "תגיע בדמעות", זה יהיה עפ"י רוב בגלל ההיפך: למה זה עוד לא קורה..
אבל אם יהיה מקרה כמו שאת כותבת (וגם זה אולי חשוב לומר, כי לפעמים הידיעה ש"לא סוף העולם", מורידה לחץ באופן שממילא כבר אין צורך להיזקק לכך..), אז זו שאלה אישית, שלא יענו עליה בפורום ציבורי, בוודאי לא של לפני-נישואין.., והחכם החשוב והמבין והרגיש לנפש האדם שהיא תדבר איתו - בוודאי ידע לשוחח איתה ויגיעו ביחד למסקנה המתאימה ספציפית לאותו מקרה.
בעלה משמין והיא ניגעלת ממנו לפעמים,הוא דוחה אותה.
איך מגיעים למצב שהבן זוג דוחה?
זה פשוט מבהיר שאסור להיתפשר על משיכה מציאת חן אהבה חברות.
צריך הכל ,דברים לא מופיעים פתאום אחרי החתונה.
זה ממש לא נגמר בסכל אולי רק מתחיל............................
זה לכל החיים הפעם..................
לילה טוב לכולם!
קטונתי, אבל אני חושב שזה לא מדוייק
אבל להסתמך רק על זה זה עוול
בעל דוחה, מכייון שכל מציאת החן היא חיצונית.
וכאשר החיצוניות משתנה, כל הקשר משתנה.
או כמו שאדם חכם אמר לי, אם ח"ו אחרי החתונה לאחד מכם יקרה משהו שיפגע במראה,
זה ישנה את האהבה?!
צריך להשתדל מאוד לבנות אהבה שלא תלוי בדבר!
שהם בגדר השערות..
דווקא יכול להיות שהיא כן הרגישה בדיוק את מה שכתבת..
בלי סתירה לכך שהשיקול לגבי חתונה ראוי אכן שיהיה בשילוב גם של שכל וגם של הרגשת אמת.
אולי זה דווקא "מבהיר" שצריך לעבוד על מידות טובות עוד לפני שמתחתנים...
פחות שמים לב לדברים שליליים.
כשהאהבה פוחתת, כל דבר שלילי אפילו קטן נראה גדול ומאיים.
וכדרכו של עולם, לאהבה יש גלים.
אכן חשוב שתהיה מספיק משיכה כשמחליטים להינשא.
יחד עם זאת חשוב גם לפתח תקשורת טובה ותחושת בטחון וחום שהן הדבק הכי חזק בנישואין. אם יש אותן, שאר הדברים מתגמדים. אם אין אותן, התסכול גורר למחשבה שלילית שמציפה את כל החוסר-סיפוק בבן הזוג ונותנת לו פרופורציות מעוותות.
ונשואין רק עם מי שמוצא חן בעיניך.
השאלה היא איך מתמודדים אם זה משתנה במהלך הנשואין.
אם זה מתהפך תוך זמן קצר הבעיה חמורה מאד.
ומאידך, אם סבא וסבתא כבר לא כל כך נמשכים זה לזו אז עוד אפשר לחיות בלי משברים גדולים.
אבל אם תחשבי על זה, בלי קשר לאם האהבה אמיתית או לא, אף אחד לא רוצה להתחתן עם מישהו/מישהי ולמצוא אותה חצי שנה אחרי החתונה 30 קילו יותר.
ואני לא מאמינה שלכתחילה היא לא נמשכה אליו...
זה אולי מזעזע אותך אבל מה לעשות, זה טבעי.
זה עוד אחת מי כל מיני ציערות שממציאות שם סיפורים, ופתחה לעצמה ניק חדש בשביל זה.
מה תעשי אם לא עלינו בעליך יעבור תאונה וכו'. או כמו הרבה נשים שנהיות שמהות אחרי הריון. זה שאדם נראה כמו שהוא נראה באותו זמן לא מבטיח כלום לעתיד ואי אפשר לבדוק את זה.
להיות עם החבר\ה- או להיות עם חברים\ות?
יש תקופות שדווקא יותר ויותר נפתחים בפגישות מאשר בשיחות עם החברים.
וזה תהליך הגיוני - הרי לא מתכננים להתחתן עם החברותא.
של פגישות וכו', מרגישים שהחברים כבר לא מספקים להם את מה שהם מחפשים.
הם מחפשים חברות עמוקה יותר, יציבה יותר, מבטיחה יותר.
יש לי חברות ממש טובות, ב"ה. יחד עם זאת, אני מתחילה להרגיש שזה כבר לא זה..
כל אחת מתחילה קצת להתכנס בתוך עצמה, להתרכז בבחירת בן הזוג.. כבר שונה.
לכן-- להיות עם "חבר" זה אחרת.. זה מקום הרבה יותר גבוה. ויותר כיף.
על זוג שהכיר דרך האינטרנט? כוונתי שהיתה התכתבות משמעותית, ולא רק שקבעו פגישות,
ואז הכירו והתחתנו והכל טוב ויפה?
אחותי ובעלה הכירו ב"לא כלה" וגם אחי ואשתו הכירו בפורום.
חברה שלי הכירה את בעלה דרך הבלוג שלה.
ואני מכירה עוד כמה זוגות אבל שפחות קרובים אלי.
הרגע קראתי ברוטר נט שעוד אדם ניסה להצית עצמו בפתח תקווה
משה (Admin) אמר לי שיש 25 זוגות שהכירו מפה.
וכיפה פרסמו לא מזמן שיש להם 100 זוגות מהפורום
שרשור של זוגות שהכירו בפורום...
וגם לפי מה שהבנתי ממנו הוא רוצה זוגות שהתכתבו באינטרנט ונוצר איזהשהו קשר ורק אז נפגשו.
אם אני טועה, והוא מתכוון לזוגות שרק "השתדכו" באינטרנט והכירו בעולם האמיתי אז הוא יכול להוסיף גם אותי ואת אשתי
הכרנו לגמרי מהפורומים..
"תופעה" כזו. או אפילו פחות (לא עשיתי מחקר)
אם אתה בתעניין כי אתה רוצה לנסות,
אז לדעתי פגישות יותר משמעותיות וכפיות מהתכתבות משמעותית
אצל ההורים, בילדות ונערות, אנו גדלים עם דפוסים מסוימים, בעיקר שלהם.
אח"כ, כשאנו מוצאים בן זוג, אנו מחפשים ומוצאים בדר"כ תכונות משלימות. והכל טוב ונחמד.
ומה קורה אח"כ -
עם הזמן, במידה ואין "זכו" (ז"א הזדככות), חוזרים לפני השטח דפוסי ההורים מילדות ונערות
ואותם דפוסים מתנגשים עם מה שאז חיבבנו אצל בן הזוג, וכעת יכולה להיות התנגשות באותם דפוסים בדיוק.
לדוגמא:
בת גדלה בדפוס התנהגות לא רגוע.
אח"כ מוצאת בן זוג רגוע שמשלים אותה בתכונה זו והיא אותו.
הם שמחים ומשלימים. הוא יותר רגוע והיא יותר פעילה , וטוב להם.
אח"כ עם הזמן , במידה והיא לא עבדה על עצמה לרגיעה פנימית, יתכן ויעלה על פני השטח אותו דפוס לא רגוע מהבית שהיא גדלה בו (בעיקר ע"י השתקפות הדפוס בילדים שלהם, ואכמ"ל) ומה שקורה במצב כזה - אותו דבר שהשלים אותם, הוא עצמו גורם לניגוד (שהיא תהיה יותר עצבנית ויתכן גם שכעת היא תראה אותו כ"רגוע מדי", וזה יפגע בבית ובזוגיות)
זה הפשט של "זכו שכינה ביניהם, לא זכו אש אוכלתם" - כיוון שאותו דבר שהשלים אותם הוא גם יכול להרוס במידה ולא זכו..
מוזמן לקרוא את הספר "לבסוף מוצאים אהבה" (http://bookme.co.il/Books/37-1084/%D7%9C%D7%91%D7%A1%D7%95%D7%A3-%D7%9E%D7%95%D7%A6%D7%90%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%94%D7%91%D7%94--%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%95%D7%95%D7%99%D7%9C-%D7%94%D7%A0%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%A7%D7%A1.aspx)
אדם מחפש בן או בת זוג שירפאו לו את "פצעי הילדות".
תיאוריה מעניינת. עוזרת להבין ולהתמודד עם הרבה תופעות בין אישיות בין בני זוג.
ולפעמים מדבר
עצם זה שהייתי איתה בקשר עושה אותה מנודה ממני?
נהפוך הוא, אני מכיר אותה יותר טוב!
מקשקשים קצת, שוב אומרים שלום ופונים לדרכנו.
תגידו, אחרי אי אלו שנים בישיבה, אם אתם לא גרים בבית עם ההורים, איפה אתם נמצאים? איפה אתם בשבתות?
האם ארגון שבתות תורניות של לימוד ביחד נשמע משהו לעניין?
מסדרים ואני לא בחיי שכבר נמאס לי
אדם מרגיש תחושות כאלו. "למה לו יש ולי אין? למה אצלו זה כך ואצלי אחרת?" חשוב לזכור ש"כל אחד והחבילה שלו". אדם ממורמר על X בעוד חברו ממורמר על Y, החסרון אצל האחד נחשב ליתרון אצל האחר וכו'. כדאי להתאמץ ולראות מה יש לנו, ולא רק מה חסר לנו, ובפרט כדאי לא להשוות עצמנו לאף אדם מלבדנו. הרי הקב"ה נתן לכל אדם כוחות, מצבים, התמודדויות וכשרונות שונים. ממילא אין טעם להשוות בין האחד לשני.
שלום תולתול אני מקוה שאתה לא תעלב אבל רציתי לשאול אותך למה קוראים לך תולתול? הרי זה שם כזה טמבל
תולתולאחרונהראשית כל, אדוני היקר, אני בת.
נקבה.
אשה.
אני לא מבינה בכלל מה יש להתבלבל.
דבר שני, כמו שאמרתי לא פעם לתלמידותיי הנאמנות- שאלות אישיות בסוף השיעור.
כלומר, אין טעם להציק לכלל הפורום כאשר קיים באתרינו המופלא מסר"ש, או ש"א.
ולסיום-
ניקי המקורי היה "מתולתלת". אך אנשים התעצלו לקרוא לי בשם זה, ורובם קראו לי תולתול, או תול ל"ע.
לכן החלטתי להקל על העולם ולשנות את הניק.
ובנימה אופטימית זו, השרשור ננעל.
בס"ד
אוף.
אני לא אוהבת להגיד את המילה הזאת, אבל זה באמת אווווווווווווווווווווווווווף!
חזרתי עכשיו מהאירוע.
ו**** היה שם.... שיא העומד להתארס בע"ה כל רגע.
בעזרת ה' שיתארס ויחייה בעושר ובאושר עם אשתו לעתיד!
באמת- אני מאחלת לו ולכל עמ"י ברכה ושיביאו את הגאולה הפרטית שלהם במהרה!
אבל עדין קשה לי..
אני כ"כ נתפסתי עליו. אני מרגישה אהבלה עם הביטוי הזה בכלל- אבל באמת!!
הוא כ"כ מתוק וחמוד.... חייכן ומצחיק. אכפתי ורגיש.
אוף.....
הוא נראה מושלם.... פשוט נתפסתי עליו חזק!
אין ספק שזה לא אמיתי. אנחנו לא מכירים באמת והוא בכלל יוצא עם מישהי. (יוצא, יוצא... הוא דיבר והסתמס איתה מלא פעמים בזמן האירוע...).
הרבה יותר חשוב שקשר אמיתי יתפתח ולא שטויות ודמיונות שבראשי...
אז זהו לעכשיו. אין סיבה שאראה אותו בקרוב יותר. אני ארגע ואחיה עם עצמי. אמשיך להתכונן לאחד שלי האמיתי, ולא לדמוי-האחד.
אז שיהיה לך בהצלחה, **** היקר! תחייך לאשתך לעתיד. תהנה איתה. בע"ה, בשורות טובות!
איתך באותו עניין לצערי גם אני כבר אין לי כח אני שומע ורואה אנשים שמתארסים וכ'ו אני פשוט מתחרפן למה הם כן ואני לא
ואיך לא? הנהג חשב שהוא אמא שלי... אז אתה יוצא??
(ואתמול קראתי קטע אדיר של אפרים קישון על טרמפים. כשהוא עוד היה הונגרי)
הוא יגדל.. 
הפוך על הפוך.
סיפור חמוד ממש.. שמתם לב שיותר מדי עכברים רצים בין הפורומים בימים האחרונים? דרוש מדביר או מדען..
ואני תוההה לעצמי איך אני מגרשת מחשבות לא כ"כ רצויות....???
עוד רגעועוברת לחשוב על משהו אחר או לעשות משהו כיף.
ב"ה תמיד עוזר לי
אפשרויות נוספות:
לנסות ללמוד משהו שמעניין אותך,
אולי תצאי לריצה,
אולי תרימי טלפון לחברה ותשאלי אותה איך עברה השבת...
אגב, לדעתי א"א לגרש מחשבות.. אפשר רק לדחוק אותם..
בד"כ באמת כשיש משו כזה אז אני מתקשרת לחברה...
אבל השעה.... אז אני מנסה לא לחשוב יותר מידי...
אף אחד לא עייף בלילות האלו...
מקשיב_בסבלנותעדיף כזה שמרתק אותך
בס"ד
מה יותר מתוק וכייף מלדבר עם ה'?!
ותכלס זה ה-דבר שהכי עוזר!!!!!
ב"הצלחה ובשורות טובות בעז"ה יתברך בקרוב ממש!!
הלב. משום מה במצב כזה מה שעזר לי להתחזק היה לדמות מול עיני את הפס' "שיויתי ה' לנגדי תמיד" ולחשוב עליו. כידוע, בראש יכולה להיות רק מחשבה אחת בכל פעם. אז זו המחשבה, ולגלגל אותה הלאה אל טוב ה' בשיא הפשטות, איזה דבר טוב קרה לי היום, או אפילו כמה ובע"ה- מתחזקים.
מה דעתכם?
זה שטיק של החרדים או צורך הכרחי?
(אחרי שחזרתי קצת מזועזע מהשטיבלך בו התפללתי ושמעתי שיש דיינים שפסלו עדים שלא החזיקו פלאפון כשר...)
איזה טוב ה'!!!!אני מבין לחלוטין את ההימנעות מהחזקת מכשיר עם גישה פרוצה לאינטרנט.
לא מובן לי לחלוטין ההימנעות מהודעות טקסט (SMS).
רבים וטובים מהציבור החרדי מחזיקים מכשיר אחד כשר ע"מ שיוכלו לרשום את הבן לחיידר ומכשיר אחד טרף כדי לנהל חיים נורמאליים בעידן המודרני.
בעזהי"ת.
[עגבניות ירוקות מטוגנות, שם שם]
הסוד היה בבשר... לא ברוטב...
אחד למען יראו (הכשר) ואחד למען ישמעו (הרגיל).
זה היה גם בתקופה בה היו מכשירים "כשרים" רק במירס ולהם היו בעיות קליטה קשות.
על אינטרנט, אין מה לדבר בכלל.
זה ברור שהם לא מוכנים לקבל אותו.
בקשר להודעות טקסט, לדעתי, אפשרי להשתמש בהן לתקשורת מוסתרת,
כווונתי, אם אני ארצה לנהל שיחה עם מישהי, מבלי ששאר העולם ידע עליה, יהיה לי קל יותר לעשות את זה בעזרת מסרונים.
אם יש למישהו השערה טובה יותר, אני אשמח לשמוע.
ההודעות המעצבנות שהיו שולחים מדי פעם על "מסיבה מטורפת ב**** עם הדיג'יי *****" וכו' וכו' וכו',
אבל הרי הפסיקו לשלוח אותן באיזשהו שלב,
וגם אפשר לחסום רק אותן בכ"מ...
אבל מי לא רוצה שלפחות הטלפון שלו יהיה מאושר? ועוד עם חותמת שמאשרת את זה? כל החיים הרי אנחנו מנסים להשיג את זה בעצמנו...
באמצעות כל מיני כלים לא מסובכים במיוחד שמאפשרים שליחה של אלפי שיחות בו זמנית ובמחירים מגוחכים (ירידת מחירי הקישוריות...)
וחוצמיזה- "יהודים רחמנים בני רחמנים...!!!!!!!!" זו לא פרסומת מעצבנת ג"כ?
מוסדות צדקה וחסד מתקשרים לכל המספרים הכשרים ביודעם שזה פילוח טוב מבחינת הפוטנציאל.
ניל"סאחרונהכמה אני יכול לחכות ולחיות באשליות שזהו הסבל והייסורים נגמרו אבל לא אני עדיין ממשיך לחכות לאותה האחת היקרה המיוחדת שתבוא ולצערי נראה לי שלא כי את הרכבת לנישואים ולחיים שמחים נראה לי שאיחרתי ולכן אשאר רווק עצוב בודד וגלמוד עד שיחוס עם עני ואביון ואולי ירחם!
קודם כל לא פיספסת את הרכבת לנישואין והשמחה שלך לא תלויה בסטטוס שלך!!! נכון שבן/בת זוג מוסיפים לשמחה ולחוסר שלנו אך עלינו להזהר ששמחתנו לא תהיה תלויה בזה!
נכון זה קשה, מי כמוני יודעת
אך היא תגיע, ותפקידך כגבר לחפש אותה....
ונתפלל שהקב"ה ישלח לך במהרה מתוך שמחה ובלי ספקות את המתאימה לך במיוחד!
לא איחרת שום רכבת.. זה שטויות.
אבל שמע לי: אם אתה רוצה לתפוס "קרון" טוב, ובקרוב בעז"ה,
תוציא מיד את כל המחשבות האלה מהראש. בכח..
תפעל עכשיו, עכשיו, כל מה שאתה יכול בשביל לעשות המקסימום ממה שאתה צריך כעת.
דהיינו: לימודים, עבודה, הקשבה ושיחה עם חברים, התענינות בבריות וכד'.
לפעמים אנשים טועים בשני דברים:
א. הם חושבים שהנישואין באורח קסם יפתרו הכל.
ב. הם חושבים שהם "יתחילו" להיות כמו שצריך אחרי כן, כי אז הם יהיו שמחים.
אבל הסדר הנכון:
אם אדם ממלא את המצברים מקודם, בלימוד, בפעילות, בשמחה כמידת יכולתו, בכלים של בין אדם לחבירו, במרץ וכו' -
אז הנישואין יהיו לו בעז"ה כמו כל נסיעה ברכב ביחס למצבר: ימשיכו למלא אותו ע"י התנועה.
אבל קודם - להטעין באופן בסיסי, כראוי. במרץ וללא יאוש כלל..
לא צירפתי לינק כדי שלא יכנסו למחלוקות ופלפולים של שלושת השבועות ,אבל מוזמן להקשיב /לקרוא את טיפה בנחל של מוש, אם הוא מאמין שנמצא מי אנחנו שנחלוק ;)..
בהצלחה
בעזרת ה' עוד קצת אל תתייאשי !שבת שלום מלאת שמחה!!=)
איך הוא ידע מה את מחפשת?
איך תדעי שהוא זה שאת מחפשת?
בעזהי"ת.
אם בקולו תשמעו...
זה היה נראה לי ממש חותנת קלאסית, מהסיפורים...
אז חשבתי אולי..
הורים זה שיקול או לא?
מה אם ההורים שלכם- אומרים שמעו, לא מתאים, עדחף לכם מישהו אחר...
עוזים\ שמים פס??
אם יש טענה חזקה מספיק בשביל לשכנע אותך- עוזבים..
אם לא- מנסים להבין למה הם רוצים שתיפרדו...
סביר להניח שלהורים יש סיבה טובה, והם דואגים לך (אלא אם כן, הם מחפשים מישהו שמוצא חן בעיניהם
, ובעינייך פחות..).
ולפי הסיבה להחליט, בסה"כ אלו החיים שלך..
אבל לדעתי, שווה להתייעץ עם ההורים (בעיקר בגיל הצעיר), הם ראו ועברו בחיים הרבה יותר מאיתנו.
לדעתי אין שום משמעות לדעת ההורים . מפורש בהלכה שאם ההורים אומרים לא להתחתן עם מישהי אין שומעים להם. אם נשמע להם בעניין הזה הם ירשו לעצמם להתערב גם אחרי החתונה . ולכן פשוט לשים פס. כמובן בעדינות ובכבוד להורים
חשוב להתייעץ עם ההורים במיוחד אם את/ה בגיל צעיר.
יש להם פרסקטיבה יותר כוללת,
לי היו שני מקרים שההורים שלי מאוד עזרו לי לא ליפול בפח,
לשמוע מה יש להם לומר.ברור שההחלטה הסופית צריכה להיות שלך , הרי את הולכת בסוף לחיות אם אותו האדם.
אבל צריך לשמוע את הטיעון שלהם , מה הסיבה שנראה להם שזה לא מתאים? למה הם מעדיפים שהקשר יפסק?
אם זה נובע מהבדלי דעות בינך להוריך נראה לי שאין מה לשמוע להם,
אבל אם זה בגלל דברים אחרים,,יש יותר מה להקשיב להם.
ואחרי הכל תזכירי שזה ההורים שלך ובטח שהם רוצים בטובתך, אז לא אומרת לא או כן , אבל לשקול את זה כשיקול רציני.
בהצלחה.
"אין שומעים להם"..
אלא שלא חייבים לשמוע להם. אבל בוודאי שמותר וראוי לשמוע מה יש להם לומר..
יתכן שהביטוי לשים פס הוא לא במקום ,אבל כשדכן שמאד מצוי בתחום אני אומר באופן חד משמעי שאמירה של הורים שזה לא זה היא אמירה הרסנית וזה נובע מחלומות של ההורים לגבי בן הזוג של הילד ולכן טעות חמורה לשמוע להורים. זאת דעתי ברוב מוחלט של המקרים. יתכן שבמצב קיצוני שההורים מגלים פגם חמור במידות של בן הזוג יש מקום לחשיבה מחודשת. אשמח לקבל תגובות
בעיקרון- נכון מאוד! אמירה מוטעת של ההורים יכולה להיות הרסנית לילד. אבל כבן להוריי, אצטער מאוד לדעת שהם לא תומכים בקשר בו אני נמצא...
אז מה עושים?
יושבים ומלבנים איתם את הסוגייה, מדוע הם חושבים שהקשר הזה לא טוב לי? זו ההזדמנות הטובה ביותר לגישור על הפערים...
זה מסוג המקרים שאם אתה לא מגשר, התהום רק נפתחת ומתפתחת..
שנתבשר בשורות טובות
יכולים להציל את הילד שלהם מקשר לא טוב, לא רצוי, בעייתי...
ולכן לקטול באופן חד משמעי את דעתם של ההורים זאת טעות גדולה בעיני.
ושוב, כמו שכמה חזרו ואמרו- צריך לברר את הסיבה לדעתם, ולפי זה להחליט.. בסה"כ בגיל צעיר עוד לא עוברים את מה שהמבוגרים כבר עברו.
שזה קיצוני מידי...
כל מקרה לגופו. כל משפחה לגופה, כל הורים לגופם...
בין "עוזבים" ל"שמים פס"...
קודם כל, אף פעם לא "שמים פס" על מה שהורים אומרים.. לכל היותר, לא מקבלים את דעתם, במקרה שזה מותר עפ"י דין (כמו למשל נישואין).
דבר שני, כדאי לשמוע מה יש להם להגיד; אחרי הכל, רוצים בד"כ בטובת ילדם, וגם בעלי ניסיון -
ואח"כ לחשוב על הדברים.
בסופו של דבר ההחלטה היא ביד הבן/בת.
שלא מוותרים על אהבה כמעט משום סיבה שבעולם.
ואידך זיל...
שזה נכון להקשיב להורים, ושזה מביא ברכה..
אבל זה קשה..
כי כול הזמן יש להם סיבות שמפילות את כול ההצעןת ובמיוחד את ההצעות שמרגישות מתאימות.. מה עושים?
ובאמת היו פעמים שהם צדקו אבל גם היו פעצים שאני צדקתי..
כשבחור/בחורה אומרים אחרי פעם אחת ש"זה לא זרם"... הכוונה בד"כ למשהו רגשי שמרגישים או יותר לפרטים טכנים
כאלה ואחרים שהשפיעו על אחד הצדדים?
אני לא אכחיש ויש פעמים שבאמת, מה לעשות רואים שבאמת אין קשר בין הצדדים ומסיימים את הקשר אחרי פגישה אחת
אבל ברור שהאידיאל הוא לתת לפחות עוד צ'אנס אחד...
למה זה קורה?
הרי כבר היו מקרים מעולם שהבחור והבחורה אמרו אחרי פעם אחת שזה לא קשור ורק בזכות עוד צ'אנס אחד קטנטן
הם נשואים היום.
מה אתם חושבים/ות?
לא צריך לנסות בכח,
אין איזו מצווה להאריך קשרים כמה שיותר.
אם נחמד- סבבה.
אם לא זורם- אז למה להמשיך?
שלא כדאי לפסול אחרי פגישה אחת, אלא כדאי להפגש לפחות פעמיים.
והיא גם סיפרה לנו סיפור על בחורה שבפגישה הראשונה הייתה צריכה לשירותים ולכן היא "לא הייתה היא" במשך כל הפגישה, מה שאומר שאחרי פגישה אחת לא תמיד קולטים את האופי האמיתי. תחשבו- היא בטח הייתה לחוצה ולא נינוחה גם אם ביומיום היא הבנאדם הכי רגוע ושלו..
אז לעניות דעתי, אם הבנאדם נראה בסדר, וזה לא ממש לא מתאים- אז שווה להפגש לפחות עוד פעם אחת..
לא הלכה פשוט לשירותים והיתה יותר היא...
לא אמורים לסבול בדייטים,
חוצמיזה,
שלפעמים- כן, קולטים תחושות מסויימות גם אם זה לא אופי אמיתי,
ואם זה לא זורם, ולא נחמד,
באופן שהתחושה היא לבזבז עוד ערב כדי לא לסיים אחרי פעם אחת-
אז באמת שאין עניין...
השאלה גם עד כמה אתה מגיע עם מטרה ברורה,
אם אתה או את יודעים מה אתם מחפשים.
כשהבן מגיע לפגישה לאיזור שלכן, גם אז אתן מצפות שהוא יוביל וידע לאיפה ללכת?
או שפה יש יותר מקום להקל ולתת את המושכות לבנות?...
אני לא מתבייש להגיד שאני לא מכיר את המקום
לא מעט פעמים אמרתי לה שמכיוון שאני לא מכיר כלל את האיזור,
והיא מוזמנת לקבוע לאן אנחנו הולכים
ובכללי, אני לא חושב שצריך לכפות לאיפה הולכים,
בסך הכל שניכם צריכים להנות מהפגישה
ולכן כדאי להחליט ביחד!!
תגידו לדייט לאן להגיע שלא הסתבך
אחרת בפגישה עצמה יהיה לו טעם רע
חבל להיות כ"כ כבדים.
"את מכירה את האיזור יותר טוב ממני, אני אחרייך"
בפשטות כזאת.
איזה טוב ה'!!!!א. אשתדל שזה יהיה באמצע - אין לי שום רצון להטריח אף אחד שיבוא אליי ויסחב באוטובוסים שעות (או אפילו שעה אחת).
ב. במידה ואי פעם אקבע באזור שלי - ודאי שאקח את המושכות לידיים שלי. מובן שצריך להגיע להחלטה ביחד (סגנון של מקום, פתוח/סגור וכו'), אבל לגבי כל השאר אי אפשר לצפות מהצד השני שידע להוביל במקום שאינו מכיר.
בדרך בפועל- אז הוא לא מכיר את המקום- זה השטח שלך, בסיס הבית, תעזרי לו בשטח ותובילי את.. אפשר גם ביחד, לא תמיד מכירים את כל האיזור גם אם זה ליד הבית. אם ראיתם מקום נחמד- תכירו אותו שניכם ביחד..
אבל, נראה לי שכאן החיפוש הוא- שהוא יוביל בנפש. שיהיה אפשר ללכת אחריו בביטחון ולתת לו את האפשרות להוביל את הקשר, את שיחה וכ"ו- לא רק בצד של המקום והשטח... וזה עניין של אופי. לפעמים אנשים נראים שהם לא מובילים, נותנים הרבה מקום לאדם השני- זה קצת מרתיע כי אולי אני צריכה לקחת את המושכות לידיי. זה לא אומר שהוא יודע להוביל- לפעמים ההובלה הכי גדולה היא לתת מקום. לא לפחד מזה, להיות את.
מקווה שהובנתי
בהצלחה רבה!
אני מכירה יותר את האיזור שלי..
אם יוצא שהוא ממש לא מכיר- אז מן הסתם שאעלה רעיון למקום/ות ואשאל אם זה בסדר..
וזה גם תלוי איך זה זורם- אם אכפת לו סגנון מסוים או לא...
מבחינת ה"הובלה"- שטויות. הוא לא צריך להיבחן ב"ידיעת הארץ"...
