זהו. אלול התחיל.

השלום שב למחוזותינו.

מלבד זאת סבורתני שיש לשחרר ממילואים את אלחנן של לאטמה.

זאתי שרק לפני שבוע התבכיינה לכם קצת..

אז חזרתי להציק לכם שוב (ונראה לי שזה יקרה הרבה בזמן הקרוב, אז תתכוננו!)

ב"ה הגיעה הצעה, אפילו הצעה נחמדת!

אבל,

זה מישהו שאני יודעת על קיומו, אפילו קצת יותר מיודעת (שם, מקום מגורים, קצת על האופי... אבל די בשטחיות).

ו... זה נראה לי הזוי! (אני גם יודעת להצביע על הנקודות שבהן זה לא מסתדר לי, והן יכולות להיות אחלה סיבות! אבל עדיין זה מרגיש לי תירוצים...)

אני מניחה, כמעט בטוחה אפילו, שאם זאת הייתה אותה הצעה בדיוק רק ללא ה"היכרות" המוקדמת הזאת, הייתי מקבלת אותה בשמחה והתלהבות.

שוב, אני לא באמת מכירה אותו, אלא רק יודעת מי הוא.

ברור לי שזה יכול להפתיע, אבל הקצת הזה גורם לי למליון תהיות אם בכלל יש טעם לנסות...

אני לא יודעת לאיזה קול פנימי של עצמי להקשיב, לזה שאומר שאין לי מה להפסיד מלנסות או לזה שאומר שחבל על המבוכה והשחיקה.

ואני לא יודעת אם בכלל כל ההתלבטות הזאת היא בגלל שאני כ"כ מחכה כבר לקפוץ למים, ומוכנה ללכת על מה שרק יביאו, ובמצב אחר הייתי מסרבת כבר מזמן...

אשמח לעצתכם המנוסה

תודה רבה!

בסיעתא דשמייא!

[זוכרים שפעם היתה פרסומת כזו -
שראו ילדה קטנה שואלת - 'מה בא לי עכשיו?!
_______ זה מה שבא לי עכשיו!' ]

'לא אכפת לי.
בא לי לאכול עכשיו חלב, למרות שלפני איזה שעתיים אכלתי בשר -
ושיתפוצץ העולם!'

'מה אני צריך עכשיו ללמוד תורה כל היום?!
וואלה מתאים לי דווקא ללכת לים קצת, להסתטלן..'
 

לכולנו יש את הרגעים האלה שבהם אנחנו מרגישים שלא אכפת לנו מכלום, ופשוט בא לנו לחטוא.
מה עושים עם זה?!
---

בפרשת השבוע שלנו [שופטים] כתוב:
"ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלוקיך" (ט"ז, כ"ב)

למה כתוב תקים 'לך' מצבה?
כאילו מה?!
מותר לי להקים מצבה בשביל חברה שלי??
רק בשביל עצמי אסור לי להקים מצבה?..

הופה, תשמעו איזה תירוץ פשוט.. מתוק יש לשאלה הזאת.
אני אהבתי. מקווה שגם אתם.
אתם איתי?! אז ממשיכים 

כשאנחנו חוטאים - אנחנו בעצם מתרכזים בעצמנו.
אנחנו שוכחים את ה' בכל הסיפור, שוכחים שאנחנו כאן בשביל לקדש את שם ה' - 
ופשוט עושים מה שבא לנו. נכון?

כשאנחנו חוטאים אנחנו שוכחים שהעולם הזה הוא בעצם רק זמני, שהעולם הבא הוא זה שחשוב.
כי העולם הזה הוא מקסימום 120 שנה, נכון?
והעולם הבא הוא נצח.
כל אדם נורמלי יגיד שצריך לעשות מצוות, כי זה מה שנותן לנו את העולם הבא, נכון?
אז איך זה הגיוני שכ"כ הרבה אנשים חוטאים?!
זה פוגע בעולם הבא שלהם.
הופה -
הם עושים את זה בשביל ההנאה הרגעית שלהם. 
הם חושבים שהם עושים מה שהם רוצים, אבל -
הם עושים מה שהיצר רוצה.

רגע, אבל איך זה קשור לשאלה ששאלנו בהתחלה?!
בעצם להנאות של העולם הזה קוראים 'לך' - 
כי אנחנו לא עושים אותן בשביל ה' או בשביל העולם הבא,
אלא בשביל האינטרסים שלנו, התאוות שלנו.
ככה גם המצבה של הע"ז - אנחנו לא עושים אותה בשביל איזו מטרה עליונה,
אלא אנחנו פשוט משחקים לידיים של היצר הרע, וממלאים את התאוות שלו.

ז'תומרת שה' בא ואומר לנו פה -
חבר'ה, שימו לב שהמצוות שאני נותן לכם שומרות עליכם, ועוזרות לכם לא להיכנע לתאוות -
אלא הן נותנות לכם הזדמנות להתמודד בגבורה עם כל הנסיונות, ופשוט - לעשות את השליחות שלכם בעולם.

ב"ה התחלנו עכשיו את חודש אלול, 
וזה אומר שעוד חודש יהיה לנו משפט שם למעלה, ובו יפסקו -
'מי יחיה ומי ימות, מי בקיצו ומי לא בקיצו..'
אז בואו ננסה דווקא עכשיו להתחזק כמה שיותר, ולא לשכוח שכל העבירות שבא לנו לעשות - 
זה רק בגלל התאוות שלנו, ובתכל'ס? זה הורס לנו ת'חיים. גםב עולם הזה, ובמיוחד בעולם הבא.
ואם נשמור על עצמנו ונשתדל כמה שיותר לעשות את רצון ה'? נרוויח מכל הכיוונים 

שבעז"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י! 

עצה - אני רוצה לקנות ספר מתנה לבחור שאני יוצאת איתו לקראת אלול והימים הנוראים. אני צריכה ספר קליל ושזורם אבל שכן יהיה ברמה.

למישהו יש רעיון...?

תודה רבה ושבת שלום

כ"א לוקח כמה פרקים שיכול להשתדל להתחייב לומר,
אפשר לומר מהיום ועד למוצ"ש...

יישר כח, תזכו למצוות!

שבת שלום

בס"ד

דבר תורה לפרשת שופטים

בפרשתנו אנחנו מצווים למנות מלך: “שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה’ אלוקיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך” (דברים יז, טו). הציווי הזה מעורר כמה שאלות:

1. לכאורה הדת שייכת לתחום הרוחני, למה התורה מצווה אותנו למנות מלך? משטר מלוכני יותר שייך לתחום המדיני ולאומי.

2. האם התורה בהכריח מצווה על משטר מלוכני? בימינו אנחנו רואים שברוב המדינות המפותחות, יש משטר דמוקרטי.

3. עכשיו שעם ישראל חוזר ארצה, מה עלינו לעשות?

ספר דברים – שגם נקרא משנה תורה – הוא מעין חזרה על התורה טרם כניסת העם לארץ ישראל. בו, מודגשים הקשר החזק בין ארץ ישראל לתורת ישראל והרעיון של ערבות. התורה וקיום המצוות אינם רק עניין פרטי אלא עניין כללי. המטרה שלנו כעם הוא להיות “ממלכת כוהנים וגוי קדוש”, תפקיד זה אינו מתקיים כשאנחנו מפוזרים בתוך הגויים אלא רק בתור אומה. ולשם זה, צריכים ארץ וגם משטר פוליטי כדי לנהל את החיים הלאומיים של העם.

ישנה מחלוקות בין הראשונים על הצורה הראויה ביותר של המשטר המדיני. ידועה הדעה של הרמב"ם – והלכה עמו – שיש מצווה למנות מלך, אומנם רבנו יצחק אברבנאל כותב שאין חיוב למנות מלך, אלא התורה דברה נגד יצר הרע, ואם רוצים לחקות את הגוים אז זה יהיה מותר, אבל לפי דעתו משטר דמוקרטי עדיף.

בכל התורה, אין ציווי שדומה למינוי המלך: לפני שהתורה מצווה :”שום תשים עליך מלך” מקדים התורה את הפסוק: “ואמרת אשימה עליי מלך ככל הגוים אשר סביבותיי”. אם זאת מצווה, למה התורה צריכה לתלותה ברצון העם?

הנצי"ב מסביר שבאמת התורה אינה מחייבת על משטר מסוים, אלא תולה אותו ברצון העם. לעומת זאת, הרמב"ם מסביר, שהכוונה היא שרצונו של העם למנות מלך עלולי להיות מתוך חיקוי לעמים אשר מסביב, ולכן התורה מצווה: “שום תשים עליך מלך – אשר יבחר ה’ אלוקיך”.

הרב יעקב אריאל שליט"א מסכם את שתי הדעות האלה ואומר שאפשר להגיד שמשטר מלוכני עדיף רק במקרה שקיים מלך אידאלי. אבל אם לא קיים מלך שכזה, אז "אחרי רבים להטות", ודמוקרטיה עדיפה. הרב מסביר שמה שחשוב זה לא כ"כ הצורה של השלטון אלא יותר איכותו, והערכים שהוא מעביר.

מלך אידאלי הוא מלך דומה לדוד המלך: מלא ענווה "ואנוכי תולעת ולא איש" (תהלים כב, ז), “והייתי שפל בעיני” (שמואל ב ו, כב). מלך שכל מעשיו הם לשם שמיים, מלך שיודע לשאת את עול העם, המצליח לרעות את העם כמו רועה רועה את צאנו (זה לא מקרה שמשה רבנו ודוד המלך היו רועי צאן...). מלך שיודע לעביר יראת שמיים ואהבת ה’ לעמו. זה מלך אידאלי.

כל המטרה של השלטון לפי התורה, זה לא דמות או קבוצה של אנשים השולטים בכח על העם אלא שלטון שיודע להטיב את העם, לתת לו מוסר ותורה, ואם קיים מלך מבית דוד שמתאים לזה הנה מטוב ומה נעים!

ומה קורה עכשיו?

בחסדו הגדול הקב"ה החזיר את עמו למקומו אחרי אלפיים שנות גלות. תנועת ההשכלה פגעה בלבו של העם וגרמה להפרדה בין קודש לחול, להתבוללות (שממשיכה להרוג נשמות יהודיות עד עצם היום הזה) ולהופעה של המושג החילוניות. זה עם כזה שהיגיע ארצה והקים את מדינת ישראל. כשמסתכלים על המצב הנוכחי ותקוותנו להחזרת מלכות בית דוד כואבת היא המציאות.

הראי"ה קוק, שאזכרתו בערב שבת, מתייחס הרבה למציאות הזאת. כל ספר אורות הוא מעין חזון על המצב הנוכחי. הוא לא רק שם דגש על החשיבות של ארץ ישראל באומה הישראלית והקשר שלה עם התורה ועם ישראל, אלא גם כותב על התחייה של האומה, על החשיבות להעמיד אנשי רוח על מנת לאחד דגל התורה ודגל הלאומיות. לא רוצים מדינה כמו כל המדינות של הגוים, אלא מדינת ה’, החזרת מלכות בית דוד עוברת דרך התורה, הנבואה והכהונה.

שנזכה להצליח בדרך הזאת, לתקן את המדינה ברוח התורה, להחזרת מלכות בית דוד ולקיים מה שכתוב:”ממלכת כוהנים וגוי קדוש”, ושנדע שהכל להקב”ה אליו פונות עינינו ושהוא המלך: ה’ מלך, ה מלך, ה’ ימלוך לעולם ועד!

לאחר העדרות מה, חזרתי במשנה מרץ וחדורת מוטיבציה, להעביר לכם מקצת הידע בקורס:

כיצד נשרשר נכון בעולם הוירטואלי.

(מי שהחמיץ את השיעורים הקודמים, יוכל לעיין כאן .)

בשיעור היום נעסוק בשני נושאים שרבים משורצי הפורום מתקשים בהם, כדלהלן:

1. פיסוק נכון (פסיקים ונקודות)

2. אנטרים (מרווחים בין שורות ופסקאות)

פסיקים ונקודות:

סימני פיסוק חשובים מאד להבנת המשפט. 

נקודה באה בסוף כל משפט חיווי. 

לדוגמא:

אתמול הייתי בדייט.

אף אחד לא יגיד לי עם מי להתחתן.

הסנפירים האלה ממש לא מתאימים לטוניקה.

פסיק -הפסיק מורה על הפסקה בדיבור בתוך המשפט. ראוי שלא להרבות בפסיקים יתר על המידה ולכתוב במשפטים קצרים יחסית.  

דוגמא לשימוש בפסיקים:

אתמול הייתי בדייט ודיברנו בעיקר על משפחה, חברים, שאיפות וכו'. 

האקס המיתולוגי, למשל, לא ידע איך משרשרים נכון. 

שלומית, החברה של אחי, באה אלינו הרבה הביתה.

דוגמא למשפט ללא פסיקים ונקודות:

" ב"ה לא קראתי את התגובות מעלי אבל אני רוצה לומר שאי אפשר להיפרד בצורה כזו מהחברה שלך צריך להשתדל יותר תביא לה איזה שוקולד או פרחים או סוכריות!11אחדאחד."

ניק שירשום בצורה כזו, ינודה ויוחרם מהפורום לאלתר.

אנטרים, מרווחים בין שורות.

בעולם הוירטואלי בכלל, ובפורומים בפרט, לאנשים אין כח לקרוא הרבה מלל.

בוודאי לא כשהוא צפוף ומעיק על העיניים והשכל.  לכן, באופן כללי, עדיף לכתוב בקיצור ובתמצות. (חוק 12 התווים של וופל אמרקאי )

הרבה פעמים, תגובות ארוכות יכולות להתקצר בחצי, אם המגיבים היו חושבים קצת לפני..

במידה והתגובה ארוכה,יש להוסיף (כמעט) אחרי כל משפט רווח (אנטר), ובטח אחרי כל פסקה.

אנא, הוסיפו רווחים וכך תקלו על חבריכם לפורום.

דוגמא לחוסר שימוש באנטר:

אתמול היה זה  דייט ראשון. שנינו התביישנו בתחילה. "שלום, מה נשמע?" היא שאלה בחיוך נבוך. "ב"ה, מה שלומך?" חייכתי חזרה. היא הנהנה קצרות ושתקה. "אז..את רוצה שנלך לשבת בגן?" ניסיתי. היא הנהנה בשתיקה והתחלנו לצעוד לכיוון ספסל. "ערב נעים" היא חיוותה את דעתה. "כן, חמים" עניתי. שתיקה. התיישבנו על ספסל והצאתי את המיץ-פז-בטעם-תפוזים וארבע כוסות חד פעמיות. ככה חיים, החברותא שלי הורה:"תמיד 4 כוסות, זו הלכה בהלכות דייטים". התחלנו לנהל שיחה על דא ועל הא. משפחה, חברים, ישיבה, מכללה. היא לומדת חינוך לגיל הרך. (כמה מפתיע..) אני מתכוון להמשיך עוד שנה בישיבה. שתיקה. שתיקה. "את מכירה את הבדיחה על ביינישים, איך מתכוננים לשבת? מוציאים את העט מהכיס" ניסיתי לשבור את הקרח. היא חייכה ::"כן, אני מכירה". שתיקה. שתיקה. לגימה מהמיץ-פז. "אז, איך את רואה את שולחן השבת שלך?" ניסיתי לדלות שאלה מהמלאי שהכנתי. "מעץ מהגוני מלא" היא ענתה בחיוך שובב. הופתעתי. בדיחה. גיחכתי קלות ושיניתי תנוחה על הספסל. 4 אמות. שתיקה. "טוב...אז נתחיל ללכת לכיוון האוטובוס?" שאלה בהיסוס. הצצתי בשעון שהתקדם ב-45 דק' מתחילת הפגישה. "כן" עניתי. קמנו והלכנו.

פסקה כנ"ל, גם אם התוכן מעניין ביותר, אף אחד לא יקרא.

שיעורי בית: 

כתבו פסקה מעניינת, עם פסיקים, נקודות ורווחים! 

את הפסקה יש לשרשר לתגובה הזו והיא תהווה כ-10% מהציון הסופי בקורס.

נושא השיעור הבא עוד לא הוחלט סופית. להצעות- אפשר לפנות אלי.

שלומות ואור,

ד"ר תול, S.B.A במדעי הפורומים המדויקים.

בס"ד

כנסו:

/News/News.aspx/225333

תתפנקי על האנטר!!!

הכניסה לארמון
ישנו משל מר' ישראל הבעל שם טוב, בו מסופר על ניסיונות בני אדם להיכנס לארמון המלך.

בזה אחר זה מנסים להתקרב לארמון המלך, אך נתקלים בשומרים ומעצורים שונים החוסמים אותם בדרך.

הנה לבסוף לאחר ניסיונות, מצליח האחרון להיכנס לארמון המלוכה ומסתובב לו בחופשיות.

בהתרגשות הוא מגלה את אוצרות המלוכה השמורים ונסתרים מהמון העם.

עולה ה'תייר' לקומה השניה ומתקרב לחלון להביט בחצר הארמון המפואר.

במבטו הוא רואה את הכניסה לארמון- אותה כניסה שהוא עצמו נכנס דרכה בקושי רב ולאחר ניסיונות.

והנה משהו מוזר ושונה – הכניסה חופשית לגמרי! לא שומרים ולא מעצורים, לא דובים ולא יער...
 

כך המשיל הבעש"ט את הדרך לאוצרות מלכו של עולם – הדרך חופשית לגמרי, פתוחה ונגישה וכל המחסומים דמיוניים בלבד!

כל המגבלות מקורם בתפיסת האדם המצומצמת ומוגבלת בשכלו הנברא, אבל נשמת ישראל חלק אלוה ממעל ודרכה לבית מחצבתה סלולה ומוכנה.

השפע האינסופי נמצא וניתן לגילוי, הדרך לעץ החיים ולתיקון עולם, עץ החיים האינסופיים הקודם לעץ הדעת השכלי המגביל.

השפע כבר נמצא
האדם, בפעולותיו ותפילותיו, איננו משנה את בורא עולם או את המציאות, אלא מתחבר ומחבר מחדש את צינורות השפע האינסופי, עד שדבריו פועלים בחיבור אלוהי למקור.

ממילא במציאות מתגלה השפע, שבעצם כבר ישנו ומוכן, אלא שהמניעות לקבלתו הם מתוך צמצומי עולם הזה.
 

אם כן מה מיוחד למשל בחודש אלול שהוא יותר עת רצון ו"המלך בשדה" ?
עת הרצון מגיעה מתוך האדם עצמו.

בזמנים מיוחדים, תפילת האדם ומעשיו מגיעים ממקום פנימי אשר המניעות והמחסומים לקבלת השפע, מתמוססים בפני אותו מקום.

כך למשל בעת צרה, כך בעת בכי, בתפילת רבים, בזמנים יחודיים בשנה, במקום מיוחד או אצל צדיק גדול ועוד. מתוך שגרת החיים האנושיים, זקוק האדם ל'מיוחדות' אשר תבטא את רצונותיו ממקום פנימי ואמיתי ומשם תתעלה התפילה ותתגשם.

יתכן שאם נהיה תמיד ב'מקום' מעין זה , לא נצטרך את המיוחדות שהרי הוא יתברך עושה נסים לכל הבוטחים בו. צריך 'רק' אמונה ובטחון.

חודש אלול הוא סיום השנה, זמן חשבון נפש של מיצוי השנה העוברת ולקיחת מטענים לקראת שנה חדשה.

כשם שבסוף כל שבת ישנה שעת רצון בעת המנחה, שעה שהנה השבת עוברת ועוד ניתן לממש אותה ולקחת ממנה לשבוע חדש.

בזמן כזה טבעי וראוי לו לאדם לעשות חשבונות נפש שונים ולהתעורר לשעת רחמים ועת רצון, רצון נשמתי פנימי המתחבר לצינור הרצון האלוהי. תשובה למקור הנשמתי אלוהי.
הוי אומר: המון העם הטרודים בענייני עולם הזה, יתכן וזקוקים לזמנים בהם 'המלך בשדה', אבל ה'מקורבים' – כל אשר חפץ ליבם להתקרב לארמון המלוכה, יכולים תמיד פשוט להיכנס לארמון ולגלות שגם להם חלק בו...
 

אפשר לנעול, אני לא אשכנזי..

בשבילכם שיר להתעורר!!

אלירז מוקדש - לא לא לפספס את השיר!!! 

הייתי בחתונה אתמול של חברה קרובה היה שמח!!!! ב"ה יש הרבה חתונות החודש יאללה  שמח!!!

חודש אלול טוב לכולםםםם אני בדרך לפסיכו!!

היי,

אני יוצאת עם בחור תקופה של חודש+, בהתחלה הכל היה נראה ורוד ומבטיח, למרות שהיו לי כמה ספקות והתלבטויות..אבל בכללי הכיוון היה נראה לי מאוד טוב ומתאים.

לפני שבוע בערך יצאנו והבחור הציע לי חברות, אני כמובן הסכמתי בלי להסס.. הייתי בעננים לגמרי.. מאז הספקנו לצאת שוב, וגם לראות חברים שלו ושלי.. עד כאן הכל סבבה.

מה שקורה זה שאתמול שמתי לב, שפתאום נוצרו בשיחות בינינו שתיקות- אני לא יודעת עד כמה זה בסדר בשלב כמו שלנו.. כי בתחילת הקשר היינו יושבים ומדברים שעות בלי לשים לב איך הזמן עף, ופתאום עכשיו, כאילו נגמרו לנו הנושאי שיחה העיקריים והחשובים (שאותם הבהרנו ודיברנו עליהם כבר בהתחלה) ונוצרות שתיקות מביכות כאלה.. אני חשבתי שאחרי ההצעה אנחנו נרגיש פתוחים לגמרי- תמיד יהיה לנו על מה לדבר.. כי בסה"כ אנחנו נהנים מאוד לדבר אחד עם השני, ויש בינינו כימיה מצוינת!

יכול להיות שזה רק אתמול היה ככה, וזה חד פעמי.. כי אתמול גם פגשתי זוג חברים שלו בפעם הראשונה ודי התרגשתי.. אז אולי זה מה שגרם לשתיקות, אבל מה שמפחיד אותי זה שאולי נעלם הקסם של ההתחלה- ועכשיו הכל יהפוך למשעמם ורדוד?

אני ממש אשמח לשמוע מה אתם חושבים/ משתפים מהחויות שלכם.. אני די מודאגת :/

תודה רבה!!

טוב, אני אנסה גם כאן.. מקווה שבע"ה זה יעזור..

העניין..

אני מחפשת למישהו יקר לי שידוך... 

23.

דתי לאומי, השקפה חרדית, לבוש סגנון ישיבת מרכז. עדין, גבוה, נראה טוב, משקיע, מתמיד.. וכו'..

לא עשה צבא מסיבות אידואלוגיות. 

מי שאולי זה מתאים לה.. או לחברה שלה.. שתפנה אלי בבקשה..

שבוע טוב!