אני מבינה ממה שכתבת שאת עושה הרבה,
הרבה מאוד אפילו... אולי הרבה מספיק?
אני מאמינה שלפעמים צריך פשוט להרפות,
לתת לקב"ה לעשות את שלו,
להרגיש שלא הכל תלוי בי אלא יש מישהו למעלה בשמיים שיודע קצת יותר,
זה לפי דעתי עבודה על מידת הענווה,
להבין שיש ה' שהוא ענק ועצום שמסוגל להכל!
ושאנחנו קטנטנים שרואים רק חלק ממהלך שלם...
אם את מרגישה שעשית את כל ההשתדלות שלך בנושא,
בצורה הכי אמיתית וכנה שיכולה להיות,
תגידי לו:
" אבא יקר עכשיו תורך, אני את שלי עשיתי, רק תן לי סימן שאתה עדיין איתי, שאתה עושה לטובתי..."
מותר לבקש את זה מאבינו שבשמיים,
לפעמים אנחנו ברגעי חולשה וצריכים שהקב"ה יפתח לנו את העיניים, יאיר לנו איזה הארה...
וכן הוא עושה את זה! הוא נותן...
וכמו שאמרת בסוף דברייך:
מה אני צריכה לעשות עכשיו? באמת שאני לא יודעת,לחכות כנראה לחסדי ה'!
פשוט כך, חכי! זה מגיע...
וכמובן עם הרבה הסתכלות חיובית על החיים ושהכל לטובה...
בהצלחה שותפה לדרך!