בס"ד
דבר תורה לפרשת שופטים
בפרשתנו אנחנו מצווים למנות מלך: “שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה’ אלוקיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך” (דברים יז, טו). הציווי הזה מעורר כמה שאלות:
-
לכאורה הדת שייכת לתחום הרוחני, למה התורה מצווה אותנו למנות מלך? משטר מלוכני יותר שייך לתחום המדיני ולאומי.
-
האם התורה בהכריח מצווה על משטר מלוכני? בימינו אנחנו רואים שברוב המדינות המפותחות, יש משטר דמוקרטי.
-
עכשיו שעם ישראל חוזר ארצה, מה עלינו לעשות?
ספר דברים – שגם נקרא משנה תורה – הוא מעין חזרה על התורה טרם כניסת העם לארץ ישראל. בו, מודגשים הקשר החזק בין ארץ ישראל לתורת ישראל והרעיון של ערבות. התורה וקיום המצוות אינם רק עניין פרטי אלא עניין כללי. המטרה שלנו כעם הוא להיות “ממלכת כוהנים וגוי קדוש”, תפקיד זה אינו מתקיים כשאנחנו מפוזרים בתוך הגויים אלא רק בתור אומה. ולשם זה, צריכים ארץ וגם משטר פוליטי כדי לנהל את החיים הלאומיים של העם.
ישנה מחלוקות בין הראשונים על הצורה הראויה ביותר של המשטר המדיני. ידועה הדעה של הרמב"ם – והלכה עמו – שיש מצווה למנות מלך, אומנם רבנו יצחק אברבנאל כותב שאין חיוב למנות מלך, אלא התורה דברה נגד יצר הרע, ואם רוצים לחקות את הגוים אז זה יהיה מותר, אבל לפי דעתו משטר דמוקרטי עדיף.
בכל התורה, אין ציווי שדומה למינוי המלך: לפני שהתורה מצווה :”שום תשים עליך מלך” מקדים התורה את הפסוק: “ואמרת אשימה עליי מלך ככל הגוים אשר סביבותיי”. אם זאת מצווה, למה התורה צריכה לתלותה ברצון העם?
הנצי"ב מסביר שבאמת התורה אינה מחייבת על משטר מסוים, אלא תולה אותו ברצון העם. לעומת זאת, הרמב"ם מסביר, שהכוונה היא שרצונו של העם למנות מלך עלולי להיות מתוך חיקוי לעמים אשר מסביב, ולכן התורה מצווה: “שום תשים עליך מלך – אשר יבחר ה’ אלוקיך”.
הרב יעקב אריאל שליט"א מסכם את שתי הדעות האלה ואומר שאפשר להגיד שמשטר מלוכני עדיף רק במקרה שקיים מלך אידאלי. אבל אם לא קיים מלך שכזה, אז "אחרי רבים להטות", ודמוקרטיה עדיפה. הרב מסביר שמה שחשוב זה לא כ"כ הצורה של השלטון אלא יותר איכותו, והערכים שהוא מעביר.
מלך אידאלי הוא מלך דומה לדוד המלך: מלא ענווה "ואנוכי תולעת ולא איש" (תהלים כב, ז), “והייתי שפל בעיני” (שמואל ב ו, כב). מלך שכל מעשיו הם לשם שמיים, מלך שיודע לשאת את עול העם, המצליח לרעות את העם כמו רועה רועה את צאנו (זה לא מקרה שמשה רבנו ודוד המלך היו רועי צאן...). מלך שיודע לעביר יראת שמיים ואהבת ה’ לעמו. זה מלך אידאלי.
כל המטרה של השלטון לפי התורה, זה לא דמות או קבוצה של אנשים השולטים בכח על העם אלא שלטון שיודע להטיב את העם, לתת לו מוסר ותורה, ואם קיים מלך מבית דוד שמתאים לזה הנה מטוב ומה נעים!
ומה קורה עכשיו?
בחסדו הגדול הקב"ה החזיר את עמו למקומו אחרי אלפיים שנות גלות. תנועת ההשכלה פגעה בלבו של העם וגרמה להפרדה בין קודש לחול, להתבוללות (שממשיכה להרוג נשמות יהודיות עד עצם היום הזה) ולהופעה של המושג החילוניות. זה עם כזה שהיגיע ארצה והקים את מדינת ישראל. כשמסתכלים על המצב הנוכחי ותקוותנו להחזרת מלכות בית דוד כואבת היא המציאות.
הראי"ה קוק, שאזכרתו בערב שבת, מתייחס הרבה למציאות הזאת. כל ספר אורות הוא מעין חזון על המצב הנוכחי. הוא לא רק שם דגש על החשיבות של ארץ ישראל באומה הישראלית והקשר שלה עם התורה ועם ישראל, אלא גם כותב על התחייה של האומה, על החשיבות להעמיד אנשי רוח על מנת לאחד דגל התורה ודגל הלאומיות. לא רוצים מדינה כמו כל המדינות של הגוים, אלא מדינת ה’, החזרת מלכות בית דוד עוברת דרך התורה, הנבואה והכהונה.
שנזכה להצליח בדרך הזאת, לתקן את המדינה ברוח התורה, להחזרת מלכות בית דוד ולקיים מה שכתוב:”ממלכת כוהנים וגוי קדוש”, ושנדע שהכל להקב”ה אליו פונות עינינו ושהוא המלך: ה’ מלך, ה מלך, ה’ ימלוך לעולם ועד!
