חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

מגוחך.

ואחרי כל השירשורים כאן, והפורום החדש הזה, באמת שאני אתחיל להגיד ביותר התלהבות ומכל הלב-

"שעשני כרצונו."

בכל זאת... שיהיה בהצלחה

אוקי

הם בנות, ככה שהפורום מן הסתם פעיל וגם יש להם דברים לדבר עליהם.

מצטערת אבל מהקישורים שפתחתי שהוא שם זה נשמע יותר פורום כדי לפתח אגו או משהו כזה.

אבל באמת מכל הלב- בהצלחה...

קראים לזה גאוות יחידה...

|שולחת את בעלי|

בלשון הקשלשיה |שורק|

תשלימו אם זה....

כסף או שורף המועדון

לך תביא פח דלק

לא בעיה

רקחסר קשרים דיפולמטים עם תימן

אבל זה בקטנה |לועס ק'את|

מה שמוזר זה שכל השאר שמחים שהם לא תימנים...

וזו הפעם הראשונה שהשתמשתי במילה הזו..

ת'כלס לויפה

אני רוצה ג'חנון פיצוי

מביאה לך ישר לפנים!!

רחלקה, בואי נברחחחח

בעזהי"ת.

יהודי גאה לא בורח!

שיבוא, עד אלינו... |זומם|

תראי מי מאחורייך 

הוא שתול שלי ..

ידו הארוכה של קשלש תגיע לכל שונא תימנים באשר הוא ..

בעזהי"ת.

אתה יודע למה הסוכן שלך שתול?

כי החבר'ה שלנו שתלו אותו!!!

(לענ"ד כמובן) תעשה תספורת קצת לכרטיס שלך

יפה פזור אבל יותר מידי ארוך |מספריים|

.

1. התורה ושאר ספרי המקרא תורגמו בידי יהודים למען יהודים שלא ידעו לקרא ולדבר עברית ולא למען הגויים

2. משך זמן התרגום היה בין 15 ל 50 שנה, תלוי מה סופרים (האם רק חלק או את כל הספרים וגו') וכל קביעת תאריך היא עניין שאין לו רגליים.

3. אם כבר מדברים על תאריך עברי מסורתי הנוגע לעניין הרי שמדובר בח' טבת ולא ב י' בטבת

שרון יישר כוח!!
קודם כל שאת מתחילה לחשוב כמה ימים מראש מה הצום שהולך להיות פה..

ושזה מספיק מזיז לך בלב כדי להביא לנו..

אני רוצה להוסיף עלייך-

שיש בתורה גם מימד של "אש לבנה"

שיש משמעות אפילו לצורות של האותיות בעיברית

ואין את זה בשום לשון אחרת (או אם נגיד שיש- זה ל א יוצר את אותן "אותיות לבנות" )

גם אם אתה לא מסכים יש דרך, ושרון יישר כח.

הבאתי את העובדות לאשורן.

האם יש ביד מישהו עובדות אחרות הסותרות את העובדות שהבאתי?

מאחר והעובדות שלי נכונות בתכלית הרי שאני צודק ודבריה של שרון הם דיבורים חסרי כל תכלית

1. דברי הם מפי הרב חנני הרב של שבי חברון... אם אתה רוצה אתה מוזמן לפנות את תענותך לרב...

2. אם תרגמו את התורה ליוונית כנראה שהייונים לקחו את התורה ועשו בה כרצונם.. וזה מספיק גרוע כדי שיצומו על זה!!!

3. עזרה הסופר הכן מת באותו היום וכך נגמרה תקופת הנביאים... 

4. אתה לא יכול לומר שדברי מופרכים בתחלית לפני שאתה מברר אותם לעומק ולהגיד שהתורה תורגמה בשביל יהודים מאיפה לך???

5. אולי במקום זה תכתוב אתה דבר תורה שמשקף את דעותיך על היהדות אתה מוזמן ויותר... 

על התנ"ך ועל ההיסטוריה של עם ישראל.

גדולי חכמי ישראל ישבו ושקדו עשרות שנים על התרגום ליוונית ("תרגום השבעים") למען לא תשכח תורה מישראל ולמען יוכלו יהודים לקרא בה בכל תפוצותיהם במקום שבו לא היו יודעי לשון הקודש. אני חושב שלבוא עליהם בטענות זה דבר שלא במקומו.

התרגום הזה הוא חשוב מאד והיה חשוב גם לחז"ל כי על פיו ניתן להבין מקומות שקשים בהבנה בתורה ובספרי קדש אחרים כולל ספרי הנביאים.

בניגוד לתרגום הזה שנעשה על ידי חכמי ישראל למען עם ישראל תורגם התנך גם לשפה הרומית בידי נוצרים ואכן התרגום ללטינית הוא מסולף וגרוע ואין בו כדי ללמדנו ולא כלום.

ואם את לא מאמינה לי את מוזמנת לבדוק בעצמך או לשאול את מוריך ורבותיך.

מתוך אנציקלופדיה יהודית דעת:

התורה נתרגמה עבור תלמי מלך מצרים ולפי איגרת אריסטאס היה זה במאה ה - 2 לפה"ס. מהארץ נשלחו 70 זקנים ע"פ דרישת תלמי, התרגום נעשה בתוך זמן קצר והנס שקרה הוא, שהשינויים שבתרגום היו זהים אצל כל שבעים הזקנים. פילון מתאר את השמחה והחגיגה שערכו תושבי האי ביום סיום התרגום. חז"ל שנלחמו בתופעת התבוללות ראו בתרגום התורה ליונית כיום חושך שבא לעולם. 

 "בשמונה בטבת נכתבה התורה יוונית בימי תלמי המלך והחושך בא לעולם שלושה ימים" (סדר עולם רבה, ויניציאה ש"ה, דף כד, א).

לעומת הגרסה שלך: "גדולי חכמי ישראל ישבו ושקדו עשרות שנים על התרגום ליוונית ("תרגום השבעים") למען לא תשכח תורה מישראל ולמען יוכלו יהודים לקרא בה בכל תפוצותיהם במקום שבו לא היו יודעי לשון הקודש. "

מי צודק בתכלית?

של אגרת אריסטיאס.

אני עצמי למדתי את הדברים מספרו של  משה ציפור מבר אילן, ניתן גם לעיין באנציקלופדיה המקראית, באנציקלופדיה העברית וכמובן בכתבי פילון (ידידיה) האלכסנדרוני.

חשוב לציין כי נוסחי המקור של התרגום כבר אבדו ומה שמצוי בידינו הם כתבי יד מימי הביניים שיש ביניהם הבדלים קטנים.

גם התרגום עצמו שונה מהמקור העברי בנקודות שונות. 

העובדה היא כי יהודים נפוצו בכל העולם ההלניסטי, במצריים, בתורכיה ובבבל ורבים מהם לא ידעו כלל עברית אלא רק יוונית וכל ידיעותיהם על היהדות היו ביוונית. 

חלקים שונים של התנך תורגמו ליוונית בשנים שונות ואין כלל ספק שהם לא באו לעולם בפעם אחת ובמקום אחד.

גמרא מפורשת אומרת שתירגמו את הורה ליוונית בימי תלמי המלך

התרגום היה לצורך תלמי ולא לשום צרוך יווני

ולכן היה 3 ימים חושך בעולם .. (מגילה ט')

ללמוד תנך ממקורות אוניברסיטאיים למרות שלאוניברסיטה יש לכאורה כיפה

זה גובל בבעיות של כפירה לפעמים (אני לא מתייחס למי שהבאת כלי אני לא מכיר אלא מעלה את עצם הדברים)

אז אידך זיל גמור ..

אז תן מקור!

בינתיים שרון הסתמכה על רב (שאני נוטה להאמין לדבריו)

ואילו אתה הסתמכת על עצמך בלבד ועל "כל ספר בסיסי" תן ספר (עדיף עם עמוד)

אהבתי את מה שאמרת!!!!

זה ממש יפה

אכן לקחו את תרגום התורה ליוונית (ח' טבת) יחד עם מות עזרא הסופר (ט' טבת) ותחילת המצור על ירושלים (י' טבת) ועשו עליהם יום אחד של צום...

(אגב זה גם דומה למה שעשו בתמוז - יש מי שאומר וזה גם הכתוב בפסוקים, שבקיעת החומה של בית ראשון היתה בט' בתמוז ובבית שני בי"ז בתמוז ובכ"ז אנחנו צמים רק בי"ז כיוון שחורבן הבית השני משמעותי יותר וכן כי בכל זאת אנחנו עדיין לא יוצאים מגדר "צום הרביעי"...)

והתרגום זה אבלות עצומה.

זה כמו לקחת גוף של אדם בלבד ולומר שזה הוא....

או בט' זו מחלוקת

השו"ע בסימן תק"פ כותב שלא יודעים מה אירע בט' בטבת שמתענים בו

המשנ"ב כותב (וכן הבאר היטב) שבסליחות שלנו איתא שבו נפטר עזרא הסופר

בסליחות שלנו (ספרדים) נראה שהוא נפטר בי' ולא בט' (וכן מופיע בלוחות)

לפי הירושלמי גם בבית ראשון נבקעה החומה ביז' בתמוז

אלא קלקול חשבונות היה שם

כלומר לא דייקו בתאריך מבחינת הצרות ולכן זה מחלוקת ירושלמי ובבלי

בפשטות הרמב"ם בפ"ה הלכות תענית וכן השו"ע פסקו שבית שני מדובר דחמיר לן טפי

אבל טוב להכיר את דברי הירושלמי

ידעתי שיש מחלוקת אם גם בבית ראשון היה בי"ז או שבבית ראשון היה בט', ולא רציתי להיכנס לזה...

(אבל חידשת לי בקטע של הירושלמי, הבבלי וחבריהם.. )

בכל מקרה - תודה בשם כולם!

תודה על הד"ת..

החכמתי

נעשה סיכום של הדברים? 

1. תאריכים - שלושה דברים קרו, בתאריכים סמוכים, כמו שאיילה שלוחה הביאה.

2. תרגום התורה ליוונית:

א. זהו תרגום ה70 המפורסם. בגרסאות השונות של חז"ל והחיצוניים, מדובר ב72, 70 או 5 יהודים "זקנים. 

ב. סיבת התרגום, מופיע למען היהודים המתבוללים שכבר לא ידעו עברית. לצרכים אפולוגטיים. בשביל הספרייה המצרית, לדרישת תלמי מלך מצרים. 

ג. ישנה שאלה איך התקבלה התרגום: יש שאמרו (פילון) שיהודי מצרים קיבלו את זה כחג, יש שאמרו שאף הגויים הצטרפו לחג, ויש שאמרו שאף חז"ל הצטרפו לחג, אך מאוחר יותר חזרו בהם כשראו את התוצאה של שהתבוללות. והדעה הרווחת שחז"ל התנגדו ממש, והמתבוללים והגויים שמחו. 

ד. הנס, בגמרא מופיע הנס שכל אחד הושב במקום אחר, אך כולם תרגמו באותה הצורה בדיוק, אם שינויים מלאכותיים זהים. 

ה. מה תרגמו? יש שאומרים את כל התנ"ך, ויש שאומרים רק את התורה.

לכאורה על ישראל היה לשמוח מאוד בתרגום התורה ליוונית, הרי התורה הופכת לנגישה יותר ליהודי התפוצות של אז. ובמיוחד תרגומה לאנושות, זה מעשה טבעי, שהרי התורה לא יועדה רק לישראל אלא לאנושות כולה.

והסבירו הסברים רבים: 

א. שלא היתה התורה יכולה לתרגם כל צרכה. 

ב. משום שמיועדת היתה לכל השפות, ולא רק ליוונית, ותרגומה הפכה לספר יווני במקום לכלל עולמי.

ג. היוונים העריצו את התורה כיצירה גדולה של רוח האדם, אך לא יותר מזה, הערצה בנוסח חכמת העברים, כדבר תרבותי, ולא כדבר ה' אשר פונה אל עמו. אל הייחודיות היהודית, שהינה, בעוד יוון מצידה כמודל אסתטי מחוסר אישיות, מגלה התורה את המשך הדיבור הנבואי גם בעולם שפסקה בו הנבואה.

אני רוצה לבחור בשני צדדים. במציאות ובאידיאל. בפועל חכמי ישראל הם שתרגמו, ומאוחר יותר, מתוך בחירה הם תרגמו לשפות אחרות ותרגומים נוספים. כמובן שהתירוצים נכונים שמנציחים את הזוהר העצום של האידיאל, של התורה בשפת הקודש, אבל המציאות ירדה כל כך שלא היתה ברירה, לא היתה ברירה, והיה חובה של תרגום. אין שמחה בדיעבד. זה היה מעשה שהיה חובה לבצע, והוא סמלי מאוד.  זו גלות! ואין שמחה על גלות. למרות כל המטרות של הגלות, למרות הצורך בגלות, למרות הטוב שיוצא מהגלות, אין שמחה בגלות, כי גלות של חושך שאי אפשר לתאר. והיום שבו יוצאים לגלות זה יום של חושך ואבל עצום. גם אם יש בזה תועלת, ויש. 

ובאותו עניין, אפשר להגיד ששלושת הדברים נושאים בקרבם את התחלת הגלות. 

והרצי"ה היה אומר שכנגד שלושת הדברים צריך להתחזק. 

כנגד המצור על ירושלים - לבנות את ירושלים, ואת א"י ברוח וחומר. 

כנגד מיתת עזרא- להאדיר את לימוד התורה תוך עיסוק בקיבוץ גלויות.

וכנגד תרגום התורה - להבריא את התרבות והרוח הישראלית המקורית. 

וכמובן שאסור לשכוח את יום השואה. 

ומי שמעוניין אני מצרף פה קישור לשיעור של הרב שרקי על יום השואה.

http://www.meirtv.co.il/site/content_id.asp?id=1175

ובקשה, אומנם זה דיון, וכולנו נהנים להביא מדעותנו וכו, אבל לא לזלזל באף אחד, אלא בדיון חברים טובים. 

זה לא משנה אם אתה צודק או טועה בעובדות--

ביטוי כמו "דיבורים חסרי כל תכלית" --לא ממש יקדמו אותנו לקראת בניין ביהמ"ק.

ענוה רבותי ענוה

דברי חכמים- נשמעים- רק כשהם בנחת

הרב אליהו כי טוב בספר התודעה על ח' בטבת בקשר לתרגום התורה ותרווה נחת

החכמתי ממש.. .

בעז"ה עוד השנה...

מחר ערב צום- לשתות הרבה מים!! לאכול נכון ולא להזכר באמצע הלילה שצמתם כל היום בלי לשים לב!!
 

והצום יוצא בערב שבת- מי מעלה לנו "פינת הלכה" על זה? כמה מילים?

אל תצאי אם את לא מרגישה מוכנה.

זה יכול לגרום לצרות.

וגם אם יש לך הצעות טובות- אל תדאגי, אותו אחד שהכריזו עליו 40 יום לפני שנולדת- יחכה לך.

(קרה לי פעם שמישי הציעה לי- ולא התאים לי באותו זמן, ואז הוא התארס והיא כזה "וואלה, פיספת!" ואני  עניתי לה שדווקא הרווחתי, הרווחתי פחות קשר מיותר אחד.)

אם את עוד לא מוכנה- זה יכול מאד לתקוע אותך. וסתם לפגוע בעצמך ובצד השני.

ועצתי האישית- לכי תתיעצי עם אנשים שמכירים אותך באמת. אנשים שנשואים כבר כמה כמה שנים. והכי טוב- עם ההורים שלך.

מבחור עם (ממש ממש מעט ||שורק|) ניסיון

יצאתי לכמה דייטים בחיים שלי (נניח 2, או קצת יותר .. קצת הרבה יותר...)

וכל פעם אומרים לךעל הבחורה ואתה אומר

ואללה זה בדיוק מה שחיפשתי זה היא

והרבה פעמים פשוט מאוד כשאתה מגיע לדייט או אחרי אתה מבין שאין קשר

או ששיש דברים אחרים שלא קשורים או 1001 סיבות שזה לא זה מה לעשות

אז אל תתפתי סתם

יותר חשוב שתרגישי מוכנה ולא ח"ו נישואי בוסר

כי זה ממש צרה צרורה

אל תצאי... זה סתם פוגע בצד השני וזה גם יותר מבלבל אותך...

תיסגרי על עצמך, מה את רוצה בחיים, מה את מחפשת,

ואז יהיה לך יותר קל, יותר כייף..

בהצלחה!

כבר סבלתי מספיק מבחורות לא מוכנות

אני חושבת שזה נכון להרבה דברים בחיים...

להשתדל קצת לצאת מעצמנו, וקצת לשמוע את השני ואת מה שעובר עליו....

זה הולך חזק

למתקדמים יותר :

זה מאוד חשוב להראות למד השני שיש הקשבה

להן הן מידי פעם בראש, ומידי פעם לזרוק מילים שיחשוב שאתה מקשיב

גם זה לדעתי לא נצרך כאן.הם לא התחתנו כי זה לא היה צריך לקרות וב"ה שכך. אפשר כמובן אחרי שיוצאים ומכירים לשאול את הבחורה על העניין ומתשובתה להבין מה שמבינים.

כמו כל דבר אחר בחיים

מה שכן

א- לא להיות חסר טקטק ולהעלות בפגישות ראשונות אא"כ היא מדברת על זה..

ב- להתעניין אצל מי שהציע תמיד טוב

ג- לקחת בחשבון שלפעמים הצד השני אשם, יכול להיות שגם היא אשמה

ותפסה את עצמה ברגע האחרון שלא הייתה מוכנה וכד' כך שזה דברים אוביקטיביים

בקיצור,

לבחון לחשוב לבדוק ולא לפסול ישר על הסף

אני קוראת אותך לסדר!

נתחיל מהתשובה הרעה:

עבודת המידות, מה זה צרות העין הזו? שמחי בשמחתה. ואם קשה לך, אז תתגברי. ובמיוחד אל תחשבי על העולם, רק ביחס לעצמך. שמחי בשמחת אחרים- בלי קשר אליך. וזה עבודת המידות נטו, ותיקון האישיות. 

והתשובה הטובה:

הכל מאת הקב"ה. הכל בעיתו וזמנו. ומה לנו ולחשבונות שמיא. לנו ההתשדלות והביטחון במנהיג שזה עולמו. ולפעמים הוא מעביר אותנו דברים שאיננו מבינים כלל, אבל הם חלק איזה תוכנית אלוקית, שלא לנו ההסבר. 

התשובה הנייטראלית:

אולי את לא במקום בנכון, יותר מידי בעולם פגישות ודייטים, שהזנחת את עצמך. ואולי כדאי לך לחזור לעצמך. מדברים בסיסיים של אוכל ושינה ותפילה, ועד לספורט, ותחביבים, ולעשות דברים שאת נהנית לעשות.

 התשובה האחרונה:

דברי איתה.

התשובה הנורמלית, לפני כל השאר:

זה באמת קשה, מתסכל, ממלא בקנאה..

מותר לך להיות קצת מדוכאת מזה..

אם את נותנת לרגשות האלה מקום אז ממילא כבר תרגישי אחר כך רצון לקום ולהפסיק לרחם על עצמך..

גם אחי הצעיר התחתן לפני והיה לי מאוד קשה עם זה.

ההצעה שלי וכך גם אני נהגתי:

חיפשתי איך אני יכולה להנות מכל העניין: יצאתי למסעות של קניות, לחתונה לשבת חתן, חיפשתי תסרוקת מיוחדת והלכתי למאפרת שעשתה אותי פשוט מהממת.

בסופו של דבר ביום החתונה הייתי ממש יפה ושמחה

כמובן שיום לפני כן ויום אחרי הכרית היתה רטובה מדמעות,

אבל לפחות בערב באירוע הצלחתי לכסות את כל סערת הרגשות.

עוד עניין שהתעסקתי איתו לפני החתונה היה הכנה של ריקוד של כל האחים, שממש התעסקנו איתו הרבה זמן

וגם העברנו את הזרקורים מהחתן והכלה אלינו האחים....

בהצלחה, תקחי את התקופה בצורה הכי כיפית שאת יכולה...

לפחות אחותך לא תעבור עוד שנות סבל של רווקות

את שיודעת מה נחסך ממנה ברחמי השם- יכולה לומר לה עוד יותר "כמה יש לך נס! כמה השם אוהב אותך!"

אולי יצאתי עכשיו רשעית או קלאפטע בלומר את זה^^- אבל זה האמת

(גם אני -בדברים אחרים- היום אמרתי למישי- תגידי תודה!! על משו שהיא לא יודעת איזה טובה השם עושה לה....)

אני חושבת שאת יכולה יותר לעבוד על "אין אדם נוגע בחלק המוכן לחברו"

וגם לשמוח שההורים שלך עושים סטאז' עליה- וכשיגע תורך הם כבר יעשטו טעויות אחרות

|חיבוק|

אתם ממש מקסימים..

קודם כל אני השדכנית שלה! שלא יהיה ספק, אני שמחה. אני כ"כ דאגתי לה וחיפשתי בשבילה כל הזמן, אז אני מודה לה' שזיכה אותי להצליח סופסוף בשידוך..ועוד לאחותי אז זו בכלל זכות.

עם זאת זה קשה בטירוף..כאילו היא גנבה לי את הבכורה, והאכזבה ממנה, מהם, שהם לא משדכים לי... ובכלל אם אין להם אף אחד בשבילי, אז שיתאמצו....סתאם.. אז שתדבר איתי, אבל לא רק על עצמה, אלא שתגיד לי אלף פעם שהיא קורעת את שערי שמיים בשבילי...כי לי כבר דיי יבשו הדמעות... ודיברתי איתה על זה אני העלתי את הנושא ובכיתי בפניה, אבל אחותי מעופפת...

ואז....חשבתי , שאני צריכה ללמוד לשמח את עצמי! ולא להיות תלויה באף אחד!

רק אני וה'. וכמה שבא לי להעיף את הניסיון הזה ממני, הרי אף אחד לא מזמין אליו ניסיונות. אבל הבחירה הזו לא בידי. מה שכן בידי זו המחשבה שלי, ובכל ניסיון שלנו בחיים הבחירה בידינו, אם לחיות או אם ליפול. ואני בע"ה אשתדל לקחת את הניסיון הזה באהבה ולשמוח...באמת לשמוח ולבטוח בה' שזה לטובתי. פשוט כך. עמוד בניסיון בגבורה, רק מזה אצא נשכרת מכל הבחינות.
 

אחותי אמנם עוד לא התארסה אבל זה ממש עומד לקרות בקרוב ואני על קוצים...היא הכירה אותו דרך אתר אינטרנט שאני מצאתי ועדדתי אותה להיכנס אליו והבחור פנה אליה אחרי שהוא פנה אלי ואני לא רציתי לצאת איתו כך שהיא הגיעה אליו די בזכותי. הוא הבחור השני שהיא יוצאת איתו והיא כבר מוכנה לסגור ענין ואני בעסק כבר כל כך הרבה שנים ועכשיו אני עוד בתקופת יובש.

אני קראתי את מה שכולם כתבו אבל זה לא מנחם אותי ואני לא מרגישה שיש משהו ולו הקטן ביותר שאני מסוגלת להגיד לה חוץ ה"אני רוצה שתחכי עד שאני אתחתן" וכמובן שזה משהו שאני לא יכולה להגיד.

אולי דווקא מה שאת צריכה עכשיו זה לא נחמה אלא לתת לעצמך להרגיש את הכאב. זה כואב כשאחות קונה שלך עוקפת אותך ואת "נשאת כיתה". אני לא חושבת שזה קשור לרחמים עצמיים. זה קשור לנתינת מקום לכאב ואחרי שתסיימי להרגיש את הכאב, תקומי ותכריחי את עצמך להמשיך הלאה...אין משהו אחר שניתן לעשות.

עדיין בסך הכל יש לך פה הזדמנות.

הזדמנות לא פשוטה אבל היא בידיים שלך-

ההזדמנות היא, לעבוד על המידה הזו. פשוט לשבת שעות עם עצמך, וגם עם אחרים (חברות, פורומים, חיית מחמדת, פסיכולוגית, או הקב"ה..) ולהבין מה התחושות שאת מרגישה, מהיכן הן מגיעות, מה את חושבת עליהן, מה ניתן לעשות איתן, האם יש סיכוי להתגבר עליהן, במה זה בא לידי ביטוי, ועוד מה שעולה בליבך.

אם הקב"ה נתן לך את ההזדמנות הזו, כנראה שהיא באה בזמן מתאים.. תפעילי מנועים, ותנסי להיסתער לעומתה.

בהצלחה רבה.

אין צודק ברגשות. יש צודק בשכל. 

ובמקום להסביר את עצמי.

אני רוצה להזכיר את המימרא החסידית העתיקה. 

מלך - זה אדם ששם את המוח מעל הלב

ולמך - זה אדם ששם את הלב מעל המוח. 

אין הכוונה לבטל כוחות, אלא לשים אותם במקומם הראוי, ומתוך כך להפעיל אותם.

ולמעמיקים - איזהו החסיד? המושל! (כוזרי)

אע"פ שאת בלחץ היא לפני החתונה- ז"א מאורע שישפיע על המשך מציאות כל חייה. תחשבי שהיא כרגע במערבולת (-שמחה אמנם,אבל מערבולת..אם לא נפשית לפחות  טכנית, סידורים,קניות וכיו"ב..) נסי להפחית כמה שיותר את רמת הציפיות ממנה בתקופה סוערת זו. נסי להכנס לנעלים שלה (-למרות שזה אכן קשה. אבל את מסוגלת!).

הלוואי שה' יזמן לך את בחיר ליבך בקרוב ואת תראי איזה טוב שהיתה לך העקבה הזאת-ובכמה דברים את היבשלת בזכות העיכוב הזה...ואת צודקת שאם תצליחי להוציא את הדברים הטובים מהנסיון הגדול הזה שיש לך (כמו להתחזק ולצעוק לה' מקירות ליבך, לראות את הטוב ולשמוח שיש לך שמחה במשפחה ושעוד בזכותה את זוכה לשליש חיי עוה"ב-)את תהיי המרווחת העיקרית! חזקי ואמצי! אנחנו איתך! וגם ...הקב"ה!

התפעלתי ממה שכתבת, חיזקת.

אני מאחלת שבעזרת ה' תצאי רק יותר קרובה לאבא

מכל הנסיון הזה

ושבנתיים ייבנו אצלך יסודות חזקים ועמוקים לבית המתוק שה' רוצה להקים לך.

ותמשיכי להתחזק ולבחור בטוב

ב"ה

בתור אחד שעשה את זה לאחיו הגדול... העיקר הוא לשמוח בשמחתו של האח, ברוך ה' היא מצאה!!

תשמחי בשמחתה.

תיכנסי למהלך נפשי של שמחה ובעז"ה מתוך השמחה תמצאי גם את מהר את זיווגך!

מזל טוב!

אני רואה את זה מהצד השני.. אני האחות הקטנה..וזה באמת לא נעים ולפעמים אין הרבה מה להגיד..

אני חושבת שצריך כאן פשוט ענוה של שני הצדדים ולהבין שהכול מה'

דוקא בשעות שלפני שהיא עוזבת ת'בית אז יש ויכוחים ומתח וזה דבר ממש טבעי.

להשתדל להבין אותה היא לחוצה מהעתיד מההווה מהכל... אפשר לצאת לנשום אויר איתה ולדבר על הנושא שכאוב לך איתה.

ב"הצלחה אחותי..

בנקודה זו לא רע בכלל...

מכירה הורים עשירים חילוניים שקרה להם הדבר הזה. הם הזדרזו למצוא לגדולה שידוך והעמידו שתי חופות באותו היום. ,לעניות דעתי, צריך לדעת להתמודד גם עם משברים, ולא להאשים מי שנופל אם לבו רוצה להיטהר ואינו מצליח מיד.

אני האחות הקטנה בבית. (יש שתיים מעלי)

וחוץ מהעובדה שממש שמחו בשבילי, למרות שלא יכולתי לעזור להם בשידוך (הן ממש גדולות ממני, ולא הכרתי אנשים בגיל) אבל פתחתי פתח.

בתוך פחות משנה התחתנה אחותי הבכורה, ולאחר מכן גם השניה.

תודי לה' שהצלחת "לחתן" אחות קטנה, ובע"ה הקב"ה שקבל את ההודאה וישלח גם לך את החצי השני שלך.

מזל טוב!!!

עם כל מה שכתבתם אני מזדהה. אני מבינה גם את אחותי, שהיא לא אשמה, ואין לה מה לעשות כ"כ.

עד לחתונה יש זמן, ב"ה, זה לטובתי שבנתיים אספיק להכיר את בעלי... ויהיה בסדר...

אני חזקה, אבל כמו כולם יש נפילות בדרך..

יש לי אחות גדולה, שכשאני הכרתי את בעלי, היא עוד הייתה גרושה (אני יודעת שזה לא כמו רווקה, אבל זה עדיין אותו לבד, קשה, מציק, כואב), גרנו ביחד אצל ההורים שלי.

ואני הרגשתי רע.

ממש רע,

על זה שאני מצאתי את שאהבה נפשי (וזה עוד היה לפני האירוסין) והיא עוד לא.

והוא היה הראשון שלי.

והיא יצאה עם מלא...

וזרקתי פעם משהו על זה,

אז היא אמרה לי, "מה פתאום??? מה הקשר? וכי מי שאת מתחתנת איתו, פוגע/מפריע לי להתחתן??? זה ממילא לא יכול היה להיות אותו אחד"...

וזה ממש הרגיע אותי.

כי באמת, זאת מחשבה מצחיקה.

את הרי לא היית יכולה להתחתן עם בעלה, נכון?

אז זהו.

כל אחד בזמן שלו..

וחוץ מזה,

אבל שמחה מאוד לבשר, שאחותי התחתנה חודש וחצי אחריי, וממש היה כיף ושמח בשתי החתונות...

אז שיהיה בהצלחה!!

וצריך הרבה אמונה בשביל להחזיק חזק, ובאמת לשמוח מכל הלב...

כאחת שזה קרה לה, אני זוכרת בעיקר את הרגשות המעורבים. באמת אפשר להיות מאוד שמחים עבור מישהו שאוהבים שמצא את בן  זוגו וגם להצטער על שאת עדיין מעוכבת. לי אישית מה שהיה הקשה ביותר בעניין היו התגובות של הסביבה. אנשים לא רגישים מספיק ש"מנחמים" אותך או בני משפחת הצד השני שבודקים מה לא בסדר איתך או מפחדים מ"עין הרע"... גם זה ניסיון ואני מקווה שתמצאי מהר את המיועד לך ותוכלי לחייך כשתזכרי את התקופה הזו. אני מציעה לך בחום לקרוא את הפוסט בבלוג של יקרת פרידמן "אחותי, תאותתי לפני שאת עוקפת", שמיועד בעצם בעיקר לאחיות העוקפות, גם התגובות שם מלמדות הרבה: blog.parasha.org

קודם כל את גיבורה

ואני ממש מתפעלת מהתגובה שלך!!!

בלא מעט רגעים בחיים שלנו אנחנו כואבים על חיסרון שיש לנו, והכאב הזה נעשה קשה עוד יותר למשא כאשר החיסרון מתמלא אצל אנשים שאנחנו קרובים אליהם.

אולי תנסי להפוך את המשא למסע- ברגעים הכאבים שלך דברי עם ה'- תשתמשי ברגעי הכאב כדרך לחזור להתפלל, תקחי את הדמעות שעולות בך לבקשה לפני ה' שימלא גם את החיסרון שלך, ולא רק שלך אלא גם את חסרונה של כנסת ישראל המחכה לדודה.

לי אישית עוזר מאוד לדעת שאנחנו לא אנשים פרטים וכמו שהשמחות הפרטיות שלנו הם לא רק שלנו כך גם הכאב הפרטי שלנו הוא לא רק שלנו.

בהצלחה והרבה שמחות.

תראי, אין צפי שתוכלי לעבור את זה בשלום ובשלווה. ההיפך הוא הנכון. את מן הסתם חווה טלטלה ריגשית עזה ואין לזלזל בה. תני לעצמך כמה שיותר תמיכה, אימרי לעצמך זה בסדר שאני במתח/דכאון/מקנאה/על סף בכי כל הזמן, כל התחושות הללו הן אמיתיות ואין כמעט מנוס מהן. אבל השתדלי לזכור שהיא לא, אבל ממש לא מתחתנת עם החתן שלך, וגם מזלך יזרח ובקרוב. ואני חוזרת ואומרת: אל תכעסי על עצמך, השתתפי בשמחתה רק כמה שאת יכולה, והביני שזהו נסיון בהחלט לא פשוט. חיזקי ואימצי, ובקרוב ממש אצלך.

לאחותי הגדולה לא היה קל כאשר היא ידעה שאני עומדת להתחתן. כשההורים נפגשו אצלנו בבית היא יצאה לחברה. אבל בחתונה שלי היא שמחה והכל היה בסדר. ב"ה היא התחתנה כשנתים וחצי אחרי . אז עם כל הקושי למרות שאני לא חוויתי זאת צריך לשמוח בשמחתה ובעז"ה הזיווג שלך יגיע בזמנו. צריך להמשיך להתפלל ולעשות את ההשתדלות. בהצלחה ושבעז"ה נשמע בשורות טובות גם אצלך.

ציון גולן כמובן

מה הקטע של בתי מלון?

וזה כולל ספות, שטיחים, ושות'

במידה ואתם יוצאים לטייל בהספקות שבין הגשם (ואוהו כמה גשם בעז"ה ירד). אז לדאוג לדאוג לדאוג להתלבש כמו שצריך. לא רוצה לגעת בסיבות, אבל מהיכרותי, מספיק בנים ובנות לא מתלבשים כמו שצריך למז"א, ואז מתחילים בעיות עם המעיל של הבחור לבחורה, וכו. 

כל עוד רק קור ירושלמי- לבוש מתאים, מספק. וזה אפילו כיף ממש לטייל כך בירושלים. 

אם יורד גשם להכנס למקום מוגן, כמו שאמרו:

1. מסעדות,

2. בתי קפה,

3. חנויות, (ספרים, בגדים, סנוקר, רהיטים)

4. קניונים (מילא, ת"ח, מלחא, קניון ישראל, סנטר 1, קניון הדר, בניין כלל)

5. מתחמי תיירות (מנהרות הכותל, עיר דוד) 

6. בשעת הדחק במנהרות מתחת לכבישים (וזה כולל מתחת לגשר המיתרים).

7. מצפה הציפורים בגן סאקר.

8. הכנסת,

9. בגני שעשושים: במגלשות הגדולות, מתחת לגגות הקטנים,

10. תחנות אוטובוס,

11. למצוא קרטונים, פלסטיק וכל דבר אחר, לשים על הראש ולהיצמד לקיר נגד כיוון הגשם.

12.בתים של חברים,

13. לתפוס טרמפים,

14. בתוך אוטובוס,

15. מטריות

16. לעשות היכרות עם הסרט\שיר "שיר אשיר בגשם", ולרקוד בגשם ובשלוליות.

17. לדחות ליום אחר

18.  מתחת לסמטאות של העיר העתיקה,

19. אולם שמחות - להצטרף לחוגגים

20. בכניסה לבניינים, (לובי בלעז- אם כי יש מספיק בניינים שקשה להגדיר את הכניסה שלהם כך). 

21. לעלות לאוטובוס ולנסוע למקום שלא יורד בו גשם- כמו מעלה אדומים. (ואני לא מוציא לעז). 

22. להיפגש מחוץ לירושלים.

23. לעלות לרכבת של בית שמש ולחזור. 

24. להירטב לגמרי , להצטנן, ולאבד מצב רוח

25. אם זה היה ביישוב, לדפוק על אחת הדלתות ולבקש לנוח עד יעבור זעם. 

26. לרוץ בין הטיפות, מתוך אמון שלא תרטבו. 

27. מתחת לתחנות דלק

28. מתחת לגגות בטון של כביש בגין

29. אוניברסיטאות (יש להם גם אחלה קמפוסים).

30. ספריות (וכאלו שיש מספיק מקום לדבר, וגם מעניינים- כמו הספרייה הלאומית).

31. בית משפט העליון

32. מועצה דתית (אפשר גם להספיק דברים על הדרך...)

33. קופת חולים (מפוזרות בכל העיר)

34. בתי חולים - במיוחד שערי צדק

35. הר הרצל - יש מקומות מוגנים מגשם, כמו האנדרטה של צוללת דקר. 

36. קברי צדיקים - כמו קבר דוד. 

37. טיילת מתחת לחומות 

38. מכון מאיר (יש גם קיוסק בחוץ, אולפן בפנים, וקליטה של רשת אלחוטית, ובאהבה ואמונה לפני כולם). 

39. אולמות ותאטרונות - כמו בנייני האומה, היכל שלמה

40. קולנוע. 

41. יד ושם

42. באולינג

43. דירות שירות (רק כאופציה)

44. מקומות התנדבות (יש שרה, משען למרפא, עזרה לילד, עלה, אלין, מד"א)

45. בית תמחוי (מאור פנים)

46. גן החיות התנכ"י (לרכבת, למבנים, ומקסימום לכלובים)

47.  בנקים

48. רשתות האוכל  -רמי לוי, אושר עד, שופרסל, וכו וכו

49. מוזיאונים - המדע, בגין, גוש קטיף, 

50. הישיבה המרכזית העולמית

אתם מוזמנים לצרף עוד...

תהנו!!!

*לאחר ה35 הראשונים, "אמת מארץ" תרם לי כמה. 

והאולמות האלו ענקיים, ונורא מעניינים, עם כל מיני סגנונות ועיצובים והמון אומנות על הקירות והזכוכיות. 

והם מיועדים לדיבורים, יש שם ספסלים, ואנשים יוצאים לשם לדבר בפלאפונים, וכו. 

והם מספיק גדולים- בשביל להתאים. 

או ליתר דיוק אחרי שעברנו את הגשר והגענו לאיזור הישיבה, ויש סופה רצינית בחוץ, אני רוצה להאמין שאנשים יוכלו למצוא מקלט בישיבה. 

זה פרויקט ציבורי שנעשה על חשבון משלם המיסים, אז יקח כמה עשרות שנים

(לפרטים - קו ישר שם שם)

כל השאר, אני אמון על שתיקה. 

גם אם לא כל הרעיונות יעילים- זה משעשע ביותר!

קר נורא יש שם - 120 מעלות

צריך בשביל זה חרמונית... ;)

הוא פשוט לא טרח לציין את זה...

תאלצו לפתוח את הארנק ולהוציא קצת כסף על הבנות...שוקו  בבית קפה...

נשמע טוב! אבל זה בטח שיא היקר..

ויורד עליך גשם,

גם לאויב קר ורטוב ויורד עליו גשם"

(קרב סן סימון, שם שם)

הלוואי שבקרוב..

ממי שמעת את ההדרכה?

אין שום בעיה לצאת למלחמה, ובדרך בשלב הסופי, להחליט מול מי.

הלוואי שהיינו זוכים לצאת רק עם כאלו...

לפעמים יש כאלו מ-מ-ש לא קשורים.

זה לא אומר שהם רעים ח"ו, אבל זה בהחלט קשה ולא נחמד...

אבל קחי בחשבון

שיוםאחרי תתקחילי לקבל סמסים "מזל טוב"

"לא יפה שלא סיפרת לי"

ועוד

שורק..

דקה, אני אחפש ואצרף לך קישור...

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t337324#4158019

לא הכל רציני, אבל יש שם כמה שבהחלט כן ויוכלו להועיל לך...

בהצלחה!

ושיהיה רק בשמחות...

היו קטעים שפשוט בכיתי....

ואז היתה תקלה והכל נמחק...

אני לא אנסה לשחזר

רק אומר את המסקנה שלי--

 לא שוכחים

יש דברים שלא שוכחים לעולם

ומי שלא מחזיר צילצול הוא פרה בלי קשר אם הוא נשוי או רווק...

בין שלל התחושות שכל דבר מעלה בי, הציניות היא המעניינת מכולם הפעם "גם זו דרך לשווק את עצמך". 

ישנם שתי דרכים שאפשר ללכת בהם, מצד אחד לראות את הכול כפריקה, ושם הכול מותר.

ומאידך, לראות את הקטנוניות האנושית, ההאשמות, צרות העין, הקנאה, הרגשות השליליים, ולהתחלחל, לא כך!

ומעבר לזה. אומנם כולם רוצים להתחתן, וזה תופס מקום אצל כולם. אבל זה קצת מוגזם. קצת הרבה מוגזם. נדמה היה שאין לבחורה שום דבר אחר בחיים שלה מלבד חלומות על נישואין, והאכזבה מאי התגשמותם. אני תוהה אם דבר ייפתר בשבילה, אף כאשר היא תמצא את בעלה.

צרות, רק מתחלפים. והשאלה היא על הלקחים שהפקנו, על המידות שתיקנו, והאישיות שבנינו. וזה חסר מאוד מאוד באותו המסמך. 

מעין ילדה קטנה שרוצה סוכרייה, ויושבת על הרצפה ובוכה וצווחת על אימא שלא נותנת. ומסתכלת בצרות עין וקנאה על כל הילדים שכן קיבלו.

איני יכול לתת לגיטימציה לקטנות אנושית שכזו. זה מסוג הדברים שמחלישים את הקוראים. אומנם קל לנו להזדהות עם הכתוב, עם הרגשות חסרות הגבולות, והתחושות השליליות שגם אנחנו מרגישים ברגעי משבר. אבל להפוך את זה ללגיטימי? למיין סטרים? לבסדר? 

בואו נקיש- דמיינו שכך היינו מדברים על מדינת ישראל - בוכים וצווחים כל היום על מה שחסר ומה שאין, לא חוגגים עצמאות, לא חוגגים יום ירושלים, לא אומרים הלל, ולא מודים על הטובה, כל היום רק קיטורים - מצטער, אבל זה לא דרכנו, ואומנם קל להזדהות, אבל זה רק מחליש את העם והאומה. 

במקום זאת - עלינו לעודד, להרבות בסיפורים על הצלחות, לשתף את כל התמונות של הזוגות המוצלחים. 

אני כבר אמרתי, שצריך למנוע מרווקים לנחם רווקים, אין חבושים מתירים עצמם מבית האסורים. 

צריך לגזור עליהם, רק דיבור עם זוגות נשואים. שיראו שזה מצליח ואפשרי, ואל כזה רחוק. 

שיראו שהבעל אינו מושלם, והאישה גם כן. שאין חלומות, אלא עבודה ושמחה. 

על דרך הציניות, אם נושיב שתי רווקות לדבר על מצב הנישואין - הן יתאבדו. 

ואילו אם נושיב רווקה עם נשואה, זה יתמרץ אותה, זה ייתן לה הסכלות בריאה, וכו.. 

הכי פשוט להזדהות, להשלים. לבכות על מר גורלנו. 

וכמה קשה לעבוד, לקחת אחריות על חיינו, למצוא דרכים חדשות, לעבוד על המידות ולבנות את האישיות. לגוון בדברים נוספים בחיים, להיות נעימים ונחמדים, לדאוג לאחרים, ולא להיות איגוצנטרים שכל היום חולמים על גן עדן בשביל עצמם. ולהבין מה זה אומר להיות יהודי תחת האלוקות, כזה שיוצר קדושה ומנתב את אנושיותו ליהודיותו.

לא, לא אהבתי בכלל. 

נגעלתי. ובכל זאת, היא צריכה חיבוק, ולא פחות- אולי רבנית שתעזור לה. ואולי זה חשוב הרבה יותר מבעל עכשיו.

הוא דווקא מאד עודד אותה.

נראה לי שהכי נכון היה להביא לה משיב (+בן) שיתמוך וייעץ לה.

כשאתה יודע שאתה לא היחיד בצרה, יש בזה מן הנחמה (חצי או שלילית, זה לא משנה..).

והוא יכל לעזור לה מאותו מקום שהיא נמצאת בו. יש הרבה יותר הקשבה למי שמזדהה ונמצא איתך באותה סירה.

לדעתי, אם היו מביאים לה משיב/ה נשוי/אה, זה לא היה עוזר. יופי, אתה נשוי, לך תדבר..

זו דעתי.

1. לא מדובר עליה אישית - כי הדבר התפרסם. ומספיק אנשים קוראים את זה. 

2. ואני הייתי שולח אותה לרבנית. 

לי היה נראה שהיא חיפשה מקום לפרוק בו את הרגש, את הכאב.

ושמישהו שמבין ומזדהה עם מצבה יעודד אותה להמשיך ולא להתייאש.

מישהו שלא מכיר אותה.

לא מקצועי דווקא.

אבל אני מסכימה איתך, שמומלץ בסופו של עידוד גם להפנות לפתרון מעשי (שדכנית מקצועית, רבנית..).

והבנתי שלא דיברת עליה ספציפית, אלא  על בעיה כללית קיימת.

בשירשור הזה- אני הנשואה היחידה שהשיבה...

ומה שעניתי זה די הפוך מכל מה שאתם אומרים

אולי אני אתן יותר פירוט:

פעם אחרי שזוג ששידכתי- נפרדו

היה לי ממש כואב מזה

אמרתי לבעלי:

"אבל אתה כבר מצאת אותי- נכון?"

יש משו בכאב הזה- שלא שוכחים

להרבה הרבה זמן

יש בזה גם צד של להוציא מתוק ממר- להעצים את הזוגיות כשמבינים כמה זה לא מובן מאליו כמה זה דבר יקר כמה עבדנו בשביל שנזכה לזה

אני חושבת שכותבת השאלה מהלינק- יש לה תביעה קשה נגד נשואים ודיבור איתם

שהם לא זמינים

לכן ברוך- לשלוח רווקים לדבר עם נשואים- זה לא יועיל- כי הם לא ימצאו עם מי לדבר!!

בעיה

מתחת לזה

אני חושבת שיש משו שהבחורה לא הבינה באמת

שינוי סטטוס- הוא באמת שינוי מרכז הכובד בחיים!!
פעם החברות שלך היו מרכז עולמך- היית שם בשבילן- תמיד

היום- בעלך הוא העולם שלך

הילד שלך הוא מי שחייב את החיס שלך כל יום כל היום בלי התניות

דברים אחרים- באמת צריכים לתפוס מקום אחר, מישני יותר

ככה טבעו של עולם

ככה ראוי להיות

זה לא!! מצדיק להיות חברה זבל שלא מחזירה צלצולים באופן קבוע- ופוגעני

אבל זה כן משו שכל רווקה צריכה להבין- זה ייקרה גם לך, מותק... וזה בסדר

ברוך. נכון, יש מקום מאד לא נכון בלהתאמלל כל החיים ו"לחיות את הרווקות". אבל אתה לא יכול לשלול את הכאב שלה.   גם לילדה שיושבת על הרצפה ורוצה סוכריה- יש כאב. והוא אמיתי לא פחות מכל כאב אחר. 

נכון שהפתרון האמיתי זה עבודת מידות נכונה- לעבוד על קנאה וצרות עין. לעבוד על סבלנות ועל אמונה ועל סדר עדיפיות בחיים.

אבל- עדיין יש את הכאב, את החוסר. והוא לא הולך לשומקום גם עם אמונה ותקוה כמו שצוטט פה בעבר- אני יודעת שבסוף יהיה לי הכי טוב, אבל זה לא עושה את הכאב לכואב פחות (ציטוט לא מדויק.. אבל רוח הדברים עוברת) ואין לך זכות לשלול אותו או לכנות אותו כקטנוני ומגעיל.

ולגבי מה שאמרת על שיח רווקות נשואות-

בצד הטכני, נשואה טריה- אין מה להשוות. קשר עם חברה שמתחתנת- תמיד יורד והופך (במקרה הטוב) לקשר חד צדדי- אני צריכה אותה, היא לא צריכה אותי- כי יש לה בעל. (או במקרה הרע- שיחה קצרצרה פעם ב.. כי אין לה זמן..)

נשואה ותיקה- ברוב המקרים כבר שכחה מה זה להיות רוקה, מה זה לחפש. יש איזו הסתכלות "מלמעלה" של אלו שמצאו כבר.

ויש גם את האלו שהתחתנו עם החבר מהשמינית\הראשון\השלישי שיצאו איתו וכו'- שאפעם לא היו אפילו במקום הזה, ואין להן מושג ירוק מה הרווקים עוברים. 

כך שמה שנשאר לנו- זה אותן חברות שנמצאות שם בשבילנו..

מעבר לזה- דוקא מישי שנמצאת במקום שלי, שיודעת בדיוק מה עובר עלי, ומעודדת אותי (וכן- זה בד"כ עידוד.) זה הרבה יותר מחזק. ומעבר לזה- אני רואה על עצמי, שכל פעם שאני מעודדת חברה- אני מעודדת גם את עצמי!

לכן במקום קריאה לדיבור עם נשואים- קריאה לדיבורים מעודדים. 

(ועוד נק' קטנה- כבר קרה לי שמישי נשואה, מתוך רצון לעודד, באה וסיפרה לי עד כמה היא לפעמים מתגעגעת לרווקות, ועד כמה זה בעצם קשה להיות נשואה..)

אני נשואה טריה (פחות משנה) ויכולה לומר (בגאווה לא מוסתרת) שהקשר שלי עם החברות הטובות לא פחת.

אולי קצת בכמות

אבל בכלל לא באיכות.

ואני מאוד מאוד מאוד משתדלת לחזור.

ומצד שני - גם הן יודעות לקבל בהבנה כשאני עסוקה או עמוסה. וזה גם קורה להן.... (להזכירכם...)

הכל תלוי באדם.

עד כמה חשוב לו להשאר בקשר עם האנשים שקרובים אליו..

סתם בתור דוגמא:

בין החברות הכי טובות שלי מתחתנת עוד מעט, ואני הולכת לשבת כלה שלה, ומשאירה את בעלי בלעדיי.

מה תגידו על זה???

אז נכון.

זה לא כל שבת כלה, כי אני לא חושבת שזה נכון.

אבל חברה שאני איתה כבר 9 שנים - קרובות מאוד, אוהבות מאוד - מגיע לה שאני אגיע.

בפירוש ככה.

וגם היא שמחה בזה מאוד.

ומעריכה גם..

הכל תלוי באדם..

לצערינו ממש אין הרבה כמוך.

(למרות שגם בזה צריך להיזהר- לא להזניח את הבעל על חשבון החברות..)

באמת אין הרבה כאלו.....

ואני יכולה להבין שהיא יכולה להיות עמוסה וקשה לה

והבעל שלה צריך אותה, והילד...

אבל

מותר לה להיות לפחות קצת בשבילי - כמו שאני הייתי בשבילה, כשהיא היתה צריכה אותי...

וחבל שזה לא כ"כ קורה.

נערה פרקה תחושות שעל הלב שלה. וזה טוב. (ברוךש - זה לא סותר בכלל מאמצים, זה צורך[ועוד יותר לבחורה])

התשובה? נו טוב...

החלק של ההזדהות הוא טוב.

האריכות - פחות...

שתי הערות קטנות למשיב:

א. אתה לא אמור לדחוף בחורה בת 24, שדוחה הצעות על ימין ועל שמאל לעוד בררנות. (זה נובע מהתשובה)

ב. טוב נו, אותי לימדו בישיבה שהקב"ה מעמיד אותנו למשפט, ולא חלילה ההפך...

ונסיים בטובה- מאוד מאוד חשוב ההזדהות. והייתה כאן. זה בעצם כל מה שהבחורה הייתה צריכה - כתף

הוא פריקת הכאב. אבל מלבד זה אין חדש תחת השמש. לדעתי - מעבר לענין שהכל רשום מלמעלה בדייקנות מקסימלית - כל המחכים והמתייסרים צריכים לבדוק את ההתנהלות שלהם בדייטים.  ובקיצור אומר כאן: אם כבר השקעת את הזמן, ההכנות וכו' עליך לדאוג לכך שהזמן יעבור בנעימים ככל האפשר ללא קשר לתוצאות!! היי מענינת, מצחיקה, אנרגטית, לא צפויה, ואת העניקי לעצמך שעה של קורת רוח, אל תסמכי עליו בנידון ואח"כ תיפלי למעמקי האכזבה! בשיטה הטיפולית הנקראת "גשטאלט" גורסים כי האדם, ורק הוא, אחראי למצב רוחו ולצרכיו הריגשיים ולא זולתו. כשאני נקלעת לסיטואציה מדכאת ומשעממת אני  אומרת לעצמי הרי אני כבר פה, וכנראה יהיה עלי להיות פה עוד כמה זמן, אז אני אדאג לעצמי לכיף לצחוקים ולאפס שממון. מוזמנים לנסות!

אין אבינועם הזה תותח!!!!!אהבתי ++++

הערבים תופסים בנות ממשפחות לפעמים הרסות ולפעמים גם לא שלא מקבלות חום ואהבה בבית ולמרות שהם מאוד צנעות והם מתפתות הערבי מביא להם הרבה חום והאהבה ואחרי זה הם מתחתנים ואחרי החתונה הם חושפים את פרצופם האמיתי למשל תסתכל בביתר יש מלא בנות שמסתובבת עם ערבים זה פשוט מזעזע אבל לא בהכרך קשור לצניעות יש גם הרבה בנות חילוניות שלובשות מאוד לא צנועה והם לא הולכות עם ערבים 

בס"ד

אבל רוב אם לא כל הבנות "שנופלות" קורבן לאותם ערבים זה תמיד אותן ערסיות מרמלה,לוד,עכו וכל המקומות האלה ותמיד רובן ערסיות שמתלהבות מזה שהן מוקפות ערבים...

שלא מוצאות את עצמם או מבתים הרוסים שצריכות צומי ואוזן קשבת והחמורים האלה מנצלים את זה טוב.

ואת זה אני יודעת משיחה עם ערבי... בטוח שיש גם בנות טובות בכפרים שנפלו על איזה ערבי חכם שהצליח למשוך אותן לשם.

נשאר רק לתפלל שהן יצליחו למצוא את הדרך לצאת משם...

כאחת שהתנדבה ביד לאחים

פגשתי גם בנות של רבנים, דוסיות מהאולפנות הטובות ביותר וכו' וכו'.

אני לא לגמרי מצליחה להבין למה-

אבל המסקנה שלי מהעסק זה-

שבנים יהודיים צריכים יותר להתחיל עם בנות יהודיות

לתת להן את הצומי שהן מחפשות אצל ערבים...

אבל למה אני לא לגמרי מסכימה עם המסקנה שלי!?!?!?

שמישו לא-בלונדיני יעזור לי בבקשה! ויסביר לי את הלוגיקה של עצמי!!

|הצילו!|

לחזק את הבנות מבפנים שלא תצטרכנה את פירורי תשומת הלב החיצונית הזו

גם אם בחור יהודי יתחיל איתן ויתן להן את הצומי לו הן זקוקות

אני לא חושבת שהקשר שהן תבנינה איתו יהיה קשר בריא וטוב.

דימוי עצמי, בטחון עצמי, והערכה עצמית זה המפתח שיפתור את הבעיה הזו ובעיות דומות.

המון הצלחה!

הינם אלגוריה

כל כוונתו היא שיש להעמיד את הדברים על דיוקם ואת המצב החברתי על כנו

אין לראות בדבריו הסתה לרצח או כל אלימות אחרת

ותודה מראש לצנזורה שיעירו את העלי באמצע הלילה כדי למחוק את זה...

בעעעע

אולי אני אשאר את זה כשאלה פתוחה--

גבר- נגיד אתה רואה בחור ערבי ששורק אחרי יהודיה שהולכת ברחוב-- מה אתה עושה לו?

משאיר אותו ככה?

שבר למישהו כזה את היד...

וככה צריך.

של ציניות אליסף

אבל מה לעשות שיש לשבכ מוח דפוק -ואין לי שום עיניין שהפורום שלנ"ו יהפוך לאר"מ2

עקיבא-

כשאתה תתקשר- נגיד את הכלל של "אין חיוב לענות וכו'" ...

אבל כל עוד אנחנו רק חוששים אם זה אתה או לא- יש מצב כלשהוא שנענה....

(ולא- אל תנסו אותנו!! |נוהל זוג| )

להגיד שבגלל הבעיה הזאת הבנים צריכים יותר להתחיל עם בנות זה פתרון שמתאים לגולה [פעם הרב שטיינזלץ הסביר במקו"ח שהקימו את בנ"ע בחו"ל באופן מעורב בכוונה תחילה כדי להביא חיבור בין הבנות לבנים ע"מ למנוע התבוללות].

עשית קפיצת מדרגה גדולה מידי. 

מדובר ברב ויינברג ומאוחר יותר ברב סולוביצי'ק. 

לא חיברו ביניהם בשביל שידוכים ע"מ למנוע התבוללות. 

אלא העדיפו מעורב לגמרי עם משהו יהודי - על התבוללות גמורה. 

ואני לא סותר שאין טיפת אמת במה שאמרת. אבל אין זה העיקר. 

המיוחד בפסיקות שלהם. שהם לא פסקו מה שלכאורה נכון וצודק. אלא הם פסקו מה שמתאים למציאות. וזו פסיקה אמיצה ונדירה מידי. ומי שיעיין בפסקים עצמם, יראה את הדברים ויתפעם כל כך מגדולתם. 

איך אומרים? 

הכי פשוט זה לאסור, אבל גדולה אמיתית זה בלהתיר. 

ואת הציטוט אני משאיר לסוף,

וגדולה כזו מחזירה אותי אוטומטית לאותם דברים גדולים כל כך שרב חיים מוולוז'ין, ואני מצטט:

"...וראיתי שברוב דברינו כוונתנו הולך אל מקום אחד, אלא שכבוד תורתו נוטה אל החומרא, מחמת שאין הדבר מוטל עליו. ואף אני כמוהו לא פניתי אל צדדי ההיתרים העולים מתוך העיון טרם הועלה עלי עול ההוראה. והן עתה שבעוה"ר בסביבותינו נתייתם הדור מחכמים, והעלו על צווארי עול ההוראה מכל הסביבה... וחשבתי עם קוני, וראיתי חובה לעצמי להתחזק בכל כוחי לשקוד על תקנת עגונות"

ולמסקנה: 

דרושה לנו דרך אמיצה שמחוברת למציאות. כזו שאולי נראית לנו שגויה ע"פ שיקולים יבשים. אך בגלל שיקולי המציאות, יש לחתור לקולא. אולי הגיע הזמן לציבור הדתי לאומי וחרדי להפסיק להיות אליטות, ולהתחיל לקבל ביתר שאת את כל עם ישראל? אני לא מצביע בהכרח על שבירת הכלים, אבל אולי בתנועות הנוער, או דברים כאלו. אני מציע פה כיוון למחשבה.

אני משערת שבנות הפורום הן לא הבנות עליהן מדובר בכתבה.

לכן הכתבה לא קשורה לטענתך, שלא קיימות כמעט בנות איכותיות וצנועות.

קיימות הרבה בנות שנמצאות במצב כ"כ שפל, ובמקביל קיימות גם הרבה בנות שלא.

בכ"א תודה שהבאת הכתבה. היא מעצימה את חשיבות הצניעות.

וזה חשוב לכל אחד ולכל אחת.

כולנו זה אומר הורים, מורים ובעיקר- חברים וחברות.

אתן האחרונים בדרך כלל יודעים ראשונים...

וזה הזמן לשוחח ו"להלשין" למי שיוכל לעשות משהו.

כי הכתבה כאן לא רק שהיא נכונה אלא בעיקר מדליקה המון נורות אדומות לגבי עתידנו כעם סגולה כאן בארץ הקודש.

צודקים שגם בנות דתיות נופלות בפח של הערבים(כנ"ל לילדה מהאולפנא שלי כמה שכבות מעלי נפלה בפח)

וזה ממש לא קשור לצניעות של בנות או לזה שהערבים חושבים שבנות ישראליות הן זבל... הם חושבים שאנחנו זבל בלי שום כשר לעובדה שאנחנו צנועות או לא...

ושלא עשני אישה כידי לך לבדוק קודם כול עובדות בשטח הערבים חושבים שגם אתה זבל.. זה כי אתה יהודי וזה בכלל לא קשור מי אתה או מה אתה...  

אני ממליצה לך לפנות לפורום - http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f76  (פורום נשואים טריים)

שכנראה יותר יתאים לבעיה שלך

למרות שגם פה יכולות להיות תגובות מועילות...

בהצלחה!!!

תלך לפסיכולוג או ליועץ נישואין...דחחחחחחחחוווף!!!!אמממאלה!!!! 

לא חסרים אנשים משועממים בעולם, אם זה לא היה מפוברק הבחור הזה לא היה מפרסם את זה פה, או אפילו בפורום נשואים כלשהו אלא מתייעץ בצורה מסודרת ומכובדת עם האנשים המתאימים.

שה' יסלח לך על היציאה הזו.

להתראות ובהצלחה לכולם!

עשה לך רב- לך לבנ"א שבאמת מכיר אותך. לרב שלך וכו'.

אין בדברים האלו פתרונות קסם, זה לא שמישהו ייתן לך לעשות 1,2,3 והכל יסתדר.

זה תהליך, ארוך, קשה, כואב.

ותהליך שאתה צריך לעבור אותו בליווי של אדם חכם, שמבין וידע, ומכיר אותך.

ב"הצלחה!

(ואנשים- בנ"א בא לפה עם שאלה. לא פגע כאן באף אחד אישית. מה יש לכם אתם? אל תענו, פסדר. אבל למה להשתלח כאן בכל אנש שאתם לא מכירים?

אני מעדיפה לענות לטרול ברצינות- מאשר לפגוע באדם שכל חטאו שהוא לא שורץ באינטרנט ומכור לפורומים.)

זה סימן שהוא טרול.

אולי הוא פשוט מתבייש לפנות לאנשים שמכירים אותו?

יוסף 45 - נשמע לי קצת שהבעיה היא לאו דוקא בדיאטה...

אולי בדברים האחרים שהזכרת.

וכמו שכתבו כולם לפני - זה בכל זאת לא המקום...

שתקישו בין התגובות שלכם בשרשור הזה. 

איך התייחסתם לגילוי של כאב וכו וכו של האדם הנשוי ואשתו שאינה יפה בעיניו. 

ולבין איך שהתייחסתם לכאב וסבל של אותה בחורה רווקה. 

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t339593#4179617

ולא סתם אני מעלה את זה

מאוד לא אופייני לי לכל מי שמכיר אותי מהפורום ובכלל

מראה זה דבר מאוד דינמי

אתה יכול להתחתן עם הרזה ביוצר ובסוף היא תיראה כמו חבית 

ולפעמים הפוך

אין חוקיות 

אתה אהבת אותה כשהתחתנת איתה - היא אשתך ! היא בעצם אתה !

מראה זה דבר שמשתנה לחיוב או בעיקר לשלילה במשך ההתבגרות שלנו (או הזדקנות יותר נכון)

אתה יכול לרמוז לה שתעשה ספורט ודיאטה או להגיד לה

ואתם בטח אוהבים אז היא תעשה זאת עבורך ותשמור על עצמה מליהראות לא יפה בעיניך

כי אתה חשוב לה -- אתה בעלה !

בקיצר

א- אתה תנסה להתגבר על זה ודבר איתה על זה

ב- היא תעשה את הצעד שלה

ג- בעז"ה בסוף המתכון יגיע "אהבה ואחוה שלום ורעות"

ד"ש לאדמין

שאגב אין לי שמץ מי היא... נשמח נשמח

אם היא לא מצאה חן בעיניך למה בכלל התחתנת אתה?

עדיף שתפרדו עכשיו משתסבלו כל חייכם.

כי הם אף פעם לא היו שם.

מי שמתחתן בתקווה שבח"ל תעשה/יעשה דיאטה ותרדירד במשקל לא היה במקום שבו צריך להיות על מנת להנשא ולהקים בית בישראל.

נתן-(הבן שלו תבקש מימנו להיפגש אם הרב ותסביר למה..) 0528953694

לך לאדם שמתעסק בדברים האלה.

מה אתה צריך שכל בחור\בחורה\ מדרשיסטית\אולפניסטים או סטודנטים אבודים יענו לשאלות כבדות משקל שכאלה?...

שיצאתי מנק הנחה שאתה לא אחד חרטטן.

וכן לכל אלה הסבורים שהסיפור מפוברק, מכל מקום לעיתים מאוד קרובות אדם מוצא את עצמו בסיטואציה כזו ובהרגשה כבדה שלא קבלתי את מה שרציתי. ואפשר ללמוד מהסיפור בין אם הוא אמיתי או לא. ובכן, עליך לברר לעצמך מספר דברים. א: אם היא היתה רזה הכל היה בסדר ביניכם? רק המשקל שלה מפריע  לאידיליה? 2. דרך המשקפיים של מי בדיוק אתה רואה אותה?  3. האם אתה מושלם? 4. איך היא מתייחסת לצדדים החלשים שלך? גם בהבלטה כזו? 5. רשימה של דברים טובים שיש בה. הרי אישה לא מורכבת רק ממשקל, יש עוד מרכיבים...

לא הדבר היחיד שמפריע לו אלא זה שהיא לא בדיוק כפי שהציגה את עצמה קודם: לא מתפללת ולא בדיוק רוצה שילמד..... 

בעזהי"ת.

טרול (אינטרנט)

אחד שכותב או עונה בבוטות.. אחד שמחרף ומגדף אם זה אדם ואם זה חצי עולם!!! זה לדעתי

בסלנג האינטרנט, טרול הוא משתתף בפורום באינטרנט (או בצ'אט), שכל מטרתו היא להזיק באמצעות שיבוש מהלך הדיון בו.

הטרול מסב נזק באמצעות כתיבת הודעות הפוגעות במשתתפים אחרים, הפרת כללי ההתנהגות בפורום, שלהוב (Flaming), התחזות לאחר וכדומה. כמו כן, חלק מהטרולים משתמשים בשיטות של האקרים, כגון גניבת זהויות, וכדומה.

לעתים חלק מעיסוקם של הטרולים הוא ב"ספאמריות", שליחת הודעות שמפרסמות אתרים שונים. במקרים מסוימים, פעילות טרולים עלולה לסכן את עצם קיומה של קהילת האינטרנט.

וצריך להתעלם מהם!!!!

ובזמן שמעמשעם להם

הם משתעשים עם החבר'ה ... ומעלים דברים נפיצים שיכולים לגרום לאקשן

בס"ד

אני מעדיפה להגיד שכשאני ישנה המוח מסדר את הדברים שצריך לחשוב עליהם..

והאמת שפסיכולוגית זה נמצא נכון..במוח שלנו מסדר את המחשבות בזמן שינה ועוזר לעכל חוויות ולסדר מערך של דברים..

בכולופן, השיטה שלי היא בד"כ לקבוע תאריך יעד הגיוני.

כלומר -אני נותנת לעצמי נגיד יום יומים להתכנס במחשבות ולישון קצת יותר מבדרך כלל ומחליטה שביום רביעי בבוקר אני מגיעה למסקנה וקמה כבר עם החלטה שאני עומדת מאחוריה וכמובן מלאת כוחות!!!

בד"כ הרצון לעמוד במטרה של עצמי מוציא אותי מים המחשבות וגם נותן לגטימציה למחשבות כשבאמת צריך אותם..

ואחרי כל התשובה הזו אני יכולה להתוודות שאני לא בטוחה שהבנתי על מה ההתיעצות..אבל נו שוין.. ניסיתי..

בהצלחה רבה

גשמים בעיתם!!

לפעמים בחיים צריך לחשוב

לפעמים בחיים צריך לישון

אם את באמת צריכה לחשוב- כי יש לך ים, כי כל מיני דברים זוקקים עיבוד-

אז תקדישי "זמן כרית" במיוחד לזה...

אם את צריכה לישון- או צריכה דווקא לא לחשוב- כי זה מחשבות שלא יקדמו אותך לשומקום...-

אז יש כמה עיצות לישון-

להגיד ק"ש מתוך סידור- עם כל המיזמורים

לקרוא תהילים, לקרוא מישניות

לקרוא ספר משעמם במיוחד (באנגלית לשמל- אני בטוחה שיש פה כמה אנשים שיתנו המלצות...)

לקרוא חומר למבחן שיש לך בקרוב...

כמו שבעלי אוהב לצטט את חמי-מורי- "תכבד העבודה על האנשים ואל ישעו בדברי שקר"

(<צ> )

כל דבר שהוא בתכלס בריחה מהמציאות...

כשאני ממש תקועה עם מחשבות ולא נרדמת אני פשוט כותבת אותם לעצמי.. זה סוג של הרגעה ובד"כ עוזר...

מי בכלל מנהל את הפורום???

http://www.inn.co.il/Forum/lmf_profile.aspx/7239 (תגובה אחרונה כ'א כסלו)

[צדיקה- תסתמי ת'פה ותשאירי בבטן. את לא יכולה לומר כל מה שבא לך פה. אמנם את מכירה את הפורום שנתיים ומשו- אבל זה שאת כבר שנתיים מרגישה שאין פה מנהלת אקטיבית- זה לא אומר כלום! "כל אחת וההרגשה הסובייקטיבית שלה" ]

אני לא ראיתי הודעות שעברו עריכה- לצערי יש לציין (לאור כמה דיוני טרולים שהיו פה לאחרונה)

אשמח לקבל לינקים לכמה מהן

(ראוי לציין למשל את התגובה הזו>>> http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t338657#4174417
שלא ממז שכה למענה...)

[אגב- אחלה חתימה יש לך, אני בטוחה שהראש ישיבה שלךאכן  ישמח מאוד לשמוע מה ואיך אתה כותב]

למה אנשים כותבים ככה??? הלווווו מה קורה אתכם???

צריך קצת כבוד הדדי....

אני מתנצל בפני המנהלים על חריפות הדברים.

לא הייתי צריך לכתוב בצורה בוטה כזו.

הייתי עצבני בעת כתיבת ההודעה.

אני עדיין חושב מה שחשבתי קודם,

אבל חוזר בי מהצורה.

סליחה.

|אוקי נממן את הכרטיס נסיעה לשם.. אוקי|

גם הזכות לשלם על הכרטיס???

בעזהי"ת.

כמובן שבעל\ת הזכויות רשאי\ת להעניק אותם למי שנמצא ראוי בעיניו\ה.

לא נעים - מת.

יש בזה משהו קצת לא נעים...מבינה..הבעתיות האינטרנט זה שבאמת אי אפשר לדעת אם זה קשור...

אבל תנסי מה כבר יכול להיות...אין מה להפסיד... ואם זה זה?? 

אני הייתי מנסה ומבררת בכול זאת את רוצה בטובת החברה ככה שזה בסדר

למרות שגם הוא משמעותי מבחינתי..

אז נגיד ואני אמצא משהו וארצה להכיר אותו לחברה, אולי בכלל היא לא תסכים לשמוע?

קיצור, השאלה שלי היא אם זה יעיל להרשם בכלל כל עוד, יש סיכוי סביר שהחברות לא ירצו בכלל לנסות הצעות משם..

ואם זה נראה לכם שייך לכתוב פרטים על חברות שיהיחו כל מיני אנשים שיקראו אותם.. (לא יודעת, זה לא נשמע לי כ"כ נעים..)

אוף, אני מתלבטת ממש כי ראיתי שם מאגר גדול של בחורים מהרבה גילאים...

לשאול מפורשות את החברה:
"את רוצה שנאי ארשום אותך לאתר שושבינים? כי ראיתי שיש שם כמה וכמה בחורים שנראים מעולים ממש!"

וככה היא יכולה לעזור לך למלא את השאלון שלהם- וזה יתן מידע יותר מדוייק מאשר אם את תעשי את זה לבד...

ואז את יכוהל להציע לה מפורשות "ראיתי מישו באתר- מה את אומרת? שנציע לו אותך?"

ואת תצאי החברה הכי טובה בעולם

שמניחה בצד את הפאדיחות לטובת התועלת האמיתית

(כן זה אולי קצת לכופף את הכללים של דייטים שמציעים לבחור ראשון- אבל ככה זה... זה לא כללים קדושים ואם יצא מזה משו טוב- אז למה לא? רק לשמור תמיד שלא לפגוע באנשים בטעות!)

בואי נעבור בעיה בעיה.

1. אני מנחש שאי נעימות זו נובעת מהחשש שאולי חברותיך לא כ"כ יאהבו את הרעיון.

ובכן, אל חשש! מנסיון, החברים שלי שמחו כשנודע להם שרשמתי אותם (ללא ידיעתם).

לגבי הפרטים- זה בסדר גמור, שום פרט שמבקשים ממך לרשום שם לא אמור לגלות מי בדיוק המועמד. את צריכה לעשות זאת בצורה כללית, מה גם שאין צורך לפרט יותר מידי מעבר לפרטים החיוניים.

2. זה נכון שהרבה יותר עדיף לשדך כשאת מכירה את שני הצדדים, אבל המציאות לא תמיד כזו אידיאלית.

הפרטים המפורסמים באתר אמורים להיות די והותר לצורך רושם ראשוני האם הבחור יכול להתאים, במידה ואכן את מרגישה שיש התאמה, את צריכה לצור קשר עם הממליץ ולברר קצת יותר לגבי דברים שאת יודעת כי הם חשובים לחברה שלך ולא מצויינים באתר.

3. הקטע הטוב ברעיון של שושבינים הוא שכל הבירורים נעשים ללא ידיעת המועמדים, דבר שחוסך המון אי נעימויות שיכולות להיווצר באתרי הכרויות קונבנציונליים או אפילו שידוכים רגילים.

אני ממליץ, זה לא עולה כסף, הרבה זכו למצוא את בני זוגם בזכות האתר ואין מה להפסיד.

על כך שאת משקיעה זמן בלשדך חברות שלך.

רוב החברות שלי נשואות אבל אף אחת מהן לא מנסה לעזור לי. אני אפילו ביקשתי מכמה מהן שיעזרו לי דווקא באתרים האלה שבהם המועמד לא אמור חפנות באופן אישי והן לא רצו כי לא נעים להן. (בעיה הפוכה ממה שיש לך).

זה אתר עם המון פוטנציאל ואם יש לך סבלנות לשבת ולחפש זה ממש טוב אבל באמת צריך קודם לבקש מחברות רשות.

מלבד זה, צריך לקחת בחשבון שכמו כל אתר אינטרנט,גם שם יש אנשים מוזרים וצריך לברר עליהם לעומק לפני שמשדכים אותם. אני יצאתי עם מישהו משם (גיסתי שדכה לי) בלי לברר ויצא מזה סיפור נורא.

דבר ראשון, בקשר לבקשת רשות, תלוי במי שאת רוצה להמליץ עליה. רק אם את יודעת שהיא הייתה מתנגדת לרעיון באופן נחרץ הייתי נמנע מלרשום אותה (הפסד שלה). אחרת, הייתי רושם גם את מי ש"לא כ"כ נראה לו" אבל אפשר להבין בין השורות שאם יצא מזה משהו נחמד זה יכול להיות דווקא רעיון לא רע.

דבר שני, כדי למנוע מקרים לא נעימים, הייתי ממליץ לבקש תמונה ולראות האם זה בסגנון של החברה שלך- זאת במידה ומדובר במישהו שהאוירה סביבו יכולה להיות קצת מפוקפקת. תמונה אחת יכולה למנוע דייטים מזעזעים ולא קשורים וזו לא בושה! 

אם לא רוצים להביא תמונה, לא משנה מאיזו סיבה- גם הכי הגיונית בעולם, תפסלי את זה מראש. זה סימן שבאמת מדובר פה במשהו מפוקפק. עדיף לא להסתכן.

בהצלחה.

אני יצאתי עם בחור משם ללא תמונה והוא היה אחלה בן אדם.  העולם של הדוסים כזה קטן שפשוט מאד לברר. אפשר להגיד שיש עדיפות לתמונה אבל בטח לא להצהיר על כך שאם אין תמונה, צריך לפסול מראש. אני אישית מעולם לא מסרתי תמונה שלי ולא נראה לי שיש סיבה לפסול אותי מראש

שיש מלא בחורים/ות שנראים בסדר גמור והסיבה היחידה שהם/חבריהם לא רוצים לשלוח תמונה היא סיבה עקרונית.

אז קודם כל דיברתי על מקרים בהם מראש אפשר לזהות משהו חשוד כשניגשים לעניין המראה החיצוני. אם זה בנימת הממליץ או מסיבה אחרת. אז לפי דעתי- חייבים לבקש תמונה, לא לבקש תמונה במקרה כזה גובל ברשלנות פושעת שעלולה לגרום לחויה ממש לא נעימה למועמד ולכם.

דבר שני, ואך ורק בגלל שמדובר פה במדיום אינטרנטי, מנסיון, גם אם אומרים שהבחור/ה נראית טוב ואין מה לחשוש. אחרי הכל בדר"כ מדובר בבני משפחה שמטבע הדברים לא ניחנו באובייקטיביות יתרה כלפי משפחתם- ומבחינתם הם נראים יפים וחמודים. אך לאחר בקשה נימוסית והתנצלות קלה (למרות שלפי דעתי בכלל אין על מה להתנצל בבקשת תמונה) אפשר לראות שלא כך פני הדברים, והסגנון רחוק מאד ממה שהחבר/ה מחפשים.

 עם הנסיון והזמן התמימות בקטע הזה פוחתת והולכת, לא יודע אם זה טוב או רע אך זוהי המציאות בכל מקרה.

בהצלחה לכולם!

כל העניין של תמונה - זה סוגיה מרתקת. 

מצד אחד - הרי כולם פוסלים על מראה, ומראה מהווה צד חשוב לכולם. 

ומצד שני - הרי זה לא תמיד משקף נאמנה את האדם המצולם.

ומצד שלישי - האם זה מעשה דוסי כשר להביא תמונה, ולהחליט רק עליו?

ומצד רביעי - יש עניין שאדם יקבל מכלול, את האישיות יחד עם המראה- ויחליט אחרי פגישה עם מכלול. 

ומצד חמישי - בעוד יש כאלו שנחרדים מהרעיון של הבאת תמונה, יש כאלו שלא מוכנים לצאת בלי זה. 

ומצד שישי - מי רוצה לשלוח את התמונה שלו להמון אנשים, ולקוות שמישהו יאהב את המראה שלו, זה זילות?

ומצד שביעי - כל עוד הכוונות טובות, מדובר במשהו מהותי- אז לכאורה כדאי, הרי חבל להיפגש ולחתוך מיד בגלל מראה.

ומצד שמיני - מראה יכול להתחבב על האדם, במידה והאישיות קוסמת. 

והמסקנה?

במקום שאפשר לקבל מה שרוצים, אז קבלו, ובמקומות שאי אפשר, תגלו זרימה. 

זה ענין של אמון.

האם לתת אמון במישהוא שאתה לא מכיר בכלל.

מה זה אומר?

כשאני שולחת תמונה למישהוא במייל או בפלאפון, יש לו תמונה שלי והוא יכול לעשות עם זה מה שהוא רוצה. הוא יכול לשמור את זה במחשב, לשלוח את זה לאחרים ועוד.

שמה תואמרו- זה לא בעיה כי התמונה צנועה?

אז זהו שיש היופ פוטושופ שיכול להפוך את התמונה הכי צנועה למשהו נורא...

יכול להיות שתשלחו את התמונה הזאת לבחור טוב ירא שמים ואז אין בעיה.

ויכול להיות שתשלחו את זה לאדם סוטה ומסוכן ורק תגלו את זה אחרי ששלחתם תמונה והוא יעשה בזה שימוש נוראי וכבר אין לכם מה לעשות עם זה.

ברגע ששלחתם תמונה שלכם, איבדתם שליטה על מה  שיקרה עם התמונה.

וכן,היו מרקים מעולם.

אני חושבת שהבעיה היא שכולם מסכימים שצריך להפסיק להיות תמים אבל אף אחד לא באמת יוצא מהתמימות.

אני האמנתי שאני ממש לא תמימה ונפלתי לפח בצורה גרועה עם מישהוא מהאינטרנט (לא רק אני. הוא השאיר אחריו שביל ארוך של הרבה דוסיות טובות מפורקות).

לשלוח תמונה לשכם למישהוא זה לדעת שהוא גם יכול לעשות בו שימוש לא טוב (אפילו ברמה של-סתם להראות לחברים ולהתייעץ איתם שזה לא ממש נעים...).

תחשבו אם זה מענין אותכם להיות במצב כזה.

למשל בצד שמיני.

ens62 - אם את לא סומכת עליו עם תמונה - לפגוש אותו, ולהביא לו פרטים עלייך זה בסדר?

וכאן נכנסים בירורים, לסמוך על השדכן, וכו..

ולא סתם להביא תמונה לכל מי שפגשת באינטרנט. 

זה כבר עבר את הקצבת ה12 מילים אז לא קראתי

אני מבקש :*)

בית - קפה.

אם את רוצה מקומות בקלאס - הנה לך:

יש את מסעדת פריים גריל בבית האופרה בתל - אביב שהיא אחלה.

יש את מסעדת Art Meat שנמצאת ליד הדר דימול ברמת - גן.

יש את ביטרו 56, ו - The Meat & Wine בהרצליה פיתוח.

אלו מקומות בקלאס.

ויש סתם בתי - קפה מעאפנים ובנאליים....

אם כול הידע הזה איפה הכלה???

שתפילה שם זו סגולה לזויווג...

השלט אמיתי ?

בטח סתם פוטושופ..

וזה באמת פוטושופ