פירוש מעניין נתת לכשדים, אבל לא ע"פ בונים טענה. וכל שכן שלא כך חשבו חז"ל.
אני חושב שחלק ניכר מהסוגיא, אם נשאיר אותה בקוויה הכללים, מתוחמת לעניין המלך בתנ"ך.
כאשר הרמב"ם למשל רואה את "שום תשים" כמצווה.
וכאשר הספורנו והאברנאל חולקים לחלוטין, ורואים את זה כחטא.
אולם לא חשוב רק הצדדים אלא הטיעונים שלהם.
כמובן שאילו עמד לי הזמן והמקום, וידעתי שיכולתי להכנס לסוגיא ולכותבה בדרור הכתיבה הייתי עושה זאת ברצון ובחשק. אך כבלוני עניינו של הפורום, ולא ברצוני לייגע האדם. ואני בעצמי כבר ייגע כמו תמיד.
אחלק לשלוש דרכים שעקרוניים לענייננו,
א. יש בחז"ל את אלו שראו במלך ומלכות את צורת השלטון האידיאלית (כמו הרמב"ם והרמב"ן)
ב. יש שראו את המלך והמלכות כחטא נוראי, (ספורנו ואברבנאל) חלקם אף העדיפו בפירוש את הדמוקרטיה (אברבנאל).
ג. ויש שעשו מעין דרך ביניים (כמו הנצי"ב)
אדלג על כל המהלכים, נגד המלוכה.
ואביא ציטוט מהאברבנאל שתומך בשלטון דמוקרטי (הדגשה שלי), (האברבנאל ידוע בהתנגדותו החריפה למלכות ומלך, ודבריו הקשים נמצאים קצת אחרי המקור הזה, אני לא מביא בגלל חוסר הקשרם ומקום):
"...שאינו מהבטל שיהיו בעם מנהיגים רבים מתקבצים ומתאחדים ומסכימים בעצה אחת, ועל פיהם תהיה ההנהגה והמשפט... ולמה לא תהיינה הנהגותיהם משנה לשנה או לג' שנים כשני שכיר או פחות מזה, ובהגיע תור שופטים ושוטרים אחרים יקומו תחתיהם ויחקרו את פשעי הראשונים באמונתם, ואשר ירשיעון ישלם כל אשר הרשיע לעשות... ולמה לא יהיה גם כן יכולתם מוגבל ומסודר כפי הדתות והנימוסים... (אברבנאל, דברים י"ז, יד).
עוד סיבה להעדפת הדמוקרטיה, וההרתעה הדתית (התיאולוגית לגבי העניין הזה, הדעה הזו נכתבה בצורה מאוד יפה בספרים של הרב נון ורב יהודה שביב. ונראה שגם ניתן להבין אותם מהמדרש, לפי רב נהוראי):
"ויאמר אליהם גדעון: לא אמשול אני בכם, ולא ימשול בני בכם; ה' ימשול בכם" (שופטים ח', כג).
"ויאמר ה' אל שמואל: שמע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך, כי לא אותך מאסו, כי אותי מאסו ממלוך עליהם" (שמ"א ח', ז).
"ותראו כי נחש מלך בני עמון בא עליכם, ותאמרו לי: לא כי מלך ימלוך עלינו; וה' אלוהיכם מלככם" (שמ"א י"ב, יב).
דרך הביניים של הנצי"ב:
"אכן, לפי לשון זה היה במשמע שאין זה מצווה במוחלט למנות מלך אלא רשות, כמו 'ואמרת אוכלה בשר'; והרי ידוע בדברי חז"ל דמצווה למנות מלך! ואם כן, למה כתיב 'ואמרת'? ונראה דמשום דהנהגת המדינה משתנה, אם מתנהג על פי דעת מלוכה או על פי דעת העם ונבחריהם, ויש מדינה שאינה יכולה לסבול דעת מלוכה, ויש מדינה שבלא מלך הרי היא כספינה בלי קברניט, ודבר זה אי אפשר לעשות על פי מצוות עשה, שהרי בעניין השייך להנהגת הכלל נוגע לסכנת נפשות שדוחה מצוות עשה, משום הכי לא אפשר לצוות בהחלט למנות מלך, כל זמן שלא עלה בהסכמת העם לסבול עול מלך, על פי שרואים מדינות אשר סביבותיהם מתנהגים בסדר יותר נכון, או אז מצוות עשה לסנהדרין למנות מלך, ומשום הכי כתיב 'ואמרת', שיהא העם מבקשים כך, אז 'שום תשים' " (הנצי"ב, העמק דבר, דברים י"ז, יד).
צד אחר, ואולי קצת יותר דרסטי כותב הרב קוק:
"נראים הדברים, שבזמן שאין מלך, כיוון שמשפטי המלוכה הם גם כן מה שנוגע למצב הכללי של האומה, חוזרים אלה הזכויות של המשפטים לידי האומה בכללה... לְמה שנוגע להנהגת הכלל, כל שמנהיג את האומה דן הוא במשפטי המלוכה, שהם כלל צורכי האומה הדרושים לשעתם ולמעמד העולם... דלעניין משפט המלוכה, שנוגע להנהגת הכלל, ודאי גם שופטים מוסכמים ונשיאים כלליים במקום מלך הם עומדים" (משפט כהן, קמ"ד, אות טו).
אולם בכדי שלא להאריך במקורות, אני מביא את הרב חיים דוד הלוי, שעושה סיכום מאוד יפה של הדברים, וכמובן מביע את עמדתו שמאוד דומה לדעת הנצי"ב.
"אין למצוא בתורה משטר מדיני או כלכלי ברור. אפילו פרשת המלך באה כה סתומה עד שגרמה למחלוקת רבותינו בתלמוד, אם היא מצווה או רשות. ואף שהרמב"ם פסק שהיא מצווה, הרי שאין אנו יודעים דעתם של גדולי הראשונים שלא דנו בנושא ולא פסקו כלל. וגדולי הפרשנים וההוגים דיברו בחריפות נגד המלכות כשיטת ממשל. ומצווה זאת הלא באה להסדיר את המשטר המדיני בחברה שומרת תורה, ומדוע ניתנה בצורה סתומה ועמומה? ונִשנה הדבר בכמה משטחי החיים הנוגעים לחיי חברה ומדינה.
לדעתי, זה כוחה וגדולתה של תורה, שאין בה משטר ברור ומוגדר, לא מדיני ולא כלכלי, ושתי סיבות לדבר:
א. לפי מהותם של שטחי חיים אלה, ניתנים הם לשינוי מתקופה לתקופה, ותורת ה' תורת נצח היא, ונמנעה תורה במתכוון מלקבוע בהם תחומים ברורים ומוגדרים.
ב. לא רצתה תורה לכוף את העם לנהוג בחייו החילוניים על פי משטר מסוים, לא כלכלי ולא מדיני, והשאירה את הבחירה לרצונו החופשי בשטחים אלה.
אך לעומת זאת נתנה תורה מצוות, שבהן בחינת עקרונות ויסודות, אשר יכולים להתאים לכל משטר בכל דור ובכל צורת חיים, ותכליתן למנוע את השלילי שבכל משטר אפשרי" (הרב חיים דוד הלוי, 'דעת תורה בעניינים מדיניים', תחומין ח', עמ' 365-366).
אני אסיים כאן, אני תמיד מאריך בתגובותיי, ואם לא אשים מעצור, לא אעצור. ובנוסף, אם אכניס סלט של דברים, הטעם של כל פריט יצטנן.
אתה יותר ממוזמן לפתח את העניין ולחלוק עליו או עליי.