פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 192)

שאת עדיין לא הבנת מה הסגנון הדתי שלו
שהוא ירחיב / יביא לך מישהו לברר
אם עדיין לא ברור אז בפגישה ..

על הרגישות!

כמו שכתבה @הפי, אפשר לשים את הדברים על השולחן מראש, או להעביר את המסר דרך השדכן.

אבל בכל מקרה, נראלי שבטח מספיק חותכים אותו על עודף משקל, וזה יהיה לרעתו אם עוד בחורות יחתכו מראש כדי לא לפגוע בו..

אלא אם זה דייט ראשון שלו (אי פעם).. חוצמזה שאם הגיע אליך תמונה סביר להיות שהוא יודע שקבלת אחת ואז אין סיבה שהוא יחשוב ככה כי למה לא פסלת אותו עוד בשלב הבירורים?

 

 

 

ולא להבין אם זה מה שמתאים לי..

ואח שמכיר אותו

וזה להניח מה הוא יחשוב, ממה הוא יפגע.

 

כשאנחנו באים לקשר, אנחנו באים לשמוע את הצד השני, ולא להניח מראש מה יהיו התגובות שלו.

אחרת זה לא קשר.

 

עוד נקודה: כל קשר שניכנס אליו יש בו סיכוי וסיכון. וחלק מהסיכון זה פגיעה. ואנחנו מכירים את כללי המשחק, ואנחנו אנשים בוגרים, ומנסים להיות רגישים - אבל עדיין, כשצד אחד מעוניין וצד אחד לא מעוניין, יש מצב גדול שיהיה פה פגיעה. זה לא אומר שצריך להימנע מלהיפגש. אנחנו לא נפגשים כדי לפגוע, אבל זה כן מחיר שצריך להיות מוכנים לשלם. כמובן שצריך להיות רגישים, ולהתנהל בטאקט ומתוך רגישות - אבל בעיניי זה צמצום ולא מניעה.

 

אחרי שהבהרתי את זה,

בואי ננתח רגע מה שאת כותבת:

עוד לא נפגשת איתו, ואת יודעת שהוא שמן. את לא פוסלת על זה, ומסכימה להיפגש.

אם תחתכי אחרי פגישה אחת, למה שזה יהיה בגלל סיבה שידעת מראש (קרי, המשקל) ולא בגלל משהו שהתחדשת לך?

 

יצא לי להיפגש עם אנשים שהיינו ממש בכיוונים שונים, ובשיחה אחרי זה די היה ברור לשנינו שאנחנו לא מחפשים אחד את השנייה. זה משהו שאפשר בהחלט לדבר עליו, וזה לא פוגעני (בעיניי). אגיד גם שאפשר לראות את זה כשהם הציעו לי לצאת עם חבר שהיה נראה להם יותר שייך.

 

ועוד משהו,

אולי תדברי איתו ישירות? תגידי לו, אני חוששת שמבחינה דתית וסגנון אולי אנחנו לא באותו מקום, אולי תוכל לספר לי על עצמך במובנים הללו? איך זה מתבטא? האם אתה רוצה לשנות את זה? וכו' וכו'. ככה תקבלי תגובות כנות שלו עצמו, בצורה שהיא אולי פחות מחייבת, ותראי אם זה מתאים.

יצא לי גם לעשות את זה כמה פעמים - בדגש על אנשים שהיו רחוקים ממני גיאוגרפית (או הגבלות קורונה), ואחרי שיחה כזאת נפרדנו (או המשכנו לפגישה פיזית).

פשוט במידה ובאמת לא יתאים לך מבחינה דתית את יכולה להבהיר דרך המציע/ה שזה בגלל הבדלים ביניכם ואין שום קשר למראה, שראית עוד לפני זה בתמונה או שיתפו לגביו ומבחינת זה בכלל לא הייתה לך בעיה.

אגב כשמן בעצמי, גם אם אני או מישהו כמוני חושב שחתכו בגלל המשקל, אני לא באמת יודע אף פעם אם זה בגלל זה...

אבל דווקא בגלל אי הידיעה זה יכול להיות יותר לא נעים. כשאתה לא יודע אם זה באמת או תירוץ

אני אלמד זכות עליה שזה באמת בכנות. הרי הייתה יכולה גם לא להגיד כלום.

מי שמתרצת או מי שפשוט מסיימת קשר על זה (כאשר אני לא מסתיר מראש והיא יודעת ואף רואה תמונות) לא נשאר לי אלא להצטר ולהבין שכנראה לא נועדנו זה לזו, ואולי גם עדיף שזה נגמר אחרי דייט או שניים ולא אחרי 20 דייטים, בגלל סיבה דומה...

זה מקסים. באמת.

תכל'ס - כנות זה הכי טוב. אם זה ירגיש לך שזה לא מתאים ותרצי לחתוך - תסבירי לו למה וזהו...

איזה רגישות מטורפת. כזה ראה וקדש, אשרייך

אולי כדאי להגיד מראש שאתם בסגנונות שונים ואת רוצה לבדוק את זה.
בהצלחה!

"כזה ראה וקדש"

לזה התכוונת?

(לא מאמין שאתה רציני)

כפשוטו

ותמיד מתערב בעניינים בלי לברר

פשוט אין לי בינתיים מחשב זמין. תודה על התשובה

אולי כדאי לפתוח שרשור בפורום המקביל של נשואים טריים.

 

אם את רוצה לשמוע את דעתי הבלתי מנוסה, יש בעיניי שני כיוונים:

את יכולה להגיד להורים שלך שתשמחי שהם יפגשו אותו, אבל לא כרגע. שיתנו לכם עוד זמן.

את יכולה להפגיש אותו עם ההורים שלך, ושהוא לא ישתף את ההורים שלו שקרה מפגש כזה, וממה שהם לא יודעים הם לא יכולים להיעלב.

אם להורים שלך יש צורך מסוים לראות אותו
והוא מבין את זה .. תדברו על זה .. זהו
ואם זה גם מלחיץ אותך אז למה שתלכו בכוח?

תגידי להורים מה שאת מרגישה - אמא אבא אני עדיין לא שם .. מעריכה את הכוונה אולי שמישהו אחד יפגוש אותו
אולי אחות או אח.. במסגרת פחות מלחיצה



אבל בגדול אני נגד ללכת למשהו שילחיץ אותך

ללכת להורים לא חייב להיות דווקא אחרי שהחלטתם (יש כאלה שכן.. אבל לעניות דעתי יש מקום להגיע לפני), כמובן לא על ההתחלה אבל כשיש כבר איזשהו כיוון טוב

 

ובאמת הכל תלוי בהרגשה שלכם.. 
אם אתם מרגישים שיכול להיות נחמד להביא להורים שיראו במי מדובר וגם מבחינת הצד השני- להכיר קצת את מי שגידל את האוצר שלידכם אז אפשר...

אם זה מלחיץ ומכניס אתכם למקום שאתם לא בטוחים בו אפשר גם לחכות

 

פשוט לזכור שזה לא דווקא מעיד על החלטה אלא עוד שלב בדרך

 

אגב.. זה בסופו של דבר ממש תלוי בהורים, בצורת הסתכלות שלהם וכדו'.. ממליצה להעלות את זה לשיח עם ההורים בפשטות ("אני רוצה שתפגשו אותו ולשמוע את דעתכם אבל לאט לאט.. זה לא אומר שסגרנו")

למעשה אבא שלי ואחי ראו אותו לפני כן כשהוא בא אליי לבית אבל זה לא היה מפגש רציני

סתם מתעכבים עם כוס קפה וכד'

כבר חשבתי שהתארסת🤦‍♀️

אבל מזל טוב!! אלופים! ממש משמח(:

ובעז"ה גם אירוסין, למה לא... בהמשך

אבל בשעה טובה... וכל הכבוד על הדחיפה והיוזמה!

אשר תעבוד עמדי"

כתוב, שבשעת החורבן, היו גם צדיקים שם. אבל הם גם גלו עם כולם. למה הם גלו? חז"ל אמרו, צדיקים שבהם למה נענשו? מפני שהיה בידם למחות ולא מיחו. הנביא כותב, שבמראה הנבואה על שעת החורבן, "ויקרא אל האיש לבוש הבדים אשר קסת הסופר במותניו. ויאמר ה' אליו עבור בתוך העיר בתוך ירושלים והתוית תו על מצוות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה. ולאלה אמר באוזניי עברו בעיר אחריו והכו... ועל כל איש אשר עליו התו אל תיגשו...ויאמר אליהם טמאו את הבית ומלאו את החצרות חללים צאו ויצאו והיכו בעיר ויהי כהכותם ונאשאר אני ואפלה על פני וכו'". לכאורה - האם האנשים האלו שמופיעים פה - האם הם נענשו או לא? הרי הם גלו יחד עם כולם. אבל מצד שני כתוב "הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה". הם הצטערו מאוד על כל החטאים. אם כן,למה הם נענשו? הרי "שהיה בידם למחות ולא מיחו" זה רלוונטי למי שלא השתדל. ומשמע כאן, שהאיכפתיות שלהם הייתה מושלמת? אלא, שיש אנשים שחושבים, מה זה "שהיה בידם למחות ולא מיחו" - שהם לא כעסו, לא "התעצבנו" מספיק על החוטאים. לא עשו מאמצים למנוע את החטא. אבל הקדוש ברוך הוא אינו צריך את זה "לא אקח מביתך פר ממכלאותיך עתודים". הקדוש ברוך הוא לא "צריך" את ה"השקעה" שאנחנו ניתן. הוא צריך את המטרה של ההשקעה. שאנחנו נדע, לשם מה אנחנו משקיעים להשתדל במצוות ובדרכי ה'. אלו שהיו שם - נאנחו ונאנקו על כל התועבות - ולא על צער השכינה שלא תגלה. ובאותה נבואה - מסופר - איך השכינה גלתה והלכה עם הגולים. גם אלו שהיה להם את התו, היו ראויים לשכינה. אבל השכינה - לא תישאר שם, בשביל מה שאין עמודיהן ותושייתן של ישראל. השאלה היא, האם היה בידם למחות, להראות דרך ה' - ועל זה לא מיחו.

ולמה לא מיחו? אמרו חז"ל

"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב (ישעיהו סג) 'כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך'? לעתיד לבא יאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם: בניך חטאו לי. אמר לפניו: רבונו של עולם, ימחו על קדושת שמך". אין מה לעשות. "אמר: אימר ליה ליעקב, דהוה ליה צער גידול בנים, אפשר דבעי רחמי עלייהו". הקדוש ברוך הוא לא מקבל את התשובה ופונה ליעקב. "אמר ליה: בניך חטאו. אמר לפניו: רבונו של עולם ימחו על קדושת שמך. אמר: לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה". לסבא (אברהם) כבר אין רגשות, והנער (יעקב) צעיר מדי. "אמר לו ליצחק: בניך חטאו לי. אמר לפניו: רבונו של עולם, בני ולא בניך! בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם (שמות ד) 'בני בכורי', עכשיו 'בני' ולא בניך?! ועוד, כמה חטאו כמה שנותיו של אדם - שבעים שנה. דל עשרין דלא ענשת עלייהו (פחות עשרים שנה הראשונות., שאדם לא נענש עליהם) - פשו להו חמשין. דל עשרין וחמשה דלילותא (עשרים וחמש שנה ישנים) - פשו להו עשרין וחמשה. דל תרתי סרי ופלגא דצלויי ומיכל ודבית הכסא (שתים-עשרה שנה וחצי של תפילה ואכילה ובית הכיסא) - פשו להו תרתי סרי ופלגא (נשארו בסך-הכל שתים-עשרה שנה וחצי). אם אתה סובל את כולם - מוטב, ואם לאו - פלגא עלי ופלגא עליך. ואם תמצא לומר כולם עלי - הא קריבית נפשי קמך. פתחו (ישראל) ואמרו 'כי אתה אבינו'. אמר להם יצחק: עד שאתם מקלסין לי קלסו להקדוש ברוך הוא, ומחוי להו יצחק הקדוש ברוך הוא בעינייהו [הראה באצבעו כלפי מעלה]. מיד נשאו עיניהם למרום ואומרים (ישעיהו סג) 'אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך'"

כתוב "ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה, והבאתי אתכם ציון".

וחז"ל דרשו "אחד מעיר מגן על כל העיר, ושנים ממשפחה מגינים על כל המשפחה".

וכך פירש הגר"א "אחד מעיר - זה משה רבינו, שמבין על העיר, ושנים ממשפחה זה משיח בן יוסף ומשיח בן דויד".

ולכאורה, כל הדרשה הזאת היא ההפך מהפשט של מה שכתוב בפסוק. "אחד מעיר" "שנים ממשפחה" משמע - קצת מאוד, אנשים בודדים שנשארו.


אלא, למה אחד מעיר ניצל? או שניים ממשפחה? משום שהם דואגים לעיר ולמשפחה. ואם כן, מי ניצל איתם? כל אותם שראויים להינצל עבור אותו הדבר. ולכן כתוב מייד אחר כך "ונתתי לכם רועים כליבי ורעו אתכם דיעה והשכל".

ולכן,במקום השני שמופיע "והקימותי עליהם רועים ורעום" כתוב "לכן הנה ימים באים נאום ה' ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים. כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדיחם שמה והשיבותים על אדמתם אשר נתתי לאבותם". כלומר, ה"מגן על כל העיר והמשפחה". זה עבור אותו כוח, שמעל הטבע - וגם כן מעל כל הצרה של החורבן.

אבל מה שכתוב "שובו בנים שובבים... ולקחתי אתכם אחד מעיר ושניים ממשפחה". שזה נוגע לעצם העם, זה מופיע, בדומה במקום אחר - אבל רוח הדברים נשמעת שונה - בכלל לא צריך איזה גאולה גדולה או מי יודע מה "לכל הגולה אשר הגליתי מירושלים בבלה. בנו בתים - ושבו. ונטעו גנות - ואכלו את פרין. קחו נשים והולידו בנים ובנות, וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים ותלדנה בנים ובנות... ודרשו את שלום העיר... מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקוה. וקראתם אותי והלכתם והתפללתם אליי ושמעתי אליכם. וביקשתם אותי ומצאתם....."

שזה, לכאורה - נורא מוזר. - איך זה נגמר פתאום, וכביכול, כל הסיפור על זה שלא יישארו צדיקים, רק אחד מעיר ושניים ממשפחה" - כל זה נעלם? אלא, שהאחד מעיר ושניים ממשפחה" - זה עבור אותו צדק, כאמור. והקדוש ברוך הוא לא צריך שיישארו בגולה, הוא לא צריך שמישהו יסבול, ולא שום דבר אחר. הקדוש ברוך הוא מסתדר טוב מאוד, גם אם האדם הוא כזה או כזה. האדם יכול לשבת בנחת - אבל לזכור, שאיפה שהוא נמצא - הוא צריך לדרוש את ה'. ולהתפלל. ולהשתדל עבור ה' ועבודתו ותורתו. וזה - יתן לו את הזכות. לא הדאגה, שיהיה הוא ולו "אחד מעיר ושניים ממשפחה"

עדיף צד שלישי כדי לתת מקום למחשבה על התאמה מצדך וגם מצידה. הודעה על בואי נכיר יכול להיות קצת מלחיץ..

פשוט ניסיתי לרמוז למישי כאן והיא לא הבינה את הרעיון.. אז כתבתי לה שזה בצחוק..

אולי באמת עדיף לא ישיר גם מהסיבה שכתבת ..

נראה לי שצד שלישי מראה על רצינות יותר מהודעה בפרטי.

לא אצא עם בנים מכאן - עקב חוסר התאמה מגזרית

לגבי ההתאמה, לדעתי יש כאן מכל הסוגים..

אולי לפעמים זה יותר נעים כי זה מאפשר מרחב החלטה כשזה לא מול הבנאדם עצמו.. אבל זה לא 'לא רציני' לדעתי. זה דווקא אמיץ ויפה בעיניי אם מישהי/מישהו פונים ועושים צעד. (לאו דווקא פה, בכללי בחיים)

מרגיש לי יותר מחייב שמערבים צד שלישי. 

במיוחד שמדובר במרחב וירטואלי, זה מראה שהוא באמת רוצה לנסות ולא סתם זורק הצעות לאוויר.

כמובן שאני לא אומרת שמי שפונה בעצמו זה אומר שהוא לא רציני, זה אמיץ ומוערך גם בעיני שמישהו פועל ואקטיבי. אבל מבחינתי פנייה לצד שלישי נותנת גושפנקא כלשהי.

כי אז אם יש צד שלישי אז פחות אפשר פשוט להעלם, אבל סתם ככה בחיים לא מבינה למה צד שלישי זה יותר מחייב... עצם הלפתוח את הלב מול הבנאדם ולא באנונימיות ולהציע שתצאו נשמע לי ממש מחייב

התכוונתי במרחב הווירטואלי (פורומים כמו הפורום החביב הזה, לא אתרי הכרויות)

במציאות של פנים אל פנים אני מסכימה אתך לגמרי

אני חרדית שמשתייכת לקהילה חסידית. משערת שאין פה כאלו

לא כזה מופרך.

דבר שני - מסתמא את לא חסידית קלאסית, אחרת איך הגעת לפה, לא?

מה יש להפסיד אה .. 😅

לי אישית נראה מאוד אמיץ כשבחור פונה, משהו שאני לא אעיז לבד ואם הוא עושה את זה ומציע את עצמו אני קודם כל חושבת שמגיע לו כפיים...

מבינה שזה יכול להיות בעיני בנות קצת חדירה לרשות הפרט, וגם אני אישית לרוב הייתי ממליצה על צד ג'

אבל בעיני לגיטימי כשזה מכבד ופונה כהצעה שנותנת מקום לכל צד והחלטה

מכל מה שכתבו כאן אני מסיק שזה דווקא מוערך לפנות אישית. מעניין אם זה ככה גם לא באופן הווירטואלי

אני אישית הייתי חוסמת

בסוף, זה אנשים מאחורי מקלדת, בלי תמונה או כל פרט יבש אחר. אתה יכול להיות בן 22 רווק צדיק ויכול להיות בן 50 גרוש עם 3 ילדים עם עבר בכלא...

דווקא בפניה ישירה פנים מול פנים אני הרבה יותר מעריכה את הגבר על זה שהוא ניסה. כי זה אומץ. הרבה מאוד אומץ.

בקיצור- פנים מול פנים מעריכה. בפורומים (לא אתרי הכריות) אחסום\ אצפה לצד שלישי.

בהצלחה

ולא חושפים פרטים כמו מספר לפני שיודעים קודם כל על מי מדובר פחות/יותר

זה גם נורא רחוק שגבר גרוש בן חמישים עם עבר פלילי יפנה... לי בכל אופן לא קרה אף פעם

אולי בפייסבוק וסגרתי בגלל זה

אבל עדין מבחינתי הפורומים פה זה כמו קבוצה בפייסבוק... אפשר להמציא נתונים עלייך ואף אחד לא יודע מזה. עצוב אבל קורה כל הזמן. 

כמובן שהרוב המוחלט הם אנשים טובים אבל באסה להתקע על האחד שלא.

אני בטוחה שאני לא הבחורה היחידה שלא מגיבה לגברים שפונים בפרטי.

בקשר לפורומים...

הנסיון שלי כאן שהוא נטו שלי לימד אותי אחרת... 

בכל מקרה חשוב לי לומר שתגובה מקפיאה של בחורה למישהו שבסה"כ אזר אומץ ופנה בצורה מכובדת צריכה להיות אם כבר מעריכה, בטח מעודנת. המעשה שלו אמיץ גם אם הוא לא עונה בקנה אחד עם הרצונות שלה.

***לא מתכוונת למצב שהבחורה כותבת בכרטיס האישי לא לפנות אליה. 

אני חושב שאת טועה.

אף בן אדם שעושה מעשים אמיצים, לא יכול לצפות - וזה עוון אם הוא משכנע אנשים שהם חייבים להגיב אליו ב"כפיים" או בכל דרך ש"נותנת גמול" על מעשיו - גם אם הגמול "באמת מגיע לו".

אדם צריך לחיות את חייו - היחס לאנשים בשטח ציבורי קשור לנושא הציבורי - זה שיש אדם לא מוכר שעושה כך וכך לא מחייב אותך כלום - ואסור שיחייב אותך. זה יהיה חמור מאוד אם זה יחייב אותך. - זה יהיה מתכון לאנרכיה - זה מה שקרה בדור המבול - "חמסן יהיב דמי" - כך אמרו חז"ל. הוא חושב שאם הוא נתן לך אז אתה "חייב" לו. - אין כזה דבר. אסור לעשות צחוק מדברים רציניים. בודאי לא להגיד תראו זה מאוד יפה ולכן אתם חייבים - לא זה אסור בשום אופן ונשאר אסור. מותר לכל מי שרוצה, שמרגיש יכול (או יכולה), שמתאים לה או לו, מישהו שיכול להתחסד במידות חסידות ולהתחייב במקרה זה או אחר - לפי ההקשר - וכמו שהוא באופן כללי החובה של החוכמה של "מידות חסידות" - אז מותר להתחסד לפי ההקשר. ולתת גם מה שעל פי דין אין צורך - בלי קשר לשאלה "מי יזם". אם מישהו יזם - גם בצורה הכי ג'נטלמנית - זה לא מחייב. איזה מין ג'נטלמן זה הוא ג'נטלמן שמחייב אותך?

זה יעזור לסינון מינימלי.

נפגעת שהיית צריכה לחכות?

או שסתם ירדה ההתרגשות ממשהו חדש?

לכל מלון יש הכללים שלו

לפעמים יש חלוקה לאזורים (רק לאורחי המלון, גם לאנשים מבחוץ אבל רק אם מזמינים, לכל מי שרוצה גם בלי להזמין)

אבל בכל אלה שאני מכיר אפשר לשבת לפחות אם מזמינים (ואם לא מלא לגמרי בזוגות כמוכם...)

וכמובן, אתם לא צריכים לפנות אליהם. אחריות שלהם להגיד לכם מה לעשות ומה לא לעשות, איפה לא לשבת וכמה חייבים להזמין, ואתם יכולים לקום ולעזוב אם לא בא לכם לשלם.

 

*לפעמים צריך להזמין במחיר התחלתי די גבוה - יכול להיות 70 או אפילו 120.

קחו בחשבון. מצד שני, אם הבחור שומע מחיר גבוה וזורם עם זה, אל תברחי. תני לו לפרגן את העלות הגבוהה ובפעם הבאה תיזהרו.

זה עושה רושם רע כשהבחורה פשוט לא מסוגלת לשמוע על הוצאות גבוהות מדי

ולבחור - בדרך כלל הצעד הנכון הוא לשלם. אם אתה רוצה תתיעץ איתה אם היא רוצה להישאר ולשלם או ללכת למקום אחר.

מה גם שבדרך כלל דווקא נשים יוצאות לעולם מהר יותר מגבר ולא פעם יותר מבוססות כלכלית

כל המקובעות הזאת שהגבר חייב לשלם- פשוט מחליאה בעיני.

אבל הכי טוב באיזה בית קפה או משהו. ב"ה לא חסרים...

נוטה לבדוק אצל אדם שלישי שקשור אלי ואליו

וכשהמציע/ה קרוב/ה אלי ומכירים אותי אני נוטה לסמוך יותר על הפרטים שלהם

אוף כבר כל הצמתים האלה שדורשים הכרעה מתישים אותי אששששש...

בטוחה שאין אף אדם שאיכשהו מכיר אותו אפילו שטחי? המטרה היא יותר היכרות איתך והיכרות כלשהי איתו...

אני תמיד מגלה שאין לדבר הזה סוף... תמיד חייב להיות אדם כזה, יותר מ1

תחשבי שוב...

אני לא אכתוב כאן את התשובה, כיוון שיש פה הרבה טרולים, ואני אוחז שאת טרולית, ואני לא אתן לך תשובה. באאייייי!!!!!

בגדול אפשר לומר שחבר יותר ייטה ליפות כל מיני דברים, בעוד שהרב יותר יגיד את האמת.

ומצד שני הקשר עם החבר בד"כ חזק והוא מכיר יותר מקרוב.

 

לכן בדברים של תכונות, תחביבים, אופי ואישיות - הייתי סומך יותר על החבר. אלא אם כן יש סיבה לחשוב שהחבר לא אומר את האמת, שאז הייתי סומך יותר על הרב. 

 

כמובן שאם אפשר להמשיך לברר זה הכי טוב..

אלא אם ברור שהבחור בקשר מאד טוב עם הרב ואז משתווה

אלו שעורכים שיחה לפני דייט ראשון,

אתם לוקחים את זה כחלק מהליך הבירור? יש מצב לענות בשלילה אחרי שיחה ראשונה?

ואיך ממקדים אותה כך שהיא תהיה מבררת ולא מבלבלת יותר?

אם זו שדכנות ממוסדת אז כנהוג שלא אבל בהחלט זה לא אומר שאת חייבת ליישר עם זה קו

במקום שאנסה לשבור את ראשי בהכרעה תיאורטית בין הרב לתלמיד...

שאלתי אותו בעצמו דברים שלא הבנתי, דיסקסנו על עצמנו במה שלא הבנו ברמה הישירה וזה באמת פתר לי כל מיני פעמים את הקושיה..

אממה... יש בזה משהו קצת מביך, לראיין בנאדם בקשר לעצמו, ואז תוך כדי למשל להבין שזה לא מתאים... אבל גם קרה ושיקפתי לו את מה שאני חושבת על הפוטנציאל הנמוך מבחינת החיפוש/הפרטים של שנינו... לפעמים יש הזדהות ולפעמים מגיעים לחוסר הסכמה בנידון כיאה לתחום המורכב והדו צדדי הזה...

בבחינת לא נעים לא נורא... לפעמים אין מה לעשות וזו הדרך היחידה כמעט להגיע להבנה

אני חושב שזה הגיוני ממש להיות כנה עם הבחור ולהגיד שלא ממש הצלחת לקלוט מההורים, אז היית שמחה שתדברו קצת כדי להבין אם זה באמת הכיוון שלך.
נשמע לי רעיון סבבה.

שהבחור ידע שאת עדיין לא בטוחה אבל את מוכנה לנסות, אבל חשוב לך לבדוק כמה פרטים בשיחה

אם הוא יסכים - מצוין

 

אני זוכר מקרה שלא הסכמתי לדבר כזה, כי אני לא משהו בשיחות טלפון

ופעם אחרת שהסכמתי לדבר כזה, ולא היה שום קשר בין השיחה לפגישה

האם אחד מהתיאורים התאים והשני לא?

הייתי סומך יותר על התיאור של החבר בכל מה שקשור למידות ולמצבו היום ועל הרב בקשר לתורניות ולמה שהוא יכול להתפתח בעתיד.

 

החלטתי לסמוך על דעתו של הרב.

כי החבר כדרכם של חברים שפך שירות ותשבחות מכאן ועד בכלל...

והרב התמקד בכמה תכונות אופי שהן מורכבות ולא פשוטות, ואין סיבה שהחבר יגיד אותן כי למה לו לקלקל... ואין סיבה שהרב ידבר עליהן אם הן לא קיימות כי למה לו לקלקל...

 

(דווקא בעניין הכיוון הרוחני שלו שניהם היו מתואמים...)

 

ותדעו לכם שהתייאשתי.

מה דין אבידה שהתייאשה מבעליה?

אגב, חברה שאומרת שהכל מצויין זה הסוג שאני הכי לא סובל.

סה"כ רוצים לבדוק התאמה, אם לא מתאים אז לא. אין צורך לעקם בכח את המציאות.

לצערי אני ממש צריך לחקור שתי וערב כשזה מגיע לתורניות ובמיוחד ללבוש. הרבה פעמים התשובה הראשונית היא לא מדוייקת בלשון המעטה.

אז לדעתי הדברים של הרב נכונים, אבל חבר יכול לחוות את הבחור כמו שהחבר מתאר

אבידה שמתייאשת
(אולי בעלים שמתייאש אבל נשמה שלי כאן זה קשור♥, הוא בדוק לא התייאש)

אלא אם לא דיברת אם ה-חבר שלו אלא אם סתם חבר, ואז אולי הרב קצת יותר מכיר

אז לא היינו יוצאים...
ב''ה שהיא דיברה גם עם הרב שלי...
זה לא כי החבר לא מכיר אותי/לא חושב שאני x אלא כי הוא לא ידע מה להגיד.

נ.ב. א' אני מקווה שאתה כבר לא קורא פה😘

אבל בגדול, היכרות דרך מכר משותף, ואינטרנט למיניו (לא רק אתרי היכרויות נניח).

שליש גן עדן.

 

בתחילת הקשר התעלמתי מכמה דגלים אדומים שעלו, בין השאר כי חשבתי שאני נלחצת יותר מידי בעקבות חוויות אחרות בחיים שלי, ובסופו של דבר הבנתי מה קורה וחתכתי.

 

לא הייתי רוצה למנוע, זה לימד אותי הרבה דברים על עצמי ועל מה שאני מחפשת.

מה חוויה אני שונאת את האלה
לכי מקסימום תשתי קפה / שוקו ותחזרי
סירסלי?

המקלחת הכי משמעותית שלי היתה אחרי הג'יפה הכי גדולה.

האוכל נטעם יותר טעים כשאתה מגיע מת מרעב.

אז ממקום של להגיד הדברים השליליים שחוויתי העניקו משמעות יותר טובה לדברים החיוביים. זה מבהיר כמה שאני לא מעוניינת בקשר כזה, ובאיזה סוג קשר כן.

דרך שגרירים בלב, מישהי שהייתי אצלה בעבודה מעשית, חברה ובעלה.
באחד מהם הייתי יכולה למנוע מראש, עם האחרים לא יכלתי לדעת לפני מהבירורים. לא הייתה חוויה בונה ולא היה קריטי למנוע, היה רק דייט אחד.

כי הכי משמעותיים שלי גם היו הכי מכאיבים בסוף...

ולא, לא הייתי מוותרת עליהם.

כן הייתי שמחה ללמוד לא להכנס לקשרים מתוסבכים...

הלוואי שכבר למדתי

יש הרבה אנשים שטוב וכיף איתם אבל הם לא מתאימים לנו.

זה לא היה דייט ראשון ובשלב הזה מצופה שיפרט (הוא פירט איזה תירוץ שלא אמור להצדיק פרידה בשכל הישר). אז ניראה לי יותר כמו ש@לצורך כך כתב, הוא שינה מהאמת.

אולי בנות הפורום ידעו להסביר.

שנינו מסכימים שהדייט היה כיף ונחמד לנו ביחד.
אני עוד לא יודע איך מגיעים למסקנה של חוסר התאמה אחרי דייט שהיה מוצלח.
אולי יגיע יום ואבין.

אף פעם לא יצא לי לומר שהיה לי טוב באופן מפורש
אבל יש פגישות מאוד מוצלחות עם אנשים ואין שום צורך לומר שהיה טוב כי היה מצויין.., אנחנו פוגשים אנשים טובים,מעניינים,מצחיקים וכיף לנו איתם
אבל כשבוחנים אם הקשר מתאים מבחינה זוגית מגיעים למסקנה שפחות מתאים משלל סיבות.כל אחד וסיבותיו.
אין אנשים שכיף לך איתם שלא מתאימים לך מבחינה זוגית?

הם פשוט באים בגישה מדומיינת של "התאמה ו"מה שאני מחפש". חבל שאנשים טובים עם גישה נכונה מבזבזים עליהם את הזמן.

 

ובלי נדר גם לא אעשה את זה אף פעם.

 

חוסר רגישות לעורר ציפיות בבחור/ה בצד השני ואז לרסק אותן.

 

 

 

מאוד לא נעים וסתם זורה תקוות שווא.

באמת היה נחמד, קצת התבאסתי כשהיא אמרה שלא אבל במקרה הזה זה היה בסה"כ מובן.
לזכותה יאמר שהיא כבר רמזה על זה בסוף הדייט.

זה כי לפעמים תוך כדי תנועה אתה מרגיש שטוב לך

אבל אחרי זמן עיכול (לילה בד"כ)אתה רואה את הדברים אחרת.

(קרה לי פעם אחת. אבל הבחור לא הופתע הוא היה רגיש דיו כדי לקלוט את תנועות הנפש שלי תוך די הדייט ולהבין שגם אם טוב לי לכאורה זה לא אומר שיהיה המשך)

שהתכוונו שהיה נחמד בדייט הכוונה מצד הזרימה שלו או מצד השיח.
אבל לא תיארו את הצד השני של המטבע שגם הורגש שישנן פערים (שכנראה לא פגעו בזרימה של הדייט) שבדללם בחרו להיפרד.

זה לא סותר שזה כן קצת יגרום לאכזבה..

 

א. אם יודעים שהולכים לסיים את הקשר כדאי לא לתת פידבק שמראה על המשך הקשר 

אבל זה לא אומר שאי אפשר לשדר שהיה נחמד

 

ב. לפעמים לשני אנשים באמת נחמד (בסוף בדייטים לרוב נחמד) , אבל בתוך המכלול יש נקודות שהם לא מסוגלים לגשר על הפערים ולכן בוחרים לסיים את הקשר מראש. 

 

ג. לא כולם תמיד רוצים / מוכנים / יכולים לתת צ'אנס אמיתי מכל קושי שהוא ולכן למרות שכן יתכן ויש פוטנציאל אפשרי הם לא מסוגלים להשקיע בזה מאמץ. 

 

ד. לא דומה אמירה "היה לי כיף" אחרי דייט ראשון לאותה אמירה אחרי דייט חמישי 

 

ה. מבינה את הבאסה.. 

 

 

"לא כולם תמיד רוצים / מוכנים / יכולים לתת צ'אנס אמיתי מכל קושי שהוא ולכן למרות שכן יתכן ויש פוטנציאל אפשרי הם לא מסוגלים להשקיע בזה מאמץ."

 

בהחלט.

כל הזמן שרויים במחשבה שיש משהו "טוב יותר" בחוץ. 

ואני אומר: אם זה טוב, למה לא להמשיך?

 

אולי יש דברים שמתגלים אחר-כך? כלומר: אם מגלים שישנם סוגים מסוימים של פערים, אולי אפשר לדבר ולגשר עליהם?

 

(ולא איכנס לשאלה המגדרית אצל מי זה יותר)

שהיה לי טוב בדייט אבל היה ברור לי שזה לא יכול להמשך.. זה לא סותר

קרה לי גם הפוך- שהיתה ממש זרימה והיה שיח טוב עם בחור והוא בחר לסיים והבנתי אותו לגמרי, עדיין אני מעריכה אבל אין קשר באנרגיות שלנו ובכיוונים...

די מבאס 😔 וזה בקשר ארוך ומשמעותי לא משהו של כמה דייטים בודדים... אלא כמה חודשים...

אבל אמרו לי הרבה פעמים שאני מקסים ומתוק והיה כיף להכיר אותי...

נוראי, מאכזב.
הרגשתי שהיה לי ממש ממש כייף, הוא אמר שהיה לו כייף.
למחורת פתאום התקשר אמר לא מתאים.
הייתי בשוק והמומה

אולי אבל נוכל להסיק מכאן מסקנות לקשרים עתידיים ולראות כיצד ניתן לצמצם זאת?

כי מסתבר שהתופעה קיימת באחוזים מסוימים..

 

יש למישהו/מישהי רעיון מה ניתן לעשות?

לרוב, מה שיש להם להגיד הם פשוט אומרים..

ודעתם חשובה לי אז אני בד"כ משתפת ומתייעצת איתם אבל לא תמיד מקבלת את דעתם

אף אחד לא נתן לי להעביר כלום
אני משוחרר עכשיו?

מה אני חושבת על זה?

אני חושבת שהם מגלים אחריות הורית רבה, ופועלים כדי שלבת שלהם היה טוב בקרוב.

מצד שני, יש משהו בחוסר היכולת שלהם להרפות שגורם לי להרגיש שהם רוצים יותר ממני, או רוצים במקומי ואז לאחריות שלי או לרצון שלי נשאר פחות מקום.

 

2. וואו חפירות או משפטים שרק עצבנו אותי יותר

אמא שלי מציעה לי כשהיא חושבת על משהו אבל מעבר לזה לא.

ההורים שלי שהם ממעטים להתערב כשאני לא פונה אליהם בנושא, לפעמים יש להם מה לומר/להציע אבל הם עושים את זה באופן עדין ולא פולשני או שתלטני.

זה היה נכון גם במשך פרקי זמן ארוכים שלא יצאתי, ולמרות שלא בטוח שהם ראו איתי עין בעין את הנושא והסיבות.

כשהם כן אני בדרך כלל שומע לוקח בחשבון את מה שיש להם לומר ומכבד את זה, מקסימום איזה הערה שלא באה לי בטוב אבל לא זכור לי שהתעצבנתי ממש ממשהו כזה.

סה"כ אני מעריך אותם ואת הגישה שלהם בנושא, לא מובן מאליו.

ההורים כן מתעניינים ושואלים מה הולך ואיך היה.
רק פעם אחת הם שינו פרטים בכרטיס בלי לומר לי ושלחו אותו, אמרתי להם שזה בעיני ממש לא מכבד ומאז הם יותר חושבים ומתחשבים.
מעריך אותם ומתייעץ איתם, עם אמא הרבה יותר מאבא למען האמת.

עדיין לא יצאתי מהצעה שלה
אבל אני מאוד אוהבת שהיא מציעה
ובכלל מאוד מקשיבה לה .
היא מאוד מחזיקה מהדעה שלי ותמיד אומרת לי שכיף לה לשמוע מה שאני מחפשת אז זה נותן לי ביטחון ולא מלחיץ.

הם ההורים שלי, אוהבים אותי ודואגים לי (על אף שאני אדם בוגר ועצמאי).

אני מניחה שאני כהורה הייתי עושה אותו דבר...

"אין טוענין למסית" = אדם שמסית לדברים רעים, אסור ללמד זכות עליו

האמת שכל אחת מעדיפה משהו שונה..
ממליצה לשאול בשיחה אחרי הדייט הראשון שהיא בד"כ בטלפון מה היא מעדיפה.

בין הדייט הראשן לשני לדעתי לא כדאי 3 פעמים ביום לשלוח בוקר טוב, לילה טוב וכו' אלא אם כן מתכתבים תוך כדי.
כדאי פשוט שיהיה קשר נגיד על קביעת הפגישה ואם יש פער אז לדבר בטלפון פעם אחת או בהתכתבות

ואחרי זה להעלות יותר את המינון של הקשר בין לבין, אבל שוב לשאול כי באמת כל אחד ומה שטוב לו. מנסים ביחד ליצור שפה משותפת ובסוף הכי חשוב הכנות בקשר.

וזה רק גורם ליותר בלבול

ולדבר על זה

נגיד לשאול אותה איך היה לה היום בנוגע למשהו מסויים שהיא שיתפה אותך בדייט ואז לזרום לשיחה, אח"כ לדבר על מתי נפגשים וכולי וכולי.. ככל שהדיבור מרגיש יותר זורם אפשר יותר לדבר ופחות לחפש לדבר תחת הקשר ספציפי.

ואם היא לא זורמת איתך - דבר איתה פחות, תרגיש אותה. היא ממש זורמת לדבר בין לבין - אם באלך זרום איתה.

לא נראה לי שייך לשלוח הודעות בלי הקשר כלשהו כל עוד אין קשר משמעותי באופן הדדי.

 

 

סמוך על האינטואיציה שלך מתי זה שייך ולא שייך, אין מה לעשות זה הכלי היחידי שניתן באמצעותו לבנות קשר. לאט לאט מדייקים את זה יותר, תשאל את עצמך מה אתה מרגיש ותפעל מתוך המקום הזה, אי אפשר לנתק את המקום רגשי.

יש כאלו שבין פגישות שהמרחק ביניהם כמה ימים תספיק שיחה אחת או אפילו ווטצאפ ויהיו כאלו שגם ירגישו בנוח עם שיחה כל יום. זה כמובן תלוי גם בשלב שלהקשר. לא דומה בין דייט ראשון לשני או שני לשלישי לבין דייט עשירי לאחד עשר או עשרים לעשרים ואחת...

אפילו קצרה. אם לא רוצה, זה כבר סבבה מצידך

אוקי אז לקחת חלק מסתבר.

@איכה

אל תקח לה..

אני יכולה לקחת את קלא - קמ ויה''ר.

זה בסדר.

אני אגלה לך בסוד, שאני אומרת את כל התהילים של שבת בלי קשר.. וא אני עוזרת לנו לסיים ספר נפלא, ואם לא לונורא.

אז בשביל מה לקחתי פרקים..?

נא - ס

שזה לא מה שיועד לי ולא מתאים לי ויבוא מישהו שיהיה יותר מדויק לי.

איך זכתה. אתה כמובן לא יודע.

כמו שאתה לא רוצה להבין את הזכות "זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה"

כמובן תלוי כמה הריח חזק, כמה אתה עסוק במה שהיא אולי חושבת וכו'.
באופן כולל יותר פשוט להיות כן.

באופן כללי אם מדברים בכנות ומשתפים אז הכל בסדר

וגם @צף, הדוגמא בעיקר כדי להמחיש סיטואציה מטעה אפשרית. עיקר השאלה שלי - מתי ועד כמה נכון ללמד זכות על סיטואציות שונות בדייטים?

אפשר ללמד זכות אבל אתה מבין שיש פה משהו משמעותי

אם חד פעמי כולנו בני אדם זה קורה (פקק/ הבחור הגיע קצת מסריח/ עצבני וכולי) בוודאי ללמוד זכות
אם זה דפוס באמת כדאי לחשוב למה זה קורה ואם זה מתאים לי.

לדוגמא בחור/ה שמאחרת לא לכעוס ישר .. לחשוב חיובי
טוב בטוח קרה משהו .

אמ בחור שהגיע לא כל-כך מסודר לדייט לתת לו צ'אנס!

אני לא יודעת יש מיליון דוגמאות
לא להיות דרמטיים לתת צ'אנס לכל אחד מגיע , אפשר לשאול לנסות להבין ..
לא בטוח שזה דפוס

שיש משהו אמיתי במה שהם כתבו.
העניין של לימוד זכות, שמתרחש בעיקר בינינו לבין עצמנו, בשלב מסויים פוגש את המציאות ונדרש לאימות. גם באותו סיפור ידוע שממנו לומדים עד היכן לימוד זכות, שסיים ואמר 'כל מה שאמרת היה כך בדיוק' ושלח אותו לביתו עם שכרו, מלמד את זה.
המטרה של לימוד הזכות היא לא ההישארות בערפל, אלא מציאת הוודאות והחיבור בין המחשבה הטובה שלי לזְכות ולזַכּוּת של האחר.
כשלא מכוונים לשם, יש סכנה מסויימת כשזה פוגש מצבים שבהם לימוד הזכות עלול להיות מזיק ופוגע.
לכן זה חייב לפגוש את השני בנקודה שנקראת כנות ושיתוף. ולזה צריך הדדיות, של מלמד הזכות לשאול, של השני להכין מראש או להסביר.
כמו שעל האדם להשתדל להיות מלמד זכות, זה בידיו של הצד המתלמד להיות נקי בעיני אדם ולהוציא עצמו מן הספק, באם יש חשש סביר שיתלה בו אחד כזה שלא בצדק. במיוחד כשמדובר בעניינים כאלו שדי בהסבר פשוט כדי להבהיר את המצב. לתת לשני לדעת ולא להשאיר אותו תוהה, על משהו, זה מראה על אכפתיות וחשיבה על האחר. גם אם זו תהיה הפעם היחידה שנפגשים איתו.

לקחתי לי

תודה🙏🏻

כמו תמיד. סתם מציינת...

התגובות שלך נדירות 

 

ריגש אותי לקרוא

מקסימום אם ממש אתה מריח לזרוק במאמר מוסגר "איזה טרמפ היה לי, הדביק לי ערימות ניקוטין בבגדים..."

בגדול אם אתם במקום פתוח ודוסים לא חושבת שזה מעבר לדמיון

של קוגניציה גופנית והמציאות בשטח מלמדת שהחושים גוברים על לימוד הזכות, בעיקר אצל בחורות. בחורה שתריח ריח כזה אם היא לא סובלת או רגילה- לא יעזור שום לימוד זכות- היא תיפרד ממנו למחרת. גם אם המציאות הפוכה לגמרי. כאלה אנחנו
(אבקש ממי שמגיבה כדי לתקוף את הנאמר לוודא קודם כל שהיא לא כזאת .. מונעת בעיקר על פי החושים והרגשות)

שנית, גם להגיד בכנות לצד השני שהיית בטרמפ שעישנו בו ושאתה מתנצל...

יכול להיות שמדייט לדייט התכווננתי יותר, אבל לא זו הייתה המטרה.

ובכללי זו גישה שגויה לצאת ולבדוק אם המועמד הוא "מה שאני מחפש", אלא צריך לראות אם טוב ביחד.

ברור שהגישה הזאת לא טובה אבל נראה שכולם פה מלאכים שידעו מה הם מחפשים על ההתחלה ושכל מעשיהם היו מעולם לכתחילה. יפה.

ולא כדי לנסות אם יש סיכוי לקשר משמעותי.

 

גם אם אתה לא יודע מה אתה מחפש על ההתחלה אתה בא לפגישה קולט שזה לא זה וממשיך אבל אף אחד (כמעט) לא עושה את זה במכוון (יוצא עם מישהו שלא מתאים לו).

אני חושב שלא כולם מגיעים מראש עם הבנה ברורה של מה הם מחפשים, וגם אלו שכן בפועל הרבה פעמים זה משתנה עם הזמן ועם החיכוך במציאות של הדייטים.

אם אתה מגיע מראש בהנחה שלא יצא משהו מהדייט ואתה רק רוצה לבדוק כלפי עצמך - זה נשמע לי באמת לא הוגן כלפי הצד השני.

אם אתה מגיע עם פתיחות לזה שייתפתח קשר - לי זה נשמע בסדר, לא כולם יודעים מראש וכאמור גם אצל מי שכן זה משתנה.

מניח שיש לך כבר היום איזשהם קריטריונים לסינון, נניח לפי רמה דתית. כמובן שעדיין מומלץ גם לעצמך וגם לטובת הוגנות כלפי מי שיצא איתן שתנסה לשבת עם עצמך ולברר יותר טוב את מה אתה מחפש.

השתדלתי לנסות להבין מה אני רוצה לפני.

יחד עם זה, ברור שמפגישה לפגישה, ובאופן כללי עם הזמן ועם התהליכים שעברתי, למדתי להתחדד יותר, ויצא לי להבין מה אני כן מחפשת ומה לא.
אני חושבת שגם עצם הרצון עבר תהליך משמעותי והיום הוא נמצא במקום אחר לגמרי, ב"ה.

אם לא מרגיש לך מפדח מידי, אתה יכול לנסות לדבר עם שדכנים/ות שיכווינו אותך, שייתנו לך שאלות וסיטואציות ואז אולי תקבל רושם כללי

אם מבחינתך אתה מוכן לחתונה ולא יודע להגיד מה אתה מחפש
ומן הסתם הקדשת לזה זמן אז בהנחה שההצעה נראית לך אפשרית היינו ייתכן וסוג כזה של אשה נכון לי אז נראלי תצא.

זה לא שונה לענד ממשהו שחשב שמתאימה לו משהי שקטה יצא איתה והופ הבין שזה לא בשבילו.

אפשר להגיד לך שתחכה ותחששוב עוד מה מדויק יותר עבורך אבל איפה עובר הגבול? ואם עוד שלושה חודשים של ייעוץ וסירור לא יניבו תוצאה אז מה נעשה? נשלח אותך לעוד שלושה חודשים?

הצד השני הוא שאין דבר כזה אני יוצא עם משהי כשאין הווה אמינא להתחתן איתה. אבל כל עוד שיש ..

שוב , אני באמת מקווה מאוד לא לפגוע ולא לבזבז את הזמן של אף בחורה אבל אם שמעתי על משהי שהיא נשמעת לי אבל אני עוד לא סגור אם אני מעדיף את התכונה הזאת או לא.. אין מנוס מלצאת איתה ולבדוק את זה.. גם אם ייתכן ואחרי הפגישה תתחרט על כך. .

תמיד ידעתי מה פחות או יותר הבסיס אותו בסיס
כמובן שעכשיו זה קצת יותר מדויק ובוגר

כן יכולה לומר שבפועל עצם המפגשים לימדו אותי מה מתאים לי ומה פחות.

אבל זה קרה באופן טבעי עם הזמן ועם מפגש עם מגוון סגנונות. ממש לא מלכתחילה.

תמיד כשיצאתי זה היה עם מישהי שחשבתי שיש בסיס לקשר באמת ולא סתם יצאתי כדי להרגיש איך זה. חושב שזה לא הוגן כלפי הצד השני. מאוד מקווה שגם מהצד השני לא עשו לי דבר כזה...

להגיד לך שתמצא בחורה 100 אחוז בגישה ההלכתית שלך- אפשרי, אבל הרבה יותר נדיר. במיוחד אם אתה מציין שיש התאמה ברמה גבוהה מאוד בניכם בכל פרמטר אחר.

"בית דתי סבבה כזה"- מה זה אומר? ברור לה שהיא תשמור על מצוות הבית\ חגים\ הלכות אחרות וכאלה? או שהדגש פה זה שלא קריטי לה על הסנטימטר של החצאית\ פתח חולצה? 

גם אל תשכח- בסוף אין דבר כזה זוג שמסכים על הכל. כשבונים את הבית לאורך השנים זה יכול להשתנות קצת לפה ולפה.

בהצלחה

אם כן - כן

אם לא - לא

כשהקשר מתחממם טוב להעלות את הפער הזה ולראות מה כל אחד רוצה.

כן טלויזיה או לא, עיתונים חילוניים או לא, וכל מיני דברים.

אחרי שמעלים את הפערים צריך לבדוק ביחד אם ואיך פותרים את זה. אם ההשקפה יחסית דומה אפשר לפתור את זה ולא חייבים להסכים על הכל. אם הבית העתידי של אחד נראה מאד שונה משל השני זה בעיה וצריך לראות אם אפשר לגשר עליה.

אם אתם מצליחים לשמור נגיעה זה כבר מראה משהו יפה משותף

קריטי להבין מה ההשלכות של הכיוונים השונים בנושא הזה על הבית שרוצים להקים ולשאול את עצמך האם אתה מוכן להקים בית כמו שהיא רוצה, ומצידה האם היא מוכנה להקים בית כמו שאתה רוצה. כי להצטרך לבוא אחד לקראת השני זה בטוח יהיה, אז השאלה אם אתה מוכן להתפשר על רמת התורניות והמחוייבות להלכה שתהיה בבית הפרטי שלך בשביל להמשיך איתה, או שאתה מחליט שיותר חשוב לך הערכים התורניים וההלכה ואתה מחפש מישהי שאיתה תקים את הבית הזה.