ובעקבות דיון שעלה וקצת גם מחשבות שלי מהזמן האחרון-
ספרו על דייטים ראויים להערכה שהיו לכם,
משהו ראוי להערכה/ מצחיק/ חביב שזכיתם בו בזכות מדוייט
מחשבה/תובנה שלא הייתם זוכים לה אם לא המפגש הזה
ובעקבות דיון שעלה וקצת גם מחשבות שלי מהזמן האחרון-
ספרו על דייטים ראויים להערכה שהיו לכם,
משהו ראוי להערכה/ מצחיק/ חביב שזכיתם בו בזכות מדוייט
מחשבה/תובנה שלא הייתם זוכים לה אם לא המפגש הזה

בחורה כלבבי
היי, אשמח לעזרה.
איך מתגברים על מישהו שרצית ולא רצה אותך בחזרה?
מישהו באמת מושלם, שלא רואים אנשים כאלה הרבה בחיים.
יצאנו כמה פעמים, והיה כיף, ממש. גם הוא נהנה ואמר את זה, אבל בסוף לא.
עברו כמה שבועות מאז והוא עדיין בראש שלי, לא מצליחה לשחרר.
איך מתגברים?
בלב שלי, אני מרגישה שזה עוד יקרה. אני כאילו יודעת שבסוף נהיה ביחד, אבל לא בטוחה שזו ידיעה אמיתית או פנטזיה טהורה.
וגם,
איך להפסיק לבכות?
זמן
אם לא הכל את הרוב
וגם זה יעבור...
פרקטית- זורקים כל דבר שמזכיר אותם.
זה הדבר היחידי שסוגשל עזר לי להתגבר אחרי שנים.
זה מאוד מלחיץ אותי.. זה אומר שבעז"ה כשחברה תתארס אז הקשר שלנו יגמר?
תמיד זה ככה? עם כל חברה?
לצערי עוד אין לי חברה טובה טובה שהתארסה ומחכה לזה בכיליון עיניים...
וגם בעז"ה כשאני אתארס.. אז זהו? חברות שלי ינמיכו אש..?
גם תמיד רושמים פה כשכחברה מתארסת מאוד קשה וזה.. מלחיץ אותי

קצת הרגעת.. ![]()
בת שמיא

![]()
בת שמיא
עכשיו אני רגועה
כי גם לפני שהן התחתנו לא הייתי בקשר קבוע עם החברות שלי, אז אני לא מרגישה הבדל. אבל בהחלט יש משהו מדכא כשחברה מתחתנת, כי עכשיו אנחנו לא באותו שלב בחיים וזה יוצר פער שקצת קשה לגשר עליו
אשרייך
תודה!
עזרתן לי מאוד
כשאני התחתנתי היה לי ברור שאני ממשיכה לשמור על קשר כרגיל עם החברות שלי, וכך היה. אני לא חושבת שאם מתחתנים אז באמת נהיים יותר עסוקים או משהו...
אם זה חשוב ל2 הצדדים אתן תעשו מאמץ להיפגש ולתקשר. (אני חושבת שרק יכול להיות קושי טכני אם גרים רחוק יותר)

את השניה כבר מיציתי די.
אחרי אותן 5 שנים, אני מתחתן בגיל 26 עם מישהי טובה ומתחיל זוגיות מדהימה,
או מתחיל מסע רווקות ארוך?
אבל אני חושב שבכל גיל, מאז 24, הייתי מעדיף זוגיות
בגדול כן מעדיפה מספר שנים של רווקות שמבחינה אישיות ותעסוקתית טוב ואז להתחתן. ולא כי חתונה זה שני בעדיפות. כי כמו שכותב הרמב"ם "מי אשר נטע כרם ולא חללו מי אשר בנה בית ולא חנכו מי אשר ארס אישה ולא נשאה.." (מקווה שציטטתי נכון)
לדעתי יש לדברים סדר. ואני יודעת שיפריע לי מאוד להתחתן לפני שאני מסודרת מבחינה אישית ותעסוקתית ויש לי את היכולת והכסף לנהל בית ומשפחה.
נ.ב. מעשית אני יודעת שהחיים לא מסתדרים כמו שרוצים. אבל זאת התוכנית בינתיים..
זכרתי משהו קשור אז אמרתי נדחוף את זה פה ליתר בטחון
ארץ השוקולדאבל קצת טריקית.
אדם תמיד ירגיש ביתר שאת את מה שחסר לו, ולכן ברור שבפורום פה כולם יבחרו את הראשונה.
אבל לך תבדוק אצל אנשים שלא התסדרו תעסוקתית ולא התפתחו בחיים האישיים מה דעתם.
אפשר להרגיש קושי ועדיין לשמוח בשמחתה.
זה לא סותר.
זה כן עבודה.
זאת סיטואציה מורכבת ובאמת היא עשוייה לעורר רגשות מנוגדים והגיוני שאחד מהם יקבל יותר מקום בפרונט
אולי אפשר לנסות לחשוב על כמה רגשות שונים שעולים מהאירוע הזה ולשאול את עצמך כמה הוא מעורר אותך.
ככה אולי רגשות אחרים יכולים להתעורר. אבל אי אפשר לעורר רגשות מתוך לחץ אז צריכה להיות קבלה עצמית לפני.
אפשר לעשות זאת לגבי כל רגש שתופס בצורה לא פרופרציונאלית - נגיד אני מפחד, אז אחרי שהבנתי את זה אני חושב על זה ואז המחשבה יכולה לשנות משהו בתפיסה שמוביל ממילא להפחתת המינון של הפחד.
התעניינות (כי רק אם באמת תתעניין בסוף גם תהיה לך דיעה אם להמשיך או לא)
אבל לא איזו התלהבות יתר
המינימום שאתה צריך לדעת לפני שאתה חושב על פשיגה (רמה דתית, לבוש, אופי ומה שלא יהיה).
כמובן שתשאל אותה גם אם היא רוצה לשאול ותראה לאן זה מתקדם.
אתה לא חייב להגיב מיידית. תחשוב מה אתה רוצה לומר וכמובן תוביל אותה לשאול.
לטעמי אין יותר מדי מה להתכתב באתרים. רואים אם הכיוון הכללי מתאים, מבקשים מישהו (חברה,שדכנית וכו') לברר עליה וכמובן נותנים גם ואם מתאים נפגשים.
זה בערך כמו להגיד "אם את מעוניינת פני אלי בשעות הקבלה תתיישבי על ברך אחת ותושיטי טבעת בקופסה אדומה..."
למה היא צריכה להתקשר?
את הצעדים הראשונים הוא צריך לעשות.
לא יעשה- שלא יצפה שבאופן טבעי היא כן תעשה
זה שהפלטפורמה היא אתר לא אומר שמאחוריה לא נמצאת מישהי.
כמו שאתה הוא זה שמתקשר בפגשיה רגילה גם כאן אתה זה שצריך ליצור את הקשר (לדעתי).
מה שכל כך פשוט לנו (לעשות את השיחה הראשונה) מרגיש להן קשה עד בלתי אפשרי.
אם אתה רואה שאתה ממש תקוע פשוט תכתוב לה שאתה מעוניין להמשיך לדבר בטלפון\וואטסאפ וכו' ותשמח לקבל את המספר שלה. אתה יכול גם להוסיף שהיא כמובן יכולה לשאול עוד שאלות אם היא רוצה לפני מסירת המספר.
"אם את מעדיפה שאני אתקשר אלייך רק תגידי לי לאיזה מספר. או לאן להגיע עם הטסלה שלי לקחת אותך למסעדה"
יכול להיות שהי לא מתחברת לפורמט של ההודעות

נראלי חשוב שתדבר על זה מכובד ומכבד אחרי תקופה כזו...
סתם מעלה השערה שיכול להיות שהבושם שלה לא עושה לך טוב...
אני לא מכירה אותה וכך גם כולם כאן אז שים לב שבסוף אתה יודע אם היא כלי לקבל את המתנה/הערה שלך, ואם כן הייתי שמה דבר כזה אחרי הבהרה ברורה שהדברים באים רק מתוך הערכה ומתוך חשיבות הקשר איתה בעיניך.
אם מתנות מקובלות אצלכם אז אחלה רעיון
אם אתם יוצאים חצי שנה וזה מפריע לך דווקא כן הייתי פותחת. אבל כמה שיותר בעדינות.
רעיון- אולי תקנה לה פרחים? " תריחי איזה ריח טוב?, אני חולה על הריח הזה, איזה ריח\ בושם את הכי אוהבת? מה את שמה בדרך כלל?" פרחים זה הרבה יותר כיף לקבל ותהיה בטוח שהיא תראה בזה התחשבות מצדך ולא הערה של "למה את לא בסדר"
מנסה להבין מה יותר מפריע לך- המראה החיצוני שלה או הריח או שניהם?
תמיד תנסה לרמוז עדין זה הפידבק הכי טוב. לקנות לה בושם זה נראלי קצת רמז עבה מידי....
בהצלחה
כי זאת הסיבה העיקרית שנכנסתי...
חוץ מזה טיעון מעניין וקצת מוזר.... במציאות זה לא מוכח בדיוק בלשון המעטה
טוב, בכל מקרה, הלכתי לפזר על עצמי קצת מלח
זה יכול לגרום לצער ממש גדול
לא רק לעלבון אלא גם למבוכה וחוסר נעימות
(בנות יכולות להתבחבש עם המחשבה על זה כמה ימים)
תחשוב שזה גורם להרבה קנאה ודימוי עצמי נמוך כשמנכיחים את הנושא הזה בגיל כזה, וגם הופך את מלחמת המינים למרכז החיים בלי שנשאר זמן נקי לפתח אישיות
מצד שני זוכרת בכיתות הנמוכות ביסודי חבר ממש טוב שלי שתמיד הקפיד לשמור לי מקום לידו בהסעה והכי חופשי אמר "כשנתחתן..." איזה מדוייטים פעורים ומושלמים היינו... אי אפשר לתרגם דבר כזה 15-20 שנה קדימה
פספוס של מזדקנים
חיים של
הוא אמר בלי סוף "כשאני אתחתן איתך", "כשיהיה לנו בית", ממש תכנן לנו את החיים...
בסוף הוא יום אחד בא אלי מזועזע וסיפר שהם עוברים דירה רחוק.... חחח מעניין מה עם הבחור היום, לא ראיתי אותו מכיתה ג'
סליחה על השרשורים שאני פותחת פה בקצב...
תקופה כזאת.
יש לי חברה קרובה מאד.
חברת נפש.
מהשתיים האחרונות שנשארו רווקות.
(ולאחרונה אנחנו גם שותפות)
היא מתארסת.
כנראה.
בתחילת שבוע הבא.
וכמה שאני שמחה בשבילה, וסוף סוף,
וכמה ששתינו חיכינו לרגע הזה
אני חווה חרדת נטישה...
אבל'ה.

ואני שמחה בשבילה כי אני אוהבת אותה וכי אני רוצה שיהיה לה טוב.
אבל אלקים למה זה צריך להיות קשה כ"כ??

השאלה מטופשת.
בחורה שמוכנה לקבל את זה שהבחור משלם עליה, היא "מרוכזת בעצמה"? זה מגוחך
לעצם השאלה מי משלם - אני חושב שכשהבחור משלם הבחורה יכולה לקבל את זה בשלש דרכים:
1 להציע להתחלק - ולבחור כמה היא רוצה להתעקש על זה ואיך. זה עלול ללמד עליה הרבה דברים
רק לדוגמה - פעם יצאתי עם מישהי שהקפידה לשלם על עצמה. היא אמרה שזה חשוב לה, ובדייט שלישי היא הסבירה "ככה אני נותנת לגבר למצוא מקומות אחרים לבטא את הגבריות שלו". פעם אחת יצא החשבון שלה כמעט אפסי, אז הצלחתי לשכנע אותה שאני אשלם, והייתי ממש גאה בזה.
פעם אחרת יצאתי עם מישהי שבפעם הראשונה שילמתי עליה ובפעם השניה היא וכו', והיא עשתה את זה ממש חלק ובלי דיון ("הפעם תורי לשלם"), וזה היה ממש נעים ויפה.
2 להגיד תודה ובאמת להראות הערכה
3 לשדר לגבר "אתה הגבר, אתה משלם, אבל אני מקבלת ממך את זה בגלל שאני מעריכה אותך ואני רואה בך דמות גברית, אחרת לא הייתי מקבלת את זה וכנראה גם לא היית רואה אותי שוב"
אני אישית דווקא רואה מעלה משמעותית באפשרות השלישית
בשלב המחשבה של "מי משלם", אני חושב ש:
1 זה כן מועיל כאשר יש נורמה קבועה ושאלת "מי משלם" לא עולה על השולחן.
2 זה מועיל לזוגיות כאשר הגבר מתנהג בנדיבות כלפי האשה - זה יכול לתת תחושה טובה לשניהם ולשפר את הזוגיות ביניהם.
ולכן אני תמיד משלם ואני אפילו לא רואה את זה כפתוח לדיון. אם לבחורה חשוב לשלם בעצמה היא יכולה לבקש
כך עשיתי גם כשהייתי בייניש תפרן, אבל כשהיה קשר קצת ארוך עם מישהי שהיא קצת בסטייל, זה בהחלט היה עלות רצינית והייתי שמח להשתתפות שלה.
לפעמים יש כאלה שמציעות ואני מסרב בנימוס - מבחינתי כבר הוצאתי את הכסף.
אם הן אומרות שזה חשוב להן, אני מכבד ומאפשר להן לשלם.
לפעמים הסיטואציה היא כזאת (למשל, כשאנחנו קונים ביחד שתיה בטיול) שכל אחד בוחר לעצמו ואז יותר זורם לי לאפשר לה לשלם
אצלי ההצעה לשלם באה דווקא כשאני כבר ממש מרגישה בנח.
אבל זה באמת עניין של נורמות.
בחברה שלי שבחורה מציעה לשלם זה אקט פמיניסטי.
ואת הצד הפמיניסטי שלי, אני מעדיפה לגלות אחרי שיש קשר שמתפתח, ואני יודעת שזה לא יחבל בו.
אם אני רואה שזה ממש מפריע לה אני נותן לה לשלם את הטיפ.
כל הכבוד על השורה האחרונה.
אומץ זה לפעמים קשה, אבל שאת לפחות מביאה אותם איתך זה באמת יפה
חיים שלברוח פרשה שעברה [בשלח] (ונכתב הרבה לפניה) - קטע מן הספר שבינתיים לא מתקדם (כבר תקופה ארוכה) לשום מקום.
נרפים - נרפאים
השתיקה צרמה.
נדמה היה שכל העולם כולו נשתתק, ממתין להבל פיהם של היושבים בגן החשוך והריק. אפילו מנורת הרחוב עימעמה כמחשבת להכבות, להשאיר את יושבי הספסל שתחתיה שרויים בחשכת עד.
ועדיין שתיקה. מבטים ריקים ננעצים בבהייה אשמה באפלה חסרת הצורה שנצבה, מתפארת בהעדר כל צורת אנוש, לפני אותו ספסל מיושב – ויושביו בל עליו. שניהם אחוזים נואשות במחשבותיהם שלהם, היא בייאוש לא מוגדר והוא בתסכול צורב.
לפתע, משום מקום, יללה מקפיאת דם ולאחריה גרגור תאווני. היא, נחרדת עד עמקי נשמתה, מבלי משים מנתרת במקומה ונאחזת בכנף מעילו של היושב לצידה, נרתעת לרגע וברגע שאחריו מצטנפת בצלו, לא נוגעת מתוך הרגל. הוא בתגובה מעכל את הסיטואציה, מכיל, ובקול מרגיע כמו מנחם אותה. "הכל בסדר", צמד המילים נאמר מאליו, אבל שינוי חל בהן - הן כבר לא בלחישה רפה אלא כמשב רוח עדין שמעמיד ומעודד.
מעבר לשיח ההדסים העצום, שהיוה מן עיקול, מופיע כלב אימתני, זאב של ממש, אבל במבט נוסף המתח נרגע. רצועה, וכמה צעדים אחר כך – אדם. ואז במבט שלישי –
"מיכאל?!" נשמעת הזעקה מן הספסל. "או! הנה אתם!" נשמע קולו הנעים להפתיע של הבחור המגודל עם הציציות בחוץ, בן ישיבה לתפארת. "מה אתה עושה פה?" נשאלת השאלה, נוקבת.
"אתה לא זוכר?" עונה מיכאל, מתחיל להתבלבל בעצמו, "בקשת ממני שאבוא להפריע, לא? אז ניצלתי את ההזמנות להוציא את הכלב ובאתי".
רחישתו של האוויר הננשף בהקלה כבר לא ביתקה את הדממה, המציאות נזכרה להתעורר, ונקישת העלים זה על זה ברוח הקלילה של חודש אדר תזכר להם לנצח כיום בו כלב "קטן" חידש ברית של אהבת נעורים.
מקווה שנהנתם/ן...
וגם לך @חושבת בלב
למה שישנה? איכות ראיה זה מידע כזה קריטי?
חוץ מזה שגם לי יש משקפיים ואני לרוב לא לובשת אותם, גם לא בפגישות...
אז אם גם לו נוח יותר בלי מי אני שאפריע?
משקפיים ועדשות זה דבר שהוא כל כך חלק מהיום יום, וכל מי שמכיר אותך יודע שיש לך משקפיים וזה ממש לא עניין, שהגיוני ששוכחים. יצאתי פעם עם מישהו שגילה שיש לי משקפיים רק אחרי חודש (אני עם עדשות תמיד בדייטים כי קל לי יותר לנהוג עם עדשות), זה פשוט לא עלה בשיחה.
עכשיו הזכרת לי שבחור אמר לי אחרי משהו כמו חודש וחצי חדשיים שיש לו משקפיים עקרונית ולא הבנתי למה בכזאת דרמטיות...
סבבה יש לך משקפיים, למה לעשות סיפור?
שאני יוצאת איתו באותה תקופה, במילים, בסגנון, בהבעות פנים..
גם כשאני כבר לא איתו.. עד הבחור הבא שאז זה משתנה לפיו..
קורה לכם גם או שאני ממש מוזרה?
תמיד שאני מדבר עם צרפתים
תוך כדי השיחה אני עונה להם במבטא צרפתי (למרות שאני לא צרפתי בכלל חח)
זה משהו מצחיק שקורה לי לא מצליח לשלוט בזה
אבל זה אדיר
אני מניח שיש לזה הסבר פסיכולוגי![]()
אל תשאל מה הקשר
בעצם גם ערבים- פתאום המבטא שלי הופך לערבי עד שעה אח"כ
נורא
אבל מעניין אם הצד השני כן מחקה אותי בדברים, אני ניראלי לא ישים לב לזה חח
הלקסיקון שלי מתעדכן מקשר לקשר...
ואני כל פעם מגלה שגם כשאני נלחמת בזה חזק הניגון והסגנון שלי נהיים דומים לשלו... תגובות וכו
מה שמצחיק זה שכמה בחורים סיפרו לי שהם לא נגמלים מביטויים שלי וצורת הדיבור השתנתה בהתאם אלי... או שגם שמתי לב כל מיני פעמים שהוא משתנה....
חברה מה קורה פה?? איך זה יכול להיות???
מי שמדברים איתו הרבה אז גם כותבים כמוהו.. וכל מיני דברים אני עוצרת את עצמי לא לדבר כמו ביניש;)
בפעם הראשונה שיצאתי עם חייל לא הבנתי הרבה דברים כי הוא דיבר צבאית... ובסבלנותו הרבה הוא ישב והסביר לי ומאז אפשר לדבר איתי בלי שעל כל דבר אני אשאל 'אה?'![]()
יצאתי גם עם חייל והוא עשה לי שיעור פרטי עם פתיחה מסועפת של ראשי תיבות, ביטויים ותפריט מזון צבאי
גם שאני מושפעת וגם שהצד השני מושפע ממני..
כישצאתי עם מישהו רציני תהינו מי התחיל עם ביטויים מסויימים ומי הדביק את מי כי שנינו כבר דיברנו ככה ולא זכרנו.. זה בהחלט היה שורט😅

- אם תאמר שנדב נווה ויאיר יעקובי אחים אז איך יש להם שם משפחה שונה? ואם תאמר שהם רק בני דודים אז איך שניהם יצאו ככה מצחיקים?
היתה תקופה שאנשים מסביבי שאלו אם הייתי פעם בצבא... כל הדימויים והמילים שלי היו משם ואפילו צורת חשיבה...,
אני אישית לא שמתי לב אפילו..
חוץ מפז"מ היתה עלזה שא' 1א' פתח ראשי תיבות הבא מקבילות וכו....
יכול להשלים לי?
מגרד לי בזיכרון.."
חח סתם
