פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 194)

מזל טוב🥳

מצטרף לשלל המברכים..

בניין עדי עד בעז"ה

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

מספר שידוכים לאדם זה נתון שלא אומר כלום.

לא דומה שידוך של חרד"לניקיות צעירות לשידוך של דתיה לאומית מבוגרת.

לא דומה שידוך בסיטונאות בגיל 20 לשידוך של רווקה בת 35.

לא דומה שיחת בית כנסת עם ההורים, לשיחה מעמיקה עם אישה בוגרת רווקה.

לא דומה שיחת טלפון עם הר"מ, לדיבור אמיתי וכנה עם גבר בוגר רווק.

לא דומה הפעלת מניפולציות על ילדונת בת 19, להפעלת מניפולציות על הייטקיסטית בת 40.

ספק-בחורים הוא לא בהכרח שדכן טוב. הוא פשוט ספק-בחורים.

ואת "ברכת ה' " תשאירו בתוך סיפורי הבעש"ט.

שום שדכן לא יציל אתכן מעצמכן!

את רוצה להתחתן? אל תפני לשדכן, ואל תירשמי לכל מיני קבוצות הזויות לייעוץ נישואין. אל תיכנסי לכל מיני "מיזמים", שתפקידם הוא לנצל את המצוקה שלך ולקחת ממך כסף. זה לא יעזור לך.

שבי עם עצמך ותעשי עבודה אמיתית בתוך הנפש. תביני מה המשמעות של חתונה מבחינתך. תביני שאין אבירים בעולם הזה (סוסים לבנים דווקא יש בשפע). תפנימי שכל גבר שאשכרה מוכן להתחייב לך ולתת לך טבעת, הוא כבר מועמד פוטנציאלי. אין לך שום זכות לדרוש יותר מזה.

תביני שגבר אמור להיות דומה לך ולא מעלייך. לבעלך את אמורה להסתכל בעיניים, לא להרים את המבט כדי לראות אותו. אם את לא עובדת בהייטק, אל תדרשי הייטקיסט. אם את לא נראית כמו אנג'לינה ג'ולי, אין לך זכות לדרוש את בראד פיט. אם את לא היית בצבא, אין לך זכות לדבר על לוחם. אם את שמנה, אל תפסלי על קרחת. אם אין לך מושג מה זה sklearn, אל תחשבי שהוא אמור להרוויח פי שלוש ממך.

לשדכן פונים רק אם חסרות לכם הצעות. זה יכול להיות, במיוחד לאנשים שחיים לבד, אבל לרוב זה לא המקרה.

יש אינסוף בנים בשליש גן עדן. כמעט כל אחד ואחד שם מתאים לך. אז למה סימנת רק 5 לייקים במשך כל השנה שעברה? נשמע לך הגיוני שיש רק 5 בנים בישראל שאת יכולה לצאת איתם? אם כן, ליבי איתך - אין לך סיכוי להתחתן.

אפילו הגבר המוצלח ביותר הוא רק בנאדם.

הוא לא תפאורה בהצגה המושקעת שאת מנהלת לעצמך.

הוא לא מבחן שמראה כמה את שווה.

הוא לא יצור שתפקידו לפרנס אותי בזמן שאכנס להריון (ובכלל, לדעתי האישית, אם כל מה שחשוב לך זה ילד והשעון הביולוגי מטריף אותך, אז תעשי קודם ילד בעצמך, ורק אז תתפני בלב שלם לזוגיות).

גבר הוא בנאדם בדיוק כמוך, ולמען האמת - הוא מעולם לא היה חייב לך כלום. אבל הנה הוא מוכן להתחייב לך, אשה שאינו מכיר, ולתת לך את החיים שלו. חשבת על זה?

יש לי עוד מה לכתוב, אבל לא אעשה זאת.

**הנ"ל נכתב בלשון נקבה ומיועד לנקבות. לזכרים יש בעיות אחרות. המון המון בעיות אחרות.

"לשדכן פונים רק אם חסרות לכם הצעות"... נו ברור. אתה מכיר משהו שמקבל הצעות רלוונטיות ופונה לשדכנים?

'אם את ספרדיה אל תחפשי אשכנזי'

לדעתי רצון במאפיין שונה זה לאו דווקא עצלות וחיפש בנאדם שהוא 'יותר ממני'.

אני מסכים עם המשפטים הראשונים, וההסבר שמספר הזוגות הוא לא ג'וקר.

אבל מכאן ועד לתגובה המשתלחת שלך? הגזמת לגמרי.

בטח ובטח העצה הרעה הזו, שלפנות לשדכן עושים רק במקרים בעייתיים ו"חיים לבד". ודרך המלך היא דווקא דרך שליש גן עדן. מי שמך???

מאיפה האחריות? מאיפה הביטחון? מאיפה האחריות על אלה שלא יפנו לשדכנים דווקא בגלל הסטיגמות האלו, ויפסידו? מה כואב לך שאנשים ייעזרו בשדכנים?

ברור שמי שמוצף בהצעות ומתלבט בין הראשונה לשניה לשביעית, לא יילך לחפש עוד. אבל אדם במצב ממוצע, שמעוניין לקבל מכמה כיוונים, ויש שדכנים שמתאימים לא - מה כבר הבעיה לשמוע? ומי שלא מתאים לו היכרויות באתרים, מה רע לך?

הגזמת. אחי. הגזמת לגמרי.

למה הפרסומת לאתר החדש הזה?

בע"ה

וקיבלתי את הטלפון מחברה ששודכה דרכו

ועוד חברה שנתתי לה את המספר שודכה דרכו

ובמקביל לזמן שדיברתי איתו (בלי שום קשר) דודה שלי הציעה לי להתקשר אליו כי הוא ממש טוב (ועד היום קיבלתי ממנה 3 שיחות טלפון).

לי ולבעלי יש לפחות 3 מכרים משותפים מלפני החתונה. אחת מהן המליצה לי לא לצאעת עם הבחור שהתחתנתי איתו...

קיצר, מסקנות:

1. חיים קורץ תותח. יש לי מספר.

2. לא מכל שדכן זוכה אדם להשתדך. חשוב לפתוח אופקים.

בכללי ככל שיותר בחורים ובחורות ייפנו לשדכן

יהיה אפשר לעשות יותר שידוכים

זה בטח צנוע יותר, ומכובד יותר מאתרים.

שבו ממש לא מספיק מתאמצים להציע הצעות ויש ככ הרבה רווקים רווקות שלא מקבלים הצעות כמעט במשך תקופות ארוכות. זה משהו שאנחנו חייבים להשתפר בו.

אז אני מעביר לך בשמחה את ההצעה הזו.

החובה שלי להתחתן קודמת לחובה שלו

אבל מכיר חבר שעשה כך

אבל אם בסופו של דבר זה לא היה מתאים לי הייתי מציעה לחברה

בגלל שיותר מתאים לחבר - למה לא לנסות להעביר? מה הבעיה פה?

אז ממה חששת?

בעיה ערכית - אני ממש לא רואה פה.

בעיה תועלתנית - השאלה אם שווה להפסיד הצעה טובה והשאלה אם מה שאת חושבת זה מספיק מדוייק כדי שהצעד הזה יהיה שווה את זה

איך זה קשור?

וזה לא מדע מדוייק והחיים שלנו נקבעים על פי שיקול דעת שהוא לא מאה אחוז אמת מוחלטת.

את לא חייבת לוותר על ההצעה אבל אם את רוצה לוותר מתוך סברה שיתאים לחברה שלך קשה לי לומר שזה בעייתי.

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

שלחו לי את זה בשם ר' שמשון דוד פנקוס זצ"ל, אין לי מושג אם המקור מדוייק:

אבל אני חושב שהילקוט אברהם לא הזכיר סגולה. להבנתי הוא רק הציע שהקטע שתולים כרזות 'משנכס אדר מרבין בשמחה', מקביל לאמה על אמה שמשאירים זכר לחורבן. (קישור לספר)

זה הרב שמשון פוקס מערוץ 2000

סגולה לראש חודש אדר - ציורי דגים

והתשובה היא שחתונה לא תציל אותך מבדידות, משום שהבדידות לא קיימת בדירה הריקה - היא קיימת בנפש. 

אפשר ללכת באמצע דיזנגוף ולבכות מרוב בדידות, ואפשר לגדול במשפחה ענקית ולהרגיש שאף אחד לא מבין אותך. מן הצד השני, אפשר לגדול לבד ולהיות מסופק ומאושר בחברת אחרים, ומוגלי, סנופקין ונילס הולגרסון יוכיחו.

אם כך, איך נתגבר על הבדידות? הרי אנחנו יצורים חברתיים, ואיננו טובים יותר מבבונים או שימפנזים בעניין זה. עלינו להיות חלק מקהילה כלשהי, אם נרצה ואם לא. ולכן עלייך לפתח לעצמך קהילה כנ"ל. אם לא בנים, אז בנות; אם לא על רקע רומנטי - על רקע של תחביב או עבודה. ובעז"ה גם החתונה עוד תגיע, כי הרי אף גבר לא אוהב לצאת עם מישהי בודדה שאין לה חיים משל עצמה.

מצד אחד נתת דוגמא שגם אם יש משפחה מדהימה והכל אז אפשר להרגיש בודד

ומצד שני אמרת שצריך למצוא קבוצה שתהיה חלק ממנה ושם לא תרגיש בודד

-אני לא חושב שזה כ"כ פשוט..

לפעמים בדידות מגיע ממקום יותר עמוק ובלתי מוסבר

אתה חייב לפחות חבר אחד, אבל הוא לא חייב להיות אשתך.

וחוץ מזה, שום דבר לא כ"כ פשוט.

והכל בעולם הזה הוא בלתי מוסבר (נראה לי שזה דקארט...?)

אבל הנקודה שלי שיכול להיות גם מצב שיש חברים יש משפחה יש קהילה

ועדיין מרגיש בודד

אבל כן. כנראה שמה שאתה אומר רלוונטי לרוב המקרים

תחשבי איך לנצל את הזמן ולעשות דברים טובים

דברים שישמחו אותך

דברים שנותנים תחושת סיפוק

זה "איש האמונה הבודד" של הרב סולוביצ'יק.

קטע קצר מההקדמה:

"אפשר לציין כי אופיה של הדילמה בפסוק בן שתי מילים: אני בודד. אולם אדגיש כי בשעה שאני אומר "אני בודד" אינני מתכוון לומר שאני חי לבדי. ברוך השם, אני נהנה מאהבתם וידידותם של רבים. אני נפגש עם בני אדם, אני מדבר, מטיף, מתווכח, טוען: מוקף אני על-ידי חברים ומכרים. ועם זאת, החברות והידידות אין בהן כדי להפיג את החווייה מליאת הסבל של בדידות המלווה אותי תדיר. אני בודד משום שמדי פעם חש אני שנעזבתי והורחקתי על-ידי הכל, אפילו על-ידי ידידיי הקרובים ביותר, ודברי בעל המזמור (תהלים כז, י) "כי אבי ואמי עזבוני" נשמעים באוזניי כהמייתו הנוגה של התור. זוהי חווייה מוזרה, ולצערי אף אבסורדית, המולידה כאב צורב ומתיש וכמו-כן תחושה ממריצה ומזככת. הנני מתייאש משום שאני בודד, ועל-כן מתוסכל אני. מאידך, חש אני שכוחי נתחדש בי מפני שחווייה זו של בדידות דוחקת את כל כולי לעבודת ה'. "

הרב סולוביצ'יק אומר שמעצם קיומינו כאדם יש בנו צד של בדידות, שטבועה בנו מבראשית, מאיך שה' יצר אותנו.ובגלל שהקב"ה יצר אותנו כך, זה חלק מהגשמת הייעוד שלנו, ויכולה להיות חוויה בונה וחיובית.

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

שבדידות זה דבר שיכול לדחוק אותנו למקום שממנו אנחנו כבר לא יכולים להתעלם מהצורך שלנו. יפה!

אולי שוקולד עם קפה,

או הפוך?

קפה עם שוקולד

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

@ראשיתך

"פשוט כי את שווה את זה".

התכוונתי במובן הזה.

אולי כמו שאת היית מציעה לי אם אני הייתי בדאון.

אנחנו אנשים טובים ומגיע לנו טוב.

ותודה לא-אאוטינג

תקשורת כנה ופתוחה,

זה לא משנה אם הוא יסרב בסוף,

חשוב שאת תביעי את עצמך

זה בסוף משרת אותך 

זה גם עצה כללית בכל מערכת יחסים בלי קשר.

משהו מפריע? משהו לא מובן בהתנהלות?

לשאול, לדבר, לכתוב, ליזום...

לא מתים מזה. מקסימום קצת לא נעים,

תחושת הרווחה שמגיעה אח"כ שווה את זה.

ורק לזכור- המטרה היא לא להחזיר את הקשר בהכרח.

המטרה היא שתביעי את עצמך, ולא תשתיקי את הצורך הזה בך להבין.

היה כאן בחור שרצית, והיה איזשהו קצר בתקשורת בינכם בגלל סיבה או סיבות כלשהן,

הקשר הופסק בתחושת החמצה מצידך ותחושה של משהו לא ברור, 

כי הפרידה הייתה בתחושת קצר בתקשורת.

לכן, שולחים הודעה, מסבירים את הרקע להודעה, את המקום שלך,

אפשר לתאר מה שהרגשת בקשר, שהיה חיבור טוב וזרימה

ושחבל לך שתכלס זה לא עבד, ובכנות תכלס לא הבנת למה בסוף 

הוא שלל ותשמחי לדעת, כמובן בהסכמתו ואם הוא מרגיש נח עם זה.

בהצלחה

וזה די חסר פה בכל הסיפור

הוא כנראה אדם טוב, וכנראה היתה ביניכם תקשורת גרועה.

ואת נפגעת מדברים שהוא עשה ואמר, כשלא היתה לו כוונה לפגוע בך.

וכנראה פגעת בחזרה, ואולי כתוצאה מזה הוא איבד עניין בקשר איתך.

מה את יכולה לעשות -

לבקש סליחה אם פגעת, ולנסות להבין ממה יכול להיות שהוא נפגע. זה ממש לא קל. אני בכלל לא בטוח שתצליחי לעשות את זה בצורה שלמה.

אחרי זה, להגיד שאת כן רוצה ואת מעוניינת שהוא יתן הזדמנות

אפשרות שניה -

תגידי לו שאת מרגישה שהקטע הזה לא סגור, את כן רוצה אותו, ואת רוצה שהוא יתן לך הזדמנות. אולי הוא יסכים.

את יכולה לשלוח לו הודעה,

שמכיוון שעבר קצת זמן וסה"כ נפגשתם רק פעם אחת - אז רצית לדעת האם אכן מוחלט אצלו שלא מתאים, ואז תתקדמי הלאה.

אם יגיב שאכן - אז שחררי. הרי את לא רוצה מישהו שאינו מעונין בך, לא משנה מאיזו סיבה.

ומכל מקום, תתני לו כך צ'אנס להתחרט. וגם תהיי יותר למה עם עצמך.

כך נראה לי.

היה לך פעם קשר.

הוא נגמר.

יש לך למה להתגעגע. למישהו שמתעניין בך. שרוצה לשמוע איך עבר עלייך היום. מישהו לדבר איתו על כל דבר תמיד. מישהו לשתות איתו כוס קפה. וכו'.

ופתאום יש לך מישהו חדש. מישהו שהתחלת להכיר. שוב מישהו שאפשר לבלות איתו את הזמן וכו'. וזה היה לך טוב ונחמד - וכאן אני שואלת, האם זה ספציפית בגלל האדם המסוים הזה, או בכלל בגלל עצם הקשר. 

תנסי להפריד - האם זה עצם הסיטואציה של להיות בקשר עם מישהו, ולא משנה מי המישהו הזה - או ספציפית עם הבנאדם הזה.

תחשבי נניח שאת רעבה, ואת אוכלת משהו, והמשהו הזה ממש טעים. האם הוא טעים כי המאכל עצמו טעים, או שהוא טעים לך כי את על בטן ריקה וכל דבר שתאכלי יהיה טעים?

בדר"כ היא תקוות שווא, שקרן מי שיגיד לך אחרת 

וכמו שאמרו כאן זה טיפה מורכב בדתל כי יש הרבה סוגים ואין כלל מסודר לכל ענין, חוץ מהלכה כמובן...

אני חושבת שלומר אני אוהב אותך זה טיפה רחוק אבל בהחלט יש דבר כזה לומר דברים אחרים וחשוב מאוד לומר- כמה הקשר תורם וחשוב לך, כמה היא מוערכת בעיניך, כמה אתה שמח בהיכרות הזאת... ובכלל על הדרך יש המון הזדמנויות קטנות להתבטא באופן מחמיא ומעריך, בדגש על מעריך- כי הוא הצעד החשוב לקראת האוהב.

כמובן שבשלב של הצעת נישואין, אירוסין וחתונה מתווסף גילוי החיבה.

ונקודה קטנטנה- שיהיה באיזון בלי להלחיץ מדי, כי באמת כמו שאמרת בעולם הדתי הדברים עובדים מעט שונה וגילוי קיצוני מדי של ענין עלול לגרום לה להרגיש לא בקצב שלך וא"כ להלחץ- כי פה המטרה היא חתונה וזה משהו שצריך להבשיל ולקבל הכרה בקצב שונה מאדם לאדם... אז גם אם אתה מספר לה שאתה ממש בענין, תזכור לתת לה הרגשה שהיא עצמה יכולה להתנהל בנחת (כמובן אינלי מושג מה מצב הענינים וכמה היא מבוססת בקשר)

את ההורים/חברים- ממש משתנה מתי נהוג... כי זה לא ענין של נהוג. תלוי לגמרי בסגנון שלכם וברצון של שניכם, לרוב עם הורים נפגשים בסטטוס יותר קרוב לסגירה... אבל גם על זה יחלקו עלי. פשוט תדיינו על זה ותחליטו מה טוב לכם ובאיזה שלב

דברים מעניינים לעשות- הכללל!

חשוב מאוד ומוסיף מאוד! אפשר ללכת על התנדבות משותפת בחקלאות/ מועדונית/ חוות/ וכו וכו, מאסטר שף, טיולים ומסלולי אופניים, לימוד משותף, קלפים מקלפים שונים, לנגן, כד וחומר, חדר בריחה, ועוד ועוד...

פעם כתבתי רשימה באחד השרשורים אבל אינלי מושג איך להגיע לזה

אבל מה שבטוח אתם יודעים מה יהיה טוב לכם לעשות ביחד וכדאי שזה יהיה משהו שנוגע בחיים שלכם/ אחד מכם- קצת הזדמנות לפגוש אותו במגרש שלו.

זהו... והמון ב"הצלחה! שהדרך תהיה בהירה ובשימחעס;)

למה רחוק? כי עברו רק חודשיים או מסיבה אחרת?

הם דבר חשוב שצריך לשמור לזמן של אחרי קבלת החלטות ולא לפניו. בדומה לזה שאתם שומרים נגיעה, עוד לפני כן האמירה "אני אוהב אותך" גורמת לקרבה שעלולה להיות מרחיקת לכת ולמנוע החלטה נכונה ויציבה.

כל זה שונה כשמדובר בהערכה או ביטויי זרימה ושמחה בקשר. כמו שכבר אמרתי

זה מאד שונה מאדם לאדם

אם תשאל אותה, ותציג את השאלה כ"אני מנסה להבין, בבקשה תסבירי לי" היא תגיד לך מה מתאים לה.

וזאת הזדמנות מצוינת לדעת מה מתאים לבחורה הספציפית הזאת, אז הדבר הזה נותן לך אפילו יתרון

זה ממש משמח לשמוע.. ב"ה!

לפני זה אני חושבת שתדברו קצת על הקשר.. איפה כל אחד נמצא וכו'..

א. אני אישית חושבת שלהגיד "אני אוהב אותך" זה קרוב לאירוסין ואולי אחרי אירוסין.. מרגיש לי יותר שייך..

אולי להגיד ש 'יש לי רגש חזק אליך' יותר טוב.. 

ב. מתי שאתם מרגישים שנכון.. לדעתי בנושא הזה אין כללים.. אבל אולי עם אחים נשואים/ חברים יותר קל להיפגש מאשר הורים כי הורים זה יותר רשמי כזה.. 

ג. תצברו חווית.. דברים כיפיים.. לכו לשדות, תנגנו ביחד, תלמדו משו ביחד, באולינג, גן חיות אם זורם לכם..

זאת רק דעתי כמובן.. 

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

מדובר במספר ציבורים שונים לגמרי, אידיאולוגית, סוציולוגית, מחשבתית ואפילו פוליטית. הדבר היחיד המשותף ביניהם הוא שכולם משתרעים איכשהו על הרצף של "מקיים תורה ומצוות וגם תומך בציונות", אבל מדובר ברצף ארוך מאוד ולא לגמרי מוגדר. אין שום דמיון בין דתי עירוני אקדמאי ליברלי מגבעת שמואל, לבין דתי מתנחל בניחוח חסידי, פלוס הרב קוק וארץ ישראל השלמה. ואין שום דמיון בין שני הנ"ל, לבין חוזר בתשובה מבית מזרחי שחובש כיפה שחורה סרוגה ותולה על הקיר את הרב עובדיה ז"ל.

ולכן התשובה לשאלתך תלוייה מאוד בבחורה ובתרבות שהיא מגיעה ממנה. אני מנחש שאתה יותר קרוב לדוגמה האחרונה מאשר לראשונות, ואם כך התשובה ל-א היא כן, והתשובה ל-ב היא אחרי חודש-חודשיים.

האמת יותר מהסוג של דתי מתנחל בניחוח חסידי  אבל הבנתי את הרעיון. תודה לכולם.

כמו בכל דבר, אתם שני אנשים שונים, ויש בינכם פערים.

השאלה היא איך אתה מתמודד איתם.

אני חושבת שאתה יכולה להעלות את זה בפניה:

הי מישהי,

אני מאוד שמח ומרוצה בקשר שלנו. אני קצת חושש מהצעדים הבאים, בגלל הרקע שלי. את יודעת שגדלתי בתרבות אחרת, ואני לא יודע מה מקובל - אבל יותר ממה שמקובל בחברה\מגזר חשוב לי שזה יהיה מקובל אצלך. לדוגמה, הייתי רוצה לפגוש אותך במרחבים נוספים, נניח עם משפחה וחברים. אני חושב שזה ייתן לשנינו זוויות רחבות יותר אחת על השני. האם זה משהו שנראה לך שייך בשלב הזה? תוכלי להדריך אותי? לתת לי קווי גזרה?

אבל כן זה באמת חמוד

וזה גם נכון, ריב בין בני זוג זה משהו מאד משמעותי

זה אומר שהם מרגישים כל כך ביחד שהם לא יכולים להיות אדישים לשני

אם תרצה לדבר ברמה גבוהה, זה שבירת הכלים

מה שקורה הוא שאצל מי שאתה לא אוהב מספיק, אתה יכול לסבול שגיאות או חריגות

אצל מי שאתה אוהב מאד, בטח מי שאתה מרגיש שאתה בזהות אחת איתו - אם הוא יעשה משהו מביך, אתה תתבייש. אם הוא יעשה משהו טוב, אתה תשמח. אם הוא לא יעשה משהו שאתה מאמין בו, זה כמו שיד שמאל שלך פועלת בניגוד לערכים שלך. וזה משהו שלאדם סביר קשה מאד לסבול אותו.

התגובה יכולה להיות בכל מיני דרכים, אבל הרבה פעמים זה מתפרץ בצורה ריב בין בני הזוג, כי הם רוצים קרבה אבל משהו מפריע ולכן הם רבים במקום

אצל ילדים קטנים זה קצת אחרת, שם זה בגלל שהרגש מבלבל אותם ולכן כמו שעושים מעשים שליליים בשביל תשומת לב, אז רבים עם מי שאוהבים

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

אם החבר שלך בוגר מספיק, הוא אפילו אמר לה בעצמו "אם יש משהו שלא נעים לך לשאול אותי, את מוזמנת לשאול אחרים עלי"

בשביל זה נפגשים לא?

אם יש משהו דבר עם זה שאתה נפגש איתו, אל תעקוף אותו.

תעלה את זה בפניו ותקבל תשובה, אם הנפגשים לא כנים אחד עם השנייה מה הם יעשו אחר כך? הבחורה תתקשר לחבר של הבחור גם אחרי 10 פגישות? 20 פגישות? אחרי האירוסין?

אם מריבות בין בני זוג היו מתנהלות דרך מתווך, זה היה חוסך כל כך הרבה בעיות

משתמשים במתווך כדי לפתור בעיות שלא מצליחים לפתור ביחד.

בני זוג שלא יכולים להיות כנים אחד עם השני ולפתור בעיות הם בבעיה.

אם הם לא מסוגלים לדבר אחד עם השנייה זו בעיה.

האם זוג שהולך לגישור הולך ישר לגישור ולייעוץ בלי לנסות לפתור את זה קודם כל בינו לבין עצמו?

חוץ מזה שזה לא אותו דבר בכלל

היא נפגשת כדי לברר דברים.

ומה שהיא לא מצליחה לבדוק בעצמה, היא בודקת מול חבר.

בקשר די ארוך

וזה היה נטו בגלל שהיתה לי פתאום נורה אדומה שהייתי חייבת להתייחס אליה.

אתה לא יודע מה הדבר שגורם לבחור/ה לבדוק שוב... יכול להיות שלפעמים יש בזה משהו לא ראוי אבל יש מצב כזה שאין דרך לבדוק משהו ישירות ועל זה קם ונופל הקשר...

במקרה שלי זה גם היה ממש חשוב שעשיתי את זה, והתפתלתי הרבה לפני שהתקשרתי למרות שגם אנשים מסביבי חשבו שזה דורש בדיקה

ולתחושתי, אכן לא ישר.

מאמין שהדרך הישרה והכנה היא הנכונה. בנעלייך הייתי פועל כמוך.

הייתי רוצה לסמוך על אשתי ולהאמין שלא תרצה לפעול מאחורי גבי כשיהיה לנו קושי בבית.

(הדרך הפשוטה בעיניי היא לשאול, כמו בכך דבר, 'היי, אני חוששת קצת לנקודה הזו ורוצה להיות בטוחה, זה בסדר אם אדבר עם חבר שלך?')

עושה את זה בשלב הבירורים.

פעם אחת מצאתי חומר מפליל

ועוד כמה פעמים הבנתי שהסגנון ממש רחוק ממני.

בד"כ לא מוסיף הרבה, אבל בשביל האופציה שאולי, זה שווה.

כמה מאמץ זה להקליד שם של מישהו בגוגל?

חוק הדתיים מספיק עובד על מנת שמשהו שצריך להיות ידוע יהיה ידוע

אם הכוונה להסתכל ברשתות חברתיות , נו מילא... 

יעיל במקרה של חוסר הכרות כמו אתרים 

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

באסה לדעת דבר כזה על חמותך

ועוד יותר בתקופה שמרבים בשמחה=)

אני מהמר ביחס של 10:1 שאתה קשור איכשהו לחנות הנ"ל, וזו פרסומת מאוד לא חכמה.

הוא אמר שהוא חייב! זה יהיה ממש רוע לב מצדו למנוע ממנו את ההמלצה על החנות המדהימה הזאת (שאגב, יש בה מבצעים מטורפים)