פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 195)

בהתחלה חשבתי שזה באמת תורם דם 

מה יהיה אחינו?

עזוב אותך מחיקויים, מה קרה לימים שהיית מעלה אתגר לסיום תבניות בורקסים?

זה היה יותר נחמד 

אם כולם היו כמוך כנראה שזה לא היה קורה..
ועשית לי חשק לבורקסים

לך תקנה גם לי 

 

אבל מה אחי בשביל מה לך לריב עם אנשים שמור על פאסון תצא הכי גדול.

תראה אותי לדוגמא, אני לא רב עם אף אחד...

 

 

 

שולח לאנשים חיסול וזהו 

מלא תקווה ואמונה! עוד ועוד!

היא רק אם הייתי מגלה את זה בבירורים. אם היא מספרת לי אח"כ אני מרגיש שרימו אותי, שאני לא יכול לסמוך עליה, ושאחרי שנתתי לעצמי להקשר פתאום מפילים את זה עלי. 

אני ממש מעריך את מי שמתמודד עם זה. ובכל זאת, לדעתי זה עוול לא לספר.

אם הייתי מגלה את זה בבירורים ועדיין היייתי מתרשם שזו בחורה מדהימה נראה לי שהייתי נותן לזה צ'אנס

אבל יש דברים שאני לא הייתי רוצה שכל העולם ומלואו יידעו עלי, ולא כולם יודעים.. 

בכל אופן, תודה על התגובה

בעצמי נזקקתי לזה בתקופות שונות. ובכל־מקרה מי שנוטל תרופות הוא לא בהכרח גרוע יותר ממי שאולי היה צריך לקחת ובמקום זה הבעיה נותרת בעינה.

 

שיהיה לך הצלחה כשתתחילי.. 

 

1. כדאי לשתף את הגורם המטפל לקבל כלים ולהתייעץ לאורך הדרך 

 

2. זו שאלה כללית וכל מקרה לגופו (עם מה מתמודדים / איזון / השלכות עתידיות) 
יש הרבה אנשים שעם הסבר נכון היו מסכימים 

 

3. לשתף כשמתחיל קשר.. אבל לא קשר מחייב וחזק מדי 
כמובן בהתאם לתחושה שלך ולקצב שלך.. 

פעם סיפרה לי חברה מתמודדת נפש- שהיא כל פעם מספרת חלק.. בהתחלה על הכדורים, ואז על התמודדויות נוספות. .

 

בהצלחה!

 

מצרפת דיון עבר- 

פגישות וכדורים - לקראת נישואין וזוגיות

נקודות טובות.

ואהבתי את מה שחברה שלך עשתה

 

וגם נראה לי שאם היא הייתה מספרת רק אחרי כמה פגישות הייתי מקבל את זה ומבין, אבל ברור שיש אנשים שזה כן חשוב להם לדעת מראש

מכיר כמה כאלה בזוגיות מדהימה
חצי מהעולם לוקחים תרופות נוגדות דיכאון.

בערך.
אבל לפעמים זה עולה לפני כן ואז חייבים לספר.

אפשר לדעת בגדול
אבל לזכור שכל תכנית היא בסיס לשינויים

כאילו, כשמדובר בשאלות באמת קשות, שלפחות כרגע אני לא רואה פתרון טוב ומיידי. אתה לא חושב שחכם יותר כן לברר את האפשרויות ולנסות להגיע להסכמה?

 

(בקיצור, אשמח שתרחיב..)

יש בלי סוף זוגות ששניהם מה שנקרא "קרייריסטים", והם מגדלים ילדים לתפארת.

 

את הפרטים איך ומה וכיצד אפשר לפתור במהלך ההריון או בחופשת הלידה, לא צריך להתעכב על זה לפני החתונה.

כרגע תסתפק בידיעה שזה אפשרי

אז יש הגיון ברצון שלו לברר דברים מראש..

אפשר להיות מתוכננים ובסוף יש משהו שבגללו הכל "משתבש"

אני חושבת שחבל להינעל מראש על תכנית מסודרת ובסוף להתאכזב או לא להיות מרוצים ממה שרצינו.

הוא נתן דוגמה, אבל באמת זה אותו עיקרון. כלל הדיונים מהסוג הזה.

כמה זה גבול שאתה לא מוכן לוותר עליו , וגם לגמרי תלוי בניכם אם דיברתם אתה והיא וראיתם שזאת בעיה שהגדרתם.
כן ראוי לחקור קצת אך בכל זאת אפשר להסתדר.
בכל זאת אלה יהיו החיים שלך.

כל עוד יש תקשורת פתוחה וכנה, רצון לעבוד יחד ולבוא אחד לקראת השניה, ומודעות לזה שעלול להיות קושי

לא צריך ואין טעם לרדת לפרטי פרטים.

באמת. החיים כל כך כל כך דינמיים.שזה לא ממש רלוונטי.

(אני זוכרת למשל בחור שרצה להבין אם אני בנויה לחיי אברכות, שממש ירד איתי לפרטים של האם יהיה לי קשה לוותר על גבינה צהובה בחיי היומיום. נו בחייאת. החיים הרב יותר מורכבים מזה)

זה סיבה שלא להתחייב ולהתקבע על פתרון מסוים, אלא להישאר עם ראש פתוח לאפשריות אחרות.

אבל כשם שאי אפשר לצפות שהאדם ישתנה ולבנות על זה, גם אי אפשר לצפות שנסיבות החיים ישתנו וש "איכשהו נסתדר"... לא?

במה שזה לא יהיה תואם את הכיוון שאתה מאמין בו.

או שיש שם סתירה של הערכים שלך.

כי אם הכיוון תואם אז תסתדרו.

אם לא, אז לא תסתדרו, גם אם תבנה תכנית מפורטת לפרטי פרטים.

 

פעם היה בחור שבמשך 3 שעות לא התקשר (אחרי פגישה) למרות שידע שבצד השני ממתינה לו מישהי
כדי לתת לי לבחון האם אני בנויה לחיי אברכות (עשה עליי סימולציה של סדר בישיבה)

היום זה כל-כך לא משנה
החיים אחרים לחלוטין
ואני מוצאת את עצמי בהמתנות אחרות לחלוטין...

שיש לנו איתו תקשורת טובה.

כי אנחנו בטוח ניתקל בחוסר הסכמות\רצונות סותרים וכו'.

במקום שיהיה לנו תוכנית פעולה מסודרת לכל אופציה, צריך שיהיה לנו מסגרת של כלי עבודה שאיתם נוכל להתמודד.

ממש אי אפשר לדעת מה צופן לנו העתיד..

כדי שיהיה קל
לנהל שיח
להתבונן על המציאות בצורה נכונה
גם בזמנים פחות מאירים.

בסיס משותף חזק, רחב, משמעותי וטוב כדי להתמודד ולפתור את כל הבעיות הללו. תקשורת לא פחות מנהדרת, אמון, הערכה ואהבה הדדית, רצונות משותפים, שאיפות משותפות, ערכים משותפים וסדר עדיפויות דומה.

 

אי אפשר להערך לכל תרחיש. אף אחד לא יודע האם ח"ו יהיו לו קשיי פוריות בלתי צפויים או שאחד הילדים יוולד עם מחלה קשה או אחד מבני הזוג יעבור תאונת דרכים שתשאיר אותו נכה לכל החיים.

אף אחד לא יודע אם יוולדו לו תאומים אחרי הריון קשה שרובו בשמירה והאישה תאלץ לעזוב את התואר ואת עבודת חלומותיה, אף אחד לא יודע אם בן הזוג לא ירצה במשבר גיל ה40 לעזוב את עבודת ההייטק הזוהרת שלו שבה הוא קיבל בכל שנה ושנה קידום מפואר ויהפוך להיות גנן פרטי.

אנחנו לא יודעים מה החיים יזמנו לנו, אולי נעשה אקזיט משוגע ויהיה לנו שקט כלכלי שלאחריו נחליט לשבת וללמוד תורה עד 120? אולי נשקיע בבורסה ותהיה נפילה חדה כשאנחנו רגע מלרכוש דירה ב3,000,000 ש"ח וכבר שילמנו מקדמה שמנה ופתאום נקלענו לחובות הזויים?

באמת תתחיל להתכונן לכל תרחיש ותרחיש?

 

אתה יכול לומר שלך חשובה משפחה מרובת ילדים ואתה שואף לחיי קריירה שבהם תבוא לידי ביטוי ההגשמה העצמית שלך ביומיום ומתוך כך שאתה מאמין בחשיבות המשפחה ורוצה להקים אחת כזו לתפארת אתה מחפש מישהי שדווקא תהיה הפוכה ממך בצד הנ"ל ותראה את עצמה בעבודה פשוטה יותר/ עקרת בית. זה כן. אבל זה עניין של סדר עדיפויות ולא של פתרון לבעיות שעוד לא התרחשו ואף אחד לא מבטיח שיתרחשו גם בעתיד.

רק אגיד שלצד המחשבות הטובות שמסכימה איתם
יש מצבי חיים עתידיים שכן כדאי למנוע
אבל זה ממש מקרה לגופו.
ואכמ״ל

כדאי להתארגן כמה שיותר על רעיונות (דווקא, הכוונה פתרונות לא מחייבים אבל בהחלט אופציונלים או פותחי אפשרויות). בכללי זו שאלה לזוגות שנשואים הרבה זמן.

כתבתם יפה.

הרבה פעמים כשיש משהו לא ברור עצם הדיון עושה הרבה סדר במחשבות. אז תודה גם על זה

פר"ח בגלל שזה מלגה קטנה אולי לא צריך.
תשאל את הרכזת שלך.

ראה כאן:
פטור ממס הכנסה על מלגת לימודים או מלגת מחקר לסטודנט או לחוקר במוסד אקדמי (זכות) – כל-זכות

(פרח מוזכר במפורש)

אני, במקומה - הייתי נפגע, אם היו אומרים לי שיודיעו לי כשיהיה צריך. ולא שהבחור יודע להתנהג ושיסביר מה יש או לא יש. אם מישהו חושב, שמותר להתעלם מהעניין האנושי. כדי "לבחון, לבדוק, לברר, לטפל, לוודא, להבין לחשוב וכו'". ולפי זה יענו על התשובה. אני חושב שיותר מ"פוגע" - זו התנהגות בלתי נאותה, מהצד של הבחור או מי שמייעץ לו

הבחור מתמודד עם משהו שאין לו יותר מדי למי לפנות בנושא ולכן הכל סהכ מובן

אין משנה מסודרת ביחס לנושא כי אין כל כך דיבור על זה.

 

תעשו הכל בליווי חינוכי של מישהו שאפשר לסמוך עליו. לא עוסקים בזה בצורה חובבנית

אבל בסוף שניהם גברים. רציתי לשמוע איך אישה מסתכלת על זה מהזווית שלה. בסוף היא צריכה להכניס התמודדות מורכבת לחיים שלה.

 

אם זה נושא שעוסקים בו מטפלים מקצועיים - מאיפה אתה יודע אם יש משנה סדורה בנושא או אין? ההתערבות שלך בקביעות "מתמודד עם משהו" - מאיפה אתה יודע? מישהו כותב פה, האם יש לך הוכחה אמינה האם זה אכן המצב? הרי אתה לא המטפל המוסמך המקצועי. "אין לו למי לפנות" - מאיפה אתה יודע? זה המטפל המוסמך צריך לענות - לא אתה. וכן הלאה.

אני לא הייתי שוללת מישהו על דבר כזה.
ברור שזה מורכבות אבל כולנו מורכבים.

אולי זה היה גורם לי לקחת צעד לאחור,אם זה היה מגיע בבום אבל בסוף לא הייתי עוזבת בגלל זה.

לטעמי, בפעם הראשונה שחושפים מישהי לעניין כדאי לעשות את זה בדרך אגב יותר, כשמצויים ברוח מבודחת, רוח טובה,
ליצור שיח במיוחד על זה זה יוצר אווירה כבדה בעיניי ונותן לזה משמעות רצינית.
יותר מהתוכן לדעתי חשובה הצורה בה אומרים.

לדעתי, כמו שאמרתי, לנסות להגיד איזה משפט בדרך אגב, באווירה טובה ולא מתוחה.
ולאחר שזה כבר נאמר ועבר קצת זמן לעכל את העניין אפשר כמובן, אם יש רצון בכך, לנהל שיחה על רגשות ולהרחיב את השיח על ההתמודדות.

המון המון בהצלחה וכל הכבוד לו

ואחרי שקראתי את התשובה של. @כבר לא ישיבישער נראה לי חשוב לציין שמה שכתבתי הוא רק אם יש משיכה לשני הצדדים, אם זה עדיין לא המצב לטעמי זה מורכב יותר,
ואת זה כדאי לעשות מוקדם , כי יש בזה קצת אפשרות של פגיעה בבחורה, בשונה מהאפשרות השנייה שלטעמי אין בה משום פגיעה אלא היא פשוט קצת מורכבת

אני חושבת שבמקרה שאין משיכה למין השני צריך בכלל קודם לשאול רב אם זה בסדר לצאת ככה..
זה לגמרי עניין הלכתי לדעתי.

לא לגמרי ברור מהשאלה מה בדיוק הסיטואציה.

 

די ברור שיש הבדל עצום האם המשיכה (ה "רגילה", לבני המין השני) קיימת, כלומר שבעצם ה'טיפול הצליח' ורק שיש התמודדות גם עם בני אותו מין, או שעדיין 'עובדים על זה' וכמו שכתבת שכחלק מהטיפול הומלץ שיצא לדייטים שאז זה סיפור אחר לגמרי.

 

בכל מקרה, כדאי מאוד להתייעץ עם גורם מקצועי ונייטרלי שבאמת מבין בנושא.

זה לא פשוט. המון המון הצלחה וס"ד!

 

כל בחורה שהוא יוצא שישאל אותה: אם היתה לך חברה שעברה פגיעה מינית ח"ו, באיזה שלב היית ממליצה לה לספר לבחור.

 

זה השלב לספר לה.

משום שמישהי שעברה פגיעה מינית זה בדרך כלל בוודאות ישפיע על היבטים מסוימים בזוגיות שלה, על היכולת לשחרר שליטה, לתת אמון ועוד.

בחור שנמשך לשני המינים, זה שונה.
היא לא תהיה חסרה. זה לא *חייב* להשפיע על הזוגיות שלהם

אני מחלק את התשובה לשני חלקים:

א. משיכה לגברים-

משיכה לגברים היא נושא מאתגר מאוד בנישואין, מכל מיני בחינות. לדעתי זה משהו שצריך לספר לבת הזוג, גם כדי שהיא תדע למה היא נכנסת ולא יהיה מקח טעות חלילה, וגם בשביל החבר עצמו שיוכל לקבל תמיכה מאשתו ולא ירגיש כל חייו שהוא לבד במסע הזה.

כמובן הסתרה של נושא כ''כ מהותי עלולה במשך כל הנישואין לגרום אצלו לחוסר יכולת להגיע לקרבה נפשית אמיתית עם אשתו, שהרי הסוד והתחושה שהוא לא כן איתה עלולים לגרום חלילה לניתוק נפשי.

מניסיון אישי, אין דבר שיותר מקל על ההתמודדות מאשר אשה שיודעת, שבוחרת לאהוב אותי ולקבל אותי בדיוק כפי שאני. לעולם לא הייתי יכול להיות אדם שלם כפי שאני היום, ובן זוג שלם וקרוב, אם הייתי שומר על זה בסוד.

ב. משיכה לנשים -

לא ברור ממה שכתבת האם ובאיזו רמה הוא נמשך לנשים. האם הוא יכול לראות את עצמו חי עם אשה וכו'.

אם המטרה של הדייטים היא לגרום לו להימשך לנשים, לדעתי יש כאן הונאה. הבחורה שמגיעה עם הרבה חששות ותקוות לא עושה זאת כדי להיות התרופה של מישהו אחר, גורם שאמור לעזור לו על ידי חיבור נפשי עמוק ושיחות מרובות לבדוק את עצמו האם הוא בכלל נמשך לנשים. היא לא חייל בלוח השחמט הפרטי של חייו.

אם לעומת זאת כבר יש משיכה ברורה ויציבה לנשים, והדייטים רק מיועדים להביא את המשיכה הזאת סוף סוף לידי מטרתה בעולם - קרי חתונה עם אשה ובניית בית - אז זה סיפור אחר לגמרי. במקרה כזה אני חוזר לסעיף א', כלומר זה אפשרי ולגיטימי לצאת אבל לדעתי כן חשוב להזכיר את העניין בשלב כלשהו לרווחת שני הצדדים.

חשוב שיזכור שאם בחורה מסוימת תרצה לסיים את הקשר אחרי שהוא יספר לה, זה לא סוף העולם. הקב''ה עשה לו טובה ומנע ממנו להיות עם מישהי שלא מתאימה לו, זה הכל. אני יודע בוודאות, גם מניסיון אישי וגם מעוד ועוד זוגות שאני מכיר, שיש הרבה מגיע בני ובנות זוג של ביסקסואלים שמקבלים את זה באהבה.

המון המון בהצלחה 🤗

טוב הרבה יותר

הביאו פה תשובות ממש מעניינות וחשובות תודה לכם!

אני בתור בחורה לא הייתי חושבת שנכון לספר לפני או בפגישות ראשונות כמו שאני לא אבוא ואספר על ההתמודדיות שלי על ההתחלה..

לכן צריך באמת ליצור קשר טוב וכשאתה מרגיש מספיק בטוח בעצמך וחושב שזה הזמן לשתף בהתמודדות תעשה את זה בצורה פתוחה ואמיתית...

ובעזרת ה' ברגע שזו תהיה מי שמתאימה לך היא תלמד איך להכיל את זה וגם איך להתמודד(לפעמים יכול להיות שיקח לזה זמן אבל צריך להבין שזה תהליך)


המון בהצלחה!!

ואני לא יודעת איך הייתי מרגישה אם זה היה קורה לי, אבל המסקנה שלי היא כזאת-אם הוא נמשך לבנות(גם אם הוא נמשך לבנים) בכלל ואליי בפרט(שהרי זה מה שחשוב) זה לא היה מפריע לי, אבל הייתי רוצה שיספר כי אני צריכה פתיחות בקשר שלי.

שיחכה עד איזור פגישה שלישית רביעית ואז יספר.
לדעתי שלב ביניים שעוד אין היקשרות אבל כן התאמה בסיסית.
מעבר לזה כנראה הייתי מרגישה מרומה
הרבה הצלחה

לובי של מלון וכו'

לובי של מלון
סנטר וואן
בית של אברכים כשהם לא בבית/ נמצאים אבל אפשר להיפגש בפרטיות
פיצריות

וחוץ מזה לפעמים אפשר לעלות לקומה של האולם ולשאול אם אפשר לשבת שם.

קניון
תחנה מרכזית
תחנת רכבת
סינמה סיטי

ישר מסרב

🤟

אז ממש ענק

זאת לא סתירה.

זה אני עניתי- וזה רץ ברשת😌

איך יש לך סבלנות לזה?

זה משעשע אותי😅

סבלנות היא מוצר בסיסי...

בשלב הזה היה צריך להבין שאתה לא נופל בפח.

 

 

 

בנימה רצינית: אני מבינה למה מתחזים יתחילו עם בת. אבל מה הם מנסים להרוויח פה? לשדוד אותך?

לא בכוונה כמובן...

את החולצה אני לובש מהרגליים, ומכנסיים מה-ראש
כששואלים אותי כמה זה שתים ועוד שתים
אז אני עונה...

אפשר להקרין בישיבת ממשלה את יובל המבולבל, אולי הם לא זכו לראות בתור ילדים

הם בוודאי ירגישו הזדהות עמוקה

הם מטרגטים חיילים/מילואימניקים

נפשך בסוף
שב תירגע עם מגש פיצה וחבר טוב שיודע להקשיב

קרעת עם הבדיחה על הפולנים..

ואיזה שליח יסכן את נפשו להביא לי פיצה עכשיו?

(פולני, סערה או לא סערה- אין טיפ!!)

והרבה שלוחים למקום

אולי תגיד גם כמה דברים טובים על פולנים שלא נתחיל לפסול על זה הצעות

גם במציאות!😌

אותו חאמסניק ביקש העלאת שכר כי לא משתלם לו להמשיך אחרי ששיגעת אותו חחחח
(דרך אגב ככה עושים את זה נכון ,אהבתי .)

אני מדמיין חמאסניקים יושבים בפיר ומשתמשים במילון בכדי להבין אותי...

'מעוכבי שידוך'.

כתבתי 'בעיה', במטרה לבטא מצב לא אידיאלי שבכוחנו לתקן.

איך נכון להגדיר את זה?

(אה, אתה צודק. יש פה טרול שחושב שמבחינה אידיאלית הוא צריך לשנות לאנשים את הכותרת. אני מסכים בהחלט, עם הטענה, שזה לא ראוי, ואפילו לא ראוי להתייחס לעצם הדיון בעניין הכותרת הבודדת, בלי לטפל קודם בבעיה המהותית - ההגדרה במילה "בעיה"
)

סתם אמרתי מה הרגשתי (;
ושאלה טובה אין לי רעיון כרגע

אולי הוא הרגיש שאת מתנשאת ושאת טובה יותר ממנו.

ואם זה כך, יש סיכוי שאת באמת טובה יותר ממנו.

ואם הוא לא יכול להכיל את זה, זה אכן חבל כי זה סוגר לך אופציות, אבל את יכולה להמשיך הלאה.

 

אל תרגישי רע מאנשים שנעלבים מזה שאת עושה את מה שמתאים לך.

יש אנשים שכל כך רע להם בתוך עצמם, או רגיש להם, או חסר בטחון להם.

שרק להיות אני, עם הבטחון העצמי או העוצמה שלי זה מרגיש למחוץ אותם.

סתם. חווייה מתסכלת.

יכולה לזכור יפה מאוד את הפעמים שאומרים לי סנובית באמת מתסכל

את פשוט חזקה וטובה מספיק

והוא לא בטוח בעצמו מספיק.

 

זה בראש שלו. את לא צריכה להרגיש רע עם זה

גם אני חווה דברים כאלה לפעמים, ממש לאחרונה מישהו הרגיש לא נוח כי אמרתי משהו מתוך בטחון וזה פגע בחוסר הבטחון שלו. קשה לפעמים להשתכנע שזה לא באשמתנו, אבל הרבה פעמים אנשים נפגעים מאיתנו בגלל סיפור לא פתור שלהם

העוצמה שלך לא אמורה בהכרח להאפיל על שלו

בקטע של פריקה, אני ממש מבין את התחושה.
אבל בתכלס, באמת, ברור שאפשר אחרת.
תמיד יש מה להשתפר. לדייק את המידות קצת קצת יותר.
ומי שמתחיל להיות גם וגם, זה הכי מקסים עוצמתי שיש.
וזה אפשרי.
אנשים נדירים ומתוקים.

בנאדם שבא עם חוסר בטחון לדייט - כל חוזק בזולת מודגש לו כחולשה שלו.

לפעמים בדייט מבאס וזה לא תלוי בכלל בך. זה תלוי בשני. הוא לא אשם בגלל זה אבל זה עדיין באס ומצריך התמודדות.

 

זה באמת מבאס להיות בדייט עם מישהו חסר בטחון. אין מה לעשות עם זה.

גם להיות בדייט כזה זה מצריך סבלנות וראוי להעריך על כך.

באמת מגיעה לה כל האמפתיה על זה.

מבין מה שאתה אומר ובכ"ז
לא מקבל את האמירה של המשפט הראשון.
זה לא נכון.

וממש לא האשמתי אף אחד. תקרא שוב מה כתבתי.
לקחת אחריות וליצור משהו שונה ויותר טוב, לא קשור לאשמה.
ממש לא.
ההתקדמות וההתפתחות האישית שלנו, לא צריכים להיות תלויים באשמה כזו או אחרת.
בכלל לא דיברתי על המקום של הצד השני. שבהכרח גם הוא זוקק עבודה. וכנראה אפילו יותר.

בתור אדם שלא תמיד יש לו בטחון עצמי אני אומר את זה.

לא חושב שלמי שיצא איתי מתי שהרגשתי חוסר בטחון עצמי היה לו שליטה בזה יותר מדי

רק סבלנות זה מה שטיפה נצרך ממנו.

 

לפעמים העוצמה בהכרח מאפילה. אומר לך מתוך הצד של החסר בטחון ולא המצד שבטוח בעצמו.

כך שפחות תרגיש את החוסר בביטחון עצמי

זה יכול להתבטא בסבלנות כמו שכתבת ובעוד דברים

אפשר לא להסכים, זה בסדר 🙂
לא חיפשתי להאשים אף אחד, גם לא אמרתי שאני לא מבין את התסכול. רציתי להאיר את הצד שבכ"ז יכול יותר.

כמו מה התחביבים שלך? מה עשית היום?

במקרה כזה אין יותר מדי מה לעשות כדי להגביר בטחון באדם עצמו.

אפשר למזער נזקים אבל לא מעבר.

יש עבודה שאדם צריך לעשות עם עצמו כדי שיהיה לו בטחון.

אני בכלל לא מנסה להיכנס לפרקטיות.
דיברתי על עיקרון.

את ההודעה הזו והקודמות לה, ואני מרגישה שאני חייבת להתייחס לעניין הזה.

אני מסכימה עם זה שעוצמה של אדם אחד לא אמורה להאפיל על האחר, ויש מקום לבקש להיות ברגישות ולהגיע לקשר בענווה. מה זה אומר? לראות את הגודל והעוצמה של כל אחד ולחפש את הדרך לשלב את שתי אלו יחד למערכת אחת שלימה ומשלימה. זה מקום בריא ונכון שמאפשר קשר בין שווים, ואף אחד לא ''יותר'' מהשני. במערכת כזו באופן טבעי מרגישים ביטחון במרחב, כי כמו שכתבת מגיעים לשם עם סבלנות ורצון להכיר בקצב שנכון לשני הצדדים.

אני לא מסכימה עם זה שאדם צריך לצמצם את עצמו, להביא את עצמו ב'פחות' כדי שהשני ירגיש יותר בטוח. אם למישהו יש עבודה לעשות בעניין, זה שלו, ואם הוא בחר להגיע למפגש מהסוג הזה, שהוא מהמשמעותיים ביותר בחיינו, נקודת המוצא היא שהוא לא נדחף לזה, אלא רוצה בזה, וגם יודע ובטוח במי שהוא ובמה שיש לו להביא למערכת זוגית. אף אחד לא רוצה להיכנס למערכת זוגית כדי לטפל בשני, וזה גם לא משהו שאמור לקרות.
לכל אחד יש את הסיפור האישי שלו, והדרך שלו וכחלק מהחיים והבנייה המשותפת אנחנו גם תומכים אחד בשני, ולפעמים עצם הקשר והחיבור מרפא בנו דברים, אבל אנחנו לא אמורים להיות המטפלים של בן/ת הזוג שלנו.
ביטחון זה משהו שנבנה מבפנים בתהליך עמוק ואישי, זה חלק מהחוסן הנפשי של האדם, היציבות שלו ומה שהוא מביא לקשר. אנחנו לא מושלמים, יש לנו מה לשפר ולתקן בעצמנו, ואם אנחנו בדרך זה המון. אדם שמגיע לשלב של להכניס עוד אדם נוסף לחייו, נכון שיתבונן בעצמו אם טוב לו עם עצמו ואם הוא שמח במקום שלו, ומסוגל לבוא ולהגיד 'זה אני ואני שמח בי, גם אם אני לא נמצא כרגע בכל הפסגות ששאפתי ואני שואף אליהן בחיי'.
זה לא הוגן ולא בריא לדרוש ממישהו אחר לתת לי את מה שאני לא מסוגל לתת ולמלא בעצמי מתוכי. זה עלול להרוס ולפגוע במערכות יחסים, זה מייצר המון אכזבות (בגלל חוסר היכולת לעמוד בציפיות הלא נכונות), ובעיקר יוצר קיבעון פנימי וצורך בלתי ממומש לקבל משהו ממקור חיצוני, לפעמים במקום לשנות את מה שדורש שינוי ולגדול ולצמוח מהמפגשים האלו שהקב"ה מזמן לנו בחיים. לפעמים זה קשה וכואב, אבל זה חלק מהגדילה שלנו.

חשוב לשים לב שאנחנו מעודדים את הדבר הנכון, ומחזקים את מי שצריך חיזוק וצריך לומר לו 'גדל', אבל לא בבקשה ממישהו אחר 'קטן'.

זה לא היה מכוון לכיוון כזה בכלל בכלל 🙂

הכל בסדר. אני חושבת שיש מקום לשני הקולות.

ברור שיש מקום לעבודה עצמית.

אבל יש סיטואציות בהן לא משנה כמה עבודה עצמיתת אתה עושה עם עצמך, יש משה לא פתור בצד השני שיגרום לו להרגיש אותך כפוגע או כחזק מדי. וזה ממש לא בתחום אחריותך.

עריכה: וזה גם יהיה לא נכון וגם הרסני לשני הצדדים אם תיקח את האחריות על מה שאינו באחריותך.

אני כן בטוח, כמו שאילת השחר כתבה, שרשרת זוגי לא נועד בשביל אותה עבודה עצמית

לגבי האחריות? (כן אני יודעת שזה מעצבן אנשים להפגש בעמדה הזו, זו דורש מהם לצאת מאזור הקורבנות ולעבור למצב של לקיחת אחריות. זה חלק מהאג'נדה שלי בחיים, גם כלפי עצמי. וזה לא סותר את זה שאני יודעת להיות אמפטית ולהכיל קושי של אנשים, אני פשוט חושבת שאף אדם בעולם לא יכוכל לעשות את העבודה שאני או אתה או כל אחד אחר באנו לעשות פה)

ולא ממש הבנתי את המשפט שלך בגוף ההודעה...

"אבל יש סיטואציות בהן לא משנה כמה עבודה עצמיתת אתה עושה עם עצמך, יש משה לא פתור בצד השני שיגרום לו להרגיש אותך כפוגע או כחזק מדי"

מתקן מה שרציתי לכתוב בגוף ההודעה:
אני כן בטוח, כמו שאילת השחר כתבה, שקשר זוגי לא נועד בשביל אותה עבודה עצמית שאתה עושה עם עצמך.

"אני לא מסכימה עם זה שאדם צריך לצמצם את עצמו, להביא את עצמו ב'פחות' כדי שהשני ירגיש יותר בטוח."

אולי התבלבלתי, אבל לא חושב שכתבתי משהו כזה.
כתבת דברים חשובים, שלמיטב ידעתי לא סותרים את מה שאמרתי.

טעמי מצוות לא נתגלו.

למה לא נתגלו?

אם יש מישהו שהשורש נשמה שלו קרוב יותר למצוות תפילה. ויש מישהו שהשורש נשמה שלו קרוב יותר למצוות לימוד תורה.

עכשיו, הם נמצאים וצריכים ליצור שיתוף. איך הם ייצרו שיתוף? ברור, שזה שקרוב למצוות לימוד תורה, צריך ללמוד להכיר בערך התפילה, ומי שקרוב יותר למצוות תפילה, צריך להכיר בערך לימוד תורה. איך עושים את זה? אם את תגידי: כל אחד צריך להתחזק בהכרת הערך של המצווה שהשני קרוב - מה זה להתחזק? את יכולה להגדיר? להתחייב - להתחייב למה? 'לא לפגוע' - זה חסר הגדרה. זה אומר שהמחוייבות לא עומדת על גדרים שאפשר לברר. להגיד 'אני מקבל מראש את זה שהשני ידרוש דרישות שלא מקובלות עליי, או את זה שאני אדרוש דרישה או אבקש בקשה עם הסבר, והוא יגיד 'סליחה, לא הבנתי'. וגם יוסיף הסבר: 'זה באג במערכת החשיבה הגברית' או 'בתפיסה הנשית'. זה, כמובן, לא הופך את ההגדרה ליותר יעילה. אפילו אם תגידי 'הוא יתחייב להתנצל' - זה עדיין לא מגדיר. והסביבה היא פשוטה - גם התנצלות צריכה הגדרה - כזו שתגדיר את הטעות באופן ראוי. צריך - תמיד צריך - הרבה הסברים והגדרות. אבל תמיד צריך - גם עקרונות ברורים מחייבים - ולא רק עקרונות של 'עשה'='גדל', ומניעת 'לא תעשה' = לא להגיד 'קטן'. אלא חובה גם להבין מה היא חומרא דאתי לידי קולא, וקולא דאתי לידי חומרא (הקלה שבאה לידי החמרה, והחמרה שבאה לידי הקלה). ולכן - טעמי המצוות לא נתגלו - הם עקרונות שנכונים תמיד, אבל נכון להשתמש בהם תמיד תוך כדי בירור עם המבין הלומד, לא רק על פי העיקרון, אלא על פי האדם שיכול לברר אותו ואת התקיימותו בצורה נכונה)

 

ולכן בלתי נמנע מלדבר על הקטע הפרקטי

 

ברור שמבחינת בין אדם לחבירו דרך ארץ וכולי צריך כמה שיותר להיות רגישים וסבלנים וכולי כדי שבנאדם ירגיש כמה שיותר בטחון.

אבל זה לא סותר העובדה ש...

לפעמים, במצב קיצוניים של חוסר בטחון אפשר רק למזער נזקים ולא מעבר.

אדם שהוא מרגיש שהוא לא שווה, שאין לו ערך - דייט זה מפגש שיאיים עליו.

 

העניין הוא שיש פה הקשר מאוד פשוט - חרדה - איך שאני אתנהל בדייט או מה שהבחורה תחליט זה מה שיקבע את הערך העצמי האישי. באמת תודעה כזאתי גורמת לחוסר בבטחון בהקשר הכללי של הדייט. 

ב"ה נשמע שאתה לא מכיר את זה אבל זה קיים

אוווווווו (חולם, שורוק)

זה נשמע שאתה מתייחס לכל דבר בחיים כמו לדייט (בסוד אני אגיד לך, שאני כבר יודע בדיוק למה הטרול אתה - מתנהג ככה - זה לא מסיבות שקשורות לנאמנות! זה סיבות שקשורות לגניבת נאמנות!)

התיאור שלך זה תיאור כאילו דייט זה הדבר היחיד בעל משמעות לאורך כל מה שיש לעצמך

במובן של פגישה של אישיות מול אישיות,נפש מול נפש את באמת לא יכולה לדעת מה העוצמות שלו.אולי הוא כרגע בדיוק בתק' רגישה מכל סיבה שלא תהיה ?
אנחנו כל הזמן,לפחות אני,מגלים כמה הדברים שחשבנו והיינו בטוחים בנוגע לאנשים מסויימים כ"כ לא מדוייקים מוגבלים וחסרים.
יכול להיות שאת מדברת על עוצמה חיצונית כמו כריזמה ונוכחות,יש עוצמות שקטות שצריך להפגש איתם כדי לגלות אותם.לפעמים אנשים עוצמתיים לא יודעים ולא חושבים את זה על עצמם וזה לבדו רק מגביר את העוצמה שלהם.

תמיד יהיה אפשר לומר את זה, לא?

אז צריך ענווה ועין טובה.לזכור שאנחנו לא יודעים הכל.
וזה לא אומר שצריך להמשיך עם כל אחד שיוצאים איתו .

הסיטואציה הנוכחית היתה יוצאת דופן. (כלומר היה פה משהו חריג, לצערי)

היא לא אמרה בפירוש. - אבל היא אמרה ועוד איך באופן שלא בפירוש.

היא אמרה, שהיא בכלל לא הרגישה אותו! היא הרגישה את עצמה! היא הרגישה, ש'להיות לידו זה סנובי או פוגעני'. ככה היא לפחות מתארת את זה כאן. בהקשר הזה, בכמה משפטים שהיא מביאה כאן. שזה אומר, שכל מה שעלה בידה, בסיכום הזה, זה להסביר, שיש לה לפעמים תחושות שהיא סנובית ופוגענית - ומבחינתה - היא יודעת מי 'אשם' כביכול בתחושות האלה. מי שאשם, מבחינתה, זה מישהו, שהיא יזמה מרצונה להתקרב אליו. והיא לא מעוניינת להבין אותו, לפני שהוא יגיד לה: אני מבטיח לך, שאני לא אעבור את העבירה של לגרום לך להרגיש כך. את הרגשות של עצמה (=הרגשות של הטרול, כי זה הטרול) היא לא רוצה להבין. את האדם האחר, היא רוצה שהוא יתחייב להגיד לה שאין עליה שום אשמה משום סוג, ואם לא, כנראה שעצם קיומו גורם לה (גורם לטרול)להרגיש תחושת אשמה.

את באת את? היית את האמיתית? אז את בסדר גמור, מעולה. לא עשית שום דבר לא בסדר.

לגביו, שתי אופציות -

או שהוא גם היה מי שהוא באמת ואז גם הוא בסדר וזה פשוט לא מתאים (והאמת, שאם שניכם הייתם אמיתיים ויצאת סנובית איכשהו למרות שאת לא אז את יותר מדי טובה בשבילו כנראה...) וזה לגמרי בסדר, לא כולם בעולם מתאימים.

או שהוא לא היה מי שהוא בשיא האמת אלא גרם לך בצורה לא הכי אמיתית להרגיש לא בסדר ואז בוודאי שהוא לא בסדר ולא מתאים וזה לא יפה ואת היית לגמרי בסדר ושלום על ישראל.

 

אז זה אכן אוף ולא נעים, אבל את היית בסדר גמור.

בעז"ה שלא תצטרכי לדבר איתה הרבה

מצווה להציק

שלא תצטרכי ותשמחי בקרוב בבשורות טובות

רק שאין שעה ושמעתי שמצווה מן המובחר להתקשר אליה בכל שעות היום והלילה...

נגיד זה ממש שונה אם זו אברכית צעירה, שכנראה עובדת בבוקר, בצהריים עם הילדים ובערב יותר פנויה,

אולי זו מישהי שעובדת כאחות ויש לה בקרים חופשיים,

או אולי זו גמלאית שדווקא בצהריים יותר פנויה.

שימי לב שבקובץ לחלק מהשדכנים כתוב שעות.

אם ישנה אפשרות, הייתי שולחת הודעה ושואלת מתי נוח.

אם לא, הייתי מתקשרת מתי שנוח לי (בשעה סבירה, לא 23:30), ושואלת אותה אם זה זמן נוח, ואם לא, מתי אפשר ליצור קשר.

חשוב לשמור על הנחיות הקורונה

לא נשמע לי שונה דרמטית משבת כלה רגילה, זה פשוט דורש טיפ טיפה יותר אירגונים טכנים (כמו לדאוג שלכולן יהיה מקום לישון בו, לדאוג להביא דברים לשם-פלטות, מפה, סכו"ם, מיחם וכו').
מעבר לזה, אפשר לעשות כמו שבת כלה רגילה-
לקשט את האולם בצורה כיפית ומשמחת, ולהכין כמה משחקים ואלמנטים שישמחו את הכלה.
יש לי קובץ מטורף למלוות שיש שם תקייה עם מלא רעיונות לשבת כלה, מוזמנת לשלוח מסר/הודעה בש"א ואשלח לך קישור בעז"ה 🙂.
אם נשארו לך שאלות בעניין ואת רוצה לכוון אותנו יותר, מוזמנת(:

(הערה חשובה- כל כלה היא שונה. כדאי לשים לב בארגונים שאתן עושות דברים שבאמת ישמחו את חברה שלכן ולא סתם יביכו אותה/יעשו לה לא טוב. לרוב זו תקופה רגישה, וצריך לשים לב אקסטרה מה יעשה לה טוב.)

וגם לזכור לא להשתגע לשמור על אותו רף לכל הכלות

יעזור לי ממש

בדרך אלייך! ✈️

(אני מעולם לא אירגנתי שבת כלה, אבל החברות כן אז נראלי נדבר איתן)

 

 

 

תודהה!!!

 

יש מקומות שמותאמים לאנשים עובדים ובערב יש שיעורים..
להוריד קצת מהעבודה ולבנות את עצמך רוחנית ומתוך מקום כזה לבנות בית...?

בכל הרצינות - זה מעורר הערצה.

 

היו לך סיבות שבגללן נאלצת לעזוב בסוף שיעור א' (אגב, ניסית לאבחן במה מדובר? לפעמים זה יכול לעזור להמשך).

 

לא וויתרת לעצמך - ניסית ללכת לצבא. 

 

לא קיבלו אותך - לא נזרקת - חזרת הביתה.

 

לבית בעיות משלו - לא ויתרת לעצמך, הלכת לעבוד.

 

עבודה ושכירות בגיל צעיר - לא הכי קל.. לא ויתרת לעצמך - אתה רוצה בית תורני (גם "מהסיבות הרוחניות"), משתדל לשמור על רמה דתית, זוכר את ה"הארות הרוחניות" של שיעור א'...

 

וגם כעת, כדי שלא תהיינה אי הבנות - אתה מדגיש בנינוחות, שאתה לא בא "להתבכיין" ולהתלונן על המצב, אלא שואל עצה איך מתקדמים עם זה לכיוון של בית יהודי טוב....

 

 

לדעתי - ממש להעריץ אותך..

 

אז קודם כל, שים מראה לעצמך, תשמח על כך - ותודה לה' שהנחה אותך בדרך נכונה בגלים הללו. 

 

אני ממש לא מסכים עם הההגדרה ש"הנסיבות חירבשו אותך לגמרי".. (וממילא, גם אין צורך "להשלים עם זה"). אני חושב שהנסיבות חישלו אותך, נתנו לך סבלנות וישוב הדעת - אלא שאתה מרגיש בצדק צורך בהשלמה של כמה דברים, ביחוד לכיוון של בניית בית תורני.

 

 

בהיות שאתה אומר שיש לך כשלש שעות אחרי העבודה - אני מציע קודם כל להתחיל מקביעת עיתים יומית לתורה. בין בפני עצמך - בין (ויותר טוב, אם אתה יכול להשיג מישהו טוב ומתאים) בחברותא. קביעות יומית ברורה. קצת גמרא, קצת הלכה, קצת ספרי אמונה שמתאימים לך.  אתה יכול לבקש הדרכה מרב שאתה סומך עליו. אפשר גם שיעורים  מידי פעם. ישירות, או משודרים.

 

אחרי כמה זמן כזה - תעשה שיקול בענין נוסף: האם העבודה שאתה בה כעת, מספקת אותך, או שהיית רוצה גם ללמוד מקצוע כלשהו מעבר לכך. שיהיה לך כיוון של שאיפה, מה מתאים לך יותר. 

 

ובמקביל - אחרי פרק זמן מסוים של לימוד כזה - כשתרגיש שאתה יותר קבוע בכך ושמח בזה (ומן הסתם שוב יאירו לך הדברים..), תפנה לשדכן/ית שיש לו קשר עם בחורות בעלות רמה תורנית סבירה, עם שאיפות דומות לשלך - תסביר את המצב, ותבקש לעזור לך למצוא. יש כל מיני כאלה, העלו כאן שמות לא פעם. חיים קורץ, ועוד כל-מיני..

 

הצלחה רבה רבה!

 

כל הכבוד.

ראשית תודה על החיזוקים ועל העצה היעוצה. אני חושב שהיא באמת נכונה, כי הדרך היחידה להפסיק להיות עם הארץ היא אכן לפתוח ספר.

מרגיש לי חבל שפספסתי את ההזדמנות לעשות את זה בישיבה, כי כרגע גם רבע שעה של ריכוז לא באה בקלות.

באשר לעבודה – זאת שאלה טובה; אמנם אין כאן המקום להיכנס לזה, אבל אסכם בזה שאני לא רואה את עצמי עובד בתחום אחר. ההתפתחות בתחום היא קצת איטית, כי צריך ותק ולימודים, לא נראה לי שמשהו הולך להשתנות באופן מהותי בשנים הקרובות. בכל־מקרה ההרגשה היא שלמרות הכל המקצוע הזה נועד בשבילי, אלא שה"למרות הכל" מכביד.

 

הבעיות הנפשיות הן סיפור בפני עצמו. אני כן מאובחן, זאת בעיה קצת רצינית כשהיא פעילה, ועל־פניו נראה שהיא גם תורשתית. שזה, אני מתאר לעצמי, באסה של דבר לספר עליו בפגישה (– אני מודע לזה שפגישות זה לא בדיוק לשבת ולנסות למכור איזה מוצר).

 

אחרי שקראתי שוב את התגובה שלך וחשבתי יותר לעומק, המסקנה שהגעתי אליה היא שהכל בעניין הזה מתנקז בסוף לכמות המאמץ שצריך להשקיע, כמובן זה לא פשוט לתת מאמץ כשמוקפים בנסיבות עוינות אלא שאם זה אכן מסתכם בזה (וזה אכן מסתכם בזה), האפשרויות היחידות הן או להתלונן שקשה או באמת לנסות לעשות משהו.

 

ובכל־זאת, מוזר לי לגשת למלאכה כשאני יודע שאני מגיע מרקע כל־כך שונה מהרקע הרגיל, עם השקפות שונות מהרגיל (חסיד של הרש"ר הירש, לך תחפש), מוזר פשוט להתעלם מכל הדברים שאמורים לכאורה לעורר רתיעה ממני. רק שאכן צריך לקיים את המצווה ומן־הסתם לכל־אחד יש הרים גבוהים משלו לצלוח על־מנת להגיע אליה.

 

תודה על העזרה, באמת מרגיש שהגעתי לתובנות הנכונות (מה שמפחיד מאוד, כי במקום מסוים אני אוהב את התירוצים).

אם רבע שעה ריכוז לא באה בקלות - תתחיל ממנה...  אחרי שבוע תרגיש סיפור גדול שהצלחת - ואז תגדיל את הכמות. אתה אוהב רש"ר הירש (אז אתה לא כזה "עם הארץ"...), תלמד גם דברים שלו.

 

אל תצטערמידי ש"פיספסת" לעשות את זה בישיבה. תגביל את הצעבר לצורך גורם מדרבן - ולא כלום מעבר לכך. הכל בהשגחה מה'. אשריך שזכית לתקופה בישיבה. טעמת - ונשאר לך טעם של "עוד".. מזל שעזבת בזמן וזה לא "התהפך" עליך...

 

אם העבודה נושאת חן בעיניך, לא צריך להשתגע כדי להחליף אותה. עם הזמן, השתלמויות מקצועיות וכו'. ומתקדמים. אני מכיר מישהו שהתחיל לפני שנים רבות לעבוד כ"טלר" בבנק, אחרי צבא, ללא כל לימודים מקדימים כמובן. עם השנים, המשיך למחלקת הביקורת של אותו בנק, להדרכות בכל הארץ וכו'. העיקר שאתה מרגיש טוב עם עצם התעסוקה - ועם הזמן תתקדם בה.

 

את הצד האינטלקטואלי, תרומם ע"י לימוד התורה.

 

לגבי "בעיות נפשיות", זה תחום רחב. ולא כל דבר שאומרים שהוא נפשי הוא באמת נפשי. צריך לראות לגופו של עניןץ כולל האפשרות לטיפול בזמן שצריך, באופן שלא מערער מידי את כל המסגרת. אל תפחד. גם בחורות לא באות תמיד עם "הכל מושלם"... 

 

והנה, כאן את הלא ב"סביבה עויינת" אלא בסביבה אוהדת ומעריכה. גם זה משהו.

 

אל תפחד. תתחיל צעד אחרי צעד. תראה תוצאות לדעתי, יותר מהר ממה שנראה לך. יכולת ההתמודדות שלך (גם הכשרון שניכר מהכתיבה) , מרשימה מאד.

 

אם אוכל לעזור במשהו או סתם בשיתוף - אתה יכול לכתוב באישי.

 

הרבה טוב והצלחה.

הצבא?
תגובת האדם הזה: "הם לא רצו לקחת אחריות"

הבית?
"יש לו בעיות משלו"

שידוכים?
"צריך לחרבש".

תורה?
"מתפספס".

אמונה?
"אוי ויי, הנסיבות!!!"

יצא לי לפגוש מישהי נשואה שדיברה איתי בצער על זה שלא היו לה שום סטיות במסלול שלה- אותה אולפנה, שירות, מדרשה, לימודים, חתונה... ילדים. 

היא דיברה בחווית פספוס ואז הבנתי שאולי הפספוס הוא זה שאלה שהמסלול שלהם קצת סטה מהמקובל לא יודעים על הפן הזה שהיא סיפרה לי עליו...

מה באתי לומר בזה? שכולם בערך מפספסים, אבל המסלול שלך הוא הכי טוב ומדויק לך עד לרגע זה, ואני בטוחה שיצאת עם בגרות והבנה אחרים וזכית אולי בדברים שלא בטוח שחברים שלך מהישיבה יזכו לרכוש גם בעוד 10 שנים... 

אז אולי קודם כל תמחא לעצמך כפיים כי במה שכתבת רואים הרבה לקיחת אחריות, אומץ, בגרות ודברים נרכשים שכנראה לא באו סתם...

שלב שני- אין מסלול בלי פספוסים, ואחרי הסיפור של אותה בחורה (מושלמת ומוצלחת עם ראש על הכתפיים שלא דמיינתי שיתוף כזה ממנה) אני ממש מאמינה בזה... תנסה לחשוב שניה על חיים של אחרים ותאמין גם אתה...

שלב ג'- יש היום הרבה אופציות לאנשים שרוצים לשלב תורה ועבודה, עשיה משמעותית... כמו שכתבו פה למעלה. תנסה... מגיע לך ב3 שעות לעצמך לעשות לעצמך טוב.

ובעז"ה עוד תמצא את זו שהכי תעריך אותך על הדרך שעברת והאחריות שלקחת! אשריך ותבשר בשורות טובות!

מבחינת לימוד תורה - תקבע עיתים. דגש על שבת.

יותר חשוב בשלב הזה לכסות חומר, פשוט שתדע מה. אורות גבוהים יבואו על הדרך.

תלמד הלכה כדי שתדע,

תלמד קצת גמרא כדי שיהיה לך לאן להתפתח ותוכל ללמוד דף יומי

תלמד פרשת שבוע (רש"י ורמב"ן מתאים לך?) כדי שתוכל להגיד דבר תורה על השולחן וליצור אווירה של שבת

 

אם תלמד קצת בבית מדרש, זה יעזור לך לבנות מעגל חברתי

 

מבחינת זוגיות - תתחיל לתכנן איך אתה מכניס את זה בסדר היום שלך.

תוכל להפגש עם מישהי בערבים, או עמוס לך מדי?

סופי שבוע - מוצאי שבת?

האפשרות לנהל את הקשר עצמו היא קריטית בשביל להתקדם לחתונה

 

 

ושוב, המון הצלחה

הייתי מגדירה את זה כך שכשהאדם חושב על מגע, בסיסי וכל שכן מגע קרוב עם האדם השני זה לא מעורר בו רתיעה

שמשיכה היא רצון למגע. הכי פשוט.

 

אוהבת.
פשוט כי אני אדם של מגע וככה קל לי יותר להביע חיבה(מאז שאני קטנה בעצם 🤔)

הוא מגדיר 'משיכה' כדבר חיצוני, ורק מוכן להגדיר את החיצוניות כחיובית, אם הוא מזהה אותה כנובעת מפנימיות.

שזה אומר, בעצם, שהוא מגדיר 'משיכה' כתכונה ביולוגית, כאשר את השאלה הרגשית, הוא בוחר לשים בצד, אלא אם כן יש לו בה צורך. שזה, יכול להיות התנהגות הגיונית לפעמים, לא כאשר אתה מבין שיש לפניך בן אדם ששאל שאלה (כמו שהתחיל פה השיח)

הם משפיעים אחד על השני. אצלי לפחות.
משיכה גופנית היא מיידית, אבל עם ההיכרות היא מושפעת לטובה או לרעה מהמשיכה הנפשית.

יש משיכה במובן של רצון לקשר עם האדם השני, לשהיה בנוכחותו

 

יש משיכה במובן של רצון למגע - וגם זה מתחלק (לדוגמה, יכול להיות משיכה ברמה של רצון לתת כיף, או ללכת יד ביד, או חיבוק...)

 

יש גם משהו שאפשר לקרוא לו משיכה, והוא לדוגמה - אם מישהו משקיע כדי לשמוע את הקול שלך, העיניים נדלקות מלראות שיחת טלפון ממך... זה לא ממש משיכה אלא תוצר שלה, אבל זה בהחלט באותו תחום

 

ויש עוד המון

אתה לא מתבונן על משיכה אלא על ביטויים של משיכה. שזה אומר, בעצם, שמה שאמרת, שהתוקף שלו הוא רק כאשר אתה רואה משהו שנראה כביטוי של משיכה, או נראה *לך* כביטוי של משיכה, ואתה פשוט לא חושב, או לא רוצה, להיות מודע לדבר אחר (את זה אפשר לראות לפי צורת הפירוט שלך)

נהייתה אופנה היום לשים "קריטריון" כזה..

 

אם את חשה אהבת אמת אל מי שאת רוצה להקים איתו בבית, תחילת שותפות, בנוסף למידות טובות אובייקטיבית שחשובות לך - התחשבות וכו' - וכיוון משותף, זה יופי.

 

ה"חקירות" הללו, רק מזיקות לדעתי.

 

תני לדברים לבוא מתוך נישואין, מתוך מחוייבות, מתוך אהבה נפשית אמיתית, שהיא נשארת העיקר.

במשהו שדוחה אותי שהמגע לא מתאים לי מעלה לי שאלה לגבי קו ההדרכה שאתה מציג.

ראשית, הרי לא דיברתי על "משהו שדוחה אותך". אז מאיפה זה לקוח?

 

משהו שדוחה - גם לא אוהבים. היחס לאדם אינו תיאורטי ואינו מורכב מדברים נפרדים.

 

בוודאי שאם יש דחיה, אז לא ממשיכים. לא על זה דובר. דובר על הכיוון מה כן.

 

 

דבר שני, סוג המחשבה הזה טרם נישואין, על אדם שכרגע הוא "אדם אחר", לגבי ה"מגע" (כנ"ל - כשאין דחיה), הוא דמיוני, ויש בו חוסר בריאות מסויימת.

 

אם מתחתנים מתוך התאמה, ורצון ואהבה - אז דברים ייראו כפי שהם בנישואין, ומתוך זה, ולא כפי שהם בדמיונות של לא-נישואין. זו מציאות שונה לחלוטין, מעצם השינוי של להיות למשפחה.

 

[אגב, מה שכתבתי "זה ממש לא חשוב", התייחס למה שהיא שאלה, ש"מענין אותה לדעת מה הכוונה" אע"פ שהיא כבר אחרי זה... כלומר, בחורה שמרגישה טוב עם מי שהיא מכירה, אין לה ספקות, ו"מענין אותה לדעת".. אז לדעתי, אכן ממש לא חשוב ש"תדע", מה איכפת לה, סתם מזיק.

אפילו לא חשבתי שצריך לציין.

 

לא מדבר על מקרה שיש דחיה (לרוב, גם קשה להחזיק ב"אהבה" תיאורטית - במובן של בירור לנישואין, לא סתם אהבת ישראל שכמובן אינה תלויה במראה וכד' - כאשר יש תחושת דחיה. מסתכלים על האדם, ומרגישים חסימה).

יש המון א.נשים שדוחים אותי ברמה המינית, אבל אני מאוד אוהב אותם, ויש כאלה להיפך ויש בנות זוג (כל אחת בזמנה כמובן) שזה גם וגם (אני גם מאוד מאוד אוהב את המשפחה שלי, זה לא אומר שאני יכול לפתח משיכה מינית אם מישהו מהם🥴). רוב האנשים הם כך זה לא משהו נדיר.

יכולים להיות זוגות עם המון אהבה, רצון, שאיפות משותפות ולפי הנייר הם בול. מצד שני, אם אין שם משיכה, ולא מספיקה רק חוסר-דחייה, איך תהיה מיניות בקשר שכזה.

"בנות זוג". המושגים הללו מעוותים.

 

בת זוג זו רק מי שמתחתנים איתה. כל מה שקודם  לכן, בירורים אם מתאים לנישואין או לא. שום "ערך עצמי" לכך.

 

 

מי שמרגישים כלפיה/ו דחיה, אז אכן זה מחסום שמסכן את הענין. לא דיברנו על זה.

 

מי שלא מרגישים כלפיה דחיה, ומתפתחת אהבת אמת כלפיה, זו ערובה לנישואין טובים בכל המובנים ובפרופורציה הנכונה ולטווח ארוך, הרבה יותר מה"קריטריונים" הללו.

 

[זה ש"אוהבים אנשים", ללא קשר לדברים אחרים, כמובן. ב"ה. הרי כתבתי מפורש על איזה הקשר אני מדבר, מישהו שמכיר מישהי למטרת נישואין, ולהיפך. בהיות שהמבט הוא מוכוון נישואין, אז כשמצייר לעצמו אותה כאשתו, רואה שזה לא זה, ולא זו האהבה והשיתוף שרוצה עם אשתו]

 

עם המשפט האחרון שכתבת, אינני מסכים. אנחנו  חלוקים בזה (בהנחה שהתכוונת "זוגות", במובן שאני לא קורא לו זוגות.. דהיינו, אנשים בשלבי היכרות).

השאלה הזאת היא שאלה של גבר.

אישה לא חושבת על מגע רק בגלל שיש לה רגשות.

בדיוק כמו שגבר לא חושב על רגשות רק בגלל שיש לו מחשבות בעניין של מגע.

להיות בזוגיות כאשר אין משיכה מינית, זה מתכון לאסון.

סקרנות לדעת למה אנשים מתכוונים(אני הרגשתי ומרגישה את כל מה שאנשים כותבים כלפי כל אדם שאני אוהבת)
ב"ה אין בעיה בנושא הזה בבית

אמרתי שה"סקרנות" הזו היא ממש לא כדאית. לא חשוב "לדעת"..

 

את נשמעת בריאה, עם חושים טובים. היכן שמרגישה אהבה, ממילא הדברים ייבנו היטב בנישואין כשיהיו. למה לך להכניס לראש "קריטריונים" של אחרים שאינך צריכה להם. תהיי את.

*טריגר* דיבור על מגע, נושאים שהצנעה יפה להם וכו' מתוך חשיבה לא בהכרח הלכתית









































אצלי משיכה מינית מתבטאת ברצון למגע מיני, והנאה מהמגע יותר מאשר סתם מגע עם אנשים שאני אוהב, שאינו מיני.

כמובן שגם בזוגיות יכול להיות מגע שאינו מיני, וגם כשיש משיכה יכול להתקיים מגע שכזה, סתם חיבוק אוהב, ליטוף תומך אחרי יום מבאס וכו' וזה ממש לא מיני למרות שיכולה להיות משיכה מינית בינהם.

לא הייתי מבינה מה זה משיכה מינית לפני המגע הפיזי כנראה(היו עוד כמה עניינים בנוגע לזה)

אצלי זה הפוך🤷🏽‍♂️
עד שלא היה לי מגע מיני, לא הבנתי מה מיוחד במגע פיזי לא מיני - והיום אני מהחבקנים.

בלי המגע הזה(לומר לי רצון לגעת לא יעזור אני מסוג האנשים שצריכים מגע מכל מה שזז כולל בעלי חיים שאני אוהבת!)

שמתעוררת בי לבד מחשבה נעימה שיהיה כיף אם נהיה מותרים במגע ואני מקווה לזה

כִּי גַּם לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה רָעָה וְכַצִּפֳּרִים הָאֲחֻזוֹת בַּפָּח כָּהֵם יוּקָשִׁים בְּנֵי הָאָדָם לְעֵת רָעָה כְּשֶׁתִּפּוֹל עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם

כי כתבת בעצמך שזה חסד,

אז הבנתי שהכוונה לשמוח באישתו שה' זיכה אותו בה, וקצת "להרים" לעצמו כדי להתעודד שה' שומע את התפילות שלו

 

לא להתגאות כפשוטו..

אישה היא לא צעצוע ולא ברוקולי, זה יותר גבר

"זה ממש מגיע לו"

 

 

שהוא ת"ח שאני מאוד מאוד מעריך, אמר שיש לשפוט - ויש לשפוט. אבל ודאי וודאי שהצד החיצוני מעיד הרבה. הרבה מאוד.

התגובה מעליי אמרה לכאורה משהו הזוי, שצריך לשפוט.

אבל אסור לדון (=לשפוט) את האדם עד שתגיע למקומו. זו משנה.

איך אפשר לחלוק על זה?

 

אלא שיש הבדל.

יש לדון את האדם ולחשוב כמה שהוא גרוע ונוראי, כי ברור שאם אני הייתי במקום שלו הייתי מצליח

זה אסור. זה לא נכון. ובוודאי לדבר הזה לא התכוון בתשובה שמעליי.

 

אמנם, מה לעשות, שכמו שכתוב במאמר הנ"ל - אנחנו לא בוחני כליות ולב, וגם לא צריכים להיות

יש סיבה שלחייל יש מדים. למה שחייל לא יגיד "אני חייל ותנו לי להראות חיצונית איך שבא לי"?!

 

יש קשר הדוק בין החיצוניות לפנימיות. הדוק!!

הוא לא הכל, בטח שזה לא מתיר לשפוט את האדם השני. אבל כן. יש קשר הדוק.

 

אדם שאומר ככה.. פשוט כנראה לא מספיק חשוב לו כדי להראות את זה לבחוץ.

שוב, אני לא אומר שאם הייתי במקומו הייתי מצליח! אני לא יודע מה הוא עבר ומה יש לו בחיים וכמה יצר הרע. כלום.

אבל חייל שלא מתבייש במדים שלו הולך איתם.

ואם שלא מתבייש ביהודיות שלו הולך עם כיפה

ואישה שלא מתביישת ביהדות שלה הולכת צנוע.

אני חוזר- זה קשה. לא לשפוט וכו'.

אבל הקשר הוא הדוק.

 

לצורך הדוגמא,

להגיד שאישה לבושה צנוע ואישה שלא לבושה צנוע הירא"ש שלהם היא אותו דבר.. פחח זאת בדיחה. וגם שימו לב.. תמיד את המשפט הזה תגיד האישה שלא לבושה צנוע.  כי זאת שלבושה צנוע עברה קשיים וניסיונות והתגברה עליהם במאמצים גדולים, ומי שמוכנה למסור נפש ולהתאמץ בשביל הקב"ה ומצוותיו בוודאיי שיש לה יותר יראת שמים ממי שלא.

(אני מזכיר שוב, זה לא לשפוט, כתבתי את זה מיליון פעמים! אסור לשפוט. זה פוגע ומזלזל בזולת.)

 

השיוך החיצוני הוא המון. והוא נצרך לאין ערוך.

הוא לא הכל, ולפעמים הוא תופס מקום הרבה יותר עיקרי ממה שמגיע לו. אבל יש לו מקום חשוב.

מי שמחליט לא לשייך את עצמו.. זה (לפעמים!) נובע מהעובדה שזה פחות חשוב לו..

לכולנו חשוב להשתייך להגדרת ה"לא עבריינים", לכן אם היה איזה בגד שרק עבריינים היו לובשים.. לא היינו לובשים אותו.

 

ולא, אני לא אומר שאין יוצאי דופן, ואנשים שבתהליכים, והכל.

אבל המראה החיצוני תופס מקום חשוב.

די להכחיש את זה.

זה חולשה.

ומכנס קרעים. מרגיש מספיק דתי.

זה לא ענין של "מקורות", אלא פשוט של מציאות (לא קראתי את המאמר של הרב מתניה).

 

אלא מאי? כאשר מדובר בלבוש שאינו הולם את ההלכה - אז כמו כל דבר שאינו הולם את ההלכה, סביר שאם יראת השמיים היתה יותר מופנמת, יותר מובנת כמחייבת גם את המעשה ולא רק כתחושה פנימית שאינה מחייבת מעשה (הרי ה' רוצה את המעשה הטוב...), אז הלבוש היה בהתאם. וזה בוודאי נכון כשמדובר בבחורות (אם כי אכן יש בחורות שיש שלהן תחושה עמוקה של אמונה ויראת שמיים, ועדיין הדבר הזה לא מסודר אצלן כראוי. צריך להשתדל..).

 

אבל, יש דברים שאינם בהכרח "הלכתיים". ואז אינם בהכרח מעידים על יראת שמיים, אלא לפעמים על סתם קצת "זריקות חיצונית", לפעמים על חוסר ידיעה של פרט מסוים - ולפעמים אדרבה, בחור כ"כ עסוק בתורה, ביראת שמיים, שה"לבוש" ממש לא מענין אותו. מה שיש...  (כך הסביר פעם הרב אבינר כשנשאל על ת"ח בישיבתו שהולכים בלבוש כזה או אחר. אמר שהם בכלל לא שמים לב לזה...).

 

כמובן, הדברים תלויים גם בסביבה. אם בישיבה "חרדית", כולם הולכים בלבשו מסוים, ומישהו יתחיל ללכת שם עם ג'ינס, אז זה דבר שמתפרש כקלות דעת, זלזול, חוסר רצינות. ואם הוא אדם יר"ש - אז מן הסתם ייזהר לא ליצור אוירה כזו, גם אם כוונתו האישית היא רק, נניח, לעבוד על הגאווה (הרב עדס בזמנו היה הולך עם חליפה קרועה בדווקא... אבל כולם ידעו שאצלו זה חלק מה"עבודה" שלו..).

 

יש בגמרא, ששניים מהחכמים בארץ ישראל, התווכחו על יד רבי יוחנן, כשכבר היה בזקנותו והתנמנם, מפני מה תלמידי חכמים שבבל מצויינים בלבושם.. אמרו "מפני שאינם בני תורה"..  התנער רבי יוחנן וגער בהם, "דרדקי.. לא בגלל שאינם בני תורה, אלא בגלל שאינם בני מקומם"..  זה לא המקום הטבעי של התורה.

הרצי"ה זצ"ל, היה מזכיר פעמים רבות את המאמר הזה, כשידוע שבישיבתו, מרכז הרב, לא הלכו בזמנו עם חליפות וכד', על אף שהוא אישית היה מעדיף  שלכתחילה ילכו ב"לבוש ישיבתי" מקובל.

עם זה, היה חשוב לו שגם בחורים ילכו בצורה שיש בה צניעות.

 

אשר על כן, ה"יראת שמיים" של האדם, אינה בהכרח מתבטאת לפי מראהו החיצוני.  זו מציאות פשוטה. יש אנשים עם "כיפה גרוש", שהם יראי שמיים מופלגים, וכד'.

 

לפעמים היא כן מתבטאת בכך. 

 

והאם יש כללים איך ראוי להתלבש? בוודאי שיש. לפעמים אי קיומם בא מחיסרון ביראת שמיים, לפעמים מאי ידיעה פשוטה או מוסכמות חברתיות שלא נבדקו דיין.

ולפעמים - ה"כללים" (לא בהלכות צניעות ממש), משתנים לפי הנורמה המקובלת. מה בוטה ומה לא.

ולפעמים.. גם ההיפך: ההתהדרות היתרה מראה על חיצוניות בלבד.

 

וכל מעשיך יהיו לשם שמיים....

הסכמתי עם רובם של כולם של הדברים..