כמובן שהשכל לוקח בחשבון איפה הרגש נמצא אבל ההחלטה (בכל דבר בחיים) היא תמיד ע"י השכל.
בגדול אני שכלית בחיים,
אבל בשידוכים אם יש איזו התנגדות מצד הרגש לקשר, אין כבר מקום לשאול את השכל לדעתו.
האמת לרוב הלב והשכל רוצים את אותו דבר.
אבל גם כשזה רק רגשי בדרך כלל אני משתדלת להבין גם בשכל למה הרגשתי ככה.
זה עוזר לשחרר מהקשר או להמשיך אותו.
כי רגשות לא באים סתם, או שמשהו בתקשורת מפריע או שמשהו חסום אצלי מלקבל אותו ואם זה בר שינוי
אז חבל לזרוק את עצמנו בחזרה לעולם הדייטים ולברוח מעבודה.
לפעמים ברגש עובד פיקס, ובשכל לא שייך
לפעמים בשכל שייך פיקס, וברגש לא שייך
לפעמים גם וגם...
אבל נראה לי יותר נכון לומר שהם לא בחירות אובייקטיביות,
שיש לנו איזה נטיה רגשית לצד מסוים,בתור ייצורים גשמיים.
אבל זה לא אומר שהבחירה היא רגשית לחלוטין
היא משולבת עם הרגש, בהחלט אבל בנוסף, יש גם צד שכלי בעניין.
בסופו של דבר אנשים מרגשים לפי רמת המשכל שלהם. ילד יתבאס מדברים קטנים, לילד יהיה רצונות קטנים
וככל שההבנה שלו תגדל הרגשות והרצונות שלו יגדלו בהתאם בדרך כלל.
זה מערכת אחת
אני מקשיב לשכל ולרגש שלי, ואני מנסה לברר את הקשר מבחינה שכלית ורגשית. אבל בסוף הרצון קובע.
חוץ מפעם אחת שבה ההחלטה לסיים היתה כמעט ורק שכלית. הרגש אמר את ההיפך הגמור. (ההרגשה שלי בפגישות איתו הייתה מאד טובה וזה מה שגרם בלבול וקושי בלהחליט). אבל בגלל שבשכל היה ברור לי ש'זה לא זה' אז ניסיתי לגייס את הרגש להחלטה.. (לא כל כך עבד)
והוא נגע בי ברמות.
אז התחשק לי לשתף.
אולי עוד אנשים ימצאו בו איזו נחמה,
אולי זה יגרום לעוד מישהו להרגיש קצת פחות בודד בתוך הדבר הזה..
שהוא כועס
למה לכעוס? למה זה עושה טוב?
אתה עצוב? אני איתך
אתה מלא תקווה? הלוואי
פגעו בך? תכעס
אבל למה לתרגם את העצבות לכעס? זה לא עושה טוב לאף אחד
אני חושב שהוא תהליך הרסני
הוא מוצג בסוף הסרט בגישה שהיא כמעט אלימה כלפי בת זוגו שהוא עדיין לא פגש.
נאמר זאת כך - אני כאשה לא הייתי רוצה להתחתן עם אדם כזה
היה לי קשה לראות לראות את צורת הדיבור שלו שנראית מתריסה. כי גם שבר ותסכול, לא אמור להיראות ככה, ולא נראה ככה בדר"כ. היה אפשר להעביר את זה בצורה עדינה יותר.
וגם לא הצלחתי באמת לקבל מהסרט את ההתמודדות, כאילו הם רק עשו קלוז אפ על השבר וזהו.
וכמה זכויות יוצרים על סרטון של 10 דק'
אבל כל הכבוד על הרעיון לסרט הזה, כי זה נושא שבאמת צריך לדבר עליו יותר.
וואלה לא יודעת...
מה בעצם עושים ברשימה כזאת?
כלומר-
אי אפשר פשוט להפגש ואז "לנתח נתונים" בבית ולפי זה להחליט?
יש לי כמה וכמה חלומות,(כמו למשל שבעלי ילמד תורה.זה ממש ממש ממש חשוב לי.ברמה שאני חושבת אפילו שזה יהיה אחד מתנאי הסף....)
וגם כמה גבולות שאני יודעת שאסור יהיה לי לעבור(ואני ממש ממש מקווה שאעמוד בזה,למה, יש לי לב חלש לסיפורים קשים שנותנים לי הרגשה של "את יכולה לעזור אם תקריבי את עצמך")
וגם מן הסתם חייבים מישהו לדבר איתו במהלך התקופה הזאת,
ולהתרגל להיות קצת יותר פתוחים ממה שאני רגילה לשמור הכל בבטן ולשתף רק את אלוקים.
או שלא?
אז סיכום שירשור(כי נסחפתי טיפה והכל התבלגן לי בפסקאות לא קשורות😅):
* רשימת סדר עדיפויות או תנאי סף?
*עם מי מדברים על הקשיים\לבטים\סתם משתפים? ועד כמה צריך לשתף?
(עם ההורים שלי אני לא ממש רוצה לשתף, כי אני יודעת שיש להם קצת נגיעות אישיות ברצון הזה של "שהיא תתחתן כבר תהפוך אותנו לסבא וסבתא")
ועוד נקודה קטנה- איך ולמי משתפים "עבר אפל" שנראלי כן צריך לומר מבחינת ההגינות(כי אני למשל ממש הייתי רוצה לדעת על דבר כזה) אבל זה עלול להוריד לטמיון כמעט כל הצעה?
חשוב לך שבעלך ילמד תורה - האם הכוונה היא שיהיה אברך כל חייו, או בכמה שנים ראשונות? אכפת לך אם זה הסדר או גבוהה?
(בעיניי זה משליך גם על הבחירות שלך - נניח איזה מקצוע ללמוד).
יש הרבה מאוד רווקים, ואת לא תצאי עם כל אחד מהם. כמובן שיש עניינים כמו רמה דתית, גיל וכאלה שמשמשים מסנן ראשוני.
כדאי להגדיר סגנון - את יכולה אפילו לתאר לעצמך איך יראה בעלך. נניח - מבחינה חיצונית: האם הוא ילבש כיפת צמר\כיפה סרוגה? חשוב לך שהוא יהיה גבוה ממך? פאות? זקן?
מבחינה מעשית: אחרי שירות צבאי (או לאומי)? פטור משירות צבאי? לומד תורה במקום שירות צבאי? מגורים? (תסכימי לצאת עם מישהו שלומד בישיבה באילת)?
ומבחינת אישיות: שקט? מרכז העניינים? מישהו שמתעניין בתחביבים שאת מתעניינת בהם? מישהו זורם? חוש הומור חשוב לך?
עם מי מדברים?
לא תמיד ההורים הם הכתובת הכי נוחה (אבל בד"כ יש להם ניסיון חיים). חוץ מנגיעות אישיות שהם רוצים להיות סבא וסבתא, הם בטח גם רוצים בטובתך.
אפשר לשתף חברה, ואפילו לקחת חברה ולהיות איתה פתוחה יותר. צריך ללמוד ליצור קשר. אבל קחי בחשבון שכנראה שלחברה אין הרבה ניסיון, וזה יהי יותר פריקה והקשבה מאשר לתת משהו מעשי. יש שדכניות שמלוות אותך, שאפשר לדבר איתן אחרי כל פגישה ולנתח את מה שהיה. אפשר גם ללכת ליועצי נישואין.
לגבי עבר אפל - זה מאוד תלוי מה זה. קחי בחשבון שרוב מוחלט של הקשרים נגמרים ב-3 דייטים או פחות, ויש דברים שאומרים להגיד אחרי 3 דייטים. כדאי להתייעץ עם דמות חינוכית שאת מכירה וסומכת עליה, ולקבל הנחייה מתי ואיך לספר.
יכול להיות שהדבר הזה ידייק לך גם את ההצעות - את יכולה לנסות לחשוב איזה סוג של אדם לא ישלול הצעה כזאת על הסף, ולחפש אותו.
מקווה שעזר. בהצלחה
להשאר עם תנאי סף. זאת דעתי.
מה שכן, אפשר לשמור רשימת תנאי סף גמישה - למשל אם את רוצה מישהו עם זקן וגבוה, את תסתפקי באחד משני הדברים. או לומד תורה כל היום, תסתפקי בחצי יום, אם יש לו מעלות אחרות שמחפות על זה.
עם מי מדברים - עם אין לך אנשים לדבר איתם, תמצאי בלי קשר לזוגיות.
עבר אפל - המקובל הוא "פגישה שלישית", כלומר כשהקשר כבר מקבל נפח, אבל עדיין יש נוכחות עיקרית של מבט רציונלי
בימאית דמיונותרק שאלה- מה פירוש :"תמצאי"?
איך מוצאים עם מי לדבר??
הרי בכל תכונה יש יותר ופחות
אז אם אנחנו מחפשים אדם שיהיה משמעותית מעל הממוצע בכל החמש, זה לא ממש ריאלי
בקיצור, רשימה כזאת תהיה ממש מוזרה
אבל הקונספט ככלל לא מובן לי. בן אדם הוא לא "נדיב", "מוביל", "גבוה". יש לו מידה מסוימת של כל מידה (לכן זה נקרא מידה...). ולהחליט על אחוז מדויק זה חסר טעם
היא עוזרת יותר לקלוע.
אם מישהו יחסית ביישן בחברה אז זה יכול להיות משהו ייחודי.
אם מישהו מאוד פלספן/מחושב אז יכול להיות משהו ייחודי.
אם מישהו הוא מאוד תוסס ובעל נוכחות זה יכול להיות משהו ייחודי.
האם זה אומר שרק הוא כזה? לא. אבל במדד החברתי הוא יהיה בין היותר ביישנים/מחושבים/חברותיים אז זה מספיק ייחודי.
האם זה 60% או 70%...? זה לא דבר שאפשר לציין באחוזים. מה שעולה ראשון לראש זה מה תופס.
הגיוני שאם יהיו מספר נקודות משותפות ייחודיות יהיה יותר סיכוי לשיח משותף.
אני חושב שהתיחום של אדם לתכונות החריגות שלו היא טעות אסטרטגית.
השאלה היא לא במה הוא מובחן יחסית לקבוצת ההשתייכות שלו, אלא איך הוא יוצר קשר איתם, כלומר איך *היא* תחווה את הבחור הזה. יכולות להיות שתי בנות שונות לגמרי שיחוו את אותו בחור באופן שונה לחלוטין.
זה נכון, שהקשר הראשוני הוא דרך התכונות המובחנות. אז יש משהו בזיהוי לפיהן. אבל זה מאד מוגבל ומצומצם.
ואני חושב שזה מסנן נחמד ויעיל ויחסית קולע..
בדר"כ אנשים שהם יחסית ביישנים לקבוצת ההשתייכות שלהם מתחברים לאנשים שהם ביישנים יחסית לקבוצת ההשתייכות שלהם. ברור שתכונה אחת לא מספיקה כדי לייצר פה השערה טיפה יותר רצינית אבל אם יש דמיון בעוד נקודות זה הסיכויים גודלים.
אם יש לך מסנן יותר טוב עוף עליו
אני אישית חושב שהמון - ממש המון - קשרים מדהימים יכולים להתפספס ככה, כי הקטלוג מראש הוא יחסית שטחי, וזה שטחי בריבוע כי יש כאן שני צדדים...
הגישה הנכונה בעיני היא לשמוע איך אני מרגיש כשאני שומע את רשימת התכונות של האדם. איזה דמות זה נותן לי. זה לא שטחי, אבל זה כן עלול לפספס בענק. מצד שני, אני מרגיש שאני יודע את מי אני הולך לפגוש (אני לא יודע, אבל אני מרגיש שיודע, והתחושה כאן היא גורם חשוב מאד ודומיננטי)
זה לא דרך כדי 'לסנן' הצעה (דהיינו לדעת שהצעה לא מתאימה) אלא זה דרך אחת לבדוק מה כן מתאים ("הנה, מצאתי משהו").
זה בדיוק גם מה שאני מכוון ל'רשימת תכונות' - מה רושמים ברשימת תכונות? את הדברים הייחודיים. מה שלא ייחודי לא מקבל משמעות ברשימת תכונות.
ככה אני גם מנסה להציג את עצמי כדי שהכרטיס יגיד משהו משמעותי
בכללי, האתגר בלבחון הצעות בעיקר מעסיק מהצד החיובי (למה כן) ולא מהצד השלילי (למה לא)
אני אשת אברך (חרדית), ממש כיף לראות שיש בנות ששמות לימוד תורה גבוה ברשימה
העם שלנו צריך נשים כמוך ובזכותך ניגאל
דבר שני - לגבי העובדה שיש לך לב רגיש וכו
התפיסה שלך שגויה: בעל הוא לא מקרה סעד, אתם משלימים זה את זו ובונים בנין לתפארת בעז"ה
הוא צריך להיות בעל יכולת לתרום לך במידה זהה ליכולתך לתרום לו
כמובן שאת תתני דברים מסוימים לקשר והוא יתן דברים אחרים
(נניח את חום ורגש והוא הגיון וחוכמה)
אם יש לך לב ויכולות לסייע לאנשים זה מצוין - לכי ללמוד מקצוע מתאים ועיזרי להרבה אנשים
כדי להמנע ממצב שאת נסחפת אחר ליבך - בררי הייטב לפני שאת נפגשת, גם לגבי הרקע של הבחור, משפחתו, חוסנו הנפשי וכו
בימאית דמיונות(א. זה המון בזכות מוסדות שהייתי בהם (הם נחשבים לה-"דוסים"בציבור), וגם אם חושבים על זה,תכלס- עוברים דברים בחיים.אז לא משנה מה נעבור, העיקר שלא נעבור את זה לחינם! כמו שאמר מי שאמר-"עדיף למות בשביל לחיות...ולא לגלות אח"כ שחייתי בטעות"...)
(ב. צודקת בהחלט....אני מנסה לעבוד על זה... לכן אני חייבת לשתף מישהו מבחוץ כדי שהוא ישים לב אם אני לא מערבת רגשות של רחמים בבחירה)
א - כל הכבוד על השאיפה לבבות בית על יסודות התורה, זו באמת שאיפה נעלה. גם אם לאחרים נדמה ש "זו ממש מסירות נפש, ולא קל" ..וכו וכו'. הגם שהמשפטים האלו נכונים.
תזכרי שתמיד יש נקודת פתיחה, ולא מעט דברים משתנים בנסיבות אלו ואחרות , לטוב ולמוטב. ולכן חשוב מאוד "לרצות" שרק ילמד תורה. קחי בחשבון שלא תמיד זה יצלח , ויתכן שעם השנים זה ישתנה, ולכן באמת חשוב לרצות את המקסימום [כן, כמו במשא ומתן], ולהתפשר במעט, רק אחרי החתונה. בטח לא לפני, שאז הדרך לרדת במספר השעות היא ממש קצרה.
ב - לעניין ה"עבר". בזמנו ענה על כך הרב שמואל אליהו [כמדומני] - שמספיק ליידע שהיית פחות חזקה או פחות מזה [לדוגמא כמובן]. והוא כבר יבין לבד. אין צורך ולא חובה לפרט. וגם זה כמובן, רק , אולי בפגישה השלישית, בטח לא לפני.
בהצלחה רבה
אני עשיתי את הטעות הזו ובסוף נאלצתי להתגרש.
כמו שרב אחד אמר לי- חתונה זה לא חסד.
את לא יכולה להיות מטפלת/ אמא/ פפסיכולוגית/עו״ס של הבעל!
זוגיות זה שותפות, את צריכה לסמוך עליו ולראות בו דמות מתאימה להוביל את המשפחה.
כתבתי מדם ליבי.
מוזמנת לאישי אם תרצי.
חבל שזה כנראה לא אפשרי לפי התגובות כאן... 
אולי ביריד חסידות אי אפשר, אבל בקוקיאדה אפשר🤭
נתת רעיון🤭
וואי, אני רק מדמיינת את הסיטואציה ורווה נחת חח
נשמע לי דייט חלומי!
את מדברת על המבצע של תחילת ניסן במוסד?
האמת שעוד לא יצא לי להסתובב שם, כן יצא לי (ולארון שלי) ליהנות מהמכירה.
נו, טוב לדעת, אולי השנה בעז"ה.
חדמ"ש הספרים שם יותר מעניינים מבצמאה (לא ששם אין ספרים מעניינים, אבל)
מתי של מכון הרצי"ה? ממש יעזור לי לדעת...
חידשת לי, שכוייח! תודה רבה.
)פעם ניסיתי ללכת עם מישהי
אחרי זה תסתבך עם השקיות.
עדיף לך להישאר עם התיק ולפתור את עצמך מספקות מיותרות
וקניתי לך שם ספר...
(נכון זה 4 במאה אבל היי השקעתי קצת)
אז הוא מוקדש לך, איפה שאת לא נמצאת, ואני מתפלל שתהיי פה לקבל אותו בקרוב
זו התמודדות, והחיים מלאי התמודדיות גם אחרי הרווקות.
כן מפנקת את עצמי בזמנים שבהם אני צריכה עוד דלק כדי לצלוח את ההתמומדדות הזו.
איך?
תלוי בסיטואציה.
חו"ל ( במשברים אמיתיים)
בגד חדש
שוקולד
ים
ומאוד בריא שאדם יפנק את עצמו מידי פעם.
לפעמים בתקופות עמוסות ולחוצות קצת שוכחים מזה, ועסוקים בריצה היומית ובשגרה הטורדת. בעוד שדווקא בתקופות האלו הכי חשוב למצוא ולפרגן לעצמך איזה "פינוק" ומשהו שיתן כוחות להמשך.
תודה על התזכורת!
רפרפתי על מה שכתבת במהירות, ואז כשקראתי שוב גיליתי שבהתחלה הבנתי הפוך בדיוק ממה שכתבת 😅
ולדעתי יש משהו בהסתכלות ההפוכה. הרבה פעמים כשאדם משקיע עצמו בדברים כלליים ואידיאליסטים זה מלמד על הדחקה ובריחה ממשהו נפשי שמפריע לו. לא שהוא מתגבר על המפריעים, אלא שהוא בורח מלהתמודד איתם.
(גילוי נאות: לא ראיתי את הסרטון)
עריכה: אולי זה נכון רק בדברים מהותיים וגדולים יותר, ולזה באמת אתה מתייחס בסיפא.
יפה.
למרות שגם מסכימה עם נוגע
ואולי לשלב את זה-
להתחבר לרעיונות גבוהים ואדיאלסטיים באמת יכול לעזור, כי אתה מניע את הנפש למקום גבוה יותר.
ממקום גבוה אפשר לראות דברים בצורה בהירה ורחבה יותר וגם לקבל פרופורציות וכוחות,
אבל לא להזניח את המחסומים ולחשוב שהפניית תשומת הלב
למשהו גבוה ישחרר מאליו חסמים בהכרח...
צריך להיות קשובים להכל בתוכנו גם אם משלבים תוך כדי התעסקות באידיאליזם בקיצור...
אבל נראה שלרוב עמך ישראל חסר יותר את האיזון של הדברים הכלליים והאידיאלים.
ובריחה מהתמודדות אל תוך רעיונות גדולים וכלליים נפוצה בעיקר אצל חרד"לים, וגם זה- לא הרבה (אצל מגזרים אחרים זה בא בצורת התעסקות טורדנית במקצוע, בעבודה או בלימודים במקום להתייחס לנפש).
גרם לי לחשוב על כמה דברים...
ברור שיש משהו בלהפוך חלק מאידיאל גדול, השאלה אם זה לא לאבד את עבודת האדם הפרטי בעולמו
אני חושבת שדווקא ההיתפסות לאידיאלים גבוהים ורוחניים (לא מדברת על הבנות האלו, סתם באופן כללי) מרחיקה מהאדם את העבודה האישית שלו. ככה שאולי הוא לא נתפס ל"קטנות" , אבל הוא מפספס את העינין שכל אחד בא לפה בשביל לתקן ולהשיג משהו אחר עם עצמו.
שמע קולנו
קול שרוצה עוד לאמין שאתה שומע
קול שיוצא מהלב הגווע
שהדברים הילכו קצת יותר בטוח
שאני לא יהיה כל כך מטווח
הלוואי שאתה רואה את כל המאמץ
הלוואי שאת הכוח לא תיקח
ואיך הצליח להיות בטוח שיש שם מישהי בשבילי
ואיך נצליח להפוך את המספד למחול?
אני יצא מכל זה גיבור?
אני יוצא מזה גיבור!
רק הפעם בבקשה ריקם אל תשיבני.
תגידי לו שאת יותר מתחברת לדייטים חוויתיים וזה עוזר לך להכיר יותר את האדם
צריך לזכור שגם הוא בן אדם וגם לו יש דעה והעדפות וצריך להשאיר את המרחב שהוא ירגיש בנוח להגיד "לא, אני לא מרגיש בנוח ללכת לבאולינג" או "אני מבטא את האישיות שלי טוב יותר במסעדה על סטייק". וגם חשוב שהוא לא ירגיש שבגלל שהתנהלתם לפי הגישה שלך שהוא עדיין לא הסתגל אליה, הוא תפקד גרוע ולכן החלטת לסיים את הקשר.
כמובן יש עוד צדדים, התייחסתי רק לנקודות האלה
מה זה אומר?
מראש הם אומרים שהם לא אוהבים את הדייט הראשון הבנאלי, שזה סרט שחוזר על עצמו, ולכן מעדיפים לקפוץ ישר לדייט השלישי.
במה זה מתבטא?
לא עושים דייט ספסל. עושים משהו חוויתי ביחד - כבר בפגישה הראשונה.
בעיניי אין שום בעייה להגיד לצד השני שדייט ספסל זה לא נותן לך את האפשרות באמת להכיר את האדם שמולך, ואת מעדיפה לעשות דברים קצת יותר מקרבים.
האם קרה שהגעתם לנקודת שבירה בכל מה שקשור לחיפושים ?
נקודה שבה אמרתם לעצמכם בשביל מה אני מתאמץ אם זה לא עובד?
מצב שהחלטתם שאולי כדאי להפסיק לתמיד.
מה עשיתם בנדון?
גבריאל.ק.צאולי צרת רבים חצי נחמה
אני די במצב הזה בחצי שנה האחרונה....
דבר ראשון לקחתי הפסקה יזומה של איזה 3 חודשים. וממש פינקתי את עצמי בזמן הזה, כולל חו"ל לשבועיים וכאלה...
מעבר לזה...
אני משתדלת להיות הרבה יותר בקשב לכוחות שלי ולאינטואיציה.
אומרת הרבה יותר "לא" להצעות שלא נראות לי,
וכשיש משהו שכן נראה ששווה בירור, מבררת בנחת, וכמה שאפשר לעומק, כך שהרבה אנרגיות של פגישות סרק נחסכות לי.
בגדול, לדעתי הגישה שצריך לאמץ בזמנים כאלה היא לא בכח. להפסיק להתאמץ כ"כ. דברירם קורים אחרת כשאנחנו מרשים לעצמנו להשתחרר.
הצלחות וכוחות...
הייתי בעבר בהפסקות יזומות וגם פגישה פעם בחודש. אבל זה לא עוזר.
אצלי הבעיה שכל מי שאני רוצה לא רוצה ורוב הפגישות זה מי מישהי שאני לא בטוח ונותן צ'אנס.
זה פשוט מעייף אותי לפנות כל הזמן דרך שדכניות, אתרים וכו' ולקבל לא או התעלמות.
גבריאל.ק.צברוקוליאתה מחליט מה יקרה כשכבר נשברת ואין לך כוח ואתה לא מאמין שתצליח.
יש לך בחירה בין לוותר לבין לאסוף את עצמך ואת שבריך ולצעוד קדימה.
אחרי כל שבירה אפשר לקום.
מתסכל לנסות שוב ושוב ושוב.
לפתוח את הלב לעוד אדם, ולעוד אחד, ולעוד אחד.
ועד שסוף סוף נשמע שיש מישהו שממש מתאים - הוא חותך אחרי פגישה - שתיים.
ואני נרשמת לעוד מיזם, הולכת לעוד שדכן, לעוד אימון, לעוד ייעוץ.
ועדיין יש תקופות יובש ארוכות, או תקופות בהן ההצעות שמגיעות ממש לא רלוונטיות.
אבל אני ממשיכה להתאמץ.
כי זה חשוב לי.
עם הזמן אני מבינה שהרבה מהחלומות שלי כבר לא יתגשמו, ושאני צריכה לעדכן אותם.
זה כואב.
זה שובר.
אבל זה לא גורם לי להפסיק, בטח לא לתמיד.
כי אין לי ברירה אחרת.
אין לי אלטרנטיבה.
אין לי תוכנית ב'.
אני רוצה להגשים את תוכנית א' - להקים בית ומשפחה.
אני רוצה לנער ממני את הטייטל של רווקה זקנה, ואני מנסה להילחם בזה בכל כוחי.
תוסיף למאמצים שלי את זה שהסביבה לא חושבת שאני מתאמצת מספיק.
אז זה שהאחים הצעירים (והמבוגרים..) כבר נשואים +.
גם החברות שהתחתנו מאוחר כבר חובקות ילד או שניים.
אבל אני לא מתייאשת.
אני נותנת מקום לעצבות, לכעס, לאכזבה, אבל משאירה מקום לתקווה ולציפייה.
מה מנחם אותי?
שנראה שהרבה מאוד אנשים בעולם מצליחים למצוא זוגיות.
אם הם מסוגלים להגיע לזה, כנראה שגם אני.
מה אני עושה ברגעים שקשה?
הולכת לאשת מקצוע.
העניין הוא שבחירה בהפסקת החיפושים משמעו בחירה בלהישאר לבד, וזו בעצם גם בחירה, וזו אופציה שאני לא מעוניינת בה.
נשמע שיש לך ממש הרבה כוחות נפש!
בעז"ה בקרוב תמצאי את האחד שיזכה בך.
בלי קשר לתגובה הזאת- פעם כתבו על זה שלנשואים אין כל כך "זכות" להגיב בפרום כאן, כי קשה להם להבין את המצב שרווק נמצא בו.
לאחרונה הבנתי שגם הרווקים הצעירים פה צריכים להפנים שיש אנשים עם יותר קילומטראז' מהם, ושכבר עברו לא קצת. וגם הם לא מבינים הרבה דברים וצריכים להיות סופר רגישים בתגובותיהם.
אין ברירה.
הרבה פעמים יוצא לי להרגיש קושי בחוסר במגע, ושרוצה כבר שהאחד שלי יגיע, ויצא לי לחשוב איך אנשים שורדים את זה ככה שנים?? פשוט לא מבינה..
האמת שזה קצת מפחיד אותי כי לאחרונה יצא לי לראות אנשים בגילאים יותר מבוגרים שעוד לא התחתנו ושמכירה אותם מפעם, ופשוט משהו שם נהיה מוזר קצת... מתותחים כאלה נהיו קצת תמהוניים..
נראלי שיש משהו בבדידות הזו ובחוסר במגע שגורם למשהו במוח/בנפש לאבד את זה.
זה קצת כמו שבנאדם לא יישן הרבה זמן - והוא פשוט יהפוך לחולה? אז ככה. בנאדם לא ממלא את הצורך הזה ומשהו אצלו נפגע.
וזה צורך! מהותי! וכשאין אותו אז הנפש נפגעת מזה..
ולכל מי שרוצה לומר שלא על זה מבוססת הזוגיות ושלא בגלל זה מתחתנים, אז נכון, זה אולי לא מבוסס על זה אבל זה חלק משמעותי מאוד מחיים זוגיים והראיה לזה היא שכשזוג נשוי ומשהו ביחסי אישות בעייתי, זה פוגע גם ביחסים ביניהם...
אני ממש מבינה את החשיבות בשמירת נגיעה, וחוצמיזה שזה דבר מהמם אז זה הלכה וצריך לעשות פשוט כי ככה, אבל אוף. זה גם ממש פוגע ולא רואה מוצא מזה כי תכלס, גם סתם לאפשר מגע עם כל בנאדם זה לא משהו...
לא יודעת מה רוצה מכם בכלל. בעיקר באתי לפרוק שבאלי כבר למצוא אותו ולחבק אותו ושכולם ימצאו כבר את החצי שלהם ויהיה להם טוב וזהו.
נמאס לי וכואב לי לראות אנשים סביבי שקמלים אחד אחרי השני בגלל התהליך הזה ואני ביניהם 
במיוחד שהקמילה הזו גורמת לזה שרק מתרחקים מלמצוא אותו/אותה... כי מי רוצה לצאת עם בנאדם חסר חיות?
וסליחה מראש אם דרכתי למישהו על פצע ופגעתי. זו ממש לא הכוונה
לא מחפש לראות דווקא את השמחה של הצד השני, אלא את הצד האמיתי, הכנה
זה משהו ייחודי לדייטים או משהו שמאפיין אותך תמיד?
זה תלוי במדוייט? במספר דייט?
אם היו לך קשרים ארוכים, האם זה הפך להיות יותר טוב עם הזמן?
אם את אומרת שסתם ככה את שמחה וקליליה אבל בדייטים לא, אז זה כנראה משהו בדייטים שגורם לך להיות יותר קרירה וסגורה.
אז נכון שדייטים זו סיטואציה פחות טבעית. במיוחד שבד"כ פוגשים אדם זר...
אבל את יכולה לעזור לה להיות יותר שמחה וקלילה - להפוך את המקום שבו את נפגשת להיות מקום שמזמן פתיחות והקשבה. מקום שהאסוציאציה של קרירות רחוקה מאוד.
אפשר לנסות לדבר על זה, ולנסות למצוא פתרון יחד. נגיד להחליט שכל אחד יביא איתו 2 בדיחות לכל מפגש. או לשתף בפאדיחות. או משהו בסגנון.
את יכולה בעצם להביא לתוך הסיטואציה הזאת דברים שיקלילו.
וגם מנגל חשמלי
אבל למי יש סבלנות למנגל...???
לא לפיני דייט שמיני.
מי זורמת למרק עוף עם קרעפלאך?
רשימה שלי שאני מתפללת עליכם/ן
ידוע לי שלא כולם שם רוצים שהשם שלהם ירוץ
חשבתי לעשות פעם אחת רשימה קבועה שתרוץ
אנחנו 4 בנות דודות במין חבורה כזאת, עד לא מזמן הייתה רק אחת מאיתנו נשואה.
לפני 3 חודשים נפגשנו במסעדה רק הרווקות והשיחה נדדה למחוזות הדייטים. שתי הבנודודות האחרות הבהירו שאין להן כרגע עניין לצאת ואני הבהרתי שכן, ושאני רצינית בעניין.
אחרי חודש אחת מהן התארסה והיום עוד אחת.
לא יודעת מה לעשות, שורף לי מבפנים. לא בגללן אלא בשבילי. ועוד יותר שגם חברה טובה שלי התחתנה אתמול.
מה עושים כדי לשמוח איתן באמת? בלי להרגיש קנאה?
להפנים שהצלחתם ושמחתם של אחרים לא פוגמת בשמחה ובהצלחה שלי, ולכן אין מקום לקנאה.
אני חושבת שזה אחד הדברים הכי קשים להכניס לראש, גם בתחומים אחרים - אני לא נמצאת בתחרות מול אף אחד, זה אני משתדלת לחיות את חיי בצורה הכי טובה שאני יכולה.
זה שהן התארסו לא פוגם ברצון ובהשתדלות שלך להקים בית - ואולי אפילו יותר מזה:
את יכולה לראות את זה כהזדמנות: אולי לארוסים שלהם יש חברים\אחים\בני דודים שמתאימים לך?
עם הזמן למדתי לא לקנא באחרים. כל אחד סוחב איתו שק של דברים, ולא הייתי רוצה להחליף את השק שלי. כולנו מתמודדים עם דברים, ואני מעדיפה להתמודד עם החיים שלי ולא עם של מישהו אחר...
הפתרון אולי יכול להיות להיות שלמה עם המצב שלך
זה סגנון ממש שונה. לא רלוונטי לבקש מהן.
אבל תודה
אז... שאלה קלה יחסית (אבל עם פוטנציאל לדיון ארוך ונפיץ):
האם יש לכם דרך בלעדית להכיר את המיועד או המיועדת?
סגורים דווקא על שידוך או שגם היכרות 'טבעית' באה בחשבון בעיניכם?
האם זה רק בתיאוריה או שקרו לכם מקרים? אתם יזמתם או שהצד השני יזם?
שבנש"ק זה בנם של קדושים.
חשבתי בהתחלה כשראיתי את הניק שלך שזה בן ישיבה קדושה🤦♀️
אגב, בנוגע לשאלתך. בדיוק שמעתי היום רב קדוש שאמר
"אנשים שוכחים שיש שדכן שקוראים לו בורא עולם פשוט צריך להתפלל"
עדיין בהירורים לגביי מהדיבור הזה
(מעניין אם גם אתה שמעת את זה חח)
שמתי לב, שאחרי שהיה קשר משמעותי, גם אם הוא הסתיים אחרי שהוא היה מוכרח להסתיים, יש לי נטייה ,להתרפק, לשחזר, לזכור את רגעי הקסם שהיו.
אבל זה לא רק זה. בגלל התעתוע הזה של הדמיון,
יש לי נטייה לנבור עמוק בתוכי איפה לא הייתי בסדר בהתנהלות בקשר, מה הייתי יכולה לעשות שונה שהיה עשוי להביא לתוצאה שונה.
כתוצאה מהדפוס הזה החייתי עד כה שני קשרים ישנים, בתקווה שאצליח לשנות/ לברר יותר לעומק נקודות שלא הובררו כל צרכן במהלך הקשר עצמו. בשניהם הסבב השני הבהיר שאין אפשרות ואין סיכוי, אבל גם אחריו היתה לי התסמונת הזו, עד שהגיע קשר משמעותי אחר.
ועכשיו להווה...לפני כחצי שנה, סיימתי קשר הכי ארוך שהיה לי עד כה. זה היה קשר שהיתה בו מורכבות מבחינת דינמיקה (כתבתי על זה לא מזמן פה קצת) והיו בו עליות ומורדות לכל אורכו, עד שפשוט הותשתי וחתכתי כי הרגשתי שאני לא יכולה יותר.
אממהה.... גם כאן מתעורר לתחייה הדפוס שלי משכבר הימים שאומר שלו רק הייתי באה בגישה אחרת אולי דברים היו מתפתחים באופן אחר. יתכן ויש ממש בדבריו ויתכן שלא.
לא מזמן נעשה נסיון מצד הבחור לחזור, ואני הגבתי שאני צריכה לחשוב על כך...
עבר זמן, חשבתי והגעתי למסקנה שאני רוצה לנסות... אלא שטכנית זה לא אפשרי כרגע עד למועד בלתי ידוע.
בעיקרון חשבתי להמשיך הלאה, אבל כל הזמן הפנטזיה הזו שאולי בכל זאת, ואולי שווה לחכות, ואולי משהו אחר יקרה...
בקיצור... יש כאן כמה נקודות:
1. האם לאור הדפוס הזה שלי יש בכלל טעם לנסות לחזור או שאלו נטו תעתועי דמיון ואין סיבה מהותית שמשהו ישתנה?
2. האם הגיוני להמתין לא יודעת למתי עד שיתאפשר לנו להפגש שוב?
3.אם לשאלה 1 התשובה חיובית, ולשאלה 2 התשובה שלילית אז... האם יש טעם לפגוש בינתיים אחרים, כשהקשר הנ"ל לא פתור?
תודה למי שקרא עד הסוף...
מה יכול להשתפר (לא בשאיפה אלא באמת) כל עוד לא ניסינו, לא נדע אם זו רק שאיפה או יכול להשתפר באמת. לא כך?
ולגבי הרלוונטיות של המקרה הספציפי.... המורכבות היא בכך שלמעשה יש לנו אופציה כרגע לקשר מרחוק... בלבד.
על פניו זה לא היה נראה לי רעיון טוב. זה קצת קשר פיקטיבי.
אבל כל שעובר הזמן, הרצון לחזור גובר, ואז אני שואלת את עצמי אם זו אופציה גרועה עד כדי כך..
רק שכל המורכבות היתה בינינו בפגישות הפרונטליות.
ולתחזק קשר טלפוני או בהתכתבות קל לנו מאד. אבל הרבה פחות משמעותי, והרבה פחות נותן אינדיקציה.
אז לטפח לנו קשר כזה וירטואלי במשך כמה חודשים ואז לחזור להפגש ושזה יתנפץ לנו בפנים... לא יודעת כמה זה נכון.
והייתי הולכת להתייעץ עם מישהו שיש לו ניסיון בתחום.
למה זה נשמע לי מורכב?
מההתרשמות שלי זה נשמע שאת לא משחררת קשרים ישנים, וזה תופס לך מקום בלב, ובאיזשהו מקום מונע קשרים חדשים.
החלטה ראשונה שאת צריכה לקבל זה אם להמשיך הלאה. לשחרר. להוציא אותו מהמקום הזה בלב. לחלוטין.
אם החלטת שאת הולכת על זה, אז אמור להיות לך טעם לפגוש אחרים.
אבל נשמע שאת מרגישה שעוד לא מיצית את האפשרות הזאת.
השאלה היא למה את מצפה (אם אני זוכרת נכון, כתבת שאותו אחד טס לפרק זמן בלתי מוגדר - אז נגיד שהוא חזור מחר) - אם שוב תחזרו לעליות ולמורדות? לדינמיקה המורכבת? איך דברים יתנהלו אחרת? מה ישתנה? איך לא תהיי שוב מותשת?
יועצי נישואין ידעו לעזור לך לנתח את הקשר. את העליות והמורדות. הם יכולים לעזור לך לראות אם יש שם פונציאל או חזיון תעתועים. פגישה אחת-שתיים שיעזרו לך לשאול את השאלות הנכונות ולתת תשובות כנות. זה יכול לעזור לך לפתור את הדילמה (ובכלל לתת לך כלים). בעיניי זה שווה את ההשקעה הכספית.
