על צורך בחברים?
על צורך בהכלה?
באופן כללי, ממתי למישהו יש מונופול על משהו?
אם אתה חש בבדידות, מה זה משנה מה הסטטוס שלך בחיים?
זה לא ברור שכל אדם זקוק לחברים?
אולי לנו כרווקים זה בולט יותר מאשר בקבוצות אחרות, אבל בהחלט כולנו זקוקים לחברים ולהכלה.
אבל זה חלק מהותי מההגדרה
כמו לשאול האם לעניים יש מונופול על נזקקות. ברור שיש הרבה אנשים שנזקקים להרבה דברים, ובכל זאת יש קטגוריה של אנשים שהם נזקקים בהגדרה
ההקשר שמשתמשים בו (לפי מה שאני מכיר) הוא מייצג שליטה רחבה שמאפיינת בריונים.
אני לא השתמשתי במונח הזה...
להיפך, אני הסתייגתי משימוש במונח הזה, בדיוק כי הוא נותן קונוטציה של כוחנות
זה בדיוק מה שכתבתי
בפעם הבאה בבקשה תסביר מה אתה רוצה לומר, זה יהיה ברור יותר
(לדוגמה: כן אני מסכים שהמונח הוא קצת מוציא מפרופורציה כי הוא מונח עם קונוטציה של כוחנות
ומקבל את בקשתך..
וכן, בדידות היא מאפיין שקיים יותר אצל רווקים.
אבל זה רגש בדידות מסויים... להיות עם מלא חברים ובלי בן/בת זוג זאת בדידות מסויימת שרק רווקים (אלמנים או 'גרושים') נמצאים בה.
כאילו מה לכל הרוחות.
כי מי שנמצא בקשר נישואים מחייב והוא לא שמח ח"ו בקשר, אז כולם מסביבו חושבים שהוא לא בודד, אבל עלול להיות בודד..
הרב מאיר דורפמן כתב יפה פעם על זה (בתשובה הראשונה שלו בספר "פעמיים באהבה, תשובה שקראתי אין ספור פעמים)
שבדידות היא יותר אופי מאשר סטטוס...
זה אנשים שחיים בתוך עצמם, לרוב עם מודעות עצמית מאוד גדולה..
ודרישה עמוקה מהמציאות..
ועדיין, זוגיות יכולה להקל מעט, לפעמים (לא תמיד, תלוי כמה מצליחים בזה), משהו שלרווקים אין.
אבל לדעתי, ממש אין לרווקים מונופול על הבדידות,
לפחות לא בפועל. באידיאל אולי זוגיות אמורה לפתור את הבדידות, אבל שוב, לא בטוח שבדידות היא בעיה שצריך לפתור
ולא בטוח שזה דבר בר-שינוי..
אפילו איזה עוגיות שהכנת או סיפור שממש הולך איתך..
משו שמעבר להיכרות
צריך להביא את עצמך, ואת השברים שישקפו מי את/ה בצורה הכי טובה
לא צריך ליפול להגדרות, אבל בסופו של דבר יש סטטיסטיקה, אז נכון שיש יוצאים מן הכלל, אבל זה כן מעלה גבה.
או בקיצור - אם מישהו לומד בישיבה שאת לא מתחברת לקו שלה, אסור בשום פנים ואופן לפסול רק בגלל זה, כי הסטיגמה לא תמיד נכונה (קחו אותי למשל: בכיף יכולתי למצוא את עצמי בכל אחד מהמקומות הבאים: חברון, מרכז הרב, הר המור, הגוש, מעלה אדומים, ואני ממש לא יושב בול על הקו של אף אחד מהמקומות האלו...) אבל זה כן עלוול להצביע על משהו, אז זו כן נקודה שדורשת בירור יותר מעמיק.
האמת שזה בכלל מתחבר לי למהלך הרבה יותר גדול של סיבה מול סימן שהתחלתי לחשוב עליו לפני שנה בערך ואני חושב שהוא מצדיק שרשור בפני עצמו. בעז"ה כשיהיה לי כוח.
יש אנשים נדירים שלא סופגים את ההשקפה של הישיבה בכלל. משהו נכנס תמיד. מ"מ - לברר כחלק מהבירורים המקדימים על הישיבה ובפרט על דרכו של הבחור בה.
וכל השאר אפשר לבדוק לגופו של אדם.
(נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות) שאלת אם היא עדינה? - אל תסתפק בתשובה כן, תשאל "איך/במה זה מתבטא?" לחפש דוגמאות (לאו דוקא אחת על כל עניין). תמיד לחקור - במה או איך זה מתבטא וניכר?
משם באות כל התכונות הטובות
הבלגה
רצון לגשר
סולח
וכו.....
אך מי שגאוותן וכעסן אני מעיפה מהר
רצוי להשתמש במילים שבשדה סימנטי קרוב לדוגמא - "אני מחפשת מישהו יוזם מוביל עצמאי בעל עמוד שדרה... איך הוא ביחס לזה?"
שיש בציונות הדתית הרבה יותר רווקות מרווקים. פי 2 או פי 3
זה בעיה גדולה
שלא יוציאו בסוף איזה תקנה שנצטרך להתחתן 2 נשים עם בעל אחד.. ![]()
כמובן שהכל בידו.. אבל קצת מדאיג אותי, שישארו הרבה רווקות..
גבר גם לא ירצה להתחתן עם אישה אחת...
לצערי מכיר גברים כאלה...
ואני מקווה שאין הרבה גברים שמרגישים כמו שאתה מתאר בתוך הנישואים. זה נשמע נורא. ממש סבל נפשי קשה.
אבל לפי זה שבכמויות מיזמים יש יותר בנות מאשר בנים ולפי זה שהבנות מתחילות לצאת מוקדם מהבנים אז הכמות יותר גדולה.. וגם מספר הבנים בישיבות יותר קטנה מרווקות שמחפשות - שוב, לא חישבתי..
בנות יותר לחוצות חתונה מבנים אז זה גורם להם להיכנס למיזמים האלה יחסית מוקדם מהבנים
וגם יותר מקובל שבחורה תפנה לשדכנים מאשר שבחור. זה מתקבל אצלכם טוב יותר ולא מלמד על נואשות
באופן כללי נולדים בישראל (וגם בעולם) יותר גברים מנשים. עם השנים היחס מתהפך כיוון שגברים מתים יותר באופן יחסי, אבל בתחילת שנות ה20 לחיים עדיין יש יותר גברים מנשים:
זה שמקובל שגברים מתחתנים עם נשים צעירות מהם לא אומר שיש להם יותר אפשרויות, כי באותה מידה לאישה יש יותר אפשרויות כלפי מעלה. בסוף כל גבר שמתחתן, מוציא מהמשוואה גם אישה אחת..
אז למה בכל זאת יש טענה נפוצה בציבור הדתי ש'יש יותר רווקות מרווקים'?
יכול להיות שאחוז הנושרים מהציבור הדתי גבוה באופן משמעותי מאחוז הנושרות. התפרסמו כל מיני סקרים בנושא בשנים האחרונות, אבל אני לא חושב שזה אפילו מתקרב לשיעור שיביא ליחס של 'פי 2 או פי 3' רווקות.
אולי זו רק תחושה כי בפלטפורמות בהן את מחפשת בן-זוג רשומות יותר נשים מגברים?
מה השאלה בכלל?
נשארות.
אליי באים עם האסונות, בצרחות ובזעקות ובבכי.
קטסטרופה חברתית טוטאלית.
מה עוד צריך לעשות, כדי להעיר ולעורר נגד הבררנות, הן של בנים והן של בנות, אבל בוודאי ברמה קטסטרופלית קודם כל אצל בנות?
מאיפה הנתון הזה? בילודה זה לא קורה, מה שאומר שכנראה יש יותר דתלשים מדתלשיות
ההבנה שכל התחושה של הלחץ החברתי בנושא ובכלל מתחיל מנקודה פנימית אישית שלא תלוייה בלחץ חברתי.
הלחץ החברתי יכול להעצים בעיה פנימית קיימת אך הוא רק מעצים, הוא לא יוצר אותה.
כל אחד יודע לזהות באילו דברים הוא חזק ולא זז מילימטר ולא מושפע מלחץ חברתי.
כל הסטטיסטיקות וההשוואות ביחס לחברה מפנות את המקום לעיסוק המרכזי - איפה אני ביחס לזה.
האדם הוא ייצור חברתי, אז זאת התמודדות טבעית לגמרי.
advfbהסתכלות בפוטנציאל
ולכן כל כך קל לפספס אותו ולהיות מאוזן ביחס אליו.
מודעות למה שאני/הזולת יכול להפיק מעצמי/ו.
רק המחנך העליון יכול לדעת לדבר כזה במדוייק.
"האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב"
וכשהצורך הזה לא מאוזן ביחס לשאר הכוחות אז הוא יכול להגרר אחרי החברה מעבר למידה הרצוייה.
גם אופן החיכוך עצמו עם החברה הסובבת איתו היא משפיעה על מידת ההשפעה.
זה סוג של שלשלת סיבות שמביאות אחת את השנייה

"בנין עדי עד הינו מיזם שידוכים הפועל ע"י קבוצת אברכים ואברכיות ממספר ישיבות של הציבור התורני לאומי (משבי חברון, אלון מורה, מרכז הרב, בית אל, הר המור ועוד) בשיתוף פעולה יחד עם שדכנים נוספים".
פעם הבאה תפרסם משהו חיובי
מי זה אריאל פייגלין?
(אני יודע מי זה)
אבל ביקשתי ממך לדבר חיובי, לא ביקשתי ממך להפסיק לדבר דברים טובים.
ומי שלא קרא את הטור של פייגלין לא יזכה לתוספת מחוייבות
"לקח לי די הרבה זמן וכמה וכמה דייטים ראשונים כדי באמת לשחרר, כדי באמת להצליח להיות נוכח בסיטואציה. יכול להיות שזה מחיר ששווה לשלם אותו, אני לא באמת מודע לכל ההשלכות ואני בכוונה לא רוצה להיכנס כרגע לכל הדיון על חברה נפרדת או מעורבת, אבל לפחות שנהיה מודעים לכך שיש מחיר. שנכיר בו, שניתן לו מקום. שלא נעטוף אותו באיזו מסיכה זולה של רומנטיקה.
עולם הדייטים הוא מספיק מאתגר גם ככה, לא צריך גם לקדש את המבוכה ולהפוך אותה לאידיאל".
הוא מעלה כאן קושי. קושי אמיתי. הוא מסביר גם שזה שיש קושי לא אומר שזה לא שווה את זה. רק שלא צריך ללכת לקצה השני. הוא אפילו לא אמר שלחברה מעורבת יש יתרונות שאין לחברה נפרדת. הוא רק אמר שבחברה נפרדת יש גם קשיים, וזה אחד מהקשיים, ולא מהיתרונות. אגב, הוא אפילו לא ציין את זה כחיסרון של חברה נפרדת. הוא פשוט ציין את זה כקושי, כמשהו שצריך להתמודד איתו ולהתגבר עליו, אחרי שהוא ראה שיש מי שמתייחס לזה כמשהו שלא צריך להתגבר עליו אלא אפשר להישאר בתוך המקום הרדוד הזה.
וברור לי שהדרך הנכונה היא לחיות בחברה נפרדת, ושזו הדרך שבה הייתי רוצה לחנך את ילדי. אבל מצד שני, אני דוקא אשמח לזכור את מה שהוא כתב שם כדי לקחת לתשומת לבי, אם אי פעם אצטרך להדריך מישהו בתחום הזה, ולנסות לעזור לו למצוא את הדרך להתעלות מעל המקום הנבוך והמבולבל ולהביא את עצמו בפשטות כמו שהוא.
ולגבי השאלה בכותרת- אולי זה בגלל שאתה חושב יותר מדי על קורח?
אם תחשוב יותר על יצחק אבינו למשל, אז אולי יום אחד תקרא את הנצי"ב שאומר שבגלל שיצחק היה אדם כל כך גדול ומיוחד היה לרבקה אמנו קושי נפשי לתקשר איתו. שזה לא בדיוק המקרה כאן, אבל זה עדין מזכיר. לפעמים גם לדברים טובים יש תופעות לוואי פחות נעימות.
אין לי שום בעיה עם פרשת קורח.
מה שהתכוונתי לומר היה אמירה כללית יותר של חשיבה על דברים שליליים.
ודאי שיש לכוחות של השלילה מקום חשוב מאד, אבל זה צריך להיות במידה, והמידה לא צריכה להיות שווה... באופן כללי אנחנו שמים את הימין מעל השמאל. ואפשר להאריך בזה מאד. וגם הרחקה מהדעות הנפסדות יכולה להיעשות בעדינות.
ולגבי הקטע עם יצחק, האמת שזה באמת קצת מאולץ, אבל אני דוקא חושב שזה כן קצת מזכיר (משלוש סיבות- זה קשור לזוגיות, למבוכה, ולתופעות לוואי של דברים חיוביים בעיקרם). וזו היתה הדוגמא הראשונה שעלתה לי כשחיפשתי בשלוף משהו בראש שלי שדומה... אז אמנם ניסיתי לחפש- ככה שזה מאולץ, אבל זה היה הדבר הראשון שחשבתי עליו- ככה שכנראה זה מזכיר... עובדה.
אגב, אני יכול להבין מהדברים שלך שהתרגלת להתווכח עם אנשים שהמתינות שלהם נובעת מאי הכלה של ערכי התורה שכוללים בתוכם שלילה של דברים. אני מבין בהחלט את התחושה, וגם את הנטיה שנובעת ממנה לשייך כל מיני דברים לתנועה השלילית ולצאת נגד זה. אבל צריך להיזהר עם זה קצת יותר, גם ביחס לזיהוי הדבר השלילי עצמו כאשר הוא לא מפורש, וגם ביחס לאופן שבו מגיבים, בדרך כלל עדיף בדרך כלל להתייחס בנחת ובאופן ענייני, זה מועיל הרבה יותר.
אני למשל לא אמרתי שיש לי בעיה עם פרשת קורח, משום מה הסקת את זה.
אני אוסיף גם, שתגובה באופן ענייני יכולה להתייחס גם לדברים שלא כתובים בפירוש באופן דומה לדלהלן:
"הדברים שהוא כתב הם נשמעים לי הגיוניים מצד עצמם ואני יכול להזדהות עם הדברים, אבל לצערי אני מרגיש שקיימת מגמה כללית בעייתית שהיא ..., וההתרשמות שלי מהדברים היא שהדברים שלו מגיעים מאותה עמדה בעייתית הנ"ל, וכנגד זה אני חושב ש... ושגם הדברים שהוא הביא לא צריכים לחזק את הגישה הכללית הבעייתית הנ"ל כי ..., ואם הוא לא התכוון לזה, אז בכל אופן אני חושב שהוא היה צריך להדגיש את דבריו יותר כדי שלא ליצור רושם בעייתי."
מה אגיד, דיוק נכון
לא כדאי לפספס בגלל זה לענ"ד
חשוב לא לשכוח את זה אבל אין צורך לא לצאת
הסטטיסטיקה היא 1 למאתיים נפסל אבל בגלל שזה ממש חשוב ורגיש אז עושים.
ויש חלופות חוץ מדור ישרים
רק הפעם.שעושים אחרי שיוצאים לפני שסוגרים סופית... אם את כבר בכל מקרה עושה אז כדאי לחכות קצת לתוצאות ואז. יכול למנוע שברון לב...
לדעתי כן כדאי לבדוק לפני שנפגשים (שלא יהיה את הספק מהבחינה הזאת),
יש חודשיים שלוש עד שאפשר להתחיל לבדוק התאמות, ואז אפשר לבדוק כמה שרוצים ויש תשובה תוך כמה שעות,
אבל לא צריך לחכות את הכמה חודשים האלה סתם, אם יש הצעה ורוצים לבדוק בתוספת תשלום אפשר שזה יהיה ממש יותר מהר
קודם כל חיזוק לעבור את התקופה המורכבת!
אנחנו לא מכירים אותך ואת סיפור המסגרת ולכן תשובה קונקרטית אולי תגיע מהאיש טיפול שלך או מהרופא המטפל.
המון אנשים כיום לוקחים ציפרלקס ובכלל באופן כללי יש מגמה טובה יותר בקבלה של התמודדות נפשית בטח אם היא זמנית וחולפת .
מתי לספר את זה?
תלוי בך,
אני חושבת שמאוד משנה איך מספרים את הסיפור שלנו ,על מה תתני את זרקור האור, בסוף אף אחד לא מגיע טאבולה ראסה לקשר.. בטח לא כשמאחורייך הרבה שנות חיפוש
תספרי לו עליך , על מה טוב בך, מה את מביאה אור לעולם ולקשר
ובתוך זה גם על המורכבות שפוגשת אותך
בהצלחה ובשורות טובות בכל המישורים בקרוב.
ללכת לישון
תמשיך לעשן מחר
תקופת משבר-
זה גלים.
לרגע הכאב צף ועולה.
לרגע הוא שוכח.
לרגע הוא מכה חזק ומצליף ולא נותן מנוחה.
לרגע הוא מרפה.
גלים.
ובגלים האלו
אפשר לפנות תמיד אל ה'.
גם ברגעים של החוסר מנוחה, חוסר יישוב הדעת, מצוקה
וגם ברגעים של הטוב והנחת.
לקבל כוחות מזה ומזה.
מזה ומזה אל תנח ידך
שהתפילה תהיה בעוז ובגבורה,
וכן גם בחן ובחסד וברחמים
והקב"ה מחפש שליחים טובים שיעשו את רצונו ואת רצון עבדו.
מחפש שליחים להוריד את הישועה לכלים.
ויש שליחים טובים למקום.
"ובטח עליו והוא יעשה"- הוא יעשה את הישועה. תתן לו. פשוט תתן לו.
אתה רוצה לעלות מדרגה בנפש? ברוח? בנשמה?
התמודדות.
לא ליפול.
יש משהו ללמוד.
תחזיק חזק.
ה' איתך.
קנית כלים חדשים? מצוין.
תתרגל אליהם מעט, תבחן אותם. תהנה בהם.
ויאלה להרפתקה חדשה, אתגרים חדשים. כלים חדשים וגבוהים יותר.
אין מה לעשות זה העולם. מי שרוצה לגדול.
צריך לעבוד.
לילה טוב 
אצלי אולי יותר בקטע של לנסות לחשוב איך להגיב נעים יותר, רך יותר
וגם איך הייתי רוצה שיגיבו לי.
או שקופצים לי כל מיני סיפורים על צדיקים שהיו מגיבים בסבלנות ורגישות אפילו שזה היה יכול להיות מעצבן
או מכעיס.
והסיפוק שמגיע אח"כ גם להזכר בזה עוזר
אבל, אם כי זה טוב שבסוף אנחנו מגיבים יפה
אני חושב שצריך לשנות את ההסתכלות ושהתגובה תהיה מהסיבה העיקרית -
מתוך אמונה ומידות טובות ושכך צריך להתנהג לכל אדם. ולא בגלל מטרה רחוקה שעוד לא הגיעה
כי במציאות האשה תהיה כמו כל בנאדם, ויהיה לנו אותו ניסיון
שיח סוד
שיח סודאני בעלת"ש חבדניק , אמנם חי את תורתו של הרבי, אך מודרני ופתוח לעולם. - מה זה אומר אצל הגברת? האם זה שהלבוש שהיא מחפשת אצל הבחור שיהיה צבעוני/ שחור-לבן או שיהיה עם סמארטפון ואינטרנט פתוח/מסונן?
אני לומד בעיקר מתורת חב"ד אבל לא רק.


או קוק זה לבשל באנגלית

מה שכן, חשבתי שהקאצ' יהיה קוקיסטית בקטע של קוק.. עם חולם..
לא חשבתי אפילו לכיוון של cook ושעה אני תוהה לעצמי למה שבחור ירצה בחורה כזו ![]()
המטיילת בארץ
קא - קיב
הקדמה למסקנה- התכנסות מובילה למסקנות. שקט מאפשר תהליכים פנימיים.
אפשר לחיות ברעש החיים אבל חשוב ליצור מרחב של שקט בתוכנו (סליחה על הפלצנות.)
מסקנה- יכול להיות שסיימתם קשר ברע, ויכול להיות שסיימתם קשר בטוב.
כל רגש שנשאר שם בין אהבה, בין שנאה, בין כעס. מראה שאתם עדיין שם.
קשה לשחרר שיש שם רגש כלשהו. אפילו שנאה או כעס. לכאורה אני לא רוצה בו. אבל הרגש משאיר אותי שם.
לכן תהליך נכון זה לעבד את הרגש, לקיים שיחה ואם צריך שיחות עם הבן אדם בדמיון.
לשחרר את הרגשות האלו
כשאנחנו נטרלים מול הבן אדם, אז באמת זה הסימן ששחררנו.
ודבר אחרון- אהבה זה דבר מתוק ונפלא.
כי יש הרבה דרכים לנתק רגש, לנקות רגש
הסיבה היא לרוב שקשה לשחרר כי אנחנו אוחזים ברגש, או שהוא אוחז בנו
אנחנו צריכים למצוא את הסיבה להיאחזות ברגש.
הרבה פעמים זה שלא פתרנו שם משהו,
אולי לא נפרדנו כמו שצריך, בשביל עצמנו. לא אמרנו את כל מה שרצינו להגיד.
לא הסכמנו להיפרד באמת. טכנית- נפרדנו כן. אבל ברגש ממש לא.
אם לא מודעים לזה, חושבים שהזמן יעשה את שלו-
ולא תמיד.
הרגש יכול לשבת שם הרבה זמן אם לא נעבוד איתו-ניתן לו את מה שהוא צריך כדי ללכת לדרכו.