פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 228)

יש דברים שאתה לא תרצה להתרגל אליהם גם אם אפשר.

אולי כדאי לחשוב מה ישפיע בפועל על קשר שהוא כבר יציב (ועד כמה ישפיע) ומה לא ישפיע על קשר שהוא כבר יציב

כל עוד הקשר הוא ארעי - אז אם זה מפריע לא כל נורא - זה זמני!

אבל אם הקשר הוא קבוע ויציב וזה עדיין מפריע - פה זה צריך בדיקה עד כמה זה מפריע

 

מעניין את זמנכם המשותף תוך כדי חוויות משותפות.

אם טוב לכם כרגע, מה הבעיה? נראלי מוזר לחיות כל הזמן בטורים גבוהים. הגיוני שמתישהו הקשר הופך להיות יותר רגוע.

ואיך זה יוכל להשתלב ביחד

במחמאות, במתנות קטנות (לרגל חג או אירוע - עט יפה לפני מבחן, "פרס" אחרי שמתקבלות תוצאות מבחן טובות או פרוייקט בעבודה שהצליח, גלידה במקרה שמתקבלות תוצאות אחרות), לפרגן עם שוקולד או עוגה בתחילת הדייט (תלוי כמובן איך קורות הפגישות). הודעות שכיף לקבל. ללכת לטיול ביחד

ועוד דבר, מה היה אצל אחרים שכן היה רגש שלבחור עכשיו אין? יודעת לשים את האצבע?

פעמיים
ואין לי מושג, פשוט היה לי רגש, יש כאלה שלא היה..

שאת צריכה לתת עוד פעמיים שלוש לראות אם משהו משתנה. לא שיהיו לבבות ופרפרים, אבל כן לראות משהו ביחס שלך אליו שהוא אחר..

(אני לא מתכוון למה במשמעות של why, אלא יותר במשמעות של for what)

או שיש משהו שלא נוח לך שאת לא יודעת לשים אצבע על מה..

כשתעני לעומק על השאלה הזאת נראה לי תוכלי גם לדעת את התשובה לשאלה ששאלת.

לנפגשים ומאורסים?

זה ההבדל היחיד שאני מכיר

ממש נהגו להחמיר במאורסים ובפגישות.. יותר מהרגיל
אם למישהו יש קובץ שלהם או משו אשמח לדעת.

וזה לא בהכרח נכון

ממה שאני רואה בשטח 

 

לרוב [אני לא בהכרח מסכימה איתה]

האמירה הזו מגיעה כמו שאמרת כשהבחור עדין נמצא בחממה עבר מהישיבה התיכונית לישיבה הגבוהה שליד

ולא פגש את העולם הגדול 
ובעצם יש תחושה (לפעמים זה גם בפועל ) שהראייה שלו קצת יותר "מצומצמת"
קצת פחות יכולת להכיל מורכבויות וסתירות וכדומה

 

ויכול להתפרש גם בפרקטיקה - לא התנסה בצבא / לא מכיר התנהלות פיננסית וכדומה

 

 

 

 

תראה יצא לי קצת להבין את העניין הזה מהרבה שיחות ותובנות..
אני חושב שכל מה שתארת זה דברים ממש חיצוניים.. להבין בכלכלה ורכבים ופוליטיקה וכל הדברים האלה של הגדולים גם ילד בן 12 יכול להבין אם הוא קצת ילמד וזה לא הופך אותו לבוגר יותר..
הבגרות המדוברת היא בגרות נפשית פנימית ובעיקר ספציפית לנושא הזה של קשר וחתונה.
בנות ככלל מגיעות למוכנות הזאת מוקדם יותר מבנים כי יש משו בנפש הנשית שמבינה וחייה ונושמת את העולם הפנימי בטבעיות שלה וזה גורם לכך שהן יהיו מוכנות מהר יותר לחתונה שהיא כביכול ההורדה של העולם הפנימי מהכח אל הפועל.
חתונה זה דבר שנראה מאד חיצוני אבל הוא רק פנימי שמתבטא בחיצוניות ולכן בנות שחיות את העולם הפנימי שלהן הרבה יותר ממנו הבנים הן מגיעות מוכנות מוקדם יותר.
ובאופן כללי גם בעולם שמעבר לחתונה בנות מתבגרות מהר יותר ואני מבין את זה בדרך שבה הרב צבי יהודה זצ''ל מסביר למה בנות מברכות ''שעשני כרצונו''.
הוא מסביר שבנות נולדות הרבה יותר מזוככות מהבנים בגלל שה' ברא אותה מהאיש שכבר נברא.
כלומר האיש נברא מהאדמה שזה דבר חומרי וריק לעומת האישה שה' לקח חלק מהאיש - שהוא כבר דבר רוחני שיש בו נשמה - וברא אותה מזה אז היא יותר זכה ויותר קרובה למה שה' רצה שיהיה לכן היא קרובה יותר לרצון ה' ולכן הן זכו לברך ''שעשני כרצונו''.
ולדעתי זה מסביר את העניין הזה שהן מוכנות יותר וחיות יותר את הנפש והפנימיות..

מקווה שתבין מה שכתבתי פה זה נראלי יצא קצת מבולגן.

@מדרשיסטית20
@ברוקולי
@advfb
מה דעתכם?

מה המסר החינוכי שעולה מדברי שבח הנשים הללו?

נראה לי זה ממש קריטי.. לאיפה אני לוקח את זה?

להוריד אחריות מהגברים? שהנשים ירגישו טוב עם עצמן שהן בוגרות יותר?

ברור לי שאתה לא חושב את זה...

ולכן בדיוק זה אני שואל אותך לאיזה מקום חיובי אפשר לתעל את ההשקפה הזאת.

זה האתגר שלך

אני רק נותן רקע להשקפה שלי לגבי מה ההבדל בנינו לבן הנשים.
אני אומר שההבדל הוא בעיקר פנימי מהותי ולא רק עניין של לדעת להסתדר רו להכיל מורכבויות.. שזה משו שהוא גם בפשטות - טבעי.

השאלה לא הייתה מה עושים עם זה אלה מה זה בכלל ההבדל בין נשים לגברים.
או שאני לא הבנתי נכון? @דג כחול

ברור שיוצא מזה מסר כלשהו, לא?

בשביל מה אנשים פה אומרים השקפות סתם לכיף?

זה לא משמש אותנו לשום דבר?

אין לזה השלכה בכלל?
 

ומה עם הרצי"ה, הוא רוצה להעביר מסר חינוכי?

בדרך כלל זה דבר חיובי.

ובהמשך החיים יש עוד עניינים שמתבגרים בהם.

 

הבגרות המדוברת כאן זה לא איך אתה מסתדר לבד בחיים: ידע ומיומנויות, אלא היכולת לתפעל חיים כזוג

מי שיותר "מכיר עולם" בדרך כלל יהיה לו יותר קל עם זה כי הוא מתורגל יותר במורכבויות וניגודים, ולכן בהכללה אתה צודק.

אבל זה לא בהכרח, וזה יותר תלוי בדינמיקה של השניים הספציפיים שנפגשים.

לא חושבת שיש לבנות בגרות יותר משל בנים
רק שלפי חלוקת תפקידים כנראה 'התפקיד הנשי' יותר קל להפנמה לבת גם בגלל תהליכים ביולוגיים..- האישה יולדת ומיד נכנסת לתפקיד הלביאה באופן בלתי רצוני שצריכה לגונן על הגור הקטן וזה מבגר אותה מיידית מבחינת ידיעה ותפעול הבית, בשאר הדברים-לא חושבת שיש הבדל משמעותי.הכל נכתב כמובן בהכללה גסה מאוד.
לעומת זאת 'תפקיד הגבר' יותר חיצוני,יש לו תפקיד לכאורה לדאוג ולפרנס,יותר מצריך למידה חיצונית וההפנמה של התפקיד איטית יותר.
מקווה שהבנת פחות או יותר למה אני מתכוונת.

ולדאוג לקיום המשפחה.
קודם לכל - הגבר הולך לבנות את עצמו מבחינה תורנית, מקדיש כמה שנים לחיי תורה, ורק בשלב מאוחר יותר להגיע ליכולת להביא פרנסה מסודרת הביתה.

כמובן שאישה יכולה לבחור להתחתן עם בחור שילמד והיא תקח על עצמה גם את עול הפרנסה לבדה בנוסף לכל,
בזמננו ממילא ברוב משקי הבית שני בני הזוג עובדים..
אתה יודע כמה רוכבים על הנורמה שנוצרה ב'מגזריים היותר תורניים' למרות שהם עצמם לא מתאימים לשבת וללמוד כל היום?
לדעתי לא צריך לעשות חלוקה של 'מגזרים יותר תורניים' ופחות תורניים..מי שמתאים לשבת וללמוד יחפש מישהי שמחפשת אחד כזה,ומי שלא- גם אם הוא בא מ'המגזר היותר תורני' צריך למלא את התפקיד שלו כמו שצריך.
יצא לי לדבר עם חבר'ה חוזרים בתשובה שאתה רואה שהם לא שייכים לזן של מי שצריכים לשבת וללמוד כל היום..אבל בגלל הנורמה וההשתייכות המגזרית..קיצור, צריך להיות אמיתי.

גם האישה צריכה לבנות את עצמה מבחינה תורנית,כל אחד לפי המסלול הנכון והמתאים לו.

מסוגל לנהל חשבון בנק ולפרנס את עצמו בצורה יעילה, זה לא מעיד שהוא מוכן יותר לנישואין יותר מאחד שלא?

גם אם ניקח את ההנחה (הלא מוכרחת בעליל) שלך זה עדיין לא אומר שנשים בוגרות יותר ומוכנות יותר לנישואין, אלא שהבדלי המוכנות  בין גברים לנשים לא נאמדים בשנים, אלא בתחומי פעילות.

כשלחתן והכלה הפוטנציאליים יש מודל כלכלי הגיוני, הם יכולים להיחשב לבוגרים. למשל: "שנינו סטודנטים וגרים במעונות, אם נתחתן, נשכור דירה ב-X ש"ח לחודש, אני אוכל להרוויח Y ש"ח בתור קופאי, אשתי תרוויח Z ש"ח בתור מתרגלת, וביחד נכסה את ההוצאות".

 

מאידך, אם הבחור והבחורה אומרים "יהיה בסדר", הם לא בוגרים מספיק.

(וגם יכולת נפשית, לא רק כלכלית.
זה לא מספיק אחד מהם)

אני לא חושב שנשים באמת "בוגרות יותר", אלא פשוט נשים מתחילות ללמוד ולפרנס בגיל צעיר יותר ברחוב הדתי.

אתם חושבים שמוכנות לחתונה זה רק בנאדם שמוכן להחזיק משפחה מבחינה נפשית וכלכלית?
@shaulreznik
@א/א
@למה? ככה..

עם כל הכבוד ל-X דפי גמרה ו-Y ספרי מוסר שפלוני אלמוני למד לפני החתונה, לא עם זה הולכים למכולת. הקמת משפחה בהרבה מובנים דומה להקמת עסק ומצריכה כישורים מאוד "ארציים".

ואני לא מדבר דווקא על לימוד תורה

אבל סבבה טוב לדעת

יש גם לא מעט כאלה שמסוגלים ללמוד תוך כדי תנועה,תלוי בדינמיקה בין בני זוג ואם יש מידות שמאפשרות עבודה משותפת.

צריך את שניהם, אם אחד מהם חסר אז אין מוכנות לחתונה.
מדובר בתנאים הכרחיים, לאו דווקא מספיקים.

היא היכולת להכיל מורכבות.

היא ראיה של העולם באופן שאינו דיכוטומי ושחור לבן.

לבנות באופן כללי יש יכולת כזו יותר מלגברים, זה נעוץ במבנה המח השונה שבין המינים.

כמובן שיש גברים שגם אצלם הצד הזה מתפתח אבל זה קורה לרב אחרי היציאה מהחממה.

(זה מעבר למה שמכונה בגרות במובן הקלאסי: לקיחת אחריות, נאמנות, יכולת להתחייב וכדו, אבל זה באמת לדעתי לא שונה בין גברים לנשים)

ככל שמתבגרים יש ראיה יותר רחבה.
יש הבנה גדולה יותר של מורכבויות..

היא מתרחבת בין היתר מחשיפה לעולם החיצוני - אבל זה לא מחייב כי זה גם תלוי אופי.

אני גם לא חושבת שלצאת לעולם מגדיר בגרות
@קוד אבל פתוח הסביר את זה טוב פעם

משנה נידה ה ו – ויקיטקסט (wikisource.org)

 

אצל בנות הגיל שהן מבינות מה זה נדר ולמי הן נדרו - ולכן הנדר קיים - מוקדם יותר מבנים...

כמה זמן לחכות?

וגם לבקש שאם יהיה רלוונטי יגידו.

הבעייה שהצד ג זה בן (בת?) אדם שלא ככ נעים..עונה תשובות לא ככ נעימות..
כנראה שאצטרך להתגבר על זה

@מדרשיסטית20 להגיד לו להפעיל אותי?

טבעי שמתפתחת קנאה שמובילה לצורת דיבור הזאת

ולכן כדאי לשים את זה במקום מסוים בנפש ולא להתעסק בזה כל הזמן

 

וגם אם עושים - נגיד אומרים תהילים וכו', אז לא להחזיק בראש את המטרה כל הזמן

אם אתה אומר תהילים ומתפלל על משהו, אז זה בראש שלך באותו זמן.

אתה לא מתכוון שלא להתפלל על זה..

הרי הרבה מהפסוקים לא קשורים בשום צורה לנושא שעליו אתה מתפלל

 

אתה מתפלל ואומר תהילים לקרבת ה' באופן ישיר ובאופן עקיף אתה רוצה שבזכות התפילה אתה תתחתן וכו'. אבל זה באופן עקיף, זה לא תוכן הפסוקים שאתה אומר

הרי חלק גדול מהפסוקים כן יכולים להתפרש כמדברים בצורה ישירה על הנושא שלי..

מה שכן, אני מסכים שהמשמעות של כמעט כל פסוק תלוי בכוונתי, אז אפשר באמת לכוון יותר על קרבת ה' ולא על הבקשה המסוימת והפרטית.

 

 

כשהמשוואה היא שהתפילה באה לפתור בעיה אז באמת זה קשה להכיל (וגם מרגיש לפעמים קצת לחץ כזה של "נו, תתפלל יותר טוב כדי שזה יצליח הכי טוב שאפשר").

 

התפילה היא חלק מסוים מכל מה שאנחנו פועלים בחיים, ולכן כשיש מטרה גדולה באופק, התפילה היא רק עוד דבר שיכול לעזור אבל לא בה הכל תלוי. ממילא היא לא יכולה להכאיב כל כך.

להיפך, כאשר התפילה היא קריאת כיוון לעתיד וממש מצליחים לדמיין את הדבר שמתפללים עליו  שהוא כבר קורה (אני מדבר באופן כללי כי זה גם נכון לכל דבר, ובמיוחד לעניינינו) אז התפילה מעודדת ומחזקת ונותנת תקווה. ההסתכלות שקופצת קדימה ולא מתחילה מההווה משחררת את הכאב. הלחץ (וההדחקה במידה מסויימת, כמו שאני שומע ממך) שיש בכל שאר ימות השנה נעלם כי בראש השנה יש המון זמן להתפלל נקי וברוגע. 

זו החוויה שלי לפחות.

 

 

רציתי לכתוב גם על היחס בין זה לבין שאר התפילות והעניינים שיש בראש השנה, שיש לשים לב לזה, אבל נראה לי שזה לא יהיה נכון כרגע. 

ואולי גם אנחנו לא מסכימים לגבי כוחה של תפילה ("התפילה היא רק עוד דבר שיכול לעזור אבל לא בה הכל תלוי. ממילא היא לא יכולה להכאיב כל כך")

אבל תודה על התגובה.

הצעתי עוד זווית להסתכל על התפילה שיכולה להקל לפחות במצבים נפשיים מסויימים.

אם קשה לעשות משהו, כנראה שלא עושים אותו במינון המתאים. לכן הבאתי סגנון חשיבה שונה שאולי יכול לעזור.

כמובן שלא סותר שום דבר שתחשוב על כוחה של תפילה בצורה כללית...

 

זוגיות ואז זה באמת שם את הרווקות במקום אחר ולא 'כל החיים' שלך.
בכלל ראש השנה הבנתי שזה פחות תפילות אישיות אז ממש להתפלל על השורש של כל הרווקות בעולם, ושהנשמות בעולם העליון יתחברו. להתפלל על בהירות הדעת לעם ישראל,
חוץ מהדברים הרגילים שאפשר להתפלל עליהם כמו בריאות, חברות, מערכת המשפט וכו'.

היו לי תקופות שהרגשתי שאני לא מסוגל להתפלל כי זה עושה לי רע

ואולי יש משהו טוב בלהרגיש קצת יותר בעוצמה ונוכחות את היותי רווקה..

לא אומרת לגביך אבל אני התחמקתי מלהתפלל על הנושא הזה בדיוק כמו שהתחמקתי מהנושא עצמו ואז התחלתי להיות מודעת יותר ולהתפלל ושוב מתוך התפילה להיות מודעת...

התפילה מדגישה מציאות והמציאות והמודעות אליה מייצרת תפילה. מעגל חזק של לימוד והתבוננות הולכת ומתחדשת לפעמים..

בסופו של דבר אחד התוצרים של תפילה זה שזה אמור לא לתסכל. סוג של תרפיה, הרי אנחנו לא מתפללים בשביל ה' יש לו הכל .. הוא לא חייב לנו כלום אלא אנחנו מתפללים בשבילנו .. כדי לשנות את עצמנו ואם אנחנו מתוסכלים בגלל התפילה אולי שווה לשנות משהו .. אולי להוסיף אדם אחר להתפלל עליו ? אולי להתפלל על עוד נושאים ..

שאולי באמת זה סימן שיש פה משהו לא נכון.

 

מצד אחד, זה באמת מובן (it makes sense) שכשאדם ממש מאמין בכוח של התפילה זה יגרום לו להתפלל הרבה על דבר שהוא מאוד רוצה.

ומצד שני, זה באמת לא אמור להביא לתוצאות כאלו..

 

אולי באמת כדאי להתפלל על מישהו אחר (וכל המתפלל על חברו הוא נענה תחילה..), זה רעיון מענין. תודה!

 

אבל זו המקפצה הגדולה ביותר לחתונה
זה מביא לתחושת חוסר עצומה ומוכנות להשקיע בכדי למלא את החסר

רק שההנחה שלי שאנשים כבר מרגישים מספיק את החסר, ולרוב עושים את ההשתדלות הנכונה למלא אותה. כך שאני לא יודע כמה נכון לחפש את הדברים שיגרמו להרגיש את זה יותר  ...

אבל תשמח במה שגורם לך להרגיש תחסר
אולי זה יעזור לך להתפשר
כי בוגר שלא מתפשר
נשאר רווק

עד שקשה לי להתפלל על עצמי

באמת כואב

להתפלל גם בעד חברים עוזר טיפה.

אפילו אולי לשים את המוקד על חברים מבוגרים..

משחררת מעיסוק ברווקות,
התפילה נותנת דלק להמשיך הלאה וממלאת בכוחות מחודשים
כשהדלק אוזל צריך למלא שוב,
נראה לי שהדגש זה שהתפילה צריכה להיות פנימית וכנה, משוחררת מכל מיני לחצים חיצוניים.
מצד שני,במיוחד לפי מה שהולך בפורום הזה אני מפנימה שכנראה אני אולי לא מספיק בל"חית.. לא יודעת אם לשמוח בזה או ההפך.בכל מקרה זה מקל קצת לפחות.

מוערך ממש.

ובאמת שזו דילמה ממש לא פשוטה.

אולי הכי שווה לכתוב ולבקש ממכר שיעביר, אבל חשוב שיהיה ברור עם ההתנצלות שאין כוונה לפתוח את הקשר מחדש. כי אם לא, אז אולי יצא שכרו בהפסדו.

שנה טובה וגמר חתימה טובה

סליחה שאני חופרת. פשוט חשוב לי ממש לקרוא עוד דעות.

או אתם מהחוויות שלכם,

בקשת סליחה זה משהו שהיה מקל עליכם או מכאיב יותר?

(בהנחה שנפגעתם מאד. למרות שלא היתה כוונה לפגוע)

אם כן אולי מוטב לא לפתוח


את מכירה אותו הכי טוב ויודעת אם לפתוח יקל או ישחרר
תלכי עם הלב שלך

זה נשמע שיכול להועיל.

מה שחשוב פה, זה שאת עכשיו עושה את הדבר הכי נכון מצידך ומשחררת את זה הלאה. מה שהוא יגיב או לא יגיב זה כבר שלו וזה לא אומר עלייך כלום.

כדאי גם לעשות הפקת לקחים איך לא לפגוע בבחורים דומים.

אבל הכי חשוב זה להתמקד במה שיש לך השפעה ולהשתדל להבין שאם הוא לא יגיב זה לא אומר עלייך כלום. את תיקנת והוא יכול להתעלם, למרות שזה לא יפה.

מבקשים סליחה כדי להקל ממי שפגעו בו, לא כדי להקל מעל עצמי את העול הזה.

וברור שאת הלקחים שלי הפקתי.

(ורק כדי לנקות את שמי...בחינת "והייתים נקיים..." מי שמכיר אותי יודע שזה לא אופייני לי בכלל וזה היה סיפור מאד מאד חריג. ולכן גם מציק לי כל כך  ואכמ"ל)

כשאדם מתחרט ומבקש סליחה כנה זה דבר משמח

כדי שלא יהיו אשליות שהקשר יחזור.
כמה שיותר מוקדם - טוב יותר.

אני מאמין שהמצפון שלך ימשיך לייסר אותך גם אחר כך - האם הוא באמת סלח, האם הוא מסוגל לסלוח.

ולכן חשוב שלפחות תדעי שעשית את מה שנדרש ממך.

 

האם חובה עלייך? אני באמת לא יודע. אבל המצפון מעיק ואת צריכה לחתום שעשית מה שצריך.

 

אז בעיני הפתרון הנכון הוא לבקש ממישהו שיכול לדבר עם הבחור, שידע שאת באמת מבקשת את סליחתו, ובזה לסגור את הענין.

רק כדי לצאת ידי חובתי היא קצת תמוהה בעיני.

ואם זה יכאיב לו יותר, גם אז זה מה שצריך? אין עניין של לא לומר דבר שלא נשמע?

איזה ערך יש לבקשת סליחה שלא מתחשבת ברגשות של האדם הפגוע?

אבל אני רואה שזו הגישה הרווחת פה...

 

אני חושב שזאת הגישה הרווחת כי רוב האנשים היו מוכנים לקבל את זה ולהבין, גם אם הם לא יכולים לסלוח, זה לא יצער אותם *יותר*

 

אגב בהקשר אחר, כדאי שהגורם השלישי יאמר שאת כל כך מצטערת שאין לך כוחות לבקש בעצמך

לדעתי כדאי לך שתפני אליו בעצמך.
אני חושב שדרך אנשים אחרים זה יכול לפגוע יותר..
אם פנית אליו וזה חלילה יפגע בו עצם הפניה נראלי שזה כבר יהיה באמת דרך הטבע שאז זה לא נורא..
אני לא יודע מה סוג הפגיעה אבל בדרך כלל בדברים כאלה אם הוא יקבל ממך מסר דרך מישו אחר הוא עלול להפגע הרבה יותר ולדעתי זה לא הפגיעה שהיא בסדר כי זה נותן לו תחושה שלא משנה מה את לא רוצה לראות אותו או לשמוע אותו.. וזה גם לא נשמע מספיק כנה

ממש מסכימה איתך בעיקרון. וזו גם היתה ההרגשה שלי מלכתחילה.

אבל בהקשר הנוכחי זה למעלה מיכולותי...

מתלבטת אם לכתוב לו הודעה ושגורם שלישי יעביר בלשוני זה ראוי יותר, או שאין נפקא מינה...

ואפילו עדיף שתפני אליו בעצמיך..

פשוט היה לי פעם מקרה דומה מאד ופשוט פניתי אליה בעצמי למרות שהיה לי את כל החששות והתחושות שיש לך ובסוף האמת היא הכי נכונה וזה היה מעולה ואפילו תיקן הרבה יותר משדמיינתי

ככה הוא כבר לא יחשוב שהקשר נתון לפתיחה מחדש.. בפרט לאחר ששניכם... ובפרט אם יעבור הרבה שנים (אני מתכוון שלשניכם יהיו ילדים בעז"ה)... אולי תעשי לך גם איזה תזכורת בלוח שנה שתבקשי בתאריך הזה והזה ערי"כ שנת התשפ"X.

בעיקרון בנוגע לבקשת סליחה שתכאב, נראלי יש על זה באריכות שר' ישראל מסלאנט לא רצה לתת הסכמה לספר חפץ חיים בגלל זה...(שבח"ח כמדומני מוזכר שצריך לבקש סליחה על לשה"ר אם מישהו סיפר אבל אם ככה יש חשש שהשני יפגע כשיגלה שהוא סיפר) ואז שאלו אותו מדוע שלא יכתוב את הפרט הזה בהערה בהסכמה שלו, אלא הוא חשש שלא יקראו או משהו כזה~....

נראלי שהסיפור במלואו מופיע במהודרת דרשו על הח"ח, במקום המדובר. מסתמא איפה שמדובר שקשה לבקש סליחה אם פגעת וכו'.

 

....

אני חושבת שאם נשאר בו משהו זה עלול לתקוע אותו, וגם אותי...

 

אני רק נוטה לחשוב שתחשבי שבגלל שאת שולחת לו הודעה על הצד שזה יזיק,

האם רק כדי לפתור לך את הכוכבים בשמיים, את מבקשת סליחה? יש בזה משהו מכוער. (אומנם קל לדבר וקשה מאוד לעשות מניסיון רב על הצד שנכשל)..

אני הייתי מבצע הערכה של הנזק מה סביר שעלול לצאת מכך, וע"פ זה לבחון את הדברים ולבדוק את דרך בקשת הסליחה בצורה שתמנע לחלוטין מנזק בעל סבירות.

כמו כן, מדוע את לא שואלת רב?

 

אינלי תשובה.. רק מעריכה ממש את ההתעסקות שלך בענין..

לי יש כמה כאלו ואחד במיוחד שהייתי רוצה מאוד לבקש סליחה על איך שדברים התנהלו/נגמרו..

ו.... זה ממש לא פשוט. אדם שאני מאוד מעריכה ויודעת שכנראה פגעתי בו, וגם לא יצא לי לבקש סליחה כמו שצריך..

ועכשיו כל אחד הלך לדרכו ולא פשוט לפתוח בתחום הזה את תיבת הפנדורה מחדש

מה שכן- מצידי אני עושה הכל לא לשמור לאף אחד טינה ולסלוח, בפה אם צריך.. אם בחור לא חשב מספיק והכעיס/פגע.. למצוא את הדרך למחול כבר בעצמי בלי לחכות לו.. 

היה לי חבר שידעתי שהוא נפגע קשות, ובמהלך השנים דרכנו נפרדה. כשחשבתי על כך שמעולם לא ביקשתי ממנו סליחה, אז ביררתי בעדינות קודם עם חברים מה המצב שלו כיום (הם לא לגמרי הבינו למה אני שואל) ולפי זה ידעתי שהגיעה הזמן לדבר איתו.

מוזמנת לנסות את אותה שיטה.

ניתן לתאר 2 מצבים קיצוניים מה קורה אצל הבחור.

 

באפשרות הראשונה הבחור עדיין פגוע, ואת לגמרי "חיה" אצלו והוא נושא בלבו עלייך. במצב כזה בקשת סליחה יכולה בהחלט להקל עליו, ולעזור לו לשחרר מלבו את הטינה ולהתקדם בחייו.

 

באפשרות האחרת - הוא כבר מזמן המשיך הלאה ובעיניו זה הכל סיפור שהיה ונגמר. הוא סלח לך מזמן ולא זוכר אותך בכלל... במקרה כזה בקשת סליחה ממך אמנם עלולה לעורר ולהזכיר לו את מה שקרה מחדש, אבל אני די משוכנע שלא יקשה עליו לקבל את התנצלותך, לומר תודה ולהמשיך הלאה...

 

 

בכל מקרה התועלת רבה בהרבה ביחס לסיכון.

בהצלחה רבה וכל הכבוד!

רק מבהיר שזה הכל ניתוח קר שלי. זה לא שחוויתי משהו כזה או דומה שאוכל להסתמך עליו.. 

 

כמו שאין לך הרבה חברים שהם 5 שנים מתחתך בגלל שאין נושאי שיחה משותפים ואין את אותה עמקות. אתם במציאות אחרת. כשמישהו דיבר איתי על השיעורי נהיגה שלו השתעממתי כי זה נושא שעברתי ממזמן.

שיש כמה שאלות שאפשר לשאול כדי למקד בהקשר הזה-
•מה ההגדרה שלך ל'בוגרת'?
•מה יכול לתת לך אינדיקציה לבגרות בבנאדם שעומד מולך?
•מה אתה מגדיר כפער גילאים גדול?
•בהמשך לתשובה שתיתן- למה?
זתומרת, למה נגיד 5 שנים זה גדול מדיי ו4 שנים זה בסדר?

(ברמה האישית, לא בטוחה שכשאומרים לי גיל של הבחור זה מגלה לי הרבה. זה סוג של פרט טכני, שבצירוף עם פרטים טכניים נוספים יכול להעלות לי שאלות שאצטרך לברר- או עם עצמי, או לגבי הבחור)

ואם נתייחס לגילאים הספציפיים שלכם- בדרך כלל במצב כזה שניהם סטונדטים (כלומר הבן כבר לא בייניש) ויש יותר תחומים משותפים.

לגבי הבגרות- ממה שנתקלתי פה בפורום במה שבנות כותבות שמפריע להן בדייטים, יתכן שזה אפילו הפער האולטימטיבי.

יתכן שיראו שזה נכון)

אם הוא שנה שנתיים מעליי זה מחשיש אותי.. חמש שנים זה ממש אחלה

כמובן תמיד יש הפתעות

וירבו חתונות וילדים בשנה הקרובה

למרות שבמחשבה שניה אני נולדתי מפער של חמש ככה שלא יודע אם זה הכי טוב

זה לא מספיק בוגר?

מה זה מקום מגורים? ישיבה? מקצוע? הכל כותרות...

שום דבר כאן הוא לא כלל יסוד, אבל הנושא של גיל ופער בגרותי בין בנים בגילי לביני פגש אותי.. אפילו היום. 

ואם אתה תופס אותי בדיוק עכשיו כששוב התפשרתי על גיל ואני מרגישה דה ז'ה וו כזה של "עוד פעם???", אז עכשיו אני אהיה כן חותכת, וחד משמעית אין לי מה לחשוב על בחור בגילי כמתאים בגרותית (כמעט... לא מעיזה אף פעם לומר משהו קיצוני ואולי זאת הבעיה שלי..) ואין כמעט סיכוי שאחד שנה-שנתיים מעלי יהיה שונה במשוואה הזו.. היו לי כמה קשרים כאלה שכן התפתח שם משהו אבל כולם נגמרו על הפער הזה...

לא אמרתי שזה לא אפשרי ואין הפתעות... בכל מקרה אצלי ההפתעה לא קרתה... ובהתייחס להיכרות שלי עם עצמי והנסיון אחרי קשרים קודמים- אין לי שום בעיה עם מישהו שבפער חמש- שש שנים ממני, זה פער שמבטיח לי לפחות שיש לו פז"מ חיים שאולי יאפשר שיח שווה.. 

(אני יוצאת/מאורסת/עומדת להתחתן עם מישהו שצעיר ממני בארבע שנים🤷🏻‍♀️)

אני מרגישה שיש פער בנסיון בדייטים, מי שזה פעם ראשונה שלו זה מאוד משפיע. ובד"כ שיש פער של שנתיים בגיל זה מישהו שלא יצא לפני

אם לא היו אומרים לך בת כמה היא ואיזה שנה היא בלימודים מעריך שהיה לך הרבה יותר קל להשלים על הפער.

ברור שזה לא תמיד נכון, אבל הרבה מאוד פעמים

מהגיל הביולוגי של מישהו קשה לדעת על הבגרות הנפשית שלו.

אפשר אולי ללמוד קצת מהביוגרפיה.

בסופו של דבר החיים הם לא מתמטיקה, ואפשר למצוא דוגמאות לפערי גילאים קיצוניים של אנשים שנשואים שנים, אז כנראה זה עובד להם.

זה לא עניין של שלב בחיים, כי יש כאן הטייה לא הוגנת - הרי רוב הבנים במגזרינו לומדים בישיבה ומשרתים בצבא, וכשהם מתחילים לצאת הבנות כבר בעיצומו של תואר.

 

יצא לי לצאת עם מישהו שצעיר ממני, והוא החליט להיפרד אחרי כמה שבועות, והציע לי לצאת עם חבר שלו (בן כיתתו מהתיכון). נפגשתי עם החבר. מבחינתי, האדם הראשון היה פוטנציאל רציני. האדם השני, ממש לא - בגלל ניסיון החיים. לא אפרט יותר מידי, אבל ההתרשמות שלי שהוא בשלבים מאוד ראשוניים של איזשהו בירור זהות אחרי שנים בחממה של ישיבה מסוימת (לפני צבא).

 

לאחרונה קיבלתי הצעה לצאת עם מישו שמבוגר ממני ביותר מעשור. אמרתי לא על בלי לשמוע עליו כלום. למה? כן, זה מרתיע אותי. האם פער של תשע שנים גם מרתיע? כן. מה הקו שלא? אז כמו שכתבתי, זה יותר התובנה של ניסיון החיים של האדם, ולא של הגיל הביולוגי. יצא לי לצאת עם אנשים שמבוגרים ממני והיו בעיניי ממש לא בוגרים, ועם צעירים ממני שהיו ממש כן בוגרים.

 

ברור שאף פעם אי אפשר באמת להבין את המקום של אדם אחר, ושלכל אחד מאיתנו יש מסלול שונה שאנחנו עושים בחיים. ככל שמתבגרים המשקל של המשתנה הזה קטן בעיניי. ואז נכנסים שיקולים אחרים, בעיקר ביולוגיים..

 

יש למישהו דוגמא של משהו שמאפשר לומר: "כן, האדם הזה באמת בוגר נפשית"?

של שני הצדדים.

 

קשה לתת הגדרות. אדם צריך לראות אם מבחינתו זה בא בחשבון עקרונית, וגם ספציפית לגבי המדוברת.

אני מרגישה פער עם בחור שנתיים מתחתי ..
מרגישה שהוא כביכול חושב שהוא בוגר אבל הדרך לשם עוד ארוכה..
יש משהו לא יציב באנשים צעירים, שיכול לתסכל את הצד הבוגר(בייחוד בנים פחות בוגרים) בנים בגיל 21 אין להם את אותו ראש בגיל 24 למשל.. הם לא בראש של חתונה .. ילדים וכו'.
ככה אני חווה את זה ... אחרי שנתתי לא פעם צאנס.


אגב בדיוק אתמול דיברתי על זה עם חברות .. זה משהו שהוא ידוע מסתבר ..
בחור בגיל 21 או 22 ואפילו לפעמים 23 , לא תמיד יודע איך מתנהגים בעדינות בעולם הדייטים..
לדוגמא .. לא נכנסים אליו אם אתה חי בסרט ומאמין בהתאהבות .. רק דוגמא או מבטל מהר מאוד הצעה לאחר שאמר כן ולפני שדיבר בפלא .. או פתאום מקבל רגליים קרות.

אני כן לוקחת בחשבון שיש בנים בוגרים בגילאים כאלו אבל ברור לי שהם יוצאים דופן .
ובאמת בדרך כלל בנות יותר בוגרות כבר מוכנות לקשר אמיתי לחתונה ויש להם באופן טבעי את זה..(לא כולן אבל יותר מבנים זה בטוח)

לא מתכוונת שהן בוגרות יותר מבנים בחיים .. אלא בנושא הזה של קשר לחתונה.

אצל בנות במגזר קשורה בזה.

נשמע לי קשקוש לפסול נטו בגלל דבר שכזה...

מפאת השעמום והרצון לקצת צחוקים... - לקראת נישואין וזוגיות

 

שרשור "הוא/היא סבבה והכל אבל.." - לקראת נישואין וזוגיות

אין כמוך

שלהבת יה כבר לא פה אמנם אבל אתה נראה לי מתאים מאוד לפורמט

תוהה אם זה מי שאני חושב...

הכל יכול להיות כי אין לי מושג

הלוואי על כולם שמחת החיים שלך..
תשארי חזקה!

(אם מותר לשאול-

מעניין, יצא לך לשמוע תלונות על העניין מעבר לכאן בפורום?)

אולי באמת הרצון הזה לא כל כך נפוץ ולכן זה בדרך כלל לא עובד לך?😅

זה מה שמפיל את הקשרים הכי טובים. חוסר שותפות ויוזמה מצד האישה (בתור גבר זה מה שאני חווה. סליחה על ההכללה)
את לא צריכה ליזום קשר ואפילו לא נורא אם לא תזמי בהתחלה. אבל דייט רביעי חמישי ומעלה זה מאסט.
תביאי לקשר את עצמך, תביאי מכתבים רגשות משחקים דברים שחסרים לך בקשרמ תציעי. תיהיי שותפה לקשר. זה העיקר.

את לא צריכה שזה תמיד יעבוד, את צריכה שזה יעבוד רק פעם אחת.

מה את יוזמת.

נגיד אני פעם יזמתי שהוא ישלם עליי במסעדה. לא עבד.
אז יזמתי שאני אשלם על עצמי. גם לא עבד.
בהזדמנות אחרת יזמתי מונולוג מושקע בנושא גידול הדובדבנים באזור גוש עציון. פחות זרם.
אבל כשיזמתי מונולוג שלו על מעבר לאזורית במשחקי כדורסל, רקע היסטורי ודעת הרבנים על הנושא..- הוא עף על זה.. (;

וברצינות-
יכול להיות שזה עניין של תזמון של היוזמה או דיוק שלה שהוביל לכך שהיו פעמים שזה פחות עבד, אבל דווקא נראה לי שבגדול יוזמה זה דבר ממש טוב ומקסים.
היא יכולה להביע הדדיות, או לתת איזושהי אינדיקציה להתקדמות של הקשר.
באופן אישי, אני חושבת שכשהופיע אצלי איזשהו רצון ליזום משהו זה לימד אותי שיש בי איזשהו רצון קצת יותר משמעותי. ותכל'ס נראה לי שלשני הצדדים זה יכול להיות ממש כיף ונחמד.

בעז"ה עם המדויק שלך יהיה לך כיף ונחמד ליזום ברמה שתהיה נכונה לשניכם.. (:

אני יזמתי להגיע לפגישה בזמן..

זצ"ל

הוא כן רצה לא הבנתי נכון .. חחח תעשו ביטול לשירשור

שתבשרי לנו בשורות טובות כבר
בהצלחה!

לגבי השאלה שלדעתיעדיין רלוונטית קצת, תראי איזה יוזמות טובות לבחור ואעזה פחות.

ליזום פה ושם אבל בעדינות ולתת לבחור תחושה שהוא המוביל, זה כיוון טוב

יש משהו, שהקשר היה כזה שכלי, שכל הזמן חשבנו, חשבנו וחשבנו בלי הפסקה, ודיברנו על מה שחשבנו והגענו למסקנות ודיברנו. והכל מאוד התקדם, והגענו להבנות והסכמות מתוך נועם. ברור שהיו הרבה דרמות (אני הבאתי...) אבל חשבנו, ואחכ יישרנו את ההדורים, והכל היה בדיבור ומחשבה בלי הפסקה.

ועכשיו שקשר נגמר זה גרם לי לרצות לעשות מלא מלא ספורט. מרגישה שעמדתי במקום כזה הרבה זמן (טוב, כי קצת הזנחתי) אבל בעיקר בגלל שאני רוצה שכל העצמות שלי יעברו לפאזה אחרת, שכל שריר שלי יהיה במקום אחר, לרווווץ להתקדםם לעשותת להמשיייייךךך. להיות מרוצה ממש ממש מעצמי. כאילו בא לי רק את עצמי עכשיו, ובא לי להיות ממש ממש מבסוטה מעצמי. להתקדם בלי לחשוב איך הוא יגיב אם אני אתקדם, אם אני אעוף על החיים, אם אני אהיה בשיא האנרגיות שלי, אם אני אעשה את כל מה שבא לי, אם אני ארוץ בלי הפסקה. בלי לחשוב מה השני יחשוב. פשוט להיות אני ולהגשים את עצמי. שכל הזמן להרגיש את ההתקדמות בעצמות שלי. נשמע מוזר. אבל זה מה שמרגיש לי

קיצור אשמח לתובנות

איך את מצפה מעצמך להרגיש כלפי האדם השני?
אני לא חושבת שזה נכון להתחתן כשאין רגש של אהבה לצד השני. כשאין התרגשות, כשאין התלהבות, לפחות קטנה, כשאין הערכה ורצון להיות איתו המוווןןן כי פשוט כיף ביחד.

היה לי קשר כזה, שהתקדמנו, אבל הרגשתי נורא תקועה. לא היה לי רגש. התחלתי לשאול חברות מתי הן התחילו להרגיש משהו לבעלים שלהן והבנתי שזה לא רק עניין של זמן אלא שמשהו חוסם אותי.
פתחתי ביוטיוב שיעור של מיכל וולשטיין (שתמיד ממליצים פה עליה, וואו היא מעולה) על איך מפתחים רגש והיא אמרה שם שכשחושפים ומדברים על עניינים יותר אישיים, יוצרים משהו של שנינו, וזה מפתח רגש (משהו כזה לא לתפוס אותי על המילה).
אז ניסיתי את זה, שיתפתי, דיברתי, וזה לא עבד.
ישבתי עם עצמי המון, כי הבנתי שזה לא סתם שאין רגש, זה יושב על משהו. כשגיליתי מה זה המשהו הזה יכולתי להחליט אם להמשיך עכשיו יותר בטוב או לסיים כי זה לא מתאים לי.
בדיעבד הבנתי שהקשר היה לי לא טוב. הוא תמיד ניסה לרצות אותי ורצה שאעשה אותו דבר כלפיו כשלא הייתי בשלב הזה, ודברים נוספים שגרמו לי להרגיש לי בנוח ולקחת כמה צעדים אחורה.
והיו דברים שאמרתי לעצמי כל הזמן- אני בסדר עם זה, זה לא משהו קבוע, אפשר להסתדר ככה, הוא לא התכוון ככה, והבלגתי והבלגתי, אבל בלי לשים לב הכול עוד היה תקוע לי בפנים ותכלס זה באמת הפריע לי.

אני חושבת שרגש זה חשוב, שזה משהו שבונים בין בני זוג מתוך הבנה בצרכים של השני, בלי להתעלם מהצרכים של עצמנו.

אני לא הייתי שם במקומך, אני לא מרגישה את מה שאת מרגישה, אבל אם מה שהרגשת בסוף הקשר הוא שאת צריכה יותר להיות שם בשביל עצמך- אולי כדאי לחפש מישהו שייתן לך התחושה שאת יכולה להיות עצמך, ממש עצמך, בלי קשר אליו, וגם כשאת איתו. ולשים על זה יותר דגש גם בהתנהלות בקשר.
קיצר, אני לא חושבת שזה סתם, היה שם כנראה משהו שגרם לך להרגיש שלא בנוח, והוא אולי היה בתת מודע, והוא השפיע לך על הבאת עצמך והרגש שלך לקשר...


יכול להיות שאני טועה, תרגישי בנוח לכתוב לי, זה משהו שאני גם נברתי בו הרבה כשהוא עוד היה רלוונטי, ואלה המסקנות שעלו לי

שלפעמים אנחנו סופגים ומתנהלים לא נכון ולא שמים לב.
והלב מרגיש את זה, ואנחנו מרגישים שמשהו לא טוב, לא זורם ובסדר.
ורק אחרי זמן מבינים למה הלב לא זרם.
כמה חשוב לא לעשות דברים בלי הלב.
זה נכון לא רק לזוגיות..

ואני ממש מזדהה. תודה לך!

ואני לא מבינה כל-כך
כלומר אם היה רגוע ובטוח וסמכת עליו והיה הערכה ורגעים של התרככות (זה לא רגש? זה לא סוג של פגיעות?)
* שאלה לי גם היה לך נוח בקשר? .. שהיית איתו הרגשת בנוח שאת סוג של בבית? בלי שיפוטיות ? שהנפש שלך רגועה? שאת רגועה? או משהו מרגיש לך לא נכון?
ובנוסף ציינת שפתחתם הכל-" פתחנו נושאים, דיברנו על הכל, נפגענו, השלמנו ביקשנו סליחה" - זה בעיני מתכון מנצח לזוגיות היכולות לגשר על אי הבנות היכולות לצלוח ריב בצורה מקרבת נעימה בטוחה.
יש זוגות שעושים מריב לימונדה מהמם בעיני ..


אני רוצה לגעת גם בהודעה השניה שכתבת - "יש משהו, שהקשר היה כזה שכלי, שכל הזמן חשבנו, חשבנו וחשבנו בלי הפסקה, ודיברנו על מה שחשבנו" .

זה בעיני מדהים לחשוב זה בהחלט מראה על עומק של שניכם אבל בעיני לחשיבה לפעמים יש גם חיסרון , תחשבי על זה ..אולי מרוב שהייתם עסוקים בחשיבה ,לא הייתם בכאן ועכשיו .
הכל היה שכלי כי לא נתתם צ'אנס לרגש , איך אפשר לתת לו צ'אנס שכל רגע חושבים על השכל?
לדוגמא איך אני אהיה נעימה בדייט אם כל מה שאני אחשוב עליו זה האם הוא מתאים לי? האם נהיה זוג? האם הקו מחשבה שלו כמו שלי ? האם האם וכו'..
שאת איתו זה לא הזמן לחישובים ... הזמן לחשבון נפגש זה אחרי הדייט לא ברגע איתו .
יש אנשים שיכולים להיות שכליים ובו זמנית לשדר רגש והקשבה .. זה יכולות לא פשוטה זה דורש תרגול .

כמובן שזאת רק השערה אם לא נגעתי בכלל - שלך לגמרי♥

ורגש הוא אחד מהמאפיינים שלה.

כמו מערכת יחסים מול חברות היא כוללת כמה רבדים ואחד מהם הוא רגש אז גם פה.

נראה לי שכדאי מאוד שיהיה במערכת יחסים זוגית צד של רגש.

קשה מאוד לענות איך מעמיקים ויוצרים דבר כזה.. רגש זה באמת דבר נזיל.

אפשר לזהות סימנים שיוצרים אותו אך לא אותה עצמו כמעט ואי אפשר

הכי חשוב באופן כללי לחלק בין אהבה לרגש, זה שני דברים שונים, קשורים זה בזה, אבל הם אינם אותו דבר. לעניות דעתי כדאי שתעמיקי בהבדל בין השניים ומתוך כך תביני איך ניתן לחזק כל אחד. (מוזמנת לשאול שאלות אם את צריכה, אבל את עיקר הבירור עשי עם עצמך)
לגבי ספורט, אני חושב שזה מעולה, מכיר את התחושה הזו. אני מציע לקחת את המוטיבציה הזו וליישם אותה בצורה מקסימלית וזה יעשה אותך מאושרת, בריאה ומרוצה.

למדת עוד משהו על המורכבות של המערכת האנושית.

 

אין נכון ולא נכון. השאלה אם זה עושה לך טוב או לא.

 

כנראה הרצון שלך לעשות ספורט הוא בגלל שאת חוזרת למצב הטבעי שלך.

אם הקשר היה ממשיך - או שהיית לומדת להוציא את הצד הזה באישיות שלך ולהביא אותו לקשר, או שהוא היה נשאר מדוכא. ואז או שהיית משלימה עם זה או שזה היה מתסכל אותך.

לא תמיד הערכה מספיקה. צריך גם צחוק וכו' כדי להתחבר ולהרגיש

אלא שזה לא הגיע למקום כזה..
הוא באמת היה אומר לי הרבה שהוא לא מצליח להצחיק אותי. אני רצינית, גם מול גברים אני לא קלילה כמו מול חברות. שמתי לב שאני כבדה בקשרים. אני מאמינה ששנינו בעלי קלילות כלשהי אלא שלא הגיעה לידי ביטוי במסגרת הקשר.
וזה מוזר. כי זה בדיוק מה שאהבתי אצלו. שהוא היה לא קליל, ורציני וכבד וזה נתן לי תחושת ביטחון שאני ממש יכולה לסמוך עליו מההתחלה עד הסוף. אבל באמת זה לא קידם במובן מסויים את הקשר.

צריך מישהו שאפשר גם לסמוך עליו וגם לצחוק איתו. כשיש אחד מהדברים ואין את השני (או שהוא פשוט פחות התגלה) יכולים להיות הערכה וחיבור אבל זה לא מספיק.
אני חושב שההערכה זה די המסגרת והקלילות זה הבפנים (מבחינת יצירת הרגש).

יכול להיות שבגלל סיבות מסויימות יש נטיה להדגיש אחד מהצדדים וזה מקשה על החיבור.
מתישהו צריך יותר להיפתח גם אם באופן קצת מלאכותי. לא יתכן שאם יש לאחד הצדדים עדיין גשר זה יוודע רק בפגישה תשיעית

תודה

כל אחד מביא כיוון חשוב למחשבה

והתאהבות היא לא פונקציה להתאמה

אבל אני באה מבית מדרש שמרני יחסית, אז שמרנית גם בזה. קחי בערבון מוגבל.

ובאשר לצורך לעשות ספורט-

מובן לגמרי.

הגוף צובר מתח, בכל סוג של קשר, שהוא קצת יותר משלוש פגישות, וספורט הוא דרך מעולה לפרוק את המתח הזה.

 

יש הרבה פרמטרים משתנים חסרים בסיפור שיכולים לשנות את התשובה

ממליצה לך להתייעץ עם מכון פועה וגם עם יעוץ גנטי
ועל פי זה לדעת כיצד לנהוג מול הבחורה ואיך זה עלול להשפיע בישיר / עקיף

בהצלחה רבה !

ברוקולי היקרה כתבה לך ברמה הפרקטית מעשית.

אני מתייחסת לכיוון אחר.
כי אני לא יודעת למה הייתה כוונתך כששאלת. אם למימד הנפשי, למימד המעשי, וכו'.

אני רוצה להתייחס לעמדת נפש ממנה אתה מגיע- חשוב שתזכור, לכל אחד יש את 'הפקלה' שלו.
אצלך זו הנשאות של המחלה הגנטית, ואצל מי שמולך זה משהו אחר שהוא או בנגלה או בלא נגלה. אבל כל אחד מגיע עם החבילה שלו, וחשוב שתזכור את זה.
הגילוי הזה לא הופך אותך לפחות טוב. אתה אתה, וזה מצוין ככה. מי שמיועדת לך, תקבל את זה.
ותדע שבאופן שאתה מציג את ה'תיק' שלך, זה האופן שזה גם מתקבל הרבה פעמים אצל הצד השני.
ולכן חשוב שתשמח בך ככה. והקב"ה יזמן לך את זו שלא תיבהל.

הרבה הצלחה.

דבר ראשון, אם רק עכשיו גילית את זה, זה אומר שהמחלה לא דומיננטית (=וודאי תהיה אצל הילדים) אלא רציסיבית (=תהיה אצל הילדים רק אם גם אצל אשתך תהיה אותה מחלה בדיוק).
בכל אופן, שמעתי פעם שיחה (נראה לי מטעם דור ישרים או מכון פוע"ה) ואמרו שם שגם לזוגות שנושאים את אותה המחלה המדינה מסבסדת טיפולי פוריות שבהם בוחרים ביציות מופרות שאין בהם את המחלה. אם אני זוכר נכון המדינה ממנת שני ילדים ויש איזה תורם שמממן עוד שניים ("לממן ילדים" נשמע מוזר קצת, לא?)
באותה שיחה גם הציעו, או לבדוק התאמה גנטית (כלומר שלילת זיהוי גנים רצסיבים זהים) מראש, ואם לא בדקו לפני אז לבדוק רגע לפני או רגע אחרי החתונה כדי לדעת האם להיזדקק לטיפולי פוריות.

בכל מקרה, כדאי לך ללמוד קצת על המחלה וככה תדע עד כמה נכון להירתע ממנה.


נ.ב כמעט כל אדם נושא מחלה גנטית כלשהי, הסטטסטיקה למחלה ספציפית מאוד קטנה והסיכוי שאותו אחד יתחתן עם אחת שכם לה יש בדיוק את אותה מחלה קטן פי כמה.

אם כי כתבת נתונים לא מדויקים וכגבר כדאי להמנע מכתיבה כזו קלילה על טיפולי פוריות

על איזה מהנתונים את מדברת? (לא מפתיע שטעיתי, שמעתי את השיחה לפני שלוש שנים בערך)

יש לך דור ישרים?

וזה ממש ממש לא סוף העולם, מספיק מישהי שהיא לא נשאית למחלה הזו גם וזהו.

רוב העולם בכלל לא יודע שהוא נשא של מחלה, אתה יכול להרגיש לגמרי בנח

והייתי חושבת כמה פעמים איך לפתוח את זה, כי מי שלא מבין בזה חושב שזה הרבה יותר מפחיד ממה שזה באמת.

כולנו בפוטנציאל עלולים להיות נשאים של מחלות גנטיות כאלה ואחרות, וצריך תנאים מסויימים כדי ל"ע  שהנשאות תבוא לידי ביטוי בדור הבא.

תתייעץ עם המומחים לפני שאתה נלחץ ומלחיץ את הבחורה.

לגבי השאר - אולי ר"ג זה כיוון טוב להתחיל בו

רוצה תיפני אלי בפרטי

שדכן צריך להיות בן אדם שאפשר להגיד לו לא בלי נקיפות מצפון

בטח לא אבא של הבחורה

וגם רצוי לא אדם שחייבים בכבודו ולכן יש לחץ להענות בחיוב

אני אוהב את זה שרבנים הם מתייחסים לתלמידים בגובה העיניים ולא יוצרים יותר מדי דיסטנס שכבר קיים.

מוזר לי מאוד שיהיה צד שלישי ברגע שזה בא ממנו.\

 

אני מכיר משהו שסירב לר"מ. כל עוד יש טקט זה נראה לי בסדר.

אבל אם זה בא ממנה הרי היית מעדיף צד שלישי, נכון? (אולי אתה לא, הרבה כן)

אז רואים שאפשר כשצריך

 

ואתה לא צריך לדעת מי היוזם...

לדעתי תלוי אופי רמ
וגיל התלמיד
והאם זה רמ נוכחי או לא

כשר"מ הציע לי מישהי(לא הבת שלו) היה לא מאד קשה לסרב אבל כן סירבתי בסוף. מאמין שאם זאת הייתה הבת שלו זה היה מוסיף קושי.
מצד שני, להציע דרך צד שלישי זה גם מוזר אלא אם הבחור לא יודע שזה הגיע מהר"מ עצמו.

אז נראלי שהכי טוב להציע בלי שהבחור יודע שזה הגיע מהר"מ. ככה הוא יוכל לנהוג יותר בחופשיות.

עושים מה שעושים במסגרת האופציות הקיימות והשאר זה על ה'...

היה לנו על זה דיון במשפחה

שעושים עכשיו ככה

ואומרים לעצמם שאם הרבנית תציע שתי האפשרויות יתקיימו


אשריכם ביינישים יקרים שדברי תורה חביבים עליכם

למרות שאח"כ כל הבעת פנים של הר"מ בלחיצת יד 'שבת שלום' תראה לי רבת משמעות🤔

אין לי כוח למליון מתווכחים שבעיקר מבלבלים בשכל.
גם לא אוהב להביא מספר של חברים.
מה שרוצים לברר- שיבררו ישירות מולי.
הרבה יותר נוח ויעיל.

ובאמת המסע הזה הוא למיטיבי לכת..

אנחנו עוד איתך

אין מה לומר... אחד הדברים שדורשים אמונה, וידיעה חזקה שמישהו איתך בדרך ובתפילה הזאת

ולפעמים אין, פשוט אין כוח והתחושה היא שזה לא יגמר לעולם... 

אבל בעז"ה בקרוב והכי מדויק שאפשר! שתמצאי אותו והוא אותך

של אסף זולדן,

אשמח לקבל בפרטי.

 

תודה רבה!