התחושה שלנו (אולי בעיקר אצל מי שנמצא כאן כבר תקופה) כשאנחנו כותבים בפורום היא שאנחנו כותבים לקבוצה של אנשים, קהילה שכזו, שכוללת בתוכה רוב של ניקים מוכרים ספציפיים, כאשר במקסימום השיח כולל גם מידי פעם כמה ניקים פחות פעילים. כשהאמת היא שזה יותר כמו פאנל שכזה שמתרחש על במה מול עשרות (ואולי מאות) אלפי אנשים.
יתכן שבפועל לא קוראים כל כך הרבה אנשים-אבל התוכן הזה פתוח אשכרה לכל העולם.
מחריד לחשוב על זה.
כל פעם כשאני נזכרת בזה אני חושבת על זה שאני צריכה לחשוב מספר פעמים לפני שאני לוחצת על הכפתור של "שלח", וכל פעם התחושה הזאת לאט לאט דוהה עם הזמן..
סתם זורקת תהיה לאוויר, שאולי מהווה גם איזו תזכורת.
(זה אומנם לא קשור לנושא של לנ"ו, אבל כותבת את זה דווקא כאן כי התחושה שלי היא שכאן במיוחד נוצרה איזו תחושה של קהילה. אולי אפילו יותר מבפורמים השכנים.)
יתכן שבפועל לא קוראים כל כך הרבה אנשים-אבל התוכן הזה פתוח אשכרה לכל העולם.
מחריד לחשוב על זה.
כל פעם כשאני נזכרת בזה אני חושבת על זה שאני צריכה לחשוב מספר פעמים לפני שאני לוחצת על הכפתור של "שלח", וכל פעם התחושה הזאת לאט לאט דוהה עם הזמן..
סתם זורקת תהיה לאוויר, שאולי מהווה גם איזו תזכורת.
(זה אומנם לא קשור לנושא של לנ"ו, אבל כותבת את זה דווקא כאן כי התחושה שלי היא שכאן במיוחד נוצרה איזו תחושה של קהילה. אולי אפילו יותר מבפורמים השכנים.)
אבל לפעמים ההתכתבות נותנת אינדיקציה לאן הדברים הולכים עוד לפני השיחה...
, מכירה בהחלט את התחושה.
אז קנו
