ייתכן שזו פריקה שיותר מתאימה לצמע פשוט אני חווה אותה גם בהקשר של לנו..
אני חושב שכמו כל אדם נורמטיבי
אני רוצה שאני אהיה שמח במה שאני עושה.
בחיים שלי בכלל במשפחה ובזוגיות שלי בזמן הפנוי שלי בעבודת ה' שלי ...
אני חושב שבתחומים האלו בסהכ זה קיים.
אמי שמח בלימוד התורה שלי. בזמן הפנוי שלי. ישלי חברים. במידות ובשאיפות שלי בעבודת ה'.. (שוב, בגדול, תמיד יש מה לשפר..)
וגם כמובן בעבודה שלי.
שגם אם היא לא בהכרח הדבר הכי מהותי בי. היא דבר שאעשה אותו הרבה שעות כדי לפרנס את משפחתי.
אני נמצא במקום שבו לאחר שהלכתי ליועץ. ניסיתי לשוחח עם משפחה חברים רבנים..
עוד לא ממש הצלחתי לזהות תחום שבו אני רוצה לעבוד אני אוהב אותו, אני טוב בו...
בהרבה דברים התקשתי לומר אם אני טוב בהם, ו ישלי כמה תחומים בחיים שאני אוהב לעשות.
ואף אחד מהם לא יכול להיות הפרנסה שלי.
אחרי תקופה של התלבטויות וחששות התחלתי לפני חודש תואר.
(בשתי מילים. התואר נבחר כך
אחרי שנשלל תחום של "עבודה עם אנשים" נותרו תארים ראליים. חשבתי איזה תואר אני חושב שאצליח בו והרמה לא תיהיה גדולה עליי וגם יש לו שם טוב בסהכ בשוק העבודה ובחרתי.. ניסיתי להפתח לתחום שלא הכרתי. ..)
אני חושב שהעובדה שיש לי הרבה סימני שאלה אם באמת בסוף התואר אשמח בעבודה הזאת.
וממילא ישלי סימני שאלה אם אשתי תקבל אדם שחוזר מהעבודה
הביתה שמח ולא מדוכא.
ובפרט שגם אם אחליט במהלך התואר או בסופו שהתואר/המקצוע הזה לא בשבילי אני לא יודע מה החלופה.. (זה לא שיש משהו אחר שאני יודע שאני רוצה לעשות אחרת הייתי כבר בוחר בו..)
התחושה הזו פשוט לא נותנת להפגש..
אני מניח שלשזה מתכוונים בין היתר כשאומרים שאדם צריך קודם כל לבנות את עצמו/להתחתן עם עצמו/לקבל את עצמי לפני שהוא מחפש חצי נוסף..)
כמובן שכשלא ברור במה לעסוק אז יש פה גם בעיה כלכלית.
אבל אני מנסה יותר להדגיש בנוסף לכך את השמחה ושאר הדברים שמתלויים לאדם שטוב לו היכן שהוא עובד שעלולים להפגע אצל אדם שניגש לתחום שהוא לא עף עליו..
אתם יודעים על עצמכם או על אחרים שגם במקום הזה?
אפשר באמת לעבוד בשביל לפרנס ולא כי זה מה שאתה אוהב לעשות?

