פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 252)

קשה לחשוב על התאמה רק כי היא תותחית על זה מילה שאומרת לכם הרבה, אבל לא אומרת כלום למי שקורא ולא מכיר אותה .

אולי כדאי לראות איתה מה מתאים לה, ולא מה מתאים למשפחה...
וגם, הטייס/מטכל/שייטת זה ברצינות?

ככה לפחות כולם עונים כשמבררים אצלם על בחורה...

כדאי לחשוב איך אתן מתארות אותה בצורה יותר ספציפית..

בתכונות שיש כאלה יותר יתענינו ויש שפחות.

אצלינו שירתה בהם, אז זה ממש קטע חשוב אצלינו בבית..

ברור שזה לא זה ספיצפית אבל כן צהל זה חלק ממש ממש מרכזי בבית, מאבא ועד הגיסים..

 

מאמינה שיש כאן הרבה כאלה שמחפשות מישיבה מסוימת, נכון?

 

אז זה אותו כיוון

זה לא בדיוק מתחבר.רובן יחידות שלא רק שאתה עושה שירות מלא של 3 שנים אלא אתה כם חותם קבע לעוד כמה...יוצא לרצונה וכו'.

אולי מכינה שקשורה לקו, וכו'. אבל קשה לראות בחור ישיבה שלמד 10 שנים בישיבת קו ו-ג-ם שירת בטייסת/מטכל וכו'. זה פשוט לא מתכנס...

וזה לדעתי קיים

אבל נראה לי ששבי חברון זה יותר מאפיין את מה שהיא כתבה.

אבל אתה צודק במאה אחוז

זה לא לטובת אחותך.

שימי לב שכל מה שכתבת שהיא צריכה זה דברים שהם "כמו המשפחה" או "כדי שהמשפחה תקבל אותו", גם אם בהומור, לא כתבת בסופו של דבר דבר אחד שיתאים לאחותך עצמה.

 

זה מאד לא מובן - מה זה אומר על מישהו שהוא טייס או מטכל, ומי אמר שאי אפשר למצוא את זה במישהו אחר?

צהל יכול להיות קטע חשוב. זה אידיאל שלא כולן יוותרו עליו אבל גם זה - נניח שהיא תפגוש מישהו שלא יכל לעשות צבא? ונניח שאפילו היא תאהב אותו והם ירצו להתחתן? אתם הרי תצטרכו לקבל את זה.

במיוחד שלא כתבת - חשוב שיהיה אחרי צבא, או שיתכנן להתגייס, אלא דווקא שיהיה מהיחידות הכי מובחרות.

 

ולגבי מה שכתבת על העדפת ישיבה, לעומת טייס/מטכל/שייטת, ישיבה מסויימת זה יכול להראות על סגנון, על דרך חיים בעבודת ה', על יחס לעבודה, על מי הרב שלך, על המון דברים. זה לא אותו כיוון בכלל.

 

 

 

אבל לא מתחתנים עם כותרות.. מתחתנים עם בן אדם. דרישה לקווניק, ניחא.. יש פה איזה אידיאולוגיה (נגיד, אני אישית חושבת שההבדלים הספציפים בין הבחורים בישיבות המיינסטרים השונות לא באמת משנים מבחינה אישיותית, ורוב רובם לא נשארים בישיבה יותר מכמה שנים)

צה"ל זה חלק מרכזי להרבה אנשים בעם ישראל גם בלי ששירתו בסיירת מטכ"ל או בשייטת (אני לא ממש בטוחה שאת מבינה עד הסוף כשאת כותבת את זה בדרישות). בקיצור.. לא מתחתנים עם בובת ראווה שתתאים לנוף המשפחתי (חייבת לציין שאם כ-ל האחים והגיסים שלכם גם "בחורים משלוחות הקו" וגם מטכ"ליסטים או מהשייטת זה דבר נדיר ביותר שלא בנמצא בדרך כלל)

בקיצור- קודם תבררו עם אחותכן אם היא בכלל מעוניינת בעזרה ומה היא בכלל רוצה

כולם.
מניסיון קצת מר של חברים

זה נשמע שאתם מחפשים ובוחרים בשבילה מה שטוב ונראה לכם. זה לא עובד ככה. הבחורה צריכה להחליט מה היא רוצה ומה טוב בשבילה, הדעה שלכם כמשפחה לא פקטור פה.

וזה שצהל זה ממש חלק מרכזי אצלכם בבית, למה זה אומר שגדודים אחרים שהם לא שייטת/ טייסת/ מטכל אז זה אומר שזה פחות משמעותי? קיצור גישה מאד ילדותית לדעתי..

בהצלחה

יפה שאת דואגת לאחותך, אבל ניכר מכל שורה ושורה שאת תיכוניסטית עם ראש של תיכוניסטית. זה בסדר גמור, אבל צריך בגרות בשביל לעסוק בזה.

לגופם של דברים:
1. חשוב שיהיה בסיס אידיאולוגי משותף, יש גם שדכנים ספציפיים מתוך הישיבות שאפשר לפנות אליהם בישיבות שנראות מתאימות. אבל, חשוב מאוד לא להנעל. הרבה בחורים טובים מהרבה ישיבות אחרות יכולים גם להתאים. אם מגיעה הצעה, כדאי מאוד לבדוק לגופה של הצעה ולהתאמה הספציפית ולא לפי כל מיני כותרות ישיבות/יחידות צבאיות/מקום עבודה וכד'.

2. עוד הבהרה לגבי היחידות הצבאיות, בעיקר כי למרבה הצער זה שיקול לא רק אצל תיכוניסטיות, אלא גם אצל בחורות בשידוכים:
אין שום מתאם בין השאלה ההיסטורית באיזו יחידה הבחור היה בצבא, לשאלה עד כמה הוא יהיה בעל טוב ואבא טוב. בחור שהיה בגדודים וטחן עוד קו ועוד שמירה, תרם לבטחון ישראל לא פחות מזה שאפשר כל הזמן להתלחש סביבו, על המבצעים שאסור לספר. גם הבחור שנתוניו אינם קרביים ובכל זאת (ולמרות שכנראה יכל להתחמק די בקלות משירות בכלל!) תרם את שלו וחלקו לפי כחותיו כמשגיח כשרות מסור (כמה זה חשוב שלאחים בשייטת יהיה מה לאכול וכמה משנה אם המשגיח רציני!) או כחייל מודיעין באיזה בור ממוזג - הוא פוטנציאלית בעל ואב טוב לא פחות מאחרים. בושה וחרפה שבחלק מהציבור שלנו הוא 'פסול חיתון'.

הנקודה הנוספת מאוד חשובה, בשבילה בכלל נכנסתי לניק, מה שאני ממעט לעשות לאחרונה (ועל הדרך התפתתי לענות בועד שרשור...). אקדיש לה הודעה בעצמה.

אני לא חושב שבחורות שחשוב להן הטייטל של 'שירות קרבי'/ 'סיירת' וכדומה כולן רוצות את זה בגלל מה שזה אומר עליו כאדם וכבעל טוב.

אלא, בעיקר כלפי חוץ.. (כפי שמשתקף גם כאן, מדברי הפותחת..)
לפעמים זה מניע שדומה גם לגברים שמחפשים מראה מסוים בבחורה.

אחרת באמת שאין לי הסבר הגיוני לתופעה הרחבה הזאת

אתה צודק, גם לפסול על מראה מסויים זה טפשי מאוד.

(לא מדבר על מי שכבר נפגש ומרגיש דחייה - אי אפשר להתחתן כך. אבל בהחלט מי שמראש מחפש בלונדינית רזה וגבוהה עושה טעות חמורה).

אחרי הקריצות והחיוכים, יש ביטוי שבהונגרית הוא כנראה חרוז: "בצחוק אומרים את הדברים הכי רציניים".

אחד הקשיים בכל מיני מקומות אידיאולוגיים, אבל אנשי 'הקו', מתמחים בזה במיוחד, זה חוסר קבלה מוחלט של אחרים. בענייני משפחה, זה ממש דיני נפשות. זה נכון (ל"ע, אבל יש בכמעט כל משפחה מבוגרת) אם ילד מוריד את הכיפה ובוודאי נכון אם הילד (או הגיס) בוחרת ללמוד במקום שליבו חפץ והמקום הזה הוא יצהר/ברסלב/חרדי וכד'. המשפחה חייבת להמשיך לשדר לילד שהוא חלק מאיתנו לכל דבר ועניין. ככה ההורים ישארו כתובת כשקשה, ככה יוכלו לתמוך, ככה ימשיכו לאהוב.

מכיר משפחה קווניקית, שהחתן נהיה ברסלבר. הבת שלא רצתה להשאר לבד בר"ה, הגיע עם ילדיה להורים. ההורים כמובן אירחו אותה יפה, אבל כל כך לא יכלו לסבול את הרעיון של אומן, עד שכל הסעודות השיח היה על כמה הזוי לעזוב את ארץ הקודש בר"ה וליסוע לאדמה טמאה.
לעצם הטענה, אני לגמרי איתם (אפשר לבדוק בכ"א). אבל נו באמת, לבת שלכם מספיק מורכב גם ככה, למה להעסיק אותה בזה כל הזמן?! אתם חושבים שיהיה לה טוב יותר בתור גרושה עם ילדים?! אתה באמת חושב שבמקום שהנכד שלך ישמע על אברהם ויצחק, חנה ושופר, הוא צריך לשמוע עד כמה אבא שלו לא בסדר?!

המציאות היחידה בה משפחה לא צריכה לקבל את החתן (וגם אז צריך לפעול בחכמה!), זה כשהוא אלים/פוגע וכד'. אז אם נמצאים לפני חתונה, צריך לעשות כל מאמץ למנוע אותה ואם כבר נשואים, להרחיק ממנו.

אבל לחבר את זה לאנשי הקו נראה לי מוגזם. כמה משפחות קווניקיות אתה מכיר שלא מקבלות את החתן/כלה שלהם?

אבל יש כל מיני 'יקבלו'.

מהדברים של הכותבת נשמע, שאם אחותה תביא שריונר מכרם ביבנה, לא יקבלו אותו למשפחה. עכשיו, ברור לי שלמעשה, יקבלו, אבל אם כל הרוח תהיה כזאת - הם ירגישו הבנים החורגים. לא צריך הכרזות בשביל לדעת את זה.

אכן, אני מכיר כמה שברמה כזאת לא מקבלים.

איך מגיעים למצב שהשקפה דוחה דרך ארץ בסיסית ודאגה אנושית פשוטה לצאצאים בשם הערכים שהיא מאמינה בהם (ובפרט שכנגדם גם עומדים ערכים דתיים גם אם נאמר שהם מוטעים. בסופו של דבר זה רצון לקדוש).

הרב קוק זה לא.

1. העומס שהיה לי בחיים באותה תקופה

2. הקשר היה התחלתי מאוד ולא מספיק מהותי כדי שיעסיק אותי במחשבות לעומת כל הדברים האחרים שהעסיקו אותי.. אחרי שהוא היה מהותי אז הוא העסיק אותי גם בתוך העומס.

3. כשיצאתי עם מישהו בצבא ולקח לי מלאאא זמן להרגיש שאני בקשר... 

 

מוסיפה סעיף - מה עשיתי?

1. לא נבהלתי והשתדלתי לא לאכול סרטים על זה שלמה אני לא חושבת עליו ולמה הוא לא מעסיק אותי.

2. הבנתי שזה לגיטימי מאוד ושהגיוני שיקח לי זמן לשים אותו מעל דברים אחרים שיש לי באותה תקופה. (באופן כללי בלי קשר לעומס זה הגיוני שיקח זמן לשים את מי שיוצאים איתו במקום הראשון כשזה בהתחלה, אז בטח ובטח כשעמוסים נורא.)

3. כשראיתי שהעומס הוא זה שמקשה אז השתדלתי להכניס את זה ללוז בצורה ממש ממש מסודרת ונינוחה כדי שכשאני איתו הקשר יצליח להיבנות ולא אהיה עסוקה במה יש לי עוד לעשות ולאן עוד אני צריכה לרוץ אלא אני מגיעה וזהו. יש לי את כל הערב עכשיו לכמה שיזרום לנו. (אבל אצלי נחת בנפש זה תנאי הכרחי בשביל שקשר יבנה ויוכל לתפוס מקום)

 

סיבה נוספת שעולה לי אבל לא חוויתי אותה -

שלא מרגישים שנפגשים בכלל כי הצד השני בקושי מתקשר.. ורק צד אחד הוא ה'מתפעל' של הקשר...

תודה!

ומוסיפה שכמובן גם יכול להיות שזה פשוט לא זה..
לא תמיד חייבות להיות סיבות מתחת לפני השטח, לפעמים יכול להיות שהקשר הזה לא תופס ולא יותר אצלך עניין כי הוא פשוט לא נכון לך..

סתם. זה בטח לא קשור לבנות בדווקא.
מאמין שעד שזה לא תופס מקום משמעותי בלב, בעיקר מבחינת הסיכוי של זה (כלומר, כמה אני באמת מאמין בזה ועד כמה אני משקיע בזה), קשה שזה יהיה חלק משמעותי בחיים.
האמת שלי אישית זה לא קרה. הרגשתי את זה לפעמים מהצד השני עד שהקשר קצת יותר המריא.
בעיני, כשמבררים כמו שצריך וניגשים לדייטים בראש שאני באמת חושב שיש לזה סיכוי ואני מעוניין לבדוק את זה ברצינות (ובטח אחרי דייט אחד שהתמונה מתבהרת יותר), אני ארגיש הרבה יותר בתוך הקשר.

בעיקר בגלל חוסר שיתוף פעולה מהצד השני,

או חוסר רציפות של הקשר (של הפגישות וביניהן).

או אם מדובר בתחילת קשר.. ככל שהקשר מתקדם ככה יותר מרגישים אותו

אבל לעתים קרובות כשאני איתו ביום חמישי אני מרחפת ומתבכיינת שאני נוטשת את החברים שלי

בתחילת קשר, כשהקשר עוד לא תופס מקום עיקרי במחשבות והוא יותר משהו צדדי. עם הזמן זה משתנה בדר"כ.

בתחילת קשר שלא היה פנים אל פנים. לא היה מפגש. ההתנהלות הייתה יבשה.
כדאי לשבור את היובש הזה ולדבר. להיות כנים. זה מקדם מאוד, לחיוב או לשלילה.

כזה - וואלה איזה בנאדם. בא לי לשבת לדבר איתו. מענין מה הוא יגיד על...

כאילו, עכשיו אני שומעת את ההצעה ואני אומרת וואלה, איזה בנאדם מדהים. אישיות מיוחדת ממש.

אבל זה לא עובר אלי, זה לא אומר לי  - בשבילי כלום

 

לא ממש מצליחה להסביר

יש הבדל בתוכן בין הצעה להצעה?

כאילו הבנת שהוא בנאדם מדהים אבל לא שמעת משהו אחר שנוגע בך ובהצעות אחרות כן שמעת?

 

לפעמים כשאנחנו שומעים על בנאדם לפעמים יש לנו חשק ולפעמים לא... זה משתנה.

וגם אולי אפשר גם לעורר את זה טיפה, הייתכן?

המסקנות וההחלטות שעולות מההצעה עשויות להיות מושפעות מאיך שתיארו את הבנאדם ובאיזה צורה. זה עשוי להיות מאד מטעה..אני אישית הייתי אומרת כן להצעה כל עוד הפרטים הטכניים נשמעים לי מתאימים.
בהצלחה!

בגדול יש לך הצעות? יצאת בתקופה האחרונה? יש מצב שאת מעט מותשת?
אם ענית כן על הכל, נראלי הגיוני לחכות להצעה קורצת יותר.
אחרת, אולי כדאי לחשוב למה לא רוצים ללכת על זה. לפעמים זו סתם חוסר חשק לקדם עיניינים. כי אין מה לעשות, המסע הזה לא תמיד הכי כיפי.

בהצלחה רבה! 🙂

אז לדעתך עדיף לא לצאת?

או להבין שזה מזה וכן לצאת?

אם זו קצת עצלנות כזו ושאין כוח לפעול ולעשות, כדאי להתגבר על זה ולצאת בכ"ז. שוב, זה לא הכי כיפי כל המסע הזה.
אבל אם זה בגלל שאת מותשת (השאלות שכתבתע למעלה יכולות לעזור לך להבין שאולי את כזו) הייתי אומר לחכות.
אסביר. אני חושב שכדי להצליח בקשר - ההתחלה אומנם חשובה. אך לא פחות חשובה היא היכולת בהמשך הקשר להשקיע ולעבוד יחד. וזה דורש. אם את מותשת מהמסע הזה, היכולת הזאת פגועה כבר בתחילת הקשר. במצב כזה כדאי לשחרר קצת כדי לאזור כוחות, ואז אפשר בזמן המתאים להתנפל שוב על המטרה מעמדה בריאה ומלאה יותר 🙂
לדעתי זה מעלה את סיכויי ההצלחה.

אז את תוכלי לבוא לדייטו גם להנות? את רואה מצב כזה?

אם כן אולי כדאי

יכול להיות שיש סיבה ואת מזלזלת בה ומחשיבה אותה כלא אמתית?

או. שלא באלך לצאת עכשיו. תנסי לחשוב למה
 

והספקות מגיעות מחוסר הכרות וממצב רוח כללי

ההצעה צריכה לענות על הצרכים שלי ועל הדברים שהגדרתי לעצמי כדי שאגיד כן.. לא אגיד לא רק כי אני לא רואה משהו בעייתי בבן אדם ולכן אין לי סיבה להגיד לא.

אם את אומרת שהוא כן עונה לך על מה שהגדרת לעצמך והוא לא סתם בחור טוב, אז נסי לחשוב למה אין לך חפץ הלב (כמו שכבר כתבו פה יפה לפניי). האם זה התמונה? האם זה המנגינה שבה החבר הגדיר אותו? האם יש איזה פרט שבראש שלך את אומרת לעצמך שהוא שולי וטיפשי לפסול על זה, אבל באמת זה מוריד לך את החשק? האם פשוט את מותשת וצריכה הפסקה?

חפץ הלב זה אחד הדברים הכי חשובים בעיני ביצירת קשר.

ולפי הגדרת הסיבה אפשר יותר בקלות למצוא פתרון.

 

אם אני לא הייתי מוצאת את הסיבה וגם לא את חפץ הלב, אז אני אישית הייתי אומרת לא, למרות שאין לי תשובות חד משמעיות על למה לא.

פשוט כי אני יודעת שבלי זה רוב הסיכויים שהקשר הזה לא ילך.

(אבל אולי זה אינדיבידואלי, אז קחי בעירבון מוגבל)

 

מסכים. כמעט תמיד יש סיבה לחוסר העניין וכדאי לבדוק אותה.

את ה'כן' אומרים אחרי תקופה משמעותית שנפגשים

אז בבירורים אפשר לבדוק את זה.

לא רואה בעיה לשאוף לזה. להפך.. זאת שאיפה טובה לדעתי.
רק צריך תמיד לזכור שהכי חשוב זה קודם כל הבנ"א ולא (רק מי) שעוטף אותו.

ולא יודעת אם חשבת על זה עם עצמך והתובנה היא אחרי מחשבה או לפני,
אבל כדאי להעמיק מאיפה נובע הרצון הזה.

מוצאים אולי מישהי שאבא שלה רב מאד

עם אמא שלה...

במיוחד כשזה בא עם ניסוח "וזה הכי עושה לי את זה"

תגיד אני רוצה להתחתן עם בחורה שגדלה בבית של תורה זה כבר נשמע אחרת

כדי שתלמד איזה שיעור מעניין 

או גרה

או בת גרים....

החיים מרתקים בסהכ

התלמוד בפסחים-

לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם לא מצא בת תלמיד חכם ישא בת גדולי הדור לא מצא בת גדולי הדור ישא בת ראשי כנסיות לא מצא בת ראשי כנסיות ישא בת גבאי צדקה לא מצא בת גבאי צדקה ישא בת מלמדי תינוקות ולא ישא בת עמי הארץ מפני שהן שקץ ונשותיהן שרץ ועל בנותיהן הוא אומר ארור שוכב עם כל בהמה. 

 

לא שאני עושה דירוג, אבל הפגישה הכי פחות טובה שהייתה לי הייתה עם בתשל. (ולא בגללי)

שיש להן אחיות
והם כל כך שונים זה מזה בהרבה פרמטרים

אני מכירה את הבקשה זו.
תחפש את המהות מאחוריה

נראה לי מאוד מוזר להמשך בגלל שהיא בת של רב. 

 

אולי זה לא העובדה שהיא בת של רב, אלא תכונות מסוימות או סגנון שאתה מוצא באותן בנות שגדלו בבית כזה. 

 

בעיקר דגש על ח׳-י׳ + הערה בסוף

סתם..
אשריך ממש על ההשקעה והתוכן!
שנזכה..

אשריך מדוייק ומסודר

זה לא אהבה, זאת ריקנות.

 

היצר בוער? אין לי מה לעשות מלבד להביע הזדהות. לכולנו זה ככה.

מה שכן  - יצר הפריחה והשגשוג הכללי בחיים הוא הרבה יותר משמעותי מהדחף לפורקן מיני והוא גם מה שעוזר לכבוש אותו.

תהנה מהחיים וממילא לא תצטרך להוציא את התסכולים בחיים על היצר המיני.

פורקן מיני לא נשלט הוא ביטוי של תסכול כללי, ולא רק מחוסר המימוש היצר. 

על זוגיות, משפחה, הדבר האחרון שבוער לי זה מה שתארת.

פשוט זה מה שכתבת...

 

המצוקה על הדחף היצרי בכל מקרה לא קשורה רק לזה... אתה מבין את זה?

לא כולם יכולים לעמוד בזה. דבר שני: תנסה למצוא תחביבים שאתה אוהב ולהתמקד בתורה. אין לי משהו אחר להציע.

וחלילה לא שופט לרגע.

והרצון לפורקן מיני מתכנים מוחצנים הוא מימוש ממש שפל של היצר המיני.

הרצון הטבעי והבריא הוא האופן הזוגי של העניין

מכיר שוטרים מכל מיני סגנונות.
(אני לא שוטר וגם לא מתכנן)

(אני לא בת של שוטר ולא מתכננת חחח;))

זה מישהו שהתגייס לאחר מספר שנים בישיבה, והוא התגייס מתוך אמונה בתהליך הגאולה והוא מאמין שכחלק מתהליך הגאולה גם המשטרה שייכת, ונכון צריך עוד הרבה בירורים במשטרה והיא לא הכלי המושלם אולי אפילו ממש רחוקה מזה. אבל הוא מאמין שיכול להיווצר שינוי אם יגיעו אנשים עם אידיאלים ורוח. ומתוך כך הוא התגייס למשטרה..

 

הסטגימה על שוטרים?
פעילות המשטרה?
לא מכיר אותך ואותו, אבל ממה שתיארת נראה אחלה בנאדם

שמאוד מפחד לצאת בגלל שכל פעם שיש דיון על שוטרים \ המשטרה אצלנו במגזר אז יורדים עליהם מאוד חזק...

אני מבין את החשש של החבר.
להבנתי יורדים על מדיניות המשטרה, אפחד לא באמת מזלזל בעבודה החשובה שלהם.
יש כ"כ הרבה תפקידים חשובים שאפשר לעשות שם..

מכירה כמה בנים כאלה מצויינים

מה עושים שם בפועל? מצליחים לקיים שם תו"מ?

למה שלא יצאו עם שוטר?

ולאפחד שרוצה לעשות צבא זה לא מפריע.

מי שלא קרבי צריך סיבה ממש טובה כדי "להצדיק" את עצמו. ככה זה ברוב המקומות במגזר

אני לא אפרט פה, אבל מכירה כאלה.

לענות על הכותרת שלך הייתי כותב - "לא הרבה"

רק אצל גבעונים יכולה להיות בעיה

לפחות אנחנו שנינו יודעים את האמת ;)

האמת הטובה

למרות שיש לי תחושה שהמצב יותר טוב מלפני כמה שנים

הבויפ שקל לעבור למשטרה כדי שהוא יוכל להמשיך ולעבוד שם גם אחרי.

בישוב שהוא חור

אחלה אוירה, נוף ואנשים.
האמת שזה אפשרי לא רק לחבדניקים אז מי יודע..

אלא אם כן יגיע משהו שממש יוציא אותי מהמקובעות שלי ויכיר לי עולם..
אולי איפה שאני אגור.. להיות יותר אכפתית לשכנים שלי וכאלה

ככה

אני רואה שבנתיים אין הרבה מתחרים, כך שסיכוי טוב שאזכה בפרס.. 😋

 

אמנם לא קשור ישירות ללנ"ו אבל בעקיפין אני חושב שכן, כך שזה עומד בדרישות 

 

1. האתגר והמטרה שלי - לשמור יותר על קשר עם חברים שאינם במעגל הראשוני והקרוב אלי.

זה משהו שממש חשוב לי ואני יודע שיעשה לי (ולהם) טוב. ועם זאת אני מכיר את עצמי ויודע שקשה לי לפעול למען זה, ואני מוצא לעצמי תירוצים ודחיות.

 

2. יעדים אפשריים - אשתדל בעז"ה לבצע שיחת טלפון שבועית (לפחות אחת) עם מישהו שלא דברתי אתו לאחרונה.

 

3. מקווה שאחזור לשתף כאן. אם יהיו כאן עוד אנשים שמאתגרים את עצמם - ייקל לי 

 

ותודה למנהלת המדהימה והמסורה שלנו!

 

[ויש משתתפים- לא לכולם נעים לחשוף.. 

למרות שאני מסכימה איתך שזה ידרבן הרבה יותר] 

לסיים קורס ארוך ומטיש שדחיתי מלא זמן ותוקע מלקבל תעודה

הוא לעבור דירה

ואני רוצה פרס גדול
כי זה חתיכת יעד

מה באלך?
😘

קשר לדייטים.. לעמוד במשימות שלוקחים על עצמינן

טוב אז האמת שמעניין ממש לכתוב את זה ככה.. זה משהו שמסתובב לי בראש הרבה זמן ונראה יכול מאוד לעזור גם לקבל את זה ככה בצורה מסודרת..
אז ככה- הקב''ה נתן לי מתנה מאוד גדולה. אני בן אדם מאוד מצחיק, ויש לי יכולת דיבור גבוהה מאוד... אני יכול לדבר שעות ולעשות אווירה בכל מקום שאני נמצא בו.
אז היו תקופות שחשבתי שזה בעיה, שעשיתי כל מיני תעניות דיבור כאלה ואחרות במטרה להיות קצת יותר נורמאלי,הרגשתי שבהרבה מובנים זה פוגע בי, למשל אנשים היו מפסיקים לקחת אותי ברצינות, ואם הייתי רוצה לספר איזה משהו אמיתי שנשמע קצת לא סביר הייתי צריך לשכנע אנשים שזה לא עוד מתיחה.. גם יותר מזה- הרגשתי שזה באמת משפיע עליי.. כשהמח מתרגל אוטומטית לחשוב על איזה משפט מצחיק אפשר להכניס עכשיו ואיפה אפשר לדחוף עוד איזה תגובה שנונה- קשה מאוד לנהל שיח רציני ועמוק..
אבל ב''ה גדלנו והתבגרנו והבנתי שאם הקב"ה נתן לי את המתנה הזאת הוא כנראה רוצה שאני אשמח כמה יהודים, ועם הזמן אני לומד לאזן ולעשות את זה בצורה נכונה..

אז מה המטרה שלי?
בעז''ה עד החגים להיות מודע באופן מלא (או כמעט מלא.. מפחד להיות רובוט) למה יוצא לי מהפה, ולהגיי למצב של איזון טוב בין שמחה וצחוקים לבין רצינות לעומק

היה מעניין לעלות את זה על כתב.. אני מאוד אשמח לחיזוקים ותיזכורים בדרך.. שבת שלום!

בעז"ה

 

לעבוד על המידות שלי

ועל היחס שלי לסביבה.

רעיוני? פרקטי? חיזוקים?

אפשרי לא?

והבחור מטומטם לאללה

זה כולה איבר בגוף חבל להשקיע בזה כזה הרבה אנרגיה שלילית

אפשר לנתח. למרות שאני חושבת שמאבדים את החן כשמנתחים אבל אולי זה עוזר לפרופורציות וליופי ולהרגשה הפנימית.

אם את חשבת על ניתוח אני חושבת שזה יעזור לך לצאת מהלופ של השנאה העצמית

וכו' פשוט תעשי ניתוח.
תלכי עם האופציה הזו בראש עד שהיא תחדור ותרצי בה ויהיה לך קל להתגבר על המפריעים (מה יגידו, לא ככ שכיח אצלנו וכו') בעזרת הרצון הזה.

בהצלחה
יש הרבה עומק בחיים והרבה פנימיות. חבל לא לעסוק בהם ולהיות שקועה ברגשות שליליים רק בגלל משהו חיצוני שמאוד מפריע והוא בר תיקון. בני האדם בסיעתא דשמיא יצרו תיקון לעניין שפעם לא היה קיים. תחשבי על נשים עם אותו עניין לפני שהיו ניתוחים והיו מעלים בפניהן את האופציה התיאורטית הזו. הן מיד היו אומרות יש! ופחות חושבות על הקשיים. אצלנו בגלל שזו אפשרות בהישג יד אנחנו רגילים ופחות מתלהבים ויותר חושבים על הבעיות ונתקעים.

למצוא מישהו שחושב שאת יפה ואוהב את המראה שלך ואולי במיוחד את מה שמיוחד בך?

לא התמודדתי עם משהו דומה, אבל אני חושב שכדאי לחשוב לפני ניתוח... בתפיסה שלי ניתוח הוא מוצא אחרון(בכללי בעולם הרפואי, מן הסתם זה משתנה ממקרה למקרה).
בכל אופן, לעניין של ניתוח כזה שייעודו הוא יופי, אני חושב שזה לא בטוח יפתור את הבעיה. אני אישית חושב מבחוץ שהייתי הולך לפסיכולוג לפני שהייתי שוקל ניתוח...

שבאמת אנשים מבחוץ לא לוקחים כזה קשה פגמים שאנחנו חושבים שיש לנו.

אבל אם היא כל כך שונאת את זה וזה גורם לה לכל כך תחושה קשה, אז היא יכולה לשנות את זה, לא סוף העולם. אולי זה ממש יאיר לה את ההרגשה.

אבל אם נעזוב שנייה את המקרה שלה, ואני אעבור לדבר עליי, נראלי במקרה שאני הייתי מתקשה להתעלם מפגם חיצוני שיש לי הייתי מעדיף שיחות עם חברים שיעזרו לי להשלים עם מי שאני, לאהוב אותי, מאשר להשתנות. נראה לי שבימינו השינוי החיצוני-פיזי הוא דבר שקל לעשות ואילו הפנימי, ההשלמה הזאת עם עצמך היא תהליך הרבה יותר קשה.
וכמובן שתלוי במה בדיוק מדובר. למשל אם יש "פלולות" כאלה(היה לכמה אנשים שאני מכיר) יותר קל לי להשלים עם הרעיון של ניתוח כי זה מרגיש לי כמו להגיע לנקודת האפס. אבל ניתוחים שכביכול משפרים את המראה נראים לי מהצד צעד אחד רחוק מדי.. ובמובן הזה אני אתייחס לאף קצת ארוך כמו לאוזניים שקצת בולטות, או כפות ידיים קצת מוזרות, כנקודת האפס של הבנאדם..
ושוב זה מה שאני חושב עליי. הייתי מעדיף לעבוד קשה ולאהוב את עצמי איך שאני מאשר להשתנות חיצונית..

"ואל תביאני לידי ניסיון"...

בהמשך למה שכתבתי - אני אישית הייתי מפחד שגם אחרי הניתוח משהו לא ימצא חן בעיני, ושאולי יש לי בעיה יותר עמיקה מאשר איבר ספציפי, משהו ביחס שלי לעצמי מלכתחילה(ושוב, לא מדבר עליה, ולא שופט אותה במה שהיא תבחר, סתם אם כבר מתגלגלים לדבר פה על הסוגיה...)

אפשר לבדוק על חומצה אילרונית.הבנתי שהם מתעסקים עם זה..

על מישהי שהיה לה אף ארוך ועל הפגישה הראשונה היתה אומרת שזה האף שלה והיא אוהבת אותו כמו שהוא ואם זה יכול ללכת אז היא יכולה לענות בחיוב לניתוח... אחרי כמה זמן היא התחתנה היא בחור שאמרה לו את זה ואחרי החתונה היא נכנסה להריון ולא יכלה לעשות את הניתוח ואחרי איזה שני הריונות רצופים היא הזכירה לבעלה והוא ממש לא רצה שהיא תעשה.

 

יש דברים שקשה להכיל בגלל שהם בהתחלה. הם מאוד חיצוניים ומשפיעים בעיקר על טווח הקצר. אפשר למצוא לפעמים דרכים להתגבר עליםה בטווח הקצר וכבר שיהיה קשר רציני זה פחות ישפיע.

בכל אופן - דימוי גוף זה דבר חשוב. ובגלל שאת אישה בטח שזה משמעותי עבורך. אני לא מבין בזה כמובן. בכל אופן מציע לך להעמיק בנושא ולקבל את המראה שלך ולהתחבר רגשית אליו כמה שניתן. כמו כן גם לקחת את הדברים בפרופורציות..

כשמגיעים לשלב של ההיכרויות צצים המון דברים שאנחנו לא שלמים איתם ולכל אחד יש את העגלה שלו. בהצלחה רבה!

להתובנן בתוך עצמך - שהאישיות שלך אינהתלויה באף ולא באף "פריט" אחר.

 

כלומר, ביטחון עצמי זה ענין שקשור לאישיות שלך.

 

תתבונני שבטוב שבך, תשמחי  בו. 

 

תתרגלי את עצמך לא להיות תלויה במבטי אחרים.

 

 

אח"כ, אפשר לשקול אובייקטיבית או בהתייעצות, האם זה באמת כזה חרגי שצריך לטפל אסטתית.

אם תרצי ניתוח תוודאי לפני שאין לזה השלכות בריאותיות

בהצלחה

ממש לא נעים.. מצד אחד, אני בטוחה שתמצאי את הזיווג שלך כמו שאת והוא יאהב אותך. תאמיני לי, מניסיון, היום כבר נשואה ב"ה די טרייה, ושמעתי לא פעם מבעלי על כמה בחורות שיצא איתן והכרתי אותן הוא תיאר לי שהוא הרגיש דחיה ברמה ואני מכירה אותן, הן ממש לא מכוערות או משהו, פשוט כשזה לא זה- ה' מראה לבחור/ה את מה שהוא צריך לראות בשביל להוריד. וכשזה זה, אז הוא מעוור ופשוט מוביל לחתונה.. 

אז זה דבר ראשון, להאמין, שאם ה' ברא אותך ככה, הןא ימציא לך את הזיווג ככה! 

 

לעומת זאת, רוצה לומר לך שאני באופן אישי עשיתי ניתוח אף, לא היה לי אף גרוע, אבל הפריע לי. 

עשיתי, הרגשתי יותר יפה ובטוחה ועדיין לפעמים בחורים הורידו וירד לי הבטחון. הבטחון לא אמור להיות תלוי בזה. אבל אפ זה מפריע לך באופן אישי ברמה ש.. מציק לך, אני בעד. אבל לא בגלל שזה מה שיביא לך את החתן, בגלל שזה מפריע לך אישית. 

מכירה עוד משהי שהיה לה אף ממש לא יפה, בלשון המעטה הפריע לה כל החיים, היא עשתה את זה בשביל עצמה. תדעי שעם האף שלה, אף בחור לא הוריד אותה. כי זה לא קשור. מה שהבחור רואה זה מה שה' נותן לו לראות. לדעתי. ככה אני רואה את הדברים. ובכ"ז היא עשתה ניתוח בשביל ההרגשה שלה.

 

אז תחליטי לפי ההרגשה שלך, לא לפי בחור שאמר וכו'. נכון שזה לא נעים. בכלל. 

ועדיין, תבדקי אם את עושה את זה כי את רוצה וזה מפריע לך או משיקולים אחרים שהם לאו דווקא נכונים בשביל לעשות את הניתוח הזה. 

 

בהצלחה!  

מבחורות שאת מכירה... צרם לי מאוד לקרוא. תחשבי מה היית מרגישה אם מדוייט לשעבר היה אומר לאישתו דבר כזה עלייך..

סליחה. פשוט לא הצלחתי להתעלם

ברמה המהותית כמו שכתבו פה זה לא באמת אמור להשפיע על ביטחון, קשר זוגי טוב וכו'. אבל אני רואה את זה כמו לייזר למשקפיים, שערות, כמו איפור שנשים כל יום מתאפרות.. זה לגטימי לגמרי ותודה לה' שהרחיב לנו את האפשרויות להתייפות. עד שכולנו נהיה יפים חיצונית בגאולה השלימה

לכי על זה והביטחון שלך יעלה... 

והבחור סתום ומגעיל... 

חיבוק.
ממליצה על טיפול רגשי.
אם תגיעו למסקנה שניתוח אז זה יהיה בע"ה ממקום שלם ומבורר.

ו..
לכל אחת יש את ההתמודדות שלה, וזו כנראה שלך. אבל תזכרי שאת לא לבד, כולנו מתמודדות עם משהו בנושא הזה, גם אימהות ומבוגרות.. (וגם בנים)
זה יכול טיפה לאזן ולהרגיע..

בהצלחה נשומעס!:-*

את שואלת שאלה שנראית לכאורה שטחית אבל היא נוגעת בשורש מאוד עמוק.
אז אפשר להציע פתרונות חיצוניים כמו שהציעו פה, והאמת שזה יהיה כמו כל הצעה מעשית אחרת שאפשר לתת לאדם שלא מתחבר לחלק מסויים בגוף שלו, ואם זה מה שנכון וטוב לאדם לעשות, שיעשה.

מהסיבה שאני חושבת שמה שהעלית פה נוגע בנקודה מאוד עמוקה ביחס שלנו לגוף שלנו, וזה נוגע לכולנו גברים ונשים, אני רוצה להתייחס לפן המהותי יותר שחלק כתבו עליו כבר.

בני אדם הם מכלול שלם שנמצא בתוך גוף, שלא אנחנו בחרנו איך יראה בדיוק. וכמו הרבה דברים אחרים בחיים ובמבנה שלנו, יש בו חוזקות וחולשות, דברים שיותר אוהבים ומתחברים אליהם ודברים שפחות. וכל אחד ואחת מכירים את המאזן הזה שמתקיים בתוכנו. זה חלק מלהיות בני אנוש שנמצאים פה כדי לעבור תהליך של תיקון ואיזון. הביטוי של התיקון הנדרש הוא במעשה, אך לרוב הוא מתחיל קודם בתיקון המחשבתי שעובר גם דרך הדיבור שלנו.
מה הכוונה?
ההתייחסות והגישה שלנו לדבר מסויים, אם נתחבר או נאהב אותו, מושפעים מהמחשבה שלנו ובנקודת המיקוד שלנו. אם הגישה היא כזו שמתרכזת בשלילי, בוודאי שיהיה קשה להתחבר ולאהוב, אם נתמקד בחיובי, זה יעזור לנו להתחבר למרות ואולי אפילו בזכות מה שנראה שלילי וחיסרון. ויעידו כל הסיפורים על כך שדווקא מה שנתפס כחיסרון היה בדיעבד לטובה, או על מצבים שעם הזמן והעמקת החיבור מה שנראה כשלילי בתחילה כבר לא בהכרח נתפס ככזה בהמשך. אותו דבר אפשר לומר לגבי עצמנו, גם בתחום הפנימי וגם בחיצוני, נקודת המיקוד משפיעה רבות על התפיסה שלנו את עצמנו.
נקודה נוספת שחשוב להאיר עליה, הנשיות או הגבריות של איש או אישה לא נמדדים על סמך פרטים מסויימים בה או בו. הם מתגלים במכלול האישיותי של האדם, שכוללים את כל הרבדים שקיימים בו. כשמסתכלים על זה מנקודת מבט כזו, וזה מתחיל בגישה שלנו לעצמנו קודם כל וביכולת שלנו לאהוב את עצמנו איך שאנחנו על כל חלקינו, המוארים יותר ופחות וגם המוצללים שבנו, זה גם ישפיע על תשומת הלב של מי שנפגש איתנו ולמה הוא ישים לב יותר.

אמנם לא עצה מעשית כל כך שדי דורשת עבודת עומק וזמן, אבל מקווה שתיתן לך משהו בכל זאת.
החלטות טובות לטוב לך!

את לא משחק

להתחרט זה לגיטימי
אבל בדרך מכבדת של לקיחת אחריות

אחלה חוש הומור...

דווקא זה אמור להיות הפוך,
על הטסט הראשון הייתי פוחד שהטסטר נרדם לה.
אחרי כמה טסטים זה אומר שהיא ממש השתפשפה והייתה צריכה להפציץ בשביל לעבור..

תנו לי נהגת מטסט שלישי והלאה

הדברים כשעוסקים במשהו הוא נראה מרכזי ויותר בעל נפח ממה שהוא באמת)

הרבה פעמים בעיה עם מראה של האחר, או בכלל עם תכונה מסויימת בו היא כתוצאה של משהו שאנחנו לא שלמים בו עם עצמנו, כמו מידה או תכונה שאנחנו צריכים לתקן, או תחום מסויים שחלש אצלנו. וברגע שנפתור את זה אצלנו הרבה דברים באחר פחות יפריעו לנו.