פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 253)

ולא קשר שמבוסס על התלהבות מבנות רק כי הן בנות. (בקטע הלא טוב של זה)

 

הבנתי שאתה מנסה לנרמל את זה @advfb 

אז היי,

המודעות שלך זה כבר משהו חשוב.

 

מאד הגיוני שבהתחלה תרגיש ככה, הרי מעולם לפני זה לא ישבת ודיברת עם בת..

אז דבר ראשון לקבל ולהכיל את המקום הזה. הכל בסדר איתך.

 

ככל שהדייטים מתקדמים, אתה יותר אתה, ומי שאתה מתגלה וצף,

ובמקביל לזה, תראה, שאתה יכול לזהות אצלך שאלות, תחושות, רגשות על הקשר..

 

ואם המקום הזה לא מגיע- אז פשוט לנסות לשאול את עצמי שאלות שיבטאו את מה שאני מרגיש..

ממש לדמיין כאילו אבא שלך או אמא שלך רוצים לשמוע על הפגישה.. (וכמובן, אפשר גם לשתף אותם אם יש קשר קרוב ורוצים)

 

ובכללי, מומלץ לפני שמחליטים לצאת לדייטים, ובמקביל לדייטים, לחזק כל הזמן ולחדד את הבן\בת הזוג שאני חושב שמתאים לי ואת הבית שאני רוצה להקים בע"ה.

ככה, המקום הזה מבורר אצלך במידה בסיסית, ואתה לא מתלהב רק בצורה "שטחית" מבנות.  

 

ומצד שני, לשים לב שאתה נשאר פתוח ללמוד על עצמך ולתת הזדמנות לעצמך ולה בדייטים, ולא להיות במצב נעול. 

 

בהצלחה רבה.

מותר לספר לך שגם אני חששתי מזה לפני שהתחלתי לצאת?
מלא פעמים אני אומרת לעצמי שהלוואי שהייתי יכולה לחזור ולהגיד לאותה מדרשיסטית20 צעירה-אל תדאגי, בסוף עם כל ההתלהבות שיש בך-ויש בך ים התלהבות וכו' מהדבר הזה-יש לך גם שכל. וגם אם יהיה לך קצת מבלבל לפעמים, את לא תוכלי ולא תצליחי להתעלם ממנו. לא יתכן שיהיה לך קשר שלא יהיה נכון לך ואת תמשיכי רק מתוך התלהבות. השכל לא יתן לך.
בקיצור, מבפנים הדברים נראים אחרת.

אני אשאל אותך ככה-
תאכלס, אתה יכול לדמיין את עצמך מתחתן עם משהי רק בגלל שאתה מתלהב מזה שהיא בת?

תסמונת החצאית (מעניין אם יש גם מקבילה אצל בנות חרדיות)

אתה תתרגל עם הזמן. אל תדאג. רק תקפיד לא לתת לרגש לגלוש יותר מדי ולהישאר עם פיקוח שכלי וכמו שכתבו לך יפה אני זמנית כאן ומדרשיסטית

רק שאין לה שם

נראלי שיש מצב שאתה מתלהב מהסיטואציה הזאתי שמישהי מדברת איתך סתם בגלל שהעולם הזה של הפגישות עם המין השני הוא מלהיב ומושך, אבל ברגע שתהיה בתוך הסיטואציה הזאת ההתלהבות הזאת תרד לך כיוון שכבר "השגת" אותה כביכול בזה שאתה ופגושתך יושבים ביחד לדבר.
עדיין תישאר התחושה הנעימה (תלוי פגישה) שאתה מדבר עם מישהי, זה הכי הגיוני ומתבקש, יש מתח מושך בין המינים, אבל ההתלהבות החיצונית שאולי קרה פה משו בזה שדיברת עם מישהי שלוש דקות תעלם ( לעניות דעתי).
אמנם אם חס וחלילה לא תזכה להתחתן עם הבחורה הראשונה שאתה נפגש איתה, אז בין הקשרים השונים עדיין יכולה להיות סיטואציה שבה אתה מתלהב מזה שמישהי דיברה איתך שלוש דקות. אבל בפגישה עצמה אין ספק שזה לא משו שיוביל אותך לחתונה כיוון שכבר "השגת" את היעד הזה של להיפגש עם מישהי לצורך חיבור וקשר אישי.

אבל אוליי אני בכלל טועה ואני בכלל לא בכיוון, בכל מקרה נראלי שאם אתה לא רגיל לדבר עם בנות סתם ככה אז זה ממש הגיוני שיקרה.

בשתי מילים: אם אתה חושש מזה - זה לא יקרה לך. הבעיה הרצינית היא אצל אלו שלא מודעים לענין.

 

אשתדל אולי להאריך יותר פעם אחרת

ותמשיך לצאת, לאט לאט תתרגל וההתלהבות תרד עד שתוכל להסתכל באופן רציונלי אם היא מתאימה לך או לא.
אגב, זה לא כזה נורא להתחתן עם הראשונה

כנראה מתעדים את החתונה בלייב, ורשם הנישואין ביוטה מאשר את זה

מי מצטרף אלי לנסות את הקטע?

אח שלי שלח לי את זה וכתב:
"ישר חשבתי על זה שבטח הרבה מהדייטים שלך נראים משהו כזה.."

וואו תודה על הפרגון 🤦‍♀️
אחים גדולים זה עם 🙄

איזה כיף שמפרגנים ככה
תענוג

סא - ע
עא - פ
קא - קיב
קלא - קמ

קמא - קנ ויהי רצון

הנה לקרוא להצלחה וברכה של כולנ"ו ובפרט של @חן,
שה' ישלח לה ברכה והצלחה, אמן!
ישר כוח!!

בטח יש לו תמימות חיובית

הוא מתנהג מוזר? הוא עושה משחקים?

 

אם מנסים להיות כמה שיותר טבעיים וישרים אפשר נראה לי להתעלות מעל בעיות של 'חוסר נסיון'...

'נסיון' בכל מני נורמות? בסדר. לא הדבר הכי חשוב.

אם יש לו מזה חוסר בטחון עצמי - זה בעיה יותר גדולה. ובזה דווקא את יכולה לעזור לו.

 

הבעיה היא לא שהוא חסר נסיון אלא שהוא לא מתאים את עצמו אליך ולסיטואציה.

את יכולה לדבר איתו ולשדר לו שלווה עד גבול מסויים.

 

אל תתייחסי אליו כ'צעיר' בתחום, זה לא יקדם את הסיטואציה.

להיפך, אם את משדרת בטחון וטיפה מכוונת אותו זה נראה לי יכול לעזור

 

כמו שכתבו, תהני מהתמימות החיובית

תהני מהכוחות החדשים ומהאמונה בתהליך 

 

מה מפריע לך?

האם זה בר תיקון? האם אפשר ללמד אותו? את? השדכן? 

מוכנה לחשוב איתך איך לעשות אתזה. 

 

 

בעיני את יכולה להרוויח מזה הרבה יותר מלהפסיד

גם לאנשים אחרי שנים בדייטים יכולות להיות טעויות 

 

יש משהו מאוד יפה בחדוות הראשוניות הזו 

תהני ממנה 

תשאל את הסקרנית ששאלה אותי בפרטי

תלמדי ממיונז

אני ממש לא אוהב להיות הראשון שהיא יוצאת איתו.
אחת הסיבות שאני לא אוהב לצאת עם קטנות זה החשש שאני אהיה הראשון שלהן

וגם לי היה תאקלים בתקשורת, אבל גם היה לו רצון מדהים מדהים ללמוד ולעשות...

הוא היה במוכנות באמת לעבוד, הוא לא היה מותש. הוא רצה להשקיע. הוא היה באנרגיות שיא ללמוד...

(זה קרה לי פעמיים - פעם אחת לא היתי הראשונה, אבל הייתי הקשר הראשון הרציני שלו מעבר לכמה דייטים בודדים, ויצא לי גם לצאת עם מישהו שהיתי הראשונה שלו וגם הוא היה מקסים)

ברור לחלוטין שכל מקרה לגופו...  אבל שתדעי שזה לא תמיד גרוע ויש משהו כיף דווקא בראשוניות ובתום הזה..

לא יודעת אם זה באמת מעודד אותך כי נשמע שכרגע זה בעיקר מעצבן אותך ומקשה עלייך נורא..

 

מה הבעיה העיקרית? שאת מרגישה שהוא לא מספיק מעריך את מה שיש בך ושאם הוא יצא עם עוד אז הוא יעריך?
כי אם כן, זו מחשבה לא בהכרח נכונה, כלומר יכול להיות שזה מה שיקרה,

אבל יכול להיות שזה רק יבלבל אותו יותר ויכניס לו השוואות לראש...

 

ובקשר לסעיף ב', שאת רוצה שהוא יצבור ניסיון -

נשמע שמה שמציק לך זה שאת המובילה ויודעת מה צריך לעשות והוא לא?

אז זה לא לגמרי אותו דבר, אבל מצרפת לך פה קישור לתגובה שכתבתי לא מזמן בעניין דומה על הובלה.. אולי זה קצת יעזור

>>> - לקראת נישואין וזוגיות

והוא התלמיד

"הוא מדהים. היה לו כזה רצון להשקיע. ממש תלמיד חרוץ..."

כאילו מהמם שאת לוקחת את זה לחוויה טובה חחח

אני בעד לגמרי. ומסכימה איתך. גם אני רואה בזה הרבה יתרונות...

אבל כאילו בפועל בואי, שיש פערים כאלה, לרוב אולי זה נחמד אבל חתונה פחות... 

 

פערים שלא קשה לגשר עליהם

לא רואה אידיאל בלהיות מורכבת

אז אין ככ יותר מדיי מה לעשות 

את לא יכולה להקפיץ את הבן אדם 5 שנים קדימה נכון? חח

וגם אם כן יכול להיות שלבנתיים את תקפצי עוד איזה 5 שנים. ואז שוב פערים. 

זה גם מבנה אישיות. לי אישית זה יכול להתאים בגלל מבנה האישיות שלי, ואני חושבת שלעוד

אם בהרגשה הוא מרגיש לך ילד, אז זה לא יעזור כמה שתכילי, זה פשוט לא יעבוד.

ואני לא נגד. הוא יכול להיות קטן ממני בהרבה אבל בהרגשה הוא ירגיש לי בוגר וברמה שלי.

הכל קשור בהרגשה. לכן באמת אני לא פוסלת על סמך גיל... אלא כל מקרה לגופו

 

במקרה של השרשור הזה מדובר על ניסיון ספציפי בדייטים, וכל הנלווה להם. בזה אני רואה יותר מעלות מחסרונות, וגם לא מהותי בעיני.

אם כי מצד ההגיון ברור שיש פערים... 

כמו כל מקצוע בחיים שאין ניסיון עושים טעויות, זה חלק מהלמידה

אני טועה כל פעם מחדש, נוראות! ולפעמים יותר מבהתחלה... הרבה יותר

זה הבשלות

זה היכולת להבין מה אני רוצה

זה היכולת להחליט ולהיות שלימה עם ההחלטה שלי

ולהסתכל על אז והיום, אם רואים שינוי לטובה זה אומר שהתקדמתי...

 

(אני לא צריכה להגיד לך את זה חח את יודעת טוב ממני)

יש כאלה שיוצאים שנים ופחות בשלים. קשור לאישיות לאו דוקא לניסיון לדעתי. קיצור לדעתי לא מעכב.

ובעצם גדל עם השנים מבחינה פזיולוגית 

אבל מבחינת ההתפתחות הנפשית/רגשית נשאר באותו מקום... 

 

1) לדעתי זה טוב שהוא לא הסתכל על בנות אחרות לפניך

זה מחמיא לך כאישה

 

2) מצד שני, אם האופי שלו ילדותי ולא בוגר מספיק - זה לא משנה עם כמה בנות הוא יצא

 

(יש גם כאלו בני 30 ומשהו - שנפגשו עם מליון -  ש"תקועים" ועדיין ילדותיים ולא בוגרים באופי שלהם וקשה להתקשר איתם)

 

ואם אינך מחבבת את אופיו - כדאי לנסות עוד כמה פגישות לבדוק עד כמה זה דוחה אותך

אם ממש דוחה הילדותיות שלו - תורידי

את צריכה מישהו שלפחות קצת זורם וכיף איתו

 

בהצלחה 

ממש

כתבתי משהו לא לענין?

את מדברת על פערים בידע?
את מדברת על פערים בהתמודדות עם תכנולוגיה?
בפתיחות עולם
בכמות התקשורת...

אני מדברת על פערים מבחינת מדיה, טכנולוגיה.
מישהו שגדל על זה לעומת מישהי שלא. וההפך.

אני אשמח לשמוע את הדעה שלך ואז אני אגיב אליה כי כמו שכבר ענו לך זה לא נראה כמו פער שעליו יפול ויקום דבר

לדעתי, הפערים בתקשורת שאני מדברת עליהם,

אז, מאד תלוי מי הבנ"א ואיפה הוא גדל. 

יש אנשים במקומות סגורים שהם לא סגורים. (במובן הטוב של זה)

 

אבל מודה, שזה עדיין נק' שמפחידה אותי.

 

מרגישה שעברתי תהליכים (אוטומטים, כי אני בחברה כזאת) של התמודדות עם המדיה, 

כמו אסמסים, ובאופן זמני (מבחינתי) WhatsApp..

 

שבכללי, מעבר לפלאפון "חכם" זה חתיכת מעבר לדעתי.

אם זה ברמת ההיחשפות לעולם, ואם זה בשינויים שאתה עובר עם עצמך. לא סתם מזהירים על זה. אם אין כלים חזקים בני נוער יכולים ללכת לאיבוד בקלות. וזה כואב.

 

מה שמפחיד אותי, זה ששמתי לב, שבאמת יש הבדל בין אנשים "פתוחים"- בעקבות הפלאפון "החכם" לבין כאלו שלא. בדברים טכניים כמו להסתדר עצמאית במלא דברים (וויז, מייל, זמינות ועוד..) ובדברים יותר עמוקים כמו היכרות מקרוב עם אנשים ששונים, דעות אחרות, יש כ"כ הרבה דברים באינטרנט.. וכן, יש הבדל שזה מהפלאפון ולא מחשב, זה הרבה יותר זמין ומעסיק. אז תדמיין שנייה את האיש בלי ואת האיש עם, יש הבדל.

 

כשדיברתי על זה עם אמא שלי, היא אמרה לי שאני צריכה לחשוב לאן אני שואפת ועם מי אני יצליח לבנות את זה.

למשל, אני לא יכולה לצאת עם בחור שלדעתו רדיו זה טומאה.. כי כל החיים הוא ינסה לשנות אותי ויגיד לי שאני ח"ו כופרת או משהו כזה. (אני מדברת על דברים מהותיים שלכל אחד זה קודש, ואופי לא יעזור פה)

ולדעתה, עדיף מישהו בלי סמארטפון, כי בן זה לא בת. אבל דיברנו על זה שהיום העולם ממש שונה, וגם לדוסים יש, אז הסכמנו שצריך לבחון את זה כל מקרה לגופו ולשמוע ולראות על מכלול האישיות וכו'.

 

נראה לי שכל המקום הזה של פערים בתקשורת והבנה, מפריע לי כי אני לא רוצה שהוא יהיה שונה ממני מבחינת ההיכרות עם העולם, יענו שלא יהיה תמים (בקטע הלא טוב של זה) אוף, שוב צף לי המקום הזה של אנשים בלי ואנשים עם. וזה מעניין, כי אני בעצמי לא רוצה סמארטפון, ובכל זאת למדתי מהשהות איתו לא מעט. 

 

עוד נק', שגם יצא לי לדבר עליה עם אחים וחברות, זה, שיש הבדל עצום, בין להיות עם סמארטפון כרווק לבין נשוי.. אין לי מושג מה עדיף. אבל אני מודה לקב"ה שאני מתמודדת עם זה עכשיו ולא "מגלה" את זה כנשואה. מרגיש לי הרבה יותר רגוע וטוב ככה. הבחירות שלי הרבה יותר אמיתיות ומחוברות אליי. 

אני חושבת על זה, שלמשל, אתחתן עם מישהו שלא היה לו אף פעם סמארטפון ואז אחרי כמה שנים שאנחנו נשואים נחליט שיהיה לו (כמובן עם סינון והכל) וואו זה פער. 

 

אולי אני טועה. והכל תלוי בבנ"א. בכל השנים שהוא צמח עד היום. 

 

פשוט הכלי הזה שנקרא "סמארטפון" יכול להפך אנשים כמו שכתבתי, אז לכן זה מפחיד אותי. 

 

סליחה אם זה קצת מבולגן.. 

 

אני התחלתי להשתמש בסמארטפון בצבא בגיל 21 ככה שאני יודע על מה את מדברת. אבל אלו עניינים של השקפה. לדעתי אדם צריך להיות חשוף לעולם אך במידה ועם סינון וממקום של עולם פנימי עשיר, סוג של בועה פנימית שלא תיתן לכל רוח להזיז אותו.
סמארטפון זה התמודדות אישית ופחות זוגית מה שכן הצורת שימוש בו מעידה על השקפה ועל פתיחות גם במובנים אחרים.
את רוצה מישהו שמרן שגם אם יש לו פלאפון שלא יהיה תקוע בו ושיהיה לו סינון גבוהה- אחד שמשתמש בפלאפון בעיקר לוויז וואצפ מצלמה ואפליקציות שעוזרות בחיים ופחות לרשתות חברתיות כפיסבוק ויוטיוב.

לסיכום מבחינתך סמארטפון זה התמודדות וצריך ללמוד לשלוט על הכלי הזה כדי שהוא לא ישלות בך
ומבחינת בעלך את צריכה מישהו שמרן שגם אם הוא משתמש בסמארטפון הוא משתמש יותר לתועלת ופחות להתקשרות לכל העולם

אני מכווה שהייתי מובן... מוזמנת לשאול

בקשר לדברים שכתבת:

 

נכון, זה עניינים של השקפה מה שאמרתי. 

 

כהתחלה, אכן, סמארטפון זאת התמודדות קודם כל אישית, שבאמת כל אחד בה יוצר את הגבולות שלו.

 

ובהמשך, היא משליכה על ההתמודדות הזוגית והמשפחתית. 

 

נראה לי שבגדול, הגדרת טוב מה שרציתי. חשוב לי שזה יהיה לתועלת ולא לסתם. וכמובן, זה דורש גם ממני להיות במקום הזה..

 

 

זה רק אומר שהנושא הזה לא מסודר לך בראש. לכן השתדלתי לסדר לך אותו כדי שתתמודדי עם כל חלק בנפרד.

אני חושב שזה היה לתועלת אבל הסיבה שרוב האנשים פה לא התרגשו מהפער הזה כי לרובם יש ניסיון איתו. יש להם הכרות עם המכשיר ולכן הם יודעים גם איך להתמודד איתו בעצמם וגם מה יהיה השימוש של הבעל/אישה שהם מחפשים

אבל לדעתי זה לא פער מהותי ואפשר להתגבר עליו בקלות

אחרי תיאום ציפיות בסיסי אני מאמין שזה מסתדר בהקשר הזוגי

בסופו של דבר, לי זה כן נראה מהותי, ומאד תלוי מי הבנ"א

ישנה את ההרגלים שלו מול אשתו..

כזה מהותי?

בכללי המכשיר. 

דורש התמדה
הדרגה
והכלה מצד בן הזוג.

מראש לדעתי עדיף לא להיכנס לדילמות.
מאד קשה לצאת מהרגלים שמקלקלים

שיש אינסוף כאלה וזה פסיק מתוכם, נכון?

בטח שזה לא שייך לחשיבה לפני הנישואין כשיקול כלשהו

כי אני כן..

יהיו מן הסתם המון הרגלים שונים שיהיו סותרים בינך לבין בעליך.

כל הרגל וכל התנגשות בין ההרגלים שלכם היא משמעותית.

האם זה ההרגל היחיד או המרכזי? לא נראה לי.

"בטח שזה לא שייך לחשיבה לפני הנישואין כשיקול כלשהו"

עכשיו תבדקי את כל ההרגלים של מי שאת רוצה לצאת איתו?

אני לא חושב שההרגל הזה שונה מהרגלים אחרים שדורש התייחסות מיוחדת.

לחיות לצד עוד אדם בחיים זה דורש המון התגמשות ויכולת הכלה והבנה ואני לא חושב שהעניין שהעלת הוא דווקא המקרה הכי קשה בין בין כל המקרים שקיימים.

לפני מה שהבנתי עד כה.

מתכוונת שזה כן חשש שאמור להוביל אותי לבחון את זה לפני דייטים ובתוכם.

מה ההבדל בין ההרגל של וואטסאפים או סמסים/שיחות לבין כל הרגל אחר שיכול להתנגש?

יש המון הרגלים שמתנגשים... את בודקת במהלך הפגישות את כל ההרגלים של הבחור שמולך?

לכל אחד מאיתנו יש דברים שמהותיים לו. לומדת על עצמי שהנק' הזאת של ההשקפה והדרך חיים זה חשוב לי.
יפריע לי מישהו שלא כמוני בדברים מסוימים. כי לי זה מקום "רגיש".

ומבחינתי זה בעיקר הרגל ולא אידיאולוגיה ומפה נבעה החוסר הבנה שלי

יש לנו בבית פלאפון אחד עם וואצאפ ואינטרנט
זה לא מפריע לזוגיות
מדברים על זה ומוצאים את דרך האמצע
שטובה לשני בני הזוג.

חשוב לנו להשקיע בבניין הזוגיות וממילא אנחנו משתדלים שהמדיה לא תפריע לנו בזה.

וזה גם מעשיר אחד את השני

מבחינתי זה לא מתאים גם בדייטים מתקדמים.

בעיני התחושות שעלו בך מגיעות ממקום טבעי של צניעות פשוטה.

 

זה לא צנוע (אפילו כשהולכים עם חברים אני לא אוהב שנכנסים בלי חולצה כשיש בנות, אז בדייט?) וממש לא מתאים..

אבל אני חייב לומר שיש לי חבר טוב מאוד שעשה את זה בדייט התחלתי, בצורה יותר נועזת ממה שכתבת🤦‍♂️
והיום הם נשואים באושר..
כמובן שהיא הבהירה לו שזה לא מקובל ולקח זמן עד שהוא פייס אותה.

כנראה שפחות.
זה אינבידואלי

היתי פעם בדייט שהיה בור לידינו והוא רצה לטבול לפני שבת ומבחינתי זה היה ממש סבבה מהסיבה הפשוטה שאני לא היתי ליד..

את לא מוזרה בכלל שזה הרגיש לך לא נעים .. כמו ש@מדרשיסטית20 אמרה, יש בך רגש טבעי של צניעות והגיוני שזה הביך אותך, (כן, גם אם בדרך כלל את סבבה עם זה שיש בחורים בלי חולצה במעיין לידך..)

 

בעיני זה לא ככ מתאים להיכנס אחד ליד השניה ככה. לא בהתחלה של קשר ולא בהמשך.

(בהתחלה זה מביך - כי מה קשור, ובהמשך - דווקא כי מאוד קשורים ולא שייך עדיין וכדאי לשמור על גבול)

עם זאת, יכול להיות שזה נובע סתם מחוסר מחשבה (הרבה חוסר) והוא לא חשב יותר מידי אלא פשוט ככה הוא רגיל להיכנס... בנים לא תמיד מודעים להסתבכויות של בנות עם כניסה למים... זה די רגיל להם שהם נכנסים למעיין והבנות מחכות בצד...

לא לגיטימי בכלל אם מרגיש לך לא בנוח... אבל ישמצב שהוא עשה את זה מחוסר מודעות ולא ידע שככה תרגישי וסביר שבכלל לא חשב על זה, בנים - לכי תביני

פעם בקשר לא מאוד מתקדם, אבל בוודאי אחרי שלב הדייטים הראשונים, הלכתי למעיין עם בחור, והוא שאל אם זה סבבה שהוא יכנס בבוקסר!! אמרתי לו שזה לא מרגיש לי בנוח, אז הוא אמר שיכנס עם בגד ים. וזה עדיין לא הרגיש לי בנוח כ"כ, אם כי ברור שזה הרבה יותר סביר מבוקסר. אבל כל הסיטואציה, בכלל להגיד לו שזה לא סבבה לי, וגם זה שהוא נכנס למים בלבוש חלקי... לא הרגיש לי טוב. בנוסף, אני ישבתי ושכשכתי רגליים, והוא נכנס לגמרי והשפריץ עליי, אבל הרבה יותר מדיי והחולצה קצת נצמדה אליי ופשוט הרגיש לי כ"כ לא בנוח, זו הייתה סיטואציה ממש לא נעימה. וזה היה בקשר עוד קצת מתקדם, ק"ו כשמדובר בדייטים ראשונים.

וביחד עם זה שאת נורמלית וממש לא מוזרה שהרגשת לא נעים, זה מראה שאת צנועה גם בנפש ובמידות וזה מצויין!

חשוב לציין שהרבה בנים מייחסים הרבה פחות חשיבות לעניין הצניעות של עצמם, להבדיל כמו שאנחנו מייחסות הרבה פחות חשיבות לשמירת העיניים. יצא לי פעם לטייל עם בחור בקשר מתקדם, והוא הרגיש כ"כ לא בנוח ששאלתי אותו בתמימות גמורה למה הוא הוריד את המשקפיים ואם הוא רוצה שאני אנקה לו אותם.. והוא השיב לי במבוכה שיש מסביבנו מראות לא כ"כ צנועים אז הוא מעדיף להוריד את המשקפיים.. כ"כ הערכתי אותו וכעסתי על עצמי שלא שמתי לב ולא הייתי רגישה לסיטואציה והבכתי את שנינו... אז יכול להיות שגם הוא פשוט לא מבין את הבעייתיות בעניין וזה לא מעיד עליו בהכרח משהו שלילי, אלא סתם חוסר מודעות.

בתחום הזה יש גם הבדלים בין בנים ומה שמרגיש להם צנוע/ בנוח. כשהתארחתי אצל בחור (אחר ), אח שלו ואבא שלו הרגישו חופשי להסתובב בבית (כשאני שם) בגופיית ציצית/ גופיית ספורט, ולעומתם הבחורצ'יק ביקש ממני לצאת מהחדר כשהוא החליף חולצה לרגע למרות שלבש גופיית ציצית מתחת... זה הרבה עניין של הרגשה ולא של הלכה.

לכן:

א) הגיוני, בריא וטבעי שהרגיש לך לא בנוח

ב) זה לא בהכרח מעיד משהו על הבחור, בוודאי שלאו דווקא משהו שלילי

ג) אם זה מצטרף לעוד דברים, זה כן יכול להעיד על הבחור כל מיני דברים (שהם לאו דווקא שליליים אובייקטיבית, אולי סתם סביבה ותרבות שונה/ פתיחות/ הרגשה בנוח/ חוסר תשומת לב/ חוסר מודעות)

חלל שקיים בחינוך ליחס בין המינים בציבור הדתי.

חוסר מודעות לנושא מיניות והיחס בין המינים הוא לצערנו דבר שבשגרה כיום. בגלל שבהרבה מרומות הוא עדיין 'טאבו'.

 

המקרה שהיא הביאה וגם את - הוא חוסר מודעות קיצוני יותר ממה שרגילים להכיר.

אבל חוסר מודעות (בכל נושא) ממש לא  מעיד על דברים אחרים מעבר לאותו נושא..

 

והלוואי וימשיך לחלחל יותר ויותר. 

לא מתאים בשום שלב. גם לבנים יש הלכות צניעות.

זה ממש מובן ואשרייך.

זה פשוט לא שייך.

לא המקום ולא הסיטואציה. 

 

יש מקומות שזה יותר מקובל נראה לי, 

אבל לא הופך את זה לתורני. 

 

 

עברתם כבר את שלב הדייטים העירוניים והגעתם לשלב הדייטים הטבעיים תרתי (ואולי תלתי) משמע אז הוא הרשה לעצמו או שהוא פשוט לא ממש מודע. לא חושב שצריך לחרוץ דין

ובתכלס אני גם לא מבין מה שייך ללכת לדייטים במקומות כאלה בשלב התחלתי אבל אולי אני לא מעודכן

כשיצא לי (מאז שנכנסתי להסדר) לפגוש בנים ובנות תמימים זה היה ממש יפה בעיניי. ואיזה כיף להם שאין להם את כל המשא התודעתי הבעייתי על הגב שלא קל להיפטר ממנו (אבל אפשרי!).

וכששמעתי בצבא ובמקומות אחרים דיבורים של בנים ובנות מהעבר השני, כאלה שגדלו במקומות מאוד מלוכלכים בהקשר הזה, ריחמתי עליהם וחשבתי איזה הפסד גדול זה שהמשיכה וענייני הגוף לא נבנים לאט לאט על גבי האהבה והקשר הזוגי אלא בפני עצמם וככה נוצרות הרבה בעיות

זה באמת לא שייך
הרבה פעמים בטבע אין הרבה אנשים .. אפילו הדרך לשם .

בעניין הזה קצת חשופות. כלומר יש לא מעט גברים שירגישו בנוח עם גופיה/ בלי חולצה וכד כשהם לבד בבית או במקום שרק של בנים (צבא למשל). וחוסר המודעות לא בטוח שאומר המון
אבל לגמרי מסכים שלא לגיטימי בעיניי בכלל בדייטים ואני אישית גם לא הייתי מרגיש בנח בכלל בסיטואציה

אפילו כשאני עם חברים הסטנדרט הוא שלא מורידים חולצה אם יש בנות בסביבה
(יש גם סטנדרטים מחמירים פחות אבל זה באמת צעד אחד קדימה...)

איך לך זה עוד לא קרה?

המנהלת המסורה שלנו @ברוקולי.
מאז שהיא נכנסה לתפקיד יש פה עלייה משמעותית במספר הזוגות

 

וחופרת ומדרבנת ומשגעת אתכם/ן 

 

כבר הבוקר כעסו עלי    

 

 

ותודה @והוא ישמיענו הכל בזכותך. 

נראה לי שהכעס מבטא משהו כמו 'השלכה'/ 'התקה' בטיפול פסיכולוגי כלפי המטפל..

(לא שאני באמת מבין בזה.. אבל),

קיצר זה מראה שאת נוגעת אצלם בתהליכים חשובים

ואממ.. אני לא חושב שזה בזכותי 🙈

אתה צודק שכעס בד"כ מראה שנגענו בנק' משמעותית.
אבל הוא מצב לא טוב, שמגיע כשאדם מרגיש תקוע/חסום, קצת ללא מוצא.

אז כדאי לעודד אנשים אבל לשים לב שהם במקום שיכול לקבל ולא שזה מאיים עליהם כרגע

ואני מדבר באופן כללי, כן🙂?

לפעמים התועלת צריכה לעבור דרך המקומות הלא נעימים האלה.
וההתמודדות של האדם כלפי עצמו לפעמים כואבת וכהתגוננות הוא יכעס. מנגנון זה דבר טבעי

אבל חושב שאם הגענו לכעס זה סימן לעצור.
צריך לדעת מתי לדחוף להתמודדות גם אם קשה ומתי זה מזיק, ולדעתי כעס הוא סימן שהגזמנו (כמובן שאם הגענו למקום כזה אז לכעוס זה בסדר וטוב, לא כדאי לחנוק את זה).
לא רואה תועלת בכעס לעצמו

 

שמה שהוא בא להגיד- 

שהביטוי של הכעס יוצא כ "תסכול" אולי פרשנות שונה לסמנטיקה של העברית 

וזה ממש לא דבר שגוי 

ולעיתים - דווקא המשיכה עד הקצה וקצת מעבר מהווה תועלת לתהליך כלשהוא גם עם בחוויה הרגעית היא נראית שגויה . 

 

אני חושבת שהוא מסכים איתך (וגם אני) שמשיכה מעבר לקצה שגורמת לאנטגוניזם 

היא לא אפקטיבית ולעיתים מזיקה. 

 

 

דיברתי מהצד הנפשי הזה,
שאני מניח שאין פסיכולוג שלא חווה אי פעם, נראה לי יותר מדי פעמים אפילו.
וזה זעם של מטופלים שמופנה כלפיהם,
מתוך המקום הזה של תהליכים חשובים שהם מעבירים אותם אבל כואבים מאוד (הכאב הזה לעיתים הוא סיבת הטיפול..). והמטופל פשוט עושה 'התקה' ומפנה את הכעס ליעד הלא נכון, במקום להפנות כלפי עצמו או מקום אחר.

בד בבד עם הכעס בתוך תוכו הוא מודה למטפל, ואין לו רצון לעזוב אותו באמת (ייתכן שיעזוב כאקט של מחאה, אבל הגיוני שיחזור לטיפול..). ככה שפעמים רבות הכעס זה פשוט הגנה שהמטופל עוטה על עצמו, גם בחיים

מראות כמה חכמה יש בבריאה (מבנים מסודרים) וכמה גאווה זה דבר מגוחך. כולנו בסופו של דבר ברובד מסויים סוג של רובוטים שמשועבדים לתבניות שאין לנו שליטה עליהן (יש לנו אולי שליטה על האם לתת להן לצאת אבל על עצם הקיום שלהן אין לנו שליטה)

יישר כח. החכמתנו

ככה יומיים אחרי שהסופר המהולל @Half a man שנאם לנו סיפורי אלף לילה ולילה על ההתעקשות שלך - התארס..

@בזמן הקרוב מאשרת

למרות שהנושא פה הוא ברוקולי, אני חייב לציין שאני מרגיש ממש מרכזי בתגובה הזאת..
הוחמאתי, תודה..

כולנו מתעוררים בגללך עם סיוטים בלילה, מחשש "מי יודע מה יקרה אם לא נתארס בעוד 3.. 2.. 1.."

באמת תודה ל @ברוקולי ולכל מי שעוזר בעניין

שכדי לך לנסות...
תסמכי על האינטואיציה שלך
מקסימום באמת זה לא יתאים אבל לפחות ניסית.
גם שלא תצאי עם בחורים אחרים וכל הזמן תשווי אותם אליו. אחרי שאת מנסה וזה לא זה המוח שלך נקי

בהצלחה!

עם אבא שלך ואחיך למה חושבים שלא מתאים, תסבירי להם את ההתלבטות שלך, אולי הם יחדשו לך משהו.

 

ו.. 'לא נעים' תשאירי בצד.

החלטה כזאת זה לא לוגיקה טהורה...

 

הוא בחור חמוד ונראה לך שיש לכם עולם ערכים משותף זאת סיבה מספיק טובה לבדוק.

 

לא יודע מה הדינמיקה שלך עם אח שלך לכן בצורה פרקטית נראה לי יהיה קשה לנו לעזור לך. אולי תנסי להיות יצרתית לחשוב על דרכים שונות לפתור את זה

לגבי המשפחה - יש לא מעט שחשבו עליהם שזה לא יתאים והם נשואים בשמחה.. ככה שלא היתי מתרגשת מזה.

בעיני שווה לברר אם זה משהו ממש קריטי שהם רואים ואת לא (נגיד הוא אדם מאוד חסר סבלנות) או שזה סתם מחשבה שלא מבינים איך זה קשור אבל אין באמת סיבה קונקרטית למה לא... ואם זו האופציה השניה, אז לדעתי שווה לצאת...

 

ואישית, אני ממש בעד לצאת עם אנשים שיש לנו חשק לצאת איתם..

זה מתחיל את הקשר מנקודת פתיחה קצת אחרת.. את הרבה יותר מונחת שם ומוכנה להשקיע כי את רוצה.. זה ממש כיף

מסכים עם הכול אבל במיוחד עם הפסקה השניה

א. אם לא תנסי, יש מצב שזה ישב אצלך בראש גם כשמשיכי הלאה, עצם הנסיון עוזר לנו להחליט כן או לא.

ב. אני חושב שפער דתי הרבה פעמים אוברייטיד. בנוסף אם הוא זה שיותר דתי ממך יכול להיות שזה לא יפריע לו (ואם את שואפת למעלה, למה שזה יפריע לך?).

ג. אופי זה סופר חשוב, אבל כל עוד את לא מתחתנת איתו מחר, לאורך כל הקשר את תפגשי עם הפערים הללו, אם זה באמת יפריע הקשר לא יחזיק.

ד. מצטרף ל@בייניש נח תסמכי על האינטואציה שלך, יש סיבה לדברים שהיא אומרת למרות שזה לא תמיד מובן.

ה. מצטרף גם אני מכיר המון זוגות שכלפי חוץ לא נראה שיש ביניהם קשר והם נשואים (אפילו הבחורה הראשונה שיצאתי איתה, וזה היה קשר ארוך יחסית, לאחר תקופה שיצאנו חשבתי על זה שאנחנו ממש לא קשורים ומה לעזאזל עבר לשדכן בראש למרות שהיה לנו ממש טוב). וזה לגמרי כיף לצאת לדייט מתוךך חשק ולא סתם כי זאת נשמעת הצעה טובה.

ו. מה רע להיות מאוהבים קצת?

אני לא מבין למה את מתלבטת. פשוט תצאי איתו ותראי אם זה עובד או לא. 

 

כל ההתלבטויות שהעלית כאן, הם התלבטויות שבוחנים במהלך הקשר, לא לפניו. לפי מה שתיארת נשמע שיש סיבה מספיק טובה לצאת אתו ולבדוק. 

 

ומה זה משנה אם אח שלך חושב שמתאים או לא? מה הוא קשור בכלל? הוא יוצא אתו או את? תבקשי ממנו שיציע אותך אליו וזהו. 

הבחנה מצוינת - "כל ההתלבטויות שהעלית כאן, הם התלבטויות שבוחנים במהלך הקשר, לא לפניו"

הארתם נקודות...

תודהה! יאללהה, בהצלחהה ליי

מצד אחד, יכולה להבין-
כשזה רק מהפרטים והצד השני מתלהב זה יכול להרגיש שההתלהבות היא שטחית מדיי, ואולי כמו שהיא באה ככה היא תיעלם.

מצד שני-
ממש מותר להתלהב על הצד השני רק מהפרטים. נראה לי שאפילו יש משהו כיף -לשני הצדדים- בהתלהבות הזאת.
זה אומר שיש (לפחות על הנייר) פוטנציאל להתאמה, וההגעה לפגישות לפעמים תהיה בהתאם- ברצון, במוטיבציה, וכו'..

אגב, יש הבדל בין זה שהצד השני מאוד רוצה, לבין זה שהוא רוצה בכלל.. אולי כדאי לנסות להבין איפה על הסקאלה הזאת את עומדת.. (:

בעיקר בא לי לשאול מה את מגדירה כ'מאוד רוצה', ואיך את יודעת שהוא שם?

קשה לי עם אנשים שרוצים מידי זה מרגיש לי קצת אימפולסיבי ומה שבא בקלות הולך בקלות

אולי זה מה שמפחיד אותי שהוא מהבחורים האלה שנתלבב מכל בחורה

חשים את החוסר העמוק שלהם ולא יודעים תמיד איך לבטא אותו או לזהות אותו

על בחורה שהיה לה קראש 7 שנים על בחור. בסוף התחתנו. אחרי שנה התגרשו.
לא מתחתנים על פי רגשות.

תשתדלי לא לשים לזה יותר מדי חשיבות, ביחס שלו אלייך, תזכירי לעצמך בהתחלה שאת קודם כל בודקת אם הוא מתאים לך, ולא אם את לו...


וגם תשימי לב על הטאקט שלו, כשהוא מתלהב עלייך עדיין לא חושבת ששייך שיתייחס לקשר כאילו כבר סגרתם... (מנקודת המבט שלי, תכלס תעשי איך שאת מרגישה בנוח)

ואם אני עושה את זה זה בדממה בטח לא אומרת לו

גם המשפטים שלו לא נעים לי להגיד פה אולי הוא פה

ופועלת הרבה יותר מתוך השכל ולא מתוך הרגש. את מתסכלת על הדברים בעין מפוקחת והגיונית ולא נכנסת לדמיונות על העתיד והתלהבות. סה"כ לגיטימי...

דווקא משהו רגשן שמכיר את הרגש שלו מחובר לרגש האמיתי שלו ולא לדמיונות שעדיין לא נוכחים במציאות וגם לא סבירים שיקרו

בנושאים האלו גם מפתח רגש יותר מהר, לא?

הוא יכול לבחור לפעול בצורה חכמה ולתת לרגש לפרוץ אחרי שהוא בוחר שכלית, ואולי אז הרגש יהיה חזק יותר ביחס לאדם שהוא פחות רגשי..

הלוואי שזה היה כזה קל. בד"כ לא מחליטים "עכשיו אני מפתח רגשות לבן אדם" וזהו. זה קורה בתת מודע...

שמכיר את הרגש שלו טוב יותר מתי הוא יכול להתפרץ והוא נזהר יותר.

הוא חושב פעמיים לפני שהוא נקשר רגשית.

אדם עם רגש ממוצע שפחות מכיר את הרגש שלו יכול להקשר רגשית בלי לשים לב.

בכל אופן, ככל שיותר מכירים את הרגש ומחוברים אליו מודעים להשלכות ויכולים לתמרן איתו בסקאלה מסויימת.

את זה אני מקבל יחסית. תשובה טובה.

חוץ מזה שאתה לא תמיד יכול לשלוט על למי אתה נקשר ובעיקר מתי...

עם בחורים אני פחות אבל יש לי צד מאוד רציונלי כן

אלא שבעניינים האלו יש לך גישה יותר רציונלית ופחות מתמסרת ומתחברת לרגש (שוב, לא נטולת רגש, לא מתחברת לרגש)

אולי זה מלחיץ כי נוצרת תחושה שגם ממני מצופה להיות ככה... ושמצופה מהדייט להיות ברף מסויים אם הוא ככ מתלהב? וזה בהחלט מפחיד קצת...יותר תחושת מחוייבות כשעדיין לא מכירים בכלל...

גם אחרי 80 שנה אני לא בטוח שאדם יוכל להכיר את הנשמה של מישהו אחר.
הופעות מסוימות שלה, אולי אפילו רבות - כן

הוא לקח לך את האפשרות לעכל את זה בצורה מסודרת ולהחליט בעצמך

 

הוא לא "אשם", אבל זה חבל

את צריכה מישהו ששווה בפני עצמו

זה "משחק" הדינאמיקה ....

מצד אחד לראות שרוצה אותך

אבל יותר מדי, גם דוחה...כאילו הוא לא שווה מספיק , שבלי להכיר אותך הוא כבר רוצה....

מבינה אותך ממש

לדעתי תתקדמי עוד כמה פגישות ותראי ענינית אם הוא בנאדם טוב או לא

אולי סתם מרוגש

 

וגם, הרבה פעמים זה במתכונת - פגישה אחת טובה ואחת גרועה ... וחוזר חלילה...

אז מן הסתם הפגישה הבאה תהיה פחות בהתרגשות ואז תראי איך הוא כשהוא פחות שמח/נרגש

 

בהצלחה

אבל עצם ההרגשה הזו תמימה ויפה לדעתי.
שומעים הצעה שנראית מתאימה, בטוחים בה' אחרי שהתפללנו חזק שהנה הוא נענה לתפילותינו ושלח, קצת דמיון גם מתערבב ונוצרת הרגשה טובה.
זה קצת ילדותי, נכון, אבל זה עדיף לדעתי מאשר לבוא בחשדנות הטבעית וחוסר המעוף שיש אצל הרבה רווקים מבוגרים, שחוסם אותם. אם היו נותנים לי לבחור זה מה שהייתי מעדיף.
צריך למצוא את האיזון. לחוש את ההרגשה הילדותית הזו (זה לא במובן רע) אבל ביחד עם פיקוח שכלי. וגם לא להראות את זה לצד השני.

ולגבי ההמשך- "גם אחרי פגישה ראשונה איך אפשר לרצות ככ"- כבר כמה פעמים ראיתי שבנות פה כותבות על זה, שיש בנים שכבר בהתחלה רומזים או מדברים מהרהורי ליבם שזה יגיע לחתונה (וכמה פעמים זה אכן הגיע לשם בסוף...).
אז חשוב לדעת- לפי מה ששמתי לב, בנים נקשרים אחרת מבנות. הקשר מגיע יותר דרך החוויה והשדר שעל פני השטח ופחות דרך הדיבור. ולכן אפשר כבר מההתחלה להיקשר (ודווקא אחרי זה יותר לחשוב ולשים לב לדברים).
ב"חוויה" אני מתכוון למידות, מראה, לבוש, קול, צחוק, שמחה ואנרגיה שהבחורה משדרת (ואולי בנות גם נקשרות בעיקר דרך חוויה אבל זו חוויה שונה).

ההגיון בזה ("כולם בחכמה עשית") הוא שכדי שהבחור יוכל להיות שם בשביל הבחורה, לתת לה את הבטחון ואת היכולת לסמוך עליו ואז ממילא היא תוכל לרצות אותו, הוא צריך קודם לרצות אותה בעצמו. ואז מתאפשר לו לעשות את זה. ולכן ה עשה שבנים יכולים להיקשר מהר יותר על פי רוב. זה בעצם בשבילכן.

אז נכון שבנים אמורים למתן את זה ולא להראות את זה כי זה מרתיע ואפילו חוסם את הצד השני, אבל הכח הזה בבסיס הוא טוב אז אין ככ מה להרגיש רע עם זה. אפשר פשוט לרמוז לו איכשהו..
ואגב, אני מניח שגם הצד השני ירתיע אתכן- מישהו שיותר מדי עובד עם השכל ונקשר לאט. בד"כ מי שככה זה אדם בעל אופי שכלי או אדם לא כזה אבל שנחסם אחרי כאב אז הוא לוקח לאט כדי לא לכאוב שוב. הבעיה היא שזה עצמו יוצר בעיה חדשה כי זה מקשה על הבחורה כשהיא לא מרגישה שמתלהבים עליה.יש אולי כאלה שיודעים טוב לאזן בין שתי התחושות האלה בנפש (להיות משוחרר וזורם כמו בהתחלה אבל גם להבין שיתכן שלא ילך ואז הכאב לא יהיה גדול מדי אם אכן כך). אבל אי אפשר לבנות על זה

דברי טעם

שמח לשמוע..

זה יכול להשמע רדוד ואולי זה כזה אבל זה קיים אצל כולנו.

אם מישהו מראה לנו על ההתחלה שהוא בכיס שלנו אז אנחנו גורמים לפעמים לייחס לו חוסר הערכה, בצדק מסויים.

 

מה שכן - לפעמים ההתלהבות מתפרשת בצורה לא נכונה שהבחור יוכל לומר לבחורה "כן אני מתהלב אבל תעופי על עצמך לגמרי.. לא התלהבתי כמו שאת חושבת" זה מרגיש לי ישיר מדי אבל לפעמים הצד השני יכול לנפח את ההתלהבות. ויש גם אנשים שהם מראים שהם מתלהבים מכל שטות ואז שהם מתלהבים אנשים לא מבינים שהם עושים את זה על המון דברים וזה אישי.

 

וגם אם אדם תופס מאיתנו טיפה יותר ממה שחשבנו שצריך לא צריך לייחס לזה יותר מדי חשיבות. זה לא קריטי.

זה קשור אלי .. פחד לאכזב אותו

מוטבעת בעולם וקשה מאוד לדלג עליה, ולכן זה גם לא רצוי אם זה בא 'בכח'.
ברור שהיא מקנה יתרונות לאלו שזכו להיות יפים ומבאסת את אלו שלא זכו. כך גם לגבי עושר, חכמה וכד'. מבחינה אובייקטיבית אין שום הבדל בשאלה למה היא יפה ואני לא לבין למה הוא עשיר ואני לא.
צריך לדעת שכל החסרונות המובנים בעולמינו המצפים ללא יפה, נלקחו בחשבון לפרטי פרטיהם, ועל דעת כן נברא כך, ודווקא בגלל זה נברא כך.

קצובים לו כל שנה, ולא יופי שנולדים איתו ולמעט מקרים חריגים מאוד כמו פגיעות פיזיות למיניהן לא משתנה (וגם אם כן לא לטובה). יופי לא משנה כמה נשקיע בו נשנה מקסימום 10% מהמראה החיצוני. כנל לגבי חוכמה, זה דבר שיכול להיות נרכש.

 

וכמו שכתבת בעצמך, חולשה אנושית ליופי מוטבעת בעולם, לא ראיתי את אותה חכמה לכסף או לחכמה. שורש קיום החיים ההמשכיות של העולם בא מהיופי ולא מהעושר למשל.

 

ברור לי שזה לא מקרה ואיך שה' ברא אותי או כל אחד אחר זה אומר שזו הדרך בה הוא יממש את תפקידו בעולם וזה הכלי בשבילו להביא גאולה, וזה לא מחליש את השאלה אלא רק מעצים אותה

לא בגלל שהוא הכי מרכזי אבל בגלל שהוא חשוב ולא מדברים עליו כל כך.

מעניין שעכשיו פתחת את הנושא מצד הצורך הנשי שבעניין.

 

כתבת הרבה מאוד על ערך היופי אבל פחות כתבת על העניין הסובייקטיבי של היופי.

עד כמה את חושבת שיופי זה דבר סובייקטיבי?

עד כמה את מרגישה שיופי מקבל משמעות בהקשר רוחני יותר? 

לדוגמא - אדם שמלא באנרגיות והארת פנים הוא הרבה יותר יפה ממה שהוא לא כזה.

אבל גם בתוך סוגים שונים של יופי, אם נעשה משאל וניקח כמה נשים מאותו סגנון עדיין דירוג היופי יהיה דומה. כלומר אותם אנשים שאוהבים בטבעי יותר יופי מערבי למשל, אם ניתן לכולם כמה תמונות של אנשים בעלי מראה מערבי סביר להניח שדירוג היופי שלהם יהיה די אותו דבר. כנל לגבי מראה מזרחי וכנל גם לכמה מהמראות יחד. קיצור מקווה שהובנתי, ברור שיש העדפות שונות ועדיין גם בתוך זה יש אנשים שגם אם הם לא הסגנון שלך וודאי שתחשוב שהם יפים יותר מאנשים אחרים מאותו סגנון

 

לגבי יופי בהקשר רוחני לא כתבתי על כך כי זה מה שישר אומרים, וזה מרגיש לי מהפה ולחוץ. כלומר זה בהחלט נכון ואני רואה את זה על אנשים שהיופי הפנימי שלהם פשוט מקרין החוצה, או אפילו מישהי שאני מכירה שתקופה מסויממת הייתה נראית x ואחרי שעשתה שינוי ממש עם עצמה כמה שנים לאחר מכן פתאום יש בה יופי אחר. אבל שוב, זו נקודת פתיחה נמוכה יותר, וגם עם כל העבודה הרוחנית שאדם יכול לעשות, יופי חיוצני הוא נתון ולא משתנה כמעט.

 

רבי יוחנן היה יושב בפתח המקווה כדי שנשים יסתכלו בו ויצאו להן ילדים יפים וחכמים כמוהו, רבי אלעזר ורבי יוחנן בוכים על היופי של רבי יוחנן שעתיד לבלות בעפר, כלומר עם כל הכבוד לרוחניות זה מרגיש לי הרבה פעמים לאחר מעשה. כאילו אתה לא יפה, אז תהיה צדיק זה כבר יחפה על זה. אבל יש עניין גם ליופי כשלעצמו. ד"א כל אימותינו היו יפות, אסתר וכו'. אי אפשר להסתמך רק על הצד הרוחני שברור שקיים אבל במידה מסויימת מאוד

אבל ההגדרה העצמית של יופי היא לא בהכרח חברתית נראה לי.

היא מאוד מושפעת מהתחום החברתי אבל זה לא חברתי בצורה בלעדית.

 

ננסה להגדיר את המושג 'יופי' (את מוזמנת לעזור לי) - יופי פירושו הרמוניה. דהיינו - כל החלקים נמצאים היכן שהם צריכים להיות. ז"א יש סרטוט מסויים ('מודל יופי') שכל מה שיותר קרוב אליו הוא יותר יפה. יכולים להיות גם כמה מודלים. כל מודל יש לו את החוקים שלו - הסדר הפנימי שצריך להיות ביחס הבין החלקים השונים.

ברגע שיש תיאום בין כל החלקים - זה יפה.

זה לא בהכרח בדברים גשמיים זה גם בדברים רוחניים. "סברה יפה" היא סברה מתאימה שכל החלקים בתוכה מתאימים אחד לשני כפי שצריך להיות. מתי שכל חלקי הפאזל משתלבים אחד עם השני - היחס בין החלקים תואם - אז זה יפה.

 

ע"כ הגדרת המושג יופי.

 

עכשיו בתוך המושג ראינו שחייב להיות 'מודל' של יופי ופה נראה לי הדברים שלך נכנסים. את מתארת מודלים שונים של תרבויות שונות. ואשאל אותך שאלה כזאת - מודל יופי חייב להיות חברתי או שהוא יכול להיות גם עניין אישי? מודל יופי זה משהו שגודלים איתו? זה משהו שאפשר לשנות אותו? אפשר להוסיף עוד מודלים של יופי עם השנים?

 

מודלים שונים ומשתנים יש עדיין יפה יותר ויפה פחות.

 

למשל בפרס העתיקה נשים שעירות עם גבות מחוברות היו נחשבות יפות ובאירופה של פעם שמנות היו נחשבות יפות. אז ברור שיש שינויים וגם עניין אישי, ועדיין לרוב לרוב 95% מהמקרים בתוך כל מודל רוב האנשים יחשבו על אותם אנשים שהם יפים כי הם הרמוניים. לא משנה באיזה סדר ואיזה הרמוניה אבל הם הרמונים. לעומת אנשים שפחות הרמוניים.

 

חוץ מזה שזה דיון תיאורטי כי אנחנו לא חיים בפרס כיום. וגם אם נוסיף מודלים של יופי עדיין הם קיימים

 

 מקווה שהבנתי. ובכל זאת זה לא נוגע לעצם העניין ביופי

שבהנחה שאפשר לשנות מודל יופי אז אפשר לראות בכל בנאדם יופי! ואפילו שהוא יהיה הכי יפה!

 

השאלה שלי - האם אפשר לשנות מודל יופי? זה נוגע לשאלה יותר בסיסית - איך מודל יופי נכנס לנו בראש? האם זה חברתי בצורה בלעדית על פי החברה שאנו חיים בה. אני חושב שלא. את יכול לחשוב על הדברים הללו?

וזה שכל אדם יכול להיות יפה אם רק נשנה את מודל היופי (לא מסכימה עם זה אבל נגיד שכן) עדיין יש מודל יופי. לא משנה מה הוא

 

ורבי יוחנן או יוסף שהיו יפים מאוד חיצונית כנראה יחשבו גם היום ליפים. לדעתי בקלות אפשר לזהות יופי של מודלים משתנים מיופי שתמיד יפה... אני לפחות מבדילה בין. זה יופי שגורם נחת ושלווה והרגשה של רוממות

זה כבר נותן יותר גמישות לנושא ולא הסתכלות דיכוטמית של 'יפה', 'לא יפה'....

 

אני לא אומר שאין מודל יופי חברתי, אבל יש אפשרות להתעלות ולהתגמש מעליו במידה מסויימת ובתנאים מסויימים.

"ההוא דאמר לה לדביתהו  קונם שאי את נהנית לי עד שתראי מום יפה שביך לר' ישמעאל בר' יוסי אמר להם שמא ראשה נאה אמרו לו סגלגל שמא שערה נאה דומה לאניצי פשתן שמא עיניה נאות טרוטות הן שמא אזניה נאות כפולות הן שמא חוטמה נאה בלום הוא שמא שפתותיה נאות עבות הן שמא צוארה נאה שקוט הוא שמא כריסה נאה צבה הוא שמא רגליה נאות רחבות כשל אווזא שמא שמה נאה לכלוכית שמה אמר להן יפה קורין אותה לכלוכית שהיא מלוכלכת במומין ושרייה"

 

תרגום: היה מישהו שאמר לאשתו נודר שאת לא נהנתי מנכסי עד שתראי מום יפה שבך (לשון מעניינת "מום יפה") הוא התחרת והלך לר' ישמעאל בנו של ר' יוסי להתיר את הנדר. ר' ישמעאל אומר לו "שמא ראשה נאה?" אולי הראש שלה יפה ואז ימצא בה משהו יפה והיא תעמוד בתנאי שהוא הציב והנדר יתבטל - "אמרו לו סגלגל" (משמע לא יפה) "שמא שפתותיה נאות?" - "עבות הן", "שמא שערה נאה?" - "דומה לאניצי פשתן" (אם חיפשתם פרגון לשיער יפה, הנה מצאתם!) "שמא צווארה נאה?" - "שקוט" (אין לי מושג אבל זה לא יפה) ככה עבר איבר ואיבר וכל האיברים מכוערים (את יכולה לקרוא למעלה בלי ניקוד.  ואז הוא הגיע לשם שלה "שמא שמה נאה" - "לכלוכית שמה" (מלשון לכלוך, אפילו בשם שלה קוראים לה משאית זבל) אמר להן יפה קורין אותה לכלוכית שהיא מלוכלכת במומין והתיר אותה מהנדר!!!!

 

הוא מצא מודל יופי!!!!!!!!

 

מקור: נדרים סו ב – ויקיטקסט

"...ואי-אפשר להשכיל כל שכל טהור".

אפילו איש המדע אם יהיה בעל גאווה, כלומר יחשוב שהוא יודע הכל, יטעה בהכרח. לדוגמה, יש בפיזיקה של ניוטון ביטחון עצמי מופלג, שגרם לה טעות, ואילו תורת היחסות של איינשטיין, שיסודה בהטלת ספיקות ובחינה מחדש של מושגי החיים הראשוניים והיותר בסיסיים שכל אדם חי על פיהם כמרחב, כזמן וכו', הגיעה להישגים גדולים יותר והיא גם צודקת יותר. כך שהענווה פועלת באופן ישיר על החכמה, והאובייקטיביות היא פונקציה של הענווה, ענווה המופנית כלפי המציאות. לכן גם כשמודדים תופעות, יש לחוקר הטיה אישית משלו שגורמת לו למדוד באופן מסויים ולא אחר.

"שכל טהור" - פירושו ניתוח אמיתי של הנהגת ה' בהיסטוריה. כדוגמת הציונות, שמי שקנה תורה כראוי, מבין איך הקב"ה פעול בעולמו דרך שיבת ציון והציונות המדינית החילונית. בעל שכל טהור מבין את משמעות התופעות העומדת לנגד עיניו כמו שהקב"ה רואה אותן, שנאמר "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון" (ישעיה נב, ח). הרצי"ה היה מסביר, שצריך לכוון את העין האנושית כלפי העין הא-להית. מגיעים לכל זה על ידי הרבה ענווה. ענווה זו נרכשת על ידי לימוד התנ"ך, שהוא החלק של התורה שבא מאת ה', לעומת תורה שבעל פה, שהיא דבר ה' דרך עם ישראל.

דוגמה נוספת לשכל טהור (נדרים סו, ב): מעשה באיש שהדיר את אשתו בהנאה עד שתראה לו דבר יפה שיש בה, הגיע האיש לרבי ישמעאל בר' יוסי כדי שימצא לו פתח להתיר את נדרו, שאם לא ימצא, הוא יהיה חייב להתגרש ממנה. אמר לו ר' ישמעאל: אולי השער שלה יפה? ענה לו האיש: השיער שלה דומה לאניצי פשתן. -אולי עיניה יפות? -טרוטות הן. אחרי שעברו על כל חלקי גופה, התברר שהכל היה אכן מכוער. - אולי השם שלה יפה? -לכלוכית שמה! אמר רבי ישמעאל: יפה קורין אותה לכלוכית שהיא מלוכלכת במומין. ועל ידי כך התיר את הנדר.

השכל הרגיל היה נעצר שם ולא מצליח להתיר את הנדר, אך רבי ישמעאל בר' יוסי בשכלו הטהור ידע לחדור עד עומק הדברים ולדעת מהו יופי אמיתי, יופי של התאמה בין הפנים לחוץ.

 

מקור: Rav Oury Cherki website

"תא חזי מה כתיב הכא "ויאמר האדם זאת הפעם וגו'" -- הא בסימו דמלין לאמשכא עמה חביבותא, ולאמשכא לה (עמה) לרעותיה, לאתערא עמה רחימותא, חמי כמה בסימין אינון מלין, כמה מלי דרחימותא אינון, עצם מעצמי ובשר מבשרי, בגין לאחזאה לה דאינון חד ולא אית פרודא בינייהו בכלא. השתא שרי לשבחא לה, לזאת יקרא אשה, דא היא דלא ישתכח כוותה, דא היא יקרא דביתא, כלהון נשין גבה כקופא בפני בני נשא, אבל לזאת יקרא אשה, שלימו דכלא, לזאת ולא לאחרא, כלא הוא מלי רחימותא, כמה דאת אמר (משלי לא כט) רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה:"

 

קשה לי לתרגם את זה (אל תסמכי עלי בדיוק, יכול להיות מאוד שזה לא מדוייק בכלל) - בהתחלה הוא כותב על מילים שהבעל מושך את ליבה של רעייתו (אולי מדובר על אדם וחווה? או בכללי? לא יודע) כדי לעורר את האהבה עמה והוא לוקח את הפסוק מבראשית כדי ככלי עזר לעורר את האהבה. הפסוק "וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת" הזוהר הקדוש דורש - "עצם מעצמי ובשר מבשרי" - שהבעל ואשתו הם אחד ואין בניהם פירוד בכלל. "לזאת יקרא אישה" - שבח הנאמר כלפי האישה שאין כמוה בכלל, היא כ"כ יקרה עד שכל הנשים לידה הן כמו קוף ליד בנאדם. והוא ממשיך אבל אני בכלל לא בטוח מה התרגום :/

 

מקור: זוהר חלק ב – ויקיטקסט

יש כאלה שהם פשוט יפים לדוגמנות. הם משתמשים בחיצוניות שלהם לעבודה שלהם, לא מעבר... להיות בן אדם יפה בחברה- מה זה נותן? שום דבר מיוחד...

וגם בעניין שאת מתייחסת אליו של נקודת פתיחה... אז נקודת הפתיחה גבוהה יותר- וזהו. זה עדיין יכול לא להצליח ולא לקרות. זה לא שמתחילים פתאום בדייט חמישי בגלל שהבנאדם יפה. מחפשים בסופו של דבר את החיבור לאישיות.

בהקשר של חתונה- זה בלי קשר לדברי חז"ל.
ברמה האישית העיסוק של אנשים אחרים לא צריך לקחת חלק כל כך גדול- העיניים שלך הם שלך, את בוחרת. וכמוך גם מי שיבחר בך, הוא יבחר בך כי את טובה לו.

אני יכולה לומר שאני ממש לא מחפשת מישהו מהמם. שיהיה נאה לי, בעיני, בשבילי.

ואני באמת מאמינה שכשאדם שמח, והוא מקרין את הטוב של האישיות שלו החוצה, הוא מהמם! וכולם רוצים להיות לידו כי החיוך שלו כל כך אמיתי ומזמין ומקרין טוב לב.
את מודעת לטוב שיש בך, תקריני אותה החוצה! תשמחי בך, בטוב שיש לך, תשתדלי לא להסתכל על מה שאין לך ויש לאחרים כי ממילא אין לך מה לעשות עם זה...


"ההרגשה שתמיד צריך להיתלות באופי כדי לאהוב אותי חיצונית" לדעתי זה הדבר הכי יפה שיש כשפוגשים אנשים. שאפשר להתחבר אליהם יותר גם חיצונית אחרי שפוגשים את האישיות שלהם, את הפנימיות שלהם. הרי אופי זה משהו שאנחנו עמלנו עליו בידיים שלנו, עבדנו עליו קשה, חווינו ועברנו הרבה כדי לפתח את האישיות שלנו, למה שנרצה שיתחברו יותר למשהו שפשוט נולדנו לתוכו ולא לעבודה שלנו?
בנימה האישית אני לא מעוניינת שיסתכלו עליי חיצונית בדייטים. זה באמת מרתיע אותי. לא רוצה את כל ה"יפה לא יפה" להתייחס ללבוש וכל הדברים האלה.. זה מתסכל אותי. חח אבל מה לעשות אנחנו בשר ודם ולא שקופים.

מסכימה איתך וזה גם מה שכתבתי. הגרוש שלי לא היה חתיך הורס וכשהיה לנו טוב אהבתי אותו מאוד ולא שמתי לב ל'פגמים' לכאורה חיצוניים שאחרים שמו לב אליהם. 

ועדיין מעבר לכל האישיות הקורנת וכו' יופי זה דבר נעים לעין אי אפשר להתעלם מזה.. ברור שלא לפי זה אבחר את בעלי או חברות שלי וכו אבל זה נוכח, ובעייני הבקשה לא להתעסק בזה או הניסיון להקטין את זה הוא לא בהכרח טוב, אולי בריחה ומקסימום סדרי עדיפויות שונים (כלומר אנשים שזה פחות מעסיק אותם מלי, הגיוני כבר כתבתי שיש לי משיכה ליופי כל יופי, גם של אומנות מוסיקה וכו'. אני יכולה לעמוד שעות מול נוף יפה וזה ממש יגרום לי התעוררות רוחנית) 

מבחינתי אנשים הם פשוט אנשים.
אראה מישהי יפה עם פרצוף חמוץ או מתנשא אני לא אגש אליה ואולי אתרחק...
אראה מישהי מתוקה ולא מהממת בכל המובנים או משהו כזה, שמחייכת, שגם בלי שהכרתי אותה אישית ארגיש שיהיה יותר נוח לי בחברתה.


אני חושבת שזה מדהים שאת מעריכה יופי, אבל חשוב שלא יפריע לך המחשבה של מה עובר לאנשים אחרים בראש...

וכוח אפשר לנצל לדברים טובים ולדברים רעים. ככול שהכוח יותר גדול ככה יותר קשה לשלוט עליו ולהישאר אנשים טובים בבעלותו
מכאן שלא כולם מסוגלים להתמודד עם הכוח הזה ולהביא איתו טובה לעולם ולכן אי אפשר שכולם יקבלו אותו כי אז העולם יהיה מלא זימה.
מסופר בגמרא גם על אדם שראה בהשתקפות במים כמה הוא יפה והיצר הרע התקיף אותו אז הוא הפך לנזיר.
כדי שההשקפה שלך על יופי (וכל דבר אחר) תהיה אמתית ונכונה את צריכה לדעת גם את החסרונות והסכנות שביופי ולא רק את המעלות (שמעתי פעם על בחורה שרוצה להשמין שוב כדי שיפסיקו להתריד אותה...) (ברור לי שאת בחורה חכמה ויודעת גם את החסרונות אבל נראה שהם נמצאים בדרגת "ידע" ולא בדרגת "דעת"- חיבור לחיים)
ה' הביא לך מעלות אחרות ותכונות אחרות- כוחות אפילו יותר גדולים מיופי שה' החליט שאת מסוגלת לשלוט עליהם ולהביא איתם ברכה לעולם

בנוסף עולם יפה (כמו ציור יפה) הוא עולם מלא גוונים כוחות ותכונות. אם כולם היו יפים אז העולם לא היה יפה בדיוק כמו שדף בצבע סגול לא נקרא יפה ליד ציור למרות שסגול הוא הצבע הכי יפה בעולם.

בית, אם מישהו לא יפה זה אומר שה' חושב שאין לו כוחות להתמודד עם יופי לדבר טוב?! לא בטוחה... הייתי אומרת שאולי פשוט איך שהוא נברא חיצונית זה הדרך שבה הוא יוכל לעשות את התפקיד שלו בעולם (גם אנשים לא יפים ממש).

 

יש סיפור על הרב מרדכי אליהו, שבא אליו בחור עם צלקת מכוערת ממש על הפנים והיה בצער גדול וסיפר לרב שהוא מתבייש בזה מאוד והאדם היה כבוי וכו'. הרב אמר לו שבגלל הצער שהוא עבר בעולם הזה מהצלקת המכוערת יש לו גן עדן בעולם הבא. (כמובן שהאדם פצח בריקוד ונהיה שמח על ההבטחה של הרב לעולם הבא שלו) כלומר גם לרב אליהו יש מודעות לכך שכיעור גורם צער לאדם ומכאן שיופי לרוב גורם נחת ושמחה לאדם (כן כן אני יודעת שיש אנשים יפים עצובים).

לגבי ב'... כשאני אומר שאין לו את היכולת להתמודד אני לא אומר שהוא היה מתרסק אם הוא היה יפה. אני אומר שהוא לא היה מסוגל לדייק את המקום הזה והיה מגיע למקום הרבה יותר נמוך.

ברור שיופי הוא אידיאלי והוא גורם נחת ושמחה. לא סתם המקדש היה יפה ולא סתם אישה צריכה להראות נאה לבעלה- במקום של קדושה היופי מוסיף שלמות.
הטבע היופי מעיד על הפנים- פרי מקולקל הוא מכוער ומעוך ופרי יפה הוא עם צבעים בוהקים ויפים. הבעיה מתחילה כשעלו על פתנת לרמות את הטבע האנושי ולשים מעתפת יפה לרעל ובכך לגרום לאנשים לשתות את זה. כלומר כשמשתמשים ביופי חיצוני כדי להעיד על יופי פנימי זה מבורך אך כשמנתקים את היופי מהתוכן זו אחיזת עיניים, וזה כל כך קל ופשוט וכיף להיגרר לשם שזה נוראי

רבי אליעזר חלש. על לגביה רבי יוחנן. חזא דהוה קא גני בבית אפל, גלייה לדרעיה ונפל נהורא. חזייה דהוה קא בכי רבי אליעזר. אמר ליה: אמאי קא בכית? אי משום תורה דלא אפשת שנינו, אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. ואי משום מזוני, לא כל אדם זוכה לשתי שלחנות. ואי משום בני, דין גרמא דעשיראה ביר. אמר ליה: להאי שופרא דבלי בעפרא קא בכינא. אמר ליה: על דא ודאי קא בכית, ובכו תרוייהו. אדהכי והכי אמר ליה: חביבין עליך יסורין? אמר ליה: לא הן ולא שכרן. אמר ליה: הב לי ידך. יהב ליה ידיה ואוקמיה. 

רבי יוחנן בא לבקר את רבי אלעזר שהיה חולה. רבי אלעזר היה עני מאוד ולא היה לו כסף למאור ולכן שכב בחדר חשוך. כאשר ראה זאת רבי יוחנן הוא חשף את זרועו, והיופי שהיה בו הואר החדר. רבי אלעזר החל לבכות וכאשר רבי יוחנן ניסה לברר מדוע הוא בוכה, אמר לו שהוא בוכה על יופיו של רבי יוחנן שעתיד להיטמן באדמה. אמר לו רבי יוחנן: על זה אכן ראוי לבכות, ושניהם בכו יחד.

את הסיפור המוזר הזה ניתן להבין לפי דברי הגמרא במקום אחר (בבא מציעא פד.) שם מעיד רבי יוחנן על עצמו:

      "אנא אישתיירי משפירי ירושלים"

כלומר שרבי יוחנן היה יפה כיפים שבאנשי ירושלים. ירושלים הייתה עיר יפה כיון שהשכינה שרתה בה. והשכינה עשתה את פניהם של יושבי העיר יפים. יופי זה היה הולך ונעלם לאחר החורבן, ורבי יוחנן היה השריד ההיסטורי האחרון ליופי זה. כאשר רבי יוחנן ימות, יעלם השריד האחרון לשכינה, ועם ישראל ייכנס לגלות מוחלטת. רבי יוחנן הוא הרושם האחרון של השראת השכינה בישראל. לכן בכו רבי אלעזר ורבי יוחנן, הם בכו על החורבן שבא לידי ביטוי ביופיו של רבי יוחנן.

במסכת סנהדרין (צב מובאת מחלוקת לגבי מי הם המתים שהחייה יחזקאל בחזון העצמות היבשות. הגמרא מביאה מספר דעות, כאשר הדעה האחרונה היא של רבי יוחנן:

רבי יוחנן אמר: אלו מתים שבבקעת דורא. ואמר רבי יוחנן: "מנהר אשל עד רבת בקעת דורא", שבשעה שהגלה נבוכדנצר הרשע את ישראל, היו בהן בחורים שהיו מגנין את החמה ביופיין. והיו כשדיות רואות אותן ושופעות זבות. אמרו לבעליהן ובעליהן למלך. צוה המלך והרגום, ועדיין היו שופעות זבות, צוה המלך ורמסום.

רבי יוחנן אומר שהמתים אותם החייה יחזקאל היו הבחורים היפים שבישראל, שהכשדים הרגו אותם כיון שהיופי שלהם בלבל את נשיהם. רבי יוחנן היפה מספר לנו כי באחרית הימים עתיד היופי הפיסי של ישראל לחזור.

לקחתי מפה: Rav Oury Cherki website

 

כלומר גם הערכה ליופי וגם כמו שכתבתי בהתחלה, קשר בין גאולת עם ישראל ויופי חיצוני. 

לפי הדברים האלו לא הייתי משתיקה או מורידה את הרצון והשאיפה ליופי, להיפך, הייתי אומרת שזו שאיפה עמוקה לשלמות גדולה יותר והיא אכן תתרחש. ולכן כל הטענות כמו יופי רוחני, מידות טובות, תפקיד בעולם וכו' וכו' הם בדיעבד. באמת, ליופי חיצוני יש מקום נכבד מאוד

מה היחס בין ערכו של היופי לבין ערכים אחרים?

מאותה סיבה שלא ברא את העולם מושלם ובלי צרות. הוא רוצה שנתמודד, שנעבוד על עצמנו לא במובן של איך לשפר את היופי שלנו כי הרי כמו שאת אומרת ככה נולדים וזהו, אלא איך מתיחסים אליו ומקבלים אותו. שזה אחד הדברים הקשים, אבל העולם קשה לפעמים, זה לא חדש
ואין לי מושג בכל המקורות שהבאת, אבל יש מצב שיופי בתורה זה לא רק יופי מולד וזהו אלא כשאומרים עניין האשה ליופי מתכוונים להתקשטות ולבוש- תכשיטים, איפור עניינים, בדיוק כמו שבנות אוהבות....

ולכן כשאנחנו אומרים שה' לא ברא את כל האנשים יפים אנחנו בעצם אומרים שהעולם לא נמצא עדיין במקום השלם שלו, לא הגיע לאחדות הגמורה. 

ואולי על זה הבאסה וההשתוקקות

ואולי המקום של 'אני לא הכי יפה' זה בעצם- אני לא מייצגת ביטוי שלם יותר של המציאות ואני בעבודה להשלים את המציאות. בשונה נגיד מאח שלי שהוא יפה מאוד (חתיך הורס )וגם צדיק וגם עם מידות טובות ולכן הוא מייצג בעייני מציאות יותר שלמה. אני כמה צדיקה וטובה שאהיה עדיין יהיה בי את הדבר הלא שלם בזה.

 

בקיצור מה שניסיתי להגיד שנכון יש עוד אספקטים ליופי כמו יופי פנימי שמשפיע, ולא כל מקום שכתוב בתורה יפה הכוונה לדוגמן (יוסף למשל היה יפה תואר- מידות טובות ויפה מראה- יופי חיצוני) שאת הדברים האלה אנחנו יודעים לדקלם. אבל יש גם בפשטות יופי חיצוני והוא דבר מהותי ולא זניח או חיצוני וגשמי בלבד

השטחיות והמושפעות מהעולם יופי חיצוני של אדם נקרא שלמות ואיזשהו מושא להערצה וקנאה. אבל זה ממש לא המהות האמיתית של העולם ואנחנו לא אמורים לשאוף להיות יפים הורסים כי אין לנו בכלל יכולת להגיע לזה, כי זה לא תלוי בנו. ומי שיותר יפה מאחרים הוא ממש לא יותר מושלם ונעלה מאחרים. ואם באמת זה היה חלק מהתפקיד שלנו בעולם - לעבוד על כך שנשנה את המראה שנולדנו איתו אז היינו מצווים על כך מאלוקים. אבל זה ממש לא מה שנדרש מאיתנו. ולכן זה לא החלק האמיתי והעיקרי בעולם. והעולם יכול להגיע לאחדות גמורה אם כולנו נהיה מושלמים פנימית ולא חיצונית.

(יש אגב גם גר"א שמסביר- שקר החן והבל היופי אשה יראת היא תתהלל. איך היא תתהלל? בחן וביופי. זה לא הפשט כנראה אבל זה מראה על ההסתכלות שלו).

1. לא צריך לעשות מזה יותר מדי.
את אותה התרוממות נפש שנותן היופי גם אהבה זוגית חזקה נותנת. אז נכון שפנימיות+יופי+אהבה זו מציאות שלמה, אבל הפער בין המציאות השלמה של הזו לבין מציאות פחות שלמה שיש פנימיות+אהבה(+מציאת חן כמובן) הוא לא גדול. אני יודע שדיברת על יופי בלי קשר לאהבה. אבל אני חושב שמציאות שלמה היא קודם כל שיש אהבה, שיש חיבור, שיש שניים. וכאן הטעות ה"חילונית" שמפרידה בין הדברים ומעצימה את היופי בפני עצמו כחלק מהעצמת האדם (שהיא דבר טוב רק אם היא נעשית נכון) והופכת אותו לדבר מפריד או מחבר חיבור לא נכון שמגדיל את הישות וממעט את היכולת לאהוב.
במצב ההפוך, שהיופי הוא כלי לחיבור אמיתי (ולכן הגיוני להצניע חלק ממנו ולהראות אותו רק בזמן הנכון לאדם הנכון) המקום שלו במשוואת השלמות האנושית ממילא פחות גדול (וזה מתקשר לנקודה הבאה).

2. בניגוד ליופי של טבע, יופי אנושי מעצם טבעו זה לא רק יופי "טהור". מראה טוב זה גם שילוב של הארת פנים ושמחה-תכונות אנושיות. כלומר יכול להיות מישהו שטכנית יותר יפה לפי גדרי היופי (סימטריה, הרמוניה, גיוון וכו'), אבל בסופו של דבר הוא יראה פחות טוב ממישהו פחות יפה שיש לו הארת פנים (אם ניקח דוגמא מיופי גשמי- יכול להיות אדם שיש לו פנים יותר יפות משל אדם אחר אבל לשני עיניים יפות יותר ואז בשקלול השני יחשב ליפה יותר).
הארת פנים ושמחה כבר תלויים בנו.
אחת התופעות המעניינות אגב.. זה לראות תמונות מהתיכונית של ביינישים שעכשיו חזקים אבל אז לא היו חזקים ככ דתית ולא הכי מחוברים ללימוד תורה. אתה פשוט רואה איך נוספה הארה כזאת לפנים שלהם.
יש גם כאלה שנולדו עם הארת פנים טבעית בלי קשר לדת.
בנוסף לכל, מכיוון שיופי זה ביטוי שלם שם המציאות כאשר היופי בא בלי פנימיות באותה רמה אז הוא כבר לא ככ יפה ואפילו יכול להיות דוחה אם הפנימיות שונה ממנו בקיצוניות, נזם זהב וכו.
כמובן שלעשות את ההפרדה הזו בנפש זה לא קל אבל אני מנתח את זה מנקודת מבט והרגשה שאת תיארת- יופי זה שלמות ואחדות גמורה. ולפי"ז אם הבסיס חסר אין את מה להשלים ולאחד ואז ממילא זה לא אמור להיות יפה (יש גם אם העניין שיופי מסמל טוב פנימי, ולכן יש נטיה לאהוב את היופי, אבל זה רק עניין של הפנמה בנפש שבעולם שלנו יש הרבה שקר והמשוואה הזו פה בעולם פשוט לא נכונה. גם בעולם הטבע זה ככה. יש חיות טורפות יפות ומרשימות).
אם מסתכלים יופי כאחדות ושלמות גמורה, זוכרים תמיד שהיופי זה המשך לפנימיות וצריך לעבוד ולאהוב ולחיות את הפנימיות יותר מאת היופי.

3. נכון שאנחנו שואפים לשלמות. אבל זה לא אומר שצריכים להשתקע ולחשוב הרבה על מה היה אם. חלק מהשלמות זה עוד עניינים וגם שם- יש כאלה שממש אוהבים תורה וחכמה אבל הם לא נולדו עם הרבה שכל וזה מבאס אותם. ויש כאלה שממש רוצים להתעלות ולהידבק בה' אבל יש להם מטבעם מידות רעות או תאוות חזקות יותר מהנורמה וזה מאוד מעכב אותם מלהתקדם וממש מבאס אותם.
החכמה פה בעולם זה להבין שבסופו של דבר אנחנו כבולים בכבלים ששם אותנו בהם ה' (בין אם כשרונות בין אם דברים פיזיים בין אם דברים מציאותיים כמו חוסר זמן) שעשה זאת בכוונה כי זו העבודה שהוא מייעד לנו. וממילא המבט הנכון שאת מתארת על היופי כשלמות צריך להיות יותר מבט כללי על העולם והבריאה ופחות צריך לקחת אותו למקום אישי (בתחומים שלא תלויים בנו).
ואז, דווקא מתוך שאנחנו עסוקים בעבודה הפרטית שנקבעה לנו, אנחנו מקרבים את העולם לשלמותו.
וכמובן שכן צריך לדאוג לפתח את החוץ והחיצוניות הפוטנציאליים שלנו ולא לעשות רק את המינימום בטענה שממילא אנחנו לא מושלמים. לדוגמא- גם אישה עם מראה סביר כן תנסה כמה שיותר לפתח את המקום של החיצוניות שלה בקשר עם בעלה. בין אם בעבודה עם החיצוניות עצמה (איפור, תסרוקת, לבוש, כושר וכו) בין אם זה באופן עקיף ע"י עבודה על הפנימיות שלה ועל הקשר ביניהם. ואז היא גם תגיע לשלימות החיצונית האישית שהיא אמורה להגיע אליה בעולם פה מצד תפקידה וגם תרגיש טוב עם עצמה.

יצא ארוך..

עם ביטחון ברצפה, שנאה עצמית ועוד אלף ואחת תסבוכות. להסתכל במראה ולסלוד. פגשתי המון כאלה. מה שהכי חשוב זה הביטחון העצמי, נשמע שאת משקיעה בעצמך, בטוחה שאת נראית טוב!

ועוד דבר... אנחנו נוטים לשפוט את עצמינו לחומרא, אז ברור שאם את אומרת שאת "סבירה" בעיניך, הרבה אנשים בטוח מוצאים בך יופי וחן.

את צריכה למצוא אחד כזה
ובעז''ה הוא יחשוב שאת הכי יפה בעולם!!

אני חושבת שזה בולשיט לא חושבת שמי "שיותר" יפה יותר קל לו אפילו הפוך .
כי המבט הוא מאוד חיצוני הוא תמיד צריך לשאול את עצמו אם הוא עבד מספיק על המידות .
הוא נראה יותר סנוב .. וכו' וכו' המון קטלוגים לפעמים ממש לא בצדק .

אגב אני גם חושבת שיופי זה עניין של טעם
ואני ממש לא מסכימה בשנות יותר יפות מתחתנות יותר מהר דווקא זה די עובד הפוך.

לפחות במידה מסויימת. כמו מישהו שיש לו כישרון מסויים או כריזמה או יכולת בולטת
זה אנרגטית מושך אנשים. בהתחלה אותו אדם צריך פחות ''לעבוד'', או למכור נקרא לזה.
כמובן שאחכ אם מתגלה שיש לו אופי פח זה לא מספיק ולא מחזיק.

מצטערת
הנסיון להפוך את החיים של אדם ממוצע פלוס למאושרים ..
פחות .... בעיני זאת ראיה מאוד שגויה מהיסוד.

אמרתי שקל לו יותר.
כמו אדם שיש לו יותר כסף, אז קל לו יותר. מאושר יותר? ממש לא בהכרח

שווה קל לו יותר בחברה = נקודת פתיחה יוצר גבוהה של אושר ..

אני לא מסכימה עדיין

ואם אפשר לומר משהו נוסף (וגם אם זה לא יהיה נכון לך זה בוודאי נכון לאחרים אז טוב שיכתב)- אם זה קורה לך הרבה אולי זה מידה כנגד מידה וה' רומז לך משהו. ומכיוון שאת בטח לא חוטאת בנקודה שהעלית, פסילה על דברים קטנוניים, אז אולי זה אומר שהדרישות שלך גבוהות מדי. לא כי את לא ראויה ומתאימה למישהו כזה מצד עצמך, אלא כי ה' רוצה אחרת. וזה חלק מהתיקון של העולם, הכללי או הפרטי שלך.

סתם דוגמא כללית- יש בנות מאוד חכמות (אני מתכוון יותר במשמעות של בינה וקליטה ואינטיליגנציה רגשית) וקשה להם למצוא מישהו ברמה שלהם בקטע הזה וזה מבאס אותן וקשה להן לוותר על זה.
על מה לוותר ועל מה לא? לדבר עם ה' בענווה והתשובה תגיע בדרך זו או אחרת.
בד"כ זה כמובן לא יהיה פער קיצוני. נגיד במקום שיהיה עם ציון 90+ במקצוע הזה הוא יהיה עם 75.

אני ממש מבין את הקושי.
מה שיכול להקל על החיבור לעניין, זה לחשוב ולהתבונן על הצרכים הבסיסיים שיש לנו בקשר ולהעצים בנפש את ההרגשה של הצורך בהם (הדבר האבסורדי פה זה שרווקות מאוחרת יוכלה מטבעה לגרום לשני דברים הפוכים- הדגשה של הדברים הבסיסיים הנצרכים כי כבר אי אפשר יותר לבד או דווקא רצון למשהו ממש מתאים כי כבר התפתחה יכולת התמודדות מסויימת עם הלבד והקושי והחוסר בצרכים בסיסיים).

וזה לא שנתחתן בלי אהבה. פשוט כשמשנים נקודת מבט ומנמיכים ציפיות האהבה יכולה להתפתח גם עם מישהו שלא חשבנו קודם שזה יתכן.
נניח מישהו על רמה שחיפש בחורה חכמה ויפה ונשית ומצחיקה ורגישה ואסרטיבית כשצריך ושקטה כשצריך וכו וכו- ואז הוא הגיע לתובנה כזו ואומר לעצמו טוב די אין לי כח יותר להיות רווק בודד שישן לבד וחי בלי אהבה ורגש ושחושבים עליו כל מיני דברים לא טובים ויש כאלה שאפילו אומרים את מה שחושבים. מעכשיו אני מחפש את הבסיס שאני צריך פלוס מינוס. ואז בדייט הבא הוא פוגש בחורה נחמדה וחמודה עם לב טוב והוא מתבונן בתכונות האלה ומעצים אותן אצלו ומכבד אותה ומעריך אותה ואז נפתח לו הלב אליה והוא מתאהב בה ואז כבר לא אכפת לו שחסרים בה את הדברים האחרים כי החיים שלו כבר עברו לרובד אחר שם זה לא משנה- חיים שיש בהם אהבה. ואז הוא אפילו מגלה עוד דברים טובים בה שלא שם לב אליהם לפני וגם לא חשב עליהם בכלל בעבר כשהיה עם הציפיות הגבוהות.

יש מדרש שאומר שה' פיתה את יעקב לרדת למצרים (כדי לקיים את מה שנאמר בברית בין הבתרים) ע"י שגרם שיוסף יגיע לשם. ככה אולי גם אנחנו צריכים לפתות את עצמנו לעשות דברים שאנחנו לא ככ רוצים ע"י שנתחבר למקומות וצרכים בסיסיים יותר בנפש וניתן להם להוביל אותנו.
זה כמובן עבודה ותהליך נפשי כי הציפיות והרצונות הגבוהים הם חלק מאיתנו כבר ולא פשוט להשתחרר מהם. לכן צריך להתחבר חזק לרצונות הבסיסיים בנפש.
במילים אחרות, צריך לדעת באלו תחומים אני אהיה יותר הנותן (ובאלו יותר המקבל) ולא לצפות לשיוויון והתאמה בהם. הרי זה חלק מהותי מעבודת ה', הנתינה. אז אם ניחנתי בחכמה נניח, להיות מוכן לא ל"חברותא" אלא ל"תלמידה"..
כמובן שלא צריך לוותר על כל ה"מותרות" כי יש כאלה שהם כן בסיסיות אצלנו או ממש חשובות לנו. אבל שלא יהיו יותר מדי כאלה וגם את אלה שכן לנסות לאזן.
זה נטו בשבילנו.
ושלא נהיה בבחינת "אוולת אדם תסלך דרכו ועל ה' יזעף ליבו".

בהצלחה לכולם

אם אתיימר להעיד על עיסתי לרגע, אני חושבת שעברתי כברת דרך מכובדת מאז שהתחלתי לצאת ושהשתפרתי מאד בנקודות האלה בדיוק.

''רשימת מכולת'' מגובשת של דברים הכרחיים והטווח שאני מרגישה בנוח איתו. (לדוגמה, לא ''אני אצא רק עם בחורים בני 29'' אלא ''אני מוכנה לצאת עם טווח של צעירים ממני בשנה עד מבוגרים בחמישה, ואני פתוחה לשמוע אם יש מישהו שמאד מתאים אבל חורג מהטווח הזה'')

וגם, הזדמן לי יותר מפעם אחת לקבל מידע בסיסי על בחור, והרושם הראשוני לא היה ''וואו'' או ''כמה מדוייק'' אלא ''רק'' ''סבבה, הוא נראה מתאים *מספיק* בואי ניתן לו הזדמנות רצינית'' וכבר במהלך הדקות הראשונות של הדייט הראשון, כשראיתי את המכלול של האדם הרגשתי שיש פה המון פוטנציאל לקשר.

הסיבות שהם פוסלים עליהם לא היו ידועות להם/הם לא ביררו עליהם לפני?

כשהקשר מספיק מתקדם כדאי להציע לבחור לקחת ליווי מקצועי כזה או אחר. כמובן, כדאי שגם את תהיי דוגמא אישית טובה ותקחי ליווי לפחות לתקופה מסויימת.

זה הרעיון הכי יעיל שלי כרגע.

בהצלחה

הבררנות המדוברת היא אחרי דייט אחד.

אין הזדמנות או זמן לפתח קשר מתקדם.

אם זו פגישה אחת, זו באמת בעיה. את יכולה רק לשפר את התפקוד שלך בפגישות למקסימום, לבוא עירנית, מחייכת, להכיר טוב את חוקי הדייטים וכדומה

אפילו אם זה נכון לגביהם, קשה עד בלתי אפשרי לעשות עם זה משהו בדייט אחד.

ובינתיים אני בהחלט ממקסמת את עצמי בסיטואציה של דייט.

הנכון.

להתמקד במה שכן תלוי בך. זה כולל את מה שהם אמרו וכולל גם תפילות, לשמח את עצמך, שיהיו לך דברים שממלאים אותך גם בתקופות יובש וכדומה

אני חושב שהכי מועיל זה לעבור תהליך של שחרור מההחלטות של הזולת שאין לנו השפעה עליהם.

רק יגרע לכעוס על משהו, זה גם לא לעניין מצד האמת.

לכל אחד יש סולם ערכים שבתחתיתו הערכים הכי טפלים וזניחים ובסופו הערכים הכי חשובים.

אני חושב שאף בנאדם הוא לא 'בררן' אלא מקסימום עם סולם ערכים אחר או שלא מודע לעצמו.

שכל אחד יהיה עם סולם הערכים שלו.

 

ומה איתך?

הבחור שלך בעז"ה יגיע בקרוב את לא תלויה באף מהם...

"ישועת ה' כהרף עין"

בחורים פוסלים על שטויות (דברים חיצונים וטכנים) הרבה יותר מבנות. שמעתי את גם זה מכמה שדכנים.
ופחות מעונינים לנסות הצעה שלא תואמת את *כל* הקרטריונים שלהם.

אבל צריך גם להבין שאצל בנים זה בד"כ עובד קצת אחרת מאצלכן.
בנים אמנם יפסלו יותר בהתחלה אבל בנות יפסלו יותר בהמשך אחרי ההיכרות או לפחות יותר יתלבטו. יש הבדל באופן החיבור.
אני לא אומר כמובן שצריכים לפסול על שטויות.
אני כן אומר שצריך להבין ולהתחשב בהבדל שיש ביחס לדברים מסויימים.

כתבתי על זה לאחרונה (וגם קיבלתי הסכמות..)
זה מתחיל מהפסקה השניה של התגובה

זה באמת קצת לא בא בטוב כשמראים את זה - לקראת נישואין וזוגיות

זה לא משנה אם בנים יותר מטומטמים מבנות וכן להיפך.

מה שמשנה - שלכל אחד ואחת ישנה אפשרות להתנהג בצורה אחראית ושקולה כפי ראות עיניו.

 

אם רוב הבנים מתנהגים בצרוה לא טובה - אז צריך לחפש את הבנים שמתנהגים בצורה טובה. זה לא משנה מה הכמות שלהם.

אכן, דברי טעם.

אופן ההקשרות של בנים ובנות שונה בחלק מהמאפיינים בשלב שכבר נפגשים.
אבל בנים הרבה פעמים לא מוכנים להביא את עצמם ל"חוויה" לא מוכנים לנסות.
כמו שכתב ימ"ל (לא יודעת לתייג)
זה כנראה קשור לחוסר בגרות מנטלית -רצון לשלמות לא מציאותית הכל או לא כלום.

השאלה היא מה אפשר לעשות עם זה?

אבל אני חושב שבררנות לא עניינית (ולאו דווקא שמה שלא ענייני בעינייך הוא באמת לא ענייני, זה יכול להיות עניי סובייקטיבי, השאלה היא אם הדבר מהותי עבורו) נובעת מחוסר בשלות לקשר או מרצון לסגת מהקשר מסיבה אחרת, ככה שהנקודה שעליה פסלו היא לא באמת העניין. או שהיא כן ואז הבעיה היא של מבט שלילי וקטנוניות, שזו בעיה שרלוונטית מאוד לקשר כך שלא הפסדת הרבה.

לפעמים גם אני מרגיש שבנות סתם פוסלות, כי הם בררניות מידי.
כנראה גם שעל חלק מהבנות שיצאתי איתן זה נכון..
טוב, עם הבררניות מדי (או במקרה שלך הבררנים) אין כל כך מה לעשות.
אבל.. לא כולם כאלה, ואנחנו צריכים לראות מה אנחנו יכולים לעשות על מנת שכאשר ניפגש עם מישהו לא בררן אז הקשר יתקדם, בע"ה.
ספציפית לא יודע מה את יכולה לעשות, אבל מאחל לך הצלחה בלמצוא את זה..

נ.ב. ההנחה שבחורים אחרי פגישה אחת עונים בכנות, על השאלה למה הם פסלו, היא לא מוכרחת בכלל..

נכון...

שרשור מן הלב,

קשה להתעלם.

 

כתבו כאן מילים טובות ונכונות, לא אחזור עליהן. רק אוסיף הצעה פרקטית אחת.

אולי שווה להעלות נקודות קטנות האלו או נוספות שאת חוששת עליהן עם הגורם המשדך או הגורם שמבררים אצלו. להעלות אותן כדי לדייק אותן, ואולי נכון יותר לדייק את הצד המנוגד להן, כמה גם הוא חשוב או קיים אצלך. לתת קונטרא, וממילא להקטין אותן למקום שהן באמת נמצאות.

 

(לשם הדוגמא, אם בחור מרגיש שנכון לו לפסול על בחירה במקצוע מסוים, לו רק ידע שהמקצוע אינו חייך אלא צדדי אצלך או שבחרת אותו מסיבות שונות מבוחריו הקלאסיים שהן מפריעות לו, סיכוי טוב שישמח לשמוע עוד קצת על אף או אולי דווקא בגלל.)

 

שנזכה לראות ביד ה' איתנו בדרך.

אין לך מה לעשות עם ההחלטות של הצד השני. את לא באמת יודעת למה הם פוסלים (אין סיכוי שהם אומרים לך את כל הסיבות...). וגם זה לא התפקיד שלך לשפוט האם הם בררנים או לא. 

 

הדבר היחיד שאת יכולה לעשות, זה להביא את עצמך בצורה הכי טובה לדייטים. 

וגם אם מישהו אומר שהוא לא רוצה להמשיך, את יכולה לומר לו שלדעתך יש פוטנציאל ואת היית רוצה להמשיך לבדוק. אולי זה יגרום לו לחשוב פעם נוספת ולתת עוד הזדמנות לקשר. 

 

 

מילים נבונות. תודה.

למרות שאני קצת סולדת מהרעיון של לבקש מהצד השני לנסות שוב.
אני מניחה שזה בגלל שאני יודעת שאני ממש לא אוהבת להיות בצד שמבקשים ממני להמשיך בכל זאת ואני מוצאת את עצמי מסרבת פעמיים (ויותר) לבחור.

אני כותבת הכי יבש, כי מאוחר, אז סליחה

 

1. עם הזמן, ברגע שיש מודעות לזה, אז אפשר ללמוד לא לפחד מאחריות. ולאמץ אותו לחיים

2. יש אנשים שאיתם מרגיש בטוח יותר לעשות תהליכים גדולים. או לבנות משהו גדול. אפילו שיש שם פחד טבעי. וזה לדעתי הכיוון ששווה ללכת לקראתו.

3. מישהי יותר אחראית ממך, ויותר בטוחה, ויותר בלבוסטה כזה, נשמע לי פערים קצת. אבל שידוכים זה מעל הפערים. כל מקרה לגופו. 

 

להתפלל על זה כל הזמן, ה' כבר יזמן לך דרכים שתלמד להיות יותר בטוח לקפוץ לחיים הגדולים.  

 

 

גם חזן לפני תפילה זכה אומר
"הנני העני ממעש... נרעש ונפחד"
באמת מעומק ההכרה וגודל האחריות אחריו
המוטלת על כתפיו.



בפועל
גם האנשים הביישנים , ההססנים....
גם הם מתחתנים בסוף.
מאמינה שלוקח זמן להתחתן ,
מאותה סיבה
שתפילת ר"ה מצריכה הכנה פיזית רוחנית ומנטלית.



השאלות הצפות
והחששות מהעתיד
מובנים בהחלט !
הרי מדובר בצעד משמעותי מאד מאד
שיש לו השלכות על החיים, השלכות שעדיין לא ממש ידוע מה טיבן.

הבעת החשש וספקות בעיניי
מעידה על אחריות ומודעות עצמית גבוהה
לאן רוצים לפנות, כיצד ואיך נתנהג לרצוננו
ויש ייתרון לבדיקת הדברים לעומק.
ולא רק לצורה שטחית שבה "מעבירים"
כי "כולם מסתדרים איכשהו בסוף"

רמב"ם אומר
שדרך העולם הוא -אדם ראשית יבנה בית,
אחר כך ייטע כרם
ולבסוף יישא אישה

מה הכוונה בית? האם שכל? האם רגש מבוסס?
האם שלום בין הנשמה לגוף?

מה זה כרם? מה מסמלת הגפן, מה מסמלים האשכולות?

מה זו אישה? (משהו מעבר ליצור ממין נקבה;) )

ולסיום
ההצפה של השאלות והתהיות שהעלית פה
מזמינה חשיבה מחודשת ותשובות
שעשויות להניח את הדעת
אולי תשובות חדשות שיאירו לך
כיוון שטרם עלה בדעתך
וייתנו מימד חדש ועמוק יותר


לנישואין
להבנת המהות של הקמת הבית
להבנת הרצון הפועם, החי
להבנות מעשיות הנגזרות מהנ"ל.


ולסיום סיומת
(עשו לנו פרסומת...סתם)
מונח פה מאמר מעניין
מוזמן לקרא ולחשוב על המסקנות שלו

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/maaliyot/iyunim-2.htm


תצליח!

אני באופן אישי מעריכה מאד גבר שחושב בצורה כזאת, מבין את גודל האחריות. זה גורם לי לחשוב שהוא יבין את המקום הזה אצלי, יתייחס לחששות ולדאגה שלי מהלא נודע בהכלה, רצינות וסבלנות.
לדעתי מישהי שמאד בטוחה בכל צעד שלה ובלבוסטע עלולה להאפיל עליך. אולי אפילו לכוון אותך למקומות שלא נכונים לך.
תהיה אתה.

עם בנים או מפרגנת לבנים.

היא אדם חופשי… למה להגביל אותה?

 

מאוד תלוי בסיטואציה. 

היא סיפרה לך? ראית את זה בלייב? 

 

בקשר התחלתי זה ממש לא שייך 

בקשר מתקדם אפשר להעלות את המקום שזה מפריע (גם תלוי מצד מה זה מפריע קנאה / צניעות  וכדומה)

 

בכל מקרה- 
להכריח שינוי לא תוכל 

 

אם זה מהותי לך תחליט מה גובר על מה 

הטקט הוא באיך אומרים ולא במה.

לדוגמה: להגיד שהתנהגות שלה מפריעה לך זה חוסר טקט כי זו ביקורת ואתה לא במקום של לבקר, לעומת זאת לדבר על מה נכון ואיפה עומדים לגבי זה במישור האישי ובמישור הזוגי זה נכון וחשוב.

הוא אמר לא לתת ביקורת. 

ביקורת זה דבר אחד.

לדבר על משהו שמפריע זה משהו אחר.

אני אנסה לדייק:

ההבדל הוא בין הקשבה ודו שיח לבין ביקורת ו/או רצון לשנות.

 

כשיש פערים אפשר לבוא בשתי גישות שונות:

יש תנועה נפשית של "הרצון שלי הוא X, ואת לא עומדת בזה", כביכול מה שהיא עושה מפריע לך. זו ביקורת.

ויש תנועה נפשית של "הרצון שלי הוא X, מה הרצון שלך ואיפה את עומדת לגבי זה?", הכוונה כאן היא לשמוע ולבחון התאמה ולא לבוא עם גישה שיפוטית כלפיה.

"הרצון שלי הוא X, ואשמח/יעשה לי טוב אם תוכלי לעמוד בזה"

לפני ה'אשמח שתוכלי לעמוד בזה' המעמד של ההקשבה הוא בסיסי יותר "איפה את ביחס לזה?"...

כמובן שזה תלוי במה מדובר, וכמובן גם אז חשוב איך שאומרים את זה - "אם תוכלי לעמוד בזה" זה הרבה יותר מאפשר ומכיל מאשר "מפריע לי שאת לא עומדת בזה".

ומשמח שחזרת 🤗

@ימ"ל

באופן כללי בזוגיות, לא נכון בשם האמת. כלומר, ה"דרישות", בקשות, דעות וכו' הם שלך לא של האמת.

כמובן שיתכן שאתה דובר "בשם האמת", אבל מה שחשוב זה המקום הנפשי ממנו ניגשים לדיון הזוגי.

והמקום הזה צריך להיות הצד שלך - האישי והפרטי.

ואני לא חושבת שזה כל כך חסר טאקט, צריך פשוט לדעת לעשות את זה

חוגים, שנמצאים בשיעורים בבית הכנסת, יושבים בחתונה, בר מצוה של משפחה וחברים…
הולכים ברחוב ובאופן מקרי פוגשים מכר שלא נפגשנו איתו ממזמן, עוצרים לשיחה קלה ומתעניינים..
באופן טבעי כל אחד מאיתנו מנהל יחסים חברתיים עם הסובב אותנו. גם ליד בן הזוג וגם בנפרד מבן הזוג.

זה אמור להפריע לחבר בשלב הדייטים, או לבן הזוג כאשר כבר נשואים?

על זה.
אני לצורך העניין חששתי מאוד מהרגע שתהיה לי זוגיות ואני ארגיש שלא בנוח לדבר עם חברים שלי(ואני משחקת על גבולות בעייתיים)
אני גם חושבת שזה מאוד תלוי בקשרים(ביו בני הזוג והחברים)

שמיומנים לתחזק networking לאורך שנים.
ולא קשרים וחירטוטים וירטואליים ברשתות החברתיות, אלא קשרים אמיתיים עם רבים שהיו לצידם ואיתם לאורך השנים.

די תלוי מה שלב ורמת הקשר אבל זה בהחלט דבר נורמלי להעיר עליו.
לדעתי זה צניעות בסיסית..
ובנוסף אני חושב שאצל בנות הדבר הזה יותר קיים שהן מפרגנות לבנים ומדברות על בנים יותר בחופשיות (לא נכנס לדיון. זו ההכרות שלי עם העולם עד היום.. יש מצב שאני טועה (לאחרונה גיליתי שאני יכול לטעות חחחחח הזוי! לא תארתי לעצמי שאפילו אני טועה לפעמים) אבל בקיצור זה מה שאני פגשתי עד היום) ובכל מקרה חושב שזה דבר שיעלה למודעות שכנו שמצופה ממני לא להגיד על כל בחורה ברחוב שהיא יפה כך גם בנות.
לא להרביץ לי זו רק דעתי הקטנה!

זאת תופעה אצל בנות שמאד צורמת לי. מאד.

ואיך גילית את הדבר הזה, שאתה טועה לפעמים? נשמע ממש מעניין התגלית הזאת

צריך להכיר אחד את השני.

 

וכי עדיף שזה יצוף אחרי נישואין?

 

היא צריכה להכיר אותך - ואם דבר כזה  מפריע לך באופן משמעותי, ראוי שהיא תדע ותחליט אם זה מתאים לה, ואם מעוניינת לשנות משהו בהתנהלותה, או לא.

השקעה, עין טובה, חשיבה על הזולת, מחוייבות - הבנה שזה אתם וזהו, ותעשו את זה יחד לחיים הכי טובים בשבילכם

בגישה החילונית(סליחה מראש על ההכללה)- החתונה היא השיא של האהבה
בגישה הדתית- החתונה היא תחילתה של האהבה

כשזוג מתחתן, הוא מבין שכדי להביא את האהבה שלו מאהבה בוסרית, התחלתית, לאהבת נצח, הוא יודע שהוא צריך לעבוד על זה קשה.
העבודה בזוגיות היא קודם כל עבודה על עצמי, על המידות *שלי*.

כשיש מוכנות לחזק את האהבה, לעבוד עלייה *כל* הזמן, להיות מוכנים להתמודד עם כל אתגר שהחיים יציבו, אז אפשר להבין שזו זוגיות לכל החיים.

אתגרים בזוגיות יכולים להגיע בכל שלב, גם בחודש הראשון וגם אחרי 48 שנות נישואים...
היופי זה לדעת לוותר, לסלוח, לעשות עבודה על יחידנית כדי שהביחד יהיה טוב יותר.

כתבת:"אני מנסה כל הזמן לבדוק עם עצמי אם הסיבה שהזוגיות הקודמת נגמרה כי אין כבר ריגוש אז ויתרתי או שהוא באמת לא היה הבן אדם בשבילי"

אני מבינה מכאן שהיה נראה לך שאם אין כבר ריגוש זה סיבה טובה לסיום זוגיות?

אז שתדעי לך שאין כזה דבר זוגיות שלא תגיע למצב שנגמר הריגוש. זה מובנה. כי שגרה זה לא דבר מרגש.
אם בשלב הזה עוזבים - אז בכל זוגיות זה ייגמר והזוגיות תסתיים.
אבל אם עובדים, ומטפחים, ולומדים (כן כן לומדים!!) איך לטפח ואיך להעצים ואיך לייצר זוגיות, ולא לחכות לה שתיווצר מעצמה, אז באמת יכולים לחיות חיים שלמים בזוגיות טובה, שלפעמים יהיה בה ריגוש ולפעמים לא. אבל היא תהיה מלאת עומק, וחברות, ועוצמה של זוג אמיתי, שמתפתח.

לא רק של "וואי איזה כיף לנו ביחד"

 

מה שמחזיק הכי טוב - זאת מטרה שמתאגדים סביבה.

בתור אנשים דתיים אנחנו ממש מאמינים בכך שמטרה מאוד עיקרית בזוגיות זה להקים משפחה עם ילדים שתלך בדרך חינוכית מסויימת.

ככל שהמטרה שמחזיקה את הזוגיות רחבה יותר כך הזוגיות יכולה להיות מבוססת יותר.

 

לעניינך - כדאי לבדוק שסולם הערכים שלכם משותף בדברים שחשובים לכם. 

אכתוב כאן כמה דברים שהם לא הכל..

זגיות טובה שמחזיקה הרבה, מכילה את רכיב היציבות מעין חוף מבטחים כזה.. שבשביל הרכיב הזה צריך מחוייבות.
זוגיות שמחזיקה צריכה את מימד העומק- הרב שיתוף גם בדברים אינטימיים, ויש שיכנו אותו מימד הסוד, שיש דברים שרק אנחנו יודעים אחד על השני..
זוגיות טובה היא כזו שיש הבנה הדדית, שהזוגיות היא לא דבר מובן מאליו ותמיד צריך להשקיע וללמוד אחד את השני ואת עצמך..
זוגיות ארוכה צריכה תמיד מימדים של התחדשות מידי פעם צריך שיהיו דברים שישברו את השיגרה (לטובה)

לכבד. מאוד חשוב.

זה שהבעל מכבד מאוד מאוד את אשתו, והאישה מאוד מאוד את בעלה

גם כשזה קשה וגם כשמתפשרים לפעמים

כשיש כבוד הדדי נעים יחד, וממילא מדברים יותר וכיף יותר ויש יותר תחומים משותפים וחווים יותר חוויות יחד. הכל הכל נובע מכבוד.

אבל לא כבוד חיצוני, ג'נטלמן כזה. ממש לא.

אולי זה חמוד קצת אבל זה לא מחזיק לנצח..

מה שמחזיק זה שאיפה שיהיה לה/לו הכי טוב שיש ואיך אני יכול לעזור בזה בתור הבן/בת זוג. בתור החבר/ה הכי טוב/ה?

 

בהצלחה רבה

המשנה במסכת אבות אומרת "”כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר, בָּטֵל דָּבָר – בְּטֵלָה אַהֲבָה, וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם;
אֵיזוֹ הִיא אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְדָבָר – זוֹ אַהֲבַת אַמְנוֹן וְתָמָר..."

כל הנאה חומרית היא מוגבלת וזמנית ולא משנה אם זה אוכל או מין- יש לה סוף בתווך הקצר (שובע) וסוף בתווך הארוך (תנסי לאכול אותו דבר במשך חודש בוקר צהרים וערב- גם הדבר הכי טעים יתחיל לעשות לך בחילה)
אהבה שתלויה בתאווה ורגשות זו אהבה שתלויה בדבר ועתידה להיגמר. ממה שכתבת רואים שגם את יודעת את זה...

זו נקודה חשובה כי זה אומר לנו שאהבה לא תלויה במידות טובות ולא בהתאמה ולא במראה או תאווה (ולכן דתיים לא יוצאים הרבה זמן לפני החתונה- כי הכרות והתאמה הוא לא מה שמשמר את האהבה אלא רק יוצר אותה)

אהבת אמת אהבה נצחית אהבה שלא תלויה בדבר יותר קשה לתאר ולהסביר... היא בדרך כלל קיימת בטבע כאהבת אדם לבניו או אהבה לחיית מחמד- אהבה ללא תנאים וללא רווח. לייצר דבר כזה בין איש לאישה הוא בגדר נס כמאמר חזל "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף" אך ההסתכלות של היהדות היא שהטבע הוא ניסים קבועים שהתרגלנו לראות וזה כולל גם אהבה בין בני זוג.

עכשיו אחרי כל ההקדמות אני אשתדל לענות:
(לדעתי) אהבה שלא תלויה בדבר היא אהבה שמגיע ממחוייבות. אהבת אמיתית ונצחית יכולה להופיע רק בזוג נשוי שמחוייב אחד לשני.
דבר שני אדם אוהב את מה שהוא נותן לו ומקריב בשבילו וכגודל ההקרבה כך גודל האהבה (ניסית למכור פעם משהו שעמלת עליו שעות?). במוסד הנישואים הגבר מחוייב מהתורה להעניק לאישתו. גבר שלא מעניק כאילו אכל חזיר. (טיפה לא קשור לכאן אבל מקומה של האישה בעניין הזה הוא לקחת את מה שהיא מקבלת מן הגבר ולעשות מזה דברים מדהימים- היא לוקחת זרע מסריח ויוצרת ממנו בן אדם. היא לוקחת אפקה לבנה ויוצרת מזה עוגה- זו הנתינה וההקרבה שלה)

בקיצור מחוייבות ונתינה ללא תנאי היא זו שיוצרת זוגיות נצחית. מידות טובות, התאמה, תאווה וכו הם מצויינים ותורמים להבצרות אותה אהבה נצחית אבל הם לא מה שמתחזק אותה.
(כדי לא להגרר לקשר נמוך שתלוי במילוי הצרכים והתאוות שלי ולא עוסק בנתינה לשני, התורה מצווה אותנו להתרחק מהמימד החומרי תאוותני של הזוגיות פעם בחודש ולנהל זוגיות ללא חיבור פיזי. ההתנזרות מחיבור פיזי גם משמר סף ריגוש נמוך שלא יגרום לנו לחפש ריגושים מאנשים שנמצאים מחוץ לתא המשפחתי- ריגושים הנקראים בגידה והורסים את האהבה)

אוסיף עוד משהו- לכל חומר בעולם יש רוח שמקיימת אותו- אידיאה. למדינה יש חוקה, אידיאולוגיה, ותרבות. לאדם יש נשמה. לשולחן יש את התפקיד בשבילו הוא נוצר... בשביל שהקשר הפיזי הוא צריך קשר רוחני, הוא צריך מטרה, אידיאולוגיה, תפקיד בעולם...
קשר לא יכול להיות בנוי על לשתוף כלים ולהוריד את הזבל. הוא חייב תוכן רוחני (לאו דווקא דתי). אני קראתי ספר בשם "שכינה ביניהם" שיוצק המון תוכן לקשר הזוגי. ספר יחסית קצר ועמוק, ממליץ בחום!

אני מאחל לך המון בהצלחה! שתזכי לחיים מאושרים וזוגיות בריאה

כתבתי שמוסיפה דברים שאחרים לא כתבו

ורק אחרי ששלחתי את התגובה שלי ראיתי את תגובה הזו. אז יצא דומה🙈



 

רק מוסיפה כמה שלא כתבו:
דבר ראשון- זוגיות שנעשית בטהרה ובקדושה, יש בה מימד נוסף. יש בה את השכינה- את ה', את השותף השלישי.
ואין ספק שזה מחזיק את היציבות. גם במימד החיצוני והפשוט של ההתחדשות, שלפי ההלכה היהודית יש זמנים שבני הזוג רחוקים ויש זמנים שהם קרובים.

וגם במובן עמוק ופנימי יותר שכשמנכיחים את מקור העונג האמתי ומקור האהבה הזאת, האהבה יותר קיימת ונצחית, כמו שכל הנאה ומקור התפעלות שקיים בעולם אנחנו נמצה פחות אם נשים לב לחיבור ולקשר העמוק שיוצרת ביננו הברואים לבורא. לדוג': אפשר להנאות מנוף יפה, אבל כששמים לב שזה נוצר בשבילי מתוך אהבה עמוקה כדי לענג אותי באותו רגע שאני רואה אותו ממש, בצורה כזאת לעולם לא נמצה את ההנאה בהסתכלות על הנוף, נרצה ונתפעל ממנו שוב ושוב כי ההנאה הזאת יש בה משמעות פנימית וסנטימנטלית לנו. בשונה מאדם שוואלה נוף מקסים ונגמר, מצתי..
אתן עוד דוגמא: למשל מישהי שאת מאד מאד אוהבת מביאה לך מתנה לפני שאת נוסעת לחודשים ארוכים וזו מתנה שתמיד תזכיר לך אותה, את לא תמצי את המתנה הזאת. כך גם בעניין הזה. כשזוכרים את מהות הקשר ומה מטרתו ואת החיבור העמוק והפנימי שיוצר ביננו לבין הבורא, גם לא ממצים אותו לעולם וגם נהנים ממנו שלא בערך להנאה בלי היחס לזה זה פשוט הבדל תהומי שאגב הוא לא רק ביחס לזוגיות הוא ביחס לכל מקור עונג/צורך שמתממש אצלנו בעולם. מה שכן, בשביל זה צריך ללמוד עוד ולחזק את הקשר והאהבה לבורא-לאלוקים;)

מקווה שזה מובן

דבר שני- מחויבות- הנתינה והברית לא תלויה באיך/במה אני מרגיש/ה אחרי. היא משהו נצחי. היא מין בחירה קדומה ואחראית שלא אותר עליה גם כשהריגוש יעלם


דבר שלישי- שמתקשר לשניהם אולי, שאולי בזכות זה שיש את ההתחדשות- של מושג שיש ימים ששומרים ריחוק 'פיזי' זה מחזק את הקשר הרגשי, שפחות מוגבל בזמן ומקום ויותר עמוק ופנימי ולכן יותר נצחי ופחות ממוצה.


ואת כל זה כתבתי בתור רווקה אז יש לקחת בערבון מוגבל🙈

זה כנראה מכלול של דברים.
כי גם אוהבים מתגרשים.
וגם זוג שנמשך אחד לשניה מתגרש.
וגם כאלה שויתרו מתגרשים.
וגם כאלה שתיאמו ציפיות מראש מתגרשים.
וגם כאלה שהעריכו/כיבדו/וכו'..מתגרשים.
אין נוסחה ודאית!

כל צד מביא לחיי הנישואים את האופי שלו, התכונות שלו, ההרגלים, הרצונות, מנטליות, חלומות וציפיות…
לכל צד ולכל זוג דפוסי וסוגי תקשורת ייחודיים משלהם.
גם להתמודדות של בני הזוג עם ההבדלים בין ״המוח הגברי״ ו-״המוח הנשי״ (כפי שפרופ׳ ירמיהו יובל מציג בהרצאות המצויינות שלו) יש השפעות מכריעות על הצלחת הזוגיות וחיי הנישואים…

יש כמה ״אבני דרך״ משמעותיות בחיי כל זוג - וההתמודדות עם האתגרים בציוני הדרך האלו מחשלת ומעלה מעלה מעלה (או חלילה מטה מטה) את הזוגיות והנישואים.

השנה הראשונה של כל זוג מזמנת התמודדויות חדשות,

לידת הילד הראשון (והחיים אחרי ששונים לגמרי מהחיים לפני) הם כנראה לארוע הכי משמעותי בחיי כל זוג - ומי שצולח את המעבר מזוג למשפחה, בחודשים הראשונים לחיי התינוק החדש, עובר סטז׳ באוניברסיטה של החיים…

הלידה השניה גם היא סוג של ארוע מכונן.
עכשיו כבר אין את כל הזמן שבעולם להקדיש לתינוק החדש.
יש עוד ילד בבית.

בני זוג רבים בכל רחבי העולם עוברים את ההתמודדויות הללו.
על אף ששניהם טובי לב ורגישים לבת/בן הזוג - הסוד לחיי זוגיות מאושרים הוא כנראה בהפנמת העיקרון היסודי שלא די להיות טוב לב כדי להעניק לזולת כראוי ולספק את צרכיו, אלא יש לדעת מה הזולת צריך לעצמו בשונה ממני, ולספק לו את מה שחסר לו ולא את מה שאני חש צורך לתת ולהעניק, לפי טבעי כאיש או כאשה.
זיהוי והפנמת ההבדלים שבין הצרכים הנפשיים של האיש, לצרכיה הנפשיים של האשה - ואז רצון ומאמץ אמיתי לספק את צרכיו של השני(ה).

2. לא לגעת בזמן שאסור. במקום זה להשקיע את הזמן בקשר עצמו
3. לא להתעסק עם אחרים מעבר למה שנצרך, גם לא ידידים

ולכן לגבי מה ששאלת עם בן הזוג הנוכחי- תפסיקו לגעת ותעבדו על העומק של הקשר. ואז תבנה אהבה אפלטונית (אם אתם באמת מתאימים) ויש בסיס טוב להמשך. בסיס של קשר זה לא ריגוש אלא הרגשת נינוחות עם השני, בטחון בו ואיתו, הערכה וחיבה.

טיעון חוזר שאומרים והוא בהחלט לא עומד לבד אלא רק כדבר מוסף למכלול זה דיני ההרחקה של התקופה שהאישה נידה, המציאות שכל חודש מורכב מזמן שאסור בהתקרבות זה לזו גם גורם למערכת הזוגית להיבנות גם במהלך החיים עצמם על מימדים של קירוב הנפש ותחזוק מתמיד שלא מבוסס על מגע ו"קשר זוגי" אלא קשר של "חברות", ובנוסף מוסיף את המימד של התשוקה להתקרבות כשתקופת ההתרחקות נגמרת
(וחוזר ואומר, מבוסס על שמיעה מאנשים שאני מעריך ומקריאה פה ושם, בכללי אולי יותר נכון להעלות שאלה כזו בפורום נשואים טריים)

א. זה קורה וממש לגיטימי
כדאי לחשוב למה רוצים לחזור והאם באמת רוצים

ב. תלוי בקשר שהיה ובאופי של שניכם ולהחליט אם לפנות ישירות או צד ג׳

ג. על כל החלטה שתהיה לקבל ולשחרר אם צריך
בהצלחה!

שנה אחרי הפרדה.
הרגשתי שהתפספס בגלת התנהגות לא נכונה שלי.
אמרתי לה שאני רוצה לחזור והסברתי למה לדעתי הפעם זה יהיה אחרת והבאתי לה הרצאות שראיתי שעכשיו שאני יודע אותם זה לא יקרה שוב. היא חשבה על זה יום והחזירה תשובה שלילית

אלא הוא

שבסיום כל פגישה היה ברור לצד אחד שהצד השני חותך, וזה נמשך ונמשך ונמשך. איום על סיום, החלטה להמשיך לנסות, כמעט פרידה, מאמץ נוסף...פעם הוא כמעט חותך, ופעם היא כבר מנסחת הודעת פרידה...

למרבה האירוניה, עד היום הם עדיין נפגשים...

לא ברור אם כל אחד שם מצפה שהצד השני ייקח את האחריות על סיום הקשר, או שבשניהם יש עוד תקווה שהם יצליחו לעלות על גל בטוח. ולהתחתן...

אשוב לעדכן.

איך אפשר להיפתח כשהתחושה היא שכל רגע הוא עומד ללכת??

שכל רגע היא עומדת ללכת
(רק בשביל לאזן..)

או שזה לא אוי?
שה' ישלח להם רפואה ללב במהרה.. נשמע ממש מתיש

אללה איסטור ולהקתו 

זה היה מעניין. זה היה אחרי שנה בערך. עברתי מלא וכנראה גם הוא.

סיפור ארוך בהזדמנות...
נראלי שעבד

לא מתיחה

התארסנו, על אמיתי

ידעתם ששניכם כותבים בפורום פה או לא?

רק בשדך ותשודך..

 

 

נראלך שאני באמת אתן יד למשהו לא אמיתי? 

 

החלקים הלא אמיתיים קורים בשרשורים של @Half a man 

מה ההפללה הזאת..????

אולללההה! עוד זוג פורום לאוסף 🥳🥳🥳

בניין עדי עד בעז"ה

מזל טובב

וואו אתם לא נורמלייםםם!..

השרשור השני היה מדהים🤣🤣

זה היה משעשע!!

איזה כיף לכם!

שיהיה לכם מלא טוב בחיים בעזה!
ועשיתם כאן קטע ענק

אני מאחלת לכם שתהיו מאושרים יחד, ויהיה לכם הכי כיף בעולם!

אחח כמה נחת...

פשוט...

 

  

 

בשעה טובה ומוצלחת י'קדושים (:

ותודה מיוחדת ל@הודעה
היוזמת והקודחת..
שנתנו לה להיות מופתעת..😏

 

את רוצה להתחתן? 

בעיני זה ממש לגיטימי לא להרגיש.. 

 

הרגש יבוא עם העשייה 

להגיד שיש הבדל בין רצון לבין מוכנות?
כיאלו יכול להיות שאני מוכנה אבל אני פשוט לא רוצה לצאת?

 

ובנוסף- 

חושבת שגם אם מתחתנים (בעז"ה) עם הבחור הראשון, זה תהליך.. 

 

כל עוד את רוצה (בצורה ריאלית- שאת בגיל המתאים, שיש מוכנות נפשית) 

בעיני תצאי והרגש של ההתנסות תוביל לרצון 

 

בטח אם כבר יצאת בעבר? 

עשית הפסקה? 

 

אולי כדאי לדייק את הרצון והחיפוש

בהצלחה יקירה

לא חשבתי על זה..
תמיד הרגיש לי שרצון ומוכנות זה משו אחד..
תודה על החידוד!

שהם חלק בלתי נפרד ממך שבלעדיהם את לא את ואותם תחפשי קודם כל בבן הזוג ואל תתפשרי עליהם בכלל.

זה שלב ראשון.

 

שלב שני - תחשבי אלו דברים את יחסית טובה בהם אבל היית רוצה להיות יותר טובה בהם טיפה. שאת נהנת שיש לך חברות שטובות בהם יותר ממך - אלו דברים שיכולים להשלים אותך. דבר שהוא מנותק לגמרי מהבנאדם לא יכול להשלים. אדם שסדר חשוב לו - בלאגן זה לא מה שישלים אותו. אבל בנאדם שחשוב לו להיות מסודר ואדם יותר מסודר יהיה איתו זה ישלים אותו.

 

עוד משהו - תראי אלו חברות יש לך. מה הסגנון שלהם. למה את מתחברת אליהם.

 

ודבר אחרון - אל תתני לחוסר ודאות להוריד את האמון שלך בעצמך. לא חייבים לדעת הכל על ההתחלה ומותר להיות קצת באוויר, בספק... לפעמים פותרים את הספק, לפעמים חצי ולפעמים לא, אבל עושים מה שאפשר.

 

זה תלוי הרבה גם באינטואיציה שלך. אין רק קריטריונים ברורים וחותכים, אלא פשוט תנסי לדמיין את עצמך עכשיו נשואה, עם בעל, בית, האחריות שכרוכה בזה... ותראי אם זה 'מסתדר לך' בראש, אם זה נראה לך מתאים והגיוני. למשל אם לפני 4 שנים היית מנסה לעשות את זה,, סביר להניח שהיית מרגישה שאת עוד קטנה מדי בשביל זה. עכשיו נסי לראות את עצמך כמו שאת, נשואה, עם ילדים וכו' - האם זה מרגיש לך במקום או שנראה לך 'גדול עלייך'?

 

דבר נוסף- בירור פנימי. האם ברור לך מה השאיפות שלך בחיים? מה הערכים שחשובים לך? איך את רוצה שהבית שלך ייראה? מה תהיה האווירה בו? אילו תכונות חשובות לך בבעל? איזה סוג אדם את רוצה כבעל?

 

וגם בקטע הפרקטי - מה את רוצה ללמוד, במה לעבוד, ואיפה, וכו'.. חשוב שיהיה לפחות כיוון כללי לפני שנכנסים למסגרת של זוגיות.

 

הבירורים האלה חשובים עבורך מצד עצמם, והם גם יעזרו לך לדעת האם את 'סגורה על עצמך' מבחינה רוחנית ומבחינה פרקטית, ואם לא - הם יעזרו לך לעשות את זה וזה בסדר גם אם התהליך ייקח זמן, אפילו כמה שנים.. לפעמים טוב לתת לאישיות להיבנות קודם קצת במדרשה או בחיים עצמם - אבל זה כבר תלוי בכל אחת לגופה.

של "אני מוכן לצאת"...
אני ממש מסכים עם ברוקולי ואחלק את ההרגשה הזאת ל2-
1. יש רצון לצאת שמביא לך את ההרגשה המדוברת שבא לך לצאת.
2. ויש במחשבה האם אני מוכן לצאת.

כנגד זה יש 2 שלבים.
1. יש הבדל בין רצון בוסרי שאני קורא לו "רצון להתחיל לצאת" ויש רצון בוגר- "רצון להקים בית נאמן בישראל". כדי להתחיל לצאת את צריכה שיהיה לך את הרצון השני
2. חשיבה אישית- האם אני מוכן *מספיק* כדי להתחיל לצאת? בשביל זה צריך דברים בסיסיים (שאם תרצי אוכל לפרט ואני חושב שנפתחו על זה כמה שירשורים) וניסיון- הרבה פעמים אנשים שלא מוכנים לחתונה מגלים את זה רק בדייטים ובכל זאת צריך לצאת כי הדייטים הם אלו שמגלים לך מה חסר בך וגם גורמים לתיקון החסר (במילים אחרות דייטים זה תהליך אומנם כואב ולא רצוי אבל נצרך, בערך כמו טירונות)

בהצלחה!

1. רצון זה חשוב

 

- לפעמים הרצון לא תואם את הבשלות. ובסדר, מזל שה' מנהל את העניינים

אם יהיו שיעורים (שונאת להגיד את זה.. אבל נו) שתצטרכי ללמוד עד החתונה כנראה שתלמדי. מה נעשה

ואולי גם לא יהיו הרבה.

 

2. בשלות לפי אמות המידה שלך.

 

יש אדם שצריך שיהיה לו x כסף בבנק, ואחרי שקרא 3 ספרי זוגיות, ושאל 10 שאלות בלנ"ו על דייטים.

ויש אדם שמרגיש שעצם זה שהוא כבר בגיל 20 זה אחלה בשלות *בשבילו*. 

 

ובגדול:

לא משנה אם תחליטי עכשיו לצאת לדייטים או עוד שנה. 

בגדול, ברגע שאת קשובה לעצמך, מחוברת לעצמך אז את כבר בכיוון טוב ואת בכל אופן בוודאי בדרך לבשלות. 

 

ושווה להתבונן על תהיות מסוימות כמו:

מי אני,

מה תפקידי בעולם, ייעודי

מה רצוני מעצמי,

מה הצרכים הרגשיים והנפשיים שלי

איפה אני ממוקמת על ציר ההשקפה והעבודה (ה')

איך אחרים רואים אותי, והאם זה תואם את איך שאני רואה את עצמי

מה התכונות הדומיננטיות שלי, מה החולשות

מה אני צריכה לעבוד ולתקן ולשפר

במה אני צריכה להתמיד לגדול ולצמוח

 

ועוד מלא...

 

השאלות לא נועדו כדי שתהיה תשובה כאן ועכשיו, זה תשובות בתנועה וצמיחה.

רק חשוב שהן יהיו במודעות. ועם הזמן גם יגיעו תשובות וככל שיותר מתבוננים ולומדים מכל התנסות וחוויה אז הן מתדייקות יותר.

 

 

 

בהצלחה  ♥