
הבנות מאוד מגוונות ומהמון סגנונות. יחסית קשה להגדיר, אבל המדרשה עצמה שואבת הרבה מתורת הרב קוק, לומדים הרבה תנ"ך ואמונה. נוטה יותר לכיוון שמרני (למרות שיש גם בנות ליברליות).
השדכנית מתעסקת בגילאי 20-30
מוזמנים לפנות בשמחה!!
צהלי: 050-6727717

בינה.אחרונה
ברגע קטן עזבתיך
ברוקוליאבל עצם הצפייה היא דבר מאוד חשוב שכדאי להנכיח אותו.
בהצלחה!
ברגע קטן עזבתיךאחרונהאז ככה..
אני ברמה תורני מסוימת. שואפת תמיד להתקדם וכו, ומשתדלת גם ליישם בפועל את השאיפה הזאת..
עכשיו ככה - את הבית שאני רוצה להקים, אני רוצה ע"פ השאיפות.. תורני יותר ערכי יותר וכו..
ז"א, אני רואה כל מיני התנהגויות פחות תורניות שלי כגחמה של 'גיל ההתבגרות' בוא נאמר/רצונות זמניים שמשתלטים על האמת שלי.. או כל איך שתרצו להגדיר את זה.
עכשיו, מצד אחד - אני רוצה להפגש, להקים את הבית שלי עם אדם תורני ע"פ איך שאני שואפת שהבית שלי יראה וע"פ איפה שאני שואפת להיות.. מצד שני, אני עוד לא שם. מציאותית. מודעת לרמה התורנית שלי. (שאגב, הסביבה חושבת שאני יותר תורנית ממה שאני יודעת שאני בפועל.)
אזזזזזז - איך אדע עם מי נכון לי להפגש????
עם מישו שברמה (התורנית,כן?) שלי, או מישו טיפה (אולי עוד טיפה) יותר...?
מביניםם תשאלהה???
אשמח לעצותת והכוונה..
ואם אתם חושבים שתמיד טוב שהאיש יהיה טיפה יותר תורני כדי להחזיק את הצד התורני יותר, או שנכון יותר להיות מציאותיים ולהתחתן עם מישו לפי איך שאני.. (פחות או יותר..אני יודעת שאין בדיוק..)
תודההה!!!!

התכונה של תיקון עצמי היא מאוד חשובה ולא לכל בחור תורני יש אותה, תזכרי שאת פה בתהליך ארוך ואת צריכה מישהו שישאף לתקן את עצמו איתך כל החיים... בסופו של דבר הרצונות האלה לא נגמרים אלא רק הופכים לעדינים יותר ויותר...

תודה!כפרוני
גם בקשר הקודם שלך היה ככה?
כפרוניהפגישות עצמן נראות לך סתמיות? הבחור עצמו נראה לך סתמי?
מה לא סתמי בעיניך? מה מיוחד בעיניך?
איך קשר צריך להתפתח לפי דעתך/הרגשתך?
כפרונימה כן בפוטניצאל? אלו נקודות אור קיימות? את יכולה לראות תסריט שבו 'השובר שיוויון' שלך (שיתופים יותר עמוקים/כנים) מתממש? את יכולה לחשוב על זה?
הבחור באמת נראה לך סתמי? או שהממשק שלך איתו מרגיש סתמי? יש הבדל ממש גדול בין השניים.
נשמע שאין לך יותר מדי מוטיבציה ואת לא יודעת להגדיר את העניין ולכן חוששת שזה דפוס שחוזר על עצמו ואת לא יודעת אם משקף את הסיכויים שלך לבנות קשר משמעותי. אולי באמת לחשוב על זה יותר ולשאול על זה יותר (עם חברה או עם עצמך) האם לטווח ארוך יכול להיות משהו ומה התחושה שלך משקפת ואם את יכולה או רוצה להשפיע עליה.
בהצלחה!
אולי מאוחר יותר אתייחס
כפרוניאז ככה. אני התייחסתי לעצם התחושה שאת מתארת - כשאין כלום, מוכנים לקחת כל דבר, וכשסוף סוף יש, מרגישים שזה לא כל כך טוב ומתחרטים על זה.
הסיבה היא בגלל ש"מה שרואים מכאן לא רואים משם", ואם יש צרכים שצריך למלא אותם ביחד (למשל - לאכול כי רעבים וכי זה טעים), אז זה מאכזב כשיש משהו שממלא צורך אחד ולא אחר, לפעמים עד כדי כך שעדיף לוותר.
הפתרון החלקי הוא להתייעץ, כי אנשים מבחוץ לא מרגישים את הצורך הזועק הזמני, וגם לא את האכזבה. מצד שני, נדיר שייעוץ מצליח להרגיע ולהשביע את הנפש.
לגבי הקשר הספיציפי הזה (או קשרים כאלה):
שווה לבדוק אם זה משהו אצלך, משהו בקשר, או משהו זמני.
כפרוניאחרונה
כפרוני
המטיילת בארץנא - ס
סא - ע
עא - פ
פא - צ
קיט - קכא
היישוב החדש בת"א וישיבות בעלות אופי והשקפה דומה..מישו מכיר??
תודה רבה
לעשות נחת רוחיש כמה ברשימה שאולי יתאימו, וסיכוי טוב שיש מעט נוספים אצלנו ששווה לבדוק גם אצלם. מוזמנת
אם אהבה / חיבור / קשר הם מילים שמתארות תחושות בגוף האדם (כמו רעב, פחד, תקוה וכד') אז איך זה בעצם אהבה / חיבור / קשר בין אנשים?
אני אוהב אותך = אני מרגיש תחושה שמכונה אהבה כשאני איתך. אז למה זה "אותך"?
כלומר, באופן מסויים אפשר להגיד - אני עכשיו מרגיש אהבה (בלי "אותך").
ההבדל הוא בין מילת יחס לנשוא (פועל) המיוחסת לנושא לבין המיוחסת למושא.
כלפי, ב-, ל-, על, אל וכו' מתארים את הפועל ביחס למי שפועל אותו.
כשאתה אומר "את" לכאורה המשמעות היא שהפועל נעשה אצל השני, שמציאותית זה לא נכון.
לדוגמה:
אם אתה מסתובב אל מישהו זה לא כמו שאתה מסובב אותו.
או אם אתה כועס על אתה לא מכעיס את.
בקיצור: מילת היחס 'את' מתארת לכאורה פעולה המתבצעת במושא.
לכן כתבתי 'לכאורה'.
אינטואיטיבית יש הבדל כי הבית נבנה - הפועל נעשה בבית ולא בבונה.
אבל פלוני אהוב - הפעולה נעשתה באוהב ולא בפלוני.
תראה את סוף הפסקה שציטטתי למטה.
"בשיטה דומה יתפרשו שאר כל המושאים הישירים של פעלים עומדים, כדוגמת "ויבך אתו אביו" (בראשית לז, לה), "ולבכתה" (שם כג, ב), "ואת מי דאגת" (ישעיה נז, יא), "אני דואג את היהודים" (ירמיה לח, יט), "חלה את רגליו" (מלכים א' טו, כג), "לא חסרת דבר" (לעיל ב, ז), "הצום צמתני אני" (זכירה ז, ה) ומקומות אחרים. וכן גם לשון "ירא את". שכן "ירא" הוא מעיקרו פועל עומד. בכל הביטויים האלה המושא הישיר מציין את החפץ שהוא התכלית או העילה או מוקד ההתייחסות של תנועה חיצונית או פנימית או של מצב או של פעילות שאיננה עוברת, והיחס הזה הוא הדוק הרבה יותר מזה שהיה מובע על ידי פועל הקשור למילת יחס"
אני בהפסקה מעבודה מסויימת עכשיו אז לא קראתי את כל התגובות אבל אולי לא הייתי מובן...
הכונה בשאלה היא - מה זה חיבור בין אנשים?
כלומר אם כל התחושות בסופו של דבר מתחילות ונגמרות בתוכנו, בתוך הגוף, אז למה זה חיבור בין אנשים שונים?
אתה לא אוהב סתם ככה שום דבר.
האהבה מקושרת למישהו/ משהו ספציפי.
וכן, יכול להיות שזה משהו שהוא לגמרי אצלך.
לאו דווקא שהשני בכלל מודע למה שקורה אצלך בפנים.
אבל גם יש מצב שבו יש יחסים הדדיים (או יחסי גומלין כלשהם) ואז היחס הזה גם יוצר חיבור.
ילדים , אנשים , גדלים
ומחפשים מענה למקומות השבורים הכואבים החלקיים וכד'
שאספו בדרך של 20\30\40 שנה
ולא שמים לב לשלמות האפשרית הבאה לפתחם,
שלמות כקדם, כלפני השבירה
כל שאר השבירות הן אכן חיצוניות אל השבירה הפנימית הטבועה בנו שמחפשת את ההשלמה שלה.
תודה!
ובית אל?
אם לא, אז דרך שדכנים ודרכים נוספות שהתלמידים שלומדים שם נעזרים בהם
לא מצאתח
את יכולה לפנות לשדכנים ולהגדיר להם איזה סגנון בדיוק את מחפשת
- לקראת נישואין וזוגיותיש לה קשרים בכל הישיבות זאתי 😏
בדוק ומנוסה 😜
יש לכם רעיון?
היה לכם פעם משהו מגניב \מיוחד רוצים לשתף
אני לא מכירה שדכנים משם, אבל היא די בסגנון שאמרת.
תקבלי בפרטי כאן או במייל מספרים של שדכני כוכב יעקב וראשון לציון, ואם נקבל הודעה ממך נוכל לבדוק עבורך על שילה ונוספים.. משתלם (:
לעשות נחת רוחהיו סיפורים שלא לדעתי, אבל בשאר הדברים שם, זה מקורות, הלכות ודיבורים, ועם זה אין לי בעיה ולדעתי זה מעולה שזה מקובץ לספר. ואהבתי שהם הוסיפו גם דוגמאות של ציורים שממחישים..
נשמה, החלק של הסיפורים הוא מזערי לעומת כל השאר.
נראה לי שלא הבנת, זה שאני כן בעד הספר וקוראת בו לא אומר שאני מסכימה עם כל מילה שלו.
ובקשר ל-"מוכנה לסלוח לדברים הבעייתיים" כלשונך, זאת לא המשוואה שלי..
אני חושבת שבגלל שאנחנו לא באותו גיל, אנחנו רואות את העולם קצת אחרת. ואני פחות בגישה של למהר "לשרוף" מה שלא נראה לי. לא מאמינה בזה.
כל העניין עם ההחמרות- את זה את מביאה מהחלק של הסיפורים שבאו להביא שאיפה וכיוון. כבר דיברנו על זה שהיום נשים כן יוצאות החוצה, וזה לא מטרת הכותבים.
אוקי, את לא מתחברת לחיזוקים, ומנסה למצוא בעייתיות, אז מה מפריע לך שאחרים כן מתחזקים?!
זה לא עניין של התלהבות או לא התלהבות לקטעים האלה בחוברת, פשוט בשבילך אפילו דבר הכי קטן יכול לגרום לפסילה של חוברת ולדעתי זה לא ככה. "הקטעים הבעייתיים" מקובצים בחלק של הצניעות והם לא רבים, ולפסול את הספר בגלל זה, זאת בחירה שלך.
קודם כל, חילוני שיבוא לקרוא את זה, רואה עולם, ולא תמים, הוא לא ייתפס על סיפור אחת ויסיק ממנו, אלא הוא ייקרא את החוברת מא' ועד ת'.
את הופכת את החילוני לטיפש אני קצת נעלבת בשבילו..
כבר כתבתי שגם אני מסכימה שיש בעייתיות בחלק של הצניעות בסיפורים שם, וזה לא אומר שאם אני בעד הספר אני סלחנית על זה, אלא מסתכלת במבט רחב על המכלול ורואה שהספר ברובו טוב, ובוחרת מה נכנס אליי ומה נשאר בחוץ.

כל הכבוד על האומץ ומעשה.
אשמח לנסות לעזור אם תרגיש בנוח ~
נפש חיה.ולצאת מהלופים והסיבוכים? 
אמרתי אולי כבר ננסה עם מטפלת\מאמנת אחרת.
לא יודעת כבר האמת..
תודה לך!
חיוך מביא חיוךכדי להרגיש שאני כן מתקדמת בנושא הזה אולי...
זאת ממש לא שאלה כללית
גם בעייתי יותר מדי לחפש בעיות. להמציא בעיה זה משהו עוד יותר תוקע מבעיה קיימת.
בהצלחה! ישועת ה' כהרף עין..
תודה רבה
י"ר שימלאו משאלות ליבנו לטובה
האמת שרוב הדברים הם כן דברים שקצת עלו לי בראש וגם באימון חלקם עלוו, לפעמים בפועל יותר קשה לדעת איך לעבוד עליהם.
למשל אפילו על 1, כשאתה התייאשת מעצמך מאיפה קמים, לפעמים רגיש שגם התפילות מתאמצות מדי ולא ידוע מה עולה בגורלן.
והמחשבה של "כמה התפללתי על זה כבר? עברתי את התקט"ו תפילות של משה רבינו בדוק" 
יש פסקה של 'מי השילוח' שמדבר משהו דומה ממש. - לקראת נישואין וזוגיות
זה כיוון ממש מעניין
גם הצפייה לקבלת התפילה היא דבר שכדאי להזהר ממנו.
הגמרא בברכות נד עמוד ב אומרת -
"כל המאריך בתפלתו ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב שנאמר (משלי יג, יב) תוחלת ממושכה מחלה לב"
רש"י שם:
מעיין בה - אומר בלבו שתיעשה בקשתו לפי שהתפלל בכונה:
כאב לב - שאין בקשתו נעשית:
עוד קטע על תפילה של הרב שטיינזלץ אם את בשוונג -
המאמר של קרוב אלייך ממש מחזק! תודה רבה!
אז לא לגמרי הבנתי, נראה שמה שכתבת כאן ומה שכתוב בקישור לשרשור ששלחת זה סותר קצת לא?
הגיוני שתתפלל ותצפה (אומרים הרי 'תמים תיהיה עם ה' אלוקייך ותצפה לו" או משהו כזה
מצב אחד אתה כותב שצריך להזהר לא לצפות בתפילה.
מצד שני בשרשור ההוא כתוב שאם הדבר שאני רוצה להתפלל עליו הוא רצון ה'. ברור שזה רצון השם שאני אתחתן!
אם פעם הייתי בל"חית וחושבת שאולי עכשיו הוא לא רותה לתת לי, והיום אני עפוצה ותשושה מכל זה, מכריחה את עצמי עוד לעשות השתדלויות גם אם בלי חשק לפעמים, כי אני יודעת שה' רוצה שאתחתן, זה לא הגיוני שלא.
ובתפילות אני ממש לא מרגישה לפעמים את ההתעלות ואת ההרגשה המדוברת
מה אני אמורה להבין מכך אם כך?
ברור ברור ברור שצריך לצפות...
אבל למה אנחנו מצפים מהתפילה?
אם בנאדם מתפלל וחושב שלפי הכוונה הרבה שלו ככה הוא יקבל מה שהוא רוצה (לפי דברי רש"י הנ"ל) - זה לא כוונה ראויה. הוא מתייחס לתפילה כאילו היא 'תן וקח'.
הצפייה הנכונה היא אמונה בהשפעה של התפילה. בהשפעה של הקשר בינינו לרבש"ע למציאות הממשית. האם זה אומר שהמחשבות שלי יתגשמו כמו שאני חושב עליהם? לא בטוח בכלל, אבל הבטחון בכך שה' עושה את הכי טוב בשבילי היא נותנת את הכח. הכח להתפלל שוב והכח להשתדל שוב.
"ובתפילות אני ממש לא מרגישה לפעמים את ההתעלות ואת ההרגשה המדוברת
מה אני אמורה להבין מכך אם כך?"
תפילה שאין כוח להתפלל אותה אני מרגיש שהיא לא מדוייקת מספיק. אם יש לי תפילה מדוייקת ואני יודע שהיא יותר אמיתית - ככה יהיה לי יותר מוטיבציה להתפלל אותה. זאת התחושה שלי אחרי הקריאה של הפסקה שם ב'מי השילוח'.
לכן אני משתדל לעדן את התפילות. במקום להתפלל - "הלוואי שאני אתחתן עם הבחורה הבא" - "אנא ה' תחסוך ממני כמה שיותר כאב" "עזור לי להתכוונן ולקבל החלטות טובות" "עזור לי לא לפגוע" "עזוב לי להוסיף טוב ע"י קשר משמעותי" וכולי
תודה על הדיוק..!
@advfb נתן את המקום של התפילה ואתה דייקת מהמקום של המעשה יותר כהשלמה (?) לתפילה.
הדוגמאאות נפלאות ומדייקות.
רק שאת הראשונה לא לגמרי הבנתי, אז אם בן אדם התייאש או שפחות מרגיש את הצורך הזה כי התרגל ללבד, מה הוא אמור להכריח את עצמו להרגיש את זה מחדש?
מרגיש לי כשכצעירים מרגישים את זה אחרת ולא בטוחה כמה יהיה אפשר להרגיש את זה שוב ככה. או שזה סתם דמיונות.
או שאני אמורה פשוט להתחיל להמציא רצון מחדש מהמקום שאני נמצאת בו? 
האמת שמרגיש שעצם הדיבור על זה עוזר קצת לרצון, רק מבאס אם זה ישאר בגדר דמיון מתנוסס.
קיצור זה ממש מסע כל הדבר הזה, הלוואי שזה יגיע בבהירות כשזה כבר יגיע ושפתאום נבים כמה הכל היה מדוייק, גם העיכובים והרגעים של החוסר רצון וייאוש. 🙏🤷♀️
תודה רבה על התשובות הכנות והנקודות למחשבה..!
ישיבה זה דרך מסויימת, אופי מסויים... זה נשמע לי הכי מתבקש שיש.
או שדכנים של ישיבות?
בגלל זה נדרש יותר אומץ מפנייה ל'שדכן רגיל'?
שדכן נמדד בסופו של דבר בהצעות שלו ולא בתעודות שאין לו...
לדוגמה, בישיבת כרם ביבנה, הרב אריה שטרן הוא השדכן.
העניינים של מראה חיצוני הם תופסים מקום בעיקר שהקשר הוא שיטחי ברגע שהקשר טיפה מעמיק ככל שהזמן עובר זה תופס פחות ופחות מקום. ניסית פעם לצאת ולראות איך זה?
כל עוד יש סיכוי כלשהי ואת מחליטה שאת נותנת לזה צ'אנס - זה מאוד מוסרי לבדוק ולנסות.
זה לא רק עניין שלך, אולי גם הוא יכול לזכות בך. למה שתורידי את הסיכויים הללו בשבילו?
אם את חושבת שאת מסוגלת לנסות להפתח לדברים חדשים ממליץ ממש לנסות להתעלות על זה.
גם אם זה יפול על זה- לא קרה שום דבר, ניסית וזה הכי מצויין שבעולם.
גם לאנשים מבוגרים קורה שאין הצעות.. מה עושים? מייצרים הצעות.
אם יש עוד דברים שלא כתבת - תתחשב גם בהם... (אין לי יכולת כלכלית, אין לי יכולת טכנית אחרת וכולי)
לא חייבים להיכנס ל'קופסאת שימורים' כדי להתחתן.. 
אבל יש לך הרבה שיוכים מעולים גם בלי זה. אני בטוח שיש בחורות שמחפשות את השיוכים שלך. פשוט אתה צריך להגדיר לאנשים מה אתה מחפש, ברובד יותר פנימי או מפורט מאשר שיוך מגזרי. תבנה לעצמך קורות חיים - מה חשוב לך בחיים, מה התכונות שלך, מה הבית שאתה רוצה לבנות וכו' וכו'..
בהצלחה!
@נראה.לאחרונה - גם יש שכדנים/יות שיש להם ממגזרים שונים ומגוונים שיוכלו לחפש משהו בשבילך שיתאים.
אבל שווה לחפש...
בכללי לבדוק מה אתה מחפש ולפנות לשדכנים ולשאול אותם אם יש להם הצעות מתאימות לכך.
אתה יכול לנסות להפוך את זה לריאלי כבר עכשיו..
תפנה לחברים ולמשפחה ולמי שרלוונטי (אם מתאים לך בשלב זה כבר שדכנים - אז אדרבה), ותיידע אותם על כך שאתה מרגיש מוכן ומעוניין להיפגש.
בהצלחה רבה!
ה' איתך. שולח חיזוק מרחוק
אני מכיר לא מעט שהתחתנו בגיל 19 או 20.
לאמא אין כל כך זמן לרקוד לעצמה מול המראה 😅
אפשר לשמור על כושר, לקחת את זה בתור מקצוע, או ללכת לשיעור שבועי בכל תחום שהוא בנושא החינוך הגופני.
אני חושבת שהשילוב תלוי רק בך, בזמנים שאת מפנה לעצמך ובאפשרויות שלך.
מנגד (לא הייתי קוראת לזה מנגד) הייתי נותנת מרחב בצורה מסודרת, כנ"ל עם קביעת זמנים, ספייר טיים שלא מפריע לתפקוד התקין בחיי בית, ילדים ומשפחה.
תלוי באפשרויות, בתחום, בתכיפות.
זה ממש חשוב לכל אדם למצוא לעצמו את זמנו האישי עם תחביביו, ולפנות להם זמן ומקום נכונים ומתאימים.
)יעל מהדרום
הפיאבל בראייה שלי, חשוב לשמור על המרחב האישי של בן/בת הזוג, וזו דוגמא טובה.
הדאגה לפרנס, לטפל בילדים, זמן איכות עם הבכעל והילדים - זה הכל דורש זמן וכוחות וכולי..
זה עניין עמוק של מודעות עצמית לדעת לנהל את הכוחות שלך שתיתן לכל כוח לבוא לידי ביטוי.
להיפך - זה סיבה כל יום לצאת לרקוד ;)
מכיר משפחות כאלו משגעות עם למעלה מ10 ילדים שהם גם מארחים המון אנשים ועושים חסד והמון דברים... זה קיים. אולי אפשר ללמוד מהם שאפשר לשלב.
לכי תדעי מה יהיה עוד יום.
אם הלוז שלך עמוס יותר אז יותר מאתגר להכניס דברים שונים בתוכו.
צרות של עשירים.. הלוואי עלינו
יש לי היום חתונה של בנדוד
יש לי סבתא אחת, 7 דודות
ו8 בנות דודות בגיל שלי בערך..
אני מנסה לחשב כמה "בקרוב אצלך" אני אזכה לקבל היום..
וכמה יהיו עם לחיצת יד שוברות עצמות..
רק ששוברות העצמות לא יודעות שאני עושה ספורט על בסיס קבוע..
אז זהירות :/
מבטי רצח?
שיקפצו לי בזיגזג מזוגזג.
לא שמה עליהם 
אבל אני מעריך אותך כי נראה שאתה כותב במטרה לעזור.
שכויח
להסתכל עליהם בחמת זעם, לאחל להם בקרוב אצלכם בהלוויה
מה נסגר.
מקבל את ההערה שלך, הייתי צריך לשרשר את התגובה למגיבים.
הכל טוב.
רק רציתי לחדד שבשרשור פריקה בד"כ לא צריך לתת עצות (שיכולות להתפרש כשופטות).
של "בקרוב אצלך"
היה לי חתונה של בן של בת דודה, פיצי, ילדון
וכל העולם ואשתו דבר ראשון שרואים אותי "לב אוהב, (חיוך מאוזן לאוזן) בקרוב אצלך"
ואני חושבת שזה מדהים! לקבל כל כך הרבה ברכות
כל כך הרבה אנשים חשוב להם שאתחתן שיהיה לי טוב ומברכים אותי
וחיוכים, ורצון אמיתי לטוב.
אני ממש בעד לקחת את זה למקום שמחזק. קיבלנו ברכה! אז כפול 100 אז מה
כל המרבה הרי זה משובח, זה הרי ברכה.
והריקותי לכם ברכה עד בלי די. ;)
ולומר אמן עם כוונה ולכוון שזה באמת יתקיים לנו ולכל מי בעמ"י שמחכה לזיווג שלו.
חיים שלאחרונהזה עניין של אופי, שאיפות והשקפות שצריך להיות בתיאום עם בן/בת הזוג
כי המתוסבכים והמורכבים מחפשים משהו מדויק יותר
כי הם חשים בדקויות שמפריעות להם
והתמימים והפשוטים מעלימים עין/מחליקים/או שלא חשים במה שמפריע בכלל....
גם אם היא נכונה, היא נראת לי יכולה לגרום לתחושה פחות נעימה ולכן היא מפריעה לי...
חשוב לזכור שהמטרה של המורכבות להפוך את התמונה הכוללת לפשוטה ולא לתסבך את החיים.
דווקא אדם שיודע להבחין במורכבות של דברים יוכל להפוך את החיים שלו ליותר פשוטים מאשר אדם שלא מבחין ולא מבין עד הסוף את המציאות ואת היחס שלו אליה.
חוץ מזה שכל צד נהנה מדברים אחרים
לכל צד יש את היתרונות שלו...
מורכבות זה לא תסבוך אם אתה יודע מה קורה לך בתוכה
אם אתה לא יודע אז זה באמת מסובך ויכול להפריע
הבעיה היא בעיקר למצוא מישהו שמבין את המורכבות שלך ויכול להכיל את זה.
זה לא שצריך להזהיר מישהו מפני זה, זאת פשוט המציאות..
אז מה יעזור לנו אם נומר דברים שמורידים..?
זה סתם מבאס.
אני מאמין שבתמונה הכוללת זה משתלם להיות מורכב, אין ספק.
מורכבות שחודרת לפשטות ומצליחה בכך - היא הכלי הכי טוב יותר מפשטות שאיננה כזאת.
זהו כלי טוב גם למציאות בן/בת זוג. ברור.
אם נתרגם את זה לאמירה מעודדת -
תכוונו את המורכבות שלכם לראייה שלימה ופשוטה (תמימה - שלימה) וזה יעזור לכם לאן שתלכו
או בשיחות עם חברות שלי גם יוצא לנו לדבר על ההבדלים האלו
אני גם חושבת שזה משתלם
חח
ומסכימה, אהבתי את האמירה
שמעתי סיפורים על כאלו שניסו להיות "פשוטים" לזרוק את השכל או את האינטואציות שלהם
והגיעו למקומות לא משהו
לא לנסות להיות מישהו שאתה לא.
הכי מצחיק שפשוט לא ינסה להיות מורכב
אבל מורכב ינסה להיות פשוט.
ואין טעם.
אפשר לעוף עם המורכבות אם מכילים אותה....
מורכב בתחפושת של פשוט לא באמת יתחתן מהר כמו הפשוט
כאילו הם נהנים ואנחנו סובלים
תהליך ארוך יותר למציאת זיווג זה יותר מעניין לפעמים ;)
שאדם משתמש בשכל שלו והוא מבין את המציאות לאשורה אז הוא יודע לפעול בצורה יותר טובה כדי להשיג את מה שהוא רוצה.
הקב"ה ברא שכל כדי שיזרקו אותו?
בתור אמירה כוללת - שכל הוא מה שמנהל את החיים.
בצורה ספציפית ולאחר חשבון שיכלי מסויים (ואינטואטיבי) יש מקום גם ללכת על דברים בלי לחשוב כל רגע.
מושכלת ;)
(לפני שזורקים אותו)
שהייתי בטוחה שאני מורכבת
ואז התברר לי שאני פשוטה פשוט עמוקה...
אדם הוא 'יצור' מורכב - כך הקב"ה ברא אותנו.
יש לנו יצר הטוב ויצר הרע, פער בין המצוי לרצוי, גוף ונשמה.
הכל דורש איזונים..
יש עניינים שיהיו טבעיים ופשוטים לנו אבל אני חושב שכל אחד מורכב (ופשוט) - רק כל אחד יש לו התמודדויות שונות.
אבל בפועל יש אנשים שמרגיש עליהם שהם באמת מאוד פשוטים
או הפוך מאוד מאוד מורכבים ורב גוניים באישיות
את יכולה להסכים איתי שיש סקאלה וזה לא דיכוטמי?
כאילו גם הבנאדם הכי פשוט בעולם יהיה לו גוון של מורכבות וכן להיפך.
כאילו זה פשוט חוכמה לא?...
אבל מעניין
בעיקר אני מסתכלת על הנפש כאילו... זה מה שיותר מרגישים על האופי מאשר השכל
אה, נכון כן, ואי איזה מעניין זה להתחתן ולגלות עומקים עם הזמן
בעניין מציאת זיווג, וודאי שזה משפיע. על הסגנון, על הדרך, על סוג הקשר.